פורום הריון ולידה (עמוד 736)

נשמע קשה ממש.

שיהיו בשורות טובות גם בבית פנימה

 וגם לעמ"י

לא נעים...

הסברת הכל במילה האחרונה - "השתנית"

את מיוחדת שאת מודעת לכך,

מודעות זה המפתח להכל.

הוא השתנה, - המלחמה מוציאה מהאדם כוחות אחרים ומשנה אותו.

את השתנית- הסתדרת בלעדיו הרבה שבועות

הילדים השתנו.

אבל אם את מודעת- ההתמודדות כבר קלה יותר.

ובעז"ה מהקושי הזה יצמח בינכם קשר טוב יותר, כי ככה זה בעולם - הקשיים מצמיחים תוצר יותר משובח.

חיזקי ואמצי💜

המלחמה משנה את כולנו.

הקב"ה ידע איך נשתנה, ולקח את זה בחשבון כשהתחתנו. ובכל זאת בחר שנתחתן דווקא איתו.

ב"ה שנצליח להשכיל להתאים את עצמנו זה לזו גם בשינויים.

בטח אחרי ריחוק גדול וניסיון להתקרב מחדש. זה לוקח זמן, ולפעמים הרבה. לא להתייאש.

בעיני לגמרי מותר להשתבלל או להתקפד (אני כן מרשה לעצמי או לא עוצרת את עצמי בהכרח מלהיות דוקרנית. ועדיין כן להיזהר אבל לא להגיד דברים שאין עליהם כפרה)

ולתת לעצמך זמן לבכות את מה שנשבר.

לוקח זמן להיאסף שוב, והמלחמה- כמו שאני רואה את זה, היא מרוכזת מאוד באתגרים שבה. דברים שבימים של שיגרה היו צריכים הרבה יותר זמן ונוכחות כדי לערער, בימים אלו הם טריגר מיידי ומעורבב ריגשית מאוד מאוד. מכל הכוונים.

לי בתקופה קשה עזר מאוד לפתוח איתו ולהסביר את עצמי מאוד בפירוט איך עברתי את זה ומה הרגשתי בכל נקודת זמן. ואיפה שלא הרגשתי מובנת כנראה שצריך שוב. בעיני אין מנוס מזה (אגב, יכול לקחת זמן להגיע למצב שאפשר לפתוח), ואין מרפא טוב מזה.

אוף. כמה זה קשה! ממני שהוא עוד לא נכנס הביתה ואני כבר מוצאת את עצמי כועסת על שטויות שלא בשליטתו עכשיו כשהוא בדרך, אחרי ציפיה דרוכה בימים האחרונים...

את לא לבד בזה, את מגיבה ממש נורמלי, ובסוף יהיה טוב. חיבוק גדול, אני פה בוכה איתך קצת את כל המצב ההזוי הזה.

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן!

תתפללי,

תאמיני ששינוי יכול להצמיח למקומות גבוהים יותר.

שניכם עוברים תקופה סופר מורכבת,

מותר ליפול, אנחנו בני אדם, אבל מתוך הנפילות ללמוד לקום ולהמשיך הלאה.

הטוב עוד מחכה מעבר לפינה.

בע"ה שחג האור והגבורה יביא לכם ניסים ונפלאות, בכל המישורים, בימים ההם בזמן הזה.

פעם היינו מברכים שכל משאלות ליבך יתגשמו לטובה, אבל יש דיוק יפה, שנזכה לראות איך התגשמות משאלות ליבנו הם לטובה.

כי ברור שהם לטובה, אבל לא תמיד אנחנו מבינים את הטוב וזה נראה לנו רע.

אז גם בריב הזה, עוד תצמחו, מאחלת שתראו את הטוב בקרוב ממש.

תני לעצמך את הזמן

וגם אולי תעשו לכם ערב פיוס?

כזה שיביא גם נחמה ומקום לכאב

קחי בחשבון שמה שנאמר לא בהכרח משליך עליו ועל שינוי, אלא לפעמים קליפה חיצונית של עומס שנזרק החוצה במילים שלא חושבים עליהן מספיק, וזה גורם צער אבל לא שייך למהות של מי הוא ומי את ועל הקשר בינכם.

מבינה? זה הקליפות זה לא המהות שלכם

וכדי להרגיש את זה ולא רק להבין את זה

כדאי לעשות איזו הפוגה זוגית שתוציא מכם את המהות ולא רק את העומס

אני כל כך הלכתי לאיבוד שאני מחפשת קודם את המהות של עצמי.

משהו התרסק בי

אולי כי היה שמח כל כך כשחזר

ולא לציפיתי לגל העכור הזה

עוד מנקה את עצמי מהבוץ

תודה על מילותיך הטובות🌷🌷

אני בטוחה שגם את על הקצה אחרי תקופה ככ ארוכה אבל אם את מסוגלת לנשוך שפתיים ולמצוא כוחות וסבלנות אני בטוחה שזה יהיה שווה את המאמץ.

שולחת לך חיבוק גדול!

ולכל נשות המילואימנקים הגיבורות כדאי לכן לקרוא את הטורים של בת חן וייל בכיפה (ייעוץ זוגי לזמן המלחמה)

כי אני זקוקה מאד מאד לזמן הזה גם לעצמי.

כרגע אני קיפוד 🦔

וגם בלי קשר למלחמה.

כששני בני הזוג מרגישים שהם על הקצה, אז מספיק דחיפה אחת כדי לזרוק את שניהם למטה.

קרה לי לא פעם .

המילים עוד נשארות בראש ומנקרות, אבל בסוף תמצאו את הדרך זה לזו.

להאמין בחיים, לאפשרות להסתכל קדימה למרות הקושי שכל כך מהדהד ופועם עכשיו.

ובינתיים להיאחז בדברים טובים קטנים שלאו דווקא קשורים בו או בזוגיות.

חיבוק. ריב זה תמיד צורב וכואב

אני מתנחמת במרק חם וטוב

וגם

שרק היום המחזור הסתיים. עוד שבוע של ריחוק ממש מתאים לי עכשיו.

הייתי כבר מעבר לקצה. הייתי מצוננת וחולה עוד משבוע שעבר...

אז אמבטיה, ואלך לישון מוקדם.

מחר יום חדש🌷

ענו לך דברים ממש יפים.

בעלי ב"ה בבית, ואני כל הזמן אומרת לו כמה ליבי עם הנשים והגברים שהזוגיות שלהם כרגע בנסיון, במצב חדש ולא נורמאלי.

אתן בונות מערכת חיים שתתפקד ותשמור עליכם ועל חוסן הילדים, ופתאום לתוך המערכת הזו מגיע הבעל, שצריך למצוא את מקומות בתוך המערך, ועד שכולם מסתדרים מחדש עם הדינמיקה הוא שוב הולך.

וכל הציפיות לקראת החזרה ... וכגודל הציפיה בשני הצדדים, פתאום יש התנגשות.

והוא אחרי תקופה בצבא יש לו תפקיד אחר לגמרי מביומיום, וסביבו רק גברים ממאדים...

המעבר חד.

הלואי ויתברר שגם הוא מצטער, הלואי והזמן ירכך את הלב, והלואי והמלחמה הזו תבוא על סופה והבעלים יחזרו שלמים בגוף ואיכשהו גם בנפש וכמו שאמרו ואיחלו יצמח משהו טוב.

חיבוק עצום!

לא הכל זו המלחמה.

המלחמה גרמה לנו להגיע לקצה

אם עד עכשיו סלחתי והמשכתי הלאה, פתאום -

משהו נשבר.

משהו בי אמר, עד כאן.

סודית

אולי עבר עליו משהו במלחמה?

כשאנחנו מגיעים לקצה משהו נשבר

ומתוך השבר צומח קו עדין של כוחות חיים מתוקנים

דווקא מתוך נקודת השבירה מתחיל להיווצר תיקון

כשאת מגיעה לשלב שאת מפסיקה לספוג ומשהו בך אומר די עד כאן, יש משהו בך שמתעורר מתוך רגש לקיום (בשפת ימימה ע"ה).

זו נקודה בריאה שמציבה גבול

תרשי לעצמך להרגיש שגם לך יש גבולות

שלקשר יש גבולות

שאת ראויה לכבוד, להערכה, לאהבה

למילים טובות

תחמלי על עצמך

תעטפי את עצמך בעין טובה

ומתוכה תצמח עין טובה כלפי חוץ

ואהבה גם לסובבים

אהבה שאינה סופגת ושותקת

אהבה שיש בה גם גבול בריא וטוב

מתוך כבוד וערך עצמי

וזה בסדר, מותר להציב גבול

ומתוך זה אתם תצמחו לקומה אחרת

טובה יותר

וכתבתי כאן את השיר הזה:

פגעתי

כעסת בצדק.

אז אמרתי "סליחה, זה לא היה במקום".

וככה שרטטתי את המקום

שהוא גדה בוצית של נחל

עליה אתה עומד

האם אתה שם לב

שאני סירה

שמתרחקת ומתרחקת ומתרחקת ממך

@קמה המדהימה עודדה אותי שטבען של סירות לחזור...

לא להאמין, לקח זמן, אבל חזרתי.

בסוף המשכנו הלאה

התקרבנו.

זה אכן שבר גדול

והרגשה של ריחוק בתוך זוגיות זה כאב גדול וצער ובדידות שלא דומה לשום בדידות אחרת

אבל הקב"ה מחזיר לנו נשמה חדשה בכל יום.

רק שלא אני זו שפגעתי...

בכל אופן אהבתי מאד את הסירה שמתרחקת, ואני אלך לישון עם התמונה היפה שבשיר.

כשפוגעים בי *שוב* ו*מאד* ו*במזיד*, אני מתרחקת.

ומי שמכיר אותי יודע, שגם אם אני חוזרת, זה אף פעם לא קרוב כמו שהיה פעם.

הוא התנצל, כי הוא יודע, שהפעם הזאת היא הפעם  הזאת.

אבל אני כבר הפלגתי.

הם מצחצחים שיניים טוב?

הרבה פעם זה פשוט נטיה גנטית ואין הרבה מה לעשות.

אגב לא חייב ממתקים כדי לגרום לחורים כל דבר שיכות להתפס בין השיניים פתיבר קורנפלקס... אולי תנסו לנקות עם חוט

הרבה יותר מאשר מה אוכלים

כמובן חשוב לשמור על אכילה בריאה וצחצוח שיניים

וזה בהחלט מפחית בהרבה את הסיכון

אבל זה כן חשוב לדעת שככל הנראה הרבה מזה לא באשמתך.

א. לצחצח שיניים ערב + בוקר. לא רק ערב. יש נטייה כזאת לחשוב שלישון עם פה מלוכלך עושה חורים, זה נכון

אבל גם להישאר כל היום עם הדברים שהפה שלנו מפריש בלילה, זה גם גרוע מאוד.

ב. יש כזה דבר נטיה/גנטיקה לחורים בשיניים. זה אומר שצריך עוד יותר להקפיד על נקיון הפה לפעמים זה מפחית

ג. לבקש מהרופא שיניים שישים ציפוי פלואוריד, לא יודעת בדיוק איך זה נקרא לחומר. יכול להפחית.

ד. יש דברים שהם לא סוכריות אבל נדבקים מאוד בשיניים. במבה למשל, נשאר שעות דבוק בשיניים!! עוגיות גם

ה. זה שאת לוקחת את הילדים לביקורת כל חצי שנה זה מצויין, זה אומר שאת לא אמא מזניחה בכלל. אז תרימי לעצמך, את אמא טובה. אני מכירה הרבה אמהות שלא לוקחות את הילדים לרופא שיניים רק כשכואב להם בשן..

 רוב הגורם פה זהגנטיקה. אני גם ככה כל הזמן צרות עם השיניים. בעלי לעומת זאת פעם בעשור.

האם אני אוכלת טופי וסוכריות כל היום? ממש לא.

התזונה שלנו זהה אני גרה איתו

ומצחצחים שנינו שיניים..

זה פשוט גנטי

השאלה היא אם אתם אוכלים הרבה סוכרים וממתקים?

2. לצחצח שיניים בבוקר אחרי שאוכלים משהו קטן של בוקר.

גם אני בתסכול הזה...

בן ה6 שלי עבר טיפול שיניים בהרדמה שנה שעברה, כי היו לו 12 חורים, מתוכם 2 שורש.

מאז (גם לפני, אבל מאז יותר) אנחנו מקפידים מאוד לצחצח שיניים והפחתנו סוכריות. לאחרונה התלונן על כאב, לקחנו אותנו לרופא שיניים ושוב 4 חורים, 1 כמעט שורש. פשוט מתסכל.

הרופאה אמרה לו לתת לו יותר מיץ וממתקים. נו באמת, זה לא ריאלי. בבית אני נותנת רק בשבת ורק ממתק אחד, אבל בחוץ אין לי שליטה על זה. כל יומיים יש משהו, יום הולדת, יום מיוחד, פעילות לילדים, עכשיו יהיה חנוכה, גם בבית כנסת תמיד יש עוגות או מישהו שמחלק סוכריות לילדים, בבית ספר כמה שביקשתי שיחליפו ממתקים בפרסים זה לא עוזר והמורה מחלקת מדי פעם.

מצד שני, אחים שלו באותו מצב ולא סובלים מחורים כמוהו. אז אני תוהה אם זה באמת מה שהוא אוכל או פשוט גנטיקה גרועה. או שזה הצחצוח של הבוקר שאנחנו צריכים להוסיף?

מתלבטת מאוד לגבי הגבלה של ממתקים במסיבות ופעילויות... לא רוצה שיאכל, אבל מרגישה שזה מוגזם לאסור עליו ממתקים. ואם לבחור משהו מתוק אחד, אני לא רואה הבדל גדול בין עוגיה אחת או שתיים, אז לא רוצה סתם להגביל אותו על כל צעד ושעל.

היא אמרה שהרוב זה לא עניין גנטי.

יש מרכיב גנטי אבל 90% אין קשר.

צחצוח בוקר וערב.

קורנפלקס זה מכה שלא כתובה. תנסי לגרד קורנפלקס מהרצפה ותעדכני.

אנחנו גם מתמודדים.

לתינוק שלנו בן שנה יש 2 סתימות בשיניים קדמיות בגלל הנקות לילה.

בן ה4 עבר טיפול מטורף בשניידר לפני שנה ומאז תודה לאל אין כלום.

מקפידים איתו על צחצוח ערב ערב גם בכוח אם צריך.

אה והכי חשוב, כמו שילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד ככה גם לעניין שיניים.

עד גיל 8 אנחנו אמורים לצחצח להם.

הילדים שלי לא ממש מקפידים על צחצוח שיניים לצערי, ובכל זאת ב"ה רק לשתיים מהן היו חורים (לאחת רק פעם אחת), ולדעתי יש סיבה שבגללה הגנטיקה של השנייה נדפקה (כמו שאצלי היא נדפקה מההיריונות).

אז תמשיכי לעשות את המאמצים שלכם, אבל אל תאשימי את עצמך ♥️

אבל האמת היא שאת באמת צריכה למחוא לעצמך כפיים כמה דקות ברצף😅😅 את משקיענית עללללל!!!!!!!

אבל לפחות פעם אחת חח

לפעמים קמה מוקדם בבוקר לשירותים, אבל כמעט ולא קמה באמצע הלילה.

רק שבוע 19 אז זה בהחלט משנה...

בכל אופן אני משתדלת לשתות הרבה בשעות הבוקר, ומפחיתה את השתיה ככל שהיום מתקדם.

לאחרונה קמה מלא ולא נרדמת בקלות אחכ

אולי זה קשור לשבוע? נכנסתי ל 28 

אצלי ככל שההריון מתקדם השינה נהיית קשה יותר מכל הבחינות...

עושה במיטה? אני גם מתאפקת לפעמים עד גבול מסויים אבל אז כל זמן שאני  מתאפקת לא מצליחה לישון טוב , ואצלי אם יש התאפקות ישר מתחיל צירים אז חייבת לקום

אבל...תודה לה' על הכל לא מתלוננת על זה 🙂

כאחת שלא טובה בלשתות..פשוט אין לי צרות כאלה בכלל

לא מחמיא לי כי זה לא תקין מצידי אני יודעת..אבל זה לא קל לי..

ב''ה על כמעט כל תופעת הריון אחרת אם תרצי מזדהה אני פה איתך

אבל באמת מבאס ל3ום בלילה לשאותים..

אני לא מתאפקת. פשוט לא מתעוררת מזה. אני כן הולכת באמצע הלילה, אבל רק אם אני כבר מתעוררת לגדולה.

אני עכשיו שבוע 24, אולי בהמשך זה יותר יפריע לי, נראה. 

קמה לפחות פעמיים שלוש

סיוטט ברוך ה'

כל שעתיים קמתי לשירותים, והקטן שבבית לא מתחשב קם בשעות שבין לבין 😆

תודה גם על זה שיש למה לקום בלילה מסיבות טובות!

וגם לסוף

איזה חודש את? 

כל פעם שקמה לילדים אני גם נכנסת לשירותים

אני בשבוע 29 ולדעתי אין קשר לכמות השתייה שאני שותה

זה פשוט השבוע המתקדם עם הבטן הגדולה שלוחצת שם על הכל וכל תזוזה מעירה את השלפוחית

הרבה פעמים אני אתעורר ממשהו אחר(נגיד הלילה התחיל גשם ממש חזק והרעש העיר אותי, או למשל אם הבן שלי בא או התעוררתי מהשעון מעורר של בעלי-הוא יוצא משהו כמו שעתיים לפני שאני צריכה לקום אז זה לגמרי נחשב אמצע הלילה) ואז לא אצליח להירדם כי פיפי...

אני שבוע 30

זה גנרי לאומפרדקס

יכול להיות שיהיה יוב לפותחת כי זה לא בדיוק בדיוק אותו דבר, אבל כדאי לדעת

לא התעמקתי. ב"ה היום לא לוקחת כלום..

רק בריאות!

זה כמו טאמס תכלס

סבלתי מצרבות בהריון האחרון בצורה מזעזעת

הייתי קמה בלילה כי הייתי נחנקת מקיא שעולה ... סליחה

והיה לי תמיד רני בתיק וליד המיטה ובכל מקום בבית

אבל זה לא מונע את הצרבות רק מקל כשזה מגיע

לי עזר גם חלב קר

ד"ר קרייסברג מלא

כשהגעתי לבד אז לפעמים עבר בסדר ולפעמים היה מעצבן...

בהצלחה ממש יקרה!!!!

את בטוחה שאכל היטב ארוחת ערב? אצלי היא קמה מלא כשלא אכלה מספיק טוב..

אני שמה טייץ טרמי.

לגבי מתי לספר מתי שמתאים לך. אני סיפרתי בגיל כזה בשלב שסיפרתי לכולם.

כדי שלא תצפה שזה יקרה ממש עכשיו אפשר להגיד שיש תינוק בבטן ויקח הרבה זמן עד שיצא את יכולה לספר שזה יקרה אחרי פורים (ולספר שקודם יהיה חנוכה וטו בשבט ורק אחרי זה יהיה פורים ואז)

אז הייתי מספרת לה חודשיים שלושה לפני, אחרי שיעבור חנוכה ותהיה שגרה, יותר מזה נראה לי יותר מדי זמן מראש בשביל ילד קטן.

לגבי בגדים לניו בורן, זה פחות או יותר כמו עכשיו הרוב כבר חם אבל פה ושם יש ימים קרים. אז שיהיה לך אוברולים דקים להלביש שתי שכבות ארוכות ודקות או שכבה וחצי, ושני בגדים עבים יותר לימים קרים שיגיעו לפעמים.

מתי לספר לה? לדעתי אחרי חנוכה להתחיל לטפטף לה, ולנקוב בתאריך - עכשיו נגמר חנוכה, ואחר כך יהיה ט"ו בשבט, ואז יגיע פורים וייוולד לנו תינוק קטן, בדיוק כמו התינוק של איקס, החבר שלך מהגן.

ניו-בורן בפורים עדיין לובש בגדי חורף בעיקרון. לקראת פסח מחליפים לאט לבגדי קיץ (ארוכים).

בשעה טובה!

יש גרביון כותנה ויש גרביון תרמי

גרביון תרמי לכאורה מספיק כמו שאת כותבת ביום ממש קר תשימי גם מכנסיים.

אם היא עם מגפיים זה גם מחמם (רואה על עצמי אפילו מגפון יותר מחמם מנעל)

לגבי הלידה צריכה ללדת בערך איתך.. הבן שלי בן 4 ואני לא מספרת ומשתדלת לא לדבר לידו (כי יבין). זה המוןןןן זמן. אם ישאל בהמשך אספר לו אבל אם לא להחזיקר כזה מידע יותר משבועיים נשמע לי ארוך.. מצד שני יש לי עוד תינוקת אם אין לך עוד ילד חוץ ממנה יש מצב שזה זעזוע יותר גדול.. עדין בעיני אין כלים להכיל בכזה פרק זמן.

ולגבי הבגדים תוהה קצת כמוך..

בהצלחה!

בהנחה שההריון כבר לא סוד ואין בעיה שהוא יעביר את המידע הלאה.

בעיני יש כמה שלבים, יש לדעת שיש לאמא תינוק בבטן ויש להתכונן ללידה ולשינוי שיהיה בחיים אחרי.

אני יכולה להגיד שמישהי סיפרה לבן שלי (בן שנתיים וחצי) שיש לי תינוק בבטן, לפני שאני רציתי לספר לו, וזה היה מאוד מבאס. אבל אני תיכננתי לספר לו חודשיים מראש. הוא יודע את זה יותר מחודשיים, אחלה לו עם המידע, לא מעניין אותו יותר מדי.

לפני שבוע התחלתי להכין אותו ללידה עצמה. את לא יכולה להרשות לעצמך לחכות עם זה לרגע האחרון כי את לא יודעת מתי תלדי. אני מרגישה שההכנה ממש טובה לו, הוא מתכונן לסיטואציה שהוא לא מכיר, לאט לאט מתרגל לרעיון הזה (אם תרצי בפרטי אני יכולה יותר לפרט על ההכנה שעשיתי לו, זה קצת אאוטינג).

להכין אותו לחיים שאחרי התחלתי רק ממש בקטנה (הוצאנו את העריסה והיא עומדת מקופלת בחדר שלנו, סיפרנו לו שזאת תהיה המיטה של התינוק. סיפרנו שתינוק לא יודע ללכת וצריך להרים אותו, שהוא לא יודע לדבר אז הוא בוכה, כאלה דברים).

והבן שלי הרבה יותר קטן. ילד גדול יותר יכול להחזיק מידע כזה יותר זמן.

אבל חוזרת לנקודת ההתחלה, בעיני סיפור על ההריון הוא קודם כל סיפור על ההווה, לא רק על העתיד.

אלא לציפיה

את עושה חלוקה מאד יפה בין תינוק בבטן של אמא

ללידת האח

מצד שני הילד שלי מבחינתו תינוק בבטן של אמא זה 'מתי הוא יצא' כי יודע מה המשמעות של זה אולי זה ההבדל..

וכמו שאמרתי אם אין תינוק אז באמת ללמוד על תינוקות (בוכים, לא אוכלים אוכל.. וכו') בוודאי אפשר וצריך כי לוקח זמן

אבל זה לא מחייב ידיעה שיש לאמא תינוק בבטן... סתם חשוב לדבר על זה בלךי לומר שלנו יהיה תינוק בשלב איקס..

שהבן שלי יודע רק מה שאני בוחרת לספר לו, והבן שלך מגיע מראש עם ידע עולם נרחב יותר.

אבל עדיין, אפשר לספר לו שיש לאמא בבטן תינוק פצפון והוא צריך לגדול הרבה זמן בתוך הבטן, לתת לו להרגיש תנועות אם זורם לך... בחודש שביעי זה נראה לי ממש לגיטימי. במיוחד אם את רוצה שהמידע יגיע ממך ולא מאנשים זרים.

(אותי ממש ממש ביטס שמישהי סיפרה לו לפני, אבל ברגע שהוא ידע כבר לא היה עניין להכחיש. הוא פשוט אמר לי יום אחד "מה יש לאמא בבטן?" שאלתי אותו מה והוא אמר לי "תינוק". זה לא מידע שילד בן שנתיים הגיע אליו לבד...)

לק"י

אני גם אוהבת לשתף אותם, וגם מבחינתי הם קודמים לרוב שאר העולם במידע הזה.

לרוב זה לא העסיק אותם יותר מידי.

כך שזה לא הפריע שהם ידעו את זה כמה חודשים 

נשמע לי קצת מוגזם. הוא הרי רואה שמתרחשים שינויים וכמה אפשר לא לדבר על זה לידו?

בעיניי חודש חודשיים לפני וודאי לספר... 

ניו בורן היתי מארגנת רק חורף. וקצת 0-3 גם חורף וגם ארוך דק. בשנים האחרונות גם החורף מתחיל מאוחר יותר ונגמר לגמרי מאוחר יותר ואז כבר אין בגדים חמים בחנויות.

לגיל שלוש אני אהבתי טייצים פוטר יותר מגרביון. יותר נח. היה בעבר הגולף, נקסט, גם בפןרס ןצ'ילדרנס פלייס אבל ביותר יקר. לגבי לספר לה אני סיפרתי בגיל דומה אחרי סקירה מאוחרת. אבל היה גם אח גדול יותר אז אולי את יכולה עוד קצת לחכות. אני הלכתי לפי אם כבר אנשים רואים ומדברים אני רוצה שישמעו ממני. וגם אחרי הסקירה שהרגשתי קצת יותר ביטחון. 

שנה שעברה ממש נתקעתי עם חולצות ארוכות לבן שלי ולא היה מה לקנות כי הגיע כבר קיץ

כנל בקיץ הנוכחי

עכשיו למדתי לקח ואקנה כמות גדולה ואתן לו ב2 פעימות כי זה מתבלה

(רק בשבת).

מכנסיים הכי נח ומחמם.

אני גם לא רואה בזה ערך חינוכי כי גם ככה הן מתות על שמלות אז ברור לי שבכיתה א׳ ישמחו מאד לעבור לשמלה/ חצאית.

יש בפוקס ובנקסט 

ההתלבטות מתי לספר לה, היא כי באמת קשה לה עם הבנה של הזמן, למשל, עוד מעט יש לה יומולדת 3, והיא כבר הרבה זמן מחכה לזה ומדברת על זה, אז אני תוהה כמה יהיה לה קשה להכיל את הזמן שיעבור עד הלידה. יש לי כבר בטן, למרות שאני רק בשבוע 22, אז לא מםריע לי שהיא תספר למישהו אחר.

ולגבי הבגדים - תודה, באמת עשיתן לי קצת סדר בראש

אמרתי כמה חודשים מראש, אבל אמרתי עוד הרבה זמן ונתתי נקודת ציון- אחרי חג איקס.

כשהתקרב החג, אמרנו אחרי החג ואז תיהיה שבת ואז עוד שבת ואז יהיה לנו תינוק. והיא ידעה לדקלם את זה מאוד יפה ולחכות בסבלנות. 

אני לא יודעת אם אני אלד מחר או בעוד שלושה שבועות 🤷

אני רק מספרת לו מה יקרה שהתינוק ירצה לצאת ומסבירה שאנחנו לא יודעים מתי התינוק ירצה לצאת.

לספר....אני סיפרתי בחודש רביעי לדעתי

נכון שתפיסת הזמן שלהם שונה

אבל הם ממש צריכים את הזמן הזה בדיוק כמונו להתכונן לשינוי

הבת שלי קטנה בשנה משלך וכל הזמן שואלת מתי התינוקי יוצא אני מסבירה לה ולדעתי זה מעולה לתת להם שהות לעכל 

לגבי לספר לילדה - בחודש תשיעי, או כשהיא תתעניין בבטן.

לגבי ביגוד לקטן- איזור פורים עדיין קר. עד שבועות עדיין קר במיוחד לפיצי. את צריכה שתי שכבות חמות. וחלק גם ארוך לא חם פוטר שיהיה לך משחק לימים אביביים יותר.

לא ראיתי משהו שאת אמורה להרגיש ייסורי מצפון עליו.

אמא לא מרגישה טוב וילד די גדול שלא הלך לבית הספר סתם ככה - לגמרי סביר בעיני שישקיע שעה (?) מזמנו בעזרה.

בעיני זה חינוך טוב!

רפואה שלמה ומהירה לכולכם

אנח גם כל הזמן במחשבות אם אני לא מקשה מדי על הילדים..

אבל מה לעשות יש מצבים שמצריכים מהילדים לגדול.

כדאי לדבר איתו ברמה בוגרת ולשקף לו את הצורך ואת העזרה שזה סייע לך, שירגיש סיפוק ומשמעות.

את יכולה גם לשתף מעט כמה זה עזר לאמא שבעלה מגוייס.

תספרי לו שאתם לא יכולים לעזור כשהקטנים קמים בלילה, אתם לא יכולים לעזור במקלחות, ארוחות, ללטף ברך שקיבלה מכה וכו'.

אבל את העזרה הזאת של להחזיר את הילדה אתם יכולים לסייע וזה מסוג המחוות הקטנות שהגשת העזרה בהם משנה את כל התמונה ונותנת כח למשפחה לתמוך באבי המשפחה בלחימה למען עמ"י.

אפשר לספר לו שבעבר ילדים קטנים סייעו באופן פעיל לצבא. העבירו קשר וציוד ושימשו לפעולות הסחה. היום תודה לאל לא צריך להסתכן אבל כן יש קשיים אחרים בדמות להסתבך בדרך, מזג אוויר לא קל, ושאר אתגרים אבל כמו שאברהם אבינו לא נשבר בדרך וממלא את השליחות שלנו אז גם אנחנו אוזרים כח ומסייעים (לאמא, לאחות, לשכנה..)

אם אספר מה אני מבקשת מהבן שלי בגיל הזה לעשות..

אז נכון זה לא אותו דבר, כי הבן שלי הוא הבכור ואבא שלו מגוייס, אז המציאות מצריכה ממנו התגייסות מעבר לגיל שלו,

אבל גם אצלכם עלה צורך אמיתי וזאת ההזדמנות שלו לגדול.

לגבי מחר, צפוי גשם בגדול, אז כדאי להיערך אחרת, אבל ביום רגיל אפשר לבקש ולהסביר שההתחלות קשות אבל עכשיו הוא יודע איפה הגן אז יהיה יותר קל.

במצב כזה אני מיוזמתי מביאה להם כמה שקלים שיקנו בדרך ארטיק או פיצוי אחר אני אומרת שזה בשביל שלקטן תהיה מוטיבציה והוא ילך יפה אבל האמת היא שזה לא פחות בשביל שהגדול שאוסף יסכים להתמודד.

הבת שלי בגיל הזה מוציאה את הקטנה מהגן קבוע בכמה שבועות האחרונים

מאיזו בחינה את מרגישה מצפון?

על זה שהילד עשה משימה שלא מצאה חן בעיניו?

וכי את עושה למען המשפחה רק משימות אהובות וקלות??

טוב מאוד שהוא למד לקחת חלק, אולי אולי יעריך את אמא שעושה את המשימה הרצינית הזו כמעט כל יום, אבל בעיקר הוא למד שלפעמים עושים מה שצריך ולא מה שמתחשק. זה לימוד נהדר לחיים.

שילד יעשה פרצוף על משימה שאמא תיתן לו

וזה בסדר שאמא תחליט שהוא צריך לעשות אותה בכל אופן.

אני לא אומרת שאני בעד שילד בן 12 יהיה אחראי בכל יום להוציא את אחותו מהגן, אבל לא נשמע שזה המצב

סך הכל נראה לי בריא לילד לעשות לפעמים גם משימות שלא הכי נוחות לו, גם בלי פיצוי אחר כך

אז תרגישי ממש בנוח

(וגם בעלי לא בדיוק מגויס עכשיו... חוזר כל יום ואפילו בבוקר יכול לפעמים לעזור. אבל הצהריים באמת מאתגרים בלעדיו, כי לפני כן הייתה לו מערכת יותר גמישה אז היה יכול לעזור יותר...)

אם מחר יש גשם אז אני לא יודעת אם אשלח אותה לגן... עדיין יש לי טראומה מהפעם הקודמת שירד גשם חזק

כי לא סביר שהוא רואה את זה כמוך.

אפשר לצ'פר וזה יעשה הרגשה טובה למרות שהעיקר סה כיבוד הורים וחסד שהוא עושה

כדאי להדגיש גם את זה

נגיד כשביקשתי מהבן הגדול שלי לקחת אותה פחות דאגתי, כי אני יודעת שיש לו יותר כוח מאשר לי. (מהבת הגדולה כן חששתי כשביקשתי ממנה, כי הגוף שלה גם די מפורק לצערי. אבל היא כמובן לא הראתה אפילו ברמז שאולי קשה לה...)

חשבתי שגם לבן השני, ששלחתי היום, יש מסםיק כוח כמו לבן הגדול, אבל כנראה שלא... (לא יודעת אם זה כוח פיזי או נפשי)

טוב, לא משנה, עכשיו הוא ב"ה כבר התאושש. מקווה שהוא ילך בימים הבאים ללימודים, ולא יהיה לי את ה'פיתוי' להיעזר בו... (ושאצליח לעמוד בזה בעצמי... לפחות בעיקרון אחרי חנוכה חוזרים לגן הרגיל, אם לא יהיו שינויים והפתעות...)

אולי בגלל חוסר האונים שלא ידע איפה הגן

טבילת האש הראשונה תמיד פחות נעימה

בשבילי לאסוף מהגנים זה מתיש אבל לילדים שלי זה קלי קלות, אין להם בעיה עם עליות קשות או מרחקים כמוני, הם עדיין בכושר

אז אולי מה שמרגיש לך קשה לבן שלך זה לא בדיוק אותו קושי, אולי פשוט לא התחשק לו..

ואין סיבה שלא יוכל ללכת הליכה של רבע שעה לכל כיוון, ביום נעים ולא חם במיוחד.

אל תשווי לעצמך ולחוסר כוחות שלך.

גם אם הוא התלונן וכו'....

ובכלל בימי שישי אחרי בי"ס חצי מבית הספר הלך ביחד לגן לחכות שם ליד השער עד שיסיימו וכולנו לקחנו את אחים שלנו.. 

כי בתי הספר והגנים סיימו באותן שעות.

אבל בימינו - הגנים מסיימים מאוחר יותר מהשנים הראשונות של בית הספר היסודי, והרבה יותר מוקדם מהילדים הגדולים יותר... כך שבאמת בדרך כלל זה לא מתאפשר.

בימי שישי זה באמת היה התפקיד הקבוע של התאומים, לאסוף אותה מהגן, אבל מאז שהגן רחוק זה כבר פחות שייך...

לתת לו תחושה שהקושי שלו היה עבורך עזרה גדולה

אחרי שהוא כבר התאושש מהחוויה.

זה מאוד טוב לנהל שיחות גם באיחור של זמן

זה בעיקר נכון כשאנחנו כועסים על ילד אבל נראה לי שגם במצב שהוא יצא קצת מבואס מהעניין, שיחה בזמן אחר על העניין יכולה מאוד לחזק ולתת כח.

אפשר גם לשתף במקרה דומה שעשינו מעשה דומה וזה היה לנו קשה אבל הסיפוק מהמעשה הטוב שעשינו אח"כ היה כל כך משמעותי.  שלפעמים עושים משימות בלי חשק וצריך להמציא את החשק.. לא תמיד זה קל וזה בסדר שלא תמיד מצליחים. אפשר לעשות מזה שיחה ממש טובה ומפרגנת.

אבל בוודאי שאחרי שהוא סיים את המשימה בהצלחה,גם אם מותש- בוודאי שיצא מזה רק טוב

למדתם עוד משהו על היכולות שלו, הוא התחזק והתקדם בהתמודדות עם אתגרים

אם הרגשת שמגיע לו פיצוי אז סבבה אבל אין מה להצטער על העבר רק לשמוח

גם על עצמי אני מרגישה את זה אחרי חוויות מפוקפקות שכאלה

שעזר לך כל כך שהוציא את הילד מהגן, אפילו שזה דרש מאמץ ואץ מבינה שלא הכיר את הדרך ובכל אופן עשה והצליח והביא הנוסף עוד ילד....

את היית חלשה ולא יכולת.. ואפשר לצרף סוכריה קטנה או חטיף משהו שיעשה טוב בלב.

הנקתי על זה הנקה מלאה בלי בעיה

לא קיבלתי מחזור בכלל איתו אבל כן פעם ב כתמים שלא אסרו

היה לי אותו כמעט 3 שנים.

התקנתי אחרי לידה, הנקתי מלא, לא מפריע להנקה. 

מבחינת עלות- תלוי ברופא, התקנתי אצל רופא פרטי שיש לו הסדר עם מכבי ועם מכבי שלי לא עלה הרבה.

ההתקנה לא כאבה בכלל, קצת חוסר נעימות בגלל הספקולום אבל לא מעבר. אבל באמת הלכתי לרופא עם יד טובה מאד.

היו הרבה כתמים בהתחלה שלא אסרו (התקנתי אחרי הטבילה), תוך כמה חודשים הכתמים נעלמו כליל.

פעמים קודומות שהנקתי קיבלתי אחרי פחות משנה, הפעם הפסקתי להניק קצת אחרי גיל שנה ואז היה מחזור חלש מאד.

מאז פעם בכמה חודשים מחזור חלש, בקושי דימום.

חודשיים אחרי שהוצאתי כבר הייתי אצל הרופא לבדיקת דופק.

בתכלס מרוצה מאד מאד ומתכננת לשים שוב אחרי הלידה הקרובה.

התלבטתי כ"כ הרבה לפני באיזו מניעה להשתמש, ועד שהחלטתי ללכת על התקן- באיזה התקן לבחור... וואי זה היה מתיש.

אז אשמח לעזור לך עם מידע שרלוונטי לך, אם יש לך עוד שאלות- בשמחה.

היה פשוט סיוט. 3 חודשים של דימומים בלתי פוסקים, מצבי רוח מזעזעים.

אחרי 3 חודשים התייאשתי ופשוט הפסקתי, היה שיפור מידי.

המירנה משחרר את ההורמונים נקודתית ברחם, אז ההשפעות ההורמונליות הרבה יותר נסבלות.

היתה לי בחילה פעם ב... אולי טיפה נפיחות בבטן, אחרי הלידות הקודמות ההנקה די שיטחה לי את הבטן ועם המירנה לא, לא יודעת אם קשור.

מצבי רוח היה ממש בסדר, לא נרשמו אירועים חריגים.

אז בכללי הייתי ממש מרוצה, הרבה יותר טוב מהגלולות, בפער. לא מעיזה להתקרב לזה שוב.

זהו אובדן לכל דבר ועניין

אני עברתי גרידה בשבןע 8, עם הרדמה

ואם אין סיבןכים בדכ אען צורך למנוע אחכ הריון.

אבל הכי טוב שתייעצי עם הרןפא

כי לפעמים רוצים לבדוק גם את העובר, מה היב לו שגרם לזה

ועד שיש תוצאות אולי יגידו לך למנוע

שה' ימלא חסרןנכם במהרה!

גרידה בשבוע 14 כמוך, עובר התאים ל11..

לגבי הגירדה את קובעת תור ובאותו יום תקדישי אותו בשביל זה.

מגיעה עם ליווי (בעל/אמא או מי שנח לך)

הפרוצדורה עצמה לוקחת בערך 20 דק' בלי המסביב.

אחרי זה מתאוששים שעה שעתיים ואת משוחררת מהבית חולים.

בגדול לרוב אפשר פיזית לחזור לפעילות מלאה, אבל את זכאית לקחת ימי מחלה.

לי היה דימום חלש כמה ימים אחר כך, אבל הדימום משתנה בין אישה לאישה.

הלכתית אחרי גרידה שלא יודעים מין עובר תוכלי לטבול אחרי שבועיים.

הווסת אמורה להגיע 4-6 שבועות מהגרידה.

אישית חיכיתי לווסת והיא לא הגיעה, ואז הבטא הכפילה את עצמה אז כנראה מתחיל אצלי הריון בעז"ה שיהיה תקין.

בהצלחה מתוקה!

עברתי עוד 2 הפלות לפני בלי קשר(לא רצופות עם האחרונה)

לי ב''ה הגרידה היתה ממש בסדר.

הדבר היחיד שהיה לי קשה שמגיעים ואז מחכים ומחכים ומחכים.

והייתי בצום אז היה לי קשה.

אם הייתי יודעת מראש שהגרידה לא תתבצע בדיוק בשעה שקבעו לי היה יותר טוב אני חושבת.

חוץ מיזה ב''ה יומיים מנוחה ואח''כ כבר הרגשתי טוב.

כמה חודשים אח''כ נכנסתי להריון ב''ה

וחיבוק על התחושות הלא נעימות.

זה אכן לא קל בכלל

דבר ראשון ממליצה ללכת לרופאה נוספת

אם באמת אין דופק זה תהליך יחסית פשוט הרדמה מלאה עושים גרידה ואחכ את מתעוררת יש דימום של כמה ימים כמו מחזור וזהו ההתאוששות יחסית קלה פיזית נפשית זה יכול להיות יותר קשה..זה אכן תחושת אובדן

אם בבע"ה הכל תקין ואין שאריות אפשר להכנס להריון כבר אחרי מחזור 1

שגם לי היה הפלה מאוד טראומתית והיה לי באמת ממש עצוב מזה וקשה

אחרי מחזור ניסינו שוב ונקלטנו ב"ה והילד שנולד לנו הוא ממש משהו מיוחד ממש מרגישה שכל הצער היה שווה כדי לקבל נשמה גבוהה כמוהו פשוט בכל מקום שהוא הולך הוא מוצא חן ויש לו קסם מיוחד באמת ילד לא רגיל

העובר התאים לשבוע 8.

זה מתבצע בהרדמה מלאה, בחדר ניתוח סטרילי.

אחרי שמרדימים אותך בעצם מרוקנים את כל התוכן מהרחם (איך שזה נשמע...).

אח"כ את מועברת להתאוששות, שם את מתעוררת אחרי הכל.

יכול להיות אחרי זה התכווצות של הרחם ודימום.

אצלי היה כאבי בטן ודימום לא רציני. קיבלתי משככי כאבים.

כמה שעות אחרי את בבית אם הכל כשורה.

כמה ימים של התאוששות והגוף מתאושש, כדאי לקחת כמה ימי מחלה. לפעמים לוקח זמן עד שהמחזור מתאזן.

ולגבי להיכנס להריון אחרי- הגרידה היתה בחול המועד פסח. ובחול המועד פסח בדיוק שנה אחרי ילדתי

וחיבוק גדול יקרה!

אמנם הגוף החלים מהר, אבל לקח לי כמה שבועות ארוכים עד שהתאוששתי נפשית, זה היה הריון ראשון וזה ממש הפיל אותי.

קחי את הזמן לעצמך לנוח, להתפנק בדברים שאת אוהבת, ולדאוג גם לגוף וגם לנפש שלך.

בשבוע 11 וקצת

עובר תואם לשבוע 6+3

בחרתי בגרידה למרות שיכולתי ציטוטק. זה מהיר, ופחות גרפי

נכנסים להרדמה מלאה בצום ויוצאים אחרי חצי שעה להתאוששות

לפני זה קיבלתי ציטוטק וגינלי להרחבת צוואר הרחם

לאחר מכן אנטיביוטיקה

הייתי קצת מטושטשת מההרדמה, אבל ההתאוששות הייתה קלה

דימום קל כמה ימים אחרי

לגבי לחכות - אני הלכתי על מה שהיה הכי קרוב, הרחקתי מחוץ לעיר. 

השם ימלא חסרונכם 

כ"כ קשה האובדן... ומרגישה שההריונות הבאים יהיו מלאים בחרדות ופחדים... וזה גם משו שמפריע לי.. מרגישה שאיבדתי את התמימות

ואם ינחם אותך - הריון ראשון שלי היה הפלה

אחריו הגיעו 2 הריונות ספונטנים תקינים

המציאות הרווחת היא שיש יותר הריונות תקינים מכאלה שלא

של הריונית.

קסםםם...

לא יודעת איך הייתי חיה בלי. תומכת בכל חלקי הגוף ומאפשרת שינה נוחה ועמוקה.

אני לוקחת אותה איתי לשבתות שנוסעים. בעיניי שווה גם להשקיע בפרימיום. חפשי קופונים ברשת. בטח יש עכשיו איזה משהו במבצעי סוף השנה.

אז הם היו נראות לי ענקיות משום מה..וגם תופסות מלא מקום במיטה

אני לא יודעת באיזה שלב את ואם יש לך נסיון מהריונות קודמים אבל בשלבים מתקדמים של ההריון רוב הנשים נתמכות בכריות גם מתחת לבטן הגדלה ובין הרגליים. אני נעזרת גם בזרוע הכרית שמאחוריי לתמיכה בגב. את כל התמיכה הזאת אין בכריות הקטנות.

אז אם כבר החלטת לקנות לדעתי שווה ללכת על כרית שנותנת מקסימום תמיכה לשינה איכותית וטובה. זה מצרך יקר בחודשים האלו..

בלי כרית היריון (אלא עם שלל כריות אחרות, שמשמשות אותי גם לא בהיריונות).

אבל מניחה שכרית כזו בהחלט הייתה משדרגת את החוויה...

עם סימפיזיוליזיס - בתחילה הכרית היתה הקלה גדולה, אח"כ היא היתה הצלה!!

אני הייתי הולכת על מס 2

אבל הסתדרתי גם בלי

אבל את הרגילה, לא הפרימיום

עלתה 400 ש"ח

האמת שהבנתי שההבדל בין הרגילה לפרימיום הוא שבפירמיום הבד נושם - ולדעתי שווה את ההפרש! במיוחד אם את מתכננת שישמש לעוד הריונות בע"זה

כשהגיעה הביתה - בדקתי אותה לכמה דקות ואמרתי לבעלי - לא מבינה מה ההתלהבות.

בוקר למחרת קמתי עם כוכבים בעיניים - ואוו, לראשונה ישנתי לילה נורמלי!

התמכרתי לכרית קשות

וכשהסימפיזיולויזיס החמיר היא היתה פשוט הצלה

וכמובן אחרי הלידה גם השתמשתי בה

ממליצה בחום!

החיסרון היחיד זה שהציפוי שלה היה מזיעעע

וגם ככה חם בסוף הריון

אז אם יש ציפוי נושם - שווה!

בטח אם לילד ההוא זה לא יפריע.

זה לגבי הנקה ישירה.

לפחות זה מה שידוע לי, אולי יש דעות אחרות. 

לינוק ישירות זה אסור כמו שכתבת

אבל לשתות חלב אם מותר גם למבוגר..

שפיצר ממש עזרה ב''ה.

ניסיתי את הטיפול של שפיצר ולא כ'כ התרשמתי שעזר/הקל

וילד השני קניתי את הלימזור והקל משמעותית

אין לזה תרופה ותלוי באיזה חומרה זה מתפתח.

אצל הגדולה היה ממש חמור ולקח המון זמן עד שעבר וסבלה מאוד אצל הקטן יש כשהבנתי שזה מתחיל קניתי את הלימזור והוא הצליח לאכול כרגיל למרות הפצעים בפה.

בשנים האחרונות

עובד כמו קסם

שווה להחזיק בקבוקון של זה בבית (יש לזה ץוקף לשנה, עולה 80 שח). זה משפיע מיידית

מתי היית בביקורת פעם אחרונה?

היה תקין ב"ה...

מתלבטת אם צריכה לעשות משהו חוץ מלהמשיך לחכות במתח.

זה רק מוסיף למתח מסביב וגורם לי לתסכול ועצבים על כולם מסביב.

(לא שאני טיפוס רגוע בד"כ, אבל מרגישה את סערת הרגשות בעצימות גבוהה)

משהו מתוק,

רבע שעה אחרי

אני מרגישה ככה תנועות ממש חזקות

אבל אצלי זה שליה אחורית

שווה לך לנסות

הרגשתי את אותן תחושות גם שלא הייתי בהריון.

זה מרגיש כמו תנועות של עובר יחסית בשלב מתקדם.

בשלב הזה אני זוכרת שזה מרגיש כמו פרפרים, ולא כמו "בעיטות".

ולכן אני לא יכולה להגיד באופן בטוח מובהק שהרגשתי, אני יותר נוטה להגיד שלא הרגשתי.

מהריונות קודמים...

זוכרת שזה מרגיש כמו פרפרים עדינים כאלה.

ולכן אני ממש לא בטוחה בעצמי..

אולי אחכה עוד יומיים שלושה ואולי אלך לבדוק שהכל בסדר בע"ה.

כי הא.ס הבא בע"ה רק עוד חודש...

ולא היה לי את השלב של הפרפורים בכלל

לא הבנתי מה זה עד ההריון הנוכחי.. זה בכלל לא היה קיים.

ישר בעיטות

ואגב התחילו באיזור שבוע 23-25 משהו כזה.

גם, שיליה קדמית.

והכל היה תקין ומהמם ונולד ילד מתוק ובריא ובזמן....

וגם אותי זה הלחיץ

בשלב מסוים התנועות כבר היו ברורות אבל לא זוכרת איזה שלב זה היה

אני עם שליה קדמית הרגשתי רפרופים סביב שבוע 20

נראה לי רק סביב שבוע 24 הרגשתי באמת תנועות

בשבוע 23!!!

וגם בקודמים היה חלק עם קדמית ולא היה עד כדי כך

לא יודעת להסביר

בכללי לא הרגשתי המון תנועות כל ההריון

עכשיו עם אחורית ועם בן- וואוו שמיים וארץ מרגישה משבוע 13 בערך וממש חזק 

והרגשתי ממש מאוחר.... 23-24. וגם זה חלש חלש חלש למשך כמה שבועות....

אין הבחנה מבחינה רפואית בין פליטה בקשת לפליטה נשפכת. אם זה מפריע לה לעליה במשקל או שהיא לא רגועה - אפשר לתת טיפול תרופתי.

לא ידוע לי שקיימת דרך נוספת למנוע פליטות 🥴

לא צריך לטפל גם אם זה בקשת.

המדד הוא אם התינוק סובל או אם יש ירידה במשקל/ עליה לא מספיקה.

גם תלוי בתדירות.

מה היא אוכלת וכמה? מקפידים על גרעפס?

התינוקת שלי פולטת ומקיאה מלאא

כמעט בכל ארוחה יכול להגיע ל 3 פעמים טחרי גרעפס משובח

יש לה יציאות טובות והיא עולה במשקל..

מה זה יכול ליהיות?

ולפעמים זה ניראה שהיא פלטה ככ הרבה שלא נשאר לה אוכל והיא תיהיה אולי שוב רעבה, זה הגיוני? 

לאחד הילדים שלי היו כמה פליטות כאלה, בקשת והרבה.

אבל סה''כ הוא היה די רגוע ועלה יפה במשקל, אז התעלמתי.

בגיל חמש שנים הוא עבר ביופסיה לגילוי צליאק, ואז הרופאה ראתה שכנראה יש לו ריפלוקס... ואולי צריך לעשות עם זה משהו.

זהו, אין לי תובנות🤷

זה ממש מעצבן

אני התלבטתי אם לבדוק אופציה של שר"פ, מה יהיו העלויות וכו'

אבל לבוא ללדת בירושלים לא אופציה מבחינתי, אז ויתרתי מראש. ממש מעצבן

ויש שלא

לרוב מדובר על שבוע 10 כחוצץ

כבר עשו בטני, הטכנאית אמרה, ננסה, מקסימום נעבור לוגינלי.

את תמיד יכולה לבקש שינסו בטני.

נראה אם אצליח להעתיק מזה...

איך מצאת?

חשבתי שאצטרך לקנות כמה חבילות של מרשמלו- אני רואה שמספיק חבילךה אחת.

תודה על השרשורים האלה!

פינה של שפיות...

ובהצלחה! מחכה כבר לתמונה

אפשר לבקש הפניה לקלינאית. שולחים למכון, והם יצרו קשר לקבוע תור לאיבחון.

מומלץ לעשות בדיקת שמיעה לפניי.

תלוי במה מדובר.

מבקשים קודם הפניה מרופא משפחה / ילדים.

אם זה משהו פשוט כמו היגוי או דחיקת לשון- אפשר ליצור קשר עם קלינאית בהסדר עם הקופה, יש רשימה באפליקציה, וזה אמור להיות יותר מהיר מהמכון להתפתחות הילד.

אם זה יותר מורכב הרופא יפנה להתפתחות הילד.

וכמובן בדיקת שמיעה, אבל בגלל התורים הארוכים אפשר לקבוע תור וכבר להתחיל תהליך.

אין לי ממש עידודים

אבל בדכ באיזשהו שלב (מתי? לא ברור ממש) זה אמור להפסיק

אצלי זכור לי שלקח לפחות שבועיים

שונאת גלולות ושונאת הורמונים.. גררר

דימום שמתחיל שבוע אחרי שמתחילים גלולות ונמשך בין שבוע לעשרה ימים זה די בנאלי להרבה נשים לפי מה שאני יודעת. אני הייתי מחכה עד שבועיים ואם לא נפסק שואל את מכון פועה מה לעשות. לפעמים צריך לקחת שתיים ביום שזה יפסק.

אבל אל תתייאשי כל כך מהר. זה בכלל לא מראה על מה יהיה בעתיד. נכון זה מבאס ממש! שהדימום הגיע יומיים אחרי טבילה. (אולי שיקול הדעת מתי להתחיל לקחת היה טיפה מותעה). אבל ממש יכול להיות שאחרי שיגמר הדימום הסתגלות הראשוני יהיה לך שקט למלא זמן....

חיבוק!

כי הדימום הסתגלות הוא של שבוע בערך ואולי טיפה יותר

שימי לב אם משפיע עלייך נפשית

מניעה זה נושא קשה

חיבוק

בשבת פתאום התמעט ממש ונראה שאני לקראת סיום.

האם יחזיק שקט ואטבול וכו'? לא יודעת.. אבל כרגע נראה שלקראת סיום הדמום הנוכחי.

שיהיה לכולנו בשורות טובות ושבוע נפלא