פורום הריון ולידה (עמוד 706)

אין לי מושג מה הולך להיות

אולי תתנו לי רעיונות

את מתוכננת לסעודה?

בסעודה וגם בלילה שלפני

ובאלי לפגוש חברות אבל כנראה שלא יקרה

אני יוצאת מהכפר חח

לא יודעת מה להגיד לך על זה, זה כבר איזונים בינך לבין בעלך על מה כל אחד רוצה ומה עושים עם זה

ויפה אגב שיש חברות שנפגשות בפורים . באיזו מתכונת זה? מסיבה כזו?

אז מטיילות להן ביחד

ואני נשואה...

במקום להכין את משלוחי המנות

זה היום החופשי שלי לכל ההכנות

לפחות התחפושות כבר מוכנות...

הילדים כבר תכף חוזרים מהמסגרות

אבל לפחות תהיה להם אמא עם כוחות!

כדי לגלות מיהי הרבנית 😉😉

ולשאלתך:

שמלה בשבילי זה לא משמח

(אם כבר - אז רק מצברח...)

ואמנם שוקולדים אני מאוד מחבבת

אך כשהם בכמויות - אני אותם כבר מתעבת...

לכן, אני חושבת, אנסה למצוא לי רגע

שבו אוכל לנוח על הספה בלי פגע

ואפתח איזשהו ספר או מגילה

ואנסה למצוא קצת רוח בתוך ההמולה...

יהי רצון שאצליח בזאת השמחה!

(ולא אמלט לפלאפון כמו תמיד בזמני מבוכה...)

אני כבר תקופה פה מחופשת

על שלל פיצוליי

האדמור כבר רוצה אוכל וצועק לי- די!

כל היום מדברת בחרוזים

כבר חושב לשלוח אותי לאבחונים

האמת שאני אוהבת חרוזים

אבל עכשיו בצום רק מפנטזת על תפוזים ;) 

זה מה שאני הייתי עושה..

לא בדיוק כמוך אבל אני גם שבוע שבע.מרגישה סבבה יחסית .עייפה.אבל אין לי בחילות בכלל .די מרגישה רגיל

בדיוק לדברים כאלה יש ימי חופש שאפשר לקחת מתי שרוצים. 

אגב, גם בעלי. וכנראה יקח חופש באחד הימים של פורים ובשני ילך לצבא. ונחגוג לפי זה..

לא רואה בזה בעיה.

לגבי פסח עצמו, כנל- לוקחים חופש בחלק מהשבוע או בכולו.

השנה פסח לא ארוך למזלנו.

בצבא בשישי שבת וחוזר בפורים בצהריים.

פחות גרוע מפורים עצמו אז לא מתבאסת. אתארגן על הכל עם הילדים מראש, ובשבת בעז"ה נהיה אצל אמא שלי כולל מגילה במוצש והכל.

אבל חיבוק לך זה מעצבן נורא שהצבא מנחית פתאום את הדברים האלה

בתור ילדה קטנה הלכנו עם תחפושות ומשלוחי מנות לבסיס לבקר את אבא בפורים.

עד היום 25 שנה אחרי אני זוכרת שזו היתה חוויה..

אם מתאים לך..

תודה לך ולכולן!

מבאס כי אין לו כמעט ימי חופש ואנחנו צריכים אותם בגלל עניין רפואי שלי

לידה וכאלה- יש ימים מובנים במערכת.

אגב בעלך חוזר לילות? אנחנו חדשים בעסק

מחפשת חברות לצרה

אז איך לא אמורים להיות בצבא?! (בהודעה הפותחת)

איך אין מספיק ימי חופשה, מחלה, מחלת ילד ובת זוג?

לגבינו, מוזמנת לפרטי מהניק האמיתי שלך.

אני פחות מעוניינת לתת פרטים לניק אנונימי.

אם יש לו מכסת ימי חופש נסו לראות איפה הכרחי שיקח

ואיפה אפשר להתגמש

ואיפה שלא וזה בחגים תחליטו מה עדיף לך לוותר ואיך תדאגי לסביבה שתעזור לך לעבור את החג יותר בטוב כמה שניתן

אבל בסדיר וגם בקבע יש ימי חופשה וימי מחלת אישה/ילד.

האמת שיחסית לאזרחות יש אפילו דיי הרבה... וערבי חג למשל לא כלולים או נחשבים חצי יום, וכאלה..

לפותחת-

גם בעלי בצהל, וכן בהחלט לוקח בפורים יום חופש על חשבונו. וגם בחול המועד פסח וסוכות.

אגב, ביומיות ימי צום אפשר לעבוד חצי יום. בגלל שאין דבר כזה ימי ב' ביומיות.

אנחנו כבר דיי הרבה שנים בצהל אז אם יש לך שאלות נוספות מוזמנת..

תודה 

אנחנו בבירורים רפואיים שלי 

ויש גם לילדים עניינים שצריכים טיפול

אז אנחנו ממש גבוליים, אא''כ לוקחים בחשבון שבפסח הוא בצבא.

ולא ניקח חופש מחלה אם אין הצדקה ממשית לזה כי ככה בעלי

אולי צריך לקחת חופש ולהשליך על השם

יצא היום בשעה הרגילה אחרי שאמר למפקד שהוא חלש מהצום

השקיע כ 100₪ על דלק בשביל להגיע

תאכלי ברגע שאפשר, ואז תצחצחי שינים ותטבלי.

שאני מתארגנת בו?

כאילו יש שם מקלחת ושירותים והכל... זה לא פשוט...

ואם אני מחכה אחרי צאת הצום אני לא אספיק להתארגן שם

וחשוב לי להתארגן דווקא שמה אני לא אוהבת להתארגן בבית 🙈

בצאת כוכבים

איך זה הגיוני ככה..? הבלניות כאילו רוצות לצאת מוקדם?

אין מקווה תורן אחר?

בזכותך בדקתי שוב,

אין לי מושג מאיפה המצאתי את זה - מסתבר שהוא נסגר ב-21:00 😂🤭

אמורים להיות שם פרטים רלוונטיים.

בהצלחה! 

מתחיל רק היום.

בדיקת ביוץ לא מחליפה בדיקת הריון. באמת יש נשים שמספרות על בדיקת ביוץ חיובית בהריון וכאלה שיצא להן שלילי אז יכול להיות שזה סתם מקרי.

בכל אופן שני פסים כשפס הבדיקה חלש יותר זו תוצאה שלילית

אולי זה ימנע בלבול פעם הבאה..

בדיקות ביוץ לא מעידות על הריון.. יש סיפורים של בנות שיצא להם חיובי בבדיקת ביוץ כשהיו בהריון, אבל זה לא אומר שככה אפשר לגלות הריון..

אני לא כ"כ מבינה בבדיקות ביוץ ביתיות אבל לפי הקריאה פה בפורום, תמיד יש 2 פסים בבדיקת ביוץ, פשוט כשהם באותו צבע (או חזק יותר) זה אומר חיובי

כילדה בת 10

ושנה אחרי גם אחי הגדול.

ובן דוד שלי כמה שנים אח"כ...

לא יודעת לעשות בגדול, אבל כמה שזה קשה עכשיו, זו תקופה שחולפת. עוד קצת ויהיה יותר קל..

כתבת שאחרי צהריים הקטנה יונקת כל שעה ורעבה.

הייתי שוקלת לשלב בקבוק. בשביל השקט שלך, שתדעי שיש לך את האופציה, מספיק בקבוק אחד אחר צהריים כדי שיהיה לך מספיק חלב והיא תהיה רגועה.

בהצלחה! שולחת הרבה כוחות

קודם כל חיבוק גדול. המעבר לשניים באמת מציב אתגרים חדשים ומעמיד אותנו לפני מציאות אחרת של תיעדופים ושל בחירת "הרע במיעוטו". כמה שנתכנן ונשתדל תמיד יהיו מצבים שלא נוכל לספק את צרכיהם של שניים בו-זמנית ואחד יצטרך לחכות. כך שאנחנו נדרשות לקבל החלטות כל הזמן ואוטומטית מגיע גם המצפון... אז יש כאן גם עומס פיזי טכני, עם חוסר שינה, עם הנקה שגם דורשת מהגוף הרבה, ונוסף על זה קושי מנטלי - אז ברור שקשה לך. ובלי עוד מישהו לחלוק את הנטל עוד יותר ברור וברור.  

לגבי עצות, אין לי הרבה דברי חכמה אבל אנסה קצת. דבר ראשון בהמשך דבריי הקודמים זה להבין ולקבל שאי אפשר להיות אמא מושלמת. כמה שיותר להגיד לעצמך "אני עושה כמיטב יכולתי". מיטב יכולתך זה להחליט בכל רגע מה לדעתך הכי דחוף (כולל הצרכים שלך!) ולפעול על פי מה שנכון בעינייך. (מיטב יכולתך יכול להיות לפעמים גם הפעלת שיקול דעת שבסוף תחשבי שטעית בו. זה לא אומר שלא עשית כמיטב יכולתך - גם בשיקול הדעת אנחנו יכולות לטעות, זה בסדר. נתקן בפעם הבאה. זה מה שטוב בילדים - זה כל כך אינטנסיבי שמהר מאוד תבוא הפעם הבאה עם הזדמנות לתיקון )

לגבי אחה"צ וההנקה, אני כותבת לך כאמא שלא הניקה כמעט בכלל, אז קחי את דבריי בערבון מאוד מוגבל. יכול להיות שזה לא יתאים לך. אבל אולי יוכל לעזור לך בשעות אחה"צ לשלב בקבוקים שאובים \ תמ"ל?

מזל טוב לך, ובהצלחה! דברים לאט לאט יסתדרו, את תראי

באמת תקופה לא פשוטה והיא תעבור...

אצלי יש הבדל של שנה וחצי בן הגדול לבת שמתחתיו ואני זוכרת את עצמי נקרעת בינהם... ובוכה על זה ..

אבל זה עובר... היום בבוקר שיצאנו לפיזור בגנים הבת שלי שהיא כבר בת 3 אמרה לאח שלה... כמה שאני אוהבת אותך... והם נתנו ידיים והלכו ככה ביחד לגן והלב פשוט מתרחב..זה מפצה על כל הקשיים כשהם ממש קטנים...

זה באמת שלב לא קל. בעז"ה זה ישתפר עוד מעט!

כמה טיפים בינתיים -

1. אני לא חושבת שחסר לך חלב אחה"צ (אלא אם יש סימנים מדאיגים כמו חיתולים יבשים או שהיא לא עולה מספיק במשקל). יש תופעה נפוצה התינוקות יונקים יונקים הרבה בשעות אחה"צ-ערב, להתכונן ללילה. הייתי משתדלת לא לשלב בקבוקים, כדי שהגוף שלך ידע לייצר יותר חלב בזמן הזה . זה באמת מתיש, אבל לפחות תדעי שזה לא מעיד על מחסור חלב.

2. כרגע לא הייתי מלמדת את הגדול להרדם לבד. נכון שזה היה נחמד אם הוא היה יודע, אבל כרגע הוא צריך להרגיש כמה שיותר בטוח שאת עדיין איתו אפילו שיש לו אחות קטנה, ואם תנסי ללמד אותו לישון לבד אני חושבת שהוא יחווה את זה כנטישה, וילחם בזה ממש. הייתי מניחה לזה לחצי שנה הקרובה לפחות.

3. היערכות מראש - ממליצה ממש לנסות להגיע מוכנה נפשית וטכנית לאחרי הצהריים. למשל - לפני שאת אוספת אתו לחתוך תפוח, וככה מיד כשהוא חוזר הביתה תוכלי לתת לו.

להכין מראש על הספה לידך כמה ספרים שהוא אוהב, שתוכלי לספר לו כשאת מניקה.

לקלח את הקטנה בבקרים, כדי שלא תצטרכי לעשות את זה כשאת עם שניהם. מקל ממש!

לתכנן ארוחת ערב מראש, ולהכין מה שאפשר מראש.

4. להדגיש כמה שיותר שהוא בוגר - להגיד כל הזמן דברים כמו "איזה כיף שאתה גדול ויכול לאכול חביתה. X קטנה ועוד לא יכולה. כשהיא תהיה בגיל שלך נרשה גם לה לאכול חביתה." או "איזה כיף שאתה יודע לצייר! אתה כזה גדול!" ואפילו להגיד לקטנה (אפשר לנצל סתם בכי אקראי שלה) - "x מתוקה, את בוכה כי את רוצה לבחור ספר כמו שy בחר? אבל את קטנה מדי. כשתגדלי y ילמד אותך איפה מדף הספרים שלנו, ואת תוכלי לבחור"

בהצלחה!

רעיון שקראתי פה פעם: להכין "קופסת הנקה" לגדול. קופסה חמודה שבה יש כל מיני עיסוקים מעניינים (לפי מה שמעניין אותו) שאותה פותחים רק בזמנים שאת מיניקה.

ובכל אופן, הוא יכול לשבת לידך בזמן שאת מיניקה ולהתעסק בדברים בקופסה, וכך הוא לא ירגיש מרוחק ממך... ואם את כבר מצליחה לתמרן את ההנקה ביד אחת, את יכולה ביד השנייה לחבק אותו או להחזיק ספר ולספר לו.

חוץ מזה - אפשר להעצים אותו כאח גדול: לשלוח אותו להביא מוצץ/חיתול לתינוקת, לתת לו ללטף אותה בעדינות, לנדנד אותה בעגלה... ובעיקר להראות לו כמה היא אוהבת אותו ושמחה שהוא האח הגדול שלה.

הרבה כוחות!

זה טבעי שאחרי הצהוריים היא יונקת כל הזמן זה לא אומר שאין לך חלב.

וקופסת הנקה זה מקסים ומאוד עוזר לילד.

מבינה אותך ממש.

מצטרפת לכל קודמותי

ומוסיפה עוד טיפ קטן שלא רשמו כאן-

בבוקר, הילד במסגרת?

אם כן, קחי את הזמן שלך בשביל לנוח. 

כשהקטנה ישנה- תצטרפי אליה ולכי לישון!!
גם ככה, אחה"צ והלילות מאתגרים.. אז לפחות תנוחי בשעות הבוקר. זה ממש מקל כשאת פחות עייפה אחר כך.

המון מזל טוב, הרבה נחת ושהיעבור בע"ה בקלות ובטוב.

אבל קשה בזמנים כאלו...

דבר ראשון להבין שהגיוני שקשה לגדול, זה באמת שינוי בשבילו מלהיות יחיד באה מישהי ותופסת לו את הכתר

מצד שני לא לרחם עליו, לא להיות בתחושת רחמים איזה מסכן הוא

אלא להיות בתחושה-איזה כיף לך, יש לך אחות קטנה, יכול להיות שעכשיו קצת יותר מאתגר אבל זו מתנה לחיים (וגם לעוד שנתיים שכשכבר יתתחילו לשחק ביחד).

פרקטית,

להיות את והגדול מול התינוקת. עכשיו אנחנו מחליפים לה טיטול, בוא תוציא לה טיטול מהמגירה, אתה יכול לשיר לה ידים למעלה על הראש תוך כדי.

היא בוכה, למה היא בוכה? מה היא צריכה?

בקיצור לשתף אותו כמה שיותר (וכמה שהוא בענין)-אני ואמא מטפלים בקטנה.

בזמן הנקה - שישב לידך עם ספרים ותקריאי לו (אני מניקה גם בישיבה על השטיח ואז ממש פנויה גם למשחקי הרכבה ודמיון, אבל זה תלוי מיומנות וכמה התינוקת יונקת טוב)

ככל האפשר להשיג חומרי יצירה משחקים וספרים חדשים - זה קצת מקל את השהות בבית והופך אותנ למעניינת יותר. אפשר להשאיל ממשפחה או חברות לתקופה, לא חייבים לקנות.

אפשר לנסות לחשוב או לתכנן ולהיכן מראש לפני שהוא חוזר מהגן הביתה - דברים לאוכל, משחקים אפשריים. לי כשיש רעיונות מראש זה מקל עלי.

לגבי השינה - לא הייתי עושה שינויים עכשיו. זה לא הזמן בעיני. הוא צריך אותך וצריך להרגיש שאת איתו. את יכולה לשבת עם התינוקת לידו ולהניק/לשמוע משהו.

בהצלחה! עוד חודש והכל כבר יראה יותר סביר...

הלידה של השני, הייתי ממש אבודה.

לא הבנתי מי המציא את הקונספט הזה של שני ילדים, זה היה נראה לי בלתי ניתן להתמודדות😅

אבל הנה אני כאן, והם גדלו והם מתוקים וחמודים. אז קודם כל יהיה בסדר. זו תקופה, זה מאתגר, אבל זה יעבור.

השאלה היא מה עושים עכשיו כדי להקל?

קודם כל, תשני תודעה. הילד שלך לא מסכן. קשה לו. לידת אח זה מטלטל, כולם צריכים למצוא את המקום שלהם מחדש. וזה טבעי ונורמלי. אבל הוא לא מסכן. יש לו הורים שאוהבים אותו, אחות חמודה שתגדל ותאהב אותו גם. יש מי שדואג לו למה שהוא צריך. אז הוא לא מסכן.

למה זה חשוב? כי שאנחנו מסתכליל על מישהו כמסכן, בטח אם זה ילד שלנו, הרגש משתלט ומנהל אותנו. ואז כל בכי, קושי או התמודדות שיש לילד אנחנו נבהלים, לא מצליחים להתנהל בצורה מסודרת ולכולנו יש בלאגן בראש.

נסי להגיע מתוך מקום של ביטחון. ביטחון באהבה שלך לילד, באמא הטובה שאת, ברצון שאת רוצה שיהיה לו טוב. מתוך הביטחון הזה, תחליטי איך את מנבלת את אחר הצהריים איתם. אבל אני חושבת שביטחון מאוד עוזר. כי אז אם הוא בוכה רגע, מה שעובר בראש זה לא "אוי איזה מסכן נולדה לו אחות אף אחד לא מתייחס אליו" ואז את לחוצה לפנות אליו, ויוצא מן לחץ שלא מאפשר פניות. הביטחון עוזר לי לעמיד מול בכי או קושי של הילדים ולחשוב בצורה שקולה מה לעשות כרגע.

בקטע פרקטי - לנוח כמה שאפשר. בבוקר כשהוא במעון והילדה ישנה. אולי לסכם על זמן בלילה שאת ישנה ברצף ובעלך קם לילדים. אולי בבוקר בעלך יכול לקחת את הילד למעון או לפחות לארגן אותו.

לנסות לזהות נקודות שסביבן הקושי - האם המקלחת? (ואז אפשר להגמיש את המחשבה, לקלח בזמנים נוחים יותר) סביב האוכל? (הילד חוזר רעב מהמעון - הוא מקבל פרי / כריך שמוכן לו מיד כשהוא חוזר הביתה, ארוחת ערב קטנה בשבילו מוכנה בצלחת במקרר, צריך רק לחמם) תשומת לב? (קופסאת הנקה כמו שהציעו כאן, לרדת לרצפה עם התינוקת ולשחק איתו, להקריא סיפור בזמן הנקה) 

בול מה שאני הרגשתי גם אחר-כך ישתפר אבל לקח זמן חשוב לי להגיד .. השאלה היא איך זה המעבר לשלוש? חחח מפחיד 

ככה הגדול היה עסוק קצת ונתן לי נשימה.

את מצליחה להניק עם סינר הנקה? לי זה היה ממש טוב.

לקח זמן להתרגל אבל בסוף הצלחנו.

לפעמים בחוץ בפארק, לפעמים בספרייה או מתנ"ס או גימבורי בקניון.

בבית היה קשה להסיח את דעתו.

את אוכלת ארוחת צהריים טובה עם חלבונים ופחמימות מלאות? מקפידה על שתיה? זה ממש משמעותי לכמות החלב.

בכלל חח

בת כמה הקטנה עכשיו? יש לי עכשיו גם בת חודשיים בן שנתיים(וגם בן 3 וקצת...)

ההתחלה היא הכי קשוחה ממש מחודש לחודש זה הולך ונהיה יותר אפשרי

1. כאמא מניקה אל אל תתחילי עם שאיבות זה עוד יותר מעמיס וגם בקבוקים ממש לא מומלץ לדעתי זה סתם עוד התעסקות וגם ממעיט את החלב וזה גלגל שהולך ומתדרדר... (את יכולה להחזיק בבית ליתר ביטחון לפעם שלא יהיה בררה) אבל באופן יומיומי לא כדאי תנסי לראות אם זה רעב או כאבי בטן- נשמע מתאים לגזים בשעות הערב ההנקה עוזרת להם לשחרר אז רוצים עוד ועוד אבל אפשר לנסות להחזיר על היד או עיסויים בבטן לאוו דווקא להניק

2. בשינה אני חושבת שהוא מפצה לעצמו את הזמן איכות החסר באמצעות שלא נרדם ואת חייבת לשבת לידו זה מה שהקטן שלי עושה מאז הלידה דורש שאשב לידו ולא נרדם שעתיים, אני משתדלת לתת לו 10 דק בצהריים שאני רק איתו או משלימה עם זה שאני יושבת לידו הרבה זמן בנתיים מניקה או מקפלת כביסה לסרוגין

היה לי הרבה יותר קשה מהמעבר בין 2 ל-3.

אז זה ממש נורמלי מה שאת מרגישה. ולהיות לבד בשעות הקשות האלה זה חתיכת אתגר.

אצלי הגדולה שלי היתה בת 2.5 כשהבא אחריה נולד.

כשהיתה רואה אותו יונק היתה צורחת בהיסטריה כזאת שטרם ראיתי כמותה. כאילו לא מוכנה להשלים עם זה בשום פנחם ואופן.

היינו אז ממש בתקופה קשוחה גם בלי קשר לזה.

ופשוט אמרתי לעצמי שזה נורמלי שהיא בוכה, ושהיא צריכה לעבור תהליך עם זה. שאני לא מנסה אלף ואחת דברים להרגיע אותה. בסוף ילדים לא בוכים לנצח...

אז פשוט התרגלתי לחיות ולתפקד עם הבכי שלה בלי שזה יעצבן אותי.

כמובן שהתייחסתי וניסיתי להרגיע,

אבל היא היתה בסוג של התקף שאי אפשר היה לחדור אותו.

אז התרכזתי במה שכן באפשרותי לעשות.

ולפעמים לקח לה באמת שעה עד שנרגעה.

פשוט לקבל את זה כשלב הכרחי...

ואין בה קסמים, הייתי עושה מה שאפשר כדי להקל עלי, גם אם זה אומר לשלם לנערה שתבוא להחזיק לך את הילדה ותוכלי להקדיש קצת זמן לגדול. אפשר רק פעמיים בשבוע רם קשה כלכלית. אבל אני מאמינה שזה נצרך וזה כסף שצריך לצאת..

עוד אופציה שבעלך זמנית יצא יותר מוקדם מהעבודה. כל זה בהנחה שאין לך עזרה של משפחה. אז חייב להשיג עשרה אחרי לידה..

ולגבי השינה, ממש לא הייתי מלמדת ילד להירדם לבד אחרי שנולדה לו אחות.. תני לו את התשומת לב שהוא צריך, הוא עבר טלטלה.. 

יושב לידך ומשחק ואת מניקה.

אם את מצליחה להניק ביד אחת אז אפשרי גם להקריא לו סיפור או לשבת לידו על המשטח פעילות ולשחק ביחד.

אם לא אז לפחות להסתכל איל הוא משחק או מצייר ולדבר איתו על זה.

להכין מראש חטיף/פרי/ירק/מה שאתם אוכלים אחה"צ כדי שהוא יוכל לאכול בלי הרבה התעסקות מצידך. בדרך כלל חוזרים רעבים מהמסגרות.

לבור מתוך עמדה ששניכם מטפלים בתינוקת והיא חלק מאחר צהריים שלכם. אתם משחקים איתה, מדברים איתה ביחד, מחליפים לה טיטול וכו, אולי אפילו מקלחים אותה ביחד.

הרבה לדבר איתו על כמה שהוא מהמם ועוזר לתינוקת ואיך הוא אח גדול וכו

אמרת שההמטומה לא גדלה

אז הנה עכשיו היא יוצאת. ותעלם לך סןףסוף...

ברוך ה'.

ככה מתחיל שההמטומה כבר יוצאת ומתכווצת...

הכל יהיה בסדר בעזרת ה'.

היפרדות קרומים זה נראה לי ההמטומה. כל היריון כמעט יש לי את זה. לפעמים זה גדל לפעמים מתכווץ ונעלם

אל תדאגי היום זה יגמר ואת תהי אחרי..

היא סוףסוף עוזבת אותך. הנודניקית המעיקה הזאת...

תחזיקי טיפה עוד מעמד. . .

אנחנו לא תמיד יודעים מה מחכה לנו ומתכננים ובטוחים שהכל בשליטנו אבל מסתבר שהכל בידי שמים.   מה נעשה?! נודה על מה שיש וננסה להמשיך הלאה ..הכל עובר אהובה. זה תכף מאחורייך. תחזיקי חזק.

זו החרדה שלי כרגע

וכן גם ברשת נראה שיש קשר בין המטומה להיפרדות קרומים 

אבל מצד שני העובר שלך כבר גדול ואת אחרי שליש ראשון אני כן הייתי נשארת רגועה.

יכולה להגיד לך שאצלי תמיד שהיה המטומות ודיממתי עד חודש חמישי זה יסתדר ברוך ה' וילדתי ילדים בריאים.

דווקא מתי שהפלתי לא היו המטומות בכלל.

יש דופק יש תנועות. בעזרת ה' זה יגמר בטוב. תנסי להיות בתחושה שיהיה בסדר . . .מתפללת בשבילך שה' ישלח לך רופא שירגיע אותך שיגיד שהכל בסדר וזה יסתדר. אמן 

איזה יחס, אלופה את!!!

תודה על העידוד והתקווה

עוקבת אחרייך גם לי יש רגישות להמטומות..

תחזיקי חזק ה' איתך!

ובע"ה שיהיו רק בשורות טובות והכל יתהפך לטובה🙏

ליבי איתך!

לא יודעת כלום להגיד חוץ מזה שאני יכולה לנסות להשתתף איתך במתח ובקושי...

שולחת לך חיבוק❤

והלוואי בשורות טובות ושיפור גדול בקרוב!

באיזה שבוע את?

ולשכב

אמא שלי באחד ההריונות הייתה לה היפרדות ורק שכבה נחה ולא זזה וסחבה ב"ה עד שבוע 38 בזכות זה

פליז תשמרי על עצמך!!!

דווקא מגרה אותי ללדת ב 38 ולא לחכות עד 40 פלוס חחח

אני עם היפרדות קרומים, לא שלייה. נראה לי יש הבדל.., כמו שאמרתי לכן ידעתי שככה זה יהיה

מעלה אבק בהמתנה

יש איזה 20 לפניי..

וזה עוד לפני ההמתנה לאס שמחכים שם עוד שלוש שעות

כיף חיים תודה לה' שיש הריון!!!!!🥳

כנראה שיאשפזו אותך עם היפרדות קרומים

אבל תזכרי שלמרות שזה נורא קשה להיות מאושפזת ובפרט בימים אלו

זה שווה הכל!

מאוד משמעותי בין היפרדות שלייה לקרומים

יש לי חלום שישחררו אותי

תקשיבו העומס פה נוראי

דווקא המזכירה בקבלה אמרה לגשת ישירות לאחיות

אבל למי יש כח לריב 🤐🥴

תכף בעלי יבוא יעזור לי 

טעות שלייי חשבתי שזו היפרדות שילייה מה שיש לך

אבל זה גם מנחם לשמוע דברים טובים

קוראים לפי הסדר..

בינתיים התקדמו

5 לפניי חחח

הייתי בטריאז

העבירה עכשיו לרוםאת נשים

העולם עוצר מלכת

@שושנושי 

אז מכירות את זה שיש דימום בזרם וכמות מטורפת אבל איך שמגיעים למיון הכל נגמר?

אז זה מצבי

ההמטומה - הפרדות קרומים (בקופה קראו לזה היפרדות פה קוראים לזה המטומה) נשארה באותו גודל..

כנראה פשוט החליטה להזכיר שהיא קיימת.

ב''ה הרופאה אומרת שאין דימום משמעותי אז מבחינתה אני יכולה ללכת

היא רק רוצה שנעשה סטיק בהמשך, מקבלת עכשיו נוזלים כנראה שהייתי קצת מיובשת (הגיוני, אני כמעט לא שותה)

בקיצור, סתם היסטריה מצידי הייתי נשארת בבית ולא מתבזבזת על יום מחלה

אבל בסדר, עשיתי את המקסימום לעוברוני 

ב"ה שפסק דימום,

תנוחי ותשתי מלא.

התייבשות עלולה לגרום לכיווצים וכיווצים עלולים לגרום להחמרת ההמטומה.

בע"ה יהיו לך המון שנים לחגוג ולשמוח עם הילדון ובע"ה עם האחים הבאים שלו.

תשמרי על פרופורציות עם כל ההתרגשות..

משלוחי מנות את ממש לא חייבת להתעסק, תשמרי על עצמך, זה הרבה יותר חשוב מכל המסביב.

בקשר לטבילה מבינה ממש ממש את הביאוס כדאי לשאול רב איך לצלוח את תקופת ההרחקה הארוכה הזאת.

בע"ה גם כשתצליחי סוף סוף לטבול בלי יחסים יש הנחיות מיוחדות,

כדאי לשמוע מראש.

אני יכולה לכתוב לך בפרטי?

ומה עושים שאני בלי חשק לשתות יותר מידי

גם כמעט לא אוכלת

פשוט כי לא באלי

לא רוצה לא מדבר אליי עד כדי בחילה..

אין לי בחילות, פשוט חוסר חשק כללי בכל הקשור לאוכל ושתייה 

חשוב מאוד לשתות, את מאבדת המון נוזלים.

תבדקי מה לך ספציפית עוזר.

מים קרים/ פושרים

עם עלה ירוק כמו מנטה או לואיזה לטעם

או אפילו מלפפון, קצת לימון

אולי סודה.

לאכול פחות משפיע, בזה אל תכריחי את עצמך.

זה מתוק ועובר יותר חלק בגרון

עכשיו תשמרי על עצמיך. לא מבינה איך לא מוציאים אותך לשמירה, רופאים הזויים

ואת חייבת לשתות- גם אני שונאת מים אבל הבנתי שהתייבשות עלולה לגרום להפלה לכן הקפדתי ממש ממש על שתיה. הייתי שמה ליידי בקבוק קטן וככה יןדעת שצריכה לשתות לפחות 3 בקבוקים

עם מה שהגדירו היפרדות קרומים

ורק כשממש נחתי זה החלים לאט לאט..למרות שמבחינת הרופאים לא צריך לנוח ושום דבר לא יעזור.. ממש ממש כן ממליצה לנוח שיעבור מהר ובבריאות

ברוב המיקרים זה מסתדר, בשורות טובות

תעדכני, דואגת לך...

נשמע קשה בטירוףףףף

ה' אוהב אותך וממש מנסה אותך...

רק חיבוק ותתפללי מלא!!!

מתפללת עלייך!

1000 בטא זה לא נמוך מדי בכלל, בעזרת ה׳ שיראו בתוך הרחם והכל יסתדר זה שבוע נורא מוקדם

אם אני זוכרת נכון,וזה  כן הריון חוץ רחמי הטיפול לא אמור להיות מסובך מדי, לדעתי זריקה שמפסיקה את ההריון ואז זה נופל לבד

בשורות טובות!

בהריון הראשון שלי אחרי בדיקת סטיק חיובית התחילו לי כאבי בטן איומים, בכיתי והתפתלתי מכאבים חזקים. הפנו אותי למיון, שם הרופאה הנחמדה נתנה לי לעשות סטיק, אולטרסאונד, והיא הודיעה לי שאני לא בהריון, הופנתה אותי למיון הכירורגי..

מיותר לציין שהלא הריון הזה כבר בת עשר..

בעז"ה היה ביוץ מאוחר אז עדיין לא רואים אבל הכל תקין.

ביוץ מאוחר 

ככה היה לי

ועדיין מדי פעם מבקשת מבעלי שיקנה דחוף בדיקות הריון, כי מי אמר שאני באמת בהריון???

בעלי משתדל לפקס אותי. לא תמיד מצליח....

שייצא שלילי

כי הבנתי שעם הזמן בהריון הבטא מתאפסת, או שלא

זכור לי ממש במעומעם.. אז אולי מטעה 

אחרי טיפולים, ובדיקות בטא ותנועות כבר ההרגשתי מוקדם 

ותמיד רציתי לעשות בדיקת הריון כדי לראות את ה2 פסים שכל כך רציתי לראות

אבל רעדתי מפחד לראות פס אחד, ולא עשיתי את הבדיקה

חלום שלייייי לגלות על הריון בבדיקה ביתית

אל נא תדאגי

עוד מעט תרגישי תנועות

ויחד איתך נהיה רגועות🩷🩷

ולא מקבלת מחזור כבר ארבעה+ חודשים.

ומלאת תסמיני הריון...

אבל כל הסיבות ההגיוניות האלו לא עוזרות

מחמיאים על הניקיון ואני עונה שהבית בכלל לפני שטיפה

הכי מטונף ולא מסודר (למרות שרק לפני שעה סיימתי מרוב חרדה שמגיעים לבקר..)

אותך אני מבינה

העיקר שאת מקבלת מחמאות

את זה כולנו אוהבות💜

לק"י

על כך שהשבוע אפיתי עוגיות.

ועוד לפני שהספקתי אותן להקפיא,

נאכל מהן לפחות חצי.

והוידוי שלי הוא על כך

שרק אני זללתי מהן, ולא הפח (שיהיה חרוז😅).

על פני רואים את תדהמתי

את אכלת חצי

בלי לכבד אותי?😱

שאני לא מתחפשת..

כן אני מעפנה כזו.

וגם שהבת שלי מתחפשת למיקי מאוס סתם כי זאת התחפושת שמסרו במידה שלה באחת הקבוצות ואפילו שהתחפושת קצת קטנה עליה לא טרחתי לחפש לה אחרת..

מודה גם שאני לא עושה אבק, חלונות, מסילות ופאנלים גם לא בפסח.

מספיק וידויים?😅

גם לקטנה שלי קניתי מיקי מאוס מהמקס סטוק וזה יושב עליה בול ככה שהיה עדיף מידה גדולה יותר אבל לא היו בי כוחות ללכת להחליף...

בנוסף, טוב לדעת שעוד מישהי חוץ ממני קוראת למיני מאוס מיקי מאוס 🤣

תודה על השיתופים❤️

גם אני לא מנקה

את החלונות והתקרה🫣

שאין לי...

כל הוידויים נכונים לגביי.

פסח ופורים...

שפשוט לא היה לי כוח לצחצח להם שיניים!

זהו.

וזה עוד אחרי שאכלו חמצוצים, סוכריות ומה לא.

מבואסת אבל זה מה יש.

מחר בבוקר ננסה משהו😗

היום זהו חודש אדר

וגם לאימהות הכי טובות

מותר לפעמים להרפות🩷

אני חיה על שוקולד וקפה

וזה לא כל כך יפה

כשנגמר לי הכח בצהריים

קצת אחרי השעה שתיים

ואני מבינה שלא שתיתי היום בכלל מים

וכשמגיעה השעה שש

ואני לא מצליחה להתאושש

אני נזכרת שלא אכלתי היום ארוחה

ובגלל זה אני כמעט בוכה

וכך עוד יום נגמר

ואני צונחת אל הכר

ומבטיחה שאוכל טוב מחר

אולי שוקולד מגביר יצור חלב אם?

כי היונק לא רעב ברוך השם.

אבל אני לא כזאת שובבה

מיד חזרתי בתשובה

ולכבוד הפטור מהצום שקיבלתי

היום ארוחת בוקר אכלתי

לאכול שוקולד מריר איכותי

אני כבר שנתיים לא אוכלת צהריים

אך כן שותה הרבה מאוד מים

תעשי לך הפסקות, ושיהיה רק בשמחות!

מתפללת שה' יאיר את דרכך בנוחם ובקלות.

אפשר לקחת חוקר פרטי

הוא לא יגלה בעלך. הם אלופים בזה שזה ישאר דיסקרטי.  וזה יתן לך שקט נפשי שסתם דמיינת או חס וחלילה שלא

פשוט מכירה מקרוב מקרה דומה,

היא לקחה חוקר וגילתה מה שגילתה.

מצד שני תעשי מה שליבך אומר....

רק הצעתי הצעה. אני יודעת על עצמי שאם טיפה הייתי חושדת הייתי לוקחת חוקר פרטי. מבררת בדיוק וכן, בלי בושה בודקת. האי ודאות חונקת את הנפש.

חוץ מזה שולחת לך חיבוק. כי זה באמת באמת נורא קשה להיות בתחושה של "לא אהובה"

כמה צער זה מביא לאישה .....

מתפללת בשבילך לימים טובים יותר בעזרת ה'

אגב, אולי את צריכה להתייעץ עם הרבנים המתאימים..

יש המון דעות שאומרות שפאה אפילו יותר מהודרת ממטפחת..

האמת שזה ממש מורכב, ואני ממש לא יודעת מה לייעץ לך חוץ מלתת לך חיבוק ולקוות איתך שתמצאי את האנשים הנכונים שיעזרו לך.

כי לחיות במצב הזה של ספק זה נורא. 

ה' יעזור לכם ויאיר לך את הדרך!

קצת יותר אובייקטיבית ולא מוחדת, את צריכה להשוות לתקופה יותר טובה שלכם. הרבה פעמים הבעיה טמונה בפרטים הקטנים שמשתנים.

ונשמע שאצלכם השתנה הרבה

את כבר לא בבית כמו פעם לפי מה שאת אומרת

יש את העניין הנוסף שמעבר לזמן, שזה גובה ממך כנראה גם אנרגיות נפשיות

עשית שינוי במראה החיצוני

בקושי מקיימים אישות

בעלך גם אומר לך במפורש שאת השתנית לו. לא רק חיצונית. גם ביחס כלפיו. בינך לבין עצמך, יש דברים בגו..?

את לא חייבת לענות כמובן

אבל לפני שאת קופצת לחשדנות מרחיקת לכת, הייתי בודקת בציציות מה שנקרא

דינמיקה זוגית טובה או פחות היא עניין של שניים ברוב המקרים

לי בכל אופן נשמע שבעלך מרגיש דחוי ומחזיר קרירות

ואז בנוסף מתווספים חשדות קשים וחוסר אמון. לא מתכון טוב לזוגיות מוצלחת. מ2 הצדדים כמובן

ואת מהצד שלך גם כן מרגישה דחויה ופחות אהובה ולבד ואת מתמודדת עם העניין המשפחתי וכו כמו שכתבת..

אני חושבת שהגיוני שאת מצפה ממנו שהכל יהיה רגיל כמו קודם, אבל זה בזמנים רגילים כביכול. עכשיו הקרקע של הבית שלכם קצת נשמטה בכל מיני מובנים, ואם את זו שמצליחה לעלות על זה ורוצה להתעלות מעל זה ולהיות המבוגר האחראי, יש לך הזדמנות לחשיבה מחדש על איך הזוגיות שלכם יכולה להשתפר. כי דינמיקה קלוקלת היא עניין דו צדדי לרוב, והיא כדור שלג שהולך וגדל אם לא עוצרים אותו, אבל כמו בהתפתחות של דינמיקה טובה, אפשר גם להמיס אותו באמצעות ניתוח של הזוגיות שלכם כמכלול ולא רק מזווית אחת, ומשם להניע.

ואולי צריך גם ייעוץ חיצוני

מסכימה לגמרי.

מסמכות רבנית.

אם את אשכנזיה את יכולה ללכת עם פאה בביטחון מלא.  וראיתי לא מעט ספרדיות ותימניות עם פיאות.

ולגבי מטפחת יש כל מיני סוגים של מטפחות, אולי תלכו לקנות יחד ותשאלי אותו איזה סגנון הוא אוהב.

ולגבי השאר, אין לי כ"כ דברים חכמים, אבל באופן אישי לא הייתי מרחיקה לכת לנושאים בגידה.

יש תקופות יובש, יש תקופות ריחוק.

זה לא מחייב בגידה, זה כן מחייב עבודה זוגית ביניכם- בהצלחה. 

הפאות של היום... פחות בביטחון מלא.... ממש פחות

שלא תסיק מכאן לחיים, שתשאלה את רבה.

ומצטרפת לרעיון של לשאול אותו על הסוג של הכיסוי ראש, אולי הוא ישמח לשתף מה הוא יותא אוהב?

יש מלא סגנונות

וחיבוק ענק

זה ל אפשוט בכל.

מצטרפת לתגובה של @המקורית , השתנו הרבה דברים ונראה כאילו הוא לא יודע איך לאכול את זה.

אני תמיד בעד לפתוח את הדברים בשיחה מכבדת ומקרבת, יכול להיות שתשמעי דברים שלא חשבת שתשמעי

הפורום מלא כל כך הרבה סגנונות של נשים בכל גווני הקשת

להגיד כזה משפט לאו דווקא מתאים לכולן ולאו דווקא מתאים להשמיע בתור דעה

בדיוק לכאלה דברים יש רבנים ושכל אחת תלך לפי הדעה של הרב דלה..

כמובן שלא עשיתי את ההחלטה על דעת עצמי

הקטע הוא שאני קולטת שהוא תמיד לא היה בן אדם חם ואוהב

לפני החתונה תמיד יש את ההתלהבות אבל אחד שבאופיו הוא לא כזה,

זה דועך מהר מאוד

אני לא מצליחה להשתלט על המחשבות הרעות האלו של הבגידות

והמקורית את צודקת בדברייך, אבל כמה שניסיתי מעצמי ליזום דברים הוא מייבש אותי

או לא הכי זורם

תמיד עסוק, טרוד, עמוס. מרגיש שפשוט לא אכפת לו

הצעתי שנלך לייעוץ, לא רוצה

במילים. יש בתים שחסר בהם שיח רגשי

כל אחד ומה שהוא מביא איתו

אבל זה שהוא טרוד ועמוס זה מובן בעיניי אם עול הבית עליו רוב הזמן כי את לא נמצאת והוא גם עובד

לא פירטת מספיק מה זה הרבה מחוץ לבית ואיך זה נראה מקרוב, אבל אני חושבת שבתוך המציאות המורכבת - צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שזה נוגס לכם כרגע בשלום הבית, וזה יושב גם על דברים שהיו קודם, אבל התעצמו עכשיו.

לגבי החשדות- לא יודעת מה להגיד ככ . בעיניי לא בריא לחיות כך. גבר שבוגד ל"ע בדרכ צריך לזה זמן, זה מחוץ לבית. הוא יוצא הרבה? ממציא תרוצים? לא אומר לאן הוא הולך..? לא זמין כשהוא יוצא?

אם את לא בבית וגם הוא לא בבית, מי עם הילדים?

או שהוא כן בבית ויש חוסר בטחון שמשתלט..? 

ממש ממש לא

נשמע ממש כואב להתמודד יחד עם כל זה בתקופה מורכבת.

זה באמת לא פשוט.

נשמע שמשהו התרחק ביניכם, ונכון יהיה לראות מה אפשר לעשות כדי לחזור ולהתקרב.

בדרך כלל האשמות, דרישות, ביקורת, מגיעים מכאב רב,

אבל לא יצרו קרבה וחיבור אלא ריחוק והתגוננות.

כדי ליצור קרבה וחיבור, צריך ללמוד לדבר

בשפת הלב, לשתף בקושי שלך, בכאב, בצורך שלך ממנו

ברצון לקרבה ולזוגיות.

אולי כדאי לנסות לשבת יחד לשיחה, אפילו לצאת לאיזה מקום

להעלות לשיח את המצב הזוגי, את הקושי, את המורכבות שאתם חווים,

לתת לו להיות בשבילך בתקופה הזאת שאת ודאי זקוקה בה למשענת...

ולפני הכל, וכדי שזה יקרה,

לתת מקום לכאב שלך, לעצב, להקשיב לו ולמה שקורה איתך

להבין איפה זה נוגע בך, מה חסר לך, למה את זקוקה ורוצה

ואחרי שעיבדת דברים בינך לבין עתמך ללעבור ללתקשר את זה נכון

כולכן כל כך צודקות במה שכותבות אך באמת שאנחנו נמצאים בתקופה מבולבלת

והזויה כל כך

זה היה גם קצת לפני

אבל בעיקר החרדות והחשדות שלי- גומרות אותי. אני כל הזמן סביב זה

וממש בונה לעצמי דברים בראש

אולי כי חוויתי בגידה מסויימת בעבר?

סוג של פוסט טראומה?

הוא בן אדם שלא יודע לדבר את מה שיש לו בלב

משאיר המון בפנים ולא משתף

אני טיפוס מדבר מהלב, מהנשמה

רגשית מאוד כראוי לאישה חח

אני ממליצה על טיפול אישי, בעיניי זה מאוד עוזר. זו עבודה, אבל זה יכול לתת כלים ולהקל מאוד. 

ממליצה לך כשאת קונה לפני שאת מכניסה למקרר, לשטוף הכל ולייבש.

בצהוריים לחתוך הרבה ירקות ולשים על מגש שזה מה שאפשר היום, ככה תוכלי יותר לשער את הכמות הדרושה...

וזה חא רק ירקות חתוכים

פעם זה סלט כזה ופעם ירקות כאלה חתוכים, ולגן זה משהו אחר.. בכל זאת צריך גיוון

גם ייקל עלייך וגם ייתן לך אפשרות לעקוב על הכמויות ולראות מה הצריכה שלכם.

וכמה זה באמת קשה...

מבינה אותך....

את חושבת ששמת מספיק?

מצויין ..אז תוסיפי עוד קצת!!😉

וכיף שהם אוכלים ירקות

אפילו שבוע שלם

את יכולה לחתוך מראש כמויות גדולות לקופסא (להניח כל ירק באיזור אישי בקופסא ענקית, ולא לערבב בין הירקות)

וכל פעם להוציא להם בצלחת הגשה כמות

לא מצליחה לקנות כמות מתאימה.

או יותר מידי או פחות מידי

כשאת קונה לשטוף הכל לייבש טוב טוב ולהכניס,שטוף למקרר. ירקות ופירות שטופים נשמרים לפחות זמן אבל לשבוע זה סבבה.

עוד משהו קטן מלפפון יכולים לאכול שלם אפשר גם לקנות את הפיצקים..גם גמבות יש קטנות אבל בעיני לא חוסך את החיתוך..

אני עקבתי במשך כמה שבועות מה נאכל וכמה. הכנסתי לחישוב הבדל בין ימים שאנחנו בבית (שבת, או חופש) לימים של מסגרות.

כל שבוע הוספתי חצי קילו ירקות ופירות עד שהגענו לכמות טובה. אני מגוונת בסוגים, אבל הכמות די קבועה.

שמתי לב שפעם בשלושה-ארבעה שבועות צריך לקנות הרבה פחות, כדי לאפס כמויות.

אני קונה רק פעם בשבוע וזה עובד מצויין. קראתי על השפעות של ירקות ופירות אחד על השני ואני שומרת לפי משפחות. ככה נשמרים לי בכיף גם שבועיים.

מלפפונים בתוך שקית במקרר, עגבניות ופלפל בלי שקית ולא ליד מלפפונים. פירות הדר לא ליד תפוחים ואגסים. בננות בנפרד מהכל, אלא אם כן יש אבוקדו שרוצים להבשיל. גזר ותפו"א עוד לא הגענו לנוסחת הקסם אז קונים כמות שתאכל בפעמיים.

לגבי חיתוך - יש לי קרש נגיש ששמתי לו מתלה מעל השיש וסכין כנ"ל. מישהו רוצה פרי או ירק, זה דקה לשטוף ולחתוך. אבל סלט וחיתוכים מורכבים עושים רק לשבת.

לק"י

אני משאירה בשקית נייר שאנחנו מקבלים בקניות אונליין

אם כן אז לבשל אגסים ולתת לה לשתות את המיץ שלהם. אאלט אם היא לוקחת תמל אפשר גם לשים את זה בתור חלק מהמים.

ויש סירופ שיעול לתינוקות

אבל זה שיעול שבא לי אחרכך לכחכך בגרון בשבילה

שיעול של שעלת הוא שיעול יבש, לא?

נשמע מהתיאור שהשיעול שלה לא ממש יבש.. ואז את יכולה להוריד את הדאגה הספציפית הזאת מהראש🙃

קורה זה לא מדאיג, כי זה יכול להיות סתם פשלה או תגובה של הגוף ללחץ/מחלה/חילופי עונות קיצוניים או וואטאבר

וחיבוק

מכירה את זה

אני מהמרכז, גם מרגישה די תלושה..

השבוע נפגשתי באקראי עם חברה בקניון, קצת פיטפטנו עשה לי טוב

יש בקניונים ובמתנסים בחינם או מחיר מוזל

בקופת חולים סדנאות עיסוי תינוקות

וגם פרטיות שעושות בבית עלות קצת גבוהה יותר

זה ממש נחמד

ו.. פשוט לצאת, גם אם אין חברה

לקנות משהו טעים לעצמך, לשבת בשמש, להסתובב בחנויות..

הרגשתי ככה בדיוק אחרי הלידה הראשונה.

שולחת חיבוק

ואם את מאזור ירושלים, מוזמנת לכתוב לי בפרטי 😘

וזה תחושה לא נעימה להרגיש לבד

אבל מנסה לברר-

י שגרעין זה אומר שיש עוד נשים באזור ?

איך הן נפגשות?

לאיזה בית כנסת הן הולכות? לאיזה גן משחקים?

אולי יש להן מפגשי נשים או ערבי נשים או מועדון יולדות?

תבררי..תשקיעי ותלכי כדי להכיר וכדיצשיכירו

בכללי קשר חברי בשלב זה של החיים נוצר עם קצת השקעה או התמדה להגיע

מנסיון אחד או שניים לא יוצאים עם חברות

וזה סוג של השקעה לטווח הארוך

סגנון של מה עשיתי מה קניתי לאן טסתי וכו

ואנחנו אנשים יותר פשוטים

אני פחות מתחברת וגם מרגישה שהן לא ממש מתחברות אליי

גם כשהגעתי לערבי נשים ישבתי לבד

מי שמגיעה אחת ל..כמעט תמיד תשב קצת בצד

גם אנשים שמבחוץ נראים לנו כמו..בסגנון כזה..כשמכירים מקרוב מגלים גם מעבר..

לפחות בחלק..

וגם מכירים אותך

זה לא קורה מהגעה לעיתים רחוקות ובאקראי

רוב הפעמים..

אני לא אומרת שזה אשמה שלך חלילה

אני גם מבינה אותך

וגם מרגישה ככה לפעמים מאוד לבד

אבל אני מרגישה יותר טוב עם עצמי כשאני יודעת שאני השתדלתי כל מה שיכלתי

כשלא-אז מרגישה קצת קורבנית כזאת..וזה הכי לא עושה לי טוב...לא רואה ככה את האופק...

קשה לי מאוד מאוד להתחבר לנשים אחרות. כאילו כולם מרגישות לי קטנוניות כאלה ואני הבוגרת, לא יודעת

השבוע שפגשתי פתאום חברה בקניון ודיברנו קצת הבנתי כמה זה עשה לי טוב.

ואני אחת שבקושי ישנה בלילה עם תינוקת בת חודשיים אז בבוקר כבר גמורה מעייפות ואין לי טיפת כח להרים את עצמי לצאת בחוץ, אבל אחרי שהבנתי שסה עושה לי טוב לקחתי על עצמי פעם בשבוע לצאת להיפגש עם משהי שאמצא שבחופשת לידה, זה חייב לנפש

גם שמה לי שירים בקול בבית, עושה גם הרגשה טובה

גם הרגשתי כך, אבל האמת היא שכדי לעזור לעצמי - לקחתי כל מה שהיה למציאות להציע

גם אם זה אומר להתאים את עצמי לאנשים אחרים שהם פחות הסגנון שלי באופן כללי.

המטרה שלי הייתה להתאוורר, לקום להתלבש בבוקר, להתארגן ושתהיה לי חברה כלשהי. באמת כלשהי. הייתי צריכה את זה כמו אוויר לנשימה.

אז הייתי מפצלת קניות והולכת לכל מיני סופרים, נוסעת לחוף הים, סתם מטיילת עם העגלה, נוסעת להורים מדי פעם, וגם - נפגשת עם נשים שהן אולי לא חברות נפש וגם לא יהיו, אבל הן היו גלגל הצלה.

אם המטרה שלך היא חברות בסגנון שלך ואין באזורך, אז זה באמת מבאס כאמור, אבל את עדיין יכולה להפיק מזה תועלת ולהפיג את הבדידות.

אם המטרה היא להפיג בדידות - אז עדיין אפשר

לא יודעת כמה זמן את בבית כבר ולכמה זמן עוד תישארי כי לא ציינת, אבל תפס אותי המושג של 'לטרוף את העולם'. להיות בבית עם תינוק זה מאוד דורש ובודד, בטח לטווח ארוך. אם את הרבה זמן בבית ולא במסגרת של חל"ד עד 3 וחצי חודשים, הייתי שוקלת עשייה שתהיה משמעותית עבורך ואולי יוצאת רגע מאזור הנוחות בשביל התועלת הנפשית.

אני לא טרםתי את העולם בכלל בתק' הזו. זו הייתה נתינה משמעותית לבית שהייתי מאוד שלמה איתה אבל גם היה לה מחיר. אבל זה גם לא חייב להיות כזה בודד.

גם אני באיזור שכמעט ולא מכירה אף אחד. וגיליתי שדווקא דרך הילדים אפשר לגלות חברים..

מגיעה לגינה קרובה כמעט באופן קבוע, ולאט לאט מרגישה שקשרים נרקמים. צריך אומץ, לא לבייש לשאול מישהי לשמה ולשם הילד וכו'.. הלוואי שלאט לאט תרגישי שמשתנה.

ככה חיכיתי 40 דקות ולא שעות.

לצערי ככה זה עובד

לבדוק את הדרגה שלך באתר, את שמה את הפרטים וזה מראה לך מה קיבלתם ברור דרגת זכאות להשתתפות המדינה בדמי ההחזקה של ילד במסגרת

אחרי המתנה של 45 דק...

ענתה לי מישהי.

אמרה לי שחסר מסמכים.

אמרתי לה שלא ותבדוק.

בדקה

לא חסר.

אמרה שתעביר לחשב שכר.

אמרתי שזה אמרו גם לפני כמה חודשים.

אמרה אני עכשיו מעבירה.

עכשיו נשאר לקוות שהפעם זה אכן יקרה...