אז בעקבות הרבה מאד דברים שקרו לאחרונה, גם במישור הלאומי כמובן, אבל גם הרבה מאד דברים קטנים וגדולים במישור האישי אני מתמודדת עם קושי מאד מאד גדול באמונה.
לא מבחינת האם רבש"ע קיים, זה ברור לי לגמרי שכן, אלא מבחינת שהוא רוצה להיטיב איתנו... אני ככ לא מרגישה את זה.
כל מה שקרה בשמחת תורה וגם כל הדרך שבה הכל מתגלגל מאז....מאד מאד קשה לי לראות בזה השגחה. ובטח שלא הטבה של השם. אני יודעת שזה הרבה מעבר למה שאנחנו רואים וכו וכו'.. ועדיין. קשה לי. די, כמה אפשר?? אתה אבא שלנו?? אז למה למה למה??? אני לא מצליחה להבין. מאז שאני אמא עוד יותר קשה לי. אני רק רואה ומרגישה כמה אני אוהבת את הילדים שלי מוכנה לעשות בשבילם הכל וככ סובלת כשהם סובלים וכו' שאני פשוט לא מצליחה להבין איך השם נותן לעולם להתנהל ככה, או יותר מזה- גורם להכל לקרות ככה, אם הוא ככ אוהב אותנו ורוצה להיטיב איתנו, אז מה הקטע?? פשוט מה. תביא את הגאולה ברחמים ודי... כמה דינים אפשר, כמה גזרות, כמה קשיים....
עכשיו כל עוד זה נשאר "רק" במישור הלאומי, אני מרגישה שזה משהו שאולי אפשר עוד להתמודד איתו.
הבעיה היא שמאז תחילת המלחמה אני מתמודדת עם קושי אישי מאד מאד גדול (בנוסף לבעל מגויס) ובנוסף לקושי המאד משמעותי וגדול הזה שאני גם עוברת לבד וצריכה לתפקד איתו וכו' מרגישה המון המון המון קשיים 'קטנים' יותר ופחות.
ואני מרגישה (לא פעם ראשונה שמרגישה ככה בחיים) שלפעמים הקשיים הקטנים הכי שוברים אותי. כי לדברים הגדולים והמשמעותיים אני יכולה לנסות להאמין שיש לזה איזה תכלית, שזה אמור להעביר אותי איזה משהו וכו'. (גם מאד מאד קשה אבל עוד איכשהו קצת אפשר להכיל... שיש לזה עניין. סיבה שזה המסלול שלי בחיים)
אבל לדברים הקטנים והכאילו בכלל לא משמעותיים, אני ממש מתקשה לקבל, כי בהרגשה שלי (לא נעים לומר) זה כאילו השם פשוט מתעלל בי, פשוט נהנה לראות אותי סובלת.. כי כאילו מה אכפת לו?? מה זה משנה לו בכלל? זה כזה דבר קטן ושולי כביכול, אבל שיכול ככ לשמח אותי ולתת לי כוח.. אז כאילו למה??? גם ככה ככ קשה לי. והוא רואה את זה ויודע כמה אני מתמודדת ומנסה להחזיק באמונה. אבל הדברים הקטנים האלה שוברים אותי. כי זה כאילו סתם תזכורות שהשם שונא אותי. ככה אני מרגישה....
אנסה לתת דוגמאות. כל מיני הזמנות שהזמנתי במטרה לעודד ולשמח את עצמי קצת (קניה רגשית וכו') כמעט כולן הגיעו פגומות בדרך כזו או אחרת, חלק דברים פשוט הזויים שבחיים לא מגיעים פגומים וכו'... וכל פעם במקום שזה ישמח אותי זה רק ריסק אותי עוד יותר כי זה הגיע לא טוב (לא במידה/שבור/קרוע/בעייתי/לא מה שהזמנתי) וסתם הייתי צריכה להתעסק בזה עוד ועוד בהחלפה פיצוי וכו'..
נניח כל מיני דברים שנהרסו/נשברו בבית או ברכב והיו הרבה תיקונים שדרשו גם מלא כוחות וגם מלא כסף..
או נגיד כחלק מההתמודדות הגדולה אני צריכה לעבור איזשהם הליכים רפואיים וכל פעם יצא שדברים התפקששו... שבדיוק האחות הלכה הביתה, שלא הצליחו לעשות לי מה שהיו אמורים לעשות, שלא היתה בבית מרקחת התרופה שהייתי צריכה וכו.
וזה אולי נראה לכם שלל דברים פיצים אבל לי זה מרגיש כאילו תוספות של התמודדויות על גבי ההתמודדות הגדולה שלי.
וזה מאד מאד מאד קשה לי
גם נפשית פשוט
אני מרגישה בתחתית, מרגישה שרע לי וקשה לי ואני לא מצליחה להתרומם..
ומבחינה אמונית- זה פשוט שובר אותי... כי כאילו למה למה למה???
אתה יודע כמה קשה לי
כמה אני מנסה
כמה אני משתדלת
כמה אני מתאמצת
נניח שלהתמודדות הגדולה יש תכלית ומטרה
אבל למה להוסיף לי את כל הקשיים הקטנים האלה שוב ושוב ושוב?? בשביל מה?? בשביל לשבור אותי לגמרי?
ממש לא מצליחה להבין.
ואני מרגישה (אחרי תקופה קשה, שבוע זוועה ויום שהיה גולת הכותרת) שאני נמצאת באיזה צומת כזה.
של להחליט מה קורה עם החיים שלי
אולי לא מאד בתכל'ס כי אני מרגישה שמה שמחזיק אותי בתוך הדת הוא לא רק האמונה אלא כל מיני דברים אחרים כמו הרגל, סביבה, רצון לגדל ככה ילדים ועוד כמה.
אבל בהרגשה שלי
אם אני לא מוצאת לעצמי איזשהו מענה אמוני, משהו שייתן לי אפילו טיטיפת תשובה או רוגע או הבנה או איזה הסתכלות שאני יתחבר אליה. אז זה אל חזור
אני לא יצליח לשקם את האמונה שלי מפה
ככה אני מרגישה.
באיזה משבר אמון כזה מול רבש"ע.
ואני לא רוצה! אני רוצה להאמין שהוא טוב!! באמת שאני רוצה
אני רוצה להתקרב אליו אני רוצה להרגיש אותו אני באמת באמת באמת רוצה בכל ליבי להרגיש שהוא אבא קרוב ואוהב
ופשוט מחפשת דרך....
זה לא פעם ראשונה בכלל שמתמודדת עם קשיי אמונה, מאז תחילת חיי הבוגרים (יציאה ממסגרת לימודית אחרונה חתונה וכו') היו לי המון שאלות כאלה. כי באמת השם מביא לי הרבה התמודדויות... וכל פעם הדחקתי או התגברתי איכשהו. אבל לא באמת פתרתי את זה מהשורש ועניתי לעצמי על כל השאלות הקשות האלה
ועכשיו מרגישה שדי, לא יכולה יותר בערך..
אני צריכה מענה
כלשהו...
ואולי צריך לציין שכעיקרון- אני מאד דוסית.. בהלך חיים שלי, ברצונות שלי בעומק..
אז הלואי שלא תשפטו כי אני כותבת מעומק לב שבור
והלואי שיהיו לכן תשובות/פתרונות/רעיונות מאיפה לשאוב כוח ודרך... או עם מי להתייעץ....
רוצה להגיד שבדר"כ כל האמירות הקלישאתיות שאומרים סתם מעצבנות ומחלישות אותי ואני לא מוצאת בהן מקור לכוח..
אז פחות אני בקטע וגם אם יש רעיון למישהו להתייעץ איתו אז רק מישהו שמבין את המורכבות הגדולה, יבין שזה מלב שבור שככ ככ רוצה אחרת וידע לתת לזה מענה מדויק לנפש ולא קלישאות של השכל....
כי זה ככ ברגש.....
שולחת מהר בלי לקרוא אפילו הכל אחרי שכתבתי כי בטוחה שאתחרט ואתבייש
הלואי שיצא מכאן איזשהו טוב שיאיר לי
אחת משלכן
כואבת מאד
רוצה שינוי
ומרגישה רגע לפני (או אחרי) שבר גדול...
🩷💔
חיבוק גדול
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)