פורום הריון ולידה (עמוד 665)

אם את יודעת למה בר סיכון תכתבי ואולי יותר ידעו לענות לך, ובנוסף כמובן לשאול את מי שאמר; מה זה אומר לגבייך? לגבי העובר? דברים שאת צריכה לעשות? דברים שצריך להימנע מהם? סיכונים? סיכויים? ועוד שאלות שעולות לך, מי שמטפל בך הוא הכתובת הכי טובה לזה ..

הבעיה שלרוב השאלות צצות אחרי.

ממליצה כשעולה שאלה לרשום לך ואז לתור הבא לבוא עם השאלות כתובות ופחות להתבלבל..

כי מדובר בשני עוברים ברחם אחת, כי יש סיכוי חלילה ללידה מוקדמת, כי במקרה שהם בשק אחד או שלייה אחת יש סיכון שאחד מהם יחיה "על חשבון" האחר.

אבל אין סיבה לדאוג, זו רק הגדרה טכנית.

היריון התאומים שלי, למשל, עבר בצורה חלקה לגמרי (הם היו בשני שקים ועם שתי שליות), ורק הלידה הייתה מעט מוקדמת (שבוע 34). הפסקתי לעבוד אז (היה לי צהרון בבית) רק כי היה לי כבד וקשה מדי, אבל למעשה המשכתי לתפקד כרגיל עד הלידה.

בשעה טובה ובקלות, ובשתי ידיים מלאות!

הריונות ברי סיכון שמסתיימים בידיים מלאות.

גם סוכר גבוה או לחץ דם גבוה לאם זה הריון בר סיכון,

ומקרים שהריון כזה לא הסתיים בידיים מלאות הם נדירים.

ולכן כדאי לברר מה בדיוק הסיכון, איך אפשר להתשלט עליו, לעבור לרופא להריון בסיכון ולהתפלל הרבה.

בהצלחה. 

מעקב יותר צמוד, זה הכל

לרוב הריון תאומים יוגדר כסיכון בגלל שזה לא עובר 1

אצלי כל ההריונות הם בסיכון מכל מיני סיבות ודווקא נהנהת מזה שיש יותר ביקורים אצל הרופא, יותר או"ס ככה הייתי רגועה יותר

המפתח לשליטה בהוצאות הוא בדיוק הפוך מהמשפט האחרון שכתבת. אין הוצאה שאי אפשר להוריד, אלא בוחרים איזה הוצאה להוציא, מתי וכמה. נכון שיש הוצאות חיוניות ומהם מתחילים להוציא ומשאירים את ההוצאות שאפשר יותר להתגמש איתם לסוף.

כשהייתי במצב כלכלי גרוע הייתי קונה אוכל מהכסף שנשאר אחרי הוצאות כמו מטרנה, טיטולים, מטפלת וחשבונות. לא נכנסתי לחובות בשביל יותר אוכל או קניות אחרות, פשוט קניתי ממה שהיה.

מה ההוצאות הקשיחות שאי אפשר לוותר עליהן (שכירות/משכנתא, מטפלת/מעון, ביטוחים, הוצאות רכב וכו'), וגם מה ההוצאות המינימליות שחייבים להוציא על סופר כל חודש - שזה גם הוצאות קשיחות (אפשר ממש לעבור על הקבלות ולראות אם יש דברים שהייתם מוותרים עליהם אם חייבים להפחית הוצאות, ורק מה שהכרחי נכלל בהוצאות הקשיחות).

מעבר לזה מה שנשאר זה הוצאות משתנות, וצריך להקציב לזה סכום סביר כי כל חודש יש סעיף של הוצאות משתנות, חלק הכרחיות באופן מיידי (טיפולי שיניים, קניית מוצר חשמלי במקום משהו שהתקלקל, תיקונים, בגדים ונעליים לילדים  שאי אפשר לחכות איתם, מתנות באירועים וכו'), חלק נצרכות אבל אפשר לחכות אם צריך, וחלק זה בגדר 'פינוקים' - שטוב גם לאפשר לעצמנו להתפנק מידי פעם, אבל לפי היכולת, ולפי שאר ההוצאות שבאותו חודש.

ואז כל חודש צריך מעקב בעיקר על ההוצאות המשתנות, לראות שעומדים בתקציב שהגדרנו (אפשר בקבוצה משותפת עם בעלך, כל אחד שקונה משהו שהוא בגדר 'הוצאות משתנות' צריך לעדכן, עוקבים אחרי הסכום שלא יחשוב ממה שקבענו).

כמובן שצריך לראות שההכנסות החודשיות תואמות את ההוצאות. ההגדרה של הסכום להוצאות משתנות צריכה להיות בהתאם למה שנשאר מההכנסות אחרי שמורידים את ההוצאות הקשיחות (וכדאי גם איזשהו סכום קבוע לחיסכון).

ומול זה מה ההוצאה

יש לנו ממוצע של הוצאות באשראי בגדול שאני מודעת לו מראש. אם יש חריגה גדולה אני בודקת במה מדובר ולומדת מזה להבא, או שבאמת אין ברירה וזה מה יש

אבל אנחנו די חיים בהתאם להכנסות שלנו ב"ה

ברייזאפ.

חוסך את כל מה שכתבת, לכל אחד יש גישה מהפלאפון

כל אחד נכנס מתי שנוח לו, אנחנו רואים את כל ההוצאות אחד של השני. מידי פעם מדברים על זה, אם יש צורך, לא כמשהו רשמי.

לנו רייזאפ מאוד מאוד עוזר, הוא מחשב קודם כל את ההוצאות הקשיחות, ואז ממה שנשאר הוא מחשב כמה עבור הוצאות סופר, כמה עבור הוצאות משתנות וכו'.

לנו זה נותן רוגע וסדר, במקום לכתוב את הכל בעצמנו באקסל כל חודש מחדש

אין זה האויב הכי גדול שלי,

ממש נכון!

להרגיל אותה לישון לבד ולהירדם לבד בחדר אחר ולא איתך.

זה לא חיים ככה.. לא אומרת לתת לה לצרוח שעה אבל להרגיל אותה בהדרגה אחרי טקס שינה לישון לבד. גם אם בוכה שתי דקות להגיד לילה טוב עם ליטוף ופשוט לצאת מהחדר!!! וככה שוב ושוב עד שנרדמת לבד. יהיו שבועיים קשים אבל תקבלי את השינה והשפיות.

אפשר לזרוק עגבניות, אני אוהבת עגבניות

ומעדיפה ילד שיבכה חמש דקות וילמד לישון לבד מאמא מדוכאת ולא מתפקדת מרוב עייפות 

הבעיה באמצע הלילה

והיא מעירה לי את הגדול אז אין לי איך לתת לה לצרוח

זה התחיל כשהוצאתי ותה מהחדר כדי שלא תעיר אותו בבכי וככה התרגלה למיטה של אמא...

מלהמשיך ככה

תחזירי אותה לחדר של הגדול

כדאי לדבר על זה במשך הצהריים

אם הוא יתעורר בלילות הראשונים זה יהיה מתסכל נורא אבל בסוף הוא ילמד להמשיך לישון

וגם היא 

אני באמת חושבת שאין ברירה

היא ממש גדולה

וזקוקה שתציבי לה גבולות בריאים של שינה בריאה

זא אפשר ללכת לסלון אבל נורא קר שם בלילה

וגם שם היא נרדמת על הספה אבל מתעוררת שמעבירים אותה.

ולי עדיף שאסביר לו שכמה ימים הוא יישן בחדר של אבא 6אמא עד שהיא תתרגל לישון במיטה שלה? כי קשה לו ךהרדם החזרה ואז שהוא עייף יותר מפספס..

ולהסביר לו שעכשיו אחותו מצטרפת לחדר, אם הוא מצעורר ממנה להסביר לו מה הוא יכול לעשות עד שהוא ירדם חזרה.

יהיו שבועיים קשים אבל הם ילמדו לישון

זה יקל על הקטנה בקבלה של התינוק/ת החדשים למשפחה

היא כנראה מפחדת

גם בשמיני והבן שלי מאוד רוצה כל לילה לבוא לישון במיטה שלי.

לפני איזה חודש עשינו סטופ, כבר לא הייתי מסוגלת שיישן איתי.

פשוט לא ישנה אם הוא איתי במיטה.

והיו כמה לילות קשוחים אבל אח"כ למד.

נועלים את דלת החדר שלנו כך שלא יכול להיכנס לבד.

הבעיה שעדיין מתעורר כל לילה בין פעמיים לשלוש ומתעקש תמיד שרק אני אבוא להחזיר אותו למיטה.

אם בעלי קם צרחות של חצי שעה לפחות. אז בדר"כ אני קמה.

אבל לישון איתי זה קו אדום (עד לשעה חמש בערך שאז כבר אני משחררת ונותנת לו להיכנס לישון איתי) 

לדעתי תשימו את הקווים האדומים שלכם ואל תוותרו.

כמה לילות ותלמד לישון בחדר שלה ושזה לא אופציה לישון עם אמא.

מבינה שיש לך עוד אחד שהיא מעירה אותו אז אולי באמת לתת לו לישון בלילות האלו בחדר שלכם כדי שהוא כן יישן ולא תעיר אותו.

לישון רק במיטה שלה

וכדאי עכשיו כי אירי חידה העצבים רופפים לא פחות

גם אם היא תבכה ותתאכזב. ישנים רק במיטה.

בסוף היא תתרגל וירווח לך.

אחרי כל הנקה, הייתי שואבת מכל צד בערך 20 מל. זה לא הרבה, והיה יוצא לי יחסית בקלות.

וככה תוך 3 הנקות, הגעתי למנה של 120. פשוט הייתי צריכה להתארגן על זה במחשבה יום מראש, ולזכור לשאוב אחרי ההנקות.

בהצלחה!

וגם כשאת רוצה לצאת אז לרוקן הכל הכל ולתת את החלב הטרי למי שנשאר איתו, ככה את חוסכת לך שאיבה באמצע (או דוחה את הצורך, לא יודעת לכמה זמן את יוצאת) וגם למי שמטפל בתינוק הרבה יותר קל להתנהל עם חלב טרי חמים ולא עם הפשרות וחימומים (אם הוא לא מכניס אותו למקרר אפשר לתת אותו גם שעתיים שלוש אחרי השאיבה בלי צורך לחמם, אם כן מכניסים למקרר אז התוקף הוא בערך שבוע ואפשר להשתמש תוך שעה מהחימום)

אולי תכתבי לה מכתב?

תסבירי שכל כך חיכית שתהיו כולם בקשר טוב אבל כשזה קרה בפועל הזוגיות שלכם עוד לא היתה יציבה וזה הפר את האיזון ביניכם, וחיכית שתהיו שוב בקשר אבל גם עם הילדים באים אתגרים שמכנסים פנימה ודורשים רגע של התנתקות מהמעגל שסובב אתכם ואת מחכה שהדברים קצת יתאזנו ותוכלו להיות בקשר שוב

ואולי טיפה גם לפרט מה יכול לעזר/להפריע בניסוח נעים שהיא תבין

הצלחתי לגמרי להבין מה בדיוק מציק כרגע בהתנהלות שלה.

זה נשמע שאת מאוד טעונה כלפיה ואני יכולה להבין מצבים כאלה.

גם אני עם הרבה מטענים כלפי חמותי. כל דבר תמים שהיא תגיד יש פוטנציאל שאפרש אותו כקנוניה חובקת עולם נגדי ונגד שיטת החינוך שלי או לא יודעת מה. קשה לצאת מזה. וזה לא מגיע משום מקום, אבל מצד שני זה לגמרי לא בפרופורציה. והאמת היא שהיא אשה טובה שלכל היותר לפעמים קצת לא הכי טקטית כמו שגם אני לפעמים לא הכי... ובדרך כלל דווקא כן, ונזהרת לכבד אותנו. פשוט אלו יחסים כל-כך טעונים ורגישים... אז אני יודעת שזה ביחס שלי. ושזו המשימה שלי כאן ולא שלה. וככל שאשנן לעצמי ממש בקול חיזוקים עליי ועל האמהות שלי / מסוגלות שלי באופן כללי - כל ביקורת מדומיינת לא תיגע בי. וגם להזכיר לעצמי את הכוונות הטובות של הצד השני.

יכול להיות שמשהו דומה יעזור לך? אם מפריע לך שכאילו "מתערבים" לך, לחזק את עצמך מראש ואז לא תזיז לך שום התערבות?

לגבי זה שהיא מאוד מחפשת את הקשר אתכם, כמה אתם כבר באים לחמיך וחמותך? את אומרת שבכל מקרה לא כל כך נעים לך שם, אז בזמנים שכבר הקרבת ובאת האם אי אפשר להקדיש לגיסה יחסית הרבה זמן?

מקווה שזה לא מעצבן לקרוא אותי

פשוט אני קוראת אותך ואת בעצמך כותבת עליה כל הזמן שהיא באה "בקטע טוב", וזה נשמע שהיא "משגעת אותך" אבל שלא ברור לגמרי גם לך מדוע וכיצד. וזה דבר מאוד מציק ולא נעים. אם לא הבנתי נכונה - סליחה ממש, אל תתייחסי לדבריי.

בכל מקרה מאחלת לך - לכן - שתמצאו כל אחת את מקומה מחדש במערכת הזו,  שתעשה טוב לכולם. ובע"ה בקרוב היא גם תתחתן וזה בטח ימתן אוטומטית הכל.

לא הבנתי גם מה מפריע. התיאור לא ככ מובן אולי, אבל לא הבנתי

ומצד שני זנ אולי עניין של תפיסה.

בעיניי גיסה יכולה להיות לגמרי חברה ואני מאוד שמחה שיש לי חברה נשית כשהולכים לבעלי ושמחה לשבת ליד הגיסות שלי ולדבר איתן כשאני שם וגם מעבר. אנחנו יוצאות לשתות קפה ביחד והן באות אליי לפה והפוך. ממש כמו חברות.

גם בעיני גיסה יכולה להיות חברה, וזה לגמרי לא מצופה ממנה להבין שבגלל החלפת הסטטוס בין חברה לגיסה היא אמורה להוריד הילוך( למשל אני אם כבר אולי הייתי חושבת ההפך, שזה אמור לקרב עוד יותר... )

למען האמת יש לי עוד מה לכתוב בנושא, אבל לא בטוחה שיועיל לך. אם מעניין אותך לקרוא נק' מבט אחרת משלך אז תגיבי כאן ואשתדל לכתוב בהמשך

איך לווסת את הסיטואציה החדשה? לך ולבעלך אולי זה ברור אבל לה עדין לא.. אתם יכולים לנסות לנתב את זה בעדינות.. נגיד היא נדחפת מידי, מאמינה שזה לא בכוונה.. אז בעדינות לרמוז.. את אומרת שהרוב בנים אצלם אז אני יכולה להבין למה היא מחפשת את הקרבה שלך את גם חברה שלה עוד מלפני אז זה די מובן.. וגם את הקרבה שלו כי היא בקשר טוב עם אח שלה והיא מרגישה אולי שמשהו שם אבד.. אני לא הייתי רואה את זה ככה.. אם אני מבינה נכון את מה שאת מספרת..

היה לי מקרה דומה עם גיסתי שהיינו חברות לפני שהכרתי את בעלי ולא היה לה יד בשידוך ושהיא גילתה היא ממש שמחה אבל כשהתחתנו ונכנסתי לבית היה לה איזה משבר איתי והיא הייתה ממש קרה והמעבר מחברה לגיסה לא עבר לה חלק בהתחלה כיאלו היא הייתה צריכה לעכל את זה.. וניסיתי לא לעשות מזה עניין.. סה"כ היינו חברות טובות ולא היו בינינו מריבות בעבר או משהו.. ולאט לאט זה עבר לה והיא גם לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שהכניסה שלי לבית הייתה בשבילה מצד אחד מאוד משמחת כי היא מכירה אותי ושמחה שאח שלה התחתן עם מישהי שהיא מכירה ומצד שני היא אמרה לי בפירוש שהיא הרגישה שזה מערער אצלה את מקומה בבית.. הם מאוד קרובים בגיל וחברים טובים.. כמובן שהדברים לאחר מכן הסתדרו והיום אנחנו חברות טובות כל אחת יודעת את מקומה.

וסליחה לאולי לא היתי מספיק ברורה..

ניראלי כן כתבתי את הדבר המרכזי- שהיא נדחפת לנו לחיים

 וגם כנמצאים אצל המשפחה של בעלי יש לי (וגם לבעלי) צורך לזמן זוגי (גם אצל ההורים שלי) (זה נורמאלי לא?) אבל היא לא נותנת לנו.. ואני רואה איך התנהלות של גיסות (בכללי בחיים, גיסות מהצד שלי , במשפחה של חברות וכו) זה לא אותו דבר.. היא גם לא ככה עם גיסות אחרות. מבינה שזה כי הינו חברות לפני וכו אבל אנחנו כבר לא חברות ואנחנו עכשיו גיסות וזה משו אחר.. ולא חושבת שצריך ליהיות יחס שונה בגלל שהינו חברות לפני.. אבל אולי לה זה קשה להבין את זה ואז מנסה בכל הזדמנות ליצור זמנים של שלושתינו ביחד.. אנחנו רוצים לצאת לסיבוב- היא מבקשת להצטרף..שומעת שאנחנו נוסעים לסבתא, היא תבקש לבוא גם.. ועוד הדוגמאות שתתי.. וכשאנחנו לא ככ זורמים איתה היא ממש נפגעת..

אני מוזרה שזה מפריע לי? זה אמור ליהיות לי סבבה ולזרום עם זה וליהיות כל הזמן איתה??

כי לי זה רק עושה להתרחק ממנה יותר ויותר.. 

אם אין לכן עדין זמן של שתיכן ש*מיוזמתך* את מבקשת אותו ממנה, אז שווה לנסות,

(אם כבר יש כזה אז להעלות הילוך וליזום מדי הרבה זמן איזשהו זמן משותף של שלושתכם בתנאים שלך, העיקר שזה בא ממך והיא תרגיש שאין מה ללחוץ)

ובנוסף אולי נקודתית לפני כל בקשה שנראית לך מוגזמת לומר לה שכרגע אתם צריכים זמן לבד, בניסוח אחר שמתאים לך (ואגב אני מניחה שאחרי כמה פעמים כאלה מן הסתם,הבקשות גם יפחתו)

זה עניין של הסתכלות אישית ותלוי בהרבה דברים

אצלנו לפחות שבת אצל המשפחה כשהיינו הולכים לשבת שלמה היא לא זמן זוגי ככ אלא זמן משפחתי ולשם כך אנחנו נוסעים בעצם.. זמן זוגי יש בבית או לפני שהולכים לישון וכשאני או בעלי עם המשפחה שלנו אנחנו במוד משפחתי יותר וזה מובן לשנינו

אני בכל אופן מבינה את ה'קנאה' שלך לזמן עם בעלך אבל לא רואה את הדברים כמוך ובעיניי אין בעיה עם הדברים האלה בהנחה ואתם לא נוסעים בתדירות גבוהה

מקווה שתקבלי עצות מועילות ❤️

אז קודם כל היא כנראה טעונה רגשית מהמצב עצמו.

שנית, קשה למישהו מבחוץ לקרוא סיטואציה שלא מכיר

בכלל (נישואים)

והיא גם מרגישה בדידות כתוצאה מהרווקות וגם פתאום האנשים הכי קרובים אליה עסוקים בחייהם ללא צורך בה.

סתם ככה בלי קשר,להיות ליד אדם טעון רגשית יכול להיות סוחט ומתיש.

אני מבינה ממש את הצורך בפרטיות ואת התחושה כשמנסים להתערב, אותי אישית זה יכול לדחות ולגרום לחוסר נוחות...

אין לי ממש עצות, נשמע שהגעתם למקום יציב בזוגיות וזה משמח,ושבעלך יכול לתקשר איתה בפתיחות.

אני לא חושבת שנכון לפתוח את זה מולה.

אישית יכולה להגיד לך שגם לי יש קרובי משפחה שפחות נעים לי בקרבתם ואני נמנעת מליצור שיחה קרובה איתם.

מה שלא יהיה , אני מקווה שתמצאי את הדרך האידאלית להיות בקשר נעים איתה🙂

אבל זה היה לימוד שלי לתת מרחב , ואחרי שהתחתנתי שמחתי על כל פעם ששמו לי גבול ומתפדחת עד היום על הפעמים שלא שמו לי (הערב אנחנו לא יכולים לארח..כזה, לא חייב להיות בצורה חריפה או פוגעת.) 

קשר בין בעל לאישה הוא כל כך מיוחד ושונה, במיוחד בהתחלה כשבונים אותו

שלפעמים כל הערה או מחווה שנראית מהצד כ"שום דבר" או חוסר הבנה של הגיסה, עלול להיתפס אצלך כפגיעה של ממש בביחד שלכם.

אני מניחה שאת אישה רגישה ששמה לב לניואנסים וכל דבר עוד יותר פוגע בך.

יודעת על עצמי, כשמשהו נתפס כלא טוב לאינטימיות שלי זה ישר מאיים ויש את הרצון הילדותי לכאורה כמו שכתבת, שזה "ייעלם" מהחיים שלך

שהאיום (לא משנה שזו מישהי שהייתה חברה טובה, כרגע היא נתפסת כמשהו שיכול להזיק...) ייעלם מהמערכת הזוגית שלכם.

ולפגוש זאת שוב ושוב בשבתות משפחתיות, ולהצטרך להיות נחמדה מול משהו שנתפס בתת-הכרה כמאיים או מזיק או מפריע לזוגיות שלי- זה פשוט מתיש.

אני אוסיף שיש גם הרבה הלכות ומנהגים ביהדות שכל המהות שלהם היא ליצור לגבר ולאישה את הביחד שלהם

מן וואקום שהוא רק שלהם

לא הכל משתפים, לא הכל של כולם לא משנה כמה אנחנו אוהבים את המשפחה או הקהילה או העם... יש לנו ביחד שלנו.

זו בעצם יצירה של מרחב זוגי, או תחום.

יש גבולות משאר העולם.

וזה שאת מדברת על זה עם בעל והוא מבין ומשתדל לשמור יחד איתך על התחום שלכם -זה נפלא!

מצד שני,

כתבת בדרך אגב שיש לך בעיה עם חמותך ומשהו לא נעים עם אישה נוספת של אחד האחים שם.

מה שהביא אותי למחשבה שאולי המפגש הספציפי עם המשפחה הזו, משהו בדינמיקה

מערער על תחושת הגבולות הפנימית שלך.

בסוף התחומים והשירה על הגבולות ועל מה שטוב לנו

מתחילה מתחושה חזקה פנימית של ביטחון, איפה זה אני ואיפה שאר הסביבה.

אם את מחוברת לאיזון שלך, למוקד שבך, יותר קשה לערער אותך.

את מסבירה בנימוס ובלי פאניקה כשמשהו לא מתאים לך,

ואם קורה משהו שלא מתאים (למל הגיסה מצטרפת לטיול שהיה עדיף לכם להיות בו רק זוג) הוא לא מערער כל כך.

יש לו פחות יכולת להזיק - כי המוקד שלך חזק ובטוח וזו בסך הכל הפרעה שולית וממשיכים...

אם את פחות מחוברת למוקד שלך, פחות בטוחה בגבולות פנימיים מאיזושהי סיבה מודעת או לא

(זה יכול להיות כי את חושבת שהם בסך הכל נחמדים ואולי את מפרשת לא נכון

זו יכולה להיות תחושת אשמה שפעם הייתן חברות

זכרונות וחוויו תמהילדות שלך, מהמשפחה

חוסר ביטחון כללי ואולי המון סיבות אחרות)

אז כל "הפרעה" קטנה נתפסת כאיום

כל חדירה לגבולות שלך מזמינה את הנפש להלחם על מה שחשוב

כל ביקור הופך לכמעט קרב סמוי

ואת מותשת מלהיות שם...

מזמינה אותך לערוך בירור, לבד או עם אשת מקצוע, מה המקום של הגבולות הפנימיים של מול הסביבה

מה צריך לדייק, ללא רגשות אשם

וככה בעזרת ה' תגיעי שלווה לביקורים המשפחתיים

ויצטמצמו הבעיות עם כולם...

זה לא פשוט בכלל, התהליך.

אבל הייתי שם וזה ממש משתלם!

ארחיב לך אחכ

האלטרנטיבה זה תאומים אז נראה לי שטרמפיסט נוח עדיף בעליה.

זה ממש מעצבן במדרכות?

והיה לך כמו בתמונה? מרגיש לי שזה טוב מדי מכדי להיות יעיל ונח. 

לי יש טרמפיסט אחר ולא עולה איתו מדרגות כשהילד יושב בו

לגיל קטן גם לא נח

וגם לירידה ועליה ממדרכות

עגלת תאומים נח בהרבה בעיני

ויצא לי גם לשים תינוקת בטיולון, כשהגדולה יותר יצאה.

מה זה מרחקים?

הייתי הולכת איתם 20 דק לכל כיוון

ואחרי ארבעה הריונות וכמה שנות נישואים טובות בין לבין, אני עדיין לא יודעת להגיד אם זה חוסר דאגה או שהוא דואג בדרכו שלו, שעדיין לא גיליתי מהי וכנראה לעולם לא אדע.

אציין שאני בהריונות מספיק הורמונלית כדי לא להצליח לקלוט ניואנסים, שאולי כן היו שם והביעו דאגה.

כן מציעה לפתוח את זה איתו בעדינות בזמן מתאים, להגיד לו איך את מרגישה את הדברים ולסייג שכנראה זה לא ככה, אבל זה מה שאת מרגישה, ולהגיד לו מה היה משמח אותו שהוא היה עושה, כלומר איך דאגה צריכה להתבטא בפועל בעינייך.

לא להשאיר את זה מעורפל. יש גברים שמתקשים להבין מה האישה הייתה רוצה שיקרה במיוחד כשאנחנו הורמונליות.

לדוגמה במתנות אני בכלל לא מצפה שיקנה מתנה בלי שביקשתי לא רק מה אני רוצה, אלא גם באיזה חנות ואיזה מקט.

ככה לפחות ירגיש שהיא בהריון

אני בהריונות ממש מתפנקת

לא כי סתם באלי, אלא כי זה ממש צורך. העייפות הבחילות הכל..

בהריון הראשון הוא קצת לא הבין מה הסיםור, התארחתי אצל אחותי וביקשתי ממנהה לתאר כמה ההריון קשה לה, ככה הוא הבין 

אצלי זה מגיע גם עם חוסר מסוגלות (בסיסית ביותר!) להכין אוכל.

יכולה לשתף שזה היה שיקול משמעותי בהחלטה שלי אם להכנס להריון נוסף.

חיבוק ענק ❤️

ומצטרפת למילים של אמאשוני, זה לגמרי יכול להשתפר עם תקשורת טובה 

קצת "להתמסכן"

לא בקטע רע ובאמת להתמסכן,

אלא להתפנק ולהדגיש לו מדוע הפינוק בא.

אני בהריון,

אני אוכלת בשביל שניים,

ישנה בשביל שניים,

חייבת שוקולד כל בוקר וכו וכו'.

לדבר ולהסביר לו,

שאת מרגישה חלשה ורוצה דאגה שהיא חוץ מהעזרה הטכנית, יחס ותשומת לב... ופינוק

 כי אני שבר כלי.

מקיאה בלי סוף.

מבוחלת.

חלשה.

לא זזה מהמיטה כמו חולה שסופה מגיע.

אז יוצא מזה שבעלי דואג לי מאוד ולא רק דואג הוא סועד אותי כי אין לי אמא או חמות שיבואו ויעשו את זה...

אבל אם הייתי מראה לו שהכל טוב איתי למה שידאג לי?

הוא גבר טיפוסי. הוא רואה שהכל טוב אז הכל טוב.

הוא לא אמור לנחש שהיריון זה כזה קשה הוא לא היה אף פעם בהיריון.. הוא לא עבר הדרכה.

מספיק היה לו לראות אותי חצי מתה והוא טיפל בי במסירות ולא פצה הגה...

בו נראה לך שהוא אמור להתנהל בצורה מסוימת..

ואז מבאס שהוא לא

אבל בואי תנסי רגע להשתחרר ממה שאולי ראית או שמעת מבחוץ

מה את באמת רוצה וזקוקה ממנו?

תנסי לדייק מה זה הדאגה הזאת ? איפה את זקוקה שהיא תתבטא? מה זה יתן לך?

תמקדי את זה בבקשה ספציפית אחת או שתיים

תשתפי אותו בצורך באופן חיובי ..בלי האשמה הוא ביקורת

לא לומר-אתה לא דואג לי

אלא

היתי שמחה אם כשאני חוזרת הביתה מהעבודה אז תציע לי לשבת רגע לנוח ותכין לי כוס תה

יעשה לי טוב אם כשאתה יודע שהיה לי יום עמוס אז תשאל איך אני מרגישה גם מצד ההריון

היה לי כיף לקבל פעם בשבוע איזה שוקולד קטן עם פתק

תסבירי גם למה- זה נותן לי להרגיש שרואים אותי ,שמעריכים את המאמץ שלי בלסחוב הריון,זה מחזק לי את התחושה שאנחנו שותפים בזה יחד..וכו

תופעות לוואי.

אז אל, אל תדפקי לו מחברת בראש.

פשוט תספרי לו שאת מתגברת על עייפות, אולי בחילות, ותבקשי ממנו ברחל בתך הקטנה. 

עונה מרוכז...

@אמאשוניתודה על הנירמול. אני חושבת שזה נובע גם מהפחד להתרגש מההריון ולכן מעדיף להכחיש. זה הריון אחרי המתנה לא קצרה...

גם הוא מבחינתו לא מבין מה אני רוצה ממנו, וטוען שהוא מתייחס ודואג.

@רינת 24נכון, הוא לא דאגן בכללי. נגיד קרה שנסעתי למקום ''מסוכן'' בלילה, ולא הייתה לי קליטה וההודעת עדכון לא נשלחה לי. אז הוא לא התקשר לחפש אותי, אבל אחרי זה אמר לי שלא היה רגוע שלא כתבתי לו, אבל זה לא שהוא התקשר אלי.

@בתי 123לטרטר? הוא בעלי, לא בובה...

@מפלצתונתתודה!

@112233445566@נביעה אני באמת מסכנה, אבל להתמסכן זה משהו שהוא תופס כחולשה, ותכלס גם אני. בכל מקרה, כשאני שוכבת על הספה ואין לי כח לזוז אני נראית מסכנה, אין לי ספק. אבל גם אם הוא יגיע לראות מה איתי זה לא שהוא יעזור לי גם אם אני מבקשת במפורש.

@דובדובה@כמו🐌תמסזה הריון עם דימומים, ומאוד לא פשוט. ועדיין לא יפריע לו שאני עושה קניות או שאני אעלה אותן הביתה אני זו שצריכה לבקש ממנו שילך להביא את הקניות.

@בן בא לנו נכון, הגיוני שאני צריכה להיות יותר מדוייקת בבקשות שלי.

תודה לכולם, בעיקר על המקום לפרוק ועל ההזדהות

תעשי הזמנה באונליין.

חיבוק על התחושה. בטח יש בו גם הרבה דברים טובים... זה באמת מאגיז שלא מבין לבד אבל מה לעשות... את תשמרי על עצמך והעובר ❤❤❤

נראלי בדברים האלה זה באמת לדבר לדבר לדבר...

וגם להזכיר שכל זוג זה אחרת

ולא לנסות ליצור לעצמנו תמונה של איך כולם מתנהגים ולהתבאס שזה לא ככה

.

לפעמים דברים נראים לנו מהצד ומבפנים זה פשוט עולם אחר...

שיהיה הריון קל ותינוק בריא!!

קצת יעצבן אבל אם אין אני לי מי לי?

אם לא תזכירי לו בעצמך זה לא יבוא לו באופן טבעי

הוא באמת לא עובר את ההריון בפועל, זה לא שהוא לא מודע להריון

תשתפי הרבה ותקבלי ממנו תגובה בהתאם

שאם את עושה קניות ומרימה אותן, למרות שקשה לך ואת סובלת מדימומים, זה נראה מהצד שהכל בסדר.

או במילים אחרות - אם את רוצה שיראה שקשה לך, תראי את זה בעצמך קודם

במצבך לא עושים קניות, מזמינים משלוח הכי הרבה

ונחים הרבה. תאפשרי לעצמך

זה לא נקרא להתסמכן, זה נקרא לחיות את המצב שאת נמצאת בו. מתוך זה שאת מניחה את האחריות שלך לבית בעת הזו - הוא ייאלץ לקחת אותה.

אם את לא מניחה אותה בצד, את גם מפסידה את לקיחת האחריות שלו, וגם צוברת על זה שהוא לא מעריך או דואג אבל מבחינתו אם את מתפקדת כרגיל, אז הכל בסדר.

בגלל ההתנהגות הרגילה שלו.

אני שומעת חברות שהבעלים שלהם מסיעים אותן, מכינים להן, מביאים להן,

רק בעלי - עסקים כרגיל.

מזל שהקב"ה לא שומע בקולי ומביא לי כל הזמן הריונות נוספים וילדים נוספים.

מצטערת שאין לי פתרון.

חיבוק. 

לכל זוג הדינמיקה שלו.

לדעתי -

א. להציב גבולות.אם אסור לך אדרבא, אבל גם אם זה ''רק" מאמץ, את אומרת- עקב ההריון אני לא יכולה לסחוב קניות. מה אתה מציע לעשות?

ב. לומר בבירור מה הצרכים שלך- אני הולכת לנוח, סומכת עליך עם שאר הילדים. אני חייבת את המנוחה הזאת.

או, אני נוסעת מחר לבדיקה, אשמח אם תוכל לחתוך לי סלט מפנק שיעזור לי בבדיקה.

ותמיד תגידי תודה. שום דבר לא מובן מאליו. אל תשווי למה שקורה אצל אחרים.

לפעמים מה שבעינינו נקרא לדאוג לא מתורגם ככה בצד השני.

בעלי לא דואג לי באופן מיוחד בהריונות, זב"ה ההריונות שלי בסדר גמור ובאמת אין צורך בדאגה מיוחדת.

אגב אצל הנשים מהמשפחה שלו ההריונות מאד קשים עד חוסר תפקוד, ולפעמים יש להן ביקורת על ההתנהלות שלו/שלנו אבל ב"ה אני יכולה לתפקד כרגיל ולרוב אין צורך בהתגייסות מיוחדת מצידו.

אולי הוא לא מרגיש כי את משדרת שהכל בסדר?

בעלי גם בהריונות ממש מתנהג כרגיל שום דבר מיוחד..

היה לי באחד ההריונות דימומים ראיתי שרשמת שיש לך  ואת עושה קניות???? את באמת משדרת ענייניםכרגיל שיש דימום תנוחי!! אל תעשי קניות בכלל

מה שכני למדתי אחרי 4 הריונות במסתכם זה

א. לשדר באמת מה שאני מרגישה יש לי בחילות אומרת.

יש דימום עולה לנוח נקודה ולא מעניין אותי מה יש סביב (אחד מההריונות התחיל לי דימום ביום שלפני שמחת תורנ היו אמורים לבוא אלינו מלא אורחים ביטלתי את כולם ועליתי לנוח גם עם הילדים לא יצאתח לביכנס בניגוד לכל שנה..בעלי לקח אותם)

ב. לדאוג לעצמי אני רעבה ויעפה אני מתקשרת אומרת עבר עלי יום עמוס מתיש אני יעפה אני מזמינה אוכל פשוט דואגת לצרכים של עצמי אני לא מרגישה טוב אז לא עושה אני עם סימפיוליזיס אז אני לא יכולה לשים תילדים כל יום כי מאוד כואב לי וכן הלאה

ג. וזה אחד הדברים הכי חשובים בעיני לספר לו מה עובר עלי כי הוא באמת לא יודע לי יש 3 צמודים ככה שיוצא שאחרי הלידה ה3 הייתי קמה מלא בלילות כי היו לנו ממש 3 תינוקות ביום הוא לא היה מבין למה אני סמרטוט עד שלא התחלתי ממש לספר לו כמה כני קמה בלילה ומה אני עושה עם כל ילד ומאז הוא ממש מקפיד שאנוח במהלך היום ואפילו תוך כדי שאני מנמנת אני שומעת אותו אומר לילדים אמא ישנה ולא מפריעים לה!

אז פשוט ממש לפרט לבעל מה מרגישחם ומה יעזור לך זה נותן להם יותר להבין

יש לידות כאלה ויש כאלה.

שהכל הולך חלק ומהר ובלי סיבוכים וחוויה טובה

לכל אחת הסיפור שלה

ואין מה להלשיך עליך שום דבר

ובואי לפרטי יכולה לספר לך את הסיפורי לידה לשי שב''ה היו ממש טובים 😃

מה שמשנה זה החוויה של האישה בסופו של דבר

לידה מהירה היא לא בהכרח קלה יותר כי החוויה מורכבת יותר מזמן הלידה נטו.

זו דעתי לפחות

היא נתקעה שעותתת על פתיחה 3, אבל יצאתי עם חוויית לידה מהממת, הרגשתי מעולה אח"כ ותפקדתי כרגיל בלי צלקות נפשיות

אז משך הלידה לא אומרת.

ב 2 הלידות הראשונות תוך כמה שעות מהתחלת זרוז ילדתי, וב 2 האחרונות היא נתקעה שעות אז אין קשר לגוף, מבינה שהכל מאת ה' וצריך להתפלל גם על זה

אבל זה שהתקדמה מהר לא אומרת שהחוויה טובה יותר

הייתי אומרת אחרת, הלידה התקדמה מהר

תוך 12 שעות הפתיחה 1.5 עם פיטוצין עד פתיחה מלאה

הייתה חוויה מדהימה!!!!!

מיילדות מושלמות ונעימות

דולה מלווה שמאחלת לכולן

וואקום שלא הצליח

ניתוח חירום

אירוע pph

דימום פנימי לא מוסבר

עוד ניתוח של 3 שעות כדי לטפל במקור הדימום

ועדיין תודה לה' הייתה חוויה מדהימה

מי ששומע את זה יכול לחשוב שזה נורא

אבל אני חושבת שהייתה חוויה  מעולה

זה לא האורך

לא איך זה הסתיים ועם כמה תפרים

לא שהתוכנית הייתה שונה ממה שהכנתי בתוכנית לידה

זה ההסתכלות שלנו על החוויה השמימית הזאת

על החוויה הזוגית האינטימית בתהליך שלנו להפוך להיות הורים

אין יותר מרגש מזה

תודה לה'!!!!!!!

לא ההתרחשות בפועל

הלידה הראשונה שלי היתה ארוכההההה

מעל 30 שעות

והיו רגעים ממש קשים וצירים מטורפים ופתיחה מלאה שעותתת

ותפרים

והחוויה שנשארה בסוף היתה מטורפת ועוצמתית הכי מכל הלידות

דוקא מתוך הקושי- ממש גאה במי שהיתי שם! כמה כוחות גיליתי על עצמי

כמה עוצמות כמה תפילות וחיבור לה'

כמה התרגשות מהפלא הזה שיצא ממני

ואחר כך כל הלידות היו ממש מהירות ב''ה

וחלק עם חוויה מדהימה וחלק בערך..

ועדיין הראשונה השאירה את הרושם הכי חזק

קלות ומהירות יחסית.

אגב לידה שנתקעת זה לא אומר לידה לא קלה.

וסיפרתי את זה כדי להרגיע אחרות

רק שאצלי הלידות היו פיצוי על ההריון😅😉

אחרי ההריון הראשון שהיה כלכך קשה ככ קיויתי לחוויה טובה בלידה.. והיתה לי לידה ממש קשה וטראמותית

ואני ממש זוכרת את עצמי אחרי הלידה בוכה על זה שההריון היה כזה קשה למה לא יכלה להיות לי חוויה טובה מהלידה😕🙈

בלידה השניה לעומת זאת לא היתה לידה קלה אבל היא היתה מדהימה ממש בעיני וזה כן היה פיצוי כי גם ההריון הזה היה זוועה

הלידה הקודמת שלי היתה מדהימההה

שעה מאז שהגעתי לבית החולים.

מילדת אלוםה ורגועה וזרמה איתי בראש שלי...

כולם שמעו ממני על הלידה המהממת והחויה הטובה.

זה היה לפני שנה וחצי, לא נצח..

היום בביקורת אצל הרופאה היא נוברת לי קצת בתיק

'אני רואה שהיה לך וואקום בלידה האחרונה בגלל האטות בדופק'

מהההה

בעלי אומר לי כן בטח היה באה רופאה צרחה שיש האטות בדופק וכל המחלקה שומעת את הצפצופים ושחייב ניתוח את לא זוכרת....

לא. לא זוכרת. היה לי לידה מדהימה! אני אומרת לו. אתה לא זוכר זה הלידה עם המילדת התותחית! הואקום זה מלידה אחרת בטח..

כן הוא אומר אבל בסוף היה פאניקה והרופאה שבאה צרחה שאת חייבת לשכב - הייתי בעמידת שש- ועשתה לך שם משו ומשכה את התינוקת.

מההההה

שוק.

בחיי לא זכרתי כלום מזה

אבל תעוד הלידה במחשב פלוס הזכרון של בעלי מעידים...

החויה כנראה לא ממש קשורה למציאות.... אין לי הסבר.

אם את רוצה לשמוע כיוון הפוך אז אני ילדתי ברגע שעליתי על המיטה בחדר לידה, רצתי מהרכב עם צירים מטורפים, צעקתי לכולם, איפה חדר לידה, איפה חדר לידה? ידעתי איפה ,רק שהלחץ באותו רגע גרם לי לשאול איפה חדר לידה, אפשר לומר שאם לא היה לי כח לרוץ אז הייתי יולדת בחניה.

אגיד לך, ב"ה שזה עבר בקלות והגעתי ללידה מסודרת ולידיים מסורות של המיילדות.

לא אסתיר שיש בזה מעט טראומה, הכל קורה ככ מהר.

כל אחת ,למרות הקושי שעוברת צריכה להאמין, לא רק צריכה להאמין, לדעתי חייבת להאמין שמה שעברה נכון בשבילה, ולא כל מה שנראה לנו מהסיפורים ומהשרשורים בפורומים יקרה לכל אחת.

חשוב לדעת שיש לידה ארוכה/קצרה , יש לעיתים מצב של ניתוח, הכל יכול לקרות.

בתחום אחר ,אני מתמודדת עם סיפור ארוך ותקוע שלא מתקדם.

כל אחת והנס הפרטי שלה.

מאחלת לכולם לידות קלות, העיקר בשמחה ובידיים מלאות והרבה ניסים.

בשבוע 37, בלי התראה מוקדמת, ותוך שעתיים מאז שחניתי בפתח בית החולים. לידה טבעית מופלאה בלי אפידורל ותפרים.

וזה באמת משגע

חיבוק

מבחינת יעילות אין סיבה שזה לא יעבוד, זו צרבת ככל הצרבות...

זה מה שהרוקח המליץ לי בפעם האחרונה.

פשוט תענוג.

לוקחת פעם ביום וזהו שכחתי שיש כזה דבר צרבת.

ואז הרוקח אמר לי- תבדקי שוב עם הרופא שלך, אני לא חושב שזה מותר בהריון🤦‍♀️ויש לי תור לרופאה רק עוד שבועיים, בינתיים אני סובלת כל יום.

לקחת כל יום?

אבל לא לקוחת אחריות

לראות את יום הטבילה כהזדמנות להתחבר יותר לגוף שלנו,

לשים אליו לב,

לאהוב אותו,

לטפח אותו,

להרגיש יפייפיה, נשית,

להקדיש לו את מלוא היחס החיובי והאוהב ותשומת הלב

לעבור איבר איבר בגוף ולהודות לקב"ה שהכל בריא, שאני בריאה,

שהכל מתפקד ב"ה,

ניקיון, טיפוח, ממש ה"עיון" הזה שעושים וכל ההכנות - הן הזדמנות מצוינות להתחבר מחדש לגוף ולאהוב אותו ולשמוח בו, כל איבר וכל פיסה מהגוף. תודה לך ה' עליה!

הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולהתבונן גם בצד החיצוני ולהקדיש לו את הטיפוח הכי טוב שמגיע לנו, ממש "טיפול 10,000"

ומתוכו לשמוח גם בפנימיות שלנו.

רק מזדהה עם ההרגשה

גם בשבילי זה תיק רציני

אני פשוט עושה את זה כי זה משהו שצריך לעשות

שכל מצווה צריכה הכנה

גם הכנות לטבילה הן מצווה בפני עצמה וצריכות הכנה

אני לא יודעת כמה ההקבלה תדבר אלייך, אבל אני מצליחה להקביל את זה למצוות אחרות, למשל הכנות לשבת.

כמה טורחים ומנקים וקונים ומתרוצצים ומתעייפים. ואז באה שבת, שהיא מצווה בפני עצמה.

אפשר להסתכל על זה כ- אוף! הגיעה שבת ואני עייפה ולא עשיתי קניות וכמה בישולים וכלים, או להסתכל על זה כ- אני זוכה לטרוח למען שבת המלכה.ואז ההכנות עצמן יכולות להפוך לעונג. חוץ משבת עצמה שנהנים ממנה ומתענגים עליה כי טרחנו הרבה ועכשיו הבית נקי, הבגדים מכוהצים, השולחן ערוך יפה, האוכל טעים לי ומיוחד לשבת, אני קוראת ספר שאני אוהבת .

עם מוזיקה טובה תוך כדי בישולים או שיעור/ פודקאסט, וכד

אותו דבר בטבילה

אבל זה מצריך הכנה מוקדמת להכנה

למשל - כדי לא להיות בלחץ עם הלשון בחוץ עושים קניות לפני, ולא משאירים הכל לשישי, מנקים ומסדרים חלק מהבית.. קוניםחלק מהאוכל מוכן אולי.. או בקיצור - תכנון מוקדם

אותו דבר בטבילה - את יודעת שאת טובלת ביום x, אם זה מרגיש לך לחוץ אל תעשי הכל בלחץ באותו יום. ותהני מההכנות. מהסרת שיער וסידור גבות אם את עושה, מסידוכ המיטה והחדר לקראת, מצעים חדשים וריח נעים בחדר, סט טיפוח נעים כזה לאחרי או פיג'מה מפנקת. לדאוג שילדים לא יהיו עלייך ביחד עם ההכנות אם יש ילדים, זה עולם אחר התארגנות בנחת או בלחץ מבחינתי לפחות.

וגם - את נהנית מהאחרי כמובן.

זה בפן הגשמי של ההכנה

בפן הרוחני של ההכנה אני חושבת שכדאי ללמוד קצת על הזכות הזו שיש לנו הנשים בעצם הטבילה..

זו מצווה שלא נמשכת לנצח בעז"ה וכדאי לקרוא דברי חיזוק כדי להרים לעצמנו, וגם על מסירות הנפש של דורות קודמים. הכנה גשמית ורוחנית למצווה היא הכנה שלמה ונכונה יותר בעיניי. אבל צריך להקדיש לזה זמן ובדורנח עם כל העומס, לפעמים לא מוצאים זמן להתפנות לזה

מסייגת ואומרת שאני יודעת שיש נשים שזה לא מדבר אליהן כי יום הטבילה יכול להיות טעון מאוד נפשית בשבילן מכל מיני סיבות.

אבל ככה זה בכל אופן בשבילי

כאלו - הניקיון - זה גם ביומיום, תכלס

אז מה ככ מסובך בזה?

הלק והציפורניים?

מקלחת רגילה ביומיום, רבע שעה, ודי

פה, זה כם הכנות אחרות..

ציפורניים

עור יבש ברגלים

הסרת שיער

מסרק סמיל בשיער

נקיון אאזנים

צחצוח שיניים יסודי מהרגיל....

ועוד...  

זה כן התעסקות אחרת אצלי..

וגם הנסיעה לממקווה והטבילה עצמה

ומסרק של גברים הוא מאסט כדי לוודא שכל השמפו נשטף אז מה נשאר? לנקות טבור? זה כלום..

זה נראה לי יותר המתח לעמוד ערומה מול אשה זרה שמעיינת בגוף 

מהיר

לא כואב

וממש יעיל

בכלל לא צריך קוסמטיקאית

הן בצבע ורוד

מסרק של גברים זה מאסט? ממתי ? 😳

בחיים לא עשיתי את זה

השמםו נשטף במים, מה יש להוסיף מעבר?

אבל נשמע שלכל אחת כאן יש מילון מונחים שונה מאוד

לי אמרו להסתרק במסרק כדי להוציא את הקשרים.

1. אני לא יודעת כמה משהו שלא קל לבצע, יהפוך להיות באמת יותר קל מסיבה כלשהי... לפעמים פשוט צריך לקבל את זה שתמיד בדרך למטרות טובות ויפות יש גם עבודה שחורה. וזה בסדר אם מנסים ולא מצליחים לאהוב או להתחבר.

2. בימים שהיה לנו בית מקדש, היינו צריכים לשמור על דיני טומאה וטהרה. לא רק נשים, כולם. היו לזה הרבה משמעויות בחיי היומיום. מאז שחרב בית המקדש, כל הדינים האלה לא רלוונטיים חוץ מאשר במקום אחד יחיד ואחרון- בקשר שבין איש ואישה. אפשר ללמוד מזה כמה חשוב וחביב היחוד שבין איש לאישה- כמו להיראות לפני ה', לפגוש את השכינה. צריך לעבור דרך המקווה, מקור מים חיים, כאילו להיוולד מחדש, לכבוד המפגש הזה שטומן בחובו אפשרות של הולדת חיים חדשים, בריאה נוספת יחודית וחד פעמית של ה' בעולם.

כי תכל'ס זה לא דבר קשה ההתארגנות. אפילו כיף שיש יום ייחודי לטיפוח. אבל אני גם מרגישה שצריכה למצוא תחבולות ליצר הרע.

מה שלי עוזר זה לפרוס את ההכנות שלא יהיו ביום אחד, אפשר להתפנק אצל קוסמטיקאית שפם/ גבות/ פדיקור (אותי זה מטריח ויותר קל לי לעשות לבד, אבל מדי פעם זה פינוק וכיף)

לא לעבוד קשה ביום הזה, לא להגיע עייפה

להתפנק באוכל מוכן או כזה שקל להכין

כבר מעל שנה שאני לא טובלת.

ההתקן הפסיק לי את הוסת.

ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לייחודיות שבהכנות לטבילה.

מודה לבושתי שרק בזכות הטבילה הקפדתי על רמת טיפוח מסויימת..

בנוסף למדתי מהמדריכה שלי לנצל את ההזדמנות ולעשות בדיקת שד עצמית אחת לחודש- ממליצה מאד לאמץ משום ונשמרתם לנפשותיכם

לי זה עבודת המידות מהרציניות שלי

מוזיקה בזמן ההכנות!

לפנק את עצמך ולפרגן לעצמך כשאת מצליחה להתגבר ולעשות משהו בהכנות בימים שלפני

ללכת למקווה כיפי ונעים

ללכת למקווה עם בלנית כיפית (כמה שמאור פנים עושה טוב בנשמה! מלמד אותי גם להאיר פנים לאחרים, לאנשים השקופים לכאורה)

לזכור שאני חלק משרשרת הדורות של טהרת ישראל וזו זכות גדולה

לוודא שאין משהו שאת עושה וזה אולי החמרה (לא מדברת על קולות... אלא החמרה שלפי ההלכה לא צריך כמו לסרק 3 פעמים עד שאין שום שערה על המסרק... אל תשאלו איך אני יודעת)

להתפנק מדי פעם אצל פדיקוריסטית לפני המקווה... (אני לא מורחת לק, רק נהנת מהטיפול והסרת העור הקשה שעושים לי)

אולי ללכת באותו יום לטיפול מפנק כלשהו... חלום שלי רק שבעייתי עם השמן שעיסוי משאיר על הגוף לפני המקווה🤔

ואת אלופה אלופה אלופה על השרשור הזה! 

1. לחלק את ההכנות! מציל ממש.. לא הכל באותו יום!

אמאלה עד שגיליתי את זה פשוט נגמרתייייי כל ליל טבילה!!!!

באותו יום אני לא מתאפרת,מסירה הכל יום לפני.

יום לפני: צפרניים בידיים, רגליים, אם צריך גם הורדת שיערות.

מה נשאר?

סירוק, צחצוח, מקלחת... זה כל כך מוריד מהעומס!!!

2. לשתף את הבעל בעומס- ושאת מצפה לפנוק אחרי כן😉  ..ושיעריך..

3. אנחנו אחריי המקווה יוצאים לדייט זוגי באיזה מקום.. מסעדה וכזה.. גם כי אני תשושה וחייבת פינוק, וגם בשביל תחושת החיזור המהממת בין המקווה עד קיום היחסים: זה זמן מדהים ממש.. ששווה להרחיב עליו ולשמוח בו ולתת לו את הדעת.. לא ישר למיטה וזהו..

פתאום יש משיכה וחיזור ואי אפשר כי אנחנו בחוץ אז רק נגיעות חטופות.. או קרבה בשולחן.. זה ממש כיף ומחבר.

ממליצה בחום! ואת את גם מצפה לדייט הזה ולהרגיש שוב מחוזרת ויפה אז שווה את הטרחה😅😅

4. לא לא לא לא לטבול מאוחר כשאת גמורה מעייפות!!!!

הכי מוקדם שאפשר!

זה גם משנה את פניי הטבילה- מסיוט מעייף, למשהו נורמלי לא כשאת גמורה ורק בא לך לישון....

לנו היו 3 שנים של שבועיים שבועיים: אני מקבלת כל 25 יום😏 שזה ממש קצר.. אמנם זה טרחה, אבל זה שמר לנו זוגיות "עם דופק"- כל חודש דייט זוגי, געגוע, ביחד,ושוב געגוע....

בכל מצב, משתפת אותך, אולי משהו מכאן יעזור!

בהצלחה ממש בתקווה, שיהפך לזמן טוב משמח ומחבר💜💜💜

שנאסרים רק ברגע יציאת הראש (או אם רואים דימום לפני כן)

משמעותי לי ממש! יולדת רק עם בעלי, בלי אפידורל וזה עוזר לי ממש. הוא לגמרי עוזר פיזית, גם בשלב של הלחיצות.

אבל לא יודעת אם אפשר לבחור לפי מי ללכת בנושא הזה 🤔 כאילו אם אתם אשכנזים את עדיין יכולה להחליט שאת הולכת לפי הרב עובדיה?...

אני חושבת שברגע שקיבלתם את הפסיקה ואתם הולכים לפיה, כדאי לחשוב מה יכול לעזור (למשל לקחת דולה. ויכול להיות שלחזור לרב עם אמירה שבעלך הוא היחיד שיכול לעזור אז תהיה פסיקה שונה? כמו שבמצב של תמיכה פיזית ללא חיבה במקרה שהאישה צריכה, נגיד  לתמוך בה ללכת לשירותים אם מסוחררת מאוד או משו כזה.. אז יש הקלות. אבל לא באמת מבינה בזה, שווה בירור)

כדאי לך להתכונן לאפשרות של תמיכה ממישהו אחר בלידה (דולה, אמא וכדומה), כי את לא יודעת איך תתפתח הלידה.

אצלי אישית בשתי לידות (מתוך ארבע רגילות) היה דימום ממש בהתחלה... וזה משהו שקורה. ואם הייתה לך לידה מהירה בפעם הקודמת, זה יכול לקרות שוב, ואז מהר מאוד תגיעי לפתיחה מלאה ובעצם למצב של אסורים.

מבינה אותך מאוד על הרצון, אבל באמת כדאי להתכונן בכל זאת לאפשרות שבעלך לא יוכל לעזור לך...

לידה קלה ובריאה!

אבל אותי אישית כן הרגיע לדעת מה מותר ומה אסור וכמה.. ולדעת לפי זה גם בעצמי מתי אנחנו עוד יכולים להיות קרובים.

אמא שלי הייתה איתי בשתי הלידות והן היו מאוד שונות אחת מהשניה במובן הזה(ובעוד כמה) ועדיין הידיעה מה מותר לעשות, והאפשרות אם הנתונים מסתדרים, עזרו לי מאוד.

וההנחיה שקיבלנו הייתה שמותרים עד שיש דימום משמעותי שאנחנו רואים(כלומר דימום שאי אפשר לפספס או שראינו מסיבה אחרת..)

או

פתיחה מלאה.

לעכשיו שימי לך כריות שתוכלי לשכב כמעט בישיבה,ותשעני לצד.

יש לך שמן אקליפטוס? מנטה? לטפטף על מפית ולשים לידך. אפשר גם לעסות בשילוב שמן בסיס את הגב והאיזור מתחת לצוואר.

בצל חתוך בצלחת מאוד מקל.

זה עד מחר, ואז לחפש רופא טוב,לא ממש יודעת מאיפה להתחיל,אולי רופאת נשים שתפנה אותך? רופא ריאות?

העיקר שתתעקשי שימצאו לך פיתרון ולא ימרחו אותך.

תרגישי טוב💜

הכל בהריון יוצר רגיש, אז מומלץ לבדוק את הכיוון.

רופא משפחה יכול להבחין בנשימות שמעידות על דלקת ריאות

מקווה שזה לא דלקת ריאות

אין לי כח שכל החברה ידבקו לי פה

אני חלשה בטרוף

לא הייתי חוששת בכלל

ועיסוי זה משולב עם שמן בסיס, לדעתי כן

אבל את יכולה לשאול.

דימום מתמשך כבד משבוע 12 עד שבוע 16.. הרופאים לא נתנו הרבה סיכוי שההריון ימשיך.

הדימום היה כ''כ חזק שכל פעם נסעתי למיון נשים והכנתי את עצמי שאני עוברת הפלה.

בקופת חולים אפילו לא רצו לפתוח לי תיק מעקב הריון כי אוטוטו זה יפול ואין טעם.

אבל הקב''ה הוכיח להם אחרת... בשבוע 16 הדימום פסק לחלוטין וב''ה ההריון המשיך להתפתח. היום הגברבר בן 9 שיהיה בריא.

הרופאים לא המליצו על מנוחה. אבל אני כן שמרתי המשך אותו חודש. כמעט לא קמתי מהמיטה והקפדתי על המון שתיה.

לעומת זאת, היו לי הריונות שלא היה בכלל דימום והם הסתיימו בהפלה.

לגבי טבילה בהריון - צריך להזהר... תעדכני את הבלנית. צריך שהמקווה לא יהיה מדי חם וגם תבררי לגבי ישיבה באמבטיה..

זו תקופה באמת מטלטלת עם חוסר וודאות. אני זוכרת שאמרתי כל יום נשמת כל חי שההריון ממשיך. כך עד סוף ההריון.הרגשתי שזה מחזיר לי קצת את השפיות שזה לא בידיים שלי אלא רק הקב''ה מחליט מה יהיה.

בהצלחה!

באמת רק לנוח כמה שיותר

זה מצב סיוט האי ודאות

אני כל כך מבינה!!

תשתדלי להעסיק את עצמך..הרבה הסחות דעת..

לי עזר להגיד כל יום פרקי תהילים .. הרגשתי שזה ההשתדלות שלי והשאר משליכה על הקב''ה..

לחיות ולעבור רק את היום הזה

לא לחשוב רחוק

ב''ה אצלי דוקא ההריונות עם ההמטומות הסתיימו ב''ה בידיים מלאות(היו אחרים..שלא)

אחד מהם גם היתי ככה עם דימומים איזה חודש וחצי חודשיים

עזרתן לי באמת . תודה רבה !

באמת בפעם האחרונה שטבלתי המקווה היה רותח ממש ..צריכה לשים לב לזה להבא .

אני כיאלו כל דבר עושה בלי כוח .

אמא שלי קנתה לי את האולטרסאונד של ככלית .צריך להגיע שבוע הבא .

אולי ירגיע אותי לראות דופק בין כל הדימומים האלה 

עברתי את זה גם, זה באמת מטלטל לחוות הריון שאת לא יודעת איך הוא יסתיים.

בע"ה בידיים מלאות ובקרוב שיהיה הריון משעמם!

גם שבוע 10 באמצע החיים. בעבודה או איפשהו שלא בבית התחיל לצאת ממני כמויות של דם שגם פד לא יכל לספוג. זה היה זוועת עולם. עזבי את הקטע המביך... פחד אימתני שאני עוברת הפלה. ב2 הפעמים באתי למוקד או למיון, בהיריון הראשון שזה קרה אמרו שזה קורה וזה לא נורא ואני נחשבת בהפלה מאיימת ההיריון המשיך נהדר וההמטומה נספגה אחרי חודש וחצי.

היריון אחרי אותו סיפור הפעם ראו המטומה ענקית בגודל שק ההיריון וגם אמרו ש50% סיכוי להפלה ולהיות במעקב. כאן קיבלתי דופסטון לאט לאט הכל נספג. שבוע 18 נראה לי טבלתי. אחרי שחודשיים היינו אסורים...

לא פשוט בכלל. לא נעים. מלחיץ. אבל 80% מההיריונות עם המטומה מסתיימות בלידה תקינה ועובר בריא ...

בעזרת ה' גם אצלך אמן

תנסי לחשוב חיובי כמה שזה קשה... ולהרפות...

הכל בידים של ה'.... מה נעשה?!

נתפלל ונתפלל...

אחרי שההמטומה נספגת חוסרים לתפקד רגיל?

גם בינו לבינה?

לגמרי.

לי לא אמרו בכלל לנוח.

לא נחתי. עשיתי הכל רגיל...

נחתי רק ביום שהדימום היה מאסיבי.

ברוך ה' הכל חוזר לרגיל לגמרי ושוכחים....

ואז מותרים עד סוף ההיריון

לי יצא משבוע 18 להיות שוב מותרת. אחרי חודשיים שהיינו אסורים. זה באמת לא פשוט . זה גמר אותי. גם הקטע של הנידה וגם שהיה לי לחץ מכל דימום קטן שאולי זה הסוף. אני מזדהה עם תחושותייך. אבל בעזרת ה' תאחזי בטוב. ותאמיני שזה יסתדר כמו אצל רוב הנשים...

הכל עובר בחיים. גם זה יעבור.

בהצלחה יקרה

ממליצה לנסות

רק כן צריך משהו עם ניסיון והתמחות דווקא בתחום הזה

ואז בהתחלה לא ידעו למה יש דימום רק הרופאה אמרה שזה סיכון להפלה ושאקח בחשבון.

אין לי טיפים חוץ מלשלוח חיבוק. 

זה מאוד מבאס להיות אסורים בהריון.

במיוד שלא יודעים מתי זה ייגמר.

והחשש על ההריון והרצון לא לספר בינתיים. ממש ממש מזדהה איתך.

מאחלת שהדימום ייפסק בקרוב וההריון ייגמר בעיתו ובזמנו בידיים מלאות בעז"ה בקלות.

שמחה שאין לי חום סופסוף סופסוף לראשונה מזה שלושה שבועות אולי 

אז הגבתי

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא אניטיביוטיקה מן העובש

אני עוד לא במיטבי לצערי

והקור לא מאוד מוסיף לי כח להתארגנות לשבת אבל ב"ה, יכל להיות יותר גרוע..

וקניתי מגפי גומי חמודות לבת שלי😅

ויש אצלנו כזה ערפל, שכשמסתכלים מהחלון רואים *רק* לבן! אפשר לחשוב ששלג😅

מזל שאני בבית! והכנתי מרק חם אז כיף לי😋

(מקווה שבעלי יסכים לאסוף את הילדים...🥶 וגם אנחנו נוסעים לשבת אבל אני מקווה שעד שנצא יירגע קצת).

לא מנוי, הרישום בחינם. אחרי שנרשמים יכולים להשתמש פעם אחת או יותר, התשלום מתבצע כל פעם אחרי הנסיעה.

נסחעה מחוץ לעיר כדאית בתתות במרחק. אם את לוקחת למספר שעות גבוה שזה 7 שעות או לפי ימים אז החישוב של הקילומטרים זול יותר מאשר עם לוקחת שעות בודדות. אנחנו לפעמים משתמשים לנסחעה לשבת, יוצא זול יותר מלשכור רכב רגיל. והתשלום של הדלק כבר מגולם...

האם כל נהג צריך רישום בנפרד או שיש רישום משפחתי.

יש חברה עדיפה או שכולם בסדר

איך יודעים היכן יש רכב פנוי? צריך להחזיר את הרכב לנקודת האיסוף, איך זה עובד?

דלק, תחנות מסויימות?צריך לשלם או שיש להם דלקומט

כל נהג צריך רישום נפרד עם הרישיון שלו

ההרשמה מצרפים צילום של הרשימה

יש אתר אפלקיציה וגם אפשרות טלפונית לדעת איפה יש רכב פנוי

את מסכימה באתר את כמות השעחת שאת רוצה והוא מכוון אותך לרכב פנוי

יש לסיטי כאר משהו חדש שלא חייבים להחזיר את הרכב לתחנה ממנה לקחו אלא אפשר גם להחזיר לתחנה אחרת

לנו יצא להשתמש רק בסיטי כאר, לא יודעת לומר לגבי האחרים 

אפשר לתדלק אם לא טועה בסונול

אולי יש עוד חברות

יש דלקומט, את לא צריכה לשלם

מי שמתדלק מקבל לפעם הבאה זיכוי של חצי שעה נסיעה, משהו כזה..

אצלנו בעיר משום מה סטייל הרכבים של סיטי כאר לא משהו, למיי קאר יש יותר חדישים.

אבל בסופו של דבר נראה ששניהם אותו רעיון 

את יודעת איך זה עובד?

אני קצת בונה עליו לאחרי הלידה בעז"ה

ומתחילה לפקפק..

אבל באופן כללי

בתור אחת עם מחזורים סדירים מאוד מאוד

קרה לי פה ושם שהיה איחור בלי הריון

אולי זה היה חודש שחליתי ואז הגוף היה מגוייס למשהו אחר ובייצתי יותר מאוחר, אולי קצת מתח או שינוי משמעותי באורח חיים

לא הייתי דואגת ממקרה חד פעמי 

אל תפקפקי.

זה ניראה לי נדיר שמקבלים מחזור עם ההתקן הזה.

אפילו פה בפורום המון נשים כתבו שזה הפסיק להם את המחזור מייד.

ממש מוזר...

כל כך מוכר לצערי😕

גם אני קופצת מרעמים, שבוע שעבר הערתי את בעלי באמצע הלילה מרעם כדי שנרוץ לממד...

ואני אפילו לא גרה באיזור שה נפוץ בו! היו לנו אזעקות ספורות מתחילת המלחמה...

נמאס לי לשמוע בומים, למרות שרובם ככולם מבשרים טובות. אני יודעת להבדיל בין יירוטים לבין הפצצות שלנו בעזה לבין פיצוצים אחרים, ועדיין שונאת בומים...

מקווה שתצליחי להשתבלל עם התינוק ולהתנתק מכל מה שקורה בחוץ.

הם יקשטו לעצמם את הקרמבואים?

ואיך מכינים עוגה בקערה? אופים בתוך הקערה?

אני אולי אגנוב ממך את הרעיון של הקרמבואים ואם לא, אז קניתי גליליות עבות כאלה ואני אחבר כל 2 ואמלא בגלידה או משהו וזה נראה כמו ספר תורה😁

קניתי עוגיות סנדוויץ לבסיס. מזלפת מעל תלוליות של קצפת ומקפיאה. ואז טובלת בשוקולד. ומיד מפזרת סוכריות (זה הפרחים כאילו...)

עוגה בקערה- זה עוגת גלידה.

מרפדת קערה עגולה בניילון נצמד, מעמיסה בקצפת או תערובת לגלידה, ומקפיאה. כשזה קפוא (אחרי 3-4-5 שעות) ממיסה שוקולד ומערבבת עם קורנפלקסומשטחת על הקערה- זה יהיה הבסיס לעוגה. מקפיאה עוד חצי שעה בערך ואז מחלצת מהקערה, מורידה ניילון נצמד ומצפה בגנאש.

כבר אשלח תמונה.

הרעיון של הגליליות מושלם!!!

את ממש מכינה קרמבו לבד?🤪

מלכה!

ואהבתי את הרעיון של הגלידה בקערה.

יצא לך מהמם!

אולי נלך על זה באמת.

אנחנו לומדים כל שבוע את הפרשה, והלוואי והיה לי כח להיכנס למטבח להכין.. אבל בינתיים מסתפקת בלהסתכל על שלך ולקנות את שלי 😅

אלופה!

שיעורי בית אני מכינה איתם...

אבל כל אחד טוב במה שהוא טוב בו... (קריצה)

ודווקא השבוע הילדים יהיו אצל ההורים שלי, ואנחנו נהיה לנו לבד בשבת... כל כך זקוקים לזה. אז יותא נח לי להכין להם משהו אישי מאשר עוגה גדולה, שיהנו...

משמחת את כולנו

עם הכישרון שלך

עוגת ספר תורה, מרעיון שהיה פה פעם (וגם אני עשיתי פעם, נדמה לי, לשבועות) - שתי עוגות פס מחוברות, וקוביות שוקולד תקועות בקצוות בתור ה"עצים".

עשיתי את זה ביום שישי, די ברגע האחרון, ולהפתעתי הילדים התלהבו ושמחו לאכול את זה כמנה אחרונה

אז תודה לך על ההשראה!

הבידוד בין השכבות עוזר יותר מאשר שכבה אחת עבה.

ישנים כולם באותו חדר, עדיף קטן. אם אפשר אז גם כמה ביחד במיטה.

בלילה פחות עוזר, אבל ביום אפשר להכין מרקים, תה ונוזלים חמים אחרים. עוזר לחמם את הגוף מבפנים.

לסתום את מסגרת החלונות ותחתית הדלתות עם סמרטוט לח, עוזר לבידוד. לא לשכוח להשאיר פתח איוורור בבית שלא תחנקו...

(הבקבוקים האלה ששמים כשנתפס הגב או כואב משהו). תקני שיהיה לכם אחד לכל ילד.

ובכלל עוט טיפ אם קר אצלכם, גם כשיש חשמל, לשים לכל אחד בקבוק כזה במיטה מתחת לשמיכה קצת לפני שהולך לישון, ולהוציא כשנכנס, כדי לחמם את המיטה (אבל לא להסתכן בהתפוצצות של זה מתוך שינה).

ובכללי לבשל על הגז, אפילו סירים ריקים. אבל גם מרק מחמם.

ואם זה לא לילה, אז אפשר להכנס לאוטו ולהדליק את החימום שם.

וכמובן בגדים טרמיים, גרביונים, כפפות, כובע גרב, גופיות חמות וכו. היום באמת יש שפע נגיש שלא היה קיים לפני מעט שנים. 

מחפשת טיפים דווקא ללילה-

לא מסוכן לשים בקבוק מים חמים? הם קטנים אצלי (2.7 ו1.5)

בטיחותי לישון עם כפפות וכובע? 

אולי הכוונה היא

כשאת מכינה את המיטות, את שמה את הבקבוק כמה דקות מתחת לאיזה שמיכה או משו  זה מחמם את המיטה ואז את מוציאה את הבקבוק, עדיין שמה את השמיכה , החום נשמר.

ואז להכנס למיטה ככה זה נעים יותר .

את יכולה לתת קצת זמן בין החימום לבין זמן השינה ככה שהמיטות יחסית חמימות ונעים להיכנס אליהן

כשחם בחדר יותר קל לישון ואולי ממילא השינה יותר איכותית.

תינוק קטן לשים בלי הרבה בגדים על ההורה והתינוק,

כמה שיותר מגע עור לעור ולכסות היטב את ההורה והתינוק כשהם ביחד כלומר *מעל* המנשא.

נתקענו שבת בלי חשמל בשלג הירושלמי עם תינוק בן חודש..

ורק גוף ההורים עזר לחמם את הילדים.

ואחר כך שופכים בזהירות לבקבוקי מחים חמים

סוגרים חזק את הפקק

ממקמים תחת הרגליים

כיף לא נורמלי

היה לנו בבית כילדים, ואני זוכרת אותו לטובה. (במיוחד בשלג הגדול שהיה לפני כשלושים שנה, והיה לי אז אח קטן בן שבועיים...)

אחי בדיוק אמר לי שהם קנו עכשיו תנור כזה לביתם, אז זה אומר שעדיין קיימים תנורים כאלה...