דבר ראשון, את מדהימה בצורה שבה אתת מתחשת בה, וחושבת איך להגיב ולא ליפגוע.
ואני מקווה שהכל יגמר בעזרת ה בקרוב ותוכלו לחזור מהר הביתה!
אני אישית חושבת שהאמירות שלה מבטאות בעיקר כאב של קושי שהיא לא מקבלת לו הכרה ותמיכה.
בתור אנשים, אנחנו יצורים חברתיים, וזה כימעט הכרח שאנחנו מרגישים, לקבל מהחברה הכרה בקשיים שיש לנו, ותמיכה ופינוקים.
לך יש קושי שהוא מאוד מוחצן, וכולם יודעים עליו, ולכן את מקבלת המון תמיכה ופינוקים, וכניראה שלה יש קשיים וכאבים שהם לא ידועים לכולם, שהם אולי נישמעים פשוטים יותר מול "מישפחת מפונים", כדי שאנשים יתנו עליו תמיכה. לכן, מהצד, כשהיא רואה את כל התמיכה והאהבה והפינוקים שאתם מקבלים, זה כנראה מאוד כואב לה.
כי היא מרגישה שהיא יותר "מיסכנה" ממך, והיא לא מקבלת שום תמיכה מיוחדת.
יכול להיות שהיא נידחקת לצד גם מבחינת המישפחה, שההורים בטח יותר דואגים ומתעניינים בך, ופחות בה, ולכן גם יש לה תחושה כאילו אתם מתלוננים, כי הדיבורים סביבכם הם בטח תמיד דיבורים של רחמים ודאגה.
וכניראה שהיא בן אדם שעד כדי כך חשוב לו היחס והתמיכה מהחברה, שהיא היתה מוכנה להיות במקומך עם כל מה שזה אומר, העיקר לקבל את כל תשומת הלב והפינוקים שאתם מקבלים.
יכול להיות שאני טועה, אבל זה מה שהיה ניראה לי לפי הדברים שכתבת.
אני חושבת שמה שיכול לעזור לה, זה בעיקר שתודי ותכירי בכאב ובקושי שלה.
אני לא יודעת כמה זה באמת מתאפשר לך. כי בטוח שקשה לכם מאוד, ולא בטוח שאת בכלל במקום כרגע לחשוב וליתמוך באחרים.
אבל אם יש לך מסוגלות לזה, אז אפילו לשדר לה כמה שיותר שאת חושבת שהיא יותר "מיסכנה" ממך, ושהיא חווה קושי קשה יותר ממך, וממש להדגיש את זה שאת חושבת שבטח לה קשה יותר, בזמן מילחמה ומשבר כזה להמשיך לתחזק בית, להיות חזקה, לדאוג לארוחות, להיות לבד בפחדים ובחששות, וכו
ואני דווקא לא חושבת שמה שיעזור פה זה שתתני לה דברים או כסף. אני חושבת שבעומק זה בעיקר הכמיהה שלה להכרה בקושיים וב"מיסכנות" שלה.
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. מדהים אותי איך בכל הקושי הנוראי שאתם עוברים, שאני אפילו לא יכולה לדמיין קמצוץ ממנו, יש לך פניות לידאוג לרגשות שלה. את אישה מיוחדת ממש! ❤
