אשמח להסבר למה זה קורה והאם זה עובר מתישהו?
אני כבר פוחדת לאכול.
אשמח להסבר למה זה קורה והאם זה עובר מתישהו?
אני כבר פוחדת לאכול.
לרוב עובר אחרי כמה שבועות..
אבל אפשר לנסות למצוא את הזמנים/, הכמויות, /השילובים, /המאכלים שפחות עושים..
בהצלחה!!
זה עובר בסוף השליש הראשון או קצת אחרי. מקווה בשבילך שגם לך ❤️
לגבי הפחד לאכול, ממש מבינה אותך, אבל הרעב מגביר את הבחילות ולכן חשוב כן לאכול משהו. תאכלי מה שעושה לך טוב, לרוב זה אוכל יבש - קרקרים, מסטיקים, ביסקוויטים. לי אישית גם היה טוב קורנפלקס עם חלב, שוקולד, לחם עם ממרח שוקולד, ומזה התקיימתי תקופה... לא נגעתי באוכל מבושל כמעט כי זה עשה לי ממש רע
בגדול ההורמונים שמופרשים ונמצאים ברמה גבוהה זו ההשערה של רוב הרופאים.
לגבי האם עובר- אצל רוב הנשים זה עובר לקראת סוף השליש הראשון. אצל חלק קטן זה יישאר עד סוף ההריון.
מה אפשר לעשות?
יש תרופות שונות שאפשר לקחת שעוזרות לחלוק מהנשים, כמו דיקלקטין, בונג'סטה, וכד'.
לאכול ארוחות קטנות של אוכל מזין ולא שומני (כמו קרקרים, פריכיות וכבוד) דווקא לא להמנע לגמרי מאוכל כי זה עוד יותר מעצים את הבחילה.. לי עזר דברים קרים (ארטיקים וכד'), לימון, ג'ינג'ר...
יש אומרים שזה תופעה פזיולוגית של כל ההורמונים שמופרשים ברמה גבוהה,
ועוד יותר בשבועות הראשונים לפני שהשיליה מתחילה לתפקד.
למרות שגם אח''כ זה יכול להמשיך, לפעמים זה קצת פוחת.
אצלי למשל זה עובר לגמרי.
מה שקצת מקל אצלי זה דווקא לאכול כל הזמן ארוחות קטנות וקלות.
לא להישאר עם בטן ריקה
זה מגביר בחילות
ואם הבחילות ממש מפריעות לתפקוד, יש תרופות, אמנם יקרות קצת אבל אם זה יחזיר אותך לתפקוד זה בהחלט שווה
למרות שהרגשתי שכמעט.
תודה על העיצות. מעודד שזה בד"כ עובר.
תבקשי מרשם מרופא, זה ממש מציל מצרבות.
חבל לסבול כשאפשר להקל מעלייך...
וחיבוק.
זה ממש קשה תחילת הריון.
בעז"ה זה ישתפר
רוני_רוןשכחתי שסיכמנו את זה...
אז תקני ותנסי! זה ממש מציל!
אך אם הייתי יודעת שבהריון זה יתגבר ויפריע לי לישון. לא הייתי נכנסת לזה.
לכן אני לחוצה. כי התרופות לא עוזרות לי.
צרבות זה דבר שפחות משתפר עם הזמן, נכון? כי הלחץ מהבטן הגדלה גובר.
מקווה שאולי אמצא רופא שימצא לי פתרון קסמים.
אבל אומפרדקס היחיד שעזר לי, והוא גם ממש העלים את הצרבות!
וגם אני עם צרבות עוד לפני ההריון.. ובהריון זה מחמיר ברמה שאי אפשר לישון או לתפקד, והאומפרדקס מציל אותי.
אצלי בשליש הראשון הצרבות קשות, אח"כ לאט לאט משתפר ובסוף ההריון חוזר להיות קשה ממש.
אבל כל עוד הקפדתי על האופרדקס כל לילה, הכל היה בסדר.
זה באמת תרופת קסמים!
תנסי אותה....
מעודד שזה משתפר. הלוואי גם אצלי.
יש לי בבית את התרופה. אני כרגע לוקחת תרופה בשם אחר מאותו סוג שמפחית חומציות בקיבה.
את משתמשת בתרופה גם לא בהריון?
אני תוהה לגבי. כי אני ברגיל לוקחת אז עכשיו זה פחות משפיע. צריכה אולי משהו יותר חזק.. ללפני השינה.
תודה על השיתוף. זה ממש מעודד.
הוא ממש מתנגד. הוא חזקמאוד. עוצם עיניים, בועט ומעיף ידיים והכל בצרחות קורעות לב.
פיזית לא הצלחתי לשים לו. רק בפעם הראשונה. מאז הןא מסרב, וזה אנטיביוטי. כבר שלושה ימים לא שמתי לו, והדלקת עדיין כאן.
זה יכול לעבור לבד? מסכני, אני רואה שמגרד לו ממש.
לפתוח לו בעדינות את העין ולטפטף?
זה מה שעובד אצלינו עם טיפות אוזניים.
ושמים בחלק שנחשף מהעין. הוא ממצמץ ומורח על כל העין
עדיף כשישן
זה אינסטינקט להרתע מגוף שמתקרב לעין
🌸
ממצמץ..
וחיבוק🙏 זה קשה כשהם לא משתפים פעולה בזה (גם אני צריכה לשים, אבל לתינוק קטן יותר אז ההתנגדות פחות מגבילה אותי פיזית)
אבל באמת שאין לדלקת דרך אחרת לעבור, ועדיף להתאמץ ולגמור עם זה, גם בשבילו.. שלא יצטרך לסבול כ"כ הרבה ימים רצוף ❤️❤️
זה ממש להאבק איתו פיזית, מסכנון. והוא ככ נעלב מזה.
בשינה לא יצא לי לנסות, בכל מקרה צריך 3 פעמים ביממה אז אצטרך לפחות פעם אחת בזמן ערות
טיפה את החלק התחתון של העין לכיוון החיצוני (שיותר קרוב לאזניים) ולטפטף את הטיפות
רופא גם אמר לנו שאפשר מתוך שינה והם לא מרגישים.. לא ניסיתי באמתלהגיד אם הילד לא מתעורר מזה
שמן זית?
שפתון של אלוורה
או חמאת שיאה
המון פעמים זה פשוט התייבשות
בהריון הזה אני מגיעה לסוף בלי הבהילות ללדת. כן עם תחושות של חוסר וודאות לגבי העיתוי והאופן שבהם תהיה הלידה, אבל בלי לחץ ללדת.
ערב שבת, יומיים לפני התאריך המשוער, מעט כאבי מחזור, מעט הפרשות. מעדכנת את תומכת הלידה. מכינים שבת.
אחרי סעודת שבת, אני עייפה מאד. הולכים לישון, ישנה "ככה ככה".
בבוקר בעלי קם לבכורה שלנו.
בשעה 7:40 אני מתעוררת עם ירידת מים. שמה פד ותוך כמה דקות הוא כבר לא רלוונטי- הכל רטוב מאד שוב.
מתקשרת לתומכת הלידה, לא יודעת מה הנהלים ומה צריך לעשות במצב כזה- היא נותנת לי הנחיות- אם המים נהיים מקוניאליים ו/או אם נהיים צירים כואבים ויחסית צפופים/ יש ירידה בתנועות, לצאת לבית חולים.
מעבירים את היום בבית, בעלי מגיע מהתפילה כל כמה זמן לבדוק מה איתי.
אני דיי בטוחה שתוך כמה שעות יתפתחו צירים ונצטרך לצאת בשבת.
סביב 16:00 מתחילים צירים, כואבים מעט ולא סדירים.
עושה תנועתיות על כדור פיזיו, מחליפה כל כמה זמן פדים מרטיבות.. מפטפטים בבית ובגדול השעות עוברות כזה בעצלתיים.
צאת שבת מתקשרת לתומכת הלידה, היא ממליצה למצוא מדקר/ת סיני/ת לזירוז. אם לא יתפתח כלום עד הבוקר- לצאת לבית חולים.
אני מנסה להשיג שתי מדקרות שאני מכירה מהאזור- אחת לא יכולה, השניה חוזרת אלי מאוחר יותר ואומרת שבמצב כזה היא מוכנה לקבל אותי בעוד שעה וחצי (בדר"כ לא עובדת מוצ"ש).
אני מתקלחת ויוצאת לדיקור, צירים קצת יותר כואבים מידיי פעם.
20:15 הגעתי לדיקור- היא מתשאלת אותי המון, רק אח"כ מתחילה לדקר. יש לי כאב ראש איום, לא כ"כ הצלחתי לישון לא בלילה ולא במהלך היום שעבר. תוך כדי הדיקור יש צירים, נראה שהם מתחילים להצטופף.
יוצאת מהדיקור סביב 21:45.
מתאמים עם קרובת משפחה שגרה קרוב שנביא אליה את הבכורה לשינה אצלם. היא כבר ישנה. בעלי ואני יוצאים יחד איתה ישנה ועטופה היטב, ומשכיבים אותה לישון אצלם. ב"ה היא ממשיכה לישון.
חוזרים הביתה. מתארגנים לשינה. נכנסים לנסות לישון סביב 23:00.
אני לא מצליחה לישון, יש צירים כואבים, מנסה בעיקר לנוח בין לבין.
עד 1:30 הצירים נהיים כואבים יותר ובתדירות של כל 5 דקות. מחליטים לצאת לבית חולים.
מגיעים לבית החולים סביב 2:00.
מתקבלים, עושים מוניטור וכו'. ב"ה הכל בסדר. ב-3:00 האחות בודקת אותי בדיקה פנימית- פתיחה 2.5 מחיקה של 90%. זה דיי מאכזב אותי שזה הכל.
האחות אומרת שאלך להסתובב ושאחזור עוד שעתיים, אלא אם כן אני מרגישה לחץ או משהו חריג.
בעלי מתקשר לתומכת הלידה, מעדכן אותה ומבקש שתבוא.
יוצאים מהמיון, מסתובבים, אני עוצרת בכל ציר להישען על משהו ולנשום. עולה ויורדת מדרגות.
בינתיים תומכת הלידה מגיעה.
מבקשים מהאחיות אקמול לכאב הראש, מוצאים פינה ומתחילים "לעבוד" בצירים.
בינתיים הזליגות של מי השפיר מתמעטות ותומכת הלידה אומרת שזה סימן טוב שהעובר מתמקם כנראה נמוך יותר.
הצירים נהיים חזקים יותר וצפופים יותר, ואני ממש מקווה שהפתיחה התקדמה.
בשעה 5:00 נבדקת שוב- פתיחה 3.5, מחיקה מלאה.
אני מאוכזבת. זה נשמע לי מעט- סנטימטר התקדמות. אבל גם תומכת הלידה וגם האחות במיון יולדות אומרות לי שאני בכיוון הנכון ושזה עוד לא אומר כלום לגבי ההמשך.
אפשר להיכנס לחדר לידה. אני בונה על כניסה למקלחת חמה.
אבל אז חוזרת האחות ואומרת שבגלל העובדה שירידת המים כבר היתה לפני הרבה שעות, אם אני נכנסת לחדר לידה ותוך שעה אין התקדמות משמעותית ישקלו זירוזים.
אני כ"כ לא רוצה התערבויות ומיד אומרת שאם כך, אחכה ולא אכנס כעת.
תומכת הלידה מעודדת אותי בעדינות כן להיכנס לחדר לידה, אומרת שאין סיבה שלא אתקדם ושנכון לי כעת להיות במקום שמאפשר פרטיות.
נכנסים לחדר לידה סביב 5:15 נראה לי.
הצירים חזקים ומצטופפים, אבל אני מרגישה שזה עוד אפשרי לי להתמודד בלי אפידורל ומקווה למשוך כמה שאפשר כדי לא "לתקוע" את הלידה.
לא זכור לי שפגשתי את המיילדת בכניסה.
אני נכנסת למקלחת, מישהו ממקם עלי מוניטור אלחוטי. בזרמים של המים במקלחת משהו במוניטור לא קורא טוב, נכנסת המיילדת ואומרת שאני חייבת לצאת למיטה, אני מתעצבנת עליה (לא אופייני לי) ואמרת שאני צריכה להישאר עם המים החמים כי כואב לי.
משכנעים אותי לצאת למיטה, ראש המיטה מורם ואני נשענת עליו. יש צירים כואבים ממש. המוניטור קורא ותקין ב"ה.
מציעים לי לנסות גז צחוק. בלידה הקודמת ממש לא עזר לי. תומכת הלידה מעודדת אותי כן לנסות לאורך זמן כי לפעמים ההתחלה פחות טובה, אבל אח"כ זה נותן הקלה.
אני מנסה. זה מייבש אותי ואני מרגישה מעורפלת כזו, אבל כאובה מאד מאד, באיזה שהוא שלב אני קולטת את עצמי מדברת ובוכה המון.
תומכת הלידה עוצרת ושואלת אותי אם גז הצחוק עושה לי טוב, זה מאפס אותי לחשוב ואני אומרת שלא, ומורידה אותו מעלי.
ממשיכה להתמודד עם הצירים- לעשות תנועתיות ונשימות תוך כדי. אני גם בוכה וכל הזמן אומרת שכואב לי.
אני לא ממש ערה למה שקורה סביבי, יודעת שתומכת הלידה נמצאת מצד אחד שלי ובעלי מצידי השני, הם נותנים לי ידיים, מעודדים אותי.
באיזה שהוא שלב אני שומעת את תומכת הלידה לוחשת לבעלי לקרוא למיילדת כי נראה לה שאני מתחילה ללחוץ והיא רוצה שיבדקו אותי.
אני שומעת את זה בחצי אוזן ומתרגשת, אבל מתוך ערפול כזה.
השעה 6:00 בערך.
המיילדת מגיעה ומכריזה שאני בפתיחה 9, אם יש לי תחושה של צורך ללחוץ שאלחץ.
אני בוכה ומתרגשת וגם חוזרת ואומרת שכואב לי מאד ושאני נורא מפחדת מההמשך. תומכת הלידה אומרת לי שברור ושהיא איתי.
אני מזכירה לתומכת הלידה שיש שמן שקדים בתיק, אני כ"כ לא רוצה קרעים. המיילדת לוקחת ואני גם מרגישה קומפרסים חמים באזור הנרתיק.
אני חוזרת להישענות על המיטה, וגם שכיבה על הצד ומתחילה לעשות לחיצות.
תוך כמה לחיצות (אין לי מושג כמה) המוניטור מתחיל לצעוק ולהראות על ירידות בדופק. המיילדת מודיעה לי שהיא קוראת לצוות רפואי.
אני שומעת ומשהו בי מצד אחד נלחץ ומצד שני אני מקווה או מניחה שתוך כמה דקות העובר יתאושש. (בלידה הקודמת בשלב של צירי הלחץ היו האטות דופק לאורך כשלוש שעות וכל פעם העובר התאושש, אז נתנו לי להמשיך, עד שאחרי 3 שעות ומשהו עשו וואקום שזכור לי כחוויה קשה מאד מאד).
מייד נכנסים לחדר רופאה, רופא ונראה לי עוד איזה שניים - שלושה אנשי צוות. תוך כמה שניות הרופאה מכריזה "וואקום". ואני צורחת ובוכה "לא!!"
וחושבת לעצמי שבשביל מה אני סובלת ככה כאבים נוראיים כאלו, אם בסוף יעשו וואקום ויחתכו. וגם פשוט כואב לי ממש ממש.
הרופאה אומרת "התינוק הזה צריך להיות בחוץ, ועכשיו".
פשוט לא שואלים אותי ממקמים אותי על הגב ברגליים פתוחות לצדדים, אני מרגישה שהרופאה "מחטטת" לי באזור הנרתיק, כאבי תופת תוך כדי צירי לחץ, ואז ההוראה ללחוץ, מרימים לי ראש ושכמות מושכים לי רגליים לכיוון החזה- כל ה"פוזה" שכ"כ נתעבת עלי וכ"כ זכורה לי לרעה מהלידה הקודמת+כאבי תופת (בלידה הקודמת הייתי עם אילחוש של אפידורל).
אני מתעשתת באיזה שהוא שלב, ומבינה שאין לי ברירה וגם- שאני צריכה לעשות הכל כדי לעזור לתינוק שלי לצאת מהר. אחרי כמה דקות טובות וכמה לחיצות (לא כ"כ מעט) מוציאים אותו עם הוואקום, אומרים שחבל הטבור היה כרוך סביב הכתף והיד ולכן ההאטות בדופק, בנוסף הוא יצא עם יד על הראש.
הוא יוצא ומייד צורח וזה מרגיע ומרגש, אומרים שהוא נראה מצויין ומניחים אותו עלי.
השעה 6:37 - אני כאובה ובוכה ובהלם. מחזיקה ומחבקת את התינוק שלי עלי באזור הבטן, לא רואה את הפנים שלו עדיין, רואה את בעלי בוכה.
מחכים שהשלייה תצא. לוחצים לי על הבטן, מושכים בחבל הטבור. בסוף ב"ה היא יוצאת ושלימה.
באיזה שהוא שלב, לא זוכרת בדיוק מתי, לוקחים את התינוק ובעלי מחזיק אותו.
הרופאה באה לבדוק אותי, יש קרע דרגה 2, צריך לתפור. נותנת זריקות ומתחילה תפירה שמרגישה לי שנמשכת נצח.
אני מוודאת עם תומכת הלידה אם עשו חתך יזום והיא אומרת שלא. טיפה הקלה.
תוך כדי התפירה הרופאה אומרת שאני מדממת יותר מהרגיל. מכיון שאחרי הלידה הקודמת היה לי איבוד דם מאסיבי שכמעט הגיע לקבלת מנות דם, נותנים לי זריקה של פיטוצין+ משהו בוריד לעודד את התכווצויות הרחם ולעצור את הדימום.
אח"כ אני כאובה מאד- נותנים לי משכך כאבים דרך הוריד ודיי מהר הכאב יורד משמעותית.
אני מתחילה להניק את התינוק שלי בחדר לידה בעזרתה של תומכת הלידה, זו חוויה טובה ומחברת מאד.
אחרי כשעתיים עולים למחלקה, אני בכ"ג, בעלי עם התינוק בעריסה לידי. לא מובן מאליו.
אני דיי ב"היי" אבל גם בהלם.
עוד נצטרך התאוששות, אבל ב"ה אנחנו בסדר.
קראתי גם בנשימה עצורה..
ואפילו דמעות הרגשות כשקראתי שהוא יצא ב"ה...
וואו ב"ה שאת אחריי!
מלא מלא התאוששות קלה!!!!
ורפואה שלימה💜💜💜
חיבוק על החוויה!
תרגישי טוב!❤️
נשמעת חוויה ממש מורכבת
חיבוק גדול.
התאוששות קלה😘
את גיבורה ולביאה ברמות!!
ריגשת ממש! וחיבוק על החוויה החוזרת... בטח שתהיי בהלם.
אבל נשמע שתפקדת מדהים בתוך הסיטואציה!
בעז"ה התאוששות קלה והחלמה מהירה מהתפרים, גידול קל והרבה נחת!

החלמה מהירה והרבה נחת!
מזל טוב!!! מרגש בטירוף!
התחילו בחילות🤦♀️
אבל זה ממש לא מחייב.
בדרכ בחילות יתחילו סביב שבוע 5-6
אמרתי לבעלי שכבד לי בחזה .. הוא אמר שאני הוזה.
והיה לי משהו מוזר עם ריחות .
ומשם זה רק הדרדר...
לפעמים זה גם פסיכולוגי...
לדעתי לא לתלות יהבך בזה. סתם עלול לאכזב.
לחכות אחרי איחור לעשות בדיקת בטא.
לפני זה ממש כלום שהכלום
הייתי בטיפולי פוריות
ולא מיהרתי לעשות בטא בכלל מרוב שלא היה נראה לי
התחילה בחילה נוראית, אם היה משהו לפני זה הוא נמחק מהזיכרון, אבל נראה לי שלא היה כלום.
בהריון השני מוקדם יותר מבהריון הראשון.
ויש לי גיסה שהתסמין הריון הראשון שהיא מרגישה זה תנועות...
כך שזה תלוי ממש.
מצבי רוח וכו' לא רגילים כמו שלפני מחזור
בהריון הראשון הופיעו קצת בחילות
בהריון הנוכחי סחרחורות מטורפות ברמה שפחדתי לנסוע לבד
התייעצתי עם אמא שלי והיא אמרה לי לעשות בדיקת הריון😅 רק אחרי כמה ימים יצא חיובי
בהריון הראשון כמעט ולא הרגשתי כלום חוץ מעייפות
בהריון עכשיו בחילות משבוע 6 ועייפות עייפות
כדאי שתגלי מאוחר
כי כשאת מגלה מתחילים תסמינים של ההריון😆😆
אחרי הבטא דמיינתי רגישות בשדיים אבל תכלס התסמינים הגיעו אחרי...
(היפרמאזיס, חולשה, כאבים בשדיים ושלל תופעות נפלאות אחרות🙈)
שבוע 9 בלי הרבה תסמינים
אבל כבד וכואב בחזה כן היה ממש מהתחלה
בחילות התחילו לא מזמן ולא הרבה
לא ככ קשור לפורום )אולי קצת כן כי אני בהריון וזה בטוח בגלל זה(
אני אחרי טיפול שורש אנסופי של איזה 5 מפגשים וים של כסף
ואז הרופא זורק לי בסופו שיש לי חורים שצריך לטפל שלא יהפכו לשןרש
אני כולי לחוצה לעבור שוב את הסבל מתייצבת אצלו אחרי שבוע שזה היום (אחרי ששגעתי את המערכת שיכניסו אותי)
לסתימות ואז הוא אןמר לי שכבר 2 חורים הפכו ל2 טיפולי שורש 😭😭😭😭
אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח
מאז שחזרתי ממנו אני במיטה בוכה בלי הפסקה בדיכאון
חייבת עידודים
לא רואה את עצמי קמה מהמיטה בקרוב😭😭😭
מבינה אותך כ"כ. טיפולי שורש זה סיוט.
מוזר שאחרי שבוע זה כבר גדל כ"כ.
לכי לעוד חוות דעת, מניסיון
כדי להיות בטוחה...
קרה לי כבר שרופא אחד אמר טיפול שורש ורופא אחר עשה סתימה ועד היום הכל בסדר עם השן הזאת..
רק הסתימה הייתה עמוקה וכואבת אבל יותר טוב מטיפול שורש...
אז בהמלצת @שיפור (נדמה לי, לא מצליחה לתייג) עשיתי לקטנה ספירת דם, ובאמת יצא שיש לה ברזל קצת נמוך - 10.7 (כשהטווח התחתון הוא 11.5).
קבעתי תור טלפוני לרופא אבל משום מה הוא לא מתקשר, והתור הבא רק בעוד יומיים.
מישהי יודעת מניסיון כמה ברזל אמורים לתת במצב כזה?
או שאין מנוס אלא לדבר עם רופא?
אבל יכול להיות שהיה יותר נמוך.
את יכולה לשלוח פנייה לרופא?
אחרי התלבטות גדולה, פתחתי ניק חדש.
האם טיפולים זוגיים עוזרים למי שעוברת אלימות ולא מהסוג שמגדירים פיזית.
לצערי, ישנם עוד סוגי אלימות שגם הם פוגעים קשות ופחות מדובר עליהם.
האם יש מצב לצאת מזה?
האם שווה כל ההשקעה של הכסף לטיפולים וכל מה שמסביב.
למרות שאני לא מומחית כן?
אבל אם יש רצון לתקן, ורצון להישאר יחד, שווה לנסות. הכי הרבה עשינו הכל ומגלים שאין ברירה.. וומקבלים כלמם אגב התהליך לחוסן נפשי שזה גם חשוב
אבל רק מול מטפל מומחה ולא מאמנים וכדומה.
אבל זה תלוי הרבה בנכונות לשינוי מצד בן הזוג הבעייתי וגם מהצד שנפגע, לחזור לתת אמון.
זו עבודה של שניים
וסביר להניח שזה תהליך שייקח זמן. אז לא לשים סטופר על הטיפול ולבחון אם יש התקדמות כמובן
זה ממש סיכוי קטן. ואם הייתי במקום הזה הייתי קודם בודקת אם בן הזוג מוכן ללכת לטיפול קודם כל בעצמו.
הבעיה באלימות (גם נפשית או כלכלית לצורך הענין) היא לא בעיה זוגית. זו בעיה של האדם המתעלל והוא זה שצריך קודם כל להיות מטופל.
אחרי שהאלימות נפסקת (ואולי בהדרגה תוך כדי התהליך כשרואים שמשהו מהותי השתנה בהתנהגות שלו), אפשר וצריך להתחיל לשקם את הזוגיות בטיפול זוגי.
אבל קודם כל צריך לראות את הנכונות והשינוי אצל בן הזוג המתעלל.
בהצלחה לך ❤
ובן הזוג צריך לטפל בעצמו קודם.
בעיניי הסיכוי ששני בני הזוג יעשו שינוי קטן וגם אם יעשו שינוי הסיכוי לסלוח ולהשאיר את העבר מאחור גם קטן, לכן הסיכוי קטן מאד.
מצטערת🙏
אני כן חושבת שהאדם הפוגע יכול לעבור שיקום ולהתשנות. אבל אני חושבת שחלק מתהליך הריפוי של מי שעבר אלימות הוא דווקא הפרידה ולעמוד על שלו ולהתרחק.
בס״ד
הכתובת כשיש אלימות, מכל סוג, היא טיפול באלימות של מי שמפעיל אלימות. ולא טיפול זוגי…
מתייגת את @נגמרו לי השמות שתוכל לדייק אותי למקרה הצורך.
חיבוק שוב על הדברים הקשים שאת עוברת.
מחזקת אותך שאת ראויה שיכבדו אותך, בכל תחום ותחום.
המון הצלחה אשה יקרה!!! ❤️❤️❤️❤️
חלקן מעודדות וחלקן פחות.
מאיפה שואבים כח לכאן או לכאן
האמת שאני מצטרפת לכל מילה שכתבת.
אכן, חשוב מאוד לוודא שאיש המקצוע אליו פונים יהיה בעל התמחות בדיוק בכך - באלימות במשפחה, על כל צורותיה וגווניה.
ואכן חשוב לזכור שקודם כל צריך לטפל באלימות עצמה מהשורש - משמע טיפול למי שנוהג באלימות לפני טיפול זוגי.
ורק לאחר שיש ביטחון שאלימות לא תהיה כאן - אפשר ללכת לכיוון של טיפול זוגי אם רוצים.
@מיקי מיקי יקרה
שולחת לך חיבוק גדול
והרבה כוחות
וממליצה לוודא ולשאול הכל לעומק מול בעל המקצוע עצמו - כאמור גם לוודא איתו שאכן מתמחה בכך ספציפית, וגם לשאול אותו בדיוק את השאלה הפותחת שכתבת ולשמוע את דעתו המקצועית.
שמעתי שהיו שרשורים פה בעבר אבל החמצתי אותם. האם זה מוצלח? ויותר חשוב, אמין? המידע לא דולף?
תודה למשיבות.
משהו משתלם יותר מידי.
בעיקרון זה מיועד לאנשים שממש לא יודעים מה מצב הבנק שלהם ועל מה יוצא הכסף.
אז יש חלוקה לקטגוריות לפי אוכל,ביגוד,יציאות וכו' .. ובונים תקציב חודשי ומעקב אחריו.
באותה מידה אתם יכולים לנהל אקסל ובו לעשות את החלוקה לקטגוריות ומעקב הוצאות/תקציב.
מקבלים כל חודש את פירוט אשראי אז ממש העתק הדבק, או בלייב- לכתוב כל הוצאה. וממול כמובן טור של הכנסות שלכם.
אגב, בבנק שלנו-דיסקונט, יש סוג של גרפים של הוצאות לפי תחומים. גם בהשוואות לחודשים קודמים וכו'..
סך הכל ברייזאפ מפתים אותך בחודש מתנה ואז מתחיל לרדת תשלום חודשי של כמה עשרות שקלים, שפירטתי למה לדעתי הוא מיותר.
בהצלחה!
(לנו אין).
הוא שונה מטבלאות אקסל בכך שהאקסל בודק אחורה- כמה הוצאת בעבר והאפליקציה בודקת קדימה- כמה אתה יכול להוציא בהמשך בהתחשב בהכנסות שלך, בשאר ההוצאות ובחיסכון שהצבת.
זה שמישהו משקיע בשיווק זה ממש לא אומר שזה סתם.
אנחנו תמיד היינו ממש מחושבים וידענו לאן הכסף הולך וזה עדיין כלי מצוין שמאד עוזר ומקל ושווה את הכסף.
ומכירה עוד הרבה אנשים מחושבים מאד שזה מאד מקל עליהם ולגמרי לא מיותר.
הייתי בודקת קצת יותר לפני שכותבת בצורה ככ נחרצת
המעקב אחרי ההוצאות במהלך החודש חסך לנו מאות ואפילו אלפי שקלים בחודשים מסויימים.
לפעמים לא מרגישים איך דברים קטנים הופכים לגדולים...
למשל קניות של בגדים- לפעמים צריך, ואז מה לעשות מוציאים כרגע... ולפעמים סתם בא לי להתפנק אבל זה לא מתאים החודש.
ולחסוך
אני באופן אישי לא משתמשת בזה.
מרוצים בטירוף. ממש עושה סדר ואוסף את כל הנתונים לפלטפורמה אחת בהירה ומובנת.
לנו זה ממש עוזר להתנהל נכון ולחסוך
איך יודעים שהמידע לא דולף?
אבל נשמע לי לא סביר שידלוף
ההיגיון הפשוט שלי אומר שהם עשו הכל כדי שלא תהיה אפשרות של דליפת פרטים
אחרת לא היו יוצאים עם זה לשוק..
כאמור, לא מכירה אבל זו דעתי
אישית לא הייתי חוששת מזה
אני באמת שואלת, במקרה הכי גרוע של דליפת פרטים, מה כבר ידעו?
כמה אני משלמת חשמל ואיפה אני עושה קניות?
זה מעניין פרסומאים אמנם, אבל זה לא כזה מידע רגיש בעיני..
בכל פרוטוקול אבטחה יש סיכון כלשהו, במקרה הזה לא ברורה מה מידת הסיכון.
ברור שכל אחת זכותה להחליט מה רגיש לה ומה לא, אבל סתם מעניין למה זה נחשב לרגיש כ"כ.
למי שיכול לסייע- בוודאי.
כמו שאני נותנת ליועץ פנסיוני גישה להר הכסף בשביל לקבל ממנו הצעת מחיר
וכמו שאני נותנת גישה ליועץ משכנתא לכל הפעילות הבנקאית וכו'.
ואם ידלוף לא דרמה..
אם רמאי מקצועי משיג גישה למספר טלפון, מספר חשבון בנק, כרטיס אשראי ומספר תעודת זהות (לא יודעת האם מספקים את המידע הזה לאפליקציה הזו), או לפעמים רק לחלק מהנ"ל,
הוא בעצם משיג גישה לכל החיים הדיגיטליים והכלכליים שלך פחות או יותר, עד לגניבת זהות.
לא חסרים מקרים, נחשפתי לזה גם באופן אישי לצערי, יכולה לצרף לך כאן כתבות אם הנושא מעניין אותך...
בגדול זה אומר שהמידע הוא רק לצפיה ואי אפשר למשל לעשות עסקאות או דברים בשמך..
משתמשים מעל שנה, עושה סדר, נותן תמונה ברורה ומפורטת של הוצאות מול הכנסות ולאן הכסף הולך. אצלנו עשה שינוי גדול.
עולה 45 שקלים לחודש, בתשלום לשנה יש הנחה לא זוכרת כמה. אם מקבלת קישור ממי שיש לו רייזאפ יש חודש חינם וחודשיים נוספים ב50 אחוז הנחה.
עכשיו יש את חוק בנקאות פתוחה אז את לא צריכה לתת סיסמאות, רק אישור לקבל את המידע מהבנק וכרטיסי האשראי.
אני יודעת בדיוק איפה אנחנו מבזבזים
ואם רוצים לחסוך מפסיקים לבזבז שם. ..
כל השאר זה אוכל, מיסים, )שקוראים להם בשמות שונים), וחסכון חודשי.
מכירות אפליקציה לניהול כלכלי? שאני ובעלי נוכל להיו - הריון ולידה
שם גם הגבתי.
אני יכולה להבין שזה עוזר להנגיש את המידע על התזרימים הכספיים בחשבון הבנק.
בזכות תצוגה ויזואלית נוחה לשימוש.
אבל איך זה עוזר לחסוך ולהתנהל כלכלית נכון יותר, לא הצלחתי להבין.
הרי גם כך יש אפליקציה לבנק ואפליקציות לכרטיסי האשראי- וכולנו עם נגישות להגיע בכל רגע למידע על ההוצאות שלנו, הקודמות והצפויות.
אז מה היתרון הגדול ברייזאפ?
ב״ה, מעולם לא היינו במינוס. גם בשנתיים הראשונות לנישואים, כשבעלי עדיין היה סטודנט ורק אנו עבדתי והכנסתי משכורת, ובהמשך הריון ולידה, והוצאות מעון עם החזרה לעבודה בסיום חופשת לידה - כשאני עדיין המפרנסת היחידה.
חיינו בצמצום רב, ממש מהיד לפה, אך מאוד בשליטה ומאוד מחושבים בהוצאות מול ההכנסות.
כמונו
אז אין יתרון.
במיוחד אם יש לך נקיפות מצפון כשאת מבזבזת אז בכלל את מסודרת. דף ועיפרון.. רושמים רק את הבזבוזים וישר מבינים מה הולך להיות החודש.
בזבוסים הכוונה לשינויים מחודש רגיל לא דווקא בזבוז ממש.
נגיד נעליHoka זה צורך בריאותי לא בזבוז אבל הם ברשימה
ברוך ה׳ ותודה לאל.
בעיני זה עוזר רק למי שלא על היד הדופק מבחינה כספית.
אני אישית לא הרגשתי שזה עוזר לי יותר מאקסל.
אנחנו גם ככה משתדלים ממש לא לבזבז..
ואם מתפנקים מידי פעם בסופר או בגלידה, זה כי זה קצת לרומם מצב רוח
לא ראיתי שזה עוזר להצטמצם, דווקא הרגשתי שהתשלום החודשי הולך לפח, וההודעות שלהם כל פעם היו מעצבנות אותי..
אז אם יצא שחודש אחד הביגוד גבוה יותר ביחס לחודשים קודמים, זה כי היה חילופי עונות או איזה אירוע.. וזה סתם מעצבן לראות את זה כאילו חרגתי מהתקציב שיש בד"כ..
אני ניסיתי את לפני יותר משנה, אולי דברים השתנו, אבל בכל מקרה רוב ההוצאות הגדולות הם תשלומים קבועים והכרחיים שאי אפשר להוזיל אותם (משכנתא, ארנונה, מסגרות חינוך וכו')
בתחילת חודש מה ההוצאות שהולכות להיות ולשנות את היעדים בהתאם ואז כוויכול חורגים רק אם יש איזה בתלם או שהייתם לא מספיק מחושבים.
אבל מסכימה שזה פחות עוזר למי שכבר מראש משתדל להיות עם יד על הדופק בקטע של הוצאות זאת גם הסיבה שהפסקתי איתם.
בגדול אחרי שנכנסנו לעניינים (שנה +-) הרגשנו שזה כבר לא מאוד יעיל והפסקנו.
אבל זה ממש עושה סדר על מה יוצא כל דבר, איך לתקצב כל דבר (מראש...), אם יש חודש שפתאום היו הוצאות גבוהות על הרכב, אז מורידים בכסף שמוציאים על אוכל בחוץ... או בקניות של מותרות אחרות.
ממש אשמח לשמוע איך אתן מצליחות להקדיש זמן לילדים שלכן, שיהיה איכותי ומרוכז בהם.
אני עושה השתדלות רבה להיות עם הבת שלי כמה שיותר (בת 1:09 שנים). לפני שהיא נכנסה למעון הייתי ממש איתה ללא הסחות דעת, ומאז שהיא נכנסה למעון וחזרתי לעבוד (בחודשים האחרונים) אני הרבה מתעדכנת בטלפון בענייני עבודה, חברות, משפחה וכו', ולא תמיד "ממש איתה".
חשוב לי להתחיל להרגיל את עצמי להקדיש שעות מסויימות להתעדכנות במה שצריך ושעות אחרות להיות נטו (עד כמה שאפשר) עם הילדים. אשמח לדעת מה עובד לכן.... תודה
אני אומרת גם לעצמי, אבל שלי יותר גדולים והזמן ביחד הוא גם משחק בטלפון ביחד....
2. אני שמה את הטלפון בחדר ונמצאת עם הילדים בסלון, כשהטלפון לא נמצא מול העיניים לא מרגישים צורך לבדוק אותו.
אני פשוט לא זוכרת מהניתוח הקודם שהיה לפני שנתיים🤦
מקווה שאתן זוכרות....
ילדתי לפני שבוע בדיוק.
בחלק מהאזור של הצלקת זה מרגיש קשה כזה, כמו גוש בתוך הבטן, זה ככה אמור להיות?
ועכשיו פתאום ראיתי חוט לבן כמו של תפירה משתרבב לי מהבטן! מה זה?? מודה שנבהלתי
לא זוכרת מהלידה הקודמת שככה השתרבב לו חוט...
מלחיץ אותי שבטעות זה ימשך ויקרע את התפרים או משהו לא יודעת... זה תקין?
לגבי השאלה הראשונה, נשמע לי תקין, זכור לי גם משהו כזה אצלי.
לגבי החוט- אם סגרו לך את החתך בתפר תת עורי אז זה נורמלי שתראי את הקצה של החוט.
אז דברנו עם מכון פועה וקבענו תור לשבוע הבא אצל רופא מומחה,
ואני לא יודעת איך לשרוד את חוסר הוודאות עד שבוע הבא
(וגם אז לא בטוח שנקבל תשובה ברורה לגמרי)
אני שבר כלי, לא מצליחה לישון בלילה, ושמצליחה מתעוררת מסיוטים.
כל היום העיניים דומעות, לא מצליחה להתעודד, לא מצליחה להאמין שאולי יהיה טוב, רואה רק שחור ורק רע.
הילדים מרגישים ומתנהגים בצורה שאף פעם לא התנהגו,
ואין לי כוח!אין לי כוח לכלום!
לפעמים אני חושבת מחשבות של למה הייתי צריכה את זה בכלל?שוב פעם כל הסרט הרע הזה (והפעם זה הרבה יותר רע)
איך מתרוממים?איך?
אני יודעת שאני בוכה על משהו שהוא לא וודאי,
יודעת שיש עוד תקווה, שהשם יכול לעשות לי נס והרופא הקודם טעה או הגסים אבל ישר חושבת שאני סתם
מנסה לעודד את עצמי ובאמת יהיה רק רע, ויותר גרוע, ואני לא רוצה!
סליחה על ההודעה המבאסת על הבוקר😞
האי וודאות גומרת אותנו...
לפעמים אתה מעדיף לדעת גם אם זה רע....
אין שמחה כהתרת ספקות...
תסתכלי על זה כאתגר. עכשיו בוחנים אותי משמים...
דווקא זה שפעם שניה חושדים באותו דבר ופעם קודמת לא היה כלום זה נראה לי אמור לעודד, לא?
אז לחשוב שגם עכשיו רוב הסיכויים בעזרת ה' שזה כלום.
כרגע לדעתי תתמקדי בזה שהכל יהיה בסדר, תהי באמונה. תגידי פעם קודמת היה ככה אז גם עכשיו יהיה ככה. תתפללי תתחנני לרחמי שמים ותנסי להתחזק באמונה...
בינתיים את לא יודעת מה יהיה, מה יקרה... אז תאחזי רק בטוב. רק בחיובי. כמה שזה קשה... תלחמי על זה. תגידי לעצמך הקדוש ברוך הוא שם אותי בניסיון של אמונה אני אצליח לעמוד בו.
אמן ואמן. כולי תפילה עבורך שהכל יהיה בסדר בעזרת ה' אהובה
יש בזה משהו מ9חיד של חוסר שליטויחד עם זה הבנה שהכל בידיו, והוא יודע מה הכי טוב ונכון עבורנו.
להתמקד באמונה, בתפילות
להתפלל את כל הפחדים, בסוף הכל בידו
הלוואי ותתבשרו בטוב
כי מרגישה שהןא הולך ואוזל.
שבוע אחרי לידה.
הילד הגדול מרגיש לא טוב.
שני הקטנים איתי בבית בנוסף לתינוק.
בעלי מרגיש לא טוב.
אז יוצא שכל הילדים איתי בבית ובעלי לא. וכשחוזר הוא חצי כח.
אז ארוחת בוקר שולחים לי וככה אני אוכלת משהו.
לארוחת צהריים-ערב בעלי דואג.
לארוחה שבין הארוחות אני דואגת לילדים שבבית.
אמרו לי שזה גיל שהתינוק עדיין לא מבדיל בין יום ללילה אז יש לי חידוש בשביל כל אלה שחושבים ככה.
הוא מבדיל מצויין, הוא יודע שלילה ונהיה עירני.
ועוד יותר, הוא מרגיש את השנייה שבה נרדמתי כדי להתעורר לבילוי לילי משותף.
ההנקה זורמת מצויין ב"ה.
חייבת לשתף שיש גם דברים טובים.
והתינוק מתוקי והילדים אוהבים אותו.
ולא כייף לי עם ההרחקות דווקא בזמן כזה.
באלי חיבוק להתנחם בו.
באלי מישהו להתפרק עליו ומאוד קשה לי כשרחוקים.
ובכלל, לא רגילה לזה אז זה מוסיף לקושי.
וזהו.
נראה לי סתם פרקתי.
זה באמת שלב ממש ממש לא קל, ואצלכם עוד צפופים כל כך (ב"ה 😃), הכי הגיוני בעולם שקשה.
זה עוד ישתפר ויהיה קל יותר!
מי יכול לעזור לך? אפשר לקנות עזרה? אפילו בחורה שתשב אצלכם כמה שעות ביום ותשחק עם ה"גדולים" כדי שאת תוכלי להישאר על הספה עם הקטן בלי לקום כל רגע?
ועוד נקודה - בעלך לא מרגיש טוב, אבל גם את לא. ואם את תתאמצי יותר מדי עכשיו את מסתכנת בנזק. אז ממש חשוב שבעלך יקח חלק כמה שיותר, אפילו שהוא חולה ובמצב נורמלי הוא היה שוכב במיטה. זה לא מצב נורמלי.
בהצלחה יקרה!
ותודה על הכח שנתת לי.
אף אחד.
חיפשתי ועדיין מחפשת מישהי שתוכל לבוא קצת במהלך היום, בינתיים לא מוצאת.
מאז שבעלי חוזר זה כבר מיותר כי הוא באמת עושה מעל ומעבר.
האמת שבעלי מבין את זה לבד.
היום רצה לנוח, שיחררתי אותו באמת בלב שלם ולקח איתו את הקטנה למיטה כדי שיהיה לי יותר קל אבל אחרי 2 דקות הוא קם ובא להיות עם הילדים. (בסוף עזר לי להושיב אותם לצייר ואז יכל ללכת לנוח כי באמת הסתדרתי. ישבתי לידם והם ציירו והתינוק ישן)
גם הקטנה שלי ככה מתעוררת בלילה לשיחות ליליות נוראי חחחח.
לגבי הקושי עם הקטנים בבית אני ככ מבינה אותך❤️
ניסית להתקשר לשפרה ופועה הן יכולות לנסות למצוא לך סיוע נשמע באמת סיטואציה קשה
מזלם שהם מתוקים, אז בסוף סולחים להם ;)
הסיוע של שפרה ופועה זה לשעות אחר הצהריים.
לידה אחת ניסיתי להיעזר בזה והתחרטתי.
לא הייתה להן בחורה שתבוא אז אמרו לי שאם אצליח למצוא זה יעזור להן והן ישלמו לה. המליצו לי על מישהי וזה היה נוראי, עוד אחת לטפל בה. לא ידעה מה לעשות עם הילדים וכל הזמן הייתי צריכה להיות איתה ולהסביר לה וללמד אותה איך קוראים סיפור לילד.
קיצור, עכשיו מתלבטת אם לתת עוד הזדמנות למרות שתכלס אין לי מה להפסיד. אולי באמת אדבר איתן מחר.
פחות רלוונטי, תודה על הרעיון.
וואו קשוח..
אצלי אני מתכוננת לחודשיים כאלה אחריי לידה.......
מה שהציל אותי לא להכנס לדיכאון מהשעות שהוא ער בלילה היתה סדרה טובה שאשכרה ראיתי פרק אחריי פרק כי היה מעניין אז משהו העסיק לי את הראש במקום רק לראות איך הוא ער וער וער ולא נרדם ואת שפוכה......
מבטיחה שזה יעבור!!
חיבוק והתאוששות קלה לאם ולתינוק!!!
♥️♥️♥️
קראתי את התגובה שלך בלילה והיא הייתה במקום, נכנסתי קצת ליוטיוב ובאמת העסקתי את עצמי ככה ואז גם לא נרדמתי איתו.
ויאללה שיעבור מהר בעז"ה.
שכולם יהיו בריאים תמיד.
אולי צריכה לתת חיזוקים לילדים? אבל לא יודעת איזה כי הם קטנים.
ניסינו לתת להם תפוזים סחוטים בשביל ויטמין סי, רק ילד אחד זרם.
הדובונים של הויטמין סי באמת טובים? מתאימים לפחות לילד בן 3?
אשמח אם יש למישהי המלצה למשהו מועיל בהכשר מהודר (בדצ העדה החרדית)
אני משתמשת בחברת nava
מביאה לה כבר מגיל שנתיים.
וטיפ קטן בנוגע לויטמין סי - ברבע פלפל אדום יש כמות של בערך 3 תפוזים. אז חבל על המאמץ של הסחיטה...
לא ידעתי שגם בו יש.
ואנחנו נהנים מהסחיטה, פעילות עם הילדים שאח"כ הם גם נהנים מהתוצרים 
ויש מסחטה חשמלית אז לא ממש מתאמצים ;)
הדובים האלה זה ג'לי, לא?
לא מסוכן בגיל קטן?
טוב, השאלות ממש לא קשורות אחת לשנייה ואף דורשות יחס נפרד לכל אחת, אבל הכל עלה לי יחד, אז אשמח לשמוע מהנשים החכמות והיקרות כאן מה דעתכם/ניסיונכן..
1. תינוקת בת שמונה חודשים, זוחלת תקופה ארוכה אחורה ועדיין לא נפל לה האסימון שאפשר להתקדם. יש דרך לעזור לה? (עדיין לא השלב של ההצלבה).
2. הילד הבכור שלי בן 5.5 - ילד מתוק מתוק. חכם, מוכשר, נבון ואהוב מאד בגן. כבר תקופה של כשנה שיש לו טיקים. בתחילה זה היה רק במצמוצים כאשר הוא מתרכז. לאחרונה התווספו גם כן קולות. כל זה בד"כ כאשר הוא מתרכז במשהו-סיפור או בניה בקליקס, או שמתלהב ממשהו. לי בתור ילדה ג"כ היו טיקים וכן לאחים שלי. לא טיפלו בי ולמדתי להתגבר על זה. היו תקופות יותר והיו פחות. יש דרך שאני יכולה לעזור לו? אני תוהה לעצמי אם יש לו קושי רגשי כי על פניו זה לא נראה. הוא לפעמים מספר שמישהו הרביץ לו בגן, אבל לא הייתי רואה בזה טריגר רציני לטיקים. אשמח לשמוע אם מישהי טיפלה בדיקור סיני/טיפול כלשהו אחר. (בדקתי ראייה)
3. ילד בן 4.5 שנגמל כמו שצריך בגיל 3 (התהליך היה די מייגע) ואף הלך בקביעות לשירותים בלי לפספס כלל במשך כמה חודשים. מאז הוא מפספס על בסיס קבוע ולנו כבר יצא המיץ. הוא ילד שלא הכי בקצב של הגן, גם חברתית וגם לימודית. יש לו קצב משלו ואופי מיוחד כזה, שדורש ממנו הרבה אורך רוח. מה לא ניסינו- להסביר לו, לעודד אותו, פרסים, מבצעים, אפילו איומים ועונשים (ניקח אותך לרופא, לא תקבל מיץ ...) כלום לא עוזר. הוא מפספס רק פיפי. זה לא שהוא לא הולך לשירותים. בגן הוא תמיד יבש כי מבין שזה לא נעים. בבית הוא גם הולך אבל תמיד איכשהו רטוב. זה כבר מתחיל להדאיג אותנו ממש. הוא בן 4.5 ואנו לא רואים את האופק. הוא אומר שהוא לא מרגיש, אבל לא נראה לי. לדעתי הוא עסוק במשחק ומתעצל ללכת, וכשזה כבר על הקנה אז הוא רץ ואז מתפספס לו ואין לו כח כבר ללכת. אשמח לשמוע על מטפלות בגמילה/תכנית התנהגותית כלשהי והאם יש טעם לבדוק אם באמת לא מרגיש.
חסרים לי עוד פרטים כדי לענות במדוייק, כמו איך אתם מגיבים לו כשהוא רטוב ומי ואיך מחליפים לו, כל כמה זמן זה קורה ומה הכמות. אך מתוך הפרטים שמסרת - אנסה:
אם הוא יבש לגמרי בגן - זה אומר שיש לו יכולת להתאפק ולהתפנות שצריך. (שימי לב לבדוק שהוא לא הרטיב בגן והתייבש עד שהגיע הביתה).
בחורף השלפוחית מתכווצת יותר ומכילה פחות. כתבת שהיה ללא פספוסים וחזר. זה אומר ש: הוא יודע להתפנות בשירותים ויש לו בבסיס את היכולת להתאפק.
זה נשמע שכרגע הוא הסיר חלקית את האחריות מעצמו ללכת להתפנות במסגרת הבית, מה שצריך זה להחזיר לו את האחריות על ההליכה לשירותים באופן מדורג.
1. לא לאיים. שהוא לא יהפוך את זה לנשק מולכם ויעשה לכם דווקא. זה אמור להיות בשבילו ולטובתו.
2. מסבירים לו בשיחה נעימה ועניינית ששמתם לב לאחרונה שהוא שוכח ללכת לשירותים ושהוא רטוב. אתם רוצים לעזור לו להשאר יבש ונקי, לכן כל שעה (או משך זמן אחר שנראה לך הגיוני) אתם תזכירו לו ללכת לשירותים והוא יתפנה כמו גדול וישאר יבש. חשוב שזה יהיה הודעה ולא בקשה או שאלה. אמא אמרה אז הולכים. חשוב שלא יתחיל עם משחקים של: "אני לא צריך" משום שכרגע זה לא הוכיח את עצמו. מצד שני חשוב שתקבעי טווחי זמן שמתאימים לו שלא ירגיש מטורטר ושלא מתחשבים בתחושות שלו. אם מתעקש אפשר לומר לו פעם אחת "אנחנו רוצים שתשאר יבש כל הזמן לכן כרגע אני מזכירה לך ללכת. כשאני אראה שאתה יבש כל הזמן כמה ימים אוכל להפסיק להזכיר לך" (לא להפוך את זה למשא ומתן והתניות)
3. כשהוא הולך לשירותים בזמנים שנקבעו עושים "בדיקת יובש" מבקשים ממנו לגעת רגע בתחתון מבחוץ ולבדוק אם הוא יבש. אם כן מחמיאים ל: "כל הכבוד נשארת יבש!" אם זה רטוב לומר לו בענייניות רבה ללא אשמה או כעס: "זה רטוב, צריך להחליף" ולתת לו בטבעיות להחליף לעצמו.
4. תשתדלו לתזמן את הזמנים בין פעילויות ולא באמצע, כך שיתרגל להתפנות לפני שמתחילים פעילות חשובה/ארוכה/מעניינת או לפני שיוצאים מהבית.
5. עם הזמן מאריכים את טווח הזמן שמזכירים לו להתפנות. בגיל הזה עדיין הגיוני להזכיר להתפנות כשחוזרים הביתה מהמסגרת, לפני ארוחת ערב וכמובן לפני השינה.
6. אחרי שמתרגל ללכת בתזכורת בזמנים העיקריים אפשר לנסות בהדרגתיות להוריד מהתזכורת ולאפשר לו לקחת את האחריות עליו.
7. מנסיון בהדרכת גמילות, תהליך כזה אורך בדרך כלל עד שבועיים, אך כמובן שכל אחד הוא ייחודי ועם הקצב שלו, חשוב לכבד את זה ולשמור על אוירה נעימה, סבלנית ומכבדת לילד במשך כל התהליך.
8. בהצלחה רבה!!!
הוא בעצם לדעתי לא נגמל מעולם כיוון שהתקופה שהיה תמיד יבש הייתה קצרה מאד ולמעשה שנה+ הוא רטוב על בסיס יומי. היו תקופות שהיה מרטיב ממש קצת כמו עיגול על המכנס ויש תקופות-כמו עכשיו, שזה הרבה יותר. הוא ילד שמאד קשה לבקש ממנו משהו. קשה לי לקרוא לו עצלן, אבל ההתנהגות שלו מאד מזכירה, לצערי, את הדפוס הזה. כשכל הילדים יאספו הוא לא יאסוף. לא יתלבש בבוקר, לא רוצה להתארגן. מתרגל קריאת אותיות רק חצי דקה כי פגה לו ההתעניינות. הוא עושה רק מה ששווה לו ורק כשמקבל תמורה, וברור שזו לא הדרך. גם כשאני הופכת לו את הפעילויות לחווייתיות אני לא רואה הצלחה כי קשה לי לשמור על רצף חוויות וזה מוציא לי המון אנרגיות כשזה יומיומי וגם, לדעתי זה לא תמיד נכון.
לגבי הגן- עד החודש האחרון היה תמיד יבש, אני מזהה לפי הריח. בחודש האחרון יש ריגרסיה חזקה והוא כבר חוזר עם ריח חריף. הגננת שלו מאד לא מקצועית וחדשה כך שאין לי ממנה שיתוף פעולה/התעניינות, לצערי.
התגובות שלנו השתנו לאורך התקופות. בהתחלה היינו מאד מכילים. לא אומרים מילה רעה ומחליפים לו כשצריך, תוך כדי עידוד ושיח איתו. לאחרונה ממש נשבר לנו וניסינו קצת עם עונשים אבל זה ממש לא הולך. שום דבר לא מאיים עליו יש לו קצב משלו לחיים וזה לא מזיז לו. אנו ממש כועסים כשנרטב. בעלי לפעמים ממש מתעצבן עליו. בתגובה אומר שהוא לא מרגיש. אני לא רואה שהוא נעלב מזה הוא ממשיך להיות עסוק במשחקים כאילו לא קרה כלום.
לגבי לקחת אותו כל שעה-אני עושה את זה. תמיד עשיתי את זה. הבעיה שכמה דקות אחרי הוא מפספס. בימים שהוא יבש (לאחרונה זה נדיר) אנחנו מאד מרימים לו והוא שמח מזה, אנו ממששים את המכנס ואומרים לו שיישאר יבש והוא מביע הסכמה, אבל זה לא באמת חשוב לו ואחרי כמה דקות הוא כבר מפספס. מרגישה שאין לנו מוצא ופשוט לחכות שהוא יגדל ויתחיל להתבייש מזה גם בבית.
אם זה המצב, חשוב לעשות בדיקה רפואית לפני שמתחילים תכנית התנהגותית.
כדי שהתכנית תצליח בעז"ה אתם צריכים למצוא מה מחזק אותו (כלומר, מה יגרום לו לרצות להתאמץ כדי להרוויח את המשהו הזה) וגם אורך רוח, סבלנות ועקביות שלכם כהורים.
את אמא שלו, מה שאת מחליטה שנכון לכם כרגע כמשפחה. לפעמים הבחירה היא לוותר כרגע, להעלים עין ולחכות שיגדל וילמד לקחת אחריות לבד או עם עזרה מקצועית.
בכל מקרה שיהיה לך הרבה נחת ממנו ומכולם 
2.אני לא מכירה שיטות טיפול, אבל אני יודעת שטיקים הם לאו דווקא על בסיס רגשי. בהצלחה!
3.אני לא יודעת לגבי הגמילה, ואני גם לא מכירה את הילד. אבל אם הוא לא בקצב של הגן מבחינה חברתית ולימודית יכול להיות שהוא צריך עזרה-גננת שילוב, או גן קטן. ואם הוא מקבל את העזרה שצריך בתחומים אחרים זה יכול אולי גם לעזור לגמילה.
לבן שלי בן שנתיים וחצי היו בשבת עיניים אדומות יחסית והיו לו הרבה הפרשות צהובות (כזה כמו נזלת על הריסים) וגם מלא מלא נזלת. הוא אמר שלא כואב לו, כמה פעמים שאלתי אותו.
זה בעייתי לשלוח למעון ככה?
ועכשיו לפריקה, הילד היה חולה בשלושה וירוסים שונים, בכל חודש ינואר הוא היה במעון עשרה ימים! (לא ברצף). אני כבר נשברתי וממש ממש קשה לי להשאיר אותו איתי בבית עוד פעם, אבל אם צריך אני אעשה את זה... אוף, רק לא שבוע של דלקת עיניים עכשיו 
ולי זה נשמע כמו דלקת,
ואני מנוסה, עם ילדון שהיה נם דלקות עיניים בחורף שעבר כל שבועיים בערך... 
כדאי לטפל וזה נחשב מדבק כל עוד יש הפרשות.
בנוסף לטיפול בזמן הדלקת,קיבלתי המלצה מרופאה לדאוג לניקיון של העיניים כל הזמן עם מגבוני עיניים.
ובאמת, קשוח שהם חולים ככה כל הזמן. אוף 
בעלי בצבא ואני עם עוד פיצי בבית והדבר האחרון שבא לי עכשיו זה להשאיר אותו בבית מחר
במיוחד שהוא בריא והוא כל כך פורח במעון, כיף לו שם! והוא לא מרוק למיטה עם חום... לא כואב לו בכלל.
אין לי כח לזה!
והתור הראשון לרופא הוא בצהריים אז מחר ממילא אבוד לי גם אם הרופא יאשר לשלוח אותו. אוף!
אם יש לך דרך להשיג הייתי מציעה לך להתחיל לקרומיצין, כדי שבשני בעז"ה כבר תוכלי לשלוח.
עיניים אדומות עם מלא הפרשות נשמע כמו דלקת.
זה ממש מדבק.
עד שאת רואה רופא,המגבוני עיניים לתינוקות של ד'ר פישר ממש עוזרות
ללא מרשם יש בכל סופרפארם
חיבוק !!
וזה שאת מתמודדת לבד אז בכלל מצדיעה לך!
נשמע באמת דלקת עיניים
אני מכירה המלצה לטבול מעט צמר גפן בתמצית תה (לא חמה) ולנקות את העיניים.
עוזר להעביר את הדלקת מהר יותר.
וכמובן ללכת לרופא. אבל אפשר לנסות עד הרופא.
רק תנסי כמה שיותר לשמור מהפיצי שלא ידבק גם, תשטפי הרבה ידים ושהגדול לא יתקרב אליו כמה שאפשר..
ותנסי אולי רופא אונליין שתוכלי להתחיל טיפול כמה שיותר מהר
ואין אותה..
קשה כ"כ!!!
יש מצב לבקש מבייביסיטר שתיקח אותו לסיבוב בחוץ?
אפילו לא מאוד ארוך?
או בת משפחה?
דמייני שאת לא מרגישה טוב פיזית חס וחלילה
ותנסי למצוא פתרון כאילו את חולה...
מלא מלא בהצלחה!!!
לק"י
הבן שלי בשבוע שעבר היה עם הפרשות בעיניים רק בבוקר. ובכל זאת הרופאה אמרה שזו דלקת, ונתנה לו טיפול.
האמת שלי לא היה רע להשאר בבית יומיים 🤭
וגם הוא היה חולה הרבה החודש. וגם עכשיו הוא עדיין עם שיעולים, ונמאס לי ללכת לרופאה. אבל אני מתלבטת אם כדאי.
בנוסף לכל העצות שכתבו לך, אם את מניקה אפשר גם לנקות את העיניים עם חלב אם (אני סוחטת לטישו נקי ואז מנקה איתו את העיניים).
אח
אצלנו ממש עזר להעביר דלקות במהירות, כמה פעמים...
הוא איתי בבית, עליז ושמח.
אין לי סינטומיצין, מקווה שהבית מרקחת יהיה פתוח בכלל בצהריים אחרי התור שלנו לרופא. תה קמומיל גם אין לי, אני אלך לקנות אולי כשנצא ממילא לרופא.
חלב אם יש לי, מניקה את הקטן, ננסה, תודה!
ואין לי כח לשטוף ידיים עם סבון כל פעם שאני מקנחת לו את האף, ואין לי כח לשמור שהקטן לא ידבק כי זה ממילא לא יעזור, נמאס לי, כמה אפשר?! בסוף עם כל הזהירות שלי הוא נדבק בחלק מהוירוסים הקודמים אבל עבר את זה הרבה יותר בקלות מהגדול, אולי כי הוא יונק.
כי הבית מרקחת נסגר עשר דקות לפי התור שלנו לרופא 
ותנסי גם עם חלב אם.
לי הרופאה אמרה לטפטף לעין עם מזרק קטן, וזה ממש עזר.
אני אבדוק אחרי התור לרופא. וחלב אם אני אנסה כבר עכשיו.
תלוי ברוקח..אבל בעקרון צריך
אני מבקשת מרופא בכל הזדמנות גם אם אין לי מישהו עם דלקת.. תמיד דואגת שיהיה לי בבית
וכשרק מתחילה הדלקת מיד דמה
ולרוב תוך יום יומיים זה עובר
אני יודעת שבכללית יש, לא יודעת לגבי קופות אחרות. הוא יתן לך מרשם.
ואין לכם סופר פארם או בי פארם? הם פתוחים יותר שעות ואם יש לך מרשם אז המחיר הוא כמו בבית מרקחת.
אז תכננתי להתחיל לעבוד אבל התינוקת לא מסכימה בשום פנים ואופן לקחת בקבוק.
לא מבינה מה לעשות איתו. לא מוצצת. צורחת אחרי כמה זמן שמנסים לתת לה.
ניסינו הכל.
סוגי בקבוקים שונים, תנוחות שונות. הכל.
ממש ממש רציתי לעבוד אבל נראה לי שאצטרך לחזלש.
יש למישהי עוד עצות שיצילו אותי?
הינו במצב הזה
הלנסינו הציל אותנו
בת כמה היא? כבר אוכלת מוצקים?
הוא ממש מדמה את הצורה של השד. לא התנסיתי בו בעצמי אבל היא ממש המליצה.
הוא מאוד יקר אבל😒
ועשיתי לפי על העצות
מישהו אחר ישתן
קבוע ועקבי כמה פעמים ביום
תנוחות שונות
בגד שלי
שאוב או תמ''ל
חם או קר
תתרצה כשתבין שאין ברירה
וואלה לא התרצתה..צרחה שעותתתת ברצף יום אחרי יום
רעבה רעבה ולא נכנעה
לא משנה מה
לא רצתה
התפטרתי מהעבודה ..יש דברים שלא בשליטה שלנו
וקודם כל אני עבורה
היה לא קל לוותר אבל בחירה נכונה עבורי
והז מקרה יחסית קיצוני
לרוב המוחלט כן מצליחים למצוא פתרון
אבל הבאתי גם את זה
כי גם זה אופציה
לא יכולה לפרט אבל אחת הבנות שלי הייתה כזאת.
אוכל לפרט בערב
הערתי אותו בלילה בערך חצי שעה לפני השעה הקבועה שבה היה קם לינוק, וכשהוא חצי ישן הכנסתי לו את הבקבוק לפה.
וכשהפטמה בתוך הפה שלו, הייתי קצת לוחצת עליה, ככה שיטפטף לו חלב לפה והוא יבלע, עדיין מתוך שינה. אחרי כמה שפריצים הוא עבר לעשות את התנועה לבד.
קודם כל, זה מאד מאד קשה! אלו התקופות הכי סיוטיות שהיו לי בחיים כי התינוק גם מרגיש את הלחץ שלך, המוצדק, והלחץ לא עוזר. מה כן:
1. לחמם את החלב השאוב עוד קצת מהטמפרטורה הרגילה, שיהיה ממש חמים על גבול החם.
2. לי בקבוק של טומי טיפי היה מצויין. אח"כ עברתי למאם.
3. תוך כדי קפיצות עדינות על כדור פיזיו, והחזקה של התינוק לכיוון החזה מעט בחוזקה. (גם שמיכה על הפנים תוך כדי עזרה לי)
4. סמוך לשינה/תוך כדי שינה
5. לבסוף רק בעלי העקשן הצליח. בתחילה 30 מ"ל אח"כ קצת יותר ויותר. בגדול אחרי שבוע כבר לקח אבל לא לגמרי. כל התהליך לקח שבועיים-שלוש. בהתמסרות מוחלטת
6. הכל במקביל של לתת לו לשחק עם הפטמה של הבקבוק.
7. הרבה בכי וגם רעב לצערי. פשוט שום דבר אחר לא עזר. בילדה הבאה מגיל חודש הבאתי בקבוק פעם ביום כדי לא לחזור לסיוט. שיהיה בהצלחה! שרדתי כדי לספר. זה אחד הדברים הקשים אבל זה עובר בסוף. תהיו בטוחים בעצמכם ולא לוותר. (אם ממש צורח אז כן לדעתי. שלא תהיה לו טראומה ח"ו).
וננסה.
קודם כל, לך קשה יותר להצליח, כי את והיא מבינות שההנקה זמינה.
לפעמים הבעל או המטפלת יצליחו יותר. יש מטפלות מנוסות שכבר יש להן שיטות, הן נותנות בהתחלה בכפית, ולאט , לאט מרגיחות. היה לי תינוק ממש,סרבן, מצאתי מטפלת שגרה ליד העבודה ויצאתי להניר, תוך שבועיים היא הרגילה אותו לבקבוק, הוא לא בכה שבועיים מרעב, היתי מגיעה להניק, לאט לאט היא הרגילה אותו והתחלתי לבוא פחות. אולי תנסי להשאיר אותה אצל המטפלת לשעה שעתיים , והיא תנסה, כשאת באזור לגיבוי אן לא מסתדר.
זה היה עם תינוק בן 4 חודשים שעוד לא יכול לאכול משהו אחר.
והיה לי גם עם תינוק בן כמעט חצי שנה, הוא אכל פרות וירקות במעון וינק כשהגעתי, שתה שם רק מיים מהבקבוק.
אשמח לדעת איך זה היה נראה?
באיזה שלב הופיע?
כמה זמן נשאר?
דימום/ הכתמות בצבע חום
4- 5 ימים לפני שהווסת היתה אמורה להגיע
הייתי בטוחה שהיא מקדימה
נמשך כמה ימים
מקווה בשבילך לטוב
יומיים- שלוש לפני שהמחזור היה אמור להגיע
חשבתי שהקדים קצת
ואז ראיתי שזה בקושי כמה כתמים
יום וחצי בערך
(אבל נאסרנו כי לא חשבתי אפילו לשאול...
הייתי בטוחה שזה תחילת מחזור)
רק באולטראסאונד הבנתי שזה היה השתרשות
שיהיה בשעה טובה
הדימום היה כשבוע לפני שהייתי אמורה לקבל מחזור. הייתי באמצע ישיבה ופתאום הרגשתי כאב מחזור מאד חזק. בדקתי והיה דימום ורדרד ממש כמו התחלה של מחזור. חשבתי שהמחזור הקדים. הדימום נמשך חלש מאד כמה שעות עד שהפסיק. בדיעבד זה היה דימום השתרשות.
לא הצלחתי למצוא דרך גוגל
אם מישהי יכולה לשים לי קישור, אשמח
תודה
1. מחפשת את השרשור על המשאבה המומלצת מעלי אקספרס. לא הצלחתי למצוא דרך גוגל
אם מישהי יכולה לשים לי קישור, אשמח
2. תכשיר מומלץ לכאבי בטן של ההתחלה שבאמת עוזר, יש?! עדיף משהו טבעי.
3. יש סיכוי שניסיון לעשות הפסק טהרה גורם לדימום מחודש?
2. גם בזה לא מנוסה. אצלי עם הגדולה עזר להוריד מהתפריט רשימה של מאכלים ('דיאטת הנקה' שאמא שלי עשתה עם כל התינוקות אצלנו). ואם בכל זאת היתה עם כאב בטן הייתי שותה תה מחליטת שומר ואחר כך מניקה אותה וזה היה עוזר. לא השתמשתי בשום דבר שנותנים ישירות לתינוק.
3. ממה שאני יודעת זה לא אמור לקרות. מה שיכול לקרות זה שהפסק טהרה גורם לפצע מדמם. אולי כדאי להתייעץ עם רב.
1. זהו, שזכרתי שיש חיקוי של ביאמבא מומלץ ממש בעלי אקספרס. כי הביאמבה עצמה לא כזו זולה.
2. אולי באמת אנסה תה שומר
3. 👍
א. אין לי קישור עדכני
כנסי לקבוצה של יונה המלצות ותמצאי שם כמה
ב. קוליקו של שלוס -נמכר ע''י מטפלות בשמנים אתריים שלמדו אצלו..יחסית הכי עוזר.. וטבעי
ליקצ'יק -לנו לא עזר
וביו גאיה-לא ניסיתי
גם טבעיים נראה לי
מנסיוני אל תצפי לנס
זה לפעמים מקל זמנית לא פותר את הבעיה
זה גם נחמד לפעמים אבל..
3 כן יכל להיות..כל התעסקות.. ולפעמים זה גם פצעים בפנים שנפתחים,...כמה זמן את אחרי לידה?
א. אבדוק
ב. רואה בגוגל שאפשר להשיג גם בסופרפארם , אנסה לראות
3. חמישה שבועות..
₪9.90 68%OFF | 2/1pcs BB-P1 לביש שד משאבת ידיים משלוח חשמלי נייד לביש שד משאבות BPA-משלוח הנקה חלב אספן
נשים יקרות, בקשה קטנה לי אליכן..
בעלי שיתף אותי לא מזמן שהוא לא זוכר איך נראית שבת נורמלית מרוב שבתות בצבא, לא זוכר מה עושים, איך נראות ההכנות, איך נראה סדר יום השבת.
אז ממש אשמח אם מי שיכולה תוכל לקחת על עצמה משהו קטן להתחזק בו בשבת לזכות אלה שלא זוכים להתענג על טעם השבת.
לא דווקא בהחמרות, אם זה עוד שיר שבת, עוד דבר תורה, עוד התכרבלות כיפית עם המשפחה.. עוד משהו שמייחד את השבת כפי שאתן רואות זאת. לשיר שלום עליכם, לברך על הקידוש ולחשוב על כל אלו שלא יכולים לשיר ולקדש. גם החטופים שיזכו בקרוב וגם כל החיילים שבפעילות.
שבת שלום ומבורכת ובשורות טובות!
להעריך את מה שיש.
ואת מדהימה על ההסתכלות הכל כך טובה שלך על הכל.
ליבי וליבנו איתך ואיתכם..
חיבוק ענק!!
לוקחים על עצמנו בעז"ה לשבתות הבאות
שהשם ישמור אותו ואותם!!
וביקשתי מה' לשמור על השומרים שלנו שבזכותם יש לנו עונג שבת.
תבורכי צדיקה!
כל הכבוד לכם על הנתינה למדינה שלנו ולכולנו❤️
מתישהו בעלי היה בבית בשבת
והוא אשכרה באמת לא זכר כל מיני דברים הכי רגילים ובסיסיים שבדר"כ הכי טבעיים לנו בשבת. זה אכן שונה לגמרי.
שבועיים אחרי ב"ה. עדיין משתמשת עם תחתונים של גוטקס של אחרי הלידה. כבר נהיה לי קשה עם זה, מגרד לי ממש בכל האזור כי הוא תמיד מכוסה עם התחתון הזה והוא עוד עבה, אין לי אוויר שם בכלל (ככה מרגישה) בקיצור לא נוח לי איתו, גם יש לי בקושי דימום. הבעיה היא איזה תחתון אפשר לשים? כל מה שיש לי ברגיל מגיע עד לפס של הצלקת ומפחדת מחיכוך ושיתחיל לכאוב לי, קניתי תחתוני רשת והם גם מגיעים לפס של הצלקת
מה אתם עשיתם? רוצה להרגיש משוחררת יותר כבר
ויש אתר שבו כל התחתונים מכותנה אורגנית והם מדברים שם על חשיבות האיוורור לפות לא זוכרת את השם . אם יעלה לי ארשום אבל דלתא סבבה לגמרי
אין צורך בתחתון ח"פ
תחתונים בגזרה גבוהה מכותנה יעשו יופי של עבודה.
תרגישי טוב!
100% כותנה אבל רצית מאוורר,
גזרה נמוכה אני חושבת שנוח לפחות חודש אחרי...
השארתי את התחתונים האלה לימים של מחזור
שמה את הפדים של קרפור
וסוףסוף היה מחזור קל למרות הדימום
כי התחתון לא נגע באגן
והפד שמר עלי יבש יבש דם כשהיה דימום מלא
שהיה לי בבית וזה קצת מציק האמת, מנסה להתרגל עד הבוקר ולראות
רגיל אני לא מעיזה לנסות אפילו, אולי מהפחד
אבל בלי קשר לקיסרי כי לא עברתי כזה