בשמיעה?
בן שנתיים וחצי שלי
מדבר בלי עין הרע מושלם ממש , רגיל לגמרי
אבל מחליף צ- בת׳
ו׳ - בב׳
ז׳ - בד׳
לפני שבועיים בערך הרופא בדק לו אוזניים ואמר שאי אפשר לראות כלום כי הכל מלא בשעווה 🙈
קבעתי לו תור לאא״ג לחודש הבא
השאלה אם יש קשר בין הדברים?
אן שזה נןרמלי שמחליף את האותיות?
יכולה להיות ירידה בשמיעה.
הרופא לא הוציא לו את זה?
זה בלי מרשם
Clean ear
אצלנו אאג לא מוציאה שעווה אם לא שמים מראש טיפות במשך שבוע
זה גורם לשמיעה להיות קצת יותר עמומה
לא בטוח שההחלפות שהוא עושה קשורות לשעווה כי זה נורמלי לגילו, אבל מה שכן הניקוי יעזור לו לשמוע יותר ברור
קודם עם הטיפות.
יש רופאים שפשוט לא יעשו ניקוי אם לא שמו קודם טיפות.
זה לא צריך מרשם. תקני כבר היום ותתחילי לשים.
הניקוי הוא בד"כ עם מכשיר שבעצם מכניס מים חמים לאוזן ואז שואב אותם
לפעמים עם סוג של מקל ובקצהו כמו וו מעוגל שאיתו הרופא מוציא
זה לא כואב
זה רק מציק ולא נעים ההתעסקות. אבל כאב- לא.
מדברת מנסיון אישי שלי וגם מנסיון של ילדיי
הבת שלי בת 9 חודשים פתאום מפסיקה לינוק באמצע...
היא מאד רוצה לינוק אבל גומרת צד אחד ולא רוצה עוד. ואפילו אותו לא מרוקנת לי...
לא זוכרת שלב כזה מהקודמים...
זה תקין בעקבות העלאת המוצקים?
או שכדאי לשאוב כדי שלא יתמעט לי החלב..
אני כבר כמה ימים מופתעת מזה ממש והיא ממש לא רוצה עוד....
אשמח לשמוע מנסיונכן
תודה!!
אולי כשהיו קטנטנים.
בקטע שאני מרגישה די מלאה ושהיא ינקה ממש קצת...
אבל בנתיים אני לא שואבת ונראה לי שממש מתמעט החלב לכמות פיצית
זה לא בעייתי? מפחדת שזה יגמור לי את ההנקה
חשבתי אולי מהשיניים?
אבל אז השאלה אם זה השתנה פשוט או שרק זמני..
עד ה12 לדצמבר
זה לא מלא זמן???
רק אחרי זה אוכל לדעת אם תקין?…
(היה שם מלא מבחנות של דם עוד בדיקת שתן)
אבל גם כשאני עשיתי פרופיל הורמונלי לא מזמן לקח לזה קצת יותר זמן מבדיקות דם רגילות
כמה ימים כזה
3-4
לא ראיתי פה איזה משו עם פרטים שלי אבל אם פספסתי משו- מנהלות תמחקו בבקשה😬
היא תגיד לי שזה חלקי…
לא?
ואני גם לא יודעת באיזה איזה זה הבדיקות החשובות כדי להגיד לה לבדוק
בודקים את זה בנוהל לפני כל הריון
אבל ממש לא בטוח שהיא לא תתייחס לתוצאות בלי התשובה של זה..
אני אוכל לראות את התוצאות
לא זו הבעיה
הבעיה היא שאני לא יודעת מה הם אמורות להיות (גם בהנחה שהן בעז״ה בתווך, יש מומלץ, יש שברים שצריך להיות בתווך לכיוון מעלה/ מטה, שברים שצריכים להיות יחד, לא יודעת, כל הקומבינציה של התוצאות)
ולשם כך אני צריכה שהרופאה תסתכל. אבל לשלוח לרופאה תוצאות חלקיות מרגיש לי מטופש…
אמנם לא מחליף יעוץ רפואי אבל יש כאן בהחלט בעלות ידע וניסיון
אני מאמינה שעד מחר תקבלי את רוב התוצאות
במקרה הכי גרוע, הרופאה תגיד שהיא צריכה את כל התוצאות... אז תחכי ואז תשאלי שוב
מה זה?
אולי התכוונו עד לשעה 12 
אבל אם לקחו לך מלא מבחנות
אז אולי היה שם גם בדיקות קרישיות? כי אלו בדיקות שבאמת לוקח יותר זמן לקבל תוצאות
אני לא יודעת מה היה שם…
אבל הרבה יחסית…
הן אבל נוספות על הפרופיל הורמונלי ולכן הן לא בדיקות בסיסיות שבלעדיהן אין מה להסתכל על התוצאות שלך..
את תראי שהרוב יגיע בימים הקרובים, ומה שלא יגיע זה כנראה מה שייקח לו עוד זמן.
יהיה רשום לך "תוצאות חלקיות"
עשיתי מלא פעמים את הבדיקה הזאת וכל פעם יצא משהו אחר
ולפעמים גם קצת יותר גבוה כמו שלך
לא ערכים בשמים ושופ רופא לא התרגש מזה כולל המטולוגים
א. אני מסוכסכת קשות עם אוכל.
כל אכילה עושה לי רע. מכל סוג ובכל כמות.
או שאני מרגישה מעולפת מהאוכל ולוקח לי שעתיים להתאושש או בחילות של החיים ואחרי כמה שעות של סבל מקיאה הכל. באמת שעל בטן ריקה אני מאושרת וטוב לי. אבל אי אפשר להמשיך ככה..
(הבוקר התחלתי לאכול רק ב1 בצהריים, עד אז ממש לא רציתי לאכול וכמובן שצדקתי. מיד אחרי האוכל הרגשתי רע.. עכשיו אני בבחילות ובצרבות שלפני ההקאה..)
מה יהיה?? איך ממשיכים ככה?
ב. הצלחתי למיין היום ביגוד. יש לי בגדי בסיס ניו בורן עם כתמי אחסון צהובים.. יש טיפים איך להוריד אותם? או לזרוק הכל ולקנות חדשים?
תודה לעונות.
הקאתי בטירוף..
סיוט.
ב. יורד בכביסה. (לפעמים נשאר איזשהו סימן אבל לא משהו שרואים, אולי רק כשהבגד רטוב או משהו כזה)
א. לצערי מוכר לי מאוד מההריונות. יחסית עזר לי לשמור על תזונה - לא אכלתי מאכלים כבדים, מתובלים, שומניים, לא מתוק ולא חלבי, ורק בכמויות קטנות.
ותעשי לך שייק קליל? זה מזין ומשביע וקל יותר לעיכול
היום צמצמתי יותר את הארוחות לכמויות קטנות וסיננתי מאכלים. עזר קצת.. אחרי האוכל היה מרגיש תקוע ולקח כמה שעות עד שמרגיש לי שהשתחרר. הצלחתי לא להקיא ב"ה.
אומפרדקס ניסיתי בשליש הראשון ולא רוצה להמשיך. עשה לי בעיות..
אני חוששת שלא מצליחה לספק לעובר ולי כל מה שצריכים. ובינתיים מאבדת משקל.
תודה שיש אתכן. שיש מי שמבינות.
אם זה "מעודד", לא הייתי חוששת על העובר במצב כזה. זה בעיקר פוגע בך.
אולי שווה להתייעץ עם הרופא על משהו אחר שיכול לעזור? אומפרדקס זה לצרבות. מה לגבי תרופות ש עוזרות לבחילות, ניסית?
ותנסי באמת ארוחות ממש קטנות במרווחים לא גדולים , אוכל לא שומני. תקפידי לקחת את הויטמינים במלואם.
אני מרגישה שההקאות מגיעות כי פיזית אין מקום לאוכל בקיבה. זה לא הבחילות של השליש הראשון. מעט אוכל "סותם" אותי להמון שעות ועד שהמערכת לא מתפנה לגמרי אני לא מסוגלת לאכול עוד..
אז לא חושבת בכיוון תרופתי לבחילות.
אולי אבדוק תוספת ויטמינים כדי לא להפגע מתזונה לא מספקת.
תנסי שמה שאת כן אוכלת יהיה מזין מספיק.
אבל תאכלי לפי מה שמרגיש נח לגוף שלך ואל תדחפי אותו מעבר.
ובסוף פחות (אז היה התור של הצרבת 🥴)
אבל אצלי אם לא אכלתי המצב נהיה גרוע יותר.
בשביל לשמור על מצב טוב בבוקר הייתי צריכה לאכול משהו, רצוי יבש, מיד איך שקמה, ולא לעבור שעתיים נניח בלי אוכל בכלל.
אם הייתי מפספסת הסיכוי להקאות היה עולה פלאים...
בדרך כלל בחילות מתגברות על קיבה ריקה. אצלי הקושי מגיע רק אחרי אכילה.
ועד שהגוף משתחרר סופסוף מהמועקה של האוכל צריך כבר לאכול שוב.. וממש לא בא לי.
הזוי ממש.
לא חושבת שבאמת יש מה לעשות, רק לחכות ללידה
תשתדלי בכל זאת לאכול ממש מעט מדי פעם, כי את לא יכולה להישאר רעבה ולהקפיד לשתות. זה חשוב גם לעובר.
לקראת הלידה התינוק אמור לרדת ולהתמקם יותר למטה, בתקווה שזה כבר יגרום להקלה
ובערב בחילה (אבל לא מצב של הקאות)
אחרי שאוכלת לחם/פיתה לא יכולה לנשום ומרגישה לא טוב
מציעה לאכול קליל יותר
פירות/ירקות שאת אוהבת, זה קליל ומזין
ובמקום לחם למשל פריכיות / קרקרים
בינתיים זה יחסית עבר, או כי הבטן קצת ירדה
או כי אוכל קליל יותר עוזר...
מקווה שישתפר לך!!
שימי הרבה חומר
אחכ שמש
בגדים לילדים לחורף אם את צריכה
שמלה..
או פיציפקעס לבית..
דברים לבית?
פיצ'פקעס?
יש שם המון.
מחפשת משהו שיתאים לגילאי 2-4.
חוץ מפליימוביל ומגנטים - מה עוד כדאי לקנות?
עגלה עם בובה יש לנו.
קפלות
מכוניות
ערכת בנאי/רופא
בצק קינטי
כלומר קצת כן, מסבא וסבתא כזה
אבל ממנו זה מתנות סביב שקל עד עשרה שקלים בערך, אבל כל יום זה ממש כייפי, מבחינתנו זו אווירת חנוכה😍 יש לנו סביבון הפתעות אפילו...
מנסה להיזכר מה הבאנו שנים קודמות:
סביבון מאיר, מצייר וכאלה
פנס מגניב
ערכת יצירה של חנוכה
ציוד חורף כייפי- כירבולית, כפפות, מטריה, כובע..
משחקים קטנים כמו פליימוביל של איש אחד
בדכ בערך שבוע לפני חנוכה אני קופצת למקסטוק וקונה דברים בסדר גודל כזה שנראה לי שיתאימו וישמחו.
זה ממש טקס כייפי
בגיל הזה יותר מעריכים מתנה מאשר מה יש בתוכה וכמה עלתה...
החיסרון של שניהם זה עניין הבטריה. אבל כשיש בטריה, הם עפים על זה.
לבנים- משחקי הרכבה עם מברגה.
משחקי מטבח של הרכבה- פיצה, עוגה, וכד'. תמיד כשיש חברים הם משחקים בזה...
ועד קטן יושבים עם הפליימוביל.
מוסיפים תמיד קפלה או מגנטים ויכולים לשחק בזה שעות
הקטנטנים במיוחד כמו פרחים או כדורגל פצפון וכד' אני גונזת. אבל שאר החלקים לא מסוכנים ומעסיקים במשך שעות.
יש את הדברים הגדולים כגון בית בובות, אוטובוס ועוד מלא מכוניות גדולות.
ויש גם פליימוביל123 של ילדים קטנים. אני פחות אהבתי דווקא
או קפלה ומלא אנשים קטנים- הם בונים ערים שלמות
בעיקר באזורים חרדיים
יש סלסלות של אנשים קטנים של ליטל טייקס. עולה בד"כ 3 ב10
יש באמפריית החסד, צעצועי גאולה וכד'
אפשר לקנות עוד, זה תמיד כיף.
רכבת של איקאה אם אין לכם. (או רכבת של חברה אחרת... פשוט באיקאה זה יחסית זול)
משחקי לוטו
פאזלים
לידות והריונות קלים משלי אני לוקחת את זה ממש קשה, נהיית עצבנית ולוקח לי זמן להשתחרר מזה.
ובכללי סיפורי ליגות ןהריונות עושים לי נורא ואיום.
נראה לכן שחייבים טיפול בשביל להשתחרר מזה?
יש דרך אחרת?
אני כבר כמעט שנתיים אחרי הלידה האחרונה.
אין לי כוח לטיפול, אבל זה מרגיש לי מןגזם.
גם לי מאד קשה לשמוע כל הזמן על הריונות ולידות קלים
זה פשוט כזה לא פייר
ובאמת באלי גם..
בדיוק עכשיו שמעתי על מישהי שילדה מהר בטירוף לידה שניה ולא הספיקה להגיע לבית חולים
ואני חושבת לעצמי אמאל'ה איך??
אני יכולתי להגיע 100 פעם לבית חולים
הלידה השניה שלי היתה יותר ארוכה מרוב הלידות הראשונות ששמעתי עליהם...
וזה ממש קשה להכיל
ממש
כי זה באמת לא פייר
ואני באמת רוצה גם
ואני ממש מתקשה להשלים עם זה שזה הדרך שלי להביא ילדים ואני צריכה לעבור כזה סבל נוראי בשביל זה
אז אמנם חווה את זה פחות בעוצמה ממה שאת מתארת
ואני אוהבת סיפורי הריונות ובטח סיפורי לידות
למרות הקושי האישי והקנאה
כי אני מפרידה...
לי קשה ממש וזה מעלה לי תחושות קשים
ועדיין אני אוהבת לשמוע סיפורים של נשים אחרות
במיוחד כי הריון ולידה זה כזה פלא
תמיד
ועדיין
גם כמעט תמיד יש לי קווצ' בלב...
חיבוק גדול אהובה❤️
מבינה מאדדד
ואני הייתי מנסה לטפל, בשבילך❤️
אם כן זה ממש ממש מובן...
זה הריונות טראומטיים.
ואולי את עוד לא מוכנה אז טיפול לא מיידי אלא בהמשך כשיעבור קצת יותר זמן יהיה לך טוב.
יש מישהי מקסימה בשם רחלי פנדל
היא אחות שעברה את זה בעצמה
ומעבירה הרצאות סדנאות ועוד.
אני יודעת שהיא עושה בזום סדנה שקשורה לפוסט טראומה לאחר היפראמזיס או משהו כזה, לא בטוח שמדייקת, ראיתי איזה פרסום שמתחיל בקרוב אבל לא מוצאת אותו.
תכתבי רחלי פנדל בגוגל. שמעתי אותה כמה פעמים והיא מדהימה מדהימה,
פשוט מבינה מה עובר עלינו.
חיבוק על התחושה
ולא, זה לא מוגזם
מדברת על הריון ומתחילה לבכות.
וגם לידות קשות מאוד וטראומטיות.
אוף. איזה קשה זה.
אני אבדוק, תודה רבה!
ןחיבוק גם לך!!!
מרגישה קטנונית אבל צובט אותי כשמישהי עם הריונות קלים אומרת שהיא חייבת הפסקה כי ההריונות גמרו אותה אבל זוכרת שאותה אחת סיפרה לי שהיא לא מרגישה בהריון עד הבעיטות אני מאד מנסה לעבוד על זה עם עצמי
שולחת חיבוק😍
היה לי הריון אחד מאד 'קל' פיזית ומורכב ממש נפשית, ברמה שרציתי להפיל (הריון ראשון)
והריון שני קשה פיזית וקל נפשית, חיכיתי לו ורציתי אותו וההורמונים היו בצד שלי..
לא יודעת מה היה יותר קשה.
גם פיזית וגם נפשית..
שתדעי..
לך על עצמי שאין חי תמיכה רגשית מההורים בכלל וזה מאוד משפיע בפרט בלידה ראשונה.
הכוונה תמיכה רגשית בעיקר וגם טכנית אם צריך
ילדתי כבר
אני מדברת על לידה שהיתה לפני כמעט שנתיים
היה (ויש) לי הרבה תמיכה
טכנית ונפשית
ב"ה
מתואמתגם לי קצת יש את זה, אבל המצב שלי טוב משלך (ב"ה ההיריונות שלי קלים יותר, גם אם הולכים ונהיים קשים עם השנים, וכן זכיתי גם לכמה לידות קלות...)
בשביל טיפול צריך גם כן כוח נפשי (ולא רק בשביל להיכנס להיריון). אם את מרגישה שעדיין אין לך אותו - אז נשמע שעדיף לך לדחות את זה כרגע. (בטח עכשיו, עם המלחמה כשבעלך מגויס...)
בינתיים תיהני מילדייך הנוכחיים, ותעסקי בדמיון מודרך על הילד הבא, שבע"ה יגיע בקלות יותר (תתפללי על זה). ♥️
עכשיו אחרי מס' לידות אני מתחילה להתאושש מההרגשה אבל עדיין קשה כשזה קרוב ללידה.
אני עם היפראמזיס ופשוט לא מתפקדת בסביבות חצי מההריון
זה מכניס אותי לדיכאון, החוסר אונים והחוסר תפקוד.
בחצי השני אני בוכה שאני הולכת לעבור ניתוח מבחירה( הייתה לי לידה ראשונה קשה מאוד שהסתיימה בניתוח חירום שהסתבך ולידות הבאות ג"כ בניתוח.
שאת רואה שיש עוד אנשים כמוך ואת לא לבד, כבר יעזור לך להרגיש יותר טוב.
אני שאלתי פעם מישהי, כשאמרה לי שהיא בתחילת הריון, איך את מרגישה? היא ענתה בסדר, כמו כולם. זה ממש פגע בי כי היא יודעת שההריונות שלי זוועה ןאני מרגישה מצידה זלזולר , כאילו אני דרמטית מידי, והיא מדגישה לי בפנים שהיא בסדר כמו כולם, והיא נורמאלית וממוצעת.... כדי להראות לי שהיא מתפקדת לא כמוני...
יצא לי פריקה, סורי
הפסקתי להקשיב לסיפורים אם אני יכולה
אבל עדיין הקושי נשאר...
את לא לבד, זה מה שאני מנסה להגיד לך אחרי כל הקשקשת😍
כשאני מספרת למישהי איך אני ממוטטת מכל באישפוז עם וההקאות כל הגרון מוגלה ודם מתעלפת כל דקה ואז עונים לי וואי להקיא זה סיוט בהריון שלי הקאתי יום אחד כשהיה לי ראיון עבודה וזה היה נורא
ואני רק באלי לצרוח עליהם😭
מרגיש לי כל כך מנותק ברמות שהפסקתי לשתף אנשים שאין להם היפרמסיס מרגישה חוזר הבנה מוחלט
אם זה בא עם שיתוף לא קשור זה באמת מקטין את החוויה שלך, והאמת מה שאת מתארת ממש ממש קשה, מודה שאני לא הגעתי למצב הזה, אני חושבת שכל ילד שמביאים כך זה פשוט מסירות נפש עצומה שזר לא יבין.
באמת כשיש מצב מורכב כ"כ אין כמעט אנשים שיוכלו להגיב בצורה נעימה...
מאחלת לך הריונות קלים יותר וכל טוב💜💕
והלוואי שבעזרת השם אזכה לחוויה מתקנת בגוף ובנפש💜
אבל לא מסוגלת לחשוב על עוד הריון ולידה...
ועכשיו עם המילואים האלו זה *בכלל* לא אפשרי, אוף!!!
האמת שהשאלה שלי בעיקר תיאורטית.
אם המחזור שלי הוא סדיר פלוס מינוס 28 יום, ונניח שהביוץ באמצע ככה. אם הוצאתי את ההתקן ביום ה-23 למחזור, מה הסיכוי להיכנס ככה להיריון?
האם יש אפשרות ככה לקליטה של ביצית מופרית? כי הרי ההתקן לא מונע הפריה אם הבנתי נכון (מדובר במקרה הזה בהתקן לא הורמונלי) ולוקח זמן עד שהביצית מגיעה לרחם..
ההיריון לא דחוף לי לעכשיו ומיד אבל שואלת מסקרנות
הנחושת שבו משפיע גם על הזרעונים
כך שסיכוי קלוש ביותר להיכנס להריון החודש.
אלא אם היה ביוץ מאוחר.
הוצאתי אותו במכוון מאוחר כי רציתי שלא יהיה סיכוי החודש אבל נו, הראש תמיד יחשוב מה אם בכל זאת
ילדתי לפני 9 חודשים, הנקתי 5 חודשים, וקיבלתי מחזור 3 פעמים.
האוצר שיש לי בבית הגיע אחרי טיפולי פוריות, כמה שנות המתנה והמון המון קשיים, היינו מוגדרים כלא מוסברים. (פוליצסטית)
אני לא יודעת אם המחזור שלי סדיר או לא כי תמיד הייתי עם תרופות ומחזקי ביוץ וכל המסביב. ואני גם לא מאלה שמזהות ביוץ ומודעות לגוף שלהן.
אני כבר חושבת על ההריון הבא וממש לא סומכת על הגוף שלי שיידע להביא הריון נוסף,
אתן חושבות שמוקדם מידיי להיכנס למעקב זקיקים וכל הסרט הזה של הבדיקות והמעקבים והלקום מוקדם בבוקר להספיק את התור ולשלוח את הבדיקות לרופא ולהזריק ולקחת כדורים ו......מצד שני אולי אחרי הריון יהיה לגוף יותר קל להיכנס להריון ועם המעקבים זה יהיה קל יותר?
לא באלי על הסאגה הזאת בלי להיכנס להריון כמו נשים רגילות
תהילים 😘 תהילים ❤️
תגידי תהילים ונציל חיילים:
D4U.co.il/li/aKxsl
יש לי בעיה קשה עם חמותי.
היא בנאדם לא קל בכלל.
היא שורטת לי את הילדים- הם נופלים היא מתגלגלת מצחוק, מקבלים מכה, מתגלגלת מצחוק, אוחזת בהם חזק למרות שהם מתנגדים ואומרים לה די.
והיום גם אני נפגעתי ממנה, סיפרתי לה שיש לי חשד לאיזה מחלה והיא התחילה להתגלגל מצחוק. אבל נפגעתי עמוקות. למרות שאני יודעת מי היא ועדיין נפגעתי. מרגישה שאני מנסה לתת לה כבוד ואת המקום אבל היא עם אפס כבוד כלפיי וכלפי ילדיי
לצמצם מגע מול הילדים אם היא עושה דברים שלא נעימים להם
וגם לגבייך - לא לשתף אם את יודעת שהיא לא רגישה וחסרת טקט
צריך להתנהל עם האוהבים והקרובים אלינו בחכמה, ולשים לב איפה הם מחלישים ולוקחים לנו אנרגיה ולהרחיק את המקומות האלה מאיתנו כמה שיותר, אפילו שמשתדלים לשמור על קשר ולכבד
הוא טוען שאני לא משחררת מולה.
ובצדק לדעתי
הוא יודע מי זאת אמא שלו וגם מסכן, אני לא מרחמת עליו עם ביקורות על אמא שלן כל הזמן.
מעמידה אותו במקום לא נוח
לא יודעת למה בצדק
את צריכה להסביר לו שהוא לא יכול לנהל את הקשר שלך מולה. וגם לקבל את זה תודעתית בעצמך.
מותר לא לשתף אותה בכל דבר, בטח לא בדברים שהיא צוחקת עליהם והם ככ רגישים
את לא חייבת לשחרר מולה, את צריכה לכבד אותה אבל קודם כל את עצמך
לא רק אני מולה
לא נותנת לה את הילדים כי לא סומכת עליה וכו.
שוב, לא סומכת וזה מוצדק בעיניי. אני שומרת על הילדים שלי
לא נשמע שיהיה לם טוב איתה לבד לפי מה שסיפרת
אבל זו לא תמונה מלאה אז אני מסייגת
לפעמים )בטח עכשיו שהוא מגויסת ואני לבד איתם( צריכה לצאת להתאוורר, לנשום אבל לא מסוגלת להשאיר אותם איתה.
מרגישה שהיא שורטת להם את הנפש
מה הם לומדים? שכאב שלהם ושל האחר זה דבר מצחיק.
את לא חייבת לרצות אותה בכל מחיר
באמת אבל
אל תהיי מרצה. לא כלפיה ולא כלפי בעלך בעניין הזה
את לא צריכה לתרץ שום דבר לאף אחד.
במצב מלחמה כולם בקצה ומגיבים באופן קיצוני יותר מאשר בד"כ.
ואת הכוחות שלך את צריכה להשפיע כלפי פנים ולא בתהליכים ארוכים.
אבל לטווח ארוך את יכולה ללכת עם בעלך להדרכה מבעלת מקצוע איך להתמודד עם הלקות הזאת.
תלמדו מה יש באפשרותכם להשפיע ומה לא.
תקבלו כלים איך לדבר ולתווך את זה לילדים ומה הם יכולים ללמוד מזה
(קבלת השונה, התייחסות לבעל מוגבלות, הפרדה בין התנהגות לפרשנות להתנהגות, שליטה ברגשות ועוד)
את נסערת מאוד ובצדק, כי אין לך את הכלים הנכונים לשפוט נכון את המציאות ובטח שאין לך כלים להתמודד איתה.
כשאין כלים זה מביא למצוקה מאוד גדולה כמו שאת חווה ובצדק.
אבל שתדעי שהכלים האלה קיימים בעולם.
זה כואב לפתוח את הנושא ולהוציא החוצה את כל התחושות הקשות שהצטברו, אבל בסוף התהליך אפשר להתרפא ולגדול וללמוד ליצור קשר בריא.
קשה לדעת אם בעלך סוחב מזה שריטות עוד מהילדות, אולי הוא יהיה מוכן לפתוח את הנושא אם חשוב לו הקשר של הילדים עם אמא שלו, אולי זה יהיה לו כואב מדי.
את לא גדלת שם, ואולי יהיו בך הכוחות לשנות את המבט לפני שתשרטי בעצמך ברמה שלא תוכלי לצאת ממנה.
גם אם לא, את יכולה למנוע את השריטה של הדור הבא.
אפשר לקבל כלים ולצאת מחוזקים מההתמודדות הזאת.
העניין הוא שצריך להסביר לילדים קודם כל את העובדות, שיקבלו הדרכה ברורה תואמת גיל על התופעה, אז את הפרשנות, אז להציף את התחושות שהסיטואציות מעלות בהם ואז ללמד אותם לשלוט בהם.
ההתמודדות מולה לא צריכה להיות יום יומית, אתם בטח לא נמצאים שם הרבה, אבל חבל לוותר לגמרי על הקשר ולהקשות עליהם להתמודד עם הנושא כשיגדלו.
אם את לא רוצה בטווח הארוך להתמודד עם זה בעצמך, לפחות תשלחי אותם לטיפול שיקבלו כלים וגם המטפלת תוכל לבחון באופן אובייקטיבי איך זה הקשר משפיע עליהם.
ברור שבריאותם השלמה הכי חשובה פה, לטווח קצר וארוך,
אבל לא בהכרח שאפשר למקסם את הדאגה לבריאותם ע"י ניתוק מגע מסבתא, במיוחד שבעלך כן מעוניין שיהיה ביניהם קשר.
תכירי שיש אופציה נוספת.
תרשמי לך את זה באיזה מגירה במוח לזמן אחר רגוע ומתאים יותר שתהיה לכם יותר פניות, כרגע תתעסקי בלשרוד עם המילואים וכל זה.
בהצלחה!
הבן שלי בורח ממנה
והבת שלי רק רואה אותה ומתחילה לבכות
מתואמתחושבת שחמות בדרך כלל זו לא דמות מתאימה לשתף בדאגות על מחלות. גם אני לא אעשה את זה (למרות שהסיבה הפוכה - היא פשוט תדאג מדי וזה יעלה לה בבריאות).
גם בייביסיטר מחמות זה לא תמיד מתאפשר (אצלי למשל זה כיוון שהיא כבר די מבוגרת).
באמת נשמע שחמותך היא אישה לא קלה בכלל. אז אין לך ברירה אלא לשמור על מרחק ממנה. לא לספר לה בכלל שאת זקוקה להתאווררות מדי פעם. לדבר איתה רק שיחות קצרות בטלפון, שבהן את משדרת שהכול בסדר ורק מספרת חוכמות של הילדים. (שוב, גם אני נוהגת כך, למרות שהסיבה אצלי היא לגמרי הפוכה)
מקווה שיש לך בכל זאת את מי לשתף בקשיים ולקבל תגובה אמפתית ♥️
וכמובן - בשורות טובות ושיתברר שהחשד הרפואי הוא כלום!
נראה לי שבדרך כלל פחות משתפים את החמות בדברים אישיים ופנימיים. חמותי באמת באמת מקסימה! ובכל זאת לא אשתף אותה ברגשות שלי כמו שאני משתפת את אמא שלי...
אבל בהחלט יש חמיות שהקשר איתן קרוב כמו קשר של אם ובת, ואז בהחלט אפשר לשתף אותן בכל דבר.
(כתבתי את זה לפותחת כדי לעודד אותה שאף שחמותה חריגה, עדיין זה לא חריג לא לשתף את החמות בדברים אישיים)
איך היא אם אנשים אחרים? האם רק כלפייך וכלפי הילדים היא צוחקת כך?
יש מחלה נוירולוגית ( תסמונת פסאודובולברית)
שאנשים הסובלים ממנה יש להם פרצי צחוק בזמן הלא מתאים.
ואז זה לא אישי נגדך, אלא בעיה שלה ,וזה גם נוירולוגי, אז זה לא קשור בכלל להרגשה שלה כלפייך, ואם היא סובלת מזה, בטח גם לא נעים לה מעצמה...
אם זה ככה,זה ממש מקל.
זה לא צריך לפגוע,
זה בכלל לא צחוק של זלזול.
יש לי חברה טובה שתמיד זה קורה לה במקרים הלא מתאים, והיא פורצת בצחוק בזמנים הכי לא קשורים,ואין לה שליטה על זה, היא לא יכולה להפסיק. אני בתור חברה תמיד ריחמתי עליה וניסיתי לעזור לה בזמנים כאלה.
כותבת לך דוגמא אחת רק כדי להסביר את התופעה- היינו בלוויה של מישהי ממש קרובה לשתינו, והיא באמצע צריכה לצאת החוצה כי היא פרצה בצחוק מתגלגל שלא נפסק כמה דקות.
כשקראתי אותך חשבתי שזה מדהים איך בגלל שהיא חברה אהובה אני מבינה שזה בעיה שלא תלויה בה והצחוק לא אומר עליה כלום ( היא אישה מדהימה , שכל אחת היתה שמחה לכזו חברה רגישה ותומכת),
ואם זו היתה חמותי- איך הייתי עלולה לפרש את הצחוק בצורה שלילית ולהיפגע ממנה, ולהפסיד את הקשר המדהים שיש לנו🤔
אני בוחרת שלא להתמודד עם זה( יש לי מספיק דברים להתמודד) וגם שהילדים שלי לא.
אז מה הפתרון? לנתק מגע לגמריי לגמריי???
אנשים שלא גדלו לתוך הרעיון שכל דבר אפשר לטפל זה בכלל לא במושגים שלהם.
הנקודה היא שהיא לא שמחה בצער שלכם כמו שזה נראה. ועכשיו את יודעת שזו לא שמחה שלה מהכאב שלכם אלא תופעת טבע להסתכל עליה שמישהו צוחק כשבאמת הוא ממש מצטער.
והאמת הייתי מפרידה בין היחס המוזר שלה לילדים לבין היחס שלך אליה מבחינת התנהלות
לפי מה שאת מספרת היא לא כשירה לעשות בייביסיטר לילדים והפ גם מבחינה רגשית לפי התגובה שלהם לא מסוגלים להיות אצלה, אז זה יורד מהפרד. היא לא תהיה בייביסטר
בנוסף, היא לא מסוגלת להכיל כנראה שיתופפים שלך - אז קחי בחשבון שהיא לא חברה שלך, ולא אוזן קשבת.
היא אמא של בעלך.
מכאן, את מחויבת בכבודה
ולכן בפסים פרקטיים - לא הייתי שולחת אליה את הילדים לבד וממש לא משתפת אותה בדברים אישיים, היא גם לא חייבת לדעת שאת משתמשת בבייביסטר. באמת שהא לא, וגם אין לה רוח הקודש כדי לגלות לבד אם לא תעלי את הנושא
מה שכן - לכבד אותה, להבין שהיא לא מסוגלת במקום להיפגע, ללכת מדי פעם עם הילדים ועדיף בנוכחות הבעל
וזהו.
פיסית ונפשית
אם גרים קרוב- לא להגיע הרבה. לא להרבה זמן..
ברור לי שהייתי לוקחת ביביסיטר. לא הייתי משאירה אותם איתה בשום צורה. ואל תגידי לה שאת יוצאת.
לא הייתי משתפת אם זאת התגובה שלה
והייתי מחזקת כמה שאני יכולה אח''כ את הילדים שזה שהוא קיבל מכה, זה כואב ולא נעים ולא צוחקים על זה. שאיך שהיא מגיבה זה תגובה לא נורמאלית.
ולא הייתי מתקשרת הפלאפון. רק לעיתים. לא בתדירות...
זה כבר חציית גבול
הייתי אומרת לה במילים ממש ברורות- את לא יכולה להחזיק בהם ככה. את מכאיבה להם. ואם היא ממשיכה שוב אחרי שאמרת לה, להגיד לה- אנחנו לא נוכל להמשיך להיות איתך אם זה ככה. לפעמים יש אנשים שצריכים שידברו אליהם כמו אל ילדים...
אפשר לרחם עליה אבל את צריכה להסיק את המסקנות שלך ואולי באמת היא לא בייביסיטר מתאימה.
יש לה בעיה בהבנת קודים חברתיים? זה נשמע פשוט לא תואם גיל בשום צורה (אולי תואם ילדות או התבגרות מוקדמת).
היא היתה ככה גם עם ילדיה?
עם אירוע מורכב בדיוק כמו בכי.
צחוק ובכי שניהם תופעות פיזיולוגיות שמגיעות מאותו מקום.
לא זוכרת בדיוק את כל ההסבר,
אבל זה ידוע למשל כשמישהו נופל
יש את זה שקופא
יש את זה שרץ להרים אותו
ידנאת זה שפועל בקור רוח לפי ההוראות (לא להזיז נפגע גב וכו')
יש את אלו שבוכים,
ויש את זה שצוחק.
זה לא נובע מחוסר טאקט, אלא מתגובה פיזיולגית של הגוף.
יש כאלה שמכירים את עצמם ויודעים להתגבר על זה (למשל בנשימות ונשיפות חזקות)
יש את אלו שירוצו למקום מבודד ושם ירשו לצחוק להתפרץ
ויש כאלה שלא מצליחים לשלוט בזה.
מבינה שזה פוגע להיתקל בזה, אבל זה לא נובע מרוע לב.
כדאי ללמוד על זה ולתווך את זה נכון לילדים שאכן לא יפתחו שריטות.
שתהיה לך בריאות איתנה ובשורות טובות בע"ה.
תבקשי ממנה שתתפלל עלייך אולי זה יעזור לך להרגיש שהיא איתך בדאגה.
ואין לי מושג מה עושים. עד עכשיו היא הייתה איתי בבית
מישהי יודעת אם אני יכולה לרשם אותה לגן לא בעיר שלנו?
מישהי עשתה את זה? זה פרוצדורה?
את יכולה לנסות לרשום מחוץ לעיר שלך אם יש סיבה טובה מאפשרים אבל זה יהיה על בסיס מקום פנוי ולפעמים רק ברגע האחרון תדעי על השיבוץ.
לפי מה שידוע לי את צריכה להגיע למועצה/ עיריה הרלונטית ביום הרישום ולהביא איתך את כול המסמכים. תתקשרי ותשאלי מראש מה צריך
פשוט גן עם גישה שאנחנו יותר מתחברים
תודה
צריך לבקש ממחלקת החינוך בעירייה שלך אישור (אישור ביטול רישום או אישור ילדי חוץ). יש עיריות שנותנות בקלות לפי בקשה בטלפון או במייל ויש כאלו שצריך לנדנד ולהסביר.
לפנות עם האישור הזה ועם ת"ז של ההורים לעירייה בה את מעוניינת לרשום. אין טעם לפנות לפני פתיחת עונת הרישום, ואי אפשר לרשום באינטרנט (כי הבת שלך לא מופיעה במערכת הממוחשבת שלהם).
התגובה של העירייה המקבלת יכול להיות פשוט ויכול להיות שדורש ביורוקרטיה. יכול להיות שהם יסכימו לרשום מיד, ויכול להיות שיאמרו לך תאריך עתידי לפנות שוב, יכול להיות שיאמרו לך לחכות לסיום הרישום ושהשיבוץ מותנה במקום פנוי בגן .... כל מקום וההתייחסות שלו.
נ.ב. אם מדובר על חנ"מ - הכללים שונים לחלוטין.
זה כאילו פוטר אבל בלי הצמר הנעים הזה בפנים.
יש מה לעשות איתם או להחזיר?
כי זה רחב מן הסתם ואם אשים לה את זה ביום קריר אז זה רקעם גופיה ארוכה מתחת.
למה מיועד הבגד הזה??
אבל שמים את זה תמיד עם גופיה ארוכה מתחת לא?!
אז יש לזה שימוש? חחח סורי על הבורות זה היה נראלי מיותר ממש
ילד מתוק בן ארבע בערך, שכבר תקופה מאוד ארוכה (חצי שנה-שנה נראה לי) משתמש בהתבטאויות מאוד קשות, כלפי אחותו בעיקר אבל לא רק. "אני אהרוג אותך", "את תמותי", "ש-x תמות". וזה לא רק בזמן מריבה, זה יכול להתחיל סתם. גם הצקות הוא יכול להתחיל סתם. אבל הדיבורים האלה הן לפעמים לא רק כלפי אחותו, הוא יכול לומר גם "שכל העולם ימות", "שכולם ימותו" וכאלה.
זה נשמע לי כמו טיפול בהיחשפות שהוא עושה לעצמו ^^` אני זוכרת מהגדולה שסביב הגיל הזה הנושא של מוות העסיק אותה (אצלה זה היה באופן שונה שפחות הפריע, במשחקים. וגם עבר יותר מהר אני חושבת). ועם כל זה אולי מוזר לכתוב את זה, אבל הוא ילד רגיש בעצם. הוא יכול לבקש שנדלג על חלקים מפחידים או עצובים בסיפורים גם כשאני לא הייתי משערת שזה כל-כך מפחיד / עצוב.
אבל זה באמת תקופה ארוכה, אז (א) זה כן מטריד אותי ואני תוהה אם זו נורה אדומה, סימן למצוקה רגשית שאני צריכה לעזור לו בה איכשהוא (ואולי זה קשור לאזעקות?) (ב) זו התנהגות שפוגעת באחותו כמובן ו(ג) מעכירה את האווירה בבית בכלל
לפי מה שהוא אומר אך אחד לא מדבר אליו כך. בעבר הוא התלונן על כמה ילדים בגן שמציקים לו אבל בזמן האחרון הבנתי שהם כבר לא מציקים. אני חושבת לדבר עם גננת שוב בקרוב אבל כשדיברתי אתה בעבר היא אמרה שהוא ממש בסדר בין החברים בגן.
אשמח ממש לשמוע מכן ומחכמתכן.. תודה רבה!
אני אומרת לו "אלו דיבורים מאוד פוגעים. לא אומרים כך", "זה מאוד מעליב את x, איך היית מרגיש אם היו אומרים לך כך?". אני לא יכולה להתעלם כי זה באמת פוגע בה כמו שלא אתעלם ממכות. אבל זה לא תגובה נסערת, כי הייתי הרבה זמן בגישה שזה הגיל וזה יעבור לו (בהתחלה כן הטריד אותי עד שסיגלתי את הרוגע מול זה). הבוקר היה בוקר מאוחר ועצבני קצת וגם היה נראה שהוא התחיל לומר לה בלי שום סיבה והתגרות ומשום מה זה כן "הקפיץ" אותי היום אבל זה החריג.
אם צפים אצלי החששות שזו התנהגות חריגה שמצריכה תשומת לב מיוחדת אז זה גורם לי למתח ועצבים. לרוב זה לא המצב וזה מעצבן באותה רמה שמכות והצקות רגילות מעצבנות: לרוב מצליחה לקבל ברוגע ולפעמים קצת פחות.
לא בטוח שהמשמעות מבחינתו היא כמו שמבוגרים מפרשים את זה.
ניסית לשוחח איתו על הנושא בפתיחות, לא בזמן עימות?
מה שבטוח שמה שמנסים עשר פעמים ולא עובד, לא יעבוד גם בפעם העשרים. זה מתסכל ממש.
אם את חוששת שיש משהו רגשי מתחת להתנהגות הזאת אולי כדאי לקחת אותו לחוג טיפולי.
לא יודעת אם כדאי דרך הקופה, כי לא יודעת איך יקבלו את האמירות האלו.
הוא אומר את זה רק כלפי אחותו? הוא אומר את זה גם כשאת לא בסביבה? (תשאלי את בעלך אם זה קורה גם כשהוא שומר עליהם)
לגבי דיבור מעליב או לא, מילים יש להם כח כשנותנים להם משמעות, אולי הוא מכוון את המילים כלפי אחותו, אבל בעצם מדבר איתך.
להחזיר לו את זה בתור "אם לך היה נעים"
לא חושבת שבהכרח מעביר את המסר, כי כל אחד מעליב אותו דברים אחרים.
כדאי אולי לדבר איתו בזמן רגוע באופן כללי שיש אנשים שלא אוהבים לשמוע כל מיני דברים, ואנחנו צריכים לכבד את זה.
למשל לבקש ממנו לספר מה מעליב אותו, ולהגיד לו זה לא נעים שאומרים לך ככה.
לשאול אותו מה זה גורם לו בלב.
כלומר לשים דגש על התחושה שהמילים הפוגעות גורמות, ולא על מילים ספציפיות שהם הפוגעות, וגם לא לנהל את השיח הזה כקונטרה להתנהגות שלו, אלא בזמנים ניטרליים כחינוך לרגישות לזולת באופן כללי.
לגבי הילדה, אפשר לחזק אותה בנפרד, ללא הנוכחות של אח שלה, להבין מה ההשפעה עליה (לא תמיד זה כמו שאנחנו חושבים)
וללמד אותה כלים להתמודד בעצמה.
אם היא מרגישה שצריכה חיזוק מאמא אז שיהיה לכם סימן או מחווה מוסכמת שיכולה להחליף את הנאום הקבוע.
למשל אפשר ללמד אותה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאומרים לנו, אבל אנחנו יכולים לשלוט האם להיפגע ובאיזה עוצמה.
נגיד עם הבת שלי בת 6 הייתה לי שיחה על זה אתמול, ואמרתי לה שיש לנו מחסום והשלט למחסום נמצא רק אצלנו, ורק אנחנו מחליטים מה ייכנס ומה לא.
ואז עשינו תנועה כזאת כמו לחיצה על שלט של אוטו. היא נהנתה מהרעיון שיש לה שליטה מוחלטת. לא בטוחה שזה תמיד יעזור אבל זה אמצעי חיזוק.
בהזדמנות אחרת לימדתי ילדה אחרת איך לא יפעיל אותה דברים שאח שלה אומר לה, שאלתי אותה אם היא הייתה שומעת את זה מרדיו אם הייתה עונה לרדיו. היית מדברת וכועסת על הרדיו?
אז היא ענתה שלא.
אז אמרתי לה כל פעם שהוא מתחיל תדמייני שזה רדיו, אם זה לא יעצבן אותך הוא יפסיק עם זה.
בהקשר הזה גם סיפרתי לה על הסבתא שכל פעם שהייתה שומעת בקריאת התורה על יוסף הייתה מתפרצת ומזהירה אותו שהאחים שלו ישליכו אותו לבור.
הילדה צחקה ושאלתי מה מצחיק.
וביחד הגענו להבנה שזה מצחיק לדבר עם מי שלא שומע, וזה גם לא יעזור.
וככה עם כל מיני דוגמאות כאלו בכל מיני הזדמנויות היא התחזקה בהבנה שאין מה להתייחס לדיבורים שלו ושלענות לו לא ישיג את המטרה.
(במקרה שלהם הוא חד לשון וחד מחשבה עם ביטחון עצמי ותמיד ימצא טיעון לכל תשובה שהיא תגיד לכן אין טעם שהיא תנסה להחזיר לו באותו מטבע)
אז אני אומרת שבמקביל לתהליך עם הבן שלך, אפשר גם לחזק את אחותו בלי קשר אליו.
אבל תקחי בחשבון שאולי הילד מדבר איתך דרך העלבת אחותו, והיא לא הנושא מבחינתו אלא המושא.
אולי זה התחיל כמשהו אחד ועבר להיות משהו אחר. זה גם קורה לפעמים.
וגם רוצה לחזק את מה שאת עושה, כשאת מציבה את הגבול אז להתייחס לתופעה ולא לאמירה שמיוחסת אליו.
כמו שרשמת: "זה דיבורים שלא אומרים"
ולא "הדיבור שאמרת לא יפה"
בניסוח כזה הכלל הוא הנושא ולא מי שאמר אותו. זה לא נגד אף אחד ספציפי אלא נגד התופעה.
ושתדעי שחינוך ילדים זה משימה מאתגרת וארוכה ממש ממש
זה לא ששיחה אחת עוזרת, אבל גם המאמץ שלנו לא מיותר, אז למרות שהוא חזר עכשיו להתנהגות הזאת, זה לא אומר שכל מה שעשית עד היום ירד לטימיון ומתחילים מנקודת ההתחלה, אלא שהייתה לי ירידה כרגע, בע"ה הוא יעלה חזרה בקרוב בע"ה!
בהצלחה!
בדיוק היום הייתי בהדרכה על הבת שלי בת 5
שיש לה התפרצויות זעם וגם תוך כדי הכעס אומרת דברים קשים כמו שאמרת שתהרוג את האחים וכו
והיא הסבירה לי שאני צריכ לתווך לה את המציאות
אחרי הכעס ולעזור לה להסביר את מה שרוצה להגיד כי היא בסערת רגשות ולא יודעת לתמלל נכון את מה שמרגישה
אז מוצאת דרך של צעקות.
וכשאני אחכ לא מסבירה לה וחושבת איתה מה ניסתה להגיד אני משאירה אותה לבד בכאב.
אני מסבירה את זה ממש על קצה המזלג
כי זה גם חדש לי.
אתחיל לעבוד איתה .
על לחשוב מה יכול להרגיע אותה כשכועסת.
ולתת לה גבולות מה נוצר לעשות ונכון לעשות ומה סיכמנו ומה אסור.
וגם לדבר איתה כל פעם.
את כועסת וצועקת על האחים כי ניסית להגיד את זה...
אהה הבנתי
רצית להגיד ...
ולעזור לה להתבטא
הי, נולדה לנו בת מתוקה לפני שבוע ב"ה. היא שוקלת קצת פחות מ3 קילו. אני רוצה להציע לה מוצץ ולהרגיל אותה כבר לענין . (הגדולים שלי לא לקחו מוצץ) אבל חוששת בגלל שהיא קצת קטנה.
היא יונקת טוב ולאט לאט עולה במשקל...
מתי אתן התחלתם עם מוצץ?? תודה!
את 2 הקטנים זה ממש הרגיע ב 48 שעות הראשונות
אח"כ זה כבר רק לשינה
איך המוצץ רק לשינה?
הבת שלי בגיל שנה התחילה לבקש מוצץ כל היוםםםםם
מוצץ זה מאסט מבחינתי לשלוות הנפש של האם והילד...
ויכולה להגיד לך, שכבר כשהם יוצאים מהבטן יש להם העדפות משלהם, והם לא זורמים עם כל מוצץ.
מבקבוק יוצא אוכל אבל ממוצץ לא.
תינוק בריא כשהוא רעב הוא לא יסתפק במוצץ וזה גם המקום של האמא לשים לב שהיא לא משתיקה רעב עם מוצץ
ואז אין סיבה שיפגע בהנקה
המציצה במוצץ היא שטחית ומהירה "קטנים קטנים"
ביניקה היא עמוקה
תינוק צריך לבסס את פעולת היניקה כדי לא למצוץ את אמא כמו מוצץ... אחרי שבוע שבועיים לרוב אין בעיה
אבל מודה שהפעם לא היה אכפת לי שיפגע בהנקה העיקר שיקח מוצץ ונתתי מהבית חולים
😘אז במקום זה הייתי אומרת להרגיל לסוג הזול שאפשר לקנות בסופר הקרוב ולא לחשוף לסוגים יקרים שאפשר לקנות רק במקומות רחוקים
אבל אישית אצלי כשחיכיתי הם כבר לא רצו לקחת...
אחרי 3 סרבנים הפעם נתתי כבר באשפוז
באמת הוא לא יונק לצערי ומקבל רק שאוב
לא חושבת שזה רק בגלל זה, אבל אולי גם
אם היא יונקת טוב אולי תחכי לגיל שבועיים ותתני
לדעתי האישית
הם ינקו כשהיו רעבים
ומצצו מוצץ כדי להרגע
ואם היו רעבים סירבו למוצץ
הבלבול שאני מכירה אינו בלבול אלא עצלנות.. תינוק שמקבל מבקבוק חלב שאוב או תחליף חלב, מתאמץ הרבה פחות מתינוק יונק.
אז אחד מתינוקות שלנו, שעמד על ההבדל הזה, החליט לצרוח עד שאשאב. ולא הייתה לי ברירה. שאבתי חלב ונתתי לו מבקבוק.
אולי זה תלוי גם במשקל הלידה? אולי תינוקות גדולים וחזקים יונקים בקלות, ומוצץ לא מבלבל אותם, ותינוקות שהיניקה עבודה יותר קשה עבורם, מוצץ עלול לגרום להם לוותר על המאמץ?
למשקל ולשבוע הלידה,
לא כי המוצץ משביע אותם... אלא כי הוא מרדים אותם, ותינוקות קטנים וחלשים לא תמיד מצליחים להתעורר מספיק כדי לינוק.
הרי על תינוקות קטנים, חוששים שישנו יותר מדי וצריך להעיר אותם שיאכלו כל 3 שעות. וגם תינוקות חלשים נרדמים באמצע ההנקה בלי שאכלו מספיק וצריך להעיר אותם שוב ושוב. ככה היה לי עם צהבת יילודים... לתינוקות כאלו מוצץ עלול להיות ממש בעייתי כי הוא מרדים אותם. (ואני משערת, אבל אף פעם לא ניסיתי - שמבקבוק הבעיה הזו לא קיימת כי התינוק מקבל את האוכל במאמץ פיזי קטן ובזמן קצר יותר)
למחוק את כל התגובות שלי בשרשור
כי הן עלולות להטעות
אצל 2 לקחו אבל הנקתי משולב עד שהפסקתי מרצוני הנקה דיי מהר, אחרי חודשים בודדים
השלישית לא רצתה מההתחלה וינקה מלא כמה חודשים
אני מביאה אתי מוצץ בתיק לידה. ואצל כולם הינקתי הנקה מלאה ללא בעיות.
ונצמדים לשד בקלות
אצלי זה בגיל שלוש/ארבע ימים
נצמדים לשד בקלות זה לא אומר שההנקה מבוססת
להנקה לוקח יותר מ3-4 ימים להתבסס.
אבל אני מבינה את המקום שאחרי שרואים שהתינוק יונק טוב בסה"כ וכו' פחות לחשוש להתחיל עם מוצץ וכו'
אבל חשוב לדעת שזה עוד לא נקרא בשלב כזה שההנקה מבוססת (נניח להתחיל עם בקבוק בכזה שלב זה עדיין ממש ממש ממש סיכון ויכול לפתח בקלות העדפה)
עם הנקה מלאה
אחת לקחה בקלות
עם השנייה הייתי צריכה קצת להתעקש ולנסות כמה סוגים
שלום,
הרופא יעץ לי לעשות בדיקות גנטיות לפני כניסה להריון.
(בגלל הגיל מעל 35 והפלה)
מישהי עשתה? מה זה אומר? והאם זה מקובל?
אבל אנחנו הופנינו לקריוטיפ
זה בדיקה לאיתור מוטציות
לא הכוונה לבדיקות גנטיות של התנגשות גנטית בין בני הזוג.
ממה שהבנתי- לא מאשרים בקלות
ואם כן- אז לכו על זה
קחו בחשבון שלוקח זמן לתוצאות
עשיתי לפני החתונה. עשיתי לפני ההריון הרביעי בסביבות גיל 30 ועשיתי עכשיו לפני ההריון השישי בגיל 35.
כל פעם נוספות עוד ועוד בדיקות גנטיות, אז השלמתי את החסר. לוקח לתשובות כמה חודשים. נכנסתי להריון עוד לפני שהגיעו כל התוצאות...
האם זה מרחיב את הדור ישרים?
(מציינת שילדתי כבר מאז הבדיקה לפני ההריון הראשון)
שנוספו רק בשנים האחרונות, אל יודעת אם יש אותן בדור ישרים
הוא לא בודק תסמונות גנטיות שיש רק לאישה כמו x שביר.
בנוסף יש עוד הרבה מחלות קשות שהם לא בודקים
אנחנו התחתנו לפני 12 שנה ועשיתי דור ישרים בזמנו
ואז לפני שנתיים בערך אמרו לי שיש בדיקות מורחבות דרך הקופה אז עשיתי
ועכשיו הרופאה אמרה לי שנוספו עוד יותר בדיקות
ואמרה לי לעשות אותם
אני לא אעשה אותם עכשיו בהריון אבל אולי באמת אחרי הלידה
ואם אני עושה את הבדיקות תוך כמה זמן יש תוצאות?
מענין שרק עכשיו אמר לי על זה.
הבנתי שאולי בגלל הגיל? או הפלה?
כי זה נשמע שהוא התכוון למשהו ספציפי.
הסיכוי למחלה גנטית שאת נשאית של מוטציה שלה לא עולה עם הגיל.
לעומת זאת הסיכוי למוטציות אקראיות עולה מאוד עם הגיל. אני לא מספיק מבינה בזה אבל לא נשמע שמדובר על בדיקה גנטית שגרתית (לבדוק נשאות לטייזקס./cf וכד').
הבדיקות הגנטיות הם בודקות מחלות גנטיות ל"ע (שהסיכוי שלהן לא עולה עם הגיל)
אבל הבדיקות כן הורחבו מלפני 12 שנים?
זא יש עוד מחלות גנטיות שלא נבדקו בזמנו?
יש הרבה בדיקות גנטיות שנוספו מאז.
וכן, זה בודק נשאות למוטציות שמובילות למחלות.
ממה שאת מתארת אתם צריכים לעשות בירור ספציפי בגלל ההפלה. לכן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע להבין מה בדיוק אתם צריכים לעשות. בלי קשר אפשר לעשות שוב בדיקות גנטיות כי מומלץ. אבל זה לא ככ קשור למה שהרופא אמר לך לבדוק.
יש שני סוגים של בדיקות גנטיות.
הראשונה - מומלצת לכל זוג ללא קשר לגיל או היסטוריה של הפלות.
היא בודקת סוג של התאמה גנטית (חוץ מאיקס שביר)
רשימה של מחלות ספציפיות שאין בהם תוחלת חיים גבוהה במימון מלא
ועוד רשימה של מחלות קשות בסבסוד חלקי.
בדרכ שולחים את האישה. ואם היא נשאית למשהו אז שולחים גם את הגבר.
הסוג של הבדיקה השניה היא בדיקה שעושים כחלק מברור הפלות חוזרות.
הרבה מההפלות נגרמות בגלל עוברים פגועים.
היא בודקת מוטציות בגבר ובאישה שמספיק שיש רק לאחד מהם כדי שהעובר יחלה.
היא ממומנת רק באישור קופה ונדרש טופס 17
אני רוצה לעשות הסבה לתכנות.
הבעיה שאני לא יודעת איפה ללמוד. כשאני מחפשת בגוגל יש מליון אופציות, וכששאלתי בנות שעובדות בזה לא ידעו כ''כ לענות לי, כי רובן למדו בסמינר את המקצוע.
אז אני מחפשת המלצות איפה ללמוד אם יש מישהי שיודעת לענות פה.
רקע:
אני רוצה מהט או תואר, לא קורס.
אני נשואה + 1 ככה שאני מחפשת משהו שיאפשר לשלב גם עבודה תוך כדי.
אזור המרכז.
עדיפות למקום דתי/חרדי.
ואל תנסו להגיד לי שלא כדאי ויש עומס וכו... זה החלטה שנעשתה אחרי הרבה מחקר והתלבטויות.
תודה!
אבל לא מכירה מקומות לא מעורבים האמת
שיהיה בהצלחה!
בר אילן- גבעת שמואל
מבחר- בני ברק
מכון טל/דעת- ירושלים
אוניברסיטה העברית- ירושלים
מדמח זה כמו תכנות?
זה כלי, שמשתמשים בו לכל מיני שימוש.
שפות תכנות מיועדות בשביל להפעיל את המחשב ולפתח כל מיני שימושים ואפליקציות עבור מחשבים.
יש כל מיני שפות תוכנה, שבעצם נועדו לאפשר לנו "לתקשר" בצורה פשוטה יחסית עם המחשב ולתת לו הוראות, בלי להבין את החומרה שלו.
אז אין תואר בתכנות. יש תארים שבהם לומדים שפות תוכנה. במדמ"ח (מדעי המחשב) זה התואר המרכזי שממנו משתלבים אחר במקצוע התכנות, כי היישום של התואר הוא בעיקר דרך שפות תכנות.
אבל בגדול שפת תוכנה אפשר ללמוד באופן עצמאי
הקושי הוא ביישום ובהבנה איך להשתמש בה ולאיזה צורך, ואת זה תואר אמור ללמד.
אני לא מכירה את המכללות של מה"ט, אבל תואר במדמ"ח כולל בתוכו הרבה מתמטיקה וקורסים נוספים שהם לא תכנות נטו, אלא מהווים רקע ומלמדים חשיבה מסויימת שלכאורה דרושות למתכנת.
כשכתבת את רוצה תואר, למה התכוונת? יש תואר אחר שחשבת עליו?
אם יש אפשרות כמובן.
כי זה אינטניסיבי וקשה מאוד. לא באה לייאש אבל רק להיות ריאלית.פשוט הרמה במהט רק יורדת משנה לשנה, כמובן שאפשר למצוא עבודה עם מהט ובמקומות טובים מאוד אבל בעיני זה ממש לא מלכתחילה.
וממליצה לך לבדוק את האופציה של תואר במדעים בהדגשת מדעי המחשב.
בסופו של דבר ממוצע זה דבר חשוב במיוחד למשרות ג'וניור ותואר במדעי המחשב פרופר יותר קשה ולכן מוריד ממוצע וכשמגיעים למשרות עם תואר במדעים כבר פחות מעניין אם זה מדעי המחשב, הנדסת תכנה, מדעים בהדגשת מדעי המחשב וכו.
(כמובן תבדקי אותי אבל ככה הבנתי ממנהלת של מוסד אקדמי שעובד עם האוניברסיטה הפתוחה עם השמה מרשימה מאוד בחברות הכי נחשבות בשוק).
שהרצון אחר כך הוא להשתלב בחברות הייטק, שזה המקומות שבהם לרוב עובדים מתכנתים, אז המקומות המומלצים ללמוד בהם מדעי המחשב הם אוניבריסטאות: הטכניון, תל אביב, העברית, בן גוריון, בר אילן (פחות או יותר בסדר הזה גם)
כדאי שיהיה ממוצע מעל 85, ולחפש עבודת סטודנט במהלך התואר
שיש מכל המקומות.
אבל להתחיל תואר כזה נשואה +1 כבר מציב אותך עם נתונים פחות טובים. ביכולת להשקיע, בפניות לעבוד ועוד.
בטח עם המצב עכשיו שאין הרבה משרות לבוגרים ללא ניסיון.
אפשר ללמוד בכל מקום, רק להכיר בנתונים ולקחת בחשבון שבחירה במקום מסוים יכולה להשפיע
במיוחד לא מסגרות שמותאמות לדתיות.
אם ירושלים רלוונטי אז יכולה לעזור יותר.
במיכללה למינהל.
זה נימצא בראשון לציון, אבל אני יודעת שיש להם גם סניף בבני ברק (בזבוטינסקי) שזה בהפרדה בין בנים ובנות ומיועד לחרדים\ דתיים.
זה לימודי ערב כמה פעמים בשבוע, ולגמרי מאפשר עבודה במישרה מליאה תוך כדי. אני ממש ממליצה.
אם יש לך שאלות, את יכולה ליפנות אלי בפרטי.
אני למדתי בסמינר חרדי, תעודת הנדסאי של משרד החינוך (מקביל למה"ט בערך)
אם יש לך זמן ויכולת, אז ממש ממליצה לעשות תואר ולא תעודה.
אני ב"ה עובדת בגאמפא במשרה מצויינת, אבל לרב החברות שלמדו איתי אין כאלו משרות. (אני נעזרתי בקמאטק - שילוב נשים חרדיות בהייטק)
אני הרגשתי שאני מתחילה במקום אחר כי אין לי תואר, בפירוש במקום נמוך יותר. אין מספיק ידע ואין מספיק שפשוף.
אם את מכוונת לעבודה בהייטק, אז עדיף תואר.
אם את רוצה לעבוד בלואו טק במשרות במשרדים ממשלתיים וכיוצא בזה, אז מספיקה תעודה.
אבל כשתחפשי עבודה חדשה מאוד הגיוני שזה יצוף שוב.
אני עדיין במשרה הראשונה שלי, אז אני לא יודעת להגיד מניסיון.
יש מקומות שפוסלים על הסף קו"ח בלי תואר.
יש גם מקומות מובנים יותר שעובדים אתם - כלומר, סמינר / מכללה / לא יודעת בדיוק שלומדים שם ובאים בזמנים קבועים והתואר הוא מטעם האו"פ (אני יודעת על מקומות ספציפיים לא במרכז אבל בטוחה שיש גם במרכז - שווה לברר מולם אם מעניין אותך)
לא מנסיון אישי
הלימודים שם קשים יותר משמעותית
יש לך את מכון טל בירושלים
קמפוס שטראוס בירושלים
מכללת סמי שמעון באשדוד יש להם שלוחה חרדית
רק סמי שמעון זה הנדסת תוכנה לא תואר במדעים, זה יותר נחשב אבל זה לוקח 4 שנים במקום 3
שכל האנשים טובים?
נגיד לומר לו לא ללכת עם אף אחד בלי לבקש רשות מאמא כי יש אנשים מסוכנים.
לא רוצה שיכנס לחרדות ולא יסמוך על אנשים בכלל ומצד שני צריך להגן עליו.
שאומרים שהולכים רק עם אבא/אמא/דודה וכו'... בלי המשך למשפט. פשוט ככלל.
ובהמשך מוסיפים הסברים פשוטים. הולכים רק עם אמא, לא פותחים את הדלת בלי שאמא אומרת שאפשר (כשדופקים בבית) כי אנחנו לא יודעים מי זה.. (בלי לומר שאולי זה מישהו מסוכן)
וככה כל פעם זה עולה, יש אנשים שקשה להם להתאפק ועושים דברים מסוכנים ואנחנו רוצים להתרחק מהם, לכן נשארים צמודים לאמא... הרי ההבנה שלהם מאוד פשוטה והיא נהיית מורכבת ככל שהגיל עולה וזה בד"כ יבוא עם השאלות שלהם...
האמת שאת זה שיש רעים בעולם אנחנו מספרים בכל חג (שבו ניצחנו את הרעים שרצו לפגוע בנו...).
אבל זה רוע שרחוק מאיתנו ולכן פחות מפחיד.
אני מסכימה שכללי זהירות אפשר ללמד גם בלי לתת הסברים.
ואני חושבת שגם כשנותנים הסברים, אם אנחנו נשמעים ומרגישים רגועים, ונותנים לילד הרגשה שהכל בטוח והוא רק צריך להכיר את הכללים כדי לדעת איך להישאר בטוח, אז זה לא יגרום לו לחרדות.
אני מתחילה לדבר על כללים כשזה מתחיל להיות רלוונטי. עד גיל 4 הם גם ככה לא הולכים לשום מקום בלעדי בד"כ, אז לא רלוונטי מבחינתי לדבר על זה. כשמתחילים קצת לצאת החוצה לבד, או ללכת לבתים של חברים וכו', אז מתחילים קצת לדבר על כללים שצריך לדעת, כל פעם קצת לפי הצורך.
אבל לפי ההבנה של הילד פחות לפי הגיל..
אבל באמת 4 פלוס יותר הגיוני להוסיף הסברים פשוטים
צריכה ללדת בעז"ה בינואר, הקטן יהיה פחות משנה. לאחרונה ראיתי שיש דבר כזה קליפסים/תופסנים שמחבר 2 עגלות, ממליצות? חברות מסויימות אם כן? כי הבנתי שלא ניתן לעלות עם זה מדרגות, גם 2/3 מדרגות קטנות לא?
פחות מעדיפה עגלת תאומים. הקטן עם עיכוב התפתחותי ויתחיל ללכת קצת מאוחר וגם לא יושב עדיין אז טרמפיסט לא שייך
אבל בזמנו שביררתי שמעתי מהרבה שזה ממש לא נוח.
יש טרמפיסט עם כסא שיש קשירה לילד, או עגלת תאומים צרה.
לא היה נוח בכלל, לכן מעדיפה לוותר הפעם
הוא גם לא יןשב עצאית אז לא יודעת מה יהיה עד אז
זה גם יוצר עגלה ממש רחבה ומסובך לעבור איתה וגם כל מדרגה לא נח
עגלת תאומים או אחים זה בסוף הכי נח
ויש לי הרבה צפופים
ובסוף זה הכי קל
עגלה צרה זה חשוב
וגם לא כבדה
אפשר גם עגלת רכבת אם יוצר נח לך
בהתחלה היתי יוצאת לפעמים גם עם מנדא לקטן ועגלה לגדול
וקחי בחשבון שחורף אז יוצאים פחות
פעם היתה לי עגלה שהיה מסובך להחליף בין האמבטיה לטיולון אז היה לי טיולון קליל נוסף לגדול
ואז החלפתי עגלה וזה היה התנאי מרכיזי שלי
ובספורטליין זה ממש שניה להחליף .. אז היתי מחליפה בקלות
וגם מעבירה לטיולון גם את הקטן בגיל מוקדם יחסית 3-4 חודשים
הרבה מקום בבית
זה היה נוח בעיקר כדי לצאת עם הגדולה לבד,
אבל גם עם הקטנה, אפילו מגיל חודש זה סבבה לגמרי במעט פעמים שהייתי צריכה כי הטיולון נשכב לגמרי ..
באמת לא ככ השתמשתי בה עם השניה
רק בשבועיים הראשונים שהייתי אצל ההורים וגם עוד לא קנינו את התאומים
