אשתף גם שיש לי תהיות שמעסיקות אותי איזה תקופה.
שמעתי לאחרונה איזה ראיון עם משפחה שחזרה בשאלה כל המשפחה יחד, לאחר שגדלו וחונכו בטורי קרטא.. וחשבתי לעצמי תכלס הם חיו במצב כל כך קיצוני שכל כך לא מותאם לנפש האדם שבטח שירצו לבעוט הכל.. זה ברור לי שכל ההנחיות ההזויות שם הן לא תורה הן בבחינת "לא תוסיפו" . כמו שאסור לשבת בסוכה עוד יום אחד או להמציא עוד חג. ככה כל המנהגים ההזויים שלהם. (מנק מבטי)
אמממה זה גרם לי לתהות..
אולי גם אנחנו חיים פה קצת בעולם במקום של "לא תוסיפו"? זאת אומרת - אני מאמינה גדולה של התורה והמצוות, אני חושבת שבלי תורה אין לי משמעות בעולם הזה, אני רוצה לעבוד את ה' ואם ה' מבקש ממני להיטהר נניח בצורה מסוימת (מקווה וכו) אז גם אם זה לא נח לי אני אעשה את זה.
אבל איפה זה כתוב בתורה? להכניס עד וכו?
זה לא כתוב, רק כתוב לא להתקרב לאישה בימי הווסת.
כל השאר זה חז"ל.
והנה הנק' המרכזית - עם הזמן והשנים נהיה לי ערעור גדול על חכמים, נכון.. הם היו גדולי עולם וכו . אבל בסוף הם היו בני אדם.. כמו כולנו שיכולים גם לעשות טעויות.
והם חיו בזמן מסוים והיו כולם גברים.
אולי מה שהיה מתאים אז כבר לא מתאים להיום?
אולי לקחנו את התורה עוד 2 צעדים קדימה?
כמו הנטורי קרטא שהקצינו?
זה סיוט שהכל מעורער לך פתאום.
ה7 נקיים האלו, והכשרות בפסח ובכלל כל השנה, לקרצף תותים 2 פעמים עם מברשת שיניים כדי לאכול.. זה תורת חיים זה? או שזה התחרפנות וקיצוניות?
לפי חז"ל ההרגשה שהם נותנים ב7 נקיים זה תעשי הכל כדי לוודא שאין דימום ומצד שני הרבנים היום אומרים לך תעשי הכל כדי לשאר טהורה. לא ברור לי בכלל כל הדבר הזה ונהיה לי סלט במח.
מה בתכלס בתור יהודייה דתייה מחייב אותי?
כל רב היום שמוציא ספר הלכות יהיה כתוב בו דברים שונים מרב אחר.
סליחה על הבלגן.