שבוע 31 - הגיע הזמן לחפש דולה או מוקדם מדי? בעבר ילדתי לפני אמצע תשיעי...
אם יש כללית פלטינום - אמור להיות החזר כלשהו? מעולם לא ניצלתי סל הריון...
יש לכן המלצות לדולות דתיות שמלוות לידות באסותא אשדוד או בקפלן? צריכה מלווה עדינה ובעלת טאקט אך גם משרה ביטחון (ולא כופה שום דבר, אלא תומכת בכל החלטה שלי)
יש דולות שמחלקות את הקבלה למשל להכנה ללידה או ליעוץ הנקה כדי לקבל את מלוא ההחזר של 2000.
הן בעצמן מכירות את הכללים ואת הסכומים שמקבלים בחזרה.
לא עבורי.
למישהי שרוצה יותר הכנת מנטאלית, של נשימות, ושחרור הורמונים מתאימים, ואיך אינטימיות נפשית מסייעת ללידה וכו'.
באיזור ירושלים, אפשר גם בזום.
תודה רבה!
בול בנושא שאת כתבת עליו,
ויש החזרים מהדסה עליה
ממש ממש ממליצה!!
+972546622929
בגרון, בחזה, בצוואר ובעורף. היא השתעלה גם. זה היה נראה כאילו משהו שורף לה. היא אמרה שגם חם לה מאוד פתאום.
מים הרגיעו אותה קצת וגם מאוורר.
זה צרבת אולי?
או שזה משהו שצריך חלילה לדאוג ממנו?
כרגע היא עברה לשכב בספה ויחסית נרגעה.
(היא בת תשע)
הפעלתי לה סרט... מקווה שזה ירדים אותה. (הצעתי לה תה אחרי המים והיא לא רצתה, אבל אולי היא הייתה יותר מדי בתוך ההתקף...)
נראה איך היא תהיה מחר...
אמרה שכואב לה אבל לא אמרה מה בדיוק והיא לא נראית סובלת כמו אתמול.
אז היא נשארה בבית... (ביחד עם אחותה שגם היה לה מעט חום אתמול, ואחותה הגדולה שהיו לה הופעות חודש ארגון אתמול וחזרה מאוחר, וביחד עם הקטנה שכרגע אין לי כוח לארגן ולקחת למשפחתון... כיף חיים, סך הכול 🙃)
מקווה שהיא באמת תהיה רק בגדר חולה "רגילה" ולא יהיה לה עוד התקף כזה...
אני ממש נהנית מהשירות הזה ובחוויה שלי הם מתשאלים לעומק ולא ממהרים לשלוח למיון.
רק בריאות!
אבל לא היה לי כוח להמתין שעות על הקו... וגם מניסיוני הן לרוב לחוצות...
בשירות רופא און ליין זה אחרת?
ההמתנה לא ארוכה, את מתקשרת הם לוקחים פרטים והרופא חוזר אלייך. בד"כ ואם אין עומס חריג
חוזר תוך 20 דק'- חצי שעה.
אגב, זה טוב גם לדברים קלים יותר כמו דלקות שונות או דברים שחוזרים על עצמם ומוכרים לנו...
מתואמתאחרונהאחת מכאן... פתחתי לשאלה
כמה ימים אחרי ביוץ אפשר לזהות הריון בבדיקת דם??
בדיקת ביוץ חיובית במקלונים בייתים מ23:00 ב28.11 עד 19:00 יום למחרת. אח"כ חזר להיות חלש ממש.
מתי הכי מוקדם שאפשר לבצע בדיקת דם ולגלות הריון??
לא רוצה לחכות לאחרי האיחור.
תודה!
חכי עד ל10.12 שזה בערך 11-12 ימים מהביוץ. וזה עוד לפני האיחור
שזה בערך 9-10 ימים מהביוץ
אם חישבתי נכון
וגם אז יתכן ולא תזהי ..וכן תחכי עוד יום יומיים שלוש למשהו יותר ודאי
אם יש לך סבלנות
חכי ל13-14 יום מהביוץ ותדעי יותר בטוח
ואם אין זה סבבה רק קחי בחשבון שזה לא ודאי
ממני שגילתה ביום ה9 לביוץ 
בבדיקה ביתית
8 ימים מהביוץ (ודאי מתי היה לי ביוץ)
חשבתי שזה בדיקה לא טובה
אז עשיתי שוב
ושוב יצא חיובי
הזוי.. חח
כיף לך!!!
צילמתי את הבדיקה וממש רואים
מעניין לשמוע.
אם כן על מה אתן ממליצות באמת?
וזה נראה לי בדיקות מאיביי/אליעקספרס
בגלל שנתקלתי בבדיקות כאלו גם לא אמינות
אז לא ממש האמנתי בהתחלה
אבל מסתבר שהפעם זה היה נכון 
אלו לא בדיקות שלפני האיחור..
עם בדיקה רגילה גילית על הריון?😳
אבל רשום שהם רגישות לבטא 10 או 15 כבר לא זוכרת
ככה שזה אמור לזהות לפני האיחור
בעיניי חבל, תחכי לפחות קרוב לאיחור. אם יש הריון הוא יחכה לך שם עוד 9 חודשים.
אין למה למהר, זה בעיקר מתכון לתסכולים
זה לפותחת יצא אליך.
ממש כלום כאילו.
לא עושים בדיקות דם ביום שישי, אז זה אומר לעשות ב7 לדצמבר. מקווה ממשששש לראות משו
את יודעת לאיזה ערך אני אמורה לצפות אם יש הריון? בערך?
לרחם על עצמך ולא להיכנס לסחרחרת של הערכים הנמוכים והציפיה לעליה וכו'...
ובכלל, עוד להסתמך על בדיקות ביוץ ביתיות😅
חכי לאיחור, הגוף שלך לא ישקר לך, ואם יש הריון, לא תקבלי מחזור וזה יהיה הסימן שאפשר להיבדק בבדיקת דם...
אבל לא מסוגלת....
רוצות לספר לי על זה?
הכוונה לאיקקלומין?
לוקחים מהווסת?
מה היו לכן תופעות?
אני יודעת שזה שאלה לרופאה. אבל החודש עדיין לא, ורוצה לדעת מתי לקבוע את התור אליה לחודש הבא כי זה הצעד הבא בעצם.
תודה יקרות!
לוקחים ב3-4 ימים הראשונים של המחזור
2-3 כדורים כל יום
הביוץ נדחה ולא יוצא ב7 נקיים
ב״ה נקלטתי בחודש שלקחתי
בקבוצות של מטופלות פוריות כן בנות מתלוננות על תוצאות לוואי שלו.. זה לא להחליש, רק למודעות.. חושבת שחשוב לקחת אותו אחרי אוכל..
על הטיפול איתו ספציפית לדחיית ביוץ אני פחות יכולה לעזור, כי לקחתי אותו לדברים אחרים. חובת שמישהי אמרה פעם שהוא דוחה במספר הימים שלוקחים, רופא יסביר לך הכי טוב כמובן
כאבי ראש, עצבנות
הרגשתי ממש הורמונלית
אבל זה סה״כ 5 ימים שלקחתי אז נסבל בהחלט
לוקחים בתחילת מחזור
יש כל מיני מינונים
אני לקחתי כדור של 2מ''ג פעם ביום במשך חמישה ימים ראשונים למחזור
וזה דחה לי בכ5 ימים
שיכולה להגיע הביתה לישוב באזור כוכב יעקב / בית אל (מחפש לאשתי)
לא יודעת אם היא מגיעה הביתה.
אני יכולה לשלוח מספר בפרטי
אוף, נמאס לי כבר
אני לא מוצאת את עצמי בעבודה בכלל.. אני אחרי הסבה, 2 מקצועות טובות עם ביקוש, אבל העבודה משעממת אותי נורא
כאילו, לא מכירה את עצמי, אבל אין לי שום מוטיבציה ללמוד ולעשות.. בדרכ אני ממש אוהבת ללמוד ולהתפתח וכזה אבל פה זה תקוע
ואני באמת לא מצטיינת גם, אם ניתן לומר
אולי כי חלק גדול מהעבודה באמת לא מעניין אותי וסתם דחפו לי אותו והוא לא קשור באמת למקצוע, אבל ככה זה פה
ומלחמה וזה, ולא כזה לעניין עכשיו לעזוב, אז אני מחכה קצת[
אבל דיי נמאס לייייי
אני כאילו יודעת מה אני רוצה לעשות, אבל זה לא בא לידי מעשה וזה ככ מתסכל
כמו להתיעץ עם הכוון תעסוקתי, לחפש כיוונים שונים וכד' א ב ל
העצה שלי- פשוט לדבר עם ה', לשתף, לבקש. ראיתי ממש ניסים גם אם לא באופן מיידי.
פרנסה היא רק מאת ה', לכן אני פותחת ידיים, מרימה עיניים ומבקשת מידו הרחבה והרחומה. ורואה ישועות.
בהצלחה!
הדרך שלך להגיע לעבודה שכן תהיה מענינת. ככל שתצטייני יותר תהיה לך יותר בחירה של מקום עבודה או של משרה.
אני בשבוע 28 אז יש לי עוד המון זמן, אבל אתמול כבר קבעו חדמשמעית שאני לא אוכל ללדת בלידה רגילה הפעם.
אני מבואסת על זה ממש, מאחורי שתי לידות שאחת נגמרה בוואקום והשניה בקיסרי חירום ורציתי לידה רגילה, טבעית, קצת חוויה מתקנת... אני משתדלת לא להתבאס על זה מדי, כי בסוף העיקר שאני והילד נצא בריאים ושלמים.
1. נשים שעברו יותר מקיסרי אחד- ההתאוששות מהקיסרי השני היתה קלה יותר? קשה יותר?
2. אני בעיקר מנסה לתכנן את האחרי לידה- זה יהיה השלישי, כשבבית בן 1.7 ובן 2.8. הגן מרחק הליכה מהבית ויהיה במי להיעזר בהכנסה והוצאה של הילדים. למה אני כן יכולה להיערך עכשיו מראש ויקל עלי אחר כך?
3. נשים שהתחלקו עם הבעל בחופשת לידה- זה אופציה מבחינה פיזית לעשות את זה גם אחרי קיסרי? (בגדול בבית אני עובדת יותר פיזי מהעבודה..)
4. איך זה עובד טכנית הקביעת תור לקיסרי? אני מתקשרת לבית חולים וקובעים לי תאריך? יש אשפוז לילה לפני? אני יכולה לבחור איפה ללדת?
תודה מראש ❤️
את אמורה לקבל הפניה מהרופא לקיסרי, ואז להתקשר לבית חולים שאת רוצה ללדת בו לקבוע תור. יש בתי חולים שבהם הראשונות שמנותחות על הבוקר צריכות להתאשפז מהערב לפני, האחרות צריכות להגיע פשוט שעתיים שלוש לפני. ברוב הבתי חולים יש ימים מסויימים שבהם יש קיסרי אלקטיבי ולשם ישבצו אותך.
יום לפני הניתוח יש הכנה לניתוח, צריך להגיע לבית חולים להיבדק, להכין את התיק ולעשות בדיקות דם בשביל להכין מנות דם וכו. אז קחי בחשבון שתצטרכי חופש ביום הזה.
שמעתי שזו חוויה מדהימה לעומת קיסרי רגיל. גם בניתוח עצמו וגם בהתאוששות הרבה יותר מהירה וקלה.
יש קבוצה בפייסבוק שבה משתפים, שואלים שאלות, סיפורי לידה וכו'.. קוראים לה -ניתוח קיסרי צרפתי מידע ויעוץ.
תכף יצאו עלי כל אלה שיגידו שאין הבדל
אז פשוט אל תאמיני לא לי ולא לאף אחת, פשוט תיכנסי לקבוצה בפייסבוק ותתרשמי, תשאלי שאלות, תעשי את המחקר שלך.
הוא לימד את דר מוסקוביץ באסף הרופא ככה ששם לפעמים דר הנדלר ולפעמים דר' מוסקוביץ.
ככה הבנתי.
במעייני הישועה זה נראלי היה זמני מין פיילוט כזה ולא המשיכו.
אולי עושים שם כיום קיסרי דמוי צרפתי, אבל לא את השיטה בשלמותה.
ישמצב שזה אפילו דר' הנדלר בעצמו
אבל בדיוק כמו שאת כתבת ואני חותמת על כל מילה- הפותחת צריכה לקחת את המידע שנתנו וללכת לחקור בעצמה אם ומה מתאים לה ומה האופציות
זה התכנון שלי לפעם הבאה בע"ה. (לא יודעת אם באמת אלך על זה, כי יש לי עוד פרמטרים חשובים מלבד ההתאוששות הקלה, אבל בהחלט אברר.)
לשאלותייך:
לי ההתאוששות מהקיסריים הייתה קשה יותר מפעם לפעם... לא יודעת אם זה קשור למספר הניתוח או לתנאים סביבתיים. (בקיסרי הראשון, למשל, הייתי מוכרחה להתאושש מהר כי היו לי תינוקות בפגייה. בקיסרי השלישי הייתה לנו קורונה במשפחה ונאלצתי להיפרד מכולם...)
בכל אופן, בגילאים של הילדים שלך חובה שתהיה לך עזרה צמודה לפחות לשבועיים הראשונים, ועדיף גם לכל החודשיים הראשונים. אם זה בעלך - אז מה טוב. אם לא - אז קרובי משפחה אחרים או בייביסיטר שזמינה כמעט תמיד. (מקווה שהילדים במסגרות, אז לפחות בשעות הבוקר לא תצטרכי עזרה איתם).
מקווה שאני לא מלחיצה, אבל באמת כדאי להיערך מראש...
מבינה ומזדהה איתך מאוד על האכזבה ♥️
מותר לך להרגיש כך, תני לזה מקום.
זה לא סותר את ההודיה על הדרך ללדת ילד בריא, בסופו של דבר...
אני אחרי 4 ניתוחים קיסריים, והיה לי קל יותר מניתוח לניתוח. אבל:
1. תבקשי תפרים נמסים או סיכות נמסות. זה הבדל של שמים וארץ.
2. אסור לך להרים שום דבר מעל 4 קילו אחרי הניתוח. אז תתארגני מראש עם עזרה עם הגדולים. ולמשל איך לחתל אותם בלי להרים וכו'.
3. תלכי הרבה אחרי הניתוח, וזקוף. זה גם מאוד עוזר
4. תכיני מראש אוכל ותקפיאי. גם בשבילך. חשוב מאוד לאכול טוב ובריא
5. תדברי עם הרופא שלך באיזה טווח שבועות את צריכה ללדת, למשל בין 38.5 ל 39.5, תראי בלוח מה נוח לך יחסית ואז תתקשרי לבית החולים לקבוע.
בהצלחה ובידיים מלאות
זה שהניתוח היה מתוכנן יכולתי להכין את הבית והדברים בנחת ובזמן וגם תכנון מה יהיה עם הילדים בזמן האשפוז הארוך..
הי, ילדתי לא מזמן קיסרי שני, עונה לך מהחוויות שלי..
1. התאוששות חמרב הפלא וברוך ד' הייתה לי הרבה יותר קל, פחות כאבים בקימה, לא הלכתי כפופה... כן הקלדתי ביום וחצי הראשונים למשככי כאב סביב השעון אבל הספיק לי אקמול אופטלגין. ברוך ד'.
2. לדעתי לפחות חודש וחצי ראשונים שיהיה איתך מישהו בבית אחה"צ, גם אם היו לי פחות כאבים עדיין יש התעסקות רבה עם הנקה בשבועות הראשונים, חולשה, ילדים רוצים שתשבי איתם על הרצפה, תיהי חלק מהמשחק, א. ערב, נקיונות קלים אחרי וכו זה דברים שכדאי להזהר עדיין ולחוס על עצמך, אני ספציפית ישבתי על הרצפה עם הבת שלי שבוע אחרי, הרגשתי סבבה אז והייתי מבסוטה שיכולה לתת לה יחס אבל באותו ערב גיליתי איזה פצע פתוח בחתך, לא יודעת אם קשור אבל אולי עודד...
יכולה להגיד לך שחודשיים וחצי אחרי ממש הרגשתי שחזרתי לעצמי מבחינת תנועתיות של הגוף וחוזר, ורק כשהגעתי לשלב הזה הבנתי כמה לפני לא הייתי אני, וזה כשלא היו לי הרבה כאבים...
חשוב חשוב לא להרים דברים כבדים עד חודש וחצי לפחות אחרי ואחכ בהדרגה שלא כמוני חח.. הרמתי את הבת שלי בחגיגות ואחכ סבלתי מכאבי בטן
בהצלחה ושיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות
אני שלושה שבועות אחרי לידה ומתברר שיש לי טחורים.
זה מדכא אותי ברמות קשות. לא יודעת אפילו להסביר למה. מרגישה שהסתבכתי נוראות עד סוף חיי עם הדבר הזה.
(אולי כי אמא שלי ממש סבלה מזה עד שעשתה ניתוח)
בקיצור לא יודעת מה אני רוצה מכן. וגם לא בא לי לטבול בגלל זה מרגישה שהגוף שלי בגד בי. 😥
יש מצב לצאת מזה?
ממש מובן שזה מאיים עלייך.
הכאבים וחוסר האונים גדולים, החוויה מאמא שלילית וההורמונים והעייפות משחקים תפקיד בהעצמת המימדים של הבעיה למפלצתיים.
אני רק אגיד שסבלתי כחודשיים אחרי לידה.
ולרוב הנשים זה עובר בסוף.
מה עזר לי בינתיים?
תזונה מרככת יציאות- שזיפים, שתיה מרובה ועוד..
והייתי מביאה את התינוק למישהו שישמור עליו עד שאתפנה-תרתי משמע-
יושבת, עוצמת עיניים ועושה נשימות. רגליים מוגבהות על שרפרף. בלי ללחוץ בכלל.
לא היה קל בכלל אבל אל תשכחי את הטיפול בעצמך. ואם צריך אז לוקחים גם נרות גליצרין..
יש עזרים נוספים בבתי המרחקחת. זה הזמן להשתמש בהם..
תרגישי טוב!
מתנצלת אם זה יותר מדי.. אבל איך אפשר בלי ללחוץ בכלל..? היציאות ממש רכות ועדיין...
אני ממש משתדלת לשמור על תזונה וגם מורחת משחה שהרופאה נתנה לי.
אבל עובר. באמת שזה עובר
וגם אם זה חוזר בהמשך, וזה עלול, זה עדיין יעבור
את צריכה לשמור על תזונה מלאה בסיבים ולשתות הרבה ולהיאזר בסבלנות
אם כואב לך ממליצה לשים משחת עזרקאין לסירוגין עם המשחה שהרופאה נתנה ,זה ממש ממש הצלה
גם אמא שלי ממש סבלה ולא עשתה ניתוח, אבל זה יעבור. לא בטוח שזה יגיע אצלך למה שהיה אצלה אבל מבינה את הפחד
שממש עוזרות:
הממליס של אלטמן
פרסטו גל-הציל אותי
עוד לא ניסיתי אבל לסופרפררם יש משחה טבעית שלהם.
זה מרגיע
הם לא טיפוליים אבל ממש הרגיעו אצלי, כשיש פחות כאב אפשר להגיע להחלמה.
נסי הרמת רגליים על שרפרף בזמן יציאות (תנוחת ישיבה שפופה)
ובע"ה
זה עובר
עלי זה הקל מאד מאד. תשטפי היטב אחרי יציאה ושימי משחה.
ממליצה על רקטוצורין
(יש גם כאלה כמו פרוקטו גלבינול שמטפלת מעולה אבל לי שרפה ממש.)
היא לא שורפת לי בכלל מעניין...
האמת שאני לא מספיק מתמידה קצת סקפטית לגבי היעילות.. טוב לשמוע שהיא מועילה
והכל מרגיש כנורא מכל
זה באמת לא נעים בכלל
אבל בעז"ה הדברים מתאזנים ככל שחולף קצת זמן
וגם אם הם חוזרים אחכ שוב זה לא נשאר ככה בעוצמה הזאת כל החיים
ו רק החוויה הזאת של אחרי לידה שכל דבר זה עכשיו ככה סיוט לנצח
חייבת להגיד שעודדתן אותי מאוד😘
ונתתן מוטיבציה לטפל בעצמי.. הלך לי התיאבון בגלל הסיפור הזה
לי בפעם הראשונה ומצב קשה גם אני לא הייתי מסוגלת לאכול, ולא לישון, ולא לשבת ולא כלום.
אבל זה מעולם לא חזר לזה בלי עין רעה (12 שנה) גם אם פה ושם יצאו טחורים זה לא התקרב לזה.
אני אז שתיתי רוויון (למה? לא יודעת, זה לא משהו שאני שותה ביומיום) . אם יש לך עצירות זה כן יכול לעזור.
והרבה משחות
ובע"ה יעבור במהרה
אגב, גם לזה לפעמים פיזיותרפיסטית יכולה לעזור!
והיתה אזעקה באמצע היום
אני לבד בבית
היתה לי הרגשה שזה יקרה , קיוויתי שלא ושאני סתם חרדתית
ואזעקה
כולם חוץ מהתינוק במוסדות ללא מרחבים מוגנים
אתמול פיקוד העורף החליט שאנחנו ירוקים ואפשר לפתוח
כל הגוף שלי רעד
חטפתי התפקד חרדה מהקשים שהיו לי עד היום
לא הצלחתי לתפקד
רק לבכות בפאניקה ולחכות שבעלי יגיע וניסע אליהם
כי לא יכולתי לנהוג ככה
ובראש המחשבות שאיך אני יחיה עם עצמי אם חלילה יקרה משהו
או הפרצוף המבוהל שלהם
זהו נגמרו לי הכוחות
למרות המלחמה ויש פה אזעקות🤦
למזלנו העירייה מחמירה יותר מהוראות פיקוד העורף ויש קפסולות במרחבים מוגנים
לא יודעת מה להגיד לך, צריך לצעוק על זה.
לק"י
ב"ה.
אבל חלק מהתלמידים עוד היו בהסעות עם המלוות. ב"ה שהכל עבר בשלום. אבל מפחיד להיות אחראית על ילדים בהסעה.
והודיעו לנו שיש מחר פעולה בסניף (אחרי תקופה שעשו צמוד למקלטים), ואין לי מושג אם יש שם מרחב מוגן.
וגם מלחיץ אותי שחבורת ילדים בהשגחת נערים צעירים יתמודדו עם אזעקה אם תהיה.
קשקוש בלבוש הצבעים האלה.
לא הבנתי איך זה עובד.....
אצלינו היה שקט כבר הרבה זמן, ופתאום הפתיעו אותנו הערב.
לק"י
גם אם בשכל אני מבינה שלא נשאר בבית לנצח עכשיו, כי מי יודע מתי זה ייגמר.
אבל הפחד הוא פחד.
שמעתי שהיה לכם גם בבוקר
תקופה מאתגרת ממש
אצלי הן משנים את המתווה כל יום וזה נורא מתיש נפשית וכלכלית לא יכולה להתחיל לעבוד ככה ואני חייבת את עצמי בחזרה כבר
לק"י
הסיסמא כרגע היא "הכי מוגן שיש"🤦♀️
השינויים בהחלט מחרפנים.
שיפסיקו לנסות להחליט מה יהיה כל השבוע. כי זה לא ריאלי....
הזוגיות של בעלי ושלי לא מדהימה, מאוד שטחית ולא עמוקה, חוסר תקשורת.. אנחנו שנינו טיפוסים נמנעים מאוד, לא אוהבים שינויים, לא אוהבים ריבים אז המצב נמשך כבר מעל 10 שנים.. אני יודעת שזה מזיק לי ומפריע לי להתפתחות האישית, המשפחתית מאוד. בעלי טיפוס מתבודד, אין לו את הצורך הזה במשפחתיות וחברות, ולכן רוב הזמן הזוגיות מספקת לו את מה שהוא צריך, והוא לא מבין את גודל הברוך שלנו.
אני באופי שלי כן מחפשת קשרים עמוקים ואמיתייפ, אבל י לי בעיה ליצור כאלה, כמעט ולא יצרתי כאלה במהלך החיים, ולכן אני חושבת שהזוגיות הזאת היא ממש הניסיון שלי, שאני צריכה דרכה לפרוץ את המחסומים האלה שמעכבים אותי מליצור קשרים משמועתיים, ובגלל שהמקום היחיד שזה מאוד בולט לי זה הזוגיות, אני מוכנה לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות לטפל.
בעלי כמו גבר טיפוסי מתנגד מאוד מאוד לטיפול זוגי, אבל חושבת שכרגע יש מצב שאוכל לשכנע אותו, מצד שני חושבת אולי טיפול לעצמי זה מה שאני צריכה? וזה כבר יביא את השינוי לזוגיות?
הייתי בעבר בטיפול אישי, זה עזר נקודתית מאוד, לא הרגשתי שיפור לטווח ארוך, ואני כאמור שונאת שינויים, אז אם לא שהמטפלת ילדה, הייתי כנראה נשארת שם עד עכשיו..
אז ממש חשוב לי להשתדל לקלוע לצורך האמיתי כי קשה לעשות את הצעד הראשון ובטח להפסיק אותו.
אשמח שתעזרו לי לסדר את המחשבות, ואם יש לכן ניסיון בטיפול אישי או זוגי אשמח לשמוע איך בחרתם את המטפל ואיך החלטתם מתי להפסיק את הטיפול.
לא בטוחה שאפשר להגיע לטיפול יעיל בגישה הזו של חייבת לקלוע בול.
נגיד שתגיעי למטפלת הכי מדהימה בעולם, שהכי מומחית לבעיה מהסוג שלך- תמיד יכול להיות מצב שאין קליק.
אני למדתי להרפות קצת ולהסכים לנסות, להגדיר מראש כמה זמן מנסים.
ולגבי טיפול זוגי או אישי- אני חושבת שטיפול פרטני יכול להשפיע מאד לטובה על הזוגיות כי קשר בסוף זה טנגו
ויודעת שיש מטפלות שזה התחום שלהן אבל לא מנסיון אישי כדי להמליץ.
אולי זה יותר יעיל מלהגיע לטיפול זוגי עם בן זוג שעושה טובה..
ניסיונות למצוא התאמה, בפועל בגלל האופי שלנו יהיה לנו קשה להחליף מטפל.
אומנם אצטרך לשכנע את בעלי אבל מאמינה שברגע שיסכים ויגיע ישתף פעולה לחלוטין
ולא זוגי.
סתם תחושת בטן, אם זה עוזר לך למשהו
בעצם ההליכה לטיפול זוגי היא צורך שלך כרגע.
צורך בנפש, ברגש, בהתפתחות האישית. שאת מרגישה תהליך של שחיקה, או פגיעה בתהליך הצמיחה שלך.
וכך צריך לתווך זאת לבן זוגך: זה צורך שלי כרגע. אם תצטרף אלי לטיפול זוגי אתה עונה לי על מה שאני מבקשת.
בעיני, עברת תהליך וזיהית צורך. וזה קודם לשאלות על כמה זה יעיל, האם הטיפול הזה יתאים יותר וכו'
לפני כמה שנים היינו במצב זוגי פחות טוב, רציתי לטפל ובעלי פחות.
בסוף הוא הסכים ללכת איתי לסדנה זוגית ואני ממש זוכרת את ההקלה הגדולה, תחושת הקרבה וההרגשה הטובה
על עצם הצעד, שהוא איתי כאן, שהוא הסכים לעשות משהו שפחות זורם לו כי זה מה שאני צריכה.
את צריכה לדעת מה בדיוק את רוצה,
וגם את זאת שרוצה להזיז את הגבינה זה התפקיד שלך להסביר לבעלך מה את רוצה שיקרה ולהרגיע אותו לגבי ההשלכות..
אתם חיים ככה 10 שנים, זה הזוגיות שהוא מכיר ונשמע שסה"כ הוא מרוצה מהסטטוס.
בוער בך לעשות שינוי כלשהו?
את צריכה להיות מאוד ברורה עם החזון. להוריד לשטח מה זה אומר מבחינתך זוגיות עמוקה.
להבין שאין משהו נכון או מושלם. יש מה שנכון לכם, ולכן צריך לשקול בכובד ראש אם ואיך לעשות את השינוי.
כל זה נכון לדעתי לברר בטיפול אישי ולא זוגי.
לבינתיים אפשר להתחיל משימוש בכל מיני אמצעים שמעוררים דיון על עצמכם ועל הקשר שלכם.
יש את המשחק לינק ובטח עוד כמה בסגנון.
הוא לא יודע לחיות בזוגיות, להתחשב, לדבר
לכן כשאני מסבירה לו מה אני צריכה הוא לוקח את זה למקום לא טוב שאני תמיד לא מרוצה ומה שהוא עושה לא טוב לי. בגלל זה חשבתי שמישהי חיצונית תצליח לגשר על זה.
.
חושבת שזה יושב גם על הפרעת קשב וזה גם שיקול בשבילי שאני צריכה מישהו שישקף לו את ההתנהגות הזאת
יכול לגשר על הפער הזה ושיש חשיבות לתת לו להתבטא ולתאר בעצמו מה הוא מרגיש וחושב
אבל במצב שהוא לא מעוניין ללכת יחד
ולא חושב שיש בו משנו לא בסדר.
תמיד את זאת שלא מרוצה, את זאת שרוצה לעשות שינוי, את זאת שמאיימת על ה"יציבות" הזוגית מבחינתו,
גם אם הוא יגיע לטיפול זה יצדיק עוד הפעם את מה שהוא מרגיש ממילא
ואז אם הטיפול ייתקע ולא תהיי מרוצה, אז שוב עוד אינדיקציה שמה שהוא לא עושה בשבילך את לא מרוצה.
במצב כזה לא בטוחה שיש תנאים נכונים לטיפול זוגי.
אני לא מומחית או משהו, סתם אומרת מה נראה לי מתוך מה שכתבת.
לא הייתי מוטרדת שטיפול אישי ירחיב את הפער ביניכם.
אולי הוא ישים את הדברים על השולחן אבל זה חיובי בעיני בסה"כ.
כשיש בהירות אצל אחד מבני הזוג, זה כמעט בהכרח משפיע לטובה.
טיפול טוב לא אמור להרחיק אתכם אחד מהשני, מטפלת לא תגיד לך על כל דבר כן את צודקת הבעיה אצל בעלך.
מטפלת טובה תעזור לך לראות את הדברים מזוויות נוספות ומתוך כך תגבש איתך דרך פעולה נכונה.
אם את מגיעה למרחב הטיפולי כדי שהמטפלת תטפל בבעלך, שבכלל לא רוצה להיות שם - מתכון בדוק לפיצוצים.
גם לרצות "לשקף לו" זה בעצם מתוך רצון שהוא ישתנה
ואם הוא לא רוצה להשתנות אין לזה שום סיכוי לעבוד.
גם המחשבה שאת משדרת פה כאילו אובייקטיבית הבעיה אצלו היא משהו שחוסם מאוד את היכולת להתקרב (ואולי יש לו קשיים כאלו ואחרים. ואולי את צודקת. זה פשוט לא העניין... מבחינתך זה המצב ועם זה צריך למצוא את הדרך לזוגיות טובה)
לי נשמע שהכיוון הוא כן ועדיין טיפול אישי.
זה מבאס, ברור לי
אני הכי מבינה אותך בעולם!!
הרבה יותר כיף לעשות את זה יחד ועוד יותר כיף אם מישהו אחר היה עושה בשבילך את העבודה.
וזה לא אומר שהוא מושלם ואת הבעייתית! זה לא העניין
אבל לך יש קושי כרגע, ומי שצריך לפתור את הקושי הוא את.
בשביל האושר של עצמך ובשביל ההתפתחות האישית
כמובן זה ישפיע גם עליו, כל שינוי בדינמיקה מכריח את שניכם להשתנות. אבל אל תצפי לזה ואל תבני על זה.תתרכזי בצד שלך במשוואה
אם יותר מדבר אליך, אולי הכיוון של קורסים מקוונים יכול לעבוד, בגלל שזו לא בעיה ספציפית אלא פשוט חוסר בתקשורת הגיוני שאם תלמדי כלים חדשים זה יעזור לך לשנות את התקשורת
ממליצה לבדוק את אלישבע גרוניך או שושי זליקוביץ או בינת הופמן (לא עשיתי אף קורס, רק מהיכרות עם התכנים ) זה מצריך ממך פחות להחשף , לעבור את התהליך לבד עם עצמך והמסך
יש כאלה שיותר מתאים להן
בהצלחה!!
אז הקטנה שלי בת שנייה ל3 הצטרפה אלינו לאחרונה עוד אחות קטנה והייחסים בבית ביניהן ממש טובים.
בבית הכל בסדר ב"ה, יש התפרצויות והתמודדויות של הגיל אבל אנחנו מנהלים את זה בצורה נכונה לדעתנו.
הבעיה היא בגן
היא חווה כמה כמה התפרצויות במהלך היום שלפי הגננות היא לא מצליחה להרגע וזה כבר ממש מתיש אותן אני רואה על הפנים שלהן.
חבל לי על הזמן שהיא מעבירה ככה במלחמות בגן כשבבית היא מצליחה לצלוח אותם יותר בקלות וגם חבל לי על האנרגיה שהמטםלות מוציאות איתה והיחס שזה מביא כלפיה מצדן כי כבר אין להן כח
והשוס זה איך שזה משפיע עליי.
אוטומטית כשאני שומעת את זה מערכת היחסים ביננו משתנה באותו היום ואני הופכת להיות שוטרת בלי כוונה. כמה שיותר לא, כדי להוכיח שהיא מצליחה לעמוד בגבולות. כל בכי מוציא אותי מדעתי ואני ממש מרגישה שיש לי ילדה אחרת ואני אמא אחרת וזה כל כך מתסכל אותי..
לא יודעת אם פורקת או מחפשת טיפ או משהו.
לק"י
היה לנו ככה עם הבת השלישית כשאחיה הקטן נולד.
ההתנהגות שלה השתנתה בבית ואצל המטפלת.
אין לי פתרון קסם.
זה מעון? אמורה להיות מדריכה. אולי שיתייעצו איתה?
למה שהיא זקוקה
וזה מהמם
וגם הגיוני כי אתם מכירים אותה ואוהבים אותה
ובעיקר.. פנויים אליה יותר
ולגננות יש עוד הרבה ילדים על הראש בו זמנית
מנסיוני וגם לי היו כמה יותר רגישים ודרמטיים-ואגב זה מממש תקין ונורמלי לגיל. ובטח אחרי הולדת אח
תנסי למקד מול עצמך
מה הילדה זקוקה ברגע כזה?
מה מנסיונך עוזר לה להאסף?
מה יכל להקל עליה?
ותשתפי במסקנה את הגננת
תני לה ממש צורת תגובה או טפילו עזר חיצוני שתוכל לשלוף מהכובע כשצריך
כי גם אנחנו כשאנו עומדות מול ילד בוכה
ומרגישות חוסר אונים
זה עלול לגרום לנו לחוסר סבלנות
אבל
אם היא תרגיש יותר ידיעה על דרך פעולה מעשית שתעזור אולי זה יקל עליה
לבדוק טוב טוב שאין מישהו שמציק לה בגן.
שאין אלימות בין הילדים.
"היחס שמביא כלפיה מצידן" לברר טוב טוב איך מגיב שם הצוות.
אם צריך, להגיע בהפתעה באמצע היום, לצפות מהחצר וכו'.
לא בשביל להפחיד, פשוט אם את מתרשמת שבבית הכל טבעי ואין משהו מוגזם בינה לבין התינוקת-
אז אולי זו לא הסיבה בכלל.
ילד שמתחיל להתפרץ בבת אחת- יכול להיות טבעי לגיל ויכול להיות נורה אדומה שהילד משדר לנו מסר דחוף.
את התסכול שמצטבר בבית.
מבינה שזה פוגש אותך במקום פחות נעים,
אבל אולי כדאי להקשיב לגננות להבין מהם מה קורה בגן, איפה הקושי בא לידי ביטוי ולטפל בזה בבית.
גבולות הגננות צריכות לשים לה בגן, את לא צריכה להיגרר אחרי זה ולהוכיח משהו למישהו.
בכלל את לא צריכה לתת דין וחשבון לגננות,
רק לשמוע מהם על מה שקורה כדי לעזור לבת שלך, זה הכל.
הכי חשוב לייצר שיח פתוח עם הילד על התחושות על מה שקורה בגן ולא להפוך להיות שופטת או שוטרת בעקבות מה שאת שומעת.
אלא כמו שהיית רוצה לדעת שהיא קיבלה מכה, ככה את רוצה לדעת אם היא חוותה התפרצות.
כדי לעזור לה, ללמד אותה לווסת רגשות, לעזור לה להוציא פורקן וכד'.
להשקיע הרבה הרבה בתשומת לב, אין לזה תחליף. גם אם היא מתייחסת יפה לתינוקת אולי היא לא עושה את זה מאהבה אלא כדי לרצות אותך, שזה בסדר רק לא אומר שהיא לא מקנאה ושהלידה לא משפיעה עליה.
יש ספר שנקרא "טיפה של תשומת לב"
שעוזר לשקף לילדים שלא תמיד יש פניות להורים בכל רגע נתון, ומלמד אותם "לאגור" את הכח והאהבה שהם מקבלים מהסביבה ובעיקר מההורים לרגעים הפחות טובים שהם מרגישים לבד, ואז הם שולפים ממגירה דמיונית את כל הרגעים המשמחים והמשותפים וזה מעודד אותם.
אני עובדת עם הבת שלי המון בדרך הזאת על וויסות.
וגם הכנו מגירה אמיתית של תשומת לב.
אנחנו שמים שם ציורים ופתקי נחת ורושמים מה עשינו ביחד למשל יצאנו לאכול גלידה, אז כמו שלי נחמד להצטלם ולהיזכר ברגעים היפים שלנו יחד,
אז ככה גם לבת שלי נחמד להיזכר, כשחזרנו היא ציירה אותנו אוכלות גלידה בפתק ושמה במגירת תשומת לב.
קנינו בובות והפתעות שיזכירו לה שאוהבים אותה.
למשל עכשיו במלחמה קניתי לה צמיד זוהר, ואמרתי לה שזה צמיד הגבורה,
וכשקשה לה היא יכולה להסתכל על הצמיד ולהיזכר שהיא גיבורה.
בנוסף למהלך מולה של לנסות להקנות לה כלים להתמודד עם תסכול ולפרוק אותו במנות קטנות,
כדאי גם אנחנו המבוגרים, את והגננות
לזכור שזאת תקופה והיא תעבור אותה כמו גדולה לשדר לה חוזק ורוגע ולא להיות כ"כ בתסכול מההתנהגות שלה.
אם הגננות פחות יתרגשו מהסיטואציה זה ימנע החמרה של המצב.
אפשר גם בתוך הפורקן להעמיד גבולות
למשל מותר לבכות אבל אסור להרביץ.
מותר לחבק שמיכי/ דובי/ כדור לחץ בפינת רגיעה
אבל אסור להפריע לפעילות.
לבן שלי הייתה פעם סייעת שהייתה מחלקת תה צמחים (ללא סוכר)
והייתה חוזרת וטוענת שזה משקה לרגיעה. כל מי ששותה ממנו מרגיש רגוע.
אנחנו ההורים היינו צוחקים אבל משתפים פעולה ובאמת הילדים האמינו בזה והיו נרגעים כששתו.
אז אפשר לעשות לה פלצבו דומה.
בקיצור יש כמה דרכים להתמודד אבל קודם כל להבין שהיא צריכה עזרה ולא לכעוס עליה כי היא מגלה סימני מצוקה, לפעול לטובתה ולא כדי לקבל שקט מהגננות, לתת המון המון תשומת לב,
לשקף ולדבר על הרגשות שלה.
להבין שיש קשר ישיר בין ההתנהגות בחוץ לבין ההתמודדות בבית גם אם ההתנהגות בבית מקסימה ולא מעידה עם מצוקה.
ולא עולה מדרגות?
הבן שלי עוד מעט בן 11 חודשים, זוחל על 6, מתיישב, ויושב גם על הברכיים ומנסה למשוך את עצמו למעלה אבל לא מצליח להעמד... זה תקין או נחשב איחור?
ונכון כששואלים האם מצביע, האם מוחא כפיים וכו'... זה בסדר אם יש לו ג'סטות אחרות כמו ביי ביי, עושה לא וכן עם הראש.. פשוט לא מצביע ולא מוחא כפיים? וכן מסמן מה הוא רוצה, פשוט בהושטת יד/ עם הראש, ולא מצביע עם האצבע..?
ומבחינת מילים הוא אומר - אבא, אָמא, די, דָן (=מעדן) וחוצמזה ממלמל מלא.. אבל לא עושה קולות של חיות וגם לא חוזר אחריי כשאני עושה. תקין לשלב?
בגלל המלחמה לא היינו בתור של 9 חודשים של טיפת חלב, ועכשיו יש לי מצפון שאולי הוא בעיכוב 🙈 לא יודעת אם זה תקין וילדים אחרים מהירים יותר, או שזה כבר מחוץ לטווח התקין...
להצביע זה גם עם כל היד, לא רק עם אצבע
קולות של חיות זה משעמם, אולי הוא לא אוהב חיות אבל הוא נשמע מתקשר מקסים לגילו.
לגבי התפתחות פיזיולוגית אני לא יודעת.
לא הייתי נלחצת..
אם עוד חודש חודשיים עוד אין עמידה אז תבדקי
נסי לראות אם הוא נמנע מעוד דברים בגלל פחד.
איך הוא מול זרים? אם הוא מפחד ברמה מוגזמת אולי זה גם קשור...
אם אין שינוי עוד חודש-חודשיים, אולי כדאי ללכת לפיזיותרפיה או לריפוי בעיסוק...
(אני כותבת מניסיון שהיה לי עם הבן שלי. אבל הבן שלי היה פי כמה וכמה מעוכב... אז אולי את לא צריכה לדאוג כל כך)
לא נמנע מכלום, ילד חסר פחד ושובב 
מול זרים לוקח לו קצת זמן, בהתחלה מתבייש ונצמד אליי ולאט לאט נפתח אליהם וזורם... אין לו בעיה להיות עם אנשים אחרים ברוך ה' כל עוד אני לא בסביבה, אם אני בסביבה הוא מייד זוחל אליי 😅
האמת שהיינו במעקב אצל פיזיו מגיל חצי שנה בגלל גמישות יתר, וחשש שמא יהיה לו עיכוב בהמשך. לא היה לו עיכוב, אבל רצו לעבוד על השיווי משקל וכאלה כדי שגם לא יהיה עיכוב בהמשך, ובכללי להיות במעקב כדי לתפוס דברים בזמן במידה ויהיו. עד עכשיו מבחינתה הוא היה בסדר, איטי יחסית אבל בתוך הטווח. פתאום אתמול היא החליטה שהוא ממש מעוכב, פתאום בבת אחת וצריך לבוא לא פעם בחודש רק למעקב, אלא כל שבוע!!!
וזה גרם לי מצפון שאני לא מספיק עושה את התרגילים ברצינות, במיוחד מאז שבעלי גוייס ואין לי כח לדברים כאלה... ובכללי להרגיש אשמה שאני לא מספיק מקדמת אותו, אני דווקא ממש הרגשתי שבתקופה האחרונה הוא נתן קפיצה וממש התפתח 🙈
אז רציתי לדעת אם זה בקטע שלה שהיא צריכה למלא יומן אז היא נחתה עליי וקבעה מיליון תורים, או שיש דברים בגו ואני צריכה להיות אמא רצינית ואחראית יותר 🥴
יש לך אפשרות להתייעץ עם עוד מישהו?
מה שבטוח, אל תאשימי את עצמך ♥️
(הימנעות ממרקמים זה קצת מחשיד בכיוון של צורך בריפוי בעיסוק, אבל לא יודעת אם צריך לדאוג מזה עכשיו...)
ואם יש לו גמישות יתר ואתם במעקב, אז הגיוני שמדי פעם יהיה צורך בעוד קצת דחיפה/תרגילים.
וזה ממש ממש ממש לא אומר שאת אשמה, את אמא מעולה שדואגת לילד שלה ולוקחת אותו למעקב בדיוק כמו שצריך 👏💪
נטועהנטועהלק"י
היום היינו בטיפת חלב לתור של גיל שנה, ונדמה לי שהיא שאלה אם הוא אומר 2 מילים. אז תנוח דעתך.
אני ויתרתי מראש על התור של גיל 9 חודשים.
חשבתי לקבוע תור גם לרופאה שם יחד עם התור של גיל שנה. וגם זה לא קרה...
אז נקבע לגיל שנה וחצי.
נטועהוציפורים כמובן.
גם אני לא יודעת מה הטווח של עמידה, אולי שנה 
אבל תקשורתית הוא מאוד מפותח.
מחיאת כפיים - תנסי לבקש ממנו שיעשה אחרייך. אולי עם להקיש שני חפצים זה בזה. אם מדי פעם הוא מקיש חפצים בשתי הידיים כמו מחיאת כפיים זה בסדר.
לגבי מדרגות זה מעניין. נדמה לי שעליה בזחילה זו אותה מיומנות של זחילה, אז אולי הוא פשוט מפחד? או לא רוצה להתנסות? ניסית לעודד וללמד אותו?
בטיפת חלב בודקים עליית מדרגה בגיל יותר גדול, אבל בעמידה, אין קריטריון של זחילה במדרגות.
מדרגות - אין לנו בבית, אז אין לי כל כך הזדמנות ללמד אותו.. כשאנחנו מתארחים הצעתי לו כמה פעמים, אבל ממש בודדות ולא התעקשתי איתו על זה... לא ידעתי שזה נחשב דבר חשוב עד אתמול 😬 תודה, מרגיע ממש!
תודה לך
אבל כן נראה שיש לו הבנה ברמה כלשהי שזה משהו שאני לא מרשה, נגיד להפיל את הפח או לקרוע ספר...) אפשר לתרגל גם שם...
(אצלנו כשמתארחים צריך כל הזמן לשמור שלא תזחל למדרגות ותתפס בלי השגחה, אז בינתיים לפחות תכני מזה שהוא עוד לא מטפס במדרגות. ובעז"ה הוא עוד ילמד בקרוב, לא נשמע לי מלחיץ...)
יחסית לילדים שלי כמובן🤭 ילדנו ביחד ושלי רק עכשו התחילה לזח6ל, לא מדברת על להתיישב לבד, לדבר או לבצביע🫣
גם בבדיקת חלב וגם הרופאה אמרו שסבבה אז שלך בטוח לא בעיכוב
נטועהפחות קריטי הגיל הספציפי של מה עושים, או ה"להעמד", כמו המרכיבים של השלבים הקודמים שצריכים להיות בשלים.
ממליצה מאד על סרטונים של "צעד ראשון"- שיטת התפתחות מדהימה (אין לי שום קשר).
ורעיונות לתרגילים קלים יחסי ליישום יום יומי (משולבים בפעולות היום יומיות שגם ככה עושים)...
ולגבי הגיל ספציפית וכו' ממש מרגיעה, בנחת נשמע מתפתח מהמם.
נטועהיודעת שרק מפה אוכל לשאוב כוחות..
בשעה טובה הריון שלישי ומתוכנן לחלוטין. אממה אני פשוט לא שמחה בו נראה לי.
נתחיל בזה שלפני שלושה שבועות גילינו שזה בן למרות שרצינו מאוד בת כי כבר יש שני בנים בבית.. עד היום לא התגברתי על זה.
נמשיך בזה שפיטרו אותי מהעבודה (זה חוקי, בדקנו את זה) בגלל המצב, וכל המאמצים שלי למצוא עבודה חדשה פשוט לא מצליחים. בטח כשאני במצב שאני חייבת לספר על ההריון וקשה להסתיר אותו. זה קשה להגיד את זה בקול, אבל כאילו מעין כעס מטומטם על תינוק שקשה לי עכשיו למצוא בגללו עבודה. ואיך אני אוכל בכלל לממן שלושה ילדים ולדאוג שלא יחסר להם כלום?
נסיים בזה שיש לי יום הולדת ובעלי כבר הודיע לי שהוא לא יחגוג לי עכשיו מבחינה תקציבית. והאמת? לא בא לי לחגוג בכלל.
אני רבה עם כולם, חוזרת למיטה בכל הזדמנות שיש לי. מרגישה במקום הכי נמוך בעולם ומפחדת שיקרה משהו לעובר כי אני לא צוהלת משמחה.
מתואמתאת לא אמא גרועה, את אישה שרע לה. ומנית מספיק סיבות לכך שיהיה לך רע, מבחינה אובייקטיבית...
אז אל תכעסי על עצמך, קודם כול. ♥️
שנית - עכשיו צריך לנסות לראות אילו צעדים קטנים יובילו אותך לצאת מהמצב הרע הזה...
נשמע לי שיום ההולדת זה מקום טוב להתחיל בו. לא חייבים הרבה כסף בשביל לחגוג יום הולדת משמעותי ומשמח.
אם יש לבעלך אפשרות לקחת יום חופש, אז קומו וסעו ליום כיף כלשהו. אפשר על חוף הים או כל מקום אחר בטבע (בהתאם למזג האוויר) ואפשר לכותל או למקום קדוש דומה.
קחו אתכם אוכל טעים ופשוט מהבית. אולי אפילו תבקשי מבעלך שיכין לך עוגה (יש מתכונים פשוטים). ותאכלו בשטח.
אם אין לכם אפשרות לצאת לבוקר שלם, אפשר גם לארגן ערב נחמד בבית, עם אוכל שתכינו בעצמכם (אפשר לעשות מעין סדנת בישול משותפת) ומשחקי קופסה או משחקי זוגיות (יש ברשת להדפסה, אני מניחה) שתשחקו ביחד. אפשר גם סתם לשבת ולדבר על החיים שהיו והחיים שיהיו. כל מה שיעשה לך טוב ויקרב אותך בחזרה לעצמך ולבעלך.
אני חושבת שאחרי שתקבלי כוחות מיום הולדת משמעותי שכזה, יהיה לך קצת קל יותר להתמודד עם הקשיים האחרים והגדולים יותר שיש לך בחיים ♥️
יקרה,
מותר להיות קצת בדיכי עם כל מה שתיארת עכשיו.
ועדיין, לרוב כשקמים בבוקר העולם נראה קצת יותר אופטימי באור.
יש לך אבא עשיר, הוא מוריד ומעלה. תסמכי עליו, ותתפללי אליו. אי אפשר לדעת מאיפה ומתי תבוא הישועה.
גם הרעיון שאולי לא יקבלו אותך עכשיו- לא יודעת, אנחנו נשים. בגיל הפוריות. מעסיקים עדיין מקבלים נשים גם אם הן עדיין לא בהריון, אבל יהיו כנראה בטווח סביר, וגם אם הם עדיין לא *יודעים* שהן בהריון. אז אם יש שכל בקודקודם הם מבינים שגם מי ש*עכשיו* בהריון והם אפילו יודעים, כנראה מאז החזרה מחופשת הלידה תהיה לזמן רצוף יותר ותביא הרבה תועלת. בקיצור, תעשי את מה שמוטל עליך, מה שלא בידיים שלך תשאירי לה' ומי שזה שלו.
ואם זה לא איזה דיכי שיחלוף תוך זמן שסביר להיבהל קצת מהמציאות החדשה ולדאוג ממנה, אלא נמשך יותר מזה, תפני לקבל משהו שמקל. דיכאון כרוני הוא בר טיפול, לא חייבים לשקוע עד אינסוף.
ואל תדאגי מזה שההריון לא הכי רצוי כרגע. זו גם מחשבה טבעית במצב הנתון, ואני מאמינה שברגע הלידה לא תרצי לוותר על התינוק בשום אופן. ושוב, לזכור שאם עדיין קיים או יופיע דיכאון- לטפל. לא להיבלע למטה.
תבכי טוב, תשני טוב, תצעקי קצת על כולם סביבך (אבל לא להגזים מידי, אוקי?), זה יעבור.💜
אבל את במקום לא טוב, וכל הכבוד שהוצאת את זה.
עברת טלטלה עם הפיטורים ובכלל מלחמה זה טריגר לא פשוט.
יכול להיות שאם תחזקי את עצמך ותתני לזמן לעשות את שלו, תוכלי להתגבר על התחושות.
אבל יש כזה דבר שתדעי שנקרא דיכאון בהריון.
וגם אם זה לא דיכאון קליני זה נשמע כמו דכדוך.
זה קורה בהריון וצריך להיות במודעות כדי לא לשקוע ולהחמיר את המצב.
למשל חגיגת יום הולדת נשמע לי כמו רעיון מצויין להתחיל איתו לצאת מהדיכאון.
חגיגה לא צריכה להיות יקרה להחריד.
אפשר גם בתקציב של כמה עשרות שקלים לעשות חגיגה נחמדה ומתנה חמודה.
העיקר ההשקעה ושרואים אותך ומעריכים את מה שאת כן עושה ויכולה.
לחפש עבודה כשאת במקום נמוך זה מאוד מאוד קשה.
ובטח השכר יפגע.
לכן אם הדאגה היא כלכלית אז הכי מוצדק להשקיע במה שירים לך את המצב רוח והביטחון העצמי.
לגבי הביאוס ממין העובר ואיזה אמא גרועה אני, (להבנתי את מתייחסת להרגשה שאת אמא גרועה לתינוק שבדרך ולא לילדים הקיימים)
אז כרגע המחשבות האלו חסרות תועלת מעשית ורק זוללות אנרגיה. תנסי להרפות ולא להיאבק בהם.
שימי את עצמך והדאגה אלייך במקום הראשון לפני הדאגה לעובר ותראי איך לאט לאט הדברים מסביב מתחילים להסתדר..
אם את מנסה לחזק את עצמך במשך תקופה ולא מצליחה לבד, אפשר לפנות לעזרה.
חשוב להבין שההורמונים בהריון מאתגרים מאוד את מצב הרוח וזה לא בושה להגיד זה גדול עלי לבד.
חיבוק והרבה כוחות!
בחיים לא קניתי מאמאזון......
ואין לי שמץ איך ומי ומה..
ואני ספציפית רוצה מגף עם עקב נמוך
ונוחהההההההה
אבל בעלי כן מזמין והוא ממש מרוצה
לא נראה לי שזה שונה מכל הזמנה אחרת מחול
יצא לך להזמין מנקסט? גם שם צריך לוודא שלא עוברים סכום של מכס
את יכולה לבחור בתשלום באיזה מטבע לשלם.
הם כותבים לך את שער ההמרה לפיו הם גובים, בד"כ הוא גבוה יותר משער ההמרה היומי.
אבל את צריכה לקחת בחשבון גם מה עמלת ההמרה של כרטיס האשראי שאיתו את משלמת.
פחות מעניינים אותי עמלה ומכס, אם מצאתי משהו שמתאים לי לגמרי.
זה לא יוצא כזה יקר
ומה שטוב אצלם זה שהם אמינים.
פעם הזמנתי משהו שביר והוא הגיע שבור, דיווחתי ומיד קיבלתי מענה והחזר, וזה היה סכום רציני.
השכבת את הילד לישון.
הוא חיכה לך,
שאל איפה אבא -
לא ידעת שהלכת "להביא את השלום""
"אני לא רוצה שאבא יהיה גיבור"
"אני קורא לאבא מהחלון שיבוא אליי"
אני מתרסקת אלוקים
נגמרו לי השמותחיבוק חיבוק יקרה
אין לי משהו חכם לומר לצערי
רק שזה באמת באמת קשה כ"כ
שולחת תמיכה, אהבה וכוחות ❤❤❤
שתעבור מתישהוא. אבל בטוח תיהי אחריה
חיבוק
שהם כבר נהיו קצת אדישים, כאילו הגיוני להם שאבא בא לבקר והולך..
'ביי, אבא' אדיש כזה..
איזה כווץ' זה עשה לי בלב..
אצלינו מדי פעם זה מתאפשר ואז זה ממש נחמד
(לא כל יום...)
לא online
לנו יש כמה סרטונים שאבא הכין מראש וברגעים קשים אנחנו שולפים אחד
(ואז הם רואים אותם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם....)
אומר קריאת שמע או שר איזה שיר. ואז לפני השינה שמה
וזה הציל אותי כשהיה רגע של געגוע
של אבא...
הוא מנסה לגעת בטלפון ככה שאבא ייצא מהמסך ומאוד מתוסכל שזה לא קורה.
ובוכה שרוצה את אבא ושהיא רוצה שיבוא ושלא נכון הוא אמר לי שהוא תכף בא והוא לא בצבא בכלל...
ובכלל הזוי
המציאות הזאת
שתינוקת בת שנתיים בקושי (הרגע חגגה)
יודעת לספר לי
''אבא שלי הלך לצבא. ויש לו בגדים של צבא ויש לו רובה גדול והוא יבא לבקר בשבת אולי''
ו-'אמא פעם אחת היתה אזעקה והיו בומים ואבא לקח אותי לחדר כי היו פשוט בומים ''
מי ידע מושגים כאלה בכיל כזה ..
פשוט הזיה
ואגב.. נשמע שהדרך התמודדות של החמוד שלך זה קצת פחות להפגש עם הגעגוע חזיתית.
לא לשמוע או לראות. כי זה מציף אותו
כי זה רגיש מדי
ותכלס ממש הגיוני להרגיש ככה
גם לגדולים
אולי תנסי לחשוב על פתרונות יצירתיים שבהם יוכל לבטא את הגיגוע באופן אחר שנכון לו
נגיד לכתוב פתקים לאבא כל פעם שעושה מעשה טוב או מיוחד
להכין קופסא עם מזכרות שאסף במשך היום שיזכור את כל הסיפורים שרוצה לספר לאבא שיחזור..
לצייר לו ציורים
לצלם את המגדל שבנה ולשלוח לו
לא לפגוש את אבא
אתא להפגיש אותו עם רגעים מהחיים של הילד
אז מצטרפת
דיייי
נמאס
הייתי חזקה
החזקתי
הייתי שותפה
האמנתי
תפקדתי
תמכתי
שידרתי עוצמה
נוכחות
ויכולת יציבות ושרידות
אבל
זהו כלו כל הקיצים.
הם לא נלחמים שם באמת
(לא מי שבתוך הרצועה)
אנחנו קורסות.
הילדים אדישים כבר למציאות שאבא ירד
מהמציאות שלהם.
לא מתרגשים מטלפון ממנו
לא מתבכיינים שמתגעגעים.
אבל
אני עוד כן
הוא היה המשענת שלי
להכלללללל
די לא יכולה יותר
וגם כבר לא מאמינה
במלחמה הזו.
מרגישה מרומה
שאני מתמסרת לחינם.
בהתחלה כן היתה לחמה בראבק
עכשיו זה סתם
סתם
סתם.
הצילו
רוצים גאולה
בטחון
וישועה
אני מתמוטטת
נכנסתי לשבוע 20 היום, ושבוע החולף הרגשתי תנועות היטב (שלייה קדמית)
היום לא הרגשתי כמעט כלום (כלומר מה שאולי הרגשתי, מוטל ממש ממש בספק אם זה תנועות או פעילות מעיים או סתם דמיונות, כי אם כן זה היה ממש ממש חלש)
אני יודעת שלא עושים מעקב בשבוע כזה, אבל בהתחשב בעובדה שהתחלתי להרגיש תנועות יפה..
האם יש סיבה לדאגה חלילה? או שזה הגיוני?
גם שבוע 20 עם שליה קדמית. התחלתי לאחרונה להרגיש בבירור, אבל יש זמנים שלא מרגישה בכלל.
ולא, אין סיבה לדאגה, זה תקין והגיוני לגמרי.
לק"י
ולכן את לא מרגישה אותו.
ככה הסבירה לי רופאה פעם.
ומרגישה תנועות מזמן
ועדיין יש ימים שבקושי מרגישה
זה כנראה תלוי המיקום של העובר
בוקר טוב!
אשמח לשמוע האם אתן משכיבות על הבטן או על הגב?
ומי שמשכיבה על הגב- האם התינוק זורם ונרדם בקלות או שהיא צריכה להתאמץ על זה?
זה כבר שנים ככה. וזו בדיוק הנקודה, שלא ישנו יותר מידי טוב.. ויש גם את העניין של כוח המשיכה, כששוכבים על הבטן הפרשות/פליטות יורדות למטה לקנה הנשימה שקדמי לוושט.
משהו שיהיה לי בבית כי אני בוערת בגרון
לא תרופה נגמר לי הכל..
גם שקדים ומלפפון
אבל חלב קר עזר לי הכי הרבה במיידי
ללעוס קוביות ולבלוע.
וגם לשאוף את הקור שלהם עזר אם הטעם היה בלתי.
ולתחזוק עזר לי לאכול פומלות.
אבל זה לא השפיע במיידי בזמן השריפה עצמה של הצרבת.
קוביות קרח, קרטיבים, איגלואים, שלוקים... כל החגיגה.
מחזיקה מלאי קבוע במקפיא.
קרח וחלב היו לי ב"ה
מסתבר שהקר עוזר בזמן המציצה וחלב מרגיע גם קצת אחרי, אז עדיף
נגד קולה ברמות ,אבל במקרים כאלה זירו קר קר כזה עם גזים מהפחית ממש מקל עליי...
או סודה קרה ממש ולסחוט קצת לימון
לאכול מלפפון קר עם מלפפון ממש. עוזר גם
ותמיד לשים שקדים במים שיהיה קל לקלף ולאכול כמה בלי קליפה
