חלק בלתי נפרד מהדיכאון סביב לידה ובהריון, וגם מהדכדוך
זו תחושת ה"שקיעה", הלסחוב עוד ועוד ימים, הקושי לפנות לטיפול.
אני חיכיתי חודשים (!!) לפני שפניתי לעזרה.
ולכן, אם מישהי כבר מאותתת שהיא במצוקה- חשוב מאוד לפנות לעזרה כמה שיותר מהר.
ועזרה קובנציונלית הא יותר מהירה לרוב.
אני מאוד בעד טיפולים אלטרנטיביים, גם אנרגטיים וגם מבוססי צמחים,
ועדיין- יש מצבים בחיים שזה קודם כל להתייעץ עם רופא משפחה או מטפל מוסמך בבריאות הנפש.
אם מישהי קוראת את השירשור והיא במצב דומה, אני מפצירה בה לפנות, להתייעץ, להציף ולבקש עזרה.
אחר כך מבינים את עומק הביצה שבה שקענו...
פעם אחת פניתי לרופאת משפחה ושיתפתי אותה, ואחרי שיחה ארוכה היא אמרה לי שלדעתה אין צורך בתרופות,
כל עוד אדאג לטפל בעצמי בהקדם (שיחות או טיפול אלטרנטיבי או מה שאני מרגישה שמרים אותי).
ככה שגם שיתוף של איש מקצוע לא אומר באופן אוטומטי תרופות, זו פשוט התייעצות עם מישהו שמוכשר לבחון מצבים כאלו