פורום הריון ולידה (עמוד 768)

כשהמקפיא מלא הדברים שומרים על הקור אחד של השני (כמו בצידנית).

וחלק מהמוצרים עדיין היו קפואים. בעיקר העופות שהיו חתיכות גדולות קפואות והרבה.

הדגים התקלקלו...

ירקות ועוד כמה מוצרים לא היו קפואים, אבל לא התקלקלו.

ההנחיה לאגור אוכל ושתייה לשלושה ימים בממד היא גם עבור מקרים של רעידת אדמה ונזק קשה לתשתיות.

מה שגרם לזה להתפוצץ עכשיו זה שבעוטף אנשים נתקעו בממד מעל יממה ללא טיפת מים ומזון ומבחינת פיקוד העורף לכאורה ההוראות היו אמורות להגן עליהם מהבחינה הזאת אז נזכרו שהאזרחים לא באמת מציידים את המרחב המוגן לשעת חירום אז רעננו את הנחייה.

אבל אין באמת קשר בין 72 שעות שבהנחיה לבין המלחמה עכשיו.

זה שני תרחישים שונים.

לשלושה ימים בלי חשמל.

מי שזה מאוד חשוב לו ( עסקים, או אנשים שתלויים רפואית במכשירים חשמליים) מצטייד בגנרטור.

אם יהיה מצב שלא יהיה חשמל לשלושה ימים, יהיו לנו עוד דאגות חוץ מאוכל קפוא שמפשיר... שלא נדע מצרות

להקפיא מים בבקבוקים זה מתפקד לזמן מה בתור קרחונים ושומר קור

אבל בגדול להיות עסוקים בעשייה חיובית זה חשוב גם כדי לעזור לעצמינו לא להיכנס לטראומה

אפשר להכין עוגיות לחיילים/משפחות מגוייסים

פתקים ומכתבים

אני התחלתי לסרוג כיפה כי זה מרגיע אוצי

ואז החלטתי שהכיפה שאני סורגת עכשיו, והלוואי שלא יהיה בה צורך עד שאגמור אותה, בלי נדר תיתרם לחיילים או לתושבי הדרום.

כמובן תפילות ותהילים

ולנסות ליצוק תוכן בכל דבר שאת עושה..

לילדים הבאתי כל מיני משחקים, חומרי יצירה.

פה אפשר טיפה לצאת אז יוצאים לחצר ..

אפשר לשים שירים שירוממו את הרוח.

להכין עוגיות לחיילים/משפחות שהאבא גוייס, שכנים

ותפילות

ה' יעזור שנצא מהמצב הזה כבר לגאולה שלימה! ולא יסבול אף אחד יותר מבית ישראל! 

שלמצוא בית מלא נמלים דוחף כל אחד עד הקצה

לכל אחד יש ימים פחות טובים

תסלחי לעצמך

זה ממש לא סוף העולם.

קורה לכולנו שמגיבות לא כמו שהיינו רוצות ותופסות שנייה אחרי

כן, ביקשתי מיד אחרי...

כמעט צחקתי אבל הבנתי שאת רצינית.. חיבוק. 

במצב הזה כל דבר הרבה יותר מוקצן. הגעת עם מצברים מדולדלים, היית חולה לפני ותנאים פיזיים לא נעימים, לא תורמים לתחושות הקשות גם ככה.

אין לך על מה להרגיש מצפון. אם את מרגישה שהגזמת את יכולה להתנצל לילדים לפני השינה ולחבק חזק.  אחרי שירדמו תדאגי לעצמך, מקלחת משו טעים לאכול, מוזיקה מרגיעה ותתחזקי לקראת מחר עם יותר סבלנות.

תודה על התגובה המכילה ❤️

בדיוק כמו החמאסניקים יימח שמם, שפלשו לכולנו לבית...

תכווני שמה שעשית יעורר את המנהיגים שלנו לעשות אותו דבר לעזה...

(זו הצעה לכיוון מחשבה. אולי יעזור לך...)

לא, זה מצווה! אתם לא יכולים להיות איתם בבית, הבית צריך להיות נקי וראוי לאדם

כנראה יש להם תפקידים אחרים בעולם לחרקים האלו , לא סתם ה' ברא אותם, אבל מותר לך לנקות את הבית ולדאוג לבריאות של משפחתך! הסירי כל נקיפת מצפון מליבך! 

הם עוזרים ממש בדברים כאלה.

שזה חבל לחכות למחר...

איך את עכשיו? ❤️

השתמשת במסכים בתוך כלי התמודדות נהדר כדי לשמור על השפיות שלך והרוגע שלהם

בדיוק בדיוק בשביל מצבים כאלה זה מיועד ומבורך.

אל תרגישי מצפון!!! עשית מעולה וטוב מאוד שהשתמשת בכלים שיש לך..

להעסיק אותם 24 שעות זה קשה ומן הסתם הם מפוחדים מהמצב קצת , לדעתי גם טוב ונכון בזמנים כאלו לכתחילה ממש 

אפילו שבזמנים רגילים אני לא בעד להרבות במסכים 

לק"י

ותתייעצי שם?

מטיסים את הפצועים במסוקים גם לבי"ח במרכז

וכל הבי"ח בארץ בכוננות

(לא יכולה לדווח על עצמי...)

@יעל מהדרום

@טארקו

הוספתי טריגר בדיוק כמו שרשמת... והוא באמת לא מופיע והמשפט שלך נתקע באמצע..

מה היה כתוב?

לא זוכרת בדיוק מה כתבתי (וגם לא כזה קריטי). בגדול ציינתי שאמאשוני שלחה את השיר הזה. הניסוח המדויק לא משנה.

ואחרי שליחה לא.

לא יודעת מה לעשות, אולי אחת המנהלות האחרות תצליח...

@יעל מהדרום

לק"י

אנסה עוד מעט מהמחשב.

רעיון טוב הקצב שהצעת לירידה למקלט.

כדאי בנוסף לחשוב גם על שיר עם ריקוד להרפיה בתוך המקלט. חשוב לבצע תנועות.

לשבת עשר דקות כשעליכם שומעים מלא בומים זה קצת הרבה מלחיץ והמטרה של הריקוד זה לשלוט על תנועות הגוף והדופק ולמנוע חרדה. כי הגוף מתוכנת לעשות משהו מסוים.

אפשר למשל ללכת על השיר "מי שמאמין לא מפחד"

או "מאמינים בניסים".

או שעדיף בעצם להקליט שיר ייעודי כדי שבזמן שגרה השיר המוכר לא יהווה טריגר וזיכרון למלחמה.

יאללה יש מישהי שרוצה להרים את הכפפה? לחבר שיר עם קצב ותנועות?

בדרך כלל הם משחקים ביחד, אבל לפעמים גם נהנים לשחק לבד. זה משחק לילדים שיש להם דמיון מפותח.

ביחד עם הפליימוביל משחקים במגנטים (בעיקר), בקליקס ובקפלות, שמהם בונים בתים לאנשי הפליימוביל.

הבעיה היא שפליימוביל ומגנטים זה יקר מכדי לקנות רק להתנסות... אז אם יש לכם חברים או קרובי משפחה שיש להם את המשחקים האלה, כדאי לבקר אותם ולראות אם הילד נהנה מהם ורק אז לקנות. או אם מישהו מציע לקנות מתנה - אפשר לבקש ממנו... לחלופין - אפשר לקנות בתור התחלה את הערכות הקטנות והזולות יותר, רק שלא בטוח שהן יהיו מספיק אטרקטיביות...

פליימוביל זה מתאים לגיל 3? ראיתי כמה קופסאות פליימוביל בחנות, היה כתוב עליהם מגיל 4. מה שגם קצת עוצר אותי, שמה שראיתי בחנות זה הרבה חלקים קטנים, והוא עוד לא כל כך רגיל לסדר אחריו משחקים בסוף המשחק, ואני חוששת שזה יטייל בכל הבית וחלקים יאבדו וסתם יהפוך לזבל שאי אפשר לבנות ממנו, וזה משיקים יקרים. אלא אם אני ממש אשגיח שיאסוף בסוף המשחק, כלומר אני צריכה לאסוף איתו. וגם חוששת שהתינוקת בת שנה ושלוש שלא תיקח חלקים קט ים חו"ח, כי היא רוצה לשחק במה שהוא משחק יחד איתו. יש אולי מחלקים יותר גדולים לגיל 3? תודה רבה לך! אולי לחפש באינטרנט פליימוביל מתאים כזה אם יש? כי האמת אין לו יותר מידיי משחקי הרכבה, רק מגנטים, קצת קוביות, ממש קצת מגה בלוקס גדולים ,קליק ואיזה משחק קטן ממש כמו פליימוביל אבל חברה אחרת ועד שאני מחפשת את החלקים שלו  כל הבית ושמה ביחד בקופסא אחת, רק אז הוא יכול להרכיב את זה. ככה זה מפוזר כל הזמן בבית. לצייר האמת הוא ממש אוהב והייתה תקופה שזה ממש עזר לי, קניתי לו חוברות צביעה בשקל והוא ממש ישב על זה וצבע. אבל עכשיו נמאס לו מהחוברות מרוב שהתעסק איתן הרבה והוא קצת צובע במקרה הטוב עשר דקות וזהו, זורק את זה. או ישר זורק וקורע את זה כשאני נותנת לו. גם פאזלים כנ"ל,  הייתה תקופה שממש ישב על הפאזלים אבל עכשיו נמאס לו מרוב שעשה אותם הרבה ועכשיו לוקח את הפאזל וסתם מפזר על הרצפה ואני צריכה לאסוף אחר כך. במקרה הטוב עשר דקות יושב על הפאזל ואחר כך זה מפוזר על הרצפה ואני צריכה לאסוף.אלא אם אקנה פאזל חדש אז אולי ישב עליו בהתחלה, אבל לא ממש רו ה לקנות כי יש לו הרבה פאזלים.  במה בנים אמורים לשחק בגיל הזה שזה יעניין אותם שיתמקדו בזה? תודה רבה לך וחג שמחחחח!!!

ואז יש שם בובות גדולות יותר ואין אביזרים קטנים.

בכל אופן, מבינה אותך מאוד על המרדף אחרי סדר...

מנסה להציע רעיונות נוספים למשחקים שאולי יאהב:

בימבה גדולה/אוטו ילדים שכזה.

אוהל כדורים (אבל גם הם מתפזרים וזה סיוט).

טרמפולינה קטנה.

סוס נדנדה.

פלסטלינה (קצת מלכלך וצריך גם לשמור מפני הקטנה). אפשר גם ברבצק. זה בשביל יצירה, כמובן.

המפתח להתפתחות (מתאים גם לקטנה) - יש כאלה שאפשר לשחק בהם בכמה רמות.

בובות ועגלה (גם הקטנה כבר תוכל לשחק בזה)

בכל אופן, יש ילדים שמתקשים להעסיק את עצמם לאורך זמן בגיל הזה, אז יכול להיות שגם כל זה לא יעזור...

כלומר, כל ערכה מרכיבים בפני עצמה ומשאירים אותה כך, מורכבת, ואז אפשר לשחק ביחד:

ערכת בית - הבית של הפליימוביל, ערכת גן שעשועים - הגינה שהם יוצאים אליה, ערכת מכבי אש - מכבי האש שבאים להציל את הבית משרפה... וכן הלאה.

א. לגבי הסדר -זה בחירה שלך. אם רוצים שקט לעצמך וזמן לעצמך אז חשחררי קצת את הסדר כל רגע ואחרי כל משחק.

לכל דבר יש מחיר וגם להקפדה על סדר בכל רגע יש מחיר -כמו שתיארת שאת לא מצליחה לעשות כלום

תחשבי שהבלגן זה סוג של בייביסיטר לפעמים

רק מה

תחליטי מה הגבולות שלך

אולי כל כמה זמן לעשות זמן איסוף..

אולי פחות להנגיש משחקים

אבל בסוף כשאני משחררת קצת אני גם מרוויחה מבחינתי הרבה יותר מה2 דקות של לאסוף

ב. בטח שיכל לשחק לבד ואפילו המון זמן

מגנטים בעיני זה הדבר הכי יעיל שהומצא

מלא מגנטים...

ויחד עם זה הם אןהבים לשחק בחיות דמויות אנשים מכוניות .

גם פלימוביל- וכמה שיותר- כל פעם להוסיף. ערכה. בראשונה- היתי ממליצה על הבית הקלאסי.

אצלי זה מעסיק שעות הדברים האלה.. 

זה מעסיק אותם המון שעות

פליימוביל אצלי היה יותר אפקטיבי לגדולים יותר

אנסה לבדוק בחנויות, תודה!

שמעתי על מלכה'לי אבל לא מכירה אישית. ויש גם את אריאלה סביר שאני זוכרת מהילדות כאיכותי (וגם אין לי ניסיון כאמא אבל נראה לי שאפשר למצוא). יש שירים מוצלחים גם לרבי אלתר.

העלתה המון תוכן ליוטיוב.

אז אפשר לשמוע ישירות משם ולהחליט אם מתאים לך.

יש המון משחקי הרכבה

אבל יש שימושיים יותר ופחות

אצלנו אמרתי לך שהכי הולך מגנטים ואנשים

אח"כ קפלה וחיות

גם קליקס וצינורות

לדעתי אם להשקיע כרגע בקניית משחק אז זה במגנטים/פליימוביל

חוץ ממגנטים

וקוביות עץ לפעמים

השאר ממש לא החזיקו

ולגו זה לגיל גדול הרבה יותר..

יש ילדים שאוהבים מאוד ויש כאלה שבקושי ישחקו עם זה, כמו כל משחק, כנראה...

לגו עצמו זה לגיל יותר גדול

לשלב אותו בעבודות הבית.

שיעזור לך להכניס מכונת כביסה, לקלף ירקות, לנקות ארונות...

אמנם המטלות יקחו יותר זמן, אבל זה יכול להיות זמן איכות עם אמא. ולפחות משהו יתקדם במקום שהוא רק יבלגן.

קשה לא להיות בבית

גם אני לא בבית כעת, מרגישה שיותר בטיחותי ככה 

זה באמת מקשה אין את הפרטיות ואת ההרגלים של הבית וכו' , נניח אם צריך להיות יותר בשקט בשעות מסוימות וכו' או לספוג הערות כו'

חיבוק לך! 

לדעתי לא כדאי לך לחזור לדרום, זה נשמע מזעזע שם, חטיפות בני ערובה וכו' , אלא אם כן תבררי טוב אצל מישהו שגר שם כעת מה המצב שם 

אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח

מצד שני הדרכים מלאות בחייילים ומשטרות לא?

שמוכנות לקבל אליהם משפחות?

אם יש לכם רק ילדה אחת זה לא כזה מקשה האמת.. סיכוי טוב שתמצאו משפחה טובה שמוכנה 

עזבי כמה זמן זה ייקח.

כרגע את מרגישה שאתם ממש מכבידים על המארחים שלכם? אם כרגע זה עוד בסדר אז תישארי.

כל יממה שיותר רגוע לך תנצלי את זה.

לפחות עד שיודיעו שאין עוד חשש ממשי להימצאות מחבלים בשטח ישראל.

אנחנו במרכז ונשמח לארח!

גרים בגוש דן  ויש ממ"ד.

ממה שאני רואה ומרגישה, המון משפחות רק שמחות לארח משפחות מהדרום כי זה נותן תחושה שעושים משהו ותורמים למאמץ המלחמתי. אירחנו פעם בבית הוריי כשהייתי נערה וכל המשפחה ממש שמחה מזה. הלוואי שהיה לי מקום לארח בבית עכשיו.

וכמו שכתבו לך, גם אם לא אצלה אז אצל משפחה אחרת בטוח ישמחו לארח אתכם. את יכולה אפילו לחשוב שאת עושה טובה למארחים...

תשמרי על עצמכם❤️❤️❤️ איזו מציאות הזויה ולא נורמאלית.

אני לא שמרתי אבל ראיתי מלא הודעות

גם בתי הארחה וצימרים ודירות ריקות של אנשים בכל הארץ

בצפון לא כדאי עכשיו..

אבל במרכז יש מלא אזורים יחסית שקטים.. אין לגמרי כרגע.. אבל בערך

יש קבוצות ווצאפ של ארוח ועזרה ובטח יש בפייסבוק גם

תבררי קצת

לא כדאי לך לחזור דרומה

בשביל מה

לא רוצה לחזור דרומה אבל לא שייך להישאר פה יור מידי, אני עם אמא ובת שמאחרות אותנו.

הם מתלבשות צנוע בשבילנו כביכול, הם נותנות הרגשה הכי טובה אבל מרגישים שלא נעים

להתארח אצל משפחה רה לגמרי???

אווףףף לא חשבתי שאהיה בדילמות מסכנות חיים

כולנו עם אחד, רוצים לעזור אחד לשני!

כל אחד רוצה לעשות מה שאפשר. כמו שכל חייל שנלחם לא נלחם רק למען האנשים שהוא מכיר.

במצבים כאלה לפעמים מרגישים שלא נעים לקבל, אבל אלה שנותנים ממש שמחים לתת מכל הלב!

וזה מלחיץ שזה קרוב לירדן ואת לא בבית שלך מין הרגשת חוסר שליטה כזאת

והשבוע גם לא הצלחתי לשלוח קישורים לזום וליוטיוב.

אני פטורה מהיום שהשתחררתי ולא זימנו אותי

כך גם בעלי

להתנדב

כרגע יש מעל 100 אחוז התייצבות ב"ה

מי שקיבל פטור לא יגייסו אותו.

חיבוק גדול והלוואי שתעברו את התקופה הזאת בשלום ❤️

לפי שעות

עזרה ראשונה נפשית - בהתנדבות - פסיכולוגיה עברית

*9518

אפשר לפתוח בתפילה. אומרים עוד כמה מילים ונותנים לתלמידות לקשקש עצמן לדעת. מבחינת חוסן זה עוזר כמעט באותו אפקט.

אין בעיה שהילד איתך בשיעור, זה מאוד מובן וברור.

דווקא כי את מפחדת, עדיף שתתעסקי בעשייה.

אין טעם שתבזבזי כוחות על לנסות ללמד באמת.

תני לתלמידות משימות.

למשל המורה של הבת שלי בכיתה א' אמרה להם להביא דברים מהבית שמתחילים בצליל מסויים.

עד שהבנות חזרו נגמר חצי שיעור.

את יכולה לבקש שימחיזו משהו או שיכתבו חידות והכיתה צריכה לנחש..

הילדים מתים על הקשקוש בצאט.

פשוט תתני להם יד חופשית. רק פתיחה וסיום וזהו.

את לא באמת צריכה לשלוט בכיתה וחבל על האנרגיה לנסות בכלל.

תעשי קליל חפיף ותסיימי עם זה.

אם את מזהה באמת מצוקה זה חשוב פשוט תיידעי את היועצת.

לפותחת -

איזה גיל התלמידים?

אפשר לתת לכל אחד לספר משהו,

אפשר לתת לכל אחד משימה להביא חפץ שעוזר לו להירגע,

אפשר לשחק משחק של להביא פריטים. לדוגמא את אומרת להביא פריט אהוב, מי שחזר ראשון ומראה למצלמה את הפריט שהביא הוא זה שבוחר את ההגדרה הבאה (פריט עגול, פריט שמתחיל באות ג, פריט אדום, שני פריטים זהים, פריט שקשור לשינה, פריט שקשור לתפילה .....).

לדעתי כדאי לומר יחד פרק תהילים.

אולי שכל אחד יספר איפה הוא נמצא ולאן הולכים כשיש אזעקה? או איפה היה כשהייתה האזעקה הראשונה?ראיתי שהמורים אצל הילדים שלי עשו סבב כלשהו שכל אחד סיפר משהו, והילדים שיתפו פעולה.

אני רואה שזה בטלפון ולא בזום. אז אכן רוב הרעיונות לא רלווטיים בכלל.

את מחוייבת למשך זמן מסוים?

אולי לתת להן מטלה להתכונן עם חומר לימודי (קל! לא סתם להקשות ולהעמיס אלא במטרה למלא את המטלה שהוטלה עליך),

ואז בטלפון לשאול שאלות. לא כמבחן, סתם מי שיודעת עונה, ומי שלא יודעת עכשיו שמעה את הידע. או באופן דומה, בלי שיידרשו להתכונן מראש, לומר שיביאו ספרים ויחפשו בספר את התשובה לשאלה.

שכן צריך להיות קשובים למה שעולה.

ולהשתיק רמקולים של מי שצריך..

במיוחד בגילאי יסודי, יש כאלה שחשופים למידע מאוד לא מותאם לגיל, והחשיפה המשנית בעייתית לא פחות...

חוץ מזה כתבת מעולה!

אני מורה בתיכון חרדי. ככה שמריחה לא עובדת, ולנהל שיח דורש אותי. אנחנו מלמדות טלפוני. לא בזום...

בקיצור, כן דורש אותי מאד כפי שראיתי עד עכשיו

זה הדבר הכי הזוי ששמעתי, אין לי עוד מה לומר..

אולי תשמיעי להם כל מיני דברים מוקלטים דברי חיזוק מפי אנשי ציבור9, שירים..

נגיד תשמיעי שיר ותגידי שיציירו מה שזה גורם להם להרגיש. או יבחרו משפט שהן לוקחות או משהו כזה.

אני לא מכירה את המערכת כדי לומר איך אפשר להתחמק מזה,

אני מנסה לחשוב מה יכול לעזור לצלוח את המשימה הזאת..

בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה והמון כוחות 

אצל הבת שלי למשל יש ממש שיעורים בטלםון ובכלל חצי מהספרים שלה נשארו בלוקר בכיתה.

אני כאמא לא מצפה שילמדו ממש ואפילו אתעצבן אם יתייחסו אחכ ללמידה הזו כלמידה ממש. בעיני זה טוב שיש שיעורים אם למורה יש כוח להקליט אבלשלא תצפה מכל הבנות ממש לשבת ללמוד לא שייך בעיני כמו שלא מצפה שלכל המורות יהי כוח ופניות לחמד משהו משמעותי. הייתי עושה אולי שיעור מוקלט חיזוק קצת באמונה ואז,זה יכול לחזק גם אותך

כל זוג צריך להכין שיחה של כמה דקות בנושא שאת נותנת להן.

כמה זוגות מכינות כמה פסוקים בתורה.

זוג מכין פירוש לאיזשהו פרק תהילים. וכדומה. תלוי מה המקצועות שאת מלמדת.

יש לך מחשבה ישרה ובריאה. והדרישות שלך נשמעות הוגנות.

חסד צריך לעשות קודם כל עם בני ביתך. ושם גם הכי קשה.

חסד צריך להיות שלא על חשבון קרוביך ואהוביך, אלא אם כן קיבלת את הסכמתם ורשותם המלאה והכנה.

חסד לא צריך לבוא על חשבון העצמי שלי, אחרת זה נתינה ללא גבול שפוגעת. (יש תמצית בפרחי באך, שזוהי שיטת טיפול, שנקראת סנטאורי- לאנשים שנותנים ללא גבול ושוכחים את עצמם בין היתר. זה מצב של חוסר איזון. האיזון הוא להכיר בצרכים שלך ושל הקרובים אליך ומשם לכלכל את צעדיך וחסדיך. ראיתי אנשים שלקחו אותה והשתנו פלאים. זה בסוגריים)

בכללי ניהול הבית צריך להיות בהדדיות ובשותפות בהתחשבות ובהסכה. זה צריך להיות עקרון מנחה. כלל יסוד. ומשם אפשר לחשוב איזה חסדים אפשר לעשות לאחרים.

הגיונית, ומשתדלת להסתכל על הנושא דרך כל מיני פרספקטיבות.

אני חושבת שאת רואה את העניינים נכון.

בעלך נסחף קצת מעבר למידה. הוא מרגיש כנראה תחושת סיפוק ומשמעות מחוץ לבית, יותר מאשר בבית.

זה טבעי. וזה מעלה את הדימוי העצמי.

נסי לא לחשוב מאיפה זה בא לו, או לפקפק בתחושות של עצמך, ולהטיל בהן ספק.

מה הרצון שלך בעצם?

שיהיה איתך בבית מאיזו שעה?

שלא ישאיר אותך לבד עם הילדים? אלו שעות הן קריטיות עבורך בדבר הזה?

אולי את רוצה שידבר איתך תוך כדי הנסיעה?

או שלא יבזבז כסף?

נסי לזקק את הרצון ולהביע אותו בצורה ספציפית.

כי אחרת- הוא לא יבין מה עליו "לעשות עם זה" ויחזור להתנהג כפי שהיה שרגיל.

ואני ממש מבינה את זה שהבעל מתחפף מעזרה בבית ומפיל הכל עליך , זה מבאס

מצד אחד זכותך להרגיש ככה

מצד שני, תחשבי שאם הוא היה בבית בטח היה מחפש תירוצים לא לעזור (שהוא עייף וכו')  וזה עוד יותר מבאס.... אז עדיף כבר שיוציא את האנרגיות שלו בחוץ, לצערי רוב הגברים כאלה (לפחות אלו שבסביבה שלי - מי שתגיד אחרת, שבעלה ממש עוזר לה - לבריאות וכולי קנאה חח אני אישית לא מכירה מהסוג הזה..)

לצערי לפי מה שאני מכירה , רוב הגברים אין להם כח לטפל בילדים או להיות עם האישה יותר מדי, הם רוצים להרגיש משמעותיים ולעשות פעולות גבריות בחוץ שכביכול יתנו להם את הכבוד ואת התהילה שהם גברים מוצלחים וכו' ,

כמו לעזור במלחמה זה כאילו מגניב להם בטירוף לספר לחברים וכו' , הרבה יותר שווה מאשר לספר שעזרו לאישה לסדר את הבית....

ולכן יותר קשה להם בעבודות בית ולטפל בילדים והם מתעצלים או עושים את זה לאט או בחפיף........ (ככה לפחות בסביבה שלי! למי שתקום ותגיד שיש מלא גברים שעוזרים מלא..)
אז כבר עדיף שיוציאו את האנרגיות שם מאשר לריב איתם לקבל טיפת עזרה שגם היא לא ממש עוזרת אחרי שהתאמצת להסביר או לבקש או להתחנן כבר יוצא המיץ .... תאמיני לי מי צריך עזרה כזו כבר.. 

לסיכום, מצד אחד את צודקת  והתחושות שלך הכי הגיוניות ולגיטימיות ומובנות, גם אני מרגישה ככה הרבה

ומצד שני, צריך לקבל את המציאות שגברים מטבעם לא מקריבים את עצמם לבית שלהם כמו שהאישה מרגישה רצון עז להעניק לביתה, לצערי הרב, ולקבל את המציאות כדי שלא תתבאסי

חיבוק ענק יקרה 

תכיני עוגיות. תרדי איתו לבסיסים.

את הילדים תשאירו אצל בייביסיטר מתנדבת מהשכונה לכמה שעות.

ממילא לא יתנו לכם להיכנס למקומות באמת מסוכנים.

חבל שאת מרגישה ככה לבד.

תצאי לקראתו והוא יבוא לקראתך.

זה הכי טבעי בעולם שיצר ההישרדות הלאומי שלו בוער עכשיו.

נכון זאת תכונה גברית מאוד אבל היא מבורכת!

בשביל זה יש לנו בחורים.

מבינה שבשגרה יש לכם את השיקולים שלכם למה לא לעשות צבא, אבל לפחות במלחמה תעשו מה שאפשר.

סליחה על הכאפה המצלצלת, אבל חיילים אשכרה אוספים גופות עכשיו, מתאמנים לקראת מערכה קשה (אולי הקשה בתולדותינו) מפטרלים ללא הרף, המעט שבמעט שיש לבחורים בכושר לעשות עכשיו זה לסייע ולעבור בין הבסיסים לסייע בציוד שחברה פשוט עלו על מדים וטסו לנקודות ההתייצבות.

את חושבת שאפשר לייעל את פרץ הכוחות שלו? מעולה. תני לו רעיונות מה אפשר לעשות.

שיצא לעשות מגבית כסף אצלכם ותתרמו לקשישים ומשפחות קשות יום שלא יוצאות מהממד כבר ימים.

לתמל לתינוקות שההורים שלהם נשחטו.

תעזרו לחוות חקלאיות שנותרו ללא עובדים.

תצאו לבקר פצועים. יש גם בבי"ח במרכז.

שילך לתרום דם.

אם הוא מתנדב לנסוע תארגנו אצלכם בשכונה מישהו שינדב רכב.

צורכי העם מרובים.

לעזור לך עם הילדים זה גם נערה יכולה לעשות. גבר צעיר ובריא יכול לעשות דברים נוספים.

כל אחד צריך לתת במקסימום איפה שהוא יכול. אם אין רוח התנדבות לאומית אצלכם בקהילה אולי זה הזמן ליצור אותה. כי רק ביחד ננצח.

אנחנו במלחמה של ממש למי שעוד לא הבין... הלוואי ויהיה מפנה ופתאום הכל ייגמר מהר בהפתעה בניצחון מוחץ. אבל כל עוד זה לא קורה, צריך את כל העם מגויס.

כל אחד במה שהוא יכול לסייע.

בעלי עם אקדח ולא גוייס למילואים בגלל בירוקרטיות צבאיות

אני בערך מגרשת אותו מהבית, שילך למצוא מה לעשות, איפה לעזור

אנחנו בצד שעוזרים ברוך השם ולא בצד שעבר את השואה שהיתה פה.

אנחנו הנשים לדעתי צריכות להיות לבד עם הילדים. לפי כוחותינו כמובן, אבל זה הזמן לגייס כוחות שלא גייסנו מעולם. הגבר שירוץ החוצה יעשה כל מה שאפשר להגן.

לגבי האקשן

זה באמת עניין גברי אני חושבת

חיילים משתגעים שלא קוראים להם, עושים הכל כדי להצטרף...זה לא באמת מובן לנו.

תכונה גברית נהדרת לזמנים כאלה

זמן לכולנו לעשות את המקסימום

ועוד משהו

אוחי אם תשני את המילה חסדים

למשתתף במערכה על המדינה ועל העם

יהיה לך יותר כוח
 

גם בעלי לא עשה צבא.

ועכשיו שכולם מגויסים, אני מרגישה לא בסדר שאנחנו לא מספיק נותנים מעצמנו.

אבל אני לא באמת יכולה לתת. הילדים צריכים אותי, ואני איתם.

והייתי שמחה מאוד שבעלי היה שותף יותר בכל הדברים שהזכרת, או בדברים אחרים של תרומה.

ואז הייתי מרגישה שזו הדרך שלנו להיות שותפים. והייתי תורמת בזה שאני עם הילדים מוותרת על הנוכחות שלו.

אבל זה לא האופי שלו. וזה רק יפגע בו אם אני אנסה לדחוף אותו לעשות דברים כאלו. זה צריך לבוא ממנו ולא ממני.

כן אמרתי לו שאני משחררת אותו ללמוד תורה בזמן הפנוי שיש לו, גם אם זה משאיר אותי יותר לבד בבית. ואני משתדלת לקחת דברים שבשוטף הוא עושה, כדי שהוא יהיה משוחרר יותר ללמוד לזכות עמ"י.

אבל עדיין אני לא מרגישה שזה מספיק. והוא גם לא מנצל את זה באמת. ואני לא מרגישה שאני יכולה לדחוף אותו ליותר ממה שהוא עושה מעצמו. (והאמת שאני באמת לא מצליחה למלא את מקומו לגמרי, אז כשהוא חוזר הביתה הוא עוזר במקום לשבת להמשיך ללמוד ולהשאיר לי את הכל כמו שרציתי שיהיה...)

אחים ביחד - טופס חדש

לצערנו הרב יש סיכוי שאנו בפתחה של מלחמה כוללת.

בצוק איתן היו מקרים שלא הגיע ציוד צהלי ליעדו עקב מחסור בנהגים שחלקם היו בני מיעוטים.

אנו, החרדים, אין לנו ידע להחזיק נשק. אבל את כל העורף אנחנו יכולים לתפעל .

יצרנו קשר עם פיקוד העורף ומה שסוכם זה שכל אחד יכתוב מה הוא יכול לתרום, וכך ינתן מענה נרחב בכמה תחומים.

בשלב הראשון, העברנו לצה"ל רשימה של מתנדבים שיכולים בעת הצורך לשמש כנהגים.

וכעת בשלב השני, אנו ממיינים מתנדבים שיכולים לסייע בתפעול העורף, על מנת לאפשר ללוחמים להלחם.

וה' יהיה בעזרנו, אמן.

לפרטים אפשר להצטרף לקבוצת ווצאפ בעניין

אחים ביחד 3

ננסה כל הזמן לעדכן את הקישור לקבוצות.

ayelet.bar.ilan@gmail.com Switch account

Not shared

* Indicates required question

שם פרטי + משפחה

*

גיל

*

רשיון לרכב

*

רכב פרטי B

משאית C1-ג

כלי כבד D ומעלה

ללא

אחר

שנת הוצאת הרישיון

נשוי\רווק

רווק

נשוי

נשוי עם ילדים

זמינות

*

זמין למקצוע שלי. (מחשבים. ריתוך. עזרה ראשונה. בניה. מזגנים וכדומה)

זמין לכל דבר שצריך

אחר

מקצוע (לא חובה, ניתן לרשום פירוט בהערות בסוף הטופס)

רפואה (רופא, חובש, אחות, וכדו')

נהיגה

מקצועי (מכונאות, ריתוך, וכדו')

מחשבים (נא לרשום תחום/שפות)

אוכל ולוגיסטיקה (הכנת אוכל ומיונו לשליחה)

טיפול/ייעוץ רגשי

...

אשריכם ישראל🇮🇱❤

ומשתתף במלחמת מצווה כמו שהוא מחוייב מהתורה.

בודאי יש לכם רמב"ם בבית. אני חושבת שיהיה לך יותר קל להבין אותו אם תקראי את הלכות מלחמה.

מבינה את הקושי שלך, אבל אנחנו נלחמים על קיומנו כאן. צה"ל קיבל מכה קשה מאד. שחטו לנו חיילים קדושים ב11 מעוזים

ונכנסו ל20 ישובים וביצעו שם זוועות.

אני כקוראת מכבדת מאד את בעלך ומקווה שאת כאשתו תתמכי בו.

❤

מאוד מכירה את המקום של הרצון הזה לתרום להיות חלק לפעול... במיוחד בענייני צבא

בהתחלה חשבתי שזה רק בעלי ככה ..

עד שעם השנים ראיתי שזה ממש טבע גברי

יש להם ממש רוצים כל מי שלא גוייס

מכירה כמה שהתנדבו להלחם

וגם מי שנלחפ ולא שובץ בילידה לוחמת ממש מתבאס מזה שהוא לא נלחם תכלס

באור שלא כולם ככה ..

אבל זה מאפיין מאוד נפוץ ומוכר

זאת גם איכות מהממת

תחשבי מה זה אומר

שאנשים כך מתפשים וזרוקעם למשמעות לשליחות לעשיית טוב

ממליצה להפריד בין הסיטואציה עכשיו

לחוסר איזון במתינה הכללי שתיארת

עכשיו זה מצב קצה

וחושבת שאצל גברים הטלטלה ממש מולידה יצר לפעול למען בצד המעשי

מי שהיה חייל ממש רוצה להלחם

מי שלא אז מוצא דרכים אירות

גם נשים כמובן . אבל לפעמים הצורך לטפל בילדים ממלא את התחושה הזאת.

בכנות

במצב הזה

תני לו לתת

זה גם עושה טוב בעולם וגם עוזר לו להרגיש משמעות בעשיה שלו

אני ממש חשבתי לעצמי שאם בעלי לא היה הצבא עכשיו היתי ממש רוצה לשלוח אותו ללמוד תורה בקבלנות מהבוקר עד הערב

לטפל לבד בילדים אפילו שזה קשה ושברגיל זה ממש לא אני אגב..קשה לי ממש לשחרר

אבל עכשיו זה מצב קצה

אז מקסים שזה הדרך שלו

נכון אפשר גם בתוכה לדבר ולמצוא איזה איזון ומקום לצרכים שלך

ממליצה לבקש בצורה מכבדת אבל ברורה עם בקשה שתיים ספציפיות ובלי ביקורת על מה שעושה

לשים גבול . אבל גמיש יחסית

ובכללי בלי קשר לסיפור הנוכחי

נשמע שעודף נתינה יושב על איזה חוסר בטחון עצמי

ומנסיון

אל תתמקמי בצד הביקורתי

אפילו שזה האמת לא קל להיות האישה המצב כזה.והתחושות והצורך לאיזון וההתחשבות בצרכיך ממממש מובן וצודק

רק הדרך להשיג את זה היא כשתהיו שם יחד אחד עבור השני

דברו על הצורך הזה פעם

בתור חברה שלו

תקשיבי לו שם באמת

על מה זה יושב

מה זה ממלא בפנים..איזה צורך..

איך הוא רואה את זה

עם אפס שיפוטיות שלך

רק הקשבה

תדברו על זה עוד ועוד תעסרי לו לראות בעצמו את ההפרזה והמחיר שלה

תעוררי בו רצון למלא חוסר בטחון לא בתלות חיצונית בנתינה עודפת

תוך כדי כן תחשבי מה הגהולות שחשובים לך ומותר ונכון לשים אותם

אבל אל תהפכי את זה למלחמה בינכם

לא ככה צומח שינוי

אבל הפעם אנחנו נמצאים במצב הזוי, וכן, כל המדינה מגוייסת. שמעתי סביבי על כמה אנשים שלא גוייסו למרות שעשו צבא, ודיברו עם כל העולם ונידנדו לו עד שהצליחו למצוא מי שיגייס איתם. וכן, הם התנדבו ללכת מרצונם מהבית בצו 8 לזמן בלתי ידוע, חלקם לתפקידים מסכני חיים, כדי לעזור מה שאפשר בימים האלו.

אז למי שלא מגוייס יש יותר אפשרות לבחור מה לעשות ואיפה ואיך, אבל יש ככ הרבה מה לעשות בימים האלו שאני לגמרי חושבת שבכל בית צריך שיהיה אחד עם הילדים ואחד שמגוייס למה שצריך. מצטרפת למה שאמרו מעלי שהגיוני למצוא רכב ממישהו במקום לשכור, אבל אם הוא יכול ורוצה ושמח לעשות את זה, זכית. זה המשימה עכשיו, נתינה בלי הרבה גבולות.

לא כתבה כדי להוכיח אותך חלילה או לומר לך

ברור צריך להתגייס לעזור בכל דרך מה השאלה וכו

אל תרגישי לא טוב עם עצמך בכלל

פשוט חשוב לי להסביר מתוך מה ענו לך

אני ברגיל ממש מרגישה תלויה בבעלי.. ממש קשה לי לשחרר אותו לנסיעות או התנדבויות דורשות..

אפילו אם יאחר לחזור מהעבודה בשעה זה קשוח לי ממש

זה כדי להסביר שאני ממש לא מהנשים העצמאיות החזקות המשחררות

עכשיו

בגלל שגוייס

וזה מציאות שבכלים הרגילים שלי היא כמעט מעל הטבע האנושי של עצמי

אבל מאחר טזה המציאות כל התודעה מגוייסת למצב מלחמה והישרדות

כל אחד בתפקיד שלו

הגברים בקרב

הנשים בלהחזיק את עצמן חזקות כשהן לבד באזעקות וטילים ולהחזיק את הילדים דלא יפחדו ואת הבית שיתפקד

בראש כזה נכתבו התשובות כאן

כל הגבולות בנתינה שכתבת נכונות ממש לשגרה

אנחנו כתבנו מחוויית התגייסות שאולצנו אליה לכאורה.. אבל שינתה משהו התודעה

פרצה את הגבולות האפשריים של הכוחות והמסוגלות

זה לא נכתב כהוכחה

אלא להפך כהסברה שתביני מתוך מה נאמר לך שבטח שילך ויעזור בחוץ

בזמן שאת בעצמך מתמודדת בגבורה עצומה עם בעל מגויס, מלכה!

הבנתי את זה ובכלל לא לקחתי למקום של תוכחה. זה באמת עורר אותי ונגע ברצון ובאמונה באחדות העמוקה והנצחית של העם שלנו.

זה עזר לי להפריד את האמוציות והכאב שהצטבר סביב הנושא הזה ולהבין יותר שעכשיו זו הדרך שלו לעשות ואת הצורך שלו, וכמה זה הכרחי ומבורך במיוחד בזמן כל כך קשה.

למרות שמצטערת על זה שכיביתי אותו, לא לוקחת למקום של אשמה והתחזקתי גם מהתגובות שתמכו בהסתכלות הבריאה וההגיונית שלי על הדברים. תודה גם על התזכורת הפרקטית של לדייק עם עצמי מה הגבולות והצורך שלי ולבקש ממנו את זה ברור.

אמרתי לו הבוקר שאשמח שילך להתנדב ושהתרומה שלו חשובה והסברתי לו קצת את הכאב שיושב מאחורי זה וגרם לי לשים לו ברקס בתחושה שנתתי לו.

יש כל מיני מינונים שונים של ורמוקס, זה תלוי בסוג הטפיל וכנראה גם בגישה של הרופא.

כדאי לשאול רופא( את יכולה גם להסתכל בעלון ולראות, יש ה נראה לי שיטה של לקחת שלושה ימים רצופים יום אחרי יום, ואחרי עשרה ימים שוב )