נניח וניקיתן עם כל הספוג משהו (כיריים, קירות במקלחת…). בגלל שזה משטח גדול, שמרתן את הספוג שלם. סיימתן לנקות את מה שרציתן לנקות והספוג עדיין גדול, רק פחות נקי וקצת יותר קטן. מה אתן עושות איתו?
1. זורקות - לא נעים לשמור אותו לעוד שימושים אחרי שהוא כבר היה בשימוש.
2. שומרות - תכלס הוא עדיין יעשה את העבודה. (למי שעונה 2., איפה אתן מאחסונות אותו כשהוא חצי משומש ולא יפה?)
3. פתרון יצירתי אחר (פרטו).
שוטו ותעזרו לו להיסגר על מדיניות לבית שלנו 😁
מנקה עם חתיכה קטנה וזורקת לפח ואם צריך לפעמים מחליפה לחתיכה חדשה באמצע הניקוי
והוא לא מתפורר כמו הסיני.
סוחטת מייבשת ושומרת לשימוש חוזר.
אבל השימוש תמיד לאותו דבר. כלומר זה של הכיריים, ישאר לכיריים. לדלתות - לדלתות. וכו' יש מקום בארון כשזה יבש שמה במדף הכי קרוב, ושולפת בעת הצורך.
מכאן כוח הניקוי שלו.
הוא שוחק בעדינות את פני המשטח שאותו משפשפים.
כושר השחיקה שלו עשוי לפגום במשטחים. כמו לשייף בנייר זכוכית.
בשביל לא לשרוט אותה.
אבל לא יודעת להמליץ כי משתמשת בחומר ניקוי לנירוסטה אז נראה לי מיותר
למרות שסקרנית.. אם זה באמת עובד הייתי מעדיפה על פני חומר רעיל
לא מבינה איך זה לא שורט - כשכל המנגנון הוא פיזקלי של שריטה, לא כימי
וחותכת חתיכה או מחולק לספוגים באריזת חסכון של אושר עד
אף פעם לא שמרתי אחרי ניקוי. זה די מגעיל אותי האמת.
ובכלל, לא משתמשת בו כמעט. רק לקירות אם צריך לעתים רחוקות
הרופאה נתנה לי אסטרופם לדחיית הביוץ
היא אמרה לי לבדוק בפנקס חיסונים אם עשיתי כי לפי הבדיקות דם אני צריכה לעשות אם לא עשיתי…
לא מצאתי את הפנקס! ביררתי גם עם לשכת הבריאות אם אפשר לשחזר.. אין אפשרות. (צריכה לעדכן את הרופאה..)
מבדיקה שלי בפורום חלק רשמו שצריך למנוע אם מתחסנים, זה נכון? חייב להתחסן? צריכה במחזור הקרוב להתחיל לקחת
אשמח לעזרה/מידע כל דבר שיעזור
קודם כול, אין בימינו חיסון רק לאדמת. הוא משולב עם עוד חיסונים.
שנית, הרבה פעמים גם אם מתחסנים בילדות - לא תמיד הנוגדנים נשארים לתמיד.
שלישית, אם הורייך בעיקרון חיסנו אותך בכל החיסונים כילדה, אז רוב הסיכויים שגם החיסון לאדמת נכלל בהם.
רביעית, אדמת זו לא מחלה נפוצה בימינו... אז הסיכוי להידבק בה הוא קלוש.
ולכן, אני במצבך הייתי מוותרת על הבירור וממשיכה בתהליך הכניסה להיריון. בהנחה שמבחינת הרופאה זה אפשר. (מדגישה: זה מה ש*אני* הייתי עושה. אני לא גורם רפואי, כמובן.)
הרבה הצלחה בכול!❤️
שבוודאות חוסנו (זוכרת ביסודי שהבאתי פנקס חיסונים) ואין להם נוגדנים …
)אם אין לך תיעוד כנראה לא חוסנת
התיעוד מסודר מאז עידן המחשב
אדמת עושה מומים קשים מאד בעובר
ובהודעה אחרת כתבה ששאלה את אמא שלה, והיא אמרה לה שחוסנה בכל החיסונים. אז רוב הסיכויים שהיא חוסנה לאדמת.
יכול להיות שאין לה נוגדנים, אבל חיסון חדש בכל מקרה לא יעזור לה.
חושבת שהסברתי את זה ברור מספיק בהודעה הקודמת...
וגם הדגשתי ש*אני* הייתי לוקחת את הסיכון הקלוש וממשיכה בתהליך הפוריות. זה בסדר שאת תבחרי אחרת, וגם שהפותחת תחליט אחרת לפי כל מה שכתבו לה פה...
מתועד רק בפנקס חיסונים ולא במחשב.
מזל שאמא שלי שמרה.
בעניין החיסונים מעורבים בד"כ כמה גורמים שונים- בי"ח בלידה, טיפת חלב, אחות בית ספר וקופת חולים.
אין סנכרון של המחשבים והמערכות של כל הנ"ל, ולכן למרות שכנראה כל חיסון מתועד באיזושהי מערכת, לא בהכרח המערכת של קופת החולים כוללת את כל החיסונים.
כך שלפנקס החיסונים בהחלט יש משמעות ולמרות שלא מתועד- הגיוני מאוד שהיא חוסנה
בקופה.
לפחות של הגיל שלי
יש שם אדמת.
ותשאלי את ההורים שלך אם חיסנו אותך בילדות.
עכשיו שאלתי את אמא שלי היא אמרה שעשיתי את כל החיסונים וכל שנה עשו חיסון בבית ספר ועשיתי
אז הכל בסדר ברוך השם 🙏🏼🙏🏼
אני אדבר עם האחות
בשורות טובות! אמן🙏🏼
למה היא חא בודקת לך נוגדנים לאדמת?
בדיקת דם פשוטה.. גם למי שבתחסנה לא תמיד יש נוגדנים, אז מחסנים פעמיים בתוך פרק זמן מסויים. אחר כך כבר לא בודקים נוגדנים כי אם לא עזר לא יועילו עוד חיסונים
ותמיד יוצא לי שאין נוגדנים. פעם אמרו לעשות שוב חיסון אבל אז ראו שזה לא העלה. משערים שיש נוגדנים שפחות רואים בבדיקות דם. לא הייתי מתעסקת עם זה אם הוריך אומרים שחוסנת בכל מה שהיה צריך.
לי יש 3
תחזקתי עם הלידות
מאד חשוב
עייפתי, אני מרגישה בלופ עמוס של בית וילדים, ברוך ה' מטדה עליהם ולפני 6 שנים לא דמיינתי אפילו שככבר נהיה עם ארבעה (לקח לילד הראשון שנתיים וחצי עד שנולד) אבל אני מרגישה שאני נחנקת, שניים איתי בבית ושניים בגנים, אני עייפה, נמאס לי מכלים וכביסות ואני לא ממש מצליחה למצוא עזרה בתשלום לבית...
איך אתן מתאווררות? מה עושה לכן טוב?
אני יוצאת פעם בשבוע לפילאטיס, שזה טוב לי, אבל לא מספיק
כשאני היתי ככה זה שמיים וארץ מלהיות רק עם תינוק קטן אחד או בכלל לא
זה כמובן בחירה שמותר לבחור
אבל חושבת שחשוב לשים לב
לשאול את עצמך
מה בעיקר חסר לך בחיים עכשיו ?
נגיד-
סיפוק ומשמעות?
עשיה ויעילות?
נחת והרפיה?
חברה ואנשים?
למידה?
רוחניות?
ואז לראות איך את לוקחת את זה ומכניסה לחיים שלך משהו מזה
במינון שאפשר
גם אם לא הכל
ולא מושלם
אפילו נגיעה
הרבה פעמים אנחנו מרגישות בלי אוויר
כי אנחנו זקוקות למשהו ולא מודעות בדיוק למה וסתם מתפזרות על דברים שלא באמת נותנים מענה
ואפשר לחשוב יצירתי על האיך....
אולי לפנות בוקר אחד לעצמך או חצי בוקר
או אחה''צ
או ערב
ורעיונות לדברים מכל קטגוריה-
סיפוק ומשמעות- התנדבות,עשיה חברתית או עבודה עם שליחות, פרויקטים אישיים בנושאים שונים וכו
עשיה ויעילות- עיצוב הבית, שיפוץ רהיטים, פרויקטים בבית -סדר אירגון מיון
נחת והרפיה- קריאה ,אומנות, ריקוד ,ספורט או כל תחביב אחר..עיצוב אלבומים דיגיטליים, טבע שחיה נגינה וכו
חברה ואנשים - מפגש חברות, מפגשים משפחתיים ללכת לבוקר נשים לסדנאות וכדומה
למידה- קורסים שונים- בשום אותםרונטלי, סדנאות, קבוצות לימוד ,חברותא או לימוד עצמי קבוע מספר
רוחניות- תפילה תהילים התבודדות לימוד תורה לבד או בחברותא
ולהיפגש בבוקר.
או להזמין לאחרי הצהריים.
לגבי עבודות הבית- מה עם בעלך?
לסדנאות וזומים מעניינים, קורסים קצרים מעניינים בכל מיני תחומים,
אם את יותר של לצאת אז יש המון אפשרויות בית קפה, ים... לצאת עם חברות
ומה בכלל קורה כאן?
לא מכירה את זה מהגדול.
בן השנתיים שלי פיתח הרגל חדש.
הוא רוצה משהו אז הוא חוזר על אותו משפט ברצף עד שזה קורה.
הוא: אמא את יכולה לשחק איתי?
אני: כן, אני רק מרימה את הצלחות ובאה לשחק איתך
הוא: אמא את יכולה לשחק איתי? אמא את יכולה לשחק איתי? אמא את יכולה לשחק איתי? ככה עד שאני מגיעה.
הוא: אמא את יכולה להחליף לי טיטול?
אני: כן, אני מביאנ טיטול, תשכב על השטיח
הוא: אמא את יכולה להחליף לי טיטול? אמא את יכולה להחליף לי טיטול? ושוב ושוב תוך כדי שהוא כבר שוכב על השטיח
בקיצור הבנתן, זה ככה עם כל דבר שמבקש.
לנקות לו את האף, להביא לו משחק, להדליק את האור בחדר, לקחת את אחותו שלא תפריע לו, לשים לו נעליים, לשים אותו במיטה לישון
והוא בטוח שומע שאני עונה לו.
מה זה התופעה הזאת? מוכרת?
מודה שזה מחרפן אותי ממש!
ורעיונות איך להתמודד עם זה? או שפשוט לחכות שיגדל קצת ולקוות שיעבור?
ומודה שעברה לי איזו מחשבה בראש שאולי החזרתיות הזאת מעידה על בעיה....
לק"י
אני אומרת שמבקשים רק פעם אחת.
לא שזה תמיד עוזר......
הגדולה שלי גם היתה ככה.
אצלנו זה היה שלב ועבר אחרי כמה זמן. עניתי פעם אחת וזהו. כשזה ממש היה מוגזם קטעתי את הדקלום בשאלה "עניתי לך. מה אמרתי?" בדרך כלל זה גרם לה לעצור ולחשוב במקום לדקלם אוטומטית. אם לקח זמן בין הבקשה למילוי שלה גם הוספתי מידי פעם "עוד מעט אני באה, לא שכחתי אותך. אני גומרת להרים את הצלחות ובאה"
בנוסף, כשכן באתי תמללתי את זה "הינה, הרמתי את הצלחות ועכשיו אני באה לשחק איתך, כמו שהבטחתי".
זה עזר לה להבין שאני זוכרת אותה ואת הבקשה גם אם לקח לי רגע. עם הזמן היא פחות חשה צורך "להזכיר" ברצף את הבקשה
אחרי פעמיים שלוש אני עוצרת שואלת: מה אמרתי לך?
ואז בד"כ הוא עונה נגיד 'לשכב על השטיח'..
ואני חוזרת רק על ההוראה: נכון. אז לך לשכב על השטיח ותחכה לי.
אכן זה מחרפן.
אני אומרת להם לא לבקש יותר מפעם אחת
אני שמה לב שזה חוזר על עצמו יותר כשהם רוצים לוודא שאני איתם וקשובה להם.
ובמצבך הגיוני שזה משגע פי 2
אני רק חיבוק
והוא כזה רגיש שאם אני אגיד קצת בתקיפות שיפסיק אז הוא יבכה בכי אומלל כאילו מה אמרתי לו.
אני עושה איתו תהליך של הבנה שלא צריך לבקש הרבה פעמים ולהתאזר בסבלנות, ע״י שאני נותנת לו לחכות דקה שתיים אחרי כל בקשה שלו, אומרת לו שכבר אביא/ אעשה לו רק פעם אחת, הוא יכול להמשיך לומר ואני לא מגיבה שוב, אחרי דקה שתיים אני מביאה לו, ככה הוא יבין עם הזמן, שלומר שוב ושוב זה מיותר.
אבל זה אותו שלב התפתחותי שיכול להמשך כמה שנים-
חוסר סבלנות שבא לידי ביטוי בחזרתיות של מלל.
בעיניי זה האופן ללמד סבלנות והתנהלות נכונה גם בגיל שנתיים.
עם בן ה3 בהחלט עושה ככה אם הוא מבקש את אותו דבר הרבה פעמים, עם בן השנתיים זה לא נראה לי נכון ותואם לגיל.
אם זה ימשך גם בגיל 3 אז זאת תהיה הדרך ללמד אותו כנראה.
אולי דווקא אם תתעלמי מהבקשות החוזרות. והנשנות הוא יראה שזה לא מושך תשומת לב ויפסיק עם זה. כלומר תביאי לי את מה שצריך אבל בלי להתייחס לזה שמבקש שוב ושוב
מפסיקה הכל
הולכת טל הקטנציק ואומרת חו,
אמא רוצה מאד מאד לשחק איתך, אני ממש רוצה, רק בוא קודם נעשה XYZ
תן לי יד נעשה ביחד ואז נלך לשחק.
בטון נעים.
הוא עונה לטון הדיבור ולא למלל
לכן הוא מזכיר לך שוב ושוב.
הוא קולט את נימת הדחייה - לא עכשיו אחרכך,
ולא את המשמעות של עוד מעט. ילדים בכלל לא מסוגלים להעריך כמה זה עוד מעט.
ויש לי אפס סבלנות להכיל את זה
זה סיוט.
ממש ממש מתוק...
אבל זה באמת חופר חח
אמאל'ה... זה מוציא אותי מהדעת.
מהרגע שנכנסים הביתה- מים, מים, מים, מים... (אפילו לכתוב את זה זה מעצבן)
אח"כ אוכל, אוכל, אוכל...
וככל שהמשפט יותר קצר- הוא יותר חופר..
מבינה אותך ממש.
מנסה לתת תיווך בעניין בנתיים לא ממש מועיל
אמא מה זה ?
אני סביבון
שוב- אמא מה זה?
אני - סביבון
אמא מה זה ?
אני - מה זה ?
היא - מה זה
וככה זה נמשך עד שהיא אומרת- סביבון 😁 עם חיוך ענקי
אחרי כמה פעמים שענית סביבון,
תעני לה- בקבוק!
מעניין איך היא תגיב.. 
זה הולך ומחמיר.
כל דבר אלפיים פעם. לא נושם בין פעם לפעם שבה אומר את אותו הדבר.
לא עוזר להסביר לו מה זה רגע
לא עוזר להחזיר לו בשאלה
לא עוזר להסביר יפה
לא עוזר לכעוס
לא עוזר להתעלם
הצילו.
עוד מעט אמא באה להביא לך מש- והוא משלים "חק"
עוד מעט אמא באה לנקות לך את הא- והוא משלים "ף"
ואז צוחקים לא, לא לנקות את האף, אמא באה להביא לך מש- הונולולו...
וככה עד שאת באה..
אפשר גם לשקף לו את מה שהוא מרגיש תוך כדי השיר.
אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק ועכשיו!
אתה רוצה משחק, אתה רוצה משחק אתה רוצה משחק ולא עוד מעט!
אתה חמוד כזה, אתה חמוד כזה, אתה חמוד כזה והנה אמא הגיעה ומביאה לך...
נשיקה! חחח
אבל אתה רוצה משחק, הנה משחק!
אפשר גם לספר לו סיפורי דרמה:
אתה רוצה ה את המשחק? יואו יואו אתה לא יודע מה קרה!!
המשחק רצה לצאת מהארון. ואז הוא קפץ והתחבא במדף השני מאחורי הבובה. והבובה אמרה לו שהיא חברה של משחק אחר.
ואז... וככה תעברי מנושא לנושא עד שהוא ישכח את מה שהוא מחכה לו.
מודה שזה לא קרה לי בבית, בעיקר בחוץ למשל בנהיגה קבוע, לפעמים גם בסופר:
אמא בואי נלך הביתה. בואי נלך הביתה בואי נלך הביתה בואי נלך הביתה.
והשוס שזה לא נגמר גם כשמגיעים הביתה!
מזכיר קצת את גיל ה"למה" של גיל שלוש, שהם לא יודעים מה הם רוצים לשמוע העיקר כל היום "למה".
נגיד עם הבואי נלך הביתה, אני מצליחה לעצור רק כשאני מחזירה לו: בוא נלך לסלון, בוא נקפוץ על הספה, בוא נשתה שוקו.. רק ככה הוא מפסיק. כמובן אחרי שהתגשמה הבקשה שלו עוד לפני כן.
עכשיו הוא ביקש שאני אוריד לו את הציורים מהקיר כדי לקחת להראות לסבתא.
היו שם 7 ציורים.
אני מורידה ותוך כדי הוא אומר: אמא את יכולה להביא לי, אמא את יכולה להביא לי
ואני אומרת לו אני מביאה לך.
והוא אמא את יכולה להביא לי
ככה עד שסיימתי להוריד הכל
העניין הוא שזה קורה גם כשאני לא אומרת לו עוד מעט אלא באותו רגע ממלאת את הבקשה.
כאילו אי אפשר שנייה לשתוק, שנייה של שקט.
וניסיתי עם לעשות מזה סיפור, לא עוזר.
אני לא מבינה, זה תקין?
אני לא זוכרת את זה מהגדול שלי.
למה להוריד?
כדי להראות לסבתא.
מה אתה רוצה להראות לסבתא?
את הציורים.
מי צייר אותם?
אני
מי ישמח?
סבא וסבתא ואבא ואמא ומשה ויוסי...
הוא יוכל לצאת מהחזרתיות בשביל לדבר על הנושא שמעסיק אותו?
כי זה שהוא לא יכול לחכות רגע בשקט למשהו שהוא רוצה, זה מאוד נורמלי.
מעבר לזה, לא יודעת לענות..
גם זה שהוא לא נושם שניה כשאת כבר מבצעת את הפעולה, מוכר לי רק אחרי שהוא חיכה ואז עד שעושים הוא כבר "נכנס לזה" ואפילו יכול להמשיך אחרי סיום הפעולה.
אבל מראש להיכנס לחזרתיות בקשר לפעולה שמתבצעת מייד, אני לא מכירה אז קשה לי לענות על זה ספציפית
אני לא מכירה את זה בעצמי.
אבל רוצה להגיד משהו כללי.
אצל ילדים יש הרבה פעמים תופעות, שאם הן היו אצל מישהו גדול, זה בהחלט לא היה נחשב תקין. אבל לילדים זה בסדר. וכמעט תמיד זה עובר.
אם התופעה הזו מצטרפת לעוד דברים שאת מרגישה שלא תואמים התנהגות של ילד בגילו, אז אפשר להתחיל לפנות להתפתחות הילד ולעבור אבחון של גורמי מקצוע.
אבל אם מדובר רק בזה - אני לא הייתי דואגת.
מבינה מאוד כמה זה חופר ומשגע. הלוואי שתצליחי למצוא פתרון כי זה בהחלט נשמע מתיש ככה כל פעם. אבל מבחינת דאגה על האם זה תקין - כל עוד זה רק זה, זה לגמרי נשמע לי הגיוני גם אם זה זה לא שלב שכל הילדים עוברים.
ולגבי פתרון - אהבתי מאוד את כל הכיוונים שאמאשוני ניסתה להציע. הלוואי שמשהו מהם יעבוד לך.
כיוון נוסף שאני חושבת שאולי הייתי מנסה, זה לדבר איתו על זה בזמן רגוע. לא בשיחה ישירה (כי הוא עוד קטנצ'יק), אלא אולי דרך סיפור, על מישהו (ילד אחר, או אולי אפילו איזו חיה חמודה) שכל פעם כשהוא ביקש מאמא משהו, הוא אמר את זה שוב ושוב בלי להפסיק ולאמא כבר האוזניים התעייפו.
ואז אפשר להמציא איזה פתרון ולהכניס אותו לסיפור. (משהו מהרעיונות של אמאשוני, או אולי איזה שיר שאמא שרה ביחד איתו עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. אני יכולה לנסות להמציא לך משהו אם תרצי...)
ואפשר לחזור על הסיפור כמה פעמים, ובפעם הבאה שזה קורה, אז להגיד לו 'הי זה בדיוק כמו שקרה לx בסיפור שסיפרתי לך!' ולנסות את הפתרון שהכנסת לסיפור.
לא יודעת אם זה יעבוד, מוזמנת לנסות אם נראה לך מתאים...
יום אחד אמורים לקבוע לו תור להתפתחות הילד לריפוי בעיסוק בגלל שאני חושבת שאולי יש לו קצת קושי בתחושה. אעלה גם את זה.
והערב פתאום חשבתי לעצמי שאולי הפתרון זה פשוט ללדת, ואז אני אחזור להיות יותר סבלנית ואולי זה יירגע ויעבור לו ולי.
כשכתבתי אמרתי בטח היא לא תדע אם אני צוחקת או רצינית...
אני תמיד מאיימת שאני אעשה את זה אבל אף פעם לא ניסיתי🤭
בדיוק ככה. מה שכן עוזר לי לפעמים זה לעצור ממש את מה שאני עושה. להסתובב אליה או להתקרב אם אני רחוקה. לרדת לגובה העיניים שלה ולהחזיק לה בידים או כל מגע אחר ולהגיד לה:
את רוצה מים?
הנה אמא מביאה לך שבי פה רגע חכי.
ואז,כשניגשת להביא לה מתמללת לה הנה את רואה אמא לוקחת כוס ושמה לך מים מהתמי 4.
לפעמים זה עוזר וקצת מרגיע אותם. וגם לפעמים כשאנחנו עונות תוך כדי הם לא באמת שומעים אותנו או מבינים את מה שענינו.
עם בן ה5 ששואל בלי סוף אני כבר עובדת אחרת וכן מסבירה ששואלים פעם אחת ואין צורך לחזור על הדברים. ולפעמים גם כשרואה שלא מפסיק אחרי שקיבל מענה ממני אני אומרת לו עניתי לך נכון ? מה עניתי ? ותופתעי הוא לא מקשיב לתשובה שלי כי פשוט עסוק בלשאול אז הוא חוזר שוב ואז זה כמו גלגל הוא שואל אני עונה הוא לא מקשיב כי עסוק בלשאול וכו... אבל זה כבר גיל גדול יותר וגם אצלו אני רואה שיפור כשעוצרת וממש שמה את כל תשומת הלב שלי לשאלה או הבקשה. זה עוזר לו לרכז את עצמו ולהיות קשוב יותר..
מקוו שעזרתי קצת
ב"ה ילדתי בת מתוה לפני שבוע.
יש לה צפלוהמטומה בראש, כמו דימום בראש שבד"כ נגרם מלידות וואקום. למישהיא היה את זה לילד שלה ויודעת להגיד לי כמה זמן לוקח לזה להספג?
אצלנו עבר לאט לאט
אולי סופית אחרי חודש +-
לפי מה שהבנתי זה ממש תלוי בגודל.
אבל בטח רופא כבר בדק אותה ,נכון?
הנחו אותך להמשך מעקב?
אם הרופא לא אמר משהו מיוחד,אז באמת צריך רק לחכות בסבלנות,כמה זמן שיקח...
הרבה נחת ושמחה!
ב"ה עברתי 5 הריונות ולידות רצופות ותקינות❤️
בהריון ה-6 עברתי בפעם הראשונה הפלה, עשו לי גרידה, זו הייתה תקופה די טראומתית.
ב"ה אני שוב בתחילת הריון, ומרגישה מרוקנת כ"כ בנפש.
רק מפחדת!
לא מרשה לעצמי לשמוח, לחלום, לדמיין. רק מפחדת מזה שהוא לא יתפתח.
היום הייתי אצל הרופאה לראות דופק, ב"ה היה דופק❤️❤️
אבל גודל העובר היה קטן מתאריך הווסת (בהתחלה קטן ב-4 ימים, אח"כ הרופאה ניסתה מכיוון אחר ואז הוא היה קטן ביום..)
הרופאה הרגיעה אותי שהמכשיר שלהם ממש לא מדויק, ושאבוא שוב עוד שבועיים כדי לראות התפתחות.
אני מפחדת כ"כ.
ומרגישה שגם אין לי כוחות נפש להריון, הכל נראה לי מפחיד, מרגישה שאין לי כוח לזה.
(ולא מדבר על המצב הפיזי שגם הוא קשה, ובלי כוחות נפש שלפחות יעודדו אותי..)
משהו בי מרגיש שאם חלילה לא יתפתח, לא ארצה לנסות שוב (למרות שאנחנו רוצים הרבה ילדים) כבר מספידה את זה מראש.
אוף. איך נשים שעברו הרבה הפלות מחזיקות מעמד??
לא יודעת לעודד, בטוח לא מתיממרת לתת כח
כן שולחת חיבוק, תני לתחושות האלה להיות שם - את הכי 'רגילה' שיש בעולם
יכולה אולי לנסות להרגיע אותך, אצלי הורידו את גיל העובר בהתאם לוסת בשבוע. שבוע שלם!
בינתיים ב"ה ההתפתחות תקינה
בעז"ה שימשיך כך
מובן מוכר...
בעיקרון מה שאת מתארת לא היה מלחיץ במצב רגיל.
א. למדתי שאכן מכשיר של רופאים טיפה פחות מדויק ואפשר ללכת לטכנאי אולטרסאונד.
ב. האם 4 ימים זה משמעותי? באיזה שבוע הלכת?
אם המתח גדול עליך, אל תחכי שבועיים ולכי לטכנאי. ובע"ה תתבשרי ותבשרי רק טוב!
נראלי בשלב כזה כל יום הוא משמעותי לא?
בגודל...
שבוע כמעט תמיד יש לי פער..
עד שבועיים ידוע לי שזה ממש תקין
השאלה אם גם בשבוע כ"כ צעיר?
ואוף, גם לא ראו צורה ברורה כ"כ של עובר, רק מטושטש..
תכלס, אף פעם לא הלכתי כ"כ מוקדם. תמיד רק באיזור שבוע 8. וגם המכשיר לא הכי מדויק, אבל זה מבאס..
ותודה על החיזוק❤️
ואפילו יותר....
בהמשך הפער גדל משום מה...
רק לקראת הסוף התחיל להצטמצם..
ל4 ימים הפרש..
אבל תמיד מבחינת המחזור הגודל היה קטן. לא עשו לי סיפור אף פעם.
לדעתי את יכולה להיות רגועה... מתי םעם אחרונה היתה לך הפלה?
איזה שבוע?
זה היה בשבוע 12.
העובר התאים לשבוע 7
(רק המחשבה שהסתובבתי עם עובר מת כ"כ הרבה זמן ברחם עושה לי רע..)
להגיע בשבוע 8-9 שוב לבדיקת דופק.
זה ירגיע אותך...
לראות שעברת את התאריך שהדופק הפסיק פעם קודמת...
ככה אני עשיתי פעם אחרונה. הגעתי רק בשבוע 9 פלוס.. אצלי תמיד הפסיק בשבוע 8.. ואחרי שראיתי שהכל תקין בשבוע הזה אבן נגולה מלבי. לא לגמרי לגמרי אבל זה ממש הקל עלי. וגם עזר לי להיות פחות במתח.
ראית דופק, ואז הדופק הפסיק? כמה זה נפוץ? אוף, אין לי כוח לחרדות האלו.
ופה זה קשור גם לפותחת, גם אני אחרי הפלה, וקשה לי ממש.
נלחמת עם עצמי והמחשבות השליליות שלי.
ואני חושבת שעד השלב של התנועות זה לא נרגע.
ב2 הפלות ראיתי דופק ואז הפסיק..
באחת לא היה כבר דופק.
קיצר... כדאי לעשות בדיקה שבוע אחרי שהפסיק הדופק בהיריון הקודם.
זה משהו פסיכולוגי שממש עוזר
כמו שאמרת באמת ככה היה לי .
בהתחלה היה לי תמיד פער של כמה ימים ועם הזמן הפער גדל ואז שוב הצטמצם.
קיצר גם לגבי הפותחת נשמע ש4 ימים בגיל ההיריון שלה זה עוד נחשב תקין הפער.
בהצלחה
3 רצופות.
ההפלות התחילו אחרי שנולדו לי 4 ילדים בריאים.
היריון 5 שבוע 11 אין דופק מתאים לשבוע 8 פלוס היריון שישי אותו סיפור היריון שביעי כבר בשבוע 7 לא היה דופק. עשיתי בירור ולא יצא שום בעיה. החליטו לתת לי תמיכה וזה ברוך ה' עזר ונולד לי ילד. מאוד יכולה להזדהות עם החשש שלך והלחצים. מה שעזר לי בהיריון שברוך ה' צלח זה פשוט להגיד לעצמי שהכל משמים אני מרפה וממשיכה לחיות את חיי. הרפו ודעו.. ככה כל יום עשיתי. רעדתי מלראות כתם או דימום. כי אצלי זה תמיד בישר משהו לא טוב. וברוך ה' עבר ונולד ילד.
גם אני אחרי הפלה 3 אמרתי זהו אין לי כח לא רוצה יותר. יש לי 4 ילדים זה אחלה . השלמתי עם זה. אבל דווקא שכבר לא רציתי להיכנס להיריון בכלל החשש והלחץ דווקא אז נכנסתי והכל היה בסדר. בעזרת ה' תקופה לא קלה. מאוד מבינה לליבך. כרגע אין לך הרבה מה לעשות.. רק להתפלל ולהרפות שהכל בידי שמים. ה' מחליט. ולסמוך עליו. לי זה ממש שיחרר משהו בלב שהחלטתי שהכל בידיו ואני מרפה. שמתי את יהבי בה'. אמרתי לו. אני לא מסוגלת יותר לעמוד בניסיון הזה שאין דופק ובניסיון של עוד הפלה.... אין לי כוחות. לא פיזיים לא נפשיים. אני סומכת עליך. מה שתחליט... הרפו ודעו... סמכתי עליו. הרפיתי. חייתי את החיים והמשכתי הלאה.... ואם ואם ואם... לא חשבתי על האם ..לא יעזור לי. הסתכלתי כל יום על אותו יום. תנסיייי תלחמי... אחרת זה באמת משתק להמשיך ככה... תקראי תהלים תתפללי זה נתן לי הרבה כח
בהצלחה אהובה
השתלמות?
ראיתי שהתפרסמה היום כתבה על חברות שמנהלות קרנות. ראיתי שהחברה שאני נמצאת בה מדורגת כמעט הכי תחתונה ברשימה. ואני לא מבינה בזה כלום. אם כל שנה מתפרסמת החברה שהכי מצליחה להביא תשואות אז למה לא כולם עוברים אליה? וגם לא ברור לי אם שווה לקחת דמי ניהול גבוהים או לא. במידה ואני רוצה לעבור לקרן אחרת, איך אני עושה זאת? מה גם שאני מעוניינת במסלול "כשר". יש מישהי בקהל?
כי כל שנה זו חברה אחרת... יש כאלה שמצטיינות הרבה ובאמת עוברים אליהן, אבל בדכ זה די מקרי.
חשוב מאוד דמי ניהול נמוכים וכדאי להתמקח. אם את רוצה תשואה גבוהה לאורך זמן את צריכה מסלול מנייתי, אבל רק אם את לא מתכוונת להשתמש בכסף בטווח הקרוב. ומסלולים כשרים בדכ לא מצטיינים בתשואות בכל מקרה.
אם את רוצה לעבור לקרן אחרת תתקשרי לאן שאת רוצה לעבור ויש תהליך מסודר, הם יטפלו ברוב הניירת.
לאורך כמה שנים.
ודמי ניהול נמוכים פירושו פחות תשואה, לא? אחרת על מה לוקחים
לא מחייב בכלל!
מנסה מחדש:
לגבי לעבור חברה, תדברי עם סוכן ביטוח (זה חינם עבורך, הוא מקבל תשלום מחברות הביטוח) הוא יסתכל על כל התיק הביטוחי שלך ויראה בדיוק מה טוב בשבילך (לפי ותק, גובה משכורת, גיל וכו)
בכל מקרה כדאי להיות דרך סוכן ביטוח, כי במקרה של תביעה, יותר קל להתנהל מולו, הוא האיש קשר. ואת לא צריכה לפנות ישירות לחברה.
לגבי הדמי ניהול, שווה להתייעץ ג"כ עם הסוכן ביטוח. שיראה מה יותר קריטי לך כרגע, מצבירה או מהפקדה, לפי זה להשיג את ההצעה שהכי משתלמת לך. ככל שהקרן שלך תתפח בעז"ה, החברות יציעו לך דמי ניהול נמוכים יותר.
לגבי הכשרות, יש את בית ההוראה לעניני ריבית של ר פנחס וינד (המאסטר בתחום) זה האתר שלהם: בית הוראה לענייני ריבית והיתר עיסקא | ברית פנחס
הם שלחו לי קצבים מפורטים של כל הקרנות עם כל ההכשרים שלהם.
הכי חשוב! לא להיות במסלול הלכה!! יש מסלולים עם אותם הכשרים ותשואה כפולה!
אני לא ידעתי שיש מסלולים כשרים שהם לא הלכה. בטח הפסדתי מלא כסף
לגבי הסוכן ביטוח- הוא לא בעל אינטרס לחברה כלשהי?
סוכני ביטוח של החברות, בוודאי שיש להם אינטרס.
אבל סוכני ביטוח סתם, הן לרב לא מוטים, מה שכן, לפעמים יש להם הסכמים עם חברות מסוימות, ולכן הם יכולים להשיג לך דמי ניהול הרבה יותר נמוכים ממש שתשיגי בעצמך.
סוכני ביטוח זו מומחיות אחרת.
ולקחת בחשבון שלכל יועצי ההשקעות יש אינטרס לנייד.
הם מתוגמלים על ניודים.
ויש בתי השקעות שמתגמלים את הסוכנים יותר ויש שפחות. אך אין סוכן השקעות שלא מתוגמל על ניוד מחברת השקעות אחת לאחרת.
ואם לסוכן ביטוח אין דרך לשפר לך את התנאים, והוא הגון, הוא לא ינייד אותך.
ואת גם יכולה להסתכל בעצמך על השוואה בין הדמי ניהול שיש לך עכשיו, לבין מה שהוא מציע.
בפרטי, למי שמעוניינת.
עדיף לשלם עוד קצת יותר דמי ניהול אך להינות מתשואות הרבה יותר גבוהות לאורך זמן.
תלוי בגובה הצבירה הקיימת, בגובה המשכורת וכו
אבל וודאי שתשואה גבוהה זה א כל.
הם מוכרים?
למה חברות הביטוח משלמות להן? כבר עדיף שאני אשלם להם סכום מסויים והוגן והם ייתנו לי המלצה אמיתית.
כל פעם חברה אחרת מצטיינת בביצועים שלה ובמסלולים פסיביים (מחקה מדד) ההבדלים כמעט ולא קיימים.
מה שחשוב זה דמי ניהול נמוכים ולשים את הכסף על מסלול שמתאים לתקופת ההשקעה.
את יכולה לקבל הצעה מחברה אחרת ולחזור עם ההצעה לחברה שלך יש מצב שהם יורידו לך וזה יחסוך לך מעבר.
משבת מרגיש כאילו הוא ירד למטה ולוחץ כאילו רוצה לצאת. ברמה שאני בקושי מצליחה לשבת, רק בשכיבה מרגישה הקלה.
שבוע 27.
מוכר? תקין? מה אומרות?
ואין לי מושג
על כל חשש הייתי מתקשרת לאחיות במוקד בריאות האישה, לרוגע שלך..
אפשר גם בהריון, לכווץ ולחזק את השרירים שם (בלי שרירי הבטן)
הייתי בטוחה שזה לא תקין והלכתי מהר להיבדק,
כבר חשבתי שזה צירים מוקדמים או משהו...
לא זוכרת בדיוק אבל זה היה גם סביבות שבוע 27
הרופאה הסבירה לי שזה קשור לתנוחה שלו ואין מה לעשות... 🥵
עבר לי אחרי כמה ימים שהעובר פשוט הסתובב
אמרה לי עכשיו את אותו דבר בדיוקקק.
הזוי
אני אומנם ב 36 כבר ב"ה , אבל שהיא משנה אצלי תנוחה אני מרגישה כאילו היא יוצאת עוד שנייה
שיעבור בקלות ובידיים מלאות!
מישי יודעת אולי למה למרות שאני עובדת בביטוח לאומי אני במעמד לא עובד?
מילוי מקום של חופשת לידה
לפעמים צריך לעשות להם את העבודה
באמת מעצבן בירוקרטיה, אבל במקרה הזה למעסיק יש עד שנתיים לעדכן על עובד חדש אז בכל מעבר של מעמד/עיסוק מומלץ לעדכן ישירות ולא לחכות לדיווח מעסיק
אני אנסה..
לא יודעת.. אני אשאל את המנהלת...
על איזשהו פריץ (?) שתקף מילולית יהודי בשוק ואמר לו משהו בסגנון ״שמואל, יהודי מלוכלך, אם לא תשלם לי את החוב שלך עד מחר אפרק אותך מכות״. כשהפריץ הולך, שואלים את היהודי איך זה שהוא לא כולו רועד מפחד או בורח. ואז היהודי מושך בכתפיו ועונה ״למה שאפחד? אני לא שמואל, שמי דוד בכלל״.
אני מרגישה שלא סיפרתי טוב ושזה לא מעביר את הפואנטה של הסיפור. (המסר היא שאם מישהו אומר עליך משהו לא טוב, וזה לא משהו נכון, אין לך על מה להתרגש. אפשר לספר את זה לילדים שבאים ואומרים ש״X אמר שאני מטומטם״ וכאלה). משהי יודעת לספר את הסיפור כמו שצריך? או משהי יודעת אם יש לסיפור הזה שם כדי שאוכל לקרוא אותו ברשת (אפשר גם לצרף קישור 😁)?
תודה!!
במקום לנחם אותו ולהפוך אותו למסכן, אפשר להעצים אותו ולחזק אותו.
הרי הנקודה החלשה והפגיעה שלו קיימת, בחיים הוא עלול להיפגע ממנה עוד הרבה פעמים. מעדיפה לבנות אצל הילד חוסן להתמודדות עם אנשים פוגעים וללמד אותו שלא צריך להיעלב מכל דבר.
ואם זו נקודה רגישה- עוד יותר! לחזק אותו ולהתראות לו את הטוב שבו...
עשיתי בחירה, שתהיה על חשבון הבת שלי, אבל בשביל הזוגיות שלי ובריאות הנפש שלי
צריכה את עידודכן..
שזה הדבר הטוב בשבילה ובשביל כל המשפחה
מרגישה אמא רעה שמונעת ממנה משהו שיכלה לקבל ולא תקבל בגלל זה
לא רוצה לפרט בדיוק מה זה בגלל שיש כאן שמכירות אותי ואת הנושא
תודה מראש..
היא החלטה טובה.
בפרט שאת משתפת אותנו על כך שההחלטה חשובה לזוגיות שלכם ולבריאות הנפש שלך.
אפשר להצטער על דברים שפספסנו מתוך פיזור הדעת, שכחה, מתוך חיפזון וחוסר תשומת לב.
אך כאן זה בכלל לא נשמע המקרה - ולכן גם אין לך מה להרגיש רגשי אשמה ולהכניס את עצמך לקטגוריה של אמא רעה חלילה.
אמא רעה היא אמא שמזניחה, שמתעלמת, שעושה בכוונה דברים פוגעניים.
אמא ואבא שמגיעים להחלטות כבדות משקל על הזוגיות והבריאות - הם הורים אחראיים!
בשורות טובות יקירה!
איך כתבת נפלא!
ו@מישי מפה יקרה חיבוק וחיזוק 
נשמע בהחלט שזו הייתה החלטה עם שיקול דעת, ועם ערכים מאוד מאוד משמעותיים של בריאותך הנפשית ושל הזוגיות שלכם, שוודאי שערכים אלו עצמם משפיעים ישירות לטובה ***גם על בתך המתוקה עצמה***
כלומר ראי מה *כן* נתת לה דווקא בהחלטתך זו!
נתת לה אמא עם יותר בריאות נפשית!
נתת לה אבא ואמא יותר חזקים וקרובים ואוהבים!!!
ולפחות על פניו (אבל ממש לא רק אלא גם בעומק של הדברים) אלו נראות המתנות הכי הכי יקרות ערך שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו!
ממש ממש
חזקי ואמצי יקרה
ותזכי לראות את כל האור והטוב ב"ה בגלוי בחסד ובמתיקות גדולה ❤
בשביל הזוגיות שלך זה גם לטובת הילדה, הזוגיות שלנו משפיעה מאוד על הילדים
כשהזוג בטוב כל הבית בטוב.
שמעתי פעם ממטפלת שבריאות הנפש של הילד תלויה בזוגיות של ההורים... זאת אומרת שאם הילד רואה זוגיות בריאה ואוהבת בין אבא לאמא שלו הוא יצא ילד עם ביטחון ובריא בנפשו...
אז בעצם הבחירה שעשית לטובת הזוגיות תשפיע ישירות על הנפש שלה ...
ישר כח
כמעט לכל הבחירות שלנו בחיים יש מחיר.
אחרי שהפעלת שיקול דעת והחלטת איך לפעול נותר לך בעצם המחיר שאת משלמת על ההחלטה שלך.
אני מאמינה שזהו מחיר יותר "זול" משהיית משלמת לו החלטת הפוך.
חלק מעבודת חיינו היא לחיות בשלום עם המחירים שאנחנו משלמים בהחלטות חיינו גם אם אנחנו בוחרים מתוך מודעות מוחלטת.
כשזה ברור לנו, גם הסביבה מקבלת את השדר הזה ופחות שיפוטיים.
(למרות שכמובן זה לא עניינם...)
שלך שזה "על חשבון" זמן ואנרגיות שהיו מושקעים בילדה, כבר גורם שהנק' הזו מול העיניים. אז חוץ מזה שבסיכום הכללי נשמע שההשקעה שבחרת בה היא היותר מבטיחה, אני מאמינה שתמצאו הזדמנויות לצ'פר את הילדה באופן ממוקד ושהיא תתעצם מזה גם כן.
שבעז"ה התוצאות יהיו לטובת כולכם🤍
האם זה באמת משנה אם החלקים של המשאבה קצת רטובים (אחרי סטריליזציה)?
האם הגיוני לשמור את החלקים במקרר ואז להשתמש שוב באותו יום למרות שיהיו שאריות מהחלב שכבר התקרר?(קראתי שצריך לפני שמערבבים חלב משתי שאיבות לחכות שיגיעו לאותה טמפרטורה בערך, אבל כאן זה לא באמת לערבב)
התינוק מעל חצי שנה, יוצא לי לשאוב רק פעמים בודדות אז לא יודעת איזו הנחיות משמעותיות בריאותית ואיפה אפשר קצת אחרת...
וגם- הגיוני שיוצא מעט מאד בכל שאיבה למרות שנראה שתמיד יש לתינוק מה לינוק והוא גדל הבא גמור ברוך השם?
תודה!
בזמנו יועצת הנקה המליצה לי על זה
לשמור את החלקים במקרר למשך עד 12 שעות
לא חשבתי אף פעם על הטיפות הבודדות האלה שנשארות ומתקררות..
לגבי שימוש בחלקים אחרי סטרזילציה שהם קצת רטובים? מה הבעיה בזה? חושבת שזה בסדר..
לגבי כמות החלב בשאיבה,
את צריכה לשאוב לפחות שלוש שעות אחרי הנקה קודמת
אם הנקת ב 09:00, לא לשאוב לפני 12:00 (אלה ההנחיות שאני קיבלתי)
גם כשאת שואבת אחרי 3 שעות, הגוף לא בטוח יספר מנה שלמה של 150 מל, כי תלוי מה הילד יונק בדכ בשעה הזאת
הגוף מייצר בהתאם לדרישה.
אם את רוצה להגביר את צריכה לשאוב יותר כדי לגרות ייצור
כשהתינוק יונק משתחרר לך בגוף אוקסיטוצין שגורם לייצור חלב.
כשהמשאבה עובדת הוא לא משתחרר..
אז מאוד הגיוני שבשאיבה יש פחות חלב מאשר מה שהתינוק מצליח לינוק.
אם יש לך אפשרות ואת בענין, תנסי לשאוב כשהתינוק יונק (מצד שני), וסביר להניח שתראי שיוצא משמעותית יותר.
בנוגע לשאלה הראשונה של הסטריליזציה- אני רק רוצה להניח את זה, שתינוק בן חצי שנה הרבה פעמים זוחל ומכניס לפה את כל מה שהוא ימצא, גם אם זה לא עבר קודם סטריליזציה.. ❤️
אני תמיד עושה ככה.. שוטפת בסוף היום ובין השאיבות שמה בתוך שקית נקיה במקרר.
אם הוא מעל חצי שנה אז הוא כבר לא כזה רגיש ואישית לא חושבת שזה בעיה בכלל (אני גם לא עושה סטריליזציה בשוטף... שוב, בתינוקות בני מעל חצי שנה כשאז אני שואבת)
1. איפה קונים כוס טפטופים? שמעתי על המוצר הזה רק מהפורום ונשמע שיכול להיות מאוד יעיל עבורי
2. איזו משאבת חלב הכי מומלצת? (לשאיבה לצד הנקה, לא שאיבה בלעדית)
אני יודעת שיש בזה הרבה דעות, אבל אשמח אם תוכלו לענות במילה אחת, כדי לראות את דעת ההמונים בצורה ברורה...
(סוג של סקר (; )
כוס טפטופים בבזאר שטראוס.
מאמינה שיש גם בסופר פארם ובחנויות מוצרי תינוקות אחרות
יש לי שם זיכוי אז מעדיפה לקנות שם
וגם את הכוס טפטופים שלהם אהבתי
קונים בכל מקום שמוכרים משאבות חלב
בכל מקום שמוכר מוצרי הנקה
סופר פארם, בית מרקחת, חנויות תינוקות. ממליצה לבדוק בבית מרקחת של הקופה בדכ יש הנחות על מוצרי הנקה.
משאבה- לי אישית יש לנסינו דוצ והיא אחלה. אני אוהבת את זה שהיא חשמלית בעיקרון אבל אם צריך אפשר להפעיל איתה גם על סוללות, וגם זה שהיא דוצ בעיני זה יתרון משמעותי.
יש לי של לנסינו והייתי די מרוצה.
יש לה שרוך לשים מסביב הצוואר שלא יפול ויישפך.
קרה לי בהנקה שהילד הזיז את הכוס והוואקום השתחרר ואז בזכות הרצועה לא נשפך.
אבל ראיתי באתר של ביאמבה שיש להם כם כוס טפטופים שנכנסת בתוך החזיה. זה נראה לי יתרון משמעותי כי כך היא לא יכולה לזוז וליפול.
אם לא היתה לי כבר אחת בבית הייתי משלמת עוד קצת בשביל הנוחות הזו.
עלה לי פחות מ15 שח ונח לי מאד.
מה שכן- צריך להחזיק בידיים.
כבר אחפש קישור
זה שצריך להחזיק מגביל למדי, במיוחד בהתחלה כשהיה מלא חלב ואהבתי לשים כוס טפטופים בזמן ההנקה.
בטח בהתחלה ועם תינוק פיצי זה עצבן שהיד תפוסה עם הכוס.
בדר"כ, ולא ניסיתי אחרות).
1. ראיתי בשילב
2. ביאמבה קללל
שאבתי בלעדית חמישה חודשים, שאיבה מלאה.
מכל המשאבות החשמליות הכי נהנתי מהידנית של אוונט
הוואקום מעולה
הוא קטן ומגיע איתך לכל מקום
ומעלה הכל - הכי מהיר בעולם
לא כאב לי בידיים, כי לחצתי כמה פעמים בארץ ואחר כך שחררתי והחלב זרם לבד . תוך 10 דקות סיימתי שאיבה של שני הצדדים (כתוצאה מכך שמהירות השאיבה תלןייה בך..)
בערך כל 4 שעות שאיבה..
ככה יצאו מלא זרמים ותוך פרק זמן קצר כבר היו שני בקבוקים מלאים של 150 - משהו כזה (אם זוכרת נכון את גודל הבקבוק)
כי לי היה סיוט עם האוונט הידנית...
איזה כיף!
מעניין מה נעשה לידה הבאה עם הםוצה השטוחה שלי..
זה ממש ממש אינדיבידואלי.
אז לדעתי, אם יש לך מאיפה להלוות ולהתנסות (אפשר להרתיח את החלקים שבאים במגע עם החלב ואז זה בסדר שזה היה בשימוש..) זה יכול להיות נהדר.
אם תמצאי חברה שיש לה איזושהי משאבה ויכולה להיפרד ממנה לשבוע שווה לך לנסות את המשאבה ולראות איך זה בשבילך
אבל די מסובך לביצוע...
למה?
לא חסרות יולדות שסיימו להניק
ומספיקה סטריליזציה פשוטה כדי להשמיש את המשאבה..
יש לי פה משאבה של מדלה שאני מלווה ליולדות שאני מלווה שצריכות, ובסוף אני פשוט מעבירה עליה סטריליזציה.
אם את מאזור הצפון מוזמנת ממש לבוא ולקחת😍
השתמשתי פעמים בודדות היא לא מתאימה לי במידה
אם תרצי
אנסה לברר
יש גם סרטונים ביו טיוב
בגדול המצאה ישראלית יחסית חדשה בשוק
של משאבה עם פטנט ייחודי שיש לה "לשון"
יש עליהם ביקורות מאוד טובות שהיא נעימה מאוד ומרוקנת בצורה טובה יותר את השד בגלל שהיא ממש מדמה יניקה ולא רק עושה ואקום.
היא באמת מאוד נעימה, פשוט ההמידה שלי לא סטנדרטית
היי הבן שלי בן 3 חודשים
כמה זמן צריך לישון בגיל הזה?
הגיוני שעל כל שעה שהוא ער הוא ישר מתעייף ורוצה לישון?
אפילו רוב היום
(נראלי, כבר לא זוכרת איך היה לפני שנה 🙊)
יש ברשת טבלאות לפי גיל - כמה הם צריכים לישון
אולי כדאי שתעברי על זה..
זקוקה לפס שמרים קראנץ ולטילון גדול🤦♀️
המקוריתודחוף.
אחד ממני יש לך ❤️המקוריתעכשיו רוצה אחד מבעלי
ברוך ה'.
ריגשת..
להרתיח חצי כוס מים
לשים 4 קוביות שוקולד מריר
כף קקאו
ושתי כפות סוכר
קורט מלח
להמיס
להוסיף חצי כוס חלב מעורבב עם כף קורנפלור (יש לי בבית קמח תפוחי אדמה שנשאר מפסח חח יצא גם מעולה)
לערבב עוד קצת על האש ויאאאמייי
בנפרד
תודה!
שכל הבוקר ניסיתי להזכר במה שכתבת... זכרתי דלי של שוקולד, אבל לא את האוקיינוס של קפה...
אז תודה שהצחקת אותי!
המקוריתמחמיא לי שנזכרת דווקא בי בשיא הטרלול
.מקוה שהספקת להתאושש
ונתתי לבת שלי. למה להכשיל ככה?? אוף
מקפיצה לךאמהלהאז לא נגרם נזק.
בכל מקרה את צודקת, חייבים לעדכן מראש
בעלון. של מבוגרים כולל חזיר ושל ילדים לא.
רוקחת בסופר פארם הראתה לי את שני העלונים והסבירה לי.
אבל לצורך רפואי זה משהו אחר
וכן, כואב שלא מיידעים
מרגיש כזה חוסר כבוד.
קרה לי פעם שכמעט לקחתי תרופה ואז ראיתי שהיה רשום שהגלטין מקורו בחזיר. זרקתי את כל הקופסה
לא יודעת למה.
אגב את יכולה להעלות עלון לצרכן בגוגל לכל מיני תרופות לפני רכישת התרופה בפועל וזה מה שאני עושה תמיד.
הבן שלי אוכל מבקבוק.
אחרי האוכל, ולרוב גם באמצע, אני מרימה אותו וגרפס.
ומשתדלת להשאיר אותו כמה שיותר על הידיים.
אבל בכל זאת, הרבה פעמים הוא לא רגוע. הוא פולט, או שעושה גרפס הרבה זמן אחרי האוכל.
לא תמיד אני יכולה להחזיק אותו כל הזמן.
יש פעמים שהוא כן רגוע, זה לא כל הזמן.
מה אפשר לעשות כדי לעזור לו לשחרר את הגרפסים, בלי שיציקו לו?
ניסיתי להגביה לו את המזרון בעגלה, אבל זה עדיין קורה.
בלילה אני לפעמים מביאה אותו לישון איתי. או שהוא שוכב על הבטן שלי, או שהוא עם רגליים על המיטה והראש עלי ככה שהוא יותר זקוף. ככה הוא ישן טוב, אבל זה מגביל אותי.
עד עכשיו לא שמתי אותו במנשא כי הוא קטן מדי, וגם זה טוב רק לחלק מהדברים.
יכול להיות שהוא אוכל יותר מדי וצריך להפחית לו בכמות, או לתת את הבקבוק בצורה אחרת?
מנסה לחשוב על כל מיני כיוונים.
או שאולי הוא אוכל יותר מדי..
תנסי לתת לו את הבקבוק כך שהבקבוק מקביל לרצפה והוא צריך יותר להתאמץ כדי לאכול. זה נקרא האכלה תומכת הנקה. את יכולה לחפש סרטונים.
אם זה רפלוקס - צריך להחזיק אותו זמן רב אנכי אחרי האוכל, ואז כדאי מנשא או תמ''ל שמותאם לרפלוקס שהןא יותר סמיך כמו נוטרילון ar (לא בטוחה בשם שלו )
אבל לא תמיד אני פנויה לזה.
היום שמתי במנשא, למרות שהוא עוד קטן.
אבל גם אחרי הרבה זמן הוא יכול פתאום לעשות גרפס או לפלוט.
להחליף תמ"ל פחות אפשרי כי הוא מקבל תמ"ל לאלרגיים.
אולי ננסה לתת לו פחות בבקבוק.
להחליף תנוחת שכיבה?
יש ילדים שדווקא על הבטן פחות פולטים ויש שדווקא על הגב פחות פולטים, ניסית את שתי הצורות?
להחליף סוג או מספר פטמה לבקבוק?
לפעמים יש פטמות של חברה מסויימת שאיתם בולעים פחות אוויר ואז יש פחות אוויר להוציא ..
הוא שותה משני בקבוקים שונים, אני אנסה לשים לב אם יש הבדל ביניהם. בשניהם עם הפטמה הכי קטנה.
התייעצנו עם דיאטנית תינוקות
א. החלפנו לתמ"ל של ar אני הבאתי מטרנה, לא ממש עזר לפליטות אבל היה שיפור בכאבי בטן
ב. הוא היה אוכל די הרבה אז הורדנו כמויות והבאתי לו בתדירות גבוהה יותר. נגיד כל שעתיים וחצי
ג..הקפדנו ממש על הנוסחה של החישוב כמה הוא אמור לאכול לפי משקל
ד. והחלפנו לבקבוק של פטמה הכי קטנה של הייגן ככה אכל יותר לאט
יכולה להגיד שהשיפור המשמעותי היה רק שעברנו למוצקים. אבל זה עובר בסוף
כי הוא מקבל תמ"ל לאלרגיים.
את יודעת אם הנוסחה הזאת מתאימה גם לתינוק קטן במשקל?
כי זה יוצא שהוא אמור לאכול ממש קצת.
בבית חולים נתנו לו יותר.
תכנסי לגוגל ותראי. גם אצלנו נתנו יותר בביה"ח (פגייה) ואז בבית התחילו הבעיות אז בהמלצת הדיאטנית הורדנו כמויות לפי הנוסחה
אצלי הוא נולד 2 קילו אז גם היה קטנציק במשקל
אבל אל דאגה הם טופחים טוב טוב בהמשך 🙂
אף פעם לא השתמשתי כי תמיד הנקתי.
יוצא לפי זה שהוא צריך לאכול פחות מ- 50, אם הוא אוכל 8 ארוחות ביממה.
ואם הוא אוכל בהפרשים יותר קטנים אז אפילו פחות.
בבית חולים נתנו לו 65 כשהוא היה פחות מ- 2 קילו.
בינתיים הורדתי לו את הכמות של האוכל בכל בקבוק. עדיין יותר מהנוסחה.
כרגע הוא רגוע. נראה איך יהיה בהמשך היום.
הוא כן אוכל בתדירות יותר גבוהה.
יש לו תור לדיאטנית, אבל יש עוד זמן.
אולי אני אנסה להקדים אותו.
הבן השני שלי פולט הרבה יותר מהראשון. שניהם נולדו באותו משקל בערך והזרם של החלב שלי אותו דבר לשניהם...
כן עוזר לו לפעמים ארוחות קטנות יותר ותכופות.
מה שאני רואה שמגביר את הפליטות זה אם הזרם של החלב מאוד חזק וגם נזלת ושיעול. כשהוא משתעל כמעט תמיד הוא פולט כמויות.
הי
הילד שלי בגן טרום טרום, הולך לגן בשמחה, שמח לצאת מהבית, להכנס לגן, נפרד ממני בלי שום קושי - ישר רץ לשולחנות.
מספר בד"כ חוויות טובות מהגן.
הוא כן מתבייש לבקש דברים מהגננות (אפילו כשאני מגיעה לקחת אותו אם הוא שוכח משו הוא לא מעיז לשאול את הגננות)
היום הוא אמר לי שאף אחד לא רצה לשחק איתו בגן, לכולם כבר היו חברים אחרים, והוא אף פעם לא תופס את האופניים וכאלו...
השתתפתי איתו כמובן בהרגשות הלא נעימות וכו', והוא הלך על זה עוד יותר ואמר שתמיד אין לו חברים וכו'.. (שונה מהסיפורים שלו בימים אחרים)
ניסיתי קצת לדבר איתו על סיטואציות חברתיות, ואם הוא מבקש להצטרף ואם יש חברים אחרים אולי שהוא רוצה להתחבר איתם..
אבל אני קצת לא יודעת איך להתייחס לזה
האם זה היה רק היום? האם כן יש לו קושי חברתי?
ממש מלחיץ אותי שיהיה לו קשיים חברתיים.
על איזה מיומנויות חברתיות אפשר לשוחח איתו וללמד אותו?
אשמח לדעתכן
תהיי איתה בקשר, תשאלי איך הו. תבקשי לעקוב ולשלב אותו בצורה אקטיבית עם אחרים אם הוא באמת בצד
להיעזר בה בקיצור. אבל קודם להבין מה קורה באמת
אני פשוט ממש מופתעת!
חברים ממש מתייחסים אליו נגד כשאני באה לקחת אותו כולם אומרים לו @@ אמא שלך הגיעהה
או בפעילויות ביישוב בגינה וכו' ממש מתייחסים אליו
אני באמת אדבר איתה לשאול איך היא תופסת אותו
תודה
הבן שלי מאוד אהוב בגן
הילדים בגן מזהים אותי וקוראים לו כשאני באה
אני גם רואה אותו משחק איתם בחצר, ולפעמים גם הוא היה אומר לי את זה.
להחמיא לה
ואז להגיד ששמעת ממנו
והיית שמחה לשמוע איך היא רואה את זה
ומה היא מרגישה
ולשמוע בנחת
ולהתייעץ
איך יכול להיות לו יותר טוב וכו..
מתעניינת כל פעם בשאלות אחרות 'עם מי שיחקת היו בחצר?' 'מה היה לך כיף היום?' (תראי אלו שאלות זורמות לו). ולפי זה בודקת אם יש צורך לדבר עם הגננת
יש אנשים שבאופי שלהם מרגישים שמה שקורה עכשיו זה החיים ואין משהו אחר. אצל ילדים זה מאד מוגבר. עכשיו טוב לו - אז הכל בחיים טוב, עכשיו רע לו אז נזכר בכך הדבריפ הרעים שקרו לו והכל רע.
זה מן אופי כזה.
חשוב לשלול ברצינות שבאמת אין משהו רע שעובר עליו שם, אבל אם את מבינה שהכל תקין אז כדאי לדבר איתו ולהזכיר - באמת זה לא נעים שלא שיחקו איתך היום אבל נכון יוסי חבר שלך ושיחקתם אתמול? זה עוזר לו לשים את הדברים בפרופרוציות
כמובן לחשוב איך להתייחס למה שהוא מרגיש,
ויכול להיות שמה שהוא מתאר (אין חברים, לא תופס את האופניים) קרה פעם אחת, אבל זה זכור לו כחוויה לא נעימה וצריך לדבר איתו על זה, להשתתף ואולי לתת כלים
שיחה עם הגננת תוכל להאיר לך מה המצב באופן כללי,
אני גם שומעת מהבת שלי לפעמים שהחברות מעצבנות אותה ורבות וכו',
אבל מהגננת שאני שומעת דברים אחרים לגמרי.. שהיא אהובה וחברותית ושמחה
אז ברור שקורה גם הסיטואציות שהיא מתארת אבל הן לא בהכרח חזות הכל...
קודם כל הצעתי לו ביחד לחשוב על חברים ש*הוא* רוצה להיות חבר שלהם...
הוא אמר שאף אחד וכזה.
אז הצעתי בעצמי שמות שמות של חברים שנם יותר עדינים וחמודים שאולי הוא רוצה להיות חבר שלהם..
הוא עדיין קצת התנגד אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי רגשית..
למחרת דיברתי עם הגננת בנוכחותו וסיפרתי לה שהוא מרגיש לפעמים קצת בודד ואולי יש לה רעיון.. שתי הגננות אמרו לי שהוא ממש חברותי והן לא רואות שום בעיה אז הבנתי שזאת יותר תחושה שלו מאשר משהו אמיתי..
הרגיע אותי.
בכל אופן הן הציעו שהן יצמידו לו (בהסכמתו כמובן) חבר כל פעם.. למשל מה דעתך היום להיות חבר של x? ואם הבן שלי רצה אז הציעו לx לשחק איתו, וכזה דאגו שבאותו יום יהיו להם ממשקים משותפים...
אחרי כמה ימים הן סיפרו לי בנוכחותו שהן שאלו בגן "מי רוצה היום לשחק עם .. (הבן שלי)" וכל הילדים קפצו ואמרו שהם רוצים... אז ה גם הרים לו והזכיר לו שהוא אהוב ורוצים בחברתו..
וגם, אני התחלתי יותר להזמין חברים הביתה..
בהתייעצות איתו חשבנו על ילדים שהוא רוצה להיות חבר שלהם והזמנו הביתה וזה גם יצר עוד קשר...
בקיצור לסיכום:
1. הכי חשוב לדבר עם הגננת לשמוע מה היא חושבת ואיך היא רואה את זה מנקודת מבטה, ואם יש לה הצעות לשיפור
2. לשאול את דעתו עם מי היה רוצה להתחבר ולחשוב יחד איך הוא יכןל להתחבר אליהם בגן (לשחק איתם ב..)
3. להזמין הביתה חברים
בהצלחהה
שאולי קצת נכנסת איתו יותר מדי לחוויות הקשות אז הוא המשיך להתחפר בזה...
יותר טוב בעיניי לדבר עם הגננת, לשאול אותה איך היא רואה את הדברים ולבקש ממנה לשים לב יותר. בסך הכל זה קורה הרבה, ואם נשים את הדגש על הדברים החיוביים בגן ונעודד אותו לפנות לגננת כשצריך, אז הוא ירגיש בטוח בע"ה
איך יכול להיות שהחיים הצגה כזאת גדולה.
יש עוד כמוני ?(זה לא ינחם וזו לא מחמאה)
יש עוד כמוני ,שהסביבה הקרובה אפילו לא חולמת מה קורה בנינו. (לא קורה כלוםם וזה הכי גרוע).
אז מה, ככה חיים עוד משפחות, הכל נראה סבבה שבכלל לא סבבה.
מארגנת את הילדים בבוקר, שולחת אותם מטופטפים מבחינת הכל (הגדולים כן מבינים שאבא ואמא לא החברים הכי טובים(זה אוכל אותי,כן!).
עובדת כרגיל...
בקיצור, הצגה גדולה.
וזה לא ממש הצגה
כי מצד אחד את מנסה לשמור על חיים רגילים בתוך הקושי שלכם
לא בקטע של הצגה
אבל שגרה לילדים ושלא יחסר להם כלום. אז זה אמיתי, לא הצגה.
אבל כן, אי אפשר לדעת מבחוץ מה קורה בחיים הפרטיים של כל אחד. מהם ההתמודדויות שלו
אבל ברור שיש דברים שעוברים לבד או במסגרת משפחתית מצומצמת וכו'.
ברור שלא כל שכנה יודעת מה קורה בדלת שכנתה ברגע שהיא נסגרת.
מי שבוחן מציאות לפי ילדים מטופטפים פשוט לא יודע לקרוא מציאות.
תחפשו את האמת לאנשים בעיניים, תחפשו את הלב שלהם.
ואם צריך אז להגיד עזרה בלי שיפוטיות.
זה לא נקרא הצגה, זה נקרא רשות הרבים ורשות היחיד.
🤗
מה קורה אצל השכנות.
פשוט חושבת לעצמי על עצמי- מזה המצב הזה ,אלו החיים, ככה חיים אנשים?!? זה לא נורמלי אם יש עוד כאלו.
לא שזה אידאלי, אבל זה קורה בהחלט 🤷
אבל אם את רואה שכנה שהולכת בכפיפות ראש, עם מבט לא שמח, אפשר לחשוב עליה ולשמח ולהאיר לה פנים גם בלי לחפור ולשאול מה עובר עליה.
ובהחלט ככה חיים אנשים, לגמרי נורמלי, לא הבנתי מה רע בזה.
יש אנשים שמוציאים החוצה את ההתמודדויות שלהם אבל הרוב המוחלט לא.
לרוב מי שמתמודד עם דברים מעדיף לשים מסיכה כשהוא יוצא לרשות הרבים.
שהיא לא נורמלית, פחות להסתרה שלה. כלומר, המציאות שאין שלום בבית - האם זה נפוץ? האם זה לא נורמלי? העניין הוא שבגלל שאנשים מציגים החוצה שהכל טוב קשה לדעת. ולכן נשארים עם תהיה: רק אצלינו כך? או שבכלל ככה זה, אלה החיים אבל אף אחד לא מספר?
האם הבנתי אותך היטב, @ריץ קפה?
מה שאת מתארת נשמע קשה.. שולחת לך חיבוק
סטטיסטיקות אין לי, אבל האמת היא שזה לא כל כך משנה. בשביל לכאוב ולשאוף לשינוי מספיק שלא טוב לך, ושאת יודעת - בין אם זה נפוץ ובין אם פחות - שיכול להיות אחרת.
שבתקופות קשות שלנו, לא ידעתי איך להסתיר.
הרבה פעמים הגעתי עם עיניים אדומות מבכי לעבודה.
היו אנשים מהמשפחה שידעו, כי שיתפתי (זה לא מתאים לכל אחת, אני יודעת). בעיקר מי שחשבתי שיש בו את היכולת לעזור לי\לנו.
היו פעמים שהתקשרתי בבכי לאח שלי או לדודה שלי, והם היו שם בשבילי.
להישאר לבד עם כשאת מרגישה בדידות בזוגיות\בדידות באתגר זוגי
זה ממש קשה.
לי היה כמעט בלתי אפשרי לטפל בבת שלי ככה. זה השפיע ישירות על האימהות לי.
עכשיו ב"ה המצב לאין ערוך שונה. ב"ה לטובה.
אבל זה כי תמיד ידעתי עמוק בפנים שיש לי פרטנר, ושיהיה לנו טוב יחד.
גם אם באותם רגעים קשים כעסתי עליו ברמה של לתלוש את השערות.
השאלה היא אם בבסיס את מרגישה שיש שם משהו.
את מעריכה בו תכונות שיש לו?
את רואה איך ובמה הוא מוסיף לחייך?
את מסוגלת לראות אותו מבעד לקושי העכשווי? לראות שיכול להיות מצב אחר, של זוגיות יציבה וטובה? (עזבי לבבות ופרחים...)
אם התשובה היא כן- זה נהדר. זה נותן לך סימן דרך שאת פשוט צריכה תמיכה וחיזוק עכשיו. עצה טובה מחברה, הזדהות ממישהי שחווה דברים טובים, טיפול לעצמך, ובעצם כל מה שיעזור לך לעבור את השלב הזה.
אם התשובה היא לא- זה באמת קשה. זה אומר שאולי התרגלתם לחיות במסלולים נפרדים, ואולי התייאשתם מקרבה ואינטימיות ללא מלחמות וללא קור נפשי.
גם פה יש לעשות- אבל זה יצריך ממך "לחמם" מנועים וליצור חוטים של חיבור אליו.
זה אפשרי!!
אתמול עשיתי משהו טיפשי ושפשפתי אוטו. התעקם לו הפח ממש בקטנה (משהו שלא הייתי שמה לב אליו במיוחד שהוא די מלא דפיקות) ושתי שריטות.
השארתי פתק אבל עוד לא חזרו אלי והיוםהוא היה באותו מקום עדיין עפ הפתק. מה בד"כ עושים במקרה כזה? יכול להיות שהם יבקשו ממני להחליף את כל הדלת בגלל שפשוף כזה? זה קביל? מה אני אמורה להציע להם?
את השריטות כמובן אין לי בעיה לשלם על צביעה אבל להפעיל ביטוח בשביל דבר כזה נשמע לי מופרך
ואתן צודקות... חשבתי שזה יותר זמן
(נזכרתי בהודעה הזו שכתבתי לפני יותר משנתיים ורציתי להביא אותה שוב, מרגישה שזה נכון (עבורי לפחות) גם היום )
או לקבל את זה שזה לא מושלם
ולא יכול להיות מושלם
וזו המציאות
וזהו העולם שברא הקב"ה.
אז לא, את לא תמיד תהיי מוקפת בשקט ושלווה והרמוניה מושלמת עם הילדים,
והם *בהכרח* יריבו
ובהכרח יצעקו לפעמים
ובהכרח יבכו לפעמים
ובהכרח תרגישי שאת רק רוצה שקט
כי ככה זה ילדים
וככה זו המציאות
וככה העולם עובד
ואת יכולה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב
או להרגיש אמא לא מספיק טובה
או להרגיש שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הריבים בין האחים, של הבכי של החמודים שלך לפעמים, של הרעש, של החוסר אונים,
כי כל זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "חיים"
ולצד כל זה יש עוד אינסוף חיוכים ורגעים יפים
ואחים מחבקים וצוחקים ומאוחדים
ומשפחה
וחיות
כי כאן גרים בכיף המשפחה שלכם
וכאן חיים
ולא, את ובעלך / אתה ואשתך לא תמיד תהיו מוקפים בפרפרים ולבבות בעיניים,
ולא תמיד תסכימו זה עם זו, ולא תמיד תרגישו הכי קרובים ומסונכרנים ומאוחדים שיש,
ואתם *בהכרח* תריבו (או תגיעו לקונפליקטים וחילוקי דעות)
ואתם בהכרח תכעסו לפעמים
או תהיו מתוסכלים ומאוכזבים אחד מהשנייה
ובהכרח תרגישו לפעמים שמי זה היצור הזה בכלל?! או מי זו היצורה הזו בכלל?!
כי ככה זה זוגיות
וככה זה נישואין
וככה זו המציאות
וככה העולם עובד
ואת/ה יכול/ה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב
או להרגיש שהעולם נגמר מבחינתך
או להרגיש שאתם לא זוג מספיק טוב
או להרגיש שמשהו כאן לא עובד כמו שצריך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הריחוק, והתסכול, וחילוקי הדעות,
עם הקונפליקטים וחוסר ההסכמות
כי זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "זוגיות וחיי נישואין"
ולצד כל זה יש עוד אינסוף חיוכים ואהבה וקירבה ואחדות ושלמות ובהירות
ואתם מחובקים וצוחקים ומאוהבים
ומעניקים ומקבלים, ומתמלאים ונהנים וחווים את אינסוף הטוב של הזוגיות שלכם ואחד את השנייה
ואיש ואישתו
וחיות
כי כאן גרים בכיף את ובעלך / אתה ואשתך
וכאן חיים
ולא, לא תמיד תדע/י את הכיוון שלך בחיים,
את המקצוע המתאים לך בדיוק,
את המקום המקצועי בו את/ה יכול/ה לתרום ולהיתרם הכי הרבה
ולא תמיד תרגיש/י עם עצמך הכי טוב
*ובהכרח* יהיו רגעים שלא תמצא/י את עצמך
*ובהכרח* יהיו רגעים שתהיה/י מתוסכל/ת מעצמך
ותכעס/י על עצמך
ולא תסבול/י את עצמך
כי ככה זה הנפש, עם כל המורכבות שבה
וככה זה החיים, שפעם אתה למעלה ופעם פחות,
וככה זה הפן האישי
והאנושיות שבנו,
וככה העולם בנוי
מתנועה
ערב – בוקר
חושך – אור
קושי – רווחה
למטה – ולמעלה
ואת/ה יכול/ה כל פעם מחדש להתפלא,
או להתאכזב מעצמך
או להרגיש שאתה כלום ושום דבר
ושהכל שחור
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור גם איך שזה, ככה
ככה בדיוק
עם הרגעים של הכאב, והבילבול
עם הרגעים של חוסר הידיעה וחוסר האונים
עם הרגעים של הקושי העצום,
כי זה חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "אדם" וחיים של אדם,
ולצד כל זה יש עוד אינסוף הצלחות, וחלומות שמתגשמים, ועשייה ברוכה, ותקוות,
ולצד כל זה יש עוד אינסוף סיפוק והרגשה של התמלאות ומלאות בפן האישי
שהצלחנו, שאנחנו טובים, שעשינו משהו טוב, שאנחנו חשובים בעולם הזה ולא כאן "סתם"
ואין העולם נברא אלא בשבילנו
וכמה כמה כוח יש בנו
וזה רק אומר שאנחנו –
חיים
אז בפעם הבאה שאשמע את הגוזלים רבים ומשתוללים בעיצומה של הדלקת נרות שבת,
והנפש שלי תשווע לשקט וןשלווה וכיף עבור כולם
אני לא אגיד לעצמי: "איך זה יכול להיות?! ומה קורה?! משהו כאן ממש לא בסדר!
אלא אומר לעצמי:
תקבלי את זה שזה לא מושלם.
כי זה לא יכול להיות מושלם.
ולא צריך להיות מושלם.
ורק הקב"ה לבדו מושלם.
ואז עצמי תענה לעצמי: "אז זהו? לוותר מראש על הכל? אז לזרוק הכל ויהיה מה שיהיה? אז איפה העבודה שלנו? ואיפה ההשתדלות? ואיפה השאיפות? ואיפה האידיאלים? ואיפה עבודת המידות"?
ואז עצמי גם תענה לעצמי: ממש לא
וכל זה לא סותר את ההשתדלות
את התפילות
את התקוות
את המאמץ
את העבודה
ובעיקר עבודת המידות
את המשאבים, הזמן, הכוח, ההתבוננות שאני צריכה להשקיע בכל דבר ודבר
את ההשקעה
זה יבוא ביחד.
זה יבוא זה על גבי זה.
על גבי כל ההשקעה והעבודה והשאיפות –
תבוא גם המציאות,
אותה מציאות לא מושלמת
כן שלמה הרבה פעמים,
כן טובה ומטיבה המון פעמים
אבל לא מושלמת
לא חפה מטעויות או נפילות בצורה הרמטית ובכל מאת האחוזים.
זה לא.
אבל אנחנו?
אנחנו כבר נדע.
נדע שרק הקב"ה לבדו מושלם
נדע שאנו שואפים להיות כמו מרדכי היהודי שרצוי *לרוב* אחיו – ולא כל,
והוא כל כך שונה מהמן הרשע שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי..."
הרשע הזה חשב ש*הכל* צריך להיות מושלם, ואם לא – הכל לא שווה!
או הכל או כלום!
ולא משנה שהיה עשיר ומכובד ובעל מעמד והכל – הוא ראה אדם אחד שלא השתחווה לו – אז זהו! שוברים את הכלים ולא משחקים!
אז לא! אנחנו לא כמוהו
אנחנו כמו מרדכי
שגם שהוא רצוי לרוב אחיו, כי אף פעם אף פעם אי אפשר להיות ולצאת הכי טוב עם כוווולם, אבל הרוב – הרוב זה הכל!
הרוב זה מספיק!
אנחנו מספיקים!
אנחנו הורים מספיק טובים
אנחנו בני זוג מספיק טובים
אנחנו אנשים מספיק טובים
כי זה הרוב
והרוב טוב
ובשאר?
בשאר אנחנו עושים עבודה וקמים ונופלים וקמים ושוב נופלים ושוב קמים
וממשיכים לעבוד
להתאמץ, להשקיע,
כמה שרק אנחנו יכולים
ובשאר?
בשאר אנחנו מתמלאים בענווה, וזוכרים שלא הכל מושלם.
ומקבלים את זה
בחיוך,
בחיים
תודה רבה
כל כך מדויק ומדייק
איזה כיף לשמוע בחזרה שהיה לך מדויק ובמקום, ב"ה ממש 🙏
תפס אותי ממש לאחרונה.. מרגישה שאצל אחרים יש "מושלם" וזה עזר לי לזכור שגם מה שנראה מבחוץ כמושלם לא אומר שלא מסתיר התמודדויות מאחוריו.. ושאני הנורמלית ולא הם
וגם הזכרת לי את הפשטות של פשוט להתפלל על זה, על חינוך ילדים עם שלום בית על שלום עם עצמי..
כמה שזה מובן מאליו לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי את המנוע הזה של התפילה ויש משהו כ"כ משחרר בלדעת שאנחנו לא יכולות ולא אמורות להחזיק הכל אצלנו, לדעת להשליך על ה' ולסמוך עליו שהוא יודע לנהל את העניינים
ואו, מוריד עוד עומס ושליטה מהכתפיים
אז הפעם ביתר פירוט, שוב- תודה❤️❤️
וגם אם פעם קראתי את זה, לרוב הדברים האלה לא הולכים איתי כל הזמן ויש משהו כ"כ חשוב בלהעלות למודעות שוב ושוב עד שזה נהיה חלק מההסתכלות הטבעית
אז תודה שאת ממשיכה לשלוח עוד ועוד פעמים גם דברים שאת יודעת שכתבת בעבר, כי כל פעם זה תופס מחדש, ונותן הסתכלות ונקודת מבט מדויקת על המצב העכשווי
שימחת אותי כ"כ
זכות גדולה ב"ה ב"ה 🙏 לשמוע שהוריד קצת עומס מהכתפיים, שהזכיר, שהתיישב על הלב ❤
והיה לי יקר מאוד גם מה שכתבת בסוף - שהייתה לך חשובה ההעלאה למודעות שוב ושוב עד שזה נהיה חלק מההסתכלות הטבעית,
ועל כך שזה תופס אותך בהווה מחדש ונותן הסתכלות ונקודת מבט מדויקת על המצב העכשווי.
ממש התרגשתי לקרוא אותך יקרה,
שתבורכי בכל הטוב והאור שיש ורק בשורות טובות ב"ה 🙏❤
קראתי ובכיתי, איך שדייקת בדיוק מה עובר עליי, וכמה שזה קשה, ועזרת לי להבין שזה גם הגיוני ובסדר ונורמלי.
ריגשת אותי מאוד בתגובתך זו
כל-כך יקר ומשמעותי לי לשמוע שכך הרגשת 🙏❤
ב"ה ממש! ושתמיד תרגישי את ההקלה והאוויר הזה ואת כל השפע והברכה שיש ❤❤❤
לקחתי את הסגנון שכתבת והוספתי עוד חלק, שאני מרגישה שאני צריכה להתחזק ולזכור אותו...
את לא תמיד תצליחי לפעול כמו שאת באמת רוצה.
גם אם לפעמים את מצליחה להיות סבלנית,
ולהיות עם הילדים באווירה טובה,
ולהגיב בזמני קושי כמו שלמדת שצריך.
לפעמים זה לא ילך,
את תכעסי גם כשלא מגיע להם,
ותגידי מילים שתצטערי עליהן,
ותצעקי יותר חזק ממה שהיית רוצה,
ו*בהכרח* לא תהיי תמיד האמא הכי טובה,
זו שתמיד שולטת ברגשות שלה
ומגיבה לפי הספרי חינוך
או הקורסים בחינוך שהיא למדה
או העצות שהיא קראה בפורום…
ו*בהכרח* יהיו ימים טובים יותר
וגם ימים טובים פחות,
ימים שתשמחי כל כך בילדים שלך,
וימים שרק תרצי שהם ייעלמו לך מהעיניים.
ואת יכולה כל פעם להרגיש ששוב נפלת,
שכל מה שעמלת ולמדת על חינוך ירד לטמיון,
ליפול לרגשות אשמה
ולפחד שאת מזיקה לילדים לילדים שלך,
או לקבל את זה שזה לא מושלם.
ולא יכול להיות מושלם.
וזה בסדר גמור שלא תמיד הולך,
שלא כל מה שלמדת את מצליחה מיד ליישם,
שלפעמים את בראש ה'סולם' של עבודת המידות
ומצליחה להיות מחוברת באמת
לרצונות ולשאיפות שלך,
ולפעמים את בתחתית הסולם,
הניסיון קשה מתמיד,
וזה לא הולך.
וזה בסדר, זה חלק מעבודת המידות.
זה חלק מהניסיון, שלפעמים בא לנו כשאנחנו בטוב
ומסוגלים להתמודד ולהגיב כמו שצריך,
ולפעמים מגיע כשאנחנו בשפל,
והכוחות ברצפה,
ואנחנו לא תמיד נצליח,
וננסה שוב בפעם הבאה.
וזו העבודה שלנו בעולם,
אנחנו לא אמורים להיות מושלמים
בשביל אנחנו פה -
בשביל לעבוד, ולתקן, וליפול לפעמים - ושוב לקום,
ולאט לאט להתקדם בסולם
להצליח יותר ברגעים שאנחנו בראש,
וגם ברגעים הנמוכים להיות קצת יותר גבוהים מפעם,
זו עבודת החיים שלנו,
ובשביל זה אנחנו פה בעולם
חיים ומתקדמים🙂
תודה
סוף של יום כזה של החצי השני של הכתוב...
ו @בארץ אהבתי כתבת מדהים!!
ממש תודה על זה!
אני יודעת כמה זה קשה להרגיש ככה.
מכירה את זה מאוד מאוד.
כתבתי כי גם אני צריכה את זה, שמחה שזה נגע גם בך...
מקווה שמחר יהיה קל יותר❤️
הלוואי שהיום יהיה טוב יותר 🙏
וגם על מה שלא היה - חיבוק מכולנו ומקווה שתחבקי גם את עצמך
כתבת פשוט נפלא ומקסים!
ותודה יקרה על כל המילים הטובות ❤
ובשמחה 🙏
תודה רבה לך יקרה! ❤
