כל יום ביומו מחדש מעשה בראשית.
יש ימים, שלמרות כל המאמצים,
במישור המדיני וגם בחיים האישיים,
מרגיש שאין שום התקדמות.
זה מכניס לחרדה ובא להרים ידיים.
ואז אני מחליטה לחיות כל יום ביומו.
גם תזוזה הכי קטנה, העתקה ממקום למקום (כך רבנית ימימה מזרחי קוראת לזה), זה הרבה.
עוד בוקר שקמתי מהמיטה מוקדם. התלבשתי.
עוד יום שדיברתי עם ה', בפשטות, במילים שלי, שיחדש אותי ואת הכוחות שלי.
עוד ערב שהתגברתי על עצמי לא לכעוס, הדלקתי שירים והילדים רקדו וגם אני הצלחתי טיפה להזיז את הגוף ולצאת מהקיפאון.
עוד יום במקום לשקוע בחדלון עשיתי את מיטב יכולתי.
וכשאת תשאלי אותי: "מה יהיה מחר?"
אענה לך במשפט האהוב עליי: "כשנגיע לגשר, נחצה אותו".
תני לשהות בהיום, כי הגשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד (לא להפחיד עצמך) כלל. לפחות היום.
ומחכה להמשך
וכן, אני אהבתי מאד