פורום הריון ולידה (עמוד 708)

הוא במסגרת? איך הולך שם עם האוכל? הוא ירד במשקל?

מה שכן אני ממש ממש דואגת לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה

מחלת חום כלשהיא או משהו אחר?

מה אהב לאכול לפני זה?

לפני זה גם היה בררן קצת אבל אכל שניצלים אורז טוסטים

היום פשוט כלום

חוסר ברזל בהחלט יכול לגרום לירידה בתאבון  ויכול לקחת זמן עד שיעלה

אבל אם זה משהו שהוא מעבר לשבוע לדעתי זה מצריך בירור רפואי.

יכול להיות גם התנהגותי או רגשי כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין

הלכנו לרופא לא מצאו כלום חוץ ממחסור רציני בברזל והוא מטופל

נוספים כולל גסטרו

ואם היה כבר בעבר בררנות באוכל אני חושבת שכן שווה לגשת לאבחון. שם יכולים לראות אם יש סיבה רגשית או התנהגותית.

גם גסטרו וגם אבחון זה תורים עם זמן המתנה ארוך שווה לבקש הפניה ולקבוע תור ומקסימום לבטל אם הוא לא יצטרך.

פלפל שחור זה לכלוכים 

בצל זה בל יעבור מבחינתו

אבל היה מוצא דברים שאוהב

(חסימת מעיים או מחלה אחרת) אולי הברזל עושה לו תופעות לוואי.

צריך ממש להזהר עם העניין משום שזה יכול להתפתח לסוג של הפרעה סביב האוכל.

בהנחה והילד בריא לחלוטין - אני יודעת שההנחיה היא רק להציע ולא להתחנן וודאי לא בכח.

כשכולם אוכלים לשים לו בטבעיות מנה ולהציע לו. לא לתת ממתקים או חטיפים. אם לא אוכל, להשאיר לו את הצלחת על השולחן או במקום נגיש אחר שהוא יכול לקחת משם כשיהיה רעב.

חשוב לא לעשות מזה עסק בכלל ולא לדבר על זה כשהוא בסביבה.

גם לא להתרגש ולהחמיא כשהוא כן אוכל, רק להגיב בענייניות וטבעיות.

יכול להיות שיש לו עצירות כאבי בטן ואיבד תיאבון?

קודם כל, אם הוא ממש לא אוכל כלום חשוב לתת לו את הסוכריות והחמצוצים הגוף הקטן חייב סוכר פשוט שיכול לספוג אחרת הוא ירד במשקל מאד. ותקבעי תור דחוף לרופא! אין דבר כזה שילד לא אוכל יום שלם ולא יעשו בירור רפואי על זה

עשינו ברור התחלתי בינתיים הברזל היה ברצפה מה שגרם לחוסר תאבון והוא מטופל

הבעיה שאני כבר מפחדת שמרגיש שמקבל תשומת לב שלילית על הענין

מצד שני בגלל שהוא לא רעב הוא פשוט לא אוכל

ילד לא עושה סתם שביתת רעב, משהו קרה לו פיזית או נפשית, וצריך למצוא את הדרך לעזור לו. 

את מתארת שהייתה בררנות קודם אבל ההםסקה הזאת נשמעת משהו שצריך להתייחס אליו.

אוכל זה אחד הדברים היחידים שילדים יכולים לשלוט עליהם בנוגע לעצמם..

נראה שהוא ממש צריך את להחזיק את השליטה עכשיו, מעניין להבין למה.

הייתי משוחחת עם הגננת, לנסות להבין איך הוא אוכל בגן

כמו שכתבו לך כאן בהנחה ובדקתם בצורה מעמיקה את העניין הרפואי אז לא לעשות מזה עניין למרות שזה סופר סופר קשה...

בנוסף,אם הוא בגן הייתי שמה מקליט גם אם עד עכשיו סמכתי בעיניים עצומות...

משהו עובר עליו פיזית או רגשית וזה כמו שאמרת משפיע עליו..

ה' יהיה בעזרכם לעלות על הנקודה..

יש ךי ילג שבקושי אוכל

ממש יכול לצום שעות ארוכות, זה הטבע שלו, ירש ממני... היום ברוך השם יש לי עודפים

טיפים שונים שקבלתי:

להשאיר אוכל נגיש בבית- סלסלת פירות, מעדנים במקרר בגובה נגיש, ביסקויטים/ביגלה. שאם זה ענין של אגו יוכל לאכול ולהרגיש שאכל בלי שראיתם. אני הייתי מוצאת בלילה תפוחים חצי אכולים שהיו קצת מרגיעים אותי..

ברזל נמוך- זה קריטי. לתסף בתוסף איכותי, אצלי טיפטיפות מעולה. להקפיד מאד.

אם לוקח בקבוקים- לשקול לחזור למטרנה אם אהב. בסוף יש בזה את רב מה שהוא צריך. לגיל יותר גדול גם יש משקאות רפואיים מזינים, כמובן בהתיעצות עם רופא. היינו שם תקופה...

לא לדבר על האוכל. לא לעשןת מזה אישיו ובשום אופן לא להתחנן. רק להציע. בעדינות.

לתת דוגמא אישית! שיראה אותך אוכלת. הכי טוב כשאת רוצה שתהיה ארוחת ערב ממש לערוך שולחן לכולם, לא שזה זמן שרק הוא אמור לאכול בו, שיהיה ענין חברתי סביב האוכל.

בניגןד לזה נוזלים כן חשוב לוודא שמקבל ואם צריך לתת חצי מתוך שינה..

להרפות. לזכור שבסוף הוא כן אוכל. פחות ממה שצריל אבל בעזרת השם זו תקופה והיא תעבור.

וחיבוק על המצפון האימהי וואי זה קשה!!! לפעמים בלילה הייתי בוכה כשהייתי חושבת כמה מעט אכל היום. למרות זאת הוא מתפתח יפה, אפילו קצת גבוה, חכם וערני.

ותבדקי אם בגן הוא אוכל קצת יותר. ולהשקיע במה ששולחים לשם, כי הרבה פעמים בוקר פלוס ענין חברתי גורמים לילדים לאכול יותר טוב בגן.

ועוד משהו, קראתי שהציען לך לבדוק כוון רגשי התנהגותי.

אם כבר, הייתי בודקת עניין תחושתי. בהנחה שהבנתי נכון ותמיד היה בררן...

גם בגן הוא לא אוכל?

וכאילו "תשכחי" שזה שם. ותציצי בבוקר תראי אם הוא אכל.

לדעתי: להמשיך לברר

אבל מבחוץ:  לתת לו תחושה שהכל בסדר ולרגע מהלחץ,

כי לחץ לא מוביל לתאבון😏

להשרות תחושה שהכל בסדר.

לחבק

לשמוע אולי יש לו משהו לספר.

עוד אפשרות זה לצאת לאכול בחוץ בשביל הכיף ולראות אם הוא אוכל באווירה אחרת- פיצה/פלאפל ומה שבא..

אני השתמשתי הרבה במיכלים שלהם.

וזה גם יותר אסתטי בעיני, שהחלב לא יוצא ישירות למכונה.

ומעולם לא ניתקלתי בצורך לראות את מצב הבטריה תוך כדי הטעינה.

פשוט הטענתי קבוע כל ערב, והספיק לי ברווח לכל השאיבות של אותו היום.

בהצלחה

האמת זה ממש חדש אז עוד לא השתמשתי, אבל קראתי וחקרתי על שתיהן, ולי זה נראה מאוד משמעותי שיש מיכל. וגם בסופט הם הגדירו את זה לנשים ששואבות הרבה ואצלי השאיבה היא השלמה בקטנה וממש לא בלעדית או קרוב לזה

זוכרת איזו מהן?

ואכפת לך לפרט ממה את מרוצה?

אם כן זה הסופט.

אחרת זה הפאמפ. שאמור לעלות בערך 200 ש"ח פחות משני האחרים.

נשמע שהיתרון הגדול של הפרו זה שניתן לאחסן במיכל שאליו שואבים, ולא צריך להעביר מיד את החלב. נכון?

והיתרון של הסופט זה שיש צג, וגם המנוע שלה חזק יותר, והרכבה קלה יותר (פחות חלקים).

עדיין מתלבטת🙄...

אבל ההרכבה של הפרו קלילה ממש ממש

כאילו, לא צריך יותר קל מזה.

זה כמו להגיד שקשה להכניס כריך לשקית אז נמציא שקית שעוטפת לבד את השקית

כמובן אין לי מניות באף אחד מהם..

מקווה שתהיי מרוצה ממה שתחליטי לקחת

וזה באמת הדגם הראשון שלהם, הבאים יותר משודרגים כבר.

יש בפרו גומיה כזו שצריך לשים? ראיתי באתר שיש גומיה, אבל הבנתי שבמיכלים החדשים של ה-180 מ"ל לא צריך גומיה, אבל אותם קונים בנפרד.

ולא מפריע לך שאין מסך? נראה לי נחמד לדעת כמה זמן שאבת.

יש גומי כזה, לא ממש גומיה, קל מאוד להוציא ולהחזיר, וזה לא במקום שהחלב נוגע בו, אז זה לא מתלכלך או משו.

לגבי משך הזמן, נשאב לי כ"כ מהר עם המשאבה הזאת, שהייתי חייבת לשים שעון מעורר בטלפון מיד כשהתחלתי לעוד 4 או 5 דקות

אחרת, בגלל שאת לא מחזיקה כלום והידיים פנויות ואת יכולה לעשות הכל תוך כדי, אז הדעת יכולה להיות מוסחת בקלות, המיכל יכל להתמלא, וכולי התלכלתי בחלב ב"ה על השפע.

נשמע שבאמת כדאי להשקיע עוד 99 ש"ח ולקנות את המיכל הגדול יותר של ה-180 מ"ל.

כך שה180 מיותר לי.

פשוט הייתי צריכה לשים לב לעצור

אבל חמוד שהם התחילו לייצר מיכל גדול

חכם מצידם

ותודה על המענה!

עדיין מתלבטת בין הדגמים כי נראה שבאמת אין הבדלים מאד משמעותיים.

באמת הנוחות שניתן לסגור עם פקק ולאחסן בלי להעביר את החלב- נשמע משמעותי.

ההתלבטות שלי היא כי המנוע של הסופט חזק יותר.

בסופו של יום אני חושבת שהדברים הקטנים הנוחים ביומיום עושים את ההבדל, ולפי זה נשמע שהפרו עדיפה.

החלטות קלות ומועילות

אני ממש מרוצה

ההרכבה ממש קלה ומהירה לדעתי

לדעתי כן נוח שיש צג

איך מבחינת המיכל? חייבים מיד להעביר את החלב באמת?

כי נשמע שזה היתרון של הפרו עליה.

ואם תוכלי לפרט עוד מה אהבת בה ואיך השימוש ממש אשמח.

להעביר מיד את החלב כי לחוצה שישפך וכאלו

למרות שהמשאבה עומדת יציב, אבל זה בלי פקק אז לא אוהבת שהחלב לא סגור.

מה אהבתי? הכל, ניסיתי כמה משאבות לאורך השנים והיא פשוט מושלמת

נוחה, קלה, ככ כיף שהיא בלי כבלים

אפשר לעשות תוך כדי דברים אחרים.

שמעתי מכמה שאומרות שהמנוע לא מספיק חזק, אני לא הרגשתי את זה

לדעתי מושלמת

הבטריה מחזיקה מלא... בקושי צריך להטעין (אם כי אני לא שואבת כל יום)

רפואה שלמה 

ממש ממש בזהירות, אסור שהיא תיפצע

ולהכניס עטופה בווזלין פנימה

אצלנו עושה ממש שקט

בלי שום שריטה זה לא שורף בכלל...

ניסיתי את זה על עצמי 🙈

לא ניסיתי בעצמי 

שן שום עטופה בשמן קיק או שקדים או וזלין או חמאת שיאה ומכניסים לפי הטבעת.

במקרים קשים אז קילפתי את שן השום עד שנשאר רק הפנימי דלה ואת זה עטפתי בהרבה שמן מסביב והכנסתי.

אבל לגבי ורמוקס שמעתי פעם מרופא מאוד טבעי שאין שום בעיה עם התרופה הזו וזה סתם שמועות...

ו @יראת גאולה המליצה כאן לתת בשלוש סבבים , ע"פ המלצת הרופא שלהם.

לתת שלוש ימים ברצף, אחרי 10 ימים מהיום הראשון עוד מנה ואז עוד שבועיים עוד מנה.

בהצלחה!!!

זה יכול לגרום לכוויות!

(מעבר לזה שזה מזעזע בעיני לדחוף לילד דברים לפי הטבעת שיש להם אלטרנטיבה...)

- להפחית סוכר

- לאכול רימונים ואננס

- הכי עוזר גרעיני דלעת אבל הילדים שלי לא הסכימו

- למרוח בפי הטבעת משחת קלנדולה מעורבבת עם שמן לבנדר ושמן הדס

לאחרונה עשינו.

אחרי כמה לילות שהילדה התלוננה מאוד על כאב בטוסיק. כמעט ביקשתי ורמוקס מהרופא (התעכבתי כי בהתחלה חשבתי שזה אולי עצירות ואז הגיעה שבת).

אז בשבת בלילה הושבנו אותה לאיזה חצי שעה באמבטיה עם סוכר. לא ראיתי כלום ואין לי מושג מה זה עשה אבל מאז- ברוך ה'!- לא כואב לה שם.

שירבו שמחות!

@אביול 

@זיקוקים 

@נפש חיה. 

@יעל מהדרום 

@andy 

מקווה שאתן מצליחות לשמוח יחד איתה,למרות שאתן מזמן התחתנתן.

נורא חשוב לשמוח יחד אחרי האירוסין, ולפעמים כשכבר עברו הרבה שנים מהזמן שכל החברות עשו את זה ,שוכחים...

ותודה על התזכורת!!

איזה רגישות יפה יש בך.

שזכתה בחברה כמוך!

זה ממש לא מובן מאליו השמחה שלך יחד איתה.

אשרייך!!!

את באמת מעוררת אותי לחשוב איך להביע יותר הערכה לגננות. אתן באמת מסורות ועושות עבודת קודש!

(ובסוגריים, כתבת לא לתלות כל מצב רוח של הילד בגננת, אפשר להציע לך גם הפוך? לא כל תלונה/אמירה של הורים לקחת אישית? נראה לי שהתנהלות מול הורים זה מקצוע בפני עצמו, אבל אם אמא אומרת לך שהילד לא מקבל יחס בגן, אז הייתי שואלת למה היא חושבת ככה, ושאת תקחי לתשומת לבך, ושכל יום את יושבת איתו אחד על אחד ואת תראי מה עוד אפשר לעשות... ילדים לא תמיד יודעים לספר בבית מה שקורה בגן, אז אם את אומרת לה שאת יושבת איתו היא תדע לשמוע ממנו על זה)

את צודקת

אבל היא אמרה שהילד שלה חוזר לאחרונה עצבני וזה כנראה בגלל שהוא לא מקבל יחס אישי, ואני שואלת- עד עכשיו שהוא חזר שמח לבית לא יכולת להגיד מילה טובה? למה רק כשיש משהו ההורים יודעים לבוא ולהתלונן וכשהכל הולך טוב לא שומעים מהם..

אני משתדלת להודות ואשתדל יותר

אם את יושבת עם ילדים זמן אישי את יכולה לכתוב להורים "היום ישבתי עם איקס זמן אישי ודיברנו על... עשינו איקס... ראיתי שהוא ממש טוב ב...

בתור אמא זה היה משמח אותי ומאפשר להודות על זה :

האמת שאין לי מושג אבל בכל גן יש זמן אישי עם כל ילד פעם ב?

נשמע ממש טוב ! כל הכבוד לך!!

גננות עובדות בפרך. גם זמן אישי מדהים שמצליחה לקיים. אז להתחיל לכתוב להורים? אי אפשר ךצאת מזה..

ואגיד לך ששקלתי בעבר ננול מעון ושמעתי מכמה מנהלות שהחלק הכי קשה זה ההורים.

לפעמים בלי לשים לב מרב מיקור חוץ של חינוך הילדים שלנו אנחנו שמים הרבה אנרגיה בלבקר את הגננות המטפלות הצוות וכו, כי באמת היינו רוצים להיות שם וזה לא אפשרי.. אז לפחות להרגיש שמקבלים הכי טוב.

ולך אגיד שהשם יודע מה את משקיעה ונותנת. אבל הקושי שלך מובן בהחלט בהחלט!!!

אין לי כל כך זמן וראש לזה..

ובתור אחת עם קשב וריכוז זה עוד יותר קשה לי.

ברוב הגנים לא יודעת מה הולך,

אצלי אני משקיעה את רוב הזמן והכוחות שלי ביחס לילדים💛

ותודה, מחזק לשמוע את זה!

הלוואי ולבן שלי תהיה גננת כמוך

רק רוצה להתייחס לנקודה אחת

את כותבת שאת לא רוצה  לשווק את עצמך

אבל הרבה םעמים ההורים פשוט לא יודעים כמה השקעה את משקיעה.

אני בטוחה דאם האמא הזאת תדע שאת יושבת לזמן פרטני עם הילד שלה מספר פעמים בשבוע ,היא ממש ממש ממש תעריך את זה, זה באמת לא מובן מאליו. אבל אם לא תספרי לה היא לא תדע....

אבל איך לעשות את זה?

ממש ממש קשה לי לבוא ולספר עשיתי ככה וככה וככה.

ילד שחוזר הביתה שמח והרגיש שהיה לו מקום בגן, שהגננת תמיד פנויה ומקשיבה לו, זה כבר משהו שההורים רואים ומרגישים בעצמם..

זה אופי

הילד שלי לרב חוזר עצבני

הוא עייף כבר

וקצת נטיה לאופי רטנוני כזה...

והגננות שלו מקסימות ואוהבות.אותו, זה לא קשור..

הם רואים שההילד גדל ומתפתח, אוהב את הגננת ורוצה לבוא לגן אבל אין להם מושג מה עובר עליו..

אני ממש ממש ממליצה לעשות משהו כמו דף שבועי שיש עליו מקום לעדכונים

ובסוף שבוע את ממלאת, למשל: ''ביום שני ורביעי, דני ישב עם הגננת לזמן עבודה פרטני. תרגלנו אותיות ומספרים והיה כיף'' או כך דבר אחר....

ואז ההורים יכולים להיות שותפים

זה לא בשביל לייחצן את עצמך

זה בשביל לשתף את ההורים במה שעובר על הילד בגן

וממילא הם יעריכו 

ואת מרגישה שזה לא יישים...

אני חושבת שרוב ההערות הם מרצון להיות שותף ולדעת מה קורה עם הילד

חלקן כמובן מגיעות ממקום אחר ואץ חייבת לדעת לשים גבולות

הייתי ממליצה לעבוד בשתי התחומים-

מצד אחד לחשוב איך לשתף את ההורים

מצד שני לשים את הגבולות, למשל האם כותבת שהוא לא מקבל מסםיק תשומת לב?

לומר לה הוא מקבל כך וכך, את מרגישה שיש לו קושי? ספרי לי וניתן מענה בגן... או כל תשובה אחרת שמציבה את הגבולות שלך

יש לך צוות בגן? אולי זו תהיה משימה של אחת הסיעות?

אם יש קבוצת הורים אז להעלות תמונות, זה מקובל וכמה שחופר להורים זה יסתום להם קצת את הפה... ואם לא אז בפתק פשוט/ הודעת סמס לתכנן איזשהו נוסח גנרי שהיא אחראית לפי הילדים שעבדת איתם פרטנית לשלוח

לאמא של דני, היום קיימנו שיחה פרטנית..

או משהו יותר כללי להורים היום עשינו עבודה בקבוצות על.. 

בהתסכלות שלי השטוחה והחיצונית

גננות מהזה חיות טובבבבב

מסיימות עבודה ב14.00

הרבה פעמים תוך כדי העבודה במשך היום מצליחות להשחיל את הכתיבת דוחות

אבל יחסית זו עבודה ככ נוחה יום או יומיים חופשיים.

והכל על מי מנוחות

ברור שמשקיעים מעל ומעבר אבל לא מרגיש לי שכל הזמן ההורים צרכים לרוץ אחרי להודות לצוותים....

גם להם יש את ההתמודדויות שלהם.

ואת המספר ילדים שלהם. .

מה שמרגיש לי ממה שאת כותבת

שיכול להיות שחסר לך עבודת צוות וקשר עם צוות שיהיה משמעותי לך ויבנה אותך ויחזק אותך.

יכול להיות שפחות מתאים לך הקונספט של עבודה יחדינית בניהול גן.

שזה מתאים לאנשים שאוהבים לעבוד לבד  

יכול להיות שאם תעברי לביהס יהיה לך צוות מכיל מחבק תומך ומייעץ ולא תרגישי ככ מאוימת מההורים.

גם פחות פוגשים אותם כי ההורים לא נכנסים לכיתות כמו שנכנסים כל יום בבוקר ובצהרים.

רואה גננות מהצד וזה לגמרי לא עבודה כזו סבבה.

זא השעות והחופשים מקסימים לאמא

אבל יש על גננות המון לחץ

להעביר כל מיני שאלונים ואבחוים את הילדים

להיות ערניות על קבוצה גדולה, ברמת אחריות מאד גבוה

זה שלב קריטי בהתפתחות ומצפים מהן להמון, ממש המון. גם ההורים וגם הפיקוח.

ולצערי אני לא מעריכה מספיק בפועל, יש אצלינו תרבות מאד יפה שך מתנות בראש חודש, בטו בשבט, כל תאריך לא משהו גרנדיוזי אבל שוקולד, עציץ קטן, עם פתק ואני לצערי לא מהאמהות שמצליחות לכור תמיד, אני בכלל לא תמיד זוכרת שראש חודש.

אסל חושבת שהן ראויות לזה. והשכר לא מתגמל מספיק בוודאי גננות מתחילות. לא מדברת על ותיקות ומנוסות.

אני מקווה שהגננות של הילדים שלי מרגישות שאני מעריכה ומוקירה גם בלי שאני זוכרת לציין את זה כל הזמן כי באמת יש לי הכרת הטוב אליהן.

וחושבת גם מהצד השני כן יש להן חלק עצון בילדים שלנו יותר ממורה שזה רק כמה שעות ןרק או כמעט רק בסביבה לימודית זה הרה יורת מזה.

הגננת בגן הראשון של הבן שלי אמרה לי בהזדמנות אני זוכרת שכל ילד כאן שתפסתי בזמן בעית ראיה שלו וילמד לקרא טוב, ילמד יותר טוב תורה בזכותי, יחווה פחות תחושות כשלון וחוסר הצלחה... כן זה אחריות כבידה כשרואים את זה ככה.

גננות מזה לא חיות טוב כמו שהצגת את זה..

אני לא גננת אבל עובדת צמוד לגננות (חנ"מ). עבודה קשה מאוד. מסביב לשעון. אין הפסקות, העבודה כמעט תמיד באה איתך הביתה, טרטורים של קניות לגן ועוד ועוד. לפעמים קשה לזכור שהתפקיד המרכזי של הגננת הוא להיות עם הילדים, מרוב שיש כל כך הרבה התעסקות מסביב.

במצב כזה חופשים זה פשוט מאסט. קשה לי להבין למה, אבל אני עובדת בכמה עבודות, חלקן משה"ח וחלקן לא. אני מרגישה שבגנים שאני עובדת בהם אני חייבתתת חופשים, לעומת מקומות העבודה האחרים שאני עובדת בכיף בחופשים. משהו בגן מרגיש שמצריך התאווררות (לילדים ולצוות).

וכמובן הנקודה הרגישה, השכר.. מביש לכתוב את זה. ההסכמים האחרונים שיפרו רק במעט. (וזה בלי להיכנס לכך שלא כל הגננות מועסקות דרך משה"ח, אלא דרך עמותות למיניהן, ושם השכר עוד יותר נמוך).

אולי ההורים לא צריכים "לרדוף" להודות, אבל יש הורים שמתנהגים בצורה פשוט משפילה.. כל היום תלונות, כל דבר לא בסדר. זה מתיש ממש, כל אחת רוצה שיאהבו אותה בעבודה, וכשהפידבק שמגיע מההורים כל כך שלילי ולא מעריך זה מחליש מאוד מאוד.

אמאלה סליחה,

אחותי היקרה, מחילה ממש

אבל זה רחווווקקקקק מלהיות המציאות. רחוק ש

כרחוק שנות אור!

זו אחת העבודות המפרכות, ממש פרך להיות גננת.

עבןדה אינסופית שלא נגמרת,

ההורים דורשים דברים הזויים בלי סוף, מציקים, מחפשים את הגננת.

בשעה 14:00 העבןדה הקשה מתחילה

כי עד 2 היא בגן עם הילדים, במקום שלה, עם עוד צוות, זה קשה גם ךיסית וגם מנטלית אבל יש לה עם מה חעבוד.

אחרי 2 מול ההורים, שלא נמצאים בגן ולא יודעים איך ומה מתנהל. ומנסים ללמד, לחנך, להתלונן (מדברת על הסוג הזה, שהאחוז שלו הולך וגדל פלאים)

וגם סתם מציקים לגננת בכל פיפס,

האתגר פי כמה גדול.

וזה שבדרך כלל, הרוב, מרןקנות מאנרגיה לחלוטין כי השקיעו הכל בילדים בבוקר?

והדוחות זה ממש לא פעם ב תוך כדי,

ואיזה גננת יש לה קבוע 2 ימי חופש כל שבוע? חחחח, קיצור, לא ככה בכלל...

הייתי שבוע אחד בקייטנות בגן, ו-- וואו.

תמיש הערצתי את הצוות, עכשיו עוד יותר.

קודם כל, להחזיק לו"ז. לתכנן איך כל יום יראה במשך כלללל היום. לחדש ולגוון מיום ליום ומשנה לשנה. שמצד אחד יהיה גם צד לימודי של העברת ידע, גם קידום הילדים מבחינה מוטורית בהתאם לגיל שלהם (זה ממש חלק מעבודת הגננת, שלא מספיק מודעים לזה), גם קידום חברתי.

חוץ מזה, זה תשומת לב לכל הילדים. כל רגע מישהו רוצה לספר לך משהו, שתקשיבי לו, שתראי אותו.

לגשר על מריבות (של 30 ילדים, לא כמו בבית)

לטפל באלימות

להעבירים מפגשים, ליצור סדר ומשמעת וכללי התנהגות

לעמוד בקשר מול ההורים

לתכלל את כל ההתנהלות של הצוות בגן

לעזור לילדים שמתקשים בהתארגנות (שטיפת ידיים, הוצאת אוכל, שירותים וכו')

וחוץ מזה, גם עבודה פרטנית עם כל ילד, לבדוק שמתקדם בהתאם, אם לא להמליץ על טיפול, למלא שאלונים.

ואני בטוחה שלא פירטתי הכל

בקיצור, זו מלאאא עבודה

והם ראויות לכל הערכה.

אגב, יש גננות שעובדות עד 16

הייתי בשירות לאומי בגן (בתקופה שהוא עוד נגמר ב-13:30), וזה היה פשוט מעייף! לא נחים לרגע! למורה לפחות יש הפסקות (גם שם אני לא יודעת כמה יוצא לה לנוח), אבל גננת צריכה לאכול ביחד עם הילדים (ותוך כדי לבדוק שהם יושבים יפה) ולהגניב יציאות לשירותים, ולרדוף אחרי ילדים בחצר ולהרים אותם לפעמים (תחשבי מה קורה כשגננת בהיריון...) - ואם לי היה מעייף (עד כדי כך שגנזתי את חלום הילדות שלי להיות גננת), אז לגננת עצמה פי כמה וכמה...

אז לא, זו ממש לא עבודה קלילה כמו שזה נראה. לי נשמע שבהחלט קל יותר בעבודה משרדית עד ארבע-חמש, גם אם היא יותר שעות...

אני תמיד מעריכה מאוד את הגננות של הילדים שלי ולא חושבת לבוא אליהן בתלונות, אבל אחרי כל הפירוט שכתבת - אני מרגישה שכל יום אני צריכה לומר להן תודה מכל הלב!

בכל אופן, מקווה שהגננות אצלנו לא מרגישות כך... ממה שראיתי, כל ההורים מפרגנים ב"ה.

מאחלת לך שמתישהו תגיע קבוצת הורים שתעריך אותך באמת! ❤️

איזה מבאס שזה ככה..

נשמע שאת פשוט גננת מדהימה!!!!!

יש מצב לשקף להורים משהו מהתחושה הזו וממה שכתבת כאן?

בפניה אישית או בקבוצה?

נשמע לי בסגנון "וקראתם דרור" על דרור וינברג

אולי גם "ואין יותר גבעול" של בת שבע סדן על ההורים שלה - הרב אלי ודינה הורביץ

זוכרת שיצא ספר על רות פוגל הי"ד "בשבילי תישארי תמיד רותי" - נשמע בסגנון שלך

קראת?

אנסה להיזכר בעוד...

יש מלא בסגנון הזה דווקא..

מנסה להיזכר..

באהבת עולם, דגן

שירת מרים(אולי מושלם מידי בשבילך)

בשבילי תמיד תישארי רותי

הספר על אהרן קרוב

אולי גם ספרים של עזרא יכין.. אלנקם, שירת השולמית..

לדבורה עומר יש ספרים ישנים ממש בסגנון הזה גם

יש עוד מלא, זה ז'אנר שגם אני אוהבת.. רק לא מצליחה להיזכר עכשיו..

הספר על תמר אריאל

ואין יותר גבעול

אם אני לא טועה קוראים לו 'מה יקרה אם אמות מחר בבוקר' אני גם אוהבת את הסגנון, מאד רציתי להציע את 'וקראתם דרור' אבל ראיתי שכבר המליצו 😉

'בשמחה תמיד' על דסי רבינוביץ'?

אל תשלח ידך אל הנער של הרב ישראל מאיר לאו

מה ילד יום של בת גלים שער (אמו של גלעד שער הי"ד)

אני באופן אישי ממש מתחברת לספרים על השואה, בעיקר כשזה בקטע אמוני, אז אפילו לא חשבתי לתת אזהרה.

❤

ועדיין, זה סגנון שונה משאר הספרים שהועלו כאן...

ותודה אורות המלחמה 

הסיפור שלא סופר

על הרב עובדיה

חידשתן לי עם כמה ספרים וזה קשה😂

מקווה ביום ראשון למצוא זמן ולפנק את עצמי באחת ההמלצות

שבויות של אשתו של חצרוני

שירת מרים של מרים פרץ

בזה שנוגע גם בקשר ובמסירות לאדמה ובחיים עם משמעות וכו..

היא לא כתבה שחייב דווקא ביוגרפיה

ומאוד אוהבת את הכתיבה שלה

ובכללי עם ספרים עצובים

הספרים פה באמת חזקים וכתובים טוב

וקראתי את כולם

אבל קשה לי עם מוות

ואיך קוראים לספר של עמנואל מורנו? עשית לי חשק לקרוא

בס״ד

סגנון קצת שונה אבל מתחבר לי איכשהו לסוג הספרים שאת אוהבת (אני גם אוהבת את הספרים שציינת ושצוינו בשאר השרשור): ״חמש דקות ביום״ ו״בארץ החיים״.

אני גם חושבת על ״א. אלמנה״ של יעל שבח.

בעוז ובתעצומות.

זה סוג של אוטוביגרפיה, כי היא בעצם שקלוט של הקלטות שהוא הקליט, שבהן הוא סיפר על עצמו. מי שערך אותן לספר כרונולוגי זה אבי רט. (מודה שלא קראתי הכול... אבל ממה שכן נפעמתי מאוד...)

יש גם ספר על הרב חנן פורת, "רציתי להיות טוב". יש עליו עוד ספרים, כמדומני.

אם אני לא טועה רציתי להיות טוב וחנן פורת סיפור חייו.

מן המדבר והלבנון של עשהאל לובוצקי

אני לא זוכרת את שם הספר של מיכאל שיינפלד על חוויות של בייניש מהצבא, חמוד

בשפריר חביון של הרב סבתו

ימי שלישי עם מורי זה גם קצת הז'אנר

יש ספר על שרה שנירר שאני לא זוכרת את שמו. סגנון הכתיבה קצת מלאה, אבל מלא השראה מהאישה המיוחדת הזו

נחמה של חיותה דויטש

סדרת נועזים קראת בילדות? ספרי נוער שאפשר להנות מהם גם בהמשך החיים (כל מיני הצנחנית שלא שבה, שרה גיבורת ניל"י, פורץ המחסומים וכו')

אהבתי ממש!

לא עונה ומודה לכל אחת בנפרד אבל זה שרשור אוצר מבחינתי😅

שומרת לי שיהיה לי גם לחופשת לידה בעז"ה.

ממש ממש תודה לכן!!!

?

חשבתי רק לביוגרפיות...

טוב, האמת שאין הרבה ספרים שלגמרי דומים לספרים שלו, אבל אולי תאהבי את חלק מהספרים של מיכאל שיינפלד ואת הספר עבודת קיץ של ענת דומן... (אולי יש עוד, לא זוכרת כרגע)

תכל'ס, את יכולה להיכנס לאתר של דברי שיר לקטגוריה של פרוזה, ולראות מה שם נראה לך מעניין - ואז לשאול פה אם אנחנו ממליצות...

נכון, בהתחלה חשבתי על הספרים של הביוגרפיות כיזה הספרים הקלאסיים שאני קוראת ומאוד נהנית.

אחכ נזכרתי בספרים של הרב אנגלמן שמאוד נהניתי מהם.

לא מכירה את הספרים של מיכאל שיינפלד. מעניין, אנסה לבדוק.

תודה!

ובשמחה 🙏

וכוחות הביטחון בכללותם:

רוצה לשים לכם שוב ושוב כתר זהב לראשכם 👑🏆🎖

שמשמחת תורה אתם אולי מוצאים עצמכם פעם אחר פעם במצוקה בו זמנית 

ועוד הרבה יותר מכך

מוסרים נפשכם

למען כל העם שלנו

הגביע הוא שלכם, לגמרי

מה ששלנו - שלכם הוא

חיינו, אושרנו, רווחתנו, המשך ההתנהלותנו היומיומית מסורים לכם ובידיכם

איך הקמתם מדינה שלמה, עם שלם מאפר

איך הרמת את הראש לכל כך הרבה אנשים

איך גרמתם לפיסות של רוגע אור ושלווה לצוץ ולהיות שולטים עוד ועוד במקום אזעקה אחר אזעקה, פחד אחר פחד

איך גרמתם לילדים לישון ברוגע בשנתם, ללא הרטבה במיטה סיוטים ופחדים

איך החזרתם לכולם את השגרה בעוד אתם נאבקים דקה אחר דקה בקושי עצום נטול שיגרה

איך החזרתם לעם שלם אוויר לנשימה

איך החזרתם לעם שלם את החיים!

תודה לכם

תודה עליכם

תודה ❤

אתם אלופים שאין דברים כאלה!!!

גיבורי וגיבורות על

המלאכים שלנו ששומרים

שהקב"ה יברך אתכם בכל הברכות הקיימות ויחזיר לכם שבעתיים באושר, בריאות, שמחה, הצלחה, נחת אהבה וכל הטוב שרק קיים!!!

ב"ה נתפלל שהקב"ה שהכל מאיתו ישלח לנו ולכל עם ישראל ישועה שלמה שלמה 

בכל מקום ובכל תחום בשלמות, במהרה בגלוי, בחסד ובמתיקות 🙏

סתם.. תודה על הפרגון!! כל דבר כזה כ"כ משמעותי ומרגש 💞

כמה שזה באמת קשה מנשוא וכמה זה להחזיק... באמת שאין מילים

רק הערכה ענקית כנה ועמוקה 🙏👑

ובאהבה גדולה ❤

התחיל להרטיב בגלל המלחמה. הוא ילד רגיש 🙏

ותודה❤️❤️

כתבת ממש את תחושות..

תוסיפי לזה גם מצוקה בו זמנית של הילדים..

אני אומרת לעצמי כמו שלי קשה ואני מצפה מהם ליותר מהרגיל, גם להם קשה ולא תמיד יכולים לתת אפילו את הרגיל..

אבל מספיק שאתה מראה לשני שאתה רואה אותו, גם מבלי שיש לך יכולת להכיל או לעזור, זה כבר משפר מאוד את ההרגשה.

זה לא שהוא לא רואה אותי, זה שהוא עוזר לי בזה שהוא דואג לעצמו שלא יקרוס לפני שהוא מציע לי עזרה.

ולפעמים מותר גם קצת לקרוס אחד מול השני ולהישען.

ואח"כ גם מחליפים תפקידים..  כי אין ברירה.

רק אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני. אז אחרי שפורקים ונעזרים, מתאספים ועוזרים לשני שיפרוק גם.

אם לא נמלא אחד את השני, בסוף שנינו נתרוקן.

יותר קל לסחוב יחד את האלונקה של שנינו, מאשר שכל אחד סוחב רק את האלונקה שלו.

את כ"כ צודקת גם עם המצוקה הבו זמנית של הילדים ובכל מילה שכתבת

יש בה, בכל מילה שלך, כ"כ הרבה עומק ולימוד חשובים מאין כמותם פשוט לגזור ולשמור!

שוב תודה ענקית לכולכם גיבורים וגיבורות שלנו ❤🎖❤

גם יש מבצע שווה

תחפושות ממש מתוקות

שזה משםיע ממש על החלב, אם לא הורג את ההנקה

בגדול אחרי 7 ימים חוזרים לחפיסה חדשה

אפשר לחבר חפיסות וכך לא להיאסר אם זה עובד לך, מה שאומר שלא עושים הפסקה של 7 ימים אלא לוקחים רצוף

אם התחלת לקחת נניח היום, החבילה תסתיים ביום חמישי עוד שלושה שבועות, את מפסיקה לשבוע וביום שישי את מתחילה לקחת שוב את החבילה הבאה.

כמו ש @המקורית כתבה לך, אפשר לחבר חבילות (לקחת פשוט בלי ההפסקה) אבל בד"כ ההמלצה היא בפעם הראשונה כן לעשות הפסקה כדי לתת לגוף להתרגל ואחכ לחבר חבילות.. 

בסד

עזרתן לי ממש!!

ואני לא מניקה, הפסקתי.

בסד

אני רואה שזה מוחלק עם חיצים ולפי ימים.

זה משנה אם לוקחים כל יום סתם כדור ממקום אחר?

תודה!

פולטים בכלל וזה לא תקין-רפלוקס סמוי.

החומציות אצל תינוק באופן תקין היא נמוכה ותינוק יכול לפלוט עודף מזון או בגלל גזים וכד'  כל עוד הילד לא סובל . עולה יפה במשקל. אין סכנה לחנק לרוב אין צורך לטפל

ומה זה אין סכנה לחנק? לפעמים נשמע כאילו נחנק ואז מרימה אותו והוא פולט

בגלל זה משתדלת שיהיה על הגב מוגבה או על הצד או הבטן

לגבי סכנה זה באמת הגדרה קצת מופשטת.

רק בגלל המשקל הגדירו אותו עם ריפלוקס, משקל ותאור של סוג ההקאות והפליטות.

לגבי קשת? פליטות בקשת לא, אבל הקאות בקשת כן.

הקיא לפעמים גם את כל הארוחות שאכל..

אצלי רוב הילדים פלטו

כל עוד הוא רגוע ועולה במשקל אין בעיה עם זה

התינוק שלי ברוך ה עולה ממש יפה במשקל ויש לו רפלוקס

הוא היה פולט כמויות בערך מאז שהוא נולד, לא נינוח ונראה סובל גם שעתיים אחרי האוכל

בגיל ארבעה חודשים עברנו לרופאה אחרת והיא אמרה שזה רפלוקס

עברנו למטרנה אי אר וברוך ה זה ממש עוזר

לא יודעת מה אפשר לעשות בהנקה חוץ מתרופה

לפעמים גם בקשת

שתיהן עלו תקין ולא סבלו אז לא טרחתי לבדוק אפילו ריפלוקס

יש תינוקות שפשוט פולטים. תדאגי שיהיה חיתולי בד בכל מקום אפשרי

בדכ גם רופאים לא מאבחנים את זה לפני גיל מסויים גם אם זה די ברור לעין שיש.

צריך לעקוב באמת אחרי משקל (אבל נראה לי מעקב רגיל של טיפת חלב מספיק, אל תלכי במיוחד לשקילה) וכמובן אם התינוק סובל ממש אחרי אוכל.

הרבה יולדות בשבוע 37 באופן ספונטני.

כמה למשוך.

זה גם תלוי אם העובר גדול- יותר מהר יזרזו

בשורות טובות

לידה קלה בזמנה

רק בריאות

בבית החולים שאני הגעתי אליו מיילדים.

זא רשמית משאירים להשגחה אבל את יודעת, תינוקות הם לא מושלמים במןניטורים שהם מייצרים ואף אחת לא מחזיקה מעמד במעקב הצמוד יותר מיןמיים שלושה

מם הסתם טיפה תלוי גישה..

לא ראיתי אותך פה לאחרונה

מקווה ששלומך טוב❤️

ביררתי עם הדסה

וזאת תשובתם:

לידה במים זה על בסיס מקום פנוי וללא רישום מראש.

בבתי החולים של הדסה ישנה אפשרות ללידה טבעית (לידת מים).

לידות מים אפשריות לנשים מלידה שניה עד שמינית.

ההריון חייב להיות הריון בסיכון נמוך, בעל עובר יחידי וללא ניתוחי רחם (כגון קיסרי) קודמים. הלידה צריכה להתחיל בתהליך טבעי ועצמוני (לא זירוז), בין שבועות 37 ועד 42+.

הערכת משקל של היילוד צריכה להיות לא פחות מ2.5 קילו ולא מעבר ל4 קילו.

במהלך ההריון, יש לעבור בדיקות מחייבות מינימליות בכדי לקבוע שהריון אכן בסיכון נמוך, ביניהם: העמסת סוכר וסקירת מערכות.

בהדסה עין כרם ישנם שני חדרי לידה מובנים ללידת מים,

בהדסה הר הצופים שני חדרים עם בריכה מתנפחת.

הלידה היא על בסיס מקום פנוי ללא רישום מראש.

פרטים נוספים על לידת מים בהדסה ניתן לראות בכתובת:

לידת מים

נניח בבלינסון מתירים עד אזור 4 הערכת משקל. צריך כן לעשות סקירת מערכות מאוחרת ועוד כמה דברים..

בלניאדו כשהיו לידות מים כן היו מקבלים גם מי שלא עשתה סקירה, אבל בדקו המוגלובין מעל 10.

בקיצור, איפה שאת רוצה ללדת תתקשרי ותבררי במדויק את הנהלים שלהם.

בכל מקרה אני ילדתי במים ונהנתי ממש! הכאבים הרבה פחות מורגשים וזו חווית לידה אחרת לחלוטין.

בדרכ מהרגע שנכנסים למים המיילדת איתך כל הזמן.

כמו שכתבו- העמסת סוכר וסקירות. משקל עד 4 קילו..

לגבי האופוריה שנשמע- לי אישית זה לא כאב פחות מהלידות הרגילות. אבל כן המים החמים הקלו מהר מאוד על הכאבים..

הם דרשו מוניטור בשכיבה של חצי שעה אחרי פתיחה 5 אאל"ט לפני שנכנסים למים.

לי אישית היה ממש סיוט ובלתי אפשרי.

בטוחה יש פה מנוסות ממני

רק רוצה לכתוב.גם רשמתי בשרשור הקודם..

.אני במבט לאחור אולי לא הייתי לוקחת מרגיש לי ששיבש את הזמנים של המחזור ואז מקשה לזהות ביוץ.חודש אחרי פרימולוט קיבלתי מחזור באיחור מהרגיל

ועכשיו מרגיש לי הפוך.שהכול מקדים וקשה ככה לחשב בערך מתי ביוץ ( המחזור שלי סדיר לרוב )  .אז קחי בחשבון שלקיחת הורמונים יש להם השפעה כנראה על המערכת אם חשוב לך להיכנס להריון ולא ליצור איזה בלבול הורמונלי

ככה שאני יודעת שהביוץ מסתדר לי והכל

פרימולטנור לא מסוכן להריון לפי מה שאני יודעת. (מניסיון, לקח לי שלושה שבועות לעלות על ההריון כי לקחתי פרימולטנור לדחיית המחזור. בדיעבד הרופאה אמרה לי שאין עם זה שום בעיה)

הבנתי שזה אפילו סוג של תמיכה..

החלטות טובות!

היו לי תסמינים אבל יחסתי אותם לגלולות ולטרגדיה משפחתית שבדיוק קרתה אז. רק כשהפסקתי עם הפרימולטנור ולא קיבלתי מחזור במשך שבוע החלטתי לבדוק.

חוץ מזה אין לי הרבה ניסיון עם הגלולה הזו 

באיזה שלב בחיים?

בעיקרון בהריון הפרוגסטרון עולה ואין לו ערך מקסימום, להריון זה ערך מצוין

יש ערך מינימום,

כלומר ערך נמוך מדי זה בעייתי

גם עם תמיכה אפשר לעלות לכל מיני ערכים

אני עם תמיכה הייתי סביב 50

בכל מקרה, אין ערך שהוא גבוה *מדי*

שבוע ויום אחרי החזרה

עם תמיכה של אנדומטרין

אזיה גלולות אפשר לקחת?

לא מבינה בזה...

זה יצא לזמן קצר משהו כמו חודש+-

הם בד"כ דוחפים תורים של התקנים

הם לא מוכנים לקבןע שום תור לא דרך המוקד

אך פעם לא לקחתי גלולות

אם אני רוצה להתחיל גלולות עד שאני אשים התקן

א. כתבו לי כאן על סרזט זה ההמלצה היחידה? או שיש כל מיני סוגים? צריכה משהו שמתאים להנקה..

ב. מתי אני אמורה להתחיל לקחת?

ג. זה עושה בעיות עם ההיטהרות?

ולגבי ההתקן - נובה טי זה ההתקן הפשוט הלא הורמנלי נכון?

מהחשש לדימום הסתגלות שנפוץ מאד בגלולות הנקה.

הייתי הולכת לאולטרסאונד לבדוק את מצב הרירית ביום המקווה או קצת לפני, ורואה אם את מתקרבת לביוץ או לא.

או להמנע עד ששמים את ההתקן.. 

בגדול כולם כדורים שמכילים פרוגסטרון בלבד.

בדכ ממליצים לקחת אחרי הטבילה כדי שאם יהיו כתמים/ דימומים יהיה יותר קל להתיר

שאלתי על מידת המניעה של ההנקה.

ואמרו לי שאם ההנקה היא מלאה מלאה +שקפים.

זה מונע באחוזים מאוד גבוהים עד חצי שנה מהלידה.

שאלתי את הרופאה והיא הסכימה איתם.

אני יודעת שיש מלא סיפורים על נשים שנכנסו להריון תוך כדי הנקה אז שימי לב שזה 3 תנאים:

1. הנקה מלאה בלעדית

2. שימוש בשקפים (וכנראה כל קוטל זרע)

3. עד חצי שנה מהלידה

אחרי חצי שנה שמתי התקן.

3> 3> 3>

דקטרין אורל ג'ל על הפטמה ומעט על העטרה עם רפידות, כדי שהחזיה לא תתלכלך.

למרוח אחרי כל הנקה

וואי זה פשוט סיוט

והיא גם בכללי לא כל כך רגועה פתאום, זה גם אופייני?

זה כואב לה גם כשהיא לא יונקת.?

וואי בחים זה לא קרה לי אמא איזה סיוט.. מאיפה הגיעה פטריה???

לגבי הטיפול אז פטריון לך(לשטוף לפני הנקה) ודקטרין אורל ג'ל לתינוקת (אם גם לה יש).

אין לי מושג לגבי הכאב 😔

זה קורה הרבה פעמים בהנקה, באמת כואב נורא אבל אם מטפלים מיד זה אמור לעבור מהר ולא להסתבך

אפילו יותר מאשר בזמן ההנקה.

אם זו רגישות מוגברת בפטמות - אולי את בהיריון?

בעקרון פרימולוט יש לו נטייה לשבש את המחזורים הבאים. כמובן שככל שלוקחים פחות אז סיכוי נמוך יותר, אבל עדיין קיים

זה לא ימנע ביוץ או כניסה להריון אבל כן אולי ידחה את הביוץ

אני הייתי מנסה לזהות ביוץ לפי הפרשות או מקלוני ביוץ וכך יודעת בערך מתי אמור/שלא להגיע המחזור

בשורות טובות והרבה הצלחה

אני לא מומחית בזה כי אצלי זה פשוט לא עובד....

בעקרון מומלץ להתחיל לבדוק מהיום העשירי, בצהריים/אחה"צ בשעה קבועה פחות או יותר

מומלץ לשמור את המקלונים כדי לראות את ההפרש בצבע

מקלון חיובי  זה כשהפס יותר חזק מפס הבקרה או לפחות חזק כמוהו

מקלון חיובי אומר שיתרחש ביוץ בערך בעוד 24 שעות

זה לא מדויק כמו מעקב זקיקים

אבל למי שיש מחזור סדיר זה בהחלט יכול לתת אנדקציה טובה.

מומלץ גם לעקוב אחר הפרשות פוריות

בהצלחה

ומאז המחזור ממש התבלגן.. (פעם אחת איחור רציני ופעם אחת הקדמה ממש רצינית)

אז לא ככ אפשר לדעת מה יהיה

מנגד, כשלקחתי לפני החתונה, ולקחתי אז הרבה זמן, זה לא ככ שיבש את המחזור

איך היה לכן המחזורים הבאים

והאם למישהי זה עיקב כניסה להריון אחרכך

ברגע שהם יצאו הם פה כדי להישאר.הכוונה, תמיד יש סיכוי שיחזרו שוב ולכן צריך להקפיד על תזונה ושתייה ולהימנע ממאמץ בזמן יציאות

גם לחץ עלול לגרום להתפרצות שלהם

והריון ולידה כמובן, שנראה לי בלעדיהם לא הייתי מכירה את זה בכלל

משחות כמו ממליס, רקטוצורין ועזרקאין מקלות מאוד.

לחץ נפשי הכוונה?

תודה לך על התגובה!

השמרני.

תוספת סיבים תזונתיים

שתית מלא מלא מים

אמבטיות ישיבה חמות בשביל להקל על הכאב

משחת אנטרולין מאד מאד מומלצת (חייב מרשם, לקנייה נראה לי רק בסופר פארם)

ועזרקאין להקלה בכאב.

לא לעכב יציאות....

לשבת על האסלה עם רגליים ישרות קדימה

כמובן אם דברים נוספים

לשתות הרבה מים

לא ללחוץ בשירותים

הרבה סיבים תזונתיים

וכו

מעדכנת שבסוף קניתי וזה באמת מקל

וואו, נשמע מבטיח האמת...