ברגעים כאלה אני נזכרת בהיסטוריה שלנו ואני מגלה שמאז צאתינו לגלות לא היה רגע דל לעם ישראל,
אמנם היו תקופות פחות כואבות, יותר כואבות. ועכשיו אנחנו ממש לפני הגאולה אז שוב הכל בוער וגועש סביבנו.
מה שממש מרגיע אותי, מה שמחזיק אותי באמונה, שיש פה תהליך ברור של הקדוש ברוך הוא.
ואני מאמינה ענקית שברגע שעם ישראל יהיה בסדר אחד עם השני ועם בוראו אז גם הכל יסתדר...
לא מסתדר לנו בגללינו. כל מה שקורה תלוי בנו ובהתנהגות שלנו ..
אז אחרי פיגוע אני אומרת לי:
1. גזירה משמים, יהודי שנרצח על קידוש ה' נמצא כרגע במקום הכי עליון ולא סובל.
2. יש זמן קצוב לכל בן אדם שהגיע לעולם וברגע שמסתיים התיקון הוא עולה למעלה.
3. עיקבא דמשיחא- תקופה בה נמצא עם ישראל, תקופה בה אף תנא לא רצה לחיות בגלל שהסטרא אחרא משתוללת, בגלל הניסיונות הקשים שאף דור מאז אברהם אבינו לא חווה כמונו. מי שנמצא בדור הזה אלו נשמות גבוהות שבחרו לחיות בו. אז כנראה יש לנו כח לעבור את זה. כי אנחנו נבחרנו לזה.
4. תתעודדי... העולם הזה הבל הבלים. אנחנו חייבים להתסכל מפרספקטיבה אחרת , כי בטבע בלתי נסבל לקלוט ולהכיל כל כך הרבה רוע שקיים.
עולם שהוא פרוזדור, בן אדם בא לעולם הזה ל70, 80, 90 שנה.. וזהו. עולה למעלה ואז מתחיל התהליך האמיתי.
אז בעולם הזה חיים כל יום ומודים על מה שיש וגם שלא מבינים מקבלים. כמה שזה קשה כי זה עלמא דשקרא. האם יקל עלייך אולי ככה להסתכל על החיים?
אני כל יום אומרת לעצמי שמי יודע מה יהיה מחר איתי ועם מכרי? , מי יודע מה נגזר עלי ואיך?! (לא ממש כל יום אבל בהחלט כל תקופה נזכרת) זה מקל עלי, נותן לי הסתכלות אחרת על החיים. הכל פה ארעי. עובר.
מי שהלך הגיע זמנו. מי שנהרג על קידוש ה' יש לו זכות גדולה ועצומה והוא בהיכל של קדושים.
הלוואי ויעזור לך קצת ...
בתקווה לימים טובים בעזרת ה' יתברך
)