היי,
חודש רביעי
המטומה גדולה (כל רופא או טכנאי אומר גודל אחר 6,7,9,12 אבל ברור שגדולה ולא נספגת כבר חודש)
מעבר לזה שאסורים ומדממת כל הזמן והתכווצויות
מעבר לזה שהחיים נעצרו ולא עושה כלום והמצב רוח לא משו
הרופא מסביר שסיכוי גבוה מאוד להפלה ו/או ללידה מוקדמת
ואני מפוחדת ממש
ורופא אחד אומר שמירה עד הלידה והמומחה להריון בסיכון אומר שלא מצריך
ענק!!! אני יודעת שמנוחה מוחלטת עוזרתאמהלהמאחלת לך המשך הריון תקין וקל
וזה כ"כ קשה להיות אסורים בהריון
תפנקי את עצמך מלא
מגיע לך ולו....
תרגישי טוב יקרה
בשורות טובות
אל תשכחי שגם העובר גדל. הכל גדל... תנוחי... תתפללי. ותזכרי שהריון זה המסע אל הלא נודע. לא יודעים מה יהיה מחר אומרים תודה על הכאן ועכשיו. עכשיו הלב שלו פועם בתוכך, עכשיו את אומרת תודה על עוד דקה ועוד שעה שאת זוכה להיות שליחה לגדל אותו. את רק שליחה. ה' מנהל את העולם.
חיבןק גדול יקרה. באמת לא קל...
(וב"ה הקטן בן 10 חוד' עכשיו)
לא פשוט...
לי בשבוע 10 היתה המטומה ענקית
אמרו שהיא בגודל של השק היריון...
והרופא במוקד אמר שזה 50 אחוז סיכוי להפלה...
התפללתי מלא ובכיתי וברוך ה' בחודש חמישי הכל נעלם... הביאו לי גם כדורי דופסטון שגרמו לה לא לגדול נראה לי והיא רק הצטמקה...
תנסי אולי לבקש איזה תמיכה או משהו שיעזור
בעזרת ה' ישועת ה' כהרף עין .
ניסיון לא פשוט...
ממש ממש מבינה את צערך...
גם לי היו דימומים וכתמים בלי סוף. באתי לטבול במקווה עם בטן בחודש חמישי..
עד שנטהרתי...
זה קשוח בהחלט ..
אבל הכל כפרת עוונות יקרה...
כתוב: ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה
תשובה-קחי על עצמך משהו בקדושה להצלת ההיריון הזה (אפשר משהו בצניעות, בלהתכוון יותר באשר יצר. אפשר הרבה דברים רק תבחרי)
תפילה -תתפללי על עצמך ותבקשי שמי שיודע מהסיפור יקרא עלייך כל יום פרקי תהלים
צדקה- שימי צדקה, הכי טוב חי שקלים. בעזרת ה' מאחלת לך שתראי ישועות...
הכל בידים של ה' את ההשתדלות שלך עשית.
מתפללת עלייך...
יש משהו טבעי שעזר לי ולגיסתי בהמלצת פועה בהמטומה
דופסטון אצלי גרם שלא תגדל ,או לפחות זה קרה מאז שלקחתי
לווקח זמן להיספג
העובר ושק ההריון גדלים גם בקצב
מקבלת תמיכה של פרוגרסטרון
אני כבר ב800 מג ליום! וזה מגדיל סיכוי לסכרת הריון שזה גם מלחיץ אותי.
הייתן בשמירה כל הזמן עד שנספג?
ולא שמעתי על הדבר הזה של הסכרת מעולם.... לכל מטופלת פוריות נותנים תמיכה...
ובאמת היה לי סוכר גבולי..
אבל לא סכרת...
אבל לא אמרו לי מעולם שזה קשור
עם ובלי תמיכה של גמלת הריון.
הריון קל ובידיים מלאות בעז"ה
הייתי לי גם עד חודש 5 בערך
ומה שבאמת עזר לזה להיספג ולצאת מנוחחה לגוף
היא עוד ממש ממש קטנטנה
מסכימה שזה קשה ומאד מאד מתיש...
וגם תמיד הילדים של האחרים נראים רגועים יותר וישנים מסודר יותר וממש גדלים ''לפי הספר''
אבל הילדים שלנו הם לא ספר, והם רוצים קרבה וחום ולהרגיש ליד אמא.
בסוף זה עובר.... בגיל שנתיים תצטרכי לרוץ אחריו ולהתחנן שיהיה עליך קצת 🙈
1. לבדוק ריפלוקס!! לפעמים זה נסתר. ילד שנרגע במנשא או על הידיים, כלומר במצב מאונך ייתכן שסובל מריפלוקס.
2. יש "תינוקות ידיים" שאחר כך מתברר שהם רגישים מבחינה תחושתית.
הידיים שלך והחיבוק מאזנות את תחושת החשיפה, או מה שמטריד. כמו שאמרת שהיא זקוקה לחיבוק.
אז תעשי נסיונות: בגד שלם לגמרי מעט צמוד, או דווקא משוחרר ולהוריד גרביים (כמובן אם נעים בחדר)
להניח על משטח מחוספס יותר כמו שמיכה עבה או דווקא חלק ודק...
לפעמים מאוורר לכיוון של התינוק, או רעש לבן
אפשר לנסות עיטוף
כל הדברים האלו מסייעים לווסת, לכל ילד מתאים משהו אחר.
כל הכבוד!!
כל כך חשוב ללמוד אותם
וכל כך חשוב הדקות האלו של מנוחה לעצמנו.
אל תתנצלי, זה סופר חשוב שיהיה לך זמן להתקלח או לקפה. ממש חיוני
לאט לאט תלמדי מה טוב לה ובעז"ה יהיה קל יותר
רק מעירה שכמובן אם יש חיתולי בד או שמיכות צריך להשגיח יותר שלא מכסים את הפנים וכו'
לא בטוחה אם מתאים לגיל הזה גם,
אבל לפעמים עיסוי עמוק ומגע משמעותי מאפשרים לילד אחר כך זמן שהוא מצליח להיות עם עצמו
(היתה פעם שאמרתי למטפלת במעון - תנסי לתת לו מגע חזק ושיהיה קצת עליך - ואמרה שאחר כך במשך שלוש שעות שיחק ברוגע, אבל זה לא היה בגיל 5 שבועות, אחרי גיל שנה).
אפשר גם לנסות לתת לה שמיכות עם מרקמים שונים - צמר/פלנל/טטרה - לראות אם אחד מהם עוזר לה. כמו שכתבת פה למטה שעשית...
הם צריכים להרגיש עטופים וצריך גם להעניק להם את זה . תנסי שבעלך למשל ישמור עליה ואז תתקלחי בנחת וכד'
לקבל שזה המצב ולא נורא שלא עושים הרבה.
זה עשייה גדולה להיות איתו , ולתת לו את צרכו ..
תזכרי שזה זמני והוא חייב את זה
מזל טוב יקרה , הרבה נחת
האמת שאני בגיל הזה יושבת/שוכבת על הספה עם התינוק בידיים, כל עוד אפשרי. ודואגת לעזרה בזמנים שצריך (ב"ה בעלי היה איתי רוב הערבים, ועכשיו יש לי גם ילדה יחסית גדולה שזה ממש הקל בלידה האחרונה. אבל תמיד אפשר גם לדאוג לבייביסיטר).
מגיל שישה שבועות אני שמה במנשא. באופן אישי אני אוהבת, כיף לי להרגיש את התינוק עלי (כל עוד הוא רגוע עלי...).
לאט לאט אפשר יותר להניח. אצלי בהתחלה יותר עובד להניח בעגלה שאני שמה לידי, ככה אני יכולה לדבר עם התינוק, לשיר, לחייך אליו (בגיל חודשיים-שלושה אולי הוא גם יגיב).
כי לא טוב לרצפת אגן..
אבל אם שמה מנשא חשוב שיהיה עם תמיכה איכותית בגב!!
אני מכירה 2 מאוד טובים מהבחינה הזו-
יש את המנשא של ניענוח שהוא מדהים (במיוחד לקטנטנים), אפשר לשאול אותם או לחפש בפייסבוק יד שנייה, או ביד 2
ויש את ארגו אדאפט
ובינתיים להתכרבל הרבה עם שניהם במיטה את עוד במשכב לידה ובשביל הטווח הרחוק מאודדדד חשוב שתנוחי כמה שיותר,
תבקשי עזרה מבעלך לדאוג מראש לדברים שבשבילם את קמה בדרך כלל ולנוח עם שניהם כל הזמן.. הבת שלי קבוע לידי כשאני מניקה.. עד עכשיו.. היא מקבלת יד או רגל ממני וזה מספיק לה .. (אין לה ברירה, כן😅..)
מנשא גב.הדבר היחיד שעזר לי ואפשר לי ידיים פנויות
אמנם השתמשתי בגיל יותר מאוחר אבל אפשרי מגיל לידה
יש את קוקצ'ו שיש להם פטנט ייחודי לנשיאה על הגב בלי סיבוכים
יתן לך ידיים פנויות ולה את הקרבה שהיא צריכה
בתוספת כדור פיזיו היא גם תרדם ותרגע יותר מהר..
עכשיו קראתי את מה שכתבת על המנשא שיש לך - ממליצה בחום לשאול מחברות את המנשאים שלהן ולנסות, זה יכול להיות הבדלי שמים וארץ בין סוגים שונים לנשים שונות..
עוד דבר שאפשר לנסות זה עיטוף או להניח על פוף לידך אם יש לך, לפעמים זה עוזר לתחושת עיטוף/מגע
ויש דבר כזה שנקרא ערסל ניע-נוח - לא ניסיתי רק שמעתי עליו, אבל נשמע לי שיכול להתאים לתינוקות שזקוקים לעיטוף ולתנועה.
לפני שנה הצעתי לשלוח לי שמות בפרטי כדי שאתפלל כשאני מפרישה חלה לאורך השנה (יוצא לי כמה פעמים בשבוע...).
קיבלתי הרבה שמות והתפללתי עליהם במהלך השנה (לא כל פעם היה לי זמן להתפלל על כל השמות, אבל הרבה פעמים...).
מאז עברה כבר שנה, אני כבר לא יודעת מה קורה עם כל אחד שאני מתפללת עליו, ולכן אני 'מאפסת' את הרשימה של השמות מהפורום.
מזמינה מי שרוצה לשלוח לי את השם שלה או של מישהו קרוב אליה, ואשמח להתפלל עליכן...
אני רוצה להוסיף שכשאני מקבלת את השמות אני מיד מעתיקה לרשימה שלי, ולא זוכרת אחר כך איזה שם מאיזה ניק. זה אומר גם שאם המצב משתנה (ביקשת שאתפלל על ההריון וכבר ילדת), גם אם שיתפת בפורום, לא תמיד אני אשים לב ואקשר כדי לעדכן אצלי. אז אם תרצו לעדכן ולשנות את הבקשה לתפילה - תשלחו לי בפרטי...
שבת שלום וגמר חתימה טובה!
עצמך יתקבלו תמיד לטוב גלוי ❤️
קיבלתי מחזור
יייששששששששששש!!!!!!
(בנסיונות למניעה חלקיים ביותר.....)
אני הייתי עם גלולות... 
מלך המניעה פתאום היה בא לו הריון...
חחח....
אמר לי שלא מסוגל לשמוח ממחזור
חחח הייתי בטוחה שזה ברור.
פעם ראשונה היייישששששששששש!!
כשבוע אחרי קיסרי, מאיזה יום אחרי הניתוח כמעט אין לי הפרשות או דימום אבל בערך יום יומיים אחרי הניתוח התחיל כמה פעמים ביום ועכשיו בערך פעם- פעמיים ביום כמו הרגשה שיוצא הפרשה נוזלית יחסית של הפרשה דמית / ורודה שנספגת בפד ממש ולא רק שטחי, בזמנו שאלתי את האחות בביח ואמרה לי שזה בסדר אבל זה עדיין מוזר לי, ירד בתדירות בימים האחרונים, בין לבין ההפרשות האלה בדרכ אין לי הפרשה דמית גם לא בניגוב..
מישהי חוותה כזה דבר?
בדיוק היום הייתי אצל הרופאת נשים ושכחתי לשאול, באסה..
נראה לי שמוכר
היו הפרשות ורודות קצת מימיות
וגם הפרשות צהובות
כל מיני
ואחרי שבוע וחצי פתאם כן נהיה שטף
תקופה לא כ"כ צפויה מהבחינה הזו
עוד יכול גם להתחזק ולחזור. בקיסרי אומנם הרבה דם ראשוני כבר מתנקה אבל עדיין הרחם פצוע וצריך להחלים ויש עוד רירית שמתפרקת. כל עוד אין דימום משמעותי פתאומי בכמויות אז די הכל נורמלי כרגע בשבוע שאחרי.
אצלי באחד מהם באמת היה פחות דימום מתמשך אבל כשהקימו אותי בהתחלה זרם מלאא ונפל ההמוגלובין קשות. באחד היה דימום בהתחלה שנחלש ואח''כ חזר בכרישים כאלה. ובאחד היה יותר הדרגתי ורגיל.
נהיה ממש הפרשות צהובות כאלה, ואז לפעמים הפרשה אדומה או חומה יוצר רצינית קצת
אחרי ארבעה שבועות נפסק לגמרי
אז בחצי הראשון של השבןע טוסטים (תשמרי גבנצ במקרר ולחם במקפיא),
ואוכל משבת בקופסה שתספיק ליומיים שלוש.
חצי שני - יותר גרנולה עם יוגורט (לבן פשוט שמגיע בקופסאות קטנות) שאני תמיד שומרת במקררר בעבודה.
קוואקר דק מכינים גם כן בלי בישול פשוט לכסות בקערה במים חמים. תשמרי טחינה גולמית בעבודה ותוסיפי קצת למים החמים.
כמה שיותר תתמלאי בשעות 1-3 בעבבודה ככה תצטרכי פחות לגווע בבית.
לגבי הבית זה קשה יותר ואחשוב בהמשך אבל כשהייתי בהריון המליצוו לי לקנות את הירקות המיני האלה - מלפפונים קטנים כאלה, פלפלים קטנים בחבילה ההיא, גזרים כנל, עגבניות שרי - ושתמיד יהיו זמינים במדף שבגובה העיניים. אפילו שטופים...
באידאל כן? בפועל לא לוקחת כלום ומנשנשת שטויות כל היום.
אבל בעיקרון הוא שאת הארוחה המבושלת אוכלת בבית
היום לקחתי 3 למשל
התזונה חשובה לי מאוד, משפיעה עליי מאוד. פיזית ונפשית.
מכינה מראש לכמה ימים, שמה בקופסאות ושלום על ישראל
הקטע הזה של אוכל מסודר בעבודה קשוח
לא יודעת מה לקחת
בבוקר מכינה חביתה ואוכלת עם ירקות או גבינת שמנת ביתית/ חותכת חסה שהשריתי מראש ומחזיקה לכמה ימים כשהיא במקרר יבשה עם עגבניה חתוכה ובולגרית (יש מקרר בעבודה,הבולגרית נשארת שם). במקרים קשים יש לי בעבודה נשנושים (הקרקרים האלה) ואני אוכלת עם גבינה או בלי. זה לבוקר, ב8 בערך
ב12 צהריים. בתחילת שבוע אני לוקחת אוכל משבת. בכוונה מכינה יותר, אוכלת עד יום שלישי בכיף
דוגמאות:
- דג בתנור (סלמון או מושט) עם סלט סלק אדום/ גזר מגורד/ בטטה בתנור או סלט חסה (אני אוהבת חסה חח)
- שניצל. אפילו בלי תוספת. אני אוכלת מנות כפולות של חלבון אפילו כדי לשבוע ולא להצטרך מאוד פחמימה.
- קציצות בשר עם תוספת של סלט או אפונה מבושלת או שעועית ירוקה
- פרוסות בשר עם פטריות או תוספת כמו של הקציצות
- עוף בתנור עם תפוחי אדמה
- קציצות דגים
- השבוע נשאר לי מהחג כבד עם ריבת בצל ופירה עם סילאן. התענגתי עליו חח
- אפשר חזה צרוב, אבל אני פחות אוהבת ומעדיפה פרגיות עם תוספת כלשהי
אני מקפידה לשתות גם הרבה מים
לקראת 3 שותה נס קפה (עם חלב רגיל/ סויה) עם קוביה שתיים של שוקולד מריר. רוב הימים זה מחזיק אותי לגמרי עד למחרת. אני לא מרגישה צורך לאכול מיוחד לאכול בערב כי לרוב עייפות או צמא גם מיתרגמים לרעב. ואני קמה מוקדם מאוד אז מעדיפה לישון ולא לאכול.
כמעט אין לי צורך לפנק את עצמי בערב מטעמים רגשיים. ואם כן - אז גלידה. מעדיפה אחוז שומן גבוה ולא גלוטן כמובן.
לא יודעת כמה זה מתאים לכל אחת. כנראה אפשר להוסיף עוד ארוחה בערב. לי אין צורך בכך. אבל אם כן - אז ביצה קשה ותפוא. ולא אחרי 19 בערב אחרת אני קמה כבדה.
זה לא אומר שמדי פעם אני לא מרשה לעצמי לאכול איזה שטות בערב. אבל נגיד אם כבר - אני אוכלת שקית צ'יפס. או במבה. גם זה ללא גלוטן
המקוריתולא מדברת על עכשיו שאני מניקה
אלא בכללי...
אבל אהבתי את הפירוט, אני יכולה להוסיף פחמימה..
מה שכו זה המון השקעה...
איך מתמידים?
וסליחה מהפותחת על הניצלוש
עם האוכל ונשארתי רעבה.
זו האמת.
זה מספיק חשוב לי, לא להגיע הביתה מורעבת.
ומאוד טוב לי לאכול את רוב או כמעט כל האוכל שלי עד שעות הצהריים המוקדמות.
אין תסכול בלפתוח ולסגור את המקרר כשאני ממש רעבה ולאכול פחמימה זמינה בסוף כי זה יותר מהיר, ולהיות נפוחה אחרכך..
רוב האנשים צריכים לצרוך גם פחמימות, וזה לא הכי טוב לוותר עליהם. וגם ככה שניצל זה חלבון, אבל גם פחמימה, וגם בטטה או תפו"א..
בעיקר
תפוחי אדמה נגיד אני כן אוכלת.. ולחם בשבת.
ושוקולדים.
אני פשוט בוחרת איזה פחמימות להכניס לגוף
אבל באמצע שבוע הורדתי את כל הפסטה- פתיתים- אטריות וכו
ובעיקר הבנתי שככל שאוכלים יותר פחמימות, כך צריכים אותן יותר. ככה אצלי בכל אופן.
בבוקר או יוגורט עם פרי, גרנולה ביתית וחמאת בוטנים, או כריך מלחם מלא עם ממרח כלשהו וירקות. כשאני יכולה אני מנסה לגוון, לפעמים פריכיות או קרקרים או טוסט.
בצהריים- לרוב אוכל משבת או מכינה איזו תוספת מהירה וחלבון כלשהו שיש לי במקפיא (בד"כ יש לי במקפיא שניצילים, פרגיות, חזה עוף מוכנים ואז זה רק להוציא לקופסא). לפעמים אני מכינה לי סלט גדול. כשממש אין לי כוח וזמן או חשק, אני מביאה לחם או פיתה עם טונה. תמיד אני משתדלת להוסיף בצהריים ירקות או סלט כלשהו. לפעמים אני גם קונה מדברים שיש לי באזור.
לביניים- משתדלת להביא פרי. בכל מקרה תמיד יש לי במגירה בעבודה כמה נשנושים לרגעים קשים- שוקולד מריר, ביסקוויטים וחטיפי בריאות.
עברתי עכשיו השפלה ממש.
אחות, שעובדת איתי, שותפה שלי למקצוע סיפרתי לה שבהריונות אני סובלת מסיפיוליזיס ואני לא יכולה לזוז אז היא אומרת לי:"את גם ככה לא יכולה לזוז"(אני שמנה, מאוד שמנה) ואני לא מבסוטה בכלל מזה ואני מנסה בלי סוף לרדת במשקל וזה לא קל.
אבל זאת לא סיבה לצחוק עלי. את יודעת מה אני עוברת? את יודעת איך אני מתמודדת עם זה? באיזה זכות את מדברת על הגוף שלי?
חייבת להוסיף, היא אמרה קחי הכל בהומור. איזה הומור בדיוק?
אני עם דמעות בעיניים. רוצה רק לבכות ואני לבד פה. מרגישה כל כך מושפלת
עברתי גם ניתוח
גם זריקות
וגם אורח חיים בריא
וישלי המון מה להגיד לך! רק חבל לי שאת חושבת ככה..
אם באלך אני אשמח ❤️
הופניתי לבדיקת אקו לב עובר
מישהי עברה ויודעת לספר לי על הבדיקה?
מתלבטת אם ללכת לבד או לבקש מבעלי לבוא איתי.
ב"ה הופניתי בגלל צורך במעקב, לא משהו ספציפי בעייתי שראו.
תודה
הגעתי עם בעלי אבל תכלס נשארתי בפנים לבד (קורונה מי שזוכרת חח)
זה כמו לעשות אולטרהסאונד רגיל פשוט מכוון ללב
זה כמו אולטרסאונד רגיל.
לגבי ללכת לבד או יחד כמו בכל בדיקה עדיף יחד למקרה של משהו שיכול להלחיץ. בפועל אני עשיתי לבד בדיקות בגלל שטכנית לא הצלחנו.
בהריון של הבן שלי.
כמו בדיקת אולטרסאונד פשוטה.
והרופא מתמקד בעיקר על הלב של העובר, בודק את המיבנה וזרימת הדם וכו.
המליצו לי פה על רופאה מהממת ומקצועית במכבי בראשון לציון, או בבני ברק, דר ראוכר אלונה ..
עדינה ומכבדת ומרגיעה.
גם אני עשיתי רק לאישור שהכל בסדר כי הרופא לא רכה טוב בסקירה, לדעתי מלווה זה איל שאת מרגישה, אם לא היה ממצא חריג אולי אפשר לבד.
אולטרסאונד רגיל.
אני הלכתי לבד, כי שלחו אותי בגלל סיבות לא משמעותיות ולא חשבתי שבאמת תהיה בעיה. אם הייתי בלחץ שיהיה משהו הייתי הולכת עם בעלי
שלום,
עדיין לא ניסיתי להיכנס להריון.
יש לי דימומים חומים שבוע לפני מחזור.
עשיתי כמה בדיקות, הכל יצא תקין.
AMH, קולונוסקופיה. ובשבוע הבא אעשה בדיקת פרוגסטרון.
הרופאת נשים הביאה לי מרשם - דופסטון שאתחיל לקחת אחרי הבדיקת דם.
שכחתי לשאול אותה אם אני צריכה לקחת את זה גם במחזור? או שעלי לפסיק כמה ימים לפני?
האם בגלל הדימומים החומים יהיה לי קשה להיקלט?
יכול להיות שזה מעיד על שינוי הורמונלי אבל אם הרופאה עשתה לך בדיקות אז היא בדקה את מה שחשוב.
לגבי כדורים אני לא יודעת מה ההנחיות כדאי להתקשר למרפאה לבדוק
אבל כשמדובר על ווסת הכוונה מתחילת הדימום החזק , ההכתמות לא נחשבות שהתחיל מחזור
בהצלחה!
תודה על המענה!
האם בגלל שיש לי דימום חום שבוע לפני מחזור יהיה לי קשה להכנס להריון?
דבר ראשון תודה על המקום הזה להתייעץ ולהחכים.
בלילות האחרונים יש לי בחילות משגעות. קצת רקע - 5-6 שבועות אחרי לידה, הנקה מלאה. במהלך היום הכל בסדר פתאום בלילה מרגישה כמו בתחילת הריון.. יש למישהי משהו חכם לומר בנושא? אולי הגזמתי עם הארוחות ערב? למרות שלא היה שינוי בימים האחרונים.
שאלה נוספת - בעניין ארוחות ערב: אשמח לרעיונות לארוחות ערב טובות ומזינות חוץ מחביתה וירקות/פשטידה/טוסט/דברים לי מזינים כמו מלוואח/פיצה/פסטה וכו'.
ואחרונה חביבה - בבדיקה של 6 שבועות אחרי לידה אפשר כבר לבצע התקנה של התקן למניעה או שצריך תור נפרד? ומה נעשה אם יהיה מקווה ועדיין לא אהיה מוגנת? וגם מבחינת ההתקנה יש זמן שמומלץ לעשות ביחס למקווה? אם זה יחזיר לי את הדימום? אבל אז איך נהיה מוגנים אם אחכה עם ההתקנה?
כן.
לגמרי אפשר להתקין בבדיקה של אחרי לידה (אם הכל בסדר). כדאי לבקש מרופא מרשם מראש באפליקציה, כי צריך לקנות את ההתקן בבית מרקחת בנפרד (אפשר גם לקבוע שני תורים באותו יום).
מבחינת המקווה- ממש מומלץ להתקין אחרי טבילה. גם אם זה אומר לבוא לבדיקה של הרופא קצת יותר מאוחר. אחרי התקנה יכולים להיות כתמים שיקשו על היטהרות אבל לא יאסרו מלכתחילה (לפי הדעה של הרב שלנו. אבל כדאי לך להתייעץ עם הרב שלכם. זה תלוי בפסיקה ובסוג ההתקן).
ולא חייבים לקיים יחסים אחרי הטבילה (יש גם כאלה שאומרים שבכל מקרה צריך לחכות לבדיקת רופא). ויש גם כאלה שמסתמכות על הנקה + שקפים.
בחילות יכולות להגרם גם מאנמיה. בדקת אחרי הלידה את מצב ההמוגלובין והברזל? כדאי לבקש מהרופא בדיקות דם מקיפות. לפעמים מגלים חוסרים לאחר הלידה, וההנקה בטח לא תורמת לך עוד מאגרים וכוחות.
לגבי ארוחת ערב- הגענו לעונה האידאלית למרקים. מזין, מגוון, בריא, משביע. את יכולה להכין סיר עבורך )ולא לכל המשפחה( ולהנות ממנו 3 ערבים בשבוע. לא טרחה גדולה להכין פעמיים בשבוע ויש מגוון אינסופי..
אם לא בא לך מרק אז סלט מושקע עם תוספות מפנקות. לגמרי תחליף ארוחה.
לגבי ההתקן- יש לך נסיון מלידות קודמות? אם המחזור שלך לא ממהר לחזור ואת בהנקה מלאה אפשר לסמוך בינתיים על אמצעי מקומי כמו נרות או שקפים ולחכות עוד חודש-חודשיים עם ההתקנה.
לגבי התקן-
יש רופאים שמבקשים לחכות חודשיים
רוב הרופאים מתקינים גם אחרי 6 שבועות (ואפילו פחות) אבל תבררי מראש אצל הרופא/ה שלך
וגם תבררי אם צריך לקנות מראש את ההתקן
ממליצה לבחור רופא שמומחה להתקנים,בעיני זה ממש חשוב
לגבי המקווה- לרוב הדעות ההתקנה לא אוסרת וגם הדימום שאחריה הוא דם פצע ב24/48 שעות
כמובן הכי טוב לבדוק מראש בדיוק מה הפסיקה וגם איך להתיחס לדימומים אחר כך
נדיר שמתפתח דימום כבד שכבר אוסר אבל זה יכול לקרות ואז אין מה לעשות
יותר נפוץ שממשיכות הכתמות קלות
ולכן הכי טוב להתקין מיד אחרי המקווה, כדי שההכתמות לא יפריעו להיטהר
מבחינת מניעה- ההתקן מונע כמה ימים אחורה כי הוא מונע את ההשתרשות ברחם. לכן זה בסדר מבחינת מניעה אם זה יומיים שלושה אחרי קיום יחסים, במיוחד בהנקה מלאה סיכוי ממש נמוך שבכלל יהיה ביוץ 6 שבועות אחרי לידה
לא כל ההנקה אבל בהתחלה וחוזר מדי פעם...
מעתיקה מאתר כל זכות: מי ששילמה דמי ביטוח לאומי עבור 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליציאתה לחופשת לידה, או 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליציאתה לחופשת לידה, זכאית לדמי לידה במשך 15 שבועות מתוך חופשת הלידה (בלידות שאירעו לפני ה-01.01.2017, הזכאות לדמי לידה הייתה במשך 14 שבועות).
האם ה 10 חודשים כוללים את החודש שבו יוצאים לחופשת לידה? (למשל הסכום נקבע לפי החודשים ש*לפני* הראשון לחודש של החודש שבו יולדים).
ז"א, נניח מישהי עבדה בדיוק 10 חודשים, כולל החודש שבו ילדה... זה מספיק בשביל הזכאות ל 15 שבועות דמי לידה?
רק היום שמתי לב שאני נותנת לקטן שלב 2!
הוא כבר שבועיים מקבל את זה 🤦 אוף תרגיעו אותי שהכל בסדר...
אצלו לפחות, כי אצלי בטוח לא...
אותו מחיר
מה הבעיה שזה יתאים מגיל 0 עד שנה?
אבל עדיין אני בטוחה שיש הבדל בין זה לשלב 1 לשלב 2
לא הגיוני בעיניי שהכל אותו דבר
פשוט תחליפיירושלמית במקוראבל את יכולה גם לפנות למוקד אחיות בטלפון.
(ואם זה לא בלעדי אלא מדי פעם גם קצת הנקה אז בכלל לא קרה כלום...)
מקווה שבאמת לאיהיה כלום, כי הוא גם ככה קטנטנצ'יק...
ותזונאיות שלהם מסבירות בדיוק.
אני פעם שאלתי והבנתי שיש תוספים שונים לפי השלבים כאשר הרב שלבי בלי התוספים.
לא נראה לי שקורה משהו אם מביאים שלב לא נכון, אולי טיםה אי נוחות בבטן אם כבר התרגלו או משהו כזה.
אבל תשלחי להם כי זה היה לפני כמה שנים..
איבדתי את זה לגמרי.
מזה המחירים האלה??????? מה קרה??? 500 שקל כסא אוכל שהיה נראלי,
וכשראיתי כסא אוכל שמעוצב יפה ונראה טוב.- 900 שקל, השתגעו????!!!
דרישות בסדר יורד:
שהמשענת תתכוונן החוצה
שיהיו כמה אפשרויות, כמה שיותר יותר טוב.
קל לניקוי
שיתקפל קטן
(אם יש משו משילב זה מעולההה יש לי שם מלאאאא נקודות)
תודה לכן אני באמת סומכת על הדיעות שלכן
בשביל חברה יקרה שלי..
דולה שהיא בראש של גישה טבעית- ושיהיו לה כלים כמו היפנוברסינג וספינינג בייבי..
עדיף מישי לא יקרה- אז נגיד גם דולה בסטאז זה אחלה..
אשמח ממש אם יש לכם מישי להמליץ עליה!!
תבורכו 🧡🧡
איך מעבירים לך מספר?
אני רוצה טיולון אבל עלייה למטוס זה סופר חשןב לי ואני שנאת יויו…
בצורה מחשידה??
כולם שם 1700,1800 והוא 400🥸
אני צריכה מתקפל כמו תיק ועולה למטוס
עד 15 קג
זה לא מעט?
באיזה גיל הם 15 קג?…
הבת שלי ככה והיא כמעט בת ארבע
היא יחסית קטנה אבל גם ילדים גדולים יותר בד"כ לא מגיעים לזה בגיל שנתיים
זה היה נשמע לי קצת🙈
טוב הבת שלי בת שנה והיא דיי קטנה אז בסדר
בפןעל אפשר עד 22 קילו (אני יודעת לגבי יויו ובוגבו)
שוקל 14 קילו
יש כאלה שמנמנים
לא יודעת למה היה נשמע לי ש15 זה לא הרבה…
בגיל 9 לודשים היא שקלה 8 אז אמרתי כמה זה 15? שנה וחצי כזה?
חח ככה היה נראה לי…
בסדר נו אני פעם ראשונה אמאאא
מותר לי לעשות טעויות מטופשות 🙈😋
עובדה, יש לי בן שנתיים כמעט במשקל הזה..
פייפון כזה.. 🥰
אבל הבת שלי נגיד עכשיו רק מתקרבת ל15 קילו והיא בת 4 וחצי
והעלייה של הבן התמתנה
כבר תכף נפרדים מהטיולון, אז זההגיוני.
וזה גם בדיוק הגיל שהמשקל מתייצב
אבליש בני שנתיים שממש צריכים את הטיולון שלהם
אז לא הייתי קונה עגלה מראש שלא תתאים למשקל כזה כי זה תלוי בילד עצמו
ושל ההמתנה למטוס
וכשיורדים אז כל הקטע של האיסוף כבודה, יש לך איפה לשים את הילד…
חשבתי שאת מדברת על להעלות את העגלה איתכם לטיסה...
בכל מקרה אפשר לשלוח את העגלה בשרוול,שניה לפני שעולים למטוס ואז כל הקטע של לפני הטיסה יש לך עגלה
ולא חושבת שבודקים בכלל איזה סוג עגלה זה. אותנו לא שאלו.
וגם, לפעמים בהמראה את שמה בעלייה לשרוול אבל בנחיתה זה יוצא עם כל המזוןדןת ואז הלך הקטע
או שנגיד בטיסות ארוכות, כן יצא לפתוח במעבר עגלה צרה (טיסה לארה״ב, היו שני מעברים) וזה מקל…
לא יודעת שיהיה…
שהעגלה הגיעה עם המזוודות.
בחלק מהמקומות זה מיד, בחלק קצת יותר רחוק (וזה מעצבן!). אבל אף פעם לא זכור לי שזה היה אחרי הביקורת דרכונים.
אז אפשר לבקש ביציאה מהמטוס.
כן יש חוסר אחידות בין הנהלים. למשל, אם יש לך קונקשן - האם העגלה יורדת איתך או ממשיכה לטיסה הבאה עם המזוודות? לכן כדאי וחשוב לברר ולדבר על זה. אבל סה"כ לא זכורות לי חוויות בעייתיות בנושא.
כנראה שאם היה קורה לי כזה דבר מבאס, הייתי גם כן טסה תמיד רק עם יויו 😅
אני לא בנויה לזה… מה שחייבים נמצא בתיקי גב/ טרולי
לא הגיעה בטיסה בסוף הגיעה אחרי שבוע בדיוק רגע לפני שהם חזרו לארץ. לא הייתה לה ברירה והיא קנתה בחול עגלה חדשה כי יש גבול כמה התינוק יכול להיות במנשא.
בסוף החברת תעופה זיכו אותה על העגלה שקנתה אבל זה היה ממש עוגמת נפש.
כתבתי כאן פריקה ארוכה ממש, אבל אחרי שכתבתי נרגעתי. כנראה עצם הכתיבה עזר לי לשחרר הכל... עדיין לא יודעת אם אשלח, אבל כרגע זה הספיק לי.
כותבת כי סתם צריכה חיבוקים😅♥️
מצרפת מה שכתבתי בתשרי של השנה שעברה שנראה רלוונטי מתמיד גם השנה ובכלל
זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.
זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.
זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.
זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.
זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.
זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.
דווקא עכשיו, בתקופת החגים שמציפים אצל המון משפחות הרבה מאוד "אין" - חשוב להתחזק בכך.
- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.
שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.
שיש לנו רצון להיות יחד.
שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.
- ולהתחזק בכך גם במימד של ההשוואות.
כולנו יודעים כבר שלכל אדם באשר הוא יש את "החבילה" שלו - שק הצרות והקשיים איתו הוא מתמודד בעולם הזה.
אבל לפעמים, רק לפעמים, אנשים נוטים לשכוח את זה,
ואט אט האדם מוצא את עצמו בתוך מציאות של השוואות בלתי פוסקות:
"למה היא ככה וככה ואני לא?
למה הוא מוצלח יותר ממני?
למה לה יש כבר ילדים?
למה לו יש כבר זוגיות?
למה להם יש שלום בית מדהים?
למה לה יש פרנסה ועבודה מספקת ומכניסה בקלות?
למה הוא יותר יפה ממני?
למה לה יש גנים טובים יותר משלי?
במה הוא יותר טוב ממני שהוא כן זכה לכלה? להצלחה? לאושר?"
ועוד אלפי דוגמאות ברוח הזו.
כאשר אנו חיים במציאות של השוואות, מתגנב לליבנו, בין אם נרצה או לא, רגש הקנאה.
ההשוואות והקנאה הינם הרסניים.
שום דבר טוב לא יכול לעלות כאשר אנו עושים השוואות.
גם החיים הכי מושלמים, מספקים וטובים יראו לנו כפחות ונתחיל להיות מבואסים אם נשים את עצמנו למבחן ההשוואות עם כל אחד אחר.
דווקא בתקופת החגים,
שבה הכל מתעצם,
כל מה שיש לנו
ובעיקר מה שעדיין אין
דווקא אז חשוב לזכור ולהזכיר
אנחנו מי שאנחנו.
החיים שקיבלנו תפורים בדיוקי דיוק בדיוק לנו.
כל מי שאנו מקנאים בו גם הוא עובר קשיים.
גם לו יש חבילה משלו.
לעולם לא נוכל לדעת ולנחש עם מה מושא קנאתנו/השוואותנו מתמודד
לעולם לא נוכל לנחש עם מה הוא התמודד בעבר, גם אם עכשיו לכאורה הכל נראה מושלם בחייו.
לעולם לא נוכל לנחש עם מה הוא עוד עתיד להתמודד בעתיד.
מי יודע כמה שנים קצובות לו?
מה יקרה מחר?
מה יקרה ליקרים לו מחר?
מה עוד העולם מזמן לו?
איך יתמודד עם הקשיים שיבואו לו בעתיד?
האם קיים אדם עלי אדמות שבכל תחומי החיים מושלם ולא חווה אף קושי בהתמודדות בעבר בהווה ובעתיד?
סביר להניח שלא.
ואם הוא קיים - מה לנו לקנא בו
הוא לא אנחנו. לו אין את האישיות שלנו. את דרך ההתמודדות שלנו. את כל הטוב שלנו יש.
הוא זה הוא
אני הוא אני.
והחיים יצבעו מחדש באור הרבה יותר בהיר אם יפסקו ההשוואות. אם תיפסק הקנאה.
אם הכוחות יופנו לאיך מתמודדים עם החבילה שלנו בצורה הטובה ביותר, ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להודות עליו ולהעצים אותו.
- ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו
אמונה באשתי
אמונה בבעלי
אמונה ותקווה גם לעתיד
ומצרפת משהו שכתבתי בעבר על הנקודה הזו:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
ריגשת אותי ❤
אני מתפעלת מהכתיבה שלך ומהיכולת שלך להעביר מסר בצורה מרתקת ומופלאה.
תודה רבה ששיתפת!
איזו כתיבה יפה וואו ממש חיזק אותנו
אנחנו עוברים תקופה של עליות וירידות ואנחנו רואים את התקופה הזאת כמחזקת ובזכות הניסיונות האלה הקשר שלנו חזק מתמיד.
סיכמת לנו בקצרה איזה זוג חזק אנחנו
תודה על השרשור היפה הזה.
איזה מדהימים ואלופים אתם!
הכי הכי זוג חזק 🏆💪
לעוד שנים רבות ומאושרות יחד בהן תיהנו מהפירות המתוקים מתוקים שעמלתם עליהם ❤
בבוקר הוא קם ולא היה כלום אבל כל הלילה אתמול כל פעם שנגעתי בו לפעמים היה חם ולפעמים לא. (לא מדדתי לו)
השארתי אותו היום בבית בגלל זה אבל הכל היה בסדר והתנהג כרגיל ובלי חום.
נראה לכן שיש מצב שזה רק מהשינה?
אני יודעת שאומרים לא למדוד חום מיד כשקמים כי הגוף חם מהשינה או משהו כזה.
אם זה בבוקר
אם זה חום גבוה קשה לפספס גם בלילה
אבל בבוקר אין כלום
מה זה יכול להיות?
יש כאלה שהחום עולה בעיקר בלילה. כתבו על זה פה לפני כמה ימים.
הייתי לוקחת לרופא כי חמישי מחר ואז שבת וכיפור
או כדי לשלול דברים אחרים?
אוף אני מתעצלת לבדוק לו חום בלילה אבל לא אדע להגיד לרופא כמה חום יש אז חייבת לבדוק
בדקתי לו. 38.9
שוב ישאר בבית? באסה. עכשיו באמת לא ילמד כלום על סוכות 😐
ו- רפואה שלמה❤️
אני כלה די טרייה, בקשר טוב ב״ה עם חמתי
המשפחה של בעלי אוכלים כל ארוחת שישי בקידוש דגים.
אני לא אוהבת דגים, כל שישי חמתי מגישה לילדים שלה ולבעלי דגים ורק אחרי שמסיימת להגיש להם שמה לידי קערות של אורז, פתיתים, עוף, קציצות ועוד תוספת.
ואני אוכלת סלטים בינתיים, הערתי לבעלי וביקשתי ממנו שגישו את כל האוכל באותו זמן כי זה לא נעים לי ומביך
והכי הכי אני יושבת ליד חמתי בארוחה היא כל פעם אומרת לי להוסיף עוד אוכל (מספיק לי עוף ואורז וסלטים וזהו) לטעום מזה ומזה… בחג הראשון היינו אצלם וחמתי הביאה ראש של דג לברכה (זה עשה לי בחילה והייתי על סף של להקיא).
אני תמיד מרגישה שאני יושבת איתם בארוחות היא לוחצת עליי לאכול את כל מה שהיא מגישה ואני אומרת בנימוס אכלתי, זה מספיק לי ובחג בעלי גם ראה שכולם התחילו לאכול דגים ורק אני עם הסלטים מחכה שיביאו לי את האוכל ״המיוחד שלי״ ואז אמר מה להשים לך( הוא קלט את הסיטואציה) אבל הייתי עצבנית לא יכולתי להריח את הדגים ומולי יושב ראש של דג ואמרתי לו ״אני אשים לבד.״
אחרי שנגמר החג אמרתי לו שמתנצלת אם הרמתי את הקול אבל זה מעצבן שאמא שלו והיא באמת חמודה היא דוחפת לי אוכל בכוח וזה רק מוריד לי את החשק לאכול!!! כל קידוש אני מחכה שהארוחה תגמר כבר כי אני מרגישה שמסתכלים לי על הצלחת!!! חמי וחמתי מוכרים בעיר שלי(רב ורבנית) אפילו חמי אמר לי בקושי אכלת
סיטואציה שחוזרת על עצמה כל פעם ואני כלה טרייה (אני כלה שניה אחרי הכלה הראשונה הגיעה לפני 8 שנים)
בעלי אמר שגם לגיסתו אמא שלו הייתי דוחפת אוכל וככה היא ולאט לאט היא למדה לשחרר ואח שלו העיר לה שלא תעיר לאשתו יותר עם האוכל והיא הפסיקה..
עכשיו לא באלי להגיד לבעלי שגם יגיד לאמא שלו שדי כי אני יודעת מה זה אמא שדואגת ודוחפת (לפעמים אני ככה לבעלי! זה מציק אני יודעת)
כל השרשור על דגים
מה אתן אומרות? לשתוק חמתי תשחרר לבד או להעיר בעדינות
חלילה לא כמשהו רע(גם אני!)
אבל זה מנטליות כזאת..ואופי של אמהות כאלה של פעם..שהכל סביב האוכל ..שמציעים שוב ושוב לאכול וכו
זה בא מלב מאוד חם ורצון לפנק ולהעניק
אבל זה יכל להרגיש מאוד מעיק למי שלא רגיל
ואולי גם למי שרגיל
גם אני גדלתי ככה האמת
וזה לא היה לי נח..
וגם הרגשתי שלחברות שלי זה לא היה נעים
וביקשתי מלא מאמא שלי
אבל זה כאילו היה גדול ממנה
לא הצליחה אחרת
לא מכוונה רעה
אני איכשהו למדתי לחיות עם זה
עם השנים זה התמתן
סתם שיתפתי כדי להציע לך מצד אחד להסתכל על זה בעין יותר סלחנית
לא לייצר מזה עניין כבד וצעיק ומעורר כעס
אבל מצד שני כן אפשר לבקש עניינית משהו אחד או שניים שחשובים לך
בצורה נעימה ומכבדת
לבקש- אני אשמח שלא תגישו לי בנפרד מכולם זה גורם לי חוסר נעימות ויותר כיף לי לאכול יחד עם כולם.אין לי בעחה לחכות
למשל
גם מציקה לבעלי עם האוכל.. אחרי שסיים לאכול מציעה לו עוד כאילו הוא לא אכל
זה באמת אופי חמתי היא לב ענק באמת
אבל דיי כשזה קורה לא נעים לי להגיד לה לא
אני מוסיפה עוד כף בשקט
באלי להיות החלטית ולעמוד על שלי אבל איך אין לי אומץ…אעאעע
אז הוספת עוד כף בקטנה
במנטליות שת המשפחה של בעלי אוכל זה הדבר ואם את לא אוכלת את לא מכבדת אותם מבחינתם!
אני בנאדם לא אכלן אבל במשך השנים שקלטתי שזה המנטליות והם נפגעים עושה את עצמי טועמת ונהנת מהכל וכולם מרוצים חחחח
ואני בנאדם דעתן אבל לא חושבת שלהלחם בעניין הזה ייתן לי משו...בעיני שחררי ותזרמי זה נטו מנטליות
כל הזמן שם לי בצלחת אוכל בלי לשאול
והוא אשכנזי 😅
לא להגיע להרמת קול.
עדיף שבעלך יגיד לה מפורשות פעם אחד על אחד תודה רבה שהיא דואגת לכם וכו' אבל אתם מעדיפים שפחות תדאג לכם בעניין הזה. זה יותר מכבד.
אם לא, אז בפשוט לסרב בנימוס ובעקביות. אם היא רואה שהלחץ שלה עובד היא תמשיך ללחוץ.
את יכולה לעשות כדי לא להעליב כמו שעושים עם ילדים. נגיד מרשים ממתק כדי לא ליצור מהומה על לא מאומה, אבל עומדים איתן על ממתק אחד ואז הילד יודע שאין לו על מה להקים קרנבל כי הוא לא יקבל ממתק נוסף.
אז גם איתה נגיד היא מציעה או לוחצת שתקחי עוד, אז תקחי עוד כף אחת ודי ואחריה רק להגיד תודה רבה בלי לפרט זה מספיק לי/ שבעתי/ כואבת לי הבטן.
פשוט להגיד תודה רבה. זה מנומס ולא מכניס אותה למקום שיש לה דרך להגיב עליו.
למשל אם תגידי שבעתי היא תגיד איך שבעת? בקושי אכלת.. זה מזמין דיון. אם תגידי כואבת לי הבטן היא תגיד מה את לא מרגישה טוב?
תעני משהו לא קשור אבל מכבד ותעבירי נושא באלגנטיות.
לגבי זה שכולם מסתכלים לך בצלחת, אז אני מבינה ממש את הקושי להיכנס למנטליות שונה.
אבל בסוף זאת המשפחה שלך אם תרצי או לא, והם סה"כ מביעים אהבה בדרך שהם רואים בה הבעת אהבה.
אז כדאי לנסות לקבל את זה ולא להילחם בזה.
פשוט תנסי מצד אחד לא לרצות אותם אבל מצד שני גם לא לכעוס עליהם.
לגבי הדג באמת ראש של דג עושה ריח חזק אבל זה רק פעם בשנה.
גם אם תלכי להקיא זה נסבל פעם בשנה להקיא בשביל כיבוד הורים אז על זה מציעה להבליג ולהכיל.
אם את ממש לא מסוגלת אז תקומי באלגנטיות למטבח או לחדר לעשות משהו. לפחות עד שרוב האדים יתפזרו.
ראש של דג זה סוף הסימנים אז אנחנו לדוגמה כבר קמים להכין את הסלטים לארוחה עצמה. אבא שלי נשאר בערך היחיד לאכול את הדג..
את יכולה נגיד להביא שתיה או לרחוץ ידיים או משהו כזה.
אגב למה את יושבת ליד חמתך?
זה מתכון לטריגרים. שבעלך שהוא הבן שלה ישב לידה ואת לידו.
אי אפשר להגיש עוף ודגים באותו זמן, זה לא נהוג הלכתית אז אם שאר האוכל זה התוספת של העוף זה סדר הגיוני לארוחה. תנסי קצת לטעום מהדג מדי פעם.
אולי רק מהירקות אם יש.
טעם זה דבר נרכש ואם אני שאני הכי קשה באוכל הצלחתי עם השנים להתרגל, אז זה באמת אפשרי. תתכונני עם הרבה לחם סלטים ושתיה ותטעמי רק ביס כל פעם. לאט לאט תיפתחי לזה.
אם זה עיקר הארוחה שלהם בטווח הארוך יהיה לך יותר נעים לאכול קצת איתם ואז להמשיך עם מה שיותר זורם לך.
ניסיתי לאוכל דגים אצל אמא שלי זה לא הלך.. אני בעצמי מכינה דגים לבעלי אבל לא מסוגלת לאכול קשה לי עם ריחות
ולמה אני יושבת ליד חמתי? חחח אין לי מושג! מהיום הראשון שהגעתי היא החליטה שאני אשב שם (מקומות קבועים כאלה בסעודת שישי) חמתי יושבת בראש השולחן וחמי בראש השולחן ממול ובצדדים הגיסים שלי שרובם בנים וגיסתי מולי
זה:
וואו כמה אוכל , איזה שפעעעעע אני שבעה רק מלראות
לאט לאט נגיע להכל
הגיוני בעיני שתאכלי בינתיים סלטים ותחכי למנות הבאות לא?
אלא אם כן זה איזה מקרה מיוחד ואת ממש רעבה באותו היום או משהו.
לא אוכלים דג ובשר באותו הזמן ובאותם הכלים. אז להגיש הכל ביחד נשמע לי מורכב למדי.
ובקשר לחפירות וההערות על כמויות האוכל וכו', לדעתי תחכי קצת, תעבירי נושא ולאט לאט ימצאו נושאי שיחה אחרים...
מניחה שהם פשוט מנסים להראות לך שדואגים לך...
אגב אולי כדאי לך לאכול לאט ולא לרוקן את הצלחת מהר... אחרת באמת ימלאו לך אותה שוב ושוב....
אני היחידה שאוכלת בשר הם אוכלים דגים
חח ואני אוכלת לאט בכוונה…
תודה אני אקח זה בסדר, אני לא מתביישת.
לאט לאט היא תבין ...
אם האוכל שאת אוכלת הוא רק בשבילך,
לא יותר הגיוני שאת תקומי ותארגני אותו לעצמך?
למה צריך לחכות שחמותך תגיש לך אותו?
אין לי בעיה ללכת למטבח ולקחת אבל אם זה יקרה
היא תגיד יאא את רעבה או משהו בסגנון בגלל שקמתי לפני שהיא הגישה
חמתי אוהבת להגיש את האוכל היא מאלה שתמיד קמות למטבח ולא יושבות דקה
את הסלטים אני והגיסים מסדרים
אותה והדברים יוצאים עקומים.
אם אתם מתארחים שם הרבה וזה באמת כל כך מציק לך, הכי הגיוני בעיני שתרגילי אותה לזה.
אם היא תגיד 'את רעבה' תכיני איזה משפט תגובה: רציתי לעזור לך וזה ממילא בשבילי, ושלום על ישראל.
היא כבר טורחת ומכינה לך במיוחד ( לא מובן מאליו! ) וגם טורחת לקום ולהגיש לך במיוחד ( ממש לא מובן מאליו!! )
לא חבל שלא תהני מכל ההשקעה הזו?
י
אני חלילה לא מתלוננת אנחנו בקשר מעולה ב״ה
חמתי היא עם אופי אימהי כזה של פעם
היא תמיד קמה למטבח, אם אני אקום למטבח היא תגיד אהה את רעבה או משהו בסגנון
אני ובעלי/גיסים עוזרים עם הסלטים
ומן הסתם אם אני הייתי במצבך גם אני הייתי מסתבכת ומתעצבנת.
אבל בגלל שיש לי את הפריבילגיה להיות סתם קוראת מהצד, ואני לא מכירה איש מהנפשות הפועלות, אגיד לך את זה:
תפסיקי להיות חסרת אונים, ותתחילי לעשות מה שטוב ומתאים לך.
המקום שאת יושבת בו בסעודה לא מתאים לך, תחליפי אותו.
את רוצה אוכל, קומי וקחי לך.
הדג מסריח, קומי קצת למטבח או לשרותים. חמותך תגיד שאת רעבה? אז מה הבעיה עם זה? שתגיד, ואת באמת רעבה. את יכולה לומר לה בקריצה: כבר אין לי סבלנות לטעום מכל האוכל הטעים שהכנת לי 🙂
חמותך מציעה לך עוד אוכל: היה טעים מאוד, הספיק לי, תודה
חמך אומר: לא אכלת כלום, תגידי ששבעת, או תתחכמי עם איזו מחמאה לבישול של אשתו: נראה לך שאת המעדנים של אשתך אני יכולה לא לאכול? או שסתם תחייכי...
לדעתי ככל שתתנהגי שם יותר כמו עצמך וכמו שמתאים לך, יהיה יותר נעים לך אבל גם לכל השאר.
זה גם לוקח זמן, להרגיש בבית אצל החמים (ולפעמים זה לא מגיע בכלל), לא יודעת כמה זמן אתם נשואים, אלו התאמות שבאמת לוקחות זמן. וכדאי שתשתפי את בעלך ותתני לו לעזור לך כשאתם שם.
יש לך עוד איזה בעיות שאני יכולה לנפנף ולומר שהן לא באמת בעיות ? (זו דרכי להתנצל אם פגעתי )
היא אורחת שם, היא לא מתארת סיטואציה שקורית אצלה בבית.
יש כללי נימוס ויש מנטליות ולא כל התנהגות מתאימה לכל מצב,
לדעתי כן צריך לקחת בחשבון את טובת המארח ולא לחשוב רק מה לה יהיה טוב.
אם למישהי יתחשק לשתות שוקו בארוחה בשרית תגידי לה תפסיקי להיות חסרת אונים קומי תכיני לך שוקו?
אז יש כאלה שבשבילם בשר ודג זה אותו דבר..
וכנל כל מיני עניינים אחרים.
יש דברים שאפשר לעשות שהם לא פוגעים, ואני חושבת שמה שכתבת הוא מאוזן, רק את העיקרון כדאי לסייג.
במובן של מי שמגיש אותו, ואיך מגישים...
הרבה פעמים זו בעלת הבית.
יש כבוד סביב העניין
וזה ה-מאכל של ליל שבת.
קצת כמו הקיגל אטריות אצל האשכנזים של פעם בשבת בבוקר (:
אז כדאי לנתק את הדג מכל ההתנהלות... תביני שיש שם קטע רגשי וזה השיגעון שלהם
כאילו לקבל בהומור ולנסות לזרום
ובהחלט בעלך יכול להגיד משהו או לשנות נושא כדי להסיט ממך את הפוקוס
דגים בשישי חובה.. ממש מקיימים את "כל האוכל דג ביום דג ניצל מדג"
לגבי ההגשה לא ידוע לי שיש עניין..
בעיקר מעדות המזרח...
אין הרבה מה לעשות עם זה, זה מוכר. אבל אולי תנסי לשבת יותר רחוק ממנה ו שבעלך ישב לידה...
ולגבי המנות אצל חמותי זה הפוך, מגישים הכל יחד ולי זה נורא מפריע כי בעיקרון זה בעייתי לאכול ביחד דגים ועוף... זה עניין הלכתי.
כל הזמן העבירה לי אוכל ושאלה אותי אם אני רוצה את זה ואת זה (והיא אשכנזיה...).
זה ממש חופר ומעצבן.
אבל קודם כל זה מגיע מקטע טוב שהיא דואגת לך וחוששת שאולי את מתביישת לקחת לבד.
דבר שני זה יעבור, כל פעם תגידי לה יפה תודה אני אקח לבד מה שאני רוצה. תודה, אני רואה מה יש ואם ארצה אבקש שיעבירו לי.
לאט לאט היא תראה שאת מרגישה בנח ותפסיק עם זה.
לגבי זה שאת לא אוכלת דגים, סליחה שאני מביאה צד אחר.
אבל זה ממש יפה שהיא דואגת לך לאוכל בשבילך, זה לא מובן מאליו.
ולדעתי תקומי יחד איתה למטבח יעני לארגן את הדגים ופשוט תביאי לעצמך את האוכל.
גם אם עכשיו זה סבבה לה להביא לך את האוכל אחרי שהגישה לכולם, תחשבי על זה שגם היא רעבה ובמקום לאכול דגים אז היא מביאה לך את האוכל.
נראה לי הכי הגיוני שפשוט תקומי איתה ותביאי לעצמך.
(ואני ממש מבינה אותך שאת לא אוכלת דגים ושראש של דג הגעיל אותך אני גם הייתי בסרט הזה בראש השנה, רציתי להקיא כשהביאו את הדג המגעיל הזה לשולחן)
היא אוהבת אותך אל תקלקלי את זה...
ושבי בשקט עד למנה הבשרית...
לא כדאי להעיר לה, יכולה להעלב מאד
קודם כל אציין שחמותך נשמעת חמודה ממש!
אני נגיד מתביישת לקחת אוכל לבד בשולחן ובעלי שם לי(אני כבר 4 שנים שם) וכשמציעים לי זה דיי משחרר, אבל אם נגיד אני לא רוצה אני אומרת בנימוס שלא.
לשנוא ריח של דגים זה לגמרי ספציפי אלייך.. במיוחד שכולם שם אוכלים דגים, לי נגיד יש את זה עם פולים( באמת מסוגלת להקיא) אז בעלי מרחיק את זה לקצה השולחן השני )
ואגב זה ממש יפה שהיא מביאה לך מההתחלה את המנה השניה כדי שתאכלי בבתים אחרים (כל בית בערך שהייתי בו) מי שלא אוכל דגים ממתין למנה השניה ואוכל.
זה באמת לא נעים שמכריחים ומציעים הרבה פעמים במהלך הארוחה שתאכלי, אבל אולי בגלל שאת כלה חדשה הם רוצים לתת לך להרגיש בנוח.
בכל אופן תעני בצורה נחרצת שלא וגם תחמיאי שזה נראה ממש טוב.
בהצלחה❤️
שתשבחי מאד את מה שאת אוהבת
ותגידי לה הרבה פעמים תודה. מכל הלב.
היא תרגע
היא נורא רוצה שתרגישי בטוב ולפנק אותך
תני לה לדעת שהיא מצליחה.
היא אוהבת אותך וזה נהדר.
תודה על כל העצות
בהצלחה לי🥰
עייפתי...
כבר כמה ימים שהחמוד ישן טוב במעון ולכן לא עייף בערב. אתמול בתשע הוא עוד בישל לנו ארוחות ובנה מגדלים במגנטים. מפטפט, מקפץ, חמוד נורא - אבל לא הולך לישון...
אין לנו ערבים לעצמנו. והאופק עוד רחוק - אם הוא ככה בתחילת שנה, מה יהיה בהמשך?
בעלי גמור מלקום לסליחות ונרדם כבר בשמונה ואני עם עייפות של הריון נשארת ערה עם הקטן עד שקורסת. ואז עוד צריך להרדים אותו.
והגדולה שהתחילה גן נרדמת ברגע שהראש נוגע בכרית. אבל מתעוררת מוקדם כי היא לא רוצה לפספס את אבא. אז גם לקום בשעה סבירה בבוקר אני לא יכולה.
בחופש הוא לא ישן צהריים, מקסימום חצי שעה. היה מושלם. בשבע הילדים במיטה ובשבע וחצי כבר כל הערב לרשותינו.
אז תגידו, איך שורדים שנה שלימה כזו?
ולמה יש ילדים שלא צריכים שנ"צ לפני גיל שנתיים?
בן השנתיים שלי הולך לישון כל יום אחרי 9
מתסכל ממש
אולי באמת יש למשהי רעיון מה עושים עם זה
השנצ במעון זה פשוט מכה!
אני פשוט מאוד משתדלת לשמור על סדר כולם נכנסים למיטה ב18:30-19 גם מי שלא עייף לרוב זה עובד והם נרדמים וכשלא נשארים במיטה עד שנרשמים
משבע בערב אין כזה דבר להסתובב בבית זה זמן שלי לעשות דברים לעצמי או עם בעלי
בדיוק כמו השורה האחרונה שכתבת
יש לך אפשרות לאסוף אותו לפני שמשכיבים?
או לחילופין לבקש שלא ישכיבו?
זה ממש משנה חיים
הבת שלי נגמלה משנצ לפני גיל שנתיים וזה ממש עזר להשכבות בערב
שהראש שלך יוכל להתפנות.. אבל מבינה אותך הזמן השקט הזה בערב הוא ממש חשוב..
ילד מסכן שנשאר לבד עם מטפלת אחת כשהשאר יצאו לעשן/ סמרטפון
כשהוא לבד
לבד
ואומלל.
הבת שלי עבדה במעון תקופה
אמרה לי שהוא אומלל מאוד מזה.
אז ניסיתי שירדם יותר מאוחר-
גם כן סבל וגם המטפלות.
שיקום מוקדם- בכה בכה.
אוווףףףףףףףף
זה מעצבן ברמות
הם ישנים מלאא בערך 3 שעות!!!
מי אחכ יכול לישון בערב???
ילד שלא ישן שנ"צ נהיה נודניק ומתוסכל מעייפות אף אחת לא תסכים לסחוב עם ילד כזה, לכן השנ"צ.
ואני מסכימה שזה באמת משבש את הערב, הם בד"כ ישנים בגן שעה וחצי לפחות
הם נודניקים בכמה ימים הראשונים כי הם במעגל כזה שהלכו לישון ב11 בלילה ולכן עייפים בצהריים..
אבל אחרי 2-3 ימים הם מתרגלים לישון מוקדם, לקופ מוקדם ולהיות ערים רצוף וזה גן עדן.
אף פעם לא ביקשתי עם 6 ילדיי האחרים
כי הם היו צריכים שנת צהריים עד גיל 3
אבל השביעית לא היתה צריכה
והמטפלת זרמה איתי ב"ה
ההורים היו מתוסכלים עד היום האחרון של השנה,והמנהלת מרחה אותם "זה לא ענין של חוסר עייפות זה התנהגותי"
כצופה מהצג יכולה רק להמליץ להעביר למעון שמסיים ב14. ככה הם לא ישנים וילך לישון בשעה נורמלית. בעיניי שוה גם אם צריך למצוא פתרון לשעת הסיום המוקדמת
שנת צהרים יותר איכותית משנת לילה
אני לא מתפלאת שהוא אנרג'ייזר
במעונות משכיבים את הילדים לישון צהריים בסביבות 12 וחצי ועד שתיים וחצי...כך שלגמרי מובן לי למה את לא יכולה להוציא מוקדם,להוציא לפני השנצ אומר להיות מנוטרלת ולא לעבוד בכלל...
עברנו את מה שאת מתארת עם כל הילדים שלנו,צריך לזכור שזאת תקופה קשה והיא עוברת.הייתי מתענגת על הימי שישי ושבת שלא הייתי משכיבה לישון צהריים.
בשעות הערב הייתי מסכימה משחקים שקטים לבד ומכניסה למיטה בשעה מאוחרת יותר וכך היו נמנעים הויכוחים והעצבים.
מידי פעם היינו מזמינים בייביסיטר ויוצאים בערב בשביל לקבל זמן זוגי שקט.
