נכון שזה לא נורא שביזבזתי את הזמן ולא למדתי כמו שתכננתי למרות שלקחו לי את תינוקי לכמה שעות כדי שאלמד?
פשוט נסחפתי עם השקט וזה שלא צריכה כל רגע לראות מה איתו ולדאוג לו....
נשאר לי קצת זמן, אנצל אותו עכשיו...
ובאמת לא זכרתי שתינוק בן חצי שנה מעסיק ככה..
בכל פעם שחוזר ואני מספרת שבסוף לא עשיתי כלום מכל התוכניות וחבל הילדים הלכו לישון מוקדם היו שקטים וכו...ואני רק נחתי מרחתי זמן וכו
אומר לי
עשית דבר חשוב! נהנית מהשקט...
בהצלחה בלמידה!!
וזה מצדיק הרבה פעמים קרה לי שפינו אותי כדי שאשן למשל או משהו כזה
ומרוב לחץ שיש לי זמן מוגבל לא באמת הצלחתי לישון..
זה ממש קורה..
לצרות שזה מיומנות שמקווה שארכוש..
קיצר, יש איזו בעיה כרגע עם חסימת ניקים, אנחנו על זה אבל פשוט הכי טוב להתעלם מהודעות שלו ומה שנראה נמחק, עד שנוכל לחסום..
סתם מעדכנות שלא תציפו אותנו בדיווחים
אוהבות ובברכת בסימן טוב טרול בא לנו בימיו יבוא הגואל או לפחות יתוקנו הבאגים
המנהלות.
אשמח שתעשו לי רגע סדר בזה..
חייבים לשכב רק על צד שמאל כל הזמן? או שרק צריך רוב הזמן?
וכשלא צד שמאל- מה עדיף, על הגב או צד ימין?
פעם אחות אמרה לי שצד ימין לא כ"כ טוב..
די מבולבלת..
רק אמרו לי לשכב על צד שמאל אם לא היה מספיק תנועות
ועכשיו נזכרת שבכלל בהריונות אני לא יכולה לשכב על צד שמאל, זה עושה לי כאבים
וב"ה הכל היה בסדר עם ההריונות, הלידות וגם עכשיו הכל בסדר עם הילדים
על הבטן פשוט לא תמיד נוח
על צד שמאל זרימת הדם הכי טובה אבל לא משנה, העיקר לא על הגב כי על הגב הרחם לוחצת על כלי הדם
הייתי עם סימפיזיוליזיס קשה
וכל תנוחה כאבה לי ממש חוץ מעל הגב
כל שליש ראשון ישנתי רק על הגב
לתינוקת בת השנה+ שלום
לק"י
זה כנראה בסדר.
אני נניח הרבה פעמים לא יכולה לשכב על הגב, עושה לי תחושת עילפון.
אף פעם לא שמעתי הנחיה רפואית לשכב רק על צד שמאל.
אומרים שעל צד שמאל יש זרימה טובה יותר לתינוק ולכן יותר תנועות וזה
אצלי היא זזה יותר על צד ימין או על הגב בכלל..
תשכבי איך שנוח לך. במוניטור אם הוא לא מספיק טוב תנסי את צד שמאל...
בצד שמאל זה פחות לוחץ על כלי דם שמובילים לשילייה. ומימלא משפיע על אספקת החמצן לעובר (שזה מה שחשוב בתכלס) לכן עדיף.
אבל חוץ מעל הגב- שאז כלי הדם הללו לחוצים וזה באמת פחות מומלץ לאורך זמן (גם על הגב אפשר עם מגבת מתחת לברכיים, זה משחרר את אותם כלי דם)
אין הנחייה שלא לשכב על צדדים אחרים אלא אם את מחכה לתנועות או במוניטור/ לידה. שוב, על הגב לילה שלם אני לא עושה את זה בלי להרים ברכיים, בטוח שיש שעשו ולא קרה כלום ב"ה, כי זה מצמצם אספקה ולא חוסם ח"ו אבל לא כדאי לנסות לדעתי הרבה זמן.
ממש לא מבינה מה קורה לגוף שלי.
בלי להיכנס לעניין ההלכתי בבקשה -
מחזור סדיר. לפני הריונות וכו'..
הפסק טהרה ב1/2 היה כרגיל.
בבדיקה ביום הטבילה- היה צבע חום. שזה ממש לא אופייני.
היום, 3 ימים אחרי טבילה, שוב הפרשות חומות.
בדר''כ אחרי הפסק הכל שקוף שקוף...
מה זה יכול להיות??!?!
שיש מה לדאוג בגללו.
תחשבי אם היה משהו בימים האחרונים.
אני צריכה להיות מותרת מה28 לחודש
חייבת
עכשיו מה הבעיה? הייתי אמורה לקבל מחזור ב28.01 אז חשבתי שאקבל וגיל אולי קצת איחור ואז אוכל לקחת פרימולוטנור מה23.02 וסודר העסק
אבל המחזור עדיין לא הגיע!
אז שאלתי- האם מרגע שלוקחים פרימולוטנור בטוח לא מגיע מחזור? כילו אני יכולה להתחיל לקחת מהיום שכבר לא מתאים לי לקבל (כי לא אספיק להיטהר עד ה28)?
ודבר שני- אפשר לקחת כמה זמן שרוצים? כי אני צריכה להיות מותרת בערך שבועיים אחר כך אז אם אקח מעכשיו למנוע את המחזור, זה ייצא בערך חודש, קצת יותר. זה אפשרי?
תודה רבה!
(וסליחה שאני לא כלכך פעילה ובאה רק לשאלות… תקופה מוזרה קצת…)
זה עובד אחרת.
קודם כל צריך לקחת פרימולוט רק אחרי שיש ביוץ.
וצריך להתחיל לקחת כמה ימים לפני המחזור (יש כאלו שאומרים 4-5 ימים, יש רופאים שנותנים 10 ימים לפני כן). נגיד אם את אמורה לקבל מחזור מחר, ותתחילי לקחת היום, סיכוי סביר שהמחזור יגיע בכל אופן.
בנוסף, בדרך כלל זה מיועד לדחייה של עד שבועיים, כלומר, לקחת את כדורים במשך בערך חודש. יכול להיות שיש כאלו שעבד להן יותר, אבל יכולים להתחיל כתמים ודימומים אם לוקחים יותר (גם פחות, אבל אחרי כל כך הרבה זמן יש סיכוי יותר סביר שזה יקרה)
1. למה המחזור מתעכב בכל כך הרבה ימים? בדקת הריון? את באיחור של יותר משבוע...
2. אם תקבלי ממש בימים הקרובים מאוד יכול להיות שתספיקי להיטהר.. יש לך שבועיים..
3. פרימולטנור לוקחים רק אחרי שעברת את הביוץ בוודאות ורצוי לפחות 4-5 ימים לפני המחזור. נשמע שלא יהיו לך את התנאים לזה..
2. נכון. אם אקבל עד יום שלישי אספיק אבל לא אחר כך
3. אז אין לי מה לעשות?🥵
שזמינים להתייעצות דחופה.
או לא דתיים אבל שמבינים עניין.
אולי יוכלו לראות בא"ס ובבדיקות דם אם כבר בייצת ולפי זה לכוון אותך מה לעשות.
אני גם פעם הלכתי לרופאה אחרי איחור משמעותי והיא אמרה לי מתי אני אקבל מחזור
זה יכול מאוד לעזור לך
הכי נוח להתקשר מחר למוקד של הקופה, ולבדוק אם יש תור פנוי. לפעמים יש ביטולים ברגע האחרון.
פשוט לא יהיה יעיל נראה לי אם נרשום לך כי זה תלוי קופה, מקום מגורים וכו'
המחזור עדיין לא הגיע, ביום חמישי היתה בדיקת הריון שלילית.
אני ממש הסתבכתי…
אם אקבל עד יום שלישי אספיק לטבול לפני ה28
עיצות איך לזרז מחזור??
כל דרך😂
מה שיעזור לגרום לו להגיע הכי מהר שאפשר
הוא ניראלי קרוב כי יש לי רגישות בחזה אבל מה אפשר לעזור לו?…
אם יש שירשורים אשמח שתקפיצו לי גם
לא עובד לי החיפוש בערוץ
אבל שמעתי על שתיה של לימון
וגם זנגוויל
לקחתי כמה ימים לפני שהייתי אמורה לקבל והחזיק לי בערך 3 חודשים
באזור המרכז/ דרום. פרטי.
מומחה בעל שם.
אוריה
יה-לי
אודליה
הוסת שלי עדיין לא סדירה, אחרי שימוש ארוך בגלולות..
בד״כ לפני הגלולות הייתי מקבלת וסת אחרי 28 יום.
לצפות לזה גם עכשיו?
איך להתכונן?
הכי טוב לעשות בדיקה על הבוקר כח השתן יותר מרוכז
או מעבר לזה, בדיקת דם עם הפניה מרופא משפחה תתן לך את התשובה הכי אמינה
בסעודה שלישית הבן שלי (שנתיים) אכל אורז ופתאום התחיל ממש ממש להשתעל המון זמן, זה ממש היה נראה שנכנס לו אורז לריאות. הוא השתעל המון זמן ונהיה אדום ממש אבל לא יצא כלום.
בראשון בצוהריים הוא התחיל להשתעל שיעולים די מפחידים, שעדיין נמשכים. וגם נושם
היום הלכנו לרופא, הוא הקשיב לריאות ואמר שזה נשמע לו וירוס. הקטע הוא שהבן שלי מרגיש נהדר, חיוני ושמח כרגיל. ממש מוזר לי שזה וירוס.
התעקשתי על צילום ריאות, ובצילום ראו דלקת בשני הצדדים. התקשרתי לרופא והוא אמר שזה אכן נראה כמו דלקת, אבל בגלל שהבוקר הוא לא שמע דלקת והילד חיוני כרגיל ואין חום הוא ממשיך להתעקש שזה וירוס. אפילו לא הביא אנטיביוטיקה.
אחרי שעה התקשר אליי רופא אחר ואמר לי שהוא ממש לא מסכים עם הרופא הראשון, וזה שיש דלקת אחרי שאיפת גוף זר והילד כ"כ חיוני זה אומר שזה מהגוף הזר כמעט בוודאות וצריך ללכת למיון.
מה אתן אומרות?
מה ההבדל בינה לבין מטרנה רגילה?
הלוואי שמישהי יודעת
אומרים שזה יותר "קל לעיכול"..
הכי ממליצה לקנות מחברה או משו כמה כפיות
כי לי היה תערוכה בבית מכל הנסיונות האלו...
לא יודעת למה את מחפשת משהו עדין יותר
אבל לפעמים אפילו חברה אחרת יותר טוב, נניח סימילאק
לתינוק עם עצירות היא מצוינת
אם יש יציאות כרגיל - יכול לגרום ליציאות שלשוליות..
ככה היה אצל הבת שלי
שמרככת את הקיבה לפני האכילה וככה גורם לפחות גזים ויציאות יותר רכות
לבכורה השתמתשי בה באמת לא סבלה מגזים והיה מעולה מה שכןן היא מנפחת מאוד
אני ממליצה על מטרנה גולד
שאלתי כי אני מחפשת to go, כי התינוק יונק, אבל רוצה שיהיה בבית תמל ליציאות שלי בלעדיו. וחבילה גדולה לא נסיים תוך חודש אז חבל.
מה שאני מוצאת ב to go מהדרין זה רק אקסטרה קייר.
מניסיון עם הילד הגדול הסימילאק היה פחות טוב לנו.
או אולי אם מישהי יודעת היכן באזור ירושלים אפשר להשיג 
תודה
חבילה פתוחה אני שומרת סגור היטב בפריזר לטווח רחוק
(ההקפאה עוצרת תהליכי קלקול, ואם זה לא מזון עיקרי שהילד מתבסס עליו, גם אם תכולת הויטמינים תרד אז זה לא נורא)
עורכת ומוסיפה אחרי שהבנתי למה את בדיוק צריכה את זה - לא נראה לי שיש בעיה לתת את האקסטרא קייר, להפך, נראה לי שהיא יותר קלה לעיכול. יכול להיות שילדים שונים יגיבו לזה שונה, אבל באופן כללי זה אמור להיות יותר עדין ויותר טוב ממטרנה רגילה)
שבוע טוב! הקטנה בת 3 שבועות (לא מאמינה...) מאז שנולדה אחרי האוכל היא ממש מתאמצת , נהיית אדומה אדומה ובוכה, לוקח לה מלא זמן לעשות גרעפס (טיפה התייצב) , מניחה בלול בהגבהה ואז באיזשהוא שלב היא נחנקת תוך כדי המאמץ , אם לא אשים לב זה ממש חנק עם קצף מהפה , מרימה והכל ובסוף נרגעת והכל בגלל המאמץ הזה זה מלווה גם בפליטות סמיכות. שזה היה בתינוקייה בבי"ח אמרו לי שם האחיות שארים אותה רבע שעה אחרי האוכל וזה יסתדר ועדיין זה קיים, גם אם היא תהיה בידיים שעה אחרי אוכל.
היא גם בוכה מלא (בטח גם התחילו הגזים) ותוהה לעצמי אולי זה ריפלוקס סמוי? שהתייעצתי עם הרופאת ילדים אמרה שלא נשמע לה אבל אפשר לעבור ל AR לנסות לשבוע
פשוט לא רוצה סתם לעבור וזה לא הבעיה
והיא גם ממש ממש ממש עירנית, הגיוני? בקושי יושנת ובלילות היא בידיים שלי רוב הלילה בגלל החנק הזה והבכי
הייתי הולכת לרופא ילדים טוב
ומנשא זה הצלה
ולזכור שתוך כמה חודשים זה יעבור 🩷
בדכ לא עובר תוך כמה חודשים.
יש מצבים שצריך לתת תרופה לפני האכלה גם לריפלוקס רגיל וגם לסמוי
אחרת ,זה סבל גדול עבורם.
מניסיון של כמה אצלי וכמה נוספים במשפחה.
צריך מעקב רופא, תנסי לקבל הפניה לרופא גסטרו.
חשוב לטפל ולבדוק כדי להיות רגועים
היה לבת שלי ריפלוקס ומכירה עוד מלא תינוקות שהיה להם. ולכולם זה עבר עד גיל שנה. ככה אני גם מכירה מכל מה שבדקתי וחקרתי בזמנו. החלק בוושת שלא לגמרי סגור וגורם לריפלוקס נסגר עד גיל שנה בדר"כ. ויש דברים טבעיים שיכולים להקל.
זה שצריך תרופה כדי להקל עליהם זה לא קשור לאם ומתי זה עובר. וכתבתי להתייעץ עם רופא ילדים טוב.
רק ציינת שתוך כמה חודשים עובר, אז כמה חודשים זה 12 חודשים לערך🤣
אחד הילדים אצלי שהיה לו סמוי, היו לו מעט מאכלים שלא התעכלו לו טוב עד גיל מאוחר קרוב ל3
אצלינו היה שיפור משמעותי עם תחילת המוצקים.
ובגיל 8-9 חודשים היא כבר היתה ילדה אחרת
לא היה אפשר להשוות...
ומהתגובה שלך אלי היה נשמע שזה בכלל לא עובר🙈
זה תלוי ילד.
אצלינו הרבה מוצרים לא התעכלו וגרמו להקאה.
שמחה לשמוע שיש מצב שזה מס' חודשים.
בכל מקרה, ריפלוקס זה משהו שעובר עם הזמן וצריך לשים לב ולבדוק אם צרי לך תרופה מה שעוזר גם לתינוק וגם לכולם מסביב
את ציינת שלעיתים יוצא קצף , זה דבר שחשוב להרגיע את עצמך שזה בסדר.
לעיתים רופא גסטרו מפנה לבדיקה פנימית, אמנם לא ממהרים לעשות אותה אבל אם יש סיבה אז כן.
אישית, הלכנו לרופא גסטרו כי קיבלנו המלצה בשחרור מבית החולים לפנות לגסטרו.
הקצף הזה מלחיץ אבל היא מתאוששת מזה מהר אחכ , מנסה לצמצם שיהיה כמה שפחות - על הידיים המון זמן אחרי האוכל או שמרימה ישר שרואה שמתחילה להיחנק
בגדול מתרגלים לזה אבל חבל שהיא סובלת ואפשר לעזור לה.
מחר נהיה אצל רופא ילדים ונתייעץ שוב
גם אני חשבתי שיש לו רפלוקס כבר באשפוז אחרי הלידה ואמרו לי שלא. רק בגיל ארבעה חודשים הגענו למטרנה אי אר וזה כל כך חבל. ממליצה לנסות
כדאי ללכת לרופא ילדים טוב ולא מבוגר מידי כי לפעמים המבוגרים ממש מקובעים ולא מסכימים לתת מרשם או להגיד שזה רפלוקס
ולא רק מבוגרים, יש סתם רופאים שפחות מודעים לזה.
עברתי עם הבן שלי כמה רופאים עד שאובחן עם ריפלוקס סמוי.
וכבר לקחתי אותו לגסטרו שבקושי הסכים להסתכל עליו ולבדוק אותו כי שמע שהוא עולה במשקל (אבל הילד סובל! סובל!).
הוא עלה במשקל ולא פלט במיוחד או הקיא, אבל אחרי כל ההאכלה היה סיוט! כבר מהבית חולים.
היה בוכה המון ולא רגוע.
באזור גיל 4 חודשים התחיל לקבל תרופה לריפלוקס והיתה הקלה מידית!!! פשוט רחמים על הילד כמה סבל קודם סבל מיותר.
אז אל תוותרי אם משהו לא נראה לך.
עבר עריכה על ידי מיקי מיקי בתאריך ב' באדר א׳ תשפ"ד 1:52
לא מקיאים ולא פולטים, ההיפך זה נבלע להם שוב.
סבל גדול עבורם.
ריפלוקס רגיל מתאפיין בפליטות מרובות וחוסר עליה במשקל
הבן שלי הגדול יותר (בן שנה) גם היה לו סמוי ובאיזה שלב הוא ממש פלט בכמויות אז עברנו ל ar , עבר בסביבות גיל 8-9 חודשים והיום אין זכר. אבל זה היה קצת שונה
הרופאה אמרה לי - דווקא די צעירה ומאוד סומכת עליה זה לא מתאים לריפלוקס אבל יש לך ניסיון אז תנסי מה יש לך להפסיד, אבל לא רוצה סתם להחליף אוכל ואם זה סתם השערה לא נכונה שלי?
אז לפי מה שכתבתם כדאי לעבור ל ar ולנסות, לגבי התרופה- מה זה בדיוק?
מציינת שבמהלך לרוב היא ישנה על הבטן ולא ממש מורגש כל מה שכתבתי, הכל מתחיל שהיא ישנה על הגב, על הבטן היא כן תפלןט אבל תהיה רגועה יותר
תחליף לייעוץ רפואי.
כדאי שתלכי לרופא גסטרו או רופא ילדים כדי לקבל חוות דעת רפואית בעניין.
אצלינו לא היתה כלל התלבטות אם זה רפלוקס כך שהיה מחייב לתת תרופה, יש כמה סוגים של תרופות .
מה שכן, אם נותנים תרופה לתת אותה לפי ההנחיות בדיוק.
לגבי החלפה ל ar , אין לי ניסיון בזה, כי בגלל הריפלוקס העדפתי רק להניק, זה יוככלו לענות אלו שעברו ל ar
זה לא קל ,העיקר רפואה שלמה ורב נחת, והכי חשוב סבלנות,כי אין ברירה זה תהליך.
עוד קצת שוכחים מזה.
פשוט יש פה בנות עם ניסיון (לעיתים יותר מהרופאים 😁) וזה נותן עוד נקודות חשיבה
בכל מקרה תודה רבה עזרת לי מאוד
מה סדר היום שלכם?
כמה פעמים במהלך היום התינוק ישן?
אני עם התינוק בבית והיום שלנו די מבולגן. אני רוצה לנסות להיכנס לסוג של שגרה
תודה!
הוא ישן כל שעתיים בערך חצי שעה, וצהריים שינה ארוכה יותר
בוקר- בקבוק ובהמשך שנת בוקר
זמן בטן ומשחק
שינה (אולי בקבוק לפני השינה)
צהריים- אצלי התחיל מוקדם מוצקים
שנת צהרים
משחק בלול/במשטח על הרצפה
אחכ הגדולים היו חוזרים מהלימודים אז היו משחקים איתו
אבל בגדןל זה כל שעתיים שינה קצרה ובין לבין משחק/לול , היה מעסיק את עצמו לבד /בטן
אצלי הוא ממש מוקדם כבר לא רצה בקבוק אז לא היה לי ברירה , כמובן אחרי הטעימות ושלילת אלרגיות למינהם
אבל יכולה לכתוב לך את הסדר יום שלה כולל הסדר שיש לה שם..
בין 6 ל6 וחצי מתעוררת ויונקת
בערך 8:30 ארוחת בוקר. מוצקים ואם צריך השלמה של בקבוק
9:00 שנת בוקר, בין שעה לשעה וחצי
ב 12:00 בערך ארוחת צהריים (שוב מוצקים, ואם צריך השלמה של בקבוק)
12:30 בערך שנצ של שעה וחצי- שעתיים.
בקבוק כשקמה מהשנצ (14:45 בערך)
17:00 ארוחת ערב
מקלחת וכו
18:30 משכיבה לישון
(ואז כמובן קימה כל שעה שעתיים בערך כי אם אפשר לעייף ולשגע את אמא אז למה לא?)
כמובן בין הארוחות והשינות היא משחקת על הרצפה.
ככל שגדלה יותר יותר מתעניינת ואז מעסיקה את עצמה יותר זמן בלי להתבכיין
שעתיים אחרי שקמים בבוקר, שנת בוקר, 3 שעות אחרי שקמים משנת בוקר, שנצ, ו-4 שעות אחרי שקמים משנצ שנת לילה.
(קמה בשבע נניח, שנת בוקר בתשע, התעוררה בעשר, שנת צהריים באחת, התעוררה בשתיים וחצי, שנת לילה בשש וחצי)
אולי אני אנסה
בכל מקרה אני איתו כל היום😅
ושנת לילה 12 שעות. כולל לאכול בלילה.
נוח מאוד להתנהל במחזורים של: אוכל - פעילות - שינה.
אז למשל:
מתעורר ב7, אוכל. פעילות: להחליף טיטול, לשחק במשטח פעילות. לישון 9-10.
מתעורר ב10, אוכל, טיול בחוץ. לישון 12-2
אוכל, טיטול, משטח פעילות ו'התעמלות' או תרגילים.
לישון 4.30-5. אוכל, אמבטיה, עיסוי ולישון ב7.
זה לא דוגמא ממני... אצלי אף פעם לא היה סדר יום בכזה גיל, זה בערך מה שקורה אצל המטפלת.
ואני חושבת שגם הגדולה שלי הייתה ככה. התינוק הנוכחי ממש לא ישן הרבה ובמהלך היום לא ישן טוב. יכול להיות שזה קשור לרפלוקס שיש לו?
תינוקות בגיל הזה מעסיקים את עצמם במשטח לבד לזמן ארוך? הוא 'קורא' לי הרבה פעמים וצריך אותי לידו
צריכה להאריך טיפה את הימים המותרים בכמה ימים,
יצא למישהי לקחת פרימולט נור עם התקן לא הורמונאלי ?
זה בסדר?
לא אספיק לשאול את הרופא ולא זוכרת מפעם שעברה אם לקחתי..
השאלה השניה, מתי לקחת,אם אני צריכה לקבל מחזור עוד 10 ימים מתי צריך להתחיל לקחת? ולא זוכרת אם לוקחים אחד ביום או 2?
תודה למי שקראה עד כאן😊
והיא עם התקן נחושת. לא הבנתי מה הקטע שלה שתשים כבר התקן הורמונלי...
לגבי הזמן, לפי מה שאני יודעת אפשר להתחיל 5 ימים לפני פעמיים ביום בשעה קבועה או 2 יחד.
שהיה לך, כדי לכסות את כל המקרים האפשריים. ובכל מקרה חייבים להתחיל אחרי הביוץ.
לוקחים פעמיים ביום כל 12 שעות בשעות קבועות - ממש חשוב להקפיד על שעה מדוייקת.
לגבי שילוב עם ההתקן, זכור לי שמישהי פעם רשמה על זה משהו, אולי זו היתה @באר מרים?( סליחה אם אני ממציאה.. 🙈)
על התגובה הזאת
ועל שאר התגובות!
ננסה ונראה.
לא יכולה לכתוב הכל
אז יודעת שזה יהיה חלקי ויש הרבה מעבר
בעלי כמו רבים גוייס בשמחת תורה..השתחרר רק לאחרונה
התקופה הזאת היתה לי מממש ממש קשה..
משפחה מרובת ילדים ב''ה.. וסוף הריון..
תפקודית עוד איכשהו..שרדתי..אפילו גאה בעצמי על איך שתפקדתי..אבל האחריות התמידית על הכל באמת סוחטת.
נפשית עברתי ממש טלטלות וטראומה..
הלבד היה לי סיוט
הרגשתי בודדה
אבודה
בכיתי לילות שלמים
הרגשתי שאני לא חיה
רק שורדת
פחדתי עליו ולהשאר לבד
ופשוט הרגשתי שקופה
גם לא היה לי משפחה או חברות לתמיכה..לא פיזית ולא נפשית
בקיצור היה סיוט מבחינתי
ולמרות שרשמית יש לנו פטור
וגם המפקד שלו נתן לו לגמרי יד חופשית לסיים מתי שנכון לנו
בסוף
מתוך רצון לפרגן לבעלי שמממש פרח במילואים והיה לו כל כך חשוב ומשמעותי להיות חלק..אז נתתי לו באמת .במסירות נפש.
וגם זוגית לא היה קל..אבל ב''ה בסוף מצאנו את הדרך לדבר על זה נכון ובונה.
ואיפשרתי לו שבהמשך כן יעשה מילואים אפילו שלא חייב וכו.. שוב כי הבנתי כמה חשוב לו
רק מה
עכשיו כל דיבור על מלחמה בצפון
הופכת לי את הבטן
גם כי זה אומר שנאלץ להתפנות..ואין לי מושג לאן
ולבד זה מרגיש לי נורא ואיום
וגם לא מסוגלת לעבור את הכל שוב
לא מסוגלת
רק חושבת על זה אני נחנקת ומוצפת ...
אני מממש מבינה ומזדהה עם החשיבות והשליחות והערך והלאומיות וכו
ממממש
רק היה לי כל כך רע בנפש
פשוט קרסתי נפשית..אבל לבד לכרית כי לא היה לי עם מי לשתף
חוץ ממנו שניסה
אבל תכלס הוא גם לא היה מסוגל לוותר על הצורך שלו לשרת.. ומובן אבל נשארתי בלי עזרה
אחרי התחלתי טיפול קצת לעבד את הטראומה
וגם דברנו על זה מלא
ועכשיו בסדר
אבל לחשוב על זה שוב
רועדת מפחד מלהרגיש שוב את המןעקה התמידית והלבד והכל
ובטח בלי בית ושגרה וכו
וגם אז אדאג לו ממש כי אמור לשרת ממש בפנים..ורועדת מפחד
אמרתי לו שאני לא מסוגלת שמוכנה לשלוח אותו להתנדב בכל מה שירצה רק שיחזור בערב הביתה
הוא מבין
אבל יודעת שבנפש לא יהיה מסוגל
שבזמן אמת הוא ישתגע להשאר בחוץ
הוא לא יעמוד בזה
ואני מרגישה חסרת אונים
לא יודעת איך יוצאים מזה
אני רוצה להיות נאמנה גם לערכים שלי
אבל נפשית פשוט לא יודעת איך.לא מרגישה מסוגלתת
אוף רוצה נס.
רק מזדהה איתך
למרות שאני לא עם הרבה ילדים
ולבעלי אין פטור
דיבורים על מלחמה בצפון גומרים עלי כרגע.....
לא מסוגלת לשמוע על זה.
אני במצב שונה משלך.... ככה שאני מקווה שלא אעשה ברגע האמת מה שאני כותבת לך עכשיו.
אבל נראה לי שבמקומך, במצבך, בנתונים שלך, ובמכלול הסיבות.
באמת שאם תהיה מלחמה בצפון, אבקש ממנו לא ללכת.....
באמת.
גם להיות מפונה, וגם בלי תמיכה, וכל מה שתיארת... זה מעל ומעבר.....
בסוף טובת המדינה העליונה היא שהמשפחה שלכם לא תתפרק.
ואם את תתפרקי, היא תתפרק.
וכלום לא יהיה שווה את זה....
ובאמת שלא לכל אחת הייתי אומרת את זה..
אבל בגלל שאתם גם ככה עם פטור! והרבה ילדים, ובטח גם הגיל שלו כבר גבולי... אז באמת שהמשפחה יותר חשובה מהמילואים... כי המשפחה היא המדינה גם...
לא מצלילה כרגע להעביר את כל מחשבותיי.
אבל הבפנים שלי צועק שאת לא סתם מפונקת, אלא יש כאן עניין אמיתי שהוא צריך להיות קשוב גם לזה.
ובכל אופן מציעה לך בשביל הבריאות הנפשית שלך לא להתעסק כרגע במחלמה בצפון אם וכש תהיה....
להיות עסוקה בהווה.
עד אז, ירחם השם עלינו ויאיר את דרכנו מה לעשות....
ככה אני אומרת לעצמי.
לא שווה לי להשקיע עכשיו את כל האנרגיות והפחדים על משהו שאולי יקרה עוד זמן..... עכשיו כל עוד הוא בבית אני רוצה לשמוח ולא לבזבז את הזמן על פחדים והעסקויות במה יהיה בעתיד.....
חיבוק, מצדיעה לך איזה גחבורה איך בכלל עשית את זה עד עכשיו....🩷🩷🩷
לוותר ולא ללכת
הוא לא יעמוד בזה
גם עכשיו היו פעמים שקרסתי
הרגשתי מצוקה ממש
והוא לא הצליח לוותר על עצמו ולבא
זה נשמע רע
אבל הוא לא התכוון
זה תפס אותו מאוד חזק הלחימה והרצון לקחת חלק
והוא לא הצליח לקלוט בזמן אמת
הוא רק ניסה לעזור לי להצליח להתמודד
אני פשוט מרגישה ממולכדת
כי פטור יש
הבעיה היא שהוא לא יעמוד בזה
אני באמת לא מפונקת
אני חושבת שתפקדתי והתאמצתי בכל החודשים האחרונים מעל הטבע
ובאמת מהזדהות עם עמ''י .
וגם מאהבה לבעלי שידעתי כמה משמעותי לו
אבל מבחינתי אני ממש בטראומה
אני רק חושבת על זה לרגע
ישר אין לי אוויר בריאות מוצפת דמעות גוש בגרון
עברתי שם תהומות בנפש
ולבד לבד
הרגשתי שצעקתי הצילו
וגם הוא לא קלט שזה אמיתי
כי אני בדר''כ בן אדם חזק והגיוני וכו
והרגשתי נטושה ופגועה
מאז ממש בעבודה לפרק להבין למה זה תפס אותי ככה
לנסות לעשות שינויים בחיים גם ..
בטיפול
אבל
מה אני עושה
כבר אמרתי לו שלא מסוגלת
דברנו דברנו
ויודעת שבזמן אמת כלום לא יעזור
וגם מתאים לי לוותר על עצמי
כי אני כזאת
שלא מסוגלת למנוע ממנו מה שחשוב לו כ''כ
במיוחד שמזדהה עם הצורך
רק באמת
אובייקטיבית
לא יודעת איך אשרוד
וכתבת כל כך נוגע לי בלב ותודה זה היה לי משמעותי שהרגשת אותי ולא ישר קיטלגת אותי כמפונקת
טראומה.
זה לא רק הרגשה, הכל בך צועק הצילו לא סתם.
בעלי השתחרר בימים האחרונים ממילואים, בכל פעם שהוא היה חוזר לצבא הייתי מרגישה אובדן כזה קטן. לא על מה שעלול לקרות, אלא על מה שאין לי כשהוא לא נמצא.
על השגרה החסרה, על חוסר בתמיכה, על השינוי במשפחה, על הלבד, הגעגוע, הדאגה. ב"ה ב"ה שהוא בסדר, אבל גם המציאות עצמה בלי בן זוג היא קשה.
קרתה כאן טראומה ברמה הלאומית, אובדן נורא, ומעבר להתמודדות עם זה, נשארנו גם לבד לבד להתמודד עם הכל. עיבוד של האירוע, אחריות על הכל, תמרון בין כולם.
זה לא רק מרגיש מציף, זה מציף. וזה בודד. כל כך כל כך בודד.
קשה לי לענות במישור הזוגי, כי בעיניי במצב כזה, ברור שבן הזוג צריך להישאר בבית, זו לא שאלה בכלל. זו חובתו המוסרית. אבל אני מתקשה להגיד איך לתקשר את זה. אני חושבת שקודם כל את צריכה להגיד את זה לעצמך, להאמין בזה באמת.
אני יודעת שזה קשה. כי מי לא רוצה להיות גיבורה? מי רוצה להיות זו שתגיד לבעלה לחזור הביתה מהמילואים כי קשה לה?
אבל בעיניי, יש מצבים שבהם זו הגבורה האמיתית, להציב את הגבול הזה ולהגיד עד כאן. אם אתה רוצה שאחרי המילואים יהיה לך לאן לחזור, אז אל תלך.
לא כאיום, אלא כשיקוף של המצב.
למלחמה יש כל מיני מחירים, יש מחירים ברורים, כמו אובדן חיים ופציעות לצערינו. אבל יש מעגלים שונים של פגיעה, שהם מעגלים שקופים. פגיעה בעבודה, פגיעה בזוגיות, פגיעה במצב נפשי של ילדים ועוד. ושוב, לא כאיום, אבל זה צריך להיות משוקף לו ככה. תבין שאם אתה הולך למילואים, אני לא יודעת באיזה מצב הבית יהיה שתחזור, ואני לא יודעת האם נצליח לעבור מעל הגל זה. בסוף כל אחד עושה את הבחירות שלו, אבל צריך להיות ברור שלכל בחירה יש מחיר. ואם מוכנים לשלם את המחיר הזה, בסדר. אבל צריך שיהיה ברור מה המחיר ומה ההשלכות של הבחירה.
ושוב חוזרת על זה, לא כאיום, אלא כשיקוף אמיתי של המצב
וממש תודה על ההבנה והאמפטיה
נראה לי שהכל מחדד לי שאני חייבת להמשיך את הטיפול
כי תכלס המשקעים שנשארו בלב במרחב הזוגי זה הכי קשה לי יותר מהכל
כולם נעשו לא בכוונה רעה כמובן
אבל
למעשה נשארתי ממש פגועה במקום ממש עמוק
נטישה כזאת במצב מצוקה
וגם כשדברתי איתו על אם יהיה המשך צפוני והמצוקה שזה מעלה בי ועל התחושה שלא מסוגלת שוב וכו
הוא לא מציע אופציה אם קשה לך אני אשאר או משהו או אל תדאגי אני לא אשאיר אותך ככה
כן סיכמנו שנדבר ונשתף בתחושות ובסוף נמצא איזה מתווה מעשי כלשהו
אבל בלב זקוקה לבטחון שלא מצליחה עדיין לקבל
מקווה שטיפול יעזור לי להתנקות ולהאסף קצת
זה באמת באמת באמת טראומה.
באמת.
בדיוק איך שתיארת.
הרגשת הנטישה יחד עם המתח הבלתי נגמר....
הוא באמת לא התכוון לנטוש אותך
ואת באמת הסכמת בתוכך שילך.
והכל נעשה מתוך שכל וחשיבה והסכמה עליונה של אידיאל.
וככה באמת הייתם צריכים לעשות.
כי אם כל אחד במדינה היה מפחד וקשה - אז חוזר הביתה, היינו נשארים בלי חיילים.
טוב ממש שעשיתם מה שעשיתם.
זו היתה מלחמת חירום. וכולם כולם היו צריכים להתגייס. החזית, העורף, כולם.
אבל עכשיו....
כבר נתת את כולך.
כבר התמסרת מעל ומעבר.
והנה יש רגע הפוגה.
ופתאום אפשר לחשוב באמת על מה היה כאן.
ואפשר גם לראות את הדברים ברגע של אמת.
יש כאן משפחה, עם פטור אמיתי.
עם הרבה ילדים.
עם גיל גבולי.
יש כאן אישה שנתנה מעל ומעבר לכל הכוחות שלה.
יש כאן משפחה שתהיה מפונה.
אין כאן תמיכה! לא חברתית לא משפחתית. אין.
יש כאן עולם שלם שכבר נתן את כולו ואם ימשיך לתת אולי יתפרק לבלתי שוב.....
לא. לא!
זה לא שווה את זה.
יש לכם פטור!
זה לא סתם הפטור הזה.
במחילה מאחיותיי החרדיות- זה לא פטור של תורתו אומנותו- שאם את שואלת אותי זה אולי פטור נכון לימים רגילים, לא למצב של מלחמה...
בעיני הם צריכים לדעת שה"פטור" הזה לא באמת פוטר אותם ואת המחוייבות שלהם לאומה.
זה לא סתם פטור של זוג צעיר שהאישה מפחדת שילך.... כי כולם מפחדים. אז גם היא צריכה לאזור כוחות ולמצוא דרכים להתגבר (הנה אני מדברת על עצמי......... זה באמת באמת לא קל. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואם הוא לא ילך, מי כן ילך?)
לא.
יש כאן סיפור אחר לגמרי.
יש פה פטור אמיתי שניתן לכתחילה.
וכמו שהוא לא יסלח לעצמו אם לא יהיה במלחמה ככה הוא גם לא יסלח לעצמו אם לא יהיה בבית שיתפרק....
אני חושבת שאם לך זה יהיה ברור קודם כל, הצורך הזה עד הסוף, תוכלי להעביר אותו הלאה... ואני מאמינה שיחד תגלו דרך משותפת שתהיה טובה לשניכם, מתוך הסכמה יחד....
לא לכפות עליו חלילה, אבל מאמינה שבשיתוף מתוך מקום שמקבל את עצמך, הוא יבין גם ותגיעו לדרך מיוחדת שלכם.....
אני לא הרגשתי לבד בגלל שהלך למילואים
היה לי ברור שאם מגייסים אז הוא ילך
ושזה הדבר הכי נכון ונצרך
רק שכשזה השפיע עלי נפשית ככה.. וממש קרסתי שוב ושוב ..והוא לא קלט אותי וכמה היתי זקוקה לעזרה ..
ובעצם נשארתי לבד להתמודד שוב ושוב עם קושי שגדול עלי בכמה מידות
ותוך כדי לתפקד על מאה אחוז+++
היה לי פשוט סיוט בגוף ובנפש
עכשיו כן העזתיצודברנו על מלחמה בתפון ומה נעשה
הוא לצערי עדיין לא ממוקם במקום שמזוגל לוותר על להשתתף
עדיין מצפה שאם אצליח להאסף ממה שהיה ואם אזדהה יותר עם הערך וכו אז אולי אצליח
זה לא מכוונה רעה
הוא אדם מאוד טוב וברגיל מאוד רגיש אלי
עכשיו זה תפס אותו ממש מהבטן הצורך הזה להלחם
הוא לא מצליח לשים את זה בצד..
והסברתי לו הכל מה הרגשתי ולמה נפגעתי כל כך
ולמה לא מסוגלת יותר לעבור את זה שוב
מילואים רגילים נתתי לו אישור - אפילו שזה גם טרוף שהאריכו ל40יום כל מילואים.
אבל זה עוד מתוחם.. ולא בתנאי מלחמה ועם בית ושגרה
אז באמת רציתי לתת לו בטחון ומקום לצורך שלו
אבל מלחמה זה עולם אחר
זה חסר ידיעה כמה זמן..ויכל להמשך חודשים כמו עכשיו..
וחרדות קיומיות עליו
ובלי בית ושגרה ומסגרות וכו
ואני עם תינוקת קטנטנה+כל השאר שגם קטנים
ולי ברור שלא מסוגלת
ואני אומרת
אבל הוא לא מצליח לוותר כי זה כל כך במפשו
ואני צבינה אבל בפלונטר
בסוף אולי נמצא מוצא
לא יודעת
אבל
מכל כיוון מרגישה שזה הפך לי את הזוגיות הקרובה והבטוחה שהיתה לנו כל השנים
מגוייס משמחת תורה, השחרור לא באופק
הנפש עייפה מלדאוג ולהתגעגע
הגוף גמור מלשאת הכל לבד
קראתי היום על חוק הגיוס ההזוי החדש ופשוט נשברתי
גיל 40 לא רחוק ובניתי על שחרור. עכשיו קפץ ל45, ופשוט התרסקתי מזה
בעיקר הלהאריך ל40 ימים תעסוקה מבצעית
שולחת לך חיבוק הכי מבין בעולם
קראתי שעזר להרבה אבל לוקח זמן עד שרואים תוצאות.
מתלבטת אם להתחיל...
יש המלצות/ דיס?
המלצה על משהו אחר?
תודה! 🌹
ולקחתי בקפדנות תקופה ממש ארוכה.
וגם הייתי אצל כרורגית כלי דם שאמרה לי שזה ממש לא הוכח כעוזר.
די נמאס לי נמאסס
😫😫😫
נכון מחזור לא שעון שוויצרי אבל איחור כבר של שבוע וחצי!
ראבק למה פס אחד אופ…
אין לי כוח🥺
בהצלחה
בהתחלה בכלל לא חשבתי על זה כי גם לא יצא לנו מידי החודש וזה
אבל עובר הזמן ואני כן מתחילה לחשוב… אני בן אדם…
ולהתפלל! ולרצות בוודאי! אבל הבדיקות האלה זה השטן מבחינתי... גומר את הנשמה... מבחינתי הן לא שוות את האגורה שהן עולות...
ללכת לבדיקת בטא כשממש חושבים שיש הריון כלומר אחרי איחור משמעותי (תלוי בסדירות המחזור וכו)
זו גישתי האישית.
לא עדיף לקטוע את התקווה וזהו?
במקום להמשיך לפתח אותה כל זמן שלא מגיע המחזור ואז ללכת לבדיקת דם עם ציפייה לראות בטא יפה
ובום…
שעדין אין מחזור, זה לא נותן כלום. שום מידע. כי כאילו אולי בייצת מאוחר ועדין א"א לדעת. מבינה?
לכן אני ממליצה לחכות לאיחור ממש משמעותי, ואז אי קבלת הוסת זה הדבר העיקרי כאן והבדיקה היא רק לוודא שבאמת עברו יותר משבועיים מהביוץ...
זה יבוא בעז"ה🤍 תאמיני
מתפללת עליך
כואב מאכזב
בעזרת ד' זה עוד יגיע בזמנו ובעיתו ובקרוב!!
החודש יהיה שנה
אבל האמת שבכמה חודשים האחרונים כמעט אין לנו זמן להיות יחד, פעם- פעמיים בשבוע…
ואני לא יודעת מתי הביוץ שלי כי ממש לא סדיר…
סתם נגיד, הלילה זה הפרישה האחרונה החודש (הפרש של 42 יום) וזה הכי ארוך שהיה לי מאז הפסקת המניעה
אבל בגלל שהמחזור לא סדיר זה לא אומר לי כלום
לא אומדן מתי לבדןק (כי היו מחזורים של 30 יום כמה םעמים אז עד עכשיו בדקתי כבר פעמיים)
לא אומדן מתי אקבל (והחודש זה משמעותי לי לטיול לחול)
לא כלום
סתם לילה לישון בו לבד🤷♀️
יצא מבולגן קצת… אבל זה הרעיון…
זה משהו שיחסית קל לטפל
לכי לרופא טוב שיעזור לך
אומרת שרק רופא פריון. ולפני חודשיים הייתי אצלה לא הסכימה לתת לי הפנייה לרופא פריון…
יש לי אליה תור השבוע שוב, נראה מה יהיה…
תכתבי פה אזור וקופה
תראי שיהיה פה הרבה המלצות
הרופאה הזו מאוד יסודית, אבל נחמדה
לא הלחיצה במהלך ההריון
וגם, ישראלית… שזה נחמד היה לי
אבל אם יש המלצה טובה אשמח- מכבי איזור מרכז (פתח תקווה, ראש העין, רעננה, שם כזה…)
היא מחוייבת רשמית לתת אחרי שנה הפנייה. אם כי מוזר שהיא מתעקשת על זה, לרוב ממש נותנים לפני, בטח אם זה לא סתם בגלל לחץ, אלא אובייקטיבית הווסת לא סדיר אז קשה לתזמן ככה.
אם היא לא תיתן לדעתי תקבעי לרוםא אחר שימליצו לך פה שנותן מרשם מייד.
וכמו שאמרו לך- יש קופות שבכלל לא צריך הפנייה. אולי תנסי לקבוע תור לרופא פוריות ישר? יכול להיות שאת לא צריכה אותה.
את המניעה, ז״א שכבר עברה לכאורה שנה והיא לא נתנה לי…
אמרה את צעירה, נקלטת פעמיים מהר, בואי נחכה כמה חודשים…
אני רוצה
אותו זה מלחיץ (במשפחה שלו כולם נכנסו להריון ממש מהר, ילדים צמודים גם לכל הבני דודים שלו לכל הדודים, כולם, אז הוא קשה לו מנטלית…)
אני פשוט חושבת שכרגע אנחנו ׳יורים בלי לראות׳ מבחינת הביוץ…
במאוחדת בכל אופן
פשוט לקבוע תור
בלי הפניה.
תתחילי מזה
זה קשה כל כך
הלואי שזה יגיע בקרוב!!
חיבוק.
כמו שכתבתי לפרח חדש הלילה זה הפרישה האחרונה…
נראה אולי הוא ידייק כי היום היתה לי ממש רגישות בחזה (קרה ב2 ההריונות אבל קרה גם לפני מחזור אז לא ממש אומר לי כלום)
מעדיפה שכבר יגיע וזהו…
אין שמחה כהתרת ספיקות…
בכללית באיזור הדרום?
תודה!
שקיפות במרפאת שרן, אנחנו עשינו והיינו ממש מרוצים, ד"ר אחמד משהו.. מקצועי ונעים מאוד. היינו אצלו אחר כך גם בסקירה מאוחרת ומכוונת
סקירה מוקדמת ד"ר דורון הררי הוא מקצועי ונעים, מאוד מאוד זמן זריז..
איך זה מרגיש?
פתאום חשבתי שאולי זה גודש.
הוא כבר בן שלושה שבועות, ויש לו קפיצת גדילה עכשיו.
ותכלס מה עושים?
כרוב נשמע לי שעלול לייבש את החלב.. ולא באלי לנסות
בלשון המעטה.. לצערי מנסיון עכשווי
השד כולו כואב, מתוח וחם ולפעמים יש גם כמו גושים כואבים כאלה של חלב
אם זה לא לגמרי בלתי נסבל ורק קצת יותר מלאות מתמיד לא הייתי מנסה באמת כרוב... למרות שלא יודעת אם באמת זה מייבש חלב אבל ככה אומרים אז לא יודעת
רק לשים לב שלא מחמיר.. ולהניק הרבה.. נראה לי יתאזן עם הזמן
תרגישי טוב!
לידה מושלמת בזכות העצות פה! תודה!!
אם מתאים לך לשתף בסיפור לידה, פה או באישי, אשמח ממש
הרבה נחת ותתאוששי בקלות!
אמן!!
כן בע״ה אשמח לשתף כשאתאושש קצת מהגודש וכו׳... זוכרת את עצמי שמאוד עזר לי לקרוא סיפורי לידה בפורום אז אשמח לעזור גם🤗
הוא לא מייבש, הוא מזרים את החלב.
ובעצם מרכך את הצינוריות הגדושות..
הפעם בנתיים ב"ה הגודש עדין והגברת משחררת לי אותו טוב, אבל אצל הגדול שלי כרוב עזר מאוד.
שימי 🧡- לא מניחים את הכרוב על העטרה והפטמה! רק על השד עצמו לכיוון החזה ובית השחי...
לגבי איך מרגיש גודש-
מין מלאות כבדה וכואבת כזו, וגם גולות כואבות בתוך השד...
למה לא מניחים אותו על הפטמה עצמה? מנסה להבין אם מה שמתרחש לי שם קרה בגלל שהנחתי בטעות
רק מלאות כבדה וכואבת.
הרגישות הפטמה, אבל זה בגלל תפיסה לא נכונה לדעתי .. אבל אין מה לעשות, כל הזמן הוא משנה זווית תוך כדי
כורכום
מאוד עוזר וסופח נוזלים ומונע דלקת
כפית במים או כדור כורכמין
אני לוקחת לתמיכה בהריון. 2 ביום. בשבוע 10 ב"ה.
נגמרו לי הכדורים ובית המרקחת הקרוב בעיר שלי סגור היום.
יש רק במרחק נסיעה די גדול שנסגר עוד מעט וממש מסובך לי לנסוע אליו היום.
מה יקרה אם יום אחד לא אקח? (להערב עוד יש לי).
בראשון אסע בבוקר לקנות.
תפני אלי בפרטי, יש לי בשפע
ולשאלה, אולי תקחי 1 היום ו 1 מחר שלא יהיה יום בלי כלום. למרות שאני קיבלתי 3 פעמים ביום וקרה שפיספסתי ולא קרה כלום אבל לא לוקחת אחריות
