מה שאני מנסה נראה גרוע.
טוניקות בגזרה ישרה,
או טוניקות/חולצות עם חיתוך בחזה,
הכל נראה עלי כמו פיל!
אני לא רזה. בחודש שביעי ב"ה.
נראית בערך כאילו אני צריכה ללדת...
בהריונות קודמים נראתי יותר טוב, כנראה הייתי רזה יותר.
רוצה להיראות יפה! ולא יודעת מה לקנות.
(בעצם גם לא איפה.
הזמנתי בשיין מליון בגדים והחזרתי ה כ ל לשם!! נראתי הר עם כל בגד! ועכשיו בכל מקרה אני רוצה דחוף ולא אחכה לשיין. איפה אפשר למצוא?)
או חולצה ארוכה, עד אחרי הישבן, רחבה דקיקה וחצאית צרה.
שמלה ארוכה עם מלא בד יכולה לגרום לך להראות ענקית, לכן כן כדאי משהו עם שני חלקים.
כי הן נגמרות באזור המותניים וחותכות את הגוף.
מי שגבוהה ורזה עוד איכשהו נראה סבבה,
אבל מי שנמוכה זה עוד יותר חותך אותה ומי שמלאה זה מדגיש את האזור הכי רחב בגוף.
אולי תנסי משהו שזה חלק אחד :שמלה או גלביה עם חיתוך במותן, שמלות מעטפת ישרות או נשפכות
שמלה נמתחת ומעל קימונו/ חולצת ג'ינס/עליונית רחבה
אצלי האמת פחות עבד חולצה וחצאית בהריונות במיוחד בקיץ, גם מבחינת שכבות רק רציתי לזרוק על עצמי משהו
לק"י
אני דוקא אוהבת, ואני לא גבוהה ורזה.
וחושבת שזה נראה יפה עלי.
לדעתי זה גם ארוך מהמתניים- מתניים זה חולצה..
טוניקה לדעתי זה עד אמצע ירך.. וזה בהחלט יפה גם לדעתי.. בגזרה הנכונה..
למרות שהיום חולצות מגיעות גם בקושי עד המותניים, אז אולי טוניקה זה עד המותניים🤭
אז עובד אצלך ובטח את לא כל כך נמוכה.
אני נמוכה אז כל קו רוחבי "חותך" אותי
אז מעדיפה אותו כמה שיותר למעלה במותן(בחלק הצר מעל הבטן) או חולצת אוברסייז פתוחה ואז ויזואלית נראית יותר גבוהה;)
היא נגמרת באזור הירכיים. מותן זה החלק הצר וירך החלק הרחב
ודוקא בעיני זה פחות יפה עם טוניקה קצת מתרחבת.
אני בערך 1.6. ממוצעת.
בהריון, הכל עניין של טעם
ובהריון זה באמת יכול להיות מאתגר
סופסוף הבטן יפה ולא נוזלית🫠
אני כן בעד טוניקה/ שמלה קצרה עד הירך- וחצאית צרה מתחת אחרי הברך.
חיתוך עדין עדין ולא צמוד - לא גומי, אלא שהבגד עצמו מונח צמוד מתחת לחזה- קצת, ונשפך למטה, לדעתי זה מהמם....
חצאית אמצע ישרה מעל הבטן וחולצה רחבה - להכניס את החולצה קצת
חצאית A עד אחרי הברך וחולצה לא רחבה מדי
שמלות רחבות או שנחתכות מעל הבטן
טוניקה - לא מחמיא בכלל. בגלל הבטן ואז שמים עוד חצאית זה באמת משמין וחסר צורה בהריון..
שמלה צמודה- ומעל ז'קט קצר
או שמלה עם חיתוך עגול מתחת לחזה - שמבליט את הבטן ביחס למותן
אני אישית הולכת עם מכנסיים אזף חולצת אובססיית עם מכנס צר וארוך- מניחה שיכול לעבוד גם עם חצאית צרה וארוכה
וגם חולצה אוברסייז פתוחה מעל חולצה צמודה
ושמלות יעודיות להריון- הם יושבות הכי טוב
לאוב בגדים רגילים שקונים מידה יותר בשביל הבטן לא יושבים טוב באזור החזה או שבאמת נראים כמו שק/אוהל
ועליתי 25 קילו, והייתי עם סימפ' מגביל, לא חיפשתי מחמיא אלא רק משהו שיעלה עליי, ויהיה רחב מספיק באזור שמהבטן למטה כדי שאוכל לזוז בכלל
אבל
עכשיו שאני לא בהריון ויכולה לחשוב בצלילות על הנושא עבור מישהי אחרת😅
אז או חולצה לא רחבה וחצאית מתנפנפת
או שמלה בגזרה ישרה
כן הייתי מחפשת בחנויות שמוכרות להריוניות. אחרת זה יכול להיות לא מחמיא כי מידה גדולה היא גדולה בהכל. בבכדי הריון הם לוקחים בחשבון פרופורציות של הריון
תודה רבה לכל מי שענתה!
באיזה חנויות יש בגדים ייעודיים להריון?
יש רשתות שיש בהן?
לא מכירה בעיר שלי חנות כזו (אני לא באיזור ירושלים).
אשמח אם משהיא חוותה ויכולה להמליץ על טיפול/ איך עבר לה..🙏🙏
כבר חודש יש לי כאב ראש משני צידי הראש, באזור האונות.
לפעמים זה כאב ראש עמום, לאורך כל היום והלילה ולפעמים הכאב ראש מתגבר ולא תמיד אקמול עוזר.
זה כאב ראש מטריד ממש כאילו אני לא צלולה כל היום.
ממש אשמח לשמוע מה אפשר לעשות עם זה,
זה מתיש אותי.
תודה לכולן,
וחג שמח ❤️
האופציה הזו
מים, ברזל ושינה בדרכ פותרים את הבעיה
יש המון כיוונים אפשריים שיכולים לגרום לכאבי ראש.
וכמובן שהבסיס קודם כל להקפיד על שתייה מרובה.
ליבי איתך!!!
נשמע ממש כואב וחופר
לי יש מיגרנות מידי פעם
לרוב משכך כאב והרבה שתייה מעבירים את זה
הייתי מתחילה ייעוץ עם רופא משפחה, לא רואה ממש אופציה אחרת.
(בעבר, כאבי הראש אצלי היו מזעזעים
אחרי שהתלוננתי כמה פעמים הרופא הביא לי כדור שבכלל מיועד למשהו אחר, נראה לי בעיות לחץ דם ועל הדרך מטפל במיגרנות. נטלתי את זה למשך כמה חודשים וזה ממש הציל אותי!!!!! לרופאי משפחה יש לפעמים פתרונות צריך פשוט להציג את המצב כמו שהוא ולהתלונן על זה גם 10 פעמים. כי על סמך תלונה אחת בודדת הם לא רצים לתת תרופות חריגות.
המעניין אצלי הוא שלקחתי את הכדור הזה כמה חודשים עד ההריון, בהריון הבנתי שמומלץ להפסיק אבל לא קריטי. הפסקתי והכאבי ראש לא חזרו מאז. כנראה ההריון עושה לי טוב חחח)
וראיתי שאני מלאת ליחה
וזה עושה לחץ בראש
ולפעמים הכאב עמום ולפעמים מתפתח לחזק
כשאני נמנעת מחלבי אני חוזרת להיות צלולה
גם לי בדיוק
כאבי סינוסים
וכשהפסקתי עם חלב פרה עזר
גם אחרי שתפסיקי חלבי
יקח כמה ימים עד שהראש יתייבש
אבל אני הייתי כמה חודשים טובים אם כאבי ראש נוראיים.
בסוף אחרי CT, eeg, מסתבר שזה היה מגלולות
זה פחות רלוונטי.
יותר העניין שיש מינונים שונים בגלולות. ואם זה מינון שגבוה לך מידי ובמיוחד אם יש לך רקע למיגרנות זה יכול לעשות תופעה לוואי של כאבי ראש חזקים.
אם חשוב לך לדעת מוזמנת לשאול בפרטי
זה לא נשמע סתם כאב ראש ויכולים להיות כל מיני דברים. הכי טוב לפנות לרופא, רופא משפחה או נוירולוג. או אפילו רופא עיניים
גם לי היו כאבים וזה לא המקום לפרט ויכולים להיות עוד כל מיני דברים לא עלינו.
סינוסים זה עוד מהדברים הפשוטים ואני הייתי כמעט חודש על אנטיביוטיקה בגלל דלקת בסינוסים והייתי פעם מאושפזת שבוע בגלל משהו אחר.
יש גם דברים רציניים. כאב ראש לא אמור להיות חודש בלי הפסקה גם כשלוקחים משכך כאבים. וזה טוב שפנית לרופא
לא עוגת גבינה שאופים בתנור אלא עוגה עם שמנת שמקררים.
מה המתכון הכי פשוט?
יעזור לי מאוד תודה מראש 😋
להקציף שמנת
להוסיף סוכר
להוסיף קופסא גדולה ( 750) של גבינה לבנה
ושקית פודינג וניל מעורבב בחלב/מים
בתבנית לעשות שיכבה של עוגיות
ושכבה של הגבינה
שיכבה אחרונה של גבינה
אפשר להרטיב לפני את העוגיות במים/חלב/קפה
טובלים בסקוויטים בקפה (מים וקפה)
מערבבים קצפת (קנויה מוכנה בבקבוק) עם גבינה
עושים שכבות בסקוויטים/ גבינה עם קצפת
מפזרים על השכבה האחרונה (גבינה עם קצפת) קליק
מכניסים להקפאה, אחרי שמתייצב מעבירים למקרר.
היום
ולא מבינה בזה
אז לפחות מקפיצה חח
אופים על תבנית תנור גדולה את הבצק, מקררים, אפשר למרוח ריבה לא חייב, מקציפים שמנת מתוקה עם קצת אבקת סוכר, שמים על העוגה ומגלגלים, אפשר לשים קצפת גם בחוץ.
חגיגי וקל
אני הייתי בכיוון של הביסקוויטים וללא אפייה כמו שהציעו כאן 🙃
בסוף הכנתי דומה למתכון של העוגת לוטוס אבל עם פתי בר רגיל: תחתית פירורי ביסקוויטים עם חמאה מומסת, ומעל שמנת מתוקה מוקצפת עם אבקת סוכר, פודינג וניל וגבינה לבנה.
מעל גיררתי קצת שוקולד לבן.
עדיין לא טעמתי הכל יחד אבל נראה לי שזה טעים 😋
פעם פעמיים
הקרם טעים וקל להכנה. יכולה לעשות ביסקוויטים או תחתית פירורי ביסקוויטים עם חמאה מומסת...
לק"י
ממש טעימה ופשוטה.
ממליצה להוסיף עוד סוכר. ואני לא מרטיבה את הביסקוויטים, כי הם נרטבים מהמלית.
עוגת ביסקוויטים גבינה מופחתת קלוריות - מתכון מנצח! עוגה מעולה ב 10 דקות הכנה.
750 גרם גבינה (אפשר את ה850 גרם אם את החבילה הגדולה שיש)
גביע שמנת חמוצה 15%
שקית אבקת פודינג וניל.
מערבבים
מסדרים ביסקוויטים בתבנית (אנחנו לא מרטיבים, זה מתרכך) שופכים את התערובת (אפשר לעשות עוד שכבת ביסקוויטים באמצע אבל לא חייב)
מקררים את העוגה, לפני ההגשה אפשר לשים קישוטים/ ציפויים למעלה. פירורי מקופלת, מרשמלו, גלידה, סירופ מייפל או מה שאוהבים.
אני אוהבת את המתכון הזה כי שמים בו חבילות שלמות, אז גם ילדים מאוד קטנים מסתדרים איתו.
(הבת שלי בת 6 הכינה הפעם)
אם רוצים פעילות בחוץ, אפשר להכין את התערובת ולשים בתוך גביעים של גלידה ולקשט בסוכריות של עוגה או פרי קטן למעלה או בלי כלום, זה ממש נחמד ולא מסובך.
איך אתן עושות את זה??
ואסביר- אני מגיעה להשכבות(וזה לא קשור לאיזה יום היה לי) ופשוט אין לי סבלנותתת!
רוצה שיהיו במיטה מייד ובשקט ולא ידברו ולא יריבו פשוט ישכבו וירדמו...🤫
אין לי כח להיות איתם בחדר-מרגישה שרק יותר לוקח עוד יותר זמן וגורם לכל מיני שדים לצאת ממני🙈
אני צועקת הרבה כל ערב... בכלל לא בכיוון של לקרוא סיפור..
הרבה פעמים אפילו לצערי מוותרת על קריאת שמע..
אז ממש אשמח לשמוע איך אתן מצליחות- איך משכיבים שיהיה כיף ולא סוחט את כל הנפש ואת כל הסבלנות שעוד היתה לי...
וירדמו ובשקט ובשלווה ומהר
כשאת ממוקמת שם
את בעצם
רואה את
עצמך
את בעצם רוצה רק להיות אחרי
ואגב מובן מאודדד למה😃
אבל זה בעצמו עושה אותנו קצרי רוח
והם גם מרגישים את הנוכחות החצויה לשנו
כמה שתתמקדי
בהם
בלהיות נוכחת ברגע הזה בלבד
בלזנות שישמח אותך הרדמה בשמחה רגועה- והיא לא תלויה בהם!!
אלא בך!
באיך את תתמקמי שם ומי את תהי
ובמה תבחרי
זה עצמו זה מה שיעשה את זה אחרת
לאט לאט תדייקי את הבחירות הקטנות איך להגיב ואיך להתנהל בכל סיטואציה
אבל שימי כמטרה
אוירה טובה
ואל תפילי את הציפיה עליהם
אלא על עצמך
וגם כשהם יהרסו אותה במריבות או בכיות
תזכירי ליצמך מי את רוצה להיות שם
ואיך היית רוצה להגיב
ואיך את רוצה לסיים את הערב
ותלמדי לזהות את המדרון החלקלק למטה
עוד לפני הנפילה והכעס
וכשתצליחי
תביני למה הז משתלם
ולמה שווה להתאמץ יותר כדי שיקרה עוד ועוד
2 טיפים שעוזרים לי לפני שכל המומחיות יגיעו 😉
לאכול משהו לפני שמתחילים, לא להגיע לזמן הזה רעבה
במקום לצעוק-לשיר. להמציא מנגינה סתמית לכל מה שאת אומרת
לקחת 5 דקות שקט לפני
פשוט לברוח רגע לחדר
אפילו לשרותים טם אין ברירה
לקחת אוויר
לאכול משהו לשתות
זה ממש עוזר לי
לפעמים כשאני מרגישה עמוסה אחה''צ ולקראת ערב
אז אני שמה באוזניות באוזן אחת מוזיקה מרגיעה וזה ממש אוסף אותי ועוזר לי להות מרוכזת קצת בעצמי ולא להגיב בכעס
אחרי שהם ישנים
אחרת הם יבקשו גם ולא באמת אוכל בשקט ובנחת🙈
תודה למפרסמת!! עוקבת לעוד עצות
גם אני לא תמיד עושה את זה
לשבת איתם בארוחת ערב... כמה שאני מצליחה...
ואז אני אוכלת איתם את מה שהם אוכלים, וככה גם יכולה להתייחס אליהם בנחת...
לבוא שבעה לשעה הזאת, אם צריך אז גם אחרי שוקולד...
אני מקפידה לאכול, ולפעמים גם ההשכבה מתאחרת בגלל זה, אבל יודעת שאם אני רעבה אני נהיית ממש קצרת רוח....
המון בהצלחה, זו באמת שעה קשה...
כי גם אצלי השבוע היה לי קשוח ממש כל האחה''צ עם הילדים..
רק היום פתאם הצלחתי להתמקם אחרת
ונזכרתי שזה שווה את זה
שלא ישמע שזה קל וסבבה
אבל באמת שזה משמח להצליח
ולא להיות תלותיים ביצורים קטנים והפכפכים וחמודים ומעצבנים גם יחד
(כרגע יש לי רק אחת בגיל הרלוונטי,אולי כשזה כמה ביחד זה שונה)
כל עוד היא לא רוצה לישון- אני לא מנסה.
אם היא נראית לי מאוד עייפה אני מנסה לשכנע אותה שכדאי לה.
בד"כ באיזשהו שלב היא פשוט אומרת לי שהיא עייפה ומבקשת שאני אשכיב אותה.
(בת שנתיים וחצי)
מה שכן, הרבה פעמים זה מאוחר. היא ישנה במעון ולוקח לה זמן להתעייף.
אחה"צ ותחילת הערב אני איתה ואח"כ היא יכולה להמשיך לשחק בשקט אם היא עוד לא רוצה לישון
אצלי דוקא מאד עוזר שיש פעולות קבועות שעושים בהרדמה:
סיפור
נומי נומי
שמע ישראל
יושבת חמש דקות ויוצאת
מותר לה לשחק במיטה אחרי שאני יוצאת.
תודה לכולן! אני עושה מה שאמרתם זה באמת עצות שעוזרות.
אבל עדיין זה לא משנה המון.. אז לפעמים אני מצליחה יותר.. אבל זה לא משהו שמחזיק תמיד.. לא מרגישה שזה השורש..
עדיין לא מצליחה איך אפשר להיות שמחה וחייכנית בשעה הזאת...חח..
בא לי להיות מהאמהות( חח חבל שאי אפשר לכתוב וישמעו את הטון.. אבל תדמיינו לבד...)
"ילדים מתוקים כולם ללכת למיטות אני מספרת סיפור. ולספר בשיא הרוגע ואז להקשיב להם ולהגיד לילה טוב חמודים שלי!
אשמח לשמוע עוד!
לפרקטיקה..בעייני דווקא תתבונני בעומק של החלק הזה ביום
זה הזמן בן הם נפרדים מהיום,נפרדים ממך
כן גם אם רק לכמה שעות
הם מעבדים את החוויות שלהם, לא תמיד יש להם מילים להכל.. לא ציינת בני כמה הם
אבל תחשבי על ילד שמנסה להירדם ופתאום נזכר במשהו לא נעים שחבר אמר לו היום..הוא גם נפרד ממך אחרי שהיית שם כל אחה"צ אתך
אז לנו הרבה פעמים לחזור למקום הבטוח הזה של הקשר בניינו.. עושים סבב 'משהו' כל יום משהו אחר
לדוגמא
משהו חדש שגילתי היום
משהו טוב שקרה לי היום
משהו שהייתי רוצה לשנות
ועוד כיד הדמיון הטובה
כמובן גם אני משתפת ..זה גם תרגול מצויין לי ולהם לעין טובה
ותחשבי על עצמך איך את נרדמת הכי טוב ...
אם אנחנו נרדמות טוב יותר מכורבלות או אחרי ריב עם הבעל ..
כל הכבוד לך שאת רוצה להיות הגרסא הכי טובה לילדייך,זה מעורר השראה.
זה לא יקרה ברגע
אני מסכימה עם מה שכתבה @ישוב הדעת ממש. זה מתחיל אצלך בזה שזה זמן שמוקדש להם בכיף. בלי למהר ובלי סטופר קודם כל.
דבר שני, גבולות - מי שרוצה סיפור - מגיע למיטה. ואחרי זה ישנים יפה. היו פעמים שהתחילו להשתולל טאיימתי שאם ימשיכו אין סיפור מחר וקיימתי. הם התבאסו אבל למדו את הלקח.
וגם, הם צריכים לאהוב את הסיםור כמובן
לבן שלי זה ממש חלק מסוף היום. לפעמים הוא נורא עייף ובא אליי מעצמו: נו, אמא, בואי להשכיב אותי! חחח
אבל כן מאפשרת מגע. אני יושבת על המיטה בין שני הקטנים ועושה להם נעים בגב.
לפעמים גם לגדולה. אבל אין דיבורים, למעט במקרים חריגים.
לפעמים כשזה מתארך אז אני בפלאפון כמו היום,
גם ככה כשאצא זה מה שאעשה בתור הפסקה, אז מה זה כבר משנה בפנים או בחוץ.
כשבעלי בבית אז ההורה שמרדים הוא ההורה שפטור מ"לקפל" את היום,
יוצא מהחדר כשהבית מאופס יחסית.
כשהוא לא בבית ואני יוצאת מלהרדים אותם בא לי לבכות ממצב הבית, לפעמים הבן שלי הגדול מחליף אותי בלשבת לידם.
הקושי העיקרי אצלנו זה שהקטן ישן במעון אז להרדים אותו לפני 22:00 זה אתגר ממש.
איך נראות ההשכבות אצלכם? באיזה שעה? כמה ילדים?
כדאי קצת ללמוד על תהליך ההירדמות הפיזי והנפשי. זה ייתן לך כיוון מה הצורך האמיתי של הילדים בזמן הזה ויעזור למצוא את הנוסחה שתתאים לך.
הרבה ממה שהילדים עושים (או לא עושים), נובע הציפייה שלנו מהם.
כולנו ברורה מה הציפייה מהם, אז הם בד''כ מבינים מה הם צריכים לעשות. לא חושבת שאת צריכה להוריד ציפיות (או סדינים😁) כמו שכתבו כאן.
אצלנו יש סדר ערב שמתאים לי, והבת שלי יודעת היטב מה היא צריכה לעשות ומתי.
אחרי האוכל מצחצחים שיניים, והולכים למיטה.
אם היא הזדרזה, יש גם זמן לסיפור. אם לא, אז לא🤷
קריאת שמע, נשיקה וחיבוק (ואז עוד נשיקה וחיבוק אחרונים 🥰), וזהו. לא קמים מהמיטה, ולא קוראים לאמא לספר לה סיפורים. הולכים לישון.
אם זה לא מקרה חירום- אז היא יכולה לספר לי גם בבוקר.
הוא צריך לקשר בין התחושות שלו לבין צורך בשינה.
מגיל צעיר אני מתמללת את העייפות לילד, העיניים שלך עייפות ומנסות להיעצם, הידיים והרגלים עייפות וכבדות וכו׳
גם נזהרת שלא יהיה סביב השינה דיבורים שפוגעים בה כמו ׳אסור לצאת מהמיטה׳ או כעסים כי זה מפריע להבנה של הקשר בין תחושת העייפות לצורך לישון.
אצלי בן ה4 לפעמים אומר שהוא עייף והולך למיטה, לפעמים נרדם בסלון תוך כדי משחק ואני מעבירה אותו למיטה, לפעמים הוא רוצה שמישהו יהיה לידו בחדר ונרדם תוך כמה דקות, לעיתים רחוקות הוא מתקשה לישון מסיבה לא ברורה ואז אני עושה לו תרפיה, אומרת לו לשכב במיטה לתת לגוף לנוח ושלא ידאג כי השינה תגיע לבד.
אז מנסה לחשוב איך אני עושה את זה 😅
קודם כל, לוקח לו בין שעה לשעתיים להירדם ואין מצב שאני יוצאת מהחדר לפני שהוא נרדם, ובאמת לפעמים אחרי ארבעים דקות כבר נגמרת לי כל הסבלנות ואני הופכת להיות מפלצת, אבל כמעט כמעט תמיד בתחילת ההשכבה אני אמא סבלנית להפליא. איך?!
קודם כל זיכרון קצר 😅 אני כל ערב רואה כמה הוא עייף ואומרת לעצמי "בטח היום הוא ירדם תוך רבע שעה, הוא כזה שפוך, הנה הוא נשכב במיטה ונרדם" אופטימיות זה דבר חשוב. וכל לילה אחרי שעתיים אני חושבת "איזה תמימה אני, את לא זוכרת שגם אתמול הוא היה עייף ונרדם רק אחרי שעתיים?"
עוד דבר, ראיתי שכתבו על האוכל, אז אני בדרך כלל מפצלת את הארוחת ערב שלי, אוכלת קצת עם הילדון לפני שהוא הולך לישון וקצת עם הבעל אחרי שהילדון נרדם. הרבה פעמים אני גם מביאה איתי לחדר כוס קפה נטול קפאין/ שוקו/ ונילה מנחמת.
הילד שלי מאוד אוהב סיפורים, מבחינתו לשכב גם שמונה שעות לשמוע סיפור, אז מאוד קל לי להגיע לסיפור לפני השינה, זה הדבר הראשון. הוא נכנס למיטה ומבקש סיפור, אני מתנה את הסיפור בזה שהוא שוכב יפה. (קריאת שמע הרבה יותר קשה לי כי הוא מבחינתו לא רוצה את זה במיוחד (אבל גם לא יוותר על זה כי זה חלק מהלו"ז והוא ילד מקובע), אז הכמה שניות האלה יכולות לגרום לו קצת להשתולל בינתיים.
עוד נקודה, אחרי שהוא כבר שוכב סוף סוף בשקט (ואני גם שומרת על השקט עם קצת אסרטיביות כי הוא מבחינתו לספר סיפורים כל הלילה כבר אמרתי...) אז אני מנצלת את הזמן בחדר לעצמי. לפעמים סתם בפלאפון, לפעמים אני קוראת ספר ומשאירה לי חריץ בדלת שיהיה לי אור, לפעמים אני מביאה איתי את המחשב ועובדת בינתיים או קוראת בפורום. לפעמים אני יושבת על הכיסא ומנצלת את הזמן לחשבון נפש ולתפילה. ולפעמים (וזה הכי מוצלח אבל לא תמיד יש לי כח) אני עושה תרגילים: תרגילי קיגל לחיזוק רצפת אגן קלאסי לישיבה על כיסא, תרגילי נשימה, מתיחות, תרגילי בטן.
אני יוצאת מההשכבה גמורה, עייפה וחסרת כוחות, אבל בשביל הילדון המתוק שלי היא חוויה חיובית בסוף. אז זה לא בדיוק מה שאת שואלת אבל אולי עזרתי קצת.
הכי משמעותי אצלינו זה הקביעות והסדר. הילדים יודעים מה קורה ומתי.
אני משתדלת להיות רגועה לפני (נחה כשהם במקלחת ואז קצת מסדרת את החדר שלהם שיהיה נעים ומוכן למחר, כולל להוציא בגדים למחר)
מכבה את האור, נכנסים לחדר
ואז יש ממש "סדר ערב"- כל אחד בוחר סיפור ויושב על אמא בסיפור שלו. אחכ נכנסים למיטות, ק"ש, נשיקות ואז עוד סיפורים או שירים כשאני יושבת על הרצפה, בתנוחה שנוחה לי, בלי פלאפון ובלי לחץ. בדרכ זה הזמן שלהם לעבד את היום ולשתף אותי בדברים שעברו עליהם במהלך היום ואני מנסה לתת להם את המקום לזה אבל אם זה עובר את הגבול אז עוצרת אותם.
בעקרון בדרכ הם נרדמים יחסית מהר אבל אם הם מגזימים אז אני נותנת נשיקות ויוצאת מהחדר, למרות שלפעמים זה נגמר בבכי. ומסבירה שאמא הייתה המון זמן איתם ועכשיו הם צריכים לישון לבד.
כמובן שיש ימים טובים יותר ופחות, מושפעים מהמצברוח הכללי שלי, אבל משתדלת להזכיר לעצמי כל הזמן שאני רוצה שיזכרו אמא אוהבת ורגועה.
אני ממש לא אמא רגועה, לצערי,
אבל מה שכן עוזר קצת, כמו שאמרו לאכול לפני, אז אצלי זה בעיקר לנוח לפני, כשהם אוכלים אני שוכבת במיטה קצת, או איפשהו בין לבין לפני ההשכבה אני שוכבת וזה נותן המון כח, אפילו בלי להירדם.
אצלנו רק בעלי מצליח להשכיב אותם... והוא קשוח איתם ממש.
בהתחלה לא אהבתי את זה אבל ראיתי שרק ככה זה עובד...
ובימים שהוא במילואים או לא נמצא כמו היום, אני נדפקת...
של אמיתי המספר... אנחנו מנויים אז מקבלים כל יום סיפור חדש. ממילצה ממש
אני משכיבה לישון, בשמחה בטוב בחיוכים ונשיקות.
ק"ש, ריקוד בסוף, לילה טוב, מספרת לכל אחד מה ראיתי אצלו טוב במהלך היום
ואז יוצאת.
צורחים, צוחקים, קופצים, נכנסים ללול של התינוק
אני עברתי את שלב ההשכבה ויהי מה.
מקסימום אכנס שוב לומר שאפשר לדבר אבל כל אחד במיטה שלו, גם זה לא בטוח.
ילד לא צריך אותך איתו עד שהוא נרדם, זה בעיניי הרגל גרוע. הרגל שגורם לאמהות מסויימות להתמלא כעס בצדק כי הילד לא נרדם וכמה אפשר לחכות ולמרוח את הערב.
אבל זה הרגל שמשנים אותו.
אם זה היה מסתכם בצחוקים ובדיבורים אז באמת המצב טוב ואין מה להתערב
אבל כשזה מגיע למכות, צרחות ויציאות בלי פוסקות מהחדר להתלונן שלא מאפשרות לי לעשות כלום או לנוח בערב זה בלתי אפשרי....
(ובאופן אישי היה מעודד קצת לשמוע שגם בנות מתנהגות ככה וזה לא רק בגלל שיש לי בנים 🤭)
מה שכן לרוב מצליחה להיות רגועה.
בד"כ אני תמיד אחרי מקלחת,
מדליקה מוזיקה רגועה שאני אוהבת, לפעמים מכינה לי נס / מוזגת כוס יין, מעמעמת אורות.
לרוב יושבת איתן בחדר, מקשיבה קצת (לרוב בשעות האלה הן מספרות את כל התסכולים שלהן וזה זמן חשוב מאוד לקשר בינינו, רק לא תמעג יש לי סבלנות). אבל כשמוזיקה רגועה מתנגנת, אני אחרי מקלחת, עם שתיה..לא "בוער" לי שכבר ישנו.
בעלי עובד הרבה פעמים בערב ובמקום להלחם בוחרת פשוט לזרום ולהכניס לעצמי כמה שיותר דברים שינעימו לי את הערב.
כן כשבא לי אני נשכבת איתם לדיבורים וסיפורים, אבל זה לא בשלב שאני מאורגנת או יכולה כבר למזוג כוס יין
הכל הפוך, צריך לאפס את הבית, להתקלח וכאלה
הדבר היחיד שאני עושה בזמן ההשכבות זה מקפלת כביסה.
מארגנת את הבית בקטנה (מרכזת כלים בכיור, מטאטאה, מעבירה סמרטוט על פינת אוכל) ומתקלחת עוד לפני שלב ההרדמות.
הרבה פעמים הכלים גם מחכים לבוקר כשאני פחות עייפה. פעם לא הייתי ככה, היום עם העומס של החיים, הרבה יותר מרפה.
איתם בארוחת ערב ולהקפיד ממש על זה
ואז יש לי כוח פיזית
נפשית עוד לא פיצחתי את השיטה
אבל כמה שיותר תעייפי אותם תזכי שיהיה פחות התעסקות סביב השינה
עכשיו בימים נעימים אני מעדיפה לארגן אוכל לארוחת ערב ולאסוף אותם מהגנים ישר לגינה ואז הביתה לארוחת ערב מקלחות והם ממש כבר מתעייפים ונרדמים בלי יותר מידי עניין
ממש מפעים הסיפורים,החיבוקים, הריקודים, ההקשבה.
אני מטפלת עד השלב שהם נכנסים לחדר לישון.. וזהו. לפעמים הם רבים, לפעמים רבים הרבה, לפעמים הם מדברים ביניהם ובסוף נרדמים.
איתם ומכסה,ונשיקה וחיבוק אבל נרדמים לבד.
היחידה שאני מרדימה זו הקטנה אבל חרוב היא פשוט מתיישבת לידי כשעייפה ועד שזה קורה היא מסתובבת ומשחקת עם עצמה בסלון יש לה קטע שהיא צריכה שקט ולבד לעצמה לפני השינה אז מאפשרת לה את זה. לאחרונה כן קורה שהיא מבקשת ללכת למיטה לבד לישון. מניחה שישתפר ויתאזן עם השעות כשתיכנס לגן עיריה. ובכללי לא אכפת לי שהיא ערה כי יש גם גדולים שערים . מה שכן קשה לפעמים שהיא עייפה ומתבכיינת או מפריעה לאחים שלה להרדם
הצלחתי לעשות הפסק טהרה כבר די מזמן (לפני שעברו 6 שבועות) ומאז מידי פעם יש קצת כתמים, בדיקות לא טובות.. מבינה שצריך הרבה סבלנות אבל רק מוודאה שזה הגיוני? יכול להיות שזה בגלל שאני עושה כרגיל את הבדיקות (2 ביום, לא הפחתתי או משהו..)?
יש ימים שאין כלום ויש ימים עם כתמים.
אמור להדמר מאליו בממוצע תוך 6 שבועות. יש נשים שיותר ויש שפחות
את יכולה לעשות הפסק, ביום הראשון, וביום השביעי. יש הרבה מאוד רבנים שמתירים את זה להטהרות אחרי לידה. אחרי לידה קל להפצע מריבוי בדיקות..
וגם לגבי כתמים, זה בטוח אוסר אותך?
האמת שלא ממש שאלתי לגבי הורדה בתדירות של הבדיקות כי לא ידעתי אם יש צורך, אז כדאי לשאול?
ושאלתי, יש כתמים/בדיקות שאסרו
אני ברגיל עושה רק ראשון ושביעי
כמובן אחרי שרב הורה לי כך
אוטומט- בלי מוך וראשון ושביעי וללבוש צבעוני
כל כך מעריכה אותו על זה שמבין כמה הדימום הזה הפכפך ומפתיע וכמה זה מציל
ברור שכל אחד והפסיקה שלו
אבל בהחלט ושוה לברר
(לכן יש רבנים שמראש אומרים להפחית בבדיקות אחרי לידה)
המקום רגיש, ולפעמים קצת נשרט מהבדיקה.
אולי גם את יכולה לזהות האם זו הפרשה בגוון בעייתי, או שזה ממקום אחר.
אני אמא כבר כמעט 4 שנים.
אני חושבת שלא היה לי אפילו יום אחד בלי ילדים לכמה שעות.
ובאלי.
באלי יום אחד לעצמי.
ללכת לבד עם עצמי, לטייל, להסתובב, לקנות, לאכול.
ככה בשקט. בלי אף מתוק סביבי.
מודה לה' על הטוב הזה, שלא תבינו לא נכון.
וזה כל כך כייף לי, הם מתוקים ואהובים.
יודעת כמה זה לא ברור מאליו ומכירה כמה נשים שהיו שמחות מאוד להתחלף איתי ושלא יהיה להן רגע שקט.
אבל אני צריכה רגע להטעין כוחות מחדש לבד.
מקווה שיהיה לי את האומץ לעשןת את זה.
אולי לפרוק את זה כאן זה שלב נוסף בדרך לאומץ.
מכירה את הסיפור על האמא שנכנסה למטבח לאכול ואמרה לילדים שהיא מכינה להם אמא?
תחשבי על זה בצורה כזאת, אולי זה יעודד אותך לעשות את זה מידי פעם. זה כל כך ממלא בכוח ונצרך כמו אוויר לנשימה, אין כמעט אישה שיכולה 24/7 להיות בתפקיד (הקסום) הזה..
ולא היה לך יום אחד לעצמך את אלופה!
ברצינות. אני חושבת שאם לא היה לי יום בשבוע כן יום!! שלם, שהוא רק שלי. לא הייתי שורדת את האמהות וכל מה שצריך לעשות.(כביסות, ניקיון)..
זה הכי הגיוני בעולם
ומובן בעולם
וטבעי!
שימי את עצמך ראשונה כדי להיות בריאה לילדים שלך.
זה שתשבי לקפל עוד כביסה, ועוד ניקיון בבית
לא הופך אותנו לאמהות יותר טובות
אבל אם נלך לים, נשב ברגוע, קצת שקט וזמן לעצמנו
נחזור מלאות כוחות ואנרגיות.
אני אמא כבר 12 שנה ב"ה
הילדים וההתעסקות איתם משמחת אותי מאוד
אבל אחד הדברים שנותנים לי כח זה שאני לא איתם 24/7
יצאתי לעבוד במקום שטוב לי ולא להרבה שעות.
שמתי אותם בגן והיו לי בקרים לעצמי
יצאנו אני ובעלי מידי פעם לטיולים
זה מאוד חשוב ובכלל לא פינוק!
במצב דומה ומרגישה שחייבת לעצמי את זה ולכן ממש משתדלת לפחות פעם בשנה שנצא אני ובעלי ליומיים (בערך כי חשוב לי לשלוח את הילדים וחוזרת למחרת ב1 וחצי לקחת אותם) ואם לא מסתדר איתו או שמרגישה שצריכה עוד פעם אז יוצאת עם אחות או חברה ליום שלם (בדיוק בעלי מנסה לשכנע אותי להשאר גם לילה עם חברה ואני עוד לא אזרתי אומץ..)
זה לא תמיד ממלא את הצורך אבל גם כשלא אני חוזרת עם יותר כח ובלי החלום לחופש😜
זה צורך ממש ממש מובן, חושבת שכמעט אין אישה שלא מרגישה ככה לפעמים. חשוב ממש לארגן לעצמך זמן של לפחות כמה שעות רק לעצמך. את יכולה להשאיר את הילדים עם בעלך ולצאת עם חברה או לבד למקום שעושה לך טוב.
אני חושבת שלא הייתי שפויה אם הייתי כל היום רק עם הילדים ואני אמא כבר הרבה שנים. כל אחת צריכה זמן לעצמה לפעמים.
ולפני הלידה השניה אמרתי שאני חייבת זמן לעצמי. וזמן זוגי.
ובאמת יצאתי ערב אחד עם חברה. רק אני והיא בלי הילד. זה לא קרה מלפני הלידה של הגדול, כמעט שנה וחצי!
ואותו דבר עם בעלי. השארנו אותו אצל המטפלת ולקחנו יום חופש מהעבודה. עשינו יום זוגי וזה נתן כ"כ הרבב כוחות!!
מקווה שתצליחי למצוא את הזמן הזה לעצמך❤️
עם חברות אני יוצאת כמעט כל שבוע.
אבל לא מחפשת לצאת עם מישהו, גם לא עם בעלי (שגם איתו יוצאת לפעמים).
באלי לבד לבד.
ואני לא מחפשת להכניס את הילדים למסגרות כרגע, טוב לי ולהם שהם איתי בבית.
אני חושבת שהקושי שלי בלעשןת את זה הוא אצלי, קשה לי לשחרר אותם.
גם אם אלך, בעלי ישאר איתם, ואני יודעת שהןא יסתדר איתם מצויין כי הוא נשאר איתם בלעדיי ועושה את זה מצויין.
אבל לי קשה לשחרר ולא לחשוב ולהתעניין, בו ובהם.
לק"י
מבחינת בעלך זה לא באמת משנה😉
או שכשאת קובעת עם חברות יותר קל לך לצאת, כי יש לך מחוייבות?
אחרי 8 וחצי בערב
כבר רוב המקומות סגורים וגם באלי לנסוע מחוץ לעיר ולא אצא בשעה כזאת ואשוטט לבד
אל תתנצלי
זה צורך ממש לגיטימי ובריא
כמו שאמרת, להיטען בשבילך ובשבילם
ממש מעודדת אותך לממש את התכנון הזה
לכי לעשות דברים כיפים
באלי להכין מלא דברים טעימים
ויותר להשקיע באוכל ולגוון
אבל שיהיו בריאים, כשהם ערים אני רק רןצה לסיים לבשל ולא באלי לעשות שום דבר מעבר למה שחייב
וכשהם ישנים, או שאני ישנה גם או שמריצה מהר את כל מה שצריכה להספיק לפני שיקומו.
בקיצור,
אולי בנכדים אשקיע באוכל יותר 😆
היום זה קורה לפעמים בימים של חופש שאז אני משקיעה יותר מהרגיל. שזה לא "ברמה" של פעם בכלל.....
אז חכי, יש סיכוי שהגדולים שלך יהיו גדולים יתפנה לך יותר זמן גם לזה.
תמיד נזכרת איך כשהתחתנו הייתי מכינה דברים מושקעים
והיום רק מחפשת איך להכין דברים הכי פשוטים
אני סובלת הרבה מכאבי גב והמליצו לי-
זה שווה?
ישבתי רק (!!!!!!) על זה
למדתי יומיים בשבוע ימים מלאים וסחבתי את זה למכללה
פשוט כי לא הייתה לי שום ברירה
לא הצלחתי לשבת על דבר אחר
השאלתי בזמנו מהדולה
הפעם גם מתכננת להשאיל ולא לקנות
ממש ממליצה
לא ידוע לי על בעיות אגן
אני באמת כל היום לומדת
וכל הזמן בישיבה
והגב כואבבבב
האם *ישיבה ממושכת* על הכדור יכולה ליצור בעיות ברצפת האגן?
גם אותי זה מציל 😊
קניתי בזמנו, עלה סביב 70-80 ש"ח
אחרי הלידה הוצאנו לכדור את האויר
וכשיהיה צורך בעז"ה ננפח שוב
(משאבה פשוטה של אופניים)
למי שאין ממי להשאיל - זו קניה שווה ולא יקרה
אפשר לקנות כדור בגודל מותאם לפי הגובה (כתוב על כל גודל לאיזה גובה מיועד)
אחד הדברים המעולים
להריון וללידה
קניתי בהריון הראשון ולא מתחרטת לרגע...
אפשא להוציא את האויר אחרי ההיריון ולשמור בארון עד הפעם הבאה.
לי עלה בסביבות ה60 שקל לפני 4 שנים.
האמת שאצלי רוב הזמן הוא נשאר מנופח בחדר הילדים וכשהייתי מרדימה את הילדים הייתי יושבת עליו על התינוק התורן.
אני הייתי יושבת עליו בהיריון ועושה תרגילים לגב בעזרת יוטיוב
וגם בצירים זה עזר לי
ולא שמעצי אף פעם שזה בעייתי לרצפת האגן
לצערנו לאחרונה קצת התמסמס הרעיון של שרשור פרשת שבוע...
נקווה שעכשיו, עם החומש החדש, נאזור כוחות דקדושה ללימוד תורה 💪
מוזמנות לשתף בתובנות מדבריות מרוממות 😇
מי שמעוניינת בתיוג כשנפתח שרשור,מוזמנת לכתוב לנו.
וכל מי שרוצה להצטרף...
חומש במדבר נקרא 'חומש הפקודים', והפרשה בעצם נפתחת במפקד בו סופרים את עמ"י.
אני אשתף בנקודה מתוך השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה ועל יום ירושלים, שמתייחסת לעניין הספירה של עמ".
כל אחד מעמ"י הוא פרט בפני עצמו, אדם עם מחשבות, רגשות, יכולות וכשרונות.
אבל כל אחד מאיתנו הוא גם תא קטן בגוף הכללי של עמ"י.
כאשר מתייחסים לאדם בשמו, זו ההתייחסות לצד הפרטי של כל אחד, לאישיות שלו וליחודיות שלו בפני עצמו.
כאשר סופרים את כולנו יחד, כל אחד הוא מספר מתוך הכלל, אין לכל אחד שם פרטי להתייחסות פרטית, אלא כולנו חלק מכלל הגדול.
לכל אחד מהצדדים האלו יש תפקיד בהתפתחות של עמ"י.
האידיאל שאליו אנחנו שואפים הוא שכל אחד יהיה חלק מהכלל, דווקא דרך הפיתוח של היכולות והכשרונות הייחודיים שלו. שכל אדם ינתב את הכשרונות שלו לעשיית טוב, ויתרום לכלל דרכם.
אבל זה לא קל להגיע למצב כזה.
ועמ"י עובר כמה שלבים בדרך לאידאל הזה.
כשעמ"י נכנס לארץ, הספר הראשון שאנחנו קוראים הוא ספר יהושוע. שם עמ"י מתפקד ככלל - מדובר בספר צבאי, בו כל אחד הוא 'מספר' מתוך הכלל. הפרט מתבטל לטובת הכלל, וכך עמ"י מחוברים ביחד לקב"ה וכובשים את הארץ.
אבל זה לא מימוש של האידיאל. כי אין פה ביטוי ליחודיות של כל אחד בפני עצמו.
ולכן מגיע אחר כך ספר שופטים, בו 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו', 'איש הישר בעיניו יעשה', הארץ מחולקת לשבטים, וכך כל אחד מפתח את עצמו.
אבל תמיד בשלב הזה יש סכנה של נפילה. כי כשמנותקים מהכלל, יש התרחקות גם מהקב"ה וגם אחד מהשני. ועמ"י נופל בעבודה זרה, וגם מגיע לקרעים בתוך העם עצמו, ששיא הקרע מתבטא במלחמת האחים שמתעוררת בעקבות מעשה 'פילגש בגבעה'.
אחר כך עמ"י עובר תהליך של תיקון, וחיבור בחזרה לכלל, כשמתאחדים יחד תחת מלכות שאול, דוד ושלמה (עם עוד הרבה קשיים בדרך). אבל באותו שלב עדיין לא הגענו לתכלית השלמה ולכן העם נקרע שוב לשתי ממלכות, ובסוף הגיע לחורבן הבית ולגלות.
גם בתקופה שלנו היום, בתחילת שיבת ציון היתה מציאות של כלליות. העולים הראשונים שבנו את הארץ ביטלו את עצמם למען הכלל - 'חסר גלגל - אני גלגל' (כדברי טרומפלדור).
אבל היתה בהתנהלות הזו מחיקה של הפרט, וזה עדיין לא האידיאל. ולכן עמ"י היה צריך לעבור לשלב של פיתוח הפרט. וכמו תמיד, בשלב הזה יש גם סכנה של נפילה. והיו גם נפילות.
במלחמת ששת הימים, בה שוחרר ירושלים, היה לנו מעין 'הבזק' שמימי של חיבור עצום לכלל, לנשמת עמ"י, תוך ניסים גדולים שהקב"ה האיר לנו.
אבל זה היה מאתערותא דלעילא, מתנת שמיים, כמו ליל הסדר בו הקב"ה העלה את עמ"י בבת אחת ממ"ט שערי טומאה.
ועכשיו אנחנו עוברים תהליך כדי לעלות למדרגה הזו בעצמנו, מדרגה אחר מדרגה.
וזה תהליך לא קל, עם הרבה אתגרים וקשיים בדרך. והפיתוח של העצמיות מרחיק אותנו מההרגשה שאנחנו ממש חלק מאותו גוף כמו מי שחושב הפוך מאיתנו, ולכן יש יותר מתחים בתוך עם ישראל, בין הגישות השונות שכל אחד מפתח.
אבל אנחנו בדרך לאידאל בו כולנו נתאחד יחד, כל אחד עם הכשרונות והיחודיות שלו, כחלק מכלל של 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
וכבר עכשיו במלחמה התעורר אצל כולנו החיבור לכלל, ההרגשה העמוקה שמתבטאת גם במעשים, שאנחנו לא כל אחד בפני עצמו, אלא יש פה משהו גדול יותר שאנחנו חלק ממנו.
אנחנו עדיין לא בשלב הסופי, אבל אנחנו בעז"ה בדרך לשם…
וההשוואה שלו לימינו מרגשת מאוד...
שנזכה כבר להגיע לתכלית השלמה!
כתבת מרתק!
את אותו מהלך מוצאים גם בלימוד התורה,
בגלות היה לימוד תורה פרטי,
בשיבה לתורת ארץ ישראל התחברנו לתורה כלל ישראלית,
ובשניהם האחרונות יש הרבה שילוב של חסידות בישיבות הארץ-ישראליות-
מן שילוב של כלל ופרט.
בעבודת בית המקדש, ובעצם גם בעבודת החינוך של עם ישראל.
וזה גרם לי לתהות איך העם היה נראה אילולא חטא העגל -
למעשה בכל משפחה בערך היה לפחות "רב" אחד, איש שמקורב יותר מכולם לקודש, שיכול להדריך את בני משפחתו איך להתקרב לקדושה ולאלוקים.
זה אחרת כל כך ממצב שבו יש שבט אחד בלבד בעם שאחראי על הנושא הזה, והשבט הזה - אמנם קיבל הוראה להיות מעורב בשאר השבטים וחגור בינותיהם - אבל עדיין היה את הפוטנציאל להיבדלות משאר העם, ומכך - גם העם היה נבדל יותר מן הקדושה וקרבת האלוקים...
אולי לולא חטא העגל לא היו עוד חטאים בעם ישראל? אולי לולא הוא היינו מגיעים לגאולה השלמה כבר אז, בשנותינו הראשונות כעם?
והמחשבות האלה גרמו לי לשאול את עצמי -
למה בעצם בגאולה השלמה העתידית הלוויים הם אלה שיעבדו בבית המקדש? מדוע שלא נחזור למצב שקודם החטא (חטא העגל) והבכורות יעבדו בבית המקדש, כמו שתוכנן מלכחילה, מה שנשמע כמו המצב המתוקן האמיתי?
אין לי תשובה על זה... (ועוד לא הספקתי לדבר עם בעלי על כך)
אם יש לכן רעיונות - אשמח לשמוע...
אין לי תשובה.
אני אחשוב על זה... ואשאל גם את בעלי. מעניין אם מישהו כבר שאל את זה.
מעלה עוד תהיה?
לכאורה לפי מה שכתבת- לא היו אמורים להגיע לחטא העגל?
הבכורות שבכל משפחה היו "אמורים" למנוע מהעם לחטוא, כמו שהלווים לא חטאו?
אז איך כן חטאו?
לגבי העתיד ראיתי כמה דעות,
עבודת הבכור במקדש | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית
כאן יש סיכום קצר
אולי זה מראה שבאמת בעומק הלוויים הם אלה שראויים להיות המנהיגים הרוחניים של העם, כי הם היחידים שלא חטאו (אף שזה לא היה מ"תפקידם" לא לחטוא)...
ואז לכן גם לעתיד לבוא - הם אלה (כנראה) שיישארו בתפקיד עבודת בית המקדש...
תודה על הקישור שנתת! אסתכל בו בהמשך.
אני במדבר
ותוך רגע
(תקופה, אבל רגעית בהשוואה לשנים מלאות)
בארץ ישראל
בבית המקדש
אמן ואמן!!!
וכדברי המדרש-
תביאמו ותטעמו, נטיעה שאין בה נתישה שנאמר: "ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש"
לפני כמה שנים כתבתי כאן בשרשור לפני שבועות ( מתנצלת שלא זוכרת בשם מי הבאתי את זה...)
על כבוד החם והחמות לפני קבלת התורה.
משה רבינו - יצא לקראת חמיו -יתרו, נתן לו כבוד רב למרות שהיה ממש "חם"- בעבר שם אותו בכלא כמה שנים טובות,עכשיו רק מגיע אליו וכבר נותן לו עצות..
ובכל זאת משה רבינו מכבד אותו כבוד גדול.הרבה מעבר למה שהוא מחוייב בו.
רות- גומלת חסד עם חמותה עוד לפני שמתגיירת ומקבלת עליה תורה ומצוות,
וגם לאחר מכן- מכבדת אותה מאד וממשיכה לגמול איתה חסד.
ובקשר למלחמה בלילה כזה עצוב😢המחשבות רצות,אז נזכרתי בנ"ל וחשבתי אולי אפשר השנה להוסיף בכבוד החמות יותר משנים רגילות,אולי להוסיף טלפון מיוחד בערב החג,אישי ממני ולא רק משפחתי, מתאים לערב חג מתן תורה,ולכוון גם למה שכתב רבי חיים ויטאל על עשרת הדברות - שנאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים, כי עם ישראל הם אדם אחד. אז יש לי את היכולת במצווה פרטית שאני עושה להשפיע על הכלל.
אחרי הכנה של שבעה שבועות שספרנו מאז פסח, אנחנו מגיעות לחג שבועות, חג מתן תורה.
המקום שלנו כנשים בחג השבועות עשוי להיות מורכב.
יש תקופות שבהן יש לנו אפשרות להישאר ערות בלילה וללמוד תורה.
אבל יש תקופות, כשיש ילדים קטנים בבית, שעיקר העיסוק במהלך החג הוא סביב הטיפול בילדים והשמירה עליהם, בזמן שהבעל משלים שעות שינה מהלימוד בלילה, כמובן אחרי ההכנות לחג שהיו בעיקר במטבח ובקניות…
אז מה באמת החיבור שלנו לשבועות ולתורה?
הרב ראובן ששון, במאמר 'האישה ושלוש מצוותיה', מסביר על ההבדל בין נשמת האישה לנשמת האיש.
שורש הנשמה של האיש מושרש באור העליון, שורש הנשמה של האישה מושרש באור השכינה, שהיא ההארה שקשורה לעולם הזה, עולם החומר.
"והנה מבואר בספרים הקדושים, שהאיש והאישה נבראו בצלם אלוקים, ובמובן זה, נשמת האיש מושרשת לעילא, בסוד האור העליון, שמעל כל ערכי העולם הזה. ולעומת זאת, האישה מושרשת בסוד אור השכינה. האור העליון, נרמז בסוד אור קוב"ה, והאור שמתלבש בעולם, הוא סוד השכינה, כנסת ישראל"
בהמשך, הרב מסביר איך שורש הנשמה של כל אחד משפיע על תפקידו בעולם.
אצל האיש, שורש הנשמה שלו קשור לאור העליון, שהוא השורש לתורה. לכן האיש מצווה בתלמוד תורה ברמת חיוב גבוהה יותר מהאישה - 'והגית בו יומם ולילה'.
"שעיקר כוח לימוד התורה בסוד עץ החיים שייך לאיש, כי האיש מושרש בסוד אור העליון, שהוא שורש התורה"
גם אצל האישה יש חיבור לתורה ושייכות בתורה, וגם האישה מצווה בלימוד תורה ומברכת על תלמוד תורה. אבל עיקר התפקיד של האישה בעולם הזה הוא החיבור של התורה דווקא לתוך הרובד החומרי, לתוך המציאות הגשמית בעולם הזה.
"סוד העולמות התחתונים, והתלבשות אור השכינה בהם, מיוחד הוא לכוחה של האישה, ובדבר זה כוחה רב משל האיש, שיש לה בינה יתירה, השייכת להבנת המציאות לעומקיה, וחיבור אל הרבדים החומריים"
לכן האישה יכולה לחגוג את חג השבועות ואת החיבור שלה לתורה, גם בלי להגות בתורה כל הלילה.
התפקיד שלנו הוא לחבר את הגודל של התורה דווקא לתוך המציאות.
ההשקעה שלנו בצדדים החומריים של ההכנה לחג, כאשר היא נעשית מתוך חיבור למשמעות של העשייה, מתוך רצון לשמוח במתן תורה - זה ממש קבלת התורה.
הטיפול בילדים באהבה ובשמחה, כולל כל העשייה הטכנית שזה דורש מאיתנו, זה 'תורת חסד על לשונה', זה הקיום של התורה.
ומגילת רות, שגם אותה קוראים בשבועות, מבטאת את החיבור הזה של התורה לחיים. המגילה מספרת על העשייה של נעמי ורות בתוך העולם הזה, בצניעות ובחסד, ומתוך חיבור עמוק לקודש, במהלך שמביא ללידת דוד המלך.
וגם דוד המלך, שנולד ונפטר בשבועות, מלמד אותנו על החיבור לקב"ה מתוך העולם הזה, כשכל פרק בחייו הופך לתפילה ולפנייה לקב"ה.
יהי רצון שנזכה לקבל את התורה ולחבר אותה לתוך החיים שלנו!
אני באמת אוהבת להתחבר לחג השבועות מהצד של מגילת רות - לומדת אותה (ולפעמים גם כותבת עליה).
באופן כללי קשה לי כשאומרים שאישה מתחברת לחגים דרך הכנת האוכל לחגים... (הרבנית ימימה אומרת את זה לפעמים) כי אני הרי לא אוהבת להכין אוכל
מצד שני גם לימוד תורה במלואו זה לא משהו שאני מסוגלת לעמוד בו...
באמת לחג השבועות (בניגוד לחגים אחרים, שיש בהם דברים מעשיים יותר - ישיבה בסוכה, אכילת מצות...) עוד לא מצאתי את החיבור המלא שיכול להיות לי בו.
אולי הדברים שכתבת יעזרו לי...
כתבתי על אוכל, כי להרבה נשים זו החוויה של לפני החג. אז למי שזה איפה שהיא נמצאת לפני החג, זה מחזק לדעת שגם זו חלק מעבודת ה' שלה.
אבל אז לא אומר שכולן חייבות את הדרך הזו...
אני חושבת שעיקר העיניין הוא ההבנה שלנו יש תפקיד משמעותי בעבודת ה' שלנו דווקא דרך ההורדה של התורה לתוך חיי המעשה ממש. ההכנסה של הרוחניות לתוך פרטי החיים הקטנים.
בשבועות אני חושבת שכאמהות יש לנו תפקיד חשוב ביצירת היחס לתורה בבית. פחות משנה על מה וכמה נלמד. אבל אנחנו יכולות להראות לילדים כמה התורה אהובה ויקרה לנו, כמה אנחנו שמחים לחגוג את היום שבו קיבלנו אותה, כמה אנחנו מייצרים כל רגע של לימוד תורה.
וכמובן - ההשקעה באווירה בבית, ליצור את החוויה הטובה נשארת בלב מהחג, זה ממש חלק מזה.
אצלנו בבית היום היה לי לא קל. החל ממריבות של הילדים על הבוקר, ואחר כך עוד כמה דברים מעצבנים.
בהתחלה היה לי ממש מבאס שככה אנחנו מתכוננים לחג. ואז אמרתי לעצמי שכנראה הקב"ה נותן לי הזדמנות ליישם את מה שלמדתי.
כשהכל חלק ועובר בקלות, זה לא בזכותי. זו סייעתא דשמיא. אין לי באמת יכולת לשלוט על זה שהכל יהיה נעים כל הזמן.
אבל דווקא ברגעים האלו שלא הכל זורם ויש יותר קשיים ומריבות, אני יכולה לבחור אם להתעצבן ולצעוק, או לנסות לקבל את המציאות ולעבוד מתוכה, למצוא את הדרכים לשנות אווירה (עד כמה שזה תלוי בי), ובעיקר לנסות לשמור על עצמי בתוך זה - להישאר בהרגשה של השמחה בהכנות לקראת מתן תורה.
לא בטוחה שלגמרי הצלחתי, אבל אני מנסה.
בעז"ה שנצליח לקבל את התורה בשמחה, יחד עם כל עמ"י...
הי בנות,
אני לקראת סוף ההריון ברוך ה', שבוע 38,
ומרגישה ממש עצבנית בבית.
מתרגזת ומתעצבנת נורא בקלות.
חייבת שהכל יהיה בדיוק כמו שחשוב לי,
הסדר, הניקיון, ההשכבות...
בקיצור, הפכתי לבלתי נסבלת ממש.
בעלי מעיר לי על זה ואני יודעת שאני לא מגיבה יפה
אבל לא מצליחה להיות אחרת.
יש קשר בין סוף הריון לעצבים?
חשבתי שאולי זה חלק מהקינון...
ולא לשלוט בנו ואנו חסרות אונים
ללמד אותנו לשחרר להרפות לשחרר שליטה
לימוד חשוב לקראת הלידה עצמה ולקראת משכב הלידה
קל לדבר קשה ליישם...
אבל תחשבי כמה שיעשה לך ולסובבים אותך טוב כדתהיי רגועה....
וגם, תחשבי על מה זה יושב
ממה את לחוצה?
ממה את דואגת?
תףרקי את זה לחתיכות
ותתפללי על זה
בהצלחה
וכמובן עם הכל
יש דברים שעדיין תהיי לחוצה בהם
תקבלי את זה
אך תכעסי על עצמך
אבל תנסי לעשות את המקסימום
כדי שלא ישלמו על זה מחירים מסביבך
מקסימום אני מתכוונת
לקחת עזרה
לעשות לך נוהל של שקט 5 דק בחדר לפני השכבות
וכו
שיהיה בקלות ובריאות!!!!!
יושב רצון סמוי בשליטה, אולי לקראת הלידה שהיא חוסר שליטה בתזמון וכד'
הייתי מתעמקת בזה קצת
חיבוק❤️
לא יודעת מה הוא אבל אני בטוחה שיש
רוב הנשים בתשיעי הן פקעת עצבים🙈
וזה ממש לגיטימי
חיבוק♥️
הסוף קשוח!!
תיכף זה מאחורייך😘
רק שאצלי זה מתחיל בחודש שביעי+ ופשוט נמשך..
ממש למדתי לעשות עם זה עבודת המידות וגם למצוא פתרונות איך לעקוף את זה (יותר יציאה החוצה או לחברים כדי שלא יצא על הילדים, ממש להגדיר יעד או זמן שבו אני לגמרי איתם בסבלנות וכו..)
ואת הבית שומרת בעיקר לאחרי שהילדים ישנים ואז יש פחות על מי להתעצבן..
בהצלחה ממש ותתנחמי בזה שזה רק חודש!!🙃
ברור שיש קשר🤣🤣 ואז אנחנו יולדות וגם בלתי נסבלות
איך בעלי אומר לנשים יש שם לכל דבר
החשש מהלא נודע ואיך ומתי זה יבוא ועוד ועוד חששות נלוות גורמות למתח הזה שגורם לעצבים, את צריכה לשים בראש סדרי העדיפויות לעשות כל דבר שמרגיע אותך ועושה לך טוב ולא בושה להיעזר במטפלת כדי להירגע
אני כבר חודש סובלת מנזלת יבשה, לא משנה כמה אנסה לקנח זה לא יצא , וכשאני מנסה בכל זאת אני פוצעת את עצמי..
זו תופעה ידועה אולי של אספירין?
ומישהי חוותה ויכולה להביא המלצה מה אפשר לעשות?
שהוא כמו הריכוז של המלח בגוף.
גודש באף זה תופעת לוואי של הריון. אז אולי זה קשור לזה...
על הפצע
מצחיק גם לי היתה תקופה כזו ובדיעבד זה לא נזלת יבשה אלא פצע שהגליד ושוב נפתח וכו וזה מרגיש באמת ככה..
אחרי ששמתי צרי וממש השתדלתי לא לגעת באיזור זה עבר
כי תמיד זה דמי (סורי על התיאור)וגם זה יבש מאוד כמו דם קרוש, ולא מתאים לסתם נזלת יבשה
אברר מה זה צרי
תודה רבה רבה!!
לכולכן🙏💞
כמו וזלין טבעי כזה, טוב למלא בעיות בעור.
אני קונה של דבש הגולן
ממש עוזר
גם כתוב שזה טוב לאסטמת עור, מכירה כמה שישמחו לשמוע על משהו טבעי לאסטמת עור
רופא אף אוזן גרון אמר לי שוזלין ונגזרותיו עלולים להישאף בריאות ולהישאר שם.
יש משחה אחרת מתאימה לאף שכחתי את זה, שאלי את הרוקח
ובחורף כשלילדים ולי יש יובש בשפה/ באף אני משתמשת
הזמנתי קופסה גדולה מאייהרב
זה בעצם וזלין טבעי ובריא
ובשרשור גרמו לי להבין שזה כנראה פצע שנפתח כל הזמן
אז בנתיים אני מורחת קרם ידיים באף, לרכך שם
מקווה שיעזור
קשוח יותר
אם לא יעזור אמשיך במי מלח שיש לי בבית ונגיש לי
ואם גם לא יעזור אז אעבור לעוד המלצות פה,
אין עליכן באמת🙏 תודה!
שבועיים אחרי לידה
האם יעיל להתחיל כבר עם התרופות סבתא כמו המיץ לימון או שזה אפקטיבי רק כשיש כתמים?
וגם, אשמח לשמוע מה עוד שמעתן שעוזר לקיצור הדימום. (שאלת בונוס: מה מבינהם באמת עזר לכן לעומת תרופות סבתא שאין בהם כלום חוץ מאמונה)
כמו שרשמו הכי טוב זה לא להתאמץ!!
אני עושה תמיד הפסק אחרי 3 שבועות אבלל הכלל שלי הוא שטני לא מתאמצת בנוסף אני עושה מלא שטיפות..אבל זה גם תלוי גוף ובדכ לגוף לוקח אותה תקופת זמן להתנקות אחרי לידה
תיהי רגועה ותתני לגוף שלך להחלים❤️
זו מנוחה טובה.
אין על מה לדבר.
אבל מה שהכי חשוב זה לנוח ולא לאמץ את הגוף.
אני הייתי נותנת לגוף זמן להוציא הכל ולרחם את הזמן שלה להתכווץ כראוי.
אחרי לידה נראה לי כדאי להיזהר עם כל מיני תכשירים....
הרבה נחת
התאוששות קלה ומהירה
ולחכות בסבלנות
אני תיכף 4 שבועות אחרי לידה ועדיין עם כתמים לרוב, אבל לפעמים דימום יותר חזק. בינתיים ככה זה היה לי בכל הלידות.
גם אני הייתי שאפתנית
והיו פצעים..
הכי חשוב לנוח
לשתות הרבה
מלימון וקינמון את לא תפסידי
אבל הדימום יכול לקחת גם חודש וזה כי הרחם מנקה את עצמה
הכל שם פצוע וצריך את כל הזמן הזה שהפצעים יתאחו
מחפשת המלצה מניסיון ללחמניות שום מוצלחות.
אני מתארחת וצריכה להביא איתי 2 קילו של לחמניות שום, ובאלי שהן יהיו טעימות
תודה!!
הכנתי אותם עכשיו לסעודה מחר.
האצבעות האלו הן טעימות מאד
על לחמניות שום וגבינה של רון יוחננוב
אפשר גם בלי גבינה
מתכון פצצה קל וטעיםםם
הכנתי בשבת האחרונה והתחסל.
מעולה גם בהקפאה.
באמת נראה יאממייי
את המתכון הזה:
לחם שום טעים בטירוף בקלי קלות | לחמניות שום נתלשות
לחמניות מהממות! מתכון מוצלח מאד, אצלנו קוראים לזה סופגניות שום מרוב שזה רך וטעים😉.
יש לה בתגובות ובשאלות הוראות לכמות של קילו.
בהצלחה!
מצרפת פה את הכמות של הקילו, אם מעניין מישהי (פשוט לקח קצת זמן למצוא)
מצרכים לקילו קמח:
1 קילו קמח לבן
2.5 כפות שמרים יבשים
5 כפות מלאות סוכר
כ- 2.5 כוסות מים חמימים (580 מ”ל)
שני שליש כוס שמן קנולה/זית
2.5 כפיות מלח
תערובת שום: 3/4 כוס שמן זית + 5 כפיות שום כתוש + כפית גדושה תבלין פטרוזיליה + 3/4 כפית מלח
ומתברר שבעלי המתוק הכין בעצמו את הבצק מהמתכון הרגיל פשוט
לא נורא, יצא בצק מוצלח מאוד מאוד ב"ה
ואת התערובת שום אכין מהמתכונים.
תודה לכל המסייעות!
לא מתכוונת להפציץ
לא בשבילי
ולא בשביל בעלי
ולא בשביל בן השנה שאותו זה בטוח לא מעניין
השיחות האלה עם החברות (האמיתיות, לא פה בפורום)
על מה הן מבשלות
לא מעניינות אותי!!!!
רצה השם ולא מסתדר ארוחה חלבית
באסה אבל גם ככה אני עם וירוס שחלבי לא יעשה לו טוב..
אז לבקשתכן,
התפריט שלי:
דגים לסעודה שמתארחים בה
קינוח פרווה
קציצות וקוסקוס
עוגה חלבית
חלות יש לי במקפיא חח
זהו!
למה?
כי הבית מטונףףףףף אני צריכה להספיק לעשות 2 מכונות, צריך לנקות פה
אה, ואני סטודנטית עמוסה, נכון
לא הספקתי לקנות כלום אולי אני אשלח את בעלי מחר לעיר שיקנה לי סתם איזה משהו.. הוא ישמח;)
אני חולה על זה שמגיע חג שלא הספקתי לקנות כלום ואז *הוא* מתבאס שלא קנה לי כלום כאילו היי הלוו בעלי היקר אתה יכולת להתכונן מראש מה אתה נזכר בהדלרת נרות חח
אבל אני אוהבת אותו 🥰🥰🥰
פעם זה עצבן אותי, היום כשאני רק רואה את הפרצוף אני ישר מבינה ומתחילה לצחוק 🤣
ובכללי אני חושבת שהגישה שלך כל-כך בריאה
וזה רק יעשה לך טוב בעז"ה
אלופה כל-כך קשה לשחרר כשהסביבה קצת להיפך 💓
פה
לא אוהבת להתעסק בבישולים, ועכשיו אני גם לא הכי מרגישה טוב, ומעדיפה למקד את כוחותיי המעטים בשיווי מראה נורמלי לבית לקראת החג...
אבל לילדים שלי כן חשוב אוכל טעים ומיוחד. אז בשמחה - הם מוזמנים לעשות את זה בעצמם. (וזה מה שהם עושים באמת. הבינוניים הכינו השבוע עוגה לפי מתכון מעיתון, והגדולה קמה הבוקר יחסית מוקדם וכבר מתזזת במטבח. אני הולכת להרוויח מכל הכיוונים 
)
שאת בוחרת להשקיע בעצמך
במה שחשוב עכשיו
תרגישי טוב!!!!!
ונשמע לי שמספיק אוכל לגמרי
פעם היה לי את זה, לבשל יותר מדי ולהשקיע ואז להיגמר ואז להתבאס שלא אכלנו הכל
היום מכינה מדוד בלי להשתגע
אוכל זה דבר שיכול להיות משמח, עד שהופכים אותו למשהו שלא
חג שמח!
שכנות שלי חצי לילה אתמול פטפטו בבניין על מה כן (או לא) הכינו
אמאל'ה כמה דברים
נשמע שהכינו לגדוד שיהיה להם עד שבועות הבא
מטורף!!!!
אני בשנים הקודמות הכנתי כל-כך הרבה דברים שהלכו לפח
שפשוט מאסתי בזה
אני כל-כך שמחה לראות מקרר ומקפיא מלאים - בדברים שנאכל!!!
תודה לה' ❤️
ש חיה שלמדתי את זה
פותחת שוב שרשור חדש
מתלבטת מה לעשות
אתמול הייתח אצל רופא אחרי שהתחיל לי דימום חלש ביום שישי
הרופא טען שלדעתו כדי לסדר את המחזור החודשי
כי חשד שהדם שהיה לי נובע מביוץ (ביום ה28 מהמחזור הקודם)
ואמר להתחיל במחזור האמיתי הבא טיפול בפרוגילטון מהיום ה5 למחזור למשך 21 יום
הוא צפה שזה יקרה רק עןד כשבועיים
תכלס היום בבוקר התחיל לי דימום אמיתי
האם להתחיל את הטיפול ? מתי? לספור 5 ימים מהיום שהתחילו הכתמים? 5 ימים מהיום שהתחיל המחזןר האמיתי
כמטבן שאין ככ את מי לשאול
בנוסף יש לי תןר למומחה פוריות בעוד שבוע ויומיים.
כדי להתחיל? לחכות לדעה של המומחה??
הייתי מחכה לתור של רופא פוריות
במיוחד שכבר יש לך תור כזה ממש עוד רגע
ואגב כתמים לפני ההגעה של הוסת יכולים להעיד (לא תמיד, אבל אופציה) שהפרוגסטרון לא גבוה מספיק וזה גם עלול להשפיע על היכולת להכנס להריון
כתמים לפני מחיבים בדיקה ממה נובעים
לא על זה שאלתי
התכוונתח בשאלה ממתי סופרים 5 ימים למחזןר בשביל תרופה לפיריון
מהופעת הכתמים או מהמחזור ברציני
נכון לחכות כרגע לרופא פוריות.
לקחת עכשיו את הפרוגלוטון זה רק בשביל שתוכלי לטבול בנחת ויהיו לך כמה ימים....
אבל אם בכל מקרה את רוצה להתחיל בתהליך של ברור, עדיף לדעתי לא להתחיל....
בהצלחה יקרה
אבל מצד שני אולי סתם יבלבל את המערכת
בחודש הבא הכל התבלגן מחדש....
ומה עם הביוץ?
הוא רק גורם לעליה של הפרוגסטרון (ובהתחלה כמדומני גם של האסטרוגן)
מצד שני הוא גם לא מונע הריון. אבל ברוב המקרים הוא לא עושה ביוץ. הוא פשוט מחקה את מה שאמור לקרות בגוף אחרי הביוץ.
ואז בסופו של דבר כמה ימים אחרי שמסיימים איתו מגיע דימום.
הפעולה שלו בכדורים החמים זהה בעצם לשל הפרימולוט נור
מתלבטת אם להתחיל בינתים את הכדורים
עד שיהיה לי תור חדש מי יודע מתי.
וגם השאלה מתי
מהופעת הכתמים או מהופעת המחזור
למה אני חושבת ככה?
בטיפולי פוריות צריך להגיע בין היום הראשון עד השלישי למעקב זקיקים
הגעתי פעם ביום שהופיעו רק כתמים ואמרו לי שהגעתי מוקדם מידי
רק יום יומיים אחר כך התחיל המחזור האמיתי והלכתי שוב
לכן לדעתי כתמים פחות נחשבים
בכל מה שקשור לטיפולי פוריות,
עושים הרבה ניסוי ותהייה
צריך לזה המון המון סבלנות
לקחת בחשבון שגם אם ננסה החודש, צריך לקוות
אבל לקחת בחשבון שייתכן גם כישלון
אני הייתי אומרת לחכות לוסץ האמיתית
אבל בינינו גם אם תתחילי עכשיו - תנסי, מקסימום יצליח!!!! בעז''ה.
כן מציינת שלא מכירה את הכדור הזה ואת המטרה שלו - כך שממש מקווה שלא כותבת שטויות.
כתבתי באופן כללי על מה שהיה אצלי בתהליך
פתאום גיליתי שיש עונה 3(במלחמה לא כ"כ צפיתי בסדרות)
אבל מה, רק עד פרק 6 , זה נראה באמצע, יש פרק 7?
תתפללו עליי
תנסו לעבור איתי ביחד ולחזק, כמו שלאורך השנים חיזקתי ועודדתי כאן רבות😉
כשאכנס להריון מבטיחה לחשוף 🥰
מתפללת לבורא עולם שזה יצליח.. זה כמו צאנס אחרון
שתזכו לזש"ק בבריאות,בקלות, בשמחה ובלי עוגמות נפש.
חיבוק ענק
הפעם החלטנו לא לשתף אז אף אחד מסביבנו
לא יודע
ובעבודה קשה לעבור קושי בלי לומר ולהסביר.
אז תודה עליכן ,
ואני מקווה לספר רק דברים טובים
ותזכו לזרע של קיימא בבריאות שמחה ונחת!!
היתה אמורה להיות החזרת עובר
( בדרכ כעבור שבועיים מתחילת הטיפול)
כבר הודעתי בעבודה על יום מחלה
התכוננתי נפשית
שמחתי שזה בסופשבוע ומחובר לחג
ועכשיו הודיעו שעדיין לא..
שאגיע בחמישי לעוד בדיקה
וזה יהיה בשבוע הבא
ושבוע הבא עמוס לי בטירוף
ולא כזה מתאים
וזה עובר אחרון
זה הפיל אותי ממש
אני על סף בכי
ואין לי כוחות לכלום
זהו, פשוט פרקתי.
בת-חן1זה שבר אותי
אנחנו עסוקים בטירוף שבוע הבא וזה פשוט לא יכול להסתדר ככה
שהקב"ה יהיה בעזרכם ויצליח דרככם.הריון דנדשושבעז"ה אם העובר הקטן הזה תגיע ישועה גדולה!!!
ממש מורט עצבים...
אבל!!
בע"ה כל עכבה לטובה!!!!!!!!
בע"ה שיהיו בשורות טובות טובות!!!!!
שיהיה הריון קל,לידה קלה ותינוק בריא!
כל הברכות וישועות!!!!!
חיבוק גדול!!!!!!
אפשר גם להכין היום בלי ביצים ולהוסיף מחר
לדעתי יותר טעים
י ש כאלה שכתבו פה בעבר שמכינות דגים על הפלטה.. אז לכאורה כן
אבל לא ניסיתי אך פעם
ולא התקלקל.
אני חושבת שמרק מתקלקל כי הוא סיר גדול ולוקח לו הרבה זמן להתחמם,
וכאן מדובר על כמות קטנה.
אבל אני באמת לא יודעת, רק מספרת מה עשיתי והצליח.
אני הרבה פעמים מכינה שקשוקה ואוכלת מזה יום למחרת
חודש שעבר איחר לי ב8 ימים והחודש מאחר לי ביום בדרך כלל אני מקבלת קבוע ואני חושבת שזהיתי ביוץ מאוחר החודש השאלה אם הגוף שלי עובר משהו שהכל פתאום השתנה
עזרה אני כלכך רוצה להכנס להריון ומנסה כבר חמישה חודשים וזה נראה כיאלו זה לא יקרה האם זה משהו שצריך לבדוק שהווסת השתגעה
עברת איזה פרוצדורה?
הפלה חלילה?
לידה?
או שפתאןמי?
וזה לא בהכרח רע.
כל השנה האחרונה המחזןר שלי התקצר ובכמה חודשים אחרונים פיספסתי ביוצים.
ואז פתאום קיבלתי בדיוק בזמן. כבר הייתי בטוחה שאני בהריון ובדקתי בבוקר ובהמשך היום קיבלתי.
מחזור אחרי לא הגיע, בשעה טובה....
לפעמים לוקח לגוף זמן להתאפס (כמו אצלי
לא יודעת מה הגיל שלך
אבל עד גיל 35 מנסים שנה
או לא ישנה טוב
או שהייתי בלחץ יוצא דופן באותו חודש
או שהייתי חולה באותו חודש
ממליצה לך להקפיד לאכול ארוחה טובה בבוקר שכוללת לחם, ארוחת בוקר זו הארוחה הכי חשובה ביום
לישון טוב, ולהרפות
ובעזרת ה' ההריון יגיע בזמן המושלם
אבל אל תחשבי על זה כל הזמן כי זה יפעיל עליך לחץ ואז שוב הווסת יאחר
אשמח לשמוע המלצות..
או דיס בפרטי..
תודה!
מומחה אולטרסאונד בקטע נדיר.
(זיהה בשקיפות בשבוע 11 שיש לנו בת..)
נעים ואנושי. ממליצה!
היה ממש נחמד ואדיב!
אמר לנו תראו הילד שם יד על העיניים הוא עושה שמע ישראל.
וגם הראה לנו את הפס שיש מתחת לאף ואמר שהילד חכם שכבר באמצע ההריון, סקירה מאוחרת שבוע 22 נראלי, סיים ללמוד את כל התורה ולא סיים רק בסוף ההריון.
מבחינה מקצועית אין לי מה להשוות אז לא יודעת
אבל סך הכל עבר על כל האיברים והראה לנו, תוך כדי זרק הערות למזכירה שתרשום הכל במחשב וזהו..
נראלי 15 דקות כבר היינו בחוץ. גג 20 דק.
ממש נחמד
אדיב סבלני
מסביר על הדברים
נחמד
מקצועי
עושה מאוד מהר את הסקירה, קחי בחשבון
(לא חזרתי אליו מאז, אני אוהבת סקירות יותר ארוכות שאוכל יותר להנות ממה שרואים )
אצלי נראה לי גם עשו 20 דקות, וזה לא היה מהר.
לקח רבע שעה בערך, אפילו פחות
אומר שהסתכל על השעון
זה ממש מהר בעיני, בטח לסקירה מאוחרת
הכל היה תקין, ועדיין
היה אחלה.
זריז ממש ונחמד מאוד
פעם או פעמיים שקיפות עורפית ופעמיים סקירה מאוחרת.
אדם נחמד מאד מקצוען, כל פרט תקין בסקירה הוא מציין ומוסיף: "ברוך ה'".
בסקירה האחרונה שעשיתי אצלו העובר היה בזוית לא טובה והיה משהו שהוא הצליח לראות. אז הוא עצר את הסקירה ונתן לבעלי הוראות מדוייקות (ממש כאילו הוא נותן לו מרשם) איפה נמצא הקיוסק הקרוב, שיקח אותי לשם ויקנה לי איזה ארטיק שוקולד ספציפי או אייס קפה גדול, או שניהם, ואחרי זה לחזור לסיים את הסקירה.
הנה הלב- ברוך ה'
הנה הכליות- ברוך ה'
הנה המוח- ילדה חכמה! ברוך ה'!
חחח ממש נהניתי מזה!!!
נראה לי הקיוסק הזה חייב לו אחוזים.
אין לי באמת ידע כדי לדעת מה רמת המקצועיות שלו, אבל נעים לבוא אליו.
פעמיים שקיפות
פעמיים סקירות מוקדמות
ופעמיים מאוחרות
ממש נעים, יש לו בדיחות כאלה לדתיים (מה שתית בהבדלה לפני? אהה מיץ ענבים אז בטח שזו בת..)
מקצועי מאד! פעמיים זיהה אצלי שליית לוואי שזה לא משהו שתמיד מצליחים לראות.
וגם היה שלב שהוא היה צריך טיפה ללחוץ עם המתמר על הבטן כדי לראות משהו יותר טוב אז הוא ממש עידכן והתנצל כזה..
קיצור לי היה ממש טוב אצלו
בידיים פתוחותאז אני מתייעצת פה עם חכמות הפורום...
מה עושים עם ילדים שלא מקשיבים לי??
אין משהו שאני אומרת לעשות ועושים מיד! אין.
שושנה, שימי את התיק שלך במקום,
נחום, אתה מפנה את השולחן.
יוכבד, את אוספת משחקים בבקשה.
זה נע בין התעלמות, לבין- אוף, אין לי כח. לא בא לי, למה רק אני... וכל היום יש לי משימות וכו'...
אין לי מילים לתאר כמה זה מתסכל אותי. אני מרגישה אוויר. מרגישה שלא סופרים אותי ממטר. זה מתיש, זה מעייף והכי הכי- זה מוציא ממני מפלצות ושדים.
עכשיו , תבינו, אני אחת שיודעת טוב מאוד להציב גבולות, אני מעמידה כיתות בכמה רגעים, ילדים עם כל הבעיות שיש קשובים לי, אני תופסת כיתות של 35 ילדים, חלקם עם קשב וריכוז, חלקם עם כל מיני... ואיך. לעזאזל . אני. אמא. לילדים טובים בסך הכל. לא מסוגלת להגיד לילד לך להתקלח, כי זה גובל באלף דיונים???
אשמח להערות, הארות וכו'
