מי שמכירה , התינוקי המתוק שלי סובל מאסטמה מגיל 0 בערך
כשכל מחלה ויראלית גורמת להתקפים שעוברים רק אחרי שבועיים בערך של לילות לבנים ביקורי רופא דחופים והרבה הרבה תסכול
כל חיסון בדרכ מגביר את זה
הוא בגיל של חיסון גיל שנה (למען האמת כבר בעיכוב של חודשיים)
ובגלל שרק התאושש לי מהתקף ארוךךך אני ממש נמנעת מלחסן
אם עד כה עבר חיסונים בזמן כמה קריטי החיסון הזה?
אם לא אחסן כמה בעייתי?
ותופעות לואי לא נעימות אני מכירה הרבה שדוחים לגיל שנתיים שלוש
מצד שני מחלה בטח יכולה להשפיע עליו יותר קשה מהחיסון
אבל המחלה שממנה מחסנים תתקוף אותו בצורה יותר גרועה לא עלינו אז חשוב להתחסן...
לבן שלי גם היה אסטמה ולא היה על זה מענה רפואי, אז פנינו לרפואה משלימה
תדחי כמה שאפשר בעדיפות לחסן בקיץ
העונה הזאת גרועה לאסמטים
יש לי שני אסמטים ושניהם חוו התקפים לאחרונה
זו עונת מעבר והחורף לפנינו וזה לא זמן טוב לחסן
מה גם שהוא רק התאושש אצלך מהתקף ארוך וצריך להתחזק
קיץ הוא זמן טוב יותר לחיסונים, בטח ובטח לאסמטים
מנגד אני לא יודעת מה הסיכון בדחיית החיסון לחצי שנה. שווה בירור מול גורם מקצועי שיודע לעשות הערכת סיכונים ולאו דווקא מקובע לפי הספר
המחלות האלה ב"ה ממש ממש לא נפוצות
כשהיתה התפרצות פוליו באמת עודדו הורים להזדרז לחסן אבל במצב שלו אני אישית הייתי דוחה בלי למצמץ
עונות מעבר הכי בעייתי לאסמטיים
לק"י
התור מחר, והילדון כבר בן שנה וחודשיים.
אני רוצה להתכונן עם סרטונים בפלאפון למקרה שלא ישתף פעולה....
וסתם בא לי להזכר מה שואלים שם.
ועוד לא עשינו לו ספירת דם. ככה לפחות הייתי יודעת אם הוא בכלל צריך ברזל או לא🤦♀️
אני חייבת לזכור לנצל בוקר פנוי ולקחת אותו.
זה עד גיל שנה. חוץ מזה מנסה להזכר מה שאלו.. נדמה לי שרצו לראות שיודעים לעמוד, אולי שאלו אם מצביעים, לא זוכרת ששאלו על דיבור בגיל הזה, אולי רק אם אומרים מילים כלשהן, גם הברות נחשב. הקטנה שלי בת שנתיים אז זה קצת רחוק לי.. לגבי ס"ד מקסימום יגידו לך לעשות ושתשלחי להם.
ומדבר קצת. תודה!!יעל מהדרום
אמהלהלמשל.... מה שהיה אצלנו:
הוא אוכל בשר? כן (אף אחד לא אוכל אצלנו בשר)
הוא אוכל ביצים? כן (הילדים שלי רק בערך מגיל 6 מתחילים לחבב ביצים מכל סוג שהוא)
הוא מוחה כפיים? כן
בונה מגדל? כן
אומר 3 מילים? כן
בקיצור- כן, כן, כן
זה לא רלוונטי לכלום הרי
ואם יש בעיה אמיתית בתקשורת או בהתפתחות זה לאו דווקא עולה מהתשאול.
הילדים שלי לא שתפו פעולה בטיפת חלב בשום גיל. וב"ה התפתחו תקין לגילם.
לעניין הברזל- חשוב לעשות בדיקה אבל בלי לחץ. תנסי לתזמן את זה ליום שאת בכל מקרה יוצאת.
בהצלחה
ומלא מלא נחת
אצלנו בטיפת חלב הפנו לאף אוזן גרון בגלל שלא דיבר וב"ה שהתחלנו תהליך בגיל הזה
ומודה שאני קצת חשבתי שיש איזו בעיה אבל זה שטיפת חלב שלחו נתן לי את הדרייב באמת להתחיל לעבוד על זה
אצלנו זה לא עבד בשום צורה.
6 מתוך 6 מילדיי שיהיו בריאים
לא שתפו פעולה עם שום הוראה/בקשה/פעולה שהתבקשו לעשות.
מגיל חצי שנה ועד בדיקת ראייה בגיל 5 בערך.
הם ביישנים בצורה נדירה... אז זה פשוט לא עבד אצלנו.
שיש התקדמות בהתפתחות.
אמהלהמה שאני מתכוונת זה שהן יודעות שלא תמיד את יכולה להוכיח להן מה הילד עושה.
ויש להן במחשב אופציה של תשובה- הילד לא משתף פעולה.... וזה בסדר גמור
שאני אדע למה צריך לשים לב.
ואני לא מסכימה איתך שאם יש בעיה אמיתית זה לא עולה מהתשאול. זאת אומרת, יש הרבה נקרים שאין קשר, אבל אני משוכנעת שהתשאול יכול לעלות על מקרים בהם נחוץ אבחון רציני יותר.
רק לא רציתי שהיא תהיה בלחץ. זה הכל.
לק"י
בכל זאת ילד רביעי.
ואני רואה שהוא מתקדם....
ובשנים האחרונות גם האחיות פה שואלות אם אני רואה שיש בעיה. שזה יפה.
סתם מרגישה רצון לדעת מה אמור להיות בגיל הזה
נישאר חברות גם אם אני לא מסכימה איתך 💓
אכן לרוב הילדים מעקב ההתפתחות לא משמעותי, היות שהם גם ככה מתפתחים ברמה תקינה. ויש מקומות בהן אחיות טיפת חלב עדיין משדרות אפוטרופסות ועליונות ומלחיצות,
ולכן צריך לשמוע גם את הקול הזה.
אבל עם זאת, יש מקרים בהם המעקב משמעותי מאוד, ורציתי להשמיע גם את הקול הזה, כדי שלא יווצר מצב שבמקרה 'אמיתי' האמא תזלזל כי קראה בפורום שאין משמעות לתשאול של האחיות...
שאלה אותי אם היא מצביעה, מוחאת כפיים, עושה שלום עם היד, מגיבה לשם שלה ולפעולות פשוטות שמבקשים ממנה
שאלה אם יש מילים שהיא אומרת או הברות
מה היא אוכלת, אם עומדת או הולכת
שאלות כאלה פחות או יותר..😅
בהתחלה היא ניסתה לראות בעצמה מה היא עושה, אבל המתוקה שלי לא בדיוק שיתפה פעולה, אבל התשובות שלי הספיקו
בתכל'ס המשכנו עוד קצת לדבר ואז הילדונת כבר הראתה את כישוריה המרשימים והצביעה על חפצים ומשחקים בחדר שהיא רוצה ושיחקה ופטפטה וכו'...
לגבי הברזל, כדאי לבדוק, כי אם יש חוסר, ממשיכים לתת עד גיל שנה וחצי.. (לפעמים בלי קשר ממליצים להמשיך)
לק"י
איזה כיף זה להשוויץ בילד
בעיקר אם יש אחיות נחמדות שמביעות עניין בילד ובחמידותו.
אני צריכה להזכר אם הוא מצביע.
נראה לי שכן...
אז היא אמרה לי האחות אפילו לא שמת לב 😅 שאלה איך היא אוכלת ומה היא אוכלת, אם יש מילים או הברות לדברים מסויימים, ואמרה שמצפים לממש מילים בשנה וחצי. שאלה אם מצביעה, או עם היד או עם האצבע, לא זוכרת אם עוד משהו.. שעושה שלום אולי גם
האמת שגם עכשו, וגם פעמים קודמות, לא ניסתה בכלל שתדגים לה, רק שאלה אותי, מה שהדגימה, יופי.
ושרופא יגיד שהוא לא צריך עוד.
אמרו שאפשר להפסיק ויטמין די, טוב שלא שאלו אם נותנת.
ואם עשינו ספירת דם של גיל 9 חודשים.
שאלו אם היא מצביעה כשרוצה משהו ואם מצביעה עם אצבע או כל היד.
ראו שהיא קצת הולכת אז ציינה ששמה לב אבל כנראה ששואלים משהו על זה. אולי אם מתחיל להעמד.
שאלו מה אוכלת.
איזה מילים היא אומרת.
נתנו לה להכניס קוביה לתוך כוס ולהוציא.
וחיסון כמובן.
זהו נראה לי.
האחות באמת אמרה לי להסריט אותו מדבר לתור של שנה וחצי, כי לא תמיד שומעים אותם בטיפת חלב.
כולן כבר בהריון, כולןןןן כולל כולן
ורק אצלנו משהו לא הולך. בחצי שנה האחרונה שאנחנו מנסים לא יצא לנו הרבה להיות ביחד סביב הביוץ וגם כשכן לא הגיע הריון 
הכל בטוח יגיע בעזרת ה' בזמן הנכון ומדוייק אבל אני כבר רצה הריון!!!
ומלחיץ אותי נורא שכולן סביבי בהריון
אומרים שכדי להכנס להריון צריך להרפות אבל איך עושים את זה?!? החודש הזה החלטתי לקחת על עצמי התחזקות רוחנית ולעשות מה שאפשר בהשתדלות שלנו
תגידו אמן שבחודש זה יקרה
כבר אין לי כוח לחכות
כל כך מובן ולא פשוט
ואל תדאגי לגבי להרפות
נשים נקלטות להריון גם בסטרס נורא אז אל תעמיסי עלייך גם את "הדאגה" הזאת, כי להגיד לעצמך להרפות רק מלחיץ יותר מאשר מרגיע
התחזקות רוחנית זה נהדר וה' ישמע תפילותייך ברצון וברחמים בעז"ה בקרוב ממש
איתך בציפיה ובתפילהאמהלההחזרת אותי יותר מ16 שנים אחורה להמתנה שלנו לילדים 🙏
והכאב הזה בך שכ"כ כ"כ רוצה
והכמיהה הזו בך שכ"כ כ"כ רוצה
ואי הוודאות
מתי זה יגיע?
והאם זה יגיע?
ואם, חלילה חלילה, זה לא יגיע?
והמבט החוצה לסביבה ולראות עד כמה להן יש ולך עדיין אין
זה כואב מאוד מאוד מאוד
קחי עוד חיבוק ענקי ענקי 
רוצה לחזק אותך גם מהמקום האישי וגם מהמקום האמוני - זה יגיע ב"ה!!!
ומתפללים שזה יגיע במהרה, ובמתיקות ובחסד וברחמים
ואת טובה
ויקרה
ואהובה
בדיוק כמו שאת
ואין שום דבר "דפוק" בך חלילה
והקב"ה איתך
תמיד תמיד איתך
המון כוחות ותזכו לבשר ולהתבשר רק בבשורות טובות 🙏❤
היי לכן,
אני בחודש שביעי עכשיו. הזמן טס לי בטירוף ב"ה.
מרגישה שאני שוכחת לפעמים שאני בהיריון..
יש כמה דאגות שמדירות שינה מעיניי.. אבל כרגע אין לי מה לעשות עם זה..
חשבתי שאם אמצא בראש פתרונות- זה ירגיע אותי גם אם לא זה הפתרון שאיישם במציאות. כי בטוח שהכל משתנה במציאות.
לדוגמא-
לא רוצה לצאת לעבוד אחרי 3.5 חודשים. אין מצב. מפחדת להשאיר תינוק קטן אצל מישהו..
בלידה הקודמת יצאתי אחרי 4 חודשים והוא נשאר עם בעלי בבית כמה חודשים (בעלי היה אברך, למד איתו בבית, היה לוקח אותו לכולל מידי פעם..) ועדיין היה לי מאוד קשה. הייתי קמה ב 5 בבוקר, מניקה אותו ויוצאת ב 6 בבוקר כדי לחזור כמה שיותר מוקדם.
עכשיו אין לי גם את ה'נחמה' הזו, בעלי עובד. אין לי הרבה אפשרויות. פיזית רחוקה מההורים שלי, לא שאמא שלי יכולה לשמור כל הזמן אבל בטוח הייתי מקבלת איזושהי עזרה בחלק מהימים.
מפחיד אותי.
באזור של ההורים שלי יש גם את גיסתי, אחות של בעלי שהיא לא עובדת, חשבתי אפילו לשלם לה ולהיות רגועה לפחות שאין אלימות. אבל רחוק לי.
אפילו חשבתי לעבור דירה לשם, אבל צריך לשנות הכל- גן לבכור שלי, עבודה שלי, עבודה של בעלי רחוקה.. בעלי פחות מעוניין..
הנושא השני-
אחרי הלידה בע"ה מתכננת לחזור לבית שלי, לא להורים.. רק בגלל הבכור שלי, שהוא בגן באזור שלנו. לא יכולה להיות רחוקה ממנו, גם לא לכמה ימים. ו'לאלץ' אותו לעשות איתו נסיעות באוטובוסים הלוך חזור, שיגיע עייף לגן- לא בא בחשבון.
נגיד שבעלי יקח אותו לגן, אבל האיסוף.. איך עושים את זה עם תינוקת בת שבוע- שבועיים, חודש, באוטובוס? אמורה ללדת בסוף פברואר- עדיין אמור להיות קר..
40 דק' הלוך, בערך 50-60 ד' חזור...
ואם היא תרצה לינוק בדרך..? (מקווה שבע"ה אצליח להניק ולא יהיו בעיות)
מלחיץ אותי נורא.
אמרתי לה' שיש לו 3 חודשים להמציא לנו רכב+ אפשרות להחזיק אותו חחח סתם בצחוק.. הלוואי
לא רוצה בשום אופן לבקש עזרה מחמותי. בבקשה שה' לא יאלץ אותי לבקש מהם עזרה. למרות שזה הכי מתבקש, כי הם בבית כל היום.. ופיזית קרוב להם.
אבל מבחינתי לא רוצה שזו תהיה אופציה..
בקיצור..
והכל בהנחה שאני מצליחה ללדת בלידה רגילה ולא שוב קיסרי. שישבית אותי פיזית ונפשית(!!)
מלחיץ אותי נורא.
אשמח מכן עצות לרוגע ודרכים איך בכל זאת לזרוק על ה'??
חושבת שלצאת 40 דק עם תינוקת בת שבוע זה קצת לא שפוי.
נראה לי כדאי לשלם למישהי שתוציא אותו.
גם האמת שזה ממש קשוח להיות עם 2 קטנים לבד שבוע אחרי לידה.
אני מאמינה שצריך לפחות חודש וחצי.
נשמע לי הזוי ליסוע כמעט שעה כל צד רק להביא ולהחזיר. למה ילד בן שנתיים צריך להיטלטל ככה בדרכים כל יום..
כרגע את גרה קרוב לגן? או שגם עכשיו אתם עושים סיבוב של 40 דק בתחבצ
כי זה נשמע סיוט...
לגבי מטפלת- כולנו לא אוהבות לשים בגיל הזה אבל מה כבר האופציה?.. ממליצה לנסות לשחרר, תחפשי מישהי עם הרבה הרבה המלצות, תלכי לראות עד שתרגישי ששם את יכולה לשים ילד.
אין מסגרות קרובות יותר?
בכל אופן, לפחות להתחלה, תעשי את הנסיעות עם מנשא.
אחר כך זה כבר כבד מאוד, בערך באזור גיל 3 חודשים זה כבר מתחיל להיות מאוד כבד, לפחות לי זה היה.
מסיפורים ששמעתי, לא בהכרח שמישהו מהמשפחה אז אין אלימות... לצערנו זה קורה וצריך למצוא מסגרת טובה ולבדוק אותם כל הזמן.
אם את יכולה להאריך חופשת לידה לדעתי תעשי את זה. אם לא לבקש המלצות למסגרות ולחפש מקום טוב שעדין ללכת ולבדוק אותם.
יש רכבים זולים, אם יש אפשרות להחזיק רכב אז לחפש גם בכיוון הזה
האם תוכלי להאריך חופשת לידה?
נסי לתכנן אפשרות כזו כבר מעכשיו
אני גם לא הייתי מסוגלת לחזור אחרי 3.5 חודשים ומבחינתי זה היה פשוט לא אופציה גם במחיר שהשארתי עוד ילד איתי בלי מסגרת כדי לחסוך כלכלית וזה היה עדיין הרבה יותר קל לי נפשית מלחזור לעבודה
ב"ה אני מאמינה שזה אפשרי ומאוד מחזק אפילו להאריך בכמה חודשים
הייתי עוברת דירה
משכירה את שלך ושוכרת במקום יותר נח מבחינת מעונות ומקומות או עבודה, או לכל הפחות מחפשת מסגרות קרובות לבית, אבל לוקחת בחשבון שזה ידרוש בכל מקרה שינויים מבחינת זמן יציאה מהעבודה וכו אולי אפילו להחליף עבודה
וגם - חורף זו תקופה שיש בה ילדים חולים גם, לא הכל יתקתק ככה שאת יכולה לשלוח את הילדים למעון ולאסוף לבד. לפעמים אחד צריך להישאר וחבל שהשני גם ישב כל היום בבית, זה גם לא קל
אחרי הלידה חשוב שתוכלי לנוח והילד יילך למסגרת, איך תעשי את זה דקה אחרי לידה כשבעלך עובד במרחק של 40 דקות נסיעה בתחבצ? נשמע לי לא ריאלי. ולצפות מחמתך ולהיעזר בה לא יודעת כמה חכם...
אם יש לכם אפשרות לרכב זו גם אופציה. אבל ככה זה נשמע פשוט קשה מדי
ואם את רוצה בעז"ה עוד ילדים אחרי, ממילא צריך לעשות שינוי כי יגיע שלב של גן עירייה ומעון ביחד. לא בטוח שזה יהיה קרוב
כאילו, הלוואי שכן.
ותמיד טוב להשליך על השם. לא משנה כמה נתכנן, הוא תמיד יכול להפתיע כי יד השם תמיד יכולה להושיע כהרף עין
לא יודעת איך נראה השבוע שלך, אבל אם יש לך אפשרות כלשהי להגדיל משרה או להרוויח יותר עד הלידה- זה יכול להקפיץ לך את מענק הלידה ותוכלי להישאר אולי עוד קצת בבית. אני קרעתי את עצמי בחודשים האחרונים לפני הלידה והיה לי ממש שווה את זה.
וגם אם לא. יש מטפלות מהממות ממש ממש. אפשר לשים מכשיר הקלטה, את יכולה להתארגן על זה מראש וככה להיות יותר רגועה. זה קשה אבל לא כזה נורא. (שלחתי את אחד הילדים למטפלת בגיל חודשיים.. בהתחלה הלב נקרע לי אבל מהר מאוד ראיתי שטוב לו ב"ה, המטפלת ממש זרמה איתו ואהבה אותו והוא היה צוחק ושמח. ב"ה. יש הרבה מטפלות כאלו).
לגבי הנסיעות לגן - לא הבנתי אם זה ככה מהבית שלך, או שזה ככה מהבית של ההורים שלך (וזו הסיבה שאתם לא יכולים ללכת אליהם אחרי הלידה).
באופן אישי, מבחינתי - אם הולכים להורים אחרי לידה, זה אומר לוותר על מסגרות לילדים בתקופה שנמצאים שם. אם ההורים שלך עובדים אז לא בטוח שזה באמת מקל, כי זה אומר שצריך להישאר עם ה'גדול' לבד בבוקר, וזה קשה. אז צריך לשקול מה באמת יקל יותר.
אם מהבית שלך מדובר על מרחקים כאלו לגן, אז זה באמת לא ריאלי לעשות את זה אחרי הלידה לבד. כתבו לך פה הרבה אפשרויות. מקווה שתצליחו למצוא פתרון...
ורציתי להגיד משהו לגבי המשפט האחרון שכתבת.
אני מאוד מאוד מאמינה שצריך להתחזק בביטחון בה', ושדווקא במציאות של לחץ צריך להתחזק במידת הביטחון.
אבל לי צרם קצת הביטוי 'לזרוק על ה''. לי ביטוי כזה נשמע כאילו זורקים את האחריות על ה', ו'סומכים' עליו שהוא יסדר הכל.
אבל לא כך הקב"ה רוצה שנפעל. הוא גזר שכדי שנצליח אנחנו חייבים להשתדל בכלים של העולם הזה, ואז במעשים שלנו הוא נותן ברכה.
אז כן צריך וחשוב להתחזק במידת הביטחון (אני הכי ממליצה ללמוד עליה. יש לרב ראובן ששון ספרים בנושא, וגם שיעורים ביוטיוב, שאותי מאוד חיזקו). אבל התחזקות במידת הביטחון לא צריכה להוריד מההשתדלות שלנו לפעול בכלים של העולם הזה ולעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להתמודד נכון עם המציאות.
ויחד עם ההשתדלות צריך להאמין שהקב"ה איתנו, להתפלל הרבה ולהאמין בכוח של התפילה שלנו, ולהאמין שמה שבסוף יקרה, מה שהקב"ה מוביל דרך המעשים שלנו, זה הכי טוב בשבילנו.
זה זמן מצויין לחשוב על זה ולמצוא פתרונות, כי תוך כדי זה באמת יותר מאתגר.
ממה שאת כותבת, נשמע ששגרת החיים שלך עמוסה מאוד. אותי מעייף להביא את הילדים לגן, עם רכב, במרחק של שתי דקות מהבית. אז בטח בתנאים שלך שזה קשה.
הקושי ממש הגיוני!
אבל דווקא בגלל זה, לא הייתי מתעלמת ממנו, אלא מנסה למצוא פתרון ריאלי.
למשל - למצוא לילד גן קרוב יותר, או לעבור למקום שבו מוסדות החינוך נגישים יותר.
זה שאתם מצליחים להחזיק עם גן כל כך רחוק + שניכם עובדים זה פלא בעיניי, וכל הכבוד לכם. אבל כשיש שני ילדים, בטח קטנים העומס נהיה הרבה יותר גדול.
אני דואגת לך, אני לא רוצה שתקרסי, ואני חושבת שאת צריכה לחשוב באופן ריאלי לא רק מה אפשר מבחינה טכנית, אלא איך תוכלי לחיות חיים שמאפשרים לך גם לנשום ולחיות, ולא רק להיות במרדף כל הזמן.
אני הייתי מחפשת כבר עכשיו מישהי שתסכים לעשות את זה בתשלום וקובעת איתה מראש. את צודקת, זה לא הגיוני לעשות את זה בגשם ובקור.
כי מה יהיה שנה הבאה בחורף עם תינוקת עוד לא בת שנה ועוד ילדון בן שלוש?
נשמע שצריך פה פיתרון עומק שזה אומר שינוי רציני במסגרות או במגורים.
ליסוע עם תינוקת בת אפס ובת פחות משנה(שנה הבאה) מרחק של 40-60 דקות כל צד זה עלול לגרום לחולי כל פעם, בלי שנדבר על חוסר הנוחות של שני ילדים בנסיעה ארוכה בתחבצ עם הורה אחד בשעות קשות אחרי הגן/עבודה.
עונה לגבי המיקום של המעון..
הוא נמצא בעיר סמוכה לעיר שלנו. הוא נמצא במרחק של 30 דק' נסיעה באוטובוס מהבית שלנו בבוקר, בלי פקקים.
בחזור בד"כ פקוק, אז לוקח יותר זמן. אבל אם אני בחל"ד אני יכולה לצאת מוקדם יותר בשעה שאין פקקים, ואז יצא לי סביבות ה 40 דק' עד הבית שלי.
ההורים שלי גרים גם כן במרכז אבל הרבה יותר רחוק ובאוטובוס זה לוקח לנו מעל שעה.. בלי פקקים.
להיות אצלם אחרי הלידה זה מעולה בשבילי, אבל רק בשבילי. כלומר, חוץ ממני לא יהיה נוח לא לבעלי, ולא לילד הגדול..
אמא שלי עובדת, לא מאמינה שתיקח חופש בשבילי (לא עשתה את זה בלידה הקודמת..) ויש סבתא במצב סיעודי בבית כלומר, יש מצב שאצטרך עוד לטפל בה.. ובגלל זה גם חוששת שאמא שלי לא תהיה פנויה אליי אם אהיה בבית שלי, כי היא מטפלת בסבתא..
אצלה אני אצטרך להיות עצמאית בכל מקרה אם כי ברור שתהיה עזרה כלשהי כי יש לי שם מלא בנות דודות קטנות שאוהבות ילדים. וגם מבחינת אוכל- זה לא יהיה עליי.
אבל לא יכולה להשאיר את הבן שלי איתי בבית של ההורים ללא מסגרת- שנינו נתחרפן. והבנות דודות זה רק לאחה"צ אם כן, כי הן בבי"ס.
מצד שני, מלחיץ אותי להיות בבית אחרי הלידה כי גם ככה ביומיום מרגישה מרוחקת ובודדה באזור שאני גרה בו, אין לי שם חברות, וגם לא משפחה. אז אחרי הלידה מפחדת מדיכאון אחרי לידה..
אני בטוחה שאכעס בלב שאמא שלי לא תבוא לעזור לי. ושאף אחד לא בא אליי. ואכעס על בעלי שבגללו אנחנו תקועים בחור הזה (הוא לא מתחבר לעיר של ההורים שלי, ולא מצאנו משהו טוב בסמיכות).
כמובן בדקנו אופציות של להשכיר ולשכור. אבל לא יוצא משתלם בשום צורה. המחיר של הדירה שלנו נמוך לעומת שכירות באזור של המעון.
וזה לא כ"כ פשוט להשכיר את הדירה שלנו, יש ביקוש רק מאנשים שאנחנו לא מעוניינים להשכיר להם.
ברור ששנה הבאה אצטרך למצוא לבן שלי מסגרת קרובה יותר. אני מתייסרת יום יום שהוא צריך לעשות נסיעות כאלה ועוד באוטובוסים. פשוט הכנסנו אותו בהתחלה למסגרת שלא התאימה לו, הוא מאוד עדין ורגיש. וכשמצאנו את המעון הנוכחי- הוא כ"כ פורח בו ואני מאוד מרוצה מהצוות ב"ה.. לא רוצה להחליף.
הלכתי לאיבוד.
הכל מפחיד אותי.
תודה לכולן על העצות והתגובות..
לגבי לשהות אחרי לידה אצל ההורים,
אני לא חושבת שזה צריך להיות חד משמעי או או.
אפשר למשל ללכת להורים לשבת, אולי אפילו לסופ"ש ארוך מיום חמישי, בשבת תראי אנשים, תאכלו אוכל שמישהו אחר הכין, בשבת הבנות דודות לא בלימודים וגם הבן שלך לא הולך למעון... אם בעלך לא עובד ביום שישי אולי יהיה לכם נוח שם ביום שישי.
וזה כבר יפתור חלק מתחושת הלבד והשעמום שלך.
אפשר ללכת להורים לכמה ימים מיד אחרי הלידה, תלוי באיזה יום תלדי, אבל לפעמים יומיים שלושה אצל ההורים נותנים מספיק כוח בשביל עוד שבוע בבית...
בעלך לא יוכל לקחת חופש בימים שצמודים ללידה?
ואולי כדאי למצוא אצלכם חברה? מפגשי נשים? נשים בחופשת לידה?
ועוד רעיון, אולי יש איך למצוא הסעה לילדון, אולי זה יעלה פחות מאשר להחזיק רכב?
ומוסיפה שאני חושבת שפשוט בשבוע ה1 של אחרי הלידה שבעלך ישאר בבית (גם על פי חוק מגיע לו שבוע של חופש) אחכ שהוא ישים בבוקר ואת תקחי בצהריים וארוחות תבשלו יחד בצהריים או תבקשי מאמא שלך אם יכולה לתת לך יד בזה
זה ממש אפשרי אל תיהי מודאגת ה נותן כוחות אני ממש רואה את זה איך בלידה ה1 הייתי מושבתת לידה 2 הרגשתי הרבה יותר טוב ולידה 3 הרגשתי כאילו לא ילדתי וממש הצלחתי לתפקד כרגיל אין לי הסבר חוץ מזה שה נותן כוחות לכל אחת כדי שתוכל להתמודד בסיטואציה
הייתי צריכה את הנירמול הזה..
תראי איך את יכולה להקיף את עצמך. למשל, אוכל. אולי אמא יכולה לשלוח לך אם את לא באה אליה?
אני אישית מאד אהבתי לחזור הביתה, לשקט שלי, לפינה שלי. אבל גם תתחילי להקפיא אוכל שאת מכינה כדי להקל עלייך אח"כ.
לגבי מעון- הייתי מחפשת הורים שמוכנים בתשלום יפה להוציא את הילד.
קציצות
שניצל
בשר
עוף
עוגות/ עוגיות
כל מה שלוקח זמן להכין והקפאה תקצר ותחסוך לך כח
וכמובן, חדפ
אאכ ואתם בסדר עם קניה של אוכל מוכן ויש לך תקציב לזה
תודה על התגובה הפרקטית!
כדאי שיהיה מוכן ממש, לימים עפוצים וחסרי שינה ואז רק להפשיר.
הרבה סנפרוסט למיניהם שרק זורקים לסיר/ תנור.
אני אוהבת להכין פשטידות (ללא תפוא, שלא עובר טוב הקפאה) וברבה חלבונים כמו בשר, עוף, דג
שרק שולפים ומצוותים לפחמימה קלה להכנה.
מקל על החיים ועוזר לשמור על תזונה בתוך הלאות והעייפות של אחרי לידה.
אוכל קפוא- זה רעיון מצוין! בהחלט איישם!
במעון אין ילדים שגרים בעיר שלנו.. אף אחד לא יעשה נסיעה לעיר אחרת..
תודה!!
עם תינוק פיצפון ואת אחרי לידה זה לא ריאלי בחודש אחרי הלידה.
בעלך יכול לקחת צד אחד קבוע?
תוכלי למצוא בייביסיטר או בת דודה שתעשה במקומך את הנסיעות האלו?
עם אוכל ותחזוק הבית אפשר להסתדר.
האיסוף.. מחפשת פתרונות..
ולהיות אצל ההורים לא נשמע לי כמו פתרון אידאלי במצב הזה.
אם לאמא שלך נוח לבשל אולי תקחי ממנה בשבתות כמה מנות יפות של בשרי הביתה שיהיה לך לכמה ימים הראשונים בתחילת כל שבוע.
"זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק *בַּדֶּ֖רֶךְ* בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃
אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ
ַויְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ
ְואַתָּ֖ה עָיֵ֣ף
וְיָגֵ֑עַ
וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃
וְהָיָ֡ה בהניח ה' אֱלֹקיךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃"
"זכור את אשר עשה לך עמלק *בדרך* בצאתכם ממצרים"
עמלק, והספק, וכל הרגשות הקשים וכל היאוש הם האויבים הגדולים שלנו.
הם באים בעיקר כשאנחנו *בדרך*.
הם מגיעים כאשר עוד לא הגענו אל המנוחה והנחלה,
כשעוד לא ליבנו את העניין הזה עד הסוף,
כשעוד לא מצאנו את הפתרון הכי נכון לשנינו,
כשעוד לא הצלחנו להשלים עד הסוף,
כשעוד לא בנינו את הקומה הנוספת בזוגיות שלנו.
כשעוד לא מצאנו מוצא ומרגוע לקשיים ולהתמודדויות שלנו בחיים.
עוד לא.
אנחנו בדרך.
ובדרך הזו – עמלק והספק והיאוש מקררים אותנו - "אשר קרך *בדרך*"
ואז אנו מהלכים באותה הדרך, רק שהפעם אנו הולכים ומרגישים שאין תקווה
שיש רק יאוש אחד גדול, מהכל.
"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" –
ואותו יאוש לא רק מכלה הכל, אלא גם מזכיר לנו את כל הכישלנות שלנו,
הם ממש מזדנבים אחרינו בשיירה ארוכה ויוצרים שובל מתסכל ומוריד מאין כמותו: הכישלון הזה, הפעם ההיא, הריב ההוא, המילה שהיא אמרה, המבט הכועס ההוא שלו, ועוד כישלון, ועוד כשלון.
היאוש ממש מתפאר בכל אותם הכישלונות, אחד אחרי השני.
סוגר וחונק מכל כיוון.
"ואתה עייף" – עמלק והספק והיאוש והרע מגיע בעיקר כשאנו עייפים.
מחוסר שינה, מהעבודה הקשה, מההתמודדויות, מהחיים.
עייפים מלהאמין, עייפים מלעבוד, עייפים מבן/בת הזוג, עייפים מעצמנו.
"ויגע" – כשאנו יגעים. ואין כוחות. וניסינו כבר הכל ונראה שהכל חסום.
או אז היאוש מתמקם עוד יותר טוב בלבנו ומסרב לזוז ממקומו החדש וה"נוח".
"ולא ירא אלוקים" – כשאנו שוכחים שהכל מלמעלה, שהקב"ה מכוון הכל לפרטי פרטים בהשגחה עליונה, שהוא אוהב אותנו ונמצא איתנו גם בתוך תוככי השחור והיאוש – או אז עמלק והספק והיאוש מכרסמים עוד ועוד את מה שנשאר מהלב שלנו, מהתקווה שלנו.
יש תקופות ומקומות בחיים שפשוט קשה מדי.
אבל אם ננסה בתוך כל הקושי לזכור שאנחנו רק בדרך, עוד לא הגענו אל היעד,
אבל אנחנו *מתקדמים* כל פעם עוד קצת ועוד קצת.
נזכור שאנחנו כן בתזוזה! כן בתנועה קדימה!
שגם כדי לעבור מנקודה א' לנקודה ב' אנו נעים וגדלים ומתפתחים ומפתחים את שרירי הלב והנפש שלנו.
שזה קשה וכואב אבל אלו כאבי גדילה.
שאחרי התוהו ובבוהו תגיע הבריאה החדשה, יגיע האור.
שהכאוס והבילבול הם רק הקדמה לאור החדש, העמוק והמאיר יותר, לגדילה המשותפת.
ונזכור גם להיזהר שם, בדרך, שעמלק והספק לא יקרר אותנו
לזכור שהדרך היא התקדמות, ושהיא יכולה להיות גם טובה, ודרכה נגיע גם אל המטרה הטובה
ולנסות להתחזק ולהינות כשאפשר גם מהדרך.
" וְהָיָ֡ה בהניח ה' אֱלֹקיךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר ה' אלוקיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃"
וכאשר נגיע אל המנוחה והנחלה – לא נשכח ונמשיך להזכיר לעצמנו למחות כל זכר לספק וליאוש,
לקחת את התובנות שלנו מזמני הקושי – ולהיבנות מהם
לזכור לקחת גם מנוחה יזומה בדרך, אותה מנוחה, אותו "בהניח ה' אלוקיך" יתן לנו עוד אוויר ועוד צידה כדי לצעוד בדרך עצמה.
ונמשיך לצעוד בה, בדרך, ולא נתייאש!
כי זה שווה את זה
כן,
גם הריב הגדול הזה,
הקשה,
המכאיב,
המרחיק,
המאיים,
המייאש
הטוב שיגיע אחריו שווה הכל.
הזוגיות שלכם שווה את זה.
האהבה והקירבה ביניכם שווה את זה.
זוכרים את הפעם ההיא שחשבתם כבר שהכל אבוד?
שזהו, אין מוצא,
שהרגשתם את הלב פצוע ומדמם,
את המחנק בגרון והדמעות בעיניים?
שלא מצאתם בתוככם כבר עוד כוח, לא עוד הבנה, לא עוד הכלה,
שרציתם פשוט להיעלם.
ועבר זמן.
ועוד זמן.
וזוכרים שעברתם בסוף גם את זה?
שהאהבה ביניכם אפילו הלכה והתעצמה?
שהתגברתם
שצמחתם
שגיליתם על עצמכם ועל בן זוגכם כל כך הרבה דברים חשובים, שלולא אותו משבר ואותה הרגשה "נאחסית" לא הייתם מצליחים לגלות?
שדווקא הלימוד מתוך המקום החשוך הזה עזר לכם אחר כך?
עזר לכם במתנות שגיליתם בתוכו, בדברים שהוא האיר בכם ולכם,
עזר לכם בעזרה ועצה שהצלחתם להעניק לחבר שהיה במצב דומה,
עזר לכם בפרספקטיבה רחבה יותר,
עזר לכם בניסיון אישי והעברתו גם לילדכם בשלל מצבים
תזכרו גם את זה.
בתוך החושך, בתוך המרחק, תזכרו.
שעבתרם כבר הרבה.
שיכולתם לכך.
שנשארתם יחד, אוהבים, חזקים, יציבים.
שיש לכם כבר קבלות.
שגם מהריב והמרחק הזה תצאו.
מחוזקים.
אוהבים.
שלמים ומשלימים.
ועכשיו?
עכשיו אתם בדרך.
ובדרך יש לפעמים מהמורות
והדרך היא דרך שצריך להמשיך וללכת בה
וגם בתוכה יש תחנות איוורור וכיף
וכמובן יש את הפיסגה כאשר מגיעים
ובתוך כל זה יש גם את כל הטוב שעוד מחכה לכם
כמה כמה טוב עוד יהיה לכם!
כמה אהבה וקירבה שרק אתם ביחד תוכלו לחוות ולהרגיש
כמה עוד אוויר תוכלו להחזיר לריאות
לנשום עמוק ופשוט להינות מכל הטוב הזה
טוב ששווה את זה
טוב ששווה את הכל!
אם אתם כבר הורים, או בדרך להיות הורים, אתם כבר יודעים את זה על בשרכם.
כמה תקופת ההריון עצמה, עם כל המורכבות והכאבים והקשיים שבתוכה
או תקופת ההמתנה לילד, הבדיקות, הרופאים, הזריקות, הדמעות, הכאב
או תקופת הלידה ואחרי הלידה, הגוף והנפש שקרועים
אבל בסופו של יום,
כאשר אתם חובקים את הילד שלכם,
זה שווה הכל.
כאבי הגדילה שלנו מכינים אותנו בסופו של דבר לגדול.
גם בזוגיות.
אתם תגדלו.
הביחד שלכם יגדל.
אל תתייאשו,
רק תמשיכו ללכת
כל פעם עוד צעד אחד קטן בלבד קדימה. זה הכל.
ואחריו רק עוד אחד.
ובסוף הצעדים שלכם, המסירות וההתמדה שלכם יביאו אתכם לשם!
והאוויר שם מתוק מתוק
ולהרגיש שאתם אוהבים עד הסוף ונאהבים עד הסוף זו המתנה והזכות הכי עוצמתית ומיוחדת שיש,
ולשם, בדיוק לשם, אתם צועדים
דרך צלחה 🌹
חמאס עמלק לא ינצחו אותנו!
הם לא ישברו את הרוח שלנו
אנחנו נראה להם, אנחנו מראים להם,
פעם אחר פעם
שגם אם אנו נשברים - אנחנו קמים.
חזקים יותר.
ושגם אם נשברנו - זה כי יש לנו לב שפועם. שיש לנו נשמה. שיש לנו אהבה.
מה שלעולם לא היה ולא יהיה להם ימח שמם.
וגם בימים הכ"כ כ"כ מאתגרים האלה
שהגולה בגרון תמידית
שהנשימה שטחית
שהבטן מכווצת
שהגוף כואב, שהנפש דואבת
שיש עננה שחורה על הכל
חוסר וודאות
ועוד חוסר וודאות
שיכול לשגע בן אדם
שהכל לוט בערפל
שהיאוש רוצה לתפוס מקום מבטחים בלב שלנו -
דווקא אז
נזכור
לא!
אנחנו לא מתייאשים
אנחנו ממשיכים לקוות
אנחנו ממשיכים להאמין
אנחנו מביטים למעלה לבורא עולם ויודעים שמאיתו, ורק מאיתו, תהיה הישועה שלמה.
אנחנו מחליפים כוח
"וקווי ה' יחליפו כוח"
ומתרכזים עוד ועוד במה שכן בשליטה שלנו, גם ברמת הלהחזיר נשימה לעצמנו.
ואנחנו מרפים במה שאין בשליטתנו
"הרפו ודעו כי טוב ה'"
ה' טוב
ה' אני מרפה ושמה אותי ואת כל עמי בידך. אתה השמירה וההגנה וההתקפה הכי טובה.
ואם אין לי כוח?
ואם אין לי מילים אפילו לצעוק?
אז הלב ידבר במקומי.
הזעקה תישמע.
אפילו 3 מילים: "לישועתך קיוויתי ה'"
או אפילו דמעה אחת
לב נשבר
שגם אותו, במיוחד אותו, הקב"ה רואה.
הוא רואה הכל.
הוא ריבון כל העולם.
והוא יעשה נקמה באכזריים
ואנחנו עוד נראה
שכל זה היה "ברגע קטון עזבתיך"
ואז יגיע
"וברחמים גדולים אקבצך"
ונזכה ונראה, כולנו, במהרה ממש ב"ה, ובשלמות, ובגלוי וברחמים את אור ה' וישועתו השלמה נקראים עלינו ועל כל עם ישראל 🙏✡✡
ורוצה לצרף שני שרשורים גם לכאן:
להחזיר נשימה -
בואו ננסה להחזיר נשימה - הריון ולידה
למלא את ארגז הכלים עוד קצת לימי המלחמה -
למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה
אבא. תרחם🙏🙏🙏
עד מתי???
עזרי טובי: "הקונספציה שלכם התפוצצה לנו בפנים, נמאס לנו מהפקרות"
ילדתי לפני 3 חודשים בת בכורה, אחרי הריון קשה ומתיש. קיבלתי מחזור מהר מאד ושמתי התקן מתוך ידיעה שכדי להיות אמא טובה ובשביל הזוגיות שלי וגם הגוף שלי לא יכול לעבור עוד הריון.
אבל התחילה לי תופעה של חשק מטורף להיכנס להריון אני מסתכלת על נשים בהריון ומקנאה. אני לא יודעת מה יש לי.
מישהי מכירה את התופה, האם כדאי לי להסיר את ההתקן?
יש סיכוי להיכנס להריון עם התקן והנקה?
הרגש רוצה משהו אחד והשכל מבין שכרגע זה לא נכון..
אצלי המלחמה עשתה לי רצון לעוד ילדים. אבל כרגע את היום יום אני צריכה לשרוד. אז להיות בהריון עם בחילות ולא לתפקד ובמשקל שבו אני נמצאת זה פשוט לא רלוונטי.
ומבחינת סיכוי- בסוף המניעה הכי גדולה היא לא לקיים יחסים. לכל מניעה יש איזשהו אחוז שבו המניעה לא עובדת. אבל הסיכוי נמוך מאוד בשילוב של התקן והנקה..
לא חייבים למנוע כדי להיות אמא טובה וכו'
אולי עכשיו שאת מכירה את המצב שלך בהריון
תצליחי להתארגן בהתאם ובאופן שלא ישפיע ככ על התפקוד שלך בבית?
גם אני רואה נשים בהריון רוצה גם ,
אבל רואה מה נכון לפי הכוחות ודברים מסביב.
את צריכה לראות מה קורה איתך באופן אישי
לפי ההרגשה
אני חושבת שאם שמת התקן כנראה צריך לאור מה שאת מתארת. הרגע ילדת. לאט לאט
ושוב הרגשות האלו הגיוניות .
בהריון
בא לנו ללדת
אחרי לידה- להיות בהריון
תחילת הריון- שיגיע כבר הסוף..
נולדים הקטנים?- שיגדלו!
כל הזמן במירוץ..
וואו, משהו אנחנו 
רק ילדתי (לידה הזויה..) וממש רציתי ורק בגלל הקיסרי מנעתי..
עם הזמן שעבר נכנס בי פחד להיכנס להיריון..
רק אחרי שנה וחצי נקלטתי. והיום ב"ה מודה על זה.. כנראה שה' ידע שאין לי אפשרויות טכניות לעשות את זה.
מציעה לך לחשוב ברצינות. אם מתאים לך- אני תמיד בעד להביא ילדים ולא למנוע..
(עכשיו בהריון ב"ה, וברור לי שאחריו אם בע"ה הכל ילך כשורה לא אמנע.. )
שמש בשמייםילדתי!
ילד מתוק ויפהפה ב"ה
חלום שחלמתי בלילה שאחרי הלידה- אני מגיעה לעבודה למחרת, תוהה לעצמי, איך זה יכול להיות? הרי רק אתמול הייתי עם צירי לידה?! ואז הצוות שלי אומרות לי "כן, ועכשיו גם יש לך תינוק קטנטן בבית" ואני לרגע לא מאמינה, ממששת את הבטן ההריונית שכל כך התרגלתי אליה, והיא כבר לא שם, מופתעת, באמת יש לי תינוק??
והחלום הזה ממש משקף. התכוננתי ממש ללידה. חיכיתי לה. כבר חודשים עם צירים כל ערב, מורגלת בקשב לגוף ולסימנים שהוא מביא לי, מכוונת ללדת.
גם את הילדון ממש הכנתי ללידה. סיפרתי לו שיש לאמא תינוק בבטן ושיום אחד הוא ירצה לצאת. הכנתי אותו מה יהיה איתו בזמן שהתינוק ירצה לצאת מהבטן. ממש הכנתי אותו לימים של הלידה והאשפוז אחריה. הסיפור נגמר בזה שאמא תחזור עם התינוק, המשפחה שלנו תגדל, הילדון יהיה האח הגדול והתינוק יהיה האח הקטן שלו.
לא התכוננתי בכלל לרגע שאחרי, אפילו לא פיניתי מקום במגרות לבגדי תינוקות. לא הייתי צריכה לעשות קניות כי זה ילד שני, לא הייתי צריכה לכבס ולנקות הרבה דברים כי איחסנתי הכל ממש טוב אחרי הגדול.
וזהו, הלידה עברה, הילד כאן, ואני צריכה ללמוד אותו מחדש. מזל שההנקה זורמת הרבה יותר בקלות מאצל הראשון. (נכון לכל היולדות כואב להניק בהתחלה? אם הוא לא יונק דם מהפצעים שלי כמו האח הגדול שלו אז אני קוראת לזה בסדר. נכון הוא קצת יגדל והכאב יעבור?)
אני ממש מעריכה את ההתמקדות בכאן ועכשיו!
אני התחרפנתי מהצעירים אז רק הכנתי את מה שלא היה להכין לתינוק..,
נראלי כאבים בהתחלה זה טיבעי, ככה אמרו לי 2 יועצות, שיעבור מהר מהר כי זה סיוט!
התאוששות קלה ומהירה! הרבה נחת ושמחה ממנו ומהגדול!
לא כל כך הייתי פה אבל רואה שילדת שיהיה גם לכם הרבה נחת והתאוששות מהירה!
ורפואה שלמה לקטני ❤️
משמח לשמוע ב"ה!!
תגדלו אותם בנחת!!
מתואמתהרבה נחת! גם בהתארגנות עם התינוק החדש, וגם בלמידה שלו
לגבי ההנקה - אם את בכל זאת מרגישה שיכול להיות יותר טוב, אפשר להתייעץ עם יועצת הנקה...
הרבה נחת!!
שמש בשמייםזה לא כואב כל כך, רק קיים כאב, אבל הוא משתפר לבד
והאחיות במחלקה לא היו כאלה שכיף להתייעץ איתן...
אנחנו כבר לא שם
אמהלהאיזה כיף שאת אחרי
שיהיה גידול נעים ובנחת
ו.. לא, לא אמור לכאוב..
לפעמים טיפה שורף בגלל היובש שיש בהתחלה בפטמות אבל משחה אמורה להעביר גפ את זה.
אם כואב, יכול להיות שהתפיסה לא טובה ואז תיכנסי שוב לסרט הזה של הפצעים וחבל..
תתאמצי על תפיסה טובה, זה משנה הרבה!!
(ממני שבראשונה חודש וחצי בערך בכיתי כל הנקה ואצל השניה זה היה פשוט כיף. והקפדתי ממש מחדר הלידה על תפיסה נכונה שלה)
לא סתם כתבתי
לא נגיע לסרט של הגדול כי זה הולך ומשתפר, פשוט היה נראה לי שלכולן כואב בימים הראשונים (ברמה של לנשוך את השפתיים) אז מבינה שלא, מגניב אבל באמת שבלי לשנות שום דבר רק מעצם העובדה שהתינוק גדל טיפה זה כבר כמעט לא כואב...
להיות אחרי זה כיף מצד אחד אבל שינוי הסטטוס האישי יכול להיות מטלטל..
אולי ישמע קצת אבסורד אבל יש ממד של אבל בהשלמה שההריון נגמר (אותי זה פוגש סביב הבטן שהיתה עגולה ויפה ופתאום היא נפולה ורוטטת..)..
יתכן שאם לא התכוננת לזה אז ההלם של השינוי גדול יותר. תני לתהליך סבלנות, מקום וזמן לעיכול..
זה בסדר להיות מבולבלת קצת.
לגבי ההנקה אני לא יודעת לעזור אבל אולי כדאי לראות יועצת הנקה כדי לוודא שלא יחמיר..
בהצלחה!
אבל אני מאוהבת בדבר הרך והמתוק הזה 😍
ילדת מוקדם ממה שחשבת?
שמש בשמייםאצל הגדול ראיתי כוכבים והוא ינק דם, עכשיו סתם היה קצת כואב ואמירות כמו "תדאגי שרוב העטרה תהיה בפה שלו" עיצבנו אותי כי הפה שלו בגודל דובדבן ובינינו גם הגדול בגיל שנה וחצי לא נראה לי הצליח להכניס את רוב העטרה לפה שלו, אז למה סתם לתסכל את האמא המתוסכלת?
הרבה יותר מוצלח להגיד כמו שאת אומרת וברוך ה' עכשיו כבר כמעט לא כואב לי בלי שהתאמצתי לשנות משהו בתפיסה שלו, סתם כי הוא טיפה גדל
שפע ברכה ונחת והתאוששות מהירה ❤
יש דבר כזה?
יש לי שמלה בשבילה שהשרוולים שלה שת, ולא באלי שייראו מתחת גופה עבה אלא משו יפה.
ונעליים, יש דבר כזה ליופי? לבת 9 חודשים?
בזמנו קניתי לבת שלי בבזאר שטראוס בגד גוף מלייקרה ושמתי מעל לגופיה.
נעליים גם יש אבל לא יודעת איפה. אני אוהבת לשים גרביים עם דנטל חגיגי. אפשר גם מעל לגרביונים.
לא אספיק בהזמנות.
תודה 3>
תחפשי בגולף קידס
ואם בא לך להשקיע אז ב'מינה'
אתר מהמם אבל יקר, שווה להציץ בסופעונה... יש גם בגדי גוף וגם נעליים.
אין אין אין זה לא אמיתי
עליהם
חלמתי בלילה שאני שוכבת עם אח של בעלי.. בחלום כמובן זה היה מדהיםם.
יש לי מקום קטן בלב שטיפה מאוהב בו, הוא גדול מבעלי ובאופי מרגיש לי שתיקן כבר את כלמה שמעצבן אותי בבעלי
פחות מתלהבת ממנו בקטע חיצוני אלא באמת באישיות..
עכשיו באמת לא קרה כלום. חלומות שוא ידברון ואני יודעת שזה בחיים לא יקרה וגם פחות מכך,
סומכת גם עלי וגם עליו (הוא לא יודע מה אני מרגישה כלפיו) ואנחנו אף פעם לא בסיטואציה שמאפשרת בכלל קרבה.
אבל, מה שבאמת כואב לי זה הסיבה שהחלום הזה הגיע.
אני ובעלי חברים טובים, אוהבים, פתוחים ביננו,
גם מבחינה מינית בסך הכל טוב, מן הסתם כמו כל זוג יש תקופות טובות יותר ופחות,
אבל יש בעיה והבעיה האמיתית- שהוא לא מבין בכלל שזה בעיה.
כשאני רוצה יחסים והוא לא בענין- אין על מה לדבר.
וזה מפריע לי. וזה פוגע בי מאד.
אני מרגישה שחלק מהמחויבות שלנו כזוג, זה שכשאחד רוצה-
השני משתדל לרצות גם בשבילו.
גם אני לפעמים פחות בענין והוא רוצה,
ואני משתדלת לזרום.
אומרת לו 'אני עייפה אז בא נעשה את זה קצר'
יש לי פחות חשק אבל אוהבת אותך, אז מה בא לך? וזורמת..
והוא לא.
דיברנו על זה כמה פעמים, והתוצאה היא שאני כבר לא מעיזה לומר לו כשאני רוצה
כי מפחדת לקבל את הדחיה.
אבל, זה לא גורם לרצון לעבור. זה גורם לי להיות עצבנית ומשובללת ואז הכל מתחרבש.
וזה ככה כבר שבוע וחצי, אני רוצה באופן נואש ואני לא יודעת איך לשבור את זה.
פשוט להתקרב, לגעת. זה גם לא עוזר?
יחסים דורשים הרבה מאמץ מצד הגבר ולכן כשהם לא בקטע, יותר קשה להם לרצות את זה.
לעומת נשים שיכולות להיות עייפות מאוד ועדין יזרמו עם זה.
אבל ממליצה מאוד על הספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות"
אני מאמינה שאינטימיות בין בני זוג צריכה להיות תמיד ברצון, ולא "רק בהסכמה". מצד שני בני הזוג.
וצריך להקשיב לרצון הזה, ללמוד ביחד מה גורם לו להגיע ומה לא. אני לא חושבת שנכון לדבר בשפה של "חובה" בהקשר הזה.
זה מגיע עם הרבה למידה, שיח וכבוד אחד לשני.
אני לא אומרת שרגש הדחייה לא כואב, אבל הפתרון הוא עוד שיח, עוד למידה אחד של השני, דיבור בשפה של רצון ולא בשפה של חובה
בעז"ה
א. החלום- להניח לו בצד, לתת לתחושות להתעמעם, לא להתעסק בו כ"כ. בסדר, קורה שחולמים על דברים, זה לא אומר שהולכים אח"כ ועושעם אותם. לא צריך להתנצל על חלומות.
ב. זה מעולה שאת יודעת לומר את הסיבה, כי בסוף זה העניין המשמעותי, ולא החלום. ניסית פעם לפתוח את זה איתו? בשיחה רגועה (אולי עדיף אפילו מחוץ לבית, שזו תהיה שיחה שמנותקת מהקשר מיידי, שלא תהיה הרגשה שפשוט עכשיו הוא צריך לומר לך כן)
זו באמת הרגשה מאוד קשה! וזה מאוד מפחיד וכואב לקבל דחיה, במיוחד בנושא כ"כ רגיש. אני חושבת שכדאי לדבר על מה זה עושה לך ה"לא", איך היית מעדיפה לקבל אותו (יש הבדל בין "אני אוהב אותך אבל אני מרגיש עכשיו מוסך ואין לי פניות וקשב בשביל אינטימיות" לבין "לא" עם הרגשה של שחררי אותי...)וכן שבאופן כללי, תהיה לגיטימציה מלאה לומר לפעמים לא (גם לך) אבל בדרך נעימה, שתפחית את תחושת הדחיה של בן הזוג ה"מסורב"
בלי קשר, חשוב שתשימי לב לעצמך כשהוא רוצה- מתי את זורמת בטוב ומתי לא בטוב. אני לא חושבת שחייבים תמיד להיות בדיוק באותה רמה של חשק, אבל כן חשוב מאוד שגם כשאת זורמת "בשבילו" זה יהיה באמת בכיף ובטוב ולא מהרגשת חוסר ברירה כזו.
הנתינה שמעל לרצון - לדעתי היא זו שגורמת לתחושה הזו
היא יוצרת מערכת ציפיות של - כשלשנינו לא בא, אבל השני רוצה - אז צריך לזרום עם זה.
אבל בעלך לא חושב ומתנהל כמוך
גברים באופן כללי הם יצורים שמאוד מחוברים וקשובים לעצמם. חולים - נחים עד שיעבור ויתפוצץ העולם
עייפים - הולכים לישון
קשה להם רגשית - לא תמיד מתמודדים, לפעמים בבורחים או משתבללים
כנל לגבי חשק מיני
אני מחזקת אותך להיות יותר קשובה לעצמך קודם כל. כי הציפייה שבנית לעצמך בראש מהמקום הנותן שלך מאכזבת אותך, דבר ראשון, וגם לוקחת ממך אנרגיות.
ודבר שני, אם הוא יחכה שגם את ממש תרצי, או יצטרך 'לעבוד' בזה שיהיה לך חשק - ייתכן והרצונות ייסתנכרנו וזה יהיה לטובתך
על הגברים העיפים/חולים/חסרי חשק
באמת חושבת לפעמים שאנחנו מהמקום הנותן שלנו צריכות לפעמים לאמץ את ההסתכלות שלהן.
ולפותחת- התסכול הזה נשמע לי נורמלי כי באמת את נותנת יותר ממה שאת רוצה..
וברור שאת מצפה להדדיות.
תמיד יותר קל להתחיל עבודה אצלך ועל עצמך, להיות יותר קשובה לעצמך וללמוד לומר,
מאמי אני ממש עייפה/באמת אין לי כח היום בכלל אפילו שמאד אוהבת אותך.
כי האידאל הוא, גבר שנותן ואישה מקבלת
אישה מביעה צורך וגבר נענה
במציאות מתוקנת, לרוב זה אמור להיות ככה (יש יוצאי דופן וניואנסים כאלה ואחרים בין זוגות ויש גם הדדיות זה לא כזה שחור ולבן, אבל זה לאו הכי מבחינתי כשאיפה) שהגבר יתאמץ בנתינה למען אשתו כדי לשמח אותה. אבל אם האישה לוקחת את זה על עצמה, הוא כביכול פטור מזה.
וחבל לא לנסות.
זה ממש מעין עולם הבא
אני מבינה מאד את מה שאת אומרת
הבעיה היא שדברנו על זה בעבר כמה פעמים
וזו גם הציפיה של בעלי
בעיניו- כן הוא מצפה שכשהוא רוצה אתגייס
הוא גם תופס את זה ככה שזה לא באמת דורש ממני (אני יכולה להיות פסיבית בסיטואציה הוא לא..)
הוא חושב שמה שאני מבקשת הרבה יותר גדול ממה שהוא מבקש ממני..
המקום שלי כשהוא מבקש- שואלת את עצמי איך ארגיש אחר כך
אם אהיה שמחה שפרגנתי- משיבה בחיוב, אם מרגישה שארגיש מנוצלת/לא נח/תרעומת- אז סליחה לא מתאים לי היום.
מרגישה שאצלו זה באוטומט לא, וגם בשיחות רגועות על זה הוא אמר
שבדרך כלל הוא רוצה ואם לא- אז אין מה לעשות...
(זה פורום פתוח אז לא יודעת כמה אפשר לפרט.. אבל מבחינתו אני מבקשת ממנו פעולה אקטיבית ולכן זה בקשה גדולה..)
אני לא מצליחה למצוא את הדרך לחיות בשלום עם התפיסה הזו שלו.
מבחינתי כן, זה מחויבות שלו כלפיי.
יכולה להבין שבאופן מקרי או חד פעמי לא מצליח אבל בבסיס הוא אמור לתת לי את המענה לצרכים מיניים שלי...
זה לא שיש לי ציפיות מאד גבוהות (עבר שבוע וחצי מאז ולא קיימנו יחסים עדיין...)
שניכם מצפים שכשהוא רוצה - את נענית גם אם לא בא לך
וכשאת רוצה - הוא לא תמיד חייב
לא משנה איך תסבירו את זה, וגם אם יש בזה הרבה 'הגיון' מהצד המעשי, יש פה בעיניי היפוך יוצרות שיוצר חוסר קשב לרצונות שלך ואני מאמינה שלא סתם התורה שמה את הדגש על הרצון של האישה ביחסים כחובה שעל הבעל למלא, זה אימון לכח הנתינה שלו למילוי ייעודו - להיות בצד הנותן שמשמח את אשתו, ולכן את לא משלימה עם זה.
אני בכל זאת חושבת שלמרות ההגיון שבדבר כביכול כביכול, זה יוצר תסכול. וגם ברמה הרציונלית, כשהוא רוצה ואת לא - הוא ממלא את החשק שלו ואת, בזמנים שאת רוצה, חסרה את הצורך שלך כי הוא לא צריך להתאמץ שיהיה לך חשק וככה הרצונות שלכם נשארים לא מסונכרנים וזה משאיר אותך מתוסכלת
לבעל יש מצווה להיות יחד כשאשתו רוצה, לאשה אין מצווה כזאת. מה שאומר שהיהדות בהחלט חושבת שהוא מסוגל לשמח אותך גם אם אין לו חשק כרגע.
מה שהמדריכת כלות שלי אמרה לי זה שאסור להיות יחד כשהאשה לא רוצה, מותר כשהאשה מסכימה ומצווה כשהאשה רוצה (מאוד בגדול ולא מדוייק אבל זה הרעיון).
מצלמת לך מתוך הספר דרכי טהרה של הרב אליהו
"ומחוייב הוא לשמח את אשתו בדבר מצווה בעונתה, ואפילו שלא בשעת עונתה, אם היא מתאווה לו. וחיובי זה הוא מדאורייתא, שנאמר "שארה כסותה ועונתה לא יגרע". והמונע תשמיש מאישתו כדי לצערה, עובר איסור מדאורייתא. ויש אומרים שאף אם אינו מתכוון לצערה עובר איסור מהתורה. ולכולי עלמא עובר איסור מדרבנן..."
בניגוד לרוב התגובות פה בשרשור, אני בהחלט חושבת שיש מקום להשתדל לרצות בשביל השני. ואני לא חושבת שאת צריכה לסרב כשהוא רוצה רק כי זה לא הדבר שהכי בא לך עכשיו.
אני חושבת שאם לא משתדלים לרצות בשביל השני זה עלול להיות נסיון נורא קשה בתקופות ארוכות כמו הריון והנקה.
מצד שני אני גם לא רוצה שבעלי ירגיש מחוייב ויעשה טובה שהוא איתי רק כי אני רוצה. זאת אומרת, לא נראה לי טוב ובונה לזוגיות, להגיד אתה חייב לשמח אותי מדאורייתא. אז עכשיו לא משנה מה...
אני בהחלט בעד להתחשב במצב רוח, בעייפות ובחשק של כל הצדדים ולא להשתמש בהלכה בתור נשק של האשה.
אבל במצב שאת מתארת זה לא ככה כי זה לא הדדי, אז נראה לי שכן נכון שבעלך ידע מה אומרת ההלכה (שגברים כתבו, והם בהחלט יודעים מה נדרש מגבר...)
לדעתי
לא במצב שבו יש אי סימטריה מובהקת שמתמשכת בגלל המצב הזה
מלבד העניין שזה עלול להשאיר משקעים רגשיים סביב הנושא ותחושה של החפצה של האישה, החשק בסופו של דבר נשחק כשהוא ממומש באופן חד צדדי מובהק.
יש x חזק שאמור לשרת עת 2 הצדדים. ברגע שאחד מממש אותו בלי חשק של השני, זה בעיה. הוא גם לא מנסה לעורר אותו באופן אקטיבי לטובת הרצון של אשתו.
זה גם תופס לצד השני אגב
ולכן אני מאמינה שאם האישה מביעה רצון ולא רק נענית יש מקום לעבוד על זה ולהימנע מהיענות בלבד.
שניהם צריך לעבוד על הגברת החשק בזמן שהשני מביע רצון כדי להנות מהיחסים, אבל הלאו הכי הוא שזה חובה של הגבר להיענות לאשתו. ולא בכדי
אולי כתבתי לא ברור, אני עייפה מדי
רק רציתי לומר לפותחת, זה לא שאת חיה בגישה מוטעית, פשוט בגישה כזאת זה חייב להיות הדדי ואצלך זה לא הדדי אז לכן צריך לשנות.
לא כי יש בעיה בהיענות לחשק של השני גם כשאין חשק (כל עוד אין דחיה או כאב).
בקיצור, נראה לי אנחנו מסכימות.
התגובה שלי באה בעיקר כדי לאזן את התגובה הראשונה שלי. (כי אני מאמינה שההלכה הזאת צריכה להיות בראש של הגבר ולא של האשה. בעלי צריך לדעת שהוא מחוייב לי, אני לא אמורה לשלוף את החובה שלו כקלף נגדו)
שקלתם סיטואציה שבה את מסופקת בלי שהוא צריך לגמור?
אשה יכולה להינות בלי חדירה אם קשה לו.
נראה לי מהבחינה הזאת אפשר למצוא פתרון באמצע מאשר לרצות את הטופ ולהישאר עם אי ההסכמה ותסכול במשך שבוע וחצי..
אולי אם תראי שהוא מנסה לשמח אותך וגם מביא אותך לסיפוק,
ומהצד שלו זה יצריך זמן והשקעה ורצון אבל לא בהכרח יצריך השפעה מינית על הגוף שלו,
אז שניכם תהיו מרוצים באופן יחסי למצב עכשיו.
ומפתיע שהוא לא יוזם בעצמו.
לפעמים יש מצבים שבן או בת הזוג נמנעים בגלל ריח גוף מסויים, שקשור להגיינה לא מספקת, או דלקת חניכיים, או שתיית קפה, או עישון, או כל מיני דברים אחרים כמו תת טיפוח.. הייתי מציעה שתנסי לפתוח את הנושא בלי לבקש ספציפית אלא לנסות מה הוא חושב או מרגיש.
אפשרות נוספת היא שהוא מאד עייף, או בדיכאון, או--- אפשרויות פחות חיוביות.
מגיע לך לפחות להבין אם יש משהו שיכול להניע אותו.
זה קצת מוזר לי שהוא כל כך בחוסר חשק, מפני שגם אם את יכולה להיות מסופקת בלי יחסים מלאים, באופן נורמלי הסיפוק שלך עצמו מעורר אותו. ככה שאם זה מפריע ברמה שאת מפחדת לבקש - כדאי לנסות לברר, אפילו לשקול טיפול. כי ממה שאת כותבת, התדירות הוא אולי פעמיים בחודש וזה די מעט
רק על הדבר עצמו שתיארת: "כשאני רוצה יחסים והוא לא בעניין - אין על מה לדבר." - עלולה לגרום לך לעוול חלילה.
ודווקא התסכלות רחבה שלוקחת בחשבון את *כל המכלול* גם של בעלך כאדם אינדיבידואלי, גם שלך כאדם נפרד וגם של הזוג שאתם והזוגיות שלכם - יכולה לתרום ב"ה ולהביא גם למציאת דרכי פעולה מיטיבות עם שניכם.
מקום לא מדויק שלוקח נקודתית את העובדה שיש פעמים שבעלך "לא בעניין" כדברייך יכול גם להטעות וגם לגרום לעוגמת נפש, כיוון שאין תמונה שלמה ורחבה של מה שקורה.
יכולים להיות כאן כ"כ הרבה גורמים וסיבות שחשוב שילקחו בחשבון.
ואם הם לא ילקחו זה יכול חלילה ייאש, להפחיד, לתסכל עוד יותר וכו'
גם מיקוד בחיוב האיש לפי ההלכה, גם הליכה למקומות מפחידים חלילה של למה וממה זה נגרם יכולים להחליש.
אני לא אומרת שלא חשוב להתבונן בהם אם יש בהם מן האמת וכמובן לפעול בצורה נכונה, אלא שכדי לגעת בדבר כ"כ רגיש ומהותי חייב לראות את המכלול.
יכולים להיות באמת אלפי סיבות וגורמים.
לדוגמא, רק חלק מהם - מצב אישי-נפשי של בעלך, במיוחד בימי המלחמה אבל ממש לא רק, מצב גופני שלו, תפיסות או אמונות שיש לו על העניין, חולשה כללית, דכדוך, ביקורת עצמית שלו, מקום לא טוב שלו עם עצמו בחיים בכללם ועוד הרבה מאוד אפשרויות.
גם בפן הזוגי - לריקוד הזוגי המיוחד רק לשניכם יכולה להיות השפעה מכרעת גם על העניין הזה, ולמידה איך להתנהל עוד יותר טוב בתוכו גם יכולה להועיל רבות.
כנ"ל לגבי לקיחת בחשבון גם דברים שהם בינך לבין עצמך
ובשאר הזוגיות ובתחום האישות בכללי.
לגבי החלום עצמו - אכן חלומות שוא ידברו והוא בהחלט יכול לבטא את הסיבה שכתבת בחוכמה רבה שיושבת אצלך בתת מודע ומפעילה אותך גם בשינה
מה שחשוב הוא לזכור לגבי החלום עצמו שזה טבעי לחלוטין ולא להיבהל מעצם זה שצצה מחשבה / חלום וכו' - כמו שהוא בא כך הוא הולך, חולף ומתמוגג. ולא כדאי לייחס יותר מדי חשיבות לעצם זה, דבר שיכול לכשעצמו להגביר את ההתעסקות סביב הנושא ואת הבהלה סביבו ולתת לו סתם יותר משקל ממה שמגיע לו.
לכן תחימה של העניין הזה בגבול שלו - היה חלום, הבנתי את הסיבה שיכולה להיות אפשרית, זה נורמלי, זה חולף, זה לא אומר שום דבר אמיתי, אני לא אעשה עם זה חלילה כלום - והלאה. להמשיך הלאה.
ולגבי הפער בתפיסה שיש בינך לבין בעלך - קודם כל חשוב לשים זאת בתבנית הזו שכל העניין יכול לנבוע בראש ובראשונה מפער בתפיסה ביניכם.
בעוד שלבעלך יכולה להיות תפיסה של: בני זוג אוהבים בזוגיות מיטיבה צריכים להיות קשובים לעצמם, נאמנים לתחושותיהם בכאן ועכשיו ועם הקשיבות הזו פנימה לפעול עם הרצון להיות יחד באינטימיות גופנית כרגע. ואם הרצון לא מופיע, ואם יש כל דבר שיכול לחסום את הרצון מלהגיע כרגע - להיות קשובים אליו.
ולך יכולה להיות תפיסה כפי שציינת של: בני זוג אוהבים וזוגיות מיטיבה צריכים להשתדל ולרצות גם בשביל השני גם אם אני לא רוצה. הרצון שלי והקשיבות למה מתחולל בי פנימה פחות חשובים מאשר ההשתדלות לבוא לקראת השני ולשמח אותו.
ושתי התפיסות של שניכם חשובות ויקרות!
יש כאן כמה ערכים,
אין כאן צודק ולא צודק,
אלא צריך לראות איך לוקחים את שני הערכים הללו -
גם להיות קשובים לעצמנו
וגם להשתדל למען בן הזוג כי אנחנו אוהבים אותו
ולראות איך הם יכולים לדור בכפיפיה אחת.
כלומר דווקא להגיע למקום שאנו מתברכים מהשוני שלנו מול בן הזוג שלנו, ולא מאוימים ממנו.
להבין שאנו שני בני אדם שונים
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"
ולתת *ניראות* *ומקום* *והבנה* *ולגיטימציה* אחד לתפיסותיו של השני/ה.
לראות אותו.
להעריך את השורש הטוב של הקשיבות פנימה.
של החיבור לרצון.
זה באמת מנוע מאוד חשוב ומשמעותי במיניות כולה - הרצון.
וזה אולי אחד המפתחות הכי חשובים ויקרים להעצמה של חיי האישות של כל זוג - הקשבה לרצון, לאוטונומיה על הגוף, לשליטה ולבחירה.
מתוך ידיעה וחשיבות וכבוד למה שכרגע מרגישים ולרצון שלנו וליכולת שלנו לבחור - גם החשק יכול לעלות בצורה מאוד גדולה, לא רק בטווח הקצר אלא גם ובעיקר בטווח הארוך.
ועבור בעלך, לשמוע את המשפט שאמרת לו: "אומרת לו 'אני עייפה אז בוא נעשה את זה קצר'" - יכול להיות דווקא לא אידיאלי, לפחות בפנימיות של זה.
אולי התפיסה שלו לכל מה שקשור לאינטימיות בין בני זוג אוהבים היא שהמהות והאיכות הרבה יותר חשובים מהכמות.
ושלהיות יחד "רק כדי לסמן וי" (לא שחלילה כך התכוונת, אבל בעומק של הדברים זה יכול להתפרש כך) זה לא מקום שהוא רוצה להיות בו. וגם פחות נהנה בכל הרבדים היותר עמוקים של גוף-נפש-רגש-רוח שקיימים כולם בתוך המיניות.
אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מאוד מה לכתוב אבל אעצור כרגע. בעיקר מהסיבה שכתבתי בהתחלה - שכדי לגעת בצורה נכונה ומיטיבה בנושא כה מהותי ויקר חשוב מאוד לראות את המכלול כולו, ואז גם ללכת דרך המכלול כולו בלמידה איך להעצים ולמקסם את האהבה שלנו גם בחיי האישות.
מישהי עשתה פעם לילד?
יודעות אם יש אפשרות דרך הקופ"ח?
מאסתי בחוסר נחמדות שלהם כבר
ואנחנו צריכים מעקב קבוע לתינוק
לא אכפת לי לשלם
מישהי מכחרה רופא/רופאה
רצוי מהדרום אבל לא אכפת לי לנסוע
בעלי משתחרר לכמה שבועות, וביקשו אנשים שיישארו לשמור על הציוד (לא מאחסנים/ מחזירים אותו כי הם אמורים לחזור), עכשיו אם יש תגמול אז הוא יציע להישאר עד שייגמרו ה60 יום.
סליחה על הקטנוניות, פשוט זה לא תפקיד כזה חשוב, ויש כבר אנשים שהתנדבו, אז זה לא באמת כזה משמעותי...
על כל יום מהיום ה32 ועד היום ה 60 של 133 שח ליום.
לא יודעת מתי מקבלים אתו
היא לא תשתנה, אז למה אני תמיד ממשיכה לנסות?
היא כל הזמן אומרת לי שאני לא אמיתית איתה, אני לא מספרת לה הכל. אולי כי תמיד מה שיש לך להגיד זה רק ביקורת?! אף פעם לא שאלת איך אני מרגישה, תמיד רק מבקרת אותי על הכל.
אני לא אמא טובה כמו שאת היית, לא אישה מסורה לבית ותקתקנית, לא נקיה כמוך, לא קמה ב-05:00 ומתחילה לתקתק, לא תמיד מתעוררת לפני הילדים.
הבית שלי לא מבריק ולא כדאי לאכול מהרצפה.
אף פעם בחיים לא אוכל להגיע לרמה שלך ואף פעם בחיים לא אהיה מספיק חזקה כמוך.
גם אם אני עובדת דברים לא פשוטים בחיים, זה אף פעם לא יהיה קשה כמו שהיה לך. כי לך היה הכי קשה שישששש ואין יותר קשה מזה.
אני לא חזקה כמוך, אין לי "כוח סבל" ודאגת להגיד את זה לכל הצוות בלידה שבה נכחת, גם כשהם ממש התעקשו לפרגן לי שאני אלופה!
אף פעם לא פרגנת, אפילו כשאני אומרת לך "וואו איזו אלופה אני" את מלגלגלת, "אפשר לחשוב מה עשית".
העיקר תמיד את יודעת לומר שאני לא כנה איתך, לא מספיק קרובה, לא חברה שלך.
תגידו לי אתן, מי רוצה חברה כזאת?
וניסיתי לדבר איתך על זה כל כך הרבה פעמים. אין הבנה.
פשוט אין.
אז למההההההה
למה אני ממשיכה לנסות?!?!?!?!
שולחת לך חיבוק!
ואני בטוחה שאת תהיי אמא מושלמת לילדים שלך, אחרי חוויה כזאת...
כואב מאוד
❤️❤️❤️
המקוריתלנסות לשנות אחרים תמיד מועד לכישלון לדעתי
מה כן אפשר? לשנות את הגישה שלנו לעניין כדי שתשמור עלינו
אמא ביקורתית זה מאוד קשה.
ממליצה לך לקחת צעד אחורה מהרצון לשנות אותה או לגרום לה לפרגן לך ולעבוד ממקום אחר
'כפי אשר יכין האדם לבו לאהוב חבירו, כמו כן יתבונן לב חברו לאהוב אותו' (אור החיים)
אל תנסי לקבל ממנה מחמאות בשביל עצמך וכך תיקשרי אליה, תנסי לאהוב אותה ככה. גם את,בלי שיפוטיות.
לראות את הטוב שבה
ברגע שאחת מכן תוריד את המגננות והביקורת והציפייה, זה יחלחל לצד השני
אני בכל אופן מאוד מאמינה בזה
ולא חייב לעשות את זה מקרוב ולהיכשל מראש כי זה קשה מדי, אפשר רגע באמת לקחת קצת אוויר ממפגשים תכופים וקשים כדי פחות להיתקל. וגם פחות לשתף אם צריך או להיעזר
אני אוהבת אותה...
אני פשוט, כמו ילדה קטנה, מחכה שאמא שלי תפרגן לי ותעריך אותי וזה פשוט לא קורה. כשהייתי ילדה זה יותר קרה (מבחנים, ציונים וכו) אבל זהו.
מחמאות זה שם גנרי מבחינתי להבעת הערכה או להרגשה שרואים בך טוב ומפרגנים לך
זה לא לגריעותא, כולנו צריכים את זה
ולהבין מה חסר לי זה חלק אינטגרלי מהפיתרון, אבל גם מהדרך במקרה הזה כי אצלך זה יצר מעגל הפוך של רגשות שליליים כלפיה וזה מעגל שמזין את עצמו לשני הכיוונים לדעתי
אפשר כמובן לא להתחבר
חייבים לכלול פרגון הדדי
זה תקף בין בעל לאשתו
בין אישה לרעותה
ובין הורים לילדים גם כן
את אוהבת אותה מתוקף היותה אמא שלך, אבל אם היחסים ביניכן היו יותר טובים, קרי - מהולים בהבעות הערכה והתעניינות ולא שיפוטיות מהצד שלה ובשיתוף יותר מהצד שלך ממה שכתבת - זה לא היה מתפוצץ ככה כל הזמן
אז יש אהבה, ברור, אבל היא כביכול לא שלמה.
ולכן לדעתי זה כן חלק שחסר בפאזל
כל אחד ומה שנקרא אצלו הבעת אהבה, אצל אחד זה הקשבה ללא שיפוטיות, אמל אחר זה מתנות, אצל אחר זה סבר פנים יפות, כל אחד ומה שמרגיש לו אהבה בהתאם לצורך ובהתאם למערכת היחסים. אבל זה חלק מהותי ממערכת יחסית תקינה קרובה לדעתי
נשמע קשה עד בלתי אפשרי לחיות בחסך כזה.
במקום אמא שהיא קרקע פוריה שמקבלת אותך
אמא שהיא שוטר שמציב רף עליון בלתי אפשרי.
כואב ככ אמא שמשדרת שבאיזו תחרות סמויה היא תמיד המנצחת.
לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.
נראה לי קודם כל טיפול.
אני חושבת שאולי כדאי שפעם אחת גם תעמדי על מקומל,
ותגידי לה "אמא אני לא בתחרות איתך. ואני מחכה שתעריכי אותי כפי שאני. תפסיקי עם ההשוואות האלו ותראי את מה שמיוחד בי".
ברור שזה קשה, כי זה להשיב לה אש,
אבל אולי אולי היא תזדעזע קצת ואז ייפול לה האסימון,
שמרוב שהיא תמיד דאגה להיות יותר מהבת שלה
היא פספסה את הבת שלה עצמה.
וה הפספוס הכי גדול שלה בחיים
מבחינתה היא אומרת שהיא ממממממש לא היתה רוצה שאהיה כמוה כי היו לי חיים קשים והיא עברה קשיים נוראיים.
בפועל היא כל הזמן משווה, כל הזמן.
אף פעם אי אפשר להתלונן או להגיד שקשה, כי חה תמיד היה יותר קשה ואסור להתלונן. אלה החיים.
כי מתחת לפני השטח היא אומרת "תראי כמה שאני יותר מוצלחת ממך, שעל אף התנאים הקשים הקמתי משפחה לתפארת\הייתי אמא למופת\תמיד תפקדתי 100%".
כלומר- אני לא רוצה שתחווי קשיים כמוני,
כי אז ארגיש מאוימת.
כי אם יהיו לך קשיים כמו שלי, ותצליחי אותם, ואולי אפילו בצורה מעוררת השראה-
אז אני לא אהיה מעוררת השראה, ואני אהיה בצילך.
וזה משהו בלתי מתקבל על הדעת בעיניי.
זו תחרות סמויה ומעצבנת,
שתמיד שואלת "מי מצליחה להוציא מעצמה את המקסימום בתנאי השטח הכי גרועים שיש?"
במקום להיות במקום בוגר, ולהבין שכל התמודדות שיש לך- היא שלך!
וזה לא אומר כלום לגביה!
והיא לא אמורה להיות אישיו בתוך ההתמודדות שלך,
כי זה ממש לא משנה אם ההתמודדות שלך היא יותר או פחות משלה. ממש לא משנה!
לדעתי אפילו להגיד לה כמה פעמים טובות "אמא, אני לא בתחרות איתך. את ניצחת בהתמדדויות שלך ואני מנצחת בשלי".
פשוט להציף את נושא התחרות, שתוסס שם כבר הרבה זמן, כדי לתת לו מקום ואולי גם מרפא.
וגם להגיד שאין מנצחת אחת.
היא ניצחה ומנצחת בהתמודדויות שלה,
ואת מנצחת בשלך. וזהו.
באמת על קבר של מישהי כתוב "כאן קבורה האישה שהתמודדה הכי טוב מכולן"?
הרי בזמן אמ ברור לכולם שזו אפילו לא שאלה בכלל.
שזה לא מתחיל.
זה סתם סרט שצריך לעשות לו קאט כדי באמ להיות בקשר נורמלי
אותה ותפרגן לה.
מחכה למחמאות.
כשזה לא קורה היא עושה את זה בעצמה ויוצא לה עקום.
אולח תצליחי למצוא כוחות בעצמך ולמלא את הצורך שלה ואולי לא וזה גם בסדר.
והנה למה זה לא בהכרח יותר נכון לחשוק שיניים ולהיות סופר וומן. נראה שהיא כל כך מחקה את עצמה מול הקשיים והצרכים כדי לעמוד תמיד ברף הבלתי אנושי, שהאנושיות התחסרה מזה, עכשיו הכל נספר בכמה התאמצתי כמה חשקתי שיניים. לא הנאה מלקצור את פירות המאמץ.
אז יקרה, שלא תשמעי אותה בראשך כל הזמן מסיתה אותך למה הכיור עדיין מלא- למה הרצפה שכיה להיות רצפה- למה אם קשה את לא מתאמצת יותר... בעיני, הרבה יותר חשוב אמא שמרגישהנאת יכולותיה ופועלת בהתאם להם, כדי למלא את תפקידה עבור המשפחה. רק חזקי ואמצי מאוד, את נפלאה כל כך הרבה כמו שאת 😘
היי בנות
החודש התחלתי טיפול של גונאל אף.. הזרקתי תשעה ימים
במינון של 50 כל יום.+ מעקב זקיקים.
לצערי בשל תקלה ושלא באשמתי😭לא הזרקתי אוביטרל החודש.
מה זה אומר בעצם, שלא היה ביוץ?
האם הסבב הזה אבוד? או שיש סיכוי שגם ללא אובטירל בייצתי ונקלטתי.
מדייקת שלא הייתי מועמדת להזרעה אלה לקיום יחסים בטווח שאחרי האוביטרל.
אשמח לשמוע מהידע והנסיון שלכן.
האוביטרל גורם להם לבייץ בטווח שעות מסויים וזה נוח כי ככה יודעים מתי לקיים
אבל אם לא לקחת אוביטרל, אז קיים סיכוי לבייץ בלעדיו.
ואם לא בייצת, וזה ניתן לראות במעקב זקיקים ובדיקת דם, אז את עדיין יכולה לקחת..
בא נגיד במילים אחרות
שבמקרה הזה הכי חשוב זה הגונאל
ולא האוביטרל
הפעם האחרונה שהזרקתי גונאל היתה לפני שבוע..והיום אני כבר ממש סובלת מכאבי מחזור. כנראה שהוא בדרך, מוקדם בארבעה ימים מהרגיל.
בדכ המחזור שלי מסודר מאד .28 יום בדיוק. השאלה אם זה שהוא מקדים קשור לזריקות..?
אם לפני שבןע סיימת להזריק אז קצת מוקדם בשביל מחזור
חכי שבןעיים + אחרי שסיימת את הזריקות
שאז אמור להגיע המחזור או מי יודע בעז"ה איחור והריון
מה גם שבניגוב ראיתי נקודה אדומה..
אני מודה לך ממש על התגובה וההתייחסות
היתה לי כזאת עוגמת נפש החודש.
אחרי הזרקות וא.ס זקיקים ארבע פעמים.
רופא אחד שהטעה אותי, ורופא מטפל שנזף בי ממש.
וככל הנראה אי קיום יחסים בימים המתאים כי בעלי נאלץ להעדר מהבית בימים הנכונים.
מותשת וחסרת תקווה. התחושה הזאת שהכל היה לשוא ואפילו פתח של סיכוי לא נשאר🥺
אם לא החודש, אז בחודש הבא🙏
לא יפה מצד הרופא שנזף בך.
הוטעית, מה אפשר לעשות?
הכל לטובה❤🌷
תנוחי, תנשמי עמוק, את תחבקי בעז"ה תינוק מתוק עוד השנה😘😘😘
האמת שכבר ממש קשה לי.
ואין עם מי לחלוק.
אז כל מילה שלכן פה מחזקת ונחקקת אצלי
בשורות טובות לכולנו בקרוב בעזרת ה'💓🙏
קניתי תרופות באלפי שקלים,
הזרקתי ללא הפסקה,
בדיקות דם,
בדיקות זקיקים,
הוצאתי התחייבויות,
שילמתי על שאיבה,
בעלי הוציא את החומר שלו באותו הבוקר,
שילמתי על השבחת זרע לבעלי,
השביחו,
שילמתי למשגיחה- השגיחה,
חיכיתי כמה שעות בתור,
מגיעה לתור-
הרופא עושה אולטראסאונד לפני-
אומר לי-
בייצת.
נזכרת ששכחתי את האוביטרל מחוץ למקרר ואמרתי לעצמי, מה זה כבר משנה.
אז הסתבר שזה משנה.
מאז הקב"ה פיצה אותי בגדול,
יפצה גם אותך.
שתראי רק אור!
או תיזמון יחסים לפי זה
מהפותחת נשמע שהיא לא היתה מתוכננת להזרעה
אלא ליחסים רגילים
אז במקרה כזה קצת פחות משנה עניין האוביטרל
כלומר הביוץ יקרה בכל מקרה לאחר הזריקות
ואם קיימה בכל מקרה אז יש סיכוי להריון.
עדיין, מבינה ממש את העגמת נפש של הפותחת
כי יש מעלה בתזמון וסיכוי יותר גבןה להצלחה
אבל רוצה להגיד שעדיין יש סיכוי להריון גם ללא האוביטרל.
או אין סיכוי מהמקרה, אלא רק לשתף שאם לא צולח הקב"ה משלים ושזה מאוד טבעי הטעויות הללו (בהקשר לנזיפה של הרופא).
בכל מקרה, אני הבנתי גם שלא היו יחסים כלל בזמן שלכאורה אמור היה להיות הביוץ, אבל באמת קראתי די ברפרוף.
מתארת לעצמי שזה גם גרם ללחץ עוד יותר גדול בסבבים אחרים..
ב"ה שבסוף היה סוף טוב, כך נשמע מדבריך 😘
כתבת ממש מרגש!!!
אבל שימי לב שיש לך סתם יסורי מצפון, האוביטרל יכול להיות חודש מחוץ למקרר
אני בוכה כרגע
תודה!
וד"א אם זה במקרר- את יודעת כמה זמן אפשר להשתמש בו? עד תאריך התפוגה?
כן אפשר להשתמש עד תאריך התפוגה, כל עוד נשאר בקירור לפי מה שרשום
באתר של כללית כתוב שאפשר 30 יום בטמפרטת החדר.
כמו שכתבה @קופצת רגע.
בעלון לצרכן גם כתוב כך.
אבל עכשיו אני רואה שהם כתבו את זה על מזרק ולא על העט.
אז אולי בעט זה אחרת ממה שהכרתי?
( אני הכרתי מזרק).
מצרפת את הצילום של האתר של כללית ושל העלון לצרכן.
לגבי אחסון במקרר - הבנתי שאפשר אפילו כמה חודשים אחרי שעובר התאריך.
פעם לקחתי מגמח תרופה שעבר לה התאריך ואמרו לי שזה בסדר,ואפשר גם כשעבר התאריך.
אבל התייעצתי עם אחות שאמרה לי שלא כדאי לקחת סיכון אחרי שהשקענו כל כך הרבה אז אני אישית לא השתמשתי אחרי התאריך, אבל אם רוצים כנראה שיש על מי לסמוך.
כלומר יש בעיות אחרות, ועליהן חיבוק גדול❤️ אבל שזה לא ידאיג אותך...
שתזכו מהר לישועה!
זה, להיפך, אם היית אומרת שלא בייצת אז יותר מתאים שקשור.
ביוץ מוקדם לפני שאיבה זה דבר שקורה
לסוף דעתו של האוביטרל.
האוביטרל לעולם לא יגרום לתהליך של ביוץ שהתחיל, להתעכב יותר ולקרות בגלל זה יותר מאוחר. אם בייצו זמן קצר אחרי האוביטרל זה ככל הנראה בגלל שהעיתוי של הזריקה לא היה ממש נכון. זה אומר שהזריקה היתה כשהגוף כבר התחיל תהליך של ביוץ.
מה שהאוביטרל עושה, זה שאם הזקיק הבשיל מספיק אבל לא התחיל תהליך של ביוץ
אז האוביטרל מעלה את הLh מהר מאוד ואז מתרחש הביוץ תוך 36 שעות.
זה מחזק מאד
נותןתקווה לעתיד
שיהיה חודש של ניסים ונפלאות!!
שבוע טוב ומבורך, אתחיל בכך שאני קוראת פה המוןןןןןןן (כבר שנים) תמיד מתפעלת מחוכמת הנשים שיש כאן,
והפעם החלטתי לכתוב ולהתייעץ על נושא שמעסיק אותי מאוד ביומיום, מטריד, מתסכל ומייאש. למרות שהוא לא בקשר ישיר להריון ולידה אשמח לשמוע מנשים כאן..
אקדים ואומר שניסינו ללכת לטיפול זוגי, עזר אבל לא מספיק וכיום אנחנו במצב כלכלי שלא מאפשר ,
אז ככה-
נשואים 7 שנים פלוס 5 ילדים ב"ה,
בעלי אדם טוב ויש לו הרבה תכונות טובות מאוד אבל....
חסרות לי מאוד תכונות ומעשים שיהפכו אותו לגברי ומושך בעיניי, ולא מדובר על דמיונות של סרטי הוליווד וכאלה,
מדובר על חוסר ממשי במקום של להרגיש שיש לי בעל שאני יכולה להישען עליו.
אני מתאמצת להיות להיות בעין טובה עליו אבל מרגישה שוב ושוב את החוסר,
אפרט קצת: הוא באופי שלו קצת ילד, אוהב חברים, לצאת וכו..חבר של חבר'ה רווקים לא דתיים,
קשה לו עם מחויבויות, לא מתמיד בדברים, לא עובד בצורה מסודרת, לא למד משהו רציני וגם לא מביא עצמו לכדי כך (למרות שרוצה)
מאוד חי את הכאן ועכשיו ופחות מבט קדימה, יכול לשבת שעות בפלא לשחק, בעבר גם היו משברי אמון סביב הפלאפון.
הרבה פעמים חסר טקט, חריפות והבנה.. ממש לא טיפש אבל כן יותר סתמי כזה.
כמו שכתבתי ,יש בו הרבה דברים טובים שאני מודה עליהם ואני אוהבת אותו אבל לצערי לא נמשכת אליו וזה חסר עד מאוד,
מרגישה שיש בי את המקום התשוקתי ופשוט אין לו איפה להתבטא.. שלא לדבר על ההרגשה של בעלי עם חוסר החשק הקבוע שלי.
מציינת כי לאחרונה זה אפילו מחמיר, אנחנו באים ממשפחות קרביות והוא לא עשה צבא בגלל ארוע טיפשי בנערות,
אז לאחרונה כולם סביבנו מגוייסים ולוחמים וזה מעצים את התחושות שקיימות ממילא..
אני מרגישה אני חיה חיים שחסר בהם איזה משהו גדול וטוב ומחבר ואני לא רואה איך זה משתנה..
ממש אשמח לעצות ...
קודם כל חיבוק!!!
כתבת ממש נוגע על עצם החשק שחסר לך.
תכף יכתבו טובוץ וחכמות ממני.
אני רק משו קטן
כתבת שאתם נשואים 7 שנים ויש לכם 5 ילדים. קודם כל מצדיעה לך!!!!!!
זה בעצם אומר, שבערך רוב חיי הנישאוים היית בהריון... ועוד כמה חודשים של אחרי לידה.
(ואולי גם הנקה...)
זה דברים שיכולים לגמור!!!! חשק.
ואז אם אין חשק ממילא הדברים שכתבת, החסרונות גביכול קופצים לעין..
ואז אין חשק... וחוזר חלילה.
וקצת חששתי לכתוב על זה
כי אני יודעת שהנושא הזה פה קצת רגיש
אבל מכיוון שהעלית את זה
אז מצטרפת גם
5 ילדים ב7 שנים
זה אומר כמה חודשים בודדים בין הריון להריון
כך שאת כל הזמן או בהריון או אחרי לידה.
אומרת בעדינות
אולי לחשוב על הפסקה זמנית של הריונות, בלי הורמונים
כדי לטפח את הזוגיות
ולא תוך כדי שינויים בגוף ובהרכב המשפחתי.
[כותבת בתמציתיות כעת מפאת קוצר הזמן, אך בל"נ אם אמצא זמן אחר אנסה להרחיב ב"ה]
יכול להיות שהתמקדות דווקא בכיוונים נוספים מלבד החשק עצמו יוכלו לעזור.
כוונתי שנשמע (כמובן שצריך לברר יותר לעומק, אבל באופן שטחי כרגע) שהשורש, או אחד מן השורשים, יכול לנבוע מחוסר הערכה,
ואז הכיוון יהיה לעבוד על ההערכה שלך לבעלך.
הערכה שלו כבעלך
והערכה שלו גם כאדם שהוא.
לעבוד על תפיסות או אמונות מגבילות,
לעבוד על קירוב הלב והשכל להערכה כנה ואמיתית ופנימית ולא רק חיצונית.
ומתוך אותה הערכה תוכל להתאפשר גם תנועה של עוררות החשק כולו ועבודה ממוקדת גם על זה,
כמובן בבחינת שאר הנתונים הייחודיים לך , לזוג שאתם, למשפחה שאתם, ולקיחת כל המכלול בחשבון כדי להתאים מענה ספציפי ומדויק עבורכם.
זה אפשרי ב"ה, וניתן להעמיק ולצמוח מתוך כך גם בתור זוג וגם בתור בני האדם שאנחנו
שתראי המון ברכה והצלחה יקרה ❤
ותודה @אמהלה יקרה על התיוג 🙏
ואולי זאת הסיבה שהקושי גדל עכשיו.
אם היה טוב בתחילת הקשר, אולי אפשר לחזור לשם בדימיון?
לא מבינים מההודעה שלך מה הכי מפריע לך.
מפריע לך שהוא לא מסור לעבודה?
שהוא מבלה יותר מדיי?
שאולי הוא באתרים לא צנועים בנייד?
נשמע שקשה לך עם כל סגנון האישיות שלו בכללי.
ושעניין המלחמה רק מהווה את הקש ששבר את הגמל.
האם יש משהו בסיגנון האישיות היותר קליל ופחות רציני ומחוייב שאת יכולה להעריך?
או שאת מחכה לו "שיתפכח" ויגדל ואז תוכלי להעריך ולהימשך אליו?
אני חושבת שאני על סף דכאון אחרי לידה
אני משתגעת
ונהייתי עצבנית על הפיצי .., שלא עשה כלום באמת שזו לא אשמתו
אבל אני כ”כ כ”כ עייפה
ולבד בזה
ואני פשוט רוצה להעלם לכולם לכמה ימים
להסיר אחריות
לא לשמוע בכי 24/7
לנוח.
אני כבר לא מכירה את עצמי ואת האמא שאני …
איפה בעלך שייקח אותו קצת?
עזרה בתשלום ולברוח קצת החוצה להפוגה?
מה יש לקטן שהוא כל הזמן בוכה?
שום סבלנות או יכולת …
אמא שלי מדי פעם שומרת עליו אבל זה כשאני צריכה לצאת לסידורים … לא ניצלתי את זה לשינה.
ומה יש לו ? לא יודעת כבר.
גזים כל היום
מאז החיסון רוטה גם קושי בהאכלה , הוא ממש בוכה כל האכלה ומסרב לבקבוק למרות שרעב
בהתחלה חשבתי ריפלוקס אבל אני לא יודעצ כבר
הרופא אמר גם אם זה ריפלוקס לא חושב שצריך תרופה , זה יעבור כשיתחיל מוצקים. באמת תודה !!! ומה עם אמא שלו? כבר נהייתה לע צלקת נפשית. קשה לי כל היום לשמוע בכי
הוא רק בן חודשיים
לגבי הרוטה עשינו ביום א׳
הוא גם לא עלה מספיק במשקל
הילד סובל, אני סובלת, אנחהו רוצים לנסות תרוםה למצב הזה
זה לא תקין מבחינתנו שהוא יצרח עד שיתחיל מוצקים
לרוטה יש תופעות לואי פחות נעימות. נדירות יחסית אבל ממש יכול קרות.
נשמע שהילד סובל בצורה חריגה ודבר ראשון זה שהרופא לא יבטל אלא יברר
גם אצלנו הרופאים אמרו שננסה בלי,
וסתם סבלנו כולנו.
חבל על כל יום שכולכם מסכנים...
אני לא ניסיתי אף פעם
אבל שמעתי על הרבה שאוסטאופטיה עשתה פלאים
אולי תבדקי את הכיוון?
בנסיעות
האכלות
אחרי האכלות
כשקם משינה אפילו, אין לו קימה רגועה הוא קם וישר צורח.
בעז"ה שהטיפול יעזור
ובכל זאת תחשבי אולי לבקש מבחורה שתצא איתו בעגלה, לשעה
עכשיו עדיין קצת שמש במהלך היום
תעטפי אותו טוב
ואת בינתיים תיכנסי לנוח או להתקלח בנחת או אפילו לאכול בלי בכי ברקע
ברוך בשם היו כ"כ הרבה אחוזי גיוס. שנראה לי שאם אישך לא בתפקיד מאד מסוים וספציפי, זה הזמן לומר לו לבקש להשתחרר.
את אחרי לידה, לא ישנה כמו שצריך ומתפעלת בית. זה ממש מסוכן לך.
כאמור מבינה שאן הוא בתפקיד מאד מיוחד יהיה קשה למצוא לו מחליף אבל אם מדובר על תחזוקה שוטפת של מקומות, נהגים וכאלה... שמעתי על כמה שכבר הבינו שהם יותר חיוניים בחיים הרגילים שלהם ושוחררו.
לא ידללו אותו מהמילואים.
והוא גם לא רוצה - ניסיתי
מאידך, יש תפקידים אליהם יותר קל לשבץ מחליפים. הרבה פעמים שוכחים את זה ולא מתייחסין לזה באוירת ההתגייסות וההירתמות הכללית. וזה מדהים. אבל מותר גם רגע, בייחוד עכשיו אחרי שאנחנו כבר חודש וחצי לתוך זה, לבדוק את הדברים.
כמו שכתבתי לא לכל תפקיד אפשר להכניס מחליף אבל בהחלט, במצבי קיצון כדאי לברר ולבדוק את הדברים שנית.
ולכל המתקשות אתן אלופות!!! ממש!!! עוברות ימים ארוכים וקשים בלי לדעת מתי יגיע הסוף. מאחלת לכם שבזכות ההקרבה הזו לילדים שלכם באמת יהיו ימים טובין מאלה
יש חברות שיכולות לעזור? או מתנדבות? יש הרבה התארגנויות, אם את צריכה עזרה למצוא מספרים תגידי ןנחפש לך.
אל תתביישי לבקש עזרה, זה לא מצב נורמלי!
לארגן אותם ולצאת עם הגדול לגן
כשהקטן בוכה בלי הפסקה
הגדול לא יודע מה לעשות עם עצמו
אחהצ לפעמים אחיות באות להעסיק את הגדול
ולפעמים מביאה נערה שקצת מארגנת לי את הבית צעצועים וכו׳
אחכשובקשהבערב
אבל עם כל זה מרגישה שאני בסטרס
שאין לי מנוחה נפשית וגם לא פיזית. שהוא כל הזמן בוכה או צריך משהו מאוד מסוים.
למשל עכשיו לא מסכים לאכול אז אני עובדת ממש קשה על כל שלוק שלו וזה סוחט אותי
הילדים שלך הגדולים - גדולים ב"ה ממה שאני זוכרת
מה יש לארגן אותם?
הם יכולים להתלבש לבד ולהכין פרוסות לעצמם.
תני להם רגע את האחריות הזו
ואם הוא לא מוכן לאכול - אולי צריך מיון כדי שלא יתייבש. עירוי נוזלים
התבלבלתיייי🙊
אין סיבה שהוא יסבול כל כך. היית אצל גסטרולוג ילדים?
לא רופא ילדים (אנחנו עברנו שלושה שלא ידעו לאבחן), גסטרולוג.
הוא לא שקט, לא רוצה לאכול- משהו מציק לו. נשמע אפילו שכואב לו.
אצלינו אחרי חודש וחצי מסויטים ממש ואחרי שגסטרולוג נתן טיפול קיבלנו ילד חדש!
ואם את רוצה המלצה אישית, אז ד"ר רענן שמיר מנהל יח' גסטרו בשניידר הוא אלוף. בזמנו עבד
עם רוב הקופ"ח כמומחה יועץ.
יש אפשרות להביא נערה לעזרה דווקא בבוקר?
יודעת שזה קצת קשה לתאם אבל אולי כן תהיה משהי פנויה..
עייפות רבה זה הכי נורא שיש. מזדהה.. והתינוקי שלי לא צורח כל היום ץ היה לי ילדה כזו והייתי שם על סף דכאון באמת עקב אי שינה בכלל בכלל והצרחות האלה דלא פוסקות וכו' . ברוך ה קיבלנו טיפול תרופתי לריפלוקס סמוי וחיי השתנו פשוט ביום אחד
כן. גם לנו רופא אמר יעבור כשהוא יגדל קצת. יעבור כשיאכל מוצקים וכו' וכו'. אבל למה לסבול???? למה שלו ולך לא יהיה חיים עד אז?
זה ממש נשמע שהוא סובל נורא ולכן גם את. בשביל מה??
דחוף למצוא לכם מזור.. תרופה לילד. ושקט לך.
לכתת רגליים לרופא שיביא . זה כל כך שווה את זה
בהצלחה רבה רבה ושקט
צרחנית.. וזהו.
לא וויתרנו. הלכנו בסוף פרטי לרופא שישר אבחן את הריפלוקס הסמוי. תיאר לי את זה כמו צרבת חזקה. מבוגר מתחרפן מזה.. אז תינוק??
ובאמת כל שלוק מהבקבוק או הנקה רק מכאיב להם יותר!!!
ולכן אין רגע שקט. לא לפני האוכל. לא בזמן האוכל ןלא אחריו!
והיא לא פלטה בכלל בכלל.. הכל עלה לה בפנים..
תוך יום אחד של התרופה זה כבר השפיע. גיליתי את הבת שלי לראשונה בגיל חודשיים. רק אז התחברתי אליה.. תלכי תנסי שוב רופא אחר
תתייעצי עם הרופא לגבי החלפת תמל
למה לא לנסות?
את אחיינים שלי זה ממש הציל
את מתארת חוסר נוחות ובכי חריג בהחלט+ חוסר עלייה מספקת במשקל - אז למה לא לנסות תחליפים עם חלבון חלב מפורק או משהו יותר רציני מאשר מטרנה קומפורט?
יש לי חברה עם ייצור מוגבר של חלב
יש לה כמויות של חלב אם קפוא
בשקיות סטריליות
לא מעשנת, לא לוקחת תרופות
אשה צדיקה ברמות אוכלת בריא
דברי איתי בפרטי אם תרצי ננסה לשנע אלייך בקירור
אין מה להפסיד מלנסות
באיזו קופה את? יש לך מושלם? זה לא תקין בכלל.
ותבדקי שאין שערה שכרוכה סביב אצבע ברגל או ביד.
תינוק שכל כך צורח צריך עזרה
אני חושבת שאת צריכה ללכת לדרוש תרופה לריפלוקס, אבל במיון
להגיד שהילד לא אוכל ולא עולה במשקל וצורח
יכול להיות שהוא צריך גם עירוי
לא שום דבר אחר. מיון.
הוא קטנטנן ושניכם סובלים. חבל על כל רגע
הי בנות
אני לא חושבת שיש לילד ריפלוקס
חשבתי את זה
וזה בא והולך
יש האכלות סיוט ממש שאני קופצת על הספה ונלחמת יל כל שלוק אבל יש לו גם האכלות ממש בסדר.
בשבת ב״ה הוא היה יותר נינוח … יצאנו לטיול ארוך בעגלה גם עם הגדול והוא היה יותר רגוע. ואז לקראת הערב התחיל ממש לבכות-כנראה מגזים.
שמתי לב שיש לו טונוס שרירים מאוד גבוה. אז אולי זאת הבעיה? מישהי חוותה את זה?
הגיוני? בדרכ הגיע לי יותר מהר...
לי לקח 3 שבועות
אני אישית הזמנתי 3 חבילות מאז תחילת המלחמה, ולכון לקח בין שבועיים וחצי לשלושה שבועות
כשהממוצע לפני המלחמה היה שבוע או שבוע וחצי.
היום זה רק הגיע לעיר שלי, עוד לא ליחידת דואר אפילו...
בגלל המלחמה הכל מתעכב.
קיבלתי הודעה שהמשלוח הגיע לארץ, ולמחרת הוא היה אצלי.
שבוע 27
בערך
התחיל שוב כאבים כמו בהריון הקודם
ברגל ימין למעלה בחיבור עם הבטן
בעיקר בללכת או להתהפך במיטה ובפיסוק.
היום רצתי לאוטובוס
ועשיו אני ממש צולעת וכואב לי
ואז נזכרתי בהריון הקודם, יותר נכון בלידה.
שהבדיקת פתיחה גמרה עלי ממש
כאב יותר מהלידה עצמה.
צרחתי את נשמתי
והפעם רוצה להימנע מכך.
איך אפשר לטפל כדי לא להגיע למצב הזה?
מציינת שבהמלצה מכאן הלכתי לאיזון אגן נראלי ככה קוראים לזה
הריון קודם
וחזרתי עם כאבי תופת
כולי תפוסה וגמורה
והלכתי למשהי שנחשבת ממש מומחית.
אז אולי זה משהו אחר?
קראתי באינטרנט שצריך לשכב עם כרית בין הרגליים
והאמת שאם אני שמה כרית רק כואב לי יותר:-/
אז לא יודעת מה אני רוצה ממכן
אולי הזדהות
והמלצות עם ניסיון
להמנע ככל האפשר מתנועות א-סימטריות (כן, כן לעלות מדרגות למשל), לכרוך חגורת הריון על האגן, לשכב כמה שיותר ועוד?
ככל שמשתדלים לא להגיע לקצה זה נהיה יותר אפשרי להתמודדות.
גם לקראת הלידה. כדור פיזיו זה ביג נו-נו כי זה מפרק את האגן. גם העברת משקל מרגל לרגל. צריך למצוא תנוחות בצירים שאינן בפישוק.
מקווה בשבילך שתצליחי להיות שמורה יחסית ואז גם בבדיקות פתיחה לא יכאב כל כך..
לי לא כאב בבדיקת פתיחה
לידה אחת עם גז צחוק, אבל בדקו פתיחה גם לפני
לידה שנייה בלי כלום
סליחה זה אנונימי, קצת מתפדחת שזה יהיה בכרטיס שלי.
לנשות המגוייסים (ואני זוכרת שהייתה מישהי פה שעובדת בביטוח לאומי, אז גם לך)
קיבלתן החודש מענק מילואים? בסך כמה?
אמרו שמקבלים גם החודש, אבל לא מצאתי בשום מקום כמה.
בחודש הקודם קיבלנו 3,100.
מי מבינה בזה? יודעת איפה אפשר לבדוק סכום?
באתר של כל זכות וביטוח לאומי, רק כתוב שצריך להיכנס, לא כתוב כמה.
אם בעלי מקבל משכורת רגילה, אז לא רלוונטי לנו נכון?
יש לך מושג איך מבררים מול מופת? כי קיבלנו סכום, אני פשוט רוצה לדעת אם זה מה שאנחנו צריכים לקבל..
כלומר על נובמבר השאלה..
על אוקטובר קיבלנו רק נסיעות ומענק משפחה וכו', משכורת עוד לא נכנסה בכלל כל החודשיים האלה🙈
תגמול של אוקטובר נכנס מזמן..
מה המעמד של בעלך? שכיר? עצמאי? לא עובד?
תודה על המספר, ננסה!
אלא כל פעם יש החלטות ממשלה בנושא וכד'.
בתחילת המלחמה החליטו על מענק של 3000 ש"ח (או כנראה 3100) וזה מה שקיבלתם.
לא יודעת מה ההחלטות בהמשך, בעלי אמר לי ששמע על מענק כלשהו שיינתן למשרתים מעל 60 ימים וייתכן שמתוכננים מענקים נוספים
אבל בכל מקרה המענק הזה זו לא משכורת חודשית
ועצות איך להקל על עצמי? אמנם זה חצי יום רק, אבל יש לי כאבים חזקים בישבן מזה😔
המרכיבים אולי ללקטוז
אם זו תופעת לואי להורמון עצמו זה אמור לחלוף ואם לא אז צריך להחליף גלולות
באמת להוריד מוצרי חלב מקל לי על הבטן בשגרה.
אתייעץ עם הרופא. תודה.
שאצלי האמת זה היה שינוי לטובה, כי בד"כ אני סובלת מעצירות...
אבל שלשולים אצלי הם הרבה פעמים משינויים הורמונליים (תחילת היריון, מחזור) אז נשמע לי הגיוני שזה יהיה גם בעקבות גלולות, לפחות בהתחלה...
לא להתרסק אחרי שהוא הלך.
לתת מקום לקושי ולגעגוע.
אבל לא להתרסק.
בעיקר בשביל הילד
כזאת, כי נראה לי שמאגר הכוחות חוסל..
ואז אני רואה את ההודעה שלך! אז מודיעה לך שאני מצטרפת!!
היום בכיתי כ"כ כשהוא הלך
ובפעמים הקודמות דווקא הסתדרתי, והרגשתי שיש לי כוחות
של זמן רינה, ונשתף בהצלחות הקטנות שלנו ביומיום, על רגעים שנפלנו וקמנו, על דמעות שבכינו וניגבנו, כל געגועים שהתגעגענו והצלחנו להמשיך למרות זאת..
מה דעתכן?
רק טוב=)
