פורום הריון ולידה (עמוד 769)

לפי שעות

עזרה ראשונה נפשית - בהתנדבות - פסיכולוגיה עברית

*9518

אפשר לפתוח בתפילה. אומרים עוד כמה מילים ונותנים לתלמידות לקשקש עצמן לדעת. מבחינת חוסן זה עוזר כמעט באותו אפקט.

אין בעיה שהילד איתך בשיעור, זה מאוד מובן וברור.

דווקא כי את מפחדת, עדיף שתתעסקי בעשייה.

אין טעם שתבזבזי כוחות על לנסות ללמד באמת.

תני לתלמידות משימות.

למשל המורה של הבת שלי בכיתה א' אמרה להם להביא דברים מהבית שמתחילים בצליל מסויים.

עד שהבנות חזרו נגמר חצי שיעור.

את יכולה לבקש שימחיזו משהו או שיכתבו חידות והכיתה צריכה לנחש..

הילדים מתים על הקשקוש בצאט.

פשוט תתני להם יד חופשית. רק פתיחה וסיום וזהו.

את לא באמת צריכה לשלוט בכיתה וחבל על האנרגיה לנסות בכלל.

תעשי קליל חפיף ותסיימי עם זה.

אם את מזהה באמת מצוקה זה חשוב פשוט תיידעי את היועצת.

לפותחת -

איזה גיל התלמידים?

אפשר לתת לכל אחד לספר משהו,

אפשר לתת לכל אחד משימה להביא חפץ שעוזר לו להירגע,

אפשר לשחק משחק של להביא פריטים. לדוגמא את אומרת להביא פריט אהוב, מי שחזר ראשון ומראה למצלמה את הפריט שהביא הוא זה שבוחר את ההגדרה הבאה (פריט עגול, פריט שמתחיל באות ג, פריט אדום, שני פריטים זהים, פריט שקשור לשינה, פריט שקשור לתפילה .....).

לדעתי כדאי לומר יחד פרק תהילים.

אולי שכל אחד יספר איפה הוא נמצא ולאן הולכים כשיש אזעקה? או איפה היה כשהייתה האזעקה הראשונה?ראיתי שהמורים אצל הילדים שלי עשו סבב כלשהו שכל אחד סיפר משהו, והילדים שיתפו פעולה.

אני רואה שזה בטלפון ולא בזום. אז אכן רוב הרעיונות לא רלווטיים בכלל.

את מחוייבת למשך זמן מסוים?

אולי לתת להן מטלה להתכונן עם חומר לימודי (קל! לא סתם להקשות ולהעמיס אלא במטרה למלא את המטלה שהוטלה עליך),

ואז בטלפון לשאול שאלות. לא כמבחן, סתם מי שיודעת עונה, ומי שלא יודעת עכשיו שמעה את הידע. או באופן דומה, בלי שיידרשו להתכונן מראש, לומר שיביאו ספרים ויחפשו בספר את התשובה לשאלה.

שכן צריך להיות קשובים למה שעולה.

ולהשתיק רמקולים של מי שצריך..

במיוחד בגילאי יסודי, יש כאלה שחשופים למידע מאוד לא מותאם לגיל, והחשיפה המשנית בעייתית לא פחות...

חוץ מזה כתבת מעולה!

אני מורה בתיכון חרדי. ככה שמריחה לא עובדת, ולנהל שיח דורש אותי. אנחנו מלמדות טלפוני. לא בזום...

בקיצור, כן דורש אותי מאד כפי שראיתי עד עכשיו

זה הדבר הכי הזוי ששמעתי, אין לי עוד מה לומר..

אולי תשמיעי להם כל מיני דברים מוקלטים דברי חיזוק מפי אנשי ציבור9, שירים..

נגיד תשמיעי שיר ותגידי שיציירו מה שזה גורם להם להרגיש. או יבחרו משפט שהן לוקחות או משהו כזה.

אני לא מכירה את המערכת כדי לומר איך אפשר להתחמק מזה,

אני מנסה לחשוב מה יכול לעזור לצלוח את המשימה הזאת..

בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה והמון כוחות 

אצל הבת שלי למשל יש ממש שיעורים בטלםון ובכלל חצי מהספרים שלה נשארו בלוקר בכיתה.

אני כאמא לא מצפה שילמדו ממש ואפילו אתעצבן אם יתייחסו אחכ ללמידה הזו כלמידה ממש. בעיני זה טוב שיש שיעורים אם למורה יש כוח להקליט אבלשלא תצפה מכל הבנות ממש לשבת ללמוד לא שייך בעיני כמו שלא מצפה שלכל המורות יהי כוח ופניות לחמד משהו משמעותי. הייתי עושה אולי שיעור מוקלט חיזוק קצת באמונה ואז,זה יכול לחזק גם אותך

כל זוג צריך להכין שיחה של כמה דקות בנושא שאת נותנת להן.

כמה זוגות מכינות כמה פסוקים בתורה.

זוג מכין פירוש לאיזשהו פרק תהילים. וכדומה. תלוי מה המקצועות שאת מלמדת.

יש לך מחשבה ישרה ובריאה. והדרישות שלך נשמעות הוגנות.

חסד צריך לעשות קודם כל עם בני ביתך. ושם גם הכי קשה.

חסד צריך להיות שלא על חשבון קרוביך ואהוביך, אלא אם כן קיבלת את הסכמתם ורשותם המלאה והכנה.

חסד לא צריך לבוא על חשבון העצמי שלי, אחרת זה נתינה ללא גבול שפוגעת. (יש תמצית בפרחי באך, שזוהי שיטת טיפול, שנקראת סנטאורי- לאנשים שנותנים ללא גבול ושוכחים את עצמם בין היתר. זה מצב של חוסר איזון. האיזון הוא להכיר בצרכים שלך ושל הקרובים אליך ומשם לכלכל את צעדיך וחסדיך. ראיתי אנשים שלקחו אותה והשתנו פלאים. זה בסוגריים)

בכללי ניהול הבית צריך להיות בהדדיות ובשותפות בהתחשבות ובהסכה. זה צריך להיות עקרון מנחה. כלל יסוד. ומשם אפשר לחשוב איזה חסדים אפשר לעשות לאחרים.

הגיונית, ומשתדלת להסתכל על הנושא דרך כל מיני פרספקטיבות.

אני חושבת שאת רואה את העניינים נכון.

בעלך נסחף קצת מעבר למידה. הוא מרגיש כנראה תחושת סיפוק ומשמעות מחוץ לבית, יותר מאשר בבית.

זה טבעי. וזה מעלה את הדימוי העצמי.

נסי לא לחשוב מאיפה זה בא לו, או לפקפק בתחושות של עצמך, ולהטיל בהן ספק.

מה הרצון שלך בעצם?

שיהיה איתך בבית מאיזו שעה?

שלא ישאיר אותך לבד עם הילדים? אלו שעות הן קריטיות עבורך בדבר הזה?

אולי את רוצה שידבר איתך תוך כדי הנסיעה?

או שלא יבזבז כסף?

נסי לזקק את הרצון ולהביע אותו בצורה ספציפית.

כי אחרת- הוא לא יבין מה עליו "לעשות עם זה" ויחזור להתנהג כפי שהיה שרגיל.

ואני ממש מבינה את זה שהבעל מתחפף מעזרה בבית ומפיל הכל עליך , זה מבאס

מצד אחד זכותך להרגיש ככה

מצד שני, תחשבי שאם הוא היה בבית בטח היה מחפש תירוצים לא לעזור (שהוא עייף וכו')  וזה עוד יותר מבאס.... אז עדיף כבר שיוציא את האנרגיות שלו בחוץ, לצערי רוב הגברים כאלה (לפחות אלו שבסביבה שלי - מי שתגיד אחרת, שבעלה ממש עוזר לה - לבריאות וכולי קנאה חח אני אישית לא מכירה מהסוג הזה..)

לצערי לפי מה שאני מכירה , רוב הגברים אין להם כח לטפל בילדים או להיות עם האישה יותר מדי, הם רוצים להרגיש משמעותיים ולעשות פעולות גבריות בחוץ שכביכול יתנו להם את הכבוד ואת התהילה שהם גברים מוצלחים וכו' ,

כמו לעזור במלחמה זה כאילו מגניב להם בטירוף לספר לחברים וכו' , הרבה יותר שווה מאשר לספר שעזרו לאישה לסדר את הבית....

ולכן יותר קשה להם בעבודות בית ולטפל בילדים והם מתעצלים או עושים את זה לאט או בחפיף........ (ככה לפחות בסביבה שלי! למי שתקום ותגיד שיש מלא גברים שעוזרים מלא..)
אז כבר עדיף שיוציאו את האנרגיות שם מאשר לריב איתם לקבל טיפת עזרה שגם היא לא ממש עוזרת אחרי שהתאמצת להסביר או לבקש או להתחנן כבר יוצא המיץ .... תאמיני לי מי צריך עזרה כזו כבר.. 

לסיכום, מצד אחד את צודקת  והתחושות שלך הכי הגיוניות ולגיטימיות ומובנות, גם אני מרגישה ככה הרבה

ומצד שני, צריך לקבל את המציאות שגברים מטבעם לא מקריבים את עצמם לבית שלהם כמו שהאישה מרגישה רצון עז להעניק לביתה, לצערי הרב, ולקבל את המציאות כדי שלא תתבאסי

חיבוק ענק יקרה 

תכיני עוגיות. תרדי איתו לבסיסים.

את הילדים תשאירו אצל בייביסיטר מתנדבת מהשכונה לכמה שעות.

ממילא לא יתנו לכם להיכנס למקומות באמת מסוכנים.

חבל שאת מרגישה ככה לבד.

תצאי לקראתו והוא יבוא לקראתך.

זה הכי טבעי בעולם שיצר ההישרדות הלאומי שלו בוער עכשיו.

נכון זאת תכונה גברית מאוד אבל היא מבורכת!

בשביל זה יש לנו בחורים.

מבינה שבשגרה יש לכם את השיקולים שלכם למה לא לעשות צבא, אבל לפחות במלחמה תעשו מה שאפשר.

סליחה על הכאפה המצלצלת, אבל חיילים אשכרה אוספים גופות עכשיו, מתאמנים לקראת מערכה קשה (אולי הקשה בתולדותינו) מפטרלים ללא הרף, המעט שבמעט שיש לבחורים בכושר לעשות עכשיו זה לסייע ולעבור בין הבסיסים לסייע בציוד שחברה פשוט עלו על מדים וטסו לנקודות ההתייצבות.

את חושבת שאפשר לייעל את פרץ הכוחות שלו? מעולה. תני לו רעיונות מה אפשר לעשות.

שיצא לעשות מגבית כסף אצלכם ותתרמו לקשישים ומשפחות קשות יום שלא יוצאות מהממד כבר ימים.

לתמל לתינוקות שההורים שלהם נשחטו.

תעזרו לחוות חקלאיות שנותרו ללא עובדים.

תצאו לבקר פצועים. יש גם בבי"ח במרכז.

שילך לתרום דם.

אם הוא מתנדב לנסוע תארגנו אצלכם בשכונה מישהו שינדב רכב.

צורכי העם מרובים.

לעזור לך עם הילדים זה גם נערה יכולה לעשות. גבר צעיר ובריא יכול לעשות דברים נוספים.

כל אחד צריך לתת במקסימום איפה שהוא יכול. אם אין רוח התנדבות לאומית אצלכם בקהילה אולי זה הזמן ליצור אותה. כי רק ביחד ננצח.

אנחנו במלחמה של ממש למי שעוד לא הבין... הלוואי ויהיה מפנה ופתאום הכל ייגמר מהר בהפתעה בניצחון מוחץ. אבל כל עוד זה לא קורה, צריך את כל העם מגויס.

כל אחד במה שהוא יכול לסייע.

בעלי עם אקדח ולא גוייס למילואים בגלל בירוקרטיות צבאיות

אני בערך מגרשת אותו מהבית, שילך למצוא מה לעשות, איפה לעזור

אנחנו בצד שעוזרים ברוך השם ולא בצד שעבר את השואה שהיתה פה.

אנחנו הנשים לדעתי צריכות להיות לבד עם הילדים. לפי כוחותינו כמובן, אבל זה הזמן לגייס כוחות שלא גייסנו מעולם. הגבר שירוץ החוצה יעשה כל מה שאפשר להגן.

לגבי האקשן

זה באמת עניין גברי אני חושבת

חיילים משתגעים שלא קוראים להם, עושים הכל כדי להצטרף...זה לא באמת מובן לנו.

תכונה גברית נהדרת לזמנים כאלה

זמן לכולנו לעשות את המקסימום

ועוד משהו

אוחי אם תשני את המילה חסדים

למשתתף במערכה על המדינה ועל העם

יהיה לך יותר כוח
 

גם בעלי לא עשה צבא.

ועכשיו שכולם מגויסים, אני מרגישה לא בסדר שאנחנו לא מספיק נותנים מעצמנו.

אבל אני לא באמת יכולה לתת. הילדים צריכים אותי, ואני איתם.

והייתי שמחה מאוד שבעלי היה שותף יותר בכל הדברים שהזכרת, או בדברים אחרים של תרומה.

ואז הייתי מרגישה שזו הדרך שלנו להיות שותפים. והייתי תורמת בזה שאני עם הילדים מוותרת על הנוכחות שלו.

אבל זה לא האופי שלו. וזה רק יפגע בו אם אני אנסה לדחוף אותו לעשות דברים כאלו. זה צריך לבוא ממנו ולא ממני.

כן אמרתי לו שאני משחררת אותו ללמוד תורה בזמן הפנוי שיש לו, גם אם זה משאיר אותי יותר לבד בבית. ואני משתדלת לקחת דברים שבשוטף הוא עושה, כדי שהוא יהיה משוחרר יותר ללמוד לזכות עמ"י.

אבל עדיין אני לא מרגישה שזה מספיק. והוא גם לא מנצל את זה באמת. ואני לא מרגישה שאני יכולה לדחוף אותו ליותר ממה שהוא עושה מעצמו. (והאמת שאני באמת לא מצליחה למלא את מקומו לגמרי, אז כשהוא חוזר הביתה הוא עוזר במקום לשבת להמשיך ללמוד ולהשאיר לי את הכל כמו שרציתי שיהיה...)

אחים ביחד - טופס חדש

לצערנו הרב יש סיכוי שאנו בפתחה של מלחמה כוללת.

בצוק איתן היו מקרים שלא הגיע ציוד צהלי ליעדו עקב מחסור בנהגים שחלקם היו בני מיעוטים.

אנו, החרדים, אין לנו ידע להחזיק נשק. אבל את כל העורף אנחנו יכולים לתפעל .

יצרנו קשר עם פיקוד העורף ומה שסוכם זה שכל אחד יכתוב מה הוא יכול לתרום, וכך ינתן מענה נרחב בכמה תחומים.

בשלב הראשון, העברנו לצה"ל רשימה של מתנדבים שיכולים בעת הצורך לשמש כנהגים.

וכעת בשלב השני, אנו ממיינים מתנדבים שיכולים לסייע בתפעול העורף, על מנת לאפשר ללוחמים להלחם.

וה' יהיה בעזרנו, אמן.

לפרטים אפשר להצטרף לקבוצת ווצאפ בעניין

אחים ביחד 3

ננסה כל הזמן לעדכן את הקישור לקבוצות.

ayelet.bar.ilan@gmail.com Switch account

Not shared

* Indicates required question

שם פרטי + משפחה

*

גיל

*

רשיון לרכב

*

רכב פרטי B

משאית C1-ג

כלי כבד D ומעלה

ללא

אחר

שנת הוצאת הרישיון

נשוי\רווק

רווק

נשוי

נשוי עם ילדים

זמינות

*

זמין למקצוע שלי. (מחשבים. ריתוך. עזרה ראשונה. בניה. מזגנים וכדומה)

זמין לכל דבר שצריך

אחר

מקצוע (לא חובה, ניתן לרשום פירוט בהערות בסוף הטופס)

רפואה (רופא, חובש, אחות, וכדו')

נהיגה

מקצועי (מכונאות, ריתוך, וכדו')

מחשבים (נא לרשום תחום/שפות)

אוכל ולוגיסטיקה (הכנת אוכל ומיונו לשליחה)

טיפול/ייעוץ רגשי

...

אשריכם ישראל🇮🇱❤

ומשתתף במלחמת מצווה כמו שהוא מחוייב מהתורה.

בודאי יש לכם רמב"ם בבית. אני חושבת שיהיה לך יותר קל להבין אותו אם תקראי את הלכות מלחמה.

מבינה את הקושי שלך, אבל אנחנו נלחמים על קיומנו כאן. צה"ל קיבל מכה קשה מאד. שחטו לנו חיילים קדושים ב11 מעוזים

ונכנסו ל20 ישובים וביצעו שם זוועות.

אני כקוראת מכבדת מאד את בעלך ומקווה שאת כאשתו תתמכי בו.

❤

מאוד מכירה את המקום של הרצון הזה לתרום להיות חלק לפעול... במיוחד בענייני צבא

בהתחלה חשבתי שזה רק בעלי ככה ..

עד שעם השנים ראיתי שזה ממש טבע גברי

יש להם ממש רוצים כל מי שלא גוייס

מכירה כמה שהתנדבו להלחם

וגם מי שנלחפ ולא שובץ בילידה לוחמת ממש מתבאס מזה שהוא לא נלחם תכלס

באור שלא כולם ככה ..

אבל זה מאפיין מאוד נפוץ ומוכר

זאת גם איכות מהממת

תחשבי מה זה אומר

שאנשים כך מתפשים וזרוקעם למשמעות לשליחות לעשיית טוב

ממליצה להפריד בין הסיטואציה עכשיו

לחוסר איזון במתינה הכללי שתיארת

עכשיו זה מצב קצה

וחושבת שאצל גברים הטלטלה ממש מולידה יצר לפעול למען בצד המעשי

מי שהיה חייל ממש רוצה להלחם

מי שלא אז מוצא דרכים אירות

גם נשים כמובן . אבל לפעמים הצורך לטפל בילדים ממלא את התחושה הזאת.

בכנות

במצב הזה

תני לו לתת

זה גם עושה טוב בעולם וגם עוזר לו להרגיש משמעות בעשיה שלו

אני ממש חשבתי לעצמי שאם בעלי לא היה הצבא עכשיו היתי ממש רוצה לשלוח אותו ללמוד תורה בקבלנות מהבוקר עד הערב

לטפל לבד בילדים אפילו שזה קשה ושברגיל זה ממש לא אני אגב..קשה לי ממש לשחרר

אבל עכשיו זה מצב קצה

אז מקסים שזה הדרך שלו

נכון אפשר גם בתוכה לדבר ולמצוא איזה איזון ומקום לצרכים שלך

ממליצה לבקש בצורה מכבדת אבל ברורה עם בקשה שתיים ספציפיות ובלי ביקורת על מה שעושה

לשים גבול . אבל גמיש יחסית

ובכללי בלי קשר לסיפור הנוכחי

נשמע שעודף נתינה יושב על איזה חוסר בטחון עצמי

ומנסיון

אל תתמקמי בצד הביקורתי

אפילו שזה האמת לא קל להיות האישה המצב כזה.והתחושות והצורך לאיזון וההתחשבות בצרכיך ממממש מובן וצודק

רק הדרך להשיג את זה היא כשתהיו שם יחד אחד עבור השני

דברו על הצורך הזה פעם

בתור חברה שלו

תקשיבי לו שם באמת

על מה זה יושב

מה זה ממלא בפנים..איזה צורך..

איך הוא רואה את זה

עם אפס שיפוטיות שלך

רק הקשבה

תדברו על זה עוד ועוד תעסרי לו לראות בעצמו את ההפרזה והמחיר שלה

תעוררי בו רצון למלא חוסר בטחון לא בתלות חיצונית בנתינה עודפת

תוך כדי כן תחשבי מה הגהולות שחשובים לך ומותר ונכון לשים אותם

אבל אל תהפכי את זה למלחמה בינכם

לא ככה צומח שינוי

אבל הפעם אנחנו נמצאים במצב הזוי, וכן, כל המדינה מגוייסת. שמעתי סביבי על כמה אנשים שלא גוייסו למרות שעשו צבא, ודיברו עם כל העולם ונידנדו לו עד שהצליחו למצוא מי שיגייס איתם. וכן, הם התנדבו ללכת מרצונם מהבית בצו 8 לזמן בלתי ידוע, חלקם לתפקידים מסכני חיים, כדי לעזור מה שאפשר בימים האלו.

אז למי שלא מגוייס יש יותר אפשרות לבחור מה לעשות ואיפה ואיך, אבל יש ככ הרבה מה לעשות בימים האלו שאני לגמרי חושבת שבכל בית צריך שיהיה אחד עם הילדים ואחד שמגוייס למה שצריך. מצטרפת למה שאמרו מעלי שהגיוני למצוא רכב ממישהו במקום לשכור, אבל אם הוא יכול ורוצה ושמח לעשות את זה, זכית. זה המשימה עכשיו, נתינה בלי הרבה גבולות.

לא כתבה כדי להוכיח אותך חלילה או לומר לך

ברור צריך להתגייס לעזור בכל דרך מה השאלה וכו

אל תרגישי לא טוב עם עצמך בכלל

פשוט חשוב לי להסביר מתוך מה ענו לך

אני ברגיל ממש מרגישה תלויה בבעלי.. ממש קשה לי לשחרר אותו לנסיעות או התנדבויות דורשות..

אפילו אם יאחר לחזור מהעבודה בשעה זה קשוח לי ממש

זה כדי להסביר שאני ממש לא מהנשים העצמאיות החזקות המשחררות

עכשיו

בגלל שגוייס

וזה מציאות שבכלים הרגילים שלי היא כמעט מעל הטבע האנושי של עצמי

אבל מאחר טזה המציאות כל התודעה מגוייסת למצב מלחמה והישרדות

כל אחד בתפקיד שלו

הגברים בקרב

הנשים בלהחזיק את עצמן חזקות כשהן לבד באזעקות וטילים ולהחזיק את הילדים דלא יפחדו ואת הבית שיתפקד

בראש כזה נכתבו התשובות כאן

כל הגבולות בנתינה שכתבת נכונות ממש לשגרה

אנחנו כתבנו מחוויית התגייסות שאולצנו אליה לכאורה.. אבל שינתה משהו התודעה

פרצה את הגבולות האפשריים של הכוחות והמסוגלות

זה לא נכתב כהוכחה

אלא להפך כהסברה שתביני מתוך מה נאמר לך שבטח שילך ויעזור בחוץ

בזמן שאת בעצמך מתמודדת בגבורה עצומה עם בעל מגויס, מלכה!

הבנתי את זה ובכלל לא לקחתי למקום של תוכחה. זה באמת עורר אותי ונגע ברצון ובאמונה באחדות העמוקה והנצחית של העם שלנו.

זה עזר לי להפריד את האמוציות והכאב שהצטבר סביב הנושא הזה ולהבין יותר שעכשיו זו הדרך שלו לעשות ואת הצורך שלו, וכמה זה הכרחי ומבורך במיוחד בזמן כל כך קשה.

למרות שמצטערת על זה שכיביתי אותו, לא לוקחת למקום של אשמה והתחזקתי גם מהתגובות שתמכו בהסתכלות הבריאה וההגיונית שלי על הדברים. תודה גם על התזכורת הפרקטית של לדייק עם עצמי מה הגבולות והצורך שלי ולבקש ממנו את זה ברור.

אמרתי לו הבוקר שאשמח שילך להתנדב ושהתרומה שלו חשובה והסברתי לו קצת את הכאב שיושב מאחורי זה וגרם לי לשים לו ברקס בתחושה שנתתי לו.

יש כל מיני מינונים שונים של ורמוקס, זה תלוי בסוג הטפיל וכנראה גם בגישה של הרופא.

כדאי לשאול רופא( את יכולה גם להסתכל בעלון ולראות, יש ה נראה לי שיטה של לקחת שלושה ימים רצופים יום אחרי יום, ואחרי עשרה ימים שוב )

בטח להביא ילדים

בטח דוקא עכשיו

וכאשר יענו אותו- כן ירבה וכן יפרוץ

זה החלק שלנו בנקמה במלחמה ברוע

להביא חיים חדשים לעולם

ולגדל ולשמח את החיים שכבר הגיעו לעולם(הילדים שכבר נולדו)

זה הפחד הגדול של פרעה זה שאנחנו מביאים חיים

אף על פי ולמרות הכל

ואנחנו לא נאפשר לשום פחד או בהלה לצייר לנו מצב שהעולם היה תמיד רק רע ותמיד חו''ש יהיה רק רע

המצב עכשיו כואב מזעזע

אין מילים לתאר

אבל עמ''י עבר תקופות וכאבים על כאבים

אף פעם זה לא נגמר שם

אף פעם הטוב לא הפסיק

גם כרגע בתוך הכאוס יש טוב

אולי הוא מוסתר אולי הוא מדבר בשקט בפרטים הקטנים

אולי רק בהמשך הוא יתגלה ויורגש יותר

גאולה זה הבטחה מוחלטת

היסורים הם רק שלב בדרך

אל תתני לתקופה כואבת ככל שכואבת לספר לך את הסיפור של העולם

ו...כל זה לא סותר את ההבנה שלי

המצב כל כך מורכב וזה משפיע יל כל תחום בחיים

ואני כאובה ומזועזעת מהמצב עד דמעות

אבל זה המלחמה שלנו פה

כרגע

על הנפש שלנו

על הרוח על האמונה

זה לא קל

אבל אמן אמן שנצליח

שביום שהחל מבצע מסוים המתינו לה במרפאה אזורית בירושלים

תור נשים ערביות להסרת התקן

מלחמה זה זמן להביא ילדים

אם עכשיו תגלי הריון

בעזרת ד' ילד בריא עוד 9 חודשים

יש המוןןן זמן וכל המציאות תתהפך לטובה.

אבל אם זה ינחם אותך לגלות תשובה שלילית, זה גם בסדר

במצבים האלו של להמתין ולהתאכזב מה שמנחם אותך מבפנים בעיני זה בסדר..

ינחם אותי שימצאו אותם כבר

זה מורט לי את העצבים

ואני לא אעשה בדיקה עד האיחור. אין לי כוח. 

יש לך אפשרויות לקבל עזרה מהסביבה? בבקשה אל תתביישי!

נמצאת אצל ההורים (עוד סיבה שהיה מורכב עם ההפסק, כי רב היישוב גם מגויס, אז לא כ"כ ידעתי למי לפנות..)  עם עוד אחיות וגיסות (כל האחים והגיסים מגויסים) וגם חברות יילדות שנמצאות פה לבד.

לפחות עוברים את זה ביחד.

הילדים בקייטנה אחת גדולה ונהנים מכל רגע.

חוששת מאוד מהיום שאצטרך לחזור לעבוד. אין לי מושג איך אעשה את זה.

את גיבורה ממש!!

אין לי מילים.. זאת התמודדות מטורפת

חיבוק ובשורות טובות בעז"ה

שהוא וכל החיילים הצדיקים יחזרו לשלום לנשים הגיבורות שלהן❤️

את באמת הכי חזקה שבעולם!

ומותר לך קצת להישבר... לא מול בעלך ולא מול הילדים, אבל כאן בפורום ודאי... ואם יש אמא/אחות/חברה שאת יכולה לשתף אותה, אפילו חלקית, זה יכול להיות גם כן טוב בשבילך...

מתפללת שבעלך (וכל החיילים) יחזור בקרוב, ותיפקדו במהרה בהיריון בריא ושלם עם תינוק של גאולה!

היום היה לנו אזעקה ונפל בעיר שאני נמצאת בדיוק שהייתי עם הקטנה בחוץ רצתי לבית אני אצל ההורים בן ה4 שלי רעד בוכה שרוצה שאבא יחזור כבר כל רעש הכי קטן הוא ישר נצמד ושואל מה זה

תוך כדי שהיא את האזעקה אני רואה שבצפון הלך בלגן ובעלי שם בחזית עכשיו הם נרדמו והיתפרקתי

גם אני הצלחתי לעשות היום הפסק ואמרתי לבעלי והוא אומר לי שאני יקח בחשבון זה יכול לקחת חודש

סורי שנצלשתי הייתי צריכה לפרוק

והיי למי שזהיתה

חיבוק גדול❤️

זה קשה כל כך..

את וכל הנשים שהבעל שלהן גוייס

חיבוק גדול גדול, אין לי בכלל מילים

ברור לי שהייתי מספרת

יהיה קשה, יפגע במורל אבל הוא צריך לדעת.

הוא יידע בכל מקרה במוקדם או במאוחר

ותהיי שם כדי לתמוך בו מה שאפשר

לפי דעתי תלכי עם הלב שלך. ותרגישי בשטח איך הוא.

אני סיפרתי לבעלי בטלפון (למרות שתכננתי לא להגיד בכלל) פשוט הרגשתי שלא יכולה להחזיק בלב.

ואיזה כיף לך שאת יכולה ללכת לראות אותו! 

*מוסיפה. עכשיו ראיתי שכתבת חבר טוב. תכלס החבר של בעלי לא היה מהקרובים. אלא חבר ממש מפעם. אז מאמינה שזה אחרת. אבל עדיין חושבת אותו דבר. שההיגיון אומר שלא, עדיף להשאיר להם את המורל גבוה. אבל תנסי להרגיש בשטח. לכי עם הלב שלך!

בהצלחה! מציאות הזויה.

מוזמנת לשתף מחר מה עשית, ואיך היה😘

הם צריכים כוחות..

איזה מצב נוראי

המציאות קשה מכל הכיוונים.

שיהיה לו אדרנלין לנקום בהם הכי חזק שאפשר

אם מחר הוא מקבל פלאפון נראה לי שהייתי מבקשת מהמפקד להודיע לו לפני שהוא מקבל את הטלפון

זה חבר טוב שלו. שלא יגלה את זה מהודעות בווטסאפ!שמישהו יאמר לו בצורה מסודרת ורגישה. אם זה צריך להיות את ואם המפקד. אם יוצא שהמפקד מספר לו לפני שאת באה עצם ההגעה שלך יכולה לחזק אותו מאוד (במיוחד אם הוא לא יודע מראש).

לדעתי היום אי אפשר להסתיר כלום במילא הוא ישמע ממישהו. ואולי עדיף שישמע את זה כשיש לידו מישהו שהוא אוהב

חיבוק והרבה כוחות

במיוחד  שכולם על הקצה...

אין לך אפשרות להוית בבית שלך ולרדת למקלט או למדרגות?

חיבוק!!1

ובלי ממד

ואין אפילו שטח מוגן בבית שאפשר להיות בו

בטח יש מקלט בבניינים אבל אני עם ילדים קטנים ולבד (בעלי בעבודה) אז לא אספיק לרוץ איתם עד שם, וגם פחות נעים לפלוש לבניינים באופן קבוע.

רק שולחת חיבוק!

שוקלת ברצינות לחזור הביתה

למרות שברור שיהיה קשה לא פחות :/

כן אני מבינה שזה חסר אחריות כי אין לנו ממד וזה נצרך מאוד כאן, נפל לנו ליד הבית וב"ה שלא היינו שם.

וגם מפחדת להיות לבד בגלל המחבלים שמסתובבים אבל על זה אצטרך להתגבר גם אחרי שהדבר הזה יגמר כי הפחד בטוח ישאר.

עכשיו יש הרבה טבילות מיוחדות להוסיף לו...

טבילה במלחמה

אתמול לפחות לי היה סוריאליסטי ממש

רחובות רפאים, מלאים חיילים

מקווה לא מוכר, כמעט ריק

מתנדבת זרה מסיעה אותי... חושך...

איך הייתה לך החוויה?

קראתי פסק הלכה של הרב יוני רוזנצווייג (מתעסק בענייני בריאות הנפש) שזה מותר, ממש מותר!

חיבוק, זה באמת קשה.

לא יכולה לצלם או לשלוח קישור עכשיו.

אפשר ללמוד מהספר שלו "נפשי בשאלתי" זה דיון מעמיק וארוך, והעקרון של הפסיקה הוא אותו עקרון.

כואב לי עליה.

כבר לפני עשור חוויתי את זה בכמה וכמה מבצעים.

והנה "דור חדש" של נשים חווה את זה.

למה? למה? למה?

בע"ה שהפעם המציאות תשתנה לתמיד!

תני מקום לכאב. כל אחת והטריגר שתופס אותה.

אני בטוחה שזה לא רק זה מה שחסר לך כרגע אלא שזה המקום שהכאב נוגע בך.

אין נכון יותר או נכון פחות.

אצל הבת שלי למשל זה פגש במקום שהיא בכתה כי היא לא יודעת אם אבא לא בבית כי הוא צריך לטוס כי הוא יצא לצבא..

כלומר הוא היה בתכנון לטיסת עבודה והכנו את הילדים ולכאורה אמור להיות להיפך היא ידעה שאבא לא יהיה השבוע בבית, אז כאילו זה היה אמור פחות להפריע לה.

אז הנה עובדה מבין כל האזעקות, חוסר לימודים, הידיעות המלחיצות, זה בסוף הדרך שלה לבטא את השיבוש, שהיא לא יודעת אם אבא טס או לא.

הרגש שלנו לא תמיד הגיוני וזה בסדר. פשוט צריך לתת לזה מקום.

לי עזר אחרי כל הבאסה והלבד הזה, כן להבין שאנחנו דור שהוא חלק ממהלך אלוקי נרחב הרבה יותר. אנחנו נהיה ההיסטוריה שילמדו עליה.

היסטוריה של תהליך הגאולה. שבנוי על שרשרת הדורות בה בכל חוליה מסרו את הנפש. זה התבטא בצורות שונות  במקומות שונים אבל המסירות היא אותה מסירות.

אולי יעזור לך לשמוע סיפורי גבורה ולדעת שאת גם חלק מהגבורה הזאת?

כל אחת ומה שמחזק אותה. אין נוסחה אחידה.

חיבוק בכל אופן. יחד נעבור גם את זה.

אין מילים.

הכי מובן

זה בסדר לחשוב על עצמך

ברור שקשה , תבכי ותתני לעצמך להרגיש, לדעתי לגיטימי בהחלט, לכל בנאדם יש את הכאבים האישיים שלו, מעבר למצב המדיני 

במהלך היום.

מקווה ממש שזאת תהיה הטבילה האחרונה שלי לזמן הקרוב, מסיבה משמחת כמובן של הריון ולידה..

תתפללו עבורי

גיבורה שאת!!

מתפללת עליכם!!

אין יותר קשה מזה

אתם פשוט חזקים

בדיוק חשבתי על הטובלות במצב...

ליבי איתך יקירה!!

מפללת עלייך שיחזור מהר מהר הביתה, לשלום!

וחיכיתי ככ לישון טוב 

אני כבר שבועיים לא ישנה

מתח גבוה

הייתי צריכה לטבול בערב (אחרי שעברתי הפלה והיינו אסורים יותר מ3 שבועות) והוא התגייס בבוקר...

חיבוק גדול כי זה קשה מאוד מאוד מאוד!!!!

ה' יעזור שיחזור לשלום..

לשאול אם צריכים משהו, ואם הכל בסדר..

להכין עם הילדים ציורים לחיילים - זה תמיד משמח, ויש הרבה נגלות יוצאות..

ואת מזכירה לי גם לנסות לעשות משהו..

עושה איסוף ברכב עם הילדים. בערב מקווה לאפות קצת בעצמי כשהם יישנו

בעלי במושב בצפון ועד 14 לא אכל היום כמעט כלום חוץ מנשנושים שהיו לחברה (למי שהיה ראש לקחת בחג, הוא בקושי לקח אוכל לדרך וברח מהבית) ואז הביאו להם לחמניות ופסטרמה וזה היה להם פינוק של החיים....

*מתגייסים באהבה🇮🇱❤️*

קישורים לקבוצות》

קבוצת הפינוק לחיילים-

2️⃣

מתגייסים באהבה!❤️🇮🇱 פינוקים לחיילים❤️‍🔥2️⃣

3️⃣

מתגייסים באהבה!❤️🇮🇱פינוקים לחיילים❤️‍🔥3️⃣

קבוצת הסיוע לעורף-

2️⃣

מתגייסים באהבה!❤️🇮🇱 סיוע לעורף❤️‍🔥 2️⃣

3️⃣

מתגייסים באהבה!❤️🇮🇱 סיוע לעורף❤️‍🔥3️⃣

4⃣

מתגייסים באהבה!❤️🇮🇱 סיוע לעורף❤‍🔥 4️⃣

*מוזמנים להיכנס ולהפיץ לחברים🇮🇱*

עזרו לנו להמשיך לפנק את החיילים!!❤️🇮🇱

לתרומה: https://www.charidy.com/israelovezahal23

בפייבוקס:

עם ישראל תומך בחיילים

לתרומה בביט -

055-550-1003

כדי להבטיח ביטחון תזונתי לעמ"י. הרבה גויסו.

את בהריון לא יודעת אם מתאים.

בכל אופן, למי שמתאים, זה לא לבד - אלא בחברת בני אדם.

אפשר ליצור קשר עם כל הרשתות זה ללכת עם עגלת ליקוט ולאסוף מהמדפים הזמנות. 

(סוף סוף! כבר תקופה שתושבים בשכונה מתחננים אליהם שלא יעסיקו ערבים...)

ולכן הם פועלים במתכונת מצוצמצת, ובאמת מבקשים עובדים...

והיה היום שקט לפחות מהם ב''ה

לא נתקלתי בערבים שברגיל ממלאים פה את הרחובות

חסמו את היציאה מהכפרים של הערבים.

(וגם סוף סוף שינו את הוראות הפתיחה באש. כל ערבי שמתקרב לגדר של ישוב או לעבר כוחות הביטחון - מותר מיד לירות בו).

לגבי ערבים ישראלים אני לא יודעת אם זה משהו רשמי...

תחזקו את הנשים שנשארו לבד!! זה לא פחות חשוב מהחיילים(לא במרום..בנוסף,)

יש המון עזרה בביייביסיטר

בארוחות וכו

וזה מקל ומפנק ועוזר ממש!!

תמשיכו על עמ''י זה מרגש מממשש

אבל

חייבת להציף פן פחות מדובא

מאחורי כל אחת כזאת

יש צד נסתר הנפשי יותר

שלפעמים מציף רק בלילות

הפחד על הבעל שאולי בסכנת חיים חלילה

הבדידות הרגשית הנפשית שקשה ודורש להיות מולטי

ובזמן אזעקו. ולהיות חזקה לילדים

ובשקט בא לך גם להתפרק ולהיות חלשה לרגע

והלבד קשה קשה

רוצות לעזור?

פשוט תשלחו הודעות ..תתקשרו..תבואו לביקור קצר בערב

(אם מתאים לה כמובן)

תאפשרו לדבר לשתף בקושי

אין כח כל היום להיות חזקות ולבד

בעיני זה הכי חסד שיש

לפתוח עיניים מסביב

אגב לא רק מגוייסות

גם זקנות! גם אמהות לחיילים..וכו

וזה אפילו יותר קל מלבשל ארוחות

ומשמעותי ממש

אלא נותנת לו מענה רגשי בשיח על דברים אחרים.

אל העניין הזה הייתי מתייחסת בשוויון נפש, ושמה את הדגש על דברים אחרים.

אפשר לשאול אותו מה הוא יודע על המצב, איך הוא מרגיש, אילו רגשות עולים בו...

לחשוב ביחד מה אפשר לעשות כדי להירגע וכו'

לא הייתי חופרת יותר מידי על מה שקורה בלילה

אבל כן כדאי במהלך היום להגיע לרגיעה יותר.

מה הוא יודע?

לחבר מלא.

להסביר שאת איתו ביחד תמיד (יכול להיות שיעזור לו ליווי לשירותים)

יכול להיות שמפחיד אותו שתתפוס אותו אזעקה כשהוא בשירותים?

ויכול להיות שזה לא קשור ספציפית לנושא השירותים אלא סוג של עצירות פסיכולוגית

אהל כדאי לנסות לראות מה כן יכול להרגיע אותו

אבל נשמע לי שכרגע עדיף לשחרר

זו לא טראומה שהייתה ועברה אלא מצב קיצון שמתרחש ממש עכשיו.

והגוף שלו מגיב, זה מאוד לא נעים אבל זה קורה...

כן הייתי עובדת על חרדה באופן כללי, אולי מתייעצת עם מרכז חוסן שפה לפחות הם ממש טובים.. ואם זה כן יתמשך גם כשיש יותר רגיעה אז כמובן שיש צורך לטפל.

אז השרירים מצליחים להוציא החוצה

תנסי לעשות לו אמבטיות או לתת לו לנשוף בועות סבון כשהוא יושב על האסלה. זה גם עוזר לשחרר.

אולי אחרי שנרדם לשים לו טיטול. אם לא זוכר כלום בבוקר אז מצויין.

איך הוא חוץ מעניין היציאות?

אפשר לקנות בסופרפארם בבית חולים כשתגיעי ללדת.

חיבוק ענק על השאר❤

אני במצב דומה, מתפקדת הרבה מעבר ליכולת וזה משפיע, כל התכנונים לקראת לידה בסטופ... ואת אמא לכמה!!

מתפללת עלייך שה' יתן לך הרבה כח! ושהכל יגמר מהר מהר מהר! 

*כלה יקרה*,

נאלצתם לדחות את החתונה כי : גייסו את ארוסך? או שהאולם באזור הקרבות?

תני לנו להקל עלייך לפחות בדבר אחד 🤗

מיזם "לקראת כלה" של *מכון פוע"ה* יבנו לך תוכנית חדשה *ללא עלות* כדי להגיע לחתונה בטהרה

רופאת נשים מיומנת תבנה את התוכנית ומתאמת אישית תהיה כאן בשבילך.

שלחי הודעה ל -  0527628977 וכתבי שפנייתך בקשר למיזם *"פוע"ה לקראת כלה"*

מוזמנות להעביר למי שרלוונטי

איך כל אחד עוזר במה שהוא יכול...

אין תמונות אין פרטים.

רק עדכון בגדול וזנו

בפורום

תנסי עכשיו למעוך את הבטן, זה אפשרי. תנסי בזמן שאת מרגישה את זה קצת למעוך את הבטן, אם זה התקשות את תרגישי את ההבדל.

אצלי ההתקשויות לא תמיד כואבות אבל לפעמים זה באמת מלווה בכאב בטן או גב.

אצלי אני מרגישה תמיד גם צורך דחוף לשירותים כי הרחם שהיא מתקשה לוחצת גם על שלפוחית השתן...

ההתקשות בניגוד לצירי לידה בהתחלה יכולה להיות ממש ארוכה, אפילו דקה וחצי, אבל גם יכול לעבור אחרי כמה שניות.

זה בעצם מה שנקרא צירי ברקסטון היקס וזה בסדר בשלב הזה אבל אם יש ארבע בשעה אז צריך להיבדק.