פורום הריון ולידה (עמוד 663)

אבל כן, זה קשה מאוד מאוד

זו תקופה קשה. חד משמעית.

וכולנו היינו רוצים למחוק אותה.

אבל אני מאמינה שמתוך החושך הזה חייב לבוא אור גדול. ואם אני רוצה את האור הזה, אני צריכה גם חהיות בחושך

דבר רודף דבר,

הם קבלו תיאבון  וגם הפחד שלנו הבסיסי היהודי השברירי חשוף כל כך.

המציאות שלנו היום בסימן שאלה, נראה שהכל מותר, בכל הכיוונים, יחד.

מה שעשו לבנות… בדרום.

זה פשוט לבכות.

לא מפתיע

אגב, זה לא סיבה למסיבה, זה דבר גדול ועצום שנרא הודיה והכרת הטוב וככל שנתחזק בזה בעצם המתנה והשפע שזכינו לו מהשי"ת זה רק מוסיף אור לכולם! אשרייך שאת לא מוותרת וגם אני לא ויתרתי אבל מודה שהמשפחה שלי ממש בעד מסיבות וימי הולדת... אז ידעתי שאותם אני לא מטריחה... זה בייסיק...

בכל מקרה, שוב, מי שמתאים לו, סבבה תהנו ממנו, מי שפחות... אז לא נורט... בהזדמנות אחרת.. 

את הבריתה עשינו חד משמעית מסיבת הודיה!!! אחרי כמה שנים של טיפולים וציפייה איך אשר שלא לחגוג ולהודות??

וגם המשפחה באה בשמחה לחגוג איתנו כולם שמחו איתנו

פשוט על יוומלדת אפשר להגיד כל שנה שזה הודיה וזה נכון

אבל כמו שאמרת, אני חוגגת ומי שלא מתאים לו שלא יבוא

סתם באלי להרגיש שאני לא מגזימה הבנת?!

רק להאמין באמת במה שכתבת - מי שלא מתאים לו לא יבוא,

לא לצפות ולא להעלב

וביום הולדת שנה הם עשו מסיבת הודיה גדולה והגיעו הרבה אנשים. אבל אצלם, מלבד הברית, לא הייתה עוד מסיבה לפני כן. (למרות שגם הברית הייתה עמוסה באנשים שהתרגשו מאוד, ב"ה)

האמת, אם אני מנסה לחשוס מהצד של קרובי משפחתך - אז כן, ברור שהייתי נרגשת מאוד מכך שנולדה לך בת, אבל לא יודעת אם הייתי מסוגלת להשקיע ולהגיע גם בשביל יום הולדת שנה...

ומצד שני - מה את צריכה להתחשב בי או בכאלה שכמותי? אם את מרגישה שנכון לך שוב לחגוג ולהודות - אז תקיימי את המסיבה בשמחה, ומי שיוכל לבוא יבוא

רק אולי כדאי לא לעשות בכל שנה הפקות כאלה, כי גם הילדה בעצמה לא תעמוד בזה...

הרבה מזל טוב ונחת!

החגיגה הרצינית הבאה שלה תהיה בבת מצווה כנראה

(יש עניין כזה שאם לא עושים מסיבת הודיה כלשהי באופן יזום - חלילה יהיה צורך לעשות מסיבת הודיה בעקבות משהו לא נחמד... לאחותי זה קרה - משום מה לא עשו לה קידוש כשנולדה, ואז בגיל 11 היא טבעה בבריכה וניצלה בנס, ואז עשו לה מסיבת הודיה...)

לבכורה שלנו גם עשינו את הקידוש ביום הולדת שנה - קידוש לקהילה, בלי המשפחה. (כשהיא נולדה לא גרנו בקהילה אז לא היה לנו כל כך את מי להזמין לקידוש)

אבל זהו, קידוש זה באמת מספיק...

ומקסימום תחגגו לה מסיבת הודיה על הולדתה בבת המצווה שלה 🤭

אצלינו לא זוכרת שנהגו לעשות קידוש או מסיבת הודיה כ"חובה" לבנות.

פשוט היא הגיע אחרי כמה שנים, טיפולים, הפלות..

אז רצינו מסיבת הודיה.. וגם לשתף את המשפחה בשמחה שלנו, שברור לנו שגם הם התרגשו..

היה לה כיף עם כל הריקודים והשירים

חלק מהמשפחה של בעלי הגיעה גם מחוץ לעיר אבל נתתי להם תחושה ממש לא מחייבת. כדי שלא ירגישו לא נעים

בסופו של דבר היה ממש ממש כיף לכולם

אבל אז מה

אני עדיין זוכרת את יום הולדת השנה שעשינו לבכורה שלנו

שמחה גדולה מאד, בטח אם הגיעה אחרי ציפיה.

מזל טוב!

לק"י

אני בעד לחגוג אם זה כיף ומשמח!

אפשר להזמין, ומי שיכול- שיבוא.

לפעמים דוקא אנשים שמחים על ההזדמנות להפגש עם המשפחה.

את חוגגת את האושר והשמחה בזה שהיא נולדה

זה דבר נפלא

ואומרת את זה דווקא כאחת שלא חוגגת ימי הולדת שנה בדרך כלל באופן מיוחד

שמופנית אליהם, מהשירים, מהמתנות..

אנחנו חוגגים עם מי שבעיר שזה רוב המשפחה שלי

המשפחה של בעלי גרים רחוק (מעל שעה נסיעה) אז לא מצפה שיסעו את כל זה בשביל יומולדת

במקסימום אפשר לחגוג איתם בהזדמנות כשבאים לשבת או משהו כזה..

מזל טוב

מרגש ממששש שהגעת לרגע הזה

רק שמחותת 🌹❤️

ותבשרי לנו בשורות טובות 3>

ותגידו למשפחה שאתם ממש מבינים מי שרחוק לו זה רק יומולדת שנה אפשר גם לפתוח זום אפילו

לפעמים אנשים שמחים שנותנים להם סיבה למסיבה ולהיפגש עם המשפחה קצת אוכל טעים ואחיינים מתוקים

ומי שלא- שירגיש בנח

שמחתי לקרוא 3>

יום הולדת בכל גיל לכל ילד ומבוגר זו אחלה סיבה למסיבה ופגישה משפחתית

אלא אם כן מדובר במלא משפחות ברוכות ואז זה קשוח

יום הולדת שנה זה סיכום מסע.

אצלי לפחות אחרי לידה יש אמנם את האופוריה, אבל אין באמת את המשמעות וההבנה העמוקה שאני אמא על כל מה שזה אומר.

ביום הולדת שנה של הבכור שלי הרגשתי שכבשתי איזה פסגה.

ורציתי לעדות חגיגה גדולה.

רק שאי אפשר לקרוא לזה "יון הולדת שנה להפיכתי לאמא"

אז קוראים לזה יום הולדת שנה לתינוק.

בקיצור מה שאני רוצה להגיד שאת ממש לא מגזימה ואני מבינה את המשמעות בשבילך לחגוג את המאורע הזה כמו שצריך.

אפשר בנוסף לחגיגה לקטן לחגוג בנפרד רק את ובעלך ולציין שנה ליום בו הפכתם להיות הורים.

תהנו, ושיהיה רק בשמחות!

תודה על זה

כ"כ נכון

כתבת מדהים וחזק כ"כ

תודה ששיתפת ❤

וב"ה שתזכי לראות בקרוב ממש אור גדול וישועה שלמה 🙏

ואת לא יכולה לתת לזה לנהל אותך

חוץ מזה, שולחת לך חיבוק ומאחלת לך הריון תקין ומשעמם בקרוב ממש❤️

הלב שלי מתכווץ מלקרוא את ההודעה שלך

כי גם אנחנו היינו פעם במקום הזה

של רמזים מהסביבה

וזה כל כך פוגע

אני רק רוצה לחזק אותך

רודם כל שלא תאשימי את עצמך או תתחרטי על השנה מניעה

זה חשוב לבנות זוגיות

את בטח קוראת כאן שרשורים

על אמא שאין לה סבלנות לתינוקת שלה; על אמא שכועסת ומתעצבנת על פעוט קטן שלה; שמאוכזבת מהמין שלו/ה; על לחץ חברתי גם כשיש כבר ילדים ואפילו צפופים

והאמת שלחץ חברתי הוא דבר נוראי!

בעיני זה סוג של אלימות

אני חושבת שכדאי לך להתמקד במחשבות חיוביות:

את תאהבי את התינוק

את תהני מהטיפול בו

את תקבלי יותר בקלילות התמודדויות סביב גידול פעוט-

כי באמת רצית בכל הלב והתפללת וביקשת

ולא נכנסת להריון עוד לפני שהיית מעוניינת בכלל

ונראה לי שהרומזות המעירות והמביטות הן לא אלו ששמחות באימהות שלהן.

מי שמלאה ומאושרת ועסוקה בנחת שלה לא יצוף בה רוע כזה לצער את חברתה

ולכן אני ממליצה לך לשים פס עבה על כל הנ"ל

כשתפקדו בעז"ה בקרוב את תגלי שפתאום את לא מעניינת אותן בכלל. הן לא שמחות בשמחתך שהרית, הן עסוקות  מכדי להתייחס.

לגבי הרצון עצמו שלך מאחלת לך להפקד במהרה בזש"ק הריון קל בריא ובידיים מלאות. 💗

אבל מה זה קשור לזה שבנות מתלוננות פה על קשיים ההורות?? את יודעת כמה חיכיתי לבת שלי? מה עברתי בדרך, כמה טיפולים והפלות? אז אני מאושרת ממנה, אבל עדיין, יש זמנים קשים, אז אני לא יכולה להתלונן?!? זה לא קשור לדעתי ללחץ החברתי

מה הקשר בין מתי נכנסתי להריון לכמה סבלנות יש לי לילדה שלי או לכל דבר אחר שכתבת שם?

אין לך מושג כמה חיכיתי להריון הראשון שלי, לבת הגדולה שלי. את באמת חושבת שזה הופך את הגידול שלה לכ"כ פשוט? מה קשור?

מי שמעירה או זורקת משפטים כאלה ואחרים זאת פשוט מישהי שלא יודעת להתעסק רק בשלה ואוהבת להתעסק בעיניינים של אחרים. אין שום קשר לדברים אחרים.

ואין לי כוח להסביר.

אם התגובה מפריעה אשמח שהמנהלות ימחקו.

זו לא הייתה הכוונה ואני מקווה שהפותחת כן הבינה למה התכוונתי ובכל מקרה סליחה ממי שנפגעה.❤❤❤

שיינשמו

למה אנשים חושבים שאישה כספומט????

הלו???? זה חיים!!! 

את ממש בלחץ אם תחשבי רגע בהגיון את תביני שיותר הגיוני שלא יהיה הריןו עכשיו

נשים שנכנסות להריון מייד זה לא הנורמה

אל תשכחי שמנעת במשך שנה. אז יש מבטים מהסביבה אבל את יודעת מה היה במשך הזמן הזה.

ועכשיו זו תקופה קשה, מה לעשות..

בדיעבד יצא טוב כי להיות עם תינוק קטן או בהריון מתקדם כשהבעל מגויס זה מאוד קשה.

בכל אופ, זה יגיע בזמן הנכון. אולי החודש הזה ואולי החודש הבא. אי אפשר לדעת, אבל זה יבוא בע"ה.

אין סיבה לדאוג

אבל זה טבעי מאוד מה שאת מרגישה

גם לגבי הסביבה

מאוד קשה לנטרל רעשי רקע

ובטח בנושא כזה רגיש של הריון ולידה.

את יודעת כמה הסתכלו עלי שהקטן שלי נהיה בן 4 ולא בצבצה בטן?

ויש לי ב"ה כמה ילדים לפניו

ובכל זאת זה הפריע לי. וגרם לי למחשבות.

מה שעודד אותי זה לחשוב

שבסופו של דבר רק הקב"ה יודע מה העיתוי הכי טוב עבורנו. ועדיין היה לי מאוד קשה ההמתנה.

היום בדיעבד, כשאני כבר בהריון ב"ה והבן שלי כבר תיכף בן חמש

אני יכולה לספר לך כמה דברים טובים אני רואה דווקא בהפרש הזה. אבל זה כמובן אני רואה רק עכשיו.

אז אני לא אומרת שתנסי לראות את הטוב בהמתנה הזאת כי בעיני זה דבר קשה מידי

אבל רק מחזקת אותך שזה בסדר מה שאת מרגישה

ובעז"ה עוד תזכו ותצליחו לראות באור טוב גם את הקושי של היום.

חיבוק ובשורות טובות ❤️

באמת שגם אני מתקשה להתמודד עם זה

היה את התמונות גם שפרסמו ב'טיים' של ארבע אחיות שלנו קצת אחרי ההגעה לעזה. לא הצלחתי להשתחרר מזה כמה ימים.

אני לא יודעת מה להגיד כבר

אני ככ מלאה בעוצמות של רגש שלא נשארו לי מילים

לילה שעבר היו פה גשמים עזים

שלא ישנתי רוב הלילה

ואז עלו לי גם כל המחשבות על החטופים והכל וכבר לא נרדמתי

היה גם משהו שקראתי שממש השאיר לי צלקת

זה שאחת האמהות צועקת

שעכשיו זה הרגע שלפני האחרון שעוד יהיה אפשר לבצע הפלות 😭😭😭

אבל אני בספק כמה נשארו בחיים

אולי כבר הם/ן לא סובלים

זה לא התחיל מיד כשהתחילה המלחמה.

אבל ככל שעבר הזמן ונחשפתי לסיפורים על אונס והתעללויות (והשתדלתי מאוד להימנע)

אני סובלת מחרדות ומחשבות אובססיביות על זה.

זה לא מרפה.

קשה כל כך להכיל את עומק השבר והחורבן שנשים עברו.

לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליהן וזה מאוד מאוד לא עושה לי טוב.

הנשים וגם הגברים שנמצאים שם, חלקם זקנים חלקם חולים חלקם פצועים.

האנשים שלא נחטפו ולא נפגעו פיזית, אבל הנפש שלהם פצועה.

המשפחות שלהם.

אני לכאורה ממשיכה בחיי, אבל בפנים לא באמת, אני הולכת לישון איתם וקמה איתם, חושבת עליהם לאורך היום. חושבת על מציאות שהשתנתה לנצח ולא תחזור לחיים נטולי פחד וכאב.

אבל אותי הכי תפס הפגיעות המיניות בנשים.

בעיקר הרגשה של חוסר אונים

אני רוצה לעשות משהו לעזור להם ואין לי

עוזר לי להגיד תהילים ולקבל שבת מוקדם לזכותם

אני פשוט מבקשת אותה

כן כן 

ואבא שלי ממש חמוד, לא מכירה הרבה כאלה, מכירה יותר כמו בעלך ;)

'' וואי אשתי, איזה אוכל טעים הכנת!!"

''וואי אשתי, כמה אני אוהב אותך"

אני אומרת את זה עם חיוך וכאילו בצחוק

ואז הוא חוזר אחריי כזה מעצמו, אבל זה לא מחזיק , זה יותר חד פעמי

פשוט ראיתי שכשאני מסבירה ומבקשת מחמאות זה גם לא ממש עוזר ליותר מפעם אחת במקסימום. אז ככה זה קצת פחות מביך אותי.

קודם כל להבנתי, יש פער בסיסי בין גברים לנשים.

כלומר, כשאני נפגשת עם חברות מקובל מאוד משפטים כמו- איזה יפה, מטפחת מהממת, איזו התאמה וכו וכו

מחמאות על נראות הן חלק אינטגרלי מהשיח.

לעוצת זאת אצל גברים זה די מוזר לפגוש חבר ולומר- איזה יפה אתה נראה.

אז זה קודם כל עניין של הרגל.

אח"כ העיסוק בחיצוניות שגם הוא יכול יותר להביך גברים, כמו שכתבת

וחוץ מזה, קושי כללי לתת מחמאות שקיים אצל הרבה אנשים

הרי לך שילוב מנצח...

אני מאוד בעד "לבקש" מחמאות, אם התלבשת יפה- אז לבוא ולשאול: מה אומר, איך אני נראית?

(כמובן רק אם את בטוחה בודאות שהוא יגיד שאת נראית טוב! לא להסתכסך סתם (; )

וכמובן מדי פעם להעלות את הנושא ולומר שבאופן כללי את תשמחי במחמאות.

אני מאוד מאמינה שיכול להיות שינוי, אבל בצעדים קטנטנים כי בסוף זה עניין של אופי והרגלים שטבועים חזק

אז גם לקדם את השינוי, וגם להעריך ולשמוח בכל מחמאה

(תחשבי על זה שכל משפט שלו זה כמו כמה מחמאות של אבא שלך...

אני יודעת שאם בעלי אומר "את נראית טוב" זה שווה ערך לכמה וכמה מחמאות מפורטות על נראות וככה אני מתייחסת לזה...)

כדי להנכיח את זה בשיח, לדעתי זה צריך להיות הדדי

אפשר לבקש, אבל זה יותר מעושה בעיניי אם כי יכול לעבוד במידה ויש קושי בהבעת רגש באופן כללי. אם לא, ואתם מדבררים רגש, אז פשוט להתחיל להחמיא לו בעצמך. פרגונים זה מדבק

קודם כל את נשמעת כזו מקסימה

גם על הפירגון שלך לכל הנשים כאן,

על הכרת התודה שלך מהדברים שלקחת מהפורום,

על המילים הטובות שאת מתארת בהן את בעלך 

וכמובן על הרצון ללמוד עוד ולגדול עוד

מנסה לכתוב כמה כיוונים:

א. לנסות לראות בכל מה שבעלך *כן עושה* ו*כן אומר* את אותו הביטוי שלו לאהבה אותך, להערכה אותך, לכמה טובה ויקרה ומדהימה את בלב שלו

למשל, במילותייך אלה: "בעקרון אני תופסת ממנו כבעל מאד מחמיא ומפרגן. 

בעיקר על דברים שאני עושה בבית, 

עם הילדים 

וכו.. 

גם מחמיא לי מידי פעם על איך שאני ניראת ומתלבשת...

יותר בזמנים ספציפים.."

יש כאן כבר כמה וכמה פירגונים, מחמאות, על דברים בבית, 

על האימהות שלך,

וגם על הנראות והלבוש, רק בזמנים ספציפיים ולא יום יום.

ושימת הזרקור על כל מה שכן,

במקום על כל מה שלא

יכולה מאוד לתרום גם להרגשתך בלב פנימה

ב. לתווך לבעלך היקר בזמן אמת, ועל דרך החיוב, את הרגשתך וציפייתך

כלומר, כאשר אמר לך בזמן אמת את האמירה כמו שכתבת "את לבושה הורס" - ישר לומר לו: "איך זה משמח אותי שאתה מחמיא לי על הלבוש והניראות! וואו אתה לא יודע כמה טוב זה עושה לי בלב לשמוע אותך אומר את זה!"

כלומר גם בזמן אמת

וגם על דרך החיוב (כאשר הוא כן עושה) ולא על דרך השלילה 

שני הדברים הללו יכולים להוסיף עוד למוטיבציה שלו

ולאט לאט זה יכול להיטמע יותר גם בשיח היומיומי

אבל לזכור שזה תהליך, 

שלא קל לשנות הרגלים

אבל עם לימוד נכון ואוהב וכנה זה לגמרי אפשרי ומתגמל!

ג. להתחזק בכך ש: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" שמשמעות שבעלך הוא בעלך

ואת זו את

ושניכם פועלים שונה,

חושבים שונה,

בנויים אחרת בעצם

וזה מזל שהוא לא התחתן עם עצמו ואת לא התחתנת עם עצמך אלא אחד עם השניה

ואתם משלימים אחד את השנייה

ומתוך חידוד ההבנה הזו והעמקה בה, אפשר לראות שהציפייה שבעלי יגיד *בדיוק* את המילים שאני הייתי אומרת היא לא ציפייה ריאלית,

ובחזרה לסעיף הראשון - לראות את מה הוא *כן* אומר לי - במילותיו שלו, בדרכו שלו - פשוט כי הוא- הוא!

וכפי שכתבת יש המון בבעלך!

כתבת למשל: 

"הוא באמת חושב שאני טובה (!)

ומחזיק ממני בזה (!)

וגם ידע להגיד לאחרים (!)

 אבל כמעט בחיים לא יגיד לי"ואו איזה טובה!"

אוקיי, אז להגיד לך בדיוק בדיוק "וואי איזה טובה" לא כי הוא לא את אבל לחשוב ולהאמין מעומק ליבו שאת טובה,

להחזיק ממך ולהעריך אותך ממש על זה,

לומר אפילו לאחרים כגאווה באשתו היקרה -

זה כן!

וכן וכן וכן!

ד. בהחלט לומר את מה שאנחנו צריכות ורוצות

למרות שבסרטי דיסני לימדו את כולנו שגבר הוא קורא מחשבות ואישה היא קוראת מחשבות, אנחנו לא באמת כאלה

עוד לא נולד האדם שיודע לקרוא מחשבות...

לכן אם אני רוצה משהו - אני אומרת. מתקשרת. מתווכת.

ואם אני צריכה משהו - אני אומרת. מתקשרת. מתווכת.

הקב"ה ברא לנו את הפה ואנו נקראים אפילו במדרגה העליונה של "מדבר" כי כוח הדיבור הוא עצום! עצום!

ודרכו בעצם מתאפשרת אחת מהתקשורות היותר חזקות שיש לנו עם כל הסביבה שלנו

לכן להשתמש במתנה הזו

להמשיך לשכלל אותה

ולהינות מהפירות המתוקים שלה

עד כאן בינתיים מה שעלה לי,

שתהיה המון ברכה והצלחה בכל יקרה

אני מאוד שמחה לשמוע שעשה לך טוב והתחברת 🙏 ב"ה שהכל מאיתו

ותודה יקרה על כל המילים הטובות ומחממות הלב שלך ❤

ואמן ואמן על כל ברכותייך 🙏❤

שתראי ב"ה ברכה והצלחה ואור גדול

נכון כאבי מחזור זה נחשב צירים?

תודה @פרח חדש 

לא שאני מתכוונת לצאת על זה לבית חולים, אבל כן לעשות עוד פעם..

פשוט אחד אחרי השני

שוב ושוב

ואני בלחץ ממי ישמור ויסתדר איתם ככה כי זה גם הקטנה

וכל כך רוצה ללדת

ומוכנה כבר בכל הבחינות. רק שיתחיל

אבל לא רוצה לזרז מעצמי כלום עד שיבריאו

וזה לא נראה באופקקק

אבל הם לא קידמו כלום... וככה גם עליית מדרגות.

הגעתי למסקנה שכשזה עדיין לא הזמן, כלום לא עוזר.

צריך עשרים דקות רצופות של שאיבה.

לא עושה עם זה משהו מיוחד...

אמרו לי שכדאי לקחת מגנזיום. לא ניסיתי

משתגעת מישיבה ממושכת, חייבת לקום ולהסתובב

בלילה גם זה הרבה פעמים מציק לי וצריכה להזיז את הרגליים

לא זוכרת את זה מכל ההריונות, אבל באחרון בטוח ונראה לי שגם בזה שלפניו

גם מה שעשית וגם מה שהארת לכולנו.

מדהים איך תשומת לב אפילו קטנה יכולה להאיר כ"כ הרבה בלבבות של הסובבים אותנו, ולעיתים זה נצרך ממש כמו אוויר לנשימה.

ישר כוח גדול יקרה ❤🏆

מקסימה שאת על העין הפתוחה!

אם היא באמת בדכאון,תחשבי מה היום ( עדיף כמובן אתמול) את יכולה לעשות צעד מעשי יותר.

( מניסיון מר שלי יכולה לשתף שפעם בשבת פגשתי בגינה מישהי וחשדתי שהמצב מסוכן , אבל בגלל שזה שבת לא ידעתי מה לעשות, אחר כך לא הייתי רגועה אז הלכתי אליה הביתה וראיתי שכבר הזמינו אמבולנס 🙁 לפחות בזכות שבאתי יכלתי לעזור עם הילדים, ב"ה הסיפור נגמר בטוב אבל מאז יש לי בלב פינה כזו שלא לחכות למחר, תמיד לפנות לפסים מעשיים יותר)

כל הכבוד ששמת לב

וכל הכבוד שכתבת פה

מגלגלים זכות על ידי זכאי..

מה הוא רוצה לבדוק?

בדרך כלל עוד לא רואים דופק בשבוע כזה ואומרים לבוא רק בסביבות שבוע 7-8.

אבל אולי בגלל התמיכה של הדופסטון רוצה לבדוק??

יש סיכון אבל לעשות אולטרסאונד בכזה שלב??

אבל אם הוא אמר לבוא אז תבואי..

קחי בחשבון שסביר להניח ויעשה לך בדיקה וגינלית

מניחה שיחפש לראות שיש *משהו* בתוך הרחם, כדי לוודא שההריון תוך רחמי וממילא התמיכה שהוא נותן לך נצרכת.

אני גם עברתי אצל רופא כזה

קחי בחשבון א"ס ודאי וגינאלי

ואל תצפי לראות משהו משמעותי

(אולי רואים כבר שק, לא זוכרת, בטוח לא עובר ודופק, הוא ידע מה אמורים לראות)

בשבוע 5 בול הגעתי לפרופסור להפלות חוזרות. הוא בדק בא.ס וגינלי שבאמת יש ברחם משהו. היה שק ועובר זעיר. והתחלנו דופסטון וגם זריקות לתמיכה.

הוא בודק כדי באמת לראות שקיים משהו ולא סתם מתחילים טיפול....

בהצלחה

אבל במצבך כנראה שכן חשוב

בשביל שהרופא יתן עוד תמיכה אם הוא חושב שצריך. 

זא מה מצפים לראות בכזה שלב?

ויש רופאים שלא נותנים תמיכה לפני שמוודאים שההריון בתוך הרחם

מוסכן להריון.. בעקבות אשכול שקראתי פה פעם של כמה שטענו שעשו וגינלי וכו

מאמינה שהרופא אבל לא יסכן אותי סתם...

אז בכא תודה על התגובות!

למה זה מחשיש לעשות בדיקה וגינאלית ...?שמה מסוכן בזה? באמת לא מצליחה להבין.. (בד"כ אני מנסה להבין את החשש של הכותבת ופה אני לא מצליחה, אשמח אם תעזרי לי)

מבחינת כאב אין לי בעיה, עברתי כבר ואני מתמודדת.

אבל בגלל שבאמת פעם היה כאן אשכול וכמה טענו וקשרו כל מיני דברים בהריון שהיה לךהם לאולטסאונד הוגינלי התחלתי לחשוש.

לכן רציתי לדעת אם אכן אפשר לעשות את הוגינלי בלי חשש גם בשלב המוקדם...

מבחינתי הייתי מחכה לשבוע מאוחר יותר בשביל לעשות בטני, אבל ממה שכתבו פה הבנתי ששהמטרה של הבדיקה עכשיו היא בשביל המשך התמיכה

והקרינת א"ס נחשבת ממש בטוחה

לא קרינה

ולא מסוכן בכלל.

בהצלחה

אגב יודעות מה לגבי טיפולי שיננית?

לא מסוכן ולא מקרין 

בעז"ה הריון בקרוב

את מקנאה

וזה בסדר

וזכותך

ואם לא היית מקנאה הייתי חוששת לך מאודדד.

גם אני האכלתי את עצמי את הסרטים האלה. והחלטתי שסבבה לי עם זה שאני מקנאה

כי אני גם רוצה ונלחמת וקשה לי

והיא כנראה יש לה איזה כפתור סודי והיא אגואיסטית ולא מגלה לנו עליו (בצחוק כן...)

ולי אין אותו ונמאס לי מההריונית הזאת כבר שחוששת שהיא ובעלה מהר מידיי כבר לא זוג צעיר (מסכנה שלי....) והיא לא הספיקה להניק כמו שרצתה כי היא נכנסה להריון באמצע הנקה...

תאהבי את עצמך!!! (משפט שלמדתי מפה, לא יודעת איך מיישמים אותו אבל הוא נשמע חכם ומתאים לעכשיו )

3> 3> 3> 3> 3>

אופ זה מעצבן…

אני כאילו בקשר ממש ממש טוב עם אחים ואחיות של בעלי. באמת! הם חמודים!

(המדוברת היא האישה של גיסי. בחורה ממש חמודה)

אבל כאילו בגלל שהם משפחה ענקית, וכל הדודים כזה בלע״ר עם הרבה ילדים, כאילו הם לא מבינים שלפעמים דברים לא הולכים כמו שרוצים…

גיסתי בת 20, לא ילדה! זרקה לי לפני איזה כמה שבועות שהבת שלי כבר צריכה אחים, ואם אני לא מתכננת להביא לה אז לפחות שנאמץ🤯

מתוקה משהו…

הם לא יודעים שם שאנחנו רוצים כבר עוד ילד… ניראלי הם עדיין חושבים שאני מונעת… 

וכן, אני מבינה על מה את מדברת....

זה סוג כזה של משפחות עם התמודדויות אחרות משלנו.

בכללי אחרות כאלה.

ככה אני מרגישה את זה.

מבינה אותך בכל נימי נפשי, באמת!!

מבינה אותך ממש, מכירה מקרוב את הסיטואציה.

חשוב לי לומר לך, שעם כל ההזייה שבדבר,

מי שלא ציפה לילדים יתקשה מאוד להבין את הרגישות.

זו מודעות נרכשת כנראה.. 

ההורים שלי מאוד הנחילו לנו שזה משו בין בני הזוג, והחלטה שלהם בלבד, ואמא שלי גם היתה אומרת לנו (בלי קשר לאחותי, בכללי) לפעמים אדם רוצה א׳ והקב״ה רוצה ב׳. אי אפשר לדעת מה הסיפור של כל אחד ולכן צריך להיזהר במילים שלנו. מה שפשוט לך- הוא נקודה רגישה לאחר…

הבת שלה בת שנה וארבע! עוד תינוקת.. אז נכון שהיא מצפה כבר תקופה אבל להגיד לאמא לתינוקת אמירה כזו זה מופרך ברמות.

זה פער סביר מאוד וכמו שהיא כתבה מתחת- זו החלטה של בני הזוג בלבד.

(בלי להוריד מהכאב של הפותחת כי כשרוצים ומצפים זה פחות משנה מה הפערים. מדברת רק על הסביבה...

ולא הזויה כמו הגיסה.

זו אמירה גסה וכמה טוב שאת לא כמוה.

וגם הילדים שלך יהיו עם טקט

❤❤❤

הריון קל בקרוב בעז"ה בידיים מלאות🍼

ובאמת, מי שלא מודע לקושי הזה…

לא מבין מה זה אומר.. הרגשות, הקנאה, הניסיונות שוב ושוב ושוב… 

זה משגע!

והתגובות השונות לא מוסיפות..

הריון תקין וקל וטבעי בקרוב!

במצב דומה לשלך

רוצה להגיד לך שמותר לקנא

אין רגש שעולה בנו בלי סיבה

קנאה היא טבעית ויש בה משהו חיובי, היא באה לזקק את הרצון שלנו.

לי עוזר לכוון את הקנאה לתפילה. ממש כל פעם שאני מרגישה את הרגש הזה עולה בי אני אומרת לה' תראה כמה אני רוצה, תודה לך על הרצון הזה, ובבקשה תזכה אותי.

מתפללת יחד איתך אהובה!! בע"ה בקרוב הריון בריא ומשמח, בידיים מלאות!

שפתאום גיליתי על מישהי שילדה עכשיו, 

ותביני שגם אני בהריון, 

פשוט חטפתי הלם וכאפת קינאה.. 

מבינה אותך.. 

קשה. 

אם זה הכיוון..

עוד כיוון זה שאני באחת מחופשות הלידה לקחתי קורס דולות

תכלס, אם בא לך- זה קורס שווה ממש, גם אם את לא מתכננת לעסוק בזה..

😅

@אחת כמוני - אני פעם אחת הלכתי עם תינוקת בת שלושה שבועות לסדנת קווילינג חד פעמית - אולי יש משהו כזה של כמה מפגשים? זו אומנות מהממת ומרגיעה והיא רק מדפים, אז אין נזק לתינוק

ובפעם אחרת התחלתי קורס כתיבה קצר עם תינוקת בת חודש. זה לא אפשרי עם כל תינוק, אבל היא הייתה תינוקת רגועה ב"ה...

אם את באזור ירושלים או הר חברון, מציעה לך לברר על הקורסים של רות ונטורה - אומנית רב תחומית מדהימה ורגועה ❤️

בחופשת לידה את יכולה להציע לה לפתוח מעין מועדון יולדות. לפתוח קבוצת ווטסאפ, להציע לעוד נשים להצטרף ולארגן מפגשים אחת לשבועיים.

אצלנו עשו את זה והולך ממש טוב

ואז יושבות שם נשים ומפטפטות.

אבל לא נראה לי שאחרי לידה😅

סתם זה נחמד ללמוד

על גרביים אלסטיות

ולהרים רגליים כמה שיותר..

ואם זה לא משתפר בימים הקרובים זה שווה בדיקה❤️

שחולפת מעצמה

אבל אם היא עדיין בבית חולים שתתן לרופא לראות

יכול להיות שהיתה לה פרה אקלמפסיה?

ויש חס וחלילה פגיעה כלייתית?

חשוב להיבדק.

הריח לא לגמרי יוצא של המרכך כמו פעם.. טיפה מסריח... ואני מנקה מדי פעם עם חומר ומפעילה מכונה רותחת לאיזה שעתיים עם החומץ. אבל זה לא עוזר באמת.

מישהי יודעת ממה זה?

לא נעים מהמכונה

יש לי מכונה של בוש

וטכנאי אמר לי שרק טכנאי אמור לפתוח את זה

נשמע מוזר נכון? 🤔

אבל זה לגמרי עניין של תחזוק ביתי לדעתי

מה כל פעם שצריך להזמין טכנאי?

זה יכול להגיע למחיר של מכומה ברבות הימים.. באמת מוזר

בדוק יש סרטונים ביוטיוב

לא הצלחנו

ניסינו מלא והיה ממש סגור חזק

אולי באמת דורש פירוק מסויים

ואז כשהזמנתי טכנאי למשהו אחר הוא אמר שזה רק טכנאים עושים

אנחנו פתחנו (משכנו את הפלסטיק על מספרים לציפורניים), הפילטר מתברג החוצה וניתן לנקות.

לא אומרת לך לעשות את זה כי לא יודעת איזו מכונה יש לך

אבל החזרנו בשחום הכל נקי

והפעלנו מכונה עם מלח לימון בתוף

יש לי חומר מיוחד שאני לוידעת את השם אפילו בגלל מדבקה והוא מונע עובד על הגומי

צריך לשים במקומות המועדים

בסוף כל כביסה.

זה נכון לכל מכונה.

אני קניתי דרך הביטוח של המכונה הקודמת זה נשאר למלא זמן.

קופסא עגולה עם ספוג שמורח חומר לבן.

הייתה לי מכונה כזו שהפילטר דורש פירוק של המכונה.

או רטוב מדיי

או יותר מדיי...

מייבש מעאפן שקבלנו מתנה.....

מתייבש מעולה.

או בתוך הבית. עושה ריח נעים של המרכך

במיוחד בחורף

יותר קצר

הבגדים יותר רכים

פחות מאמץ

עולה יותר, אבל על נוחות משלמים

בגדים בחורף לא מתייבשים. לוקח להם בין 3 ימים לשבוע ואי אפשר להתנהל ככה.

חוץ מזה- יש פה עניין של עלות מול תועלת- בסוף להכניס למייבש לוקח הרבה פחות זמן מלתלות והרבה פחות מאמץ. וזה שיקול משמעותי בבחירה לייבש 98% מהכביסה שלנו במייבש.

אנחנו גרים פה כבר 6 שנים ובהתחלה לא היה לנו מייבש אז אני לא מדברת באוויר...

אני גם בקיץ לרוב משתמשת במייבש

לתלות בחוץ לוקח הרבה יותר זמן

דורש התייחסות יותר פרטנית לכל בגד ובגד

מה שמבזבז הרבה מאוד זמן

כשיש משפחה עם כמה ילדים

זה ממש השתעבדות מסויימת

עד הילד השלישי לרוב רק תליתי

וכל היום הייתי סביב הנושא הזה

ב"ה היום כבר הרבה פחות, למרות שהמשפחה גדלה.

ואבא שלי ללא ספק יהיה סנדק של הבן שלי, אם יהיה כזה. נוסף הכוונה 😅

אבל זה תלוי בקשר ביניכם גם. ומה שאת רוצה.

אבל אני חושבת שאצלי זה שונה ממך, אני תופסת מאבא שלי צדיק כפי דרגתו ומהלך חייו ומאוד מאוד מעריכה אותו ואהיה שמחה אם תהיה לי הזכות שהוא יהיה סנדק לבני, אם אזכה שוב.

אני רק מעלה אפשרות בכל אופן לכבד את חמיך.

זה דבר מקובל מאד, לפחות בציבור שאני מכירה, לתת לאבא של האבא את הכבוד בבן הראשון, גם אם כבר היה סנדק פעמים רבות..

ועוד משהו, מצד שני, אם תרגישו שזה הדבר הנכון כלפי אביך, מאמינה שכיבוד ההורים יעמוד לזכותכם ולזכות התינוק

תמיד מקובל אצלנו

אם לא נותנים לרב - להביא לאבא של אבי הבן.. זה באמת מאוד מקובל בחוג שלנו 

מצד אחד הרצון לכבד - את הכי רוצה בעולם

מצד שני - פשוט לא בא לך..

מה עם לקחת רב להיות סנדק?

ככה אבא שלך לא ייפגע שלקחת את חמיך - כי יבין שרצית רב..

אני מכירה אופציה שרב מחזיק לילד את הרגליים וזה מה שחשוב

כדאי חבדוק את זה עם סמכות תורנית

לגיסי אח של בעלי נולד בן, ונתנו לחמיו להיות סנדק והוא לא שומר תו"צ ויש לו הסטוריה לצערינו כמו שכתבת על אבא שלך.

אז אח שלו (ת"ח) אמר לו שאם מישו שם את היד תחת הרגליים או משו כזה (צריך לבדוק את הפרטים) אז זה העיקר.

אבל כמובן שהסנדק לא יידע מזה וייפגע

שמלווה ומכיר משפחות של מתחזקים וידע לענות ברגישות ומתוך הכרות עם ההלכה.

ככה תקבלי תשובה מהימנה שתרגיע אותך ולא תחששי. התייעצות בפורום היא לא מקום נכון בעיני לשאלה ככ חשובה..

אולי הרב שמואל אליהו

כי ככה מקובל שהבן הראשון זה קודם אבא שלו… למרות שיש לו כבר מלא נכדים. ולאבא שלי זה היה הראשון…

בעזרת השם בבן הבא

לגבי הקטע הדתי לא דתי אין לי מושג, אני חושבת שזה יותר עניין של תחושה וחיבור ולא הלכה או חובה.

התכונות הטובות וחלילה לא דברים רעים.

הפוך התינוק הצדיק יכול להשפיע על אבא שלך

לא יודעת מה לגבי העברת תכונות

אני מכירה שהשפעה גנטית וחינוך אפילו תפילות משפיעים על האדם הרבה יותר מסנדק

בעיני אין ספק שמצוות כיבוד הורים גוברת אבל אם קשה לך עם זה אפשר להתיעץ עם רב שמכיר חוזרים בתשובה

אבל אם אבא שלך בוגד באימא שלך (בעיקר אם הוא לא בריא בנפשו ולא נזהר) אתם חייבים לעצור את זה או להזהיר את אמא. היא יכולה להידבק ממנו במשהו.

אפשר להיעזר בגורם שלישי. 

זו מצווה שגם לאבא "מגיע" לזכות בה.

פה אני חושבת שלא לתת לאבא להיות סנדק

לסנדק ולמוהל יש חשיבות רבה וחשוב שיהיו יראי שמיים.

אני חושבת שזה לא פעם ראשונה וגם לא אחרונה שיהיו דילמות כאלו, מצוות כיבוד הורים היא חלק בלתי נפרד מהחיים אבל יש דברים שאי אפשר להקריב אז זה בשבילם.

לחפש רב שיבוא נראה פתרון מצוין.

כשאת מחפשת מישהו אחר לתפקיד הסנדק זה לא נקרא שאת מזלזלת באביך, אין מה לעשות זאת מציאות לא פשוטה אבל אפשר לכבד בדרכים אחרות.

אני מתארת לעצמי שאם יבקש להיות עם ילדייך ללא השגחתך גם לא תסכימי, ולא בגלל שאת לא מכבדת.

עם כל הצער אי אפשר ואפילו אסור להקריב חלק דברים בשם מצוות כיבוד הורים.

שתהיה החלטה טובה והכל יעבור בקלות💜

אבל התנהלות אנטי מוסרית כזו לא היתי נותנת לו להיות סנדק

אפשר לתת לרב או לאבא של בעלך

אני מכירה כמה תינוקות שעכשיו חולים בזה

זאת מחלה מאוד מאוד מדבקת

ולאחרונה שמעתי שהפצעים של זה נוראיים מפעם..

הוא רופא מומחה בעיקרון, והוא בדק היטב. זה לא נראה כמו הפצעים של הפה והגפיים וגם המיקום לא לגמרי מתאים (מתחת לברכיים ולא בכפות ידיים/רגליים)

בעיקר בגלל הפצעים בכפות ידיים ורגליים, לא רק בפה

אז אם הרופא אמר שלא מניחה שאפשר לסמוך

עם זה

פצעים נוראיים באזור הטיטול גם

וזה מחלת הפה

דרמטיטיס לפי התיאור שלך.

אטופיק בד"כ מתחיל כמו פריחה/יובש ואז מהגירודים מתפתחים פצעים

התפתחות של פצעים בכמה אזורים בו זמנית נשמע יותר סוג של וירוס.

ממליצה לך מאד ללכת לרופא עור שיאבחן, ולא ע"ס חכמת ההמוניות המאד חכמות פה (כולל אני)

קבעתי תור טלפוני לרופא עור.

ושלחתי לך את התמונה...

בעיקרון כמעט קבוע יש לו יובש מתחת לברכיים במקום שעכשיו יש פצעים. ליד הפה באמת לא היה משהו...

אוף, אז מה זה כן??

תבדקי טוב עם פנס

הוא גם אוכל כרגיל ברוך ה' (ועל הפצעים בחוץ הוא בהחלט מתלונן...)

יש לי תינוקי בן פחות מחודשיים וכבר עברנו סבב אחד של מחלות חורף שהגדול הדביק אותו

אולי באמת זה איזה דלקת

בהחלט חושבת שכדאי ללכת לעוד רופא

אולי צריך משחה אנטיביוטית 

חיידק שעושה פצעים ודרש טיפול אנטיביוטי.

אחד הבנים שלי די רגיש , אז התחלנו עם משחה אנטיביוטית, לא עזר, קיבלנו אנטיביוטיקה בפה ומשחה אחרת.

אבל רופא ילדים אמור לדעת לטפל בזה.

וגם אמור לדעת לזהות אוטופיק ולרשום טיפול, זה לא כזה נדיר. קרם לחות או קרם אחר למניעה ואלוקום בזמן התפרצות

כמה משאפים.

ותמיד כדאי שיהיה בבית אחד חדש ספייר. זה מה שאני עושה

אם הרופאה אישרה זריקות כנראה הבי 12 שלך באמת באמת נמוך ואת חייבת להעלות אותו (הם ממש לא מאשרים בקלות כי זה יקר לקופה)

זריקות מעלות הרבה הרבה הרבה יותר מהר וטוב מכדורים

ובהריון זה עוד יותר חשוב גם לך וגם לעובר להעלות את הבי 12 כמה שיותר מהר

תעשי זריקות

זה לא כזה נורא (מניסיון רב🙈 פעם הם היו ממש ממש שורפות, מאז שינו את האמפולה וזה ממש בסדר)

וזה חשוב לגוף שלך