שרשור חדש
חייבת עזרהלא רוצה היריון

אני חייבת להתייעץ בבקשה

איחור שבוע!!

חודש שעבר היו שני מחזורים(לחץ וסטרס  מלחמה)

2.10

21.10


יצאו לי בדיקות ביתיות 2 חיובית (אחת היום, אחת אתמול)

בדיקת דם <7

ממשיכה לציין שעוד לא קיבלתי

אני לא רוצה היריון נוסף ועדין מפחדת לשמוח

בהיריון השני של הבן

שלי גם יצאה בדיקת דם שלילית לגמרי.


רק אחרי עשרים יום יצא חיובי(היתי אצל רופא נשים שטען לרירית עבה ותו לא) אמר לחכות ..ו, לגבי ההיריון השני של הבן שלי


יש מצב או סיכוי שהבדיקת דם לא מזהה לי מתחת ל100?

(מדברת כי בשאר ההריונות שלי(4) לא יצא מצב שהיה לי פחות ממאה או התחיל)


תנו עידוד

סליחה על החפירה

אודה על העזרה


*הבדיקות שיצאו חיובית

אחת סנט אולטרא ואחת בדיקה של הקופה כללית)

בדיקה ראשונהלא רוצה היריון

בדיקה של אתמול


בדיקה שנילא רוצה היריון


וזאת בדיקה שקניתי בכללית

מזהה מעל 5 בטא(שאלתי את

הרוקחת )

מוסיפהלא רוצה היריון

זאת הבדיקה שעשיתי הבוקר לפני בדיקת הדם


בדיקה דם שלילית

אין מחזור באופק

תרגיעו אותי .

אם בדיקת דם שליליתים...אחרונה

אז יותר הגיוני שאין הריון.

אבל תשימי לב שגם הביוץ מאחר מאוד הפעם, כנראה בגלל הסטרס. ובעצם את לא יודעת מתי היה או יהיה, אז צריכה להיזהר אם לא רוצה להיכנס להריון.

היי. שאלהפרח חדש

חוץ מהבדיקות החיוביות

והאיחור במחזור

יש באמת מצב להריון?

כלומר, את ללא מניעה? 

לבחורה ששאלהלא רוצה היריון

יש סיכוי

בדיוק היתי בהחלפת התקן

אבל עשינו בחוץ 

נראה שפשוט המחזור מאחר, לא?קופצת רגע

כנראה היה ביוץ מאוחר,

או שיבוא מחזור או שתחילת הריון צעיר.


לגבי בדיקות ההריון, למיטב ידיעתי בדיקת הדם אמורה להיות מדויקת יותר, לכן כרגע לא הייתי מייחסת לזה חשיבות.

לא חושבת שאפשר לדעת כרגע האם יגיע מחזור או הריון, ואיחור של שבוע יכול לקרות ( ואת אומרת שבעצם היה לך איחור שכזה גם באחד ההריונות).


האיחור בפני עצמו אולי משגע אבל לא מדאיג.


בשורות טובות! 

תודהלא רוצה היריון
אחכה למחזור 
בתקווה למחזורלא רוצה היריון

אותי מדאיג רק בדיקות הביתיות שיצאו חיובי

מקווה מאוד שזאת טעות 

איכשהו הצלחתי לפספס את העובדה שאת *לא*קופצת רגע
רוצה הריון. הריכוז שלי לא משהו 😅


בכל מקרה כאמור, כל עוד בדיקת הדם שלילית לא הייתי מודאגת מהבדיקות הביתיות, הן פחות מדויקות.


הייתי עושה עוד כמה ימים בדיקת דם נוספת רק כדי לצאת מהספקות. נכון לכרגע לפי בדיקת הדם, אין הריון... 

חחח לאלא רוצה היריון

אה .. לא

גם הריכוז שלי הלך

הן לאצי או חיובי מובהקאין כבר כח

יש שם ספק פס

נכון ראיתי שיש משהו..

אבל אם יצא שלילי בבדיקת דם

אז זה המדד האמין יותר

תחכי עוד כמה ימים ותעשי שוב אם לא תקבלי

לי יצא פעמיים חיובי בבדיקותניק חדש2

של לייף.

לא 2 קווים ברורים אבל כן היה קו נוסף בהיר.

וזה לא היה היריון.


מאז קונה רק סנסוטסט. ולא קרתה שוב טעות כזו.

בדיקה ראשונהלא רוצה היריון

זאת הבדיקה סנטוטסט.

:/

🤦‍♀️ניק חדש2

אשמח שתחזרי לעדכן🙏

בהצלחה!!!

למרות שזה ממש נראה השתקפותניק חדש2

של פס. לא פס ממשי

איזו מצלמה מעולה יש לך

אצלי דברים כאלה לא עוברים מסך.

אייפוןלא רוצה היריון

לא השקעתי בצילום מדי

ככה צילמתי את הבדיקה !!

מבטיחהלא רוצה היריון
מבטיחה לעדכן שאדע 
רירית רחםלא רוצה היריון

היתי אצל רופא נשים שאמר לחזור על בדיקת דם

נראה לי קצת מוזר ולכן למען הסר ספק

בנוסף בדק אותי

רירית רחם 10

ומתילא רוצה היריון

ומתי קיבלת

כמה זמן היה איחור 

אני עם גלולותניק חדש2

כל כמה חודשים אני מבצעת בדיקה לראות שאני לא ב1% שנקלטות.

כדי לא להזיק לעובר במידה וישנו אני רוצה לדעת עליו כמה שיותר מוקדם.


אז אין לי מעקב על הווסת

קטן מ7 לא נחשב לגמרי שלילי. שלילי זה מתחת ל5חצי שני

או שאני טועה?

ממה שאני מכירה מתחת ל5 זה שלילי ,ומעל 25 זה חיובי. באמצע גבולי לא?

לדעתי אין מנוס מבדיקה חוזרת עוד יומיים

ואם ממש לחוצה אז מחר כבר לעשות עוד אחת לראות קצת כיוון

זה שלילי לדעתילא רוצה היריון
נראה לי רק הבלגן של המלחמהסודית

אם אין ביוץ המחזור מתעכב מאד

לא הייתי מתייחסת לבדיקות

הן לא ברורות

רק לא שובדרקונית ירוקה

ראיתי היום דימומון. קטנטן. אני בהריון שבוע 26, יש תנועות כרגיל. יודעת שצריך להבדק. ולא מסוגלת. נפשית.

לא שוב לחץ. בדיקות. אישפוז. כן לידה, לא לידה, שמירה. מתי משחררים? איפה יש פגיות, בתפילות שלא נצטרך? והקטנים שבבית, בלי אמא. הדאגות. מתי משתחררים? איך הם נרדמים בלי אמא? איך אמא נרדמת בלעדיהם?

הלב נקרע, רק מהמחשבה. אני עוד בטראומה מהפעם הקודמת. לא מסוגלת לדבר על זה, לחשוב על זה. הורמונים של הריון בהחלט לא עוזרים.

אפילו שבסוף ילדתי בזמן (37+0) אחרי שמירה.

ואין מי שיבוא איתי. אמא שלי נלחצת ומלחיצה אותי, אחותי בטיפולי פוריות ולא במצב לתמוך, בעלי לא זמין (לא בצבא, בשירותי הביטחון)

לא מסוגלת. פשוט לא

וואוו יקרה!רותי7

אין לי מה לומר.

רק חיבוק גדול!

חיבוקשקדי מרק

תנסי להתמקד בכאן ועכשיו

מה הצעד הבא שלך

ולא לתת לפחד ולחששות לתעתע

לא לתת לעבר ולעתיד אחיזה כרגע.

את בסדר. מרגישה תנועות ב"ה. צריכה ללכת להיבדק.

רק אתמול מישהי כתבה פה שהיה לה קצת דימום בשבוע כזה בערך, נבדקה והכל תקין.  

בהצלחה!! קל להגיד קשה לבצע

רק להרגיעחנוקה

זה ממש יכול להיות שום דבר.

במיוחד 'דימומון'.

אני לא יודעת מה ההסטוריה שלך אבל יכול להיגמר בבדיקה במוקד.

בדרך כלל הם רוצים מעקב 24 שעות בבי"ח אבל בעזרת השם זה יהיה מקסימום העוגמת נפש שלך!

דימומון קטנטן צריך להבדק אבל למה ישר לחשוב על אשפוסודיתאחרונה
זהו. איבדתי את זה. בן 4.5 ו2.5 ואני משתגעתתאנונימית בהו"ל

אני על הקצה ואולי כבר אחרי.

כמה שאני מנסה לעבוד על עצמי, לא להיכנס למלחמות מיותרות, להיות יותר סלחנית כי הם ילדים, לתת להם 2 אפשרויות, לנסות לראות את הצד שלהם, להיות נחמדה, להיות קשוחה.

כלוםםםם

פשוט כלום

וזה בשבועות האחרונים קרה

עד עכשיו היה מעולה באמת! אוהבת את הספר והפוקדאסט של עינת נתן והרגשתי שזה נותן לי הרבה כלים.

אבל זהו

הותשתי

הכל מלחמות, הכל וויכוחים, כלום לא טוב, מלא חוצפות, לא מקשיבים בכלל, עושים מה בא להם, לא נעימים, יוצאות ממני התנהגויות שאני לא מאמינה על עצמי.


אוףףףף. קשה ככ

חייבת עזרה דחוף

חיבוקקחנוקה

לכל אמא יש ימים שמרגישה ככה..

ובאמת שהות של אמא ילד זה אחד הדברים הכי צפופים ולכן נורא קשה (לי) לצאת מלופים.

דורש עבודה מתמדת ממש בלי הפסקה..

אני עם שנים בערך בגילאים שלך ובאמת זה קשה, אם כי כנראה עוד יזדהו.

וזה עובר..

תודה נשמה♥️אנונימית בהו"ל
גם על ההזדהות וגם על התזכורת שזה עובר..
מזדההאביול
את יכולה למקד איפה עיקר הקושי?המקורית

זה יותר בשעות מסוימות?

הם במסגרת? יש להם סדר יום?

על מה המלחמות?

 

תמיד אומרים שהדרכת הורים זה טוב, אני לא חולקת, אבל קודם כל צריך רגע להקשיב מאיפה מגיע ה'רעש'

האם את קצרה כי את חסרת כוחות, עייפה, בעל מגויס, סטדנרטים וציפיות גבוהות מהילדים

או שבאמת משהו השתנה אצלם וזו עייפות/ רעב/ רגישות למצב/ געגוע לאבא מגויס שמוציאה אותם מאיזון

אולי קפיצת קומה שלהם בגדילה שצריך להסתגל אליה

 

מכל מקום זה וודאי לא פשוט

כןאנונימית בהו"ל

הם במסגרות ואוהבים ללכת.

הזמנים הקשים הם- לא נעים אבל כל זמן שאני איתם פחות או יותר.

בעלי לא מגויס ועוזר לי המון

אני אחראית לארגן אותם בבוקר בזמן שהוא מכין את האוכל.

וכבר אז הם בכלל רוצים לשחק ולצייר ולרקוד טנגו ומה לא העיקר כמובן לא להתלבש.

מהבן שלי בן 4.5 הייתי מצפה שיתלבש לבד ואני יודעת שהוא מסוגל (הוא גם עושה את זה מידי פעם כשנחה עליו הרוח) אבל אני אפילו לא מנסה להעלות את האופציה במיוחד בבוקר שזה זמן לחוץ.

הוא רק צריך לנעול נעליים וגם זה סרט.

הולך לכיוון הארון של הנעליים ובדרך שוכח 9181 פעמים שהוא צריך לנעול נעליים. כזה.

והבת שלי רוצה רק חצאיות או שמלות, אין תמיד נשמה.

מביאה לה לבחור בין 2 זוגות מכנסיים והיא לא מוכנה ובכיות ועצבים.

הבוקר לא היו עוגיות ואמרתי לבן שלי שהוא יכול ללכת לחפש בארון אבל אני יודעת שאין.

אני שומעת רעשים, שואלת אותו בקטע טוב מה הוא מצא, אומר שכלום. מאחורי הגב שלו הוא מחביא במבה.

בדרכ אני אומרת לו שיבקש רשות ואולי אני אסכים אבל במבה על הבוקר זאת לא אופציה. אמרתי שאני לא מרשה

ואז הוא אומר לי- או שאת מרשה לי לצייר או שאני אוכל במבה

(נותן לי 2 אופציות החמוד)

איין גם להרביץ לי וכו


בקיצוררר ככה נראה בוקר שגרתי


בצהריים אני מסיימת לעבוד וישר יוצאת לקחת אותם

עייפה ומשתדלת להיות שבעה אבל זה לא תמיד קורה

ואז יש שעה וחצי של נחת יחסית


אבל אז עוד פעם ארוחת ערב עדדד שהם אוכלים ואז אני אומרת זמן ללכת לישון והם נזכרים שהם רעבים

טוב יצא לי ארוך הרבה יותר ממה שתכננתי

אבל תודה על המקום לפרוק♥️

ועוד משהואנונימית בהו"ל

אני בהריון בשליש שני עם סכרת הריון די חריפה אז לא אוכלת הרבה כי לא מוצאת את עצמי

הגיוני שזה גם משפיע...

 

והמצפון הזה על ילדים בעזה בגיל שלהם ואני מתעצבנת עליהם על דברים כאלה גם לא מוסיף

הייתי מתחילה מזה שתכיני לעצמך אוכל מתאיםסודיתאחרונה
מן הסתם הם יאכלו איתך..
אני חושבתהמקורית

שיש פה ענין משולב של גבולות ושל הבנה של הרצונות שלהם מול עניין של ניהול נכון של זמן וכוח 

אני לצורך העניין ב99 אחוז מהזמן מארגנת את הילדים לבד בבוקר, וגם אצלנו יש את העניין של ההתפזרות

אני בנושא הזה אבל לא מתפשרת ועומדת להם על הראש- קודם כל מתלבשים, ואחרכך משחקים. זו עקשנות ששווה לעמוד עליה. ממש

מתי את מתארגנת בבוקר? אם תוך כדי שהם מתלבשים, אז זה קצת בעיה בגילאים האלה כי זה מועד לפורענות ואני הייתי ממליצה לעשות את זה קודם שהם ערים או אחרי שהם לבושים ומשחקים

 

 

חטיפים הייתי מרימה לארון גבוה האמת אם יש גישה

אבל בלי קשר - לילד יש צורך באוכל בבוקר לפני שהוא יוצא. זה גם אצלי ככה

אז או שאני נותנת מעדן (זה יחסית חדש אבל באמת מקל עליי), או עוגיה קטנה או שטוחים בשקית. אבל לאכול הוא צריך 

 

לגבי הילדה - לבי איתך. באמת. גם הבת שלי קשה בבגדים, והאמת שהחלטתי לבחור את המלחמות. אצלי זה הפוך שהייתי קונה מלא שמלות והיא רוצה רק חצאיות וחולצות

חסכתי לי את הכאבי ראש קניתי רק חצאיות וחולצות ושלום על ישראל. 

 

ובאמת זה מובן עכשיו שאת כותבת שאת בהריון עם סכרת.. זה כשלעצמו לוקח הרבה כח 

לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך, אבל לפחות ניסיתי

 

האמתאנונימית בהו"ל

שאני לא מתארגנת🙈 נשארת עם פיג'מה עד שאני יוצאת לאסוף את הילדים בצהריים.

אז איך את מחזיקה אותם קצר? זה ישר מעלה לי את העצבים

בא לי בוקר של של נחת עם שוקו חם, שירים וחיבוקים.

טוב נסחפתי


ואת צודקת לגבי האוכל, בדרכ יש עוגות או עוגיות עם חלב. אבל הבית היה די ריק היום..


וכן, צודקת. כנראה עדיף לקנות כמה שמלות ולחסוך את הכאב ראש הזה.


תודה על הסדר שעשית לי ועל המילים החכמות שלך. מעריכה אותך

חחחח אלופה תהני !המקורית

פשוט לא מניחה להם לרגע

 

חוזרת על אותו דבר מאה פעם אם צריך

קודם מתלבשים - אחרי זה משחקים

נו, התלבשת?

למה לא שמת חןלצה?

קדימה, חולצה מכנסיים גרביים

עכשיו! לא מדברים עד שלא מתלבשים 

קדימה - לנעול נעליים

נו, נעלת נעליים?

זרובבל, שמת נעליים??

בלי נעליים לא משחקים

 

נראה לי הם מסיימים רק כדי שאני אשתוק

חחחח צחקתי בקולאנונימית בהו"ל

טוב אני הולכת לנסות את זה.

ויש להם גם זמן לשחק? קמים מוקדם בשביל זה?


וזה לא מעצבן אותך שהם לא מקשיבים? זה השלב שהפיוז שלי נהיה עוד יותר קצר ואני מאבדת את זה

כן, יש להם זמן לשחקהמקורית

לצורך הדוגמה - הם קמים ב6.00 ואנחנו יוצאים באיזור 7.30 - לפעמים קצת אחרי 

זה המון זמן להתארגן ולשחק 

ממש בנחת 

 

ובטח שזה מעצבן אותי

יש ימים שאני נהיית דרקון יורק אש

אבל זה באמת לגמרי קורה. נו מה נעשה..??

אני משתדלת מאוד שלא לזוז מתבניות קבועות כמו סדר בוקר וערב כדי שיהיה כמה שפחות חיכוך, אבל לא יודעת..

יש דבר כזה אמא שלא כועסת...?

כועסת זה דבר אחדאנונימית בהו"ל
אני רותחת.. אבל כנראה שאני צריכה להיות קצת יותר סובלנית גם כלפי עצמי
נשמע שחלק מהמלחמות אפשר למנוע מראשאמאשוני

וחלק לזרום איתם.

אבל צריך להחליט שרוצים שיהיה נעים.

בגדים תקני לה מה שהיא אוהבת אם זה מוגדר.

אם כל פעם היא משנה את דעתה לפי מה שאי אפשר היום זה סיפור אחר,

אבל אם תמיד היא אוהבת סוג/ צבע מסויים

אז תדאגי שיהיה לה מספיק מזה ושלום על ישראל.

(ואני אומרת את זה כשיש לי ארבעה ילדים, הבכור בן אח"כ שתי בנות והאחרון גם בן, אז לכאורה הבגדים שאפשר להעביר זה רק בין שתי הבנות וכל אחת אוהבת סגנון לגמרי שונה אז למעשה כל ילד צריך כל שנה מלתחה שלמה)

לגבי הבמבה, אז הבן עשה לך תרגיל שמשקף בדיוק אץ מה שאת אומרת להם. הוא בן בכור והוא מעתיק ממך הכל.

סיטואציה מצחיקה, יש כמה תגובות אפשריות, אבל תנסי להשאיר כת זה בגדר תחבולה מצחיקה ולא חוצפה והתנגדות..


לגבי הצהריים אם את עייפה ורעבה זה לא ילך עם הגילאים האלו.

צריך למצוא לזה פתרון מערכתי. אפשר פעמיים בשבוע להביא בייביסיטר שתוציא אותם מהמסגרות ותביא אותם הביתה ואת בזמן הזה תאכלי או תנוחי מעט.

או שבעלך ישמור עליהם יום אחד אחה"צ ארוך זה גם ייתן לך הפוגה וגם תוכלי לעבוד יותר שעות ולקצר ימים אחרים שיאפשר לך לאכול ולעשות הפסקה בין המשרה בעבודה למשרה בבית.

לתכנן להיות עם הילדים כמה שיותר ולא להצליח להחזיק את הזמן הזה זה לא בהכרח עדיף על קצת פחות שעות בשבוע איתם עם יותר נחת.

לגבי ארוחת ערב, זה לא גיל שיש להם סבלנות לתת לך לבשל.

הארוחה צריכה להיות מוכנה לפחות שעה לפני הזמן שרעבים כי לפעמים יש באמצע כל מיני דברים שצריך לעשות ולפנות שולחן וכו.

וכל עיכוב משלמים עליו בריבית דריבית אז זה לא שווה.

אם את רוצה טיפים איך להתארגן עם האוכל תגידי ואוכל להגיד איך זה עובד אצלנו.


בגדול נראה לי כדאי לך לתכנן איך מקדימים תרופה למכה, אבל לא רק בגישה של,איך למנוע את המלחמה הבאה, אלא מראש לתכנן גם דברים כספיים שיעשירו את החוויה המשותפת.

למשל אפשר להכין לוח פרגון, לחלק מדבקות, לתת לילדים זמין חומרי יצירה מגניבים שיעסיקו אותם.

הפתעות קטנות וזולות

שירים בבוקר

מלא מלא פתקי נחת לגננת. לפחות שתיים בשבוע עד כל יום פתק.

ליצור חוויות מחוץ לבית. למשל לחפש בדרך חלזונות, נמלים, לעצור להסתכל על שיפוצים ולהסביר מה רואים.

לחיות ולחוות איתם את ההנאות של החיים.

כשלילד יש חוויה וקשר חיובי,

והצרכים הפיזיים שלו מסופקים (הוא לא עייף, לא רעב, לא קר/חם לו, הבגד לא מציק לו, הוא לא צריך להתפנות, לא מגרד לו וכו')

אז הוא הרבה פחות יחפש את ההתנגדויות.


לא כתבת על המקלחות, אם הולך לכם טוב אז מעולה, אם לא גם לזה יש טיפים שהצטברו עם השנים.

אבל אולי בגלל הבעיות שהם לא אוכלים טוב, אולי כדאי להחליף קודם מקלחות ואז אוכל.

מקלחת פותחת את התיאבון ומאפשרת לאכול יותר ביעילות וזה יחסוך לך את הבעיות שבמריחת הארוחה וגם אח"כ את הבעיה שהם רעבים.

זה גיל קשוח, כי זה גיל שהם לא יודעים להעסיק את עצמם הרבה לבד ואם לא מעסיקים אותם הם מתחרפנים ומחרפנים,

אבל אפשר בהיערכות נוספת להפוך את התקופה הזאת לקצת יותר טובה, ובכל מקרה בסוף מה שנשאר בזיכרון זה החוויה והרגעים הכיפיים האלו ולא הבעיות והבכיות.

עוד משהו חשובאמאשוני

נשמע שיש לכם הרבה רגעים טובים,

אבל הקושי גורם לך להרגיש שהכל לא טוב, הכל מלחמות, אף פעם לא מקשיבים..

אז חוץ מזה שפרגון יעזור להם לראות ולעודד התנהגויות טובות, גם לך זה יעזור.

תרשמי לך כל יום מה כם היה טוב, נקודות של אור, משפט יפה, מחווה קטנה,

התגברות פנימית.

בגלל שזה זורם ולא מצריך מאיתנו אנרגיה, אנחנו פחות זוכרים גם את הרגעים הטובים.

אבל אם נקפיד להעלות אותם למודעות זה ייתן לך כוח להתמודד עם הרגעים היותר קשים.

צודקת ממש!!אנונימית בהו"ל
אני רוצה טיפים על מקלחות ואוכל!בוקר אור
נקודות התורפה גם אצלנו במיוחד עכשיו 
טיפים לאוכל:אמאשוני

אני מתארגנת ברמה שבועית.

יום שישי מבשלת בכמויות כפולות בכוונה שיישאר מספיק מנות יפות לימים ראשון ושני.

למשל שניצלים- מטגנת כמות כפולה, מייד שמתקרר אורזת בתוך נייר סופג בתוך נייר אלומיניום ומקפיאה.

דגים- מבשלת באותו סיר כמות כפולה של חתיכות.

לא מקפיאה, בערב שבת שמה לב לתת מנת דג עם תוספות אבל שמה לב להשאיר שתי מנות יפות לתחילת שבוע (במקרה שלנו אני והבן שלי אוכלים דגים בתחילת שבוע)

מרק- תמיד מכינה בכמות גדולה. לא תמיד כפולה כי אם שמים המון עוף זה עושה טעם חזק. שמה כמה סוגי ירקות, תפו"א, גזר, קישוא, שומר, בצל, סלרי. אני אוהבת גם דלורית, הילדים שלי פחות.

באמצ"ש מחממת ומכינה קוסקוס משקית וזה משדרג את הארוחה.


ימים ראשון ושני סוגרת פינה עם האוכל של שבת, לפעמים צריך להוסיף תוספות כמו קוסקוס או פסטה. אבל האוכל העיקאי מוכן מזין ומשביע.


יום שלישי זה יום של תנועות נוער וסידורים, פחות מבשלת. לכן פיצה פיתה או שקשוקה או חביתה עם אבוקדו זה סבבה.

מוסיפה ירקות חתוכים.

פיצה פיתה אני פורסת את הפיתות קפואות, מדללת רסק עם תבלינים ומים ומורחת על הפיתות זה נמרח בקלות ובמהירות.

מפזרת זיתים וגבינ"צ ולתנור.

ל2-3 ילדים 5-6 פיתות זה מספיק.


תמיד יש לנו בבית אשלים עם גרנולה ביתית לכל צרה.

גרנולה מכינים פעם בחודש, מ700 ג' קוויאר עבה עם תרכיז תפוחים של B&D.

20 דקות בתנור על 150 מעלות וזה מוכן.


יום שלישי או רביעי מבשלת ארוחה בשרית או פרווה. מרק אחר ממה שאוכלים בשבת שיהיה לגיוון או עוף עם זיתים.


כל מה שצריך עגבניות אני משתמשת בעגבניות מרוסקות שמוכרים בסופרים.

זה חוסך מלא עבודה והופך את העסק להרבה יותר פשוט.

עוף עם זיתים למשל, אני מבשלת לפעמים שהעוף קפוא. לא תמיד אפשרי לי להפשיר מראש.


יש לי בבית שקיות ירקות כמו סנפרוסט. מחממת כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה בנינג'ה.


יש לי תמיד גם אדממה, גם שופכת לסיר כשזה קפוא, הילדים יודעים לבד לאכול את זה.

אם יש ממש קטנים אז לא לתת בלי השגחה

אבל לגדולים יותר זה אחלה פתרון לנשנוש כשיש בלתם.


קציצות טונה וקציצות ירקות מכינה בכמויות גדולות ומקפיאה.

מחממת במחבת או בתנור (עדיף בנינג'ה זה מחזיר את הקריספיות)

לא לחמם במיקרוגל זה הורס את המרקם.

קציצות בתוך פיתה עם ירקות בצד סוגר את הפינה.


לגבי חיתוך ירקות אז או שאני מתחילה עם זה, או מסיימת עם זה.

לא באמצע ולא מעכבת ארוחה בגלל זה.

ילדים שמתרגלים לאכול ירקות תמיד ישמחו לאכול אותם ולא הכל חייב להיות מוגש יחד.


ילדים קטנים אני משתפת בהכנה.

זה מאריך את הזמן אבל מונע חיכוכים מיותרים וגם פותח להם את התיאבון.

אני מתחילה לבשל ב16:00 איך שאני חוזרת מהאיסופים, גם אם זה עוף או מרק נגיד שלוקח לזה זמן, לבינתיים עושים דברים אחרים ואם עדיין לא מוכן אז קודם מתקלחים ואז אוכלים.

קציצות בשר למשל זה משהו שאני מכינה או מהצהריים אם במקרה אני בבית או ביום שבעלי יכול לחזור מוקדם יחסית לפני זמן ארוחת הערב ואז הוא נותן איתי יד כי זה משהו שמצריך יחסית הרבה התעסקות במטבח, מצד שני אין משהו יותר מרגיע מיוחדים שאוכלים בשרי טוב ומשביע.


בגדול השילוב של אוכל בשרי משבת עם אוכל חלבי מהיר, ובישול לקראת אמצע שבוע, נותן מענה לכל השבוע בלי להשתגע.

שימי לב שכמעט תמיד האוכל אצלי מוכן לפחות חצי שעה לפני הארוחה.

כי בין לבין הילדים צריכים אותי לדברים אחרים.

בעונה שנעים בחוץ, הרבה פעמים לוקחת איתי גבינה וירקות וקרקרים או פרכית אורז או לחמניות לגינה ואחרי האיסוף מהגן בזמן שהם משחקים אני חותכת ומביאה לנשנש ואז הם לא חוזרים מורעבים ועצבניים הביתה אז אני יכולה למשוך אותם יותר בחוץ עד שבעלי מגיע ואז מארגנים להם ארוחה חמה.


תמיד יש לי במקפיא שניצל טבעות, נקניקיות, אדממה וכד' לכל צרה.

משתדלת פחות לתת אבל לפעמים יש עיכובים או שמשתחררים מוקדם (ר"ח, צומות, אסיפות  הורים, חודש ארגון)

אז הילדים מכינים לעצמם ארוחת צהריים.

לגבי פירותאמאשוני

נזכרתי בעוד משהו וקשה לערוך,

תמיד יש שפע של פירות בבית.

מבננות ותמרים שאפילו בן ה2.5 שלי יודע לקחת לבד, ועד פירות הדר המיוחדים יותר כמו תפוז אדום, פומליות וכו'.

לקטנים אני מקלפת ומפלחת (מחלקת לפלחים) אבל חשוב לי להרגיל לעצמאות אז ככל שגדלים יותר נותנת להתמודד לבד.

בת ה6 שלי כבר הרבה זמן יודעת לקלף תפוחים ופירות הדר.

זה זמין, צבעוני, בריא וטעים ונותן גם הפוגה מרעב מציק ומעצבן שמגיע לפני הארוחה או אחרי ארוחה אם ילד אומר שהוא לא שבע.


טיפ נוסף, אני מטגנת בצל בכמות גדולה במחבת וכף פרווה פעם בשבועיים בערך ופשוט מוסיפה בצל מטוגן קפוא למאכלים כמו קציצות או רטבים.

השמנוניות של הבצל המטוגן הופכת את הגוש לפריך יותר אז ניתן לקחת כמות קטנה בקלות.

אז זה עם השילוב של העגבניות המרסקות הקנויות הופך את הבישול של הרטבים למהיר וחוסך זמן מיותר. בסגנון לזרוק לסיר ולתת לזה להתבשל טוב שייספגו הטעמים, אין טעם של מקפיא כשזה מבושל טוב.


ככה גם מכינה שקשוקה. זורקת כמה דברים למחבת, מרתיחה טוב על אש נמוכה, ואז רק מוסיפה ביצים.

תודה רבההבוקר אור

מרגישה שזה לא האישו אצלנו כי הם בכלל לא אוכלים מבושל באמצע שבוע רק במסגרות

זה כולה סנדוויצ'ים עם ירקות וגם את זה קשה לי לארגן כי הם אפילו לא נותנים לי לחתוך ירקות

לערוך שולחן אני נותנת להם כי ראיתי שהם לא נותנים לי לעשות שום דבר אז לפחות זה מעסיק אותם

אבל הם תמיד חסרי סבלנות גם כשאוכלים בחמש וחצי, והגדולה לפעמים לא רוצה לבוא לאכול ועד שהיא באה ועד ש ועד ש.. ואז אני כבר נהיית לחוצה לקראת המקלחות וההשכבה שלהם

ומקלחות עכשיו עושה לשניהם ביחד ןמתליל להיות ממש לא נוח כי קר והם לא רוצים להיכנס והמקלחון כבר קטן לשניהם ביחד

והאמת? בא לי פשוט להיעלם לשעה וחצי ולחזור לילדים מאורגנים אכולים ונקיים 

האמת שלפעמים סיר אוכלאמאשוני

יותר קל מסנדוויצים.

תנסי להחליף בין זמן המקלחות לאוכל, ותראי ישועות.

בע"ה אכתוב בהמשך לגבי המקלחות.

ריח של אוכל מבושל שמתפזר בבית מושך גם את הסרבנים הגדולים מכל החורים שלהם שנשבעו לפני דקה שהם לא רעבים וגם את אלה שהצהירו שאסור לאחר לפעולה.

(האמת שזה עובד גם עלי)

ויותר קל לילדים קטנים לאכול כמות משביעה.

גם הילדים שלי אוכלים בצהרונים וזה לא זה.

תנסי תקופה ותראי אם יש שיפור.

סנדוויצ'ים אוכלים אצלי טוב או בפארק או  כשעושים פיקניק (אפשר גם במרפסת, פורסים מחצלת ומסדרים כסאות ילדים, ואוכלים סנדוויץ)

בפיקניק אני מרשה גם לשתות שוקו אז בכלל זאת חוויה.

תנסי לשתף את הילדים בחיתוך או סידור ירקות.

תחמיאי להם על השולחן הערוך ותעודדי אותם ליצירתיות.

למשל ליד כל צלחת להשאיר מדבקת הפתעה או לארוז כל סט סכום בסרט.


(מכירה את הסלוטייפ הצבעוני? זה אחלה בשביל דברים כאלו, הם מקשטים בזה המון)

הם לא מתלכלכים אצלך אם מתקלחים לפני א. ערב?תוהה לעצמי
הייתי ממש שמחה להחליף את הסדר, אבל אז היא צריכה מקלחת שוב, והפיגמה גם במצב מבאס..
האמת שלאאמאשוני

נדיר שנשפך מרק או רוטב ברמה מלכלכת.

ואוכלים אצלי עם הידיים גם לפעמים.

עד מפרק היד מתלכלך, לא מעבר בד"כ.

וגם אם כן, מחליפים חולצה.

פחות מתרגשת מכתמים על הפיג'מות אבל זה די נדיר האמת.

אני לא מדברת על תינוקות בכסא אוכל, כן? מדברת על ילדי הגן.

אם כבר אז צחצוח השיניים יותר מלכלך אצלי אבל גם זה הם לומדים לעשות בלי להירטב מדי.

הם אוכלים לבד מגיל צעיר ממש אולי זה קשור ואולי זה אופי.

גם אני מקלחת לפני א. ערבהמקורית

לבת אני אוספת את השיער 

הבן ב"ה אוכל יותר נקי ממנה ממילא

ולא אוכלים אצלי רק חביתה בא.ערב

לפעמים זה מרק

לפעמים זה פסטה ברוטב אדום

פיצה 

על האש לעתים נדירות

 

 

לגבי מקלחות ממש לא אופציהבוקר אור

כי הם קטנים וממש מתלכלכים באוכל עדיין לצערי

ולהכין אוכל אני מודה שקצת כבד עלי .. ממש מקל עלי לא להכין אוכל במהלך השבוע כמעט

ובטח שלא באותו יום שחוזרים כי יש בערך שעה בין מתי שחוזרים למתי שאוכלים ופעמים שניסיתי לדחוף שם גם הכנת אוכל כלשהו זה פשוט היה נורא

אם נח לך הסנדויציםחנוקה

אז תשאירי אבל אם לא

אפילו פסטה/פתיתים שזה לא עבודה באמת, נאכל יותר טוב מלחם

ובמיוחד בחורף אוהבת שאוכלים חם.

שמה סיר פתיתים/פסטה (הבן שלי כבר יודע לעשות את זה בגיל 4)

ואז כשמוכן מוסיפה לסיר טונה שימורים/גבינות לבן וקצת צהובה/ביצה ומקשקשת- זה מתבשל.

לא יוצא אוכל פירורי אלא 'תבשילי' יותר בלי עבודה (אפשר גם רסק עגבניות וזיתים, אצלי זה בל יעבור מבחינת הילדים)

ולגבי האוכל אחרי מקלחות אצלי זה כן קטנים וכן מתלכלכים אבל עדיין 

א' מעדיפה שילכלכו פיז'מות מאשר בגדים, עם כל הכבוד לבובות של דיסני.. לא מצליחה להרגיל לסינר וזה גם לא עוזר.. הקטנה מטנפת את המכנסיים והגדול מלכלך את קצות השרוולים מדי פעם

ב' אני עושה להם אמבטיה וזה הזמן שהם בפנים שאני יכולה להעביר את הבית משעת משחק לארוחה- לא ממש מסדרת אבל וויש קצר, טאטוא של שאריות היצירות, פינוי השולחן וכו'.

 

 

ועוד משו כדי שא יהיה עצבניים אצלי צריך ארוחת פרי באמצע אחר הצהריים- סביב ארבע. לא מדי הרבה שיאכלו בערב אבל כן תפוח/תפוז ולפעמים זה אפילו לבן. יש לי גם גבינה וקוטג' בקטנה שגם יכול לסתום את ה'חור' הזה

אולי תתני לגדולה למרוח ולהכין סנדוויץ'?כבתחילה

אצלנו בן רבע לארבע יודע לחמם לעצמו לחם מהמקפיא, למרוח ממרח שבאלו.

ירקות זה באמת יותר מורכב לתת להם לחתוך אבל אפשר לשטוף ולתת להם לאכול ירק שלם או לחתוך לחצי אפילו בידיים בלי סכין..

וואו מרשים!אמא לאוצר❤
ואו, לוקחת גם לי 💓 תודה!בתנועה מתמדת
תודה על התגובה הזאת!!אנונימית בהו"ל

אז ככה, קודם כל עם הבן שלי והתרגיל שלו זה לא סתם הקפיץ אותי.

הוא כבר חצי שנה בלי מוצץ בלילה ובחודש האחרון הוא מחכה שאחותו תלך לישון ואז לוקח לה את המוצץ וישן איתו.

בהתחלה הוא היה דואג לה לפני השינה שיהיה לה יותר ממוצץ אחד, ממש טוב לב מתפרץ. היינו נכנסים לחדר והוא היה מחביא את זה מיד.

אז כואב לי גם כל התרגילים האלה והחוסר שקיפות וגם מה מוצץ פתאום?

דיברנו איתו על זה דרך סיפורים וביקשנו שיתן עצה לדמות מפתח וגם בצורה ישירה שהוא כבג גדול ולא מתאים וגם חבל על ההסתרות.

בקיצור זה הקפיץ אותי יותר ממה שתכננתי.


וכן, אני מאוד אשמח לטיפים להתארגנות על אוכל!

בכללי אוכל אצלי זה ממש לא משהו בראש סדר העדיפויות. אין לי בעיה להיות רעבה ולילדים שהם אחרי צהרון ובשרי אז גם ביצה קשה עם לחם ומלפפון זה מספיק.

אבל גם זה מרגיש לי לא בית.. בא לי שיהיה להם אוכל חם ומפנק.

(כרגע בהריון קשה לי עם ריחות של בישול...)


לגבי החוויות. וואו. איך בא לי ככה

לראות חלזונות ולקפוץ בשלוליות. צריכה לשבת עם עצמי ולהבין למה זה לא קורה בפועל.

ברור שכשאני נזרקת ישר מהעבודה לאיסוף ומאינטניסיבות אחת לשניה זה לא מוסיף רק שהבעיה שאני עובדת המון ואם יש לי כמה דקות פנויות אני איכשהו מוצאת את עצמי שוב מול המחשב....


בקיצור כנראה שהעירכות ותכנון זה שם המשחק ואני גרועה בזה

זה לא קל בכלל. הם בודקים גבולותכתבתנו

וזה לא תמיד נעשה יותר פשוט כשהם גדלים.

תזכרי את זה, הם בודקים אותך. מה לא יקום ולא יהיה, מה הם "יצליחו" לסובב לטובת עצמם.

והאמת, שהם מאוד מחפשים ללמוד את הגבולות.

יש בטח כאלה שיתנגדו, אבל אני במקרים של חוסר הקשבה מוחלט בכזה גיל אגרום לזה לקרות גם קצת יותר בכח. נגיד לא רוצה להתלבש- תשמע אתה ילד גדול ויודע לבד, אבל אם לא תעשה את זה זריז אז אני אצטרך להלביש אותך כאילו אתה תינוק, ואם תתנגד אני אצטרך להחזיק אותך חזק. לזכור שאת מנהלת הארוע והזמן, זה באחריותך ולא בהכרח באפשרות שלו לקחת על זה אחריות. פעם שמעתי ממישהי שאני מעריכה את דעתה שהיא חשבה על זה שלא סתם הילדים גדלים פיזית בקצב כזה שאפשר להתמודד איתם (שוב, פיזית) מבחינת גודל ומשקל וחוזק. לפעמים אין ברירה אלא לאכוף משהו קצת יותר בחוזקה (ואני לא מדברת על פליק או משהו. אלא לתפוס בלי שיזוז, להצליח להלביש גם מתנגדים וכו'). זו גישה שאני כאמא לא מתבלבלת מי אומר את המילה האחרונה גם במחיר של אכיפה פיזית פחות נעימה.

זה ממש בסדר לחלוק על הגישה ולא לאהוב את זה, אבל אם היא לא מעוררת בך התנגדות אז יש מה לנסות.

בהצלחה. זה מתיש וכאילו לא נגמר לעולם אבל זו תקופה שעוברת. בהצלחה יקרה, את אמא מצוינת ומדויקת לילדים שלך. שמרי על עצמך ועליהם בשפיות.💚

נראה לי שהשאלה קשורה לגמילה, ועוד שאלה על נשיכותפה לקצת

הבן שלי בן 3.

נגמל באוגוסט, לפני 3-4 חודשים (וואוו זה מרגיש שעברו 20 שנה מאז)


הוא לא מפספס בכלל ב"ה, לא ביום ולא בלילה.

אבל....הוא גם אף פעם לא אומר שצריך שירותים.

כשיש לו גדולים הוא כן אומר אבל לקטנים (פיפי) אף פעם לא.


בהתחלה חשבתי שזה כי אנחנו בהתחלה.

אחכ התייעצתי כאן והצעתן לתגמל על כל פעם שמבקש, עשינו את זה וזה עבד ליום וחצי. (עשינו אז וניסינו שוב שבוע שעבר)


הוא מתאפק המון שעות כי אני לא זוכרת להציע לו.

אני נזכרת רק כשרואה אותו רוקד על הכיסא או כשרואה אותו מסתובב בבית בחוסר שקט ואז אומרת לו שיבוא לשירותים (אני שואלת אם צריך שירותים והוא אומר שלא ואז מתעקשת שיילך והוא עושה כמובן)


(חשבתי אולי קשור למצב אבל זה היה גם קודם וגם בכל מקרה מישהו הולך איתו אז לא אמור לפחד או משהו כזה)


אשמח לשמוע מה הייתן עושות.




ועוד שאלה על בן שנתיים. (החודש חוגג שנתיים)

הוא כל היום נושך.

כשכייף לו נושך, כששמח נושך, כשכועס.

ועכשיו הוא גם למד שזה מפחיד את אח שלו הגדול אז הוא רודף אחריו כדי לנשוך אותו כשמשהו לא מתאים לו.


מה עושים עם זה?

גם הבן שלי (3.5) ככה מתאפק הרבהפולניה12

פשוט חבל לו להפסיד את האקשן או להפסיק באמצע הפעילות/המשחק.

אני גם כל היום מתזכרת אותו ללכת לשירותים

ואם הוא לא הלך למרות שביקשתי אני כאילו 'לא עוזרת לו להחליף'..


בקיצור אין לי פתרון

באסה ממש!פה לקצת
בהצלחהדרקונית ירוקה

לגבי הגדול - מה יקרה אם לא תתעקשי איתו שילך? את רואה שהוא מרקד, שואלת אם הוא צריך לשרותים והוא אומר לא. להגיד לו משהו כמו "ראיתי שלא נח לך ברגליים ולפעמים זה סימן שיש פיפי. אתה רוצה בכל זאת לבדוק אם יש לך? לא? אז תגיד לי כשיהיה לך ונלך ביחד/אני אשמור לך את המשחק/ נחכה לך בפעילות" ולהשאיר את השליטה אצלו.

אצלנו זה עזר לילד לשים לב ל"ריקוד המקדים" וללכת מעצמו.

דיברנו גם על זה שחשוב ללכת לשירותים כשמרגישים צורך כי ככה הגוף מרגיש טוב יותר. אחרי הליכה לשירותים הפנתי את תשומת ליבם לכך שהבטן מרגישה רגועה יותר ושנח יותר להתרכז במשחק.

לגבי השני - זה שלב נפוץ בהתפתחות של הרבה ילדים. קשור לזה שהם מגלים את העולם בעזרת הפה. כשנושך (או רגע לפני אם אפשר) להרחיק אותו תוך אמירת "אסור לנשוך" ולתת צומי לננשך. כדאי לדבר בזמן רגוע על מה מותר לעשות כשכועסים. אפשר לתת לאכול דברים קשים כמו גזר כדי לתת את הגירוי האורלי בצורה טובה. נשכן גם יכול לעזור.

אצלנו עזר גם שנתתי לו "להתאמן" עלי (בגיל צעיר יותר, בערך שנה וחצי). הוא קירב את הפה אלי וראה שאני לא נרתעת אז אלמנט המשחק ירד. הסברתי לו שלא נעים לי כשהוא התחיל להדק שיניים. ככה הוא למד איך לקרב פה בעדינות לנשיקה או משחק.

נקודה נוספת - יכול להיות שיוצאות לו שיניים? זה בערך הגיל של הטוחנות ויציאת שיניים מאוד מגבירה צורך בנשיכה.

תודה!פה לקצתאחרונה

אז היום יצא שאחותי הייתה איתם כל הבוקר וכשהציעה לו להיכנס לשירותים הוא לא רצה ואמר שאין לו.

אני הגעתי ב12 וחצי (לא היה בשירותים מ6 בבוקר) ואחרי כמה דקות הוא אמר: יש לי קטנים (פיפי). הסתכלנו לכיוונו והוא כבר עשה על הבגדים.

אז מסתבר שאם לא אגיד לו ללכת הוא יעשה על עצמו.

ואני יודעת שלא אמורים לכעוס אבל התבאסתי כל כך. אמרתי לו שאני ממש עצובה שהוא התאפק במקום ללכת לשירותים ונתתי לו להישאר ככה כמה דקות עד שסיימתי לעשות משהו.

מקווה שזה ילמד אותו לקח.


לגבי הקטן- מקווה שהשלב הזה עובר מהר.

אנסה לתת יותר צומי לגדול אבל הבעיה היא שהוא מצפה שאני אעיר לקטן על זה שנשך.

יוצאות שיניים בגיל הזה? לא ידעתי. אבדוק אם רואה משהו אבל לא נראה לי.

מישהי ניסתה לקחת יום שלם כשעות היריון?עלמא22

שבוע שעבר היה לי יום שנשארתי בבית כי לא הרגשתי טוב, בעקבות ההריון כמובן. חשבתי לקחת את זה כיום מחלה, אבל אמא שלי הציעה לי שאני אוריד את זה משעות היריון. מישהי ניסתה? יודעת מה לבקש מהרופא / מרפאה?

אני בכללית אם זה משנה.

בעיקרון שעות הריון זה רק אם את במרפאהחדשה_פה

אבל אולי במקום העבודה שלך כן נותנים, הייתי שואלת

אני חושבת שזה לא קשור רק למרפאההמקורית

אלא תלוי בהסכמה של המעסיק

גם מבחינת דיני ממונות

תלוי ממש במעסיקhosh

אצלי מוכנים להוריד יום שלם משעות הריון, אם הייתי בפועל בחלק מהשעות במרפאה.

שימש אותי בהעמסת סוכר 100, ובמעקב הריון עודף, אבל לא בימים של חולשה בהם נשארתי בבית.

הבנתי. אז אני אקח יום מחלה רגילעלמא22

תודה לכולן

תשאלי אבלהמקורית
ממה שידוע לי זה עד 4 שעות. זה עבור בדיקות בהגדרהמיקי מאוס
וצריך להביא בשביל זה אישור ביקור במרפאה בד"כ


כמובן יכול להיות שאצלכם ספציפית קצת אחרת אבל לא נשמע לי הגיוני לא טכנית ולא מוסרית. חסר לך ימי מחלה?

יש מקומות שמאפשרים אחרת, למה לא הגיוני טכניתחוזרת_שוב

ומוסרית?

ה40 שעות זה שעות שעל חשבון המעסיק, ולכן צריך להיזהר שלא לשקר כשלוקחים אותם (כמו ימי מחלה אגב) אבל אם שקופים מולו והוא מוכן, אז למה לא?

מסכימההמקורית
אם המעסיק מאפשר אז אין שאלהמיקי מאוסאחרונה
בשביל זה שאלתיעלמא22

לבדוק אם זה אפשרי.

בהריון הקודם לא עבדתי בגלל הקורונה, אז כמובן שלא השתמשתי בזה, ובעיקרון אין לי באמת מושג איך זה עובד..

בכל מקרה לקחתי יום מחלה רגיל, אז לא משנה כבר.

 

תודה

לדעתי מותר לעשות את זה פעם אחת בהריוןרק לרגע9

עבור בדיקה רצינית כמו למשל מי שפיר. זה מה שאמרו לי כשבדקתי את זה. וכמובן צריך להביא אישור מהמרפאה על הבדיקה. בקיצור לא נראה לי שזה המצב אצלך 

למי ששאלה על המייבשהמקורית

של אושר עד -

קניתי והוא ממש טוב בעיניי

יותר טוב אפילו ממה שהיה לי שעלה לי מעל 2000 שח

לא יודעת כמה זה תופס, המלצה של פחות משבוע, אבל אחלה מוצר לדעתי

עדיין יש?מחכה עד מאוד
יש לך תמונה?
מצרפת לך תמונההמקוריתאחרונה

מתוך קישור של חנות באינטרנט שם מוכרים אותו ב1200

מייבש כביסה צינור פליטה נאון NEON דגם NE-DRP7GW - NEON - מייבשי כביסה

 

ולא יודעת אם עוד יש, מניחה שזה תלוי סניף גם 

לפני ווסת?תפוז כתום

היי,

 

אני חודשיים אחרי הפלה.

פחות משבוע לפני קבלת הווסת אולי.

 

ויש לי הפרשות שקופות כמו לפני ביוץ.

(היה לי את זה גם לפני שבוע וחצי)

 

זה קורה גם לפני קבלת ווסת?

 

לי כבר כמה פעמים היו הפרשות נמתחות-כמו של ביוץ ממשאמהלה

יום-יומיים לפני הווסת.

היתה לך כבר ווסת אחרי ההפלה?

עשית US לאחרונה?

אולי זה בעצם ביוץ מאוחר?

היה לי ווסת אחת אחרי גרידהתפוז כתום

עשיתי US ממש לפני הווסת הזו והרופא אמר שהכל נקי ב"ה.

 

גם חשבתי אולי זה הפרשות לפני ווסת כמו שאת אומרת שהיה לך..

 

מבאס...

 

אם את אומרת שלפני שבוע וחצי היה גם אז באמתאמהלה

הגיוני שזה הפרשות לפני ווסת.

מקווה בשבילך שנתבדה ואולי זה יהיה הפרשות שמבשרות על הריון

בשורות טובות בקרוב

המשך ללפני ווסתתפוז כתום

 

 

אז בהמשך לשבוע שעבר, ביום שישי לא התאפקתי ובדקתי והיה לי ממש כתם רירי קטן מאוד נראה בצבע חום..

הייתי בטוחה שאוטוטו אני מקבלת 

בגלל שכנראה כבר נאסרי המשכתי לבדוק, היה עוד פעם שהיה נדמה כאילו יש הפרשה רירית מועטה מאוד בצבע חום

ובנתיים שום דבר לא הגיע 

 

בשנה האחרונה לפני ההפלה היו לי כמה ימים של הפרשות לפני המחזור

אבל כן הפרשות בולטות

שגכ היה נראה לי מוזר מאוד

עכשיו היה את ההפרשה המועטה הזו, ועדין המחזור לא הגיע.

 

 

יש מצב שחוח יש לי הידבקויות אחרי ההפלה ולכן המחזור לא מגיע?

 

 

1.עשית בדיקה פנימית?אם זה בצבע חום אולי זה לא אוסראמהלה

ממש ממליצה לשאול רב לגבי זה.

וכמובן אם אין בדיקה של פרישה בשל עונה בינונית/הפלגה וכד' לא כדאי לבדוק סתם כי זה רק מסבך את החיים.

2. אולי כדאי לעשות בדיקת הריון ביתית?

זה אפילו לא היה חום יותר בהירתפוז כתום

יש מצב שיתיר?

ועד מתי לחכות למחזור?

ובכלל משהי היה לנ כזה דבר?

בודאי שיכול להיות שיתיר. שמרת את העד?אמהלה

אני לא יודעת מה אורך המחזורים שלך, אבל אם היית אמורה לקבל תעשי בדיקת הריון.

זהו שזה לא היה בעדתפוז כתום

זה היה על טישו

לא כשיתי בדיקה פנימית הסתכלתי בניגוב...

אז ודאי שזה הרבה פחות בעייתי וסיכוי גבוה שיתירואמהלה

יש כאלו שבניגוב בכלל לא מתייחסים כאל מראה.

תשאלי דחוף רב. חבל על כל רגע שאתם מתנהגים כאסורים

מצטרפת להמלצה לשאול!!אוהבת את השבת
אפשר את מכון פועה ואם את רוצה אני יכולה לתת לך בפרטי פלאפון של רב משם..
בינתיים יצאה בדיקה ביתית שליליתתפוז כתוםאחרונה

ומאז לא קיבלתי...

והרב אמר כן לעשות הפסק ולטבול אחרי שבוע.

ככה שכבר לא נשאר הרבה.

 

אבל אני כן מוטרדת מזה שהמחזור פשוט נעלם...

הידבקויות מגרידה חוח  יכולות לגרום לזה?

 

 

שביעי... 27 או 28..?נביעה
בגדול תלוי את מי שואליםטארקו
היום פחות סופרים בחודשים כבר אלא בשבועות


ברוב האתרים חודש שביעי מתחיל ב28 ושמיני ב32...

אבל זה באמת לא משנה לכלוםטארקו

מה שמשנה זה הטרימסטרים (שמחולקים שליש ראשון עד 13, שליש שני עד 26, שליש שלישי 27 עד הסוף)

והשבועות.

^^^אמא לאוצר❤

בדיוק

החודשים לא באמת משנים

שימי לב שרופא אף פעם לא ישאל חודש .. רק שבוע 

לא משנה לי הרופאים ..נביעה
משנה לי לעצמי...
אז תעשי לפי התאריך פשוט🤭אמא לאוצר❤
הכי פשוט ומדוייק...
אחרי שראיתי שיש כמה ספירותמטילדה

אני פשוט בןדקת לפי הקופח שלי...

לא שזה באמת משנה...

אני סופרת חודשים לפי חודש ולא לפי שבועבארץ אהבתי

אם נגיד התאריך המשוער שלי זה א' אדר, אז מבחינתי חודש תשיעי מתחיל בא' שבט, חודש שמיני מתחיל בא' טבת, וחודש שביעי מתחיל בא' כסלו.

זה לא מתחלף לפי שבועות ההריון אלא לפי התאריך העברי. וזה מסתדר מצויין.

לרופאים ממש לא משנה באיזה חודש אני. זה רק בשביל הספירה לעצמי, ולמי ששואל באיזה חודש אני...

(אני כותבת בכללי, לא בהריון עכשיו, למען הסר ספק...)

ככה בעלי אמר לי לספור...נביעה

בע"ה התאריך הוא ביג' אדר א..

אז תכלס התחלתי שביעי..


מה לעשות

העולם עדיין מדבר בחודשים😆

העולם מדבר בחודשיםטארקו

אבל לא קריטי לו אם תזייפי שבוע לפה או לשם

אז תעגלי חופשי

😄נביעה
תודה על האישור 😅
נכוןאיכה
אבל תשימי לב שאם את לא אוהבת שחופרים לך מתי את צריכה ללדת ונו, עדיין לא ילדת. וכו'.


אז כדאי להגיד טיפה פחות ממה שאת או לעגל ללמטה...

חחח אני מעגלת הפוךדבוריתאחרונה
אומרת שאני בתשיעי שבועיים לפני כדי שכשאלד 3-4 שבועות לפני התאריך יחשבו שילדתי כמעט בזמן
גמילה שהסתבכה צריכה את עזרתכן🥺מפלצתונת

תעזרו לי לפני שאני משתגעתתת🥴

אז הקטנה שלי (שנתיים וחצי) גמלה את עצמה לפני כחודש בערך. החליטה שהיא עושה בשירותים וזהו. זרמנו איתה ובאמת היא לא פספסה בכלל בימים הראשונים.

אחרי כמה ימים התחילה לפספס מדי פעם והיום היא מפספסת בלי סוף!  בגן לפעמים לא מפספסת בכלל. אבל בבית זה יכול להיות 3 פעמים תוך 3 שעות.

יש לציין שילדתי לפני שבועיים וזה בהחלט החמיר מאז.

מה עושים?? כרגע משתדלים לא לכעוס אבל אני כן מצפה ממנה שתוריד בעצמה את הבגדים הרטובים, משבחים אותה על כל הצלחה ושואלים אותה מדי פעם אם היא צריכה לשירותים

הציפיות שלך מעל למצופה מאמיהמקורית

להוריד בעצמה את הבגדים?

היא קטנטונת עדיין

וגם, כעס לא מקדם אתכם ולא צריך להיות אישיו בכלל.

היא לומדת דבר חדש,יש בזה גם עניין רגשי ורגרסיה זה דבר הגיוני ביותר אחרי לידה, בטח שזה סמוך ככ ללידה. כאילו היא גם רוצה יחס, אז מפספסת. ככה אני רואה את זה בכל אופן


 

מזל טוב ענק על הלידה. יודעת שזה קשה❤️

יש איתך מישהו אחר הצהריים לזמנים שהיא חוזרת שיכול לעזור?

צריך לתהליך סבלנות והכלה ולקחת באוםן יזום לשירותים אם היא מפספסת. וכמובן, הרבה תשומת לב עד כמה שניתן


 

 

זו ילדה בכורה?


 

 

בלי קשר לזה שזה בגדים רטוביםחנוקה

אז עוד יורת קשה

ממש לא חושבת שילדה בת שנתיים וחצי יכולה לקחת אחריות על הבגדים שלה.. בטח אחרי שהרטיבה

יש סיכוי שזה באמת בגלל הלידה אבל זה בטח לא בכוונה ואין על מה לכעוס

זו מציאות, לא נעימה, גם עבורה.

אם בגן היא לא מפספסת הייתי בודקת עוד משהו- יכול להיות שהפספוסים שלה בבית בשעות שהיא יותר עייפה?

אני עם ילד בן ארבע שכשעייף מאד יכול לברוח לו קצת.. 

חיבוק, גם אני קמלתי בגיל הזה אחרי לידה (הילד התעקש, לא היה ברירה) וזה לא פשוט..

עונה לשתיכןמפלצתונת

כן ילדה בכורה. מאוד חכמה ועצמאית.

אם היא מצליחה להוריד את המכנס כשהוא רטוב למה לא לצפות ממנה שתעשה את זה?

מעודד לשמוע שאני לא היחידה שגומלת תוך כדי מרגישה שזה היה טעות למרות שכמו שכתבת גם לנו היא לא ממש הייתה ברירה.

בנוגע לעייפות - יש מצב שזה חלק מהעניין, אבל מה אפשר לעשות?

בעלי בדכ איתי אחהצ אבל אנחנו בשאיפה שהוא יחזור ליום עבודה מלא בהקדם...

תנסי שניהחנוקה

אם היה נשפך עליה בקבוק גם היית מצפה שהיא תחליף בגדים לבד?

אם זו באמת ילדה שמתלבשת ממש לבד בגיל שנתיים וחצי

אז מה לדעתך מונע ממנה לעשות את זה? למה אתם 'מנסים וזה לא קורה'?

לגבי העייפות- שוב, זה לא פתרון זה הבנה.

היא גומלת את עצמה גם לילה?

אולי להחליט שמשעה מסוימת שמים טיטול, אם את לבד איתה וזה לא לכוחותיך. (ואני יודעת שזה לא קל לביצוע...)

 

אני חושבת שאין לך ממש בריהר אלא להבין שהיא לא מרטיבה אלא נרטבת, מבחינת החויה שלה. והכעס לא קשור, וגם ה'לקיחת אחריות' כביכול ממש לא רלוונטית

מסכימהאמאשוני

ולפותחת-

פשוט להתייחס לזה כאל עוד משהו שצריך לעשות.

הבן שלי גמול כבר חצי שנה ויש לו תקופות של רגרסיה, וגם בתקופות טובות קורה לפעמים שהוא מפספס,

וגם חוץ מעייפות גם מצב רגשי נגיד של כעס או בכי מוביל לפספוס.

אתם עושים הכל נכון לדעתי, פשוט סבלנות.

מה קורה כנשפך עליה ומתלכלכים הבגדים בזמן הארוחה?

לא רואה הרבה הבדל.

גם פה מתלכלכים הבגדים.

הכי פשוט כשהיא באה הביתה להשאיר אותה עם תחתונים או עם מכנס שקל להוריד וללבוש לבד. פחות מכנס צמוד ומכנסיים של גן.

מבחינת הרצפה להיות מצויידים בהרבה סמרטוטים ובסוף יום או יומיים להפעיל מכונה ושלום, כמה שפחות עצבים יותר טוב.


מזל טוב על הלידה!

אני חולקת כאן על התגובותאחת פשוטה

אם את רואה שהיא מצליחה להוריד לבד את המכנסיים לשים בכביסה. לנגב את הפיפי עם סמרטוט. זה מעולה.

לא לדרוש.לא להתעצבן. אבל כן להאמין שהיא מסוגלת ולצפות. בטח. חינוך לעצמאות זה נהדר בעיניי.

אני אומרת לילדה במקרים כאלו -אוי פיספס לך? זה לא נעים להיות רטובים. לא נורא פעם הבאה תעשי בשירותים כדי שתהי יבשה ונקייה.

כאילו כזה מתבעסת בשבילה. באמת. לא רק כלפי חוץ.

וזהו.

כעס ועצבים ותחושות כישלון או תחושות שלך שהיא עושה דווקא או כל דבר אחר רק ירחיק אותה מהגמילה..


אבל ןואלה שבועיים אחרי לידה לא יודעת אם היה לי אנרגיה לזה.

זה זמן קשוח. ממש.

בהצלחה יקרה

אני איתךאופק המדבר

ואגב מקבלת הרבה מחמאות מכמה הילדים שלי עצמאיים

לדעתי ילדים מסוגלים להרבה יותר ממה שנותנים להם

נתן עצות מעולותמפלצתונת

מקווה להצליח ליישם

אני חושבת שהחלק של לא לכעוס עליה הכי קשה לי. כי אני יודעת שהיא יכולה ולא מצליחה להבין אותה😕

גם אם היא באמת יכולהמומו100

ייתכן מאוד שהיא לא תמיד רוצה. וזה בסדר, היא בת שנתיים וחצי

לדעתי לא שווה להתעקש איתה אם היא לא תמיד רוצה לבדה.. מותר לה, היא עדיין ילדה. שתתפנק, מגיע לה היא ילדה מהממת!

יכול להיות שקר להפליונקה

במקרה כזה מפספסים יותר. גם שינוי בעקבות לידה. ויכול להיות שנמאס לה.

אם את רואה שהיא יכולה לקחת אחריות אז הייתי מדברת איתה בנושא , אם לא, אולי כדאי לחכות עד אביב.

עוד אופציה, להזכיר ולקחת לשירותים, אבל לא יודעת אם יש לך כוח לזה. לי אך פעם לא היה. 

תגובה קצת אחרתכתבתנו

אני מתייחסת לגמילה בשתי צורות. הילדה יודעת/ לא יודעת לשלוט

הילדה רוצה/ לא רוצה.

בגדול, אני רואה שיש גיל שהם חיוביים ברעיון לגמילה וקצת אימון זה מה שצריך. אם הם מפספסים הרבה אז או שלא רוצים או שעדיין לא פיתחו את ה"סנסור". חבל מבחינתי חהתעכב במצב כזה.

אני יודעת שהרבה לא בגישה הזו, אבל אני לא מוכנה לרדוף אחרי ילד מפספס. אם מפספס אז טיטול. גם ביכולת שלי להתמודד עם זה אני צריכה להתחשב. וזה אחד השנואים עלי, ברמה שגומר סבלנות מ100 ל0.

אז ילדה שיודעת ורוצה- בכיף

יודעת ולא רוצה- טיטול

לא יודעת ורוצה וזה עניין של אימון של כמה ימים לתפוס את התחושה שמעידה על צורך ללכת לשירותים - אני אעמוד בזה

לא יודעת ולא רוצה- טיטול גם בגיל 4 מצידי (ברעיון, לא זוכרת שבפועל מישהו אצלנו עוד היה עם טיטול בגיל הזה).

אם מתאים לך להגיד לה שאם היא תמשיך לפספס את מחזירה לה את הטיטול, (ובגישה שזה לא כעונש אלא כדי לחסוך ממך לנקות שוב ושוב, כלומר זה לא הכעס, זה לשמור על האנרגיה שלך)- אני ככה הייתי עושה. אם לא בא בחשבון מבחינתך אז תדלגי.

בכל מקרה, מזל טוב ובהצלחה. 🧡

מסכימה. סכמת יפההמקורית

תכלס גמני נהגתי ככה וגמלתי אחרי גיל 3

והבת שלי רצתה מוקדם יותר אבל לא היתה מוכנה והיה לי מסורבל להתמודד אז החזרתי טיטול וגמלנו בשלב מאוחר יותר ועבר חלק (חוץ מהלילה שעוד מפספסת)

תודה על התגובה המפורטת!מפלצתונת

הצענו לה כבר כמה פעמים לחזור לטיטול🙊היא ממש לא רוצה.

הסכמתי להוריד לה את הטיטול רק אחרי תחנונים ארוכים מצידה.

אגב, סביב הלידה היה איזה יום או יומיים שהיא הייתה עם טיטול בניגוד לרצונה😬 ויש לי הרגשה שזה החמיר את המצב קצת

.

מה עםבשורות משמחות

תחתון טיטול?

או טיטול ומעל תחתון?

קשה לי להאמין שהיא תקנה את זה האמת...מפלצתונת
הבנתיבשורות משמחות
אם את לא בראש של זה עכשיו וזה מורכב עבורך הייתי מציעה לך לשים אותך כרגע במרכז הכוחות. מדברת עם הילדה באופן חד וברור שכרגע את לא פנויה לגמילה ובעז'ה בהמשך תעשי לה מבצע עם הפתעות ומתנה גדולה יכול להיות שזה יותר יקרוץ לה
אני מציעה משהו, לא יודעת אם יעבודכתבתנואחרונה

אבל מה אכפת לנסות...

לפעמים אנחנו לא מודעים כמה ילדים בגיל הזה מבינים במודע ובתת מודע.

מציעה לדבר איתה שיחה של גדולים:

פשושית, את ממש גדולה ומבינה, עד כדי כך שעשית משהו מיוחד לילדים בגילך, הורדת לבד את הטיטול ולמדת ממש מהר איך להשתמש בשירותים.

גם הגננת מספרת לנו איך את כבר גדולה בגן, וכמו הגדולים הולכת לשירותים בזמן.

יש לי בקשה, אני רואה שבזמן האחרון אחרי שכבר הראית כמה יפה את משתמשת בבית בשירותים, פתאום לפעמים את שוכחת ללכת בזמן, וזה ממש תוקע. צריך להחליף בגדים, צריך לנקות את הרצפה, צריך להזדרז שזה לא ירטיב עוד דברים, ויש דברים שממש קשה לנקות אם נשפך עליהם, למשל הספה או השטיח (אם יש).

[אולי להוסיף, לפעמים בבית אנחנו רוצים פחות להקפיד מהגן, אבל את מבינה שאם לא תקפידי אמא רק תרצה שוב ושוב לשים לך טיטול. אז אם קשה לך לשמור בבית כמו בגן בדברים אחרים את צודקת, ואני באמת משתדלת להיות עם הרבה סבלנות לזה. אבל בדבר הזה קשה להיות עם הרבה סבלנות כי זה עושה הרבה בלאגן בבת אחת]

זה כל כך לא נוח לאמא להצטרך לעזוב הכל ולעזור לך להחליף בגדים ולנקות שאפילו חשבנו אולי כדאי להחזיר את הטיטול. אבל את לא רוצה, ואת צודקת, זה הרבה יותר נעים עם תחתונים וללכת לשירותים בזמן.את מוכנה לעזור לאמא ולהראות כמה את גדולה גם בבית? כי אם את רוצה להתנהג כמו הגדולים אז את צריכה גם לקחת אחריות שזה לא יותר מידי פעמים יקרה. אנחנו כבר יודעים שאת יכולה, את מוכנה לחזור לשמור יותר שלא תשכחי לחכת לשירותים בזמן כשאנחנו בבית?


אני לא מבטיחה שזה בהכרח עובד תמיד, אני מבטיחה שהיא תבין אותך בדיוק. ושוב, אם לא מתאים בעינייך אז אל

היא קטנה מידיבשורות משמחות

בשביל לצפות ממנה לדבר כזה

הייתי מצפה לדבר כזה בגיל 4+ באופן מעשי ממקום שמבין ולא רק ממלא הנחיות

ואגב זה נורמלי זה שלב בגמילה אז אין כ'כ מה לעשות עג שמתייצב זה תלוי ילד/ה יכול להיות בחודשיים גמילה הרמטית ויכול להיות חודשים ןשנתיים+ עד לגמילה הרמטית.


יש תחתוני גמילהחוזרת_שוב
לא ניסיתי בעצמי, אבל שמעתי מחברות שזה ממש עזר במצבים כאלה כי לא כל הבית התלכלך מזה כל פעם שפיספסו...
אני חושבת שסה"כ פעלת נכוןאופק המדבר

ומעודדת אותך שנסיגה יכולה לקרות גם בגיל בוגר יותר

אני הייתי שמה טיטול בשביל הרוגע הנפשי שלי

את שניה אחרי לידה והכי חשוב שתתאוששי! 

תודה לכל המגיבות!!מפלצתונת

עזרתן לי מאוד!

אני לא חושבת שנחזיר לה את הטיטול זה ישבור אותה ממש. אבל כן נשתדל לקחת אותה באופן יזום. התייעצתי גם עם הגננת שלה והיא ממש הופתעה שהיא מפספסת בבית. אז אני מאמינה שאנחנו בכוון הנכון...

תודה לכן!

תשתדלי לתת לה המון המון תשומת לבנק - ניק
גירודים ברגלייםגירית
בס"ד


לא בטוחה שזה קשור להריון אבל אם אפשר 'להאשים' אז למה לא?🤭 יש לי כל הזמן גירודים מציקים ברגליים, מישהי מכירה את זה ויש לה פתרון איך לגרום לזה לעבור? אני מורחת מידי פעם קרם לחות וכאלה אבל זה מרגיע נקודתית..

את לקראת סוף ההריון??Seven
לי היה באחד ההריונות גרדת הריון
זהו שאני די בהתחלה וזה התחיל לי ממש בהתחלהגירית

בס"ד


ממה שקראתי זה מופיע בדר"כ באמצע-סוף הריון אז לכן תוהה אם זה קשור..

בינתיים הרופא נשים אמר לי שזו תופעה הגיונית..

לי זה היה סימן לקולוסטאזיסאמיץ(ה)
אם זה מחמיר ממליצה ללכת לבדוק. 
כדאי ללכת לרופא אבל המזג אויר מאוד יבש בתקופה הזובתי 123
יכול להיות שזה מהיובש
יכול להיות קשור לתפקודי כבד. לכי לרופא...אמא יקרה לי*
לי יש המון גירודים בהריוןמישהי מאיפשהו

בכל הגוף, בעיקר באיזור החזה והבטן. ברגליים פחות אבל יכול להיות שגם.

בהריון הראשון עשיתי בדיקת תפקודי כבד (תעשי, חשוב לוודא שתקין) ויצא תקין, אח"כ כשזה חזר בהריונות הבאים אני כבר מזהה ויודעת שזה תקין אצלי.. יש תופעה כזו שנקראת גרד הריון.

סיוט, עובר אחרי הלידה 😅

אם זה לא יובששולה1234

ללכת לרופא משפחה/נשים זה יכול להיות קשור לתפקודי כבד.

צריך בדיקה

תודה! איך עושים בדיקה של תפקודי כבד?גירית
בס"ד


זה בדיקת דם? ממי צריך הפנייה? וכו'?

מרופא משפחה/נשים.אמיץ(ה)
את לא צריכה לחכות לתור, את יכולה לדבראופק המדבר
עם מוקד האחיות בקופה והם צריכות שיהיה לך את זה בהקדם
לפעמים עד שיש תור לוקח זמןאופק המדבר
ולא כדאי לחכות עם זה
תבקשי מהרופא משפחה/נשים הפניה לבדיקות דם באפליקצימישהי מאיפשהו
כן, אני קיבלתי גם מרופא נשים וגם מרופא משפחהטארקו

בדיקת דם זה השלב הראשון.

אצלי אחרי בדיקת דם שלחו אותי גם לאו"ס כבד והרופאת משפחה התיייעצה עם רופא כבד בשבילי.

בדיקת דםשולה1234
אני חושבת שכל רופא יכול לתת
כיון אחר:נביעה
כמה סוכר את אוכלת?


גירודים בכפות רגליים זה מלא פעמים סימן לפטריה.


שימי שמן עץ התה


ותורידי כמויות סוכר..


לי היהזמני לשליש1אחרונה

עבר בלידה

וחודשים סבלתי מזה.. נוראייייי

בעל מגוייס וטהרההניסיון הזה

הי לכולן,

בעלי מגויס ממוצאי שמחת תורה ויצא פעמיים ליום אחד.

פעם אחרונה לפני כמעט שבועיים והייתי אסורה, רק התחלתי שבעה נקיים.

פעם הקודמת שהגיע הלכתי לטבול באותו ערב כי חיכיתי לו.

אמורה לטבול השבוע..

הבעיה שהוא לא אמור לחזור בשבועיים הקרובים.

אני חוששת שכבר כשיחזור שוב אהיה אסורה..

הוא לא חושב לשאול מראש אבלל כשמגיע מצפה לחיבוק במפגש ומניחה שגם ללילה...

 

שתי שאלות:

1. מישהי יודעת איך לדחות לגמרי לחודש הקרוב נגיד?

2. הבנתי שאם הוא לא חוזר בליל הטבילה, לחכות עם זה לזמן שיחזור.. גם אתן יודעות כך?

ומוסיפה לך מדברי הרמבםדבורית

וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (בסהמ''צ עשה קט)

ואין כונתנו באמרנו שהטבילה מצות עשה, שיהיה מצוה על כל טמא שיטהר על כל פנים, כמו שחייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית, וכן כל מי שיש לו גג שחייב לעשות לו מעקה. אבל העניין הוא שהודיעתנו התורה שמי שירצה להיטהר מטומאה לא יתכן לו זה אלא בטבילה במים, וצותנו לקבל העניין ולעשותו כן כשנרצה להיטהר, אבל אם ירצה להישאר בטומאתו ולא יכנס למחנה שכינה זמן רב, הרשות בידו. תוספת ומכל מקום אין זה ממידת החסידים ואנשי מעשה להיותם מטמאים בטמאתם, כי הטומאה מאוסה, והטהרה אהובה, ונפשו של אדם מתעלה ומזדככת בטהרה, עד כאן.


ברור שראוי להיות טהורים, וודאי שכדאי לאשה לטבול גם אם לא בטוח יקיימו חיי אישות. זה בכלל לא מה שהתכוונתי. אלא שאין חובה הלכתית לטבול כמצוות עשה נפרדת כמו שיש מצוות ציצית או מעקה וכד (ראי דברי הרמבם).


וראייה נוספת, שבני זוג שמעוניינים לדחות את הטבילה מסיבות שונות (לא נכנסת לדיון אם כדאי כן או לא) הם יכולים לקבל החלטה כזו לבדם ולא יחשבו כחוטאים או כמבטלים מצוות עשה

מה עושים עם תינוקת בחתונה?שירה_11

בת כ9 חודשים.

הנסיעה היא מעל שעתיים (אני מותשת רק מלחשוב על זה) היה אמור להיות קרוב יותר אבל עקב המצב הרחקנו כמה שיכולנו....

אני מקווה שהנסיעה תבור בסדר והיא תצליח להירדם בכסא בטיחות אבל, מן הסתם נהיה שם עד מאוחר ממש

איפה היא תישן? לא נראלי שהיא תצליח הירדם נורמלי בטיולון לכמה שעות לפחות.

 

וגם הרעש - מה עושים איתו? אטמי אוזניים?

 

אשמח לכל עיצה ותבונה בעניין, כמובן שזו פעם ראשונה שאני במקרים כאלה, ילדה ראשונה בכל זאת...

אני לקחתי בגיל הזההמקורית

אבל רק לאירועים שממש הכרחי נוכחות של שנינו, ואין אפשרות שההורים ישמרו כי גם הם מוזמנים

לא קרה כמעט אבל בכל זאת


וגם - הילדים שלי אבל היו ישנים מעולה בנסיעות ובטיולונים

הכאב הראש שלי היה הערות שלהם כשחוזרים עייפים

אני אישית הייתי מנסה למצוא לה סידור אחראחת כמוני

או באזור האולם, או אפילו בייביסיטר באולם עצמו בחדר ייחוד למשל אחרי שהחתן והכלה יוצאים..

או באזור הבית.

אם יש מישהי שאת סומכת עליה, הייתי משאירה.

אם לא- יש אוזניות אוטמות רעש שאפשר לשים לה.

איזה אוזניות אלה?שירה_11
אוזניות אוטמות רעשיםאחת כמוני

יש גמחים..

מצרפת קישור שקיבלתי

לא בדקתי את אמינותו..

Earmuffs Gemach

בגיל הזהשריקה

הבאתי לצילומים

ומצאתי בייביסיטר שבאה לקחת אותה מהחופה עד אחרי הצילומים של הסוף

 

(חתונה קרובה כמובן, שהיינו צריכים להיות שנינו מצילומים עד צילומים)

 

למה הבאתי ולא השארתי כבר עם בייביסיטר ליד הבית?

כדי שתהיה עם בייביסטיר פחות זמן

(זמן הנסיעה וזמן הצילומים וקבלת פנים היתה איתי. ככה שהביביסיטר לקחה אותה ומיד הרדימה בעגלה)

תלוי של מי החתונהעלמא22

כשאח שלי התחתן עם אחיינים בגילים דומים, אחותי שמה את הקטנה לישון עם בייביסיטר בחדר ייחוד, ואחיין אחר היה ער כל הערב. במידת הצורך הוא נשאר לשבת בעגלה ליד השולחן ליד אמא / אבא / אח של גיסתי.

כשאנחנו נסענו לחתונה של בן דוד (כשהילדה הייתה בגיל קטן יותר), השארנו אותה אצל אמא שלי. גם בחתונה של חברים טובים שהלכנו שנינו השארנו אותה עם ההורים של בעלי.

 

בגדול, אני לא רוצה להשאיר אותה עם בייביסיטר שתצטרך להרדים אותה, רק כשהיא כבר ישנה, אז אם אנחנו יוצאים מוקדם אנחנו מנסים להשאיר אותה עם משפחה, מקסימום שכנים שהיא מכירה ואוהבת (עכשיו היא כבר בת 3)

תלוי קרבהמקרמה

אם הנוכחות שלה חשובה (חתונה של אח/אחות)

דאגנו לביביסיטר (לרוב ההורים של הצד השני שמילא היו מוזמנים...)

עגלת אמבטיה/ ללול קמפינג תלוי בגיל

וחדר נוח (לאוב חדר יחוד או חדר משפחה)


ואחרי צילומים וחופה- הם פרשו לישון


אצלי הם יונקים עד גיל מאוחר וסרבני בקבוקים אז היה חשוב שישארו בקרבתי.

נראה לי שבמציאות אחרת הייתי שולחת הביתה עם ההורים שלי/של בעלי 

החתונה של אחותי מרחק שעתיים וחצי נסיעהשירה_11

אין לי עם מי להשאיר אותה שכבר נמצא בחתונה, זה רק להביא חברה איתי מהבית, שזה אומר שתצטרך לצאת איתנו ב4 וחצי בערך ולחזור בשעות הקטנות של הלילה, זה הרבה מידיי זמן, מה גם שבכללי היא בסדר ונוחה, אז לסחוב איתי מישהי כל השעות האלה נשמע לי קשוח.

 

אולי יש משהו שאני יכולה להביא איתי שייקל עליה?

אני באופן אישי לא הייתי מתאמצת עד כדי כךהמקורית

להביא חברה מ4 וחצי. גם לא בייביסיטר כצלע שלישית לנסיעה ככ ארוכה 🥴


 

השאלה היא למה את חושבת שתצטרכי עזרה

 

נכוןשירה_11

אני לא חושבת להביא, אני רק חושבת מה אעשה כשהיא תצטרך לישון מ7 וחצי בערך, היא תירדם בטיולון עם הרעש? אני לא יכולה לשים אותה בחדר לבד, ואם היא תתעורר כל רגע היא תהיה נודניקית עמייפות 

אני חושבת ששיבוש של יום אחד זהלא כזה נוראהמקורית

גם אם היא לא תישון מ7 וחצי

הכי הרבה תירדם לך באוטו בחזור ותהי בטוחה שגם בבית היא כבר תישפך

ואני מאוד מקפידה על שעות שינה. מאוד

אבל תלוי איך היא כשמזיזים לה את השעה

כאילו, גם לי היה לימיט

אבל לקחתי את זה בחשבון והייתי קשובה לתינוק

 

השאלה איך התינוקת מגיבה לאיחור בשינהשריקה

שלי בגיל הזה היתה בוכה וצורחת מעיפות

 

אם היא מגיבה טובה ורגועה אני גם חושבת שזה בסדר גמור לשבש לה את השעות יום אחד בשביל חתונה של אח/ות

זהוהמקורית

בגלל זה אמרתי שתלוי איפה הגבול

אני לא הייתי מותחת עד לכדי צרחות

מבחינתי זה בסדר להרדים בחוץ בשקט ולהישאר באירוע. כאילו, כבר נסיעה של שעתיים וחצי..

את יכולה לנסות להיות איתה קצת בחדר צדדיאביול
או מחוץ לאולם, וכשהיא ממש נרדמת להיכנס איתה עם אטמי אוזניים... אין ספק שלא יהיה קל, אבל זה יום אחד... 
לא מישהו שנמצא בחתונהשריקה

מישהי מהאזור

 

כשאח שלי התחתן - חברה מהעבר שאני סומכת עליה שגרה ליד האולם, השיגה לי בייביסיטר טובה ואמינה

הבייביסיטר הגיעה ולקחה אותה לבית שלה, זה היה מעולה!!

 

הענין הוא למצא ליד האולם מישהו שאת מכירה וסומכת עליו. לא תמיד קל אם האולם רחוק

 

 

באמת הבייביסיטר הגיעה אחרי שהתחילה המוזיקה של החופה

והבת שלי כבר היתה מבוהלת מכל הרעש והאנשים

לא הייתי מצליחה להנות אם היא היתה בחתונה, ולא נראה לי שהיא היתה מצליחה להרדם

היה ממש מוצלח

 

יש הסעה לחתונה מהאזור שלכם?פה לקצת

אני הבאתי בייביסיטר שבאה בהסעה (ולא כל כך מוקדם כמו שאנחנו הגענו).

והיא נשארה עד שההסעה הלכה.


אצלי הילדה הייתה בת 4 חודשים.

היה חדר צדדי באולם ששם היא הייתה איתה כשישנה.

בשאר הזמן הייתה איתה באולם ואני הייתי משוחררת.

אולי תוכלי לשריין מישהי מהאזור של האולםמקרמה

שתוכל לבוא להיות איתה אם היא תרדם בחדר ייחוד/חדר משפחה?

ככה את תרדימי אותה ואז תתפני לשמוח

את מכירה מישהו מהאזור שיכול לקשר אותך לביביסיטר?

אני בזמנו מצאתי בייסיטר שגרה קרוב לאולםירושלמית במקור
אטמי אוזניים חובהדור רביעי
תתייעצי בבית מרקחת משהו שיתאים בגודל
אם יש לך מנשא - אצלי זה ממש עזרבארץ אהבתי
היו לנו שתי חתונות לאחרונה - של אחות ושל אח. בשתיהן שמתי את התינוקת במנשא והיא הלכה לישון עלי תוך כדי הריקודים...
יש לי מנשאשירה_11

ההוא מהבד שקושרים לבד, אבל היא גודלה בת 9 חודשים, ושמנמנה איך היא תהיה עליי

מנשא בד ארוך באמת כבר פחות מתאים בגיל כזהבארץ אהבתי

אני עוד משתמשת הרבה במנשא, הבת שלי כבר בת 11 ח' (ועם הגדולים שלי השתמשתי גם עד גיל גדול יותר), אבל באמת מנשא בד ארוך מתאים ונוח רק בגילאים קטנים יותר.

את יכולה לנסות לשאול משכנה או משהו, ולהתאמן קצת בבית מראש. אבל לא יודעת אם זה הכיוון שאת מחפשת. אצלי זו צורת ההתנהלות באופן רגיל, אז בחתונה זה היה מאוד נוח.

אטמי אוזנייםרק לרגע9

יש כאלה אטמים כמו אוזניות נגד רעש, זה הסוג היחיד שעובד לי בגילאים האלה, השאר נופלים. יש גמחים שאפשר להשאיל מהם בכל הארץ, חפשי בגוגל אם את לא מכירה אחד.

ולגבי השינה - לא נורא אם לא תירדם בחתונה, לפחות ככה היא תישן לך באוטו בדרך חזרה...

אוזניות נגד רעש להשאלהnorya


יש בעוד מקומות, אפשר לחפש גם באינטרנט

זה אירוע חד פעמיאביול
באמת מורכב הקטע של השינה, אבל לא נוותר על חתונה בגלל זה... אולי יש לך אפשרות לבייביסיטר או קרוב משפחה מהצד השני שישמרו עליה? 
זהו שלאשירה_11

אולי באמת אדאג לאטמים וזהו אין לי מה לעשות כנראה בעניין של בייביסטר

 

האמת גיסתי התחתנה כשהבת שלי היתה בת שנהחמדמדה

והתנהלתי רגיל…

היא באה איתנו לצילומים

ובחופה היתה בעגלה

ואז אחרי החופה החלפתי לה בגד והיא נרדמה בעגלה שלה בצד

ישבתי בשולחן בסוף הרחבה והיא היתה בצד כזה… היה רעש אבל היא נרדמה

התעוררה ממש לקראת סוף החתונה, בערך ב7 ברכות הוצאתי אותה רקדתי איתה קצת על הידיים

והיתה ערה בדרך הביתה

נרדמה כשהגענו…


אני לא הבאתי אטמי אוזניים

דווקא כשרועש התינוקות נרדמיםבשאיפה

כדאי אטמי אוזניים אם את מצליחה למצוא - זה די בעייתי, יש את אלה שהם כמו פלסטלינה, ולא ממליצים לקטנים, כי עלולים לדחוף את זה מידי פנימה, וגדולים כמו אוזניות פגשתי רק למבוגרים.

הקטנים אצלי שרדו יפה חתונות של דודים. לא למקם את העגלה מול הרמקולים, להביא הרבה בגדים להחלפה. מזל טוב

הייתי מביאה קצת משחקים, נשנושים וזורמתשיפור
כנראה שתירדם בדרך ואז אולי תהיה ערנית ושמחה שם, ואולי תהיה עצבנית, פשוט הייתי מכינה את עצמי לאופציה הזאת וזורמת.
מצטרפתאולי בקרוב
לנו היה חתונה של אח כשהייתה 5-6 חודשים ועוד אחת כשהייתה 10 חודשים. היא קצת רגישה עם השינה אז לא נלחמתי איתה.. בראשונה היא עוד הייתה באמבטיה של העגלה אז ישנה, התעוררה והיתה איתנו (רחוק מהרמקולים) נרדמה שוב, ככה לאורך הערב פחות או יותר. בשנייה היא הייתה אפילו קשוחה יותר עם השינה אז נראלי לא ישנה בכלל, הייתה בעיקר על הידיים כי הייתה קצת קווצ'ית,אבל לא נורא.. והיה מספיק ידיים של סבא סבתא, דודים וכו' מהמשפחה שרצו להיות איתה אז זה זרם
זה לא גיל כל כך פיצי. אני לא הייתי משתגעתמתואמת

הייתי עם תינוקת בת שמונה חודשים בחתונה של אח שלי, ולא עשיתי שום דבר מיוחד... רק לא התקרבתי איתה לתזמורת - אבל זה גם בשבילי, כי אני לא סובלת את הווליום החזק...

שכנים שלנו הציעו לשמור עליה אצלם, אבל מבחינתי לא היה מצב - גם יונקת וגם - מה, שלא תהיה בחתונה של דוד שלה?

אולי זרמתי ככה בקלות כי זו ילדה שביעית ולא ראשונה... אבל נראה לי שבהחלט אפשר להיות עם תינוק בגיל הזה בחתונה ולהסתדר היטב.

(אני מקווה שלא תהיה לי חתונה של אח כשאני פחות מחודש אחרי לידה, נגיד. גם בגלל התינוק אבל גם בגללי, כי עוד לא אהיה מאוששת מספיק בשביל להשתתף בחתונה...)

דווקא בחודש הראשון הם ישנים ברעששיפוראחרונה
שלי ישן מעולה כל הפידיון
בא לי לשתף ב"נס" הקטן שלי...אנונימית בהו"ל

שמתי את ה-נס במרכאות, כי אולי זה קצת מוגזם, אבל בשבילי זה היה משמעותי מאוד!!


בעלי מגויס, לא היה שבת בבית מאז שמחת תורה. היה כמה שבועות בעזה.


אני אחרי הפלה, עם קצת בלאגן של שאריות והכתמות, סרט שאיתו נכנסנו כבר למלחמה...

ב"ה עברתי הכל תוך כדי המלחמה. והכל התחיל להתייצב.


הייתי בקשר עם רופאה פרטית לטיפול והנחיות להמשך. ועל הדרך גם ביקשתי ממנה פרימולטנור כדי לא להיות אסורים כשהוא יוצא.

עבר זמן, הוא לא יצא והתחלתי עם הפרימולטנור (גם פרקתי פה שאני מתלבטת אם נכון להתחיל או לא...)

ותוך כדי הוא יצא🥳🥳🥳 ברגע שהוא חזר לדרום, הפסקתי ישר את הכדורים, כי הסיכוי שהוא יצא שוב בזמן הקרוב די נמוך, אז עדיף כבר לקבל ווסת, ולא למשוך את הכדורים.


עברו יותר מ48 שעות שאני בלי הכדורים והוא מתקשר להודיע שהוא יוצא שבת!!!!!!!!!!!!!!! ישר התקשרתי לרופאה להתייעץ איתה, והיא לא ענתה. התקשרתי למכון פועה, הם היו מאוד פסימיים לסיכוי שיש משהו לעשות כדי למנוע את הדימום, אבל אמרו כן להתייעץ עם רופא, ובמידה שמתחיל כתמים/דימום להתייעץ איתם...


התקשרתי שוב לרופאה, הפעם היא ענתה. וגם התשובה שלה הייתה לא מעודדת😫 אבל אמרהשלא אפסיד כלום מלנסות לקחת בפעם הראשונה כפול ואח"כ להמשיך כל 12 שעות...


ניסיתי....


והדימום לא הגיע🥳🥳🥳


כ"כ כ"כ שמחתי! זה היה יכול להיות ניסיון קשה מידי שלא היינו מצליחים לעמוד בו.


ביום שישי כבר הפסקתי לקחת כדורים, כדי לזרז את המחזור להגיע... כדי שנספיק להיות טהורים עד היציאה הבאה.

וגם בשביל הסיכוי הקטן להיכנס להריון. ועדיין אין שום זכר לכתמים...


(ופה נכנסת שאלה למי שהצליחה להחזיק מעמד עד לפה🤭)


אם אני מפסיקה פרימולטנור ואנחנו ביחד, יש סיכוי להריון?

או שחייבים לקבל קודם ווסת??

כ"כ רוצה עוד הריון, תקין ובידיים מלאות🙏


אני מחכה לו כבר יותר מידי זמן, ועכשיו עם המלחמה ועם זה שבעלי לא בבית זה מרגיש כאילו ייקח עוד יותר זמן...

כנראה שלא.חנוקה

פרימולוט מאריך את הימים שבין הביוץ לווסת הבאה ז"א שהביוץ היה כבר ממזמן..

אם התחלת לקחת פרימולוט אחרי הפלה אולי עוד לא היה ביוץ כשהתחלת אבל אז קשה לדעת אם יש סיכוי עכשיו אחרי תקופה של שיבוש הורמונלי..

 

 

פרימולוטמדברה כעדן.
לוקחים אחרי הביות כדי להמשיך לספק לרירית הרחם את הפרוגסטרון לפני שתינשור (שזה הדימום). כלומר- הביוץ היה כבר...


בע"ה בשורות טובות בקרוב! 

וואו, ב"ה שהסתדר לכם...בארץ אהבתי

בעיקרון פרימולוט לא מונע הריון, אבל בעיקרון לוקחים אותו אחרי הביוץ כדי למנוע את הדימום אחר כך, כך שעקרונית נשמע שיש פחות סיכוי להיכנס ככה להריון.

הלוואי שבעז"ה תתבשרו בקרוב בבשורות טובות...❤️

איזה נס מתוקדבורית

ממש חיבוק מה'!!

וכמה את משתדלת

פשוט אשת חיל מהממת

ולגבי ההריון, אצל הקב"ה הכל יכול להיות.

במיוחד שאתם מוסרים נפש למען כלל ישראל, ה' ישלח לכם ברכה מרובה!

זה ממש נס!! איזה יופי לשמוע!!!!אוהבת את השבת
בע"ה שיהיו בשורות טובות!!!
תודה על התשובות🙏 עוד שאלות קשורות...אנונימית בהו"ל

יש מצב שבכלל לא היה לי ביוץ?

אחרי הוצאת השאריות הרופאה נתנה לי כדורים (לא זוכרת איך קוראים להם..) והיא אמרה לי שאחרי שאני מסיימת איתם אמור להתחיל ווסת. אבל בגלל שלא רציתי להאסר היא אמרה לי לקראת סוף הכדורים לקחת במקביל גם פרימולטנור.


 

בינתיים כבר יום שני בערב ואין זכר לכתמים (הפסקתי לקחת ביום חמישי בערב), אבל יש לי הרבה הפרשות שקופות.. וקצת כאבים בצדדים... תקין?


 

יש מצב שהביוץ רק עכשיו? או שזה סימן שעוד מעט יגיעו הכתמים/הווסת?


 

לא להאמין שאני אחרי כמה לידות, ופשוט לא מכירה את המערכת הזו🤦

בעיקרון אפשר לבקש בדיקת דם מהרופאהבארץ אהבתי

וזה יוכל לתת מידע יותר מלא באיזה שלב את - לפני או אחרי ביוץ, או ממש סביב הביוץ.

אפילו רופאת משפחה בעיקרון יכולה לתת הפניה לבדיקה כזו.

תודה, אני עדיין לא שם🤭אנונימית בהו"ל

בעיקר מסוקרנות מה קורה בגוף שלי,

קצת מבואסת כי ממש תכננתי שעד חנוכה אהיה טהורה (בתקווה שהוא יצא אפטר..)


ובתוך תוכי מקווה שאולי יש סיכוי להריון🙏


אבל ללכת לבדיקות דם זה כבר רחוק ממני, בינתיים עסוקה בלשרוד את השיגרה ולבצע את הדברים ההכרחיים..

האמת שזה ממש הגיוני, נשמע לי באמת מוגזםבארץ אהבתיאחרונה

לעשות בדיקת דם כדי לדעת באיזה שלב את.

(כתבתי רק כדי שתדעי שיש אפשרות לדעת באמת מה קורה ולא להישאר בתהיות, אבל לי אני חושבת שזה מה שאת צריכה לעשות כרגע...).


מבינה ממש את התהיות. הלוואי שתתבשרו בבשורות טובות...❤️

סובלת ממש מכאבים בגב התחתון בהריוןכרית הריון
למישהי יש המלצה לנעליים אורתופדיות נוחות שיקלו על הכאבים?
אצלי עוזר להקפיד לא להתכופף עם הגבשיפוראחרונה
רק עם הברכיים
פרקים המירוץ למיליוןאנונימית בהו"ל

טוב לא התכוונתי לצפות בזה כי כבר שנים לא נוגעת כי לא נקי

אבל חייבת משהו להסיח את הדעת ולהעביר את הזמן וזוכרת שבעבר ממש נהנתי מזה


איך אני מוצאת פרקים? לא אכפת ככ של איזה עונה כי לא צופה כבר שנים..

תודה

של איזה ערוץ זה?טארקו
לא יודעת...אנונימית בהו"ל

אף אחת?

לא מצאתי באינטרנט 

הנה קחי.. מעניין שלא מצאת בגוגלטארקו
המירוץ למיליון | VOD| רשת 13


הגעתי לזה בגיגול ממש מהיר של "המירוץ למיליון פרקים מלאים"


תהני, מקווה שזה יתן לך כח!!!


אגב את לא צריכה להתחבא מתחת לאנונימיות, זו בקשה ממש לגיטימית, בטח בתקופה שלנו...

תודה! בכל אופן מתפדחת🙈אנונימית בהו"ל
זהו הגעתי לזה אבל כשאני נכנסת הוא אומר שהתוכן לא קיים כי הוא ישן משהו כזה
אה באסה..טארקו
לא יודעת מה מעבר


אולי באפליקציה כן יעבוד

לא זמין לצפיהפיצישליאחרונה
התקשויות בבטן שאלה לנשיםאנונימית בהו"ל

התקשויות בבטן ממושכות לאחר עוררות מינית

תקין או לא?

שבוע 25

 

ועוד שאלה יכול להיות שהעוררות משפיעה זמן ממושך? 

יצאתי להליכה בערך שעה אחר כך ואחרי רבע שעה חזרתי הביתה כי הבטן היתה קשה ברמה מלחיצה

ולא קורה לי בדרך כלל מהליכה (שגרתית, בקצב רגוע)

כן זה טבעי ותקיןאין כבר כחאחרונה
ואם לא ממשיך להתפתח למשהו אז הכל בסדר
פעילות יתר של בלוטת התריסכמהה ליותר

עשיתי בדיקת דם לפרופיל הורמונלי, ויצא לי TSH 0.37.

באתר של הקופת חולים הטווח התקין הוא 0.35 - 4.95, אז אני כן נימצאת בטווח בתקין, אבל אני רואה שיש אתרים שרשום בהם שהטווח התחתון הוא 0.4, ואז אני כן חורגת קצת.

 

זה נחשב שיש פעילות יתר של בלוטת התריס?

בבלוטת התריס אפשר להיות בתוך הטווחואילו פינו

ועדיין להיחשב עם תת או יתר..

אצלי כל עוד אני לא מתחת ל2 יש לי תסמינים של תת פעילות..

הייתי הולכת לרופא משפחה ולהתייעץ אם זה דורש המשך טיפול אצל אנדריקולוג

אולי זה ככה רק בתת פעילות?כמהה ליותר

אני באמת מכירה סביבי הרבה עם תת פעילות, ולא מכירה אף אחת עם פעילות יתר.

 

אני בכל מיקרה אתייעץ עם רופאה. תודה!

בעיקרון הטווח יכול להשתנות ממעבדה למעבדהבתי 123אחרונה

כי גם שיטת הבדיקה יכולה להיות שונה אז תתיחסי לזה לפי המדד שרשום אצלך

בכל מקרה זה נשמע גבולי אז כדאי להתייעץ 

גם לי נמאס מהמלחמההמקורית

בלי בעל מגויס אז הצרות שלי קטנות יותר כמובן

אבל דייי

אבלל - ממש קשה לי לעבוד מהבית כשהילדים איתי.

זה טו מאץ' על הראש של בנאדם אחד

(ואני מתחלקת עם בעלי, אבל אין לו חופש אף פעם כי הוא עצמאי ואין מסגרות מלאות, וגם לא באותם ימים או ימים קבועים אפילו. מקלה במה שניתן ואין פה ארוחות גורמה. יש מדיח, מייבש, חד פעמי, פיתות עם חומוס לצהריים, מעדנים כיד המלך ועוד כהנה וכהנה)

הגעתי למצב שאני חושבת רק על לפתוח את המחשב בבוקר ונכנסת לחלישות כזו. קשה לי נורא לפצל קשב.


אני עדיין לא מרגישה טוב, וברור לי שזה מהסטרס, אז לקחתי כמה ימים להתאושש ולנוח וזה עושה לי טוב

אבל זהו,מחר תיגמר המנוחה כדי שלא יווצר שוב עומס בלתי נסבל שיוביל לקריסה נוספת

וזהו, אין לי כח יותר

אני אוהבת לעבוד. לצאת בבוקר כשאני מאורגנת. אני אוהבת את השגרה שהייתה לי למרות שגם היא הייתה קצת עמוסה. אוהבת שכל עיסוק תחום בזמנים שלו ונפרד מדברים אחרים. ורוצה את זה בחזרה!!!! 😵

או הכל או כלום! המקורית

האמת שהיום חזרתי לעבודה והילדים לגן

מתוח כזה אבל קצת שגרה לא תזיק לאף אחד

זה טוב להתנרמל קצת, וחיכתה לי ים עבודה במשרד, לעוד מלא זמן קדימה 

שקיפות עורפיתאנונימית בהו"ל

יודעת שהטווח הוא 11-13+6, בפועל בהריון קודם כשהגעתי ב11+2 אמרו לי שמוקדם מידי ולא רואים🤷

ועכשיו ניסיתי לקבוע תור ל13+4 שזה גם יוצא לי הכי נוח וגם כדי שלא יגידו לי שוב שאי אפשר וכו', והמזכירה טענה שאי אפשר כי זה לא בטווח. בדקתי ובכל מקום כתוב שעד 13+6

מישהי יודעת?!


ועוד שאלה, הבדיקות דם שעושים יום אחרי, יש מניעה לעשות ביחד איתם בדיקות דם כלליות שעוד לא הספקתי מתחילת ההריון?


תודה

כדאי לקבוע בכל מקרה לתאריך מוקדם יותרחוזרת_שוב
כי לפעמים הגודל של העובר טיפה גדול מהתאריך שלך, ואם זה בגבול הבדיקה יכולה לצאת לא תקינה למרות שהכל בסדר...
אוח🤦 באסהאנונימית בהו"ל

אז מתי באמת כדאי?

כי ב11 עושים בעיות

ב13 מבינה גם ממך וגם מעוד נשים שגם

אז תכלס הטווח הוא רק 12 וסתם "עובדים" עלינו🤦🙈

נכון... חוזרת_שוב
אני קובעת ל11+5-12+6...
נכון, זה באמת הטווח^כיסופים^
תכלס רופאים ממליצים על שבוע 12, אז רואים הכי טוב 
13+0 בסדר?אנונימית בהו"ל
לא הצלחתי לקבוע ל12
ומקפיצה לי גם בשביל השאלה השניה שלא קיבלה מענהאנונימית בהו"ל

הבדיקות דם שעושים יום אחרי, יש מניעה לעשות ביחד איתם בדיקות דם כלליות שעוד לא הספקתי מתחילת ההריון?

תודה

אין בעיה לעשות איתה עוד מליון בדיקות גםטארקו
לדעתי הבדיקה של השקיפות זו זאת שלקחו ליטארקו
איתה עוד איזה 13 מבחנות🤦
^^כנל, עשיתי כבר מלא בדיקות אחרותבאורות
אני עשיתי את השקיפותעלמא22אחרונה

ב- 13+ (לא זוכרת כמה ימים), בגלל שלא היו תורים, ולא אמרו לי על זה משהו.

למחרת עשיתי את הבדיקת דם ביחד עם עוד בדיקות דם שהייתי צריכה לעשות, הרגשתי כמו ברז פתוח, לקחו לי מליון מבחנות..

שאלה די דחופה.. הפרשה בהריוןהילושש

היי לכן, 

אני בשבוע 27 ב"ה, 

לפני זמן קצר הרגשתי תנועות חזקות מהרגיל. 

 

נכנסתי להתפנות, וראיתי בתחתון כתם בגודל חצי שקל בערך, בצבע חום כזה עם נקודה קטנה אדומה.. ריח של הפרשה, הריח קצת כמו תחילת מחזור.. לא ממש אבל מזכיר.. 

בניגוב נקי- אין זכר לחום/אדום.  

 

ופתאום גם לא מרגישה ב 5-7 דק' האחרונות תנועות.. 

 

מה לעשות? 

ללכת להיבדק? 

דחוף..?

 

 

לא נשמע דחוףלידת מים

לגבי התנועות, כמה דקות בלי תנועות זה לא אומר כלום, מאז הרגשת?

תנסי לשכב ולעקוב.


לגבי הכתם, לא בדיוק הבנתי מה הוא, חום שנראה כמו דם ישן או חום שיכול להיות הפרשה קצת מוזרה של הריון? מה זה אומר ריח של הפרשה כמו בתחילת מחזור? לי במחזור יש ריח של דם ובהריון יש להפרשות ריח אחר...

איך את?איזמרגד1

הרגשת תנועות מאז שכתבת?

בכללי נראה לי כדאי להתייעץ עם מוקד אחיות.

להיבדק..ואילו פינו

מקריבה מקרוב סיטואציה כזאת שהסתיימה בלידה.. וזה לא כדאי בשבוע כזה.

כדאי להיבדק. מקסימום נבדקת סתם

מה שלומך מאז?אמא לאוצר❤

היתה עוד הפרשה?

הרגשת תנועות?

ברוך ה' הכל בסדר, נבדקתי..הילוששאחרונה

לא היה משהו חריג בבדיקות, ואין הסבר להפרשה.. 

ברוך ה' הכל בסדר.. 

 

תודה לכן! 

 

שינה- גיל 8 חודשיםעוד מעט פסח

בבקשה עזרו לאמא נואשת!

פעם, הוא היה ישן מדהים. אפילו חמש שעות ברצף, קם להנקה- וחוזר לישון.

אבל מאז המלחמה   ☹ ... 

השילוב של אמא מותשת, מלאה בייסורי מצפון שהיא חוזרת מחל"ד בזמן שלילדים עוד אין מסגרות,  והצורך הנואש בחיבוק-  גרם לי להניק אותו מתוך שינה ולא ממש להחזיר אותו למיטה שלו. ואז להניק אותו בכל התעוררות אפילו קטנטנה. והיום הגענו למצב שהוא לא מצליח לישון בלעדי. ישן או עלי במנשא או צמוד אלי במיטה, הרבה פעמים בהנקה. אם אני מניחה אותו במיטה שלו- תוך כמה דקות הוא מתעורר בצרחות.

עכשיו, אצל המטפלת הוא נרדם מקסים וישן שעה וחצי בשקט. אז אני יודעת שהוא יכול לישון. אבל- למי יש כח לריב איתו אחרי יום ארוך ומתיש? כשלחבק אותו זה הכי נעים בעולם?

אבל מצד שני- מתישהו צריך גם לעשות דברים בבית, להיות עם הגדולים, ולישון כמו בן אדם... והדבר שהכי חשוב לי- הקטנטן מסכן ופחות משחק יפה אלא רוצה רק ידיים, לדעתי פשוט כי הוא ממש ממש עייף (שוב, הוא לא היה ככה). אז הגדולים עוזרים ומחזיקים אותו והוא מסתדר- אבל התחושה היא שהוא משאיר את עצמו ער בכוח, ופשוט רחמנות עליו.

אז אני חייבת ללמד אותו לישון בעצמו, אבל התנאים הם שבגדול אני לבד בסיפור הזה (יש אפשרות לגייס את המתבגרים בבית, אבל זה מורכב ולא בטוח שאצליח), ואני עייפה וממש נהנית להתרפק עליו. אצל הגדולים תמיד זו היתה המשימה של אבא, עכשיו זה לא רלוונטי.

יש לכן רעיונות איך לעשות את זה? כי אני לא רואה מצב שהמלחמה נגמרת ובעלי חוזר הביתה בקרוב.

וואו חיבוק❤️^כיסופים^

בגדול לא שמעתי על אף אחד שהתינוקות שלה המשיכו לישון כרגיל מתחילת המלחמה

גם אצלינו וגם אצל כל החברות שלי התחילו בעיות בשינה לקטנטנים

במיוחד אם האבא מגויס ובמיוחד אם פונתם מהבית

שמנו לב שכשחזרנו הביתה גם אני וגם חברות שלי דיווחו על הקלה משמעותית בשינה שלהם!

אז אולי כן יעשה טוב להמשיך את הרגלי השינה שהיו קודם


לא מומחית בזה בכלל ולא יודעת איך עושים בפועל, אולי שווה להתייעץ עם יועצת שינה

בהצלחה!

אה וגם רציתי לומר^כיסופים^

שלפי מה שזכור לי יש איזה קפיצת גדילה בגיל שמונה חודשים

גם הבת שלי התחילה לישון פחות טוב באיזור הגיל הזה (הרבה לפני המלחמה)

תודהעוד מעט פסח

ב"ה אנחנו בבית שלנו, והמטפלת עובדת כרגיל. אבל אבא מגויס (פיזית נמצא לידנו ורואים אותו יחסית הרבה, אבל עדיין מגויס).

הנירמול עוזר. תודה לך.

אני חושבת שבכל תהליך שקשור לתינוקותהשקט הזה

צריכה להיות החלטה שלי שזהו אני עושה את זה


ברגע שאת תהיי שלמה עם זה, את תהיי מוכנה לשלם את המחיר (במקרה הזה למשל כמה לילות עייפים שכנראה לא תשני ככ טוב) ולעבור את התהליך.

התינוק בסוף "יתיישר" איתך.


השאלה עכשיו עם הנתוניפ הקיימים זה אם את מוכנה לעבור את זה או שאת מעדיפה להשאר עם המצב הקיים..


איך בפועל עושים את זה?


לוקחים נשימה עמוקה, עושים לו טקס שינה- מקלחת פיגמה שיר, מחשיכים את החדר, מניחים במיטה. אני אוהבת גם להסביר במילים "עכשיו אתה תלך לישון במיטה שלך"

ואז תחליטי מה הגישה שלך- לצאת מהחדר ולתת לו לבכות, לשבת לידו ללטף עד שירגע, לעשות את שיטת "הרם הורד" וכו'


וכן, זה יהיה קשה ובהתחלה הוא יתעורר מלא אבל בסוף זה ישתלם..


אפשר גם להחליט עם עצמך שכרגע רק בהרדמה הראשונית זה במיטה שלו ובשאר הלילה את משחררת ולאט לאט להתקדם..


את כל כך צודקתעוד מעט פסח

שהעיקר זה ההחלטה של האמא. אולי כתבתי פה כדי לנסות להחליט עם עצמי אם אני רוצה בזה או לא.

כי במהלך היום אני אומרת לעצמי שאני מאוד רוצה בזה, אבל בעייפות של הלילה למי יש כח? ואז אני מתחרטת ומחליטה עוד קצת להתחבק איתו (הוא באמת כזה מתוק וזה תענוג!).

אולי באמת הכי טוב יהיה לי להתחיל רק עם ההרדמה הראשונית. וללמד אותו לישון רצוף רק עד ההנקה הראשונה.

ואז יהיה לי את הערב שקט. כי תכל'ס, כשאני גם רוצה לישון כיף לי לישון איתו יחד. הבעיה היא רק כשאני רוצה שהוא ישן ואני אלך לעיסוקי.

אני גם חושבת שזה בסוף החלטה פנימית של האמא/ ההוריםדיאן ד.

ראיתי את זה על עצמי גם בסיום ההנקה וגם עכשיו בשינה.

הבן שלי מגיע כל לילה לישון איתי במיטה ואני משתגעת ממנו.

ממש מפריע לי לישון.

 

מצד שני אין לי כח לקום באמצע הלילה להחזיר אותו למיטה, אני רק רוצה להמשיך לישון.

והגעתי למסקנה שעד שזה לא יציק לי מספיק אני אמשיך לסבול וכנראה שזה מה שעדיף לי...

מסכימה. ממני שגמלתי מהנקה בלילה לבדאנצי

ולא ידעתי איך אני הולכת לעשות את זה בלי בעלי...

אבל פשוט זה כל כך שיגע אותי שהצלחתי!

אני רקדבורית

לא חייבים ללמד אותם כלום

בסוף הם גדלים וזה עובר

תשני איך שבא לך

ואם טוב לך לחבק אותו כל הלילה תהנו

אני מבינה שהבעיה שלך זה הערב? כי את רוצה לעשות עוד דברים לפני השינה והוא לא משחרר?

אכן, הבעיה היא בעיקר בערבעוד מעט פסח

יש איזה 4 שעות מאז שהוא הולך לישון ועד שאני.

ובשעות האלה הוא קם כל 2-3 דקות, עד שאני נכנעת ומעבירה אותו לישון עלי במנשא. או שהוא נשאר ער למרות שהוא גמור מעייפות (יש כאן מתבגרים שהולכים לישון גם אחרי, זה שעות שהבית מעניין ויש עוד ידיים שיעזרו להחזיק אותו)- ואז זה לא טוב בשבילו. הוא פשוט לא מקבל מספיק שעות שינה, כי הוא "מחכה" שאני אכנס למיטה כדי לישון יחד איתי.

 

הבנתי אותךדבורית
יש מצב שאחד הגדולים ישכב לידו? זה יעזור?
רעיון מענייןעוד מעט פסח

לא יודעת אם יזרמו (הקטן או הגדולים)- אבל ננסה!

(היום בן החמש ביקש להתכרבל איתו לפני השינה. וזה היה הדבר הכי ממיס בעולם. הקטנטן הוא פשוט דובון חיבוקון מתרפק ותענוג!).

 

אבל הערב הצלחתי להשכיב אותו לישון במיטה שלו כשהוא עוד היה חצי-ער (אחרי פעמיים שניסיתי וכשהוא גילה שהוא במיטה הוא צרח...).

והוא ישן רצוף כבר שעה וחצי!

נס פך השמן!!!דבורית

איך עשית זאת?


ועם הגדולים עוזר שוחד

רק צריך שגם הפיצי הדובון יסכים

אכן נסעוד מעט פסחאחרונה

או השלמה שלי.

יותר קל לי להיות נחושה כשזה רק להרדמה אחת (ואכן, בהמשך עברנו לישון יחד).

ואני לא משתמשת בשוחד. בטח לא לדברים כאלה. התענוג של להיות קרוב אליו אמור להספיק להם...

באמת מאתגר!!אוהבת את השבת

אם הוא כבר ידע לעשות את זה הוא יוכל לחזור לזה יחסית בקלות בע"ה,

אולי לחפש ולתכנן כמה ימים שאת יכולה להיערך אליהם שיהיו קצת קשים וממש להתכוונן לזה ולתכנן את זה,

ולחשוב מראש על כל הדברים שיכולים לעזור ופשוט להקפיד על זה, אחרי יומיים לרוב כבר רואים שיפור...


מה שכתבת כאן כל הפירוט וכל המודעות לכל זה כבר חצי דרך... בהצלחה ממש יקרה!!!

הוא היה נרדם מדהיםעוד מעט פסח

מגיל אפס ממש. נדהמנו מזה מהרגע הראשון (אף אחד מאחיו לא היה ככה, בלשון המעטה...).

והוא מרדים את עצמו במיטה גם אצל המטפלת. הוא מזמזם לעצמו מין שיר ערש כזה- ונרדם.

רק מאז שחזרתי לעבודה (אחרי יו"כ), התחילו לי ייסורי מצפון ועייפות פסיכית, שהתגברו בטירוף עם המלחמה- ומאז התחילו הבעיות.

אבל באמת יש בסיס טוב- וב"ה נחזור לשם בהדרגה.