פורום הריון ולידה (עמוד 717)

ולא שמתי בארון ייבוש כי לא היה לי

אבל גם היום כשיש לי זה לא נח לשים בו כי זה מרטיב אותי ההרמה של הצלחת (והקלפה שלי מותאמת לנמוכות כמוני 🤭) אז מניחה על מגבת ייעודית לייבוש כלים על השיש

אבל עצת זהב לחודשים מתקדמים טאחרי לידה: חד"פ! מצמצם פלאים את העבודה בגזרה הזו

ובחיים לא הפעלתי אותו. את עושה לי חשק

אבל ממש יוצא נקי? או שאת שוטפת את הכלים בקטנה לפני?

אני לא שוטפת לפני את הכלים, רק מנגבת לכלוך גס

אבל אולי אנסה פעם אחת, נראה איך זה עובד.

תודה!

היתי צריכה לשטוף לפני במים על כלי..ולרווח יחסית וזה היה מסורבל

עם חדש לא עושה כלום שמה כמו שזה (אלא אם מוגזם וטיפה שוטפת)

ויוצא נקי

וממש מהר

בעלי עף עליו ..מרגיש מלך הכלים ב5 דקות עבודה גג

הופך להיות מאוד קשה. ב"ה בעלינוכח עושה את הרב. אבל פיזיותרפיסטית הציעה לי לפתוח את הדלת של הארון שמתחת לכיור ורגל אחת להניח בהגבהה עלתחתית הארון. אמור להוריד לחץ מהגב. 

אגב, דוקא כשהבטן ירדה בסוף היה שוב קל יותר ...

עשיתי תמיד עד הסוף..

אבל אין לי מתקן ייבוש למעלה

תשימי לייבוש על השייש

אני גם עושה בבית כלים

בעיקר מאתגר אותי הגב

מומלץ לשים שרפרף ולשים רגל אחת עליה, זה קצת עוזר.

מידי פעם להחליף צד

וואו תודה שהגבתן!

כתבתי בעצבים מחולצה רטובה וכאבי גב....

תכלס עמדתי בזה בגבורה עוד יום

ואין לנו מקום למדיח. המטבח פיציייי. וברור לנו שבבית שלנו יהיה אבל בנתיים בשכירות.....

בכל מקרה תודה על העידודים והטחפים, באמת נראה לי שאפסיק לקרוע את עצמי להעלות את הכלים למייבש, העיקר שיהיו נקיים.

משתמשים הרבה בחדפ, אין ברירה וזה במקום עוזרת.. אבל עדיין יש סירים קופסאות מסננות וסכום.

איך זה יכול להיות, אם אני לא מבשלת כל יום?

חידה....

רק טיפ שכדאי לנסות ואולי יעזור לכאבי גב-

לפתוח את הארון ורגל אחת להניח על תחתית הארון. כשהרגליים במין מדרגה זה אמור להקל על הגב

מקווה שמובן ושיעזור מעט...

המשך הריון שמח ובריא!

והקופסאות שאני לוקחת לעבודה והקופסאות של הילדים יש לי הרבה פלסטיקים לשטוף

אבל, אני לא תמיד שוטפת כל יום

לפעמים שמה סבון ומים או אקונומיקה ושוכחת חח

שאני הייתי שולחת תילדים למסגרות בבוקר מוקדם ומנצלת את הזמן למשהו זוגי רק שלכם

כמו איזה ספא, טיול על החוף, או לא משנה מה שזה רק אתם

ובערב אולי ארוחת ערב מושקעת מבחוץ 

ביום השני של האפטר אפשר ללכת עם הילדים לאיזה ג'ימבורי או באולינג אולי כדי שיהיה להם נחמד

ובעיני באפטר לנצל כל רגע זה אומר

לתת מקום

גם לפן הזוגי

וגם לפן המשפחתי

עדיף בוקר זוגי כשהילדים במסגרות או בייביסיטר.. ללכת לקפה יחד.. או למקום יפה בחוץ עם נעים..פשוט מרחב לדבר.. או לסדנא זוגית..

ובצהרים- לעושת משהו כיף עם הילדים מגן שעשועים חדש ונחמד יותר מהרגיל או כל דבר

היינו ממש ממש רוצים

בפועל 99 אחוז שזה לא יתאפשר ולכן ביקשתי משהו שמתאים גם איתם...

אז בעיניי תעשו מה שבא לכם שהוא לא אקסטרים 

הם בגיל הזה נהנים מנוכחות ההורים וכל דבר חדש מבחינתם זה וואו מהטיולון

ככה אנחנו עישנו באפטרים כשלא היו מסגרות

וזה היה לא מושלם כי הם ממש הפריעו לפעמים ובכו וכו

ולי יש כן נטיה לומר ששווה להתאמץ ולשלם ולחשוב יצירתי איך כן אפשר למצוא גם זמן זוגי.. אולי בערב אפילו כשישנים

אבל את יודעת מה ישיך לכם

בכל מקרה בגיל קטן היתי בעיקר חושבת מה יעסיק אותם

ויאפשר לנו זמן יותר פנוי

אנחנו עשינו כמה פעמים במשפחה המורחבת משחק באולינג והילדים מאוד נהנו.

נראה לי מגיל 5 כבר אפשר להינות מזה.

קטנים ממש

תלוי מה מזג האוויר, כמובן.

אם מהנה אתכם לראות את הילדים נהנים - אפשר לקחת אותם למשחקייה, ובזמן שהם נהנים לפטפט ביניכם.

אפשר גם ללכת לאכול פיצה ביחד.

ואפשר גם לעשות פעילות זוגית בבית, אחרי שהילדים ישנים: חדר בריחה בקופסה, בנייה של משהו לבית, ציור זוגי וכו'.

אפשר גם לעשות את כל הדברים

בהצלחה ותיהנו!

יש מקומות ממש כיפיים, לכמה שעות עם הילדים.

הם יתעייפו מהמים ויהיה לכם כמה שעות שקט..

יש מקומות שנותנים הנחות משמעותיות למגוייסים

מה שעוזר זה לא להציע מה לעשות, כי תמיד כשאני מציעה אני מקבלת תגובה "זה משעמם!".

אז אני מחלקת את הזמן. יש זמנים שבהם אני פנויה, ואפשר לשחק איתי. ובזמנים שלו, כל אחד מעסיק את עצמו. אומרים שמשעמם? מצויין, להשתעמם זה טוב.

מסתובבים סביבי כמו סביבון ואומרים שמשעמם? אני מחזירה את האחריות אליהם. משעמם לך? אתה מוזמן למצוא מה לעשות. יש בבית שלנו משחקים, יצירות וכו'. מוזמן לעשות מה שתרצה.

ממשיך להסתובב כמו סביבון? אין בעיה, אבל בחדר.

לגבי דברים ספציפיים-

בן ה6 שלי מאוד אוהב להרכיב לגו, זה מעסיק אותו שעות.

שאר הדברים בהתאם למצב רוח, מגנטים, כלי עבודה, דפי צביעה, גזירה והדבקה, משחקי דימיון עם אח שלו

זה החיים שלה והיא צריכה למצוא את הדרך והתעסוקות שמעניינות אותה.

ברגע שזה יישב אצלך טוב טוב זה יעבור גם אליה.. ואת פחות ופחות תשמעי משעמם לי. 

אני קודם כול "החלפתי לה את הדיסק" - אמרתי לה שבמקום לומר משעמם לי שתאמר: "מה אני יכולה לעשות בבית?" זה כבר מכוון לעשייה ולא ולפסיביות, שאחרים צריכים לדאוג לה...

שלב שני - הכנו ביחד רשימה של דברים שהיא יכולה לעשות כשמשעמם, היא חשבה לבד על רעיונות. (כמו להכין יצירה מהארון של אמא או להכין אוכל פשוט לארוחת ערב)

שלב שלישי - אני מותירה את זה באחריותה. אני לא לשכת התעסוקה, ואני סומכת עליה שתמצא לבד במה להתעסק. זה גם נותן לה תחטשה של עצמאות וגם משחרר אותי מאשמה.

לא תמיד זה עובד, אני מודה... אבל זה הכיוון בגדול.

בהצלחה גם לכם...

אצלנו חברות אחהצ ממש עוזר..

גיל 6 זה גיל שקשה להביא את עצמך לעשייה שבאמת תביא סיפוק,

לכן בגילאים האלו אני לוקחת את הילד לזמן איכות שהו מדברים על כל מיני דברים וגם על השינויים של הגיל ושמתפתחת האישיות ולא תמיד מה שלאחרים מתאים, אז מתאים גם לי.

ומפה מכוונת כל ילד מה התעסוקות והכיוונים שהוא אוהב וגם מנסה למשוך לכיווני עניין נוספים כי הם כמו ספוג, מה שנותנים להם הם קולטים.

לנו יש בבית חוברות בסגנון של לימוד ציור לפי שחבים, קיפולי נייר, פיסול בפלסטלינה, גואש, חרוזי גיהוץ, ערכות תפירה ואריגה, שיבוץ יהלומים.. כל הכיוון הזה.

בנוסף מציעה ספרים, לוקחת לספריה לעיתים קרובות והם בוחרים ספרים אז זה מעסיק אותם,

יש ערכות מדעים, אלקטרוניקה. יש לנו סט של המדען הצעיר שאפשר לעשות לבד.

אפשר להציע אפייה ועוד נושאים לפי מה שמדבר אליה.

הרבה דברים בהתחלה צריך תיווך ולקנות חומרים ולהדפיס או לרכוש חוברת הוראות, ואז זה מעסיק לבד וזה יכול לשמש לשאר האחים כשיגדלו.

מכל זה בונים רשימה של תעסוקות ממגוון קטגוריות. כולל ספורט ועשיה בבית.

כל פעם שמשעמם בוחרים תעסוקה.

עצם היחס לפעילות ולחווית הלמידה, מדרבנת את הילדים להתמיד ולהתפתח.

יש לכם זמן שאת כן יושבת איתה על דברים ולא עסוקה בקטנים?

אם כן אפשר לומר לה כרגע את מחפשת עשייה שמעניינת אותך, בשעה איקס, אני אתפנה אלייך ונחשוב יחד מה עוד נרצה לעשות. אם לא, אז זה ממש חשוב להקדיש זמנים בנפרד רק לגדולים ולא לצלול לתוך הטיפול האינטנסיבי סביב הקטנים.

ארוחת ערב מה שאת מסכימה לה לבד

נגיד טוסט ולהכין לעצמה לשתות וכאלה

זה כבר לעצמו חצי שעה להכין ועוד חצי שעה לאכול;)

אפשר לתת לה להדבר עם חברה/סבתא/דודה עד חצי שעה אם זה מתאים

לעשות משימות של הבית-תכיני בגדים לכביסה ושהיא תכניס, להוציא ולתלות כביסה/להכניס למייבש, לטאטא את הבית, להכין את הכלים לשטיפת כלים(בלי ממש לשטוף רק שתנקה לך אותם מהלכלוכים/לארגן כלים במדיח)

מידי...

אבל שוב תודה!

חרוזי גיהוץ עם דפי דוגמה- לוקח שעותתת

טושטושים במקום לורדים

אצלי יש ארון יצירות - ארון בהישג יד עם דפים, פלסטלינה,  חוברות צביעה / יצירה/ צבעים/ מדבקות

שאפשר להשתמש בו חופשי והוא באחריות הילדות.  גם הסדר שלו.

הילדים שלי נהנים ממה שיש אבל מרגיש לי עלוב.

אצלנו יש -

לורדים

צבעים

צבעי קרש כאלה שטובלים במים

צבעי מים

גואש בקטנה כשאני במוזה

מדבקות אבל לא מידי מעניינות

מספריים שהם מאוד אוהבים לגזור

פלסטלינה או ברבצק עם מערוכים וצורות

חוברות עבודה

זהו בגדול

ערימת עיתונים לגזירה רץ אצלינו

חרוזי גיהוץ

קניתי לבנות רקמה פשוטה כזו עם חוטי צמר (גילאי 6-8) בהתחלה צריך ללמד אותן ולשבת קצת, עכשיו הן כבר משחילות לבד במחט ומסתדרות מעולה!

מחוררים של צורות, סלוטייפ, מהדק

דבק חשמל, מקלות ארטיק, מנקי מקטרות, לבד, עיניים זזות ליצירות מומצאות 🤭

תודה! נשמע מעולה!

אצלי יותר קטנים.. אבל מה הקטע של הדבק חשמל הזה?

הבן שלי על שבוע חוזר עם יצירות עם דבק חשמל😂

לא הכרתי את הדבר הזה

יש בהכל בשקל גלילים עם נצנצים צבעוניים...

ילדים נורא אוהבים את זה

זה כיף

והוא באמת מאוד אוהב את זה.

נקנה בעז"ה

עזרת ממש! תודה!!

יש לה ערכה מקצועית להכנת צמידים זה מעסיק אותה מלא

חרוזי גיהוץ

ציור עם צבעי מים/ סתם רישום עם עיפרון

קוראת ספרים

קוראת עיתון אותיות

סבתא שלה מלמדת אותה סריגה בחוטי טריקו אז מתאמנת על זה

כותבת ביומן שלה

ממציאה תנועות ריקוד לשירים שהיא אוהבת

מקליטה פודקסטים (המצאה שלה חחחחח או שהיא מקריאה סיפור אמיתי או שהיא ממציאה מעצמה מה נחמד שאפשר אחר כך להשמיע לאחים הקטנים לפני השינה).

מצלמת סרטונים (איך להכין משהו/יום בחיי עם דיבוב סתם לעצמה) ועורכת אותם.

חוץ מזה יש לה כל מיני ערכות של יצירות שקיבלה פעם ואחת ל פותחת ועושה.

כמה פעמים ראיתי אצל הילדים שלי שהם אומרים 'משעמם לי' אבל בעצם מחפשים משהו אחר - רעבים, רוצים זמן איתי, וכדו'. ואז כל הרעיונות שהייתי להם לעשות נפסלו, כי זה לא באמת מה שהם רצו.

אני לימדתי אותם שיש כל מיני סוגים של 'משעמם לי'. יש משעמם לי שאני רעב, יש משעמם לי דמתחשק חי משהו קטן לאכול, יש משעמם לי שאני רוצה שתעשי איתי משהו, יש משעמם לי שאני רוצה לשחק ואין לי עם מי, יש משעמם לי שאני לא יודע מה לעשות.

אז קודם כל אנחנו מנסים להבין איזה 'משעמם לי' זה הפעם.

ואם זה באמת משעמם לי שאני לא יודע מה לעשות, אז אני יכולה לעזור לחשוב על רעיונות, אבל בסוף האחריות היא על הילד. לפעמים הרעיון שאני מציעה לו זה שנביא דף ונכתוב כל מיני דברים שהוא אוהב לעשות, ואז זה יוכל לשמש אותנו גם ב'משעמם לי' הבא שהוא לא ידע מה לעשות.

הילדים פורחים עם רעיונות משלהם ואני לא מעסיקה אותם

רעינות  - יצירות למיניהן / פליימוביל/ פאזלים / בובות פרווה/ בובות של בנות כאלה כמו עם עגלה 

יש להם תיבה כזו גדולה לכל אחד עם משחקים והם מפתחים ממש יפה את הדמיון לבד ועושים חיבורים מאוד מעניינים 

גם כשמציעה לה למצוא לעצמה תעסוקה וגם כשמציעה לה- שום דבר לא מוצא חן בעיניה, כנראה כמו ש @בארץ אהבתי כתבה, יש כל מיני סוגי שיעמום... אבל מה שהיא כן רוצה לעשות זה דברים שבד"כ אנ ילא ממש מאפשרת- גואש, פלסטלינה וכו'- גם כי זה נורא מלכלך ואין לי סבלנות לשבת איתם, וגם כי הקטנה מכניסה לפה...

אנ ימרגישה שהיא קצת בודקת גבולות עם בהרבה תחומים, וגם בזה. היא רוצה בכוונה דברים שאני לא מרשה כדי לראות איך אגיב... גם באוכל זה ככה... אבל זה נושא אחר.

@מתואמת באמת אתמול עשיתי איתה רשימה מה אפשר לעשות כשמשעמם- והכל היה הצעות שלה. ברגע האמת זה לא מספיק מעניין אותה.

בכללי היא מאד יצירתית ויש לה ידיים טובות, אבל אין לי פנאי וסבלנות לאפשר לה יותר מידי בתחום... אם היא היתה אוספת אחריה, ניחא. אבל כשהכל נשאר לי והיא חוטפת עצבים כשאני רק מבקשת שתאסוף- זה מוריד לי את החשק. (זה גם קשור לכך שהשפעת הריטלין נגמרת בשעה הזו ובלי קשר מצריכה ממני הרבה אורך רוח)

@באורות החברות שלה לא גרות קרוב לכאן. היא כן משחקת עם האחים שלה כשהם פנויים, אבל לא תמיד יש להם חשק. וגם גינה עכשיו לא מתאים כי ממש קר...

@אמאשוני ממש מתחברת למה שכתבת על הפניות אליה. פשוט אין לי כבר סבלנות. זו ילדה שדורשת ה-מו-ן ובאיזשהוא שלב כבר נגמר לי... לפעמים עוד לפני שהיא מתחילה להתלונן...

אני באמת צריכה לתת לה יותר זמן איכות שלא קשור לכל התורים שיש לה כל שני וחמישי... (כשיש לה תור לרופא אני עושה מזה כבר יום כיף, אבל נראה לי שהיא צריכה יום בלי סיבה, סתם כך...)

ציור לפי שלבים וקיפולי נייר נראה לי ממש מתאים! וגם ספורט- את זה כןולנו עושים פעם בשבוע בערך... והלוואי שהיה לי אומץ לתת לה לרקום- בגן היא עושה את זה מצוין!

@בשורות משמחות לא תמיד יש לה חשק לעשות עבודות בית. כשהיא עושה- היא אלופה בזה! וכשהיא לא רוצה זה סתם עילה לויכוחים...

@משמעת עצמית אם החומרי יצירה היו בהישג ידם של הילדים שלי- אוי ואבוי איך הבית שלי היה נראה... בד"כ אני מביאה רק בהשגחתי.

עכשיו למשל הגדולה עושה "חוג" לקטנים ומלמדת אותם להכין סימניה כמו שהיא למדה בביה"ס- וכולםן נהנים. (במיוחד אני שלא חייבת לשבת איתם)

תודה גם למי שלא תייגתי! אין עליכן! 

אחרי שאני קוראת כאן אני מבינה שגם אני צריכה יותר סבלנות, אין איך לברוח מזה... וגם לתת לה יותר אחריות ואפשרויות תעסוקה.

איפה קונים ערכת רקמה?

בכנות, שאת צריכה להכיר בכך שעברת שלב בהורות.

היא כבר לא ילדה קטנה, ולשחק עם האחים הקטנים יכול להיות נחמד אבל גם לעורר טריגרים ולאבד עניין.

אני מבינה שכל הטיפולים והדברים שאת לוקחת אותה זה מעמיס ממש.

אם בדרך אל וחזור את מתייחסת אליה ולוקחת אותה ליום כיף, לא הייתי מעמיסה עוד זמן,

אלא חושבת איך לקלוע יותר עם הזמן שכן יש לכן יחד שהיא תרגיש שממש רואים אותה בזמן הזה.

לגבי תעסוקות, כמה עוד תצליחי למשוך בלי לתת לה תעסוקות של גדולים יותר?

נכון זה מלכלך, וזה מוציא מהדעת שהם לא מסדרים אחריהם, וזה גם מסביר מאוד למה היא נמשכת למחשב.

אבל אין מנוס. אז תצליחי למשוך בכח עוד כמה חודשים, ומה אז?

היא עולה לא'? אם כן אז בכלל זה הזמן לאפשר לה.

אולי לא בימים גשומים או קרים במיוחד,

אבל תנסי לחשוב מה אפשר לתת לה יחסית בחופשיות ושאפשר בקלות יחסית לשאוב או לטאטא.

למשל צבעי ידיים על משטח קרמיקה, גואש במרפסת עם בגדים שאפשר ללכלך (אנחנו מנקים שם פעם בשבוע ביום שישי ובהחלט יש מה לנקות..)

נשמע שהיא מסוג הילדים שצריכים להרגיש עם הידיים. להרגיש בגדול, בצבעים עזים. להרגיש שמשהו קרה עם התעסוקה.

טיפ מעולה זה להסתובב סביב בית דפוס ולחפש ערימות של פלקטים 70*100 אוספים ערימה מכובדת ואפשר להוציא לילדים בכמויות.

אנחנו משתמשים בזה המון ליצירות. יש לילדים מרחב להתפרע, לכתוב ולצייר בגדול עם גואש.

זה ממש נותן להם סיפוק ומבדיל אותם מהקטנים.

אני חושבת שכדאי לייחד זמן בשבילה כשהיא חוזרת מהגן ולא לחכות לערב, כדי שהיא קודם תקבל את מנת הצומי היומית שלה.

אפשר לספר לה סיפור ואז לעשות יצירה או פעילות כלשהי בעקבות הסיפור.

את יצירתית בטוח תצליחי לאלתר משהו.

וגם אם קשה לך איתה, אני חושבת שאפשר לאפשר לה מחשב. לא כל היום, אבל כן כמה זמן שאת צריכה שקט ממנה כדי להחזיק את היום. יש ילדים שזקוקים לזה יותר ופחות יודעים להעסיק את עצמם.

לא הייתי נמנעת מזה בכל מחיר.

דווקא כשהיא תגדל עוד קצת היא תהיה יותר עצמאית מחוץ לבית ותוכלי לשלוח אותה למכולת או להביא דואר או לחפש קרטונים ליד המכולת ולעדות מזה יצירה.. יש לי כל מיני יעדים לשלוח אליהם ילדים משועממים שיציאה החוצה לא תזיק להם..

אבל כרגע היא עוד קטנה בשביל זה אז צריך להעסיק אותה בבית.

תגידי, מה עם טטריס ומשחקים אלקטרוניים, בא בחשבון?

עוד כיוון זה לתת לה לגדל צמחים בגינה ולקשט את הגינה שלה.

בת ה6 שלי עכשיו מגדלת בצל. וזה חמוד כמה היא משקיעה במסביב.

כתבת שהיא רוצה גואש ופלסטלינה שאת לא מאפשרת -

אז תדעי שממש מבינה אותך, זה קשה הבלגן והלכלוך והלסדר אחכ.

אבל מנסיוני הקטן (קטן הרבה יותר משלך ועם ילדים בגילאים קטנים יותר, אז קחי מה שמתאים ממה שאני כותבת), בהתחלה באמת לא קניתי ולא אפשרתי, עד שהגיע הילד שהבנתי שאם לא אתן לו את זה, אז או שהוא יהיה הפוך, או שאנחנו נלך לריפוי בעיסוק, אז כבר עדיף להתחיל בבית.. ולמדתי לשחרר. למדתי לשים אותו לשחק ליד הברז (ולהחליף חולצה אחרי חצי שעת משחק בשקט), לתת לעשות פלסטלינה (ולהחזיק חזק שאחכ היא נדבקת לנעליים), לשחק בבצק קינטי (פחות מתפזר מחול קינטי ויותר מעסיק אותם לדעתי), לגואש עוד לא הגעתי, אבל צבעי מים, פנדה, חרוזים (קטנים יכולים להשחיל על מנקי מקטרות) וקונה בשבילם חרוזים לא עגולים שמתגלגלים אלא צורות אחרות, גזירות שונות, לקרוע ניירות, להדביק קרפים.. קליי, פסיפס, פייטים, רקמה וחרוזי גיהוץ אולי גם יכולים להתאים לגיל של הבת שלך. משתדלת לאסוף איתם/לדרבן אותם לאסוף (בעיקר בשביל החינוך ובשביל שאני לא אתעצבן שרק אני אוספת..) אבל בפועל לרוב אוספת בעצמי.

ועוד משהו לגבי הלסדר אחכ - בתכלס היא קטנה. רק היום אני מבינה כמה ההורים שלי אפשרו לי להתנסות באפיה במטבח בשקט ולפתח את היכולות (בלי להתייחס גם לגבורה שלהם להחמיא על כל יצירה הכנתי ולומר שהיא טעימה גם כשלא באמת) - בעיקר מהצד של הארגון ושטיפת כלים. כשהייתי מסיימת זוכרת את עצמי שהתעייפתי ורק רציתי לגמור והלשטוף כלים ולגמור לארגן את המטבח לא הייתי מסוגלת לזה באותו רגע (והם לא העירו לי על זה, אחרת זה היה בטח גורם לי לחשוב פעמיים לפני ההתנסות הבאה)

פעם קראתי משהו שלקחתי איתי,

צריך לדעת פשוט להשתעמם.

מותר לפעמים לשבת בלי לעשות כלום,

וזה נהדר לדעת לעשות את זה בכל גיל,

לכן זה טוב כבר מגיל קטן ללמד את הילדים להשתעמם.

זה לימוד חשוב שנותן הרבה בחיים- בזמנים של המתנה ( לאוטובוס או ללידה, לא משנה בדיוק מה גודל ההמתנה)

לדעת שלא תמיד חייבים לעשות משהו.

הזכרת את המחשב.

ממה שאני אולי מבינה יש לכם זמן מוגדר שבו מותר מחשב. ואח"כ לא. הבנתי נכון?

אם כן אז א. אשריכם.

ב. למחשב יש נטייה לכבות את המח. אחריו קצת קשה לחזור לתעסוקה עצמית.

אולי אפשר להעביר את זמן המחשב יותר לערב. ואז המשעמם לי יגיע כבר לקראת ארוחת ערב.

מזכיר לי אותי בתחילת הריון, נורא קשה ואין כח לכלום, במיוחד לא לעבודה שמאוד אהבתי... בדרך לעבודה הייתי עוצרת לנוח על ספסל (הליכה של כמה דקות, לא הרבה), הייתי גמורה כל היום וכל הלילה וזה עבר, ושכחתי כמה קשה זה היה עד שקראתי אותך, גם לך זה יעבור ובעזרת ה' תשכחי...

מתי זה עובר?

אוךףלי שאדע שיש לזה יעד יעזור לי יותר. פשוט מרגישה שאני לא מכירה את עצמי.. קשוח לי ממששש

אבל בסביבות סוף השליש הראשון.

קחי לך ימי מחלה! תורידי ציפיות מעצמך, תרבצי על הספה ותנוחי, באמת אין לך אנרגיות, זה לא דמיון שלך, זאת המציאות. שוב חיבוק זה ממש קשוח תחילת הריון

מאמצת את זה

תודה❤️

ממליצה על איזי ווקר או אינפנטי רויאל. הם כמעט אותו הדבר מכל בחינה. מתקפלים קטן קלילים ונוחים. הם טובים אבל לא מסיביים, אם משמעותי לך מבחינת חוזק.

נראה לי שלפחות הרויאל לא מאד יקר גם. אבל שווה בכל מקרה לבדוק יד 2

להמלצה על איזי ווקר

ממש עושה את העבודה

קל מאוד אבל יציב

היגוי ממש נח ומתקפל לקטן

ממש מרוצה 

1500 שח. זה המחיר?

זכרתי שהוא מהיותר זולים משום מה

אבל לדעתי הוא יותר בסביבות ה1000

אני לא מומחית כי מעולם לא קונה בחנויות כמעט כלום חח הכל ביד 2 בפייסבוק בווצאפ וכו

הלידה הזאת התחדשתי בהכל בערך ללא עלות כמעט

מטחברת טרמפולינה אמבטיה טיולון סלקל(250) וכו

הכל למסירה..חוץ מסלקל חדש חדש ב250 ממישהי שמכרה.

אפילו לא עלה על דעתי לחפש ביד 2...

נשמע שווה ממש!!

עם 2 הצבעים

אני לא רואה שמוכרים אותו יותר

זה היה לפני 5וחצי שנים, ממש כשהוא רק יצא

אני רואה שעכשיו העלו

לאורך זמן אולי שונות

ועדיין אם הפער גדול במחיר יכל להיות בהחלט שמשתלם

אני לא מכירה טיולוניםהאמת 

היה לי אחד כזה. הם שווים פחות באמת אבל אפשרי.

אם קוה יקר ממליצה לך לקנות מזרנית- תקחי בחשבון שזה גיל שהעגלה מתלכלכת פי מאה מהעגלה הכבדה הראשונה.

ומנסיון מר שלי לא לקנות יקר. זה מיטנף. זה לא מוצר שכיף להעביר מילד לילד. עדיף לקנות משהו שבלי כאגי לב תזרקי..

ואם יקר אז אך ורק משהו שכביס כולו. כולו. 

שרשורים דומים בעבר.

שאלה בקשר לביוץ..ממש מוזר לי אשמח לעזרה - הריון ולידה

אין לי הפרשות לפני ביוץ - הריון ולידה

האמת שסבא שלי ניפטר לא ציפיתי.

ואכן לא היו הפתעות היא לא אמרה כלום..

להשתתף בצער על פטירת סבא זה עניין של מנטליות. כמו שיש כאלו שחובה אצלם להתקשר לאחל שנה טובה ויש כאלו שלא. זה סוג של נימוס מחייב, אבל במנטליות מסויימת. אם חמותך לא שייכת למנטליות הזו, היא בכלל לא חושבת על הרעיון להתקשר. יכול להיות שזה בגלל לא עולה בדעתה כאופציה.

לעומת זאת,

להתקשר לומר תודה על מתנה זה בייסיק בלי קשר למנטליות.

לק"י

סבתא של בעלי נפטרה לא מזמן, ואין לי מושג אם אבא שלי התקשר או שלח הודעת ניחומים.

לא חושבת שזה נורא.

להתקשר לנחם על סבא סבתא זה לא בסיסי בעיניי, אני לא רואה סביבי שבהכרח עושים את זה.

אבל טוב שאני קוראת בפורום, כשאהיה חמות אדע שזה משהו מצופה 😅

יכל להיות שהיה ראוי ונחמד ונכון יותר מצידה להתקשר להשתתף בצערכם

אבל יתכן ופספסה את זה..לא יודעת מאיהז סיבה ..

אבל בטוח לא מכוונה רעה

מה יעזור לך להתחפר בכעס הזה?

למה להלביש עליה סיפור לשא קרה?

היא היתה עמוסה או טרודה או מהשו אחר

מה יצא לך מלהמישך ללהות את הכעס?

הגיוני שנפגעת

תני לעצמך חיבוק והסנה

אבל קחי אוויר ותמשיכי הלאה ..

לסבך קשרים משפחתיים לא באמת יצור מהשו טוב

וגם להפריד..קנו לכם ארון? כל הכבוד להם זה השקעה לא מובנת מאליה

ורק מחזק למה מיותר להחליט שהיא אדם רע או משהו כזה

טעתה.. אבל לא מעבר

אולי חמי וחמותי התקשרו להוריי כדי לנחם אותם. אולי-אולי גם הגיעו בפועל לנחם.

אבל לא התקשרו אליי במיוחד, כי אני לא האבלה פה, בסופו של דבר... רק בפעם הבאה שנפגשנו הביעו צער.

וגם חמי וחמותי קונים לנו הרבה דברים, לפעמים שואלים אותנו מראש מה נרצה ולפעמים מפתיעים אותנו. זה נקרא הורים מושלמים

מציעה לעבד את התחושות בתוכך, למה זה כואב, מה את מרגישה מול זה, מה היית רוצה שיהיה.

בעצם שורש הכאב הוא כי היית רוצה נניח להרגיש שאכפת לה, שאת משמעותית, שהיא רואה אותך

ונשמע שמכל מיני סיטואציות החויה הפנימית שלך (ותמיד זו חוויה

שחווינו בעבר בסיטואציות דומות עם אנשים אחרים, עד שבע"ה נרפא אותה) היא שלא מספיק רואים אותך או כל דבר דומה.

אחרי שתתני לעצמך חיבוק ומקום, תראי מה נכון לך לעשות,

מלב נקי ופנוי יותר, ויחד עם זה בלי להתעלם מהמצב.

אולי להגיד לבעלך שהוא זה שיהיה בקשר איתה לגבי הארון

ואולי לשתף אותו או אותה שנפגעת שהיא לא התייחסה לעניין

אולי להחליט לקחת כמה צעדים אחורה בקשר ביניכן

אולי דווקא לשתף אותה בכנות בתחושות שלך

כשאנחנו יודעים לעבוד ולעבד עם הרגשות שלנו, ולאפשר ללב שלנו

להיות נקי ונינוח בלי ההצפה פשוט לנו לראות מה הדבר שנכון לנו עכשיו,

ואת זו שיודעת ומרגישה הכי טוב מה נכון לך.

קנו לכם ארון?

מתקשרים להגיד תודה וגם בעלך יכולהיות זה שמתקשר ואומר תודה בשם שניכם וזה הכל.

אל תעשי חישובים של אחרים, זה מה שאני חושבת 🤷‍♀️

מסכימה איתך שזה ממש לא רגיש או מתחשב שהיא לא התקשרה/שלחה הודעה.

בוודאי שהייתי מצפה, מינימום טלפון אולי אולי מסתפקת בהודעה.

בכל מקרה, כשסבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים 3 מתוך 4 מחותנים הגיעו ללוויה, שעה נסיעה. המחותנים הרביעים לא הגיעו כי נסיעה של שעתיים פלוס.

וכמובן שהגיעו אחכ גם לשבעה, ותאמו איתי שאדע שמגיעים.

מצד שני, לא הייתי "שוברת את הכלים", הייתי מתאכזבת לעצמי וממשיכה כרגיל, כולל לשלוח הודעת תודה על מתנה שקנו לי...

חמותי מתקשרת על כל פיפס,

ואני שונאתתת את השיחות האלה.

ממש לא הייתי רוצה שתתקשר לנחם אותי/ ההורים.

זה כנראה באמת עניין של מנטליות

זה ממש לא משנה מה נהוג ומה מקובל,

את נפגעת שהיא לא התקשרה?

מי מפסיד מזה? רק את!

אפשר פשוט לבנות את הקשר.

חסר לך השותפות שלה באבל?

תשלחי לה הודעה בסגנון כזה- "שלום וברכה, מה שלומך?

בטח שמעת שסבא שלי נפטר?הוא היה דמות כל כך מיוחדת, רציתי לשתף אותך בכמה סיפורים 

ולגבי הארון ברור להתקשר להגיד תודה. אין קשר בין הדברים לדעתי

ברור לי שזה עניין של מנטליות.. 

אבל פשוט במקרים אחרים של כלה/חתן שסבא סבתא שלהם נפטרו היא כן התקשרה ודאגה לנסוע לניחום אבלים ואפילו התקשרה אליי אז בשביל לשאול מה מביאים כשהולכים לנחם.. 

אז יש לה את זה.. כנראה פשוט תלוי למי. 

ולגבי הסברה שהיא לא ידעה בזמן, ידעה למחרת ההלוויה. 

כמובן שבע"ה אתקשר לומר תודה על הארון כשנקבל אותו. פשוט זה ישב לי על הלב.. 

ובעיניי זה מרחיק. 

תודה על התגובות ועל הנירמול.. 

זה באמת נשמע אחרת.

שולחת לך חיבוק🤗

גם על היחס שלה וגם על פטירת הסבא. זה תמיד כל כך קשה💕

של מעצבות שמקבלות תמונות, אם רוצים גם אפשר לתת להן לבחור מספר מסוים מתוך כל התמונות, מסדרות, מעצבות לך אלבום ושולחות להדפסה.

כמובן זה בתשלום אבל חוסך הרבה כאבי ראש

בס״ד

זה מה שאני סוג של עושה עכשיו 🙂

בס״ד

אני עובדת עם משהי על האלבומים שלי 🙂

אבל אם אלבומי ה-AI באמת טובים זה יכול לחסוך לי הרבה.

מלאכותית.

תמיד יש תמונות שיותר נוגעות ללב ואותן רוצה להגדיל... אבל נכון שהצטברו אצלי המוןןןן תמונות...

לא שמעתי על האפשרות הזו עד עכשיו, אז מסתבר שגם לא ניסיתי (וגם לי יש תמונות של כמה שנים שצריך לטפל בהן...)

היה נשמע לי מלהיב אבל בפועל זה היה נראה הרבה פחות.

את צריכה להעלות את התמונות ואז זה מסדר אותם.

לא זוכרת אם צריך להעלות לפי סדר מסוים אבל בכל מקרה הקושי העיקרי שלי זה לברור את התמונות וזה הוא לא עושה...

מסייגת שזה היה לפני כמה חודשים אז אולי דברים השתכללו מאז.

לפי תאריכים, כך שלא בטוח לגבי הלהעלות לפי סדר מסוים...  אולי זה השתפר מאז? והיא אפילו יכולה לבחור את התמונות הטובות ביותר, אלא אם כן מסמנים את האופציה להשתמש בכל התמונות…

למרות שאצלי זה עדיין לא יעזור.

אני מחכה שיהיה אפשר להעלות את כל התמונות בגלריה ושפשוט יצא מזה אלבום מהמם😆🙈

אבל ממה שאני מבינה זה בדיוק מה שנם מציעים… נכנסת לאתרים שלהם לראות?

תגידי מה בא לך שיהיה

בכנות ופתיחות ורגישות

בא לך דייט זוגי לפני? בא לך להתכרבל קצת? תגידי

תמשכי קצת

אני מבינה שמגיע היום הזה ואתה כבר להוט וכו'

אבל אצלך זה כנראה לא עובד ככה, (אגב זה אחד ההבדלים בין גברים לנשים)

אז בא ננסה לחשוב יחד מה אפשר לעשות כדי שגם לי יהיה נעים כל הקטע לפני 

כי זה עלול לפגוע

פשוט לשתף שבערב מקווה אני זקוקה שיהיה גם ערב זוגי..או התקרבות הדרגתית.. או ארוחת ערב לפני. וכו

לומר מה כן

רק על עצמך

ואם הוא יגיד שקשה לו ככה אז נכון גם להקשיב ולדבר ולמצוא מקום באמצע

פשוט זה השיח הזה שמבאס אותי

בפועל אנחנו מתואמים וכיף ביחד

אבל צורת הביטוי של ההתרגשות לפני כן מרגישה לי התרגשות "ילדותית" כזה מלא בדיחות סביב זה וזה נכנס לנושא שיחה בכל משפט שני 

האופי של השיחות ביום של המקוה ששוב ושוב מגיעות למקום מיני עושות לי לא נעים. אני רוצה להגיע לערב הזה בלי להרגיש את הלחץ למפגש הגופני וזה מה גורם לי ללחץ. אני אשמח ממש אם זה לא יופיע הרבה ואפילו בכלל בשיחות ביננו.

ותגידי לו מה כן נעים לך לשמוע. או איזה דברים שהוא עושה גורמים לך לרצות אותו קרוב ומהר (מסוג משהו נחמד לאכול, לקנות פרחים או משהו מתוק מפנק, לרוקן את הכיור במטבח).

ובסבלנות. לפעמים לוקח להתנהלות חדשה זמן להתבסס, לא להתבאס עליו, למחול...

שהוא מנסה לפלרטט

הגיוני לרצות לפלרטט עם האישה

בעיניי זה לא ילדותי בכלל וגם חשוב שיש שיח מיני

ומידה

רק שבעיניי, השאלה היע מה השיח הזה מעלה בך

חטיפי אנרגיה

גרנולה עם יוגורט

כרבולית

גרביים מחממות

וגם בשופרסל אונליין

לכן חשבתי ממקומות שאפשר להחליף

למרות שנשות מגוייסים אין הרבה זמן להחליף... אבל אולי עדיף בכל מקרה. משהו כמו פוקס הום. אבדוק, תודה על הכיוון🙃

השאלה אחרי כמה זמן עוד אפשר.

אפשר גם כל דבר קנוי אחר

סושי

פלאפל

... 

חלק מהמשפחות פה גדולות אז מגש לא יספיק,

ושני מגשים כבר יקר לתקציב..

תודה🙃

לק"י

רוגלך

יוגורט

גרנולה

רעיון טוב

אבל הביאו בבוקר?

נשים עובדות מן הסתם

אולי בתור ארוחת ערב כשחושבים על זה 

כל הכבוד שאתם עדיין על זה!

ומתחברת לרעיון של משחק/ יצירה לילדים ממקס סטוק או כוס לקפה עם שוקולדים קנויים או משהו כזה..

בדלתא יש מבצע כרבולית ב39.9

כמובן אפשר להחליף

של גרפילד. חמוד ממש

נגיד גלידוניות קנויות או שוקולד.

לא יודעת אם רוב המשפחות עושות שבת לבד בבית (נראה תלוי גיל הילדים)

מי שכן, זה ממש משמח פינוק לשבת.

גם אם עשיתם כבר משהו דומה, כל שבת מחדש זאת התמודדות חדשה וכל שבת כיף לנשנש משהו טעים..

וממש מרגש שאתם עדיין חושבים איך לשמח! ממש לא מובן מאליו..

התרגשתי, אשריכם!

בכל מקרה אני חושבת שמשהו טעים תמיד כיף לקבל😅 בע"ה בשבוע הבא תהיה עוגה או מאפים אז הפעם מחפשת משהו אחר..

ותודה על הפרגון!🙂

לא יודעת אם כבר הציעו, לא עקבתי אחרי הכל🙈

ספלים לקפה/תה עם שוקולדים

עוגה לשבת

אנחנו בכל מקרה לא נוגעים בציבור

וככה ההלכה

אז אתם מקפידים וזה זכות גדולה...

אבל בעלי אמר לי

בתחילת נישואינו מתישהו

איך הוא זוכר שהזוג היחיד שהראה חיבה בציבור בסביבת ילדותו, זה היה הזוג היחיד שהתגרש

אני לא באה ליצור משוואה ממש לא..

פשוט זה לא אומר כלום,

וכן, לפעמים להיפך...

הצגה שבאה להסתיר את הקושי בפנים...

וחוץ מזה,

אל תימנעי מלדבר איתו על זה...

את יכולה לפתוח ולהגיד שאת יודעת שהזוגיות שלכם ממש טובה

אבל להיות בסביבה שכולם מראים חיבה בציבור וכזה

נתן לך תחושה כאילו אתם הבעיה

למרות שאת יודעת שזה לא נכון...

ומשם כבר תגיעו בנחת

בלי תחושה של מתקפה

לדבר גם על הזוגיות שלכם...

מה הייתם רוצים לשנות אולי קצת

מה רק נראה שחסר אבל בעצם כן טוב

וכו וכו...

בהצלחה!!

ורק אומרת שמה שנראה כלפי חוץ זה ממש לא תמיד מה שקורה בפנים.

קצת מזכיר לי את הפייסבוק והאינסטגרם שכולם שם מצלמים את הרגעים הכי יפים ומוצלחים שלהם, זה ממש לא שיקוף של איך החיים שלהם באופן כללי.

אם זה באמת קשה לך אולי שווה לדבר על זה עם האיש

אבל קודם הייתי חושבת ביני לבין עצמי מאיפה זה מגיע, ומה נכון *לי*- לי ירגיש נוח להיות לאבי דאבי ליד כולם? ירגיש לי נכון?

אם לא, תהיי שמחה שזכית להיות מחוברת לאמת שלך

ואם אין את זה זה אומר שהזוגיות לא טובה? לא הבנתי את הקשר.. נגיעות בלי סוף וצחקוקים זה אומר איך הם מכבדים אחד את השני? איך הם מתקשרים בינהם בבית? איך האמון שלהם ותחושת השייכות? זה מראה משהו על עומק הקשר בינהם?

אנחנו אם היינו שם, לא היינו נוגעים ומצחקקים. כי זה לא האופי שלנו וכי אנחנו מאמינים שלא נכון להראות חיבה כזאת  ברבים.

להסתכל מסביב סתם גורם לתחושות מוטעות, עזבי את זה, אל תסתכלי מסביב ותהיי מרוכזת במה שאתם ובמה שטוב ונכון לכם.

שנפגשת בפער. אתם נוהגים א' וראית את הפער שקבוצת אנשים אחרים נוהגים. וזה הזמין אותך למחשבות מה זה אומר עליך, הפער הזה...

תני לעצמך את המתנה הזאת. את ההעמקה במחשבה הזאת. מה זה אומר ציחקוקים בשבילך... אולי זה לא היה הקטע של מול כולפ אלא עצם הנגיעות והציחקוקים הזכיר לך משהו שלא סגור לך בינכם לבד בלי קשר לזה שהאחרים עשו את זה מול כולם? לא יודעת... תחשבי עם עצמך אם עצם זה שאתם באתם ללמוד תוכן בקורס ופחות לרגעים רומנטים אינטימים... אז הגיוני שהופתעתם מהתגובה של השאר, לא?

חושבת כמו @אוהבת את השבת שזה גם ההלכה אז לכם זה בא טבעי וברוך השם שכך...

חיבוק ובהצלחה במחשבות... 

סתם תוהה לעצמי, אם הייתי בסיטואציה הייתי ממש מובכת לראות את כל הלאבי דאבי הזה.

מעניין שאת רואה את זה כמדד לאהבה, אני ממש ההפך. כשאני רואה זוג שמחצין אהבה גופנית זה אוטומטית נראה לי מזוייף.

כי אם טוב להם כל כך, למה הם טורחים להחצין את זה מולי? שיהנו עם עצמם.

זה קצת כמו מי שכל הזמן טורח להעלות תמונות מה הוא אכל, עם מי הוא נפגש, לאן הוא נסע.

אחי, טוב לך? אז תשמח עם עצמך.

למה אתה מתנדב לפתוח לי משרד פרסום?

התשובה היא פשוטה מאוד-

לא טוב לו.

הוא עסוק בליחצן כי הוא לא רוצה להיות נוכח במציאות שלו. חשוב לו איך הוא יראה בעייני יותר מאיך הוא מרגיש.

אני מגדירה טיול טוב- טיול ששכחנו להצטלם בו. זה טיול שהיינו כנראה באמת שקועים אחד בשני, בהנאה מהנוף, בכיף שלנו.

גם פה זה ככה לדעתי,

מי שטוב להם באמת, לא צריכים שכולם יראו אותם מגפפים זה את זה. יש להם ביחד עמוק יותר. 

לא יודעת למה בדיוק הפותחת מתכוונת.

אבל נגיד זוג שיושב מחובק באוטובוס/בטיול/מפגש להכנה ללידה מול אנשים אחרים.

למה את חושבת שהמטרה הוא להראות לאחרים?

הם עם עצמם ליד כולם. כרגע הם במפגש ראשון הכנה ללידה שלהם מתרגשים, נעים להם לשבת ביחד ולהתרגש.

אישית לא הייתי בהכנה ללידה קבוצתית אז לא התנסיתי.

אבל בהכנה ללידה שלנו בהחלט ישבנו קרובים/בעלי הניח יד עלי ואני יכולה לומר לך בלב שלם שזה ממש לה היה להרשים את הדולה שלנו ובהחלט פתחנו שם דברים פחות נעימים.

ובאמת שאם אני הולכת עם בעלי ומחזיקה לו את היד ברחוב בטיול זוגי הדבר האחרון שמעניין אותי זה האנשים ברחוב שמסתכלים עלינו.

ולא חושבת שיש לי זוגיות פחות טובה מאף אחד פה. 

אצלי 'לאבי דאבי פוצי פוצי וצחקוקים כל הזמן' מתפרשים כיותר מלהניח יד.

ככה משתמע לי.

וכן, יש הבדל משמעותי בין לפתוח משהו עם בעלך בפרום משולש מול תומכת לידה

לבין לעשות את זה קבל עם ועדה בקורס משותף.

זו ההשקפת עולם שלי.

ויותר מזה-

כשזוג מתגפף ומתנשק לידי אותי זה מטריד!

מגעיל לי להיות לידכם. לא ביקשתי להיות שותפה למה שקורה בניכם.

השאני בתקופות לא טובות עם בעלי זה מאוד מציף לי, לראות זוגות אחרים. או לקרוא על מחוות אהבה וכאלה ואחרות

אבל אני מאמינה להם ושמחה בשבילם וקצת עצובה בשבילי ויודעת שזה גם לא חזות הכל. ולהרבה זוגות יש משקעים ודברים שהם מתקשים בהם. אבל באותו רגע הם פשוט בטוב

וחוויתי את המקום האוהב הזה הרי, ואני יודעת כמה כח זה נותן. לא משנה איך מבטאים אותו, כן? זה פשוט בום של אהבה in your face!

אז לי בכל אופן זה עושה חשק לגם. ואני דואגת לנרמל לעצמי.

ואנחנו בתקופה כזו לאחרונה שלא הולך (וזה בסדר שיש גם כאלה תקופות. זה נורמלי), אבל בדיוק נתקלתי בסיטואציה דומה, שלא לומר סיטואציות, והלכתי לעשות מחווה של אהבה בעצמי

הרי אם אני רוצה להיות במקום הזה האוהב והשמח, אני צריכה לעשות צעד לקראת ולגשר על הפער, לא?

ורק לנרמל מס 2 - מה שיש לנו בדמיון לא תמיד תואם מציאות. אבל אפשר לכוון לשם. עם עין טובה. עם שמחה בחלקי. עם הודיה. עם חיוך והארת פנים. זוגיות זו עבודה. עם הן הזוג ולא פחות, עם עצמנו

חיבוק

גם אני הרגשתי ככה במיוחד בתחילת הנישואין, וגם עד היום.

יש לנו זוגיות עשירה ושמחה, ועדיין יש דברים שכשאני רואה אותם אצל אחרים זה מעצים את התחושה שלי שגם אני שאפתי שהפן הזה יהיה נוכח יותר אצלנו.

אני יכולה לשתף שזה יכול להיות גם מנוף לשינוי ושיפור, צריך לקחת את זה באופן הנכון כדי שזה לא יחליש אלא יהיה סוג של קריאת כיוון. 

כולם שם התמודדו באופן כלשהו עם המורכבות אבל אופן ההתמודדות של רבים מהם היה מגע. במקרה, גם האופן שלנו. לא ראיתי משהו שלא תואם סיטוציה - זה לא סתם קורס, זה עוסק (ודורש השתתפות) בדבר אינטימי ומרגש כעת, שעומד להיוולד ולהיות ציבורי בעוד איזה חודש.

מי שלא התמודד שם באופן הזה - לא היה נראה לי מוזר, אם זה מרגיע.

מגיעים לתרגל ואין מה לעשות זה חלק מהקונספט לא ברמת המעבר כמו שתיארת.

אם זה לא מתאים לכם ומפריע אפשר לעצור וללכת לקורס הכנה ללידה רק שניכם אצל דולה פרטית.

אני בעד תמיד לבוא בגישה מאוד עניינית, מגיעים ללמידה ולא מעבר, לא מסתכלת על אחרים אין מה להשוות תמיד זה יראה שאצל השכן טוב יותר.

וגם הוספת שאת מרגישה שהזוגיות שלך לא איכותית ברמה שאת מצפה זה סובייקטיבי להגיד את זה לעצמך בהקשר לזוגות האחרים זה יכול להיות שזה הנורמה אצלם זה לא אומר שגם את צריכה להיות כמוהם כי הם ככה אם את לא רואה את זה כהתנהגות נכונה

לא"ס פרקי ירכיים.

לא זכור לי משהו מיוחד לגביו, לכאן או לכאן, אבל מדובר במשהו ממש קצר...

סליחה שלא עזרתי 🙈

אבל מה שביררתי, ונופר עולה לאט ויורד לאט,

פרינגקט עולה מהר אבל גם יורד מהר,

לכן בד"כ פחות ממליצים עליו.

בגלל שיש לך עוד המון זמן עד הלידה נראה לי שעדיף ונופר ולפרוס קצת את הביקורים על פני זמן ככה שהמנה האחרונה תספיק להיות אפקטיבית עד אחרי הלידה.

כדאי להתייעץ עם הרופא בכל מקרה.

אני לקחתי ונופר ללא תופעות לוואי.

בפרינג'קט פעם אחת מספיקה בד"כ, זה העניין של התרופה, שהיא יותר יעילה ומהירה.

לגבי המחיר זה בהחלט יותר יקר (190 ש"ח כמדומני, עם מרשם) מצד שני אם את קונה 5 בקבוקי ונופר (37*5) כבר אין באמת הבדל...

אלא אם ימליצו לך על 2 בקבוקי פרינג'קט.

לגבי תופעות לוואי, אני דווקא שמעתי  שהן קלות יותר, כי זו תרופה יותר מתקדמת וחדשנית. אישית לא היו לי שום תופעות לוואי מהפרינג'קט.

מצד שני, אני באמת לא בטוחה שאם את לוקחת בקבוק אחד עכשיו זה באמת יחזיק לך עד הלידה ברמה מאוד גבוהה. 

(אם את מקפידה על תזונה עתירת ברזל+תוסף ברזל כלשהו אחרי מתן הפרינג'קט חושבת שכן יכול להחזיק)

וגם בלאומית לפחות נכון לפני 3 שנים. זה יותר איזור ה400 פלוס לפרינג'קט

וגם החישוב שלך לא נכון כי הונופר זול ברמות ממש כמה שקלים לעירוי אז גם במצטבר זה לא מתקרב

ועלה לי 380 ל2 בקבוקונים

וכששאלתי בבית מרקחת (של מאוחדת) כמה עולה בקבוקון של ונופר אמרו לי 37 ש"ח לבקבוקון.

אני לא זוכרת כמה בדיוק אבל קניתי 8 בקבוקונים בפחות מ100 שקל בוודאות, ולדעתי הרבה פחות מ100....

(בדכ נותנים 8-10 בקבוקונים, הראשון לוקחים אחד ואחכ בזוגות)

אולי בלי מרשם זה עולה 37🤷

ב2 ההריונות שלי בערך באמצע הייתי צריכה עירויי ברזל ובשניהם התלבטתי גם. בפועל הרופא המליץ לעשות ונופר כי אמר שהעליה יותר איכותית ולאורך זמן. ככה גם ממה שביררתי מסביבי, כמו שאמאשוני כתבה - עולה מהר ויורד מהר ....

תכלס בסוף עשיתי ונופר בשתיהם גם בגלל ההוצאה, גם צריך אישור מיוחד מהקופה כדי לעשות פרינג'קט, גם הרופא המליץ על הונופר.....

תכלס זה היה סיוט להגיע מלא מלא פעמים למרפאה וזה צריך להיות רק בשעות שיש גם רופא וזה עשה לי מלא תופעות לואי סיוטיות...

מניחה שאם מתישהו אצטרך שוב עירויי ברזל אברר יותר לעומק על הפרינג'קט.

בהצלחה🩷 תרגישי טוב!

הייתי אומנם עם המוגלובען 11.5 אבל מחסנים ריקים ריקים, הרופאה התעקשה על עירוי ברזל כמה שיותר מהר. קיבלתי בסביבות שבוע 32 את הפרינגקט ועלה לי המאגרים וגם ההמוגלובין.

יכולה להגיד שמזל שעשיתי את זה כי אחרי הלידה (קיסרי) ההמוגחובין צנח ל 8 (ממס 14) והתלבטו אם לתת מנות של דם ובגלל שהמחסנים היו מלאים בסוף לא נתנו כדי לא להעמיס על הגוף. אז טוב שהתעקשו שאקבל עירוי אחרת לא יודעת איך הייתי מסיימת.

הונופר קיבלתי בהריון קודם הוא גם מעולה פשוט צריך ללכת כמה פעמים לקופה ולהידקר מס פעמים, פה זה בפעם 1 או פעמיים- לי ביקשו לפצל לפעמיים

עלה לי הפרינקט סהכ 300 שח ל 2 אמפולות. יחסית יחסית סביר

דוקא פרינג'קט הוא ללא תופעות לואי וזו אחת הסיבות שמאשרים וגם תלוי בשבוע ההריון וכמה מהר רוצים להעלות את הברזל.

אם יש לך אישור מהקופה יש סבסוד מסויים אבל תצטרכי אישור מהרופא שונופר לא היה לך טוב.

פרינג'קט הוא תחליף לכמה מנות של ונופר והוא נספג מאוד מהר מצד שני הברזל יורד מהר יותר. אז בשבוע מוקדם יחסית יכול להיות שתצטרכי יותר מפעם אחת.

היום גם הרבה פחות קשוחים עם הונופר פעם היה ניתן לקבל רק באישפוז יום או במרפאות שקיבלו אישור היום נראה לי שכל אחות במרפאה יכולה לתת במיוחד אם כבר קיבלת בעבר.

בקיצור אם לא היו לך תופעות לואי בכלל מהונופר אז  אז זה הבדל של עוד 3 ביקורים במרפאה לא נשמע כזה קריטי.

קיבלתי הפניה לפרינג'קט, ללא הריון בסיכון ולא שום בקשת אישור (לפחות לא מצידי).

ביקשתי מרופאת משפחה והיא שלחה לי דרך האתר.

עלה 144 לבקבוקון.

מבחינת תופעות לוואי- עדיין לא יודעת להגיד לך כי רק מחר התור לעירוי...

זה באמת קצת טרטור למרפאה כל שבוע אבל הצמדתי את זה למשהו אחר והיה בסדר..

ויש לך מספיק זמן בשביל זה עד ללידה..

פריג'נקט אני יודעת שנותנים כשצפוף יותר ללידה..

מנסה לתייג

@אמאשוני על ההסבר שעולה מהר ויורד מהר...

ול @שלומית.  @אמא לאוצר❤ על שיתוף המחירים המשוער שחסך לי טלפונים שאני שונאת לעשות

ול @טארקו ו @shiran30005 על השיתוף.

@בתי 123 - ונופר היה לי מצוין פעם קודמת. סתם קרץ לי לחסוך קצת זמן בתקופה לחוצה טיפה, אבל זה באמת לא קריטי.

אז תודה שעזרתן לי לסדר את הראש

עוקבת ומחייכת הז מעולה

נגיד קופצת כשיש רעש חזק? או שמפסיקה פעילות כששומעת רעש (ולא רואה אותו)?

סינון שמיעה בבי"ח היה תקין?

היא לא משמיעה אף קול? כל היום שקטה לגמרי? 

כן דיברה קצת אבל לא בתור תגובה אלינו ולא הכי הגיבה לרעשים. ממש הוטרדתי ובערך בגיל 4 חודשים זה פתאום כן הסתדר והיא היום ממש בבירור שומעת מזהה קולות עונה לנו והכל.

אבל אם את לא שקטה לכי לרופא