פורום הריון ולידה (עמוד 725)

לא מכירה אבל מקפיצה לך

בהצלחה רבה❤️

הם מכירים הרבה מטפלות שעוסקות בתחומים האלה

ממליצה מנסיון אישי (אחרי הפלות) על ציפי כהן מפסגות,

היא בעצמה עברה לידה שקטה ומתמחה בטיפול בנשים אחרי אבדן הריון ולידה שקטה

אפשר לעבור איתה תהליך מדהים בזום,

מנסיון אישי ולכן אנונימי

אם לא מתאים לך בזום - אולי היא תדע להפנות לאשת מקצוע מתאימה באזורך

הרבה פעמים אי אפשר באותו יום, כי יש בדיקות דם רק בבוקר, אז אומרים לעשות יום אחרי.

אני חושבת שיצא לי פעם שקיפות בחמישי, ואז עשיתי בדיקת דם בראשון (או אפילו שני).

על ההפניה כתוב לעשות בטווח של השקיפות, זאת אומרת עד סוף שבוע 13.

סתם קובעים ביחד שלא ישכחו

הריון הזה פשוט אמרו לי להקפיד שיהיה אחרי השקיפות(כי הם צריכים לשלוח את הבדיקה יחד עם התוצאות) ולא יאוחר מ13+6

צריך שיהיה אחרי האו"ס ועד שבוע 13+6

תעשי ביום ראשון.

פעם ההנחיות היו שונות, גם כתבתי את זה למעלה.

חייב שהאו"ס יהיה לפני, כי צריך את התוצאות שלו

חייב שזה יהיה בטווח כי יש משמעות לערכים בטווח זמן ספיציפי

אבל אין קשר בין הזמן שעושים את האו"ס לזמן של בדיקת הדם כל עוד שניהם בטווח והבדיקת דם אחרי האו"ס.

יש נשים שטובלות גם בלי להתגלח כי ככה הן ביום יום.

אז המדד המרכזי הוא איך את ברגיל וכמה הקפדת עד היום לפני טבילות

אם את חוששת שתוך יומיים באמת ממש יצא קוצים כדאי לפרט ולהתיעץ עם דמות הלכתית שבקיאה, אפשר בקו של נשמת אם יותר נעים לך אישה שגם תבין יותר 

כדי שיהיה כמה שיותר חלק, ובכללי כשאנחנו מותרים אני משתדלת לשים לב, ממש לא מגלחת על כל קוץ, מגלחת אחרי שאורך

לא ייצאו ממש קוצים אין מצב,

כל פעם כשעושה הכנות לומר בלי נדר

שלא ייחשב לך שום דבר כאילו את מתחייבת לעשות תמיד.

עיצה שקבלתי בתור כלה מרב, כי בתכלס מה שממש חייבים לעשות לפני טבילה זה מאד מינימלי ואמר שאם כל פעם אגלח/שעווה/לק חדש ממש ועוד-

זה ייחשב לי כאילו אני מקבלת על עצמי לעשות כאלה הכנות וזה לא פרקטי...

עכשיו כבר לא יודעת מה להגיד לך אבל מעשית לא חושבת שיום אחריי כבר יוצא קוצים.

קוצים קטנים מיום שישי

ויש נשים שזה אפילו עדיף יום לפני כי הגילוח עושה גירוי בעור

עד שעשיתי לייזר לפני שנה ככה הייתי עושה

באותה סיטואציה. גם אני חששתי שאולי יצאו קוצים קטנים.

זה ממש משתנה בין פסיקות צריך לשאול...

שנכתב שם: שיער גוף, אם הוא מחובר לגוף, הוא אינו חוצץ, גם אם הוא לא רצוי. אני לא זוכרת מי כתבה את המאמר.

זה הרגיע אותי מאוד, במיוחד שאני בתהליך של לייזר ולא תמיד זה טוב לגלח.

כדאי לעשות מאמץ להתארגן במוצ"ש

את רוצה לעשות את כל ההתארגנות בשישי? עד כמה שידוע לי זה רק כשיש שבת ויום טוב שעושים ככה.

בעיניי פשוט לצאת למקווה במוצ"ש ולהתארגן שם. גילוח לא לוקח הרבה זמן

יכולה גם לגלח בשישי ואז לעבור שוב מהר במוצ"ש אם יש צורך

ודוקוקא גילוח לוקח לי הרבה זמן, אני אוהבת לעשות את זה בבית בפנה שלי, מעולם לא התארגנתי במקווה

כנראה, כי היה לי כמה פעמים, והכאב אחר.

זה יותר כאב של שריר מאשר צריבה שאני מכירה מהפטריה

פיזיותרפיה יכולה לעזור כאן מאוד

היה לי משהו דומה אחרי הלידה

ולקבוע תור לרופאה מומחית למחלו. הפות והעריה.

רק במנוע כל השאר קונים חדש.

אגב זו ההמלצה גם לשימוש חוזר אצל אותה אידה אבל לא נראה לי שמקפידים על זה

אם את רוצה לעקר אז שטיפה במים חמים וסבון ולהרתיח בסיר מים על אש דולקת 5 דקות

לדעתי עדיף מיד שניה

שואבת מצוין ממש

47.05₪ 77% OFF|1pcs חדש 1pcs לבישה משאבת חזה חד יחידה ושקט משאבת שד חשמלית אלחוטי נייד קומפקטי וקל משקל| | - AliExpress

הדיבורים האלה כל כך מחלישים (ומיותרים לאנשים מסויימים).

חלשה לגמרי

מיציתי לגמרי

סיוט שלא מהעולם הזה

ואני כבר ממוטטת, גם פיזית וגם נפשית

חיבוק מבין ממש❤️

אנחנו רק בני אדם.

אבל חוסן נפשי זה טוב

תבדקי אם יש לך אפשרות ללכת ללמוד קצת איך עושים את זה.

אצלנו הציעו סדנא כזו והתעקשתי מאד להשתתף, כי אני מרגישה שאני צריכה בשבילי, ללמוד עוד שיטות לחזק את עצמי

קשה לנו מאוד

אנחנו במציאות בלתי אפשרית

ואני לא מרגישה שזה עוזר לדבר איתנו על חוסן נפשי...

זאת אני🤷

הכוונה לא להחליש אלא למצוא מה יכול לחזק את עצמינו.

אבל כל אחת ומה שנכון ןעושה לה טוב

❤❤❤

מותר בהחלט.

תני מקום לתחושות שלך, ככל שתננגדי אליהן פחות הן ירפו מהר יותר

להבהיר לסביבה שלך שאת מתמקדת בכאן ועכשיו. גם אם המלחמה תימשך כל כך הרבה זמן-זאת תהיה בעצימות שונה לגמרי, ובכלל לא בטוח שהיא תימשך!

עכשיו התפקיד שלך להתמקד בהישרדות שלך ובמה שעושה לך טוב, ולהשתיק קולות מחלישים!

❤️

תמדרי רעשי רקע

את יודעת מה טוב לך

לאחת טוב לדעת מה הצפי כדי להתכונן נפשית

ושנייה לא טוב להתמודד עם הפחד והקושי מול העיניים בצורה הזו, ומעדיפה להעביר כל יום בפני עצמו

השם גדול, הוא יכול לשנות הכל ולהפוך את המציאות ברגע. שום תחזית של אף אחד לא באמת קובעת מה יהיה..

הרבה כח יקרה ❤️

כשאני שומעת דיבורים כאילו אני ממש מרגישה שנופלת לתוך תיהום... חוסר הוודאות משפיע ומטלטל מאוד.

אני החלטתי שאני עוברת יום ביומו, אפילו לא חושבת על חנוכה הקרוב

הכל יכול לקרות עד אז, אנחנו אנשים מאמינים, הקב"ה יכול ברגע לסיים את הכל.

אני נזכרת בימים הראשונים שדיברו כאן על מלחמה כוללת, אגירה של מזון וכו... נבואות שבעז"ה לא יגשימו את עצמן.

אז בוחרת (וזה לא פשוט) להתמקד בכאן ועכשיו, לעבור יום ביומו .

ה יתן לנו כוחות

פשוט קשה כל כך ברמה הנפשית!

בעלי ב3.5 שבועות הראשונים היה בבית ל12 שעות וזהו. הקטע הוא שחברים שלו נכנסו לעזה, אבל בערך 1/3 גדוד נשאר בחוץ כולל אותו בגלל שיש עודף סד"כ אז לא הכניסו את כולם. בינתיים הם בשמירות והוא חוזר יחסית הרבה הבייתה. אז אם בשלושה שבועות הראשונים, נתתי מקום לקושי, בשלושה שבועות הנוכחיים אני מרגישה שאסור לי להתמוטט, כי "זכיתי" שהוא לא נכנס לעזה, ו"זכיתי" שהוא מגיע הבייתה פעמיים בשבוע. אז נכנסתי פה לעשיה, להכניס עוגות וספינג'ים לשכנות, להוריד עומס מחברות בעבודה, להתנדב לדברים, לשלוח את בעלי לעזור להיא עם הנעת הרכב ולהיא עם פירוק הארון כי הן יותר מסכנות ויותר קשה להן ולי יש רק ילד אחד ולהן יותר. אבל הבן שלי ישן גרוע בלילה, מה זה ישן? ער! רוב הלילה!!! העבודה כל כך תובענית ולא מתחשבת ומצאתי את עצמי על קצה גבול הכוחות שלי, פשוט מתמוטטת. בעלי בבית פעמיים בשבוע, אני עובדת בזמן הזה והוא רק מחפש איפה להתנדב, כאילו מרגיש אשמה שלא בחרו בו להכנס לעזה והחברים שלו שם מוסרים את נפשם בזמן שהוא משתעמם בשמירות אז הוא במצברוח דפוק גם בצבא וגם בבית (ואני כל כך שמחה שהוא לא נכנס לעזה כי אני אחת הלחוצות והפחדניות, ולא יודעת אם יש בי כוחות להתמודד עם זה) וחוצמזה - מה זה פעמיים בשבוע? אני רגילה שהוא פה כל יום! זה קשוח! כאילו התרגלנו למציאות ההזויה הזאת אז זה נותן לי מרווח נשימה אבל זה לא מספיק וסליחה שאני מתלוננת ובטח יש פה בנות שראו את בעלן רק פעם אחת מתחילת המלחמה אבל אני רגע נותנת מקום לקושי כי בא לי להתפרק. ושנדבר על הסטרס הנפשי? כל רגע יכולים לקרוא לו לעזה! כל רגע! שבת שעברה הוא היה אמור להיות בבית וביום שישי בבוקר הוקפץ לזיקים ואפילו לא נתתי לעצמי לבכות אלא הודעתי לאמא שלי שאני מגיעה, אספתי את הבן שלי מהמעון והייתי צריכה לנהוג שעתיים ברצף כדי להגיע לשבת אז לא יכולתי אפילו לבכות ולשחרר. מותר להגיד שקשה? גם אם כרגע הוא חוזר פעמיים בשבוע אבל אני לא יודעת מה יהיה בכל רגע נתון + בתכלס אני מחזיקה פה את הבית, את הבן שלי (שכפרעליו בחרדת נטישה ועושה לי סצנות בעיקר בלילה אבל לא רק) ואת העבודה. מותר להגיד שקשה? מותר שיהיה קשה? לא נעים מכל החזקות והיפות בעורף, אני בעיקר עייפה בעורף, ותשושה נפשית ומיציתי.

ברור שמותר לך הכללללללל.

תשחררו מעט את העזרה בחוץ. לא כי היא לא חשובה. כי כבר הגעת לנקודה שהיא פוגעת בכם.

כי למרות שיש נשים במצב קשה יותר המציאות שלך גם כן קשה קשה קשה. בעלי מגוייס פי מליון יותר קליל מבעלך לא מפרטת אאוטינג וזה. אבל עדיין קשה לי. מותר לי. אני לא אלך לקטר בראש חוצות או אצל חברה שראתה את בעלה פעמיים מתחילת המלחמה. אבל אני כן אפרוק לחברה במצבי. אני גם לא אתנדב בלי סוף. כי לצערי אני לא כזו גם בשגרה ומרגישה שלא יכולה לאחוז בזה כרגע. כן משתדלת להכניס משהו קטן מדי פעם לחברות שבאמת בלי הבעלים. לא מצליחה מעבר.

תקשיבי לעצמך. מותר לך לבכות ולהתמוטט. מותר לך פחות לעשות בחוץ. חיבוק גדול. גיבורה את וכולן. 

זה באמת מציאות הזויה, גם אם בעלך לא נכנס לעזה וחוזר פעמיים בשבוע.

אז קודם כל - קחי לגיטימציה לכל התחושות והרגשות שלך.

מה הלאה? לעשות לפי הכוחות שלך. אם את מרגישה שאין לך כח, אז לא צריכה להכין עוגה לאשה אחרת. קודם כל תשמרי על השפיות והכוחות שלך, ורק אחכ אפשר לחשוב על נתינה לאחרים. הבית שלך צריך אותך חזקה.

ניסיתם לבדוק למה הילד לא ישן טוב בלילות?

אולי מפריע לו משהו? כואב? חם/קר? רעב?

לדעתי לא תקין בגיל כזה להיות ככה ערים כל הלילה. אלא אם כן הוא הופך את היום והלילה ואז צריך לעשות תהליך של הפיכה חזרה.

והיי אם הוא בזיקים, אז גם י.א.  שם

וגם מותר לך לא לעשות כלום בשביל אף אחד. באמת. מה שמשמח וזורם, מצוין. אבל מה שמקשה מידי ומכניס אותך לפינות של מסכנות, באמת שאין צורך. צריך גם חיילים שישמרו פה בארץ, זה אולי פחות מסוכן מלהיכנס לעזה אבל לא פחות חשוב.

ותחשבי גם איפה את רוצה ומכולה לפנק את עצמך מידי פעם. אולי כשהוא נמצא תארגנו לכם שעה של זמן איכות ביחד עם ארוחת ערב שווה? אולי לקנות לך אוכל מפנק דווקא בערב שאת לבד? את גיבורה ואלופה עם התפקידים שלכם, הדירוג של הקושי והמסכנות אצל מגוייסים הוא די מיותר בעיני..

למה בכלל את שואלת? את בסיטואציה מטורפת!! מכל הבחינות.

אין מה לעשות השוואות. אני אמשיך לחזור על זה.

לכל אחת הקושי הנקודתי שלה הוא עצום וגדול. אל תסתכלי החוצה, אין מה להיות לא נעים מהחזקות והיפות, אני לא מכירה אחת שלא היו לה נקודות שבירה בתקופה הזו, חזקה ככל שתהיה. וזה בריא והגיוני, אנחנו במלחמה למה שנהיה כרגיל?

אם זה עושה לך טוב, תפרקי, תתלונני, מותר לך💗

בתפילה שיגיעו ימים טובים בקרוב

שולחת לך מלא כוחות

העשיה נותנת לי כוחות, אבל בפועל מרגישה שלא נטענתי מהאפטר מרוב עשיה, וכשהוא לא נמצא אני עם הבן שלי ויותר מורכב לי לצאת...

והנה, העבירו אותו עכשיו לתפקיד קשוח יותר בלי יציאות מאווררות, כמה אושר מזל שהיו לנו את השבועיים האלה שביזבזנו על עשיה.

אוף.

והבן שלי לפני המלחמה היה מתעורר פעם/ פעמיים בלילה לאכול וזהו. לדעתי זה רגשי... הסתגלות למעון, חגים, מלחמה, נסיעות, הסתגלות חוזרת למעון, אבא לא נמצא... הוא בוכה מהחושך והוא רק בן עשרה חודשים. משאירה אור קטן. הוא מתעורר באמצע הלילה ומתחיל לנענע את הלול עד שלא מקבל יחס, לא רעב.. פשוט רוצה צומי. נשבר לי הלב. כל בוקר בוכה במעון. קשה קשה.

נשבר לי הלב שגם השבת הוא לא הגיע, שבת שביעית כבר, ורק שבת אחת הוא היה (בשבת החמישית) והגיע שישי ונסע מוצש. סיוט.

איך נערכים לשנה?? זה לא אמיתי. אני לא מוכנה להאמין לזה. אני רוצה אותו איתי מדליק נרות בחנוכה. וקצת אחכ חוגג איתי שנה לבן שלנו. ומסיבת הודיה על זה שהכל נגמר. ואם אני אומרת את זה, אומרים לי שאני שמאלנית שבוחרת בתבוסה. אני לא בוחרת בתבוסה! אני מתפללת לנס! אמיתי וגלוי מעל כל דמיון!!! קשה לייייי

לעשות רשימת מה נותן לי כוחות, מה שואב ממני כוחות.

את כל מה ששואב כוחות בין אם זה אמירות ומחשבות ובין אם זה אנשים לשים על זה איקס גדול,

ולהתמקד רק במה שנותן כוחות.

זה יעשה לך סדר בחיים.

בתוך זה!

וואלה מה שנותן לי כוחות זה בעלי, זה שעות שינה נורמליות, זה אוכל נורמלי, זמן שקט לעצמי, אפשרות להיות במעבר ולא רק בהשרדות... מה שנותן לי כוחות זה ודאות, זה שגרה אמיתית ולא מהוססת ומדומיינת כי חייבים להמשיך. מה שנותן לי כוחות זה עבודה מכילה יותר ומתחשבת יותר. חברות אמת שגרות קרוב יותר. להיות פחות רחוקה מהמשפחה...

בקיצור, לא דברים שזמינים ואופציונליים כרגע.

סליחה, מה הקשר תבוסה?

אל תקשיבי לדברים כאלה

כולנו מתפללים לכך - לא ללחימה ארוכה, לתבוסה מהירה ונצחון מלא בעז"ה בהקדם האפשרי

ממש

תבחרי מישו אחר לפרוק לו קושי שיכול להכיל ולתת לך כוח במקום לשאוב אותו באמירות הזויות ומחלישות

מה נסגר עם אנשים?!

ממש אמירה לא לעניין.

לדעתי אנחנו במצב מלחמה לא פשוטה ותמיד נמצא מי יותר מסכן מאיתנו ולמה אסור לנו להתלונן

אבל זה לא נכון!!

גם אם למישהו אחר מאוד קשה זה בכלל בכלל לא מבטל את הקושי שלנו.

עצם זה שאנחנו גרות כאן ועברנו כמדינה טראומה מטורפת זה כבר קשה.

על זה להוסיף, בעל מגויס שמגיע מידי פעם, ילד שלא ישן וכל אחת תוסיף קשיים משלה.

כבר מגיע לנו חיבוק גדול ותמיכה.

איך שאני רואה על עצמי זה מגיע בגלים, יש יום קשה דאון, מחשבות קשות

ויש יום של חוזק ומרגישה שמסוגלת על הקושי.

נראה לי צריך לנסות לתפוס את הרגעים הטובים יותר ולהיבנות קצת. לבחון מה עושה לנו טוב ואיך לשמר את הרגעים האלו.

וברגעים הקשים לתת לעצמינו חיבוק, להזמין משהו מושחת ומתוק ולתת לעצמינו לשקוע בזה לזמן קצר.

מותר לנו, קשה לנו.

וזה לא סותר בכלל בכלל שלאחרים קשה יותר, אז מה? גם לנו קשה.

שאם תצליחי לנטרל אותם

מנסיון שלי( אם את עוקבת אץ יודעת שגם אני לא עברתי את התקופה הזאת בסבבה..בלשון המעטה...)

א. זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים

(מעשה מחכם ותם)

זה המוטו הכי קריטי

גם על עצמי קלטתי כמה זה הפיל אותי

ליד מגוייסות- להרגיש שאין לי זכות בכלל להתלונן ומה אני כזה בסרטים וקשה לי וכו אם בעלי בכלל לא בדרום ולא בחזית וזמין בטלפון וחוזר פעם בשבוע+ הביתה וכו

וכולן מסתדרות ורק אני ככה במצוקה נוראית וכולן קבלו את המצב וברור להן שימשך כמה שימשך נן בפנים ורק אני מנסה למצוא מוצא איך לברוח מהמצב הבלתי אפשרי הזה וכו

וכמה כעס ואשמה עצמי

ולא נתתי לעצמי מקום

ורק דרשתי מעצמי להיות חזקה ולהתמודד ולהצליח ועד הסוף וברור וזה הרי חשןב ומוזרי וכלל יראל ותמיד אני ממשצכזאת אז מה קרה הפים

וזה זה בעצמו

מה שהפיל אותי!!!!

וכשהבנתי את זה

נשמתי לראשונה !

פשוט שיניתי מהשורש גישה( לקח לי איזה שבועיים לעבד את זה זה)

אני לא צריכה להיות חזקה

לא אמורה להצליח

לא רוצים ממני כלום

אני לא צריכה להיות שום דבר

רק

צריכה לחיות

את היום הזה

ככה

כמו אשאני

בלי אפס דרישה מעצמי

לעשות מה שיכולה

להסכים למה שאני לא יכולה

כשאני בסדר לנשום

כשיש רגע קשה מותר לבכות ולבכות

וזה בסדר! ומותר!

ורק רק כשהפנמתי שאני לא תריכה להיות כלום

אפילו שזה מלחמה

פשוט נשמתי

נהיה לי יותר כח

היום יום הפך ךיותר נסבל

ופחות סבל מתמשך

וגם הפלא ופלא החיבור לממשעות לשליחות ולכלל- גם הוא הורגש יותר. לא להפך!

אני יודעת שסבירות דבוהה שמתישהו הוא ישתחרר מוקדם יותר כי החלטנו שאני לא מנסה להיות מעל הטבע

ושזה בסדר גם במלחמה

ודוקא ההסכמה הזאת נותנת לי כח ואופק להאמין שאצליח למשוך עוד יותר

להיות רכה עם עצמך!!בחמלה ןחיבוק לקושי

למה להעמיס עליו עוד ציפיות והאשמות?

כשסיפרתי לבעלי שככה אני חושבת על עצמי הוא היה בשוק

כי תכלס יש לי 6 ילדים קטנטנים .בלי ערה. בסוף הריון ופיזית קשוח, בלי שינה בלילות .. וחושבת לעצמי שאין שום סיבה למה שיהיה לי קשה. וזה עוד לפני הנפש שהיא יותר קשה מאשר הילדים והבית והכל

ושוב חוזרת

אין מקום בכלל להשוואות

אין

כל אחת והסיפור שלה מול ה'

העולם לא סימטרי

אבל כל אחת 'ונה

וכל אחת חווה מהו שונה

וההשוואות רק עושות רע

וגורמות לנו רק רע

די

זה מיותר

ב. לישים לב

להטעין כוחות ואנרגיות בכל רדע אפשר

להקל עליך כמה שאפשר

לגמרי לא לבזבז אנרגיות על מה שלא הכרחי

ולשים לב מה שואב לך אותן הכי הרבה

ואיך אפשר להקל

בבקשה אל תעמיסי

את לא צריכה להתנדב לכל דבר ולא להכין כל היום דברים

את נותנת בלי סוף מעצם זה שהבעל בצבא

את יכולה גם מעבר לעשות אבל ליות קשובה

לא להעמיס בכלל

רק כשטוב לך

והמילים הטובות שלכן!

היא יודעת שאני רוצה למנוע ווסת בגלל המילואים, ולכן המליצה פרימולטנור. מאמינה שאם היה כדי להמשיך את הכדורים היא הייתה אומרת...

זה גלולות למניעת הריון?

אבל כדאי לחשוב אם כדאי...

אנחנו לקראת מערכה ארוכה ולא צפויה אפחד לא יודע מתי זה יגמר

אפחד לא יודע מתי יהיו יציאות

נראה לי שהתחיל להעמיס על הגוף עם כל האי ודאות גם שיבוש הורמונלי - שגם לא בטוח שישיג את המטרה של להיות מותרים- לא בטוח שכדאי.

אם היה דד לין מסודר של מתי הוא ייצא

או תאריך שאנחנו יודעים שהמלחמה תגמר- אז מיילא

אבל יש כל כך הרבה משתנים שעלולים להשתבש

התחושה שלי היא שאין סיכוי שנחזיק מעמד אם נהיה אסורים. גדול עלי מאוד. ולכן אני מנסה לעשות את המקסימום האפשרי להיות מותרים.

(בקורס של מכון פוע"ה)

פרימולוט נור אמור להחזיק כ-10 ימים (לדחות עד כ-10 ימים אחרי המועד המשוער של הווסת), אם התחלת לקחת בזמן (אחרי הביוץ ולפחות 5 ימים לפני הווסת).

אם רוצים להאריך יותר, אפשר לבקש מרשם לפרוגיליטון ולקחת את הכדורים החומים שבחפיסה (זה אמור לעזור לייצב את רירית הרחם ולאפשר לה להחזיק עוד כמה ימים).

למעשה לכל אחת זה יעבוד אחרת, ויש כאלו שזה מחזיק להן פחות זמן, ויש שיותר...

כל מה שכתבתי הוא לא מניסיון, אלא על פי מה שאני זוכרת מהלימוד.

יש למכון פוע"ה עכשיו מיזם בשיתוף עם רופאות ורופאי נשים לצורך הארכת ימי הטהרה. לפרטים ניתן לשלוח הודעת ווטסאפ לטלפון: 052-7628977

אולי שם יוכלו לתת לך מענה יותר מקצועי

אולי באמת אתייעץ עם מכון פועה.

יודעת כמה זמן מהפסקת הפרימולטנור מקבלים ווסת? 

בעצם כדורים שלוקחים כשיש אי סדירות במחזור ובתקופת המעבר לבלות....

אני לקחתי אותם תקופות ארוכות בשל דימומים בין ווסתות.

ד"א הכדורים האלו לא מונעים הריון.

גם אני תמיד אחרי פרוגלוטון עברתי לפרימולוט נור.

אצלי זה החזיק מעמד בין 3 שבועות לחודש.

אבל

הפרימולוט גורם לשיבושים רבים במחזורים הבאים- גם את זה צריך לקחת בחשבון.

אחרי הפסקת פרימולוט מקבלים ווסת בין 2-3 ימים. לפעמים לקח לי גם 4 ימים.

בהצלחה בהחלטות

וחיבוק ענק ענק על כל מה שעברת ועוברת

אוף, שונאת את ההתלבטות הזו!!!!

אולי עדיף לי לקבל כבר מחזור כי גם ככה הוא לא יגיע בשבועיים הקרובים?!?!

והכי כואב, שאני אחרי הפלה כואבת מאוד. בהתחלה זה פגש אותי בכ"כ הרבה סיטואציות. אבל חשבתי שהתגברתי.

ועכשיו זה פוגש אותי שוב, אבל בעוצמות!! כי הייתי אמורה להיות עכשיו בחודש 6-7 ולהיות מותרים כל הזמן ההתלבטויות האלו!

(ואל תגידו לי שטוב שאני לא בהריון, כי האתגר היה גדול יותר, זה לא מנחם, זה מכאיב)

(ומי שתגיד לך שטוב שאת לא בהריון, תקראי לי ואני אישית אבוא לתת לה סטירה סבבה?)

איך את מסתכלת על כל מה שאת עוברת במבט טוב ומאמין

מאחלת לכם רק טוב ובשורות טובות

"בזכות נשים צדקניות עתידים להגאל"-אני בטוחה שזה נכתב עלייך!

אמנם בעלי לא במילואים

אבל אני כל הזמן חושבת עליכם

בדיוק היום בעבודה אמרתי למנהל שאנחנו חייבים להביא מתנה לנשים של העובדים שנשארות לבד בשבת. ועשינו מהר הזמנה יפה לכל משפחה

ובכללי, אנחנו בבית נמנעים כרגע מבילויים כמו מסעדות למרות שיש עניין לחזק את העסקים אבל מרגישה שלא בנוח.

באותו מצב

ממש קשה לי לראות ולדבר עם נשים שהבעלים שלהן בבית,

אני יודעת שזה לא אשמת אף אחד ושהם בטוח רותים לעזור/ עוזרים במה שצריך,

אבל עדיין

קשוח

והפחד הזה להיות אלמנה ככ מפחיד, סליחה שכותבת ישירות.

הלב לא עומד בזה לפעמים

באמת את הרי לא כועסת עליהן

והן לא אשמות

ואולי גם אפילו חמודות ומקסימות

אבל כן זה לא קל ועלול לפעמים להציף

או לצבוט

או להחליש

אני בהתחלה ממש ניתקתי קשר כי לא היתי מסוגלת להכיל שאני עוברת תהומות של קושי וכאב פיזי ונפשי וכל החברות שלי חיות כביכל כרגיל

אצלי פשוט כולן עם הבעל ורק אני מהחברות הטובות לבד

וזה מייצר גם תחושה של נזקקת כזאת

שמצד אחד נחמדים ומרחמים

אבל לצד זה

זורקים לי משפטים  עם כוונה טובה

ובלי לשעת שהם ממש מכווצים אותי

כמו

בעלי רצה להתנדב אמרתי לו שמה לעשות אני לא מסוגלת להשאר לבד. יש מי שמסוגלת ואני לא

(המלצה- אל תגידו את זה.זה מכווץ. כי גם אני לא היתי עונה שאני מסוגלת אם מישהו היה שואל)

או כמו

למה בכלל את לא אומרת לו לחזור הביתה? יש לכם 6 ילדים וי ש לך פטור ובמילא הוא רק בכוננות אז בשביל מה?

תקיפי את עצמך במי עשעושה לך טוב

אבל אל תלבי כעס

הן בטוח טובות ואוהבות ותשמחי לחדש את הקשר בהמשך

וזה פשוט מציאות מסובכת

משמביאה לתחוושות לא רגילות

יש מה להציל?

ונתתי לתינוק הבוקר ומאז לא מפסיק לשלשל. קשור?

זה יורת ענין של טעם (טעים או לא) מאשר מסוכן.

ואפשר להכין גלידה

זה גם לא קיץ

וגם בקיץ זה כנראה היה בסדר.. 

אני גם עשיתי כמה הזמנות אונליין וכמעט הכל הגיע לא מתאים ואני חייבת בגדים.

ממש באסה

זה למה אני שונאת אונליין 🤦

קרה לי כמה פעמים עד שלמדתי ושמרתי בינתיים באת לשנים הבאות. מבאס אם צריך דחוף

החולצות ממש סבבה עם שרוולים מקופלים, המכנסיים יותר בעייתיים.

תודה!

הבן שלי לובש עכשיו פיז'מות שהזמנתי לפני שנתיים.

מידה שנה וחצי- שנתיים, הוא בן ארבע, ולא זערורי (רה מאד אבל בגובה תואם גיל)

ובאמת בבגדים הוא בדר"כ מידה 2-3 של נקסט

לשם השוואה בקידישיק קניתי לו חולצה לארוע מידה 5.

אבל מאז הפסקתי את המניעה 2 אחיות שלי (שזה כל האחיות שלי) ילדו (נקלטו חודש ניראלי לפני שהפסקתי, משו כזה)

גיסתי בהריון מתקדם ב״ה (יש רק גיסה אחת, כלומר כל המשפחה עם/ לפני ניובורן)

וחברה ממש ממש טובה בהריון גם (ראשון, מה שאומר שכל היום היא שואלת אותי שאלות ושולחת לי תמונןת של הבטן)

וזו שעליה כתבתי את ההודעה, היא גיסה של בעלי. התחתנה שנה וקצת אחריי, יש לה ילד בן 7 חודשים

אבל היי גם לך יש תינוקת

אמנם לא ממש ניו בורן אבל גם תינוקת.

שכשאת ילדת אותה, אחיות שלך וגיסתך לא ילדו ולא היו בהריון כנראה ה' מתזמן להורים שלכם נכד נכד בנפרד

בפרקטי, אם זה ממש בוער לך, זה הזמן להוציא אישור מחלה בבוקר ולצאת למעקב זקיקים ובדיקות דם.

סטיקים של ביוץ זה נחמד, אבל לא הכי מדויק.

בנוסף, הייתי שוקלת איזשהו ליווי רגשי. נשמע שיש לך הרבה רגשות מעורבים בעניין הזה. אולי תחושת אשמה, קלקול על זה שאת לא נקלטת? אולי השוואה תמידית לאחרות?

ממש יכול להועיל ולחזק אותך כי החיים הם לא תוכנית כבקשתנו לצערנו

בהצלחה!

אופ זה מעצבן אותי

יש לי אחות שחמסה חמסה חמסה נקלטה בכל הפעמים בנסיון הראשון

ואני מדברת איתה והיא אומרת לי ׳פשוט את צריכה לשחרר את מידי חושבת על זה ולחוצה׳

כן מתוקה? למה את יודעת בכלל מה זה לנסות ו*לא* להיקלט?… קל לדבר…

לא בתחרות עם אף אחד

וגם לא עם קשיי פוריות קשים, סתם, לקח לי 9 נסיונות להיקלט. חשבתי לתומי שזה תקין, מתברר שהשאלה אצל מי-

במשפחה של בעלי כולן מתקתקות ילדים

גיסתי הסבירה לי שבהנקה היא לא מקבלת מחזור כמה חודשים עד שהיא רואה דימום ואז היא יודעת שהטבילה הבאה עוד 11 חודשים

כמעט בלעתי אותה עם הטלפון.

ככה? פשוט וברור?

אף פעם לא קיבלת מחזור, ואז עבר חודש, ואז קיבלת עוד מחזור???? מן הסתם, יש לה 7 ילדים....

ןאני לא בתחרות וממש מרגישה שהשם יודע מתי מתאים לי לחכות עוד קצת

וחושבת שהמציאות שלי יותר הגיונית משלהן עם צפופים מאד והכל

ועדיין....

אני חושבת שזה חלק מלהיות אשה

הרצון הזה להריון שהוא לא הגיוני בכלל

הוא לא קשור ל'מתאים כרגע' או לא

פשוט, הריוניות סביבנו ודיבורים על הריון, ילדים, תינוקות, קצת מעבירים אותנו על דעתינו...

שגם אני ילדתי שבע פעמים, ובהחלט היו לי רצפי חודשים של המתנה... (כולל פעם אחת של תשעה חודשים מורטי עצבים כאלה)

אם כי אולי גיסתך צעירה יותר ממני...

בכל אופן - גם לך יש תקווה ♥️

בטח לא 7 כשהגדול בן 9 כמו אצלה..

לכן אומרת זה לא רציונלי

אני יכולה אפילו להיות במצב שלא רוצה הריון

ועדיין אם מישהי מספרת לי אני מתלהבת וכזה וואו הלוואי עלי.

ובנפרד, לא מתה על אסורים, אז סבבי הנסיונות האלו מתישים.

כשאני עם מניעה, מרצון גמור

אני יכולה ממש לקנא בחברה/אחות שבהריון.

כשאני מונעת, זה כי אני מרגישה שלא מתאים לי ולמשפחה שלי כרגע עוד הריון. זה לא מגיע אלי משום לחץ של אף אחד גם לא מבעלי.

ואז אני רואה משהי בהריון, ומתחשק לי להיות במצב שכן מתאים לי הריון עכשיו

מצחיק איך הרגש והשכל פה עובדים שעות נוספות

גם לי היו שנים כאלה שב''ה הפוריות היתה ממש בשיא ונקלטתי מהר( לא בהגזמה כזאת אבל אחרי 1-3 מחזורים)

וה' הראה לי בפעם האחרונה ששום דבר לא באמת ידוע מראש וזה לגמרי העסק שלו

ולא בידיים שלנו גם אם התרגלנו למהשהו

הגוף גם משתנה עם השנים

וזה באמת ממממש רגישצוכואב לשמוע כזה משפט כשאת מחכה

אני ממש מבינה אותך

ממליצה ממש

להתנתק מכל דיבור מחליש

להתרכז רק בסיפור שלך

היא פשוט לא מבינה…

מבחינתה יש לי ילדה בת שנה וכלום

אז רוגע…

עם ילדה בת נשנה לרוב זה סופר טבעי לא לביות בהריון עדיין

ואני לא מונעת ועדיין לא תמיד היתי נקלטת לפני

בכנות אולי תלכי לייעוץ קצת להסין למה זה תופס אותך ככה קשה כל כך מהר?

זה לא סתם

זה יושב על צשהו

ואם תביני אותו אולי זה יקל עליך

את לא חייבת ורק הצעתי כי מנסיוני זה יכל לעזור

יש מאמנות בסטאז

במחיר סמלי

ואפשר גם רק פגישה אחת

אבל לא חייב כלום

בעיקר רציתי להציע ..למצוא את הדרך להתברר מול עצמך

להבין אותך

את הקושי והבקשה הפנימית שלו

ואז גם לתת לו מענה מדויק יותר

לי זה מאוד עוזר לעבוד ככה

אפשר גם עם עצמך לבד ,בעתיבה,בהתבודדות, בשיחה עם חברה,אחות או עם הבעל

מכירה מישי מומלצת במרכז עם מחיר שפוי?…

בכלל לא נזק. להפך.

זה לא טיפול נפשי

זה פשוט מרחב שמאפשר לך להבין יותר את עצמך ולקבל כלים להתמודדות עם המצב

ומי שלמדה יש לה את הכלים

ויש לי גם המלצות על מאמנות יותר מנוסות ולא יקרות

מבינים את המקום שלך או נותנים לך כח

זו דעתי

כי האחות הזו אנחנו באמת תאומות סיאמיות

פשוטו כמשמעו

מכירות אחת את השנייה הכי טוב בעולם

מדברות מחא

על הכל

אוהבות מאןד מאוד ממש

ולכן זה רק יותר הציק לי!

אבל שתדעי שזה יכול לקרות

גם עם אנשים מאוד קרובים

ככל שיש יותר נק' השקה ודמיון בהלך הרוח, יש יותר קרוב דעת ומן הסתם מרגישים בנח

אבל גם אנשים שיש איתם קרוב דעת ואמון גדול, ייתכן ויהיו נושאים בהם יהיה שוני בהסתכלות וייוצר פער

לרוב הדרך לגשר על פערים כאלה היא אמפתיה והכלה.

אבל לא כולם מצליחים לעשות את זה בלי לרוץ לפתרונות פרקטיים (דוגמת ה- רק תהיי רגועה ותצליחי)

לא לא נפגעתי ממנה

גם ישר כזה אמרתי לה טוב מושלמת שלי יש לך עוד רעיונות?

וזה הסברתי לה והיא הבינה

אבל הקונספט…

למרות שאני מנסה רק 3 חודשים בנתיים...

אבל כל יום הוא נצח כשרוצים ילד משלכם

זה לא עניין של תחרות

אבל כשרוצים הריון והוא מתעכב

אז כל הריון של מישהו קרוב קצת שורף לך בלב

לא כי את עצובה בגללה

את עצובה בגללך. כי את רוצה גם.

בעז"ה מאחלת שתזכו בקרוב ממש! 

זה ממש שזה לא בגללה זה בגללי…

אני פשוט רוצה…

ובימים האחרונים אני מרגישה מידי פעם כמו כזה מין ׳משיכות׳ בבפנוכו של הבטן כאילו מישו שמושך אותה מבפנים

וזה עושה לי מחשבות סתם וציפיות סצם

ולפי מקלוני ביוץ בכלל עוד לא זיהיתי ביוץ אז וודאי אני לא בהריון… (אאכ ביוץ היה ביום של המקווה… התחלתי לבדוק רק שלושה ימים אחריו אבל לפי מה שאני קוראת פה בפורום אם הייתי נקלטת אז היה יוצא רצף של מקלונים חיוביים ולא שלילים)

בקיצור

אופ

את ממש נורמלית!

גם אני הרגשתי כמוך. זה ממש בסדר, לגיטימי.

בעז"ה בבריאות ושמחה בידיים מלאות במהרה

ועכיו התקשרו אחיי מאיזו עמותה שעוזרת לזוגות עם בעיות גנטיות ורצו תרומה

לא נתתי…

אנחנו תורמים ברוך ה׳ להרבה מקומות וללומדי תורה

אבל אני מפחדת שזה היה נסיון🙈

ואם הייתי תורמת לעזור לזוגות שיהיה להם ילדים, אזכה גם…

מה יהיה איתי?…

לא רק אם נתת תרומה או לא..🤭

וחיבוק! ההמתנה קשהה

אני גם באותו מקום כרגע של ציפייה, (וזה לא שאני מחכה הרבה, אבל אני אחרי הפלה, אז מרגישה רצון חזק מתמיד לעוד הריון..)

מבינה אותך ממש ושיהיו בשורות טובות בעז"ה

לפני כשלוש שנים כל הנשואות בצד שלי ילדו בהפרש של חודשים ספורים זו מזו - חוץ ממני.

יש לי הרבה יותר ילדים משלהן, ובכלל מנעתי באותה תקופה - ועדיין הייתה לי צביטה קטנה.

אז מותר לך להרגיש את זה. תחבקי את עצמך על התחושות האלה. אפילו תבכי קצת.

ואחר כך תנסי למצוא לך נקודות נחמה - בתינוקת המתוקה שכבר יש לך, בכך שמה שיש להן לא לוקח ממך כלום, בדברים חיוביים אולי שיש בהמתנה כעת...

אבל את זה רק אחרי שתקבלי את הכאב שאת חשה עכשיו ולא תכעסי על עצמך.

♥️♥️♥️

מטופלת פוריות

כל גיסה נספת שבהריון זה עוד צביטה כואבת בלב.

ח"ו לא מחוסר פרגון. אלא לצערי מקנאה

אני רוצה גםםםם

ואני עוברת דברים לא פשוטים ב3 וחצי שנים האחרונות

והן כבר בהריון השלישי מאז ילדתי איתן את התאומות בנות הדקה ל5...

וכן- זה כואב, כואב מאד

אבל אני מתאמצת מאד לתעל את הכאב לתפילה, לתקווה ולאמונה

שה' אוהב אותי

והוא עושה את מה שהכי טוב בשבילי

מאחלת לכם ולכל עמ"י ישועה בקרוב

אני זטכרת שכשהיתה לי הפלה ממש הרגשתי את זה.

כל מי שילדה איתי בלידה האחרונה, כבר היתה דוב בהריון, רובם ילדו בתאריך המשוער שלי.

ואני לא... וקינאתי כל כך כל כך !!

בעזרת ה' שתיפקדי בקוב ובקלות! 

חוויתי אותן גם בתקופות שחיכיתי.

ואפילו כשהייתי כבר בהריון ופגשתי חברה שלא ראיתי הרבה זמן וילדה קצת אחרי את הראשונה, צבט לי לראות שהיא תלד לפניי את השני שלה.

בקיצור, זה אנושי וטבעי. לדעתי זה סבבה לתת לזה מקום, רק להשתדל לא להתקע שם..

בעז"ה בשורות טובות בקרוב

מבינה אותך

גם לי יש חברות שהתחתנו הרבה אחרי וב"ה כבר יולדות... ואני עדיין מחכה

מה שעוזר לי זה להגיד לעצמי שלא הייתי רוצה ולא היה עוזר לי שגם הם היו מחכות

ושלא עשיתי שום דבר רע בזה שאני עדיין לא, ואפילו להפך אני עושה הרבה יותר מאמצים בשביל זה

ושאיכשהו הכל לטובתי, ובסוף (בקרוב!) יהיה טוב

ובכלל, שבגשמיות צריך להסתכל על מי שלמטה מאיתנו, ולהודות לה' שיש לי בעל! ואמא! ואבא! ואחים ואחיות! ועוד ועוד ושום דבר לא מובן מאליו ואני מתפללת לה' שיזכה אותנו בקרוב, לא כי מגיע לנו, פשוט כי הוא טוב וחסדיו אינסופיים והוא אוהב אותנו

וזה עדיין קשה, וזה בסדר... 

וישועת ה כהרף עין

ובתוך הלב כולן עייפות מאוד

ואני ממש מבינה אותך....

הגיוני ממש להרגיש כך. זה באמת קשוח

ומרגישה מאוד רע שנהיה לי קצת קשה אפילו לפרגן לו

אני קורסת בבית והוא מקבל מליון פינוקים ןמחמאות

הוא באמת מוסר את הנפש ובטוחה שמתמודד גם עם קשיים

אבל באמת יש תחושה שלא רואים אותנו

אמיתי. העבודה בבית היא חסד עצום שלא זוכה לאור זרקורים גם בתקופות רגילות.

ואמהות הן מוסרות נפש תמיד, ובמיוחד בעיתות כאלה כשהכל על כתפיהן. זו גבורה אמיתית, סיזיפית

ורק ה' יודע כמה את מתאמצת להמשיך להטיב עם הילדים, הבית, עם עצמך. ולתפקד. את ראויה להערצה!! חיבוק.

אצלי לא היה דימום. לא איתן ולא עם סרזט. גם התופעות לוואי האחרות אבל היו זהות אגב, לא הרגשתי הבדל..

לגבי תוך כמה זמן את מוגנת, אני התחלתי שלושה שבועות אחרי הלידה אז לא התעסקתי בזה... אבל בגדול אומרים להתחיל איתן ביום הראשון של המחזור ואז את מוגנת. כל עוד לוקחים ב5 ימים הראשונים אחרי הדימום.

אם את בלי מחזור עדיין, אז זה בגדול 7 ימים ממה שאני זוכרת. 

מתי שכבר מוגנים והדימון הסתגלות אם יש.

אני אישית בגלל זה התחלתי מיד כשאפשר (אחרי 21 יום) כדי שגם אם יהיה לי דימום הסתגלות הוא יהיה בתוך הזמן שאני במילא לא טהורה. 

אבל כרגע אנחנו נמנעים מיחסים שמא יהיה הריון שממש לא בא בחשבון.

זהו עשית בשכל. אני לא הייתי סגורה פשוט על מה לעשות/לקחת.

טוב. נראה מה אלוקים מתכנן לנו

הייתי סומכת על הרופאה.

בגדול בפומיניק לי אמרו 7 ימים...ככה גם כתוב בעלון שלהן שאם מתחילים בלי קשר לווסת, אז צריך לחכות ,7 ימים עד להגנה

לי לא הייתה הסתגלות

אבל בהמשך כשטיפה הפחתתי הנקה ברמת חצי הארוחה, היו דימומים דמויי מחזור אחת לכמה שבועות

או מוצץ? כשהוא קם, הכוונה?

הוא לוקח מוצץ באופן כללי?

כי אם הוא רעב, אז הוא רעב ווזה הגיוני

ממה שאני יודעת באופן כללי תינוקות יונקים קמים יותר בלילה

העניין הוא חהפריד הנקה משינה, הוא כנראה התרגל לזה שהנקה- שינה

את זה עושות יועצות שינה אז בזה פחות יודעת לעזור

אבל לנסות לתת בקבוק זה גם רעיון, רק שסה עלול לסכן את ההנקה אז לקחת בחשבון

לי זה עבד חמישה חודשים כמעט. אבל יש כאלו שזה הרס להן את ההנקה לגמרי

לפי מה שאת אומרת יש לי בעצם שני שלבים- להפריד הנקה משינה (איך? להעיר כשהוא נרדם?) ולהצליח להרדים בדרך אחרת, שגם זה בדרך כלל נגמר בצרחות. 

ו- לא מעירים תינוק שישן! 🙃 תסמכי עליו שהוא יקום כשהוא צריך 

שצריך להפריד את השינה מההנקה.

הרבה פעמים הוא נרדם בזמן ההנקה, וככה ההרגל נוצר.. אז אולי צריך להעיר ולהרדים שוב. חח האמת שזה לא הגיוני בכלל. 

לא, לא הגיוני

לא יודעת איך עושים את זה אבל אז משאירה את זה למנוסות

על יוכי נדבצקי. באמת. אני רואה שיש טל' שלה ברשת.

את יכולה לדבר איתה ולהרגיש את הכיוון, לפני שמשלמים

אבל דוןקא שתדעי שלפעמים במסגרת זה מסתדר כי יש להם לוז מסודר

הלוואי שיסתדר

בינתיים יש עוד חודש שאני צריכה להסתדר עם הלוז שהוא בנה לעצמו

מאוד מאוד קשה.

התעורר מלא בלילה וינק מלא.

אני לא מומחית,

אבל לדעתי תנסי להפריד את ההנקה מהשינה.

להניק בסלון, באור ורק אח"כ להתחיל טקס שינה בלי הנקה (כנראה יהיה קשה מאוד בימים הראשונים בסוף יירדם...)

לנו מאוד מאוד עזר מאמר על שינה באתר של הורות מחבקת

איך לעזור לתינוק להרדם עם אנשים נוספים - הורות מחבקת

אומנם המאמר מדבר על איך אנשים נוספים יכולים להרדים מלבד האמא, אבל גם אני כאמא לקחתי משם הרבה המלצות (ערות שקטה, עמעום אורות, לזהות סימני שינה).

באופן כללי אני מאוד התחברתי לגישה.

הבן שלי היה הרבה יותר גדול, כבר קרוב לשנה אז לא יודעת אם יעזור לך.

אבל מה שאת מתארת לא נשמע הגיוני, הוא לא פצפון ולא אמור להיות תלוי בך כל כך.

זה מחיר מגוחך ממש ולנו עזר מאוד גם כשזה היה ייעוץ טלפוני.

אחרי שיחה אחת טלפונים ויישום של הטיפים של האחות-

ממצב שהבן לא נרדם בלילה במשך שעות על גבי שעות, ישן רק מתוך הנקה, מתעורר למשך שעות בלילה, שינה קלה מאוד-

למצב של ערבים פנויים יחסית, הוא נרדם לבד ולא בהנקה ומתעורר בלילה וחוזר לישון עם בקבוק מים

ממליצה ממש ממש בחום! זו לא התייעצות לפורום כי יש בה הרבה םרטים ודיוקים של מציאת חלונות שינה, כמה הוא ישן ביום, משקל וכו

תינוקות יונקים קמים הרבה בלילה ואם את מניקה בשכיבה וממשיכה לישון איתו אז מצוין

הבעיה שלך בעיקר בערב שאת רוצה להשכיב אותו ולעשות דברים לעצמך ואת הופכת למוצץ וזה סיוט

ניסית לתת לו מוצץ במקום הנקה?

ויש מצב שבקבוק מטרנה גם יעזור למרות שהרעב זה לא הגורם הראשונה שהוא התעורר בגללו

פשוט לנסות להפריד בין ההנקה לשינה בגיל הזה נראה לי מתיש מאוד ויתסכל אותך ואותו, לדעתי האישית 

ההנקה בשכיבה לא ככ נוחה לי וגם משהו בזווית פוצע אותי, אבל זאת באמת הבעיה האחרונה מבחינתי..

מסכימה עם כל מה שכתבת, רק שלא מצאתי פיתרון נוסף

הייתי מנסה קצת להתעקש על זה

אולי ניסית

כמה סוגי מוצצים גם הפשוטים ביותר או של סרבנים

אולי להשפריץ כמה טיפות חלב אם על המוצץ לפני

לא כשהוא עייף ורוצה אותך להירדם חזרה

אלא לנסות להרגיל אותו למוצץ בזמנים שהוא רגוע

(מודה שגם לי היו 3 סרבנים שלא הצלחתי לתת להם מוצץ)

זה מה שאני יודעת בכל אופן

בלי לחכות לווסת ועם שקפים- בהחלט יכול להיות

תלכי תבדקי בטא

תעשי או''ס לראות שנקי

למה להניח ואז לדאוג מה יהיה?

לפחות הבטא- זה כ''כ פשוט ..

והכרחי

ועוד תור כדי לראות הכפלה.

גם אם המספרים יצאו תקינים אני עדיין חוששת שמא ההריון הזה בסוף לא יצא תקין.

לגבי האולטראס עשיתי לפני שבועיים הרופאה אמרה שהיא לא רואה משהו רק רירית עבה, אבל גם אמרה שזו לא בדיקה באמת טובה כי צריך לבא אחרי הווסת ורק אז אפשר באמת לראות אם הרחם נקי או לא. ככה אמרה. 

אפשר לבייץ לפני שהבטא מתאפסת, מנסיון

הקליטה יותר קשורה למצב הרחם, אם אין לה שאריות וכו

לפעמים לוקח לבטא לרדת לאפס גם כשהכל כבר נקי ואין כלום

כך יוצא מצב שאפשר להתחיל הריון חדש 

חברה שלי, אחרי כמה טיפולים שלא צלחו.  התחילו טיפול חדש. נקלט. נפל. עברה גרידה.

ואז המחזור התעכב, והחליטה בשביל הקטע לבדוק הריון. ויצא חיובי. אבל לא האמינה. בדקה שוב. הלכה לאולטרסאונד...

בלי טיפולים הפעם. ב"ה כבר עברה שקיפות עורפית תקינה...

ביקשת סיפורים. אני לא יודעת מה יותר קורה, או מה יהיה אצלך. אני לא הייתי מונעת עם הורמונים בשביל חודש אחד, אבל גם לא מתאמצת לדייק בזמנים, אלא מקטטה למחזור אחד לפחות וזמן לגוף ולנפש להגיע מוכנים חוזרים יותר. ככה בחוויה שלי לאחר כמה הפלות שהיו. 

תפילות תמיד כדאי. וחיבוק

מנעתי עם שקפים,לא עם הורמונים. וחיכיתי בנחת לווסת שתגיע.

היא לא הגיעה.

בדקתי הריון בדיקה ביתית אחרי 4 שבועות מהגרידה, היה פס אחד, ובאו"ס הרופאה אמר שהרירית עבה וכנראה יהיה ווסת בקרוב.

לא הגיעה ווסת לאחר עוד שבועיים בדקתי שוב בדיקה ביתית חיובית.

מפחדת להתרגש.

מחכה ממש לראות אם תהיה הכפלה ומקווה להריון תקין בעז"ה 

בשגרה דופק ממוצע ביום של 86-88

עכשיו ממוצע ביום 92

בשגרה 85% מהיום דופק במצב רגוע  (60-100)

עכשיו 65% מהיום

נגיד עכשיו אני לא עושה כלום, סתם יושבת ומראה לי דופק 104

זה לא עליה ממש דרמטית.

מה שכן, בלי קשר לדופק. אם את מרגישה שאת ממש במתח וחרדה ולא מצליחה להירגע , שווה להתייעץ עם הרופא מה אפשר לעשות. 

זהו שאני בכלל לא מרגישה כ"כ במתח וחרדה.

כמובן שקצת כן כי בכל זאת המצב מתוח.

יחסית גרה באחד האזורים הכי שקטים בארץ.

לכן לא מבינה מאיפה זה בא.

בכל אופן תודה רבה!

אצלי קבוע הדופק גבוה משמעותית וגם קופץ מכל מאמץ קטן...

מה שחשוב זה לא לעבור דופק 140, ככה מדריכת כושר אמרה לי.

ככה זוכרת מקורס עזרה ראשונה שעשיתי פעם...

לא זוכרת מה הממוצע, אבל בטח כתוב בגוגל

לדעתי יש אצלי קשר לצריכה של הרבה סוכר.

גם באמת יצאו לי בהריון האחרון ערכים גבוליים יותר בהעמסת סוכר והיו לי בו הכי הרבה עליות דופק שחייבו אותי לשבת/ לשכב.

מעניין הקשר לסוכר.

בבדיקת דם בתחילת ההריון הערכים היו גבוליים

ובבדיקה חוזרת היו תקינים.

ועכשיו סתם מרגישה מכורה למתוק ולשוקולד.

אולי אנסה להפחית, נראה אם אצליח ואם כן אם זה יעזור.