פורום הריון ולידה (עמוד 667)

[ראובן: השם של בעלך]

עוטפת אותך באהבה ❤️

ראובן שלי,

שלך הריונית66

ראובן 💞 הריונית66

רקמה של השם שלו באותיות בפונט מיוחד

היה ערב פסח

ורציתי להיכנס לחג רגועה

אז הלכתי למיון ועשו לי מוניטור ובדקו כמות מים

אבל קודם כל-פער של 5 הוא לא כזה נורא. הוא לא יגדל לבד.

במשפחה שלי אנחנו רצף של אחים צפופים, ואז בין הקטן לזו שמעליו יש הפרש של 7.

כן יש לו אתגר כיום שרובנו כבר גדולים, ורובנו התחתנו ועם ילדים, והוא בבית עם אבא ואמא (שביעיסט בישיבה), והיו לו הרבה דברים קשים סביב זה, והתמודדויות. ואני הכי הבנתי אותו, ובתור אחות אני רגישה לקשיים שלו ומנסה לשמח אותו (כאחים משתדלים מאוד ששבתות הוא לא ישאר לבד עם ההורים, מקפידים לחגוג ימי הולדת ביחד וכו'). אבל חשוב לי להדגיש שהחיים שלו לא רעים!!! אני חושבת שלכל אחד במשפחה יש את התיק שלו בהתאם למקום שלו בבית, וזו ההתמודדות שלו וזה בסדר. ויש למקום הזה גם יתרונות, קשר אחר עם ההורים שנמצאים במקום אחר בחיים, פניות שלא הייתה לנו כאחים צמודים והייתה לו, וגם אנחנו כדמויות של אחים במקום משמעותי ובקשר משמעותי איתו. והוא אהוב כל כך. אל תספידי כל כך מהר את המקום שיהיה לו בבית ובמשפחה. אחים שלו לא מתרגשים מזה שבא תינוק נוסף?

אני כן חושבת שישמחו מאוד.. הם כן רצו עוד אחד ודאגו להגיד את זה...

ככ קשה לי עם ההריון כרגע שאפילו לא מסוגלת לספר ולשתף..

זוכרת שבלב שלי הייתי אומרת שלהם זה נראה כיף, אבל לא חושבים שגם מהם עוד ילד יגבה מחיר כלשהו...

וכן אולי גם הרצון שלהם קצת הביא בי גם את הרצון הלא מוסבר הזה...

וכועסת על עצמי שנשאבתי על זה, ואולי הייתי צריכה לחשוב עוד קצת..

גם שמעתי בדיוק מישהי שאמרה שהיא מרחמת על הילדים האלו שגדלים בפער מקבוצה של אחים שזה אומללות..

וזה רע לי, אני ככ רוצה שלילדים יהיה טוב בה (בין השאר מנעתי ולא רציתי כי הבנתי שחושב לי לחזק את הטיפול והקשר עם הקיים)

ובכלל קשה לי עם כל הרעון, ומנגד זה עצוב לי שזה ככה.

זה לא נעים בכללל

אומרת את זה על המשפט ששמעת, שזו אומללות לחיות ככה. זה ממש לא.

אני הכי מבינה את המחשבות האלו. גם לי בראש יש שאיפה לילדים יחסית צמודים רק בגלל המחשבות האלו, של מה יקרה לקטן ושלא יהיה לבד. אבל אני באמת בו זמנית חושבת שזה הרבה בראש שלנו, וזה לא מחייב שככה זה.

ורק אוסיף, שלאחרונה דיברתי עם מישהו שגיליתי שהוא בן זקונים, וההפרש בינו לבין מי שמעליו הוא 6 שנים. הוא עדיין רווק, השאר נשואים. שאלתי אותו איך זה, ואם זה מבאס להיות האחרון' והוא פשוט לא הבין את השאלה ואמר לי-'מה? זה הכי כיף לחיות ככה!!'

על אח שלך, על ההריון הנוכחי. וזה ממש לא מחייב שיהיה אצלך כמו עם אח שלך

אני מכירה ילדים שנשארו אצל ההורים אחרי שהאחים התחתנו ולא היה להם קשיים בכלל. הפוך, ההורים יותר פנויים ויש להם יותר מקום. וגם, אלה החיים. זה מה יש ומתמודדים

וגם 2, 5 שנים זה הפרש קטן מידי בעיניי כדי לשייך לו כזה משקל ומטען.

לגיטימי להתחרט, זה קורה לעוד נשים וזה לרוב נושא מושתק.

כל הריון שנכנסתי אליו התחרטתי, מכל מני סיבות. גם אחרי הלידה היו זמנים של חרטה, שהלכו והצטמצמו ככל שהילד גדל.

אבל זה כי נכנסתי אליו תוך כדי מניעה לא הרמטית שלנו , וגם אז האשמתי את עצמי בהתחלה

אבל זה עבר לי מאוד מהר...

ועכשיו עם כל ההתקדמות זה רק מחדד לי הלחץ והפחד ממה שיהיה..

מצד אחד 9 חודשים נראים לי נצח מצד שני מפחדת שיעברו ככ...

שאמא שלי ילדה אותי בגיל 42 וב"ה הכל בסדר.

שיש לי קשר מצויין וקרוב עם כל האחיות שלי, במיוחד זו שמבוגרת ממני ב13 שנים.

יש באמת הרבה מה לומר לשכל אבל זה לא השכל שלך שמדבר. אני חושבת שכדאי לתת לפחד לצוף, להקשיב לו, ולדעת שרגש הוא כמו גל ואם לא חוסמים אותו הוא מגיע לשיא ואחר כך דועך.

לדעתי אין טעם להתאמץ להתחבר להיריון. כשהחסמים יתפוגגו זה יקרה לבד...

את יכולה להתמקד בלעשות לעצמך טוב, חוג שמח אותך, לנהל פנקס תודות וכד'.

תודה על השיתוף והעצות

האמת הופתעתי לראות באמצע הפוסט שלך שאת רק בת 35. אנחנו בנות אותו גיל בערך, בעיני זה צעיר..

אמא שלי ילדה בגיל 34 את הבת השלישית שלה, בפער של 4.5 שנים מהקודמת.  אחריה ילדה ארבעה נוספים כך שהיא ממש לא גדלה לבד...

אני מכירה משפחה שהבכורה בת 40 והקטנה בשנות ה 20,  האחיות (הבכורה ואלו שבאמצע) מסתדרות ביניהן.

וחוץ מזה אני חושבת שחמש שנים זה לא הפרש גדול מאוד בין אחים

יש משהו יפה בזה שהאח הקרוב אליו יהיה איתו בקשר קרוב...

ובע"ה מאחלת לך

שתראי איך הכל מתהפך לטובה ולברכה!

אילו רגשות הגיוניים ונורמליים. במיוחד שהתלבטת הרבה לפני.

לדעתי חשוב לשחרר שליטה. אני לא יודעת אם תתחברי לזה, אבל אם ה' נתן לך את ההריון הזה, סימן שזה מה שהכי טוב לנשמה הזאת ולכל בני המשפחה מסביב. זה שיש לנו תחושה של שליטה במניעה ובבחירה של לאפשר הריון - יוצרים גם את האפשרות כביכול להתחרט. זה לא בידיים שלנו...

לגבי הפער - הוא בכלל לא גדול. מכירה פערים גדולים בהרבה שלא השפיעו על הקשר בכלל. איכות הקשר לא תלויה בפער. היא גם משתנה עם השנים ותלויה בעוד משתנים.

חשוב שלא תילחמי ברגשות שלך. תתני להם מקום ואל תאשימי את עצמך.

תאמרי לעצמך שאם זה קרה סימן שזה היה צריך לקרות וזה מה שהכי טוב לכולם. (קורה שנכנסים להריון עם אמצעי מניעה או להיפך שאין הריון למרות שמחכים רוצים).

יש לך בעיקר חששות ודאגות לילד העתידי

והריון שהגיע ברצון

וזה רק אומר שאת אמא טובה ודואגת.

האמת ציפיתי לקרוא על הריון לא רצוי

או אדישות כלפי העובר

או אפילו דחיה

וכתוצאה מכך קושי להתחבר להריון (שגם בזה הכל בסדר!)

אז נקודת המוצא שלך היא טובה ובריאה

וזה חלק מלהיות אמא... לדאוג!

לגופו של ענין

יש מחקרים שלמים על ילדי זקונים שנולדו בהפרש מהאחים שלהם

ושנולדו להורים בוגרים

רובם מצביעים על ילדים מוצלחים מאוד עם יכולות התמודדות גבוהות שמגיעים להשגים

אם אני זוכרת נכון גם בצה"ל מזהים שבאופן סטטיסטי לילדים זקונים יש קב"א גבוהה יותר

זה שילב של הורים בוגרים ושקולים יותר, עם ביטחון עצמי

וכן- סבלניים הרבה יותר

הם גדלים לאחים בוגרים מה שבאופן אוטומטי נותן להם יכולות התמודדות גבוהות יותר

וגם יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר

יצירתיים ותחרותיים יותר

ולגבי בריאות ההריון

אני ירגיע אותך ואגיד לך שהרופאה שלי- שהיא גם גנטיקאית

טוענת שאין כל כך הפרשים בתקינות ההריון עד גיל 40-42 לגיליים צעירים יותר

כל הבדיקות שממליצים זה בעיקר חתך של יכולות מימון

ההמטולוג שלי קרא לי 'צעירה' ואני בת 38

שאלתי אותו מה זה 'מבוגרת' ליחס של הריון

הוא אמר 42-45

תני לעצמך זמן

וקרדיט

את לגמרי בסדר

אה.   ואני אחת לפני אחרונה

ביני לבין אחותי שמעלי יש 5+ שנים

אחי הקטן קטן ממני בכמעט 5 שנים

ואנחנו שלישיה מגובשת מאוד

הרבה יותר מהאחים הבוגרים שלי שהפערים שם הרבה יותר קטנים

כולם יצאו מהבית והוא ישאר לבד...

אז המציאות קצת יותר מורכבת והעתיד עוד יכול להפתיע בכל מיני צורות

אצלינו לדוג-

אחי הקטן יצא מהבית לפני...

שילוב של מצבים שהוא התחתן יחסית צעיר

ואני יחסית מאוחר

אח שלי הקטן בהפרש של 5 שנים מהאח שמתחתיו, נולד כשאמא שלי הייתה בת 40.

הוא באמת בשנים האחרונות לבד בבית אבל הוא מקבל כמויות של תשומת לב, יחס, פינוק וגם אמצעים חומריים שלנו בחיים לא היו כילדים שגדלו צפופים..

דברים שלפעמים חלמתי עליהם בתור ילדה וידעתי שאינמצב שיקרו..

וחוץ מזה הוא גם נהנה מכל שבת שאחד האחים מגיע, משתולל עם האחיינים וכו'. .

הוא קצת נהנה מכל העולמות. עכשיו ברור שלפעמים הוא גם משועמם בבית אבל יש גם חברים, ולימודים ודברים מעבר.

בקיצור מה שאני אומרת זה שיש איזונים בחיים.

אמנם יגדל חלק מהשנים לבד בבית אבל יהנה מדברים אחרים כמו נינוחות של ההורים, ניסיון חינוכי, זמן שלא תמיד יש כשיש צפופים יותר וכו'..

וחוץ מזה אני חושבת שקשר בין אחים תלוי לא מעט בחינוך של ההורים, בהשקעה של חוויות משותפות טובות ועוד ולא רק בפער השנים

הייתה לי ילדות טובה מאוד

אחיות שלי טיפלו בי ודאגו לי ממש

ואחר כך באו האחיינים

ממש לא הרגשתי שגדלתי לבד

אצלי יש 4 שנים בין הילדים והם דוקא חברים טובים.

יש לי 6 שנים פער ביני לבין אחותי הגדולה

בילדות ''רבנו'' מלא כמו כל זוג אחיות

כיום אנחנו החברות הכי טובות

כשאמא שלי התקרבה לגיל 40 היא פתאום מאוד רצתה ילד נוסף

הפער בינו לבין זה שמעליו הוא כמעט 6 שנים

וזה היה מקסים!!!!

הם היו חברים כל כך טובים (היום הם מתכסחים חחחח)

הגדול יותר ממש שמר על הקטן, ואנחנו בתור האחים הגדולים דאגנו לתת צומי גם לגדול

וגם היינו ממש שותפים בגידול הקטן

כן אציין שחלק מהאחים ממש לא אהבו את הרעיון שאמא שוב בהריון אבל אחרי הלידה לא הבנו איך יכולנו בלעדיו!

היום הוא חבר מאוד טוב של הבת שלי והיא משוגעת עליו!!!

הוא מכניס המון חיים ושמחה למשפחה ומשאיר את ההורים שלי לגמרי צעירים

מוסיפה-

אח שלי (כפרעליו😍) ילד ממש חברותי וכל היום אצל חברים/ שחברים באים אליו

כך שהוא ממש לא לבד ולא מרגיש מסכן או משהו

זוכה בהורים עם ניסיון, אחים גדולים ומפנקים ואחיינים בגיל צעיר שהם כמו חברים בשבילו

וכמובן זוכה בתואר הדוד המועדף😉

חושב אולי הרבה מדיי, וזה שלמרות זאת עשית משהו שלטענתך "לא חשבת עליו עד הסוף" מוכיח מאוד עד כמה ההריון הזה משמים. הנשמה הזאת  צריכה לרדת לעולם.

אותה תשובה לגבי נקיפות המצפון. לפי היהדות האחריות על האדם עד למעשה, לאחר המעשה צריך לדעת שזה מאת ה' (גם אותם דברים שכביכול היו באחריות ובהחלטת האדם).

לגבי העניין של פער הגילאים -אפשר לראות את זה גם כיתרון- פניות לגדל את הילד בנחת יחסית,כשאין עוד קטנטנים צמודים מחד, אבל כן יש אחים גדולים לסייע ,להדריך וללוות מאידך.

כך גם לגבי גילך והסבלנות ביחס לגיל אמהות מוקדם יותר- אולי הסבלנות לא מה שהייתה, אבל בהחלט להורות בגיל כזה יתרונות בולטים, כגון בשלות, בטחון ,נסיון, פניות מלחצים של ביסוס מקצועי וכדו.

שמחי בפרי בטנך יקרה, אל תתני לפחדים וחששות להעכיר ברכה כזאת גדולה.

אחי הקטן הגיע אחרי שהקטנה הייתה בת 10, בכוונה, הוא האוצר של הבית, ההורים לא יגדלו לבד, ולגדולים תמיד יש סבלנות הוא פשוט מוקף באחים גולים ואהבה 3>

אחותי הקטנה קטנה בכמעט חמש שנים מהאח שמעליה.

ונכון, היא חוותה ילדות קצת אחרת ממה שאני (הבכורה) חוויתי, אבל זה ממש לא אומר שזה רע! עד גיל גדול למדי היא הייתה מגיעה להורים שלי לחיבוק לילה טוב (למי היה זמן לזה כשהיינו רצף של אחים צמודים?), היא גדלה בבית מסודר ונקי ורכשה הרגלים טובים בנושא, וכמובן - כמעט בכל שבת מגיעים האחיינים והיא חוגגת (והיא הדודה הראשונה שהאחיינים שלה למדו לומר את שמה...)

מלבד זאת, למעשה היא לא נותרה לבד... חלק מהאחים שלי לא התחתנו עד גיל די מבוגר, אז בהחלט הייתה לה חברה בבית, ונוצר לה קשר קרוב עם האחות שגדולה ממנה בשש וחצי שנים. (גם עכשיו היא ועוד אח אחד לא נשואים, אבל הם כבר לא ממש גדלו בבית)

וחוץ מזה - היא באמת ילדת נחת בלי עין הרע. הכי מוכשרת מכולנו, הכי חברותית, הכי עוזרת... וכמובן, כשהיא הייתה תינוקת כולנו כרכרנו סביבה בהערצה ובהתרגשות! כולנו הכי שמחים בעולם שהיא נולדה (ואמא שלי הייתה בת 42 כשילדה אותה...) ולא היינו מוותרים עליה בחיים!

מקווה שהסיפור הזה מעודד אותך ❤️

קודם כל זה משמיים , זה מה שיכול להרגיע אותך

הקבה הכניס בך את הרצון הזה , זה ממנו

נשאר לך להתפלל ולהאמין במי שנתן לך ,שהוא ייתן לך גם כח לגדל והכל מהכל

מבינה אותך לגמרי

הריון מעורר הרבה מקומות רגשיים

ויש גם את הפחד

והרכבת הרים של כל ההריון

אז יש גם הרבה שאלות

איך נכנסתי לזה שוב

ועל המיקום במשפחה

הרבה רגשות קשים ומבלבלים 

וחבל שזה לא מספיק מדובר
(ואולי כמעט ולא)
ולו בשביל שנרגיש נורמליות

כן
זה נורמלי

ולגבי הגילאים

והפער בין הילדים

ככל שאני גדלה מתחזקת אצלי ההבנה

שכל אחד מקבל מתנות אחרות

הגדולים יותר "מרוויחים" הורים צעירים

אבל בד"כ גם בית עמוס יותר

ושגרת חיים אינטנסיבית

ומי שנולד בגיל מבוגר יותר
(35 זה גיל מהמם... מתכוונת לאיזור ה40...)
מקבל הורים מנוסים יותר

ובית רגוע בדרך כלל

וברוב המקרים

הרבה תשומת לב מהאחים

(רואה ילדים בטוחים ויציבים יותר)

אין כללים
ברור שכל משפחה היא אינדבידואלית
אבל יש הרבה מתנות בגיל הזה

הורות בשלה יותר

מקווה בשבילך שתחושי את המתנות
וחיבוק ענק על התחושות.

שוב
הכי הכי נורמלי לחוש כך בהיריון❤❤❤

א. גיל 35 זה בעיני צעיר...המון נשים, גם דתיו וגם חילוניות יולדות בכיף גם בגיל 40 ואפילו 45. בעיני זה לאו דווקא קשור לסבלנות. יכול להיות גם מצב הפוך, בגלל שאת כבר מנוסה ההורות שלך רגועה יותר, את מכירה כבר הרבה מצבים ולא נבהלת מכל דבר קטן וממילא יש לך יותר סבלנות. אגב, אם יש גדולים בבית זה בכלל נהדר. הם יכולים לעזור המון ולהקל מעלייך הרבה.

ב. אל תדאגי, הוא לא יגדל לבד. הוא יקבל כמויות מוגזמות של תשומת לב מכל האחים והאחיות הגדולים שלו. הם רק ירצו להיות איתו, להלביש אותו, לרחוץ אותו, לשחק לידו, לקחת אותו לטיול בעגלה וכשהוא יגדל הם יעמדו בתור לקרוא לו ספר או לקחת אותו מהמעון או ללכת איתו מכות, לחילופין.

אני הקטנה מבין שישה ילדים, ויש ארבע שנים ביני לבין האח שמעלי. מעולם לא הרגשתי לבד. הזמן היחיד שהייתי לבד זה בגיל 24- כשגרתי שנה בבית עד שהתחתנתי וזו היתה חוויה מצוינת...

בין שני הקטנים שלי יש ארבע שנים, ועכשיו יהיו שלוש שנים בין הקטן לבין מי שעוד בבטן, אבל בכל מקרה- עם פער של ארבע שנים הם עושים המון דברים ביחד- בונים, משחקים, נוסעים בבימבות, משתוללים וגם רבים ומרביצים. והקטן שלי לעולם לא משועמם. רק מרוויח מהנוכחות של כל הגדולים. וכן, יש זמנים שרק הוא נמצא בבית ואז סופסוף יש לי אפשרות לתת לו קצת תשומת לב אמהית בלי הפרעות... לקרוא לו ספר, להכין איתו עוגה, סתם לשוחח איתו על ענינים ברומו של עולם...באמת, לדעתי זו דאגה שאת ממש צריכה להסיר מהלב לגמרי כי אני חושבת שאין לה אחיזה במציאות.

ודבר אחרון- אני חושבת שהרצון לעוד ילד הוא הרבה יותר עמוק ומהותי מאשר רק רגש. זה רצון קדוש ופנימי. מאוד לא אגואיסטי לדעתי. מה אגואיסטי בלשאת הריון, לעבור לידה, להניק ולא לישון בלילות ולעבור שוב גידול של ילד עם כל הענינים שלו? הרי באותה מידה אפשר לטעון שמי שלא יולדת עוד ילד היא אגואיסטית כי היא לא מוכנה להשקיע את המאמץ שנדרש עבור עוד ילד...

אז לדעתי תנסי דווקא לתת לעצמך קצת הערכה ואיזו מילה טובה על האומץ שהיה לך להקשיב לרצון הזה וללכת איתו ולזכות בע"ה להביא עוד נשמה לעולם. זו באמת זכות. 

"וואי, איך אני מביאה עוד ילד ועכשיו אני לא פנויה לחבק ולנשק את הגדול יותר כמו שהייתי..."

איך המצפון משחק אצלינו...הא?

דבר ראשון ממני חיבוק גדול!!

דבר שני, הקטני שיגיע יקבל אמא שפנויה אליו ולא עם עוד תינוק!! פנויה לחבק ולנשק ולהקשיב ולספר סיפורים וללכת איתו יד ביד לגן.

איזה כיף לך

ויהיה לך איתו/ה קשר מהמם בע"ה

הרבה כח יקרה!!

הריון קל ותקין ומלא שמחה בלב♥️♥️♥️

עד עכשיו שמעתי כמה חשוב הפרש לא גדול בין הקטנים כדי שלא יגדלו לבד... 

וחטפתי פאניקה שאני עושה משהו נורא לילדים ולו.. ממש זו  הייתה הרגשה שלי.

אבל התגובות שלכם ממש  ממש מחזקות!

הלוואי וככה יהיה!

רק ש'גדול' זה מושג סובייקטיבי

בעיניי 5 שנים זה פער מצוין, ויכולה לומר שאצל אמא שלי בין הקטנה לאחת לפניה יש 7 שנים והם בקשר מצוין, ולדעתי בהמשך כשהפער גילאים יטשטש זה יהיה עוד יותר קרוב.

(עכשיו אחת בת 20 ואחת בת 13)

בקשר לזה שאת לא מתחברת להריון, מצטרפת לאלה שאומרות לשחרר ולא לנסות בכח להתחבר 

בע"ה התינוק יוולד ותתחברי אליו גם אם לא מייד, אז זה יהיה אחרי כמה שבועות של נתינה והתמסרות.

אולי לפנות לייעוץ לעיבוד של כל החששות?

מה שלי עוזר במצבים של פחד ממשהו זה לפרק את הדברים לנקודות קטנות ואז לראות איך אפשר להתמודד עם כל דבר בנפרד.

אני חושבת נכון ש5 שנים זה פער אבל לא עד כדי כך זאת אומרת אולי דוקא כי השאר יותר צפופים וקרובים הם יהיו חבורה שלמה שתפנק ותגונן על התינוק/ת.

ואולי גם יעזור לא לחשוב כל כך הרבה קדימה ולעבור שלב שלב..

גילוי נאות אנינגם בגיל כבר של מי שפיר ומודה שזה מלחיץ אותי קצת ועוד לא החלטתי אם אעשה או לא כשזה יהיה רלוונטי.. וגם אני רוצה לסגור כבר ורוצה אחרון לפני שמבחינתי סוגרת את העסק. אותינאישית מפחיד בעיקר הריון איך ישפיע על הבית אבל אני יודעת שבסוף אנינרוצה משפחההגדולה לא רק בשביל עצמי אלא גם בשביל הילדים שלי זה כל כך כייף הרבה אחים והפער מורגש רק כשהם קטנים אחכ זה מצטמצם..

האחות שהכי קשורה אלי זו דוקא זו שקטנה ממני בכמעט 10 שנים. ואם זה מעודד אחי הקטן נולד כשהייתי בת 16 ועד שהתחתנתי הוא היה ממש כמו התינוק שלי ברמה שהיה ישן איתי במיטה הייתי מטפלת בו ועד היום אנחנו קשורים.. אז גם יחדים גדולים יכולים להתחבר לאחים קטנים 

כשאת אומרת רשתות, לאן את מתכוונת?

בחיפוש מהיר בגוגל ראיתי שכן מוכרים- סיטי מיני ג'י טי 2

הדבר היחיד שאני מנסה להכניס גם

זה לפחות תפילה אחת ביום הזה

בכל זאת יום מיוחד ומסוגל

אז שנה שעברה הצלחתי להתפלל שחרית לפני שהילדים קמו

השנה היה לי קשה לקום מוקדם אז התפללתי מנחה..

תחשבי על אמא שלך בפורים, היא הלכה למסיבות או טיפלה בכם, האכילה, הכינה משלוחי מנות, דאגה לשלוח ולהחזיר למי שצריך וגם הכינה סעודה?

כדי שכולם יחגגו צריך מישהו שיכין את החגיגה וידאג שהכל מתפקד. ברוב המשפחות החלוקה היא שהבעל והילדים חוגגים והאמא עובדת בזה.

אפשר גם אחרת, זה פשוט אומר לשלם מחירים מסוימים.

אי אפשר לדעתי גם לעשות הכל וגם להיות בנחת. אבל אפשר לעשות פחות במידה כזו או אחרת כדי להיות עם יותר נחת. זה ענין של איזונים

לוקחת חופש כדי להכין משלוחי מנות

לא רצה למגילה האמת. יש קריאה כל שעה עגולה של חבד ובעלי שומר על הילדים כדי שאלך אם לא הספקתי לקריאה ליד הבית

קמה מספיק מוקדם כדי לחפש את הילדים, הכנתי את הכל יום לפני

ולא חייב שהאישה תהיה על הכל, אבל זה תלוי כמה הבעל מוכן לוותר על להשתכר בצורה מוגזמת, וכמה הוא שותף בהכנות לחג ובעזרה עם הילדים

וסיימתי ביום שישי. כדי לא להתעסק בזה בפורים עצמו

מבחינתי החצי שעה של קריאת מגילה בבוקר ובערב זה קצת זמן של הפסקה כפויה.. וגם מקום טיפה להתרכז במהות החג

אני חושבת שהעומס הוא מובנה בשלב הזה אבל כן יש מקום לסדר עדיפויות ותיכנון עד כמה שאפשר

הכי חשוב בעיני זה לערוך תיאןם ציפיות עם בעלך, מה כן יתן לך כוח ואוירה וישמח אותך.  

להחליט מה חשוב לך

ומה יעשה לך חוויה טובה לו היה קורה

ולבעלך

ולילדים

וסביב זה לייצר לו''ז פורים אחר

מה הכוונה

לדוגמא-

חשוב לך

להרגיש גם רגע לעצמך.קצת רוחניות

נחת ורוגע

וכו

ממתקים -

יש כמה אפשרויות -

או לשחרר שליטה קצת .להגביל קצת. אבל להבין שזה יום כזה

או לארגן קופסה שבה שמים הכל והיא אצלך ואת מווסתת את החלוקה.. וגם אם יש חריגות הן במידה

או מראש לסכם שאוכלים 3 דברים בפורים

2 למחרת

ומשהו אחד בימים שאחרי

לחפש בפורים אני פחות משקיעה מאשר לגנים-

לא מאפרת ותסרוקות וכו.. לובשים את התחפושת וזהו

ונכון השנה בגלל מוצש היה יותר לחוץ להתארגן ולהספיק בערב

משלוחי מנות - אפשר לקנות..לארוז ה-כ-ל מראש כולל לכתוב פתקים וכו

ובפורים עצמו רק לחלק

אפשר להכין מס' מצומצם של משלוחים

אפשר להשאר בבית ומי שיגעע יגיע

או ללכת רק לבית אחד או שניים

ולא להתרוצץ

אפשר להחליט איפה נח להתארח

אולי לנסוע לא עובד יותר ומלחיץ

אולי בכלל לארח עדיף לך או להתארח אצל שכנים

ולחזור לפני שהילדים גמורים וגם את כבר חסרת סבלנות

ולדאוג גם לעצמך לרוחניות ולמה שאת צריכה להרגיש חג

אני נגיד כן מתאמצת על ללכת בערב למסיבה

אפילו שזה אפשרי לי רק מממש מאוחר אחרי שבעלי חוזר משלו..ואני עייפה אז מאוד

ושלא תמיד זורם לי שם אנושית..ומץביישת..

ועדיין זה הפינה שלי לרקוד להשתחרר לעצמי לבד ..להתפלל..

לפעמים היה מדהיםםם

לפעמים היה קצר-פחות מחצי שעה וחתכתי חזרה

לפעמים ניה סתמי

ולפעמים היה כיףףףף

בזכות זה שאני מתמידה כל שנה לא לוותר אני רואה שזה לא גורלי

ושעבור הפעמים שהיה ממש טוב

שווה לי להשקיע

והשנה היה לי נגיד נחמד..לא מעיף ולא כיף במיוחד

אבל לפחות הרגשתי את עצמי ולא רק כאמא...ואספתי גם תובנה או חוויה של רגע מהריקודים

וזה משמעותי במצטבר

ומשחרר אותי מתחושת מסכנות או תפקודיות רציפה

ואם מאורגנים מראש למשלוחי מנות ובישולים לא אמור להיות עבודה בערב

בעלי היה חצי איתנו וחצי במילואים...

ברור שזה קשור

תחפושות אכן רק הלבשתי את התחפושת וזהו...

משלוחי מנות באמת הייתי צריכה רק לקנות במקום לאפות ולטרוח... תובנה לשנה הבאה.

הכמה דק' שקט ונחת היו כשהתפללתי עם הילדים עשר דק' ואחר כך כשבעלי חזר ויכלתי להתארגן בנחת כמו שצריך.

שעת הסעודה- לא היה תלוי בי. אולי שננ הבאה אם זה לא בשעה שנוחה לי , אז לא לנסוע. מתד שני זו הזדמנות להיפגש עם המשפחה.

לגבי מסיבות - אף פעם לא הייתי בקטע. לא חושבת שזה היה משנה את יום פורים לטובה, אולי רק את ההכנה לפורים. בוודאי לא בערב פורים כשלמחרת אני צריכה לקום מוקדם ליום עמוס...אני חייבת ליושן טוב

פורים זה באמת כל מה שכתבת-עמוס ודורש,

הרבה מצוות ועיסוקים ביום אחד.

כל שנה איך שלא אתכנן מראש תמיד יהיה עומס רב,

ותמיד יהיו ארועים לא צפויים שמתווספים לתכנון,

זה פורים!

עד השנה מה שעזר לי זה עבודת המידות -

לא להתרגז בפורים כי זה יום גדול שהשטן מרקד בו,

ללמוד להבליג גם כמשהו מכעיס אותי וכדו'

השנה ב"ה התחדש לי משהו אחר שהאיר לי את פורים.

ולמרות שדווקא השנה פורים היה עמוס אצלנו יותר משנים רגילות, ב"ה הרגשתי שזה נתן לי כח נפשי לחגוג את פורים בצורה נכונה.

שמעתי שעור של הרב רוזנבלום,והוא אמר שפורים זה יום אחד בשנה שבו אנו טועמים מעט ממה שיהיה לעתיד לבוא,

כי ימי הפורים לא יתבטלו גם לעתיד לבוא.

אז בעצם ביום הפורים אנחנו חווים משהו ענק,

ואין לנו את הכלים להכיל את הגודל הזה.

אנחנו חיים בעולם הזה עם כלים של העולם הזה,

ולכן בפורים תמיד יש תקלות ועצבים ,עומס ותכנונים שמשתבשים וכו'

ב"ה הרגשתי שזה נתן לי יכולת להכיל את העומס הפיזי והרגשי שביום הזה.

בתפילה שנזכה במהרה לימות המשיח ואז יהיו לנו את הכלים לגודל של יום הפורים.

עוד איזה שעה שעתיים יגיעו, לא?

בטא או משהו אחר?

אגב אצלי

בגלל המתח הזה הפסקתי לעשות בדיקות דם לבטא 😵😵

שמחכים לו ואז שמגיע הריון מגיעות החרדות שמשהו לא תקין או חשש מהפלה  ושהבדיקות תקינות  ואחרכך הלידה הכול זה מתח אחד גדול יואווו

מתיששש אוףף

שכחתי מההיבט הזה

ולמה כל הריון זה ניהיה גרוע יותר .

בעז"ה שתבשרי בקרוב על הריון תקין!

אני חושבת שכן כדאי לך לשלב בדיקות ביוץ ביתיות

זה ימקד אותך יותר באיזה ימים במיוחד להשתדל

אז שווה לך גם לעקוב אחרי הביוץ

כי אני ממש מכירה מקרוב את האכזבות האלו

זה גם ידוע שלא צריך לקיים ממש על הביוץ כדי להיקלט, גם כמה ימים קודם זה אפשרי

אבל אם הביוץ נניח נדחה בשבןע ויוצא שבןע אחרי המקווה

ובדיוק שבןע עמוס

אז אולי כדאי לך לדעת יותר ואז להיות יותר ממוקדת. אצלי זה עזר להוריד קצת לחץ.

אבל באמת חשוב שתעשי מה שמרגיש לך הכי טוב ונכון עבורך ❤️

גם כי מזהה ביוץ לבד ביוץ ויודעת כבר לפני מתי הוא יצא פלוס מינוס אז סביב זה מנסים החודש האישפוז לא היה צפוי אבל לא נורא.

עכשיו רק מתלבטת אם לדחות את התור שיש לי לרופא עוד שבועים לאחרי פסח כי זה אומר לדחות בחודשיים אין תורים לפני. פשוט עוד שבועיים יוצא לי סביב המקוה אז זה רק כדי שיתן לי הנחיות לחודש אחכ במידה ולא אקלט..

וסתם פריקה קטנטונת מרגישה ממש פספוס עם הכימי שהיה חודש שעבר כאילו עד שנקלטתי לא הצליח ואגב זה היה לי גם לפנח ההריון הקודם שהיה לי כימי (מצחיק בתקוםה הזו בשנה ממש) ורק אחרי כמעט שנה נכנסתי חהריון חדש..

מזדהה מאוד מאוד מאוד

היה לי בדיוק את אותו סיפור בסוף שבוע שעבר

חיבוק גדול , בשורות טובות❤️

אבל לפי התיאורים שלך. נשמע שזה יושב על העניין הזוגי יותר. וחשוב לפתור אותו. והייתי ממליצה עוד לפני הלידה...

ללכת ליועצת זוגית שתעשה לכם סדר...

זה בטוח ישחרר משהו ויעזור לכם.

מצד שני אין ספק שהמצב ההורמונלי משפיע פה ממש ומעצים ביניכם את המתח.

קיצר ממליצה לדבר ולדבר ולנסות לפתור.. לא להביא את התינוקי  למציאות כזאת של תחושות קשות ועצובות

נפגעת ממש מבני אדם... וזה לא היה לי קודם...

לא היינו בפורים בבית אבל ציפיתי שיהיו כמה משלוחי מנות ליד הדלת/הודעה שאנשים מהאיזור רצו להביא לנו משלוח ובגלל שלא היינו אז הלכו... אבל לא היו משלוחים ולא היו הודעות... וזה פגע בי ממש ברמה של מכניס אותי שוב למרה כזו...

(לגבי הצד שלנו במתן המשלוחים לא אפרט מחשש לאאוטינג)

אבל נראה לי שלא סביר להכנס לדיכי מכזה דבר לא?

לגמרי לגמרי יכול לקרות. אני יודעת עלעצמי שכשאני בהריון אני נפגעת מאוד בקלות , וזה למרות שאני טיפוס כזה שאני לא לוקחת דברים קשה בכלל בדרך כלל. הריון אחד אפילו גיליתי אחרי שמצאתי את עצמי בוכה בגלל איזה משפט שבעלי אמר לי, ופתאום תהיתי לעצמי למה בכלל אני בוכה מכזה דבר אז החלטתי לבדוק הריון ואכם יצא חיובי...

ולגבי דכדוך בהריון- בוודאי בוודאי, וזה כנראה קשור לאותה רגישות...

אני חושבת שכמעט בכל הריון היה לי דכדוך כזה בשלב זה או אחר. 

הכי קשה שהיה לי מבחינת תסמינים... 

זה שהוא מראה לכאב שאת חשה.

לידה היא כמו מבחן לזוגיות. היא מציפה הרבה דברים זוגיים שבשגרה אפשר להתעלם או להתחמק מהם.

אולי עד ההריון הנוכחי יכולת איכשהו למשוך עם זוגיות מקרטעת,

אבל בלידה פתאום את צריכה אותו יותר (את הבעל), ואז כל הכאבים הישנים צפים.

פעם אהבת אותו?

פעם חיכית לפגוש אותו? פעם רצית אותו?

למה?

נסי להיזכר מה היה שם ביניכם, לפני שהתחילו הטיטולים והבכי והחוסר שינה בלילה.

איזה טוב מצאת בו? אילו תכונות אהבת אצלו?

בשעת רתיחה או כי באמת חושב ככה?

וגם אם אמר דברים קשים ונוראיים, קשה לי להאמין שהתכוון ללכך בכל ליבו.

וגם אם אז התכוון לכך בכל ליבו- יכול להיות מאוד שעכשיו הוא חושב אחרת...

בקיצור,

את כותבת שכן יש ביניכם שותפות. זה כבר משהו!

הוא שם בשבילך כשאת צריכה אותו. הוא בעל שמתפקד. זה יפה מאוד. זה ראוי להערכה. לא לכולן יש את זה, תזכרי!

ודבר שני-

עם כמה שזה מעצבן, לא הוגן, מקומם ואפילו מרתיח לפעמים-

אני ממש חושבת שלאישה יש את ה-סיי החזק ביותר בזוגיות. והרבה גברים (אפילו בעלי כוח והשפעה) מודים בזה.

עכשיו, זה נשמע שאת במקום מיואש מכדי להתחיל ולשנות משהו בזוגיות הזו.

אז אולי במקום לחשוב "עכשיו אני עובדת על הזוגיות"- שזו מחשבה שיכולה להלחיץ ולייאש, כי הרי כבר עבדת על זה בעבר ולא קרה-

את יכולה לחשוב שעכשיו את תכירי תודה על דבר אחד או שניים שבהם הוא עוזר לך.

רק להגיד תודה, ואולי אפילו תודה עם חיוך.

זה לא אומר שאת סולחת לו על כל מה שפגע בך,

זה אומר שאת פחות בגישה של "או הכל או כלום"

ויותר בגישה מורכבת שיכולה לראות לצד הרע, גם את הדברים הטובים.

ככל שאת יותר תביעי שבעות רצון ממנו,

תתחילי להניע את הגלגלים החלודים של הרצון שלו לעשות אותך מאושרת.

ואת לא חייבת להביע שבעות רצון מכל מימדי האישיות שלו (שבוודאי יש שם דברים שאת לא סובלת)

אלא מדברים קטנים שאת מצליחה לראות שם שהוא טוב אלייך\לבית\לילדים.

כי כשחושבים בגישה של הכל או כלום- בד"כ רואים את השחור שבאדם ולא את הלבן שבו.

בהצלחה רבה לך ופורים שמח...!

שיש כזה דבר.

אבל מגיע לך שיהיה לך טוב, לא משנה למה זה קשור.

והגיוני שזה שילוב של שני הדברים.

אני מאמינה שטיפול מאוד יכול לעזור. ובמצב כזה אולי דווקא טיפול אישי ולא זוגי. משהו שיהיה סובב סביבך. שיעזור לך לבנות ביטחון וכוח, להחזיר את השמחה, בלי קשר אליו.

שולחת לך חיבוק גדול ומקווה שלא תתייאשי מלחפש את הדרך שיהיה לכם טוב יחד.

וכמו שכתבו- זה לא סיבה לא לטפל

להפך

חשוב לערב איש מקצוע ולגשת לקבל עזרה, כי לידה היא טריגר חזק פי כמה, בטח במצב כמו שלך וחבל ממש להגיע אליה ממקום לא רגוע ולא שמח

מגיע לך טוב!

וזה גם עלול להתדרדר למקומות שיותר קשה לטפל ולקום מהם.

בעיני טיפול אישי זה רעיון מעולה ובאמת כדאי לבחור אשת מקצוע מומחית ולא "ייעוץ" כך שהוא יגע גם במקום שלך  מול עצמך והעובר ולא רק מול בן הזוג

בהצלחה!

עם הכשרה מקיפה בטיפול

ולא סוג של עברה קורס ועכשיו היא יועצת

לק"י

או להעביר אותו למיטה רגילה ולשכב לידו שם.

אפשר מיטה נפתחת, ואז לפתוח אותה שמקסימום יתגלגל אליה או עם מעקה.

לק"י

ורק לשבת לידו.

וככה לקצר את הזמן הזה ששוכבים לידו.

אחר כך לשבת לידו לשיר לו..

ואז לצאת רק להביא משהו..נגיד..

בהדרגה..

או לתת לו חפץ מעבר -שמיכה בקבוק מים מוצץ בובה..

יש לי פרסום שלהם עם שמות של מטפלות שלהם, אני הלכתי למישהי באזור שלי והיה סבבה... יעזור לך?

גם אם לא, אז הקפצתי...

ניסיון נוסף...

מותר מים בצום. לא זוכרת אם מותר לשתות מים לפני הבדיקה. בין הבדיקות עדיף לא לשתות.

לימון - אם מביאים לך תמיסה מוכנה אסור להוסיף לימון. אם מביאים סוכר, מותר להוסיף לימון.

אני קיבלתי תמיסה מוכנה של סוכר ענבים

וכן הוספתי לימון, אני אפילו לא זוכרת אם שאלתי אותה

פשוט הוספתי לי מיץ.. חחח

זו הייתה העמסה של 50, אולי זה ההבדל 

ומכירה עוד מישהי שהוסיפה..

טיפים שלי:

להעביר לכוס ולנסות לשתות אותה כמה שיותר ברצף (כל בקבוק זה בערך 2 כוסות, וההעמסה של ה100 היא 2 בקבוקים), לי עזר למצוץ לימון בין לבין.

טיפ שקיבלתי פה וממש עזר לי, להביא איתך סנדוויץ כדי לאכול בסוף הבדיקות.

זה סיוט, אבל נסבל, באמת. משהו בבקבוקים האלה קצת יותר אנושי מהעיסת סוכר שהיתה בשנים הקודמות.

תנסי בכל שלוק לחשוב שעוד רגע זה מאחורייך, אותי זה קצת עודד.

בהצלחה רבה!!! 

לק"י

בהעמסות הקודמות שמתי רק מים בלי לימון.

כנראה שההדרים ששמנן בפנים עשו לי מגעיל.

קיבלתי 2 כוסות של מי סוכר והוספתי לעצמי המון לימון.

את 2 הכוסות צריך לסיים ב10 דקות, מותר 4 כוסות מים במהלך כל ה3 שעות.

לא רואה עניין לרמות,כי אז התוצאותלא יהיו אמינות

כדאי לסתום את האף (הרבה מהטעם מושפע מהאף) ולשתות כמה שיותר מהר

-לבקש מיטה!

ברגע שנשכבתי במיטה התחושה המזעזעת נרגעה קצת

וכמובן שהאחות באה לקחת דם מהמיטה, לא קמתי אליה

-לחשוב על תעסוקה

הייתי הולכת על כיוון של ספר/סרט קליל

לא לבנות על ניצול הזמן

להתפלל לא הייתי מסוגלת כי הרגשתי רע מדי

-להביא אוכל, לאכול בקופ"ח מיד אחרי הבדיקה האחרונה

-לקחת חופש לכל אותו יום עבודה, לחזור הביתה ולישוןןןןןןן, תקומי חדשה

-לי עזר שבעלי היה איתי, וגם לא נראה לי שהייתי מסוגלת לישון אחרי

בהצלחה!!

אני עשיתי לפני הלידה

צום 8 שעות

והשתיה -אני פשוט מנסה לא לחשוב פשוט לשתות כמו רובוט

זה באמת קשה  ודוחה ומבחיל

אבל

פשוט עושים כי אין ברירה

תביאי תעסוקה..ספר או משהו

ועצה חשובה

אחרי הבדיקה השלישית הן שיחררו אותי הביתה מיד..בלי לחכות כלום אחרי הבדיקה

כבר היה מאוחר והרגשתי בסדר אז יצאתי

התחלתי ללכת

ואחרי כמה דקות

התחלתי לראות שחור

הכל הסתובב לי הרגשתי חולשה כאילו מישהו שאב לי את כל הדם מהגוף והיתי נשיה מלצנוח באמצע הכביש ברחוב

התקשרתי בשניה לבעלי שיצא דחוףףף לעזור לי

והתיישבתי בצד עד שהגיע

למעשה לפי התוצאות צנח לי הסוכר בדם אחרי הבדיקה השלישית לבערך 40...מה שהסביר מה שהרגשתי

קיצר- בבקשה תחכי גם אחרי לבדוק שאת מרגישה טוב

ובטח לא לצאת מיד ולנהוג

מקבלת בעולש או בארותיים לא זוכרת בדיוק, תסתכלי בגוגל מועדון חלב אם

מהממת ממש ממש הצילה לי את ההנקה

גם צהשירות וגם מהמחיר.

ואם יש לך זמן וכסף אפשר גם לעשות קורס שילמד אותך לפחות את היסודות ואז גם תדעי לעשות חלק, ואת מה שלא - תדעי באמת אם עובדים עלייך לפחןת

יש שם בעלי מקצוע מומלצים

לרוב קוראת קצת לפני שאני מזמינה בעל מקצוע

יש רשתות גדולות ויש חנויות בוטיק קטנות יותר.

יצא לי לקנות גם וגם, האיכות טובה בשניהם

אטרקטיביים. או בכלל האמת. יצא לי להיכוות באיכות פח. וגם, באתרים את לא יכולה להתמקח ובחנות כן. אפילו בבורסה לתכשיטים האמת יצא לבעלי להתמקח ולהוריד מחיר..

ועוד, התמונות ערוכות בצורה כזו שהתכשיט נראה גדול ואיכותי וזה לא כמו לראות בעיניים.

אני בכל אופן לא ממליצה על אתרים. קחי בחשבון גם שתכשיטים מזהב, בגלל שזה עסק יקר (לא יודעת בכמה את מתכוונת לקנות) - ביטול עסקה הוא עד סכום של 3000 שח בלבד

בכל מקרה אני מאזור הצפון אבל יש לי משפחה במרכז ויכולה להביא גם משם

אם יש למישהי רעיון

לתכשיטים אם עוזר לך אבל זה לא מניסיון אישי שלי

אתפלל בעז"ה

מה שלומך?

איך עברה הבדיקה?

ב"ה אני כבר אחרי, היה קצת מלחיץ אבל ב"ה זה,כבר מאחורינו.

תודה לכן, משמח שיש פה קהילה שתומכת באמת התרגשתי!🥹

ועכשיו נמשיך להתפלל לבשורות טובות בע"ה

שאזכה לחזור ולבשר לכן אותן בקרוב ממש

תודה רבה למי שהתפללה!

תודה לך ריבונו של עולם על נס,גלוי ממש!

עדיין צריך להרבות בתפילות, ודרך ארוכה עוד לפנינו

אהל הייתי חייבת להודות לכן!

והבטחתי לפרסם שעשיתי את הסגולה של רבי

מתיא בן חרש אם יהיו בשורות טובות וב"ה שמחה

לפרסם את הנס!!

שיהיה  בעז"ה המשך הריון תקין.

ברוך ה'!

איזה כיף. איזה נס.

תודה לה'

בבריאות, בשלווה, בשמחה ובידיים מלאות

אחרי שראיתי ב''ה שהתוצאות תקינות והלחץ ירד...

אז אני שואל באופן כללי בלבד.

מה הטעם להתפלל על תוצאות תקינות?

הרי פגמים גנטיים מסוימים מתרחשים עוד לפני ההפריה (אם הביצית או הזרע או שניהם מכילים פגם), ואחרים מתרחשים ברגע ההפריה עצמה.

הבדיקה רק מגלה אם קיים פגם, היא לא יוצרת ולא מונעת אותו.

במילים אחרות,

יש כאן תפילה על העובָּר שהיא בעצם תפילה על העבָר...

אגב,

כשהמשנה רוצה להביא דוגמה לתפילת שווא שאסור להתפלל, היא מביאה *בדיוק* את הדוגמה הזאת: אסור לאדם להתפלל שיהיה לו בן זכר לאחר שאשתו כבר התעברה.

כלומר אם המין כבר קיים, אין טעם להתפלל עליו עכשיו, אפילו אם ההורים עוד לא יודעים את המין.

זה ממש זהה לתפילה על בריאותו הגנטית של העובר.

אני מסכימה איתך כי בודאי אף אחד לא היה רוצה לקבל תוצאות תקינות בבדיקה של עובר לא תקין.

אבל מנסיוני יש על מה להתפלל כי גם אם העובר לא תקין יש חסד גדול בקבלת תשובות מוחלטות ולא להתגלגל מבדיקה לבדיקה עם תוצאות שאינן חד משמעיות.

להתפלל שתוצאות הבדיקה יהיו טובות - אין זה תפילת שוא!

למעשה נראה שלפחות לפי חלק מהדעות זו לא תפילת שווא.

הריון ראשון אחרי הפריצה עשיתי אס בשבוע 5 כדי לודא שיש שק תוך רחמי - אכן היה שק

רק שבוע לאחר מכן ראינו עובר עם דופק.

אין לי מושג מזה אומר שק הריון פחוס..

גם אצלינו זכינו והוא היה בחג בבית, הוא והחברים השיכורים התחילו לבכות שלא זכו לגמור את ההקפות בשמחת תורה אז איך שגמרו לאכול התחילו לעשות הקפות... שעה וחצי גמרו הקפות כמו שצריך כולל התפילות ואז עברו לתפילות של יום כיפור.

היה קצת הזוי, עם כל השירה והריקודים רק בלעתי דמעות...

שזה מה שהם עושים כשהם שיכורים

באמת מרגש אותי ממש

אז הלוך נסענו ברכב, חזור ברגל.

בעלי לא מצליח להחזיק את עצמו, הולך עם העגלה. ואני מחזיקה את העגלה שלא יסטה איתה לכביש.

היו מגויסים בשל המצב

היו בבית אבל לא יכלו לשתות..וגם בעלי אבל

הוא ממילא אף פעם לא מצליח להשתכר...

פורים רגוע כזה השנה. ברגיל היה מבאס אותי

אבל עם תינוק קטן זה דווקא מתאים לי

לרכב, לשעה של נסיעה

אני ושנאת שהם מגזימים בשתיה

וזה על קצה המזלג

יש לי הרבה מה להגיד

השארתי את בעלי לשתות בבית עם התלמידים שלו ונסעתי לסעודת פורים משפחתית עם הבנות.

היה לי ככ כיף ומבחינתי לגמרי לשחזר את הסיפור הזה

כשעוד הייתי איתו בבוקר והוא כבר התחיל קצת לשתות, הוא העיר לי על איך שחניתי.. הודעתי לו חגיגית שאם הוא לא כשיר לנהוג הוא גם לא כשיר להעיר לאחרים הערות על הנהיגה שלהם

יש לי חברה שעובדת בהייטק ומרגישה בדיוק כמוך

שחוסר היכולת לעבוד אינסוף שעות מפאת התפקיד האמהי המבורך, עוצרת אותה מלהתקדם ולקבל כל מיני פרויקטים מעניינים או לעמוד בדדליינים מסוימים

היא מאוד מתוסכלת מזה

אני יכולה לשתף אותך במה שאמרתי לה בזמנו: אין אפשרות להיות בכל מקום בכל זמן ובחיים צריך לתעדף

קודם כל תתעדפי בראש. את יכולה יותר ממה שאת נותנת..?

אם לא, אז צריך להשלים עם זה שהקולגות (גברים בדרכ) שנשארים יותר זמן, עומדים במשימות בצורה יותר מוצלחת כי הם מתעדפים את העבודה על פני דברים אחרים. וזה תמיד ככה.

וגם, אם כבר הבנת שאת צריכה לתעדף, הדרך היחידה לחיות עם זה בשלום היא להשלים עם זה. ולהשלים עם זה גם אומר בעיניי לתת לעצמך אוויר בתוך כל השעות האלה שאת עובדת ולאכול כמו בנאדם. זה שאת אמא לא אומר שלא תאכלי יום שלם כי עש לך שעת הנקה. זה סתם מכניס את הגוף לסטרס, ואז את מקבלת את הילדים רעבה, וקצרה, ואז עוד סטרס.. ובקיצור, מעגל שלא נגמר.

וזה דווקא טוב בעיניי שהצבת גבולות גזרה של 'הילדים מגיעים'. עולם העבודה יכול להיות מאוד תובעני ולהוציא ממך את המיץ כל עוד אפשר.

אני מבינה שבהייטק יש פרויקטים עם דד ליינים וכו, ולזה אין לי פתרון. החברה הזו שלי מקבלת פרויקטים לא לחוצים כי ככה זה וזו רמת המסוגלות שלה בתוך המכלול המשפחתי וכך היא לא נדרשת לעבוד מעבר.

וגם, לעבור ממשרת סטודנט למשרה מלאה עם תינוק זה קשה בטירוף!

אל תהיי קשה עם עצמך

ורוצה להגיד לך שקודם כל מנהלים רואים טוב מאוד אילו עובדים טובים ואילו לא.

וזה נשמע ממך שאת עובדת מעולה!!

אז תצאי מנקודת הנחה שהמנהל שלך יודע איזו עובדת יש לו וכמה היא שווה.

ואל תתרשמי מחצי משפט של שיחה אחת. אני מניחה שהמנהל שלך היה מפוקס באותו רגע על המשימה ולא חשב יותר מדי.

דבר שני, מאוד מאוד חשוב השדר שלך כלפי העבודה.

תשדרי שאת טובה, יחשבו שאת טובה.

ולא בקטע מתנשא. אלא פשוט מכירה בערך עצמך.

דבר שלישי, אני אישית משתדלת לא להגיד יותר מידי שלא יכולה בגלל הילדים.

כלומר, פשוט לא מפרטת.

במקרה כמו שלך, הייתי אומרת אין לי אפשרות להמשיך כעת, אסיים מחר.

בלי לפרט מה כמה ולמה ובטח שלא להתנצל.

במיוחד אם זה כבר שעת סיום העבודה.

ודבר אחרון, את ממש לא אמורה לעבוד 9 שעות רצוף בלי לאכול.

לא בטוח שאת עובדת טוב יותר ככה.

תעצרי בצהריים, קחי לפחות חצי שעה של אוורור וארוחה עם אנשים נוספים.

ואז תחזרי לעבודה עם הרבה יותר אנרגיות.

וואו, לעבוד תשע שעות ביום זה באמת המון זמן ונשמע מאתגר מאוד. עוד יותר מאתגר לאמא שמנסה לאזן בית בית למשפחה ועבודה... תעריכי את עצמך על המאמץ שלך. באמת לא מובן מאליו שאת ככה מתמסרת.

נשמע שהפריקה היא לא על הקושי של העבודה אלא על הרצון לרצות את המנהל. (אני גם כזו באופי, ולכן מאוד מבינה על מה את מדברת)...

הייתי מנסה ממש לעבוד על להעלות את הביטחון העצמי, להגיד לעצמי מילים טובות וכמה שאני שווה ומצליחה בעבודה, ולהרגיש מנצחת. לאט לאט זה גם ישפיע עליך בשיח ובגב הזקוף מול הבוס ושאר העובדים, ואמירות כמו "למה מחר"? או "תזדרזי לסיים את הפרוייקט עד לסוף השבוע" יגרמו לך להבין שאת תעבדי בקצב נכון ומתאים, בלי פאניקה, בלי התנצלויות ובלי להרגיש לא בנוח אם לא תעמדי ביעד... את עובדת טובה ואת עושה את העבודה שלך כמו שצריך וכמו שאמא לילדים יכולה.

ואת משקיעה גם בהם.

תהי שלמה עם העבודה שלך ונשמע שאת עובדת טובה מאוד

היה מישהו אצלי בעבודה שאמר פעם שאימהות מתקתקות עבודה ומספיקות בכמה שעות מה שאחרים עושים ביום שלם.

זה באמת לא קל לשלב אמהות וקריירה ולא כל האמהות בוחרות בשילוב הזה.

חשוב להזכיר שהתקופה הכי קשה זה השילוב שיש לך קטנטנים בבית יחד עם דירוג ג'וניור,

בע"ה עוד כמה שנים תראי שזה הרבה יותר קל.

לדעתי חבל לוותר בגלל כמה שנים קשות על קריירה שלמה.

את תראי שגם הילדים יגדלו והטיפול בהם לא יהיה אינטנסיבי כ"כ,

וגם בעבודה יהיה לך ותק וניסיון ותבני לעצמך שם, ככה שתוכלי להנות מתנאים נוחים יותר.

לבינתיים לדעתי חייב למצוא מקור תמיכה מקביל לעזרה בבית.

או לגור קרוב להורים או קרובי משפחה, או שהבעל שותף פעיל בגידול הילדים או להיעזר בבייביסיטר קבועה שהילדים מכירים.

(הכי טוב זה משפחה של בייביסיטר שיש כמה אחיות שיכולות לגבות אחת את השניה ושגם ההורים בקטע לארח אצלם אם צריך. שילמתי יפה על בייביסיטר כזה וב"ה זה נתן לי המון שקט. אפילו קרה שהם קילחו לי את הילדים אצלם כי נתקעתי בעבודה עד מאוחר ואפילו שהלכתי ללדת שמתי אצלם)

כשעובדים מהמשרד והבעל יכול להוציא פעמיים בשבוע מהמסגרות זה ממש עוזר.

לגבי הפרויקטים, מסכימה שלא צריך להשוות את קצב ההתקדמות שלך בקריירה לאנשים אחרים (בטח אם הם גברים רווקים)

אבל גם ביחס לעצמך צריך לשים לב שאת לא דורכת במקום אלא מתקדמת עם הזמן.

הדרך לעשות את זה, זה מראש לקחת על עצמך משהו שהוא אפשרי.

אבל כשהפרוייקט עלייך, לעשות הכל כדי שהוא יצא טוב ובזמן.

אין דבר מחרפן יותר מזה שלא עומדים בדד ליינים.

להביא בייביסיטר לא צריך להיות פתרון קבוע לכל יום, אבל כן פתרון שמשתמשים בו בחופשיות יחסית.

אחרת זה לא עובד.

לכן פה אני חושבת שכן ראוי לעשות מאמץ לפנות זמן אחה"צ לפרויקט ולא לחכות עם זה למחר שזה כבר נחשב הגשה באיחור.

כמובן שקורה שמתפקששים דברים, אבל בגדול הגישה לדעתי שבמצב כזה כן מוצאים פתרון כדי לסיים את הפרוייקט ולאפשר הגשה שלו בזמן.

לגבי אוכל, תנסי להיות מאורגנת יותר. זה גם משהו שנכנס לרוטינה ומשתפר עם הזמן.

להתחיל עם ארוחת בוקר מהירה וטובה.

בצהריים לחמם אוכל מוכן (אפשר לבשל ולהקפיא מראש או לשמור במקרר למשל מרק)

לאכול אפשר גם מול המחשב.

את שואבת במהלך היום? אם כן, זה גם ירד ממך בהמשך.

וגם אם לא, ההנקה דורשת המון מהגוף. בהמשך זה משתפר.

בקיצור, לא הייתי מרימה ידיים משילוב של אימהות וקריירה משמעותית עם שכר יפה בצידה,

אבל כן הייתי שמה לב לקצב התקדמות שפוי ולא משווה לקצב של אחרים.

מצד שני מוודאת שאני בהתקדמות לאורך זמן ולא שאחרי שנתיים נשארתי באותו מקום. (וזה יכול לקרות)

וכן שמה לב שבתוך קצב ההתקדמות שייעדתי לי, אני עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר כולל עמידה בדד ליינים וכולל גמישות לטובת העבודה ברגעי המאני-טיים.

סתם דוגמה ממני, בעבודה הראשונה שלי, אחרי שנה שנתיים שמתי לב לדפוס מעניין שהדברים "המעניינים" קורים בערב (שעות עבודה בארה"ב)  בדיונים לא מתוכננים, ושמתי לב שהדיונים האלו קורים כשהסמנכל נמצא במשרד (לרוב הוא היה בחו"ל)

ואז החלטתי שאני רוצה להיות בערבים האלה במשרד

וככה תכננתי כשהסמנכל מגיע להיות במשרד בשטח למרות שלא הייתה לי עבודה ישירה איתו, פשוט ראיתי שזה משפיע על אחרים ובאמת כך היה.

מהר מאוד הכניסו אותי לדיונים האלה ומהר יכולתי לתת מענה ראשוני לבדוק איך הכיוונים שהועלו משפיעים בפועל,

וככה עם הזמן גם למדתי מהבכירים איך חושבים, וגם נכנסתי למודעות של המנהלים הבכירים שאני קיימת בכלל וזה השתלם לי לגמרי.

בפועל זה לא היה להשתעבד וכל הזמן לעבוד בערב כי אולי משהו יקרה, זה היה מתוחם לזמנים מאוד ספציפיים שהייתה לי אינדיקציה לגביהם מראש.

אגב, עד היום 8 שנים אחרי, המנהל הבכיר שהכניס אותי לעניינים עדיין זוכר אותי ואני נותנת אותו כממליץ למרות שלא הייתה לי איתו המון עבודה שוטפת בכלל,

אבל כשהיה צריך, הייתי שם, וככה הוא למד להכיר את העבודה שלי באופן בלתי אמצעי והוא זוכר אותי למרות שעברו תחתיו המון עובדים עם הזמן.

מצד שני, אחרי שתי הלידות האחרונות הייתי בבית כמעט שנה. התפטרתי מהעבודה, קיבלתי דמי לידה ואח"כ אבטלה, אז זה אמנם לא נספר לשנות וותק בקו"ח, אבל התקופות האלו שהייתי רק בבית נתנו לי המון כוח כשיצאתי חזרה לעבוד.

אז גברים רווקים שהתחילו את הקריירה במקביל אלי עקפו אותי בסיבוב ובשכר מזמן, אבל זה לא מה שמשנה.

מה שחשוב לי זה שהתקדמתי יפה בקריירה (ובשכר בהתאם) יחסית לעצמי, ושהשילוב בין הבית לעבודה עושה לי טוב בגדול, למרות שיש תקופות מורכבות יותר ועומס גדול לפעמים.

אני אישית הלכתי על מודל של ימים קצרים (עד שלוש/ שלוש וחצי) וימים ארוכים (שבהם בעלי מוציא את הילדים) אבל נשמע שאצלך זו לא אופציה.

לק"י

תוהה לעצמי איך זה עובד.

אבל לפחות יש שכר על זה.

כטיפוס שלא מוותר ,מתמיד ומשקיע

זה נראה שאי אפשר לפספס את זה

דווקא בגלל שאת עם קטנים ואחרי לידה ואת מתאמצת כך !

בהצלחה יקרה, הרבה כוחות 

בסופו של דבר את רצה למרחקים ארוכים, כך שאת חייבת לחשוב על עצמך. לאכול, לאפשר איזו הליכה בערב.