פורום הריון ולידה (עמוד 745)

לק"י

זול יותר או אירוח בהתנדבות.

אני אעביר את זה, לא יודעת איזה מלון בדקו.

תודה!

אפשר לנסות דירה בשכונה קרובה אבל זה הליכה.

יש את הארוחות של הרב פרץ ויש מצב שיש סידור גם לשינה (היה לפני כמה שנים אבל אולי השתנה..)

בטח יש את המספר שלו באינטרנט

ואולם ללינת נשים.

היו גם מארגנים ארוחות שבת חינם.

לא יודעת אם זה חזר אחרי הקורונה, מאוד יכול להיות שכן

אבל במשך שנים הרב פרץ ואשתו מארגנים סעודות שבת ממש יפות באולם הברית בבית החולים ובית החולים נותן 2 אגפים של מחלקות ישנות שלא בשימוש שוטף ללינה - 1 לגברים ו1 לנשים - אפילו כולל מצעים...

יודעת מנסיון..

הם מארחים כל מי שנמצא בבית החולים בשבת בלי לברר מה הסיבה..

גמ"ח אמיתי וסעודות שבת כיד המלך (הכל בהידור עד"ח לדעתי, הישיבה באולם בהפרדה גברים/נשים. יש אפשרות לקחת מנות ארוזות ולאכול במקום אחר..)

אבל זה הלידה של 20 דק עד הבית חולים ברגל.. או חצי שעה..

אבל יש ליד שרה חדרי אירוח למשפחות של מאושפזים.

ברכב משם להדסה עיכ זה בערך 15 דק

לק"י

(בטוח שזה מקלט אחד לכל בית הספר? אולי יש כמה?

האמת שאני לא יודעת אם הייתי שולחת כרגע🤦‍♀️

אולי עדיף לחכות יום-יומיים ולראות אם התוכניות לא משתנות. או לראות איך הגן מסתדר בתוך בית הספר.

מצב מעצבן

למען האמת זה בית ספר שלמדתי בו בילדותי והמקלט זכור לי כגדול, אבל הרי הייתי אז ילדה, ובילינו במקלט רק בתרגילים ולא בזמן אמת... אז אני לא באמת זוכרת.

מניחה שאני לא האמא היחידה שמתבאסת... (זה בעצם מבנה שהגן היה אמור לעבור אליו בלי קשר בתחילת השנה, כי העירייה לא רצתה לשלם את השכירות הגבוהה של המבנה הנוכחי. אבל ההורים פתחו במאבק והעירייה נכנעה בסוף... אני מפחדת שגם אחרי מלחמה העירייה תראה כי טוב, ותחליט להשאיר שם את הגן לצמיתות )

הודיעו להורים ולתלמידות שבמקרה אזעקה נשארים בכיתות כי הסכנה בלרוץ למקלט גבוהה יותר ולכן רק יצמדו לקיר פנימי.

וזה לא בצפון זה באזור עם אזעקות כמה פעמים כל יום...

 לק"י

אצלינו בחנ"מ חזרו במתכונת חירום, לשעתיים ביום ונממצאים רק במרחב המוגן (מקלט/ ממ"ד).

(לא כל התלמידים מגיעים. בערך חמישית בית ספר).

אבל בפועל ביס של כמה מאות תלמידות 

שזה בנות צעירות שבפחד מתפנות למקלט תוך דקה 

באמת חושבת שזו סיטואציה בעייתית.

ההורים יודעו כדי להחליט לבד אם לשלוח או לא.

לק"י

אצלינו ועד ההורים העירוני נפגש עם ראש העיר וכו', ובינתיים לא חוזרים ללמוד, עד שיטפלו בכל מה שצריך.

מקווה שלא יחזירו כל עוד אין באמת מיגון מספיק.

(האמת שהבנות שלי עברו השנה למבנים חדשים ושם יש ממ"דים. אבל עד כה לא היה. ב"ה שלא היתה אזעקה כשהם היו שם.

אבל יש הבדל בין יומיום שאולי תהיה אזעקה, לבין מצב מלחמה שיש אזעקות בוודאות).

לא יודעת איך נשרוד. בינתיים עושים תורנות עם הורים אחרים ומנסים להפעיל לחץ שימצאו מקום בטיחותי וסביר יותר.

אפילו בית הספר של הבנות שלי במרחק קרוב יותר (עשרים דקות עד חצי שעה הליכה) - וגם לשם אין סיכוי שאני הולכת כל יום... (עושים תורנות בין ההורים או מצרפים את הילדות הקטנות לבנות בוגרות שגרות ליד)

אבל עם ילדי גן זה פי כמה יותר קשה...

את חייבת לשלוח?

אחרי כל החופש הבלתי נגמר והלחץ מהאזעקות, נראה שזה עשה לה טוב ממש.

כרגע הן לומדות ברוטציה עם הגן המקורי, כל גן שלושה ימים, לסירוגין אז מתלבטת מה הלאה...

החיים שלנו לפני הכל. הוכח לא אחת ולא שתיים לצערנו שמרחב מוגן מציל חיים. אז נכון שקצת קשה ללכת, אבל זה נשמע לי מרחק סביר. אחד הגדולים לא יכולים ללכת איתה?

ובכל מקרה, עדיף להשקיע קצת בשביל מרחב מוגן ולא להצטער על זה אחר כך... 

בטוח... (מה שיש בגן הנוכחי זה מעין חדר פנימי בלי חלונות ובלי דלת, ומעל הגן יש כמה קומות של בניין)

בכל אופן, זה יותר בטוח ממה שיש לנו בבית... (מסדרון. יש מקלט אבל לפי החישובים שעשינו זה לא בטיחותי שנרד אליו)

אני ממש לא מזלזלת בחיים... הנה, את הקטנה שלי אני בינתיים לא שולחת, כי למטפלת שלה באמת אין מרחב מוגן נורמלי שהיא יכולה להגיע אליו עם כל הילדים...

(כי זה מסוכן לנו יותר).

ואני גם חושבת שזה לא בטיחותי להיות בחוץ כל כך הרבה זמן (רבע שעה או יותר של הליכה עד למיקום הגן החדש), כי במקרה של אזעקה נצטרך לרוץ כדי למצוא מקום מוגן כלשהו, ולא בטוח שנמצא משהו בטוחה באמת. (בעוד כרגע הגן שלנו מול הבית, אז במקרה הצורך יהיה לנו זמן יחסית בנחת לחזור הביתה או להיכנס לגן)

בכל אופן, אני לא האמא היחידה שחושבת שהמרחק משוגע, וכרגע אנחנו מנסים להתאגד כדי לשנות את "רוע הגזרה".

הפרימולוט מעבה את רירית הרחם

ובכך גורם שלא תתפרק ותקבלי מחזור.

לעומת הגלולות שמדקקות את רירית הרחם

ושומרות אותה בעובי מסויים שלא תתעבה ותצטרך להתפרק למחזור.

בגלל שזה בדיוק הפכים, נראלי שאין ברירה אלא להפסיק ואז להתחיל את הגלולות ביום הראשון למחזור.

הפרימולוט תומך ברירית הרחם כדי לא תתפרק, לא מעבה אותה.

אפשר לעבור ישר אבל סביר שיהיה דימום. נראה לי יותר הגיוני להפסיק, לקבל מחזור ולהתחיל גלולות.

כי בעלי מגויס ואני מפחדת שזה יקרה בדיוק כשהוא יוכל לחזור הביתה

לא אעמוד בזה אם נהיה אסורים..

יש טעם לנסות לעבור ישירות?

מה הסיכוי שאצליח בלי דימום? 

מה יש לך להפסיד? ככה לפחות יש סיכוי שלא יהיה דימום משמעותי. אבל אם את לא רוצה להאסר אז למה שלא תמשיכי עם הפרימולוט?

הרבה זמן ..

אני רוצה עד סוף המלחמנ

הוא משתגע שהוא לא יכול לעזור לי

(בלי לפרט, אובייקטיבית, אני באמת בסטואציה מאוד מאוד קשה להשאר לבד..)

לא יודעת אם יעזור בשלב הזה כבר. אבל אולי כדאי לנסות..

אז כשאתם מבררים חשוב לשים על זה דגש.

אני לא מכירה דרך כזאת.

לצערי גם כשהבת שלי הייתה בסכנת חיים לא הצלחנו לקבל שחרור אלא רק הפוגה (הוא יצא ראשום בסבב) יומיים אחרי האירוע.

מכירה עוד כמה מקרים קשים כמו חייל שאבא שלו היה בשעותיו האחרונות והוא לא קיבל שחרור להיפרד ממנו אלא רק הצליח לצאת ללוויה.

עכשיו עם כל המריחה של כניסה קרקעית כן נותנים הפוגות אבל לא מכירה אפשרות לקבל פטור לחלוטין מסיבה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. כלומר כל עוד את הסיבה אני לא יודעת אם זה יעבוד.

צריך איכשהו לגרום לו להיות הסיבה.

אם הוא יקבל גימלים במקום פטור זה יכול לעבוד לדעתך? כי אפשר לנסות לנקוע רגל או לאכול משהו מקולקל.

למרות שכשבעלי פעם שבר רגל, גם לא נתנו לו להתפנות לטיפול רפואי אבל בהזדמנות אחרת על וירוס ויראלי כן נתנו לו לנוח בבית..

בקיצור תמשיכי לברר אבל שימי דגש על שחרור מצו 8 כי זה המקרה.

אם אתם לא מצליחים דרכך תנסו לפחות להוציא גימלים.

שורש, אין צורך לכתוב פעמיים.

( אפשר צירופים כמו חום ויראלי, שהכוונה היא שחום נגרם מוירוס, מחלה ויראלית, וכן הלאה)

לפחות עד שתבררו היטב מה אפשר לעשות?

כל עוד אין ממש לחימה בכל הגזרות יותר קל לתת גימלים.

לפחות שינסה. שתדעו שניסיתם הכל.. וגם אולי כמה ימים יתנו לכם מרחב אוויר לנסות לסדר את הפאזל מחדש..

אבל לפחות משהו עדיף מכלום, לא?

הוא מרגיש טוב ב"ה!

ושאלתי אותו כמה פעמים על חופש, אין סכוי. הוא היה עושה הכל בשביל לצאת אם היתה אפשרות כזאת..

ב"ה עכשיו אני יותר בטוב, תמיד בבוקר (אחרי הלילות הקשים לבד עם הילדים) אני ממש מפורקת ולא מבינה איך למען ה' אני אמורה לעשות את זה לבד, בערב אני קצת יותר אופטימית (ודווקא אז נותנים לו כמה דקות לדבר בטלפון ואני נשמעת סבבה)

איזה מציאות הזויה, מחכה להתעורר מהחלום הזה כבר..

לבקש אפילו אפטר או כמה שעות?

זה יכול ממש להטעין ולהקל.

שיגיד שאת חייבת את זה וינסה לעלות לדרגים מעל אם צריך❤️

(לא רוצה להבטיח וכמובן כל מקרה לגופו

אבל מכירה בפירוש מקרים של לוחמים באיזורים מורכבים שנתנו להם לילה במצב דומה.

כמובן יכול להיות שלא יתלהבו, אבל אם זה חשוב לך

תבקשי שיבקש בנחישות ותתפללי🙏🏽🙏🏽

היו דברים מעולם)

כמה שעות זה רק בשביל להגיע לפה..

חוץ מזה, כמה שעות זה נחמד אבל זה לא יתן את המענה באמת.. תודה!!

לדעתי במצב של סכנת חיים לילד, לא עלינו, או קרוב משפחה מדרגה ראשונה על ערש דווי- צריך לקום ולנסוע.

כמובן אלא אם כן אתה בתפקיד מאד מאד מאד בכיר בצבא.

זה תלוי במפקד ובשיקולים שלו.

יש שיותר מבינים את המצב בבית ומשחררים גם מסיבות כאלו ויש שפחות.

וכמובן גם תלוי תפקיד... (למשל מישהו שנמצא ממש על הגבול ועסוק בפעילות מבצעית כרגע שונה ממישהו שנמצא בגדוד שרק בכוננות...)

הורים, אחים, שכנים..

זה באמת לא פשוט

אני מרגישה שאני אומרת לעצמי שאם אקרוס(אוטוטו) אז אני פשוט אומרת לוצשאני חייבת חייבת שישתחרר איכשהו

גם אם לא אעשה את זה זה סוג של עוגן שיהיה בסדר

אבל כשאני קוראת שעל כלום אין סיכוי

מלחיץ

אגב זה משנה אם הוא ממש לוחם או יחסית בתפקיד פחות בחזית?(לא מפרטת פה)

הרי זה לא תלוי לא בך ולא בו.

לפחות תקלי על עצמך. יהיה לך יותר כוח. הייתי לוקחת בלי להסס. זה זמני עד שהנפש תעכל. בערך. הרי זה לא ניתן לעיכול באמת

לפי מה שאני מבינה בעלי גם מפקד

הוא הוציא לפי מה שסיפר בחצי משפט כמה חיילים לקבן על רקע נפשי שנבהלו נורא ולא תפקדו

.

ויש כמה שהנשים לחוצות או האימהות והוא מרגיע כל יום אותן ומעודד

אצליהם עדין לא יצאו לאפטר מההתחלה...

אני אחרי לידה

הוא יצא 4 ימים אחרי הלידה.

3 שבתות עוד לא חזר.

ואין צפי לחזרה.

ואני מבינה שהם ממש רחוקים איפה שהם נמצאים מרכבים .

אז אין אפשרות להתנייד בכלל. באופן פרטי.

לדעתי אם את במצב קריטי תשיגי את המספר של המפקד ותדברי איתו בעצמך.

ותלחצי שאת חייבת..

אבל הסיכוי לא גדול.

איך שאני מבינה שאנחנו צריכות להתחזק מאוד מכל פיסת חוזקה שיש מסביבנו

ולא להשקיע את הכוחות בלצפות שיבואו, ויעזרו, ויחזרו.

אם יפציעו בזמן הקרוב לעולמנו זה יהיה מעבר לצפייה.

עכשיו אנחנו נדרשות להסתדר במשאבים הקיימים לבד..

אין איך לשנות את זה.

אז חבל להשקיע בזה את הכוח זה לא במעגל ההשפעה שלנו.

זה לא ישתנה .הוא לא נמצא.

צריך לחשוב הכי יצירתי רק ליום הקרוב מה יעזור לי לעבור אותו הכי נורמלי שאפשר.

ובערב להגיד תודה שהצלחתי.

ולמחרת להתחיל מחדש.

בהצלחה ענקית 

זה באמת מה שאני מנסה להכניס לי לראש, לא להתלות בתקווה הזאת שהוא יחזור מהר ולנסות לסגל לנו שגרה חדשה כמה שיותר מהר..

בכל מקרה, הוא אמר שינסה לבקש להיות עם הפלאפון קצת יותר, אפילו רק לאסמסים ואולי זה יקל קצת מבחינה נפשית שאני לא לבד..

בתפקיד שלו .

במפקד..

במציאות המשפחתית

אבל גם אני מתוך הקושי שלי דברנו לגבי ההמשך(לא בקרוב..רק בהמשך ..)

וכן היתה נכונות מצד המפקד להתחשב ..לחשוב על תפקיד אחר שיותר יקל עלי

גם מצד החרדות

וגם מצד הקושי לבד

זה ממש מעודדד ונותן כח להתמודד הידיעה שלא יתנו לך לקרוס ושכן יש אכזבה

באמת לא יודעת ךגבי שחרור ממש

אבל בסוף גם שינוי תפקיד אם המצב מצריך- זה יכל מאוד להקל

זה תפקיד אחר לגמרי, חטיבה אחרת.. צריך מישהו שיחליף אותו שם. קיצור, מסובך מידי😔

די, שיגמר כבר!! נמאס לי להגיע לקצת היכולת שלי כל פעם מחדש, הנפש שלי כבר מותשת כ"כ😢

אלא אם כן ויש לך וטו על רצונות של בעלך..?

כלומר, הוא מחכה שתאשרי לו..?

השאלה היא אם יש לך יכולת בכלל להשפיע עליו? על הרצונות שלו? על ההחלטות?

אני הייתי מבקשת ממנו להתחיל בקטן.

שיקשיב לעדויות של אנשי זקא.

תנאי הכרחי בעיני זה להבין שכן, הוא לא חסין ובהחלט זה יכול לצלק את הנפש.

עזבי עכשיו טיפולים של אחרי... הוא מבין למה הוא נכנס?

עושים הכנה לפני

לא כל אחד שרוצה פשוט נכנס ובא

זה לא משהו שנכון לגשת אליו ככה ברגע

תנסי לדבר איתו

חבקש רק שילך לפני זה לשיחת הכנה עם איש מקצוע מהתחום

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם .

אבל זה כי אני מכירה את בעלי ויודעת כמה זה ישפיע עליו.

וגם כי אני יודעת שבעלי לא ירצה לעשות משהו שאני כל כך מתנגדת לו.

אם לא הייתי יודעת שהוא יקבל את דעתי, הייתי איתו בזה ומשתדלת לדרבן אותו לשתף וללכת לטיפול בכל מקרה.

לא חסר איך לעזור, באמת. בטוחה שהוא ימצא משהוהאחר שהוא יכול לתרום בו

וכל הכבוד, באמת. זה לא מובן מאליו בכלל

זה נכון שהמצב קשה, אבל בצבא יש המון מקומות והמון אפשרויות, לא כולם במקום הכי קשה שיש.

אפשר גם להתנדב להביא אוכל למפונים מהדרום או מהצפון, לעזור למשפחות מגויסות... 

ולא כל אחד צריך טיפול

אם הוא למד מקצוע טיפולי הוא עם מודעות עצמית

תסמכי עליו

ובאמת, מי שבתחום יודע, שיש הרבה טיפולים שרק גורמים נזק ולא מועילים באמת. ולכן ההסתייגות שלו כנראה. ואני מהתחום גם.

בעלי היה בשורה בשבוע הראשון של המלחמה, אחר כך הועבר למקום אחר כשקצת נרגע שם, הציעו להם שיחות משותפות עם קבן ומי שרוצה יכול לפנות לשיחות נוספות. בעיניי זה לא מספיק.

אני מקווה שבתום המלחמה יציעו להם ליווי יותר משמעותי כי אני רואה איך זה קרה משפיע על בעלי.

אני גם ממקצוע טיפולי, בעלי קצת אנטי לנושא, ובכל זאת אחרי שהכל ייגמר גם אם הצבא לא יספק מעטפת הוא ילך לטיפול, אנחנו נמצא את מקורות המימון הנדרשים, כי הוא מבין כמה זה חשוב לי-ולמרות שהוא לא חושב שהוא צריך הוא יעשה את זה בשבילי ובגלל שאני מאוד דואגת בנושא.

בכל מקרה-אם הוא מלכתחילה יוצא מנקודת הנחה שהוא יצא בסדר מהעניין-אני לא חושבת שהיא מבין מה קורה שם. הייתי מוצאת מישהו משם שידבר איתו לפני...

ביחס לימים הראשונים, וגם מידיעה משכן שעושה שם מילואים, שכשניסו לזרז זיהויים כדי להביא לקבורה לפני שבת בראשית היה עם זה קושי גדול כי היה אפשר להכניס לשם רק אנשים שקשורים לצבא בהווה ובעבר, לא חדשים ומתנדבים, נשמע לי שאין הרבה סיכוי "להתקבל" לשם.

ודבר נוסף זה שלפי מה שאני מבינה, העבודה שיש עכשיו זה זיהויים קשים שדורשים מומחיות שהיא מעבר למתנדבים שהגיעו היום, ברמת לבורנטים ומעלה.

בחללים שנשארו כרגע רק מומחים לז"פ יכולים לטפל.

גם בעלי כבר הוחזר לבסיס הרגיל שלו.

וכמעט ולא מגיעים חללים חדשים.

לצערי אין שם שום תמיכה נפשית לכל מי שאומרת שיש... פשוט אין

מקווה שהוא אח"כ באמת ילך לטיפול, למרות שטוען כמובן שהוא לא צריך

מספיק לי לראות את העיניים שלו בשביל להבין מה הוא רואה וחווה.

זה ללכת לשכונה אחרת

איך הכל מסובך

מצב מתסכל ממש 😔

אין שכנה או מישהי שאפשר לסכם איתה?

אחת שאני לא מכירה אותה מספיק כדי לבקש (אין לי אפילו טלפון שלה)

ועוד אחת שבעלה גם במילואים, והיא יחסית רחוק. וללכת עד אלייה זה לא אפשרי בלי רכב (אין תחב''צ לאזור שלה מהבית שלי)

לנסוע במונית הלוך חזור אליה..

איפה את בשבת? אם את לא לבד אז אולי אפשר לטבול לפני שקיעה בששי? (צריך לשאול רב אבל אולי זו אופציה)

נשמע לי שצריך לחשוב ממי את כן יכולה לבקש שתבוא לכמה זמן, ותעזבי את הלא נעים לבקש. בזמן כזה כל מי שתוכל תשמח לעזור. גם אם אין לכן היכרות מעמיקה. 

אפשר להכין את הגדולה מראש שאת צריכה לצאת לשעה, ומישהי תבוא לשמור עליהם, ואם היא מתעוררת היא יכולה לחכות לך בסלון עם ספר/עוגיה/משהו אחר. נראה לי שעם הכנה גם אם הסיטואציה לא תהיה לה כיפית, היא תעבור אותה בשלום.

בהצלחה עם זה! אכן מסובך ומסירות נפש...

אפשר גםתלהתקשר לבלנית לבק במיוחד אפילו לשלם קצת אם צריך או שבמצב הזה תוותר

וכשישנים להביא בייביסיטר זה לאצכזה סיפור

בכנות

זה משהו שאפשר קצת לשחרר במחשבה את החשש

זה גם לא להמון זמן

הבייביסטר תרגיע אותה

מנסיון גם של בייביסיטר בעבר- הסתדרתי גם עם הבכיינים ביותר עם קצת יצירתיות

אני מבינה שבמצב הנוכחי הכל מסובך וקשה רגשית

אני שיא המבינה

אבל באמת החשש לדעתי הוא יחסית רחוק 

מצאתי מישהי שהם מכירים בפנים, ומקווה שהם ישנו.

הלוואי והיה בסדר בעזרת ה'

ב18:20 כבר צאת הכוכבים

אולי אפשר להזמין בייביסיטר לזמן של ארוחת ערב ולצאת אז? גם אם זה כרוך בהשכבה טיפה מאוחרת של הקטנים ביותר.

אבל אולי לא כדאי לקחת כדורים כדי שהטהרה שאח"כ תגיע מהר יותר.

אולי גם ככה הוא יגיע רק אז... 🤔

תהיה הדאגה שלי?

אני נוטה לא לקחת כדי לא להשתבש הורמונלית בנוסף לכל השיגעון.. 

גם אם יקח חודש..

לא מסוגלת לחשוב שהוא חוזר ואנחנו אסורים

שלב זה מפסיק לעבוד...

זה לא מחזיק חודש לדעתי

כמעט חודשיים

ולא הפסקתי בגלל כתמים אלא כי החלטתי להפסיק...

אחרי הטבילה...

ויום למחרת כשהלך קיבלתי!

מודה לה' כ"כ שנתן לנו את הזמן הזה יחד! 

ונאחזת בזה.

בהצלחה רבה בהמשך!

הדברים הכאילו קטנים האלה כל כך חשובים! מהמם שאת יודעת להסתכל על הטוב

בתור אשת קבע שאלו חייה...

אני לא מתערבת במחזור הטבעי, הצבא זה דבר כל כך לא צפוי ועכשיו כולכן רואות את זה, אין מושג מתי הוא ייצא מתי יחזור לצבא (זו שגרה אצלנו) ואז ייצא שדחיתי מחזור ובדיוק היציאה שלו השתנתה לזמן הזה.

אז עשיתי לי כלל, אני משאירה את זה בידי שמיים, לפעמים עובד, לפעמים לא...

אבל אני מרגישה שלא אני חיבלתי לי.

בהצלחה!

דילמה רצינית ממש.

אני בתור עצמי בסוף הייתי מוותרת על הצודקת שלי,

ובוחרת בלהיות חכמה.

לא כי אני מוותרת על עצמי, אלא כי גם השיקול דעת שלי אומר לי בסוף להיות חכמה, אני מאוד שכלתנית ככה זה עובד אצלי.

אבל לא משנה מה תחליטי, חכמה /צודקת לדעתי הכי חשוב זה להיות שלמה עם זה.  

תחליטי החלטה שלמה ואז לא משנה מה יקרה אולי תיראי בכך הפסד.

המון בהצלחה חיבוק ענק !! 

בלהיות צודקת...

נשמע ממה שאת כותבת שלהיות חכמה יגבה ממך מחיר כבד מאוד...

אני חושבת שהיום אנשים הרבה יותר סלחניים,

ע"ש הרבה יותר הבנה למחירים נפשיים

יש אפשרות להיות צודקת בלי להיות צודקת?

ז.א. להקשיב לתחושות שלך בלי לעורר זעם ואנטי מהצד השני?

לפעמים לגישה יש כל כך הרבה השפעה.

לבוא ממקום עניו ולא מתריס, כנה ולא מתנצל

הקודמת באותו עניין וזה מאוד קידם אותי

זה התקבל בסדר, וגם כי באמת - אני יכולה להרשות לעצמי להיות צודקת נכון לעכשיו, רק שזה יחכה לי אחרכך בסיבוב ופחות בא לי

כי אין לי כח לספקולציות.

אבדוק שבוע הבא עם פורטל מעסיקים מה זה אומר בפועל שורה תחתונה ואעדכן.

מה שכן, לפי מה שאני יודעת המטרה במתווה פורסם לתת עזרה ראשונה, ולא טיפול מקיף למשק כי עדיין לא יודעים מה היקף העלות הכלכלית של המלחמה אז שומרים רזרבות להחלטות בהמשך.

רק תגידי מה הדגשים שמעניינים אותך:

מתווה עבור מפעלים חיוניים?

תושבי הדרום? מפעלים בדרום? עד איזה מרחק מהרצועה מעניין אותך לדעת?

שכירים או עצמאים?

מעניין אותך גם פיצוי על הפסדים או רק משכורות לעובדים?

אנחנו מפעל במרכז אז מן הסתם אברר מה שנוגע אלינו אבל אוכל על הדרך לברר מה המתווה עבור תרחישים אחרים.

אני מתכוונת לשכירים

מתווה לבעלי העסקים מגוחך וכנראה ישתנה, אבל זה מה שעוסקים בו כרגע ומעמד השכירים לא ככ ברור

יש משו חדש לגבי הורים שנעדרו עקב סגירת מוסדות הלימודים?

בישראל, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום קובע כי הורים לילדים עד גיל 14, או ילדים עד גיל 21 עם צרכים מיוחדים, שנאלצו להישאר בבית עם הילדים בשל סגירת מוסדות חינוך בהוראת פיקוד העורף, זכאים לפיצוי. הפיצוי הוא בשיעור של 100% מהשכר היומי של ההורה, אך לא יותר מ-460 שקל ליום. הורים יחידים, או הורים לילד עם צרכים מיוחדים, זכאים לפיצוי מוגבר בשיעור של 150% מהשכר היומי של ההורה, אך לא יותר מ-700 שקל ליום.

לסיכום, אם נשארתם בבית עקב המצב ואתם מעוניינים לקבל פיצוי, הגישו בקשה למוסד לביטוח לאומי באינטרנט או פיזית במשרדי המוסד לביטוח לאומי.

זה ציטוט מכאן זכויות עובדים ומעסיקים בעת מלחמה - משפטי

קצת מוזר שהוא אמר לך ביום השישי.

הפרוגסטרון, LH והאסטרודל תקין לשלב

הFSH קצת גבוה אבל למיטב ידיעתי א"א להסתמך על הבדיקה הזו בגלל שזה לא נעשה בזמן הנכון

הכי קרוב שניתן לעשות. הגעתי אליו ביום החמישי למחזור לבדיקה בגלל הדימום המוזר שהיה. מניחה שישלח לעוד בדיקות בגלל הfsh אני בת 37 יש מצב שמתחיל אצלי גיל המעבר?

ישלי גם הזעות לילה

fsh גבוה זה ממש אחד הסימנים לתחילת גיל המעבר!

את מנסה להיכנס להריון או סתם רצית להבין למה השיבוש במחזור?

אפשר לבקש לעשות בדיקת amh - היא יותר מדוייקת, אבל היא לא בחינם לדעתי, אז אם זה לא לצורף בדיקת מצב פריון אני לא בטוחה שווה לעשות אותה..

זה אומר שהרזרבה השחלתית יורדת

זה לא אומר שאי אפשר להיכנס ככה להריון

אבל כנראה שאם את רוצה עוד זה הזמן ולא לחכות.

אכן גבוה, אבל מכיוון שעשית ביום השישי אי אפשר באמת להסיק מזה והייתי עושה שוב בחודש הבא ביום 2-3.

תקינות לגמרי..

שאלתי אותו לגבי עניין הפוריות הוא אמר הכל בסדר.

הוא רוםא מאוד מבוגר וכן הייתי מגדירה אותו ככזה שהולכים אליו למעקבים שגרתיים תקינים פחות של מקרים אחרים למרות שבעבר כן ידע להפנות אותי לרופא מקצועי יותר כשהיה נצרך.. בקיצור אני חטשבת שבגלל שאני רוצה בעזרת ה עוד הריון אחכה כמה חודשים אבל אם לא יגיע כן אלך לקבל חוות דעת נוספת מרופא קצת יותר מקצועי. וחא אחכה כדי שאם חלילה כן יש בעיה נגלה אותה מוקדם..

ואגב בדיוק הפסקתי להניק אז אולי ז גם קשור..

חברה שלי בזבזה שנים יקרות ממש בגלל רופאים לא אחראיים או לא מספיק יודעים

ואין דרך להחזיר את הגלגל אחורה

אני מדברת איתה ובוכה. כי זה ממש מחדל מה שהיה לה

לא הגיוני

התוצאה של הfsh  הן כן גבוהות

נכון שלא עשית ביום המתאים בדיוק

אבל עדיין

תקין זה עד 10

גבולי זה עד 20

ומעל נחשב גבוה

תלכי לרופא נוסף או שתעשי בתחילת המחזור הבא שוב את הבדיקה

ואז תלכי לרופא

אבל סתם לחכות אם כן יש אולי סיבה ממשית לעיכוב

חבל

כי זאת לא סיבה שהיא סיבה להתיאש פשוט גם אם הרזרזבה השחלתית נמוכה( שזה מה שזה אומר) אפשר לתת טיפול מתאים ברוב המקרים ולהצליח

אבל זה לא בהכרח קשור ישירות לגיל המעבר.

גם סטרס יכול לגרום לשיבוש הורמונלי, לעלייה בFSH ולמחזורים לא סדירים וירידה בפריון, וזה הפיך.

תודה שהארתן את עיני חשבתי ששלושה חודשים זה לא כל כך נורא לחכות..

אקבע תור ואבקש הפניה לבדיקה חוזרת נתחיל מזה

בזמן נכון. אז היא לא מהווה אינדקציה לשום דבר.

רק אם הבדיקה נעשית בזמן הנכון ואז התוצאה גבוהה זה עלול להראות על ירידה ברזרבה שחלתית.

אז בלי לחץ

בשורות טובות

סה״כ איחרה ביום את הבדיקה ביום

רופא פוריות אמר לי שאת הבדיקה עושים ביום 2-5 למחזור

אז סה״כ עשתה יום אחרי

אני כן חושבת שיש פה נורה אדומה לגבי הרזרבה השחלתית

היה ב"ה תקין.

היום המומלץ זה 3. מקסימום 5

ואצלך זה גם היה יום 7

יש נשים בשלב זה הגוף שלהם כבר מתכונן לביוץ.. 

פה זה ערך ממש גבוה ביחס לשלב במחזור

הרגיל זה עד 10 בערך..

אז נניח היתה מבצעת יום לפני היה יוצא 15

עדיין זה גבוה יחסית

ובגלל שזה עניין של פוריות ושעון ביולוגי אני חושבת שכן כדאי לה להזדרז

אבל בלי בהלה

זה גם במילא לא עוזר

אבל לא לחכות עם זה חודשים

ככה זה, זה תהליך שקורה לכל הנשים

וזה לא אומר שאי אפשר להיכנס להריון! בעז"ה מאחלת שתזכי בקרוב ובקלות!

הכל נשמע מאוד הגיוני.

אם כבר יש לך ילד תנסי לחשוב כמה אור ושמחה הוא הוסיף לך בחיים. וכמה יוכל לתת לך עוד אחד, ששווה ככה לסבול בשבילו..

שהחששות שלך ממש לגיטימיים ונכונים.

למה בעצם את רוצה להביא ילד?

אולי התשובה תחדד לך את הכיוון

אני הייתי בודקת אם עצמי אם אני באמת רוצה ילד..

כי אצלי בכל אופן כשמגיע הרצון הלידה הכל כך רחוקה לא משפיעה..

ואם עוד לא ילדת זה עוד יותר נורמלי כי זה פחד מהלא נודע..

2 כפות של קמח
·
1/2 כוס קורנפלור
·
1/2 כפית אבקת אפייה
·
1/4 כפית סודה לשתייה
·
1/4 כפית מלח
·
1/2 כוס סוכר 
·
1/2 כוס שמן 
·
2 ביצים גדולות
·
1 כפית תמצית וניל
·
גרידת 1 לימון או תפוז (לא חובה)
·למילוי
-ממרח ריבת חלב

כשליש כוס (30 ג’) קוקוס (לציפוי)

בקערת ערבוב מערבבים את הקמח, קורנפלור, אבקת האפייה, הסודה לשתייה, המלח והסוכר  מערבבים אותם יחד עד שהם מתאחדים היטב.
יוצרים גומה במרכז החומרים היבשים ומוסיפים את השמן הצמחי, הביצים, תמצית הווניל וגרידת ההדרים (אם משתמשים). מערבבים הכל יחד עד שנוצר בצק רך.
אם הבצק מרגיש דביק מדי, אפשר להוסיף עוד מעט קמח, כף אחת בכל פעם, עד שהוא הופך לניתן לניהול.
מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים ומעצבים כל חלק לדיסק שטוח. עוטפים אותם בניילון נצמד ומעבירים למקרר ל-30 דקות לפחות, או עד שהבצק מתמצק.
מחממים את התנור ל-180 מעלות צלזיוס ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
מוציאים חלק אחד מהבצק מהמקרר ומרדדים על משטח מקומח קלות עד שהוא מגיע לעובי של כ-0.5 ס"מ. השתמשו בחותכן עוגיות עגול (בקירוב בקוטר של 5-6 ס"מ) כדי לחתוך את הביסקוויטים.
מניחים אותם על תבנית האפייה המוכנה, ומשאירים מרווח קטן בין כל אחד. אופים את הביסקוויטים במשך 10-12 דקות, או עד שהם מקבלים צבע זהוב בהיר.
מוציאים אותם מהתנור ומניחים להם להתקרר על רשת. חוזרים על תהליך הרידוד והחיתוך עם יתרת הבצק.
לאחר שהביסקוויטים התקררו לחלוטין, מורחים ככף אחת של ריבת חלב על הצד השטוח של ביסקוויט אחד.
יש ללחוץ בעדינות על ביסקוויט נוסף מלמעלה כדי ליצור כריך. לחזור על שלב זה עם שאר הביסקוויטים והמלית.
 

כבר שוקלת לצאת מחר קצת לעבודה

הימים מתערבבים לי

לא קולטת שמחר חמישי כבר

אם ממש לא רוצים עוד הריון כדאי למנוע♥️

כי כשבועיים לפני מחזור, יש ביוץ, ובאותו ביוץ אפשר להיקלט...

לא תמיד יודעים לזהות את הביוץ מראש ולהימנע (וגם אפשר להיקלט כמה ימים לפני הביוץ...)

בקיצור, אם לא רוצים כדאי למנוע.

פשוט תשאלי אותה מה מותר לקחת בהריון להרגעה. יש דברים שאפשר.

מבחינת דברים שעוזרים-להתנתק מהחדשות, לגמרי. אם את לא מצליחה לבד אז תמחקי את כל האפליקציות, וכמובן אם יש טלוויזיה אז לסגור אותה.

לפני השינה- לנסות פעילות מרגיעה. לי עוזר סודוקו😅 אבל אפשר גם להוריד אפליקציית צביעה של מנדלות או קנדי קראש או בקיצור כל דבר שלא דורש חשיבת יתר ועוזר למח להתנתק.

תנסי לעשות ספורט- משהו בסגנון פילאטיס או הליכות עם הבעל בערב. זה עוזר בצורה ממש משמעותית.

לשמוע מוזיקה חיובית לפני השינה.

לראות סטנדאפ או סתם סיטקומים קלילים.

מקווה שתצליחי למצוא מה עוזר לך🙏

תרגישי בנוח, כל המדינה בחרדות וחצי לוקח או רוצה לקחת משהו להרגעה.

אז את באמת באמת בחברה טובה.

אני לא יודעת לעזור עם מה אפשר לקחת בהריון, מציעה להתקשר למוקדים של קופ"ח או כמובן לשאול את הרופאה שלך.

באמת שתרגישי בנח, זה סופר לגיטימי במצב שהגענו אליו.

לגבי ביות מלא, יש לך עוד זמן עד סוף ההריון.

לא בטוח שתצטרכי לקחת עד הלידה עצמה.