ברור שחייב משהו להתפקשש ויו יים אחרי הופיעו כתמים.. בנתיים הם בסדר מקווה שלא ימשיכו אוף קשה לי עם זה כל כך.. וזהו אני סופית הולכת לפי פסיקה של רב שמאוד מקל בעניין כי לא מסוגלת להחמיר יותר או ללכת בפסיקות שפחות מקלות..
תקראו לי חלשה
תגידו שזו ירידה רוחנית
לא מסוגלת פשוט זה שובר אותי זו המצווה שהכי קשה לי איתה.
המרחק דוקא עושה לי טוב אבל ההתעסקות וכתמים ולא כתמים והחרדה הזו אם יהיה הפעם או לא..זה הסיוט העיקרי שלי למה לא יכול לבוא ולהיגמר נורמאלי אצלי ..אוף פרקתי
צריך לשמור על ההלכה, אבל לא חושבת שיש צורך להחמיר או שמי שהולכת לפי פסיקות אחרות היא יותר חזקה או גבוהה רוחנית.
כל אחת עובדת את ה' בדרך שלה ועם ההתמודדויות שלה והקורבנות שהיא צריכה להקריב
ובאמת בכל כך הרבה מקרים השמירה על עיקר הדין קשה מספיק...
במיוחד אם הצד השני של זה הוא עוד ימי טהרה ואהבה פיזית ביניכם שגם בהם יש ערך גדול
אני אישית דווקא מרגישה מאוד מחוברת לקב"ה כשאני לומדת ומדייקת את ההלכה
וחלילה שלא יישמע שמי שמחמירה היא לא בסדר או שזה לא מקרב אותה, מי שמרגישה ששם עבודת ה' שלה אז כנראה שזה הכי טוב שהיא צריכה לעשות 
רק שלא לכל אחת זה מה שנכון
(כמובן- בתוך ההלכה ועל פי הפסיקה)
כל "חומרה" היא "קולא" במשהו אחר, ולהפך.
לדוגמא, מישהו מחמיר בלימוד תורה והולך ללמוד מלא סדרים, בוחר להקל בעזרה בשמירה על הילדים. מי שמקלה ולא צמה בהנקה, מחמירה בתזונת תינוקות ופיקוח נפש. וגם פה- את מקלה בבדיקות וכתמים אבל בוחרת להחמיר בבריאות נפשית ואולי גם בשלום בית (ותגידי במה עוד, כי מתח וחרדה יכולים לגרום לעוד דברים, כמו חוסר סבלנות לאחרים, הימאסות של המצוות וכד').
כמובן שלכל החמרה ולכל הקלה יש מקום, זה עניין של סדרי עדיפויות ופסיקות וכל אחד עם מה שנכון לו.
מחזקת אותך לבחור את ההחמרות וההקלות שמתאימות לך❤️
שכבר ליוותה כמה לידות, זה חשוב לי מאוד. כי בפעם הקודמת שלקחתי דולה בסטאג היא לא ידעה כלום ולא עזרה בלי בכלום, התאכזבתי ממש ממנה, הייתי הראשונה שלה. לכן חשוב לי משהי שכבר עשתה ליווי
מכירות אולי? אין לי ביטוח משלים בקופה אז יקר לי מאוד לקחת דולות מנוסות
אבל לבנות שאין להם ביטוח משלים היא לוקחת רק חצי מחיר. או משהו כזה.
לא מדיוק לי הפרטים.
אה, וגם אני רואה שכתבת איזור המרכז, ונראלי היא רק בירושלים.
שמעתי עליה הרבה המלצות, אם רלוונטי לך, אני אברר לך פרטים.
פני אלי בפרטי, יש לי כמה דברים...
אני בלחץ ממש
מאתמול יש לי כתמים חומים פעם אחת היה קצת אדום
הלכתי לרופא בבוקר ברוך ה' יש דופק
הוא אמר הפלה מאיימת
מה זה אומר? אני צריכה לשכב ממש או שזה בסדר לעבוד ולזוז?
מנסה להבין מה ישמור לי על הקטן בבטן
נשמע מפחיד אבל כך קוראים לכל מצב שיש חשש, אפילו קטן ביותר, לגבי ההריון.
אני אחרי המטומה עם דימום רציני מאד, והרופאים לא ממש דוגלים שמנוחה עוזרת.
מניסיון של נשים בקריאה בפורום כן כדאי להשתדל לנוח ולהימנע ממאמץ, אבל את לא צריכה לשכב מן הסתם.
אם הכתמים מתגברים לדימום תגשי להיבדק.
זה נורמלי ומצוי כתמים בהריון וגם דימום, אם כי זה יכול ממש מלחיץ כשזה מגיע באופן אישי...
העבודה שלך פיזית? כרוכה במאמץ? אם כן הייתי לוקחת במקומך כמה ימי חופש/ מחלה (זה מה שעשיתי כשהיה לי דימום רציני ממהטומה).
אם לא ולא קיבלת הנחיה לנוח אז תלכי אבל תשתדלי לשמור על עצמך. הבית על כל מטלותיו יחכו בסבלנות.
בהצלחה יקרה! ובשורות טובות!
הדימום לא חזר בכלל
זה רק בניגוב וממש קצת כל פעם..
אני בחרדה ממש. לא בנויה להיות לבד בכל הסרט הזה. ואם חס ושלום יקרה משהו...
שכל עוד זה נשאר בגדר כתמים בניגוב ולא מתגבר מעבר לזה את לא צריכה להילחץ.
את יכולה לגשת מחר למוקד נשים של הקופה אם יש לך באזור בשביל להרגיע את עצמך.
או להתייעץ עם מוקד אחיות בטלפון.
חיבוק!
הרופא פשוט אמר לשתות ולנוח לא היה לו זמן ככ להרחיב
ותודה על ההרגעה.. זה עוזר!
בהצלחה יקרה!❤️
זה תלוי מה הוא ראה בא"ס.
לפעמים רואים שהסיבה מסויימת- למשל המטומה בגודל/ מיקום מסויים ואז מנוחה יכולה לעזור.
אבל אם רואים שהמטומה במיקום שמנוחה לא יכולה לעזור, או סיבה אחרת, אז לא דווקא מנוחה תעזור.
הוא נתן לך תרופה כלשהי?
לפעמים יש מחסור בהורמון כלשהו ואז יכול לעזור לקחת אותו, אבל אולי זה יותר רלוונטי בשבוע מוקדם יותר?
חייבת לכתוב לך שלפני כמה וכמה חודשים הייתי במקום הזה, ונלחצתי נורא, זה היה דימום חזק מאד ולא רק כתמים.
והשם "הפלה מאיימת" ממש הלחיץ.
עזר לי שהגעתי לרופא שהרגיע אותי שזה שם רפואי לכל סיבוך בהריון, ולא לחשוב על זה בכלל כהפלה ( מחשבות חיוביות משפיעות על הגוף!).
ועזר לי לקרא בפורום כאן על נשים שכתבו שההריון הסתיים בידיים מלאות,
אז תדעי שאני מחזיקה את הילד הזה עכשיו בידיים,
והשם "הפלה מאיימת" רק חיזק לי את ההכרה בפלא המופלא הזה של היווצרות עובר וילד חדש!
בעז"ה שתבשרי בשורות טובות, בעיתו ובזמנו בידיים מלאות.
אצלי אחרי דימום כבד מאד לא ראו כלום באולטרסואנד (בשבוע 6).
ובכל אופן נחתי למרות שלא ראו כלום... הרגיש לי שזו ההשתדלות שלי לאור הדימום.
ורק אחרי שבוע ראו המטומה, שבהתחלה רק גדלה מבדיקה לבדיקה.
היום ב"ה לקראת סוף שבוע 14 וההמטומה ממש קטנה משמעותית ממה שהיתה, ואין כבר דימום בכלל.
חוזרת על ההמלצה לנוח ככל יכולתך וכמובן- לשתות כמה שיותר.
רק בהרגשת הלב? או שפיזית הרגשת?
אני הרגשתי פיזית שמנוחה לא השפיעה.
לעומת שתיה שכן הרגשתי שהשפיע.
היה לי בחצי מההריונות שלי
כשלא נחתי היה כתמים ודימומים והספיגה לא זזה
כשנחתי הכתמים הלכו ופחתו ונספג הכל בהדרגה
שאחרי מאמץ הדימום התגבר.
וגם נפשית זה עזר לי להירגע.
כאילו הרפיתי מהכל והתמקדתי רק בהריון ובלשמור עליו.
אז אני שבוע 14 קולולו ב׳ה
יצא לי לשים מתמר של אולטרסאונד עוברי בלי שהיה רופא או מישו שמבין ושמעתי דופק ממש יפה והיה כתוב דופק 130
זה לא נמוך מדי? דופק עוברי לא אמור להיות יותר גבוה?
אז לדעתי אין מה לייחס משמעות ל"בדיקה" הזאת..
באולטרסאונד רואים את העובר, לא שומעים את הדופק, רק בפונקציה מיוחדת שצריך לדעת להפעיל. אולי את מתכוונת לדופלר? בכל אופן 130 זה תקין לעובר.
תכף צריכה ללדת.
בתכלס לא בא לי למנוע אחרי הלידה בע"ה
אבל יהיו לנו בע"ה שניים צמודים ולבעלי קשה.
הוא כועס על עצמו שהוא לא מצליח להיות האבא שהוא רוצה. שהוא כועס על התינוק בלילות,
הוא לא יחייב אותי למנוע ויקח אחריות זה אני יודעת. הוא באמת מדהים פשוט כל אחד והחולשות שלו. הוא מפחד להיות אבא לא טוב.
גן אחרי ההיריון הראשון הוא רצה תמנוע אבל הבין אותי ולא מנענו.
עכשיו לא יודעת מה נעשה. אשמח לעצות ולשאלות בירור.
בנוסף,אם אני מונעת זה רק לא הורמונלי.
מה המינימום שאפשר לשים התקן לא הורמונלי?
והאם שמים אותו לםני שטובלת או אחרי?
לא רוצה שיאריך את הדימוםם גם ככה הוא במילואים ונראה שהזמן שלא נהייה יחד יהיה עוד לפני הלידה.
תודה!
אלא אם כן את מתכננת לגדל אותם לגמרי לבד והוא סבבה עם זה...
במבט יותר רחב ורציני- כדאי לתכנן ולהתכונן למניעה. אחרי הלידה עסוקים בכל כך הרבה דברים אחרים וחבל
אין לך מושג עדיין איך יהיה עם שניים.
אז איך אפשר כבר לקבל החלטה לגבי השלישי?
אם אתם לא בטוחים שמתאים לכם עוד אחד בעוד 10-11 חודשים אז צריך לקחת אחריות ולדאוג לזה
תמיד אפשר להפסיק מניעה אחרי כמה חודשים אם מחליטים פתאום שכן.במיוחד עם התקן החזרה לפוריות הוא מיידית
לגבי התקן- רוב הרופאים מתקינים אחרי 5-6 שבועות.
תבררי הלכתית מה הפסיקה אצלכם אבל לרוב הפסיקות ההתקנה לא אוסרת ולכן הכי טוב להתקין מיד אחרי טבילה או בסוף 7 נקיים אם סומכים על כך שהדימום אחרי ההתקנה הוא דם פצע
התקן מונע גם אחורה, אז גם אם מתקינים יומיים שלושהאחרי קיום יחסים זה עדיין בסדר
שיהיה בשעה טובה ובהצלחה!
שניים צמודים זה מאוד קשה אז בטח ששלושה צמודים.
כרגע הוא בבטן ואת לא כל כך מרגישה בקושי שבגידול שניים קטנים.
אבל אחרי הלידה תביני עד כמה זה יעזור גם לך ובמיוחד לבעלך.
כדאי לחכות לאחרי הלידה עם המחשבות
ובינתיים להיערך לקראת מניעה, הכי הרבה לא תצטרכי להשתמש.
הייתי עכשיו אצל הרופאה, שבוע 29, והעובר במצג עכוז
אני צריכה שתרגיעו אותי שזה לא משנה עדיין כלום.
כי זה מכניס אותי ללחץץץץ.
הדבר האחרון שמתאים לי בכל הסיפור הזה זה אופציה של ניתוח.
ממש ממש לא.
באמת.
אצלי גם היה ככה,
ואתמול (שבוע 32) גיליתי שהתהפך ב"ה
אין לך מה לדאוג כרגע
תמשיכי לעקוב.
אצלי היתה עכוז כל ההריון ובשבוע 35 התהפכה. אבל בלי קשר 29 זה שלב שעוד לא אומר כלום
הם יכולים להתהפך עוד כמה וכמה פעמים
תבדקי שוב בשבוע 35-36 ותראי מה המצב
מתחיל לי עכשיו נפיחות באזור הנרתיק
מבינה שזה הולך להיות ורידים
בהריון האחרון סבלתי ממש
יש משהו לעשות לפני שזה מתפתח?
תרופה, תזונה, הכל..
ממש ממש תודה!
לחכות ללדת...
ניסיתי פיזיותרפיה, ניסיתי תחתונים.
הפעם הרופא הביא משחה, אבל היא די שורפת, אז לא ככ שמה (בימים ששמתי לא הרגשתי איזשהו שינוי קיצוני).
אם תגלי משהו - תעדכני... כי אחרי הפעם הראשונה זה כבר מתחיל אצלי בשבועות מאוד מאוד מוקדמים...
עוזר ממש ממש
הלחץ ההידרוסטטי של המים עוזר למערכת הלימפית לנקז את הנפיחות
ואם יש לך דרך לעשות עיסוי לימפטי אז גם כדאי
ה' אוהב כל יהודי.
הוא מחכה וממתין אפילו לפחות שבפחותים, את הקיצוני שבקיצוניים בכפירתו.
ומה הוא רוצה מאיתנו? רוצה שנאהב כל יהודי.
לפחות שנפסיק לשנוא את מי ששונה מאיתנו.
כמה שזה קשה! כמה אנחנו נופלים בזה.
כמה שאנחנו רגילים בזה.
אומרת את זה גם על עצמי. כמה סטראוטיפים נמצאים במח שלי "מגירות, מגירות".
לפעמים גם רואים "אילן גבוה" רב או מישהו בעל מעמד מדבר רע על יהודי מפחיד ומאיים בעונשים.
בימים אלה אל תקשיבי לאחד כזה. תחפשי אחד שיספר לך כמה טוב יש בעם ישראל וכמה כולם צדיקים כמה צריך לאהוב כל אחד מזרע ישראל וכמה טוב ורחמן ה'. דברי חכמים בנחת נשמעים.
בימים האחרונים אני קוראת את שיר השירים.
תשמעו רק חלק מדימויים של אהבתו של ה' לעם ישראל:
"הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה"
"היפה בנשים"
"אחת היא יונתי תמתי"
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האבהב ונהרות לא ישטפוה".
ה' אוהב אותך בכל מקום שאת נמצאת!!!
תתחזקי מהמילים האלה!
כתבת נוגע ...
אחרי כמה זמן עוברות ההתכווצויות בזמן הנקה? אמאל'ה! זה כמו צירים!
לקטנצ'יק יש גזים. הוא כל הזמן מפליץ... ובוכה. והוא בסה"כ בן 3 ימים! מה יכול לעזור לו? אחרי הלילה שעברתי אני חייבת פתרון.
רק בבוקר הוא עשה צואה ואז ישן רצוך שעתיים וחצי
וגם- כל כמה זמן לקלח? זה נורא לקלח יום כן ויום לא?
לא רק שזה לא רע, לדעתי זה עדיף. המקלחת מייבשת את העור ומסירה את השומן הטבעי שמגן על העור.
לא נורא לקלח גם פעם בשלושה ימים.
להוציא דופן- ענייני ברית שאז עושים לפי הנחיות המוהל.
לגבי הצואה הוא עשה את הקקי השחור או שכבר התחלף לו לקקי הנקה?
אם זה הקישור השחור אז ברגע שיצא הכל אמורה להיות הקלה בתחושת העצירות.
לי עזר מנשא ולהשכיב על הבטן.
לא ידעתי שזה קשור לעצירות. תודה! מעודד ממש!
1 ווי זה באמת כואב עובר בדכ בין 2-4 ימים
2 לגבי גזים אולי להחזיק אותו מקופל
ולגבי מקלחות לא נורא בכלל
בינתיים אני מקפידהנ על איבופן יותר מאשר על הפרנטל...
וגם להתמתח אחורה ולא להתקפל דווקא..
לגבי מקלחת אני עד הברית לא קילחתי בכלל.. גם ביקשתי בבית חולים שלא יקלחו כי החומר על העור שלהם בריא.. ובכל מקרה אחרי הברית זה מקלחת פעמיים ביום אז את כבר תתקזזי😅😅
מאוד עוזר
וזה עובר אחרי כמה ימים
בטח מחר כבר תהיה לך הקלה
ובהתחלה הצואה מאוד צמיגה שחורה כזו, אחכ הם מרגישים הקלה, זה לא אומר שיש לו גזים.
לגבי מקלחת, אני לא מקלחת בימים הראשונים בכלל, ואחכ כל שלושה ימים בערך. ופעם ביום חצי גוף בכיור.
מצטרפת
בי 12 מאוד חשוב וממש לא תמיד רופאים נותנים הפניה
תבקשי בפירוש..
אני בשבוע 14 ועד לאחרונה עייפות פסיכית... עכשיו מתחיל להשתפר ב"ה.
שווה להתחיל לקחת
גם כשכתוב בבדיקת דם שיש מספיק לי למשל זה עדיין לא מספיק ואני ממש עייפה אם אני לא לוקחת... אני ממליצה פשוט לקחת יומיים שלושה ולראות אם עוזר- הבנתי שאם יש עודף הוא יוצא בשתן...
צריך לקחת של 1000 מקג למציצה מתחת הלשון, מסוג מתילקובאלמין, כדי שבאמת ישפיע...
עלי זה משפיע דרמטית
בהצלחה!
יש כדורים עם חומצה פולית, יש בלי, יש אבקה של אלטמן (ממליצה למרות שקצת יקר), יש של ספאטון. בקיצור, המון סוגים..
לק"י
זול יותר או אירוח בהתנדבות.
אני אעביר את זה, לא יודעת איזה מלון בדקו.
תודה!
אפשר לנסות דירה בשכונה קרובה אבל זה הליכה.
יש את הארוחות של הרב פרץ ויש מצב שיש סידור גם לשינה (היה לפני כמה שנים אבל אולי השתנה..)
בטח יש את המספר שלו באינטרנט
ואולם ללינת נשים.
היו גם מארגנים ארוחות שבת חינם.
לא יודעת אם זה חזר אחרי הקורונה, מאוד יכול להיות שכן
אבל במשך שנים הרב פרץ ואשתו מארגנים סעודות שבת ממש יפות באולם הברית בבית החולים ובית החולים נותן 2 אגפים של מחלקות ישנות שלא בשימוש שוטף ללינה - 1 לגברים ו1 לנשים - אפילו כולל מצעים...
יודעת מנסיון..
הם מארחים כל מי שנמצא בבית החולים בשבת בלי לברר מה הסיבה..
גמ"ח אמיתי וסעודות שבת כיד המלך (הכל בהידור עד"ח לדעתי, הישיבה באולם בהפרדה גברים/נשים. יש אפשרות לקחת מנות ארוזות ולאכול במקום אחר..)
אבל זה הלידה של 20 דק עד הבית חולים ברגל.. או חצי שעה..
אבל יש ליד שרה חדרי אירוח למשפחות של מאושפזים.
ברכב משם להדסה עיכ זה בערך 15 דק
כי המרחב המוגן שיש בו לא תקני לפי הכללים (אבל הוא יותר תקני מהמרחב המוגן שאנחנו משתמשים בו בבית 
)
הוא עובר לבית ספר בשכונה, שנמצא במרחק של רבע שעה הליכה לפחות מהבית (בעוד שהגן עכשיו נמצא ממש מול הבית).
לדעתי להסתמך על מקלט של בית ספר, שיש בו עשרות בנות, זה הרבה-הרבה פחות בטיחותי! במיוחד עם כל ילדות בית הספר ירוצו אליו באותו זמן, והן עלולות לרמוס את ילדות הגן הקטנות בדרך.
חוץ מזה שאין סיכוי שאני עושה את הדרך הזאת כל בוקר וכל צהריים...
יש לי מה לעשות, חוץ מלהשאיר אותה בבית וזהו (ולהסתכן באיבוד שאריות השפיות שעוד נותרו לי)?
(כרגע בבית נמצאות גם הקטנה, שהמטפלת שלה עובדת אבל אין לה מרחב מוגן בבית בכלל, וגם הבת האמצעית, שבית הספר שלה עדיין מנסה למצוא פתרון למרחב מוגן לכל התלמידות, וכנ"ל גם הבת הבכורה, שהיא כמובן הכי פחות מפריעה אבל פחות יכולה לעזור, כי לומדת מרחוק)
מעולם לא חשבתי שאחכה כך לשגרה כמו שאני מחכה למשיח...
לק"י
(בטוח שזה מקלט אחד לכל בית הספר? אולי יש כמה?
האמת שאני לא יודעת אם הייתי שולחת כרגע🤦♀️
אולי עדיף לחכות יום-יומיים ולראות אם התוכניות לא משתנות. או לראות איך הגן מסתדר בתוך בית הספר.
מצב מעצבן
למען האמת זה בית ספר שלמדתי בו בילדותי והמקלט זכור לי כגדול, אבל הרי הייתי אז ילדה, ובילינו במקלט רק בתרגילים ולא בזמן אמת... אז אני לא באמת זוכרת.
מניחה שאני לא האמא היחידה שמתבאסת... (זה בעצם מבנה שהגן היה אמור לעבור אליו בלי קשר בתחילת השנה, כי העירייה לא רצתה לשלם את השכירות הגבוהה של המבנה הנוכחי. אבל ההורים פתחו במאבק והעירייה נכנעה בסוף... אני מפחדת שגם אחרי מלחמה העירייה תראה כי טוב, ותחליט להשאיר שם את הגן לצמיתות )
יעל מהדרוםהודיעו להורים ולתלמידות שבמקרה אזעקה נשארים בכיתות כי הסכנה בלרוץ למקלט גבוהה יותר ולכן רק יצמדו לקיר פנימי.
וזה לא בצפון זה באזור עם אזעקות כמה פעמים כל יום...
למה מחזירים במצב כזה?!יעל מהדרוםלק"י
אצלינו בחנ"מ חזרו במתכונת חירום, לשעתיים ביום ונממצאים רק במרחב המוגן (מקלט/ ממ"ד).
(לא כל התלמידים מגיעים. בערך חמישית בית ספר).
אבל בפועל ביס של כמה מאות תלמידות
שזה בנות צעירות שבפחד מתפנות למקלט תוך דקה
באמת חושבת שזו סיטואציה בעייתית.
ההורים יודעו כדי להחליט לבד אם לשלוח או לא.
לק"י
אצלינו ועד ההורים העירוני נפגש עם ראש העיר וכו', ובינתיים לא חוזרים ללמוד, עד שיטפלו בכל מה שצריך.
מקווה שלא יחזירו כל עוד אין באמת מיגון מספיק.
(האמת שהבנות שלי עברו השנה למבנים חדשים ושם יש ממ"דים. אבל עד כה לא היה. ב"ה שלא היתה אזעקה כשהם היו שם.
אבל יש הבדל בין יומיום שאולי תהיה אזעקה, לבין מצב מלחמה שיש אזעקות בוודאות).
לא יודעת איך נשרוד. בינתיים עושים תורנות עם הורים אחרים ומנסים להפעיל לחץ שימצאו מקום בטיחותי וסביר יותר.
אפילו בית הספר של הבנות שלי במרחק קרוב יותר (עשרים דקות עד חצי שעה הליכה) - וגם לשם אין סיכוי שאני הולכת כל יום... (עושים תורנות בין ההורים או מצרפים את הילדות הקטנות לבנות בוגרות שגרות ליד)
אבל עם ילדי גן זה פי כמה יותר קשה...
את חייבת לשלוח?
אחרי כל החופש הבלתי נגמר והלחץ מהאזעקות, נראה שזה עשה לה טוב ממש.
כרגע הן לומדות ברוטציה עם הגן המקורי, כל גן שלושה ימים, לסירוגין אז מתלבטת מה הלאה...
החיים שלנו לפני הכל. הוכח לא אחת ולא שתיים לצערנו שמרחב מוגן מציל חיים. אז נכון שקצת קשה ללכת, אבל זה נשמע לי מרחק סביר. אחד הגדולים לא יכולים ללכת איתה?
ובכל מקרה, עדיף להשקיע קצת בשביל מרחב מוגן ולא להצטער על זה אחר כך...
בטוח... (מה שיש בגן הנוכחי זה מעין חדר פנימי בלי חלונות ובלי דלת, ומעל הגן יש כמה קומות של בניין)
בכל אופן, זה יותר בטוח ממה שיש לנו בבית... (מסדרון. יש מקלט אבל לפי החישובים שעשינו זה לא בטיחותי שנרד אליו)
אני ממש לא מזלזלת בחיים... הנה, את הקטנה שלי אני בינתיים לא שולחת, כי למטפלת שלה באמת אין מרחב מוגן נורמלי שהיא יכולה להגיע אליו עם כל הילדים...
(כי זה מסוכן לנו יותר).
ואני גם חושבת שזה לא בטיחותי להיות בחוץ כל כך הרבה זמן (רבע שעה או יותר של הליכה עד למיקום הגן החדש), כי במקרה של אזעקה נצטרך לרוץ כדי למצוא מקום מוגן כלשהו, ולא בטוח שנמצא משהו בטוחה באמת. (בעוד כרגע הגן שלנו מול הבית, אז במקרה הצורך יהיה לנו זמן יחסית בנחת לחזור הביתה או להיכנס לגן)
בכל אופן, אני לא האמא היחידה שחושבת שהמרחק משוגע, וכרגע אנחנו מנסים להתאגד כדי לשנות את "רוע הגזרה".
אביולאפשרי לעשות מיד?
צריך להפסיק פרימולט, לקבל מחזור ואז?
מה אתן אומרות?
הפרימולוט מעבה את רירית הרחם
ובכך גורם שלא תתפרק ותקבלי מחזור.
לעומת הגלולות שמדקקות את רירית הרחם
ושומרות אותה בעובי מסויים שלא תתעבה ותצטרך להתפרק למחזור.
בגלל שזה בדיוק הפכים, נראלי שאין ברירה אלא להפסיק ואז להתחיל את הגלולות ביום הראשון למחזור.
הפרימולוט תומך ברירית הרחם כדי לא תתפרק, לא מעבה אותה.
כבתחילהאפשר לעבור ישר אבל סביר שיהיה דימום. נראה לי יותר הגיוני להפסיק, לקבל מחזור ולהתחיל גלולות.
כי בעלי מגויס ואני מפחדת שזה יקרה בדיוק כשהוא יוכל לחזור הביתה
לא אעמוד בזה אם נהיה אסורים..
יש טעם לנסות לעבור ישירות?
מה הסיכוי שאצליח בלי דימום?
מה יש לך להפסיד? ככה לפחות יש סיכוי שלא יהיה דימום משמעותי. אבל אם את לא רוצה להאסר אז למה שלא תמשיכי עם הפרימולוט?
הרבה זמן ..
אני רוצה עד סוף המלחמנ
אני גמורה פיזית, מפורקת מכל החודש הזה כבר.
בקושי קמה בבוקר מעייפות, כל החודש הזה והפחד והמתח והחוסר שינה בלילות וחוסר מסגרת ולהיות עם הילדים חודש!!!! זה מתנקם בי עכשיו. הגב כואב, אין לי את האנרגיות בבוקר. מישהי מזדהה?!
ועדיין שיהיו בריאים הם מעירים אותי ב7-8 על הבוקר
הוא משתגע שהוא לא יכול לעזור לי
(בלי לפרט, אובייקטיבית, אני באמת בסטואציה מאוד מאוד קשה להשאר לבד..)
לא יודעת אם יעזור בשלב הזה כבר. אבל אולי כדאי לנסות..
אז כשאתם מבררים חשוב לשים על זה דגש.
אני לא מכירה דרך כזאת.
לצערי גם כשהבת שלי הייתה בסכנת חיים לא הצלחנו לקבל שחרור אלא רק הפוגה (הוא יצא ראשום בסבב) יומיים אחרי האירוע.
מכירה עוד כמה מקרים קשים כמו חייל שאבא שלו היה בשעותיו האחרונות והוא לא קיבל שחרור להיפרד ממנו אלא רק הצליח לצאת ללוויה.
עכשיו עם כל המריחה של כניסה קרקעית כן נותנים הפוגות אבל לא מכירה אפשרות לקבל פטור לחלוטין מסיבה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. כלומר כל עוד את הסיבה אני לא יודעת אם זה יעבוד.
צריך איכשהו לגרום לו להיות הסיבה.
אם הוא יקבל גימלים במקום פטור זה יכול לעבוד לדעתך? כי אפשר לנסות לנקוע רגל או לאכול משהו מקולקל.
למרות שכשבעלי פעם שבר רגל, גם לא נתנו לו להתפנות לטיפול רפואי אבל בהזדמנות אחרת על וירוס ויראלי כן נתנו לו לנוח בבית..
בקיצור תמשיכי לברר אבל שימי דגש על שחרור מצו 8 כי זה המקרה.
אם אתם לא מצליחים דרכך תנסו לפחות להוציא גימלים.
שורש, אין צורך לכתוב פעמיים.
( אפשר צירופים כמו חום ויראלי, שהכוונה היא שחום נגרם מוירוס, מחלה ויראלית, וכן הלאה)
לפחות עד שתבררו היטב מה אפשר לעשות?
כל עוד אין ממש לחימה בכל הגזרות יותר קל לתת גימלים.
לפחות שינסה. שתדעו שניסיתם הכל.. וגם אולי כמה ימים יתנו לכם מרחב אוויר לנסות לסדר את הפאזל מחדש..
אבל לפחות משהו עדיף מכלום, לא?
הוא מרגיש טוב ב"ה!
ושאלתי אותו כמה פעמים על חופש, אין סכוי. הוא היה עושה הכל בשביל לצאת אם היתה אפשרות כזאת..
ב"ה עכשיו אני יותר בטוב, תמיד בבוקר (אחרי הלילות הקשים לבד עם הילדים) אני ממש מפורקת ולא מבינה איך למען ה' אני אמורה לעשות את זה לבד, בערב אני קצת יותר אופטימית (ודווקא אז נותנים לו כמה דקות לדבר בטלפון ואני נשמעת סבבה)
איזה מציאות הזויה, מחכה להתעורר מהחלום הזה כבר..
לבקש אפילו אפטר או כמה שעות?
זה יכול ממש להטעין ולהקל.
שיגיד שאת חייבת את זה וינסה לעלות לדרגים מעל אם צריך❤️
(לא רוצה להבטיח וכמובן כל מקרה לגופו
אבל מכירה בפירוש מקרים של לוחמים באיזורים מורכבים שנתנו להם לילה במצב דומה.
כמובן יכול להיות שלא יתלהבו, אבל אם זה חשוב לך
תבקשי שיבקש בנחישות ותתפללי🙏🏽🙏🏽
היו דברים מעולם)
כמה שעות זה רק בשביל להגיע לפה..
חוץ מזה, כמה שעות זה נחמד אבל זה לא יתן את המענה באמת.. תודה!!
לדעתי במצב של סכנת חיים לילד, לא עלינו, או קרוב משפחה מדרגה ראשונה על ערש דווי- צריך לקום ולנסוע.
כמובן אלא אם כן אתה בתפקיד מאד מאד מאד בכיר בצבא.
זה תלוי במפקד ובשיקולים שלו.
יש שיותר מבינים את המצב בבית ומשחררים גם מסיבות כאלו ויש שפחות.
וכמובן גם תלוי תפקיד... (למשל מישהו שנמצא ממש על הגבול ועסוק בפעילות מבצעית כרגע שונה ממישהו שנמצא בגדוד שרק בכוננות...)
הורים, אחים, שכנים..
זה באמת לא פשוט
אני מרגישה שאני אומרת לעצמי שאם אקרוס(אוטוטו) אז אני פשוט אומרת לוצשאני חייבת חייבת שישתחרר איכשהו
גם אם לא אעשה את זה זה סוג של עוגן שיהיה בסדר
אבל כשאני קוראת שעל כלום אין סיכוי
מלחיץ
אגב זה משנה אם הוא ממש לוחם או יחסית בתפקיד פחות בחזית?(לא מפרטת פה)
הרי זה לא תלוי לא בך ולא בו.
לפחות תקלי על עצמך. יהיה לך יותר כוח. הייתי לוקחת בלי להסס. זה זמני עד שהנפש תעכל. בערך. הרי זה לא ניתן לעיכול באמת
לפי מה שאני מבינה בעלי גם מפקד
הוא הוציא לפי מה שסיפר בחצי משפט כמה חיילים לקבן על רקע נפשי שנבהלו נורא ולא תפקדו
.
ויש כמה שהנשים לחוצות או האימהות והוא מרגיע כל יום אותן ומעודד
אצליהם עדין לא יצאו לאפטר מההתחלה...
אני אחרי לידה
הוא יצא 4 ימים אחרי הלידה.
3 שבתות עוד לא חזר.
ואין צפי לחזרה.
ואני מבינה שהם ממש רחוקים איפה שהם נמצאים מרכבים .
אז אין אפשרות להתנייד בכלל. באופן פרטי.
לדעתי אם את במצב קריטי תשיגי את המספר של המפקד ותדברי איתו בעצמך.
ותלחצי שאת חייבת..
אבל הסיכוי לא גדול.
איך שאני מבינה שאנחנו צריכות להתחזק מאוד מכל פיסת חוזקה שיש מסביבנו
ולא להשקיע את הכוחות בלצפות שיבואו, ויעזרו, ויחזרו.
אם יפציעו בזמן הקרוב לעולמנו זה יהיה מעבר לצפייה.
עכשיו אנחנו נדרשות להסתדר במשאבים הקיימים לבד..
אין איך לשנות את זה.
אז חבל להשקיע בזה את הכוח זה לא במעגל ההשפעה שלנו.
זה לא ישתנה .הוא לא נמצא.
צריך לחשוב הכי יצירתי רק ליום הקרוב מה יעזור לי לעבור אותו הכי נורמלי שאפשר.
ובערב להגיד תודה שהצלחתי.
ולמחרת להתחיל מחדש.
בהצלחה ענקית
זה באמת מה שאני מנסה להכניס לי לראש, לא להתלות בתקווה הזאת שהוא יחזור מהר ולנסות לסגל לנו שגרה חדשה כמה שיותר מהר..
בכל מקרה, הוא אמר שינסה לבקש להיות עם הפלאפון קצת יותר, אפילו רק לאסמסים ואולי זה יקל קצת מבחינה נפשית שאני לא לבד..
בתפקיד שלו .
במפקד..
במציאות המשפחתית
אבל גם אני מתוך הקושי שלי דברנו לגבי ההמשך(לא בקרוב..רק בהמשך ..)
וכן היתה נכונות מצד המפקד להתחשב ..לחשוב על תפקיד אחר שיותר יקל עלי
גם מצד החרדות
וגם מצד הקושי לבד
זה ממש מעודדד ונותן כח להתמודד הידיעה שלא יתנו לך לקרוס ושכן יש אכזבה
באמת לא יודעת ךגבי שחרור ממש
אבל בסוף גם שינוי תפקיד אם המצב מצריך- זה יכל מאוד להקל
זה תפקיד אחר לגמרי, חטיבה אחרת.. צריך מישהו שיחליף אותו שם. קיצור, מסובך מידי😔
די, שיגמר כבר!! נמאס לי להגיע לקצת היכולת שלי כל פעם מחדש, הנפש שלי כבר מותשת כ"כ😢
בעלי לא עשה צבא, אבל רוצה להיות שותף במאמץ המלחמתי.
יש לו כמה ימים פנויים בשבוע.
הוא אמר לי היום שהוא שמע שאפשר להתנדב ב'שורה', וחושב לעשות את זה בימים החופשיים שלו.
מצידי אמרתי שאני מוכנה לזה.
אבל אני חוששת על הנפש שלו. זה מקום כל כך קשה.
ואני חוששת שהוא לא ילך לטיפול אם יתעורר צורך.
האמת שבעיני, כל מי שנמצא שם צריך לעבור איזשהו טיפול אחר כך. לפני שיתעורר צורך.
אבל כשאמרתי לו את זה, הוא זלזל בזה ואמר שהוא לא חושב שצריך.
באופן כללי יש לו רתיעה גדולה מטיפולים. הוא למד מקצוע טיפולי והוא מאוד בעד שאחרים ילכו לטיפולים מקצועיים, כל עוד זה לא הוא.
מה הייתן עושות?
אלא אם כן ויש לך וטו על רצונות של בעלך..?
כלומר, הוא מחכה שתאשרי לו..?
השאלה היא אם יש לך יכולת בכלל להשפיע עליו? על הרצונות שלו? על ההחלטות?
אני הייתי מבקשת ממנו להתחיל בקטן.
שיקשיב לעדויות של אנשי זקא.
תנאי הכרחי בעיני זה להבין שכן, הוא לא חסין ובהחלט זה יכול לצלק את הנפש.
עזבי עכשיו טיפולים של אחרי... הוא מבין למה הוא נכנס?
עושים הכנה לפני
לא כל אחד שרוצה פשוט נכנס ובא
זה לא משהו שנכון לגשת אליו ככה ברגע
תנסי לדבר איתו
חבקש רק שילך לפני זה לשיחת הכנה עם איש מקצוע מהתחום
ונשמרתם מאוד לנפשותיכם .
אבל זה כי אני מכירה את בעלי ויודעת כמה זה ישפיע עליו.
וגם כי אני יודעת שבעלי לא ירצה לעשות משהו שאני כל כך מתנגדת לו.
אם לא הייתי יודעת שהוא יקבל את דעתי, הייתי איתו בזה ומשתדלת לדרבן אותו לשתף וללכת לטיפול בכל מקרה.
לא חסר איך לעזור, באמת. בטוחה שהוא ימצא משהוהאחר שהוא יכול לתרום בו
וכל הכבוד, באמת. זה לא מובן מאליו בכלל
זה נכון שהמצב קשה, אבל בצבא יש המון מקומות והמון אפשרויות, לא כולם במקום הכי קשה שיש.
אפשר גם להתנדב להביא אוכל למפונים מהדרום או מהצפון, לעזור למשפחות מגויסות...
ולא כל אחד צריך טיפול
אם הוא למד מקצוע טיפולי הוא עם מודעות עצמית
תסמכי עליו
ובאמת, מי שבתחום יודע, שיש הרבה טיפולים שרק גורמים נזק ולא מועילים באמת. ולכן ההסתייגות שלו כנראה. ואני מהתחום גם.
בעלי היה בשורה בשבוע הראשון של המלחמה, אחר כך הועבר למקום אחר כשקצת נרגע שם, הציעו להם שיחות משותפות עם קבן ומי שרוצה יכול לפנות לשיחות נוספות. בעיניי זה לא מספיק.
אני מקווה שבתום המלחמה יציעו להם ליווי יותר משמעותי כי אני רואה איך זה קרה משפיע על בעלי.
אני גם ממקצוע טיפולי, בעלי קצת אנטי לנושא, ובכל זאת אחרי שהכל ייגמר גם אם הצבא לא יספק מעטפת הוא ילך לטיפול, אנחנו נמצא את מקורות המימון הנדרשים, כי הוא מבין כמה זה חשוב לי-ולמרות שהוא לא חושב שהוא צריך הוא יעשה את זה בשבילי ובגלל שאני מאוד דואגת בנושא.
בכל מקרה-אם הוא מלכתחילה יוצא מנקודת הנחה שהוא יצא בסדר מהעניין-אני לא חושבת שהיא מבין מה קורה שם. הייתי מוצאת מישהו משם שידבר איתו לפני...
ביחס לימים הראשונים, וגם מידיעה משכן שעושה שם מילואים, שכשניסו לזרז זיהויים כדי להביא לקבורה לפני שבת בראשית היה עם זה קושי גדול כי היה אפשר להכניס לשם רק אנשים שקשורים לצבא בהווה ובעבר, לא חדשים ומתנדבים, נשמע לי שאין הרבה סיכוי "להתקבל" לשם.
ודבר נוסף זה שלפי מה שאני מבינה, העבודה שיש עכשיו זה זיהויים קשים שדורשים מומחיות שהיא מעבר למתנדבים שהגיעו היום, ברמת לבורנטים ומעלה.
בחללים שנשארו כרגע רק מומחים לז"פ יכולים לטפל.
גם בעלי כבר הוחזר לבסיס הרגיל שלו.
וכמעט ולא מגיעים חללים חדשים.
לצערי אין שם שום תמיכה נפשית לכל מי שאומרת שיש... פשוט אין
מקווה שהוא אח"כ באמת ילך לטיפול, למרות שטוען כמובן שהוא לא צריך 
מספיק לי לראות את העיניים שלו בשביל להבין מה הוא רואה וחווה.
אין לי מי ישמור על הילדים בבית, והם קטנים, אני לא אביא מישהי לא מוכרת שיתעוררו בבהלה. גם ככה הגדולה עם חרדת נטישה כי אבא שלה עזב את הבית לזמן לא ידוע.
אני אשמח לרעיונות כי אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות
זה ללכת לשכונה אחרת
איך הכל מסובך
מצב מתסכל ממש 😔
אין שכנה או מישהי שאפשר לסכם איתה?
אחת שאני לא מכירה אותה מספיק כדי לבקש (אין לי אפילו טלפון שלה)
ועוד אחת שבעלה גם במילואים, והיא יחסית רחוק. וללכת עד אלייה זה לא אפשרי בלי רכב (אין תחב''צ לאזור שלה מהבית שלי)
לנסוע במונית הלוך חזור אליה..
איפה את בשבת? אם את לא לבד אז אולי אפשר לטבול לפני שקיעה בששי? (צריך לשאול רב אבל אולי זו אופציה)
נשמע לי שצריך לחשוב ממי את כן יכולה לבקש שתבוא לכמה זמן, ותעזבי את הלא נעים לבקש. בזמן כזה כל מי שתוכל תשמח לעזור. גם אם אין לכן היכרות מעמיקה.
אפשר להכין את הגדולה מראש שאת צריכה לצאת לשעה, ומישהי תבוא לשמור עליהם, ואם היא מתעוררת היא יכולה לחכות לך בסלון עם ספר/עוגיה/משהו אחר. נראה לי שעם הכנה גם אם הסיטואציה לא תהיה לה כיפית, היא תעבור אותה בשלום.
בהצלחה עם זה! אכן מסובך ומסירות נפש...
אפשר גםתלהתקשר לבלנית לבק במיוחד אפילו לשלם קצת אם צריך או שבמצב הזה תוותר
וכשישנים להביא בייביסיטר זה לאצכזה סיפור
בכנות
זה משהו שאפשר קצת לשחרר במחשבה את החשש
זה גם לא להמון זמן
הבייביסטר תרגיע אותה
מנסיון גם של בייביסיטר בעבר- הסתדרתי גם עם הבכיינים ביותר עם קצת יצירתיות
אני מבינה שבמצב הנוכחי הכל מסובך וקשה רגשית
אני שיא המבינה
אבל באמת החשש לדעתי הוא יחסית רחוק
מצאתי מישהי שהם מכירים בפנים, ומקווה שהם ישנו.
הלוואי והיה בסדר בעזרת ה'
ב18:20 כבר צאת הכוכבים
אולי אפשר להזמין בייביסיטר לזמן של ארוחת ערב ולצאת אז? גם אם זה כרוך בהשכבה טיפה מאוחרת של הקטנים ביותר.
טבלתי שבוע שעבר כשבעלי כבר נסע..
אמורה לקבל בערך עוד שבוע וחצי ואין צפי מתי הוא יחזור.. כרגע זה לפחות עוד שבוע ואולי יותר..
מתלבטת אם לקחת כדורים לדחיית מחזור או כבר לוותר על החודש הזה וזהו..
מתבאסת על זה כ"כ.
רק רוצה שיחזור ולחבק אותו..
ובתכלס כל הפרוצדורה של לקנות את הכדורים כשאני לבד, לא רואה את זה קורה...
אבל אולי לא כדאי לקחת כדורים כדי שהטהרה שאח"כ תגיע מהר יותר.
אולי גם ככה הוא יגיע רק אז... 🤔
תהיה הדאגה שלי?
אני נוטה לא לקחת כדי לא להשתבש הורמונלית בנוסף לכל השיגעון..
גם אם יקח חודש..
לא מסוגלת לחשוב שהוא חוזר ואנחנו אסורים
שלב זה מפסיק לעבוד...
זה לא מחזיק חודש לדעתי
כמעט חודשיים
ולא הפסקתי בגלל כתמים אלא כי החלטתי להפסיק...
אחרי הטבילה...
ויום למחרת כשהלך קיבלתי!
מודה לה' כ"כ שנתן לנו את הזמן הזה יחד!
ונאחזת בזה.
בהצלחה רבה בהמשך!
הדברים הכאילו קטנים האלה כל כך חשובים! מהמם שאת יודעת להסתכל על הטוב
בתור אשת קבע שאלו חייה...
אני לא מתערבת במחזור הטבעי, הצבא זה דבר כל כך לא צפוי ועכשיו כולכן רואות את זה, אין מושג מתי הוא ייצא מתי יחזור לצבא (זו שגרה אצלנו) ואז ייצא שדחיתי מחזור ובדיוק היציאה שלו השתנתה לזמן הזה.
אז עשיתי לי כלל, אני משאירה את זה בידי שמיים, לפעמים עובד, לפעמים לא...
אבל אני מרגישה שלא אני חיבלתי לי.
בהצלחה!
בין להקשיב לתחושות שלי לבין להיות פוליטיקלי קורקט
זה קורה לי המון, שאני נאלצת לבחור בין להיות חכמה לצודקת
רק שהפעם, בלהיות צודקת יש גם תועלת נפשית עבורי ואני צריכה תועלות נפשיות
ומנגד, אם אהיה חכמה.. אולי זה יעלה לי במאמצים נפשיים שאני לא יודעת אם אוכל לעמוד בהם כרגע. ואולי אולי תהיה בכך תועלת.
וגם עצם העובדה שצריך לבחור בכלל גובה ממני מחיר אדיר
למלחמה הזו יש מחיר כבד
חיילי האויב כובשים שטחים שלמים בנפש שלי
דילמה רצינית ממש.
אני בתור עצמי בסוף הייתי מוותרת על הצודקת שלי,
ובוחרת בלהיות חכמה.
לא כי אני מוותרת על עצמי, אלא כי גם השיקול דעת שלי אומר לי בסוף להיות חכמה, אני מאוד שכלתנית ככה זה עובד אצלי.
אבל לא משנה מה תחליטי, חכמה /צודקת לדעתי הכי חשוב זה להיות שלמה עם זה.
תחליטי החלטה שלמה ואז לא משנה מה יקרה אולי תיראי בכך הפסד.
המון בהצלחה חיבוק ענק !!
בלהיות צודקת...
נשמע ממה שאת כותבת שלהיות חכמה יגבה ממך מחיר כבד מאוד...
אני חושבת שהיום אנשים הרבה יותר סלחניים,
ע"ש הרבה יותר הבנה למחירים נפשיים
יש אפשרות להיות צודקת בלי להיות צודקת?
ז.א. להקשיב לתחושות שלך בלי לעורר זעם ואנטי מהצד השני?
לפעמים לגישה יש כל כך הרבה השפעה.
לבוא ממקום עניו ולא מתריס, כנה ולא מתנצל
הקודמת באותו עניין וזה מאוד קידם אותי
זה התקבל בסדר, וגם כי באמת - אני יכולה להרשות לעצמי להיות צודקת נכון לעכשיו, רק שזה יחכה לי אחרכך בסיבוב ופחות בא לי
השכירים עקב המלחמה?
מה זה פיצוי חלקי על ההיעדרות? באיזה היקף?
למה זה לא מפורט באופן יותר ברור כמו שמפורט העניין של העסקים הקטנים? שגם לדעתי הוא ממש ביזיון
אני מקווה שלא הבנתי נכון, ולדעתי שר האוצר מנותק לגמרי.
גנים ובתי ספר סגורים והורים שצריכים להגיע לעבודה או עצמאים שהעסק שלהם חווה הפסדים אדירים או נסגר לחלוטין
מה נסגר? מה הוא חושב לעצמו כשהוא אומר שרוב משקי עובדים? מי שומר על הילדים הקטנים הוא חושה ב, כשאין מסגרות?
נראה לי הוא חי ביקום מקביל. או מתכחש לחלוטין למציאות
@אמאשוני תאירי את עינינו..?
כי אין לי כח לספקולציות.
אבדוק שבוע הבא עם פורטל מעסיקים מה זה אומר בפועל שורה תחתונה ואעדכן.
מה שכן, לפי מה שאני יודעת המטרה במתווה פורסם לתת עזרה ראשונה, ולא טיפול מקיף למשק כי עדיין לא יודעים מה היקף העלות הכלכלית של המלחמה אז שומרים רזרבות להחלטות בהמשך.
רק תגידי מה הדגשים שמעניינים אותך:
מתווה עבור מפעלים חיוניים?
תושבי הדרום? מפעלים בדרום? עד איזה מרחק מהרצועה מעניין אותך לדעת?
שכירים או עצמאים?
מעניין אותך גם פיצוי על הפסדים או רק משכורות לעובדים?
אנחנו מפעל במרכז אז מן הסתם אברר מה שנוגע אלינו אבל אוכל על הדרך לברר מה המתווה עבור תרחישים אחרים.
אני מתכוונת לשכירים
מתווה לבעלי העסקים מגוחך וכנראה ישתנה, אבל זה מה שעוסקים בו כרגע ומעמד השכירים לא ככ ברור
יש משו חדש לגבי הורים שנעדרו עקב סגירת מוסדות הלימודים?
בישראל, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום קובע כי הורים לילדים עד גיל 14, או ילדים עד גיל 21 עם צרכים מיוחדים, שנאלצו להישאר בבית עם הילדים בשל סגירת מוסדות חינוך בהוראת פיקוד העורף, זכאים לפיצוי. הפיצוי הוא בשיעור של 100% מהשכר היומי של ההורה, אך לא יותר מ-460 שקל ליום. הורים יחידים, או הורים לילד עם צרכים מיוחדים, זכאים לפיצוי מוגבר בשיעור של 150% מהשכר היומי של ההורה, אך לא יותר מ-700 שקל ליום.
לסיכום, אם נשארתם בבית עקב המצב ואתם מעוניינים לקבל פיצוי, הגישו בקשה למוסד לביטוח לאומי באינטרנט או פיזית במשרדי המוסד לביטוח לאומי.
זה ציטוט מכאן זכויות עובדים ומעסיקים בעת מלחמה - משפטי
