פורום הריון ולידה (עמוד 664)

לא עושה עם זה משהו מיוחד...

אמרו לי שכדאי לקחת מגנזיום. לא ניסיתי

משתגעת מישיבה ממושכת, חייבת לקום ולהסתובב

בלילה גם זה הרבה פעמים מציק לי וצריכה להזיז את הרגליים

לא זוכרת את זה מכל ההריונות, אבל באחרון בטוח ונראה לי שגם בזה שלפניו

גם מה שעשית וגם מה שהארת לכולנו.

מדהים איך תשומת לב אפילו קטנה יכולה להאיר כ"כ הרבה בלבבות של הסובבים אותנו, ולעיתים זה נצרך ממש כמו אוויר לנשימה.

ישר כוח גדול יקרה ❤🏆

מקסימה שאת על העין הפתוחה!

אם היא באמת בדכאון,תחשבי מה היום ( עדיף כמובן אתמול) את יכולה לעשות צעד מעשי יותר.

( מניסיון מר שלי יכולה לשתף שפעם בשבת פגשתי בגינה מישהי וחשדתי שהמצב מסוכן , אבל בגלל שזה שבת לא ידעתי מה לעשות, אחר כך לא הייתי רגועה אז הלכתי אליה הביתה וראיתי שכבר הזמינו אמבולנס 🙁 לפחות בזכות שבאתי יכלתי לעזור עם הילדים, ב"ה הסיפור נגמר בטוב אבל מאז יש לי בלב פינה כזו שלא לחכות למחר, תמיד לפנות לפסים מעשיים יותר)

כל הכבוד ששמת לב

וכל הכבוד שכתבת פה

מגלגלים זכות על ידי זכאי..

מה הוא רוצה לבדוק?

בדרך כלל עוד לא רואים דופק בשבוע כזה ואומרים לבוא רק בסביבות שבוע 7-8.

אבל אולי בגלל התמיכה של הדופסטון רוצה לבדוק??

יש סיכון אבל לעשות אולטרסאונד בכזה שלב??

אבל אם הוא אמר לבוא אז תבואי..

קחי בחשבון שסביר להניח ויעשה לך בדיקה וגינלית

מניחה שיחפש לראות שיש *משהו* בתוך הרחם, כדי לוודא שההריון תוך רחמי וממילא התמיכה שהוא נותן לך נצרכת.

אני גם עברתי אצל רופא כזה

קחי בחשבון א"ס ודאי וגינאלי

ואל תצפי לראות משהו משמעותי

(אולי רואים כבר שק, לא זוכרת, בטוח לא עובר ודופק, הוא ידע מה אמורים לראות)

בשבוע 5 בול הגעתי לפרופסור להפלות חוזרות. הוא בדק בא.ס וגינלי שבאמת יש ברחם משהו. היה שק ועובר זעיר. והתחלנו דופסטון וגם זריקות לתמיכה.

הוא בודק כדי באמת לראות שקיים משהו ולא סתם מתחילים טיפול....

בהצלחה

אבל במצבך כנראה שכן חשוב

בשביל שהרופא יתן עוד תמיכה אם הוא חושב שצריך. 

זא מה מצפים לראות בכזה שלב?

ויש רופאים שלא נותנים תמיכה לפני שמוודאים שההריון בתוך הרחם

מוסכן להריון.. בעקבות אשכול שקראתי פה פעם של כמה שטענו שעשו וגינלי וכו

מאמינה שהרופא אבל לא יסכן אותי סתם...

אז בכא תודה על התגובות!

למה זה מחשיש לעשות בדיקה וגינאלית ...?שמה מסוכן בזה? באמת לא מצליחה להבין.. (בד"כ אני מנסה להבין את החשש של הכותבת ופה אני לא מצליחה, אשמח אם תעזרי לי)

מבחינת כאב אין לי בעיה, עברתי כבר ואני מתמודדת.

אבל בגלל שבאמת פעם היה כאן אשכול וכמה טענו וקשרו כל מיני דברים בהריון שהיה לךהם לאולטסאונד הוגינלי התחלתי לחשוש.

לכן רציתי לדעת אם אכן אפשר לעשות את הוגינלי בלי חשש גם בשלב המוקדם...

מבחינתי הייתי מחכה לשבוע מאוחר יותר בשביל לעשות בטני, אבל ממה שכתבו פה הבנתי ששהמטרה של הבדיקה עכשיו היא בשביל המשך התמיכה

והקרינת א"ס נחשבת ממש בטוחה

לא קרינה

ולא מסוכן בכלל.

בהצלחה

אגב יודעות מה לגבי טיפולי שיננית?

לא מסוכן ולא מקרין 

בעז"ה הריון בקרוב

את מקנאה

וזה בסדר

וזכותך

ואם לא היית מקנאה הייתי חוששת לך מאודדד.

גם אני האכלתי את עצמי את הסרטים האלה. והחלטתי שסבבה לי עם זה שאני מקנאה

כי אני גם רוצה ונלחמת וקשה לי

והיא כנראה יש לה איזה כפתור סודי והיא אגואיסטית ולא מגלה לנו עליו (בצחוק כן...)

ולי אין אותו ונמאס לי מההריונית הזאת כבר שחוששת שהיא ובעלה מהר מידיי כבר לא זוג צעיר (מסכנה שלי....) והיא לא הספיקה להניק כמו שרצתה כי היא נכנסה להריון באמצע הנקה...

תאהבי את עצמך!!! (משפט שלמדתי מפה, לא יודעת איך מיישמים אותו אבל הוא נשמע חכם ומתאים לעכשיו )

3> 3> 3> 3> 3>

אופ זה מעצבן…

אני כאילו בקשר ממש ממש טוב עם אחים ואחיות של בעלי. באמת! הם חמודים!

(המדוברת היא האישה של גיסי. בחורה ממש חמודה)

אבל כאילו בגלל שהם משפחה ענקית, וכל הדודים כזה בלע״ר עם הרבה ילדים, כאילו הם לא מבינים שלפעמים דברים לא הולכים כמו שרוצים…

גיסתי בת 20, לא ילדה! זרקה לי לפני איזה כמה שבועות שהבת שלי כבר צריכה אחים, ואם אני לא מתכננת להביא לה אז לפחות שנאמץ🤯

מתוקה משהו…

הם לא יודעים שם שאנחנו רוצים כבר עוד ילד… ניראלי הם עדיין חושבים שאני מונעת… 

וכן, אני מבינה על מה את מדברת....

זה סוג כזה של משפחות עם התמודדויות אחרות משלנו.

בכללי אחרות כאלה.

ככה אני מרגישה את זה.

מבינה אותך בכל נימי נפשי, באמת!!

מבינה אותך ממש, מכירה מקרוב את הסיטואציה.

חשוב לי לומר לך, שעם כל ההזייה שבדבר,

מי שלא ציפה לילדים יתקשה מאוד להבין את הרגישות.

זו מודעות נרכשת כנראה.. 

ההורים שלי מאוד הנחילו לנו שזה משו בין בני הזוג, והחלטה שלהם בלבד, ואמא שלי גם היתה אומרת לנו (בלי קשר לאחותי, בכללי) לפעמים אדם רוצה א׳ והקב״ה רוצה ב׳. אי אפשר לדעת מה הסיפור של כל אחד ולכן צריך להיזהר במילים שלנו. מה שפשוט לך- הוא נקודה רגישה לאחר…

הבת שלה בת שנה וארבע! עוד תינוקת.. אז נכון שהיא מצפה כבר תקופה אבל להגיד לאמא לתינוקת אמירה כזו זה מופרך ברמות.

זה פער סביר מאוד וכמו שהיא כתבה מתחת- זו החלטה של בני הזוג בלבד.

(בלי להוריד מהכאב של הפותחת כי כשרוצים ומצפים זה פחות משנה מה הפערים. מדברת רק על הסביבה...

ולא הזויה כמו הגיסה.

זו אמירה גסה וכמה טוב שאת לא כמוה.

וגם הילדים שלך יהיו עם טקט

❤❤❤

הריון קל בקרוב בעז"ה בידיים מלאות🍼

ובאמת, מי שלא מודע לקושי הזה…

לא מבין מה זה אומר.. הרגשות, הקנאה, הניסיונות שוב ושוב ושוב… 

זה משגע!

והתגובות השונות לא מוסיפות..

הריון תקין וקל וטבעי בקרוב!

במצב דומה לשלך

רוצה להגיד לך שמותר לקנא

אין רגש שעולה בנו בלי סיבה

קנאה היא טבעית ויש בה משהו חיובי, היא באה לזקק את הרצון שלנו.

לי עוזר לכוון את הקנאה לתפילה. ממש כל פעם שאני מרגישה את הרגש הזה עולה בי אני אומרת לה' תראה כמה אני רוצה, תודה לך על הרצון הזה, ובבקשה תזכה אותי.

מתפללת יחד איתך אהובה!! בע"ה בקרוב הריון בריא ומשמח, בידיים מלאות!

שפתאום גיליתי על מישהי שילדה עכשיו, 

ותביני שגם אני בהריון, 

פשוט חטפתי הלם וכאפת קינאה.. 

מבינה אותך.. 

קשה. 

אם זה הכיוון..

עוד כיוון זה שאני באחת מחופשות הלידה לקחתי קורס דולות

תכלס, אם בא לך- זה קורס שווה ממש, גם אם את לא מתכננת לעסוק בזה..

😅

@אחת כמוני - אני פעם אחת הלכתי עם תינוקת בת שלושה שבועות לסדנת קווילינג חד פעמית - אולי יש משהו כזה של כמה מפגשים? זו אומנות מהממת ומרגיעה והיא רק מדפים, אז אין נזק לתינוק

ובפעם אחרת התחלתי קורס כתיבה קצר עם תינוקת בת חודש. זה לא אפשרי עם כל תינוק, אבל היא הייתה תינוקת רגועה ב"ה...

אם את באזור ירושלים או הר חברון, מציעה לך לברר על הקורסים של רות ונטורה - אומנית רב תחומית מדהימה ורגועה ❤️

בחופשת לידה את יכולה להציע לה לפתוח מעין מועדון יולדות. לפתוח קבוצת ווטסאפ, להציע לעוד נשים להצטרף ולארגן מפגשים אחת לשבועיים.

אצלנו עשו את זה והולך ממש טוב

ואז יושבות שם נשים ומפטפטות.

אבל לא נראה לי שאחרי לידה😅

סתם זה נחמד ללמוד

על גרביים אלסטיות

ולהרים רגליים כמה שיותר..

ואם זה לא משתפר בימים הקרובים זה שווה בדיקה❤️

שחולפת מעצמה

אבל אם היא עדיין בבית חולים שתתן לרופא לראות

יכול להיות שהיתה לה פרה אקלמפסיה?

ויש חס וחלילה פגיעה כלייתית?

חשוב להיבדק.

הריח לא לגמרי יוצא של המרכך כמו פעם.. טיפה מסריח... ואני מנקה מדי פעם עם חומר ומפעילה מכונה רותחת לאיזה שעתיים עם החומץ. אבל זה לא עוזר באמת.

מישהי יודעת ממה זה?

לא נעים מהמכונה

יש לי מכונה של בוש

וטכנאי אמר לי שרק טכנאי אמור לפתוח את זה

נשמע מוזר נכון? 🤔

אבל זה לגמרי עניין של תחזוק ביתי לדעתי

מה כל פעם שצריך להזמין טכנאי?

זה יכול להגיע למחיר של מכומה ברבות הימים.. באמת מוזר

בדוק יש סרטונים ביוטיוב

לא הצלחנו

ניסינו מלא והיה ממש סגור חזק

אולי באמת דורש פירוק מסויים

ואז כשהזמנתי טכנאי למשהו אחר הוא אמר שזה רק טכנאים עושים

אנחנו פתחנו (משכנו את הפלסטיק על מספרים לציפורניים), הפילטר מתברג החוצה וניתן לנקות.

לא אומרת לך לעשות את זה כי לא יודעת איזו מכונה יש לך

אבל החזרנו בשחום הכל נקי

והפעלנו מכונה עם מלח לימון בתוף

יש לי חומר מיוחד שאני לוידעת את השם אפילו בגלל מדבקה והוא מונע עובד על הגומי

צריך לשים במקומות המועדים

בסוף כל כביסה.

זה נכון לכל מכונה.

אני קניתי דרך הביטוח של המכונה הקודמת זה נשאר למלא זמן.

קופסא עגולה עם ספוג שמורח חומר לבן.

הייתה לי מכונה כזו שהפילטר דורש פירוק של המכונה.

או רטוב מדיי

או יותר מדיי...

מייבש מעאפן שקבלנו מתנה.....

מתייבש מעולה.

או בתוך הבית. עושה ריח נעים של המרכך

במיוחד בחורף

יותר קצר

הבגדים יותר רכים

פחות מאמץ

עולה יותר, אבל על נוחות משלמים

בגדים בחורף לא מתייבשים. לוקח להם בין 3 ימים לשבוע ואי אפשר להתנהל ככה.

חוץ מזה- יש פה עניין של עלות מול תועלת- בסוף להכניס למייבש לוקח הרבה פחות זמן מלתלות והרבה פחות מאמץ. וזה שיקול משמעותי בבחירה לייבש 98% מהכביסה שלנו במייבש.

אנחנו גרים פה כבר 6 שנים ובהתחלה לא היה לנו מייבש אז אני לא מדברת באוויר...

אני גם בקיץ לרוב משתמשת במייבש

לתלות בחוץ לוקח הרבה יותר זמן

דורש התייחסות יותר פרטנית לכל בגד ובגד

מה שמבזבז הרבה מאוד זמן

כשיש משפחה עם כמה ילדים

זה ממש השתעבדות מסויימת

עד הילד השלישי לרוב רק תליתי

וכל היום הייתי סביב הנושא הזה

ב"ה היום כבר הרבה פחות, למרות שהמשפחה גדלה.

ואבא שלי ללא ספק יהיה סנדק של הבן שלי, אם יהיה כזה. נוסף הכוונה 😅

אבל זה תלוי בקשר ביניכם גם. ומה שאת רוצה.

אבל אני חושבת שאצלי זה שונה ממך, אני תופסת מאבא שלי צדיק כפי דרגתו ומהלך חייו ומאוד מאוד מעריכה אותו ואהיה שמחה אם תהיה לי הזכות שהוא יהיה סנדק לבני, אם אזכה שוב.

אני רק מעלה אפשרות בכל אופן לכבד את חמיך.

זה דבר מקובל מאד, לפחות בציבור שאני מכירה, לתת לאבא של האבא את הכבוד בבן הראשון, גם אם כבר היה סנדק פעמים רבות..

ועוד משהו, מצד שני, אם תרגישו שזה הדבר הנכון כלפי אביך, מאמינה שכיבוד ההורים יעמוד לזכותכם ולזכות התינוק

תמיד מקובל אצלנו

אם לא נותנים לרב - להביא לאבא של אבי הבן.. זה באמת מאוד מקובל בחוג שלנו 

מצד אחד הרצון לכבד - את הכי רוצה בעולם

מצד שני - פשוט לא בא לך..

מה עם לקחת רב להיות סנדק?

ככה אבא שלך לא ייפגע שלקחת את חמיך - כי יבין שרצית רב..

אני מכירה אופציה שרב מחזיק לילד את הרגליים וזה מה שחשוב

כדאי חבדוק את זה עם סמכות תורנית

לגיסי אח של בעלי נולד בן, ונתנו לחמיו להיות סנדק והוא לא שומר תו"צ ויש לו הסטוריה לצערינו כמו שכתבת על אבא שלך.

אז אח שלו (ת"ח) אמר לו שאם מישו שם את היד תחת הרגליים או משו כזה (צריך לבדוק את הפרטים) אז זה העיקר.

אבל כמובן שהסנדק לא יידע מזה וייפגע

שמלווה ומכיר משפחות של מתחזקים וידע לענות ברגישות ומתוך הכרות עם ההלכה.

ככה תקבלי תשובה מהימנה שתרגיע אותך ולא תחששי. התייעצות בפורום היא לא מקום נכון בעיני לשאלה ככ חשובה..

אולי הרב שמואל אליהו

כי ככה מקובל שהבן הראשון זה קודם אבא שלו… למרות שיש לו כבר מלא נכדים. ולאבא שלי זה היה הראשון…

בעזרת השם בבן הבא

לגבי הקטע הדתי לא דתי אין לי מושג, אני חושבת שזה יותר עניין של תחושה וחיבור ולא הלכה או חובה.

התכונות הטובות וחלילה לא דברים רעים.

הפוך התינוק הצדיק יכול להשפיע על אבא שלך

לא יודעת מה לגבי העברת תכונות

אני מכירה שהשפעה גנטית וחינוך אפילו תפילות משפיעים על האדם הרבה יותר מסנדק

בעיני אין ספק שמצוות כיבוד הורים גוברת אבל אם קשה לך עם זה אפשר להתיעץ עם רב שמכיר חוזרים בתשובה

אבל אם אבא שלך בוגד באימא שלך (בעיקר אם הוא לא בריא בנפשו ולא נזהר) אתם חייבים לעצור את זה או להזהיר את אמא. היא יכולה להידבק ממנו במשהו.

אפשר להיעזר בגורם שלישי. 

זו מצווה שגם לאבא "מגיע" לזכות בה.

פה אני חושבת שלא לתת לאבא להיות סנדק

לסנדק ולמוהל יש חשיבות רבה וחשוב שיהיו יראי שמיים.

אני חושבת שזה לא פעם ראשונה וגם לא אחרונה שיהיו דילמות כאלו, מצוות כיבוד הורים היא חלק בלתי נפרד מהחיים אבל יש דברים שאי אפשר להקריב אז זה בשבילם.

לחפש רב שיבוא נראה פתרון מצוין.

כשאת מחפשת מישהו אחר לתפקיד הסנדק זה לא נקרא שאת מזלזלת באביך, אין מה לעשות זאת מציאות לא פשוטה אבל אפשר לכבד בדרכים אחרות.

אני מתארת לעצמי שאם יבקש להיות עם ילדייך ללא השגחתך גם לא תסכימי, ולא בגלל שאת לא מכבדת.

עם כל הצער אי אפשר ואפילו אסור להקריב חלק דברים בשם מצוות כיבוד הורים.

שתהיה החלטה טובה והכל יעבור בקלות💜

אבל התנהלות אנטי מוסרית כזו לא היתי נותנת לו להיות סנדק

אפשר לתת לרב או לאבא של בעלך

אני מכירה כמה תינוקות שעכשיו חולים בזה

זאת מחלה מאוד מאוד מדבקת

ולאחרונה שמעתי שהפצעים של זה נוראיים מפעם..

הוא רופא מומחה בעיקרון, והוא בדק היטב. זה לא נראה כמו הפצעים של הפה והגפיים וגם המיקום לא לגמרי מתאים (מתחת לברכיים ולא בכפות ידיים/רגליים)

בעיקר בגלל הפצעים בכפות ידיים ורגליים, לא רק בפה

אז אם הרופא אמר שלא מניחה שאפשר לסמוך

עם זה

פצעים נוראיים באזור הטיטול גם

וזה מחלת הפה

דרמטיטיס לפי התיאור שלך.

אטופיק בד"כ מתחיל כמו פריחה/יובש ואז מהגירודים מתפתחים פצעים

התפתחות של פצעים בכמה אזורים בו זמנית נשמע יותר סוג של וירוס.

ממליצה לך מאד ללכת לרופא עור שיאבחן, ולא ע"ס חכמת ההמוניות המאד חכמות פה (כולל אני)

קבעתי תור טלפוני לרופא עור.

ושלחתי לך את התמונה...

בעיקרון כמעט קבוע יש לו יובש מתחת לברכיים במקום שעכשיו יש פצעים. ליד הפה באמת לא היה משהו...

אוף, אז מה זה כן??

תבדקי טוב עם פנס

הוא גם אוכל כרגיל ברוך ה' (ועל הפצעים בחוץ הוא בהחלט מתלונן...)

יש לי תינוקי בן פחות מחודשיים וכבר עברנו סבב אחד של מחלות חורף שהגדול הדביק אותו

אולי באמת זה איזה דלקת

בהחלט חושבת שכדאי ללכת לעוד רופא

אולי צריך משחה אנטיביוטית 

חיידק שעושה פצעים ודרש טיפול אנטיביוטי.

אחד הבנים שלי די רגיש , אז התחלנו עם משחה אנטיביוטית, לא עזר, קיבלנו אנטיביוטיקה בפה ומשחה אחרת.

אבל רופא ילדים אמור לדעת לטפל בזה.

וגם אמור לדעת לזהות אוטופיק ולרשום טיפול, זה לא כזה נדיר. קרם לחות או קרם אחר למניעה ואלוקום בזמן התפרצות

כמה משאפים.

ותמיד כדאי שיהיה בבית אחד חדש ספייר. זה מה שאני עושה

אם הרופאה אישרה זריקות כנראה הבי 12 שלך באמת באמת נמוך ואת חייבת להעלות אותו (הם ממש לא מאשרים בקלות כי זה יקר לקופה)

זריקות מעלות הרבה הרבה הרבה יותר מהר וטוב מכדורים

ובהריון זה עוד יותר חשוב גם לך וגם לעובר להעלות את הבי 12 כמה שיותר מהר

תעשי זריקות

זה לא כזה נורא (מניסיון רב🙈 פעם הם היו ממש ממש שורפות, מאז שינו את האמפולה וזה ממש בסדר)

וזה חשוב לגוף שלך

לאו דווקא ממש גדולות בשגרה, אבל מספיק משוחררות כדי להיות בסדר גם בהריון.

האמת שגם רוב הבגדים הרגילים כך (מה שלא זה בעיקר בגדי שבת עם גזרות יותר מוקפדות)

ואני ממש שמחה בקניה הזאת. לא מיותר לי בכלל!

כיף לי ללבוש אותה בסוף היום המאומץ ולהרגיש ראויה ומתפנקת. בהשקעה חד פעמית ממש לא גדולה הרווחתי הרבה לילות של נוחות..

ממליצה מאד.

מצרפת קישור

https://www.next.co.il/he/style/st644336/879832#879832

וכשהתחשק לי אז של בעלי

ושל בעלי לא עולות עלי גם לא בהריון.

הוא רזה נורא

בהריון של התאומות שגדלתי ממש, שלחתי אותו לקנות את החולצה הכי גדולה שהייתה.🤭

מביך

בדכ אני ככ קטנטונת

או כמו שאמרתי לו בסוף ההריון- אוופ כל החולצות *שלנו* שאני אוהבת בכביסה🤣

אני מצאתי את עצמי חושבת שאוף, הוא תפס את הפיגמה היפה, מזל שלא אמרתי בקול. הוא לא יודע שניכסתי לעצמי את כל הפיגמות שלו...

תמנון..

Xl..

דק מתרחב כותנה וכיפי

והזמנצי כמה חולצות מנקסט של הריון רחבות כאלה

אבל אני בעד למי שיכולה.

למה לא, מה שמשמח אותך

וחומרי יצירה

ולשאר הדברים יש לכל אחד ארגז פלסטיק בחדר

דפי ויצירה וטושים נגיד כן

פאזלים או משחקי הרכבה אני לא מרשה

כמו עצמלה אבל מסנדוויץ.

כוורת ענקית

ובמרכז למטה יש 4 מגירות גדולות

מעניין שאת אומרת שלא מומלץ.

מכירה מסביבי המון יאיר. איפה קראת?

שמשמעותה קללה, מובן אם כן למה לא מומלץ.

אפשר גם לקרוא גיל עש חודש אדר או יגל, יגיל...

כמו "יאר ה' פניו אליך"

שזו משמעות מאוד טובה..

ולכן לא כולם ממליצים

מנוקדת אחרת - יָאֹר (בחולם באל"ף). אז נראה לי שלא צריך לחשוש למשמעות הזו... (כי אם כותבים בלי ניקוד המילה היא "יאור")

אם כבר לחשוש מהשם הזה - שהוא חדשני מדי ולא מוכר...

לפותחת - יאיר זה שם באמת יפה ובעל שתי משמעויות מפורים, גם אביו של מרדכי וגם האור של השמחה ("ליהודים הייתה אורה ושמחה").

שמות נוספים שמבטאים שמחה: גיל, אושר, רון. שמות חדשניים יותר: יגל, רנן, אושרי.

אפשר גם שמות של בית המקדש, כי בזכות בנה של אסתר התקדמה בניית בית המקדש השני: דביר, נווה...

אם את לא רוצה מרדכי אז אפשר גם מור דרור (כשני שמות או רק אחד מהם) - יש שאומרים שזו משמעות שמו של מרדכי.

אפשר גם הדס - מתוך שמה של אסתר, הדסה. הדס, למעשה, הוא זכר מבחינה דקדוקית.

גם אביחיל, אביה של אסתר, יכול להתאים - יש בזה גם צליל של שמחה, לדעתי... (אבל זה לא מבחינה דקדוקית)

בבית יש לנו מספריים רגילות והאמת נראה לי שהוא מסתדר איתן, אבל תמיד כשקונים ציוד לבית ספר הוא מתעקש על מספריים לשמאליים, כנראה שזה באמת יותר נח.

לא זכור לי עוד משהו שיש בו הבדל בין ימנים לשמאליים

לשניהם קניתי מספרים מיוחדות כי ראיתי שמתקשים לגזור ברגילות.

לא יודעת אילו מספריים יש בגן, אבל הילד מביא יצירות גזורות בצורה טובה ונראה שהוא מסתדר עם מה שיש בגן. לגדול זכור לי שבקשו בגן שאקנה את המספריים השמאליות גם לגן.

שאר הציוד רגיל לחלוטין.

המוצר היחיד שכן השתמשתי בו זה פותחן שימורים לשמאלים כי ממש צריך לסובב את היד בשביל להצליח עם הרגיל למרות שעם הגיל גם למדתי להסתדר עם פותחן רגיל.

בתור ילדה, לא זכורה לי בעיה.

מה שכן היום אני גוזרת מזעזע וקצת כואבת לי היד כשאני גוזרת. אז אולי זה כן קשור.. 

מאד קשה לגזור במספריים ימניות, זה נחתך כאילו לא במקום...

תנסו לגזור במספריים של שמאליים ותבינו.

את הקושי בלגזור עם מספריים "הפוכות" שואלת פה

אז אני מבינה שכן כדאי לרכוש מספריים מיוחדות לשמאליים ואז לצייד את התיק באופן קבוע עם כאלה כי הם לא בנמצא בכל מקום 

הלהבים זה לזה.

ואם משתמשים במספרים ביד הנגדית, הלהבים מתרחקים זה מזה והגזירה לא יעילה.   

בינתיים אין עוד משהו שונה.

היה לי קושי משמעותי בגזירה בגן.

ופותחן לשמאליים רם את מוצאת.

אני לא פותחת שימורים עד היום...

לשמאליים.

לגבי פתחן שימורים, זה עדיין לא הגיל, אבל כיום רב השימורים ניתנים לפתיחה ללא פתחן.

מספריים של שמאליים, כי זה מה שמצאתי בבית (אני ימנית) ואז הבנתי למה לשמאליים קשה לגזור עם מספריים רגילים...

אני בעד להקל איפה שאפשר.

לא להתרגש אם אין, אבל אם אפשר אז למה לא, העולם תוכנן לימניים ואנחנו כימניים לא מרגישים את זה...

וואי וכל חיי חלמתי על פותחן שמאלי @עדיין טרייה אבל היום רוב הקופסאות שימורים (לפחות אלו שאני קונה) פשוט עם הצ'ופצ'יק הזה שפותחים איתו

אבל אבא שלי והבת שלי כן

דברים שראיתי שמשמעותיים לדאוג שיהיה:

מספריים

קולפן

פותחן

בהמשך - כלי עבודה ומכשירי חשמל. רוב מוחלט מיוצרים עבור ימניים והכפתור נמצא במקום שהופך אותם ללא שמישים עבור שמאליים. לדוגמא מקדחה, לקח לאבא שלי המון זמן למצוא אחת שכפתור ההפעלה נמצא למעלה ולא בצד השמאלי של הידית.

דבר נוסף - עטים ועפרונות שיש להם גומי "לשיפור אחיזה" לרוב מותאמים לימניים והופכים את האחיזה למסורבלת מאוד לשמאליים.

אחרי שיצא לו עקום עם המספריים הרגילות ביד שמאל,

ואז הוא התחיל לגזור איתם בימין 😆

את מוזמנת לנסות בעצמך לגזור במספרים של שמאליים, זה בקושי גוזר ביד ימין! וכך גם לשמאליים, ממש קשה לגזור ברגילות.

לגבי דברים נוספים, הבנתי שגם קולפן ופותחן של קופסאות שימורים. אין לי בבית כאלה. 

Everyone is born right-handed, but only the best can write in left.

ובאשר לשאלה - אנחנו כמה שמאליים במשפחה פעם קניתי מספריים לשמאליים, ואכן קל יותר לשמאליים לגזור איתם, אבל לא הייתי מתאמצת מאוד להשיג כאלה, אלא מלמדת את הילד לגזור ביד ימין

מספרי התפירה שלי הן רגילות, ובדים קשים לגזירה אני חייבת לגזור ביד ימין כי הם לא נגזרים טוב ביד שמאל עם מספריים רגילות.

מעולם לא היה לי פותחן או קולפן לשמאליים. אני מסתדרת יפה עם פתיחת קופסאות שימורים ביד ימין, והקולפנים שלי עם סכין אנכית לידית מתאימים לשתי הידיים במידה שווה.

תזכרי - שמאליים לומדים להפעיל את היד החלשה שלהם טוב יותר מימניים, וזה דווקא שווה.

אנחנו משפחה של הרבה שמאליים,

חלק מסתדרים עם לעשות פעולות בימין וחלק ממשלא

=גוזרת טוב בלי מספרים מיוחדים

אבל לא מצליחה להשתמש בפותחן... 

כבר איזה 10 שנים בפותחן...

להכל יש פתיחה מהירה כזאת.

בשבת אכלנו אננס כזה. 

שווארמה פרגיות ביתית עם פטנט - שווארמה גבוהה טעימה - מתכון - פודיק - Foodik

זה מגניב ממש, יוצא ממש גליל של שווארמה שמגלחים ממנו רצועות כמו שווארמה אמיתית.

יש גם סרטונים ביוטיוב שמדגימים איך, חפשי "שווארמה בקופסת שימורים"

במתכון אני בגדול מתבססת על השווארמה של רון יוחננוב עם שינויים שלי..

ומבחינת גודל פחית- אני משתמשת ל1-2 חצאי פרפר בפחית קטנה, כמו של פטריות/תירס גמדי..

איזה ניצלוש🙈

וחלקם לא.

זה תלוי בילד.

אני פשוט נתתי להם להתנסות ולהגיד לי למה הם זקוקים.

נורא דאגתי איך אסתדר בפסיכומטרי

ובסוף זה היה באולם ענק עם שולחן מרובע לכל נבחן. 

משתמשת בפותחן, גוזרת, סורגת...

האמת חוץ מלכתוב אני לא חושבת שזה משפיע עליי במשהו

אבל אם הבן שלך גוזר בשמאל הייתי קונה מספריים לשמאליים

מיוחדות ולא התחברתי.. יש משו שמגביל אם מרגילים למספרין מיוחדות לשמאליים כי אז לא יכיל לגזור בכל משום אם אין שם..

 אני גוזרת טוב ואפילו אוהבת לגזור

גם למשל גיטרה, יש כאלה שיקנו מיוחד לשמליים אבל לדעתי חבל כי אז יכול לנגן רק על הגיטגה הזאת 

שזה אומר שגם יד ימין וגם יד שמאל דומיננטיות אצלו במידה שווה

שאז אין לו העדפה מסויימת. אם היד הדומיננטית שלו היא שמאל והוא כותב בה, כדאי לבדוק איזה עוד פעולות הוא עושה ביד שמאל,  לתת לו להתנסות הגזירה או מלאכות עדינות אחרות ולצפות עליו. ולנסיה את המסקנות.

בהצלחה!

במספריים מיוחדות.

אחכ פחות משתמשים במספריים.

אחד התרגל וגוזר מעולה

ואחד (כיתה ו) גוזר מסורבל במספריים רגילות...

(והיינו גם בריפוי בעיסוק)

ממש חשוב לברר טוב

איפה לברר? מקווה שימליצו לך פה כי אני לא ממש יודעת.

לא חושבת שכל טיפול צריך לשפוך את הסיפור חיים כולו, אפשר לחכות שתרגישו בטוחים ובנוח ובנתיים לדבר כל נקודות ספציפיות שצריכות שיפור.

תזכרי הכל לפי הקצב שלך,מטפל/ת שלוחץ לספר דברים זה לא תקין.

כי זה נושא שבדר"כ ב"טאבו" (בכל אופן בציבור שאני מגיעה ממנו)

אם את מכירה פסיכולוגית /עובדת סוציאלית שאת סומכת עליה ודיסקרטית אפשר לפנות ולבקש המלצות.

לגבי מה לספר ומתי, אתם קובעים!!

כל אחד שמגיע לטיפול אישי או זוגי משרטט את גבולות הגזרה שלו.

ומה שלא נח לו לפתוח ולספר אז לא!

וזה גם דינאמי, כנראה בהתחלה תהיו יותר סגורים ולאט לאט תפתחו.

זה כמו פצע כואב שנוגעים בו לאט לאט, מתחילים מהצד ומתקדמים.

ואיפה שאתם לא רוצים לפתוח בכלל זה בסדר גמור. זו בחירה שלכם.

מכיוון שהדבר הכי מפחיד בתחומים האלו זה שרלטנים למיניהם שעושים יותר נזק מתועלת.

אני אישית הייתי מתעקשת על תעודות רשמיות ותואר שני טיפולי.

זה מצמצם את הסיכוי למטפל שרלטן (אם כי עדיין יש סיכוי)

(אצלנו בעלי מצא וסגר איתו), אבל לגבי מהלך הטיפול והפגישות-

אחרי איזו היכרות ראשונית, המטפל שלנו התחיל לשאול כל מיני שאלות מנחות, ואנחנו ענינו, ובגדול הוא זה שניתב את השיחות בהתאם לדברים שאמרנו. חשוב להגיד שכדי שהטיפול יהיה יעיל יש עניין לשתף פעולה ולספר, אחרת זה סתם. כשהיו דברים שלא רצינו לדבר עליהם או משהו כזה (בעיקר שעלה הנושא האינטימי), אז אמרנו שזה פחות מתאים, ובוודאי שהוא לא לחץ עלינו.

בהצלחה

הטיפול ללא עלות, די איכותי מניסיוני, יש המתנה אבל. לא מאוד ארוכה אבל בכל זאת. כן צריך לספר את כל החיים של כל אחד וביחד. 

אני זו שדיברה איתה ראשונה. הצגתי את עצמי, תיארתי בכמה משפטים את הקשר שלנו מהחתונה עד היום, ומה המטרות שלנו מהטיפול. היא שאלה כמובן כל מיני שאלות, וחוץ מזה בפגישות עצמן אחרי אחת ראשונה להיכרות, השניה והשלישית (אם אני לא טועה) היתה לכל אחד מאיתנו בנפרד, כדי לספר על עצמנו עם יותר רקע ולגשש אם קיימות טראומות ילדות כן או לא מדוברות.

היא מרחובות, זה לא היה לנו מספיק זמין, ואנחנו עשינו את כל התהליך בזום. אבל אני משערת שאולי יש לה קולגות/ חברים מהלימודים או מהשתלמויות שאולי רלוונטי לכם.

משהו שצריך לשים לב אליו- שמי שזה לא יהיה או תהיה, שתרגישו שאתם יכולים לקבל ממנה, שהדיבור איתה נוח לכם ולא מרגיש במאמץ או תחושה שאין לי כח עכשיו לשמוע מה היא אומרת. אם יש עניינים סביב התחום הגופני, אני נוטה להמליץ ללכת לאישה. מאמינה שיותר קל לנו הנשים לדבר עם אישה על זה, וגם בעלי בדיעבד אמר שהנטיה הראשונית שלו היתה לפנות לגבר, אבל אם היינו הולכים על מטפל גבר יכול להיות שהוא היה פחות ישר ויותר מנסה להוכיח משהו סביב הנושא (שהוא לא האישיו המרכזי בכלל לעצם הרצון לגשת ליעוץ).

אני לא יודעת אם יש לי הרבה מה להוסיף אבל אם יש לך שאלותאני אענה בשמחה, ומתייגת את @נגמרו לי השמות המיוחדת והאלופה.

בהצלחה!

חיממת את ליבי מאוד 

התרגשתי ממש לקרוא אותך ובעיקר לשמוע על החוויה החיובית עבורכם 🙏❤

ותודה רבה @כתבתנו יקרה על התיוג 🙏❤

לפני שמגיעים לתהליך של טיפול זוגי מאוד חשוב לדייק את המטרות שלנו מהטיפול עצמו.

זה השלב הראשון והחשוב ביותר לפני שמתחילים טיפול כלשהו.

כלומר, ממש להציב את המטרות שלך מהתהליך, לעשות תיאום ציפיות מול איש המקצוע, לומר את הרקע לפנייה ולברר ולוודא שאכן זו כתובת מתאימה שיכולה לתת לך את המענה השלם ב"ה.

(אישית זה בדיוק מה שאני משתדלת לעשות לפני כל תחילת תהליך - שיחת היכרות טלפונית ללא עלות קודם חובה, כי רק אם אני רואה שאני יכולה להיות כתובת מתאימה אני אומרת וממשיכים הלאה.

אם לא - אני אומרת זאת ואם מכירה - מפנה הלאה.)

חשוב גם לברר האם אנחנו רוצים וצריכים טיפול זוגי או יעוץ זוגי.

ההבדל, בגדול ממש ועל קצה המזלג, בין יעוץ (כדוגמת יועץ אישי, יועץ זוגי, יועץ מיני, יועץ משפחתי וכו') לבין טיפול (פסיכולוג קליני, מטפל מיני, פסיכולוג שהוא גם מטפל זוגי וכו') -

הוא שטיפול כשמו כן הוא - בא לטפל. בדברים יותר עמוקים, במורכבויות שיש בנפש, כמובן בדברים כדוגמת - דיכאון, חרדה, טראומות, כפייתיות, וכן הלאה - אלו מצבים שמתאימים *רק* למטפל שמוסמך בכך והמורכבות והעומק הנפשי שהם מצריכים היא בד"כ של טיפול ממושך יותר.

יעוץ לעומת זאת נכון למצבים בהם רוצים לקבל כלים, העצמה של הזוגיות/האישי/המיניות/ההורות וכן הלאה לפי התחום, רוצים לקבל תובנות, לקבל מקום גם של איוורור רגשות ופריקה ועשיית סדר בדברים עם קבלת אותן התובנות והכלים לדרך. זה מקום שרואה את הלקוח כלקוח ולא מטופל, כי זה לא מטפל, זה יועץ.

לכן כ"כ חשוב לברר כבר בשיחת ההיכרות עם איש המקצוע מה בדיוק המטרות שלנו, מה בדיוק תחום ההתמחות והניסיון שלו, ואם מתאים - מעולה, ואם לא - לחפש הלאה.

זה אחד הדברים שהייתי רוצה שממש יהיו נחלת כל אנשי המקצוע, כי אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב.

כלומר אם אישה מגיעה לפגישה, מבזבזת זמן, בייביסיטר, טירחה וכמובן כסף - ואז יושבת בפגישה ראשונה ומבינה שבכלל זו לא כתובת נכונה ומתאימה עבורה (לא מבחינת כימיה שאת זה ניתן לראות בעיקר בפגישות עצמן, אלא מבחינת תחום ההתמחות של אשת המקצוע) - זה חבל.

אני מאוד בעד לבקש מכל איש מקצוע שפונים אליו שיחת היכרות או לכל הפחות לברר ממש קודם את המטרות ואת תיאום הציפיות האם אכן הוא מתמחה בכך או לא. לדעת שלפחות זה ידוע.

ואז מגיעים לפגישה ראשונה ורואים מה הלאה, מבחינת כימיה חיבור וכו' וכמובן התקדמות התהליך.

ולגבי שאלותייך:

1. "איך יודעים/מבררים/המלצות למטפל/ת באזור ירושלים."

בעיקר שואלים ומתייעצים, בדיוק כמו שכתבת כאן

ואנשים שהיו או מכירים יוכלו להמליץ מניסיון אישי

אפשר גם לפנות לכתובות מקצועיות שמכירות אנשי מקצוע (כמו קו היועצות של מכון פועה שיכולות להפנות, למשל)

לשאול בעוד פלטפורמות

לבקש המלצות

וכן הלאה.

אם לא מוצאים באיזור מישהו שמתאים לכם אפשר לחשוב על להרחיב את טווח החיפוש או למקום רחוק יותר אבל נגיש, או לתהליך שנעשה כולו או רובו בזום, אם מתאים.

2. "איך בכלל מתנהל הטיפול הזוגי."

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

שוב, מאוד מאמינה בהתאמת המענה המדויק עבור הזוג עצמו ספציפית והשאלות הללו הן חלק בלתי נפרד מבחינת ההתאמה הזו.

(אני אישית דוגלת בלא לעבוד רק לפי גישה מסוימת. אלא מאוד מאמינה בהסתכלות באדם שנמצא מולי כאדם אינדיבידואלי וייחודי ומנסה להתאים את כל התהליך אליו/ה ספציפית.

כלומר לראות ממש אותו או אותה בפני עצמם. ולנסות לדייק את המענה שהכי נכון להם ספציפית.

לא "להכניס" אותם בכוח לאיזו תבנית או גישה מסוימת, אלא לבחון מה יכול לתרום להם הכי הרבה.

בפועל מדובר גם בשילוב של כמה גישות שיכולות להתאים לאדם מולי, אבל גם ובעיקר בהקניית כלים, תובנות, ידע ונגיעה לעומק. הבנה של שורשי הדברים וראיית התמונה השלמה של האדם הנמצא מולי.

דבר נוסף שאני מאוד מאמינה בו והולכת על פיו זו אמונה בכוחות שיש באדם עצמו, הבנה שרוב התשובות נמצאות בו/בה פנימה, שיש לו מסוגלות וערך רב. 

שנתינת מרחב וגמישות גם בפגישות עצמן הוא דבר מאוד תורם, שתהליך עמוק וממוקד יכול להתאים יותר לכל מיני אנשים ושוהתמקדות גם בכלים בפועל ולא רק בתיאוריה יכולה להתאים ולהועיל יותר).

3. "מה, צריך להתחיל לשפוך את "סיפור חיינו"?"

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

4. "כמה כח צריך להכין לפני הכניסה לטיפול"

השאלות שלך באמת מקסימות וכ"כ כנות!

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק שרצון ההדי של הזוג להיות יחד *בטוב*, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

- כן יכולים להיות מצבים כמובן שתוך כדי כמה פגישות איש המקצוע רואה שאין התקדמות או שהוא לא יכול לעזור - ואז מתפקידו לשקף זאת ולהפנות הלאה ולא סתם לבזבז את הזמן של הלקוח בעוד ועוד ועוד פגישות אינסופיות שלא מקדמות ולא מביאות לכלום. לצערי גם זה קורה בעולם הזה וצריך להיות קשובים לעצמנו ובהחלט לבקש ולשקף מה שמרגישים מול איש המקצוע.

בחירת איש מקצוע היא לעיתים מסע, לעיתים לוקח זמן עד שמוצאים.

אבל אם זה נצרך זה כ"כ משמעותי וחשוב ומחזקת את ידי כולנו לעשות את זה ולדאוג לרווחה הנפשית שלנו שהיא הכי חשובה.

לדעת שמקום שאנו פונים ליעוץ או טיפול זו תעודת גבורה עבורנו. וממש ממש לא תעודת עניות כמו שטועים לחשוב.

זה *לא* כי "מה דפוק בי / בנו / בזוגיות" ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ או טיפול,

אלא - איזה יופי אני, אנחנו, ש*כי* כ"כ חשובה לנו הזוגיות שלנו,

*כי* כ"כ חשובה לנו הרווחה הנפשית שלנו,

*כי* כ"כ חשובים לנו הילדים שלנו וכמובן אנחנו עצמנו - אנחנו הולכים להעצים את זה, לקבל כלים, להיות עוד יותר גדולים ומדויקים בתוך זה!

מתוך הבנה ברורה שזה לימוד!

זוגיות היא לימוד

הורות היא לימוד

מיניות היא לימוד

מקום שלנו מול עצמנו הוא לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע

גם כל המטפלים וכל הפסיכולוגים וכל היועצים - כולם כולם צריכים ללמוד את זה! וכמובן לעבוד בזה בינם לבין עצמם, בזוגיות שלהם עצמם וכו', כולם ממש ללא יוצא מן הכלל.

וגם המטפל הכי טוב בעולם שלא ידאג לזה לעצמו פנימה - לא יהיה לו טוב. וגם הוא נדרש לעבודה מתמדת ולימוד מתמיד על עצמו ועל חייו.

כך שאין לנו כלל כלל מה להתבייש בלפנות לטיפול או יעוץ אלא רק להיות גאים בעצמנו!

לכל אדם זה יכול להיות טוב ומועיל (שוב, בדגש על כל, כולל המטפלים עצמם, הם בדיוק אותו דבר כמו כולם ).

אז אם אנחנו באים מהמקום הזה,

של להעצים את הקיים,

של להיות 10 מעשר אם אנחנו עכשיו 9,

של להיות 11 מעשר אם אנחנו עכשיו 10 אפילו

מגיעים עם מוכנות לתהליך

מגיעים עם רצון לתהליך ולמטרות

מגיעים עם לקיחת אחריות אישית

מגיעים לכתובת המתאימה

- הסיכויים להצלחה שלנו מאוד מאוד גדולים ב"ה!

וכמובן שהקב"ה ישים את ברכתו בכך כי באמת שהכל הכל רק מאיתו יתברך

אז מחזקת אותך יקרה למצוא את המקום שהכי מתאים ונכון לך ולשמוח מפרי עמלך ולהגיע לחיים הכי מתוקים עבורך ועבור כל משפחתך 🌹

שהיינו אצלה לתקופה של קצת יותר משנה

היינו מאוד מאוד מרוצים

מקבלת בירושלים

אם את רוצה מספר יכולה לכתוב לי בפרטי 

את יכולה למלא תביעה באתר של ביטוח לאומי, אליו תצרפי את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים שיש לך.

יזמנו אותך לוועדה רפואית. אם הרופאים בוועדה יקבעו לך לפחות 40% נכות אז תוזמני גם לוועדת כושר השתכרות אצל עו"ס.

אם יוחלט שאיבדת מכושרך להשתכר תוכלי לקבל קצבה.

אם יש לך עוד שאלות- בשמחה.