פורום הריון ולידה (עמוד 725)

יש סיכוי טוב למצוא בברצ'ה. לא ראיתי מה יש להם כרגע, זה באופן כללי. מחירים ממש טובים לבגדים איכותיים.

גם באירית אפשר למצוא. חלק מהדברים פחות קלאסיים או יקרים אבל יש גם דברים בהנחות ויש מגוון של סגנונות.

אולי קמיליון ומקימי גם?

ברצ'ה

אופנה צנועה לנשים ונערות – בגדים לדתיות לרכישה אונליין – ברצ'ה

ברצ'ה: אופנה צנועה לנשים ונערות – בגדים לדתיות לרכישה אונליין

אירית | מעצבת אופנה צנועה לנשים - אירית

בגדים צנועים בסטייל לדתיות | לבוש צנוע בסטייל - אירית

בא מאהבה

רני גוש עציון

הקיץ בפתח, וכשאני מגיעה הביתה כולי מזיעה ממש חייבת להחליף בגדים.

מה אתן לובשות שיהיה נוח וגם מספיק מכובד לפתוח את הדלת או לארח חברים של הילדים אחה"צ?

מה שמים במקום חזיה שיהיה נוח ולא לוחץ אבל שיהיה נעים להסתובב כשיש עוד אנשים בבית? 

להוריד אותן

אפשר גם גוזיה מרופדת

ולגבי מה ללבוש - אפשר שמלת מקסי או חצאית רחבה

קהילה חרד"לית מקסימה ומתוקה

עדיפות לאזור ירושלים, אבל פתוחים לעוד כיוונים.

אבל לא חורים נידחים.

בירושלים הקהילות בדרך כלל סובבות סביב הישיבות (קריית משה סביב מרכז הרב, קריית יובל והר חומה סביב הר המור). יש גם קהילות שלא קשורות לישיבות, אבל קצת יותר קשה למצוא.

יישובים שיחסית קרובים לירושלים - אני מכירה רק את מבוא חורון וחרשה, שנחשבים תורניים מאוד. (חרשה יותר רחוקה מירושלים מאשר מבוא חורון, ואולי היא קצת יותר "חור").

בהצלחה!

גבעת אסף

נריה

גרעינים תורניים (כמו הגרעין בנתניה)

בחריש יש קהילות חרדלניקיות

אבל באמת שמעתי דברים טובים על המקום ויש שם הרבה קהילות צעירות

אם אתם בקטע של להרחיק אז אולי רמת הגולן

(אם זה לא נחשב מקום מפחיד...) וגם ביו"ש יש מקומות שמאוד קרובים לירושלים/ למרכז אםזה לא נחשב "עמוק"...

ובמרכז -גם יכל להיות מפחיד מצפון או מאיראן או מדרום ופיגועים

ובאילת החותים וכו

קיצר משימה לא אפשרית בימנו

אני לא יודעת מקרוב מה הסגנון בכל יישוב אבל בכללי אנישם טובים תורניים במידה זו או אחרת .מגוון מוסדות חינוך סבבה

ואזור רגוע יחסית בטחונית

לא מכירה מקרוב

ויש גם

בגולן- קשת ,חיספין נוב אבני איתן וכו

בצפון יש בבר יוחאי

במרכז פרדס חנה?

בדרום יש את שובה וכל מיני אבל זה בעוטף אז תלוי מה תחושתכם לגבי זה

ומיתר ליד באר שבע

מצפה רמון

ובאמת יישובים יש בעיקר ביו''ש..

בעיקרון ההורים שלי מהשומרון ולא רוצה מאוד מאוד להתרחק

לא יןתר משעה נסיעה 

מבחינה תורנית-חסידית

שיש מוסדות תורניים

וקהילתיות

ורב

וישיבה או בית מדרש שנוכחים..

והלוואי ולא במקום כזה מםחיד

או שמי שגרה באזור-  תספרו לי איך זה מרגיש בפועל..ביום יום..בנסיעות..?

זה מורגש בחוויה המתיחות הבטחונית?

למי שגרה במרכז ולא מורגלת בזה...

ושל משפחתון וכדומה?

אם יש מישהי שמכירה בערך

או נריה.. זה בבנימין אבל אולי לא כ"כ "עמוק" בשבילך (בערך 20 דק' מהמחסום)

קודם כל בגלל המיקוםשלו

ואני יודעת שגם אין הרבה היצע...

לא נראה לי כזה קשור...

אם כבר חרשה (לא ממש מכירה אבל כן נשמע יותר קשור לסגנון של יצהר)

אבל תודה

נריה לא ממש מכירה

אברר

תודה רבה 😃😃

למי שמצוי בפנים ההבדלים הדקים האלה משנים

אבל באמת שניהם נחשבים חרד"ל/דת"ל תורני.

חח אבל מבינה שמבפנים זה מרגיש אחרת

הכל טוב

זה רק לא אנחנו😉

קצת פחות מפחיד

ויש גם רמזורים חדשים בצומת תפוח

רק צריך באמבטיה הבאה לשטוף את זה.

ולשים לב לנגב טוב טוב אחרי האמבטיה 

לא בטוחה שבכל מקרה צריך

אבל זו אופציה

זה הכי חשוב

למצא איך להרים את הראש ולנגב טוב בכל הקפלים

בגיל הקטן מרחתי באופן יומיומי קרם גוף של ד"ר פישר

התחזוקה עזרה מאד ומנעה התפתחות חוזרת של אדמומיות

אם קרם לא עוזר - לשאול רופא ילדים, לפעמים צריך משהו טיפולי לכמה ימים, ואז להמשיך לתחזק עם ניגוב טוב וקרם גוף

ממש תודה למי שעונה! אני מעריכה כל אחת שמשיקעה מהזמן שלה וכותבת תגובה. מהשמיים תבורכו!

בדרכ הכתמים מתחילים (אם מתחילים ) כמה ימים לפחות אחרי שמתחילים, לרוב שבוע אחרי. ואז באמת יש היתרים ללכת עם שחור וכד' כדי לא להאסר.

אני לא חושבת שיהיה כאן מושלם, כי נורא קשה חתזמן כאן דברים והכל השערות- אי אפשר לדעת אם יהיה דימום הסתגלות ומתי, אי אפשר לדעת אם תקבלי ווסת ומתי ולכמה זמן...

הייתי מתחילה לקחת כמה ימים אחרי הטבילה ומקווה שלא יהיה דימום. 

כדי לא להתקרב לסיכוי לקבל מחזור, ןמצד שני נותן כמה ימים של מגע.

במקרה של הנקה מלאה ואם טרם קיבלת מחזור ומדובר בחצי שנה הראשונה(תבדקי אם זו עדיין ההמלצה שלהם היום כך ענו לי בעבר)

את יכולה להשתמש בשקפים /נרות ורק אחר כך להתחיל עם גלולות

ומה שמכון פועה ענו זה מתוך עיצה טובה ומתוך הסטטיסטיקה שהם נתקלים בה.

את מכירה את הגוף שלך. את גם מכירה את הכוחות הזוגיים שלכם להתאפק/להתבאס במקרה ו..  ועכשיו תעשי שקלול.

יכול להיות שיהיו כתמים ולא יאסרו אם יהיה אחרי טבילה. יכול להיות גם דמום הסתגלות שופע כמו מחזור. ויכול להיות שלא יהיה כלום. אז בתוך השבעה נקיים אולי לא כדי להתחיל.

תחליטי את אם את רוצה את הסיכון לקחת לפני וזה ידחה אולי את הטבילה. אולי אפילו בהרבה זמן. או לקחת סיכון שיתחיל מחזור ותצטרכי למנוע עם אמצעי אחר אבל לא תסתבכי עם הכתמות וכו'.

(יכולה להגיד לך שלי היה פעם דימום הסתגלות של 10 ימים של מחזור ואחר כך שקט לכל זמן הנטילה. ופעם אחת לא היה כלום אפילו לא כתם. אז אי אפשר לדעת...)

ספורט ליין וייפר

מעולה ממש! 

היא קלה מידי שכשאת הולכת בחוץ עם הילד היא הרבה פעמים הולכת קדימה , כאילו נופלת לקדימה

לנו לא הכי בטיחותי 

אני לא רוצה להתאמץ לדחוף עגלה

פשוט לא עוזבים אותה בלי מעצור. 

סופרטליין וויפר, ממש מרוצה.

מתפרק לכביסה

לי מרגישה חזקה

ממשה קשה לקפל ביד אחת, יותר בשתי ידיים. (כל קיפול צריך להשכיב את גב העגלה ורק אז ניתן לקפל, קצת מסורבל)

אני קצת לא מרוצה ממנו ביציבות.

אחות ליווי הריון את קובעת תור דרך האתר או במוקד

לרוב האחיות האלה נורא נחמדות, הן בכל אופן בחרו להתעסק בין יתר התחומים בתחום המרגש הזה.

אחות ליווי הריון - כשמה כן היא, מלווה

מסבירה על הבדיקות

עוקבת אחרי המשקל

מסבירה מה צריך לעשות ומתי

זה שירות שרלוונטי בעיקר בהריון ראשון, בהמשך פחות

כי בהריון ראשון הכל עוד חדש

האמת, אני אישית לא הלכתי לאחות ליווי הריון מיוחדת, פשוט הלכתי לאחות הרגילה בקופה למעקב שתן ולחץ דם..

לשיקולך אם ללכת על זה

ברוב הקופות את יכולה לקבוע תור טלפוני לליווי הריון, ככה שלא תצטרכי לטרוח ללכת במיוחד רק אליה.

לגבי הבוס - מגיע לך 40 שעות הריון בתשלום מהשעה הראשונה (כמו שעות עבודה)

בניגוד לשעות מחלה שלא תמיד מקבלים תשלום מהרגע הראשון (אלא רק מיון שני או רק 50 אחוז וכו')

את זכאית לקבל את זה ברגע שתעדכני את הבוס שלך

אולי כן שווה כבר לעדכן אותו? או את משאבי אנוש? חשבת שכר?

קחי בחשבון שעד שבוע 20 (חודש חמישי) את צריכה לעדכן אותו עפ''י חוק 

כל כמה זמן צריך ללכת אם אני הולכת לא לאחות קבועה בשביל הבדיקות אצל האחות?

וחייב את הסקר הראשון יום אחרי השקיפות עורפית?

ממה שבררתי כל החברות היום עובדות באותה שיטה וכולן טובות

בקשר להבדלים יש חברות שמציעות בדיקה יותר מורחבת. יש שירות של לקיחת דם מהבית אולי הזמן לקבלת תוצאות.

בשונה מפעם היום יש מעבדות בכל מני מקות וגם בארץ אז בטח זה גם משפיע על המחיר.

אני מבינה שלא מחליף בדיקת מי שפיר.

האם זו בדיקה אמינה לגבי בדיקות סקר?

היא נחשבת בדיקת סקר מכיוון שהיא לא מאה אחוז אבל התוצאות של הבדיקה הן לא סטטיסטיות ולדברים מסויימים היא מעל 99 אחוז דיוק. והכי חשוב אין שום סיכון בבדיקה.

מי שפיר בודק עו המון דברים כך שאין להשוות אבל יש בה סכנה 

שליית פתח זה הריון בסיכון, תתפללי שתעלה..

לי היה הריון שלם עם שיליית פתח, זה אתגר קשוח.

אצלי זה כלל הרבה דימומים, חלקם מאוד מאסיביים, קיצור צוואר הרחם, הרבה מאוד אשפוזים,

וקיסרי בשבוע גבולי- שיליית פתח מדדמת זה אינדיקציה לקיסרי בשבוע 36.

לגבי הדלקת לא יודעת

אם התרבית שלילית את יכולה להפסיק את האנטיביוטיקה.

כנראה שהצריבה שהיתה לך היא בגלל שלא שתית מספיק (מה שהביא לכמות שתן מועטה ושתן מרוכז). אז תקפידי לשתות המון!!

לגבי השליית פתח, רוב הרופאים שהתייעצתי איתם באמת סברו כמו הרופאה שלך רק כן המליצו קצת יותר להזהר (וכמובן שאם יש דימום לנסוע למיון). בד"כ זה עולה מעצמו כשהרחם גדלה.. בהצלחה!

כי הכאב שהיה לי שבוע שעבר , ראיתי יום אחרי יום כתם קטן כמו חצי ציפורן קטנה , וזהו . 

תשמרי על עצמך

מתרגשת איתך ביחד

עקבתי אחרייך בדאגהה

איזה משמח!!!!

שיהיה המשך הריון קליל ולידה קלה

כי הרופא הסיכון ממש עלה לי על העצבים היום ולא באלי להישאר אצלו

השאלה אם יכולה פשוט לברוח לרופא נשים רגיל או לא?

עשיתי אולטרסאונד

אחות מעקב

היו 7 לפניי בתור

חצי עם תור חצי בדחיפה

אני הקדמתי לתור ב 20 דקות ולכן מבחינת המזכירה אני נכנסת אחריי הדחופות פלוס אחרי הרגילות, גם כאלה שאיחרו לתור..

אחרי המתנה של 45 דקות ראיתי שזה לא מתקדם

הזמן שלי מוגבל

אז ביקשתי מהמזכירה תור טלפוני להמשך היום

גם ככה אני אחרי אולטרסאונד, אז מה הבעיה?

הרופא מתקשר אליי כולו עצבני שזה לא מקובל (אז למה יש אפשרות של תור טלפוני????)

שזה לא עובד ככהה

שחובה לחכות גם אם מדובר בהמתנה של כמה שעות, זה לא מעניין אותו!!!! ממש במילים האלה

ממש הכעיס אותי

עם כל הכבוד, אין לי אפשרות

בשביל להתנקם הוא דורש ממני לחזור שבוע הבא לתור נוסף

אמרתי לו שההמטומה נעלמה, ולכן מבינה שאםשר לחזור לרופא הרגיל

אומר לי שלא, שצריכה קודם להגיע אליו ורק אחר כך..

וואי עלה לי על העצבים!!!!!!

כמה אגו לכבוד

בוא תבין שיש אנשים שלא יכולים להישאר לחכות בקופה 3 שעות, לא מתוך רוע לב כמו שהן פשוט לא יכולות!!!!!🫤

הייתי עוברת רופא בלי קשר

אל תכניסי את זה ללב בכלל רדיפה מוגזמת אחרי כבוד ושליטה

הרופא הרגיל שלי מקסים מאוד

אני צריכה איזה מכתב ''שחרור'' מההריון בסיכון או יכולה פשוט לחזור?

חוששת כבר שגם הרופא הרגיל יתפהך עליי..

יש לי בחמישי הבא סקירה מאוחרת,

אפשר לחכות עם התור לרופא הרגיל לחודש מעכשיו אחרי פסח, נכון?

אולי תוכלי לחזור לרופא נשים רגיל,

אבל כדי לשים חותמת שההמטומה אכן נעלמה ואת יכולה לחזור לפעילות כרגיל,

את צריכה חוות דעת של רופא,

האמת שהיה לי סיפור בדיוק כמוך ולכן ממש הפתיע אותי שכתבת יאללה ניקיונות פסח,

עכשיו אני מבינה שזה לא היה על דעת רופא.

הבריאות של ההריון הכי חשובה פה, לא האגו משום צד, אף אחד לא רוצה להתנקם,

זאת ממש ממש דרישה הגיונית מרופא *הריון בסיכון* שהוא מבקש ביקור פיזי של המטופלות שלו.

אולי יש דרך לדבר ולהיות בן אדם, אבל מבחינה מקצועית אני ממש מבינה את הלך החשיבה שלו.

זה לא נטבע מנקמנות אלא מאחריות.

זה שקיבלת תוצאות לא אומר שזאת כל התמונה.

כשאת מגיעה לביקורת פותחים את כל התיק ומחליטים אם צריך בדיקות נוספות או שאפשר כבר לתת חוות דעת והנחיות להמשך.

וכן, מעקב הריון בסיכון זה לא מרנין.

למרות שהרופא שלי היה מקסים ברמות אחרות, כל ההתנהלות הסיוטית בתורים והכל ממש מוכר לי.

רק לסבר את האוזן, מקרים דחופים זה מקרים באמת דחופים.

פעם היה לי דימום היסטרי בקטע אחר, חיכיתי דעה וחצי בתור.

האחות ממש דאגה לי שם ואפילו בשלב מסוים רצתה שאני אשכב במקום לשהת בתור שלא אתעלף מההמתנה ועדיין רק אחרי שעה וחצי קיבלו אותי.

אז נכון שזה יכול להיות קשה ולא נוח לחכות 3 שעות בתור, אבל זה לא סכנת חיים.

כשאת בתור להריון בסיכון, כולם בסיכון.

הדחופים זה הממש ממש בסיכון

זה כמו שהולכים למיון, זה אף פעם לא מהיר...

אני חושבת שתלכי לרופא שעבר מכיר את ההיסטוריה לביקור אחרון לוודא שאת באמת יכולה לחזור לשגרה ואז תחזרי לרופא נשים הרגיל.

אם הוא ימליץ על המסך מעקב של הריון בסיכון,

תוכלי לבחור לעבור לרופא אחר,

אם כי לא חושבת שההתנהלות המקצועית תהיה מאוד שונה.

אולי רק היחס והדיבור והעצבים. אין לדעת.

בכל מקרה כרגע בלי חוות דעת רופא, להתחיל ישר נקיונות פסח, שזה אפילו לא לחזור בהדרגה למטלות בית פשוטות, ממש ממליצה לא לעשות את זה.

עם כל הכבוד

אני יודעת מה הבדיקות, אני לא בורה בנושא

אין שום בעיה בלתת חוות דעת טלפונית כשגם ככה כל התוצאות במחשב..

מה ההבדל אם אני יושבת אצלך פיזית בחדר ומקשיבה או בטלפון ומקשיבה?

דיי זה מגוחך..

אם זה לא מקובל עליך - רופא יקר למה אישרת לפתוח לך אפשרות של תורים טלפוניים?

כמו שאין אפשרות לתור טלפוני אצל אורתופד ככה גם הוא יכול לחסום את זה

אם השארת את זה פתוח אתה צריך לספק את השירות הזה..

מעבר לזה, זה שאתה 4ופא לא נותן לך תעודה לדבר לאנשים בכל צורה שבא לך

זה ממש ממש מממש לא עובד ככה.

זה תת רמה בעיניי...

אנחנו לא הבובות שלו, כמו שאני מכבדת אותו ככה מגיעה לי לקבל יחס הוגן

לגבי ניקיונות פסח, סתם צחקתי ממש לא מתכוונת לחזור לזה..

תני לי לנוח 🥱

שהוא צריך לכבד.

אבל לגבי עניין התורים הטלפוניים - תדעי שהרבה רופאים לא אוהבים את זה בכלל, אבל הקופה מתנהלת ככה ואין להם כל כך ברירה.

להיות רופא זה המון אחריות, בטח רופא נשים, ובסוף בסוף לרוב הדברים אין תחליף לזה שהרופא רואה אותך פיזית. בשביל האחריות שלו, הרופא מעדיף לנהל את כל הטיפול,גם אם זה טכני, פנים אל פנים. ובעיניי זה ממש מובן.

מכאן ועד איך דורשים את זה, זה כבר משהו אחר...

יואו מתרגשת בשבילך ממש ❤️

הרבה בריאות והצלחה, המשך הריון תקין ומשעמם

ידיים מלאות!

(ולהרגיע עם פסח, הכל טוב)

לא סמוך מידי. שיהיה זמן למידע לשקוע.

ממליצה לך לראות את התכנים של בינת הופמן על זה, יכול להכין אותך (אותו?) בצורה נעימה

באופן כללי אני והבחור מאוד דוסים

אז לא נראלי שבכלל נדבר על הנושא בינינו לפני החתונה

לא מספיק מכירה אבל חושבת שכדאי מאוד להכין אותו.

האושר והחיבור מהחיים האינטימיים תלוי הרבה בראשיתם.

קודם כל זה משהו שיכול להשפיע מאוד על הקשר שלכם

התגובה שלו עכשיו היא מעין מראה ליכולת שלו והכיל את הקשיים העתידיים אם יבואו

מעבר לזה הוא הולך להיות האיש שלך

וזו הולכת להיות התמודדות משותפת

את לא חייבת עכשיו לפרט הכל

לא בטוח שזה הזמן

אבל אין בך חלק שרוצה לשתף אותו?

לא כי צריך... אלא מרצון... כאיש סוד, כאהוב?

מכיוון שגם החתן עובר הדרכה מתאימה, המדריכה שלך תפנה למדריך שלו ויתאמו את העברת המידע הנכון, בצורה הנכונה והעדינה.

הדאגה והמבוכה שלך מאוד טבעיים ונורמליים.  

תני למדריכים לטפל בערך.

בסופו של דבר, שניכם תצטרכו לקהל הדרכה (כולל התחייסות הלכתית) איך להתמודד ולהתנהל.

וכדאי גם מאוד מאוד להמשיך ולהתמיד בעבודה עם המרחיבים

יקרה ואהובה.

דבר ראשון אגיד, יש ברכה בזה שגילית את האבחנה הזאת כשאת רווקה. זה מאפשר לך להתכונן מראש ולהיות מוכנה הרבה יותר לקשר המיני שלכם, וזה יתרון גדול. אני מכירה הרבה מקרים שבהם הגילוי היה רק אחרי החתונה, וזה הרבה יותר מורכב.

אני מאמינה, וזו גם ההמלצה שלי, שכל זוג צריך לדבר על מיניות לפני החתונה, ובמיוחד לעשות איזשהו תיאום ציפיות. יום החתונה הוא גם ככה עמוס ומתנקזים אליו כל כך הרבה ציפיות, מתח, רגשות שונים, לחץ וכו'. כל אדם שמגיע ליום החתונה, מחזיק איזושהי תמונה בראש של המפגש המיני הראשון, איזשהו תסריט. אנחנו אנשים שונים, והציפיות של כל אחד שונות. בני זוג שלא דיברו על הציפיות שלהם לפני המפגש הראשון, יכול להיות שהציפיות שלהם דומות ויהיה להם טוב, אבל גם יכול להיות שיש ביניהם פערים גדולים מאוד וזה יגרום לאכזבה ולמפח נפש, וחבל. לכן אני חושבת שכל זוג צריך לדבר על הציפיות בתחום הזה.

האבחנה הפיזית שלך תשפיע על הקשר המיני שלכם, בוודאות. לכן חשוב מאוד ששניכם תהיו מוכנים לזה. יש כמה דברים חשובים שאתם צריכים לדעת. 

דבר ראשון, צריך להיות ברור לשניכם ובמיוחד לחתן שלך, אם כואב – מפסיקים! אסור שהכאב ייכנס לקשר שלכם ולאינטימיות שלכם. אם לא מפסיקים כשכואב נוצר 'מעגל קסמים': הכאב גורם לכיווץ של השרירים, הכיווץ מחמיר את הכאב והמוח מקשר בין מיניות לבין כאב. אם ממשיכים למרות הכאב, הגוף מוריד את רמות החשק המיני, כדי לא לסבול, ונוצר מצב של ריחוק ותחושות קשות מאוד. לכן, אם משהו כואב – מפסיקים וממשיכים רק עם מה שטוב ונעים.

יכול מאוד להיות שאת או החתן שלך תחשבו עכשיו: "אבל מה עושים עם זרע לבטלה כשצריך להפסיק באמצע? הרי חייבים שהזרע יכנס לתוך הנרתיק?" קודם כל, יציאה של זרע מחוץ לנרתיק בזמן שבני הזוג נמצאים יחד באינטימיות ואהבה, זה לא אסור באופן מוחלט. יש דעות בהלכה. בשפה ההלכתית זה נקרא "ביאה דרך איברים" וזה בהחלט מותר. עוד יותר מזה, מכירה את המשפט שנאמר בהקשר של הלכות נידה "עדיף להקל בהלכות נידה ולהחמיר בשלום בית"? זה אותו הדבר כאן ואפילו בעוצמה גבוהה יותר. מה עדיף? להחמיר ב'זרע לבטלה' ולגרום כאב, עצב ואשמה ופירוד בין בני הזוג?! לדעתי, זוג שמתמודד עם מצב רפואי כזה, אין לו את הפריווילגיה להחמיר בזרע לבטלה. את הדברים האלה למדתי מהרב רפי אוסטרוף, שאני ממליצה מאוד להתייעץ איתו אם אתם מרגישים צורך. אני מצרפת קישור לסרטון שלו בעניין הזה.

אני ממליצה לך למצוא זמן ששניכם רגועים, לשבת בנחת ולספר לחתן שלך. תתחילי בלהסביר לו מה האבחנה שלך אומרת, שאת יודעת שזה ישפיע על הקשר המיני שלכם, ותזמיני אותו ללמוד את זה ביחד. כל זוג עובר מסע של למידה משותפת לאורך זמן בקשר המיני, נקודת הפתיחה שלכם פשוט קצת שונה ומצריכה התייחסות מתאימה.

אני מצרפת פה כמה קישורים אחרים שיכולים לעזור: 

האתר של ארגון 'שלמה': https://www.shlema.org.il/

דף הפייסבוק של ארגון שלמה: https://www.facebook.com/ShlemaVulvodyniaIsrael/?locale=he_IL

יש שמתירים אבל לא כמו שאתת מציגה..

רק מעירה

זה מאוד קריטי לאיך הוא צריך להכיל אותך בהתחלה וליצור איתך חוויות טובות ולא לצבור חוויות שעלולות להתפרש בעיני הגוף שלך כשליליות ואז נוצר כדור שלג לא טוב בזוגיות בפן האינטימי שהוא נדבך מאוד מרכזי בזוגיות.

אם הוא עובר הדרכה לחתנים שיבקש מהמדריך לפתוח את הנושא ושהוא ידריך אותו איך הוא צריך להתייחס לזה כלפייך פיזי ונפשי

בתור אחת שגילתה את זה אחרי שנים של כאב,

שזה מעולה שאת מודעת לזה!

רק אל תפחדי מזה. ז"א שאפשר לגמרי להנות גם עם זה. ממליצה לך ללכת למישהי מומחית בתחום המיני, לשמוע ממנה מה כדאי ומה פחות לפחות בהתחלה.

חשוב ממש הרוגע, הכייף וההנאה, כי רק כשזה קורה- גם הגוף נפתח ופחות כאוב. לעומת מצב של לחץ שמיד גורם לגוף להתכווץ ואז יש מעגל שלילי של כאב.

לכן חשוב שתדעו, שאצלכם יש מצב שהקצב יהיה שונה, שתתחילו מדברים אחרים (פחות ישירים)  עד מצב שתרגישי מאוד טוב ובנחת ובכייף.

זה קושי שהוא לא רק פיזי, אלא גם נפשי, והם כל הזמן מושפעים אחד מהשני.

אני חושבת שאם מתאים לך, כן אפשר לפתוח את זה בצורה עדינה. להגיד לו שאת כבר יודעת שבנושא הזה תצטרכי קצב מותאם לגוף, כי את יודעת שיש לך רגישות פיזית. אני לא בטוחה שצריך ממש פירוט לפני החתונה. אבל לאחריה חשוב שהוא יבין את משמעות ההתכווצות והכאב, מול ההרפיה והיכולת לקבל ולהנות. זה ממש קריטי כדי ליצור אצלך בגוף זכרונות חיוביים בנושא המיניות.

מזל טוב  

שאת שייכת אליו

אם את חרדית או דתית לאומית התשובה ממש תשתנה.

בגלל שזה נושא מוצנע הייתי נעזרת באנשי מקצוע מתאימים

כיוון שאת אנונימית את יכולה להגיד איזה מגזר את ונוכל לכתוב לך המלצות

אם את מהמגזר החרדי הייתי ממליצה לך לקבוע פגישה עם עדינה פרצובסקי, היא עוסית קלינית ולמדה טיפול מיני אם אני לא טועה

עדינה פרצובסקי - אינדקס המטפלים החרדים

קשה מאוד לפעמים...

חוסר ריכוז בהחלט יכול להיות קשור להריון

לפעמים באופן ישיר לפעמים עקיף בגלל עייפות

אוף אני גמורהה

והמבחן מחר ואני לא סיימתי ללמוד

תודה!

בע"ה שתקבלי ציון שישמח אותך.

אני במצבים כאלה שאפתי רק לעבור... 

כנראה לא עברתי

חיבוקק!! זה קשה ממש

מקווה שהלך לך טוב ולא תצטרכי מועדי ב׳

לא יודעת אם זו תופעה רק של הריון, כי אני אחרי לידה וגם חווה את זה

(יש לי 2 מבחנים שבוע הבא ללמוד אליהם מאפס ומה אני עושה פה?)

חווה את זה ממש בסוף ההריונות שלי

זה ממש קשה

שהיה זוועה

מקווה שמועד ב' ילך יותר טוב...

בינתיים כבר חייבת ללמוד למבחן הבא

מקווה לעבור אותו מועד א'

כשהייתי סטודנטית הייתי תמיד מתפללת שאצליח כדי שאוכל להיות פנויה לבית ולילדים 🙏

בעז"ה בהצלחה!

ממש ממש מבאס.

אני נכשלתי לא מעט במועדי א, וכמעט כל מבחן עשיתי מועד ב.

זה באמת קשה ומפרך, אבל כל פעם אמרתי לעצמי, שזה טוב ללמוד גם כישלון מהו, וגורם לי לעבוד חזק על מידת הענווה.

זה מתסכל ממש, אבל בפרספקטיבה רחבה זה נגמר וגם אפשר ללמוד מזה❤️

באמת זה עוזר ממש לעבוד על מידת הענווה

אפשר לומר שמתחילת התואר אני מרגישה את זה חזק...

הייתי רגילה להצליח בהכל ופתאום זה כאפה לפרצוף

זה מה שעולה לי בינתיים.

אולי תכתבי איזה שמות את אוהבת כדי שנקלוט את הסגנון..

נשמע שאת עובדת המוןן שעותת 

וגם - ממש מבאס לעבוד כמו שאת מתארת

ויום ראשון זה באמת יום קשה. (בא לי להתפטר כל יום ראשון מחדש)

אבל בקריאה נוספת המקרה שלך שונה ונראה שגובה ממך מחיר לא מבוטל

באמת לא כדאי להישאר במצב כזה. מעודדת אותך לצאת לחופשי ולחפש מקום עבודה שתרגישי שמכבדים אותך בו ושיהיה לך טוב בו ושעעריכו אותך

אני בחודש שישי, ויש תינוק בבית, מפרנסת יחידה.

מרגישה שאני כבולה לחלוטין לעבודה, אין לי ברירה אלא להישאר.

כי העבודה שלי היא הלחם של הילד.

אמןןן שאמצא אומץ לעבור עבודה, אני באמת סובלת.

לגברים בד"כ יש ראיה אחרת של דברים ויותר אומץ.

כל פעם ששיתפתי את בעלי בקשיים בעבודה הוא נתן לי עצות טובות, נתן לי תעוזה להתפטר כשהיה צריך, לדרוש תנאים טובים יותר.

וגם אם לא תמצאו ביחד פתרון, הרבה יותר קל להמשיך כשיש למי לפרוק.

מגיע לך להיות אישה שמחה וגם מגיע למשפחתך אישה ואמא שמחה. כל הברכה בבית היא מהאישה, מהחיות שלה, מה שווה שאת מכניסה משכורת, אם אור נפשך כבוי?

נשמע שזה הדבר הכי נכון...

הבריאות הנפשית היא קריטית. זה חיים אחרים להיות בעבודה לוחצת ולהיות בעבודה מכבדת.

תתחילי לחפש דבר ראשון, ותחליטי מתי את מתפטרת.

תבדקי כלכלית - האם תסתדרו בזמן בין עבודה לעבודה? אם לא כדאי לחשוב על עבודה זמנית אפילו בין לבין 

אבל תתחילי לעשות צעד בכיוון..

חודש שישי

לכן חושבת שאני לא יכולה לעזוב את העבודה לפחות על הלידה

והתכנון שלי הוא לחפש עבודה בחופשת לידה, שאמן שאצליח למצוא בכזה זמן מוגבל, ושאצליח לחפש עבודה עם התינוק החדש.

כלכלית אנחנו ממש חיים על המשכורת שלי מהיד לפה, אין לי איך לעזוב בלי משהו אחר. ועבודה זמנית תהיה עם רבע מהמשכורת שלי

אבל הלוואי שאמצא אומץ לעזוב.

אהובה זה נורא לחיות ככה

תחשבי שזה רוב שעות הערות שלך

כותבת את זה כמובן כדי לעודד אותך ליצור שינוי 

נכון זה באמת נורא

ואני מרגישה שאני לא יכולה לחוות שום דבר אחר, כי כל הזמן הראש שלי תקוע שם

ולא נהנת מגידול הילד, או משבתות או מכל דבר אחר, כי אני בלחץ וחרדה מטורפת מהעבודה

לעבוד תחת בוס כזה זה לדעתי בלתי אפשרי

ועדיף לעזוב, ככה לדעתי...

בע"ה דברים יסתדרו..

אפילו אם תעבדי לא בתחום וכמטפלת במעון או משהו כמה חודשים..

על רגל אחת..

מטפלת במעון זו אחריות גדולה,

לא הייתי רוצה לדעת שהמטפלת של הבת שלי הגיעה לשם בגלל ששנאה את העבודה הקודמת,

 וזו מין עבודת פקק, ברירת מחדל...

אולי עבודה זמנית כקופאית או משהו כזה...                           

מכירה מלא סטודנטיות וכל מיני שעבדו בזה זמני והיו מתוקות

כמובן אם בכלל הז אופציה לפותחת

לא שזאת נראית לי אופציה אפשרית כרגע, אבל אם אעבוד במעון, אהנה מכל רגע, ומקווה שגם הילדים

עבדתי במעון בעבודה זמנית

והאימהות היו מרוצות

והילדים קיבלו יחס מעולה

זה שבאתי מחוסר ברירה לא גרם לי להיות פחות טובה

ויש הרבה מטפלות מתוקות ונחמדות כאלו..

מה לעשות..

אבל כלכלית אנחנו לא יכולים להסתדר עם משכורת של מעון כרגע

וטכנית זה גם יצור לי חור בקו"ח, שאצטרך לנמק בחיפוש עבודה שלי

טוב לי לשמוע את זה!

כיף להרגיש שזה לא אמור להיות ככה, ואמן שלא יהיה ככה כל החיים

ככ מבינה אותך

זוכרת שגיליתי שאני בהריון ממש בכיתי כי הבנתי שאני "תקועה" שם עד הלידה כי מבחינתי אין סיכוי לחפש עבודה במהלך הריון

אין לי הרבה עצות

בסוף זה עובר

אבל תנסי להנות משישי שבת לפחות, להתנתק לגמרי

ובנוסף, אל תהיי בלחץ שלא תמצאי משהו אחר אחרי הלידה, בעה תלדי בבריאות ותחפשי בנחת

וגם תמיד יכולה לחתום אבטלה ולהישאר עם התינוקי עוד קצת

חיבוק

ואני לא יכולה לחתום אבטלה ולהשאר עם הבייבי, כי אנחנו חייבים את הכסף

אבל הלוואי

באמת אין יותר חשוב מהבריאות הנפשית והפניות לתפקיד המהותי שלך - את אמא ואישה.

אמרת בעצמך את האמת הפנימית שלך - מרגישה קטנת אמונה - אולי דווקא בגלל שבפנים את רוצה ויכולה להיות באמונה ככ גדולה

אני ראיתי כמה וכמה פעמים בחיים את "הרפו ודעו כי אנוכי השם" קודם כל הרפו אח''כ ודעו, השם מתגלה ונוכח ועוזר תמיד ולפעמים הוא מבקש קודם כל שיסמכו עליו, שיתנו לו לנהל את העניינים קצת להרפות שליטה. (באופן טבעי בכל מערכת יחסים כשאחד לוקח אחריות מלאה על משהו השני מסיר אותה, גם עם הקב"ה כביכול זה ככה, אם הנוכחות שלך ממלאת את הכל אין לאור שלו מקום לקחת עלייך אחריות ולהרחיב לך)

במקרה שלך כשהסדר עדיפויות שלך ברור ואת הראשונה ברשימה מגיעה ברכה, גם אם זה אומר לעשות בניגוד לטבע ולעזוב את העבודה עכשיו. דווקא שם כשפועלים מתוך ביטחון שהזן ומפרנס לכל באמת באמת יפרנס גם אותך ויתן לך הרחבה עבודה שמדוייקת לך, זה פשוט באמת קורה. סמכי עליו שהוא לא ישאיר אותך תלויה באוויר..

ממליצה לך ממש ממש ללמוד את שער הביטחון בספר חובת הלבבות, זה משנה את הראש ואת החיים בפועל. אולי משם תקבלי כח לעזוב...

3 דקות ממילא

אוכל מעולה מעולה, בשפע רב וטעים. כשרות מהודרת. משגיח רציני במקום.

חדרים נקיים ומפנקים (אם אתם לא עולים במעלית שבת חשוב שתבקשי קומה נמוכה כי יצא לנו פעם להיות בשבת בקומה 21....)

כמובן היפוך ארוחות- אבל צריך להגיד בהזמנה.

בית כנסת מצוין במקום. וממש ממול יש את בית הכנסת הגדול. לפעמים יש שם שבתות חזנות וזה נפלא.

וממש מרגישים שבת. מציינת שכן יש שם לפעמים תיירים אבל לרוב, רוב המלון מאוכלס בדתיים.

ממליצה מאד.

נבדוק את זה!

למה צריך להגיד מראש בהזמנה? זה לא אוטומטי לכל האורחים?

לסכם את זה מראש כי זה בעצם מלון שפונה גם לאוכלוסיה הכללית...

למה צריך היפוך ארוחות?

אני נהנית מחלבי בשבת בבוקר

ואז צהריים בשרי

בתור סעודה שלישית.  

לא אוכלים ארוחת בוקר, אלא מסתפקים בקפה ועוגה שמגישים ליד אולם בית הכנסת. אוכלים את הצהריים מוקדם ואז הארוחה החלבית אחהצ. לסעודה שלישית.  

נשמע לי מורכב.

בדרך כלל בבתי הארחה כשאכלנו בשרי בבוקר, היה פרווה לסד'ש

אפשר לאכול סעודה שלישית חלבית ב6. לא מורכב בכלל

אכלנו בבוקר חלבי (אחרי התפילה)

ואז סד''ש בשרית באזור 14:00.

זו היתה שבת חורף אז היה מצוין.

בקיצור, חלבי אפשר גם אחרי התפילה אם המלון מאריך קצת את הזמן.

לא חייב בשרי 

משבוע 24

הביא לי הפניה להעמסת סוכר ואמר שמאז אני אתחיל מעקב

שהיא לוקחת דם ושתן.

זה מה שהוא אמר לי.

אני בשבוע 18 ועוד לא הייתי אצלה

וזה מתחילת ההריון כל חודש-חודש וחצי

דומה כי גם לנו יש פטור וגם לי הזמהחרדה הכי נוראית יש שלי..מוכנה אני למות..חו'' ש..ולא להשאר לבד חלילה

וגם הלהיות לבד ..ועוד לבד עם כולםם לתקופה..זה סיוט עבורי נפשית. וגם פיזית ומעשית

וגם אצלי בעלי זה מממש מממש חשוב ומשמעותי לו

ובעצם זה כ''כ חשוב לו שסוג שאין לי ברירה אלא להסכים אבל בלי לדעת איך אתמודד עם זה

הטיפה שונה זה שאצלי הוא גוייס בשמחת תורה ושירת 3 חודשים רצוף+

אבל לא בעזה

וזה היה לי סיוט וטראומה ממש

אז עוד יותר קשה לי להסכים

אבל אין לי ברירה

אז בעיקר מתפללת שיקרה נס

ועד הפעם הבאה

או שאמצא דרך להיות מסוגלת ולדמיין מסוגלות שפויה יותר

או שהרצון שלו יחלש

או שיבא המשיח

חושבת שבאמת להתנדב יותר קשה

אני מנסה לשכוח שזה בעצם התנדבות והוא לא חייב

כי זה באמת יותר קשה לי להתמודד עם הלנדב למצב כזה

ובזמן אמת יש כוחות מלמעלה ויש אין ברירה כזה שאיכשהו מגלה בנו כוחות שלא ידענו על קיומם

וסליחה שאין לי הרבה עצות

אני הסתדרתי רק מהאין ברירה

ועכשיו זה שוב מרגיש לי משימה מעל הטבע

בעיקר מבינה אותך..

כמשהו שלא תלוי בי

בעלי מעל 40... כבר פטור ממילואים

בנוסף- התברר לי שבמהלך המלחמה, מקום עבודה שעבד בו בעבר שהוא תעשיה בטחונית- רצה למשוך אותו למילואים אצלו- שזה אומר יומיות במשרד

והוא סרב

זה שלו...

ואני יכולה להבין את הצורך הזה שלו

(גבר בDNA שלו מתוכנת להגן ולשמור... כמו שאנחנו בDNA שלנו מתוכנתות לדאוג...)

השתחרר אחרי 120 יום- חלקם בעזה...

ואנחנו לפני סבב נוסף

(ואני בשמיני)

וזו המציאות שלנו-

אולי הייתי נאבקת בה אם זה היה לחץ וחרדות ברמה שמפריעות לתפקוד

כרגע- בוחרת להשלים עאיתה

ומצחיק שגם אני עשיתי את זה 90 יום  ועדיין אני שואלת

איך?

זה רק אני שהרגישה כ-ל הזמן בלי חיות ושמחה מכלום?

כל יום הוא רק עוד משימה לצלוח

בודדה מממש נפשית

ועם אחריות 24 שעות על כולם והכל תמיד עלי (ולא.בייביסיטר לא הקלה על התחושות)

אני מרגישה שזה משימה לא עבירה מבחינתי

ומצד שני

כבר התייאשתי מלמצוא מוצא חלופי..הוא לא בעניין של שום דבר אחר

הוא מתחשב ורגיש וטוב אבל יודעת שזה ויתור שכרגע לא בכלים שלו

אני מנסה להבין מה תכלס מאפשר לחוות את זה יותר שפוי

וכן מתחברת ללהתייחס לזה כעובדה למרות שרשמית זאת התנדבות

יש משפט שאומר

שההכרח הוא אבי ההמצאה

אז במילואים האלו- נאלצתי להמציא את עצמי מחדש (ולמצוא את עצמי על הדרך...)

אני סוליסטית

חוץ מאחרי מי שפיר- שהייתי חייבת לנוח

לא שחררתי את הילדים לביביסיטר בכלל...

רק לבדיקות הריון - וגם זה קבעתי רק לערבים

והם ישנו- ובכלל לא ידעו שהלכתי.

שבוע ראשון היה על הפנים

לא תפקדתי בכלל

יצאתי מהבית להתארח אצל משפחה

ואז פשוט נפל לי האסימון שאין לי ברירה- ואני חייבת למצוא את הכח

אן יותר נכון- להמציא כוחות מאפס

(יש לי משפחה מהממת שעטפה ועוטפת אותי מכל כיוון... אני יכולה להפיל את כל הכדורים ויודעת שיש מי שיתפוס אותם... זו אני שלא מסוגלת לשחרר. חייבת שליטה על החיים שלי ועל הילדים שלי בקטע קיצוני, אני חושבת שמפה נבע גם הקושי הגדול בשבוע הראשון..

ורגע של אאוטינג...

יש לי גם שני ילדים כתומי שיער וכמות ההודעות שקיבלתי במהלך החג ובמוצאי החג מאנשים שהכרתי בעבר - אם אנחנו בסדר- לגמרי ערערה אותי

ההבנה שאין לי שליטה על הכל...)

חזרתי הביתה

החלטתי שאין יותר מסך

אני אמא במשרה מלאה בתפקוד גבוהה

ואני הופכת להיות האמא שאני רוצה להיות

ממש עברתי שינוי

שטפתי את הבית במלחמה הזו יותר משטפתי אותו כל השנה

בישלתי מלא

כל היום הייתי פרודוקטיבית

הייתי אקטיבית ממש

ברמה - שכשבעלי חזר הביתה הוא היה בהלם מהשינוי שהבית עבר- ואני, הילדים- הכל

בדיעבד-

הזמן הזה לבד,

הוא מתנה גדולה עבורי

גיליתי כוחות שלא ידעתי שיש בי בכלל

אבל אני אחת כזו שחיה ממצבי קיצון

הקפיצות הכי גדולות בחיים שלי הגיעו ממשברים

(ואם מישהי במקרה זיהתה... תגלו לי)

זה שינוי גדול מאיך שהיה אצלכם קודם? 

היה מסך מידי פעם במהלך בשבוע לפני המלחמה- בעיקר כשהייתי צריכה זמן לעצמי

ב3 ימים הראשונים למלחמה- היה כל יום כל היום, גם להם, גם לי

שנאתי את זה...

אבל לא הצלחתי לתפקד בכלל

ואז היינו יומיים אצל גיסתי (איחדנו כוחות... אחי גם היה מגויס)

וגיליתי שאפשר אחרת

הכל אצלה היה אסוף ובשליטה.

והיא תפקדה ברמה מעוררת השראה

וראיתי כמה הילדים זקוקים לזה

ואמרתי לעצמי שאם היא יכולה- אין סיבה בעולם שאני לא

אז החלטתי שאני עושה שינוי

אז המסך באמצע שבוע נעלם לגמרי

אבל עדין מאפשרת

ביום שישי- לזמן קצוב כשחוזרים מהגן ורק אחרי מקלחות

וכשגוזרים ציפורניים (בפלאפון שלי)

ומחוץ לבית- כשנוסעים לסבא וסבתא

והם כבר לא מבקשים

למדו להעסיק את עצמם בדברים אחרים

(זה כן דורש ממני לוודא שיש חלופות תעסוקה

קנינו חוברות עבודה וטושים

משחקים חדשים. יוצאים יותר לגימבורי או לגינה)

גם אצלנו בעלי התנדב, הוא כרגע בהגמ״ר מחוץ לבית ואני לבד חוץ מהזמן שהוא חוזר ליציאות. שמחים מאד על האפשרות לשרת. אין פחד קיומי לשלומו כמו אצל מי שבעלה לוחם בפועל. אבל הבית בהישרדות. מאז שהוא יצא וכל יום בעצם אני מחליטה את ההחלטה שהחלטת, שאני אמא בתפקוד גבוה, האמא שאני חולמת להיות. אבל אני פשוט. לא. מצליחה. יש תינוק קטן שקם המון ואני מחוסרת שינה ברמות. הטיפול בו גם לוקח את כל הזמן שפעם היה מתחלק בין שאר הילדים, כך מה שנשאר לי עבורם זה הרבה פעמים רק פירורים של תשומת לב אמיתית או זמן ביחד. כואב לי הראש כי אני לא ישנה. אנחנו מאחרים בבקרים למסגרות… אני עם פחות סבלנות. (המסך אצלי פחות אישו. זה שמור לזמנים שאני מניקה או משכיבה את התינוק ואני שלמה עם זה. אבל להיות אמא נינוחה, אמא נוכחת וכו׳, אני פשוט לא מצליחה כרגע. ועצוב לי 😭). יכול להיות שזה לא מספיק פשוט להחליט? שזה גם פונקציה של מה הנתונים? חולמת ממש לחיות כמו מה שאת מתארת. מתפללת

על זה ממש… (גם בשגרה, שם אני מצליחה חלק מהזמן ב״ה, אבל בוודאי עכשיו. ואצלי יש גם תסבוך כי בגלל שהתנדבנו לזה, אני מרגישה שהמחירים שהילדים משלמים הם ״בגללנו״. הגעגועים לאבא, הדאגה, חוסר הפניות שלי, מה שהם נדרשים לעשות בבית מעבר לרגיל… הם גם גאים (בעיקר הגדולים) וצומחים לי מול העיניים. ויש רגעים טובים ומיוחדים ב״ה. אבל עדיין עם כל מיני תהיות ותסכול. אולי יש לך מה לכתוב לי על כל זה?

אז מאמלקת...

ברור שזה ענין גם של נתונים

אבל אני גם חושבת שחוץ מהנתון של השינה

הרוב זה בעיקר הסתכלות

יש לי נתונים מעולים!

ממש

אני חושבת שהחיים שלי מדהימים ויש בהם הרבה ברכה

יש לי 'רק' שני ילדים

והם ילדים טובים

ובהריון עובר ב"ה בטוב

ויש לי עבודה עם אנשים טובים ובוס מבין

וסביבה תומכת (שאני פחות נעזרת ב"ה אבל יודעת שהם גיבוי למקרה הצורך)

וזוגיות שהיא פשוט ברכה גדולה משמיים

אבל ככה אני רואה את הדברים

כי זו גם בחירה איך לראות את החיים ומה שלא מוצא חן- לעבוד קשה כדי לשנות

אבל אולי במשקפיים אחרות אפשר להסתכל על הדברים אחרת

(יש לי 'רק' שני ילדים - כי עברתי גם 3 הפלות בשנה וחצי האחרונות...

ואחותי עם השבעה שלה תמיד אומרת לי  שהרבה יותר קל לה - כי הגדולים עוזרים...

והם ילדים טובים- כי עבדנו על זה קשה, התחלנו את השנה עם התפרצויות זעם וויסות חושי בעייתי...

ובהריון עובר ב"ה בטוב- כי הוא ברכה גדולה אחרי 3 הפלות ואני מקבלת הכל באהבה... אבל כם היו אתגרים ועד אמצע חודש שישי ריחפה מעלינו האופציה של הפסקת הריון בגלל איזשהו סיפור רפואי הזוי

ויש לי עבודה עם אנשים טובים ובוס מבין

- שהיא גם מאוד דורשת ומלאת אחריות

ולפעמים עם בוס מבין יש את הצורך להיות איתו הכי בסדר שבעולם ולהתאמץ במקסימום

וזוגיות שהיא פשוט ברכה גדולה משמיים- שלקח לי הרבה זמן למצוא..   התחתנו מעל גיל 30 אחרי הרבה שנות רווקות מאוחרת)

בקיצור-

אני באמת מאמינה שחוץ מעניין השינה

שבלי זה באמת שאי אפשר לתפקד וזה מצריך טיפול אובייקטיבי

רוב הדברים הם סוביקטיבים

והכי חשוב- בלי ביקורת עצמית!

תעיפי את המילה 'בגללינו'

שום דבר לא בגללכם

יש בו מציאות פסיכית

וכל המלחמה הזו היא לזכותינו

לזכות הילדים שלנו

שיגדלו לעולם טוב יותר

ובטוח יותר

גוזרת ושומרת לעצמי!!

(וגם מזדהה עם הרבה מהדברים.... סיפורים שונים אבל הרבה קווי ממשק)

הצבת לנו רף עידן עמדי 🤭

תודה שכתבת

התחברתי לחלק מהדברים (אני השלמתי שהבית מטונף והילדים ראו יחסית הרבה מסך למצב רגיל וגם יותר אוכל ג'אנק כמו קרונפלקס ומעדנים)

אבל אהבתי ולקחתי לי לקחת אחריות על מה שאפשר ולא ליפול למקום של חוסר תפקוד

אצלי האתגר היה בעיקר להירדם בלילה, אחרי שסוף סוף כולם ישהו חיכיתי כ"כ לרגע הזה כל ערב מחדש, ואז זה הגיע. ההרפיה הביאה איתה את מבול המחשבות והכאבים פיזית בכל הגוף.

יותר קל להגיד קשה לי להירדם, הכל עולה לי בלילה מאשר לפעול אקטיבית להרגיע את המחשבות ולאפשר להיכנס לשינה טובה.

ב"ה שהצלחתי עם הזמן להיכנס לשינה טובה יותר ויותר מהר.

להגיע למצב שלם

להשלים אם מה שאין בכוחי

ולעבוד על מה שאני לא מצליחה להשלים איתו

ואז גם הכל מצטייר כמשהו שלם

אני די בטוחה שחלק מהתמונה שאני מציירת נראת 'מושלמת' כי היא שחמה עבורי

ויש מצב גדול שלמישהי אחרת היא תהיה חסרה

אבל החוסר הזה לא בא לידי ביטוי פה בהודעות כי אני כבר לא רואה אותו

שנים התהלכתי בחוסר ביטחון וטונות של ביקורת עצמית

(בעיקר בשנות הרווקות)

זה חרסם אותי מבפנים

לאחרונה- אני מרגישה שלמדתי לעוף על עצמי

להרים לעצמי

ולראות את עצמי במשקפיים הרבה פחות ביקורטיות

אז אולי זה מצטייר שאני מושלמת

אבל זה ככל הנראה רק מצטייר

המציאות יותר מורכבת

לא הצלחתי להתחבר לניק הזה מהפלאפון שלי והמחשב פחות היה לי נגיש. וגם התקשתי למצוא זמן. ויכול להיות גם שהייתי זקוקה לזמן כדי לחשוב על הדברים שכתבת. 

קודם כל ממש תודה שלקחת מזמנך וכתבת לי ככה באריכות, ועוד פעמיים, אחרי שהתגובה הראשונה נמחקה לך.

חיבוק על הדברים המאד לא פשוטים שעברת. נשמע שהם הצמיחו אותך בצורה מדהימה. את ענקית.

עם המון דברים אני יכולה להזדהות ממש. אני גם רואה את החיים שלי ושלנו כמדהימים ומודה לה' עליהם יום יום. וכולם הגיעו, כמוך, ביזע דם ודמעות. עברנו הרבה.

לא התכוונתי לרגע להגיד שהחיים שלי או שלנו לא טובים. ואני לא בטוחה אם יצא לך לקרוא עוד שרשורים שפתחתי במלחמה אבל אם יצא לך אז תוכלי להבין עד כמה אני רואה את עצם שרות המילואים שלנו כזכות עצומה ואפילו כנס וכמה אני בהודיה לגביהם. 

הנקודה שלי הייתה על קושי נורא ענייני. שבאמת אני לא מצליחה כמו שאני רוצה. לא שהחיים שלי לא טובים. אלא שיש כאן מציאות נקודתית (ההורות שלי במילואים בחלק יותר מדי גדול מהזמן בשבילי) שאני לא מצליחה לפצח אותה כדי להצליח אותה כמו שאני רוצה. וככל שאני חושבת על זה, אני מגיעה למסקנה, ואני עונה לעצמי (אחרי שבוע של התבוננות על הדברים שכתבת), שהנתונים היבשים כן! עושים את כל או את רוב ההבדל. אם זה תינוק קטן ואם זה מספר הילדים (כשהיו לי שני ילדים, הרגשתי שהורות זה דבר קל יחסית. היום אומנם יש לי יותר ניסיון ובשלות מצד אחד, וגם כמה 'גדולים' שעוזרים קצת, אבל מספר הילדים הגדול יותר גם מאד מאתגר אותי). כי שאיפות, אידיאלים, הודיה ותחושה שאני מבורכת, יש לי בשפע ב''ה. אבל ברמה הטכנית, אני טרם מצאתי את הנוסחה שמתאימה לנו כדי שאצליח להיות בנשימה ובפניות עם הילדים ועם עצמי כשיש לי כל-כך הרבה מה לנהל לבד. ואולי גם אין נוסחה כזאת, ולפעמים פשוט קשה. כמו כשיש חום. קשה, אוביקטיבית. אני עונה לעצמי שבאמת לא לישון, זה כן עושה את כל ההבדל. אין: אדם לא יכול לתפקד ברמה הכי גבוהה כשהוא על 5 שעות שינה שגם הן מחולקות ל-2 או-3 חלקים למשך כל-כך הרבה זמן, ואז הוא צריך לנהל את הכלללל לבד. זה משפיע לא קצת, אלא המון.  וכשיש תינוק בבית, זה 'אוכל' הרבה הרבה מהזמן שהיה יכול להגיע לילדים האחרים. כל ההרדמות הארוכות, כל הלהחזיק אותו, וכולי. זאת פשוט מציאות. 

ואני גם עונה לעצמי, מנסה לפחות, שזה בסדר שיש זמנים שאני לא מצליחה לעוף על עצמי. באמת במלחמה אני מרגישה פחות חזקה מבחינת הביטחון העצמי שלי. אבל זה בסדר שיש תודות כאלה, נראה לי.

תודה שהיית איתי בבירור הזה ושאיפשרת לי לענות לעצמי

ואת לגמרי מהממת.

אני גם ניסיתי להיות הכל.. וגם היו לי סןג של כוחות מיוחדים משמיים לסיטואציה הזאת

אבל לא יכולה לתאר לך חוויה חיובית

תפקודית דווקא תפקדתי ממש טוב אפילו יותר מהשגרה

תיקתקתי את הסלון כל ערב ..ויחסית שמרתי שלא יתבלגן מדי

ברור שזה דרש כוחות אבל הסתדרתי

אמהית- דוקא מרגישה שמצד אחד בפועל היתי אמא ממש טובה יחסית לסיטואציה..

עם הרבה סבלנות וכוחות

מצד שני..כן היו המון אתגרים ורגעים קשוחיםם מאוד

וגם האחריות התמידית על הכל ממש העיקה עלי כל הזמן

מה שעזר לי זה דבר ראשון להוריד רף..

גם בטכני -חד פעמי, אוכל פשוט..מינימום מקלחות ...

סדר יום קבוע יחסית

קניתי מהסטוק מלא ערכות יצירה בשקל..וכל יום כשרציתי טיפה לנוח קצת הבאתי להם..

ובזכות זה הסתדרתי יחסית.. איכשהו

אבל אני כן הרגשתי ממש במצוקה נפשית כל הזמן

דבר ראשון ברגע שהחיים הפכו להיות נטו הישרדותיים לא הרגשתי בעצם כלום ביום יום. ריקנות עמימות ממש דכאון וחוסר חשק להכל. כלום לא שימח אותי.

גם נפשית בדידות..

ותחושה שאין מי לשתף

ובכלל לחיות רק בסביבת ילדים כל היום..ובלי הזמן הזוגי באף ערב

ובלי איזונים

ובלי חברות במצב דומה

ובלי משפחה או אף עזרה

או עבודה מספקת

לי לא היה קל בכלללל בחוויה

היה סיוט וטראומה עבורי

אפילו שעל פני השטח נראה שהצלחתי והתמודדתי מעולה

הקשה. נשמע שעשית מעל ומעבר בכזאת גבורה. אבל היית נתונה במציאות ממש ממש קשה. בעלך היה באיזור לחימה? זה גם מוסיף ברמות לתחושת הקושי אני מתארת לעצמי. אני מקווה שתצליחי להתאושש וכמה שיותר בקרוב ולהירפא מתחושת הטראומה המובנת מאד. ותודה רבה על כל מה שנרמלת לי, אני ממש מעריכה.

בעלי במילואים כבר כמה חודשים וברוך השם הטוב הספקתי ללדת מאז ולעבור כל מיני זמנים טובים ופחות טובים.

הבית שלי נקי כי זה מה שעושה לי טוב אבל זה לא עיקר הקושי שלי בכלל.

הקושי שלי הוא לא בהתארגנות או בזמן מסך אלא פשוט בזה שאני צריכה את בעלי כאן לידי.

זה משהו בנפש, זה לא משהו שבייביסיטר או עזרה מהקהילה יכול לפתור.

זה תחושה של לבד בשבתות גם כשיש אנשים איתי, פשוט כי בעלי במילואים.

אז אני כאן כדי להגיד לך שזה ממש נורמלי וממש תקין ובסדר ועוד מילים כגון.

זה לא מצב פשוט ואת לא חייבת להיות חזקה.

חיבוק 💜

טוב לדעת שאני לא לבד בתחושה 

והמון כוחות להמשך. איזו גיבורה.

הגמ"ר זה שירות לא חשוב פחות. יש ישובים בדרום שכיתות הכוננות הצילו את הישוב...

לדעתי תדברו ותראו איך מאזנים בין צרכי הבית לצרכי הבעל ולצרכים שלך.

אני חושבת שהגמ"ר מתאים לכם בשלב הזה של החיים, ובעיני הוא תפקיד לא פחות חשוב

או שהוא יוצא על דעת עצמו.

ברגע שהוא יוצא ההתמודדות שלך היא עם הבית.

המחשבה שאולי היה אפשר אחרת כי הוא לא חייב,

היא מחשבה מתעתעת כי אין לך באמת ברירה, והיא מחשבה מחלישה.

את בעצמך אומרת שאם היה מקבל צו 8 היית מתמודדת אחרת.

מקרמה הסבירה את יפה את ההתעקשות הלא רציונלית הזאת לצאת להילחם בכל מחיר ובכל מצב.

זה לא שהוא לא אוהב אותך, או לא רואה את הקושי שלך, זאת באמת מלחמת אין ברירה והוא יוצא להילחם מתוך ראיית הכלל ולא מתוך זלזול בבית.

אמנם בעלי גויס בצו 8 אז אני לא התמודדתי עם התחושות האלו ב7 באוקטובר,

אבל אחרי שהוא נפצע (כמעט נהרג)

הוא יצא הביתה למנוחה 3 ימים ורצה לחזור מיד להילחם ואני הייתי צריכה לטבול ולא הבנתי את ההיסטריה לחזור כ"כ מהר, וכן האמת גם נפגעתי קצת אישית על ההתעקשות הזאת אחרי שגם טבילה קודמת השתבש אז כאילו מה הלחץ הוא כבר בבית שיישאר עוד יומיים אני אטבול ואז יחזור. גם עדיין הייתי בטראומה מהאירוע רציתי אותו עוד טיפה בבית

בסוף המפקד שלו (בלי קשר אלי) ממש שכנע אותו להישאר עוד יומיים ולחזור יותר בריא לפעילות.

אבל אחרי היומיים האלו הוא יצא בכזאת הסתערות כאילו נעלנו אותו בבית חודשיים.

כולה 5 ימים היה בבית, והוא לא הצליח להכיל את זה,

אז קצת כן מבינה איך זה מרגיש וההתמודדות שלי הייתה לקבל שככה זה וזהו ולא להתחיל לשאול אם אפשר אחרת, כי פרקטית אין אפשרות אחרת כשהוא נעול להילחם וזה לא משנה אם זה לפי חוק או לפי מוסר כליות פנימי.

לשכנע להישאר בשמירה יישובית. במיוחד עכשיו החודש ראמדאן , אם אתם ביו''ש, אז הוא לגמרי תורם , כל הזמן יש ניסיונות לפגוע ביישובים או בכבישים.