קטונתי

אני יכולה רק להציע הסתכלות אחרת..

שהדברים הקטנים האלה הם במקום משהו חס וחלילה...

אנחנו לא יודעים חשבונות שמים

אבל יעקב אבינו אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת

אני מרגישה שצריך להודות לה' על הדברים שקודם לקחנו כמובנים מאליהם... זה שיש בית, שיש אוכל, פרנסה, זוגיות, ילדים

אני עוברת ככ הרבה..

אז מה זה במקום משהו?

שהשם יבטל את כל המשהויים...

נשמע שאת עוברת ניסיונות לא פשוטים ובהם את לא מרגישה את יד השם (ממה שקראתי)

כמו שכתבת- את מאמינה אבל לא מבינה למה השם עושה לך ** ושוב**

אני לא שופטת אבל אין תשובה לשאלה למה (גם אני שואלת לפעמים למה אבל אין תשובה לכך)

הקב״ה שולח לנו ניסיונות במקום גזרות קשות לא עלינו

וגם לראות אם את מאמינה ובוטחת בהשם באמת

לפעמים אנחנו לא יודעים למה הדברים קורים והאמונה והידיעה שזה מאת השם והשם לא רוצה לעשות רע הוא טוב ורק טוב. הידיעה הזאת מקלה ורואים את הניסיון אחרת

ההסתכלות יותר חיובית.

מציעה- 5 דק ביום לדבר עם השם ממש כמו ״איש אל רעהו״

ולשמוע את הרב אייל עמרמי בדיוק אתמול היה שיעור ״יש תרופה לעצבות״ ממליצה לשמוע❤️

מקווה שעזרתי קצת

כי אני לא רואה איך זה טוב.. ואני לא רואה שהוא עושה רק טוב

מדברת איתו הרבה, כועסת, מתוסכלת.. לא מרגישה שעוזר ככ😕

אחפש את השיעור בתקווה שיהיו לי זמן וכוחות

תודה🩷

ומבינה אותך. זה שובר

כאילו מה, אפילו בדבר אחד אין נחת?

והשאלה הנשאלת היא, לדעתי לפחות, מה השם רוצה ממני?

אז אפשר להגיד שאין ייסורים בלא עוון

ואפשר להגיד שזה תיקונים מגלגולים קודמים

אפשר להגיד הרבה דברים

אבל בשורה התחתונה, אני מרגישה שהדור שלנו צריך לאמץ את התמימות.

תמימות בכוונה של - התפללתי על זה שהחבילה שלי תגיע כמו שצריך? במידה? מתוקנת?

למה זה כזה ברור שזה יהיה ככה?

התפללתי על הבריאות שלי? שהאחות תגיע בזמן? אמרתי תודה להשם על זה שהיא הגיעה בזמן בפעמים הקודמות?

אני מודה להשם על האוטו שמשרת אותי תדיר?

אני מאוד מאמינה בזה שהשם רוצה לעורר אותנו עכשיוו. כעם, וגם כאינדיבידואלים. הכל מתערער לנו.. לאחת הבעל לא בהית כבר 3 חודשים, לאחרת אין בית להיות בו והיא מפונה. השלישית לא עלינו עברה את השביעי באוקיטבר על בשרה, הרביעית נכנסה לחרדות..כל אחד מהמקום שלו, ולא משנה הסיבה

ולמה לעורר אותנו? כדי שנזעק אליו .

תמיד זה היה ככה. בהסתכלות לאחור מההיסטוריה של העם שלנו אפשר ללמוד הרבה. אבל הרבה פעמים זה לא נח לנו ומכוחץ כי זה מרגיש לנו מאשים.

אבל תכלס, גם לזה דיש תיקונים מגלגולים קודמים יכול להיות מציאות אחרת. אם השם יחליט. או שזה בכלל לא יפריע לי כל הדברים הקטנים האלה ויהיה לי חוסן נפשי להתמודד.. לא תמיד אנחנו יודעים מה באמת טוב לנו וזה רק מה שנראה לנו שמה זאנחנו מבקשים זה מה שטוב.. בעיניי זה פרופר אמונה ובטחון

שנגיד לו - אנחנו יודעים שאתה פה, תהיה קרוב יותר. אנחנו עושים את הצעד הזה אליך גם.

הוא כזה אבא טוב, ואת יודעת את זה ממה שקראתי,  ומה הנחת של אבא? שהוא יכול להעניק לילדיו. אבל צריך לבקש. ולהאמין בתמימות כמו שאת אומרת, שאם ביקשתי - אז בואי, קטן עליו לתת לי רכב שעובד וחבילה שתגיע בזמן, ושהאחות תהיה והתרופה תהיה, ושבכלל לא תהיה לי בעיה רפואית . קטן עליו. באמת.

וקטן עליו לתת לי חוסן נפשי כי הוא בורא רפואות

אז במקום להסתכל על זה כ- אתה כל יכול, אז למה אתה עושה עבורי, הייתי מנסה לאמץ גישה של - אני יודעת שאתה יכול ואני רוצה שתתן לי. לא בדיעהד, לכתחילה לפני שהדבכ מתפקשש.

או - אני צריכה חוסן נפשי וכח להתמודד. תחסוך לי את ההתמודדויות האלה כרגע, גדול עליי

לא יודעת כמה זה מדבר אליך אבל זו נקודת המבט שלי אחרי שעברתי לא מעט משברים וקשיים.

אפשר לצאת מזה מחוזקת. והוא שומע עותך. ומשגיח עלייך אישית. הרי איך יכול להיות שהכל השתבש ילד, אם לא בהשגחה..?

חיבוק ענק!!

@בארץ אהבתי

@כמו🐌תמס

@מזמור לתודה1

שברור שהכל מתפקשש בהשגחה! זה לא יכול להיות במקרה! אז למה?

אני דוקא ממש מדברת איתו

וממש מבקשת ממנו. ממש . גם על הדברים הקטנים.

ואני גם ממש ממש משתדלת להגיד לו תודה על מה שכן.

ואני ככ מבקשת וככ זועקת אליו... וככ רוצה אותו קרוב יותר... ולא מרגישה שהוא עונה לי... מבינה?

אבל הוא עונה

לא התשובה שאת רוצה אולי, אבל הוא עונה.

וזה החלק הכי קשה באמונה. להבין שלא כל מה שנבקש נקבל. וזה שזה כביכול סותר את המציאות של הטוב האלוקי. כי אני חא רואה פה טוב, אז מה הקטע? ומה, זה לא עובד ככה שמי שמבקש מקבל?

ובכן.. לא. לא תמיד זה ככה

וזו אמונה שהיא מעל השכל.

וכדי לצלוח נסיונות כאלה צריך לבקש הרחבת הדעת והכנעה.

כשאני עמדתי בסיטואציות כאלה, השתמשתי בתמימות. כפשוטו. אני יודעת שמה זאתה עושה ופועל זה לטובתי

ואני יודעת שאף תפילה אינה שבה ריקם

אם אני לא מצליחה לקבל מה שאני רוצה, אני מתפללת שלפחות אזכה להשלים עם זה באמונה כי אני יודעת שאתה רוצה את הכי טוב בשבילי. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אז אני מבקשת ממך לקבל את היכולת להיכנע לרצונך ולהפוך אותו לרצוני, ושתתן לי את כוחות הנפש הנחוצים כדי להצמודד עם מה שאני צריכה לעבור.

ועדיין להתפלל ולקוות לטוב כמובן

זה משל נדוש, אבל יש את המשל עם הילד שמאוד רוצה סוכריה. מאוד. והוא בוכה לאמא שלו והוא בווח שהמתוק הזה זה הכי טוב בעולם. אבל אמא יודעת שלא. והיא רוצה שלילד שלה יהיה בריאות

אז היא מסרבת. והוא לא מבין. ורוקע ברגליים.. אבל זה לטובתו

ככה גם אנחנו. כמו ילדים קטנים שמבקשים סוכריות מהשם. והוא יודע שהסוגריות האלה לא טובות לנו עכשיו, אז הוא נותן לנו דברים אחרים. גמבות וקינואה וסלטים ודייסת שיבולת שועל.. וככה הילד הולך וגדל ובונה את גופו בבריאות. מתוך ידיעה שאמא רוצה את הכי טוב בשבילו ומה שהיא נותנת לו זה מה שטוב לו.

אותו דבר פה. השם רוצה אולי שתעלי קומה. בכוחות הנפש. באמונה התמימה ש- אני לא מבינה אבל יודעת שזה טוב. וזהו.

בהרבה דברים זה לא עובד, כמו בעל אובססיבי השם ישמור. להבדיל. ואף עושה נזק..

. באמונה, זה מגדל בתוכנו כוחות נפש.

אם יש לך מה עוד להגיד

אני אשמח לשמוע

🩷

חשבתי על זה הרבה בשבת וזה בדיוק חלק גדול ממה שקשה לי

כי כאילו

או שתיתן כוחות וחוסן פיזי ונפשי לעמוד בניסיונות והתמודדויות, או שלא תיתן התמודדויות

אבל מה אתה רוצה

איך את חושב שאפשר לתת עוד ועוד ניסיונות וקשיים ומשברים בלי לתת כוחות??

אתה הרי רואה, יודע כמה אין לי כוחות וחוסן להתמודדויות האלה, באמת שזה שובר אותי

אז למה לתת עוד ועוד בלי לתת גם כוחות?

......

אני חושבת שנסיון כשלעצמו הוא לא הנסיון בעצם, אלא יותר נסיון ב'תחפושת'

ז"א, שהשם מדבר אלינו דרך הנסיונות ומצפה מאיתנו לחשוב מה עומד מאחוריו באמת

הוא רק מגיע בתחפושת של חיצוניות. כמו אחות שלא הגיעה לבדיקה, תרופה שלא הייתה במלאי או רצף של חבילות שהגיעו לא טובות..

נכון שאומרים שאין אדם מקבל נסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, ושהשם דופק חזק על הכדים הכי מובחרים שלו כי הוא יודע שלא יישברו, אבל הדברים הם כפשוטם באמת והכח מגיע יש מאין.? לא בטוח.

לי יותר נראה שהדרך לעמוד בניסיון היא לא להפסיק לחפש מה יעזור לי להתמודד איתו. וזה מה שהשם רוצה ממני בעצם. חסר לי איזה כח מסויים בנפש שיעזור לי להשתלם.(להתקרב אל השלמות)

ופה נכנס העניין של עזרה מהשם להתמודדות

כתוב ש'איו איתערותא דלעילא אם אין איתערותא דלתתא'. הכוונה, כדי שיפעלו משמים עבורי, אני צריכה לעשות השתדלות פה, בחיי המעשה.

ואיזו השתדלות לעשות - זה הכח שהיה לנביאים. כיוון שאין לנו נביאים היום, אנחנו נאלצים לחפש ולנסות מה ההשתדלות הנכונה לעשות כדי לצאת מהמיצר, שזה החלק החיצוני של הניסיון. וכדי להשלים את החלק שחסר לנו בכוחות הנפש, שזה החלק הפנימי של הניסיון.

וקחי את דבריי בערבון מוגבל, כי אני סהכ אישה פשוטה, אבל אולי מאחורי הנסיונות האלה עומד רצון השם שתדעי להתמודד עם אכזבות? ובלתמים? ועם זה שדברים לא זורמים? ושמענה חיצוני כמו קנייה רגשית לא נכון לך?

אולי השם רוצה שתפני לעזרה חיצונית לקבל כלים להתמודדות עם הקושי?

אולי השם רוצה שלא תבעטי בייסורין ותקבלי בהכנעה את רצונו?

אבל את זה אפשר להגיד כלפי מי שבטוח בתכלית שמטרת השם היא להיטיב, ומי שמרגיש שחלילה השם 'רודף' אותו בגזרות, אני לא בטוחה שזה אמור כלפיו. ואז צריך לחזק את ה'גאווה היהודית' שלנו. ואת זה שהשם אוהב אותנו מעצם הטוב שהוא מרעיף עלינו מתוך הסתכלות על התמונה הכוללת של חיינו ולא רק על חלק אחד או תקופה אחת בחיים.

אני חושבת שנח לנו להשליך על השם במקום להתבונן פנימה. כי זה יותר קל. הוא יכול - אז למה שלא ייתן? וזה נכון שהוא יכול, אבל מי אמר שטוב לנו להישאר ככה ולא להשתנות?

אני כותבת ככה מבחוץ את הגיגיי ויכול להיות שאני ממש לא מדברת אלייך, כי רק את מכירה את עצמך. את יודעת אם זה נכון לך או לא.

ויכול להיות שאני לגמרי טועה כי אני לא באמת יודעת מה השם רוצה מכל אחד בניסיון שהוא מביא לו

מה שבטוח מבחינתי זה שוודאי לא קל לך להיות במקום שאת נמצאת, בקטנות דמוחין הזאת, לא סתם כתוב שאנחנו בדור שלנו בגלות הדעת. ואלמלא עברתי אי אילו דברים כאלה שגרמו לי לתהות, ייתכן והייתי מאוד משתבללת נוכח השאלות שלך. אבל אפשר לצאת מזה באמונה. אל תפסיקי את המסע.

❤️

ראיתי שבעלך מגויס, אז קחי הכל בערבון מוגבל.

הכל.

אני חושבת שבמצב כזה כל מחשבה היא הגיונית

את בתקופה לא פשוטה בכלל.. וארוכה מאוד.

הגיוני שמתוך המקום האישי הזה שהתערער, את חווה קושי עצום בעוד המון תחומים מתוך החוויה הקשה והמטלטלת. ולפעמים העצה הכי טובה היא פשוט לעבור כל יום בפני עצמו ולהגיד - וואי, עשיתי את זה. אני אלופה! כי את באמת אלופה❤️

ולהניח את המחשבות והתהיות והבלבולים והפרקטיקה והתאוריה לזמנים אחרים שיש יותר פניות בנפש, ובינתיים רק לקבל ולבקש עזרה שתעטוף אותך ותעזור לך להרגיש יותר טוב. בלי רגשות אשמה על התחושות שעולות אצלך ובלי רצון לפתור שום דבר. קודם שהבעל יחזור בעז"ה, ואחרכך כשמסדירים נשימה, מתוך מקום יותר מאוזן נפשית, לבחון עם עצמי איפה אני עומדת אם זה יהיה נכון לך גם אז..

1. הבעיה היא שאין מושג כמה זמן זה יימשך

וגם ההתמודדות הנוספת שאני מתמודדת איתה לא עם צפי סיום קרוב

אז מצד אחד אני אומרת לעצמי- שחררי. זה לא הזמן. עכשיו את עסוקה בלשרוד, בלהרים את הראש מעל המים. תיגמר התקופה הקשה וההזויה הזאת ואז נצטרך לשקם את ההריסות.

מצד שני- בנתיים קשה, וכואב, ואולי אם אני אהיה עסוקה כן קצת במעבר זה קצת יקל על ההתמודדות?

וגם בנתיים נהיה יותר ויותר קשה/שובר

גם בקטע אמוני וגם פשוט נטו ההתמודדות

אז אני לא יודעת מה עדיף .. כי זאת לא איזה תקופה קצרה

וככל שיורדים נמוך יותר יותר קשה לעלות אח''כ

בכל תחום

מעניין אם תביני מה אני מתכוונת

לא לגמרי הבנתי את כוונתך

ברור כנראה שהשם רוצה ממני משהו

השאלה היא מה

וזאת כל הבעיה..

תודה שכתבת

גם על כל ההתמודדויות שאת עוברת, ועוד בנוסף לבעל מגוייס, וגם על כל הדברים הקטנים שהקשו עלייך בדרך.

הקושי שלך ממש ממש מובן, ובאמת שאני מרגישה שאני לא יכולה לדבר ולענות כי באמת מעולם לא חוויתי ניסיונות בסדר גודל כזה...

אם את רוצה שאני אכתוב בכל זאת יותר באריכות, אני יכולה לנסות בהמשך (אני מניחה שאת הכיוון הכללי של מה שאני רוצה לכתוב את כבר מכירה, כתבתי על זה בפורום לאחרונה בכל מיני הקשרים ושרשורים).

ואני לא יודעת אם תרצי ואם יש לך פניות, אבל אני שמה פה קישור לשיעור של הרב ראובן ששון שעונה ממש על השאלה שלך (לא יודעת אם זה יספק אותך, לי זה ממש התיישב טוב והתחברתי מאוד).

כן, אני אשמח שתאריכי אם מתאים לך. הרבה פעמים דברים שאת כותבת מדברים אל הלב שלי, גם אם עם חלק אני לא מסכימה

תודה

אוהבת ומעריכה אותך

🩷

שהדברים שאני כותבת מדברים אלייך.

אני מקווה בעז"ה לכתוב במוצ"ש, בלנ"ד.

תראי התרגשתי האמת לקרוא שה' מביא לך הרבה התמודדויות...

ראיתי בחיי שמדובר בד"כ באנשים מיוחדים שכנראה רוצים מהם לגדול...

לא תמיד הם מקבלים ומסכימים לזה כמובן.

אני חושבת שבמצב רגיש כמו שאת מתארת הכי הגיוני בעולם שפשוט תרצי שלפחות הדברים האחרים יהיו קלים ופשוט יסתדרו,

או שיקרה איזה נס וה' יעזור לך עם כל מיני דברים...

ותהיי מאלו שיגידו ואי קשה אבל ה' איתי ועוזר לי.

וזה לא קורה :/ באמת מבאס.

סתם למחשבה אני באמת חושבת שזה מעניין שזה דווקא לא קורה...

כאילו מה ה' רוצה ממך לכאורה?

אז אני לא יודעת מה ה' רוצה ממך אבל משום מה זה מרגש אותי שככה הנהגת ה' איתך. לא יודעת למה, אני רואה כאן הרבה אהבה... אולי זאת גם האהבה שלך שם.. אפילו שקשה לך מאוד

ותראי את הפרק המדהים הזה בתהילים, פרק י"ג

א  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  עַד-אָנָה יְהוָה, תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח;  עַד-אָנָה, תַּסְתִּיר אֶת-פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי.

ג  עַד-אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת, בְּנַפְשִׁי--  יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם;

עַד-אָנָה,    יָרוּם אֹיְבִי עָלָי.

ד  הַבִּיטָה עֲנֵנִי, יְהוָה אֱלֹהָי;  הָאִירָה עֵינַי, פֶּן-אִישַׁן הַמָּוֶת.

ה  פֶּן-יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו;    צָרַי יָגִילוּ, כִּי אֶמּוֹט.

ו  וַאֲנִי, בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי--    יָגֵל לִבִּי, בִּישׁוּעָתֶךָ:

אָשִׁירָה לַיהוָה, כִּי גָמַל עָלָי

עד מתי...

אני יכולה להגיד שלפעמים צריך להיות עקשניים ועזי פנים בעבודת ה'. כלומר לא משנה מה תביא לי אני איתך ואוהב אותך ודורש אותך.

זה לא מתאים לכולם. וגם למי שזה מתאים לפעמים זה קשה בנקודות שבירה...

רק מעלה כיוון.
 

וגם יש מצב זה תקופה. כנראה יש כאן איזה עניין שאת צריכה לעבור... ואח"כ יכול להיות שתחווי את ההנהגה של ה' כלפייך באופן אחר לגמרי. זה גם הרבה עניין של מה השיעור שלי פה? ברגע שלמדתי אותו. אוקי, כבר אין עניין להתנהל איתי כמו איך שעכשיו. זה דברים מאוד עמוקים...

אבל שוב בעיניי זה מחמיא מאוד שככה מתייחסים אלייך... דווקא שהכל זורם והולך טוב הייתי קצת חוששת...

חיבוק בשבילך ולהתמודדות הלא פשוטה הזאת ❤️

קראתי שוב ושוב כדי לנסות להבין לפני שעונה אבל לא הצלחתי להבין מה מרגש אותך בלקרוא על מישהי אחרת שמאד סובלת🙈

בכל אופן הבנתי שהכוונה טובה כמובן רק לא הבנתי מה את מנסה להגיד

תודה שעצרת להגיב🤍

חלילה לא התכוונתי להגיד שעצם סבל של מישהי משמע שיש כאן משו מרגש. ממש לא...

התכוונתי להגיד שיש הרבה אנשים שהחיבור שלהם עם הקב"ה הוא רופף... עם מצוות או בלי מצוות... ואין להם איזשהי התעוררות מיוחדת משמיים.

כלומר לא מנסים לעורר אותם, לא מנסים לנסות אותם בכל מיני נסיונות. משאירים אותם באותה עמדה...גם אפילו שנים. ולטווח הרחוק זה ממש לא לטובתם...

ולעומת זאת, יש כאלו שמקבלים הרבה התייחסות, וזה לא לחינם... אני רואה את זה מאהבה...

"כי את אשר יאהב ה' יוכיח..."

תודה🩷

אשתדל להסתכל על זה גם ככה, אם כי זה מאד קשה

למדת פעם ספר איוב?

בעיני קודם כל לפני התשובות עצם זה שרואים ספר שלם בתנך שמתמודד עם השאלות האלו מראה שזה שאלות אמיתיות

אני יכולה לכתוב תשובות, אבל זה התשובות שלי

(למשל בהשוואה לאמהות דווקא לי זה קצת מתיישב:

אני אמא ורוצה לעשות רק טוב לילדים שלי,

אבל לפעמים הם חושבים שאני עושה להם רע, רק שזה באמת טוב

מקנחת את האף למרות שהם שונאים את זה, לוקחת אותם לחיסונים, מענישה כשמרביצים, מעירה בבוקר למרות שהם רוצים רק לישון, יש עוד אלף דוגמאות)

יש לי עוד תשובות,

אבל זה התשובות שלי, לשאלות שלי (ויש שאלות ברוך ה')

אולי הן יגעו בך ואולי לא

אני יכולה לומר רק דבר אחד, על עצמי אני יודעת שכשיש שאלות זה דורש ממני ברור אמוני מעמיק, וזה לא מספיק לי לשמוע שיעור אחד או לקרוא איזשהו ספר

כי אין תשובה שפשוט מתיישבת על הלב,

יש אמונה שנבנת בעמל.

אני יכולה לומר מה הדרך שלי-

אני זקוקה ללימוד ספרי אמונה מסודר אז אני מקשיבה לסדרות של שיעורים

(ממליצה ללמוד את ספר איוב, זה קשה מאוד לבד, אבל לחפש סדרה של שיעורים שאת מתחברת אליה,

המאמר קול דודי של הרב סולובייציק, הרמב״ם בצורה נבוכים דן בזה, לרמבן יש פירוש גם יפה על איוב שבעיני מומלץ ללמידה

רבי נחמן נוגע בהמון נקודות רלוונטיות

בעיני מהרל גם,

זה דברים שנגעו לי

אבל זה המסע שלך,

תחפשי מה נוגע בך

בעיני משמעותי לא ללמוד רק דברים שקשורים לסוגיית היסורים אלא לברר ברור אמוני רחב יותר, בעיקר להיות כל הזמן בלמידה

זה פשוט לא הגיוני שהאמונה תצליח להחזיק במשברי החיים אם לא נתחזק אותה

וממש שנאתי את זה

לא הרגשתי שיש תשובות

והלימוד הזה פשוט תיסכל אותי.

וזה לא שלא למדנו טוב, לימדה אותנו מורה מאד נחשבת ובנות אחרות יותר התחברו וזה לגמרי היה לעומק

אבל אני לא סבלתי את זה

זה רק מעמיק את השאלות. לא הרגשתי שהוא נותן לי מענה בכלל בכלל

אני לא מבינה את זה

גם אם לפעמים אני צריכה לעשות דברים שפחות נעימים להם במכלול אני אוהבת אותם ומחבקת אותם ונותנת להם

המשל הזה נותן תשובה בעיני כשמדובר על פעם ב...אז את צודקת

אבל כל הקושי שלי זה שזה מתמשך עוד ועוד.

ואני לא מכירה אותך, אבל בדר"כ מי שהתשובות הפשוטות הרגילות וה'קלישאתיות' מספקות אותה, בדר"כ אין לה *באמת* שאלות אמיתיות ועמוקות

ככה לי יצא לראות בחיים... אם התשובות הפשוטות מתקבלות לך על הדעת, אשריך, כנראה שאת לא באמת באמת באמת שואלת ולא מבינה...

לגבי כל הלימוד והתחזוק שכתבת- אשריך, באמת אשריך. זה באמת חשוב ובאמת יכול להיות מדהים וממלא. ופעם כנערה מאד אהבתי.

אבל זה רק מראה כמה לא הבנת את הסיטואציה שאני נמצאת בה

אני ממש ממש לא במצב עם פניות וכוחות ללימוד מעמיק שכזה

קשה לי מידי

אני עמוק בתוך הקושי

אני מתמודדת בו זמנית עם כמה חזיתות רציניות

אני ממש לא במקום שיכול עכשיו לצאת ללימוד מעמיק ורציני ולהשריע בזה ככ הרבה זמן פניות וכוחות....

עכשיו תגידי לתחזק בשגרה- אז קודם צריך שגם השגרה תהיה טובה וקלה(לפחות מעט) עם זמן וכוחות. וצריך שלא התמודדות תרדוף התמודדות.

בקיצור, כתבת יפה, מאד אידיאלי, אבל בכלל לא הבנת את המקום שאני נמצאת בו...

בס״ד

קראתי את השרשור ביום שישי וחשבתי עליו הרבה.

הייתי שם.

חשבתי, חוויתי והרגשתי

כמעט מילה במילה

את כל מה שכתבת!!!

מי שלא חווה את זה

לא מבין עד כמה זה כואב ומטלטל.

הפגיעה באמונה

היא פגיעה קיומית ממש!

זה דבר מפחיד מאד מאד מאד.

זאת תחושה נוראית של ללכת לאיבוד,

שהיינו על דרך מסוימת, בטוחה,

והיא פתאום נשמטה לנו ונעלמה לנו

ונותרנו לבד בעולם,

בלי הקב״ה

בלי התורה

בלי תשובות

בלי הוודאות המנחמת והמרגיעה הזאת.

וגם -

בלי זהות.

פתאום אנחנו כבר לא שייכות.

העולם הדתי (או החרדי),

המקום הטבעי שלנו,

כבר מרגיש לנו מנוכר,

כי אנחנו כבר לא מסתדרות עם מה שהוא נשען עליו.

ואין לאן לברוח!!!

העולם החילוני לא קורץ במיוחד.

אנחנו מבינות היטב את מה שחסר בו

וגם את כל מה שיכול להיות מסוכן לנפש ולאושר שם.

אבל להישאר מחוייבת לתורה ולמצוות -

כבר לא ׳מתאפשר׳ לנו בלב.

אישית,

המשכתי אמנם להראות דתייה (חצאית, כסו״ר…),

אבל בפנים הייתי שבורה.

שבורה!!

הפסקתי לברך ולהתפלל.

לא יכולתי לסבול כל דבר שקשור לתורה.

קידוש, בית כנסת, דברי תורה…

פיזית לא יכולתי להיות נוכחת בדברים האלה.

הם נהיו לי בלתי נסבלים.

כי כעסתי על ה׳.

על כל מה שהוא פגע בי.

ועל כל מה שהוא פגע בעם ישראל.

כתבת שאת מרגישה שהוא מתעלל בך.

אלה המילים המדויקות שאמרתי לעצמי גם!!!

ברור היה לי כל הזמן שה׳ קיים.

אבל איזה מן אל זה, שככה מתאכזר על בריאותיו?

ואם זה מי שהוא, אז לא תודה.

פשוט לא.

זאת הייתה התקופה הכי נוראית של חיי.

הסתר פנים נוראי נוראי.

למה יש מציאות של רע בעולם?

ענו לך כבר הרבה תשובות יפות ומעמיקות.

אז אני לא אתייחס לזה כאן.

מה שאני כן רוצה להגיד לך, זה:

אל תפחדי יקרה.

שומעים את הפחד שלך עד לכאן.

כשאת כותבת שאת רגע לפני (או אחרי) שבר גדול.

כשאת מרגישה שאם לא תקבלי מענה, מענה כלשהו!,

תגיעי לנקודה של אל חזור חלילה.

את מבוהלת עד מאד.

ואני כל-כל מבינה אותך!!

כי באמת,

בלי האמונה, קשה עד מאד לחיות.

לפחות כך בחוויה שלי.

אז אני רוצה להרגיע אותך

שאפשר לעבור בירור נוקב,

אפשר לכאוב את הבירור הזה

בכל נים מהנפש

לחוות את הניכור השורף הזה

להרגיש את התחושה המבעיתה הזאת

שאין יותר כתובת

ואין יותר לאן

ואין יותר אוויר

ואין יותר למה (ל בשווא)

ולצלוח את המסע הזה.

ובסוף להתפייס.

ובסוף להבין.

ובסוף לחזור לתמימות.

ממקום אחר, מקום שהוא גם מפוקח הרבה יותר,

אבל גם מקום של בחירה עמוקה הרבה יותר.

ואני גם רוצה להגיד לך

שאני מאמינה שה׳ לא כועס עלינו על המסע הזה.

שהוא לא שופט אותנו על הניכור, הכעס והריחוק שלנו.

גם לא על המרד.

אני לא יודעת למה אבא מאפשר לדברים נוראיים לקרות. אני לא מבינה. באמת שלא.

אבל בנקודה הזאת,

כשאני מתמרדת,

מסרבת,

ובורחת ממנו,

אני מאמינה שהוא אבא אמיתי,

שרואה שהילדה שלו כאובה עד מוות,

מבולבלת כל-כך

ומפוחדת עד שד עצמותיה.

(אז, בתקופה ההיא, אני מניחה שלא חשבתי ככה. אני מניחה שחשבתי שעכשיו יש סיכוי שהוא יחפש אותי ויעניש אותי, על גבי כל השאר.

אבל מהמקום בו אני היום,

אני מאמינה שהוא בוחן כליות ולב

ויודע בדיוק כל מה שעובר עלינו

כל הסבל הגדול

וגם כל הרצון הענק להרגיש אותו

כאבא אוהב ועוטף.

אני מאמינה שהוא יודע היטב

שגם סירוב להיות בקשר וכעס,

זה סוג של קשר.

ושהוא יודע שאנחנו מחפשות אותו,

באמת, באמת, באמת.

אולי בהכי באמת שקיים אפילו.

ושנכמרים רחמיו עלינו

ושהוא בוכה יחד איתנו

וגם מאמין בנו,

שבסוף נמצא את התשובות ואת הדרך).

שולחת לך חיבוק ענק ואוהב ממש.

על ההתמודדות הרפואית הגדולה.

על בעלך שרחוק כל-כך.

על כל מה שהמלחמה מטלטלת אותך.

על כל הניסיונות ה״קטנים״ בדרך,

כל ההזמנות שלא צלחו,

כל מה שנשבר

וכל ההוצאות הגדולות.

ועל כל מה שהנפש שלך זועקת.

מתפללת שתפגשי את השליחים הטובים בדרך,

ושתגדלי מלא מלא מלא מהתקופה הזאת.

ומחזקת אותך שיהיה בסדר,

שאת תהיי בסדר (ושגם עם ישראל יהיה בסדר) ❤️

נב: חשבתי להעלות עוד שני דברים.

הראשון, ואני מנסה לכתוב בזהירות ובהכי עדינות שאני יכולה - האם בדקת כיוון של דיכאון? לפעמים דיכאון יכול להתלבש על התמודדות אמונית (= להיגרם ממשבר אמוני). ולפעמים הוא יכול להיות אחת הסיבות שלו.

השני, לפעמים הקשר שלנו עם הקב״ה נגזר מהקשר שחווינו מול ההורים שלנו. אם את מרגישה שיש כאן כיוון רלוונטי, יכול להיות מועיל לחשוב על טיפול כלשהו כדי לעבד את חוויות הילדות ולהתחיל לרפא אותן.

המון הצלחה אהובה ❤️

איזו תגובה מדהימה ומרגשת ומרוממת

כל מילה פשוט כל מילה זהב טהור

נתת גם לי המון במילותייך אלה

פלא ואור שאת ❤✨

ממש כתבת ללב שלי והבנת מה אני עוברת

תודה🩷

אשמח לשמוע מה עזר לך לצאת מזה ואיך מבחינתך בסוף כן מצאת דרך

תודה על החיבוק, אני באמת צריכה אותו

נ.ב

לגבי הראשון- אני מודעת לאפשרות .. תודה. אכן יש קשר

לגבי השני- ממש פחות... תודה 

זה לא היה שינוי שנבע מהחלטה במובן הרגיל של המילה. פשוט *לא הצלחתי* להמשיך לעשות x,y,z, כמו שאדם עם חום לא מסוגל לקום ולהתפלל או ליטול ידיים.

זה לא הפסקתי על מנת לנסות משהו אחר.

הלכתית המצב שלי היה מצב של אדם ״אנוס״, שלא מסוגל לקיים דברים מסוימים (התקופה הזאת חפפה את התקופה שהייתי בדיכאון).

חשוב לי להבהיר את זה כי אולי השתמע מדבריי (כך פתאום אני מבינה, כשאני קוראת את התגובה שלך) שאני ממליצה לקחת פסק זמן מקיום המצוות או מחלק מהם. כי אולי זה מה שיעזור. אז אין לי המלצה כזאת. רק תיארתי את מה שקרה לי.

(כמובן שאין לי שיפוטיות למי שמחליטה באופן מודע להפסיק לקיים דברים מסוימים כי היא כאובה מדי או כי זה חלק מהחיפוש שלה. אבל לא היה בדבריי המלצה לנסות דווקא את זה. מקווה שיצא לי מובן 🙏🏻🙂)

בס״ד
 

מה שעזר לי באופן אישי לצאת מהתחושות האלה, זה 2 דברים.
 

האחד - קרה משהו מאד חמור, והייתי צריכה נס עכשיו ומיד, אז זעקתי לה׳ שיעזור לי. וככה בעצם הקשר התחדש, בבת אחת, באופן לא צפוי.

השני (שאם אני לא טועה קרה בשלב קצת יותר מאוחר, אבל אני כהר לא זוכרת בוודאות) - זה להתחיל להודות על הטוב. באופן כללי אני אדם שמאד מוקיר יושר ואמת. מתישהו נולדה בי התובנה שאם אני ככה מצביעה על כל מה שרע, אני צריכה להיות הוגנת וגם לציין את הטוב. אז התרגלתי ללחוש תודה כל פעם שמשהו טוב קרה לי, שמשהו הצליח לי. זה פתח בי משהו בלב.

(היום אני ממשיכה את זה וגם כותבת משפטי הודיה, משתדלת מדי יום. אני מרגישה שזה מאד מאד מאד משפיע על הבריאות הנפשית ועל מידת האושר שלי - וגם על הקשר שלי עם ה׳).

אם תרצי לקרוא על זה טיפה יותר, זה הנושא של אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי (הוא מאד קצר):

עוד קצת אמת – כי נפלתי קמתי

(בפוסט יש גם קישור לעוד פוסט מפורט על העניין של משפטי הודיה).

שמחה מאד לקרוא לגבי הקשר עם ההורים, ב״ה. לגבי האפשרות של דיכאון, שולחת חיבוק נוסף ומקווה שבקרוב מאד תרגישי טוב לגמר לגמרי בכל מישור ומישור 🙏🏻🙏🏻🙏🏻💗. וכאן כמובן אם תרצי.

קודם כל, שוב חיבוק על כל מה שאת עברת ועוברת.

קראתי שוב את מה שכתבת לפני שאני עונה לך, אז נשמע באמת התמודדות כל כך לא פשוטה.

לעבור כזה משבר של קשיים קטנים וגדולים ותוך כדי מלחמה ובעל מגוייס, ובמקום שהאמונה תהיה משענת היא גם מתערערת ומעלה שאלות שזה עוד חזית להתמודדות - זה באמת באמת לא קל. אז חיבוק גדול על הכל…❤️❤️❤️

כתבתי גם קודם שאני מרגישה שאני לא באמת יכולה לדבר, כי מה שיש לי להגיד זה דברים שלמדתי ואני משתדלת ליישם בחיים, אבל באמת שלא עברתי אף פעם ניסיון בסדר גודל משמעותי… אבל אני אכתוב בכל זאת, ומקווה שאולי לפחות חלק מהדברים שלי יתיישבו לך על הלב ויועילו לך.

את כותבת מתוך מקום של קושי גדול, שמשלב גם את הקושי עצמו, גם את ההרגשה שאין לו תכלית, וגם את ההרגשה שאולי ה' בעצם לא אוהב אותך ונהנה מהסבל שלך.

את כותבת שאת כן מאמינה בכך שה' קיים ומנהיג את העולם, אבל מתוך הקושי שאת חווה קשה לך להאמין שהוא באמת רק רוצה להיטיב איתנו. ואת כן רוצה להאמין בזה, ולכן גם כתבת לנו פה, אבל כרגע זה קשה לך מידי ואת כבר לא בטוחה אם זה נכון…

אז דבר ראשון אני רוצה להגיד, שאת התכלית אני לא חושבת שאפשר להבין ולראות תוך כדי ההתמודדות.

אבל יש כל כך הרבה אנשים שעברו התמודדויות לא פשוטות, ואפשר ממש לראות את הכוחות שזה הצמיח בהם, שברור שלא היו מתגלים בלי ההתמודדות הזו.

פה בפורום יש כמה שמזכות אותנו בחכמה המיוחדת שלהם שהן פיתחו דווקא מתוך ההתמודדויות שעברו, כל אחת מהמקום שלה (@קמה ש. היא הדוגמא הכי חזקה לזה בעיני, ויש עוד כמה שמוסיפות הרבה לפורום דווקא מתוך ההתמודדויות שלהן).

לרב ראובן ששון יש שיעור שהוא מדבר על רגעי הקטנות, ועל עבודת ה' שמיועדת דווקא לזמנים האלו. פעם כתבתי בפורום סיכום מפורט על השיעור הזה, אבל אני לא מצליחה למצוא אותו, לצערי. אם מישהי מצליחה - אני ממש אשמח…

בכל מקרה אני שמה קישור לשיעור עצמו, שאולי גם ייתן מענה (מכיוון אחר לעומת השיעור ששמתי בתגובה הקודמת).

בשיעור של הרב ראובן ששון על מהות הרע (מה ששמתי בתגובה הקודמת), הוא מסביר את הרע במשך שהרגשתי שממחיש את הדברים בצורה שמאוד עוזרת להבין את המהות של הרע שמגיע מהקב"ה הטוב והמיטיב.

המשל הוא למלך שיש בממלכה שלו מקום עם תהום מאוד עמוקה ומסוכנת. המלך אומר לבני הממלכה שלא יתקרבו לשם, כדי שלא יסתכנו. וכדי לשמור עליהם הוא שם ליד התהום כלב שתפקידו לתפוס את מי שבכל זאת מתקרב לתהום. מי שבוחר לשמוע בקול המלך - הכלב לא יפגע בו בכלל. אבל מי שבכל זאת מתקרב לתהום - הכלב תופס אותו, וזה כואב, אבל כל המטרה היא למנוע ממנו להמשיך וליפול לתוך התהום.

אני חושבת שאפשר להוסיף עוד על המשל הזה, ולומר שיש אוצרות שהמלך רוצה שנגיע אליהם, לכל אחד יש אוצר גדול שהמלך רוצה שהוא יגלה ויתענג ממנו, והמטרה של המלך היא שנגיע אל האוצרות שלנו. אז הוא גם נתן לנו את התורה, שמדריכה ומכוונת אותנו בדרך הישרה מונעת מאיתנו להגיע אל התהומות שהחטאים מובילים אליהם. והוא גם מדריך ממש כל אחד בחיים שלו, ומזמן לו את הדברים שיכוונו אותו לשביל שמוליך אל האוצר שלו.

לפעמים אנחנו הולכים בדרך פשוטה ונוחה, ואנחנו מצליחים להתקדם בעצמנו בכיוון הנכון. ולפעמים אנחנו סוטים מהדרך, או נעצרים במקום, או בכלל חוזרים אחורה, והמלך שולח לנו רמזים שיכוונו אותנו שאנחנו צריכים להתקדם, או לשנות כיוון. ולפעמים הרמזים האלו לא הכי נוחים, ולפעמים הם גם כואבים, אבל זה רק כדי שנצליח להתקדם לעבר האוצר שלנו.

אני רוצה גם להוסיף, שלפעמים בזמנים של קושי אנחנו מרגישים כאילו כל מה שקורה הוא רע.

אבל דווקא בזמנים כאלו אני משתדלת לזכור להסתכל על הטוב שהקב"ה נותן לנו.

בתור אמא, קרה כמה פעמים שדווקא כשנתתי לילדים הרבה, ולפעמים יותר ממה שתכננתי או יותר מהרגיל, ואז היה משהו שלא הסכמתי, זה גרם להם לכעוס ולבכות ולהתעצבן, ולא להכיר בטוב של כל מה שכן היה, ולחשוב כאילו אני רק נגדם ולא רוצה לשמח אותם.

כל פעם אחרי הסיטואציות האלו, כשאני מרגישה כל כך מתוסכלת מזה שהם לא מצליחים לראות את מה שהם כן מקבלים, ומתמקדים רק בדבר הספציפי שלא קיבלו (לדעתם ללא סיבה, אבל מבחינתי כן היתה לזה סיבה) - זה מזכיר לי כמה אני לא רוצה להיות ככה כלפי הקב"ה.

וזה לא קל. כי גם עם הקשיים הקטנים שלפעמים קורים לי, ברגע שמשהו לא הולך טוב קשה לי לזכור את כל הטוב שהקב"ה נותן לי. אבל אני משתדלת ממש לעשות את זה באופן מודע. דווקא בזמן קושי - לעצור ולהודות על הטוב. על טוב כללי שקיים במציאות - לכל עמ"י, או רק למשפחה שלנו, וגם על טוב שמסביב לקושי המסויים שאני חווה (למשל אם זה קושי מול הילדים - להודות לה' שיש לנו בכלל ילדים, ועל הטוב שיש איתם). ובסוף אני משתדלת להודות גם על הקושי המסויים - פשוט להגיד עליו תודה בלי להבין למה. מתוך אמונה שהקב"ה שולח לי אותו לטובתי, ושאני עוד אגדל ממנו.

יכול להיות שעם קשיים ונסיונות גדולים יותר זה קשה מידי לראות את הדברים ככה, כי הקושי באמת משמעותי יותר. אבל אולי בכל זאת אפשר לנסות…

מקווה שמשהו מהדברים שכתבתי קצת יעזור.

אולי בהמשך אני אוסיף עוד כמה דברים (יש לי בראש עוד קצת אבל מרגישה שצריכה לסדר קודם לעצמי).

אין לי מילים. מעריכה מאד.

ממש כמו חץ.

כל מילה ומילה.

מנסה לכתוב לך כל מה שעולה לי, מקווה שאצליח לסדר הכל על הכתב כי בכנות ריגשת אותי מאוד מאוד בהודעתך ובלב שלך שכ"כ כמה לקירבת ה' ❤

אנסה לסדר לפי סעיפים שעולים לי (בעיקר כדי שאני אצליח לשלוט על כל מה שאני רוצה להעביר ):

א. יקרה שאת!

בתוך כל השבר הגדול,

את כותבת "זה ברור לי לגמרי שרבש"ע קיים".

וכל מילה כאן, מופלאה. בכנות.

זה *ברור* לך

*לגמרי*

ש-*ריבונו של עולם* - שהוא הריבון של כל העולם

*קיים*!!!

לי כקוראת מהצד המילים הללו מבטאות אמונה מאוד גדולה שנמצאית בתוכך. כן, גם עכשיו ברגעים אלו ממש, וגם ועל אף כל הקושי והכאב הגדול.

כמו אומרות - אני אוהבת אותך אבל אני כואבת מאוד את המציאות. הכאב הנורא הזה מטשטש לי את ההבנה השלמה שאתה רוצה להיטיב. תעזור לי. בבקשה.

ואת מתחברת גם מהמקום האימהי שבך, שלא יכולה לראות סבל של ילדייה, ונמצאית בהרבה מאוד שאלות ותהיות לא ברורות היכן ההטבה הזו?!

אני רוצה לראות אותה! 

יותר משאת לא רואה אותה כרגע - את כמהה ומבקשת בכל מאודך מה' שיראה לך אותה! זה כ"כ מורגש ממילותייך

ב. ואני הקטנה כותבת רק מה שעולה לי ברגע זה כאשר אני קוראת אותך, מאוד יכול להיות שלא יעזור או לא ידבר אבל בכל זאת רוצה להניח כאן את הדברים - שבאופן אישי לי עוזר לדמות את המצב הזה לתמונה אחת שאנו רואים כרגע מתוך סרט שלם.

ובתמונה הזו עשו "פריז" והקפיאו ומה שאנו רואים זה כמו איש גדול ומאיים עומד מעל הראש של הבן שלנו עם סכין (כאשר באמת אותו איש הוא רופא מנתח והילד השוכב על מיטת הניתוחים חייב לעבור ניתוח להצלת חיים), ובתמונה הזו אנו רואים את אימו של הילד עומדת ליד ולא עוצרת את האיש עם הסכין. אלא מאפשרת לו.

מבחוץ ובצורה מנותקת מההקשר כולו - זה נראה איום.

למה את לא עושה כלום? את לא רואה שהוא מניף סכין ואפילו חותך את בטנו של בנך?! (מחילה ממש אם התיאור קשוח בעקבות המצב שלנו, ממש מחילה כי מתכוונת להתמקד רק במטאפורה משולחן הניתוחים לצורך הצלת חיים)

אבל אנחנו מבינים שהתמונה הבאה - תהיה שתופרים מחדש את הדרוש 

ואח"כ תמונה של ריפוי שלם

ואח"כ תמונה של שמחה והודיה עצומים.

ואנחנו, במציאות שלנו, עוד לא רואים את שאר התמונות, אלא רק רק את התמונה הראשונה, הנוראה,

אבל חשוב מאוד שנתחזק שיש עוד המשך. 

זה לא סוף פסוק.

זה תהליך

והלוואי שנזכה במהרה לראות כמה שיותר תמונות שמחות ומלאות בישועה שלמה שלמה.

וגם בתוך התמונה הזו, אותו ה"רע" איננו חלילה הקב"ה אלא המחבלים והשונאים שלנו ימח שמם,

שהקב"ה נתן בעולמו בחירה חופשית

והם מבטאים אותה דרך ציר הרשע ובוחרים ברע

והקב"ה לא רוצה ולא יוצר את הרע, אבל כן מאפשר אותו. כי זו מהותה של הבחירה החופשית.

ויש כאן הרבה מאוד להעמיק ואני די בטוחה שכתבתי גם שטחי וגם אולי לא כמו שצריך עד הסוף לכן רוצה רק להדגיש שאכן צריכה להיות כאן התעמקות גדולה ולימוד עמוק על האמונה בכללותה.

ג. לגבי מה שכתבת על הקשיים "הקטנים" שאת מרגישה שהכי שוברים אותך,

אני רוצה רגע לצטט את מילותייך (בכוונה מביאה אותם בשורות נפרדות ועם הדגשות שרציתי להדגיש כאן): 

"ואני מרגישה 

(לא פעם ראשונה שמרגישה ככה בחיים) 

שלפעמים הקשיים הקטנים הכי שוברים אותי. 

כי לדברים הגדולים והמשמעותיים אני יכולה לנסות להאמין שיש לזה איזה תכלית, 

שזה אמור להעביר אותי איזה משהו וכו'. 

(גם מאד מאד קשה אבל עוד איכשהו קצת אפשר להכיל... 

שיש לזה עניין. 

סיבה שזה המסלול שלי בחיים)

אבל לדברים הקטנים והכאילו בכלל לא משמעותיים, אני ממש מתקשה לקבל...

כי זה כאילו סתם תזכורות שהשם שונא אותי. ככה אני מרגישה...."

אני חושבת שיש בתוכך הרבה מאוד חוכמה ותבונה שמאוד עוזרת לך ברגעים הקשים ממש, מול הקשיים הגדולים ממש כפי שהגדרת אותם - ואת בעצם רואה בהם תכלית, ניסיון להעביר אותך משהו ולכן מצליחה לקבל אותם, על אף הקושי הגדול.

רק שאותה חוכמה ותבונה עצמם, אותה יכולת ניתוח מופלאה שיש לך, במקרה של הקשיים "הקטנים" שמה לך מקלות בגלגלים. 

במקרה הזה היא כמו תפיסה שמגבילה אותך. אמונה שמגבילה אותך.

תפיסה שאומרת לך בראש = דבר גדול = לתכלית, להגדיל אותי,

דבר קטן = התעללות בי.

אך בעצם, יקרה,

אם תביטי רגע בעין חיצונית ואובייקטיבית על ההנחות הללו,

נקרא להם הנחות היסוד כרגע,

האם זו האמת לאמיתה?

האם בוודאות בוודאות קושי קטן מגיע כדי להתעלל בך בהכרח לעומת הקושי הגדול שכדי להגדיל אותך?

האם יכולה להיות תפיסה אחרת שתוכל לקדם אותך יותר?

לגבי הקושי ה"קטן" עצמו?

אולי אפילןו ההגדרה עצמה של "קושי קטן" יכולה להתעצב בצורה שונה כדי לקדם אותך יותר?

אולי הפרשנות על המהות והסיבה יכולה לקדם אותך יותר? בדיוק כמו שאת עושה כ"כ כ"כ מפעים עם הקשיים הגדולים (!!!)

אני חושבת שהעמקה כאן,

במחשבות,

בתפיסות,

באמונות,

בצורת החשיבה

במציאת השורש בדברים

במציאת הנחות היסוד

יכולה לתרום למציאת דרכים בשורש הזה כדי לצאת מחושך לאור גדול באמת!

ולא רק בנושא האמונה (שגם בו ציינת שזה לא חדש לך אלא הכרת את צורת החשיבה הזו עוד לפני), אלא בהרבה מאוד תחומים בחייך!

ואני שואלת גם בזהירות כי קטונתי: אולי *זה* חלק מהגדילה שהקב"ה רוצה שתחווי?

ואולי עוד דברים אחרים, שגם יש בהם יכולת להצמיח אותך עוד ועוד?

את יודעת יקרה, אפילו עצם זה שהנחת כאן את הודעתך הכנה, המרגשת, הכמהה, הרוצה כ"כ - כבר בכך נגעת בלב של הרבה מאוד נשים כאן שקוראות אותך

וכמו שאומרים "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", במשמעות שאפילו "רק" בשביל העצמה שעשית כאן אפילו לאישה יקרה אחת, שקראה את דברייך, וקראה את דברי הנשים היקרות שענו לך, ואולי התחזקה בעצמה? אולי הבינה בעצמה משהו חדש? אולי חידדה לעצמה עוד יותר את האמונה? אולי חשה הזדהות דווקא? אולי הרגישה פחות לבד בהתחבטויות של הנפש באמונה שלה?

כלומר אין לדעת כמה טוב יכולה עצם ההודעה הזו שלך,

שנגזרת ישירות מעצם ההרגשה הזו שלך לגבי "הקשיים הקטנים" לחולל בעולם!!!

ואולי אולי עצם הטוב, כן הטוב, שאת גורמת גם לאחרות עכשיו,

וגם לאחרות בעתיד עם התובנות *שאת תשיגי*

ולעצמך כמובן, בראש ובראשונה בדרך המופלאה הזו של החיפוש והעמקה שאת צועדת בה עכשיו,

כל אלו יכולים לטמון בחובם הרבה מאוד מאוד אור וטוב!!!

ולגבי הדוגמאות, ממש כותבת בצורה שטחית כי כמובן שזה יכול להיות אלפי דברים אחרים, אבל רק כדי להביא עוד זווית ראייה קטנה מהצד:

- הסחורה שהגיעה פגומה - 

אולי הסתכלות של: "וואי כאשר מזמינים באיטרנט או במשלוח הסחורה יכולה להגיע פגומה.

לכן אעשה חושבים מול עצמי ואבדוק אולי שווה לי ללכת לראות ולגעת ולחוש את הסחורה עצמה בחנות מוחשית ולא וירטואלית?"

אולי הלימוד הזה יכול לעזור לי?

(באופן אישי למדתי את הלימוד הזה "בקטנה" על הזמנת משלוח של אוכל - שהעוף הגיע הרבה פעמים מקולקל, הירקות רקובים, ופשוט למדתי מזה שאם אני יכולה ויש לי ברירה - אני אלך לבחור את העוף והירקות בעצמי בחנות פיזית)

- הדברים שנהרסו/נשברו בבית -

אולי הסתכלות של: "מזל שזה על "עצים ואבנים" ולא עלינו בני הבית,

או "אולי כדאי לחשוב על תשתיות הבית מול בעל הבית אם זו שכירות או אנחנו נדאג לכך כאשר נוכל אם זה בבעלותנו?

אולי שייך לעבור בכלל דירה? אולי לא?

אולי זה בונה בי יכולת להתמודד עם אתגרי החיים היומיומיים ולפתח בעצמי תחושת יכולת ומסוגלות לצלוח את החיים גם במצבים "אפורים" כגון אלה?"

ובעיקר עולה לי כאן סיפורו של רבי עקיבא על הנר והחמור והתרנגול וכו' שאמר "כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה" גם שנכבה הנר, גם שאכלו את החמור והתרנגול - והוא הבין שהוא ניצל בדיוק בזכות זה מהאויבים,

כלומר ההסתכלות של - אני כרגע לא מבינה מה טוב, אבל אני מאמינה שהכל לטובה. גם אם היה עיכוב כזה או אחר.

ואני לא יודעת, אבל אני מאמינה.

ואני לא יודעת, אבל אני מרפה.

ועושה את ההשתדלות שלי - וזהו.

מכאן זה לא בידיי.

ד. אם נחזור לסעיף הראשון, רוצה לשקף שגם במילותייך בהמשך נשמעת האמונה החזקה שבתוכך.

(מצטטת ממילותייך בהמשך ההודעה):

אותה אמונה שאת כותבת שאת רוצה שתהיה בגידול הילדים שלך (שכאמור אנו מייחלות לילדים שלנו את הטוב ביותר. כך שעצם הצבת האמונה כחלק מגידול הילדים מראה שבפנימיות שבך את רואה בה משהו טוב עבורם)

אותה אמונה שאת כותבת שקיימת ברצונות שלך בעומק

אותה אמונה שאת כותבת שכל דברייך אלה נובעים מלב שבור כי את כל כך רוצה אחרת!

אותה אמונה שאת כותבת ש"משהו יתן לי אפילו טיפטיפת תשובה או רוגע או הבנה או הסתכלות שאני אתחבר אליה"

אותה אמונה שניבטת כ"כ במילותייך "ואני לא רוצה! (שהאמונה תיעלם)

אני רוצה להאמין שהוא טוב!! 

באמת שאני רוצה

אני רוצה להתקרב אליו 

אני רוצה להרגיש אותו

 אני 

באמת 

באמת 

באמת רוצה בכל ליבי להרגיש שהוא אבא קרוב ואוהב

ופשוט מחפשת דרך...."

יקרה אם זו לא אמונה אני לא יודעת מה כן

ראי עד כמה כמה כמה את רוצה!!!

את יודעצ, לא סתם אנחנו בוחרים איך נכתוב ומה נכתוב,

וכאשר את כותבת שלוש פעמים "באמת באמת באמת" ואז "רוצה" ואז "בכל ליבי" ועוד כל מילה שכתבת - זה רק אומר עד כמה זה חזק בך! וחי בך! ונוכח בך!

והייתי ממש ממנפת את הרצון העז והטהור והמדהיםםםם הזה לתפילה.

ממש מכניסה את המילים הללו לתפילה ייחודית שלך!

לומר את הכל לקב"ה

לבקש ממנו

תפתח לי פתח

תאיר לי

תן לי בהירות

אני כ"כ רוצה!!!

תעזור לי לראות, להרגיש אותך ואת השגחתך

רק בטוב וברחמים ובחסד

תראה לי!!!

ה. וציינת גם שבכל חייך הבוגרים "לא באמת פתרתי את זה מהשורש ועניתי לעצמי על כל השאלות הקשות האלה

ועכשיו מרגישה שדי, לא יכולה יותר בערך..

אני צריכה מענה"

ובעיניי יש כאן הזדמנות נפלאה למצוא בדיוק את זה - את העומק שהנשמה שלך חיפשה כל השנים,

לגדול עוד,

להעמיק עוד,

למצוא את המענה שיתיישב לה

ואת לא ישבת ולא עשית כלום וחיכית שזה יקרה - את פעלת!

את הבנת את זה מול עצמך,

את כתבת כאן את ההודעה

שאלו כבר צעדים מאוד מאוד משמעותיים בדרך הזו!

ועכשיו את גם תמשיכי לצעוד בה

בדרל האמונה הייחודית שלך

ותמשיכי להעמיק בה

וב"ה זה יגדיל ויגדל אותך עוד ועוד

בנימה אישית רוצה לשתף שדווקא ממקומות מאוד כואבים הקב"ה זיכה אותי לגדול, גם באמונה.

גם שהיה שבר גדול.

ובכל פעם כזו היה לי לימוד חשוב כ"כ שמלווה אותי עד היום, שלא הייתי מסוגלת ללמוד בחיים אלמלא השבר הגדול.

על העולם, על אנשים, על עצמי, על האמונה, על כ"כ הרבה דברים!

ופעם אחר פעם זה פגש אותי במקומות של כאב עצום כ"כ, אבל דווקא בגלל זה זה היה כה משמעותי וכה מלמד וכה מגדיל, מהעוצמה של זה, מהאמת של זה.

אל תדאגי יקרה 

מותר להישבר!

ואחרי שנשברים - קמים!

קמים גדולים יותר!

שולחת לך עוד חיבוק ענקי!

ותני גם את לעצמך חיבוק ענקי

שמבין אותך

ואוהב אותך

ומקבל אותך בדיוק איפה שאת עכשיו - בתהיות, בכאב

וגם ברצון הגדול,

תני לעצמך זמן

ולגיטימציה

וחמלה

ואהבה גדולה שאינה תלויה בדבר

וב"ה תזכי לראות הכי במתיקות שיש את השגחת ה' ואת הטוב שהוא מרעיף וירעיף עלייך, על כל משפחתך ועל כל העם המתוק שלנו!

אמן כן יהי רצון ❤❤❤

נשמע ממש כואב וקשה להרגיש ככה.

אני אישית מאמינה (ונראה שגם את חווה ככה את הדברים, רק שכרגע מצד הדין שבהם)

שה' מדבר אלינו את המציאות.

שכל דבר קטן, הזמנה פגומה, אחות שעשתה פרצופים, כסא שנשבר,

מישהי שאמרה מילה לא במקום, הכל מדוייק והכל מתוכנן בשבילך ובשביל טובתך האישית.

וכמובן שגם ברמת המאקרו, דברים כמו חתונה והורים,

ועוד יותר, שואה ומלחמות ודברים ברמת העם,

כולם כולם כאן בשבילנו.

אנחנו כאן בעולם בשביל לתקן את עצמנו, להביא את האור שלנו במלואו,

ודרך זה לתקן את העולם ולהאיר אותו.

והדרך לעשות את הדבר הגדול הזה מתחילה ממש בכל אדם קטן, עם כל

מה שעובר לו בלב בכל מקרה ובכל מעשה, גם אלה שנראים

לנו זניחים

הם חלק מההזדמנות והעבודה של התיקון שלנו.

עכשיו כשרואים את כל הדברים הקשים סתם כסבל

זה באמת קושיה גדולה, כי למה זה טוב בעצם?

הרי ה' ממש לא רוצה שנסבול

אבל יחד עם זה לפעמים יש מצבים שרק מתוך הכאב אנחנו מצליחים להפגש

עם הגודל ועם הגאולה.

גלות היא לשון גילוי.

לדוגמא, בואי נסתכל על המלחמה הנוכחית.

כמה דברים שלא היו ברורים להרבה אנשים בעם ישראל

היום ברורים להם? החל מהדבר הבסיסי שהוא הצדקה לזה שמותר לנו ואנחנו ראויים לחיים ובטוחים,

שמותר ואנחנו צריכים להגן על חיינו, שלא נכון לקבל ולהכיל שנאת ישראל

שאנחנו יהודים, שאנחנו אחים, כל אחד באמת במקום שלו.

האם כל הדברים האלו היו קורים גם בלי המלחמה?

לצערי הרב קשה לי להאמין. שילמנו ואנחנו משלמים מחיר דמים

שמפגיש אותנו עם האמת הפנימית שסירבנו לראות בהרבה תחומים.

סביר להניח גם שבלי השואה לא הייתה עליה מסיבית לארץ והקמת המדינה ועוד ועוד.

גם במובן הפרטי, ככל שנלמד להתבונן בכאב בצורה נכונה

ולזהות את השער שיש בו, ותמיד יש בו, נגלה שיש לנו שער לעבור בו

אנחנו יכולים להגיע בכל מיני דרכים לגאולה שאנחנו בדרך אליה.

ככל שנהיה מדוייקים ומכוונים נצטרך פחות לכאוב כדי להיות שם.

זו עבודה פנימית, ובעיני זו ממש עבודת ה' שלנו כאן כנשים

(וגם לגברים יש את העבודה שלהם)

אם מעניין אותך מעהר מוזמנת

אבל השאלה שלך הכי נכונה וראויה בעיני,

ודאי שאת לא צריכה להתבייש בה❤️

שבע"ה נזכה לגאולה שלמה בקרוב במתיקות בחסד וברחמים

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר