מתחילת המלחמה לא נסענו להורים של בעלי לשבת.
הם גרים באזור שהיו בו אזעקות, והעדיפו לא לארח.
כן פגשנו אותם כמה פעמים כשהם נסעו אלינו או למפגש משפחתי באזור, אבל בבית שלהם עוד לא היינו.
עכשיו הם החליטו שהגיע הזמן לחזור לארח. האזעקות כבר נדירות, וכולם מתגעגעים.
אז בשביל הקודמות האחים של בעלי הגיעו עם המשפחות שלהם, והשבת היה אמור להיות התור שלנו.
הבן שלי (בן 5) מחכה מאוד מאוד לנסוע אליהם. הוא כבר הרבה זמן שואל מתי ניסע, ועכשיו כשזה נהיה מעשי הוא מדבר על זה כל הזמן.
השבוע כשאמרנו לו שניסע לשבת, הוא כבר לא היה מסוגל לחכות עד יום שישי. כל יום הוא מתלונן שיום שישי עוד לא הגיע, ומנסה לשכנע אותי שניסע כבר היום. עשינו כבר כמה שיחות וידאו עם סבתא, ודמיינו שאנחנו טסים אליהם לביקור קצר, אבל הכל לא פותר לו את הרצון להיות שם כבר עכשיו (זו לא ציפיה של 'איזה כיף, אני מחכה כבר לנסוע', אלא ציפיה של הרבה כעס ותסכול על זה שאנחנו עוד לא שם ברגע זה).
אתמול בערב בעלי אמר לי שאבא שלו לא מרגיש טוב ולכן לא יתאים להם לארח השבת, ונבוא בשבת הבאה.
האמת שגם הבת שלי עם חום (של אחרי חיסון, אז אין חשש להדבקה, אבל בכל זאת חבל לבוא כשהיא ככה), אז גם לי מתאים לדחות. אבל מבחינת הבן שלי זה האסון הכי גדול שיכול לקרות...
לא רציתי לספר לו הבוקר, כי ידעתי שזה יהרוס את כל ההתארגנות לגן. אבל הבת שלי שאלה שוב אם נוסעים לשבת ולא רציתי לשקר, אז אמרתי בלי לתת תשובה מוחלטת, שצריך לבדוק, כי סבא קצת לא מרגיש טוב אז נברר איתם שוב.
אבל זה בהחלט היה מספיק כדי לקלקל את הבוקר. הוא לא הסכים לשתף פעולה עם שום דבר. לקח נצח להלביש אותו, ועוד הרבה עד שהצלחנו לצאת מהבית. ואז אחרי שיצאנו הוא החליט שהוא רוצה לחזור הביתה להחליף לגרביים אחרות, ולא הסכמתי לזה ('כי תואנה הוא מבקש' - אם היינו חוזרים לזה, זה לא היה נגמר...), אז הוא עשה על זה הפגנות ולא הסכים להיכנס לגן.
בסוף ב"ה הגננת הצליחה להכניס אותו פנימה, ואני מקווה שהמשך היום בגן היה יותר רגוע. ונס שזה יום חופשי שלי ולא מיהרתי לשום מקום.
אבל אני לא יודעת איך נשרוד עוד שבוע כזה...
זה היה פשוט מתסכל...
בקיצור, משתפת קודם כל כדי לפרוק. ואם למישהי יש גם עצות איך להקל עלינו את השבוע הקרוב - אני אשמח לשמוע...
)
(אין אצלנו בבית)
)
