פורום הריון ולידה (עמוד 715)

הרופא לא אמר שום הנחיות לגבי כניסה להריון.

ונקלטתי לפני שהווסת הראשונה הגיעה.

זה עוד בהתחלה אבל מקווה זה הריון תקין 

אני נכנסתי להריון אחרי מקווה אחד או שניים. לא זוכרת בדיוק. אבל מהר..

הסתיים בידיים מלאות ברוך ה'

תרגישי טוב 

עברתי גרידה לפני שנה בדיוק.

לרוב, הכל עובר בסדר, יש דימום ארוך של כמה שבועות שאחריו אפשר כבר לנסות להרות.

אצלי אישית, ואני לא היחידה, זה דבר שקורה

היתה שארית אחרי הגרידה

אז הדברים התארכו וכל הסיפור היה מאחורי רק אחרי שגם השארית הוצאה בהיסטרוסקופיה.

מיד אחכ ניסינו להרות

לקח זמן עד שהגוף התאפס

ואחכ עברתי כמה הריונות כימיים

ועכשיו ב"ה אני שבוע 16.

האפשרות לנסות להרות מיד באמת זה דבר שנותן כח ותקוה

אבל צריך לקחת בחשבון שלא תמיד זה קורה כזה מהר תוך חודש - חודשיים

וכל חודש שאין הריון הוא כואב ושורף בלב ותזכורת כואבת להריון שהיה ונגמר.

תפנקי את עצמך, תדאגי שתהיי מוקפת בדברים ואנשים שעושים לך טוב

בעז"ה עוד יבואו ימים טובים

ותזכו להריון תקין בריא וידיים מלאות!!

אמרו לי לחכות עד אחרי המחזור הראשון, נקלטתי אחרי 2 מחזורים עם בת מתוקה שהיום כמעט בת 4.

תרגישי טוב, ושתיקלטי במהירות שוב ושיסתיים בידיים מלאות ובבריאות!

הרופא הנחה לחכות לאחרי מחזור אחד.

בפועל נקלטתי אחרי 3 חודשים וילדתי בדיוק שנה אחרי.

כ"כ כואב

שהקב"ה ימלא חסרונכם במהרה והמון אהבה וכוחות בדרך אהובה ❤

ותחווי את נחמת ה' וישועתו בשלמות ובמהרה ממש

המון כוחות אהובה 💔❤

מעדיפה אנונימי, שלא ידעו עלי😔

בהצלחה גדולה!

עברתי לפני כמה חודשים, עדיין מרגישה שזה טרי וכואב. העידוד היחיד שיש לי הוא שפיזית עבר יחסית בסדר גמור.

אצלי לצערי גילו שאריות גדולות אח"כ, וגיליתי רק אחרי הרבה מאוד זמן (פשוט הרגשתי מצויין פיזית, והיו מחזורים תקינים, אז התמהמתי עם הבדיקת רופא) לצערי זו הייתה טעות, כי כ"כ רוצה עוד הריון, והכל התעכב מאוד.

ההמלצה שלי, היא ללכת לביקורת ישר כשאומרים (אולי אפילו לפני, אם אפשר🤭) כדי שאם חלילה יהיו שאריות תוכלי לטפל בהם בהקדם...

בהצלחה! חיבוק גדול!

לי אמרו לחכות מחזור אחד. ואז נכנסתי להריון.

כדאי להיבדק חודש אחרי הגרידה לוודא שאין שאריות..

בדיוק שהכי נכון לך 🌹

שלקח להם מלאאאא זמן להגיע!

הזמנתי מהם נעליים חודש לפני החתונה- לא בניתי על זה כמובן..

בפועל הגיע 3 חודשים אחרי 🤣

הזמנתי מהם פעם אחת וזה פשוט לא הגיע.

אבל ברשת היו עליהם תגובות לא טובות.

אבל הפעם אני באמת יותר גדולה

לא יודעת למה

אולי הגיל עושה את שלו

גם השאלה היא איזה בטן, שרק אני ראיתי במקלחת, או בטן שכבר אחרים ראו🤭

בהריון הראשון זוכרת שבשבוע 20 כבר היתה בטן אאלט

בהריון השני היה לי משהו מוזררר, באיזה שבוע 8 יצאה לי בטן, ממש הייתי צריכה להתאמץ לטשטש וגם בניתי על זה שלא יחשדו כי הייתי גם חצי שנה-7 חודשים אחרי לידה..

קיצור ואז אחרי איזה שבועיים-3 בערך היא נכנסה בחזרה😳🙄🤔 ולא יצאה עד איזה שבוע 25+... משו הזוי.. אשכרה עד חודש שישי+ לא היה אפשר לראות שאנו בהריון.. אבל כשהייתי בחודש שני-שלישי כן ראו משו לא ברור

ראשון סביב שבוע 20.

הריון שני הרגשתי כאילו כבר ב8 אבל זו היתה נפיחות של עצירות (הורמונים ועצירות, כלומר קשור להריון אבל ההשמה בית ההגנה לא הבטן של ההריון). אני אכלתי סרטים שכולם רואים, כמובן שהסתבר שאחיות שלי היחידות שהבינו ואחרים רק הרבה אחרי...

הריון שני- יחד עם הסטיק החיובי

באמת הבטן יוצאת הרבה יותר מוקדם כי שרירי הבטן חלשים יותר, ובהתחלה זה לא העובר אלא נפיחות מהורמונים

היה שלב שקצת ירד ועכשיו גדל שוב (שבוע 14) מבאס שכבר ממש רואים עליי עכשיו

הריון ראשון - שבוע 15 כבר כולם ראו, בוודאות, לא רק ריכולים מסביב.

הייתי מש רזה לפניו, אז בשבוע 8 התנפחה מהורמונים וראו, אחכ התאזן עד שבוע 15.

עכשיו אני בשבוע 17 ורואים כנראה. ב15 עדיין לא ראו, תכלס אולי בגלל שנשארה לי בטן מההריון הקודם אז התרגלו כנראה

אני ראיתי בטן משבוע 20 בערך

ראו עלי דרך הבגדים לא לפני שבוע 28, כמה חיכיתי להראות בהריוווןןןן

אבל עד היום הבטן לא חזרה פנימה. 8 חודשים אחרי הלידה

לוקח זמן לבטן לחזור פנימה, ממש חודשים מהלידה.

זה בסדר גמור.

אומרת לך את זה בתור רזה ממש ממש שיש לי בטן חודשים אחרי לידות, זה בסדר.

את יכולה גם לעשות ספורט וכאלה, אבל אל תספידי

כן, עושה פילאטיס

וממש משתדלת לשמור על תזונה נכונה יותר

וגם הייתי בעודף משקל קל.

ושנה ומשהו אחרי הלידה עשיתי דיאטה וירדתי כמה קילו טובים ואז הבטן קטנה משמעותית (מה שאני באה להגיד זה שחשבתי שהבטן זה רק בגלל שאני לא עושה פילאטיס וכו אבל מסתבר שזה גם היה קשור לעודף משקל)

תלוי אם זה אנשים שמכירים טוב אז קצת ראו לפני, התלבטו כזה..מהשבוע הזה בערך היה יותר ברור שזה הריון,

אבל ירדתי 11 קילו בתחילת ההריון ככה שזלא בדיוק משמח:/

מעולם!

בתקופות שרזיתי מאד העלמתי אותה עם חצאית הדוקה אבל תמיד היא הייתה בקטנה

חשדתי שאני בהריון לפי זה שיצאה בטן הורמונלית... אז סביב שבוע 4 כזה

ברמה שקולגות/משפחה איחלו לי בשעה טובה לפני שהספקתי לראות דופק😑

מניחה שאני די חריגה מהבחינה הזאת

בהריון הראשון עוד היה יותר טוב, אבל גם ממש מוקדם יחסית לאחרות

ובהריון השני זה היה בלתי נסבל, זה היה ממש ממש מוקדם ולא נעים כי אני לא אוהבת לדבר על הריונות בשלבים האלה

אבל בוודאות בשני ראו עליי הרבה לפני הראשון

ראיתי הגדרה יפה של מישהי בשם עמליה רוזנבלום,

היא כתבה שנוצר "שבר בזמן".

החיים לא רגילים בשום צורה

והחוסר וודאות משבש את החוויה.

הכל מרגיש לי לוט בערפל

וקשה לחיות ככה ולהמשיך הלאה כל יום בפני עצמו.

לגמרי כל יום בפני עצמו

בהתחלה היה ברור יותר והיה המון תיפלה וחיזוקים

ועכשיו מין מהלך לא ברור של הפסקת אש

ומצד אחד החזרת חלק מהחטופים

מצד שני עוד ככ הרבה סוגיות פתוחות ואיומים מוחשיים

ולא ברור בכלל איך ולאן כל זה יוביל

ואם באמת יחסלו אותם או שנשאר עם הפלסטר המדמם הזה שעוד עשוי להתפוצץ לנו שוב בפנים ל"ע

וגם עייפות עייפות של כולנו...

אני לא כל כך יודעת מה להגיד לך, רק חיבוק ענק מתארת לעצמי אתההרגשה שלך 3> 3> 3>

אבל חייבת להגיד לך שזו לא הדך להגיע לפתרון נשמה

עם כל התסכול שבעולם

הוא לא ילד קטן שצריך לרדוף אחריו

יש לו בעיה של צפייה בתכנים כאלה. כמו להרבה אנשים. וברור ומובן שזה מפריע לך 

הוא הלך איתך לטיפול

ועכשיו מלחמה. קשה לכולם. מצב רגשי לא פשוט. שבירת שגרה. אכילה רגשית - גלישה רגשית - בריחה. לכל אחד איך שהוא מצליח

לגברים זה יכול להיות גם בצורה כזו

צריך זמן

וסבלנות 

ואורך  רוח

ואת היכולת להבין שזה לא זבנג וגמרנו. ויכול להיות שהוא עוד ייפול, אחרי שנים רבות של שימוש בזה והפסקת הטיפול, וזה נורמטיבי שיקרה הרגרסיה הזו

והאמת שאם עד עכשיו לא חסמתם גישה לאתרים האלה אז לא מבינה מה את מנסה להשיג באמצעות החיפוש הבלתי נלאה בטלפון שלו וזה שאת רותחת.

אם הוא צפה בזה שנים, וטרם החליט לחסום ,ייתכן והוא ייפול.  

אבל רגע בשבילך- תני לו גם להנות מהספק. לא צריך להיות כל הזמן צודקת. ואת לא צריכה להיות הבוחנת שלו. זה שם אותך בעמדה לא נשית מולו. 

שתלטנית

את מאבדת את העיקר של מערכת היחסים הזו ככה, שזו השותפות ביניכים

מכח השותפות הזו את כואבת את זה שהוא צופה בנשים אחרות ובתכנים האלה, תשמרי עליה 

ותשמרי על עצמך ועל הכוחות שלך 

(חיבוק )

בסוף, רק אנחנו יודעים מה אנחנו עוברים ומה קורה בטיפול.

כרגע זה פתרון זמני שמוסכם על שנינו והוא מבקש ממני שאצפה בהסטוריה ומעיד שזה באמת מונע ממנו לפעמים ליפול.

יודעת שזה לא אידיאלי, בטיפול אנחנו רוצים להגיע למקום של אמון ולמקום שהוא יכול לבוא ולפתור את זה בעצמו בלי עזרה חיצונית.

לא ביקשתי לחוות דעה על דרך הפעולה שלנו, גם ככה קשה לי וזה הרגיש לי מאוד ביקורתי

והטלפון שלו מסונן כמובן!!! כנראה מצא פירצה שגם אותה נראה איך אפשר לחסום.

המחשב שלי לא עם הסינון הכי חזק וסיכמנו שאסור לו להיות בו, לכן זה עוד משהו שהכעיס אותי מאוד, סמכתי עליו

והכי מתלבטת אם לפתוח איתו את העניין של השמירה אתמול בלילה

ומשנים את התמונה

השתדלתי לכתוב בצורה מכבדת בהתאם לתמונה שעולה

מקווה שתגובות אחרות יותר יועילו לך

אני קוראת פה הרבה ומעריכה מאד את התגובות שלך ואת נקודת המבט שלך.

ספציפית מפריע לי שבכל פעם שעולה הנושא של פורנוגרפיה את מדברת על סינון כי בעיני זה נושא ממש משני. מי שבאמת רוצה/לא מצליח להפסיק ימצא דרך למרות הסינון. ומי שעובד על זה בצורה אמיתית, פעמים רבות לא צריך את הסינון. (אני משתפת את זה ממקרים אמיתיים שאני מכירה)

לא רוצים ומחפשים את זה ומצד שני גם לא הכי הכי הכי חזקים שיש.

ואז ברגע שהפל' לא מסונן אז קופצים דברים אם ירצו ואם לא, גם אם הפירסומות שקופצות הן לאוו בהכרח פורנו, הן יכולות להיות סתם של חנות הלבשה תחתונה.

ומה לעשות אבל לבוש חלקי וחשוף כבר מתחיל לעורר כל מיני דברים ונהיה יותר קשה לא לחפש את זה.. ועוד עם כזו זמינות.. קשה מאוד 

ויודעת שאת גם מנוסה, אבל זו בהחלט התחלה של "סור מרע". וכדי להגיע למצב של לא רוצה ולא מתפתה - זה לדעתי דרך ארוכה. למרות שבהחלט עדיפה

אבל האם מחשב פתוח הוא לא פרצה זקוראת לגנב? או חסימה קלה? בהחלט. זה לשלב מתקדם כבר לדעתי

לא סתם יש 'ולא תתורו אחרי עיניכם'. אם זה זמין בצורה אפילו של אתרי כביכול חדשות - קשה לי להאמין שהרוב לא מתפתים להמשיך

חסימה טובה יכולה בהחלט לעזור למי שמונע מרצון ולא מוגדר כמכור קליני. ויש הרבה כאלה.

וגם לכאלה שמכורים.

כשאין גישה - אז אין גישה. ויותר קשה להגיע לאן שרוצים.

חסימה אגב יכולה להיות גם טלפון טיפש ולא רימון שקל לפרוץ.

אני חושבת שחסימה הוא צעד ראשון חשוב וכנראה הכרחי.

אני לא חושבת שחסימה (אפילו בדמות טלפון כשר) תמיד מספיקה. שאלתי עכשיו את בעלי והוא מכיר מכורים רבים שקונים סמרטפון ברגע של חולשה, ואחר כך שונאים את עצמם, שוברים אותו, וחוזר חלילה. ועוד סיפורים כאלה.

שוב, אני כן חושבת שבדרך כלל החסימה נצרכת ויכולה לעזור. אני פשוט קוראת אותך ושומעת כאילו שחוסר החסימה היא הגורם, וחסימה היא הפתרון, ועם זה אני לא מסכימה.

בכל מקרה כנראה שנסכים שלא להסכים. פשוט רציתי להשמיע גם את דעתי פה

אני פשוט רואה את ההתמכרות מתחילה מבעיה שצריך לפתור,שהיא העומק,אבל שיש לה אחיזה חיצונית גם במכשיר ובתוכן שצורכים

ואם זה זמין וחוזרים ונופלים בזה - אז ברור שהבעיה לא נפתרה. אבל אם קשה להגיע למכשיר פתוח - זה לפעמים נותן זמן ומאפשר להסיח את הדעת או מרכז את הקושי במה שההתמכרות באה לכסות עליו.

ולדעתי, חוסר חסימה היא בהחלט חלק מהבעיה. שהרי אם לא היינו נחשפים לתכנים כאלה מלכתחילה או אם הם לא היו ככ זמינים ונגישים - לא היו מתמכרים אליהם,זה היה מתחלף במשהו אחר. אבל זה ככ רווח לצערנו..

לדעתי את מכניסה את עצמך למקום ממש גרוע להיות בו

להיות השוטר של בעלך ..

גם אם זה כביכול עוזר לו לא לצפות )ואני חושבת שזה פשוט פלסטר - כי הוא אמור לקחת את האחריות ולא את)

ואם זה באמת עניין של התמכרות - צריך כאן איש מקצוע שיעזור ולא אשה שהיא לא אובייקטיבית - כי זה מפעיל אותה רגשית

זו דעתי האישית  .. 

מה אמר המטפל שלכם? זה נשמע כמו התמכרות, שצריך לטפל בה באופן ספציפי, לא רק טיפול זוגי.

ולך- שולחת חיבוק ענקי.

זה בטח כואב כל כך ופוגע.

תני לעצמך להרגיש את הכאב הזה, ולהצטער, ולהחליט מה נכון לך לעשות בנושא.

באופן כללי, זעם והאשמות פחות יקדמו את המצב משיח כנה כאוב ופגוע.

בכל מקרה נשמע המצב פה דורש התערבות משמעותית ולאחריה תחליטי מה נכון עבורך❤️

וגם הצער, הזעזוע

רק לגבי ההפתעה שהוא משקר, למה את מופתעת?

המצב שלו כרגע הוא משהו שקשה לך לקבל אותו (בצדק) ולכן , אפילו באופן לא מודע, הוא שומר עלייך מהאמת

לא שזה תקין ולא בריא

אבל זו המציאות כרגע

ולכן קחי בחשבון שהוא עוד ימשיך לשקר

כי כרגע הוא מכור

וכרגע זה המצב

ויש לו כנראה רצון כנה ואמיתי להיות במקום אחר (עובדה שמתנצל, עובדה שבא איתך לטיפול)

אבל הרצון הזה, כמה שהוא חזק

עדיין הוא חסר כלים

ועדיין לא נבנה שם משהו שמצליח לעמוד במבחן המציאות

וכרגע הטריגרים חזקים מידי

וכרגע המציאות היא שהוא חיפש, מחפש ויחפש פירצות

ואפשר למצוא פרצות בכל פל ובכל מחשב לא משנה כמה סינונים יש. מי שרוצה ומכיר קצת מצליח.

ולכן אהובה

למה לאמת אותו עם הנתונים?

זה ברור שהוא נופל וימשיך ליפול

את כמו דוחקת אותו לפינה ואז המומה שהוא משקר

מה ציפית שיקרה? שהוא באמת יספר לך את כל מה שכל כך קשה לך לשמוע?

זה עצוב, זה מצער, זה דוחה זה מדכא זה הכל

אבל בעיקר זה לא פייר כלפייך לכלות את כל הכוחות שלך בלהיות שוב ושוב מופתעת מחדש

אני לא אומרת שזה קל

אבל אין דרך לקצר את זה

לקבל את המציאות שכרגע הוא מכור

ובעז"ה בתהליך נכון הוא יתרפא

אבל בתוך התהליך הזה יש נפילות

וכשיש קבלה של המציאות קל יותר להתקדם

וזה השלב הראשון

לקבל את המציאות (החסרה, העצובה והפגומה)

להתאבל עליה, לכאוב, לבכות

כמה שאת צריכה

כי זה באמת כואב מאוד ומרסק

הקושי שלך ממש ממש מובן. את בתקופה ממש קשה ומקריבה הרבה בשביל שבעלך יוכל להלחם והוא כביכול לא מבין את גודל המעמד. זה ממש ממש פוגע.

לא יודעת אם יעזור לך לשמוע את זה, אבל למי שמכור, תקופה קשה מעצימה את הצורך לברוח להתמכרות ולכן הכי "טבעי" שדווקא בזמן קושי ומתח הוא יברח למה שעוזר לו להתנתק ולשכוח מהמציאות הקשה.

בעלי היה צופה בפורנוגרפיה בעבר והוא מגדיר את עצמו מכור. מה שעוזר לו זו שיטת 12 הצעדים. ולי השיטה עזרה גם מאד (יש קבוצות של בנות זוג של מכורים). מוזמנת לשאול שאלות על זה פה או בפרטי אם מעניין אותך.

אין לי מילים לנחם.

באמת היה ראוי שהמציאות תהיה אחרת. שהוא ידע יותר לשלוט בעצמו, לפחות כשהוא סוף סוף חוזר הביתה.

כואב ומעליב לגלות את מה שגילית.

מציף ממש.

נשמע שגם ברקע יש לכם אישיו זוגי סביב הנושא.

וגם נשמע שאולי כבר יש "ציפייה" לראות בהיסטוריה שלו תכנים אסורים, כי לפעמים זו דרך לפרוק תסכול וכאב עצורים.

כמו מעגל של כאב.

אני באמת באמת חושבת שכרגע הכאב שלך הוא ממש אמיתי ומוצדק,

ואין מה לומר לך ככה זה כל הגברים, או שפשוט לא תיכנסי לו להיסטוריה.

כי כדי לעשות את זה צריך:

1. לשחרר את הכאב שבלב

2. לתת בו אמון מוחלט

וכרגע אתם עוד לא שם. שוב, בגלל סיבה מוצדקת!

אבל, בשבילך,

נסי לראות היכן האישיו הזה סביב הפורנו- לא פורנו פוגש אותך.

נגיד פעם מישהי סיפרה לי שזה סיפק לה עניין ומתח בחיים.

האם בעלה ראה או לא ראה?

הגלישה הזאת בהיסטוריה שלו סיפקה לה דרמה של זעזוע וכאב, ביחד עם סקרנות בלשית ותחושה של חשיפת סוד.

בחיים האישיים שלה לא היה לה הרבה עניין, ולכן היא מצאה את עצמה סביב הנושא הזה בעוצמה.

עד שהיא תפסה את הצורך שלה ב"גילויים" האלו,

עבר מלא זמן.

אבל אחרי הזמן הזה, היא לקחה את עצמה בידיים והתחילה לפתח תחומי התעניינות משלה.

והחיים שלה השתנו.

פתאום היא כל כך היתה עסוקה במה שעניין אותה, שכבר לא היה אכפת לה איפה בעלה גולש.

וככה זה נשאר.

אני הערכתי מאוד את מי שסיפרה לי את זה. 

בדיוק לפני כמה רגעים כתבתי תגובה על שאלה דומה, אז רוצה להעתיק אותה גם כאן ועם כל הלב לשלוח לך חיבוק גדול ❤❤

את יודעת יקרה, נראה שנפתחים עוד ועוד שירשורים בדיוק על הנושא הזה,

בדיוק על הכאב הזה, על הגילוי שבעלי היקר צופה בתכנים הנוראיים הללו ותחושת השבר הקשה.

וכל אישה אחת כזו היא עולם ומלואו

וכל לב נשבר אחד כזה הוא עולם ומלואו

ויחד עם זאת, יש משהו בכמות המאוד גדולה של עוד ועוד עדויות לכך שיכולה לספר לנו גם סיפור נוסף בנושא,

שיכולה אולי לשפוך עוד קצת אור על הכל, 

בעיקר מהכיוון של המלחמה ושל המציאות הבלתי נסבלת והקשה קשה כ"כ שכולנו נתונים בה מיום שמחת תורה.

הרי מה שיש בבריחה לתכנים כאלו - הוא בדיוק זה - בריחה

ובתוך מנגנון הגנה שמרגיש יום אחר יום, שעה אחר שעה, תחושות ורגשות מאוד לא פשוטים של תסכול, כעס, חוסר אונים, אי וודאות, יאוש, מצוקה גדולה -

המנגנון של הבריחה הוא מנגנון אנושי וכל כך כל כך טבעי.

לברוח מהכל.

לא להרגיש רגע את המצוקה.

להסיר את האיום מעליי.

ויחד עם הזמינות הבלתי נסבלת של התכנים הללו נוצר המצב העגום שזו דרך מאוד קלה ומאוד מפתה לברוח.

יש מי שבורח לאכילה רגשית,

מי שבורח לסיגריות,

מי שבורח לצפייה כזו,

ומי שבורח לעוד הרבה מאוד בריחות.

כאשר המשותף לכולן - המצוקה.

בעלך היקר, כמו כל העם היקר שלנו, במצוקה.

מצוקה אישית יחד עם מצוקה כללית.

ולפחות ההבנה הזו, שזו יכול גם לנבוע משם, יכולה להאיר עוד טיפה.

לא, היא לא משנה את הכאב והשבר הגדול, אבל היא כן הבנה לכשעצמה.

המקום הזה שמבין שיש רגרסיה בזמן מצוקה. בזמן מלחמה.

המקום הזה שיכול טיפה יותר להבין ולראות את הבפנים.

כמו שנבין ילד מתוק שחזר להרטיב בתקופת האזעקות והמלחמה למשל וניתן לעצמנו בלב לגיטימציה עבורו -

אנו צריכים לזכור שגם אנחנו וגם הבעלים שלנו בני אדם.

שגם לנו מאוד טבעי שיהיו רגרסיות.

רגרסיה בכל נושא שהוא.

בין אם בזוגיות, וכן, גם בצפייה כזו או כל רגרסיה אחרת.

זה מצב מאוד הגיוני וטבעי למציאות שהיא הלא הגיונית והיא הקשה מנשוא והלא בסדר.

ואם נאפשר לעצמנו קצת יותר חמלה

גם לעצמנו

וגם לאיש שלנו

זה יכול לתת עוד כוח

ולפחות עוד קצת אוויר לנשימה.

אני רוצה גם לצרף לך באריכות מה שכתבתי בעבר על הנושא הזה, של צפייה בתכנים לא ראויים, בתקווה שאולי יוכל להיות לעזר ב"ה🙏:

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

אז מה הוא כן?

[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

עוד דבר חשוב -

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

כמו זכתבת, אין לך יכולת להשפיע על כלום ברמה הפרקטית, אז למה להיכנס לזה?

אם את יכולה להתפלל - תתפללי

ובכל מקרה - להפחית צפייה בחדשות זה הכי טוב שאפשר לעשות

ממילא זה רק 3% אחוז דיווחי עובדות והשאר פרשנות

שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו... והקב"ה מצילנו מידם..."

המשפט הזה עלה לי בעקבות מה שכתבת שאת מפחדת שכל שונאי ישראל יתאחדו עלינו לכלותינו.

ומי שעמדה לנו במצבים האלו זו ההבטחה של הקב"ה לעמ"י (שמזכירים בדיוק לפני כן בהגדה - 'ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא')

אני איתך לגמרי בתסכול ובכאב.

כואב כמה שהם מצליחים לדרוך על כל הנקודות הרגישות אצלנו ולהצליח לפרק ולהפריד בינינו.

אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי כל פעם מחדש, שהקב"ה מנהל פה את מה שקורה. וזה בעיקר תלוי במצב שעמ"י נמצא בו, בתפילות שלנו, באמונה שלנו.

כמובן שכשיש מקום להשתדלות, אז חובה להשתדל ולעשות כל מה שבידיים שלנו, ולא להשליך את האחריות על הקב"ה.

אבל עכשיו, כשאין לנו באמת איך לפעול במישור המציאות, אז העבודה צריכה להיות במקום הרוחני - להתחזק באמונה, להתפלל, להאמין שהקב"ה באמת קובע מה קורה, ובאמת יכול להפוך את התמונה, להודות לו על כל הטוב שהוא כבר עושה איתנו (בתקשורת לא מפרסמים את זה, אבל יש הרבה, וצריך להכיר ולהודות על זה), ולהמשיך להתפלל לטוב עוד יותר גדול.

"יהי חסדך ה' עלינו כאשר ייחלנו לך" - צריך קודם כל לייחל באמת, להאמין באמת שה' יכול להושיע אותנו, ולהוביל את כל המציאות הזו לטוב גדול. בעז"ה שנראה את הטוב הזה בקרוב בימינו ממש...

הצבא לא קופא על שמריו.

אנחנו באירוע מורכב, והוא מנוהל בגבורה.

יש את מה שמעל לפני השטח ויש את מה שמתחתיו.

נכון הצבא לא יוזם פעולות תקיפה שמלוות ברעש, אבל יש את הפעולות השקטות.

וגם ההתרעננות של הלוחמים היא עוד צעד לקראת הבאות.

נתפלל שה' יחזק את ידי מנהיגנו לפעול בנחישות ובתבונה להצלחת המשך המערכה והשבת החטופים כולם לביתם בשלום.

יש לנו עם חזק, שמתגלה במלוא גבורתו, ובעז"ה ננצח!

שולחת לך חיבוק גדול

אני חושבת שכל העם שלנו בתוך השאלות ותהיות הללו

ובאמת מנסים להתחזק במה שאפשר,

לנסות להחזיר שליטה במה שכן יש לנו עליו שליטה,

וכל מה שלא - להתפלל. לקוות. להיות כמה שאפשר ב"הרפו ודעו כי טוב ה'" ולסמוך רק עליו.

כי אין לנו משהו אחר, כי רק הקב"ה מחליט הכל ובידו הכל.

אפילו לבקש את עצם הבהירות או הכוחות להתמודדות עצמה, את עצם הנשימה שלפעמים חסרה, את עצם המשך החיים יום אחר יום.

ובאמת לעבור כל יום בפני עצמו.

הלוואי שנראה אור גדול וישועה שלמה בכל תחום ותחום במהרה, בגלוי, בחסד וברחמים ב"ה 🙏

רק שולחת חיבוק

תנסי להיעזר ממי ובמה שרק מוכים ויכולים לעזור לך

זה שינה ועצמאות

לא יודעת אם רלוונטי לך, אבל כשאני על סף קריסה ויש מי שישגיח אני הולכת לישון. פשוט ככה. בלי שעון מעורר.

קמה רעננה יותר ועם כוחות

מרדימה את הילדים בכיף ויוצאת לסיבוב בחוץ. או נהנית מהלבד פשוט.

ממתי תינוק קטן מאפשר לישון בכלל

ואגב, את הבכור שלי הנקתי וישנתי מעולה גם בלי עזרה אבל אם צריך משלמים גם בשביל שעות שינה

בנוסף, סייגתי שלא יודעת אם מתאים לנסיבות חייה

אבל בעיניי אישהאחרי לידה חייבת לישון

וגם התינוק שלה

מה כזה מוזר ולא מתאים בזה?

כנראה זכית בתינוקות רגועים ב''ה שמחה בשבילך

בשבילי זה כמו לבקש לעוף

חייב אמא שיכולה לשחרר אותו להשגחה של מישהו אחר כדי לאגור כוחות

וכמובן, צריך שיהיה מי שייקח 🙃

הקטנה שלי ממש לא הייתה תינוקת רגועה

אם לא הייתי מעבירה אותה לטיפול של מישו אחר מדי פעם הייתי מגיעה לקריסה נפשית טוטאלית

אבל הם פשוט רוצים בעיקר לינוק

או שכואבת להם הבטן והם צורחים

או במנשא או בהנקה רק נרגעים

אז בעלי מנסה את מה שיכל אבל זה לא באמת מחזיק המון ..

וחוץ מזה אין לי עזרה בשוטף..

אבל ברור לי שכל אחת והסיפור שלה

פשוט התיאור הזה הכל כך פשוט של תלכי לישון ..היה ממש דמיוני עבורי..

הגדולים יותר שבטח לא ישנים סתם באמצע היום הם האתגר.

תינוק קטן? כשישן אז ישנים איתו (שוב, ב מידה ואין ילדים אחרים ערים בסביבה)

חיבוק גדול!!!

אל תזלזלי ברגשות שלך. מי יכול לעזור ולתמוך בך?

אני הייתי מקפיצה את אמא שלי לכמה ימים כדי להתאושש.

אל תשחקי עם דיכאון, זה לא טוב.

ואם אמא לא יכולה לבוא, אולי בייביסיטר אחרי הצהריים, יחד איתך? אפילו לדבר עם מישהו מבחוץ, שלא בתוך המקלחת המשפחתית, זה ממש עוזר

וחיבוק... את גיבורה אמיתית.

מה עוזר לי? שאלה טובה...

מקבלת בואטסאפ סרטונים מרגשים שמעלים לי את המורל, מעלה לסטטוס כדי לעזור לעוד אנשים, וזהו בערך...

אבל אצלך כנראה העזרה העיקרית תהיה לקנות אוכל מוכן, לקחת בייביסטר לישון, ולהתעלם... פשוט להתעלם מכל הקיטורים החירפונים ולהתכנס עם הבייבי 🍼

יש לך דרך להשיג עזרה לשעה ביום?

אם את באזור שלי אז ממש אשמח לנסות לעזור

אבל בטח יש נערות וכאלה..

3 שבועות אחרי לידה וואו...

אני חודשיים אחרי ועם בעל שחוזר כמעט כל יום ומותשת ברמות קשות

איתך אחותי המצב ממש קשוח

אני נהייתי חולה כבר

אישית לפעמים עוזר לי :

1. לראות סרטונים של גוגל איתם מהילדות, נגיד מסיבת חומש, יום הולדת בגן, סרטונים כשהיו תינוקות

זה עוזר לי להתעודד שהזמן עובר והם גדלים

ולהם להתרגש שהם היו פעם גם קטנטנים

2. לראות עם הגדולים סטנדאפ בלילות שהקטן לא נרדם (אורי חזקיה, מני עוזרי, אורי כגן...)

3. לתכנן קדימה. ממש לחשוב בפרטים על משלוחי מנות או פסח כדי להרגיש שתכף הזמן עובר ונהיה בשלב אחר יותר קל בעז"ה

4. לצאת בבוקר למפגש של נשים שגם ילדו לא מזמן (יש מצב לארגן מפגש כזה?)

5. לקנות לי מאפה בוקר שווה

זה מה שעלה לי בינתיים

מוזמנת לשתף אותי בטריקים משלך 🤗

בדיוק היום דיברנו על זה בעבודה, שאנחנו לא מסוגלות לקרוא, לא לצפות בסרטים, לא בסדרות, אפילו לא עיתון אם זה לא חדשות.

ליד המיטה מומח בלש שאני אוהבת כבר 10 ימים. ואני לא מצליחה להתרכז ולעקוב אחרי העלילה.

ניסיתי נטפליקס אבל הראש לא אוחז.

אפילו התיאבון לאכילה רגשית נעלם פתאום

הדבר היחיד שעוד משמח אותי זה לראות איך העציצים פורחים, ובבוקר השמים והאוויר הנקי של יום חדש.

רציתי לסדר תמונות של הילדים אבל אני לא מסוגלת.

אבל בערבים אני ישנה או מנקה קצת.

מתחזקת את הבית בשביל הילדים..

והאמת שגמני עושה את זה

רבי נחמן אומר שצריך אדם לשמח את עצמו גם במילי דשטותי

הכוונה, מתוך שמחה חיצונית יכולה לנבוע גם שמחה פנימית. ואפיחו בדברים שטותיים

אצלי זה עובד

לקח לי זמן להצליח, אבל הצחוק ככ מרפא את הנפש

ואסור לנו לדעתי להיות במקום בו אנחנו לא מרשים לעצמנו לצחוק

יש לנו המון דברים להודות עליהם ולשמוח בגינם

העצב לא מקדם אותנו. ההפך, עצב הוא קיפאון. הוא משתק

ושמחה, כמו צחוק מתגלגל, היא תנועה, היא התקדמות

אבל מה שעושה לך טוב כמובן ❤️

רק שזה לא מצליח לי

כלומר זה לא מצחיק אותי אלא מרגיז אוצי.

אז אני הרבה עם העציצים זה מרגיע אותי לראות מה גדל

זה לא יעזור לאף אחד שאני אפול לדכאון

גם ככה אני קרובה לשם מידי פעם

כן חושבת שראוי להשתתף בצער הציבור לכן לא חזרנו לצאת למסעדות וממעטת בקניות וכו

אבל קצת מידי פעם להעלות חיוך אני מחזיקה ככה את עצמי ואת הבית שלא להתמוטט

לוקחת עזרה בתשלום, והמשפחה המורחבת עוזרת כשיכולה. אוכלים רק בחד פעמי, ואוכל קליל ביותר.

ועדיין עם כל העזרה אני עייפה, ובעיקר מרגישה בודדה במערכה, ובעלי כל כך חסר לי פה. 

זה ככ מובן

כשהבעל נמצא זה יכול לתת ככ הרבה כח

שלא תתן אפילו העזרה החיצונית הכי גדולה

כי זה כח פנימי, מהלב החוצה

מקווה שיחזור מהר והלב יהיה שוב שלם ❤️

אפשר לבקש התחשבות ביציאות שלו?

שיצא לעיתים יותר קרובות או ליותר זמן?

ממש!!!!!

איזה יופי שאת משתמשת בעזרה,

ואם את גרה בסביבה שלי אשמח לעזור גם!!!

חיבוק גדול!!!

שלושה שבועות אחרי לידה זה תיק מאתגר במיוחד בפני עצמו

וכל זה בזמן מלחמה

וכל זה עם בעל מגוייס

וכל זה עם כל חוסר הוודאות שקורות כאן בימים האחרונים בארץ שלנו

וכל זה עם ההתמודדות גם עם הילדים היותר גדולים, הגעגוע, ההתנהגות בעקבותיו וכן הלאה

זה פשוט יותר מדי תיקים בבת אחת!!!

זה באמת ואובייקטיבית קשה מאוד מאוד מאוד

שולחת לך עוד חיבוק וחיזוק ענקיים

ומעתיקה לך הודעה שכתבתי לגבי מילוי ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה, הלוואי וב"ה שיוכל לעזור ולו בקצת 🙏❤

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

אבל חבל לריב על ארוחת ערב. שימי להם אוכל על השולחן ותחכי שעה. מה שיאכלו יאכלו ומה שלא לא.

ותגידי להם שאת עוד מעט מפנה ומתארגנים לישון ואחרי זה אין ארוחת ערב.

שלי הרבה פעמים כשהם כבר במיטה הם מבקשים אוכל או אומרים שרעבים ואז אני מציעה או קרקר או פרוסת לחם וזהו, דברים שלא מלכלכים.

אבל אי אפשר למרוח את זה שעות וחשוב שילכו לישון בשעה סבירה

יש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום? אפילו נערה שתסדר ותנקה קצת זה יכניס קצת שפיות ויפנה אותך מההתעסקות הזו. ואם לא - אני במקומך בבקרים הייתי מתעלמת מהכל הולכת לנוח, אפילו אם הכל נראה נורא, העיקר לנוח קצת, בסוף את הבית אפשר לסדר גם עוד שבוע, אבל את צריכה לנוח עכשיו. תתעלמי המצעים ומהרצפה ומהכל. גם ככה את אומרת שהכל מתבלגן מחדש..

ודבר שני - תזכרי שזה יעבור, זו תקופה קשה וזה יעבור. אחרי כל לידה לוקח זמן עד שכולם מוצאים את המקום החדש שלהם ועד שאת קצת מחלימה מהלידה ועכשיו זה ממש הזמן הכי מאתגר. אז קחי אוויר ותדעי שבעז"ה בקרוב זה ישתפר.

מניסיוני הבלטות נשארות ומחכות בסבלנות עד שהתינוקת תתבגר קצת.

שיהיה מטונף!

אוכל?

שיאכלו קורנפלקס בחלב אם זה מה שטוב להם..הייתה תקופה שהם אכלו כל בוקר "תערובת סוסים". שזה היה ציריוס קורנפלקס והריבועים המתוקים האלה עם חלב. וגדלו מאד יפה.. 

קודם כל חיבוק גדול ומזל טוב!

נשמע לי שאת חייבת רגע עזרה.

יש אצלכם באזור ארגון שנותן עזרה ליולדות?

הייתי מתקשרת ומבקשת עזרה. או בארוחות מבושלות או בבנות שיעזרו עם הילדים.

חוץ מזה נראה לי כדאי לך לחפש עוזרת בתשלום אפילו חד פעמי, שעתיים תבוא ותאפס לך את הבית .

זה יעשה לך אור בעיניים.

אולי תמני אותם לשרים בממלכה?

רעיון מדהים של @מתואמת

שכל אחד יהיה איראי על משהו, ובתמורה לכך יקבל פתק של נחת ופינוק מתוק

זה נשמע שאת ממש צריכה את האוויר הזה, אז מבצע כזה נשמע לי כמו משו שיכול לעזור

בנוסף, משהו שהבנתי עם הזמן - הקושי הכי גדול הוא פשוט לשחרר ולהבין זאי אפשר הכל וצריך לתעדף

נכון, באסה רצפה מסריחה, אבל אין לך כח מאמי.. . תתעדפי. אין הרבה ברירה. זה זמני

ותכף יהיה לך מייבש ותאמיני לי, זו נקודת אור גדולה בכל הבלאגן

ממליצה גם לקנות סל לכביסה היבשה כדי שתוכלי לאגור בה ולייבש ברצף ולקפל בזמן שלך

הצלחת לישון שעה למרות הבלאגן? זה מעולה! שעת שינה אחת נותנת כח לכמה שעות קדימה

אפשר גם לקבוע שבעלך מוציא אותם לא. ערב בחוץ של פיצה כדי שיהיה לך קצת שקט. לשלוח אותם איתו לסבתא אם אפשר. ממש לקבוע הלוז שלפחות ערב אחד שניים בשבוע - זה שלו

וכמובן, ארוחת ערב צריכה לקחת גג בהגזמה חצי שעה. תקבעי כלל חדש, תכריזי עליו טרם הארוחה.הם יתיישרו. כנל לגבי שעת השכבה. יש שעה מסוימת שהולכים לישון בה, ומהשעה הזו - הזמן כולו שלך

זה עושה הבדל משמעותי באיכות החיים

אנטיביוטיקה לעצמך-בית החלמה.

יש לך אפשרות לנסוע לבית החלמה?

אם הגעת לנקודת קריסה תתני לעצמך משהו שיחזיר אותך לשפיות.

אני חושבת שיש החזרים מהקופ"ח עד גיל 3 חודשים.

ולי עזר טיפול שורש- לשנות את ההסתכלות שלי על המציאות.

נקודת המוצא שלי- אחרי לידה הבית מבולגן, ואין זמן לבשל ולנקות. ושינה זה פינוק של לידה ראשונה בלבד.

ואז כל מה שאני כן מצליחה לעשות זה רווח נקי.

ואם לא- אז לא נורא, ואני לא מתאכזבת.

האכזבה מבזבזת המון אנרגיות.

וגם לשנות את המציאות בהתאם למצב -

אם את מרגישה שאת צריכה לישון- אין סיבה להכין אוכל שמבזבז לך הרבה זמן. תאכלו צ'יפס קפוא בתנור ונקניקיות.

אם המשחקים מתבלגנים וזה מפריע לך- תחבירי אותם. אפשר אחרי לידה משחקים אחרים ( אולי ארגזים של המייבש - משחק להרבה זמן!)

ועוד משהו שממש מחזק אותי- להנות מהרגעים הקסומים האלו. זה רגעים מתוקים מדבש, של תינוק חדש של בית מלא ילדים עם כוחות חיים. פשוט להנות מזה!

תודיעי חגיגית לכולם באיזה שעות את לא יוצאת מהחדר ובהצלחה לכולם.

תיכנסי רק עם התינוקת ותתעלמי מכל הבית.

שיריבו

שילכלכו

שיבלגנו

שיאכלו פיתה ואם כל זה אין שיאכלו אחד את השני.

שילכו לישון בלי מקלחות

ועם חול בנעליים

ולא משנה מה..

בעלך אדם בוגר ויכול ללמוד להכין לעצמו עוף בעצמו.

תיכנסי לחדר, תתקלחי ותתכרבלי בשמיכה.

אם לא תעשי את זה אף אחד לא ידאג שזה יקרה.

אם לא תלמדי לשחרר, אף אחד לא ילמד לקחת אחריות.

אם את רוצה להחזיר את הכוח, החיות והשמחה, תלמדי להתעלם מהרבה דברים מסביב.

כם אני לא בייתי רבה על ארוחת ערב ובעצם על כלום.

הם חיים, הכל בסדר.

אבל נשמע שאת בדחיפות צריכה עזרה. צריכה פינוק.

צריכה משהו שיקל עלייך.

למה לא לתת מטרנה?

בילד השני כבר שילבתי מטרנה עם הנקה וגיליתי כמה זה הציל אותי.

זה רלוונטי לך?

את חודש אחרי לילדה ממי. זה כלום. ברור שתהיי גמורה.

יש דברים בניקיון שאת יכולה לתת לבעלך?

לא הבנתי אם בעלך בעבודה או במילואים, אבל!

את חודש אחרי לידה.

את חייבת לנוח. לשכב או לשבת במקסימום.

לעשות מינימום שבמינימום, ולהקדיש את עיקר הזמן להתאוששות שלך.

מציעה לך ממש היום לעשות שיחה עם בעלך.

להגיד שזה מעל לכוחותייך, ושזה פוגע בבריאותך, ושאת חייבת לקחת כמה צעדים אחורה מהתפעול של כל הבית.

את חייבת לישון טוב וחנוח.

להכין לבעלך ארוחה בשרית נשמע לי ממש לא לעניין במצב שאת מתארת

ואני אגלה לך סוד, הרבה פעמים בעלים לא מבינים מ2 סיבות:

1. אם אנחנו עושות את זה בלי לומר כלום למה שינחשו שאנחנו באמת לא מסוגלות ולא רוצות אבל עושות בכח?

אצלם זה פחות עובד ככה ולכן מבחינתם אם את עושה סימן שאת יכולה,

ובאותה מידה אם תגידי שאת לא יכולה הם גם יבינו את זה.

בדיוק כמו שכשהם חולים הם הולכים ליון וכשהם רעבים הם אוכלים

זה יותר משהו שמשובש במנגנון שלנו משלהם...

[זה בהלצה, אבל בעומק העבודה הנשית היא להיות בהקשבה פנימה והעבודה הגברית היא להיות בהקשבה החוצה].

2. כשאנחנו מרגישות שזה לא לגיטימי שננוח, שהצרכים שלנו לא באמת חשובים,

שהכל הכל דחוף חוץ מהמנוחה והבריאות שלנו,

זה השדר שעובר גם כלפי חוץ.

והפוך, ככל שנהיה בהכרה ובהערכה כלפי הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים,

ובכבוד כלפי הגוף שלנו שילד, והנפש לנו שמגדלת את עצמנו ודורות ויש לה צרכים משלה נקבל גם מהסביבה יחס מקביל.

(אם בא לך פירטתי על זה פה יותר במדריך שאי פעם כתבתי

https://at-ori.ravpage.co.il/)

מעבר לזה נשמע שבעלך כן מנסה לעזור, אבל הוא עושה את זה בצורה לא נכונה, וחבל

כך שניכם מתוסכלים.

הוא מנסה לעזור ומרכיש שלא הצליח והתאמץ סתם וגם את מתוסכלת.

לכן ממש ממליצה לתאם ולתמלל.

לדוגמא:

תודה רבה שאתה מתקין את המייבש אבל אני רואה שכרגע הכי דחוף כאן זה להשכיב את הילדים.

או אני חייבת לנוח עכשיו שעה, אתה יכול בבקשה לקחת פיקוד על הילדים וארוחת ערב?

(ואם חשובה לך ארוחה ספציפית עדיף גם לפרט מה).

במידה ועזרה של בעלך לא מספיקה כי הוא לא נמצא הרבה,

זה הזמן להיעזר במיקור חוץ כמה שאפשר (האמת גם אם הוא נמצא..)

אוכל יותר קנוי, כלי חדפ, ילדה בת 10 בכמה שקלים שתעזור לשחק עם הילדים או להחזיק את התינוקת או להשכיב או לקלח

מנקה, בייביסטר או כל מה שצריך כדי לאפשר לך ולמשפחה להתאושש בבריאות ובשפיות

מזל טוב לך

אנסה ליישם את הדברים.

בנתיים היום החלטתי שהוא מוקדש למנוחה. הכל יחכה בסבלנות למחר, קודם כל שאשן ואצבור כח.

אני מקווה שילך טוב עם העניין של להגביל את הזמן של ארוחת ערב. כשניסיתי זה בעיקר היה איום ולא עמדתי בזה... קשה לי שילד בוכה שהוא עדיין רעב ואני מפנה לו את הצלחת. אולי באמת אציע פרוסה בלי כלום, מי שרעב יאכל ומי שלא כנראה לא ככ רעב..

אני מתביישת מעזרה בתשלום, כי זה אומר שתגיע לבית הפוך לגמרי. כל פעם מבטיחה לעצמי שאסדר חלקית ואקרא למישהי, אבל הבית לא מצליח להחזיק בסיטואציה שנעים לי שיכנסו לפה.

ונכון להבוקר אני עדיין במיטה. ביקשתי מבעלי משימות מוגדרות עם הילדים, ואני נשארתי לנוח. למרות שזה קרה בזמן שהוא מתפלל בדרך כלל. והילדים יצאו ממש בסדר למסגרות למרות ששיחררתי...

הוא התבאס על התפילה (למרות שיכול ללכת למניין גם עכשיו וזה בחירה שלו להתפלל ביחיד בגלל זה) אבל זה שלו ולא שלי.

מקווה שגם בערב אצליח בנעימות להגדיר מה מצריך עזרה ומה מכביד כרגע.

והבררנית הקטנה לא מוכנה בקבוק. אחרת הייתי משלבת שאוב/ מטרנה לפחות בזמן ארוחת ערב של הילדים...

ואולי מה שהכי נצרך והכי קשה לי זה לדבר עם בעלי ולהסביר לו שאני אומנם אוהבת להיות בשליטה על הכל אבל זה מעל לכוחותי כרגע והוא זה שצריך לתפוס פיקוד.

ואז גם אין בעיה שהמשחקים יתבלגנו אם הוא מסדר אותם.

ושיתעדף את המשימות לפי הסדר עדיפויות שלו, אבל זה הוא אחראי שיקרה ולא אני.

והמחיר של זה זה לעשות בעצמי ופחות לשחרר לבעל.

אבל אם את מצליחה לשחרר לבעלך- כל הכבוד לך!!!

ולגבי עזרה בתשלום- נראה לי שכדאי להתאזר בתרכיז אומץ לפעם הראשונה, ומה שתחשוב- תחשוב.

את כרגע חודש אחרי לידה- תנצלי את הפריווילגיה הזאת.

לא מצופה מנשים אחרי לידה לבית מתוקתק. וגם עכשיו מלחמה- אז יש לך פריווילגיה על פריווילגיה. 

בקיצור, תשתיקי את המצפון. הכל טוב.

תחשבי על ההרגשה שתהיה לך אחרי שהיא תקפל לך את הכביסה ותעשה כלים וכיורים. 

נראה לי שאחרי זה תשאלי את עצמך איך לא עשית את זה עד עכשיו, ולמה הקשבת לקולות השיפוטיים במקום לזרוק אותם לפח

אלופה שאת

ולגבי הקושי בלקחת עזרה

שני דברים:

1. כשבעלי גויס שבועיים אחרי הלידה והציעו לי עזרה של בת שירות. עם כל הקושי לפתוח את הבית במצב הזה (וזה בהחלט לא קל) אמרתי כן. ודיברתי עם הקב"ה, אמרתי לו שאני משחררת וזה יהיה גם לעבוד על מידת הענווה שהיא חשובה מאוד ומתחילה מקבלת המציאות. קבלה של המצב שלי, המעלות וגם החסרונות. הקבלה הזו של המציאות מולידה הרבה ברכה. זה לפתוח את הדלת של הבית, ולהיות לפעמים חשופה. גם למצב לש הבית, וגם להתנהלות בזמן שעוד מישהו נמצא. זה לא קל, אבל הפתיחה הזו היא מביאה ברכה.

ולפעמים כשהמצב היה יותר מורכב גם דיברתי עם הקב"ה וביקשתי ממנו שאני השתדלתי לעבוד על הענווה, אבל שיעשה איתי חסד שלא אתבזה, כי בסוף אני עפר ואפר ולא אוכל לעמוד בביזיון.  והוא שומע תפילה.

2. ברמה הפרקטית- ברגע שמביאים עזרה זה נותן כח ופתאום מסדרים מהר קצת לפני שהעזרה מגיעה... חחח ..

לטייל. שיצאו לסיבוב או לגינה. אבל גם כשקר אפשר לצאת עם מילילם לטייל

זה ככ ככ קשה באמת

אני חודשיים אחרי לידה שמינית וההתאוששות ככ קשה

והבעל שלך נשמע כמו בעלי

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול

את גיבורה ממש גיבורת על!!!!!

ועכשיו:

1. יש מצב לצהרון לחלק מהילדים?

אותי זה הציל שהקטנה בצהרון עד 4

2. את מרשה להם מחשב קצת?

3. התחלתי לקנות גם שניצל עוף מוכן של עוף טוב

וזה ממש עוזר לארוחות צהריים מהירות

4. אחותי את חייבת מייבש דחוף

5. יש מצב לעזרה קצת בתשלום? הכי טוב נערה שתצא איתם. ועוד אחת שתחזיק את התינוקת בזמן שאת נחה או מסדרת

6. יש עזרה מהמשפחה?

7. יצירות בשקל בעלך יכול לקנות? כאלה של גירוד, צביעה, מדבקות או סתם בצק העיקר שיתעסקו במשהו

איתך בסירה אחותי הכי הכי חשוב כל הזמן תזכרי שזה זמני

אני ממש מדמיינת את התינוק בן חצי שנה, בן שנה

ואיך יהיה כיף בקיץ הכל יהיה מאחורינו

נשיקות ❤️

שאומרים לך - עד כאן

אנו זקוקים למנוחה

חייבים

לא יכולים יותר בלי המנוחה

ההקשבה הזו וההתמרכזות *פנימה* יכולה לתת הרבה מאוד ברכה.

ולא רק לגוף ולנפש שמגיעה להם כל המנוחה וכל הכתרים על שהביאו חיים לעולם, במלוא מובן המילה!

אלא גם לכל המערכת המשפחתית כולה.

לילדים הגדולים יותר, ליצירת תהליך מחודש של הגעה לאיזון המשפחתי שכולל גם נתינת יד והאצלת סמכויות בין בני הבית השונים, ולא לקיחת כל הנטל והעול על כתפייך בלבד.

וגם לבעלך היקר שישמח להיות לך לעזר בדברים המדויקים להם את זקוקה, וכמובן לשמוח בראש ובראשונה שאשתו שמחה ונינוחה וטוב לה.

זה נפלא שהקשבת לעצמך וכבר התחלת לעשות צעדים בכיוון!

לתת ולאפשר לעצמך את מרכז הבמה כעת

לתת ולאפשר לעצמך להיות נזקקת

לתת ולאפשר לעצמך לנוח

לתת ולאפשר לעצמך להיעזר

ובעיקר - לתת ולאפשר לעצמך להרגיש שאת טובה וראויה גם במנוחה שלך וגם כשאת מקבלת עזרה בכל תחום או כיוון שהוא.

המון המון מזל טוב יקרה ונחת מהמתוקה הקטנה ומכל אחיה ולימוד מפרה ונעים בהכרת כוחותייך לצד גבולותייך, 

בהכרת הטוב שבך שאינו תלוי בדבר 

ובהכרת רשת התמיכה הקיימת סביבך וניצולה ומימושה המלא בלי מצפון ובלי רגשות אשם ❤

את צריכה להתמקם אחרת

את מצפה שהכל יתפקד מתוקתק

הכלים הכביסות הסדר המצעים הצעצועים

וגם לבשל להרדים מקלחות וכו

וגם לטפל בתינוקת

וגם להצליח לנוח בכל זה

זה לא באמת מסתדר ביחד

אחרי לידה

צריכה להיות הבנה ברורה

התפקיד שלך זה לנוח ולהתאושש ולטפל בתינוקת

כל השאר

- לא אחריות שלך

ומשם

מתחילים לברר מה ההכרחי

ומה עכשיו משחררים

או מורידים רף

או לוקחים עזרה מבחוץ

או משחררים לבעל

אבל בלי להחזיק כל הזמן את האחריות על עצמך בו זמנית אחרת זה לא יעזור כלום

תשחררי את האחריות

ככה נראה בית אחרי לידה

כמו שבהריון יש בטן

אחרי לידה יש ערימות כביסה וכלים שמצטברים ומצעים שלא מוחלפים

ואוכל פשוט פשוט אפילו שג'אנק וחד פעמי במובנה.

ונכון שיש מה שחייבים

אבל אם מצמצמים באמת

זה לא כזה המון

אבל

אני יודעת לא כולן יכולות פשוט לשחרר הכל ולנוח באמת

ולכן יש פתרונות יצירתיים

קשה לך שכשהוא שומר על הילדים יש בלגן?

תאחסני את הצעצועים גבוה

ותוציאי רק כמה נגישים.

תקני מחנות סטוק כזאת ערכות יצירה ומשחק בשקל שיהיה להם תעסוקה

למה שהכרחי- אפשר עזרה חיצונית- שתהיה איתך נערה בזמן ההארוחת ערב וההרדמות. זה ממש מקל. אפילו שרק תחזיק את התינוקת או תעזור עם הגדולים

להכין או לתת לבעל מתכוון להכין כמה מגשי עוף בסיר או בתנור ולהקפיא לפי הכמות שאתם אוכלים כל יום. להכין טחת ליומיים-שלוש סיר גדול עם אורז או קוסקוס או פסטה כתוספת ליומיים

כשהתינוקת ישנה בבוקר את ישנה. נקודה. לא סדר ולא כלום. הבוקר שלך קדוש לעצמך

הבית הוא של השכנים

ולהתרכז במטרה שלך

להבין כמה זה אחרת כשאת תתני לעצמך להתאושש באמת

זה לא רק פיזי

זה גם נפשי!!!!

תשתפי את הבעל בזמן נינוח

בלי טיפת אשמה רק בשיתוף ובהתייעצות משותפת

אל תתקמצני על עזרים מקלים

זה נראה קשה.זה פשוט שינוי גישה ולקיחת אחריות על עצמך

ומנסיון- אני מצליחה לעשות את זה בעיקר בילדים האחרונים ודוקא כשיש הרבה קטנים אחרים בבית  והרבה משימות ובלגן..וזה עדיין אפשרי

מהגננת למלא טופס אבחון להתפתחות הילד, חלק נוסף של השאלון גם אתם כהורים ממלאים.

ןבהתפתחות הילד יתנו לך איבחונים למה שצריך

כן, אנחנו בתהליך עם התפתחות הילד. בינתיים די שללו ADHD, אבל אני לא מבינה בדיוק מה לגבי קושי בויסות, והאם זו אבחנה ומי מאבחן וכו.

זה יכול להיות קושי מרכזי אצל ילד או קושי משני שנלווה לאבחנה ראשית אחרת כגון ADHD.

מה שחשוב זה להבין למה יש לו קושי לווסת את הרגשות שלו וסביב זה יוכלו להתאים לו טיפול 

זה מה שתהיתי...

אז מי יכול לעזור להבין למה יש לו קושי (די משמעותי, נראה) בויסות רגשי? 

המרפאה בעיסוק שללה על הסף ADHD, נשארה לנו עוד פגישה, קצרה יחסית, עם רופא התפתחות, כמה תקוות לתלות בה? 

יש אנשי מקצוע נוספים שכדאי לבקש? ללכת פרטי?

אולי הקושי על בסיס רגשי...

איך סף התסכול שלו?

נפוץ שסף תסכול נמוך מגיע עם קושי בוויסות רגשי

היינו באבחון מרפ"ע דרכם, והיא אמרה לנו די מיד - שהיא יכולה להשתמש באבחון שלו כדי להראות ילד "נורמלי" בן 4.

לקראת הסוף, כן הצליחה לראות שיש לו סף תסכול נמוך, אבל לא היה נשמע ממנה שזה יוצא דופן.

היינו גם באינטייק אצל עוסית, בלעדיו כמובן, וגם היא אמרה שהוא נשמע ילד "אנרגטי" בן 4 והמליצה במקום שאפילו לא נמשיך את התהליך. סרבתי, ולא הסכמתי לבטל תור לרופא התפתחות במעמד הזה. 

נשאר לנו גם רופא התפתחות, אבל אנחנו לא תולים בו תקוות גדולות, ויש עוד קצת זמן... בינתיים הגננת מתלוננת. (גם אנחנו רואים את סף התסכול הנמוך, ובמיוחד במיוחד את החוסר ויסות רגשי. לבהחלט לא רק הגננת)

פשוט אני לא ממש יודעת לאן להמשיך, אחרי שמרפ"ע אמרה שאין שום בעיה וכלום. כי אם כבר משהו חשבתי שמרפ"ע היא הכתובת. אז קצת מנסים להבין מה עוד אפשר לעשות לפני הרופא, אם בכלל...

מרפאה בעיסוק לא יכולה לאבחן קושי רגשי / אי קושי רגשי.

היא יכולה להגיד מה נראה לה מנסיונה עם ילדים אבל זה ממש לא חלק מתחום ההתמחות שלה.

מה שכן, הרבה פעמים קושי בוויסות רגשי מגיע עם קשיי ויסות אחרים כמו ויסות חושי, שמיעתי וכו.

מעניין לבדוק מה הפרופיל הסנסורי של הילד. לעיתים יש לכך השפעה רגשית גם.

אם גם הגננת וגם אתם רואים את הקושי, אין טעם לנסות לשלול, אלא פשוט למצוא מה יעזור.

לקושי בויסות רגשי אין אבחון מסודר ספציפי, אלא זה כחלק מתמונה רגשית של מצבו הרגשי של הילד.

אפשר במקביל לרופא ההתפתחותי לפנות ליועצת מוסמכת לגיל הרך/פסיכולוגית ילדים/ עו"ס קלינית שמתמחה בגיל הרך כדי לדייק את הקושי ולקבל כלים להתמודדות נכונה.

בהצלחה!

עוזר לי מאוד! כי חיפשתי מי הכתובת הבאה לעזרה.

יכול להיות שלא מדובר בקושי רגשי אלא יותר אופי של ילד שמתקשה להסתגל לסיטואציות מסויימות. וזקוק לשילוב של הבנה, הכלה למול גבולות.

אז בתוך הבירור (המצוין) שאת עושה ובודקת,תזכרי שגם זו אופציה...

מרפאה בעיסוק יכולה לעבוד על הארכת טווח התסכול ויצירת חוויות הצלחה, אבל זה תוך כדי עבודה על מטרות אחרות שהילד זקוק להן.

מרפאות בעיסוק לא נותנות מענה רגשי

הייתי ממליצה לך באמת לברר עוד קצת על הפרופיל החושי שלו

ואם אין תוצאות משמעותיות לעבור לבירור רגשי

כגננת ראיתי שהרבה פעמים לילדים החכמים משעמם אז הם משתוללים בלי סוף בגן.

הפתרונות לרוב היו לשים בגן שמשלב גם גדולים יותר (למשל גן 3-4 בגיל 3) ולדאוג להם ליותר יחס ואתגרים.

אני חושבת שאין איבחון רישמי לקושי בויסות רגשי, אבל כדאי לשאול את המרפאה בעיסוק אם היא רואה את הקושי הזה ומה היא מציעה שיעזור.

אבל דווקא לא בטוחה שברמה שמשעמם לו, הגננת אומרת שכל הזמן מתעניין ושואל שאלות.

אבל תודה על הכיוון.

זה לא אומר שהוא מקבל תשובות טובות.

זה בדיוק מה שגורם לתסכול להצטבר.

וגם ההתמודדות החברתית מושפעת מכך.

ילדים בגיל הזה בטוחים שמה שהם חושבים, ככה גם האחרים חושבים.

ואז כשהעולם לא מתנהל לפי מה שהם חושבים שהוא אמור להתנהל, זה יוצר אצלם ניגודיות חזקה ומקשה עליהם.

למשל קחי ילד בן 3-4 מחונן ולא מחונן,

מאחורי הגב שלך תביאי חפץ באחת הידיים ותושיטי קדימה.

תשאלי את שני הילדים באיזה יד החפץ.

50% שהם ידעו.

עכשיו תחזרי על זה עוד הפעם אבל תחליפי יד. ושוב ושוב

הילד המחונן יקלוט את החוקיות הרבה יותר מהר מהילד הלא מחונן ולכן כשהילד הלא מחונן בוחר ביד הלא נכונה, נוצרת שם התנגדות חזקה אצל הילד המחונן. וזה ככה בכל דבר.

נגיד אמא באה לאסוף ילד בסוף היום מהגן, היא אומרת לילד שים מעיל. הילד שואל למה? היא עונה כי יורד גשם.

אח"כ היא אומרת לו תיקח מטריה. הילד שואל למה?

החבר המחונן ששומע את השיחה לא מצליח להכיל את השאלה, כי הוא לא מבין שיש אנשים שחושבים אחרת ממנו ואולי לא מצליחים לחבר בין שני הדברים או שמחברים בצורה אחרת.

או למשל גננת אומרת לעשרה ילדים תתחלקו לשלישיות.

הילדים מתחילים להתחלק, הילד המחונן יאבד את עצמו כי 10 ילדים לא יכולים להתחלק לשלישיות, והגננת לא נתנה לזה פתרון, כי 9 ילדים הצליחו לשתף פעולה עם ההוראה ולהתחיל להסתדר בשלישיות כי הם לא חושבים כמה צעדים קדימה ודווקא הילד המחונן תקוע אי שם.

זה מקיף אותם כל הזמן.

אז לא יודעת אם הבן שלך סובל מתסמיני מחוננות, ואם זה מה שגורם לו לקושי בוויסות רגשי,

אבל זה שהוא שואל שאלות, לא סותר את זה..

לפותחת את יכולה לקרוא על זה.

חשוב לציין שלא כל הילדים המחוננים סובלים מזה, אבל חלק ניכר כן.

ובהחלט רואים השפעה כבר מגיל 4.

אם זה זה, מציעה להשקיע בחוגים מתאימים גם כדי לגרות את הצד השכלי שבו, וגם לחשוף אותו להתמודדות חברתית ורגשית עם ילדים כמוהו.

עברתי אותו דבר עם הבן שלי, ובדיעבד הרבה דברים אפשר היה לעשות אחרת כדי לעזור לו.

אני לא חושבת שעושים אבחון מחוננים בגיל הזה, אפשר מגיל 6.

אבל גם בלי אבחון מקצועי, אם את חושבת שיש פער משמעותי בין הרמה שלו לרמה של ילדים בגילו, כדאי לתת לזה מענה תואם.

יש הפרעה בעיבוד החושי, שכוללת כמה קטגוריות.

קושי בעיבוד חושי אצל ילדים (SPD) | מהי הפרעת ויסות חושי?

בהצלחה ובשורות טובות!

איזה יופי, ישתבח שמו!

המון ברכה ונחת יקרה ❤

סבל מגזים הזויים

צרח רצוף ימים ולילות

התקמצנתי בהתחלה אז מניחה שסביב גיל חודש וחצי חודשיים התחלנו. כשהתמדנו זה עזר פלאים והחליש אותם מאוד

ואיך זה עובד?

נותנים פעם ביום?

אז יש לי עוד שאלה, אם זה לוקח שבועיים להשפיע.

עד איזה גיל זה גזים? שכחתי כבר הכל

על נקודה 3 - רגישות בכתיבה:

רציתי לשתף פה כמה עקרונות שעוזרים לי כשאני כותבת בפורום:

1. לפני שאני שולחת את מה שכתבתי (במיוחד בנושאים רגישים), אני קוראת שוב וחושבת האם הייתי אומרת את הדברים גם בע"פ.

2. כשמישהי כותבת על קושי, אני משתדלת לפתוח קודם כל באמפתיה והבנה של המקום שלה.

3. אם אני חושבת שמישהו צריכה להתנהל אחרת - אני תמיד משתדלת לכתוב על עצמי - מה אני עשיתי במצב דומה, או מה הייתי עושה במקומה, או לכתוב בניסוח של הצעה.

4. אם מישהי כותבת משהו שפוגע בי, אני קודם כל מניחה שהיא נפגעה ולכן יצא לה לא רגיש בחזרה, או שיצא לה ככה בלי כוונה. ומתוך כך אני לא תוקפת בחזרה אלא מנסה להבין את הצד שלה. ואם יש צורך - אני עוברת לאישי, לפעמים שם יותר נכון לברר דברים כאלו.

כמובן לא מדובר פה בכללי כתיבה בפורום, רק עצות טובות שעוזרות לי, ואתן מוזמנות להיעזר בהן…

לק"י

בבקשה לא לפרסם מידע לא אמין.

לפעמים מדובר בביטחון מידע, לפעמים בסתם המצאות מלחיצות.

מה שלא פרסם דובר צה"ל או מישהו רשמי אחר, בבקשה לא לפרסם.

והייתי סופר מרוצה

מקפיצה לך את השרשור האחרון שדובר על המשאבה

ביאמבה פאמפ פרו - הריון ולידה

ואני מרוצה מאוד! .יכולה לשאוב בכל מקום, לאכול ולעשות דברים תוך כדי..

אפילו נהגתי תוך כדי ששאבתי..

אבל המידה לא בדיוק מתאימה לי.

אשמח למכור אותה במחיר מוזל (השתמשתי פם אחת בערך)

*כמובן שאם הבעיה זה לא המידה אחזיר

כי מעולם לא עשיתי, אבל יובש יותר קל לנטרל משומניות, והטיפול העיקרי לטווח ארוך הוא לשתות הרבה מים 

הבעיה היא בעיקר שמתחילים לי קמטים על אף שאני לא ככ מבוגרת . יש לי יובש כללי בגוף, ואני ממש משתדלת לשתות יותר מים. לא שותה קפאין כמעט בכלל.

אולי באמת אנסה את הסבוקלם

לא בטוח שתמצאי בקלות מה שאת מחפשת.

אבל המלצה שלי, אני עזבתי את הטיפולי פנים ובעמי קניתי תכשירים טבעיים מחברות שאני סומכת עליהן, מיכל סבון טבעי ומיכל לוין ושומרת על שגרת טיפוח יומיומית והתוצאות מעולות בנוסף לניקוי הפנים ממש אפשר בבית עם מדבקות לשחורים ופילינג.

ככה שרק אם צריך ניקוי עמוק אפשר ללכת למפגש אחד-שתיים לניקוי רציני אחת ל... המון זמן.

ולשמור כמובן על תזונה נקייה.

ממליצה לך לעשות מעקב ביוץ עם מקלונים.

שתדעי מה המצב...

אם המחזורים שלך מסודרים, את יכולה בגדול לדעת מתי בערך הביוץ שלך.

תלכי 14 יום אחורה ממתי שאת אמורה לקבל את הווסת הבאה, ושם כנראה הביוץ. אבל זאת הערכה גסה. כי אצל כל אישה זה אחרת....

תתחילי לבדוק ממחר או היום אפילו. פעם ביום, ותשמרי את הבדיקות להשוואה.

תמיד יוצאים שני קווים בבדיקת ביוץ. וכשהקו תוצאה מתחיל להתחזק והוא חזק כמו הקו בקרה אז הביוץ יהיה 12-24 שעות אח"כ.

אפשר להיכנס להריון מ3 ימים לפני הביוץ עד יום אח"כ בערך... ככה שיש לכם טווח מסוים.

בעז"ה

קרה לנו

אז אולי כדאי בכל זאת למאת ולחסוך גם במחיר

הפיג'מות האלה בדלתא יקרות ממש בעיניי

אנחנו לובשים אותן המון, אבל הן באמת ביתיות.

אולי כדאי לנסות פוטר

תנסי בקדס, יש להם איזה 70 אחוז הנחה עכשיו

https://www.delta.co.il/boys/pajamas/ld01197_lm93x

זה באמת מה שאני מחפשת, אבל עם הדפס סולידי, משהו כמו צורות גאומטריות.

ניסיתי דרך הקישור שלך לחפש עוד בדלתא, וכל מה שמצאתי הוא עם הדפסים של מותגים או מיקימאוס וכאלו...

ולא ממש פיג'מה.

למשל בדלתא תראי כאן:

https://www.delta.co.il/ldk1918_lm19z

הבעיה שלמשל בדלתא זה כרגע לא זול, 40 שח לפריט, ז"א 80 לסט.

מניחה שאפשר למצוא טובים ביותר זול.

בהרבה אתרים ישראלים אגב, זה נמצא תחת' בגדי בית ספר'. 

גם אני עליתי לא מעט עם סיום ההנקה, כבר כשהתחלתי לדלל את ההנקות ובטח כשהפסקתי לגמרי.

ולא עזר לי שידעתי שזה סיכון והשתדלתי לשמור.

מכירה עוד מלא בסביבתי שאומרות שבסיום ההנקה הן עולות במשקל.

(יחסית לתקציב שלי)

כי בעצם שמתי לב לשינוי רק מזה שבועיים... לא חודש.

לא יודעת אם זה סימן יותר טוב או יותר רע לגבי הבאות...

בטווח של 3 חודשים.

באסה ממש, במיוחד שירדתי כל כך בהריון ובהנקה.

אם כל המטרה שלך זה החתונה אני חושבת שפשוט תנסי להניק כמה שיותר ובמקביל כמובן לשמור על תזונה וכושר לפחות עד החתונה.