השעון הביולוגי מתקתק.... נאלצנו למנוע המון המון זמן וסופסוף יכולנו להפסיק. וניסיני והתבדינו ו!שוב גם עכשיו זה לא קרה... (לא מניעה הורמונלית אז זה לא משפיע).
החודש בטיפשותי התייעצתי עם ג'יפי על תוצאות בדיקות דם שעשיתי כדי לדעת אם הביוץ היה, והוא כתב שאלה ערכים ממש גבוהים שיכולים להצביע על הריון או אפילו הריון תאומים (פרוגסטרון 44)
ובאמת החודש יש לי רגישות מטורפת בחזה, כנראה בגלל שההורמונים גבוהים.... אבל עשיתי היום בדיקה ביתית והיא שלילית 
אני אמנם כמה ימים לפני האיחור (בין 3 ל5, לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ רק טווח), אבל בשלב כזה בדרך כלל כבר כן יש פס חלש אם זה היריון... וגם נדמה לי שמרגישה את ההורמונים מתחילים לרדת והרגישות בחזה שפוחתת... לא בטוחה אם מדמיינת או לא.
ונמאס כבר להשבר. נמאס כבר לקוות כל כך ולהיות בטוחה שסופסוף... ולאכול את הכאפה. ה' זה ממש מעליב אותי 😭😭
מנסה כל הזמן להפחית תקוות שלא להשבר, אבל הן גדלות מאליהן בכל פעם מסיבה אחרת. ומצד שני גם להגיד אוקי זה לא זה שובר. בקיצור המצב הזה שובררררררר!!!
כל כך קיויתי שאגיע לאירוע מיוחד שיש לי עוד חודש בערך בידיעה שנושעתי ובהרגשה טובה.
וכנראה ששוב זה הולך למפחי נפש. אוף!!!!!!
