קרה לכן סמוך ללידה?
שכבתי על הצד ניסיתי לישון
והוא פשוט לא הפסיק לזוז הרגשתי שמנסה להתמקם איכשהו
לא ישנתי בכלל
רק מה
בידיבה או שכיבה על הגב נרגע
כל העסק מלווה בצירים קלים ולחץ וכדומה
(אמורה ללדת כל יום)
אבל כשנרדמתי בסוף על הגב נרדמתי ועכשיו רק צירים קלים מדי פעם
בלילה דאגתי אם הוא בסדר או לא ולא ידעתי מה לעשות
באמת הלילה זה היה עוד יותר
ויחד עם הצירים
באמת התלבטתי
אבל כשישבתי או שכבתי על הגב הוא נרגע
אז זה היה מבלבל
וכשקמתי הכל כרגיל..מלבד צירים מדי פעם
הוא זז אבל בנחת
אז לא נראה לי שיש לי צה להבדק עכשיו
אבל דואגת מה יהיה הלילה
או שיתפתח ללידה ללא ספקות🙃
תרגישי טוב ושתהיה שבת רגועה
אמרה שגם בריבוי תנועות יש להיבדק. גם לי אתמול היא זזה קצת מוגזם ואחרי כמה זמן נרגע אז לא הלכתי להיבדק
אם כרגע זה נרגע אז את יכולה להיות רגועה אני חושבת.
ככה בכל אופן אני עושה
בשורות טובות ובידיים מלאות!
אני כבר כמה ימים עם צירים כואבים ממממש שמתחילים אפילו צפוף..
ולא מתקדם ללידה פעילה
או שמפסיקים לגמרי
או שנשארים אבל בהילוך נמוך כזה
יחד עם חולשה מטורפת
ונמאס לי זה מתיש מממממש
ועל חוסר שינה מתמשך
ואיך ישאר כח ללידה עצמה
בלידות עצמן בדר''כ הן נגמרות מהר יחסית כשהן באמת מתחילות
אבל עד ש....יוצאת לי הנשמה
בהצלחה ובידיים מלאות!!
ואין לי כסף מיותר
אני מרגישה שזה חייב להיות קרוב
הגוף שלי מרגיש את זה.מרגישה שיש לי פתיחה
הפקק הרירי כבר התחיל לצאת
הכל כואב לי
אני מרגישה שזה מתקדם
אבל לאטטט
ואני מותשת
אשכרה פינטזתי כבר על קיסרי מרוב תשישות
היה לי ככה בערך באחת הלידות, וסטריפינג עזר (למרות שכאב מאוד...)
מתפללת בשבילך שתגיעי בקרוב ובגוף ערני ללידה!
וצירים לא אפקטיביים..נגמרו ברגע שסיימתי לשאוב
והםצע ממש הפחיד אותי
אני כל הזמן עם צירים כואבים ומרגישה גם שיש פתיחה ומחיקה ויצא הפקק רירי חלקו
אני מרגישה שאני לא צריכה עכשיו זרוזים מלאכותיים
הגוף שלי כבר מונח בתוך התהליך
רק שמשום מה זה הדרך שלו כנראה
קרה לי גם בחלק מהלידות הקודמות
אבל באמת לא ככה שהצירים לא רק מתחילים ונפסקים אלא מתמשכים לא סדיר במשך כמה ימים
מקווה רק שזה לא בגלל שהוא גדול ולא מצליח להתברג כמו שצריך
אני מנסה תנוחות שעוזרות
ובעיקר מנסה להרפות ולקבל
וזה לא קל
עיסוי פטמות זה עדין יותר.
לא יודעת מה עוד להציע לך...
רק להתפלל בשבילך ❤️
בין השאר גם כדי לכפר על מה שהאישה אומרת בלידה?
זה תקף גם למחשבות שיש לה בשבועות הראשונים??
אני בתחילת הריון, לא ראשון. אבל בחיים לא הייתי כזו מפורקת. שוכבת במיטה בלי יכולת לעשות כלום. סובלת מאוד והבית סובל איתי. ועולים לי הירהורי כפירה. האם זה שווה את זה? יש לי כבר ילדים. באמת שווה הסבל הזה בשביל עוד ילד.
תוך כדי שאני חושבת את זה יש לי מצפון שזה מה שאני חושבת.
בעיקר כי אני אחרי הפלה, וכבר חוויתי בחילות ועייפות עזה ובסוף לא יצא מזה כלום חוץ מלב שבור.
וגם מאד הגיוניות.
שלא תרגישי לרגע שזה מחשבות אסורות.
ההריון הזה מרצון?
אולי לחשוב על התוצאה המיוחלת שאת מחכה לה. אפילו לספור כל יום ביומו ולהיות עסוקה בלעבור אותו בשלום ולשרוד.
אל תשכחי שאחרי שליש ראשון אמור להיות יותר טוב.
וכן, הריון רצוי ומיוחל מאוד!
אבל אחרי הפלה בשבוע מתקדם, אז אני מאוד פסימית.
(זוכרת שההריון שנפל גם הרגשתי לא טוב, וחשבתי לעצמי "איזה מסכנות מי שגם לא מרגישה טוב וגם בסוף זה לשווא..." וזה בדיוק מה שקרה לי.
אז עכשיו אני גם סובלת וגם קשה לי לחשוב על התוצאה המיוחלת, סוג של הכחשה כדי שלא יכאב יותר ממה שכואב.
הן קיימות, ומעצבנות מאוד.
אבל בעיקר עייפות פסיכית, מין תחושה שלא מצליחה להחזיק את הגוף בכלל.
בנוסף לכאב הראש ובחילות..
אז בונג'סטה עוד יותר מעייף ומתשיש..
את מכירה את זה מהריונות קודמים? מה עזר לך אז?
לא זוכרת מצב כזה שאני כ"כ כ"כ מפורקת.
מיום חמישי בצהריים לא מתפקדת בכלל...
בד"כ בהריונות סובלת מעייפות, אבל בעיקר לקראת סוף היום.. עכשיו זה כל הזמן.
קבעתי לי מחר תור טלפוני לרופא.. יש לי השבוע בדיקות דם שגרתיות של תחילת הריון. אבקש ממנו להוסיף עוד דברים בגלל המצב כרגע.
אחרי לידה אישה מביאה קורבן חטאת, שהוא קורבן על חטאים בשוגג, למיטב ידיעתי.
כי גם אם איש אמרה בכל הכוונה שהיא לא מוכנה לעבור שוב את הסבל הזה - זה לא נחשב לה כמזיד, כי היא לא במצב חשיבה הגיוני.
וגם תחילת היריון, ובעצם כל ההיריון, הוא מצב שיכול להביא למחשבות לא הגיוניות - או הגיוניות אבל שנובעות מהרגש ולא משיקול דעת.
אז אל לנו לשפוט את עצמנו על מחשבות כאלו.
באמת הגיוני שיהיו לך מחשבות חרטה, כי באמת-באמת קשה לך עכשיו. זה לא אומר שזה מה שאת חושבת באמת.
אחרי הלידה שתהיה בע"ה ואחרי זמן התאוששות מספק - תוכלי לבחון בהיגיון וביישוב הדעת את מחשבותייך, ואז אולי באמת תגיעי למסקנה שלא נכון לך ללדת עוד ילדים.
אבל עכשיו - תרפי. תהיי עסוקה בהרגע, במצב הנתון, בלי לחשוב מה היה אילו. נסי לחשוב מה יכול להקל עלייך. רמז: נקיפות מצפון ורגשות אשמה זה לא מהדברים שיקלו עלייך... וכשיש רגעים קטנים טובים - להשתדל להודות עליהם ולהעצים אותם ככול האפשר ❤️
וזה הריון שרצינו והתפללנו מאוווד
אבל היום עם בעל מגוייס שבהריונות מחזיק את הבית, לצערי המחשבה הזאת עלתה.
ואז אני אומרת לעצמי, די כ"כ רצית הריון, תתבגרי.
ובעלי אומר שבכל הריון אני אומרת שזה ילד אחרון מהסיבה הזאת, אבל ב"ה שאני שוכחת אחרי..
בקיצור מבינה אותך כ"כ כ"כ כ"כ. ואסור לשפוט אף פעם..
חיבוק גם לך
ובע"ה שיעבור בקרוב ממש
לי לא היו הרהורי כפירה..
אבל היו לי מחשבות נוראיות..
שה' יקח אותי או את העובר ..
מרוב סבל...(זה גם נשמע נורא)
זר לא הבין זאת ..
אני גם חוויתי הפלות לפני
אחחח זה כל כך נורא התקופה הזאת..
נוראית..
מי שלא סובלת כמונו לא תבין לעולם.
גם לי היה מצפון תמיד על איך שאני מדברת ובעלי אמר לי 2 דברים שאחכ המצפון נעלם.
אין שופטים אדם בשעת צערו
לפום צער אגרא.
הכל בסדר. גם רבקה אמנו זעקה לה' כאשר סבלה בהיריון עם עשיו ויעקב...
אנחנו בני אדם. ושיש סבל בלתי נסבל לא בודקים (נראה לי) בשמים מה אנחנו אומרים מרחמים עלינו ...וזה גם ממתיק את הדינים.
אני איתך מזדהה מתפללת שזה יגמר צ'יקצ'אק
בהצלחה יקרה וגיבורה
יעודד אותך אם לי היו מחשבות כאלה לא רק בהריון, אלא גם אחרי הלידה בשלב מסוים?
ואז זה מרגיש בכלל נורא, כי התינוק כאן בשביל להישאר, והוא יקר ואהוב, אבל לפעמים העייפות וחוסר התפקוד כל כך קשים שעולות מחשבות כאלה האם זה בכלל שווה, בשביל מה היה צריך את זה, מה היה חסר לי עד עכשיו, ובעיקר איך ממשיכים עוד יום במצב הזה.
וזה עובר. בסוף הכל עובר, איך שהוא ה' נותן כח לעבור יום יעוד יום, שבוע ועוד שבוע, עד שיש הקלה, ונשארים עם המתנה הכי שווה שיש.
מחיר נניח עד 300 גג
אשמח להמלצות...
תודה
אני ממש אוהבת צמידים.
אוהבת כאלה שנשארים קבוע על הידיים, בלי להוריד בשטיפת ידיים מקלחות וכו' .. לאחרונה(כבר די מזמן) נהיה רצף שכל הצמידים שהיו לי נקרעו/נאבדו/נהרסו.. משו מוגזם🙈
קיצור צריכה חידוש מלאי🤭
מחפשת המלצות לצמידים יפים, די עדינים, נוחים, והכי חשוב איכותיים ועמידים במים. או מכסף אמיתי או מציפוי זהב איכותי שלא משחיר או מתקלף... זהב אמיתי פחות כי יש מגבלת תקציב...
הלואי שיהיו לכן רעיונות🩷 תודה!
שבוע טוב!
ראיתי שכך רשום (בכותרת הנ"ל) על מה שקניתי שלא כבדרך כלל.
והשאלה שלי מה זה אומר "נגזרת פעילה" והאם זה טוב למי שרוצה להכנס להריון...?
מישהי יודעת במקרה?
המוחלט,ולכן שזה לא קצת חומצה וקצת טעם אלא זה נטו חומצה פולית שמתעכלת/ נספגת כולה בגוף ולכן היא יותר מומלצת מהסוגים האחרים
ככה הסבירה לי רוקחת.
לפני כשבוע קניתי כדורים בבוקר, והיה יום קר אז חשבתי שלא נורא שיישארו באוטו עד שאגמור את העבודה בצהריים. בצהריים כשהגעתי לאוטו גיליתי שלמרות שבחוץ קר באוטו היה די חם אפילו באופן שלא נעים לשבת בו.
נראה לכן שיש בעיה עם הכדורים? עדיף לקנות חדש? (הם עולים 90 ומשהו שקל :/)
בהריונות הקודמים בשבוע כזה הרגשתי זוועה. מלא בחילות והקאות ובלגן ופתאום חוץ מטיפה בחילות פה ושם וכמובן ריצות לשירותים ועייפות גדולה אין כלום. מרגיש לי רגיל..
יש לציין שעברתי תהליך של איזון מבחינת אכילה וגם ירדתי דיי הרבה במשקל (לא מספיק אבל בהחלט יפה) וחשבתי שאולי זה שאין לי את התסמינים שהיו לי אז קשור לזה..
אני לא מתלוננת והלוואי שהכל ימשיך טוב ככה אבל עדיין יש לי חששות וממש בלחץ שאולי יש בעיה או משהו..
אשמח לשמוע האם היה לכן שינוי בהריונות השונים בתופעות לוואי של תחילת ההריון?
תודה מראש
עברתי 4 הריונות ממש זהים מבחינת התסמינים
והנה עכשיו בחמישי הכל ממש ממש אחרת
התסמינים הם לא מדד לכלום, זאת המסקנה
שבהיריון ראשון היה לה זוועת עולם.ומהריון שני שכחה שהיא בהיריון..(כי אני אישית סבלתי בכל ההיריונות, לא פסחו עלי שום בחילות)
בעיקרון הבחילות החזקות מתחילות בשבוע 6-7 אז או שבאמת הפעם הצלחת להתחמק מהן..
או שעוד לא הגיע השלב בזה..
אז בינתיים תהני לך;)
התחילו אצלי בהריון השני בשבוע 7-8 בערך. חשבתי שההריון הזה הולך להיות שונה מהקודם בלי כל הבחילות והבלגנים, אבל ברוך השם זה הגיע .
קראתי שיש כאלו שלא כל הריון זה קורה להם, יש ויש .
גם משקל נמוך מידי זה לא טוב..
לפני ההריון הראשון שקלתי יותר מלפני השני (בשניהם מעט יחסית) והשני היה יותר גרוע..
בכל אופן זה לא ככ משנה..
להריון השני נכנסתי 7 קילו פחות מההריון הראשון והתמינים היו יותר קשים
או מישהי שזה היה ככה אצלה
מה שאני כן מכירה שמצב של עודף משקל רציני אכן עלול להשפיע לרעה על תסמיני ההריון
אבל ממש לא להיפך ככלל..
יכול להיות שהכל בסדר והכל מצוין (בעז"ה) וואו שהפעם תרגישי טוב יותר (הלואי!) או שההרגשה הרעה והתופעות עוד לא הגיעו, בכל זאת את בשבוע ממש מוקדם.. הרבה פעמים תופעות מופיעות בשבוע 6-7 ...
וגם יש סיכוי כזה (שתמיד קיים) שלא הכל בסדר אבל מנהסתם זה לא קשור לתופעות..
בכל אופן חיבוק והלואי שימשיך קל ותקין!🩷
בפרט אם עשית איזשהו שינוי רגשי או פיזי משמעותי.
ואם את דואגת אז גם לבדוק ולהיות רגועה זה לגיטימי לחלוטין..
בשעה טובה!!
כלומר הבדל סופר משמעותי בין רמת הבחילות של ההריון הקודם להריון הנוכחי
איזה הבדל!!!
איזה קטע אפפעם לא שמעתי על הבדל כזה גדול!
איך??
בקודם היה היפראמזיס?
עשית משהו לפני הנוכחי כדי לגרום לזה?
הריון ראשון היפרמאזיס, בחילות והקאות ברמות קשות.
לקחתי דיקלקטין, עזר קצת להקאות אבל לא לבחילות.
ירדתי בחצי הריון 8 קילו (ואח"כ עליתי אותם אבל סיימתי הריון מאוד קרוב למה שהתחלתי).
בהמשך ההריון גם דיכאון וחרדות (בטוחה שזה קשור להיפרמאזיס)
הריון נוכחי, קצת בחילות, קצת הקאות בשליש ראשון שנעלמו לגמרי בהמשך.
ובאופן כללי מרגישה מעולה פלוס.
לגבי סיבה לשינוי, אני לא יודעת.
קצת משערת שזה שאני במקום עבודה הרבה הרבה יותר טוב, יותר מרוצה ויותר מסופקת.
אבל לא בטוחה שזה יכול להסביר שינוי כ"כ משמעותי.
מבחינת משקל לא היה הרבה הבדל בין ההריונות.
מבחינת כושר בשני ההריונות הגעתי להריונות בכושר טוב יחסית.
ואת שני ההריונות מאוד מאוד רציתי ותיכננתי.
לא נשמע לי קשור השינוי.
היפראמזיס זה פיזיולוגי לגמרי. לא הפרעה נפשית..
איזה כיף לך שלא חזר
זה יחסית נדיר.. בדר"כ חוזר
ואני עשיתי המון בין לבין כדי שלא יחזור.
לא עזר בכלל.. החמיר אפילו בהריון השני
אני גם הייתי בטוחה שיהיה לי שוב בהריון שני והתכוננתי לזה רגשית.
ב"ה שלא קרה.
לא יודעת האם מצב נפשי יכול לגרום להפירמאזיס או אפילו רק להשפיע.
אבל בטוח לי שהיפרמאזיס משפיע על המצב הנפשי.
שמעתי לא מעט שבעקבות הריונות קשים הגיעו לדיכאונות וכדו'.
תהני מההרגשה טובה כל עוד את יכולה. דוקא לי זו היתה התקופה הכי טובה של ההריון. כשבכלל לא הרגשתי אותו ובלי מחזור.
והבחילות עוד יכולות להופיע בהמשך...
הן מתחילות ואני פשוט מושבתת....
היו לי כל כך הרבה תיכנונים להיום
ואני לא מסוגלת לעשות כלום
סיוט הבחילות, והעייפות והחולשה.
והקושי הגדול הוא שזה לא היום ודי, אני יודעת שעוד מצפה לי תקופה כזאת....
אין לי כח כבר.
מעצבן להרגיש שלא עושים כלום, אבל פשוט תפסיקי לתכנן...
תני לעצמך את הפריוילגיה להרגיש לא טוב, ולעשות רק כשמתאים לך ומסתדר.
תנוחי, מגיע לך...
קיבלתי מהרופאה מרשם לחומצה פולית במינון מוגבר בגלל שאני בת 38.
קרה לעוד מישהי שקיבלה בגלל גיל?
זה מעיד על חוסר בחומצה פולית?
לתינוק שלי יש את זה (לילדים הקודמים לא היה), ובבדיקת דם כמה חודשים אחרי הלידה היה לי מחסור בחומצה פולית (אפילו שלקחתי רוב ההריון, אולי בסוף פחות הקפדתי). מלחיץ לחשוב שזה היה יכול להיות יותר גרוע
חומצה פולית חשובה להתפתחות עמוד השדרה בעובר. ומחסור גורם למומים מאוד קשים.
גם לאחד הילדים שלי יש גומה קטנה אבל לא יודעת עד כמה זה קשור...
ועדיין אמרה לי לקחת חומצה פולית.
ברגיל אין מינון אחר להריון מאשר לא בהריון
אין קשר לגיל
פעם חשבו שלא מזיק לקחת מעבר לכמות שהגוף יכול לספוג, היום יש עדויות שזה יכול לגרום לנזק.
המינון הרגיל הוא המינון המירבי שהגוף יכול לספוג ביום, ואין שום צורך לקחת מעבר
וההמוגלובין שלי 13.7
לא בהריון
מניקה תינוק מתוק בן 11 חודשים גם בלילה.
משתדלת ללכת לישון יחסית מוקדם..
תגלו לי איך לא להיות עייפה?
ואת קמה בלילה
ומטפלת בתינוק קטן
זה עצמו מעייף מאוד
אבל ממליצה גם לקחת בי12 ומגנזיום
הרגשתי שזה מאוד נתן לי כוחות
ועכשיו ב"ה בהריון הזה בשום שלב עדיין לא הרגשתי עייפות קיצונית או חולשה.
אם יש מיותר בגוף זה נפלט אז ממליצה פשוט לקחת ולראות אם משפר את המצב.
ממליצה מאוד!!!!
מכירה את הסוג המועיל?
בי12 מסוג מתילקובאלמין , טבליות למציצה מתחת הלשון
בהצלחה גדולה
איזה קשוח..
בדקתי לפני שנה והיה 26 כשהכי נמוך זה 10 והכי גבוה זה 120
זה נחשב נמוך?
כי אצלי הוא גבוה, מעל 13, ואני עדיין אנמית כי פריטין וברזל שלי נמוכים מאוד.
וכן, לוקחים תוסף ברזל
(ובנינו, גם בתקופות שכן ישנים רצוף להיות אמא זה מעייף)
מברכת אותך שיגמל הקטן המתוק מההנקה הלילית, ויחזרו אלייך הכוחות... 🙃
בטבליות למציצה מתחת ללשון או בנוזל מתחת ללשון.
בנוסף שמתי לב שבימים שאני שותה הרבה הרבה מים אני הרבה יותר ערנית ונמרצת.
כמובן שגם תזונה מאוד משפיעה.
עצם זה שאת מניקה וגם בלילה זה "תירוץ" מספק לעייפות, אבל אפשר בהחלט לשפר את המצב, ואם את הולכת לישון מוקדם ומרגישה עייפות קיצונית אז כדאי לבדוק מה חסר.
יכולה להירדם בכל מצב נתון אם אאפשר.
אז לא הייתי מתרצת את זה במצב עכשיו..
ברור שזה גם מוסיף. אבל זה לא הטריגר הראשוני..
משתדלת מאוד.
לאחרונה מתקשה מאוד לאכול בריא..
ראיתי אצל קובי סופר המלצות רבות עליו
מצאתי משהו משתלם ביד2
הוא אכן מומלץ? או לא?
איזה כיף לשמוע
תודה
לי יש אותו
קניתי כי רציתי משהו קצת אחר
וקניתי בורוד לבת שחיכינו לה כל כך..
תכלס הוא יפה עיצוב שלו נח נכנס ברגליים של הסלקל מתקפל בקלות וכו. שכיבה ממש מלאה ויציב. לא מובן מאליו ומחיר הגיוני בסהכ גם בחדש...
אל תקני ורוד! רק כהה
שלי נראה גיפה ולא יוכל לעבור לילדונת שבבטן וזה לא מתפרק לכביסה ולא הצלחתי לנקות ידנית בלי מכונה, עם מלא חומרים.
בקיצור הוא היה מהמם. בחנות.
וכן בכל עגלה צבע בהיר זה מועד לפורענות..
אבל העיקר שהסוג עצמו הוא טוב ..כי לא הכרתי בכלל אז חשבתי אולי זה טיולון מעפן אז תודה שהמלצתן ..זה כיף
ואגב ממליצה ממש להשתמש תמיד בריפודית ככה עגלה ממש נשמרת יותר טוב
יש לי את האפור כחול
הוא מאוד נח להיגוי וקל. יציב. קיפול נח. נכנס לי טוב גם באוטו קטן. חיסרון יחיד שאי אפשר לפרק ולכבס.
קניתי בנוסף סל קטן שתליתי על ידית ההיגוי וכשהיו קטנים יותר תליתי תיק. ממליצה!
בהפסק טהרה שוטפת ומנסה שוב ושוב עד שיוצא טהור
בבדיקה של היום הראשון אסור לשטוף והרבה פעמים זה יוצא לא טהור וזה מבאס
יש איזה דרך לגרום לכך שזה לא יקרה?
מאחת שהרבה פעמים מפספסת ביוץ ומנסה להרות בשנתיים האחרונות..
כמובן אחרי שהתקררו
שהשטיפה והניסיון להפסק שוב ושוב זה מה שגורם אח"כ לכתם על העד.
תנסי לשטוף עם דוש לשטיפה וגינלית כשעה לפני ההפסק, לשטוף היטב היטב רק עם מים,
אח"כ לתת למקום לייצר הפרשות טבעיות
ואז אחרי שעה לעשות הפסק פעם אחת.
אם מצליח בקלות, מעולה.
אם לא מצליח בקלות, כנראה שהדימום לא נגמר וזה כבר סיפור אחר.
יש דרכים לקצר דימום ויש תרופות לדחיית ביוץ.
וזה משפשף את האיזור
לפעמים זה פשוט לא הזמן וההפסק יוצא נקי רק בגלל השטיפה
באיזה יום את עושה הפסק?
כי הבדיקה של היום בבוקר פסלה..
בס״ד
פותחת יקרה, חיבוק גדול ובשורות טובות בקרוב!!
להתחיל בערך מהיום השלישי, אולי אצלך הרביעי,
במשך כשלושה ימים.
אפשר להכין לימונדה מבערך 4 לימונים סחוטים ולשתות לאורך הימים האלו.
מסתייגת שלא לכל הנשים זה יעיל, ויש מי שאפילו קלקל יותר, אבל מהניסיון האישי שלי זה בהחלט שווה בדיקה.
יש הבדל גדול בין השתיים. הבדיקה לא צריכה לצאת נקיה אלא טהורה. כלומר ללא כתמים אדומים. כתמים בצבע אחר לרוב לא אוסרים אם יש ספקות אפשר לשאול רב. אם יש חשש לפצע לשאול רב איך להתנהל. יש גם רבנים שמעולים בלהבדיל מה פצע ומה לא. וגם לגבי שטיפה יש דרכים לעשות את זה תתייעצי אם רב...
אם את צריכה המלצות תכתבי באיזה אזור את גרה...
לי יש גוף חלש אז אני עושה את הבדיקה ממש איך שפתחתי תעיניים בבוקר כי אצלי מספיק שארים ילד ויש לי כתם
אולי תנסי לעשות ממש ישר שאת קמה לפני שאת מאמצת את הגוף
ביום שנראה לך שתצליחי לעשות הפסק לאכול המון קינמון כבר מהבוקר ובמשך היום כל שעתיים.
להמשיך גם אחרי ההפסק ולפני השינה עד אחרי הבדיקה של היום הראשון.
אצלי זה ממש ממש עזר לסיים עם הטפטופים הקטנים של הסוף שקילקלו לי את הבדיקות...
וכמובן אם זה לא אדום ממש לשאול רב לגבי הצבע..
שאצלי הקינמון האריך ועשה כתמים...
חשוב שאם את מפספסת ביוץ תהיי בקשר עם רב שילווה את הסיפור שלך באופן הדוק. יש לזה הרבה משמעות הלכתית. כנל שיהיה רב בעל סמכות תורנית ולא צעיר שקיבל סמיכה עכשיו.
שאלה שנייה-
הלכת לרופאת פריון?
בדקת למה את מפספסת ביוץ? זה עניין לא תקין לא רפואית ולא הלכתית ויש לו פתרונות בשני המישורים. שוב, תלכי לרוםאת פריון טובה וקבועה.
יש בדיקות שצריך לשלול. זו לא שאלה רק לפורום. בטח אם זה שנתיים ברצף, אז צריך טיפול עומק.
בהצלחה.
אני רוצה לתת משהו קטן לכבוד טו בשבט לגננות.
ראיתי עיצוב ממש חמוד בפינטרסט של קרש חיתוך מעץ עם מגבות מטבח ומצאתי משהו כזה בפוקס הום ב50 שח לגננת.
אז משהו בתקציב הזה לגננת נוספת מהממת רווקה שנראה לי קרש חיתוך פחות בקטע שלה
החתונה.
לא יודעת אם מתאים לכל אחת אבל רק אומרת שיש כאלה שאולי זאת אופציה לתת להן
אפילו חלק מהדברים החלפתי לדברים שיותר אהבתי והיו נראים לי שימושיים והשתמשתי בהם רק אחרי החתונה
מיועדות לנשואות, של כלי בית וכו'.
הם פה עד היום במטבח
רק כי אני רווקה זה היה לי יותר צורם.
לי לא הפריע לקבל כאלה מתנות והם משמשות אותנו היום ובהחלט שוות ואיכותיות.
זה גם חסך לי כסף לפני החתונה כי כבר היה לי סט מחבתות, וסט שלם לשבת, וסכו"ם וסירים טובים.
באמת היה לי הרבה דברים רק מהמתנות חח
אם כן, לדעתי אותו דבר זו האפשרות הטובה ביותר וזה לא פוגע.
לקבל משהו ושנה מהאחרים אולי עלול לפגוע.
קרש חיתוך ומגבות מטבח זה קלאסי ונחמד לכולם, ואם תצרפי פתק החלפה, היא תוכל להחליף במשהו אחר אם תעדיף.
כמו תמיד האמת
אבל לא חשבתי בכלל בכיוון ונראה שכולן מסכימות פה אחד שעדיף להביא לה כמו כולן. מקבלת
תודה לכן!!
זו הבת הגדולה שלי. (רווקה, כן? )
אז אולי גם היא טיפוס כזה?
תכל'ס זה באמת אופי... אני, למשל, לא אהנה ממתנות כאלה, ואולי מתנות מסוימות בסגנון הזה יצבטו לי, כי אני הרי לא משהו בתור עקרת בית במטבח...
אז את מכירה את הגננת, אני מקווה, ותדעי לאבחן אם היא מהסוג שאוהב דברים כאלה או לא...
אני לא מכירה אותה בפן הזה של מטבח וכו.
אבל אצרף מכתב יפה ומקווה שהיא תרגיש שהכוונה היא טובה ורק לשם הערכה.
תודה שכתבת על זה!!
ויפה לך ש50 ש"ח זה סמלי בעינייך🤭
ועונה גם ל@פרח לשימוח🌷
מתחילת שנה שמנו סכום קטן כל חודש ועכשיו זה כמעט ולא מורגש ב"ה.
פשוט בדר"כ אני לא מוצאת משהו שאני מרגישה בנח איתו בפחות, אבל אם יש לכן רעיונות אשמח🙃
באמת אם כולן מקבלות אותו דבר עדיף שגם היא.
אבל רעיון להמשך- כוס תרמית שווה לנסיעות, מתאים לרווקות ולנשואות🙃
היא בטוח חותכת לעצמה סלט
וזאת מתנה נחמדה
ומשהו שונה לרווקה בגלל שהיא רווקה- שגם לה זה יהיה ברור שזה בגלל זה.
להפך את מדגישה לה את החוסר והכמיהה לבית משלה וכאילו היא מקבלת משהו "פחות" מאחרים. זו נקודה רגישה להרבה רווקות.
לא רואה בעיה לתת לה גם קרש חיתוך ואם כבר אז לשנות את המתנה לכולם
אבל הגננת הרווקה היא בגן של הבת שלי עם גננת אחת נוספת וזהו.
(אני קונה לעוד גננות בגן של הבן)
זה לא ש5 גננות מקבלות משהו אחד והיא משהו אחר.
זה רק בין 2 גננות ולכן לא חושבת שזה עד כדי כך מדגיש את החסר.
אבל בכל מקרה נשמע שזאת מתנה מתאימה גם לרווקה אז אלך על זה.
הבת הגדולה המתוקה שלי ציחצחה לי את הבית.
הוא יצא מבריק
עשה לי ממש טובב
ונתן כח
עכשיו אני תוהה
מה כדאי לי לעשות.
להוריד ימים?
לעבוד קשה והבית רק מיקור חוץ.
או לנוח .....כי בהריון בכל זאת.
וזה מאוד מושך אותי להיות בבית בשקט.
אבל אז חלד יצא נמוך משמעותית.
אני פיזית עייפה
מתנשפת הרבה.
אולי זה קשור בכלל לספורט??
אבל גם לעבודות בית אין לי כח
יצא ממש מבולבל
מקווה שתבינו
ושתגיבו
זו התלונה הכי כפוית טובה בעולם!
ולכן אפרוק אותה פה ולא מול האשם במצב🤭
אני בתחילת הריון, מצב סמרטוט.
חזרתי מהעבודה ישר למיטה תוך כדי שאני מזעיקה את בעלי...
הוא עשה השתדלות והגיע יחסית מוקדם, איפס את הבית והילדים, ארוחת ערב, מקלחות, השכבה...
כשאני בין לבין קצת עוזרת אבל בעיקר שפוכה במיטה או על הספה. ועד שסופסוף יש שקט הבחור התחיל לבשל לשבת, וזה מסריח!!!!!!
בד"כ אוהבת כ"כ את האוכל שלו, ואת ריח הבישולים שלו♥️
אבל יוצא מהמטבח עכשיו ריח אחד חזק ומסריח, שאני אפילו לא מזהה🥴
הלוואי וזה ייעבור עד מחר.
ושעוד כמה ימים נצחק על זה ביחד🙏
בינתיים סובלת פה בשקט🤫
במיוחד בתחילת הריון
לא סובלת שהבית נשאר מסריח עד הבוקר
הריחות החוצה.
פטנט של בעלי ….
תוהה רק איפה יהיה לי מקום לזה בשיש?! 😁
לק"י
מזכיר לי שבהריון הראשון לא יכולתי לסבול את הריח של המטבח של ההורים של בעלי.
היה שם ריח של הספוגים או משהו כזה.
ריח של הספוגים XD XD XD
אני לא הסכמתי לבעלי לפתוח את התנור אוייייי הייתי פשוט מריחה כשהוא פותח אותו
אני בחדר הוא במטבח מסתובב לו....
אני- "אתה פתחת את התנור!! אתה פתחת אותו!! אתה לא יכול להגיד לי שלא כי אני מריחה!!!!" חחחחחח
ואם הוא היה מעיזזזזזז לפתוח פריכיות אורז ברדיוס שלי הוא היה צרך להביא בלון חמצן כי אני הייתי מקבלת קוצר נשימה
סליחה על ההשתתפות המיותר, הייתי חייבת
מזכיר לי שבעלי החליף לתינוק טיטול לאחרונה (ארוע נדיר, בדרך כלל קורה רק בהריון), ושכח לזרוק אותו. אחרי כמה זמן ראיתי את הטיטול על הרצפה ושאלתי, ממש סתם, לא ניסיתי לרמוז כלום: "זה הטיטול שאתה החלפת מקודם?"
והוא, מסכן, התחיל להתנצל מעומק נשמתו! סליחה סליחה, לא שמתי לב, אני מיד מביא שקית וזורק מחוץ לבית, אני יודע שזה מסריח ושעכשיו כל הבית מסריח, סליחה...
ואני כזה מסתכלת עליו, לרגע לא מבינה מה עובר על הבן אדם, סך הכל צואה לא מסריחה של תינוק שאוכל קצת מוצקים ויונק הרבה, בקושי מרגישה ריח. ומה כבר קרה, החליף טיטול ושכח לזרוק מיד, קורה. ואז קלטתי והתחלתי לצחוק, מרגיעה אותו שאני לא בהריון והכל בסדר, אבל שיזכור את זה להריון הבא 
אני בתחילת ההריון (הקודם שלי) הרגשתי שאני חיה בתוך מזבלה.
הכל הכל הכל הריח מסריח!!
ולכל חומרי הניקוי למיניהם: שמפו, סבון, מרכך כביסה, סבון ידים להכל היה ריח סרחון!!
שלא לדבר על אוכל מבושל וריח של חדר שינה.
אמאלה איזה סיוט זה היה.
הי
כל כמה זמן אתן עושות הפסקה בגלולות כדי לקבל מחזור?
הגלולות שלי לא מכתימות לא כלום בה' ( זואלי)
אבל פתאום אני רואה שאני לוקחת כבר 3 חודשים בלי הפסקה בכלל..
ולא בא לי להפסיק ומקווה וזה
קיצר אשמח לתשובות💞🤭
לקחתי במשך חצי שנה. והייתי ממשיכה עם זה ברצף אם לא הייתי מקבלת הוראה שגלולחת מזיקות לי
לפני כן לקחתי פמינט, והן גם ככה לא החזיקו מעמד יותר משלושה חןדשים.
בעלי עושה מעל ומעבר, באמת.
כל הזמן, מאז שאנחנו נשואים הוא עושה המון המון המון.
תמיד אני מעריכה במילים, אומרת לו כמה זה לא ברור מאליו ושרק בזכותו לי יש כח להיות עם הילדים ולהיות בהריון וללדת צפופים. וזה באמת ככה.
אבל באלי גם להביע את זה במתנה, במשהו שיעשה לו טוב כל פעם שיראה/יזכר בזה.
ואין לי שום(!!) רעיון.
גם ביום הולדת וביום נישואים אני אף פעם לא קונה כלום כי אין לי מושג מה.
וזה מבאס אותי ממש.
ועכשיו באלי להשאיר לו מכתב ומתנה לאחרי הלידה, שיראה את זה כשאני אהיה בחדר לידה.
ואין לי מושג מה לקנות
וזה מבאס אותי ממש.
זהו.
ניסיתי לבקש ממנו לעשות רשימה, מסתבר שגם הוא מסתבך עם זה 🤷♀️
גם אנחנו כאלו
קונים מה שאנחנו רוצים ואז למתנות נתקעים.. (הוא בעיקר חח, אצלי תמיד אפשר עוד תכשיט, עוד בושם, עוד כלי לבית..)
מה שכן
מרגישה שכשאני דוחפת אותו לקנות משהו, בטח אם זה מצטרף ליציאה זוגית ביחד או אפילו שהוא זה שבוחר (ברוב המקרים אני מעדיפה ככה כי הכי טוב שהוא בוחר בדיוק מה שהוא רוצה וצריך ולא חבל על הכסף אם אני קונה וזה לא מדוייק) ואני רק זאת שקונה פיזית מהאינטרנט (בין אם שולח לי קישור או שאני יושבת לידו ודוחפת אותו לקנות כבר)
זה בעצם בזכות העידוד שלי וזה נחשב מתנה..
וכמו שכולן אמרו ואני ממש מצטרפת
העיקר זה הפתק.
העיקר זה הלב
מה בדיוק זה כבר פחות משנה... במיוחד אם הוא טיפוס שכבר יש לו הכל
הבישולים ייחכו להם, גם הכביסות והבלאגן...
רק מתלבטת אם להעיז לעצום עיניים (ואז אוטומטי גם האוזניים נסגרות), או לנסות לאגור כוחות עם עיניים פקוחות, כדי לוודא שהילדים לא מחריבים את (מה שנשאר מ...) הבית והורגים אחד את השני🥴
מרגש לשמוע ממך תלונותאמהלהכאלו.
ועכשיו ברצינות- מה עם לקחת נערה שתהיה עם הילדים אחה"צ שתוכלי קצת לנוח???
האמת שיש לי גם יחסית גדולים בבית (יסודי, כן?!) אז פחות חוששת מסכנת חיים🤭
זה תלוי במצב רוח שלהם, יכולים להעסיק את עצמם, להיות החברים הכי טובים והבייבסטרים הכי טוב לקטנים...
ויכולים גם פחות🙄
בינתיים עדיין ערה (בגלל הפלאפון😖) ונשמע מהבית בסדר לגמרי
תתפללו בשבילי שיחזיק מעמד עד שיחזור קצת הכוח💪
נשארנו בחיים💪
בסוף נרדמתי קצת, והילדים היו בסדר ב"ה!
קמתי עם קצת יותר כוח, ובעלי חזר בערב (ב"ה החטיבה שלו יצאה מהלחימה💪 אז הוא בבית, בול בזמן לתחילת ההריון, מקווה שבגיוס הבא כבר אהיה עם יותר כוחות) אז גם הייתה לי עזרה עם הכל.
היום אני ממש על הפנים (עייפה בקטע אחר! לא זוכרת את זה ככה מהפעמים הקודמות)
מאחלת לו שיצליח לשרוד את היום🥴
מקווה ששרדת את היום
ושוכחים אח"כ את מה שלא נעשה
העיקר לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית בתקופה הזו.
בע"ה שהכל יעבור בבריאות בשמחה!!
אז אנחנו שמחות ומתרגשות לשמוע ממנה על קשיים בהריון
לצד הבנת הקושי כמובן ומחשבה איך אפשר לעזור
כיף שיש תמיכה וירטואלית!
במיוחד בשלב הזה, שאין תמיכה חיצונית כי עדיין לא יודעים..
תרגישי טוב אהובה
שימשיך בטוב ובנעימים🩷 ובבריאות איתנה לך ולעובר😘
השבת נקרא בפרשה על שלושת המכות האחרונות - ארבה, חושך ומכת בכורות, ועל יציאת מצריים, נלמד על המצווה הראשונה שעם ישראל מצטווה בתורה - מצוות קידוש החודש, וגם על המצוות של פסח מצריים ופסח דורות, ונקרא שתי פרשיות מתוך ארבעת הפרשיות שבתפילין (שתי הפרשיות הפחות המוכרות. את השתיים הנוספות הנוספות אנחנו מכירים מקריאת שמע).
מוזמנות לשתף במחשבות, רעיונות, ותובנות מהפרשה.
מי שמעוניינת בתיוג כשנפתח שרשור,מוזמנת לכתוב לנו.
וכל מי שרוצה להצטרף...
על הפסוק -
לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽה' לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽה' שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם:
מפרש רשי-
ליל שמורים הוא - שהיה הקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לו לקיים אבטחתו להוציאם מארץ מצרים.
המילים האלה מרגשות כל כך,
ה' מחכה ומצפה לגאולה!
עכשיו במלחמה הזו זה נראה שלכאורה-אנחנו מצפים לגאולה, אבל באמת ה' מחכה ומצפה לגאול אותנו!
זה מופיע גם בתנא דבי אליהו-
"מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם..."
שנזכה במהרה!!!
הודיעו לנו שבעלי לא צפוי להשתחרר לפני סיום המלחמה
אני לא בנויה לזה
וזה סוג של שירות סדיר שהוא מחוייב בו רק בגלל המלחמה, אז אפילו אין הטבות להתנחם בהן
אני שבורה מזה
כבתחילהכל כך מבינה את הייאוש שלך
ואת השבירה
זה באמת מצב פשוט לא אפשרי
אל תלחמי בזה
אל תאבקי במה א'ת מרגישה
תבכי את זה
תשתפי שוב ושוב חברה או אמא או אחות
תאכלי שוקולד
תקני לעצמך משהו משמח
תכתבי את כל התסכול במחברת.. תכתבי ותכתבי הכל הכל
זה כמו ציר
לנשום לתוכו
להיות נוכחת
להיות
הכאב והייאוש לא ישארו באותה עוצמה לנצח
יש גלים ותנועה גם בקושי
עכשיו את בשיא
זה יאסף לאט לאט
הכוחות יתמלאו יתחדשו קצת
כשלא תוכלי
תתפללי על זה
תבקשי מה'
ועכשיו
באמת חיבוק
מגיע לך
אני מחכה לתאריך סיום שעדיין אין.
ואני שבורה מזמן.
אני לא יודעת
אבל חיבוק גם לך !
רק רוצה אותו בבית.
חיבוק גדול.
על כל ההשקעה שלכן בשביל כולנו!!!!
פשוט תודה!!!!! בהערכה ענקיתתת❤️❤️❤️
לא מדברים על כך
אבל
כוחות צה"ל יוצאים מהדרום
תושבי העוטף מסרבים לחזור - מדובר עכשיו על חזרה ל"טפטופים"
תושבי הצפון לא יכולים לחזור - לא נותנים להם צפי, אפילו לא רחוק
כנראה שארה"ב שמה לנו ברקס
ואם לא היא ישירות- אז האג
אני מבינה אותך מאד מאד, זה באמת שובר
אני עצמי הייתי חולה בשבוע שעבר בדיוק בגלל התחושה הזאת- נשברתי כי לא ראיתי מתי הסוף.
אבל גם סדירניקים משחררים להתאושש בבית
אז דווקא זה שלא משחררים- רומז שסוף המלחמה קרוב.
לגבי חיזבאללה יימח שמם, הם רוצים את ה"ביג טיים" שלהם, ה' ירחם, אז לא חושבת שהם יסלימו כשהצבא כל כך עירני
יש לי הרגשה שסיום המלחמה בדרום קרוב, ויחד אתו יעשו עסקת חטופים (ה' ירחם עלינו שלא ישחררו הנוח'בה)
חוץ מתהילים אני לא רואה מה אפשר לעשות
תנשמי עמוק עמוק,
כל יום לחיות אותו בפני עצמו,
בעז"ה הסוף קרוב הלוואי שגם הצלחנו להשיג איזושהי הרתעה
מסכימה עם הסיום. צריך להתפלל הרבה, בעז"ה שהקב"ה יכוון אותנו להחלטות טובות, שנצליח לנצח באמת את הרוע, וליצור מציאות חדשה וטובה.
לצערי נראה שארה"ב לוחצת והממשלה נכנעת.
לא שאני חושבת שזה טוב לעם ישראל...
לא שאני חושבת שזה הוגן כלפי הנופלים
לא שאני רואה איך תושבי הדרום חוזרים..
אבל כן, זה עצוב,
כמו במלחמת יום כיפור ממש לפני שהשמדנו את הארמיה המצרית ארהב התערבה ומנעה.
ההיסטוריה חוזרת
אבל מה שאני יודעת זה שמי שבאמת מחליט זה הקב"ה (אני יודעת בשכל, משתדלת להחדיר את הידיעה הזו גם ללב).
ובכל מקרה, כרגע יש לחצים אבל עוד לא קרה כלום. וכל עוד יש מקום להתפלל, אני ממשיכה להתפלל ולא מחפשת ידיעות שיחלישו אותי.
בכל אופן, אני לא חושבת שזה נכון להמשיך לדון בזה, זה ממש לא נושא השרשור ולא נראה לי שזה מה שהפותחת רוצה שיתפתח פה.
מוזמנת להמשיך לדון בפרטי אם תרצי...
הצנחנים למג"ד 71: "לא כך חונכנו בצה"ל" - סרוגים
זה רק השלב הראשון
כדי להחזיר את החטופים החמאס דורשים הפסקת לחימה.
לגמרי.
ויש משלחת שדנה איתם בקטאר.
ובכל מקרה, אני באמת לא חושבת שהשרשור הזה הוא המקום לדון בזה. כתבתי את זה גם קודם. מוזמנת להמשיך בפרטי.
לגבי הצפון עוד לא התחילו.
יש לי קרובים ששוחררו וקיבלו תאריך עם צו גיוס חוזר.
של הפותחת.
אני מכבדת את הבקשה.
לגבי הדרום לא כותהת
בצפון בע"ה יהיו שמירה ועיבוי כוחות אבל לא מלחמה.
(אלא אם ישראל תיזום מתקפה)
כי חברה שבעלה שוחרר לפני חודש וחצי עם צו גיוס חוזר לינואר נדחה לו הצו לקיץ..
אני תוהה אם מישהו מורח אותנו🤔
"וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ. וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'".
איזה ריח הריח יצחק שגרם לו לברך את יעקב? את המילים "וירח את ריח בגדיו" דורשים חז"ל: "וירח את ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות".
זה סיפורו של יוסף משיתא: בשעה שביקשו הרומאים להכנס לבית המקדש, חששו לעשות זאת בעצמם וביקשו מתנדב יהודי שיבזוז אותו עבורם. כדי לפתות את היהודים, הבטיחו למי שייכנס שיוכל לקחת לעצמו את הדבר הראשון שימצא. יוסף משיתא נכנס והוציא מנורה של זהב, והרומאים אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא היכנס פעם שנייה ומה שאתה מוציא שלך".
אך הפעם הוא סירב ואמר:"לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה?". מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, היה מצווח ואומר:"ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי".
אני בוחרת להאמין שגם היהודים האחראים על מחדל ה7.10, מתחרטים. וישתמשו בידע שיש להם, ויש להם, לכפר על המחדל שלהם.
ולכן כרגע מנהלים את המלחמה הצבאית והכלכלית לסירוגין, וכשיגיע הרגע המתאים, ה' ידביר אויבינו תחת רגליהם של חיילינו היקרים.
האמת שהאמירה שלך מזכירה לי את ההרגשה שלי בלידות, תוך כדי הצירים הכואבים, כשאני חושבת על כמה עוד נשאר לי ומתמלאת בייאוש שזה הולך להיות קשה מידי (בעיקר אחרי בדיקת פתיחה כשאני עוד לא בפתיחה מלאה ומבינה שיש לי עוד דרך לעבור).
וכמובן שהתשובה שעוזרת לי היא לא להסתכל קדימה, אלא לעבור כל ציר בפני עצמו. כשאני מתמקדת רק ב'כאן ועכשיו', אני מתמודדת טוב ומצליחה לתת לצירים לעבור. זו רק ההסתכלות קדימה ששוברת אותי.
ואני כותבת לך את זה כי נראה לי שבמצב כזה זה באמת קשה לגמרי להסתכל קדימה ולחשוב על תקופה כל כך ארוכה שבה המציאות הזו תמשיך.
אבל אולי יעזור להסתכל על זה כמו בלידה - לעבור כל יום בפני עצמו, כל שבוע בפני עצמו, ולהתפלל לה' שתצליחו לעבור את התקופה המורכבת הזו ולהגיע לסוף בטוב.
איזו זכות יש לכם, לתרום לעם ישראל כל כך הרבה, להיות ממש חלק מהותי מכתיבת תולדות עם ישראל בעת הזאת... (גם אם העשייה שלו לא קשורה ישירות למלחמה. התפקיד שלו נצרך במלחמה, וכנראה שלכן לא יכולים לשחרר אותו. כל תפקיד הוא משמעותי, גם אם זה לא הלחימה ממש בעזה).
ואיזה מדהימה את שלמרות הקושי האישי, את רוצה שהמלחמה תמשיך, שנמשיך להכות באויבים שלנו ולנצח אותם...
שולחת לך מלא כוחות...
ואת תמיד מוזמנת לבוא לפרוק לנו פה ברגע קושי. כולנו מאחורייך❤️❤️❤️
חיבוק ענק!!!!
ממש קשוח😮💨
באופן פרקטי,
ומקווה שלא רגיש מדי להציע...
אולי כדאי לפנות לאחד מהארגונים שדואגים למילואימניקים ולשאול איך אפשר לדאוג לזכויות במצב כזה?
בסוף הוא סוג של מילואימניק רק שלא הוגדר כך..
בצור מגויסים מילואים
הם מיעוט מיחואיניקים בגדוד סדיר- אז אפחד לא מדבר על שחרור
יצא לשבת ראדונה הרבה אחרי שכל הבעלים של החברות שלי יצאו
עד כדי כך שהילד בגן סיפר לגננת שבבית שלנו בשבת יש טרמפולינה - והכוונה היא צבית של ההורים שלי שנלך להיות הבית שלנו לסופשים
לפעמים אני חושבת שמישהו צריך להזכיר חהם שהם מילואימניקים
השבוע הראשון היה זוועה
מהשבוע השני הצלחתי לגדול
עברתי תהליך
ובאמת התחזקתי
אבל אין מה לעשות- זה לא הופך להיות יותר קל
להפך- זה מאתגר מרגע לרגע
השבועיים האחרונים היו לי ממש קשים
ואני מחפשת בכל בוקר מחדש את הכוחות
מעט מאוד נשים וזוגות באמת בנויים לחיים שכאלו
מה שלי עוזר
זה לחיות יום ביומו.
לא בחרתי בזה
אבל אין לי ברירה וזו המציאות שלי עכשיו
אני כן יכולה לבחור לנסות כל יום מחדש
מקבלת באהבה את הנפילות שלי
מנטרלת מצפון על התפקוד שלי
ובגדול מאוד סלחנית כלפי עצמי
מרימה לעצמי ומפרגנת לעצמי (גם מול אחרים)
ועושה הכי טוב שאני יכולה
מכירה את תפילת המכורים?
בגדול היא מלווה אותי
(ואני אגלה לך בסוד- שההטבות נחמדות ' אבל הן לא באמת משמעותיות בעיני
לחצי מהדברים אין לי באמת את האנרגיה. .
לא מימשנו את הסרט- למי יש כח לצאת
השובר לגלידה עדין לא מומש- שוב... למי יש כח
זה כמו פלסטר לפציעה קשה...
העיקר זה להקיף את עצמך באנשים תומכים
באנרגיה טובה
והיחס שלך כלפי עצמך הוא הכי חשוב!!!)
