פורום הריון ולידה (עמוד 741)

זה יכול בהחלט להתאים עכשיו, כשאנחנו מנסים להיאחז בקרקע של ארצנו היקרה... (ויכול להתאים כמובן תמיד)

כנה זה אף יותר עמוק - אפשר לקשר לפסוק "וכנה אשר נטעה ימינך" - שמדבר על הגפן החדשה, היא עם ישראל, שהקב"ה נוטע.

אלומה יכול להיות גם במשמעות של אלומת אור.

קמה יכול להתקשר גם לשורש של לקום - "התנערי מעפר קומי".

תמה זה מלשון תמימות ושלמות, "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". (זה יכול גם להתפרש מלשון תם=נגמר, סוף, אז אולי לא כדאי לקרוא את השם הזה...)

אם לא היו לי סיבות אישיות למה אני לא אקרא בשם הזה הוא היה כנראה שם של אחת הבנות שלי...

זו החיטה שנקטפה מהשדה ונאגדה לקבוצות- אלומות. לא חיטה בודדת אלא קבוצה יחד מאוחדת עם מטרה משותפת שיכולה להגיע למיצוי היכולת שלה.

בנוסף משמעות המילה אלומה היא גם במשמעות של אלומת אור- שביל אור שיוצא מפנס/נר ומאיר את הדרך, מחזק, מכוון...

ממש ממש יפה בעיני וגם הצליל של השם יפה.

לגבי שאר השמות-

קמה זה היבול הראשון שמבשיל בשדה. משמעות של התחדשות, תחייה של הקרקע, התחלה חדשה והצלחה של עבודה קשה שהגיעה לשלב של אפשרות שימוש.

תמה- מלשון תמימות, תמים תהיה עם ה' אלוקיך, לעבוד את ה' ולהסתכל על העולם בעיניים של ההבנה המוגבלת שלנו והכוח שלנו במציאות ולהיות תמיד במצב מחפש וחוקר.

אבל אישית לא הייתי קוראת ככה בגלל המשמעות השניה של המילה הזו.... למרות שזה לא באותה הטענה(מלעיל ומלרע) ואני מכירה בנות מהממות שנקראות תמה, אז אולי זו שריטה אישית שלי.

כנה- גם במשמעות של כנות וגם במשמעות של כן- מעמד, מקום יציב להניח עליו דברים.. כמו כן ציור..

בקיצור דווקא שמות עם המון משמעות בעיני ובאמת גם הצליל שלהם יפה

וכנה אשר נטעה ימינך (הכוונה לגפן לפי המשך הפרק)

מצרפת מהאקדמיה ללשון עברית עוד משמעויות כַּנָּה - האקדמיה ללשון העברית

"פתחי לי אחותי יונתי תמתי..."

גילוי נאות - קוראים לי תמה חחח

*אבל* באמת אנשים שלא מכירים את השם אומרים אותו לפעמים במלעיל, שזו משמעות נוראית. אז אני מתקנת, אבל לא הכי נעים שקוראים לך ככה...

אבל המשמעות של השם עצמו מהממת בעיניי.

את יכולה לקנות משהו לתינוק כמו סט בגדים

אפשר לפנק את היולדת

אם אתם הולכים לברית ונותנים מעטפה, לא חייב מתנה

בעיקרון אנחנו בדרך כלל מביאים מתנה ולא מעטפה, לכן אני שואלת (ולכן הזכרתי שהם ספרדים).

בגדים זה משמח אפילו אם יש מהילדים הקודמים?

ומשהו ליולדת זה רעיון טוב

זוכרת שלברית של השישי קיבלנו במתנה ספר צביעה יפה לילדים, והנותנים כתבו ברכה חמודה כמו: "בזמן שאמא עסוקה עם התינוק, אתם יכולים לצבוע בספר וכך לא להשתעמם ולא להפריע".

תכל'ס בגדים לתינוק לא היינו צריכים (במיוחד שכבר היו לנו בגדים בכמות כפולה מהתאומים שלפניו...) ופינוק בשבילי זה לא משהו שאני רוצה לקבל מכל אחד (רק מבעלי אולי גם מאמא שלי), אז מתנה לילדים הייתה אידאלית...

שזו הייתה כבר ברית שישית, פליימוביל לאחים הגדולים. קופסא די גדולה...

גיסתי אמרה לי שבאותה תקופה הם לא הפסיקו לשחק בזה...

הכי עוזר להורים!

וגם נותן תחושת חשיבות והרגשה טובה לילדים שלא שכחו אותם וחשבו עליהם

ילד רביעי זה לגמרי שלב שכבר יש בלאי וכיף להתחדש, אבל מאוד קשה לנחש מה צריך..

אני די בטוחה שאם תשאלי - כל אחת תדע לומר לך מה היא תשמח לקבל ולחדש..

ולא קונים דברים יקרים

אבל אשתף אותך מה מבקשים בלידה רביעית...

ספר ליולדת

מארז מפנק ליולדת עם שוקולד וסבונים- בעלה אמר שמגיע לה..

א. בוקר עד הבית. אמא ל4 לא באמת נחה כמו יולדת..

שמיכה

בגד מושקע וחתיך- יש בגדים מילדים קודמים אבל דוקא לכן מתקמצנים לקנות

מזרנית לעדלה הישנה שנותנת תחושת רענון

אכן משחקים לגדולים..  תכלס מאד עוזר

שהתקמצנתי לקנות לעצמי.

שמיכות חדשות ויפות.

עכשיו במיוחד לחורף זה מתאים.

פוך או שמיכות עגלה.

חיתולים בד גדולים ויפים של נינו או מיננה.

אביזרים יפים:

נעליים, כובע צמר - כל מה שעושה יפה בתמונות.

פעם קיבלתי חבילה ענקית של מגבונים: היו בפנים 10 או 12 מגבונים ושמחתי בזה מאוד. 

ואז לא בהכרח שיש מילדים קודמים..

מציעה- שק שינה לעגלה, ממש נוח בחורף שקר..

או כיסוי גשם למנשא (אם משתמשים במנשא..)

סתם חבל למסור פרטים...

בכל אופן תמיד אפ'ר לתת כסף. או שובר לחנות מסוימת... שילב נגיד

זה נחמד להתחדש ולא שהכל ממוחזר, וגם לא תמיד באמת יש כבר את כל מה שצריך.

ואפשר משהו לאמא (נגיד שובר למעצבת מטפחות אם הן בסגנון או למשהו אחר)

בדיוק מה שאמרתי היום.

שולחת חיבוק

מחר יום חדש🙏🏼

אני יבקש מהרופא

או גן?

אפשר גם בתור מחליפה

וזה 5-6 שעות ביום, עבודה יחסית לא קשה בדכ.

בעצם השאלה אם זה בכלל ייתכן.. הגם וגם הזה..

ועם סיפוק

תלוי מה הצרכים

ומה האופי של הסייעת והראש שבו היא מגיעה..

אבל אולי אני כן צריכה לשקול את הכיוון...

משרד החינוך יוצא בהצהרות שחסר כוח אדם, אבל בפועל יש הרבה מורים שרוצים ולא מוצאים... מבינה אותך זה ממש לא פשוט.

אני יודעת שיש קושי עכשיו עם תושבי הדרום שרוצים ליצור להם מסגרת, אז אולי שם מחפשים מורים... 

בגלל המצב,

בגלל שב"ה בהריון ולא מצאתי עבודה-

הלכתי על מה שלא חשבתי בחיים שאעשה-

כן כן

מטפלת במעון..

3 פעמים בשבוע

עד 14:00.

כי ראיתי שבבית זה ממש להכנס לדיכאון

חייבים לצאת לחדש כוחות ואנרגיות,

מה שיש- לוקחים ב2 ידיים..

זמני..

זה דבר הכי קל להגיע אליו..

כי הכי צריך..

רק האגו

הזאת עם התואר ראשון

מטפלת במעון.....

😶😆

יש כאלה שעושות היפוכים, זה כולל גם תרגילים לבית..

אם לא יראו באקו יכולים לשלוח אותך לסיבוב קצר לאכול משהו מתוק

הרופא יכול גם לדחוף אותו קצת עם היד שלו 

בסמיכות לאירוע האמת, ואני חושבת שהחרדה שלה צריכה הכלה פשוט.

זה נורמלי שתרצה לישון במקום המוגן

ונורמלי שתרצה בקרבת ההורים. כי היא קטנטונת וכמו שאנחנו מסתופפים בצל האמונה, כך ילדים רוצים להיכנס תחת כנפי הוריהם. צריך לתת להם פשוט

שמעתי פסיכולוג ילדים שהעביר הדרכה להורים על המצב ודרכים להגברת חוסן, ואחד מהדברים שהוא אמר זה שהחוסן של הילדים הם ההורים. צריך להיות חזקים בשבילם, להכיל את הקושי ולא 'לבטל' אותו, לתת לו אישור. להגיד שזה זמני, שאנחנו פה איתם ולתת תקווה שהכל יהיה בסדר.

ברמה הפרקטית לחרדות שניתן ליישם מיידי - בועות סבון מאוד עוזרות. וניתן לתרגל איתן נשימה ארוכה דרך הנשיפה לתוך המקלון עם העיגול, וזה מפחית מאוד חרדה.

עוד עוזר': לשמור על שגרה ככל הניתן

אולי זו הבעיה, כי אני מרגישה שאני לא יכולה להיות בשבילה מקור החוסן מספק... כי אני בעצמי התערערתי מהאזעקה הזו (ואם התחילו לי מחשבות סוף סוף לצאת להסתובב קצת ולהרחיק מארבע האמות שסביב הבית - אז הן נמוגו...) ואני בעצמי מרגישה לא מספיק חזקה מספיק

מה בכל זאת אני יכולה לומר לה במצבים כאלה? (נשמע ממך שעדיף דווקא לא להסביר לה על כיפת ברזל וכו'...)

שאין בעיה להסביר על כיפת ברזל, אבל מבחינת הילד - זה נחשב מעגל שלישי ורחוק של הגנה, כשהמעגל הראשון הוא בעצם אנחנו. ומה שהילדה צריכה לשמוע זה באמת שאמא פה איתך, אני שומרת עלייך, השם שומר עלינו, ויש לו שליחים שהם החיילים שנלחמים בשם השם.

ואחרי זה לחזור לזה שאמא פה איתך

לחבק ארוכות מפחית חרדה גם כן

ולהיענות לצורך שלה בקרבה גם בלילה

כדאי גם להסיח דעת כדי שזה לא יהיה ה- שיח מולה

ואני מסכימה איתך שהחוסן שלך הוא החוסן הכי חשוב בבית. ולכן, אם כבר - אולי כדאי במקביל להפריח גם את בועות סבון

כנראה שמה שהכי קשה לי זה בלילה, כי אני לא מסוגלת שילדים באים אלינו לחדר וישנים איתנו (שילוב של עייפות ושל חוסר פרטיות ושל איסטיניסטיות). אז בלילה הכי קשה לי להכיל אותה.

אשתדל לעשות את המאמץ...

היא הכי צריכה דבר ראשון תמיכה ותחושת הגנה מאמא

תתני לה לשחרר את כל מה שהיא מרגישה ואז תסבירקי לה במילים שלה שיהיה בסדר וה שומר עלינו

ותחבקי חזק חזק

של הבן שלי -

קודם כל, ההנחייה בטראומה היא לספר מה קרה, תוך תשומת לב להתחלה, אמצע וסוף.

ישבת ושיחקת, היה ממש כיף.

ואז הייתה אזעקה

זה באמת מבהיל

הלכנו למרחב מוגן שלנו

היינו ביחד כל המשפחה

ואז זה הסתיים

וחזרנו לשחק

עיקרון מנחה - יש התחלה, אמצע וסוף. הכי חשוב להדגיש שזה נגמר.

לחזור ולהדגיש, יש לנו כאן מספיק זמן ללכת למרחב המוגן

אמא שומרת עלייך

זו האחריות של אמא או אבא להגיד לך לבוא למרחב מוגן (מוריד פחד ממה יקרה אם לא אשמע, או לא אספיק)

עוד דברים שיכולים לעזור:

1. פעילות. לתת לה להיות בעשייה. משחק, ריקוד, סיפור

2. אחריות. נגיד כשנכנסים למרחב המוגן, היא אחראית לחלק לכולם שוקולד קטן

אני נוהגת לעשות את התמלול הזה לקטנים, שעוד לא יודעים לדבר (גם בחוויות חיוביות), אבל נשמע שזה באמת יכול לעזור גם לה.

ובאמת ננסה לתת לה תפקיד כלשהו לזמן אזעקה (בהנחה שזה יהיה בבית). (אתמול ניסינו לשיר ביחד בזמן האזעקה וההמתנה, אבל זה לא הרגיע אותה...)

הבן שלי בן חמש, והוא מאוד נבהל מהאזעקות אחרי שמחת תורה. הוא היה נכנס לממ"ד ואומר שהוא לא מוכן לצאת במקרה של אזעקה. או פחד לצאת לחצר כי אולי תהיה אזעקה.

אז מאוד עזר התמלול, אחרי אזעקה אנחנו מדברים על זה הרבה. ויש לי משפטים קבועים שאני חוזרת עליהם כמו מנטרה. לא כדי לזלזל בו, אלא כי אני חושבת שזה מגביר ביטחון כשהמסר נשאר קבוע. זה באמת דורש סבלנות, אני לגמרי מבינה את זה.

משפטים כמו:

"זה באמת היה מבהיל, אבל עשינו בדיוק מה שצריך לעשות ועכשיו זה נגמר ואנחנו בטוחים" (אחרי שאזעקה תפסה אותנו בחוץ בלי מרחב מוגן)

"אזעקה זה באמת לא נעים, אבל בדיוק בשביל זה יש לנו בבית מרחב מוגן ואליו אנחנו הולכים"

אלו פחות היותר המסרים הקבועים - אני לא מבטלת רגשות, אבל נותנת כלים להתמודד.

ועוד משהו שעוזר העברת האחריות אליי. נגיד מאוד הדאיג אותו מה יקרה אם הוא לא יישמע את האזעקה, אז אמרתי לו שאני אמא שלו, ואני אחראית לדאוג לו. וזה התפקיד שלי לקרוא לו לממ"ד.

זה גם הקל.

לא הרבה אבל היו.

אני רואה שאחרי אזעקה כמות השאלות עולה, הדיבור על מה קרה עולה. אז אני נותנת לזה מקום ואחרי כמה זמן זה נרגע.

אגב, אני רואה שעוזר גם קצת לתת רקע על המצב הכללי (כמובן כמובן בהתאם לגיל).

הבת שלך יודעת מה קורה?

הייתה לך שיחה מסודרת איתה שהסברת לה על המצב בהתאם לגיל שלה? כי זה גם חשוב, לפעמים ילדים שומעים חצאי משפטים שמייצרים תמונה מבהילה ולא מובנת עבורם. ולכן חשוב לתווך להם את המצב בהתאם לגיל שלהם בצורה מסודרת, ולא לסמוך על זה שיבינו לבד.

לבן ה5 מההתחלה הסברתי שיש מלחמה, אבא הלך לשמור על עם ישראל. אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ייקח, אבל אנחנו ביחד כל המשפחה.

לקטן לא חשבתי שצריך ממש להסביר, כי היה נראה לי שהוא עוד לא בגיל (שנתיים וחצי). אבל ראיתי שכמות השאלות מתגברת, גם לא באופן ישיר למצב, אבל המון המון למה ככה ולמה ככה (מעבר לרגיל בגיל הזה😅) אז גם איתו דיברתי קצת והסברתי שיש מלחמה, אבא שומר עלינו ולכן הוא לא בבית וכו'. וגם אצלו זה עזר.

זה נותן להם מסגרת, זה מאפשר לחזור למושגים מוכרים ולהסביר אירועים בקונטקס הכללי. ובסופו של דבר זה נותן ביטחון לילד, מפחית בלבול, יודע לפנות לאמא כשצריך ועוד.

זה נכון בכל גיל אני חושבת, גם כשגדולים. פשוט מתאימים לפי הרמה

אחר כך הסברנו לגדולים בצורה יחסית מפורטת (לפי מה שהם הסכימו לשמוע) ולקטנים רק אמרנו שיש מלחמה רחוק מאיתנו ושבע"ה החיילים שלנו ינצחו.

הם מדברים על זה ביניהם מדי פעם (גם במשחקים), אבל בפועל בזמן אזעקה גם מה שהיא יודעת לא עוזר לה להיכנס לעשתונות...

להגיד, זה שיש כאן שתי התמודדויות.

הן נפרדות, רבל משפיעות אחת על השנייה.

1. פחד בזמן אזעקה, זו התמודדות ספציפית.

2. בלבול, בלאגן ופחד מהמצב באופן כללי.

ואני חושבת שההתמודדות עם 2, משפיעה גם על ההתמודדות עם 1.

זה לא בהכרח קשור, אבל זה בהחלט יכול להשפיע.

זו תקופה שאנחנו מרגישים בה המון חוסר וודאות, וגם הילדים מרגישים את זה.

אז אני מנסה כאמא לתת תחושת ביטחון, לספק מידע אמין מותאם גיל על המצב - שזה עוזר להתמודד באופן כללי. וחוץ מזה, אם מתעוררים קשיים ספציפיים, לעזור גם בהם.

אבל זה לא מנותק אחד מהשני, ולכן אני חושבת שמתן ביטחון כללי, כמה שיותר וודאות לילדים באופן כללי, יכולה לעזור להתמודד גם עם הקושי הספציפי של האזעקה.

אני מרגישה שאצלה זה כן מנותק - היא מצליחה להתמודד יחסית יפה עם המצב הכללי (אם כי חוסר השגרה שיגע אותה), אבל עם האזעקות בכלל לא.

ננסה להמשיך לתווך לה...

לדבר ולפטפט ולספר על מה היה באזעקה,

למשל להתקשר לסבתא לספר לה מה היה באזעקה (אצלנו עושים מזה אירוע, טלפון/הודעה מוקלטת לסבתא איפה היינו באזעקה ומה עשינו ולאן הלכנו ומה עשינו אחכ וכו וכו וכו)

לספר לאחים מה היה (אם לא היו בבית)

לתרגל עם הבובות מה עושים באזעקה

אני רואה אצל הילדים שהדיבור על הדברים משחרר אותם

אגב, @מתואמת שלחתי לך ש.א.

חזרנו לשחק זה משהו חיובי

רק נתתי דוגמה

ובאמת לכאורה אנחנו לא צריכים לדלג מיד למסדרון, אבל זה פשוט מלחיץ - גם אותנו, המבוגרים... (הבת הגדולה שלי באמת הציעה שישנו את הקול של האזעקה לאיזשהו שיר, אבל זה לא יקרה...)

אבל אולי באמת ננסה להפעיל שיר בקולי קולות ככל האפשר ברגע שהאזעקה מתחילה לפעול...

להגיד שגם אתכם הרעש של האזעקה מבהיל, כי הוא באמת חזק.

לדבר על זה שטוב שיש לנו אזעקה, הקב"ה עזר לחיילים הטובים של צה"ל להמציא אזעקה שאומרת לנו מתי להכנס למרחב המוגן, כדי לשמור עלינו. אם את רוצה אפשר להוסיף שלרעים בעזה אין אזעקה, ולכן הם לא יכולים להכנס למרחב מוגן.

לדבר על זה שהאזעקה מאוד חזקה, כי חשוב שכולם ישמעו אותה. גם מי שבאמצע לשמוע שיר, או להתקלח, או לשאוב אבק, או ישן.

להגיד שאתם מאוד קרובים לצופר של האזעקה, לכן באמת בבית שלכם שומעים את האזעקה יותר חזק.

אחר כך אפשר להציע חיבוק למי שרוצה - "נבהלת שפתאום הלילה האזעקה? גם אני! איזה רעש חזק היא עושה! רוצה חיבוק?"

ואם את רוצה, אפשר אחר כך לדמיין איך היינו רוצים שהאזעקה תישמע - "אולי יעשו אזעקה שנשמעת כמו ציוץ של ציפורים? זה יהיה לנו מאוד נעים כל פעם שנשמע אותה! אה, אבל אז איך נדע אם זאת אזעקה או ציפורים אמיתיות?

אז אולי יעשו אזעקה שנשמעת כמו הצליל של המיקרוגל כשהוא מסיים לחמם? ...."

ועוד רעיון - מכירה את זה שאוטמים את האוזניים עם הידיים פותחים, אוטמים ופותחים? אפשר לעשות את זה בזמן האזעקה, אחרי שהגעתם למרחב המוגן, וככה לגרום לאזעקה להישמע מצחיק.

אבל אולי בצורה לא מפורטת כמו שתיארת.

לעשות מזה משחק זה רעיון.

מקווה שלא אשכח את כל העצות פה עד האזעקה הבאה (אם כי עכשיו פיקוד העורף הודיע שאנחנו שוב צהובים ולא ירוקים, אז אולי זה חלילה אוצר משהו )

אפשר גם למשל לתלות רשימת שירים שאפשר לשיר ולתת לה לבחור ממנו.

אפשר לשים סלסלה עם בועות סבון ולתת. או מקטורת. זה גם עוזר לחרדה. גורם לנשום. 

הצליל של האזעקה באמת מלחיץ.

אצלנו בקושי שומעים מהבית (אנחנו דווקא לא רחוקים מבית הספר, אבל רק עם חלונות פתוחים אפשר בכלל לשמוע משהו). אז התקנתי את אפליקציית פיקוד העורף כדי שלא נפספס במקרה הצורך, ואז כשתרגלתי עם הילדים, ראיתי שיש אפשרות לבחור בצליל המועדף עלינו - צליל של אזעקה או קול של 'צבע אדום... צבע אדום', ופה אחד בחרנו את האפשרות השניה, כי הצליל של האזעקה היה מלחיץ מידי (אפילו אני הרגשתי איך הוא גורם ללב שלי להתחיל לפעום מהר יותר, למרות שאני הפעלתי את זה).

מה שאני הייתי מנסה לעשות, זה לעשות איזושהי קונוטציה חיובית לצליל הזה. אולי להמציא שיר ששרים כל פעם כששומעים את האזעקה? זה יכול להיות קשור למלחמה, ויכול להיות בכלל משהו לא קשור.

והייתי עושה חזרות ביחד, יחד עם הצליל האמיתי (אפשר באפליקציית פיקוד העורף).

אולי גם שיהיה איזה הפתעה שמקבלים בחדר מדרגות והיא אחראית לחלק (ממתק או משהו מיוחד, או אולי הפתעות בשקל, או משחק שמשחקים דווקא שם).

אפשר להתחיל להתרגל קודם עם הבובות במשחק פליימוביל ואחר כך להעביר גם אליכם.

שלחה קישור מהמם לסדרה של סדנא הורה ילד על פחדים

מהמם. יש לה על זה תגובות מהממות.

זה סרטון ואז יצירה והצגה כזה של הילד...

כתבו שעשו את זה הכל מיני גילאים.

בחינם לגמרי לגמרי..

אני לא עשיתי אבל סומכת עליה ממש

אולי תסתכלי באתר שלה

מהיסטרו'.

זה הגיוני מאד.

את צריכה מנוחה ומשככי כאבים גם יכולים לסייע.

ממש מרגש שבעלל יכל להיות איתך ושב"ה לא נאסרתם

מאחלת לכם רק טוב

ושה' ימלא חסרונכם בקרוב, בבריאות, בשמחה ובאהבה

אז ההתאוששות תהיה קלה לגמרי. אפילו חשבתי לעבוד היום, אבל הבוסית שלי אמרה לי שכדי לקחת עוד יום התאוששות בבית...

ומזל שהקשבתי לה, כי הרגשתי ממש על הפנים היום😔

לי לקח יותר משבוע להתאושש גופנית

נפשית אפילו יותר

אבל אני לא הייתי מוכנה מראש מספיק למה שעומד לקרות

אז ההפתעה הלא נעימה תרמה הרבה להתאוששות הקשה

מקווה בעז"ה שתתאוששי מהר יותר

ושזה יהיה מאחוריך

נשמעים זוג מהמם!!

שה' ימלא חסרונכם בקרוב ובקלות!

יוצאים מהמים, שמים חלוק והולכים לממד... ואם לא סיימת אח"כ ממשיכים.

בהצלחה לך ולכולנו😘😅

נגיד שעה לפני שצריך ללכת לישון, שימי אותם קצת  במסך. שבי לך תרגעי עם כוס קפה או משהו, תנשמי שניה, ככה רבע שעה או כמה שאת צריכה. תגידי לעצמך "היום הם נרדמים ב-11 בלילה. זה סוף המשמרת שלי."

ואז תכבי להם את הטלוויזיה, ובכוחות מחודשים שימי אותם לישון בנחת. נרדמו לפני 11 בלילה? איזה כיף! זמן חופשי בשבילך שלא תכננת עליו כלום וכולו רק שלך 😁😁

משחקים חדשים

משחקים ישנים

גיחות החוצה אם ניתן

לרקוד בבית

ופחות רגשות אשמה. המצב לא פשוט, תהיי פחות קשה עם עצמך. יום אחד יילך יותר טוב, יום אחד פחות, וזה בסדר..

תשתדלי לשמור להם על סדר יום ועל שעת שינה קבועה בערב, זה ממש יקל עלייך להתפנות לעצמך ולהתאוורר לקראת המחר

יש לך עזרה?

שקניתי הפתעות של הכל בשקל

ומי שהולך לישון יפה מחכה לו בבוקר הפתעה מתחת לכרית.

תאכלי יחד איתם ארוחת ערב!!!

ואם יש אופציה לעוד ידיים עוזרות בבית בזמן הזה זה יכול לעזור. נכון שזה לא אבא, אבל זה מישהו שייקח רגע את התינוק בזמן שמקלחים את הגדול או יספר להם סיפור ואת תנוחי חמש דקות..

ואם את לא צריכה עזרה בהשכבה עצמה אז שישטפו כלים ויקפלו כביסה..

אבל עצם המציאות של עוד מישהו בבית גם כשהוא זר, לא נעים אבל באיזושהי מידה זה ממתן את כולם.. גם הילדים וגם האמת יותר סבלניים ונחמדים

אצלינו משתדלת לצאת החוצה איתם להוציא אנרגיות שעתיים בערך לפני שהולכים לישון ואז כמה שיותר משתדלת לשמור על שגרת שינה (ארוחת ערב, מקלחות, סיפור, שירה ולישון). יש שיר חדש של יונינה שמתאים בול למצב שלנו ואני שמה אותו בלופים עד שהקטנה נרדמת, מאוד עוזר לאפס ולהרגיע...

משתדלת לא להשתגע ולשדר רוגע, לא עובד תמיד אבל זה האידיאל😅

שמה פה לינק לשיר-

הבנתי שאם אני מתחילה את הסדר ערב באזור חמש ורבע הערב נראה אחרת לגמרי.

מקלחת אותם לפני האוכל כדי שלא התעייפו עד שיסיימו לאכול והערב נראה אחרת לגמרי..

באמת זה קשוח! אני איתך

לנסות להוריד ציפיות, להביא נערה שתרחץ כלים ותקפל כביסה ואז יש לך יותר כוחות שנשמרים. מקלחות- יום חלק מהילדים האלה ויום חלק מהילדים האלה

אוכל- לקנות ירקות מיני (שרי וכד) רק לשטוף ולהגיש. לחם עם קוטג', טונה, גבנצ. פשוט פשוט

לפחות חלק מהימים

להתרכז בלתת להם תשומת לב רגשית. ךשחק איתם, לספר להם סיפור. שאבא יתקשר (אם מתאפשר לו) לזמן קריאת שמע ברמקול עם כל ילד במפרד או כולם ביחד

פרס שבועי על התנהגות טובה ועזרה בבית, כל ילד ברמתו. לעשות לוח מעשים טובים. לכתוב על פתק ולהדביק בלוח (בריסטול ענק שתולים במקום מרכזי)

ואז מצלמים ושולחים לאבא כל יטם איך גדלה כמות הפתקים.

מה שעלה לי... 

שמה למה שירים

יש משחק חדש

ספרים

המוןן מסך (ברגיל כמעט ולא מרשה... עכשיו ממש שיחררתי)

ובכללי להבין שזה המצב🙄

חיבוק♥️

אני נותנת לה לפעמים שוקולד.

כמו שאני צריכה את הנחמה של השוקולד, גם לה זה עוזר ממש ❣️

את אמורה לקחת גם אוביטרל?

אם כן רוב הסיכויים שהרופא יגיד לך לקחת היום ואז בע"ה ביוץ מחר.

זה גבולי אבל בגדול ביוץ מתרחש בין 18-25

זו פעם ראשונה שאת עושה מעקב זקיקים או שאת כבר מזהה באיזה שלב בערך של זקיק קורה אצלך ביוץ?

כן, אמורה לקחת גם אוביטרל

וזה פעם שנייה, אבל פעם קודמת הביוץ יצא בשבת (והבדיקה שלפני הייתה ביום רביעי) אז אני לא יודעת איזה גודל היה הזקיק וגם עכשיו לקחתי גונאל פעם ראשונה אז אולי בכל מקרה זה אחרת.. 

בהצלחה יקרה 

ובשורות טובות!

את הביוץ למחר בעז"ה

בהצלחה יקרה

בשורות טובות

וגם עשינו היום ב"ה הזרעה

לא חשבתי שזה יהיה ככ כואב

והלוואי שה' יעזורר

מה כאב, הזריקה?

כי זאת זריקה לעור.. בדכ לא אמור לכאוב ככ

אני הזרקתי לעצמי כמה פעמים

העיקר שאת אחרי ב''ה

לא, האוביטרל לא כאב

מה שהיה כואב זה ההזרעה (שהרופא הזריק לרחם)

ובאמת ב"ה

הרופא שלי עשה את זה סופר בעדינות ועדיין זה כמה דקות עם ספקולום וזה כואב וגם דיממתי אחרי קצת...

הלוואי שיהיו לך ישועות מזה!

אפשר בכללי לדעת אם מישהי צריכה שניתן לבקש מהרופא ספקולום צר יותר,

כלומר הכי קטן.

אבל ספקולום הוא עדיין ספקולום.

אני לא יודעת במה הוא השתמש אבל טוב לדעת על זה..

עצם הכנסת הספקולום והחדרה של נוזל לרחם עושה באמת הרגשה לא נעימה.

בעיקר שלא חווית עדיין לידה ובדיקות פנימיות...

שבעז"ה לא תצטרכי לחוות זאת שוב

שמירה, כאשר מוגשים טפסים מרופא הריון בסיכון.

אך אם אין שום אנדקציה לסיכון לך/לעוברים אולי הרופא שלך בכלל לא ירצה לתת לך טפסים.

זה גם תלוי במספרלידה וכד'.

לי הרופא אמר ממש בהתחלה שבשבוע 25 הוא כבר יוציא אותי.  אבל הייתי עם תאומים מונו בי.

המכון הטרטולוגי אמור לדעת באילו מצבים מותר ואסור תרופות (הריון / הנקה / תרופות מקבילות),

הרעלות זה לאחר שקרה ומישהו בלע תרופה או משהו אחר שעלול להיות רעיל, הם יודעים מה המינונים המסוכנים ומה לא ומה צריך לעשות בכל מקרה.

אני יודעת שגם למרכז הרעלות רמב״ם יש שלוחה של התייעצות על תרופות וכו'...

מעניין

רק חבל שככ קשה להשיג את המכון הטרטולוגי 😬

שולחים פקס וזה עובר ישירות למייל.

אני מקווה שהם משתמשים באופציה הזו ולא ממשיכים לעבוד עם דפים

אחרי שחיכיתי שעה ומשהו על הקו ענו לי ועזרו לי

תודה!

ממה שראיתי ההבדל במחיר לא משמעותי, ולא תלויים במשלוח.

יש גם בחנויות שקל וחד פעמי )(פעמית סטור)

גם ככה במחלות חום הרבה רופאים לא מתרגשים לפני שעוברים שלושה ימים.

כמובן, בהנחה שאת לא רואה סימנים למשהו ספציפי (כמו דלקת גרון או אוזניים) ושהחום לא בגובה מסוכן ומגיב לתרופות הורדת חום

ההמלצה היא ללכת לרופא רק 3 ימים מהחום

א. כדי לא לחשוף את הילד לוירוסים נוספים במרפאה.

ב. גם אם יש חיידק או משהו יהיה קשה לזהות ביום יומיים הראשונים למחלה.

כמובן אם חוץ מהחום יש תסמינים אחרים או שנראה משהו חריג ללכת מיד לרופא

מה איתך אגב?

מתנהלים בשגרה עצובה עד כמה שאפשר.. 

מרגישה מפונקת שבעלי איתי בבית. הילד איתי. ההריון איתי. אין לי זכות להתלונן תודה לה'! 

בקרוב אצל כל עמ"י שיתאחדו עם כל משפחותיהם!

תודה ששאלת! 

מה שלומך? 

כל עוד החום מגיב לתרופות אין בעיה לחכות למחר.

אין לי הרבה דברים חכמים להגיד לגבי אנשים אחרים והשטויות שהם אומרים לפעמים עם או בלי לשים לב.

זה נשמע באמת פוגע וכואב מאוד

רק תהיי בטוחה שהדברים שהם אומרים לא נוגעים אלייך עצמך. שהבחירות שלך לעזור ולהיות רגישה לאחרים הן משמעותיות וחשובות מאוד. שאם מישהו אמר עלייך משהו לא במקום, אין לזה השפעה עלייך עצמך, על כל הטוב והרגישות שבך ושאת נותנת.

אני מקווה שאת כבר ישנה בניגוד אליי p-: כך שתראי את זה בבוקר, ותקראי את שאלתי המעניינת בשלומך את, כי את לגמרי חשובה בפני עצמך, ולא רק כאמא של- או כל תפקיד אחר: מה שלומך הבוקר?

עדיין קצת מבואסת, בעיקר חושבת על כך שאכן זה מידי שמיים.והלחץ מהמלחמה לא מוסיף פה.

בגלל שאני כה רגישה אני גם כה נפגעת.

וגם אנשים מרשים לעצמם להיות פתוחים איתי מדי ולומר הכל כי הם "רגילים" שאני בסביבתם לעזרה ונתינה. לא כמו מישהי שפוגשים פעם ב... .

אבל כנראה זה לא נכון

אני חושבת בתור אחת שספגה הרבה מהסביבה, לאורך הרבה שנים

כן כדאי לענות לאנשים

למצוא את הדרך להישאר אסרטיבית ושיכבדו אותך

אם רואים אישה חזקה זה אוטומטית מוריד את רמת העקיצות מהסביבה.

כן, לזכות החיילים ועמ"י תהיה אישה אחת שתאהב ותעריך את עצמה יותר, ותהיה שמחה, שמחה מביאה ישועות! וזאת תהיה התרומה שלך עכשיו, לבנות חוסן, עוצמה פנימית!

להשתדל כמה שפחות להימצא בסביבה "רעילה"

לדעת לענות ולעמוד על שלך זה איכות חיים ואני כותבת מ*הרבה* ניסיון לצערי...

לגבי האנשים שמרשים לעצמם, אני חושבת שלכל אדם יש מטענים של תסכול כעס וכו' את אנושית ומכילה אז הגיוני שיוציאו את זה עלייך, כי הם מרגישים בנוח😏

תעריכי את עצמך❤️ את לא סל שאפשר להשליך לעברו מה שרוצים👎

מקווה שעזרתי, ושיהיה לך יום טוב וגם לכולנו,

בשורות טובות

שברגע האמת אני פשוט בהלם לכמה שניות, ואז מחייכת או מהנהנת או פשוט בהלם מהעלבון ולא מגיבה.
ואחר כך כבר עברה שעת השיא של ההערות / לומר משהו.
 

אני אשכרה עשיתי סימולציות איך לענות בזמן אמת

חשבתי על זה הרבה

הכנסתי לי לראש מחשבות טובות על עצמי כגון

אם זה מתאים לה לשאול/לחפור/להעליב, זה לאמאומר שאני צריכה לקבל את זה, כי מי היא? במה היא יותר ממני, למה אני צריכה להרגיש מחויבות אליה, וכו' וכו' 

אבל, מה עושים אם זה קרוב משפחה מבוגר? מה, לא נבוא לשבתות כשהוא גם מגיע?
או אם זו "חברה" שכל יום מגיעה לגינה שקרובה גם אלינו? בכוונה אלך לגינה אחרת רחוקה יותר?!

בעלי אמר לי שלא להתייחס, ואחר כך אמרו לו גם איזה משפט (לא פוגע בכלל) וזה מראה שהתכוונו ככה וככה...
אמרתי לו שאין לי כח לשמוע את מה שהוא אומר. שיתמוך בי ולא ינסה לשנות את הרגשות שלי.

ממשפט איתם

פשוט ללמוד לענות

או "לייבש" אותם- תשובות קצרות ולא מתעניינות, שאלות נגד במקום שיחפרו לך...

נגיד דוגמא שואלים אותך- מה לא ידעת?! כן! לא ידעתי! הרבה לא יודעים

או למה את עושה ככה? ככה החלטתי וטוב לי

אני לא רוצה לדבר על זה

לצערי.

כל מה שאנשים שמכירים אותם (לא זרים ברחוב) אומרים לך ולא בפעם הראשונה הוא בגללך.

אם בפעם הראשונה את:

משתיקה

משביתה

מתפרצת

אנשים יבינו שהם לא יכולים לדרוך עלייך.

לצערי הרב מאוד!!!! אני אישה שאנשים מרגישים בנוח להגיד לי מה שהם רוצים על מה שבא להם על:

למה אין לך בובו?

למה את מכסה ראש מלא?

למה את צריכה גרביים?

למה ילדה כ"כ קטנה צריכה גרביים?

למה את מנהג הספרדים אם את אשכנזיה?

ולפעמם דברים והיפוכם:

למה את מפנקת את הילדים?

למה את קשה עם הילדים?

למה את לא צועקת עליהם?

למה את צועקת עליהם?

עד שהחלטתי שדי!

אני עונה.

זה עלה לי בכמה חברות.

חברות גינה כאלו,

לא אמיתיות,

אבל זה ממש לא מעניין אותי.

ואיך אני עונה?

הפוך ממה ששאלו אותי ולפעמים עם תיבול:

למה את עם בובו זה עושה לראש שלך צורה מוזרה, זה לא מפריע לך?

למה את מכסה ראש חלקית, את יודעת שיש דעות שבעלך יכול לגרש אותך ללא כתובה?

וכן הלאה.

מאז אני יותר בשקט.

פעם היה נשרף לי הלב שלא עניתי.

הערה: כתבתי פה פעם ואני כותבת שוב.

אני אישה ממש ממש לא צדיקה.

ביחסים בין אישיים לא בטוח שיש מה ללמוד ממני להיות כשרים לשמיים.

אבל אני יכולה להגיד שמאז שאני עונה,

יצאו לי מהפריים אנשים מיותרים ומורידים ולי זה עשה טוב. 

אני מאמינה שצריך לענות כדי שאנשים יבינו שזה נושא או גבול שאת לא רוצה שיעברו אבל לא חייב להקניט חזרה

זה הופך אותנו להיות שיפוטיים כמוהם

ואנחנו לא רוצים להיות כאלה, גם אם זה רק בשביל להעביר את הנקודה. אני מאמינה שזה משפיע עלינו פנימה ואפשר להגיד ש'ככה החלטתי'

כי לפעמים אנשים מעירים כי זה נוגע בנקודה רגישה אצלם או שהם רק רוצים לפתח שיח. ובמקרנ כזה אני מאמינה שאסרטיביות שמעבירה אמונה בצדקת הדרך תעזור

כמובן שזה תלוי סיטואציה, ואני לא מחלקת לך ציון זכותך להגיב כרצונך ואת היית שם.

אני מסכימה עם הנקודה של לענות, רק רציתי להאיר זווית אחרת לגבי האיך

ואת צודקת שזה באמת לא נעים. כולנו חווינו את זה לדעתי בצורה מסוימת, מי יותר מי פחות

לפעמים צריך ללכת קיצונית לצד השני ועם הזמן זזה יתאזן מעצמו

כבר פחות יכאב לך גם אז אוטומטית התשובות שלך יהיה יותר ענייניות וקצרות וגם תשדרי את זה, ככה"נ

לא התכוונתי לעניינים כאלו, למרות שאני מזדהה כי גם למדתי להעיר ולהחזיר לאנשים את השאלה והבנתי שלא משנה מה תעשי- תמיד יהיו לאנשים הערות ושאלות.
אבל הפעם מדובר יותר בפגיעה בי. לא רוצה לתת הרבה דוגמאות שלא יזהו אותי. אז אתן דוגמא שלא הייתה רק למען ההמחשה.
למשל- זה כמו לבוא לאישה ולומר לה- מי האמא שילדה אותך? את ממש לא נשית כמו אמא שלך...
דברים כאלו, שמה אני יכולה לענות עליהם בזמן אמת??!!
וזה מאד פוגע.
ודבר נוסף שלפעמים זה קורה עם אנשים שאני חייבת לכבד אותם כמו קרובי משפחה מבוגרים , שגם אולי בגלל זה אין להם מסננת.

 

איזו רמה של פעירות וחוסר טאקט. גם חוסר כבוד משווע.

אני אישה שהתחלתי להביא ילדים מאוחר יחסית ואנשים יודעים את זה.

אח"כ ברוך השם באו צפופים ואני מודה על זה.

רציתי אותם מאוד ובצפיפות כדי לצמצם את הפער,

התגובות-

זה בכוונה או יצא ככה צפוף?

ה' שברומים- למה???? 

אתם מצפים שאני אגיד לכם שהילד שלי הוא טעות??? 

כשמשהו חוזר וקורה ברבדים שונים מאנשים שונים, זה הרבה פעמים קריאת הזדמנות לעשות עבודה פנימית מסויימת עם עצמינו. לא מכיוון שאנחנו "אשמים" או "מקולקלים", אלא פשוט צריכים לעלות רמה נוספת בקומת האדם שלנו.

לדוגמא, מה שישר קפץ לי ממה שכתבת (וייתכן ואני טועה לחלוטין. אני כותבת זאת רק כהזמנה להתבוננות), שייתכן שיש לך כאן הזדמנות לחזק את עצמך מבפנים, כך שההרגשה שלך והחוויה שלך את עצמך תהיה פחות מושפעת מהיחס של הסביבה.ברור שאנחנו כבני אדם מושפעים רגשית מיחס הסביבה, אבל כדאי לבנות מאגרי חיזוק פנימיים ש"ימצקו" אותנו ,כך שלא כל משוב חיצוני יערער את הדיעה שלנו על עצמינו .

ומאמינה שזה מגיע מידי שמיים. "ואל תביאני לא לידי בזיון ולא לידי נסיון".
מצד שני מנסיונות העבר כשראיתי שבאמת לקחתי את זה רק מנק' המבט שלך, ראיתי שזה ממשיך.
וכשטיפלתי במקרים אחרים ביותר קשיחות ואסרטיביות (ואני לא כזאת בכלל ביום יום), ראיתי שזה המסר שעובר ואכן דברים ירדו במעגלים מסוימים.
צריך להגיע למצב (הקשה) שלא נפגעים כי זה לא מערער את המקום שלי בעצמי והבטחון שלי, מצד שני כן לשים לזה סטופ.

בגדול... חום וזמן?

תודה!

רק שמשאירה בתנור (עטוף בנייר כסף) לשעתיים על החום הכי גבוה. אני אוהבת שהעוף יוצא מבושל עד שאי אפשר יותר חחח

מניחה אבל שאם את שמה את העוף בשקית קוקי ולא בנייר כסף זה מתבשל מהר יותר

להכנס לאתר "מתכונים ב-10 דקות"

יש לה שם קטגוריה שלמה של "ארוחה בסיר אחד" עם מלא מתכונים מגוונים.

בגדול רוב המתכונים שם עממיים ונגישים, ממליצה בחום.

חותכת גמבה, עגבניה ובצל לקוביות ושמה בכלי,

מוסיפה כוס אורז ומערבבת עם הירקות, שופכת 2 כוסות מים, כפית מלח, פלפל וא. מרק עוף. כמובן להכפיל כמויות לפי כמות האורז שרוצים.

מעל זה מניחה חלקי עוף ומתבלת אותם במלח, פלפל ותבלין גריל עוף.

אופה שעה ו3/4

יוצא מושלם! 

2 כפות שמן לאורז, והכפית מלח שטוחה

אז על כוס אורז אני שמה 2 כוסות מים.

ככה אני מכינה גם סתם אורז בסיר / במיקרוגל

בדיוק אותם מספרים

אמרו לי שכל עוד מעל אחוזון 10 באחוזון שלפיו הולכים, הכל טוב... נשארה אחוזון 11 כל ההריון. נולדה קטנה יחסית אבל לא בטירוף.. ועולה במשקל מהרררר 

ששמעתי שיש רופאים שממליצים במקרים כאלו לקחת אספירין

לא חושבת שזה יגרום לה לגדול בטרוף אבל אולי יעזור קצת

תבררי את העניין

ומאחלת לך בעז"ה שהכל יתפתח טוב ושלא תצטרכי להתאשפז

בהצלחה יקרה ❤️

קראתי מחקרים שזה עוזר אם לוקחים החל משבוע 12

אמרתי לעצמי שאקח בהריון הבא מההתחלה, אבל בגלל שבסוף נולדה בגודל רגיל ולא קטנה... לא יהיה צורך בע״ה

בהתייעצות עם רופא

בשבוע 29, אחוזון 3.5 לפי שפיגל יגל.

כל ההריונות שלי היו עם עוברים קטנים, אבל תמיד זה התחיל רק לקראת הסוף.

בפועל ילדתי תינוקות קטנים, אבל בזמן ולא פגים.

וסך הכל הם גדלים בסדר...

עכשיו זה התחיל יותר מוקדם, ואני מקווה לטוב.

פחות חוששת מאשפוז, יותר מלידת פג.

ומתייחסת לתגובות האחרות- בהריון הזה אני לוקחת אספירין משבוע 12 (בהריונות הקודמים לא לקחתי).

אני לא רואה שזה עוזר...

משהו שמוזר לי- אצלי לפי אחוזון דולברג יצא אחוזון 17, ולפי שפיגל יגל הטכנאית בדקה לי ואמרה שזה 3.5.

איך אצלך זה הפוך?

בכלל, רק ההיפך חחח

ואצלי לפי אחוזון דולברג זה 3 ולפי שפיגל אחוזון 10-11, ככה הרופאה אמרה, אף אחד מהילדים שלי לא הגיע לאחוזו 3 באף הערכה אז קצת חוששת מה יהיה הפעם. ילדתי את כולם סביב אחוזון 8 , פגונים קראו להם.

בגלל שאני עם תינוק בן 9 חודשים בבית לא יודעת מה אעשה במידה ואאלץ להתאשפז, זה סיפור. ואני כולה בשבוע 25 תיכף

השלישית נולדה יותר גדולה- אחוזון 16.

באף הריון לא דיברו איתי על אשפוז, רק על לידה מוקדמת.

אבל זה היה כבר לקראת סוף ההריון.

אצל הגדולה זרזו בשבוע 37, האחרים נולדו בלידה ספונטנית.

אם ההערכה היא על סמך אולטראסאונד אחד, אז זה לא אומר הרבה.

סך הכל ההערכה לא מדויקת, ויכול להיות שהאחוזונים קצת יעלו.

היה לי פעם שתי הערכות בהפרש של יום, והיה הפרש של חצי קילו ביניהן. (באמת הוא היה כנראה איפה שהוא באמצע).

תמשיכי מעקב ותראי איך זה מתפתח.

אני בלי תינוק, אבל עם שלושה ילדים קטנים.

לא מתאים לי אשפוז, וגם לא לידה מוקדמת. (למי זה מתאים?)

ריגשה אותי ההודעה שלך..!