פורום הריון ולידה (עמוד 742)

מקווה בשבילך שיעבור ההריון בקלות ובנחת.

ושיהיה לך טוב

אמן 

ממש מבאס כשמצפים כל כך וזה לא קורה... ❤️

בע"ה יהיו עוד הזדמנויות! זאת לא הזדמנות חד פעמית.

זה מאוד הגיוני, יש הצפת רגשות כזאת, לא נורא. יהיו עוד הזדמנויות בע"ה

את צודקת שזה מבאס ממש ממש, עד שהוא חוזר את רוצה שהוא יתפקד כאבא וכבן זוג בהכי פשוט.

והוא צודק שכשהם יוצאים לפטר זה כזה קצר ולא ממצה, הם גמורים, פיזית ונפשית.

המתח והמורל והביחד של המילואים מול הפרטיות וההווי של המשפחה, זה ניגוד גמור, וקשה לגוף ולנפש להכיל את השינוי.

אצלנו מה שקרה זה שהוא חזר בערך ב20:30 בערב, בדיוק סיימתי להשכיב את הילדים לבד והתחלתי להכין ארוחת ערב לי ולו ולגדול,הייתי רעבה ממש.

תוך 20 דקות האוכל היה מוכן, אבל הוא פשוט קרס לישון.

עם כל זה שהבנתי אותו די נפגעתי שהוא אפילו לא אמר והכין אותי שהוא עייף והולך לישון ולא בא לאכול.

אפילו לילה טוב לא אמרנו אחד לשני,

פשוט איך שהוא נכנס, הלך להתקלח ונרדם.

למחרת הוא גם היה אפוף כולו באיזה בלבלת והתהלך כמו סהרורי.

בעלך מצליח להיות זמין בטלפון? אולי תדברו על זה ותנסו להיות ביחד בזה מול הקושי שהתקופה הזאת מזמנת.

תראי משהו מדויק שכדאי לך ממש לקרוא..

חיבוק על הכל❤️❤️❤️ - הריון ולידה

יש פינת אוכל? הרבה אפשר להכין עליה.

מטבח קטן דורש הרבה מחשבה אם רוצים להמשיך לבשל הרבה. לא פשוט אבל אם לא בא לך למצוא את עצמכם בתזונה אחרת לגמרי אז שווה את זה

אני כמה שנים גרה בקראוון עם מטבח של קראוון ..

אני חושבת שהכי חשוב זה לשים כמה שפחות דברים על השיש , בל מיקסר, בלי תמי 4 או משהו כזה ..

ואז כן יש מיני שיש לעבוד עליו

והאמת .. פשוט מתרגלים, אני מבשלת הרבה וכמוני עוד חברות שגרות בקראוונים

במצב נתון, מתרגלים ומסתדרים.

אני עברתי מבית עם מטבח ענק לקראוון. זה היה בערך שליש מטבח מבחינת משטחי עבטדה, מקומות אחסון וכו.

אז צמצמנו כלים למינימום ההכרחי.

והפסקנו לבשל יחד לצערי. אבל זה היה בסדר.

והרבה דברים העברתי לשולחן של הפינת אוכל (שהיה צמוד למאבח אז זה הסתדר) כמו לישה של בצק, או חיתוך ירקות למרק וכו'.

היה בסדר גמור. לא הפריע לי לבשל ארוחות שלמות של יום יום, חגים ושבתות. ואני מבשלת המון

אולי יהיה קשה בהתחלה. העיקר לקחת דברים בקלות. בסוף את תמצאי לעצמך את השיטות שמקלות עלייך

זה אולי מאתגר יותר וצריך לעשות חישוב מסלול מחדש לחלק מהדברים אבל זה אפשרי

אצל ההורים שלי נניח בחמישי- שישי המחקסר עומד כל הזמן בחוץ ועושים בו הכל- חלות, עוגות, עוגיות..

אצלי כשאני מוציאה את המיקסר הוא תופס מלא מקום מהשיש אז מוציאה אותו רק לחלות וישר מחזירה לארון.

עוגות ועוגיות עושה בקערה קטנה ביד

אני גרתי בעבר בדירה קטנה קטנה, קניתי עגלה מנירוסטה של איקאה שתשמש לי כמשטח עבודה נוסף ומקום אחסון. זה מגיע עם 2 מדפים

לקנות משטחים מבודדי חום להנחת סירים אחרי בישול זה יפנה לך מקום לסירים אחרים

להשתמש הרבה בתנור

יש עוד פתרונות כמובן, אבל זה בהחלט אופציה

לחתוך ירקות ולעשות הכנות אפשר גם על שולחן 

וכמובן, למקם על השיש מינימום דברים.

מניחה שמזהים כמו כל הריון. המחזור שלך סדיר?

תתחילי מהבדיקה ביתית בינתיים.

אם חיובי הייתי מנסה לראות רופא. אפשר להתקשר לאחיות והן יכולות לסדר דחיפה במקרים מיוחדים.

בשורות טובות.

ובהריונות עם התקן האחוז של הריון חוץ רחמי הוא יחסית גבוה. (כי ההתקן לא מונע מהתהליך הזה להתרחש..)

לכן חשוב שתיבדקי בהקדם.

יכניסו אותך בין התורים אם תגידי שזה המצב.

הרגשתי תחושה פנימית, לא פיזית ואכן היה איחור.

פחדתי שזה חוץ רחמי לכן רצתי להיבדק. בהתחלה לא ראו כלום, אח"כ מצאו שק הריון ברחם.

זה אכן מאוד נדיר, אבל קורה...

את כותבת שזאת רק תחושה, אז אני מניחה שעוד לא היה איחור.

תתחילי בבדיקה ביתית או בדיקת דם, ואם יוצא לך חיובי, תלכי לרופאת נשים.

אם אין תור, אז תלכי למוקד (מיון נשים של קופת חולים) ככה יוכלו ליבדוק אם זה לא חוץ רחמי.

אז אצלי היו כמה פעמים תחושות חזקות שאני בהריון, בכל הפעמים שהייתי עם ההתקן התברר כתחושות שווא.

פעם אחת קרה בעקבות מחלה ששיבשה את המחזור הסדיר.

בתקופה כזאת ייתכנו הרבה תחושות, הרגשות, איחורים, דימומים לא סדירים, ובקיצור יכול להיות בלאגן הורמונלי.

לא הייתי מייחסת משמעות ללא בדיקה.

אפילו לא הייתי יוצאת לבדיקת דם גם אם יש איחור לא סטנדרטי.

בדיקות סטיק הן מספיק אמינות בשבילי להפריך "תחושות בטן" ככה שאם יוצא שלילי, הייתי מתייחסת לזה כשלילי גם במקרה של איחור.

כל עוד אין בדיקה ביתית חיובים ואיחור לא הייתי חוששת.

גם לי עם ההתקן היו הרבה פעמים תחושות מדומיינות של בחילות או חולשה שהם "בטוח" הריון.

ויצא שלילי.

זאת בדיקה אמינה

שכבר בדקתי איתה.

הענין הוא שאני מקבלת מחזור ממש סדיר גם עם ההתקן אבל פתאום לא קיבלתי כבר שבוע פלוס

והיו לי קצת כאבי בטן שבוע שעבר אז חיברתי את 2 הדברים ופתאום נלחצתי.

הייתם סומכות על זה או הולכות לעשות בדיקת דם גם?

תודה לכל המגיבות!

שיהיו שינויים במחזור. איחור של שבוע גם בדיקות פשוטות יזהו. אולי הכאב שהיה לך שבוע שעבר היה בכלל ביוץ?

אם ירגיע אותך לעשות בדיקת דם תעשי אבל לא נראה לי שזה דחוף כרגע

וללכת להבדק אם חלילה יש כאבי בטן חזקים 

עוד כמה ימים, ואם עדיין לא מגיע המחזור, אז ללכת לעשות בדיקת דם.

אם באמת *מעולם* לא איחר לך המחזור, גם כשהיית בתקופות לחוצות או עמוסות, אז אולי כן הייתי הולכת כבר עכשיו לעשות בדיקת דם.

אני חושבת שמאחר והמערכה ארוכה - כדאי לחשוב מה כן

כי הרבה לא, פשוט ירסק אותך

אני יודעת שלא כיף לשמוע את זה עכשיו, באמת, אבל אני חושבת עלייך הרבה וחוששת למצבך הנפשי. באמת אבל.

אני אפילו שמחה שכתבת, אחרת הייתי קוראת לך 🙃

וטוב לפרוק וזה טוב שאת עושה את זה פה, אבל אני קוראת לך מכל הלב - תנסי להישען על העוגנים שיש.

החמאס יימ"ש ניצח במערכה החשובה ביותר - התודעתית. אבל גם מתוך מקום מובס יש לנו תקומה

מה יעזור לך להרים את עצמך..? שהוא ישים אבל?

יש לך אפשרות לעבור דירה? לכזו עם ממ"ד?

בעלך יכול להתפטר ולהישאר איתך בבית עד שייגמר?

יש לך אפשרות להיעזר בבייביסיטר כדי לצאת מהבית להיבדק, גם אם זה כרוך במאמץ שבלשחרר?

אם זה הפחד שמשתק, אפשר לפנות לטיפול

אם יש אפשרות טכנית כזו, זה הזמן להשתמש בה

עם כל הטוב שבחלומות באוויר, המציאות השתנתה לכולנו עכשיו, ועם כמה שזה קשה,ודווקא כדי לשמור על כולנו, עלייך, על הילדים, צריך להתעסק בכאן ועכשיו. והכאן ועכשיו לא טוב לך .

אז או שמשנים ברמה הפרקטית ( עזרה, מעבר דירה וכו'), או שמשנים ברמה התודעתית (טיפול, לשחרר .)

יש לנו נתונים אמפיריים שחייב להתעסק איתם. יש חיים שחייבים להמשיך. כי כשאנחנו עוצרים את החיים מפחד משתק, זה לא טוב לנו

אני לא יודעת אם הגישה השכלית שלי מקדמת או מעצבנת אותך. אולי רצית רק לפרוק בעצם..

אבל אני באמת דואגת לך. דווקא כי אני מצליחה לשים את עצמי במקומך. וזה חנוק ומייאש וחסר תקווה.

אבל אני בטוחה שיש משהו שאפשר לעשות

זה אולי כרוך במחירים, אבל אני חושבת שגם עכשיו את משלמת..

שנראה לי שאני שוקעת לתוך עצמי.

אז אולי נזכרתי רגע אחד מאוחר מידי.

אתמול תיכננו לצאת לקניות, ברגע האמת לא היה לי שום כח וחשק להתלבש אז אמרתי לו שיילך לבד.

וחברות שלי נפגשו וכל כך חיכיתי לזה, ובסוף הברזתי מאותה סיבה.

מרגישה שנגמרו לי האנרגיות לחיים בצורה הזאת.

ומה שאני מרגישה שכרגע יכול לעזור זה לחזור הביתה.

אבל בגלל שאנחנו עם ילדים קטנים ואני אשאר איתם לבד אז ברור לי שזה הצעד הכי טיפשי לעשות.

חוץ מלחזור הביתה, אין שום דבר שבאלי.

ואני יודעת שאת צודקת בכל מה שכתבת, אבל בינתיים לא מרגישה שיש לי כח למשהו.

והתגובה שלך לגמרי במקום.

תודה! ❤️

היתרון בשלושה שבועות האלה, שלא צריך להתלבש 😅 לא זוכרת מתי בפעם האחרונה שמתי פיג'מה.. לבושה תמיד צנוע כדי שאם תהיה אזעקה לא אצטרך להתלבש כדי ללכת למקלט

סתם, יודעת שהכוונה שלך הייתה חוסר כח נפשי

לצערי רק מזדהה😔

לא יוצאת לשום מקום, מפחדת להיות בחוץ לבד עם כולם. יש לי שני קטנים לא עצמאיים שאני לא יכולה לקחת בזמן אמת לבד למרחב מוגן

ולא יכולה לחכות לעשות את זה עם בעלי, כי הוא פשוט לא נמצא🤷🏻‍♀️

אני החלטתי שלשקוע במסכנות לא עוזר לי ורק לוקח ממני כח, ושצריך לחשוב מה הכי יקל עלי התקופה המשוגעת הזאת (מחשב לילדים ואז את נחה בזמן הזה? משחקים חדשים שיעסיקו אותם?)

אבל קל להגיד מהצד

ואצלך זה אפילו עוד יותר קשה כי את לא בבית שלך ואין טיפת שגרה...

חיבוק ענק ענק❤️❤️❤️

גם יתן לי הרגשה יותר טובה.

האמת שבשגרה, גם אם לא יוצאת מהבית אני תמיד מתלבשת בבוקר אבל עכשיו גם את זה לא באלי.

וחיבוק גם לך על ההתמודדות ❤️

האמת שאם הייתי בבית שלי אני לא חושבת שהיה לי ככה קשה עם הילדים והמצב.

בבית שלי אני משחררת ואין לי בעיה שיהיה בלאגן וגם לא ללכת לישון ושהכל ישאר בלאגן.

בבית יש להם יותר מבחר ויותר חופש פעולה כי הוא מותאם להם.

בבית זה הבית גם בשבילם והכל רגוע יותר.

הם קטנים, גם כשאני מוצאת משהו חדש שיעסיקו אותם הם תמיד צריכים אותי לידם.

שיהפכו את הבית הנוכחי ל'בית' שלכם.

איזה מבחר יש להם בבית? אולי לקנות כמה משחקים אהובים או להביא מהבית.

איזה חופש פעולה ובית מותאם יש בבית? תנסי להתאים קצת גם עכשיו במידת האפשר.

אני עשיתי ככה, כי קלטתי שזה לא יעבור עוד יום או יומיים, ואני צריכה למקד את האנרגיות למקומות הנכונים.

עריכה:

עכשיו קראתי תגובה נוספת שלך ואני יותר מבינה, חשבתי שאתם בדירה ריקה.

בכל זאת, אני הצלחתי לחשוב על 2-3 נקודות שיעזרו לנו להרגיש קצת יותר בית וליישם אותם. מאמינה שגם אצלכם יש איך יותר להקל, או לנטרל את מה שהכי מקשה.

לק"י

בלי קשר למצב הנוכחי, לפעמים אין לי חשק לצאת, למרות שבסוף אני יכולה להנות מהיציאה.

ועכשיו עם כל הילדים כל היום בבית, זה עוד יותר נצרך.

(אני הייתי שמחה לצאת קצת לבד. אבל אני יודעת שעל המזל, כשאני אצא לבד, תהיה אזעקה).

עם הילדים זו אחריות אחרת.. חששות אחרים.

הירי לא כזה מאסיבי האמת בימים האחרונים

לק"י

או לפעילויות במקלטים אחרים. שזה כמה דקות הליכה מהבית, ובחלק מהדרך יש בניינים.

אני חוששת להשאיר עם בעלי, כי בת השלוש רוצה אותי באזעקות (היא לא בהיסטריה, אבל רוצה שאני אוריד אותה למקלט).

ודוקא בגלל ששקט רוב הזמן ב"ה, אני חוששת שדוקא כשאצא, תתפוס אותי אזעקה🤦‍♀️

ומצד שני, אני באמת זקוקה לקצת שקט לבד.

ולצאת לבד אפשרי לי רק בערב אבל אני לא יוצאת בערב, לא לבד ולא עם מישהו.

החלטתי לחזור קצת לשגרה וזה ממש הפחית אצלי חרדות

לחזור לשגרה - להוציא את האף מהבית

לפגוש אנשים

לנסוע כמה שעות למשרד

אני חושבת שאת צריכה את זה גם כן

זה מאוד קשה להיות רק עם הילדים כל החום, בלי אפשרות לצאת, כשאת בכלל לא בבית שלך

את יוצאת איתם קצת במהלך היום מאיפה שאתם?

יש שמש נעימה, זה עוזר מאוד למצב הרוח

❤️

אבל זה מסוכן אם פתאום תהיה אזעקה

אין ליד מרחב מוגן ועם שלושתם לא אספיק ללכת לשום מקום.

יוצאים לגינה של הבית, נחשב יציאה?

אבל חם אז מהר מאוד אני חוזרת למזגן.

זה גם משהו, ברור.

לק"י

אין פעילויות במקלטים או משהו כזה?

אצלינו יש, ואז גם אני פוגשת עוד נשים, וגם לילדים זה מגוון ולפעמים גם יש שם חברים שלהם.

לא שידוע לי, וגם אם כן זה לא מתאים לנו.

לק"י

ונערות שמתנדבות לשחק/ לארגן.

לא רק פעילויות ממש.

לי זה עוזר הרבה פעמים, אם לא מתאים לך אז תזרקי.

בגדול מה שהיא אמרה זה לנסות לדמיין את עצמי איך אני נראית פיזית כשאני חסרת כוחות, ואיך אני נראית פיזית כשאני בטוב. לדוגמא כשאני בלי כוחות אני זרוקה על הספה עם הפלאפון, וכשאני בטוב אני מפעילה מוזיקה ומכינה עוגיות עם הילדים.

ומכאן באופן אקטיבי לבחור לנו נגיד פעמיים בשבוע שאני בוחרת לקום פיזית ולהתנהג כאילו אני בטוב. לא כי יש לי כח, אין לי כח בכלל, לעשות את זה כמו פעולה טכנית של לקום ולעשות מה שצריך, והרבה פעמים זה יעזור לנפש להיכנס לזה. אותי זה מצליח להרים.

מצד שני, לתת לנו גם חלונות זמן בשבוע של לבחור להיזרק ולהיות בחוסר כח, לרבוץ בספה עם הפלאפון או כל דבר אחר שמבחינתך הוא אין כח, ולא להיות במצפון על זה. לדעת שאת יכולה להיות גם שם.

משפחות שפונו אלינו שמות את הילדים במסגרות הרגילות של היישוב. 

לגן של הבת שלי הצטרפו עוד 2 מהדרום, לזמן הזה של המלחמה.

אידאלי? לא,

אבל האופציה להשתגע עם הילדים כל היום בבית היא פשוט לא אופציה עבור אימהות שבשבילן זה הקושי העיקרי.

ואם היה רלוונטי שנצא מהבית למקום שבו כן יש לימודים אז כנראה שהייתי שוקלת לקחת את הגדול לגן אבל זאת לא אופציה כי בעלי עובד כאן.

בתור אחת שפונתה ליישוב שמקיים לימודים והכניסה את הגדולים לבית  ספר פה מתחת לבית לא רואה בזה משהו שלילי , להפך ,לדעתי זה לתת להם קצת קצת קרקע יציבה של שגרה מאשר כל היום איתי במקום שהוא לא הבית

וואלה הם נהנים אפילו יותר מבבית הספר המקורי שלהם

לק"י

הבת שלי בת שלוש וקצת, לא הסתגלה עדיין לגן שלה. אז לא הייתי מכניסה אותה לגן חדש לזמן קצר.

בטח חלק נשארו ומתפללים לה', מתאים למבוגרות בשכונה

והצעירים גרים בבניינים ומתארת לעצמי שהם התפנו משם בכל מקרה.

אין לי כל כך קשר עם השכנים....

שזה הבית שלי וזה לא.

מעתיקה מתגובה אחרת שלי כאן

האמת שאם הייתי בבית שלי אני לא חושבת שהיה לי ככה קשה עם הילדים והמצב.

בבית שלי אני משחררת ואין לי בעיה שיהיה בלאגן וגם לא ללכת לישון ושהכל ישאר בלאגן.

בבית יש להם יותר מבחר ויותר חופש פעולה כי הוא מותאם להם.

בבית זה הבית גם בשבילם והכל רגוע יותר.

כי את צודקת לגמרי. בבית יש אווירה אחרת, אפילו עצם ההרגשה שיש לך את מה שאת צריכה כי זה הבית שלך.

אם זה לא בטיחותי ולא אפשרי וכו אז אולי כדאי לנסות להפוך את המרחב שאתם נמצאים בו לכמה שיותר נוח עבורכם.

הדירה ריקה? או שיש שם עוד אנשים?

אולי יעזור סדר יום?

ללכת לקנות דברים שלכם או להביא מהבית?

אבל גם אם הוא היה בבית לא בטוחה שהייתי שם.

זה לא בטיחותי, נופל כאן לא מעט.

נפל באיזור הבית שלנו כמה פעמים.

אם בעלי יהיה הוא לא יוכל להגן עלינו במקרה של נפילה...

לא אפשרי..

אני אצל ההורים שלי.

והבאתי מלא דברים מהבית ועדיין זה לא הבית.

אמן!

כל הכבוד על מה שאת כן מספיקה 👏👏👏

ממש 

עודדת אותי קצת

עברתי כמה ימים כאלה, וזה היה קשה ממש... (ב"ה עכשיו עקרונית הם במסגרות. אבל משגעים אותי מהצהריים והלאה... העצבים של כולנו מתוחים נורא, והאזעקה שהייתה היום אחרי הרבה זמן שלא - לא מוסיפה לזה...)

הרבה כוח! מקווה שאת מוצאת קצת זמן לעצמך...

לא טוב לי להיות כל היום בבית..

חייבת איוורור..

ואני אוכלת כמו פרה

🐄🐄🐄🐄🐄

תודה

להסתובב בחוץ

יש פה אזעקות, אזעקה בחוץ זה לא אזעקה בבית ואני מעדיפה להימנע. זה יותר תפקיד של בעלי, והוא מוציא אותם ממקום סגור אחד למקום סגור אחר 😅 מסכנים הם כבר חודש בבית.. אז אני די מבינה אותם שזה לא קל להם. ואם הם יתעייפו הם ירצו לישון, זה ביג נו נו עכשיו. חלום בלהות

בהמשך השבוע אלך יום אחד למשרד לכמה שעות, אני מקווה שיעזור לי

שצריך לרוץ ממקום מוגן (יחסית) למקום מוגן הבא.

כאילו אסור לעזוב את המקום מוגן עד שאיתרת את המקום מוגן הבא שתוכל לרוץ אליו, וככה מתקדמים.

תוך כדי משחק התחילה אזעקה וכולם התרכזו מתחת למגלשה באמצע הפארק, זירזתי אותם לבוא ליד החומה והם מתווכחים איתי שזה נחשב למקום מוגן מתחת למגלשה 😆

אצלנו הילדים עכשיו נהנים לשחק במלחמה - בונים "מקלטים", מכניסים אליהם אנשים (לפעמים פליימוביל, לפעמים אנשים חיים ), ואז זורקים מגנטים (המשמשים כטילים) כדי לבדוק את עמידות המקלט 🤦‍♀️

(אבל אסרתי עליהם להמשיך לשחק בזה. מילא האנשים , אבל גיליתי שהמגנטים, שהחזיקו מעמד מצוין כמה שנים טובות, התחילו להישבר...)

עצוב שזה עדיין משחק רלוונטי.

ומצחיקים גם הילדים שלך 🤗

לא זוכרת איך הילדים שלי שיחקו במלחמות/מבצעים שהיו בעבר... (הם היו קטנים יותר, וגם פחות חוו אותם...) בקורונה, לעומת זאת, קהילת הפליימוביל שלהם זכתה להרבה בידודים ולמנייני חצר 😅

מזל שבין לבין גם היו משחקי שגרה של חגים ובית ספר וכדומה...

כוכבים אחד אחד. בלעה"ר...

תראו מהם נחת!

האמת שמשחקי המלחמה שלהם לא כל כך עושים לי נחת, במיוחד כשהם מתחלקים לשתי "מדינות" ומתחילים לשלוח טילים זה על זה

אבל אמא שלי אמרה לי, והיא צודקת, שכך הם פורקים את המתח שלהם מהמלחמה האמיתית. וזה עדיף שזה יהיה ככה מאשר בדרך אחרת... (שגם היא קורית לפעמים לצערי )

בדיוק התחחתי לעשות שינוי בהכנות לארוחת צהרים

השבוע עוד קצת התפקשש לי אבל מקווה להתייעל לשבוע הבא.

תמיד הייתי מבשלת כל יום לא הצלחתי להסתדר עם בישול בכמות ליומיים כל פעם התפקשש מסיבה אחרת..

אז חברה הציעה לי לבשל 2 תבשילים שונים ואחד להכניס למקרר בלי שידעו וככה יהיה לי ליומיים וגם יהיה מגוון כי הם לא אוהבים אותו דבר כל יום.. אז השבוע הכנתי ליומיים והיה כל כך טוב מחר אבשל שוב והשבוע יצא לי כנראה גם ברביעי וחמישי  אבל משבוע הבא מקווה להתייעל. וחעשות ככה

בחמישי כשמבשלת לשבת להכין גם עוד סיר לראשון ואז בשני להכין ל3 ימים 3 דברים שונים רק את הבשרי את התוספת מכינה באותו יום.. וככה יוצא שאני פותחת מטבח רק 2 ימים בשבוע בצהרים. עכשיו בחורף בטח גם אכין מרקים בערבים אבל זה גם לא כל יום..

חיבוק על הקושי עם הילדים זה באמת קשוח לעבוד עם ילדים בבית.

בדרכ זה מה שהייתי עושה

אבל מאז שהילדים בגן שכחתי מה זה להכין צהריים, והדבר היחיד שהייתי מכינה זה פסטה או חביתה בערב

ועם כל הפאניקה והעומס בעבודה לא הצלחתי להגיע לזה בינתיים אבל אני מאמינה שאצליח להשתלט על זה בקרוב 

יש פה חבורת אכלנים שגם לא אוהבים לחם ככה שמבחינתם שיהיו 3 ארוחות מבושלות ביום ואם אםשר בשר מוכנים גם על הבוקר..

בלית ברערה הם אוכלים בבוקר שטויות ועוגיות..

באמת.

וזה נחמד שיש את האופציה אבל בסופו של דבר זהז כמעט ולא אופציה.

אצלנו כבר הולכים ללימודים כרגיל אבל לפני שזה קרה ההספקים שלי היו ברצפה, לא הצלחתי לחשוב צלול, הייתי נתקעת על שטויות.

באמת מצב מתסכל

בהצלחה!!

על הבוקר, אבל ממש ברגע שקמים- פחות מ90

שעה אחרי *תחילת* ארוחת בוקר- פחות מ140

לפני ארוחת צהריים- פחות מ90

שעה מתחילת ארוחת צהריים- פחות מ140

לפני ארוחת ערב- פחות מ90

שעה מתחילת ארוחת ערב- פחות מ140

ובגדול ממש על התפריט

צריך לאכול 3 ארוחות גדולות ו3 ארוחות ביניים

תודה רבה!

יש להם בדיקות הריון יחסית זולות

זה בדיקות מאיביי או אליעקספרס

יוצא קצת יותר יקר מלהזמין ישר מאליעקספרס אבל היתרון שזה מגיע תוך כמה ימים, משלוח חינם. 

זה טיפה יותר יקר מלקנות ישירות מאיביי

אבל זה מאוד נח כי לא מוכים הרבה זמן עד שמגיע

סיפורון קצרצר עם נמשל חזק ממש, שמעורר הזדהות בלב כל אחת, גם אם היא לא חווה בדיוק את זה...

תודה!

תודה על המילים הטובות, ממש כתבת אותי

מרגישה לא נעים ששוכחת מהקטן שבפנים מרוב כל הבלאגן שבחוץ

ומרגישה לי כל כך לא קשור הריון עכשיו

(וב"ה מודה לה' אלף פעם!)

קראתי חוברת של הרבנית עידית איצקוביץ על האחדות בין אברהם אבינו ושרה אימנו.

רובה עוסקת בלימוד מהפרשה שלנו.

מהפסוק בישעיהו הנביא הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:

לומדים על אחדות מיוחדת שהיתה בינהם.

המהר"ל מדגיש שכתוב קראתיו ולא קראתים- " דע כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואישה בעולם... ועל שניהם הוא אומר "כי אחד קראתיו" כי אברהם ושרה הוא אחד!

הרבנית עידית מחברת את האחדות המופלאה בינהם לאמונה של א"א באחדות הבורא.

האחדות המופלאה בין א"א לשרה אמנו היא לא מקרית! אלא סעיף חשוב ועיקרי של אמונת האחדות שמילאה את כל חייהם. מי שמאמין ב"ה' אחד" חי חיי אחדות עם כל מי שנמצא סביבתו, ובראש והראשונה עם אשתו ובני משפחתו.

במדרש מסופר מה הרגישה שרה אמנו כשהלכו לארץ ישראל על פי ציווי ה' (בראשית רבה מא ב)

וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיְתָה שָׂרָה שְׁטוּחָה עַל פָּנֶיהָ וְאוֹמֶרֶת, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַבְרָהָם יָצָא בְּהַבְטָחָה, וַאֲנִי יָצָאתִי בֶּאֱמוּנָה. אַבְרָהָם יָצָא חוּץ לַסִּירָה, וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַסִּירָה. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, וְהַכֹּל אוֹמְרִים עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם,

בלילה במצרים שרה אמנו מתפללת לה' ומזכירה איך הרגישה כשהלכו לארץ ישראל אברהם אבינו שמע מה' ציווי-  לך לך ואת ההבטחה האלוקית-ואעשך לגוי גדול,

שרה אמנו לא שמעה מפי ה' אלא "באמונה" בחיבור להבטחה שנאמרה לא"א

וזו אחדות אמיתית. בשונה מהעולם המודרני שמגדיר שוויון וזהות, התורה לא מדברת על זהות,כי ברור שהזהות שונה בין איש לאישה, אבל התורה מדברת על אחדות-

שרה אמנו בתפילתה מתארת את האחדות בינהם- הדיבור של ה' עם א"א בוודאי שהוא גם בשבילה,היא לא דורשת שה' ידבר גם איתה.אלא אומרת שבכך מתבטאת האחדות בינהם-, ולכן מתפללת שה' יוציא אותה והיא תתאחד בחזרה עם א"א.

ומתוך האחדות הזו בינהם-אפשר לראות כיצד שרה אמנו נלחמה יחד עם אברהם אבינו.

מה עשתה שרה אמנו כשאברהם אבינו נלחם?

אברהם אבינו לקח 318 חיילים להילחם, שרה אמנו לא הלכה איתו, כי אשה לא יוצאת לקרב, אבל היא היתה שותפה מלאה איתו במלחמה!

מדרש תנחומא- ".. לא יכבה בלילה נרה" כשבאו עליהם המלכים דכתיב ויחלק עליהם לילה.

המדרש מתאר לנו שכשאברהם אבינו נלחם בלילה עם ארבעת המלכים, שרה אמנו לא ישנה והיתה ערה כל הלילה.

שרה אמנו היתה לגמרי עם אברהם אבינו בתודעה ובמחשבה.

הרבנית עידית מביאה בהקשר זה שהרבנית חנה טאו היתה הולכת בזמן מלחמה לנשות מגוייסים, ואומרת להן את הפסוק הזה- "כי אחד קראתיו" שזו מורשת האומה הישראלית, יש קשר נפשי עמוק בין איש לאישה, שבא לידי ביטוי לפעמיל כשקוראים את המחשבות של השני גם בלי דיבור בינהם.

ולכן אם האשה בעורף תהיה מלאת פחד ודאגה. זה יחליש את האיש ויפריע לו להילחם, לכן האישה צריכה להתמלא בגבורה ובאמונה בצדקת המלחמה ובקידוש ה' הבא על ידה.

אם היו שואלים עיתונאים בדורם מה סיבת המלחמה?

הם היו אומרים שבגלל שחמשת המלכים מרדו בכדרלעומר פרצה המלחמה, לכאורה לסיבה כזו שרה אמנו יכולה להתנגד שא"א ילך למלחמה, אבל היא באחדות שלמה יחד עם א"א בטוחה בצדקת דרכו,

"אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגליו של משיח"

שהרי בימי אברהם ע"י שנתגרו המלכויות אלו באלו באה גאולה לאברהם.

רואים את זה בדברי רשי על הפסוק "ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שווה הוא עמק המלך" מבאר רשי - עמק שווה- שהושוו שם כל האומות והמליכו עליהם את אברהם לנשיא אלוהים ולקצין.

המלחמה הזו היתה דחיפה גדולה והנעה של התהליך של קידוש ה' בעולם ע"י אברהם אבינו.

ולתוצאה הזו הגיעו בזכות עמידתה של שרה אמנו לימינו של אברהם אבינו.

בפרשה שלנו אברהם אבינו נלחם נגד ארבעת וחמשת המלכים.

אברהם מסמל את מידת החסד, ויצחק את מידת ץהגבורה. לכאורה היינו חושבים שיצחק ששייך למידת הגבורה צריך להיות שייך יותר למלחמות. למה דווקא אברהם נלחם, מכל האבות?

כי אצל עם ישראל, המלחמה מגיעה דווקא מתוך מידת החסד, של הוספת טוב בעולם. כדי להוסיף טוב צריכים להכריע את הרע. מי שמרחם על האויב, כביכול מתוך מידת החסד, זה לא באמת חסד כי זה מחזק את הרע.

אברהם אבינו נלחם דווקא מתוך מידת החסד, וכך גם אנחנו במלחמה שלנו היום צריכים לחזק בנו את מידת החסד האמיתית, ולהבין שכדי להוסיף טוב בעולם, התפקיד שלנו עכשיו הוא להכרית את הרע.

יהי רצון שנזכה לניצחון אמיתי על הרע, ולהוספת טוב ואור גדול בעולם!

יש שם עוד הרבה, אבל אני לא אספיק לכתוב עכשיו...

מי שרוצה לשמוע, מומלץ (גם אחרי שבת זה אקטואלי...)

וכשקראתי איך המלאך אומר להגר לחזור לשרה ואברהם, ובכך ללדת את ישמעאל, כמעט רציתי לצעוק לו: לא! אתה יודע כמה צרות אנחנו עתידים לסבול מאותו ישמעאל? עדיף שלא ייוולד!

אבל ישמעאל נולד בכל זאת. ואנחנו סובלים מצאצאיו עד מאוד. והכול בתוכנית האלוקית הנשגבת מבינתנו.

ואז שמתי לה לנקודה מעניינת:

המלאך אומר להגר שייוולד לה בן ושהיא תקרא את שמו ישמעאל.

בפועל, כשישמעאל נולד, אברהם הוא זה שקורא לו בשמו.

זה כאילו אברהם בעצמו "סידר" לנו את ישמעאל, למרות הצרות העתידיות שהוא יביא לנו!

אבל בעצם - אברהם פשוט הסכים עם התוכנית האלוקית. כמו שהסכים לשמו של ישמעאל, שנקבע ממרום, ואף חשב עליו בעצמו (אולי), כך הוא הסכים להולדתו.

ואם אברהם אבינו הסכים שישמעאל ייוולד - גם אנחנו, צאצאיו, צריכים להסכים לתוכנית האלוקית שבקיומם של בני ישמעאל.

ולהתפלל שבן האמה ישוב למקומו הטבעי, תחת רגלינו ושלטוננו, ושלא יעז יותר להרים ראש...

כתבת כל כך יפה ואקטואלי! תודה רבה!

ראיתי בשבת מדרש מעניין שמתקשר למה שכתבת-

"אמר רב חנא בר אחא: אמרי בי רב: ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע;"

(סוכה, נ"ב ע"ב)

ציטטתי מהזיכרון מקווה שצודקת..

איזה פרא

גם אם הוא התחפש לאומה מתורבתת ויש בה עורכי דין ורופאים וכו'- הפראיות שלהם נחשפה וכל העולם רואה את הפרצוף האמיתי שלהם. כולל האומות שבעזות פנים טוענות שישראל אכזרית ושהמתקפה (הפוגרום) היתה מוצדקת.

אני חושבת שהפרשה שלנו ממש מזמנת שיח על החיבור המיוחד של עמ"י וארץ ישראל, אפשר לדבר על התקווה של אלפיים שנים בגלות, שנשוב לארץ ישראל. איך אפשר בכלל עוד להמשיך להאמין אחרי כל כך הרבה שנים של ריחוק מהארץ.

ואז לדבר על הנס שעמ"י באמת חזר. על סיפורי העליה של המשפחה, על מסירות הנפש והקושי שזה כלל, והכוח שקיבלנו מאברהם אבינו בפרשה שלנו, שבזכותו כולנו פה, למרות הכל.

במהלך השנה (מהחופשת לידה של הקטנה שלי) זכיתי להשתתף בחבורת לימוד בישוב שלנו, בה למדנו את הספר 'נעם שבת'.

בעז"ה בשבועות הקרובים אני אשתף פה מהסיכומים שכתבנו לאחר הלימוד. כמובן שזה לא כמו לימוד בספר עצמו, אבל אני מקווה שזה בכל זאת יוסיף להבנת עומק מצוות השבת, ויוסיף לכבוד השבת.

(הסיכום הוא לא מתחילת הספר, כי הצטרפתי רק באמצע)

יהי רצון שהלימוד יהיה לזכות עמ"י, להשבת כל החטופים לשלום, לרפואת כל הפצועים והנפגעים, לניצחון במלחמה, ולגאולה שלמה!

הרמב"ם מונה שלושה טעמים למצוות הדלקת נרות שבת: שלום בית, עונג שבת, וכבוד שבת. פה נרחיב קצת על הטעם של עונג שבת.

אור הנרות מוסיף לעונג השבת בכמה רבדים. גם ברובד הפיזי (האור מעמיק את העונג שבטעם), וגם ברבדים העליונים יותר, כי נרות השבת מעוררים אורות עליונים שמאירים בנו את האור הפנימי, ומוסיפים להארת הנפש, הרוח והנשמה.

הנר קשור לשלושת הרבדים - הנפש (עולם הרגש, החוויה), הרוח (עולם המחשבה) והנשמה (החלק אלו-ה ממעל). נ"ר = נפש רוח, והנשמה מתבטאת בלהבה.

הנרות סמוכים לשולחן שבת, וכך מעוררים את האור שמתעורר במהלך הסעודה בכל הרבדים. בנפש - על ידי זמירות שבת, ברוח - על ידי דיבורים ומחשבות של תורה, ובהארת הנשמה (וכמובן כולם על גבי העונג הגופני של המאכלים, עליו כבר דיברנו).

שבת שלום!

היום הבת שלי "סיפרה" לי שרחל אימנו בוכה כי היא לא יודעת לדבר כמו התינוק שלנו שבוכה כי לא יודע לדבר.

ברגע הראשון נבהלתי,וניסיתי להסביר לה שהבכי של רחל אמנו עמוק מאד, וזה לא בכי של תינוק, וודאי שרחל אמנו יודעת לדבר...

ברגע השני, חשבתי שאולי זה כן מתחבר,  יש כאן רובד עמוק של משמעות הבכי של אמא על בניה.

במציאות ההזויה של המלחמה הנוכחית, אולי באמת כל מילה מיותרת...ואפילו אנחנו לא יודעים מה לבקש קודם, ולכן אנחנו צריכים דווקא את הדמעות של רחל אמנו - ושבו בנים לגבולם! לפעמים כשאין מילים, יש מקום לתפילה באמצעות דמעות...

( ואולי זה גם בביתנו הפרטי כך, ולכן אנחנו לא חייבות בתפילה מסידור, אלא מספיק שנראה בבית משהו שמצריך תפילה ונתפלל עליו בדמעות, תפילה מהלב. וזה ישבור רקיעים.)

וכמובן שנזכור שאם כל הכאב הגדול, אנחנו לא יוצאים לגלות אלא חוזרים מהגלות,

והבכי עכשיו כבר אחר ,

כמו שכתב הרב קוק

וְקוֹל בְּכִי תַּמְרוּרִים שֶׁל רָחֵל הַמְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מִתְמַתֵּק עַל-יְדֵי שִׁפְעַת תַּנְחוּמִים

שנזכה במהרה בזכות רחל אמנו להתנחם בשיבת כל הבנים לגבולם ,ובגאולה השלמה.

בס״ד

הרבה מעבר למילים.

מהלב ישר אל לב השמיים.

תשמעי הרבה מדיטציה ללידה, דמיון מודרך

יש ברשת הרבה

תשימי מוזיקה נעימה

ותקראי ספרים על לידה או סתם בכללי

פשוט להתנתק כמה שאפשר מהחדשות והמצב.

להתנתק

להתכנס לבועה של עצמך.

אני עכשיו בשישי, וכבר אני רואה שאם אני בלי הנייד,

אחריי ספר טוב בחדר במיטה, פתאום מרגישה תנועות-

רגוע לי.

האושר מתפשט ושמח וכמו בועה רק שלי ושל העובר..

זכות חסד ורחמים..

אז לקראת לידה-

סופר התנתקות.

אין עולם.

יש את הנשמה שרוצה לצאת ולקרב את הגאולה

ואותך האמא שאת הכלי לשפע, מבורכת מבורכת מבורכת.

אגב, גם כדי לעבור צירים בטוב-

התכנסות זה שם המשחק..

נשימות עמוקות, הקשבה למה הגוף שלי צריך עכשיו

אני מנסה בנתיים כמו שפחות להתנתק מהסביבה ולהתכנס כי יודעת שזה עלול להוביל ללידה ואני פשוט לא רוצה!

אני צריכה לעבוד על בראש על העניין וזה הקושי...

אני משתדלת להיות מנותקת ככל הניתן מהמצב. אבל אני מנותקת גם מהרצון ללדת וזו הבעיה...

שהמצב הוא זה שגורם לחוסר חיבור עם הלידה.

עסוקים בלשרוד,

איך נביא חיים??

ורק כשהתשובה תפמפם לך, תרגישי את החיבור:

החיים שבאים לעולם

הם תיקון עולם במלכות ש-ד-י

הם התשובה שלנו לכל מחריבי החיים

הם הנצחון לכל אוייבינו בכל הדורות שמנסים להשמיד להרוג ולאבד-

ואת, את מביאה את התשובה,

את בונה את העולם.

קודם כל- לקבל את זה שלא תמיד הולך בקלות להתחבר ללידה.

לא הרי חיבור להריון הראשון כהרי חיבור להריונות כשיש ילדים בבית ועסוקים איתם הרבה.

אז בלי קשר למצב- אל תשווי למידת ה"חיבור" שלך בהריונות הקודמים, כי זה טכנית אחרת.

ולגבי המצב- עכשיו זה יותר חיבור רעיוני לערך הגדול של לידת יהודי חדש, ובעז"ה הגאולה תבוא בן רגע, ועד הלידה הכל יכול להראות אחרת,!

וגם כמו שאומרים שכשנולד התינוק יש רוח הקודש להוריו לגבי השם, כך אני מרגישה בכל תהליך הלידה- עכשיו ה' נותן לך כוחות להתמודד עם הריון, כשתגיע הלידה הגוף שלך כבר ייצר הורמונים מתאימים, חבל עכשיו להצטער על משהו שעוד לא קיים...

אולי במקרה יש לך אם לא, אני יכולה לצלם

דרך קופות החולים ראיתי שיש אפשרות לקבל שלוש שיחות עם פסיכולוג ללא עלות, לכל אדם.

שמתי פה קודם קישור שחשבתי שנותן פרטים אבל נראה שהוא מוביל למשהו אחר, אני אנסה לחפש את מה שהתכוונתי לשים.

וראיתי גם את זה -

טיפול רגשי - מרכז נעמי וולפסון

(קו חם ללא עלות, לנשים ונערות. שיחה עם מטפלות מוסמכות של מרכז נעמי וולפסון)

בהצלחה רבה!❤️

קופות חולים

מאוחדת - 3833*

לאומית - 1-700-507-507

מכבי - 3555*

כללית - 03-747-2010

דווקא כשקראתי אותך לא עלה לי לראש צורך בטיפול

בעייני התגובה שלך מאוד נורמלית ותואמת את סביבת מגורייך.

אני לא אומרת שטיפול לא יעזור,רק שבמצבי סטרטס שמערערים את כל המערכת ,יש מקום לשקול לעבור לתקופה במידה וזה אפשרי למשפחה/סאבלט/שכונה אחרת/דירה עם ממד.

בשורות טובות !

שכשיש הזעקה, תבוא לעזור לך לקחת את הילדים למיקלט?

הממד?

כי יש אופציות ביניים כמו חדר עם קיר פנימי וחדכ מדרגות

לק"י

איזה קומה אתם?

בני כמה הילדים?

וכמה זמן להגיע למרחב מוגן יש לכם?

אם לא במקום שמקבל הרבה טילים, אני חושבת שעדיף למצוא את המקום הכי מוגן בבית ולא להיסחב לכל מיני מקומות לא מוכרים...

(אנחנו עושים ככה - נכנסים למסדרון - וזה כשלהורים שלנו מצד אחד יש ממ"ד ולהורים מהצד השני יש מקלט צמוד. פשוט לא מעשי לנדוד מהבית כל כך הרבה זמן...)

כי השיקול הוא לא רק ממד

אלא גם סביבה מוכרת ופחות תלושה לילדים לאורך זמן

וגם לפותחת כמובן

חוסר ביטחון

אצלנו השפיות תלויה במקום הקבוע שלנו, בבית שלנו. אפילו שבת אחת מחוץ לבית מוציאה אותנו מאיזון.

אם אצלכם השפיות תלויה במקום מוגן, אז כנראה שזה עדיף לכם. אפשר לחפש גם מקומות שאין בהם אזעקות, לאו דווקא מקומות עם מרחב מוגן. (נגיד - בדרום המרוחק מהעוטף או ביישובים בבנימין)

ויש לי גם קטנים. (דווקא הקטנה בכלל לא מפחדת)

ודווקא בגלל זה אנחנו מעדיפים להשאיר אותם בשגרה כמה שאפשר, וליצור להם מרחב מוגן *נפשי* מפני המלחמה.

(אבל באמת אצלנו אין כמעט אזעקות, אז זה שונה)

לק"י

יש כאלו שהם מרחב מוגן.

צריך לרדת לקומה מסויימת ולסגור את דלתות הבית. נדמה לי לפחות 2 קומות מלמעלה, וקומה אחת מלמטה.

ככה אנחנו עושים וזה נחמד.

נעים להתעודד עם הדכנים

אנחנו לא מספיקים להגיע למקלט כשמתחילים הבומים. אז יושבים יחד

הם לא יכולים ללכת לבד?

למשפחה שלך אין מקלט קרוב? אולי יוכלו לעזור עם הילדים. 

אני לוקחת כל אחד ביד אחת, קטנים. יורדת שלוש קומות כמה פעמים ביום… בחזור אחת עולה לבד לאט לאט.

מאמינה שאם יש לך ב״ה מעל שלושה ילדים אז הגדולים יכולים לרדת בזריזות ? בעל שנמצא בחלק מהזמן ביום?

מזכיר לי משום מה תינוק קטן..

יש כזה ריח ורכות של גן עדן😆😆

נשמע כמו מנגנון הישרדות שמונע ממך להתחבר לתינוק.

תנסי עור לעור, ערסול, שינה משותפת. (במיטחברת למשל)

האכלה רק בידיים עם קשר עין משך כל זמן הארוחה.

כמה זמן את אחרי לידה?

רק הלידה מתקרבת...

אני לא יודעת באיזה שלב את, נשמע שקרובה ללידה. אם יש עוד זמן עד הלידה הייתי משחררת. תתחברי בהמשך. לא יודעת אם יש ילדים בבית או שזאת לידה ראשונה, אז קחי מה שמתאים לך.

אם הלידה קרובה אז ממליצה ללמוד על זה, קורס הכנה ללידה, להתכונן פיזית ללידה, לקנות מה שצריך, לארגן תיק לידה וכו' ההכנות הטכניות יכולות לעזור להתחבר.

להקדיש זמן להרגיש את התנועות, למשש את הגוף הקטן הזה בפנים. אני יכולה ממש להרגיש את הגפיים של העובר (לא יודעת אם זה ידיים או רגליים אבל משהו מהם), להרגיש את העכוז שלו, גם כשהוא לא זז, אני לוחצת קצת על הבטן ומרגישה את הגוף הקטן בפנים. אפשר לנסות לדבר איתו, להגיד לו "שלום תינוק שלי, אני אמא שלך" את יכולה גם לספר לו את המחשבות והפחדים שלך וכל מה שמטריד אותך במלחמה, הוא לא מבין עדיין. זה יכול לעזור לך להרגיש שהוא מישהו כשאת מדברת איתו, זה נותן לו ממשות.

לקנות בשבילו בגדים ודברים, לסדר לו מקום בבית, לחשוב על שמות, לחשוב על הנקה...

שמות חשבתי בעבר ועכשיו כבר לא מתחברת למה שרציתי אז, אז נחכה ללידה.

אבל תודה על כל הרעיונות

המארזים שלהם במחיר מעולה ממש, האיכות טובה, בד נעים (מה ש100% כותנה, אין לי נסיון עם בד פליז וכאלה).

ממליצה

גם לבחור באתר אינטרנט זה חווית קנייה וגם כשיגיע הביתה, לכבס את זה, לקפל ולסדר, לדמיין את הבגד עם תינוק בפנים....

עם דולה שעושה הכנה ללידה, נראה לי ממש יכול להכניס לאוירה וגם באמת לעזור להתכונן

זה לא מחייב כלום

וגם הפלה לע אמורה לגרום לתסמינים הורמונליים כי גם היא שינוי משמעותי בגוף.

להתפלל ולהאמין...

ולפעמים הם גם עוברים והכל תקין..

ולפעמים לא..

מה שהיה בהריונות קודמים לא בהכרח מעיד על הנוכחי, ובעז"ה מתפללות איתך שהכל יהיה בסדר🙏🙏 

מהנסיון שלי- גם לפני ההפלה לא היו תסמינים (היה הריון והתסמינים בוששו מלבוא)

וגם בהריון תקין ב"ה היתה איזו שבת בלי תסמינים ותנועות שמאוד נלחצתי ממנה ולא קרה כלום.

אני בגישה שהלחץ הנפשי שלי שווה בדיקה.

לא מעניין אותי האם הסמפטום מדאיג, השאלה איך הוא משפיע עלי.

מבינה לליבך ממש! אני חושבת שמוצדק לבדוק במוקד, השאלה האם יש לך דרך לקבל עזרה..

אם תרצי לומר איפה את גרה בערך אולי נוכל לעזור

עם הרפה פחות תסמינים ויש ימים אפילו בלי תסמינים בכלל

ותמיד סבלתי מאוד עד שבוע 12-14

קרה גם לי

התסמינים לא מעידים על תקינות ההריון ואיו מה לדאוג מזה.

הריונות קודמים לא בהכרח מעידים על ההריונות הבאים.

ולהפך תהני מההרגשה הטובה ותקווי שהבחילות לא ימשכו כל ההריון, אמור להפסיק באזור שבוע 12-14

בע''ה אלך מחר להיבדק

אני ממש חוששת

גילו לי חצוצרה סתומה לגמרי, + ניסיון פתיחה שלא הצליח, לפני שנתיים.

החצוצרה השניה גם "לא היתה מדהימה", אבל כנראה שהזרקת החומר בלי ניסיון צנתור היתה מספיקה, כי נכנסתי להריון במחזור הבא (אחרי שהרופא פוריות כבר העביר אותי לIVF במחזור הבא...)

גם הרופא פוריות, וגם רופאים אחרים במהלך ההריון ואחריו אמרו לי שזה לא אומר כלום על הריונות נוספים בהמשך.

לא מטבען של חצוצרה סתומה להיסתם שוב?

והשניה שפתוחה לא עלולה להיסתם רק כי הראשונה סתומה?

כמו שכתבו לך זה יכול להיות התרחבות של הרחם.

לי זה זכור ככאב חד דוקר כזה

באמת כאבים חדים דוקרים כאלה.

שניה אחת ונעלמים. אבל ממש בתדירות גבוהה.

מאשר סרזט

במה היה יותר טוב?

איפה משיגים אותו? 

דימומי הסתגלות

תופעות לוואי

איפה משיגים? בבית מרקחת עם מרשם מרופא נשים או משפחה.

מסייגת שוב שזה לא מחוויה אישית שלי, רק ממה ששמעתי מהרבה נשים.

אני השתמשתי בסרזט וברחתי ממנו.

לא היו כתמים או הסתגלות כשהתחלתי

אבל בגיל חצי שנה של התינוק חזרו דימומים

התופעת לוואי העיקרית מבחינתי הייתה עליה במשקל

למרות שהרופא שלי התעקש שהם מכילים את אותו חומר בדיוק🤷‍♀️

אבל הבנתי שזה מאוד איניבידואלי ויש כאלה שסרזט בסדר גמור אצלם. לדעתי אין ברירה אלא לנסות...

דיאמיליה עשה לי דימומים קשים מאוד

וסרזט לא היה בנמצא אז לא ניסיתי

עברתי לדיאמילה וזה הפסיק. פעם שניה שלקחתי דיאמילה לא עשתה לי דימום הסתגלות וסרזט כן.

תכלס אין לדעת כל גוף מקבל דברים בצורה שונה...