היי בעלי,
אתה לא תאמין איזה יום עבר עלי.
אבל תכל'ס זה קצת ארוך לספר הכל,
עם הפרטים כמו שאני אוהבת לתאר לך.
אתה בטח תתייבש באמצע ותתחיל לפזול לנייד...
אז החלטתי לכתוב פה
אתה יכול לקרוא בזמנך הפנוי.
אחרי תלאות הבוקר הרגילות הילדים יצאו (יובל חזר אחרי חמש דקות כי הוא שכח את התיק בבית ואז יצא שוב)
התיישבתי על הספה להניק את התינוקת כמו שצריך, בלי הפסקות כל שניה בממוצע.
יכול להיות שריחפתי רגע, אבל פתאום הייתה דפיקה על הדלת, צעקתי "כן!"
הן נכנסו בטור, שש עשרה רקדניות לבושות ססגוני שהסתחררו סביבי בכל רחבי הסלון. זה היה שילוב של אירי וריקודי עם כזה, ובאמצע נכנס איש גוץ מוזר, לבוש מדים רשמיים שנלקחו בוודאי ממחזמר על ימי הביניים, שנעמד על השטיח והכריז
"ברכות לאם בישראל
שבח והלל
הנקה היא הענקה
אין כמוה בתבל"
והיו עוד כמה שורות על הוויטמינים והקשר בין התינוק לאם.
ביקשתי שיהיו בשקט והם אכן המשיכו לרקוד בדממה, עד שהתינוקת נרדמה.
היה כבר עשר, הנחתי אותה בלול ולחצתי על הקומקום לקפה-סוף-סוף
כשהגוץ המליצי עצר אותי הודיע שלרגל יום האישה, רעיית ראש הממשלה בדרך לכאן לביקור.
הצבעתי באימה על הרצפה הגדושה יצירות מהגן, לבני מגה בלוקס וביסקוויטים מעוכים, אבל הפקיד הרגיע אותי שהיא רצתה להיפגש "באווירה אותנטית". בנוסף, מגש אירוח מהקונדיטוריה הכי שווה בדרך לכאן אז אין צורך לדאוג לכיבוד.
לא היה לי זמן לשקול את דבריו כי היא הגיעה. מה אגיד לך, אחרי המבוכה הראשונית נהנתי. כי העוגת גבינה הייתה מושלמת וכל כך הרבה זמן לא ישבתי לקפה נורמלי עם אישה בגילי... מסתבר שלילות ללא שינה זו חוויה שזוכרים שנים ואפילו קיבלתי ממנה כמה טיפים מעולים שעבדו לה עם הבנים. אחרי ארבעים וחמש דקות בדיוק (נימוסים מעולים) היא התרוממה והבטחנו לשמור על קשר.
מיד כשהיא יצאה התינוקת התעוררה, שוב הנקה על הספה וכל הרקדניות, שיר הלל ושבח וכו', הנחתי את התינוקת על הכתף לגרעפס. כשהיא גיהקה בקול תרועה כולם מחאו כפיים.
הנחתי אותה בלול, ידעתי שהפעם זו תנומה קלה בלבד, עשרים דקות בדרך כלל. בישלתי מהר חבילת פסטה, וחתכתי ירקות לפני שזוללי שניצל התירס חוזרים הביתה.
הייתה לי דקה להעביר מכונה למייבש וכשהפעלתי אותו שמעתי נקישות פרסות סוסים.
חזרתי לסלון – שבעה חדי קרן כסופים חגו שם במעגל מרהיב, סביב במה קטנה ומאולתרת.
מיהרתי לעלות במדרגות לבמה (כי כבר הבנתי מה הקטעים כאן היום), עליה חיכה הפקיד עם שרשרת יהלום מ-ט-ו-ר-פ-ת. לא הייתי צריכה למדוד, ידעתי שהיא מתאימה לי בדיוק וכו' וכו'. הודיתי להם (בכנות, אני לא זוכרת מתי קיבלתי תכשיט לאחרונה והשרשרת היית מהממת) כשהגוץ החביב נשא נאום קצר אודות תלאות ההיריון והלידה: חודשים עמוסי הורמונים רצופי בחילות וצרבות, צירים מפרכים והתאוששות ארוכה. כל אישה שיולדת היא בעצם מלכה הוא סיים נרגשות. הרקדניות פרצו בתשואות והמטירו עלינו קונפטי, כשאחת מהן מיהרה להושיט קופסת קטיפה נוספת.
בפנים היה צמיד תואם – הפקיד הסביר שבמקרה שלי התינוקת נולדה אחרי התאריך. שבועיים כה מורטי עצבים בהחלט מצדיקים מתנה נוספת!
היה אחת וארבעים, אמרתי להם שילכו כי אוטוטו הילדודס מגיעים וכשהם משלבים כוחות הם יכולים להוציא מהדעת כל אחד. אפילו חד קרן או רקדנית מהאגדות. הפקיד הבין את חומרת המצב ושרק לכולם לעלות על כרכרת הדלעת שחיכתה בחניה, נפנפתי להם והלכתי להחליף חיתול לקטנה.
שאר הצהריים והערב עברו בשגרה משעממת (רועי רץ ונתקע בפינת השידה, חשבתי שנצטרך להדביק אבל ד"ר כץ מהבניין ממול אמר שאין צורך) של הכנת שיעורי בית בחשבון ומקלחות כמו כל ערב.
עכשיו כבר תשע, יש כאן שקט מבורך ואני נכנסת למקלחת.
אתה כאמור מוזמן להכין לך קפה שחור ולקרוא את המכתב הממתין על השולחן.
אם במקרה נרדמתי עד שסיימת, לילה טוב!
אשתך האוהבת
נ.ב.
כן, יכול להיות שהגזמתי בפרט או שניים.
אבל אתה בעצמך אמרת לי אתמול כשבכיתי כי החופשת לידה הזו היא הכל חוץ מחופשה "את באמת אלופה ואת צריכה להרים לעצמך"
אז זה מה שעשיתי.
נ.ב. לנ.ב:
בעלי היקר האמיתי, התבאסתי כשלא הייתה לך סבלנות להקשיב לסיפורים הארוכים שלי אתמול.
רציתי להגיד לך שפריקה אמיתית באוזנייך שווה יהלום, ומילת פרגון ממך זה ששה חדי קרן.
(או שבעצם העיקר הוא שאנחנו נלמד להרים לעצמנו - ומשם כבר הסביבה באופן טבעי תפצח במחול רקדניות ובסיבובי חדי קרן עטורי יהלומים?)