פורום הריון ולידה (עמוד 786)

יש ילדים לא אכלנים

הבת שלי קטנטונת מאז שהיא נולדה ועד היום לא אוכלת הרבה ורזה

תמשיכי לעקוב אבל בעיקרון כנראה ככה הגוף שלו מעכל את האוכל

(להוציא מקרים חריגים של הקאות חלילה וכו)

זה שיר- באחוזונים היתי מתיעצת לבדוק רק אם סה''כ אוכל יפה וטיטולים רטובים ומתפתח תקין

ורגוע

יחסית

נראה לי שהגישה שלי זה לא להתיחס מדי

הקטנה שלי היתה פיציתתתת ממש עד שנגמלה מהנקה בגיל שנה וחצי+

ממש קטנה

הרבה יותר משלך

ועשיתי כל מה שיכלתי וכלום לא עזרץוניסיתי להאיל בכל מיני לא רצתה

כן לעקוב ,לבדוק

אבל בלי הלחץ

בגלל שזה מצטרף לחוסר הנוחות שלו והבכי הממושך סביב כל היום, לדעתי שווה בדיקה

אם היה נינוח רגוע ושמח לא הייתי מתרגשת

אבל זה פלוס זה נשמע לא טוב

והגזים כבר היה צריך להיות שיפור הוא תכף 3 חודשים

עכשיו מאחהצ חחח

ולפעמים התקפים קטנים בבוקר שאני נותנת סימיקול בשבילם

ורק עכשיו היה לו חודשיים

לפני שלושה ימים 

שמחה לשמוע שיש הקלה

באיזה אתם משתמשים עכשיו?

ואיזה קטע חשבתי שהוא גדול יותר מהבן שלי

מה ילדנו באותו תאריך? שלי ב י"ב תשרי

אז הייתי מנסה ללא לקטוז כלל כמו נוטרמיגן

בהתייעצות עם הרופאה

את אחיינים שלי זה הציל אחרי שהגיעו לתת משקל ולא היו רגועים בכלל

אלא לחלבון חלסב מפורק

יש קומפורטים שהם ללא לקטוז

לשם האיזון אצלי ירדו מ70 לאחוזון 3

ולעניין העקומות האלו זה ממוצע ולא משהו חד משמעי. ירידה של עקומה אחת היא לא מאוד משמעותית

אם הוא אוכל טוב ושמח אז הוא יודע מצויין מה טוב לו

ואת אמא מעולה, אין לזה קשר

מה היה משקל הלידה? .הוא לא שבר 2 קוים בגרף כמדומני. אני לא פנויה לפרט, אבל נשמע לי מוקדם מאוד לדאוג. תני לו לוסת רעב ושובע תוך הקשבה לו ולאינסטינקטים האימהיים.

אם יש חשש תקבעי לדיאטנית תינוקות.

לנשום עמוק 

אני לא זוכרת בדיוק איזה אחוזון נולד

אבל אני זוכרת שהבכור שלי נולד 2775 ועלה בחודשיים הראשונים בדיוק לפי האחוזון שלו.

אני חוששת שבגלל הגזים ושבוכה חלק ניכר מהיום הוא ללא אןכל וןב

הייתי מנסה למצוא פתרון להגזים, לא לדאוג המשקל בשלב זה. כמובן בהנחה שהגזים יעברו וימשיך לגדול תקין.

לגבי הגזים-עיסוי בטן קל, מנשא, לדבר עם רופא הילדים, שינוי פורמולה.

כמה זמן זה? אולי הזמן יעשה את שלו... 

של ציפי קולטניוק.

לא בקטע לפרסם, פשוט כי הורדתי את הדיסק וזה באמת מה שמחזק אותי בימים האלה. היא נותנת להוריד דיסק אחד בחינם בימים אלה, מעלה את זה פה בתמונה

אני בדיוק באמצע להעתיק את הקישור,

וראיתי שהעלית את זה.

אלה שירים שקטים כאלה, כי זה הסגנון שאני אוהבת.

חוץ מזה אוהבת גם לשמוע את השירים של רוחמה בן יוסף ושל טובה גדות, הם גם מחזקים.

אבל כשאני מדיחה כלים או מנקה את הבית אני בדרך כלל אוהבת לשמוע שיעורים או לפעמים ספרי שמע. שיעורי תורה מחזקים הרבה יותר... אני הכי אוהבת לשמוע את שיעורי התנ"ך של הרב עוזי ביננפלד, אבל בגזרת השיעורים המחזקים יש את הרבנית רחל בזק, הרב שניאור אשכנזי... ועוד.

בהצלחה במשימה השנואה! ♥️

אני דוחה את זה עד שניה לפני שאני צריכה ללכת לישון, וחייב לשטוף את הקופסאות של הילדים למחר...

אז כבר פחות מצליחה להתרכז בשיעורים בשלב הזה 😅

(ומה ההבדל בין להדיח ללשטוף?)

"לשטוף" מיועד לרצפה, בעיקרון... ככה לפי כללי הלשון.

וכן, גם אני דוחה את הדחת הכלים ושאר הניקיון של הבית לשעות מאוחרות... (צריכה שיהיה פה שקט בשביל זה, ולצערי הילדים שלי לא מזדרזים לישון ולהירדם )

בכל אופן - קופסאות אפשר לשטוף בצורה קלילה כשהם חוזרים מהלימודים. אם יש בהן רק לחם וירקות/פירות אז לא צריך יותר מזה... ואז פעם בשבוע לנקות כמו שצריך. (ואני מניחה את האוכל בתוך שקיות בתוך הקופסה, כדי שלא אצטרך לשטוף אותן...)

כשנכנסתי היו שם עוד כמה ;) אמנם לא שירים עם חרוזים או מקצב מורכב מדי אבל מספיק קליטים ומעלים את המורל 😁

(מעניין אם אצליח לשים את הקישורים נורמלי 🤭)

ויש גם את שלום בבית של עקיבא שממש התקשר לי

וגם השיר הזה, לא הכרתי לפני אבל שמעתי ברקע של כל מיני סרטוני מלחמה ועשה לי משו בלב 🙃

פסוקים שנותנים תקווה וגם מנקזים בכי שזה חשוב.

שיר למעלות

אדון עולם- עוזי חיטמן

אודי דוידי- איילת השחר/ שיר על הגאולה לא זוכרת מדויק את השם.

כרית בין הרגליים

לנוח

לא להרבות בפעולות שדורשות פתיחת רגליים (הליכה, שחיה ועוד)

לי עזר מאוד אוסטיופטיה

אבל אין הרבה מה לעשות מלבד באמת לנוח והרבה כריות ❤️

ממליצים על אוסאופטיה להקלה, לא ניסיתי כי אסור לי. יש כאלה שכתבו שזה ממש הציל אותן

אז בעצם.. לחשב מסלול מחדש?

נגיד הייתי אמורה מחר לנסוע לעבודה כרגיל, שהיא 50 דק' נסיעה מהבית.

אני מתחילה להבין שאולי לא יקרה מחר או בהמשך

או שאני מגזימה? 

אני כן הייתי בשמירה ב2 הריונות בגלל זהאז לא נראה לי מוגזם בכלל

אבל תלוי בך בעיקרון. ממליצה כמה שפחות לאמץ את הגוף אם ניתן, עד שתנסי טיפול אחד נגיד. 

ננוח ונקווה לטוב..

כבר פחות כואב לי אחרי שקצת נחתי

רופאי נשים ישר יגידו לך שזה סימפי, חכי ללדת ושלום

יש הרבה כאבים אגניים בהריון- מתזוזה של העצמות, חולשה וגמישות של הרצועות, השרירים וכו'

עם סימפי הפתרון הוא פחות פיסוק ותנוחות לא סימטריות יחד עם חיזוק שרירי ירך חיצוני שיאספו את העצם פנימה.

בחולשת שרירים ורצועות הכאב לא יהיה בהכרח מקדימה, והפתרון הוא לזוז ולחזק שרירים.

בטח ובטח אחרי הלידה!

אם ממשיך הייתי ממליצה לפנות לעדי עמית דוד- פיזיו ומאבחנת סימפי, שתאמר לך מה זה בדיוק ותתכננו יחד דרך התמודדות.

(אם זה סימפי אז זה לחכות ללדת

אלך לפיזותרפיסטית

מבינה שאין מנוס מללכת לפרטי כי עד שיהיה לי תור יש סיכוי שאלד ;)

בסוף החורף שעבר. ממש קנייה מוצלחת ויש להם מלא סוגים.

קישור למשל:

https://www.next.co.il/he/g2224s4/d76903#d76903

איך אני אמורה להתמודד ככה עוד ארבעה חודשים, 

וכמה כבדה אני הולכת להיות בתשיעי, אם אני ככה כבר עכשיו?!

על השירותים הייתי מעבירה מגבון ושופכת פנימה בנדיבות חומר ניקוי.. לרצפה גם מקסימום מגבונים כעזרה ראשונה...

מנגבת עם הרגל ומעלה על היעה..

לגבי ההמשך לא הייתי דואגת.

סהכ את כן מתפקדת, ולגיטימי בחודשיים האחרונים עזרה ממשית מבעלך

אני גם ככה מרגישה נורא כבדה ושקשה לי לעשות פעולות

לא בקטע של עייפות

אלא כבדות בגוף

וזה נהיה יותר ויותר מהריון להריון

אני ראיתי שאצלי לפעמים חודש שביעי (את עוד 3 שבועות שביעי) יותר כבד וקשה, ובתשיעי דווקא יש הקלה!!

אז תהי אופטימית💐💐

אבל שבוע 19🙈

תנסי בדיקה אחרת

בדיקה של אתמול

וזאת בדיקה שקניתי בכללית

מזהה מעל 5 בטא(שאלתי את

הרוקחת )

זאת הבדיקה שעשיתי הבוקר לפני בדיקת הדם

בדיקה דם שלילית

אין מחזור באופק

תרגיעו אותי .

אז יותר הגיוני שאין הריון.

אבל תשימי לב שגם הביוץ מאחר מאוד הפעם, כנראה בגלל הסטרס. ובעצם את לא יודעת מתי היה או יהיה, אז צריכה להיזהר אם לא רוצה להיכנס להריון.

חוץ מהבדיקות החיוביות

והאיחור במחזור

יש באמת מצב להריון?

כלומר, את ללא מניעה? 

יש סיכוי

בדיוק היתי בהחלפת התקן

אבל עשינו בחוץ 

כנראה היה ביוץ מאוחר,

או שיבוא מחזור או שתחילת הריון צעיר.

לגבי בדיקות ההריון, למיטב ידיעתי בדיקת הדם אמורה להיות מדויקת יותר, לכן כרגע לא הייתי מייחסת לזה חשיבות.

לא חושבת שאפשר לדעת כרגע האם יגיע מחזור או הריון, ואיחור של שבוע יכול לקרות ( ואת אומרת שבעצם היה לך איחור שכזה גם באחד ההריונות).

האיחור בפני עצמו אולי משגע אבל לא מדאיג.

בשורות טובות! 

אותי מדאיג רק בדיקות הביתיות שיצאו חיובי

מקווה מאוד שזאת טעות 

בכל מקרה כאמור, כל עוד בדיקת הדם שלילית לא הייתי מודאגת מהבדיקות הביתיות, הן פחות מדויקות.

הייתי עושה עוד כמה ימים בדיקת דם נוספת רק כדי לצאת מהספקות. נכון לכרגע לפי בדיקת הדם, אין הריון... 

אה .. לא

גם הריכוז שלי הלך

יש שם ספק פס

נכון ראיתי שיש משהו..

אבל אם יצא שלילי בבדיקת דם

אז זה המדד האמין יותר

תחכי עוד כמה ימים ותעשי שוב אם לא תקבלי

של לייף.

לא 2 קווים ברורים אבל כן היה קו נוסף בהיר.

וזה לא היה היריון.

מאז קונה רק סנסוטסט. ולא קרתה שוב טעות כזו.

זאת הבדיקה סנטוטסט.

:/

אשמח שתחזרי לעדכן🙏

בהצלחה!!!

של פס. לא פס ממשי

איזו מצלמה מעולה יש לך

אצלי דברים כאלה לא עוברים מסך.

לא השקעתי בצילום מדי

ככה צילמתי את הבדיקה !!

היתי אצל רופא נשים שאמר לחזור על בדיקת דם

נראה לי קצת מוזר ולכן למען הסר ספק

בנוסף בדק אותי

רירית רחם 10

ומתי קיבלת

כמה זמן היה איחור 

כל כמה חודשים אני מבצעת בדיקה לראות שאני לא ב1% שנקלטות.

כדי לא להזיק לעובר במידה וישנו אני רוצה לדעת עליו כמה שיותר מוקדם.

אז אין לי מעקב על הווסת

או שאני טועה?

ממה שאני מכירה מתחת ל5 זה שלילי ,ומעל 25 זה חיובי. באמצע גבולי לא?

לדעתי אין מנוס מבדיקה חוזרת עוד יומיים

ואם ממש לחוצה אז מחר כבר לעשות עוד אחת לראות קצת כיוון

אם אין ביוץ המחזור מתעכב מאד

לא הייתי מתייחסת לבדיקות

הן לא ברורות

אין לי מה לומר.

רק חיבוק גדול!

תנסי להתמקד בכאן ועכשיו

מה הצעד הבא שלך

ולא לתת לפחד ולחששות לתעתע

לא לתת לעבר ולעתיד אחיזה כרגע.

את בסדר. מרגישה תנועות ב"ה. צריכה ללכת להיבדק.

רק אתמול מישהי כתבה פה שהיה לה קצת דימום בשבוע כזה בערך, נבדקה והכל תקין.  

בהצלחה!! קל להגיד קשה לבצע

זה ממש יכול להיות שום דבר.

במיוחד 'דימומון'.

אני לא יודעת מה ההסטוריה שלך אבל יכול להיגמר בבדיקה במוקד.

בדרך כלל הם רוצים מעקב 24 שעות בבי"ח אבל בעזרת השם זה יהיה מקסימום העוגמת נפש שלך!

לכל אמא יש ימים שמרגישה ככה..

ובאמת שהות של אמא ילד זה אחד הדברים הכי צפופים ולכן נורא קשה (לי) לצאת מלופים.

דורש עבודה מתמדת ממש בלי הפסקה..

אני עם שנים בערך בגילאים שלך ובאמת זה קשה, אם כי כנראה עוד יזדהו.

וזה עובר..

זה יותר בשעות מסוימות?

הם במסגרת? יש להם סדר יום?

על מה המלחמות?

תמיד אומרים שהדרכת הורים זה טוב, אני לא חולקת, אבל קודם כל צריך רגע להקשיב מאיפה מגיע ה'רעש'

האם את קצרה כי את חסרת כוחות, עייפה, בעל מגויס, סטדנרטים וציפיות גבוהות מהילדים

או שבאמת משהו השתנה אצלם וזו עייפות/ רעב/ רגישות למצב/ געגוע לאבא מגויס שמוציאה אותם מאיזון

אולי קפיצת קומה שלהם בגדילה שצריך להסתגל אליה

מכל מקום זה וודאי לא פשוט

הם במסגרות ואוהבים ללכת.

הזמנים הקשים הם- לא נעים אבל כל זמן שאני איתם פחות או יותר.

בעלי לא מגויס ועוזר לי המון

אני אחראית לארגן אותם בבוקר בזמן שהוא מכין את האוכל.

וכבר אז הם בכלל רוצים לשחק ולצייר ולרקוד טנגו ומה לא העיקר כמובן לא להתלבש.

מהבן שלי בן 4.5 הייתי מצפה שיתלבש לבד ואני יודעת שהוא מסוגל (הוא גם עושה את זה מידי פעם כשנחה עליו הרוח) אבל אני אפילו לא מנסה להעלות את האופציה במיוחד בבוקר שזה זמן לחוץ.

הוא רק צריך לנעול נעליים וגם זה סרט.

הולך לכיוון הארון של הנעליים ובדרך שוכח 9181 פעמים שהוא צריך לנעול נעליים. כזה.

והבת שלי רוצה רק חצאיות או שמלות, אין תמיד נשמה.

מביאה לה לבחור בין 2 זוגות מכנסיים והיא לא מוכנה ובכיות ועצבים.

הבוקר לא היו עוגיות ואמרתי לבן שלי שהוא יכול ללכת לחפש בארון אבל אני יודעת שאין.

אני שומעת רעשים, שואלת אותו בקטע טוב מה הוא מצא, אומר שכלום. מאחורי הגב שלו הוא מחביא במבה.

בדרכ אני אומרת לו שיבקש רשות ואולי אני אסכים אבל במבה על הבוקר זאת לא אופציה. אמרתי שאני לא מרשה

ואז הוא אומר לי- או שאת מרשה לי לצייר או שאני אוכל במבה

(נותן לי 2 אופציות החמוד)

איין גם להרביץ לי וכו

בקיצוררר ככה נראה בוקר שגרתי

בצהריים אני מסיימת לעבוד וישר יוצאת לקחת אותם

עייפה ומשתדלת להיות שבעה אבל זה לא תמיד קורה

ואז יש שעה וחצי של נחת יחסית

אבל אז עוד פעם ארוחת ערב עדדד שהם אוכלים ואז אני אומרת זמן ללכת לישון והם נזכרים שהם רעבים

טוב יצא לי ארוך הרבה יותר ממה שתכננתי

אבל תודה על המקום לפרוק♥️

אני בהריון בשליש שני עם סכרת הריון די חריפה אז לא אוכלת הרבה כי לא מוצאת את עצמי

הגיוני שזה גם משפיע...

והמצפון הזה על ילדים בעזה בגיל שלהם ואני מתעצבנת עליהם על דברים כאלה גם לא מוסיף

שיש פה ענין משולב של גבולות ושל הבנה של הרצונות שלהם מול עניין של ניהול נכון של זמן וכוח 

אני לצורך העניין ב99 אחוז מהזמן מארגנת את הילדים לבד בבוקר, וגם אצלנו יש את העניין של ההתפזרות

אני בנושא הזה אבל לא מתפשרת ועומדת להם על הראש- קודם כל מתלבשים, ואחרכך משחקים. זו עקשנות ששווה לעמוד עליה. ממש

מתי את מתארגנת בבוקר? אם תוך כדי שהם מתלבשים, אז זה קצת בעיה בגילאים האלה כי זה מועד לפורענות ואני הייתי ממליצה לעשות את זה קודם שהם ערים או אחרי שהם לבושים ומשחקים

חטיפים הייתי מרימה לארון גבוה האמת אם יש גישה

אבל בלי קשר - לילד יש צורך באוכל בבוקר לפני שהוא יוצא. זה גם אצלי ככה

אז או שאני נותנת מעדן (זה יחסית חדש אבל באמת מקל עליי), או עוגיה קטנה או שטוחים בשקית. אבל לאכול הוא צריך 

לגבי הילדה - לבי איתך. באמת. גם הבת שלי קשה בבגדים, והאמת שהחלטתי לבחור את המלחמות. אצלי זה הפוך שהייתי קונה מלא שמלות והיא רוצה רק חצאיות וחולצות

חסכתי לי את הכאבי ראש קניתי רק חצאיות וחולצות ושלום על ישראל. 

ובאמת זה מובן עכשיו שאת כותבת שאת בהריון עם סכרת.. זה כשלעצמו לוקח הרבה כח 

לא יודעת אם מה שכתבתי מתאים לך, אבל לפחות ניסיתי

שאני לא מתארגנת🙈 נשארת עם פיג'מה עד שאני יוצאת לאסוף את הילדים בצהריים.

אז איך את מחזיקה אותם קצר? זה ישר מעלה לי את העצבים

בא לי בוקר של של נחת עם שוקו חם, שירים וחיבוקים.

טוב נסחפתי

ואת צודקת לגבי האוכל, בדרכ יש עוגות או עוגיות עם חלב. אבל הבית היה די ריק היום..

וכן, צודקת. כנראה עדיף לקנות כמה שמלות ולחסוך את הכאב ראש הזה.

תודה על הסדר שעשית לי ועל המילים החכמות שלך. מעריכה אותך

פשוט לא מניחה להם לרגע

חוזרת על אותו דבר מאה פעם אם צריך

קודם מתלבשים - אחרי זה משחקים

נו, התלבשת?

למה לא שמת חןלצה?

קדימה, חולצה מכנסיים גרביים

עכשיו! לא מדברים עד שלא מתלבשים 

קדימה - לנעול נעליים

נו, נעלת נעליים?

זרובבל, שמת נעליים??

בלי נעליים לא משחקים

נראה לי הם מסיימים רק כדי שאני אשתוק

טוב אני הולכת לנסות את זה.

ויש להם גם זמן לשחק? קמים מוקדם בשביל זה?

וזה לא מעצבן אותך שהם לא מקשיבים? זה השלב שהפיוז שלי נהיה עוד יותר קצר ואני מאבדת את זה

לצורך הדוגמה - הם קמים ב6.00 ואנחנו יוצאים באיזור 7.30 - לפעמים קצת אחרי 

זה המון זמן להתארגן ולשחק 

ממש בנחת 

ובטח שזה מעצבן אותי

יש ימים שאני נהיית דרקון יורק אש

אבל זה באמת לגמרי קורה. נו מה נעשה..??

אני משתדלת מאוד שלא לזוז מתבניות קבועות כמו סדר בוקר וערב כדי שיהיה כמה שפחות חיכוך, אבל לא יודעת..

יש דבר כזה אמא שלא כועסת...?

וחלק לזרום איתם.

אבל צריך להחליט שרוצים שיהיה נעים.

בגדים תקני לה מה שהיא אוהבת אם זה מוגדר.

אם כל פעם היא משנה את דעתה לפי מה שאי אפשר היום זה סיפור אחר,

אבל אם תמיד היא אוהבת סוג/ צבע מסויים

אז תדאגי שיהיה לה מספיק מזה ושלום על ישראל.

(ואני אומרת את זה כשיש לי ארבעה ילדים, הבכור בן אח"כ שתי בנות והאחרון גם בן, אז לכאורה הבגדים שאפשר להעביר זה רק בין שתי הבנות וכל אחת אוהבת סגנון לגמרי שונה אז למעשה כל ילד צריך כל שנה מלתחה שלמה)

לגבי הבמבה, אז הבן עשה לך תרגיל שמשקף בדיוק אץ מה שאת אומרת להם. הוא בן בכור והוא מעתיק ממך הכל.

סיטואציה מצחיקה, יש כמה תגובות אפשריות, אבל תנסי להשאיר כת זה בגדר תחבולה מצחיקה ולא חוצפה והתנגדות..

לגבי הצהריים אם את עייפה ורעבה זה לא ילך עם הגילאים האלו.

צריך למצוא לזה פתרון מערכתי. אפשר פעמיים בשבוע להביא בייביסיטר שתוציא אותם מהמסגרות ותביא אותם הביתה ואת בזמן הזה תאכלי או תנוחי מעט.

או שבעלך ישמור עליהם יום אחד אחה"צ ארוך זה גם ייתן לך הפוגה וגם תוכלי לעבוד יותר שעות ולקצר ימים אחרים שיאפשר לך לאכול ולעשות הפסקה בין המשרה בעבודה למשרה בבית.

לתכנן להיות עם הילדים כמה שיותר ולא להצליח להחזיק את הזמן הזה זה לא בהכרח עדיף על קצת פחות שעות בשבוע איתם עם יותר נחת.

לגבי ארוחת ערב, זה לא גיל שיש להם סבלנות לתת לך לבשל.

הארוחה צריכה להיות מוכנה לפחות שעה לפני הזמן שרעבים כי לפעמים יש באמצע כל מיני דברים שצריך לעשות ולפנות שולחן וכו.

וכל עיכוב משלמים עליו בריבית דריבית אז זה לא שווה.

אם את רוצה טיפים איך להתארגן עם האוכל תגידי ואוכל להגיד איך זה עובד אצלנו.

בגדול נראה לי כדאי לך לתכנן איך מקדימים תרופה למכה, אבל לא רק בגישה של,איך למנוע את המלחמה הבאה, אלא מראש לתכנן גם דברים כספיים שיעשירו את החוויה המשותפת.

למשל אפשר להכין לוח פרגון, לחלק מדבקות, לתת לילדים זמין חומרי יצירה מגניבים שיעסיקו אותם.

הפתעות קטנות וזולות

שירים בבוקר

מלא מלא פתקי נחת לגננת. לפחות שתיים בשבוע עד כל יום פתק.

ליצור חוויות מחוץ לבית. למשל לחפש בדרך חלזונות, נמלים, לעצור להסתכל על שיפוצים ולהסביר מה רואים.

לחיות ולחוות איתם את ההנאות של החיים.

כשלילד יש חוויה וקשר חיובי,

והצרכים הפיזיים שלו מסופקים (הוא לא עייף, לא רעב, לא קר/חם לו, הבגד לא מציק לו, הוא לא צריך להתפנות, לא מגרד לו וכו')

אז הוא הרבה פחות יחפש את ההתנגדויות.

לא כתבת על המקלחות, אם הולך לכם טוב אז מעולה, אם לא גם לזה יש טיפים שהצטברו עם השנים.

אבל אולי בגלל הבעיות שהם לא אוכלים טוב, אולי כדאי להחליף קודם מקלחות ואז אוכל.

מקלחת פותחת את התיאבון ומאפשרת לאכול יותר ביעילות וזה יחסוך לך את הבעיות שבמריחת הארוחה וגם אח"כ את הבעיה שהם רעבים.

זה גיל קשוח, כי זה גיל שהם לא יודעים להעסיק את עצמם הרבה לבד ואם לא מעסיקים אותם הם מתחרפנים ומחרפנים,

אבל אפשר בהיערכות נוספת להפוך את התקופה הזאת לקצת יותר טובה, ובכל מקרה בסוף מה שנשאר בזיכרון זה החוויה והרגעים הכיפיים האלו ולא הבעיות והבכיות.

נשמע שיש לכם הרבה רגעים טובים,

אבל הקושי גורם לך להרגיש שהכל לא טוב, הכל מלחמות, אף פעם לא מקשיבים..

אז חוץ מזה שפרגון יעזור להם לראות ולעודד התנהגויות טובות, גם לך זה יעזור.

תרשמי לך כל יום מה כם היה טוב, נקודות של אור, משפט יפה, מחווה קטנה,

התגברות פנימית.

בגלל שזה זורם ולא מצריך מאיתנו אנרגיה, אנחנו פחות זוכרים גם את הרגעים הטובים.

אבל אם נקפיד להעלות אותם למודעות זה ייתן לך כוח להתמודד עם הרגעים היותר קשים.

אני מתארגנת ברמה שבועית.

יום שישי מבשלת בכמויות כפולות בכוונה שיישאר מספיק מנות יפות לימים ראשון ושני.

למשל שניצלים- מטגנת כמות כפולה, מייד שמתקרר אורזת בתוך נייר סופג בתוך נייר אלומיניום ומקפיאה.

דגים- מבשלת באותו סיר כמות כפולה של חתיכות.

לא מקפיאה, בערב שבת שמה לב לתת מנת דג עם תוספות אבל שמה לב להשאיר שתי מנות יפות לתחילת שבוע (במקרה שלנו אני והבן שלי אוכלים דגים בתחילת שבוע)

מרק- תמיד מכינה בכמות גדולה. לא תמיד כפולה כי אם שמים המון עוף זה עושה טעם חזק. שמה כמה סוגי ירקות, תפו"א, גזר, קישוא, שומר, בצל, סלרי. אני אוהבת גם דלורית, הילדים שלי פחות.

באמצ"ש מחממת ומכינה קוסקוס משקית וזה משדרג את הארוחה.

ימים ראשון ושני סוגרת פינה עם האוכל של שבת, לפעמים צריך להוסיף תוספות כמו קוסקוס או פסטה. אבל האוכל העיקאי מוכן מזין ומשביע.

יום שלישי זה יום של תנועות נוער וסידורים, פחות מבשלת. לכן פיצה פיתה או שקשוקה או חביתה עם אבוקדו זה סבבה.

מוסיפה ירקות חתוכים.

פיצה פיתה אני פורסת את הפיתות קפואות, מדללת רסק עם תבלינים ומים ומורחת על הפיתות זה נמרח בקלות ובמהירות.

מפזרת זיתים וגבינ"צ ולתנור.

ל2-3 ילדים 5-6 פיתות זה מספיק.

תמיד יש לנו בבית אשלים עם גרנולה ביתית לכל צרה.

גרנולה מכינים פעם בחודש, מ700 ג' קוויאר עבה עם תרכיז תפוחים של B&D.

20 דקות בתנור על 150 מעלות וזה מוכן.

יום שלישי או רביעי מבשלת ארוחה בשרית או פרווה. מרק אחר ממה שאוכלים בשבת שיהיה לגיוון או עוף עם זיתים.

כל מה שצריך עגבניות אני משתמשת בעגבניות מרוסקות שמוכרים בסופרים.

זה חוסך מלא עבודה והופך את העסק להרבה יותר פשוט.

עוף עם זיתים למשל, אני מבשלת לפעמים שהעוף קפוא. לא תמיד אפשרי לי להפשיר מראש.

יש לי בבית שקיות ירקות כמו סנפרוסט. מחממת כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה בנינג'ה.

יש לי תמיד גם אדממה, גם שופכת לסיר כשזה קפוא, הילדים יודעים לבד לאכול את זה.

אם יש ממש קטנים אז לא לתת בלי השגחה

אבל לגדולים יותר זה אחלה פתרון לנשנוש כשיש בלתם.

קציצות טונה וקציצות ירקות מכינה בכמויות גדולות ומקפיאה.

מחממת במחבת או בתנור (עדיף בנינג'ה זה מחזיר את הקריספיות)

לא לחמם במיקרוגל זה הורס את המרקם.

קציצות בתוך פיתה עם ירקות בצד סוגר את הפינה.

לגבי חיתוך ירקות אז או שאני מתחילה עם זה, או מסיימת עם זה.

לא באמצע ולא מעכבת ארוחה בגלל זה.

ילדים שמתרגלים לאכול ירקות תמיד ישמחו לאכול אותם ולא הכל חייב להיות מוגש יחד.

ילדים קטנים אני משתפת בהכנה.

זה מאריך את הזמן אבל מונע חיכוכים מיותרים וגם פותח להם את התיאבון.

אני מתחילה לבשל ב16:00 איך שאני חוזרת מהאיסופים, גם אם זה עוף או מרק נגיד שלוקח לזה זמן, לבינתיים עושים דברים אחרים ואם עדיין לא מוכן אז קודם מתקלחים ואז אוכלים.

קציצות בשר למשל זה משהו שאני מכינה או מהצהריים אם במקרה אני בבית או ביום שבעלי יכול לחזור מוקדם יחסית לפני זמן ארוחת הערב ואז הוא נותן איתי יד כי זה משהו שמצריך יחסית הרבה התעסקות במטבח, מצד שני אין משהו יותר מרגיע מיוחדים שאוכלים בשרי טוב ומשביע.

בגדול השילוב של אוכל בשרי משבת עם אוכל חלבי מהיר, ובישול לקראת אמצע שבוע, נותן מענה לכל השבוע בלי להשתגע.

שימי לב שכמעט תמיד האוכל אצלי מוכן לפחות חצי שעה לפני הארוחה.

כי בין לבין הילדים צריכים אותי לדברים אחרים.

בעונה שנעים בחוץ, הרבה פעמים לוקחת איתי גבינה וירקות וקרקרים או פרכית אורז או לחמניות לגינה ואחרי האיסוף מהגן בזמן שהם משחקים אני חותכת ומביאה לנשנש ואז הם לא חוזרים מורעבים ועצבניים הביתה אז אני יכולה למשוך אותם יותר בחוץ עד שבעלי מגיע ואז מארגנים להם ארוחה חמה.

תמיד יש לי במקפיא שניצל טבעות, נקניקיות, אדממה וכד' לכל צרה.

משתדלת פחות לתת אבל לפעמים יש עיכובים או שמשתחררים מוקדם (ר"ח, צומות, אסיפות  הורים, חודש ארגון)

אז הילדים מכינים לעצמם ארוחת צהריים.

נזכרתי בעוד משהו וקשה לערוך,

תמיד יש שפע של פירות בבית.

מבננות ותמרים שאפילו בן ה2.5 שלי יודע לקחת לבד, ועד פירות הדר המיוחדים יותר כמו תפוז אדום, פומליות וכו'.

לקטנים אני מקלפת ומפלחת (מחלקת לפלחים) אבל חשוב לי להרגיל לעצמאות אז ככל שגדלים יותר נותנת להתמודד לבד.

בת ה6 שלי כבר הרבה זמן יודעת לקלף תפוחים ופירות הדר.

זה זמין, צבעוני, בריא וטעים ונותן גם הפוגה מרעב מציק ומעצבן שמגיע לפני הארוחה או אחרי ארוחה אם ילד אומר שהוא לא שבע.

טיפ נוסף, אני מטגנת בצל בכמות גדולה במחבת וכף פרווה פעם בשבועיים בערך ופשוט מוסיפה בצל מטוגן קפוא למאכלים כמו קציצות או רטבים.

השמנוניות של הבצל המטוגן הופכת את הגוש לפריך יותר אז ניתן לקחת כמות קטנה בקלות.

אז זה עם השילוב של העגבניות המרסקות הקנויות הופך את הבישול של הרטבים למהיר וחוסך זמן מיותר. בסגנון לזרוק לסיר ולתת לזה להתבשל טוב שייספגו הטעמים, אין טעם של מקפיא כשזה מבושל טוב.

ככה גם מכינה שקשוקה. זורקת כמה דברים למחבת, מרתיחה טוב על אש נמוכה, ואז רק מוסיפה ביצים.

מרגישה שזה לא האישו אצלנו כי הם בכלל לא אוכלים מבושל באמצע שבוע רק במסגרות

זה כולה סנדוויצ'ים עם ירקות וגם את זה קשה לי לארגן כי הם אפילו לא נותנים לי לחתוך ירקות

לערוך שולחן אני נותנת להם כי ראיתי שהם לא נותנים לי לעשות שום דבר אז לפחות זה מעסיק אותם

אבל הם תמיד חסרי סבלנות גם כשאוכלים בחמש וחצי, והגדולה לפעמים לא רוצה לבוא לאכול ועד שהיא באה ועד ש ועד ש.. ואז אני כבר נהיית לחוצה לקראת המקלחות וההשכבה שלהם

ומקלחות עכשיו עושה לשניהם ביחד ןמתליל להיות ממש לא נוח כי קר והם לא רוצים להיכנס והמקלחון כבר קטן לשניהם ביחד

והאמת? בא לי פשוט להיעלם לשעה וחצי ולחזור לילדים מאורגנים אכולים ונקיים 

יותר קל מסנדוויצים.

תנסי להחליף בין זמן המקלחות לאוכל, ותראי ישועות.

בע"ה אכתוב בהמשך לגבי המקלחות.

ריח של אוכל מבושל שמתפזר בבית מושך גם את הסרבנים הגדולים מכל החורים שלהם שנשבעו לפני דקה שהם לא רעבים וגם את אלה שהצהירו שאסור לאחר לפעולה.

(האמת שזה עובד גם עלי)

ויותר קל לילדים קטנים לאכול כמות משביעה.

גם הילדים שלי אוכלים בצהרונים וזה לא זה.

תנסי תקופה ותראי אם יש שיפור.

סנדוויצ'ים אוכלים אצלי טוב או בפארק או  כשעושים פיקניק (אפשר גם במרפסת, פורסים מחצלת ומסדרים כסאות ילדים, ואוכלים סנדוויץ)

בפיקניק אני מרשה גם לשתות שוקו אז בכלל זאת חוויה.

תנסי לשתף את הילדים בחיתוך או סידור ירקות.

תחמיאי להם על השולחן הערוך ותעודדי אותם ליצירתיות.

למשל ליד כל צלחת להשאיר מדבקת הפתעה או לארוז כל סט סכום בסרט.

(מכירה את הסלוטייפ הצבעוני? זה אחלה בשביל דברים כאלו, הם מקשטים בזה המון)

נדיר שנשפך מרק או רוטב ברמה מלכלכת.

ואוכלים אצלי עם הידיים גם לפעמים.

עד מפרק היד מתלכלך, לא מעבר בד"כ.

וגם אם כן, מחליפים חולצה.

פחות מתרגשת מכתמים על הפיג'מות אבל זה די נדיר האמת.

אני לא מדברת על תינוקות בכסא אוכל, כן? מדברת על ילדי הגן.

אם כבר אז צחצוח השיניים יותר מלכלך אצלי אבל גם זה הם לומדים לעשות בלי להירטב מדי.

הם אוכלים לבד מגיל צעיר ממש אולי זה קשור ואולי זה אופי.

לבת אני אוספת את השיער 

הבן ב"ה אוכל יותר נקי ממנה ממילא

ולא אוכלים אצלי רק חביתה בא.ערב

לפעמים זה מרק

לפעמים זה פסטה ברוטב אדום

פיצה 

על האש לעתים נדירות

כי הם קטנים וממש מתלכלכים באוכל עדיין לצערי

ולהכין אוכל אני מודה שקצת כבד עלי .. ממש מקל עלי לא להכין אוכל במהלך השבוע כמעט

ובטח שלא באותו יום שחוזרים כי יש בערך שעה בין מתי שחוזרים למתי שאוכלים ופעמים שניסיתי לדחוף שם גם הכנת אוכל כלשהו זה פשוט היה נורא

אז תשאירי אבל אם לא

אפילו פסטה/פתיתים שזה לא עבודה באמת, נאכל יותר טוב מלחם

ובמיוחד בחורף אוהבת שאוכלים חם.

שמה סיר פתיתים/פסטה (הבן שלי כבר יודע לעשות את זה בגיל 4)

ואז כשמוכן מוסיפה לסיר טונה שימורים/גבינות לבן וקצת צהובה/ביצה ומקשקשת- זה מתבשל.

לא יוצא אוכל פירורי אלא 'תבשילי' יותר בלי עבודה (אפשר גם רסק עגבניות וזיתים, אצלי זה בל יעבור מבחינת הילדים)

ולגבי האוכל אחרי מקלחות אצלי זה כן קטנים וכן מתלכלכים אבל עדיין 

א' מעדיפה שילכלכו פיז'מות מאשר בגדים, עם כל הכבוד לבובות של דיסני.. לא מצליחה להרגיל לסינר וזה גם לא עוזר.. הקטנה מטנפת את המכנסיים והגדול מלכלך את קצות השרוולים מדי פעם

ב' אני עושה להם אמבטיה וזה הזמן שהם בפנים שאני יכולה להעביר את הבית משעת משחק לארוחה- לא ממש מסדרת אבל וויש קצר, טאטוא של שאריות היצירות, פינוי השולחן וכו'.

ועוד משו כדי שא יהיה עצבניים אצלי צריך ארוחת פרי באמצע אחר הצהריים- סביב ארבע. לא מדי הרבה שיאכלו בערב אבל כן תפוח/תפוז ולפעמים זה אפילו לבן. יש לי גם גבינה וקוטג' בקטנה שגם יכול לסתום את ה'חור' הזה

אצלנו בן רבע לארבע יודע לחמם לעצמו לחם מהמקפיא, למרוח ממרח שבאלו.

ירקות זה באמת יותר מורכב לתת להם לחתוך אבל אפשר לשטוף ולתת להם לאכול ירק שלם או לחתוך לחצי אפילו בידיים בלי סכין..

אז ככה, קודם כל עם הבן שלי והתרגיל שלו זה לא סתם הקפיץ אותי.

הוא כבר חצי שנה בלי מוצץ בלילה ובחודש האחרון הוא מחכה שאחותו תלך לישון ואז לוקח לה את המוצץ וישן איתו.

בהתחלה הוא היה דואג לה לפני השינה שיהיה לה יותר ממוצץ אחד, ממש טוב לב מתפרץ. היינו נכנסים לחדר והוא היה מחביא את זה מיד.

אז כואב לי גם כל התרגילים האלה והחוסר שקיפות וגם מה מוצץ פתאום?

דיברנו איתו על זה דרך סיפורים וביקשנו שיתן עצה לדמות מפתח וגם בצורה ישירה שהוא כבג גדול ולא מתאים וגם חבל על ההסתרות.

בקיצור זה הקפיץ אותי יותר ממה שתכננתי.

וכן, אני מאוד אשמח לטיפים להתארגנות על אוכל!

בכללי אוכל אצלי זה ממש לא משהו בראש סדר העדיפויות. אין לי בעיה להיות רעבה ולילדים שהם אחרי צהרון ובשרי אז גם ביצה קשה עם לחם ומלפפון זה מספיק.

אבל גם זה מרגיש לי לא בית.. בא לי שיהיה להם אוכל חם ומפנק.

(כרגע בהריון קשה לי עם ריחות של בישול...)

לגבי החוויות. וואו. איך בא לי ככה

לראות חלזונות ולקפוץ בשלוליות. צריכה לשבת עם עצמי ולהבין למה זה לא קורה בפועל.

ברור שכשאני נזרקת ישר מהעבודה לאיסוף ומאינטניסיבות אחת לשניה זה לא מוסיף רק שהבעיה שאני עובדת המון ואם יש לי כמה דקות פנויות אני איכשהו מוצאת את עצמי שוב מול המחשב....

בקיצור כנראה שהעירכות ותכנון זה שם המשחק ואני גרועה בזה

וזה לא תמיד נעשה יותר פשוט כשהם גדלים.

תזכרי את זה, הם בודקים אותך. מה לא יקום ולא יהיה, מה הם "יצליחו" לסובב לטובת עצמם.

והאמת, שהם מאוד מחפשים ללמוד את הגבולות.

יש בטח כאלה שיתנגדו, אבל אני במקרים של חוסר הקשבה מוחלט בכזה גיל אגרום לזה לקרות גם קצת יותר בכח. נגיד לא רוצה להתלבש- תשמע אתה ילד גדול ויודע לבד, אבל אם לא תעשה את זה זריז אז אני אצטרך להלביש אותך כאילו אתה תינוק, ואם תתנגד אני אצטרך להחזיק אותך חזק. לזכור שאת מנהלת הארוע והזמן, זה באחריותך ולא בהכרח באפשרות שלו לקחת על זה אחריות. פעם שמעתי ממישהי שאני מעריכה את דעתה שהיא חשבה על זה שלא סתם הילדים גדלים פיזית בקצב כזה שאפשר להתמודד איתם (שוב, פיזית) מבחינת גודל ומשקל וחוזק. לפעמים אין ברירה אלא לאכוף משהו קצת יותר בחוזקה (ואני לא מדברת על פליק או משהו. אלא לתפוס בלי שיזוז, להצליח להלביש גם מתנגדים וכו'). זו גישה שאני כאמא לא מתבלבלת מי אומר את המילה האחרונה גם במחיר של אכיפה פיזית פחות נעימה.

זה ממש בסדר לחלוק על הגישה ולא לאהוב את זה, אבל אם היא לא מעוררת בך התנגדות אז יש מה לנסות.

בהצלחה. זה מתיש וכאילו לא נגמר לעולם אבל זו תקופה שעוברת. בהצלחה יקרה, את אמא מצוינת ומדויקת לילדים שלך. שמרי על עצמך ועליהם בשפיות.💚

פשוט חבל לו להפסיד את האקשן או להפסיק באמצע הפעילות/המשחק.

אני גם כל היום מתזכרת אותו ללכת לשירותים

ואם הוא לא הלך למרות שביקשתי אני כאילו 'לא עוזרת לו להחליף'..

בקיצור אין לי פתרון

לגבי הגדול - מה יקרה אם לא תתעקשי איתו שילך? את רואה שהוא מרקד, שואלת אם הוא צריך לשרותים והוא אומר לא. להגיד לו משהו כמו "ראיתי שלא נח לך ברגליים ולפעמים זה סימן שיש פיפי. אתה רוצה בכל זאת לבדוק אם יש לך? לא? אז תגיד לי כשיהיה לך ונלך ביחד/אני אשמור לך את המשחק/ נחכה לך בפעילות" ולהשאיר את השליטה אצלו.

אצלנו זה עזר לילד לשים לב ל"ריקוד המקדים" וללכת מעצמו.

דיברנו גם על זה שחשוב ללכת לשירותים כשמרגישים צורך כי ככה הגוף מרגיש טוב יותר. אחרי הליכה לשירותים הפנתי את תשומת ליבם לכך שהבטן מרגישה רגועה יותר ושנח יותר להתרכז במשחק.

לגבי השני - זה שלב נפוץ בהתפתחות של הרבה ילדים. קשור לזה שהם מגלים את העולם בעזרת הפה. כשנושך (או רגע לפני אם אפשר) להרחיק אותו תוך אמירת "אסור לנשוך" ולתת צומי לננשך. כדאי לדבר בזמן רגוע על מה מותר לעשות כשכועסים. אפשר לתת לאכול דברים קשים כמו גזר כדי לתת את הגירוי האורלי בצורה טובה. נשכן גם יכול לעזור.

אצלנו עזר גם שנתתי לו "להתאמן" עלי (בגיל צעיר יותר, בערך שנה וחצי). הוא קירב את הפה אלי וראה שאני לא נרתעת אז אלמנט המשחק ירד. הסברתי לו שלא נעים לי כשהוא התחיל להדק שיניים. ככה הוא למד איך לקרב פה בעדינות לנשיקה או משחק.

נקודה נוספת - יכול להיות שיוצאות לו שיניים? זה בערך הגיל של הטוחנות ויציאת שיניים מאוד מגבירה צורך בנשיכה.

אז היום יצא שאחותי הייתה איתם כל הבוקר וכשהציעה לו להיכנס לשירותים הוא לא רצה ואמר שאין לו.

אני הגעתי ב12 וחצי (לא היה בשירותים מ6 בבוקר) ואחרי כמה דקות הוא אמר: יש לי קטנים (פיפי). הסתכלנו לכיוונו והוא כבר עשה על הבגדים.

אז מסתבר שאם לא אגיד לו ללכת הוא יעשה על עצמו.

ואני יודעת שלא אמורים לכעוס אבל התבאסתי כל כך. אמרתי לו שאני ממש עצובה שהוא התאפק במקום ללכת לשירותים ונתתי לו להישאר ככה כמה דקות עד שסיימתי לעשות משהו.

מקווה שזה ילמד אותו לקח.

לגבי הקטן- מקווה שהשלב הזה עובר מהר.

אנסה לתת יותר צומי לגדול אבל הבעיה היא שהוא מצפה שאני אעיר לקטן על זה שנשך.

יוצאות שיניים בגיל הזה? לא ידעתי. אבדוק אם רואה משהו אבל לא נראה לי.

אבל אולי במקום העבודה שלך כן נותנים, הייתי שואלת

אלא תלוי בהסכמה של המעסיק

גם מבחינת דיני ממונות

אצלי מוכנים להוריד יום שלם משעות הריון, אם הייתי בפועל בחלק מהשעות במרפאה.

שימש אותי בהעמסת סוכר 100, ובמעקב הריון עודף, אבל לא בימים של חולשה בהם נשארתי בבית.

תודה לכולן

כמובן יכול להיות שאצלכם ספציפית קצת אחרת אבל לא נשמע לי הגיוני לא טכנית ולא מוסרית. חסר לך ימי מחלה?

ומוסרית?

ה40 שעות זה שעות שעל חשבון המעסיק, ולכן צריך להיזהר שלא לשקר כשלוקחים אותם (כמו ימי מחלה אגב) אבל אם שקופים מולו והוא מוכן, אז למה לא?

לבדוק אם זה אפשרי.

בהריון הקודם לא עבדתי בגלל הקורונה, אז כמובן שלא השתמשתי בזה, ובעיקרון אין לי באמת מושג איך זה עובד..

בכל מקרה לקחתי יום מחלה רגיל, אז לא משנה כבר.

תודה

עבור בדיקה רצינית כמו למשל מי שפיר. זה מה שאמרו לי כשבדקתי את זה. וכמובן צריך להביא אישור מהמרפאה על הבדיקה. בקיצור לא נראה לי שזה המצב אצלך 

מתוך קישור של חנות באינטרנט שם מוכרים אותו ב1200

מייבש כביסה צינור פליטה נאון NEON דגם NE-DRP7GW - NEON - מייבשי כביסה

ולא יודעת אם עוד יש, מניחה שזה תלוי סניף גם 

יום-יומיים לפני הווסת.

היתה לך כבר ווסת אחרי ההפלה?

עשית US לאחרונה?

אולי זה בעצם ביוץ מאוחר?

עשיתי US ממש לפני הווסת הזו והרופא אמר שהכל נקי ב"ה.

גם חשבתי אולי זה הפרשות לפני ווסת כמו שאת אומרת שהיה לך..

מבאס...

הגיוני שזה הפרשות לפני ווסת.

מקווה בשבילך שנתבדה ואולי זה יהיה הפרשות שמבשרות על הריון

בשורות טובות בקרוב

אז בהמשך לשבוע שעבר, ביום שישי לא התאפקתי ובדקתי והיה לי ממש כתם רירי קטן מאוד נראה בצבע חום..

הייתי בטוחה שאוטוטו אני מקבלת 

בגלל שכנראה כבר נאסרי המשכתי לבדוק, היה עוד פעם שהיה נדמה כאילו יש הפרשה רירית מועטה מאוד בצבע חום

ובנתיים שום דבר לא הגיע 

בשנה האחרונה לפני ההפלה היו לי כמה ימים של הפרשות לפני המחזור

אבל כן הפרשות בולטות

שגכ היה נראה לי מוזר מאוד

עכשיו היה את ההפרשה המועטה הזו, ועדין המחזור לא הגיע.

יש מצב שחוח יש לי הידבקויות אחרי ההפלה ולכן המחזור לא מגיע?

ממש ממליצה לשאול רב לגבי זה.

וכמובן אם אין בדיקה של פרישה בשל עונה בינונית/הפלגה וכד' לא כדאי לבדוק סתם כי זה רק מסבך את החיים.

2. אולי כדאי לעשות בדיקת הריון ביתית?

יש מצב שיתיר?

ועד מתי לחכות למחזור?

ובכלל משהי היה לנ כזה דבר?

אני לא יודעת מה אורך המחזורים שלך, אבל אם היית אמורה לקבל תעשי בדיקת הריון.

זה היה על טישו

לא כשיתי בדיקה פנימית הסתכלתי בניגוב...

יש כאלו שבניגוב בכלל לא מתייחסים כאל מראה.

תשאלי דחוף רב. חבל על כל רגע שאתם מתנהגים כאסורים

ומאז לא קיבלתי...

והרב אמר כן לעשות הפסק ולטבול אחרי שבוע.

ככה שכבר לא נשאר הרבה.

אבל אני כן מוטרדת מזה שהמחזור פשוט נעלם...

הידבקויות מגרידה חוח  יכולות לגרום לזה?

ברוב האתרים חודש שביעי מתחיל ב28 ושמיני ב32...

מה שמשנה זה הטרימסטרים (שמחולקים שליש ראשון עד 13, שליש שני עד 26, שליש שלישי 27 עד הסוף)

והשבועות.

בדיוק

החודשים לא באמת משנים

שימי לב שרופא אף פעם לא ישאל חודש .. רק שבוע 

אני פשוט בןדקת לפי הקופח שלי...

לא שזה באמת משנה...

אם נגיד התאריך המשוער שלי זה א' אדר, אז מבחינתי חודש תשיעי מתחיל בא' שבט, חודש שמיני מתחיל בא' טבת, וחודש שביעי מתחיל בא' כסלו.

זה לא מתחלף לפי שבועות ההריון אלא לפי התאריך העברי. וזה מסתדר מצויין.

לרופאים ממש לא משנה באיזה חודש אני. זה רק בשביל הספירה לעצמי, ולמי ששואל באיזה חודש אני...

(אני כותבת בכללי, לא בהריון עכשיו, למען הסר ספק...)

בע"ה התאריך הוא ביג' אדר א..

אז תכלס התחלתי שביעי..

מה לעשות

העולם עדיין מדבר בחודשים😆

אבל לא קריטי לו אם תזייפי שבוע לפה או לשם

אז תעגלי חופשי

אז כדאי להגיד טיפה פחות ממה שאת או לעגל ללמטה...

להוריד בעצמה את הבגדים?

היא קטנטונת עדיין

וגם, כעס לא מקדם אתכם ולא צריך להיות אישיו בכלל.

היא לומדת דבר חדש,יש בזה גם עניין רגשי ורגרסיה זה דבר הגיוני ביותר אחרי לידה, בטח שזה סמוך ככ ללידה. כאילו היא גם רוצה יחס, אז מפספסת. ככה אני רואה את זה בכל אופן

מזל טוב ענק על הלידה. יודעת שזה קשה❤️

יש איתך מישהו אחר הצהריים לזמנים שהיא חוזרת שיכול לעזור?

צריך לתהליך סבלנות והכלה ולקחת באוםן יזום לשירותים אם היא מפספסת. וכמובן, הרבה תשומת לב עד כמה שניתן

זו ילדה בכורה?

אז עוד יורת קשה

ממש לא חושבת שילדה בת שנתיים וחצי יכולה לקחת אחריות על הבגדים שלה.. בטח אחרי שהרטיבה

יש סיכוי שזה באמת בגלל הלידה אבל זה בטח לא בכוונה ואין על מה לכעוס

זו מציאות, לא נעימה, גם עבורה.

אם בגן היא לא מפספסת הייתי בודקת עוד משהו- יכול להיות שהפספוסים שלה בבית בשעות שהיא יותר עייפה?

אני עם ילד בן ארבע שכשעייף מאד יכול לברוח לו קצת.. 

חיבוק, גם אני קמלתי בגיל הזה אחרי לידה (הילד התעקש, לא היה ברירה) וזה לא פשוט..

כן ילדה בכורה. מאוד חכמה ועצמאית.

אם היא מצליחה להוריד את המכנס כשהוא רטוב למה לא לצפות ממנה שתעשה את זה?

מעודד לשמוע שאני לא היחידה שגומלת תוך כדי מרגישה שזה היה טעות למרות שכמו שכתבת גם לנו היא לא ממש הייתה ברירה.

בנוגע לעייפות - יש מצב שזה חלק מהעניין, אבל מה אפשר לעשות?

בעלי בדכ איתי אחהצ אבל אנחנו בשאיפה שהוא יחזור ליום עבודה מלא בהקדם...

אם היה נשפך עליה בקבוק גם היית מצפה שהיא תחליף בגדים לבד?

אם זו באמת ילדה שמתלבשת ממש לבד בגיל שנתיים וחצי

אז מה לדעתך מונע ממנה לעשות את זה? למה אתם 'מנסים וזה לא קורה'?

לגבי העייפות- שוב, זה לא פתרון זה הבנה.

היא גומלת את עצמה גם לילה?

אולי להחליט שמשעה מסוימת שמים טיטול, אם את לבד איתה וזה לא לכוחותיך. (ואני יודעת שזה לא קל לביצוע...)

אני חושבת שאין לך ממש בריהר אלא להבין שהיא לא מרטיבה אלא נרטבת, מבחינת החויה שלה. והכעס לא קשור, וגם ה'לקיחת אחריות' כביכול ממש לא רלוונטית

ולפותחת-

פשוט להתייחס לזה כאל עוד משהו שצריך לעשות.

הבן שלי גמול כבר חצי שנה ויש לו תקופות של רגרסיה, וגם בתקופות טובות קורה לפעמים שהוא מפספס,

וגם חוץ מעייפות גם מצב רגשי נגיד של כעס או בכי מוביל לפספוס.

אתם עושים הכל נכון לדעתי, פשוט סבלנות.

מה קורה כנשפך עליה ומתלכלכים הבגדים בזמן הארוחה?

לא רואה הרבה הבדל.

גם פה מתלכלכים הבגדים.

הכי פשוט כשהיא באה הביתה להשאיר אותה עם תחתונים או עם מכנס שקל להוריד וללבוש לבד. פחות מכנס צמוד ומכנסיים של גן.

מבחינת הרצפה להיות מצויידים בהרבה סמרטוטים ובסוף יום או יומיים להפעיל מכונה ושלום, כמה שפחות עצבים יותר טוב.

מזל טוב על הלידה!

אם את רואה שהיא מצליחה להוריד לבד את המכנסיים לשים בכביסה. לנגב את הפיפי עם סמרטוט. זה מעולה.

לא לדרוש.לא להתעצבן. אבל כן להאמין שהיא מסוגלת ולצפות. בטח. חינוך לעצמאות זה נהדר בעיניי.

אני אומרת לילדה במקרים כאלו -אוי פיספס לך? זה לא נעים להיות רטובים. לא נורא פעם הבאה תעשי בשירותים כדי שתהי יבשה ונקייה.

כאילו כזה מתבעסת בשבילה. באמת. לא רק כלפי חוץ.

וזהו.

כעס ועצבים ותחושות כישלון או תחושות שלך שהיא עושה דווקא או כל דבר אחר רק ירחיק אותה מהגמילה..

אבל ןואלה שבועיים אחרי לידה לא יודעת אם היה לי אנרגיה לזה.

זה זמן קשוח. ממש.

בהצלחה יקרה

ואגב מקבלת הרבה מחמאות מכמה הילדים שלי עצמאיים

לדעתי ילדים מסוגלים להרבה יותר ממה שנותנים להם

מקווה להצליח ליישם

אני חושבת שהחלק של לא לכעוס עליה הכי קשה לי. כי אני יודעת שהיא יכולה ולא מצליחה להבין אותה😕

ייתכן מאוד שהיא לא תמיד רוצה. וזה בסדר, היא בת שנתיים וחצי

לדעתי לא שווה להתעקש איתה אם היא לא תמיד רוצה לבדה.. מותר לה, היא עדיין ילדה. שתתפנק, מגיע לה היא ילדה מהממת!

במקרה כזה מפספסים יותר. גם שינוי בעקבות לידה. ויכול להיות שנמאס לה.

אם את רואה שהיא יכולה לקחת אחריות אז הייתי מדברת איתה בנושא , אם לא, אולי כדאי לחכות עד אביב.

עוד אופציה, להזכיר ולקחת לשירותים, אבל לא יודעת אם יש לך כוח לזה. לי אך פעם לא היה. 

אני מתייחסת לגמילה בשתי צורות. הילדה יודעת/ לא יודעת לשלוט

הילדה רוצה/ לא רוצה.

בגדול, אני רואה שיש גיל שהם חיוביים ברעיון לגמילה וקצת אימון זה מה שצריך. אם הם מפספסים הרבה אז או שלא רוצים או שעדיין לא פיתחו את ה"סנסור". חבל מבחינתי חהתעכב במצב כזה.

אני יודעת שהרבה לא בגישה הזו, אבל אני לא מוכנה לרדוף אחרי ילד מפספס. אם מפספס אז טיטול. גם ביכולת שלי להתמודד עם זה אני צריכה להתחשב. וזה אחד השנואים עלי, ברמה שגומר סבלנות מ100 ל0.

אז ילדה שיודעת ורוצה- בכיף

יודעת ולא רוצה- טיטול

לא יודעת ורוצה וזה עניין של אימון של כמה ימים לתפוס את התחושה שמעידה על צורך ללכת לשירותים - אני אעמוד בזה

לא יודעת ולא רוצה- טיטול גם בגיל 4 מצידי (ברעיון, לא זוכרת שבפועל מישהו אצלנו עוד היה עם טיטול בגיל הזה).

אם מתאים לך להגיד לה שאם היא תמשיך לפספס את מחזירה לה את הטיטול, (ובגישה שזה לא כעונש אלא כדי לחסוך ממך לנקות שוב ושוב, כלומר זה לא הכעס, זה לשמור על האנרגיה שלך)- אני ככה הייתי עושה. אם לא בא בחשבון מבחינתך אז תדלגי.

בכל מקרה, מזל טוב ובהצלחה. 🧡

תכלס גמני נהגתי ככה וגמלתי אחרי גיל 3

והבת שלי רצתה מוקדם יותר אבל לא היתה מוכנה והיה לי מסורבל להתמודד אז החזרתי טיטול וגמלנו בשלב מאוחר יותר ועבר חלק (חוץ מהלילה שעוד מפספסת)

הצענו לה כבר כמה פעמים לחזור לטיטול🙊היא ממש לא רוצה.

הסכמתי להוריד לה את הטיטול רק אחרי תחנונים ארוכים מצידה.

אגב, סביב הלידה היה איזה יום או יומיים שהיא הייתה עם טיטול בניגוד לרצונה😬 ויש לי הרגשה שזה החמיר את המצב קצת

.

תחתון טיטול?

או טיטול ומעל תחתון?

אבל מה אכפת לנסות...

לפעמים אנחנו לא מודעים כמה ילדים בגיל הזה מבינים במודע ובתת מודע.

מציעה לדבר איתה שיחה של גדולים:

פשושית, את ממש גדולה ומבינה, עד כדי כך שעשית משהו מיוחד לילדים בגילך, הורדת לבד את הטיטול ולמדת ממש מהר איך להשתמש בשירותים.

גם הגננת מספרת לנו איך את כבר גדולה בגן, וכמו הגדולים הולכת לשירותים בזמן.

יש לי בקשה, אני רואה שבזמן האחרון אחרי שכבר הראית כמה יפה את משתמשת בבית בשירותים, פתאום לפעמים את שוכחת ללכת בזמן, וזה ממש תוקע. צריך להחליף בגדים, צריך לנקות את הרצפה, צריך להזדרז שזה לא ירטיב עוד דברים, ויש דברים שממש קשה לנקות אם נשפך עליהם, למשל הספה או השטיח (אם יש).

[אולי להוסיף, לפעמים בבית אנחנו רוצים פחות להקפיד מהגן, אבל את מבינה שאם לא תקפידי אמא רק תרצה שוב ושוב לשים לך טיטול. אז אם קשה לך לשמור בבית כמו בגן בדברים אחרים את צודקת, ואני באמת משתדלת להיות עם הרבה סבלנות לזה. אבל בדבר הזה קשה להיות עם הרבה סבלנות כי זה עושה הרבה בלאגן בבת אחת]

זה כל כך לא נוח לאמא להצטרך לעזוב הכל ולעזור לך להחליף בגדים ולנקות שאפילו חשבנו אולי כדאי להחזיר את הטיטול. אבל את לא רוצה, ואת צודקת, זה הרבה יותר נעים עם תחתונים וללכת לשירותים בזמן.את מוכנה לעזור לאמא ולהראות כמה את גדולה גם בבית? כי אם את רוצה להתנהג כמו הגדולים אז את צריכה גם לקחת אחריות שזה לא יותר מידי פעמים יקרה. אנחנו כבר יודעים שאת יכולה, את מוכנה לחזור לשמור יותר שלא תשכחי לחכת לשירותים בזמן כשאנחנו בבית?

אני לא מבטיחה שזה בהכרח עובד תמיד, אני מבטיחה שהיא תבין אותך בדיוק. ושוב, אם לא מתאים בעינייך אז אל

בשביל לצפות ממנה לדבר כזה

הייתי מצפה לדבר כזה בגיל 4+ באופן מעשי ממקום שמבין ולא רק ממלא הנחיות

ואגב זה נורמלי זה שלב בגמילה אז אין כ'כ מה לעשות עג שמתייצב זה תלוי ילד/ה יכול להיות בחודשיים גמילה הרמטית ויכול להיות חודשים ןשנתיים+ עד לגמילה הרמטית.

ומעודדת אותך שנסיגה יכולה לקרות גם בגיל בוגר יותר

אני הייתי שמה טיטול בשביל הרוגע הנפשי שלי

את שניה אחרי לידה והכי חשוב שתתאוששי! 

עזרתן לי מאוד!

אני לא חושבת שנחזיר לה את הטיטול זה ישבור אותה ממש. אבל כן נשתדל לקחת אותה באופן יזום. התייעצתי גם עם הגננת שלה והיא ממש הופתעה שהיא מפספסת בבית. אז אני מאמינה שאנחנו בכוון הנכון...

תודה לכן!

בס"ד

ממה שקראתי זה מופיע בדר"כ באמצע-סוף הריון אז לכן תוהה אם זה קשור..

בינתיים הרופא נשים אמר לי שזו תופעה הגיונית..

בכל הגוף, בעיקר באיזור החזה והבטן. ברגליים פחות אבל יכול להיות שגם.

בהריון הראשון עשיתי בדיקת תפקודי כבד (תעשי, חשוב לוודא שתקין) ויצא תקין, אח"כ כשזה חזר בהריונות הבאים אני כבר מזהה ויודעת שזה תקין אצלי.. יש תופעה כזו שנקראת גרד הריון.

סיוט, עובר אחרי הלידה 😅

ללכת לרופא משפחה/נשים זה יכול להיות קשור לתפקודי כבד.

צריך בדיקה

זה בדיקת דם? ממי צריך הפנייה? וכו'?

בדיקת דם זה השלב הראשון.

אצלי אחרי בדיקת דם שלחו אותי גם לאו"ס כבד והרופאת משפחה התיייעצה עם רופא כבד בשבילי.

גירודים בכפות רגליים זה מלא פעמים סימן לפטריה.

שימי שמן עץ התה

ותורידי כמויות סוכר..

עבר בלידה

וחודשים סבלתי מזה.. נוראייייי

אבל רק לאירועים שממש הכרחי נוכחות של שנינו, ואין אפשרות שההורים ישמרו כי גם הם מוזמנים

לא קרה כמעט אבל בכל זאת

וגם - הילדים שלי אבל היו ישנים מעולה בנסיעות ובטיולונים

הכאב הראש שלי היה הערות שלהם כשחוזרים עייפים

או באזור האולם, או אפילו בייביסיטר באולם עצמו בחדר ייחוד למשל אחרי שהחתן והכלה יוצאים..

או באזור הבית.

אם יש מישהי שאת סומכת עליה, הייתי משאירה.

אם לא- יש אוזניות אוטמות רעש שאפשר לשים לה.

יש גמחים..

מצרפת קישור שקיבלתי

לא בדקתי את אמינותו..

Earmuffs Gemach

הבאתי לצילומים

ומצאתי בייביסיטר שבאה לקחת אותה מהחופה עד אחרי הצילומים של הסוף

(חתונה קרובה כמובן, שהיינו צריכים להיות שנינו מצילומים עד צילומים)

למה הבאתי ולא השארתי כבר עם בייביסיטר ליד הבית?

כדי שתהיה עם בייביסטיר פחות זמן

(זמן הנסיעה וזמן הצילומים וקבלת פנים היתה איתי. ככה שהביביסיטר לקחה אותה ומיד הרדימה בעגלה)

כשאח שלי התחתן עם אחיינים בגילים דומים, אחותי שמה את הקטנה לישון עם בייביסיטר בחדר ייחוד, ואחיין אחר היה ער כל הערב. במידת הצורך הוא נשאר לשבת בעגלה ליד השולחן ליד אמא / אבא / אח של גיסתי.

כשאנחנו נסענו לחתונה של בן דוד (כשהילדה הייתה בגיל קטן יותר), השארנו אותה אצל אמא שלי. גם בחתונה של חברים טובים שהלכנו שנינו השארנו אותה עם ההורים של בעלי.

בגדול, אני לא רוצה להשאיר אותה עם בייביסיטר שתצטרך להרדים אותה, רק כשהיא כבר ישנה, אז אם אנחנו יוצאים מוקדם אנחנו מנסים להשאיר אותה עם משפחה, מקסימום שכנים שהיא מכירה ואוהבת (עכשיו היא כבר בת 3)

אם הנוכחות שלה חשובה (חתונה של אח/אחות)

דאגנו לביביסיטר (לרוב ההורים של הצד השני שמילא היו מוזמנים...)

עגלת אמבטיה/ ללול קמפינג תלוי בגיל

וחדר נוח (לאוב חדר יחוד או חדר משפחה)

ואחרי צילומים וחופה- הם פרשו לישון

אצלי הם יונקים עד גיל מאוחר וסרבני בקבוקים אז היה חשוב שישארו בקרבתי.

נראה לי שבמציאות אחרת הייתי שולחת הביתה עם ההורים שלי/של בעלי 

אין לי עם מי להשאיר אותה שכבר נמצא בחתונה, זה רק להביא חברה איתי מהבית, שזה אומר שתצטרך לצאת איתנו ב4 וחצי בערך ולחזור בשעות הקטנות של הלילה, זה הרבה מידיי זמן, מה גם שבכללי היא בסדר ונוחה, אז לסחוב איתי מישהי כל השעות האלה נשמע לי קשוח.

אולי יש משהו שאני יכולה להביא איתי שייקל עליה?

להביא חברה מ4 וחצי. גם לא בייביסיטר כצלע שלישית לנסיעה ככ ארוכה 🥴

השאלה היא למה את חושבת שתצטרכי עזרה

אני לא חושבת להביא, אני רק חושבת מה אעשה כשהיא תצטרך לישון מ7 וחצי בערך, היא תירדם בטיולון עם הרעש? אני לא יכולה לשים אותה בחדר לבד, ואם היא תתעורר כל רגע היא תהיה נודניקית עמייפות 

גם אם היא לא תישון מ7 וחצי

הכי הרבה תירדם לך באוטו בחזור ותהי בטוחה שגם בבית היא כבר תישפך

ואני מאוד מקפידה על שעות שינה. מאוד

אבל תלוי איך היא כשמזיזים לה את השעה

כאילו, גם לי היה לימיט

אבל לקחתי את זה בחשבון והייתי קשובה לתינוק

שלי בגיל הזה היתה בוכה וצורחת מעיפות

אם היא מגיבה טובה ורגועה אני גם חושבת שזה בסדר גמור לשבש לה את השעות יום אחד בשביל חתונה של אח/ות

בגלל זה אמרתי שתלוי איפה הגבול

אני לא הייתי מותחת עד לכדי צרחות

מבחינתי זה בסדר להרדים בחוץ בשקט ולהישאר באירוע. כאילו, כבר נסיעה של שעתיים וחצי..

מישהי מהאזור

כשאח שלי התחתן - חברה מהעבר שאני סומכת עליה שגרה ליד האולם, השיגה לי בייביסיטר טובה ואמינה

הבייביסיטר הגיעה ולקחה אותה לבית שלה, זה היה מעולה!!

הענין הוא למצא ליד האולם מישהו שאת מכירה וסומכת עליו. לא תמיד קל אם האולם רחוק

באמת הבייביסיטר הגיעה אחרי שהתחילה המוזיקה של החופה

והבת שלי כבר היתה מבוהלת מכל הרעש והאנשים

לא הייתי מצליחה להנות אם היא היתה בחתונה, ולא נראה לי שהיא היתה מצליחה להרדם

היה ממש מוצלח

אני הבאתי בייביסיטר שבאה בהסעה (ולא כל כך מוקדם כמו שאנחנו הגענו).

והיא נשארה עד שההסעה הלכה.

אצלי הילדה הייתה בת 4 חודשים.

היה חדר צדדי באולם ששם היא הייתה איתה כשישנה.

בשאר הזמן הייתה איתה באולם ואני הייתי משוחררת.

שתוכל לבוא להיות איתה אם היא תרדם בחדר ייחוד/חדר משפחה?

ככה את תרדימי אותה ואז תתפני לשמוח

את מכירה מישהו מהאזור שיכול לקשר אותך לביביסיטר?

ההוא מהבד שקושרים לבד, אבל היא גודלה בת 9 חודשים, ושמנמנה איך היא תהיה עליי

אני עוד משתמשת הרבה במנשא, הבת שלי כבר בת 11 ח' (ועם הגדולים שלי השתמשתי גם עד גיל גדול יותר), אבל באמת מנשא בד ארוך מתאים ונוח רק בגילאים קטנים יותר.

את יכולה לנסות לשאול משכנה או משהו, ולהתאמן קצת בבית מראש. אבל לא יודעת אם זה הכיוון שאת מחפשת. אצלי זו צורת ההתנהלות באופן רגיל, אז בחתונה זה היה מאוד נוח.

יש כאלה אטמים כמו אוזניות נגד רעש, זה הסוג היחיד שעובד לי בגילאים האלה, השאר נופלים. יש גמחים שאפשר להשאיל מהם בכל הארץ, חפשי בגוגל אם את לא מכירה אחד.

ולגבי השינה - לא נורא אם לא תירדם בחתונה, לפחות ככה היא תישן לך באוטו בדרך חזרה...

יש בעוד מקומות, אפשר לחפש גם באינטרנט

אולי באמת אדאג לאטמים וזהו אין לי מה לעשות כנראה בעניין של בייביסטר

והתנהלתי רגיל…

היא באה איתנו לצילומים

ובחופה היתה בעגלה

ואז אחרי החופה החלפתי לה בגד והיא נרדמה בעגלה שלה בצד

ישבתי בשולחן בסוף הרחבה והיא היתה בצד כזה… היה רעש אבל היא נרדמה

התעוררה ממש לקראת סוף החתונה, בערך ב7 ברכות הוצאתי אותה רקדתי איתה קצת על הידיים

והיתה ערה בדרך הביתה

נרדמה כשהגענו…

אני לא הבאתי אטמי אוזניים

כדאי אטמי אוזניים אם את מצליחה למצוא - זה די בעייתי, יש את אלה שהם כמו פלסטלינה, ולא ממליצים לקטנים, כי עלולים לדחוף את זה מידי פנימה, וגדולים כמו אוזניות פגשתי רק למבוגרים.

הקטנים אצלי שרדו יפה חתונות של דודים. לא למקם את העגלה מול הרמקולים, להביא הרבה בגדים להחלפה. מזל טוב

הייתי עם תינוקת בת שמונה חודשים בחתונה של אח שלי, ולא עשיתי שום דבר מיוחד... רק לא התקרבתי איתה לתזמורת - אבל זה גם בשבילי, כי אני לא סובלת את הווליום החזק...

שכנים שלנו הציעו לשמור עליה אצלם, אבל מבחינתי לא היה מצב - גם יונקת וגם - מה, שלא תהיה בחתונה של דוד שלה?

אולי זרמתי ככה בקלות כי זו ילדה שביעית ולא ראשונה... אבל נראה לי שבהחלט אפשר להיות עם תינוק בגיל הזה בחתונה ולהסתדר היטב.

(אני מקווה שלא תהיה לי חתונה של אח כשאני פחות מחודש אחרי לידה, נגיד. גם בגלל התינוק אבל גם בגללי, כי עוד לא אהיה מאוששת מספיק בשביל להשתתף בחתונה...)

פרימולוט מאריך את הימים שבין הביוץ לווסת הבאה ז"א שהביוץ היה כבר ממזמן..

אם התחלת לקחת פרימולוט אחרי הפלה אולי עוד לא היה ביוץ כשהתחלת אבל אז קשה לדעת אם יש סיכוי עכשיו אחרי תקופה של שיבוש הורמונלי..

בע"ה בשורות טובות בקרוב! 

בעיקרון פרימולוט לא מונע הריון, אבל בעיקרון לוקחים אותו אחרי הביוץ כדי למנוע את הדימום אחר כך, כך שעקרונית נשמע שיש פחות סיכוי להיכנס ככה להריון.

הלוואי שבעז"ה תתבשרו בקרוב בבשורות טובות...❤️

ממש חיבוק מה'!!

וכמה את משתדלת

פשוט אשת חיל מהממת

ולגבי ההריון, אצל הקב"ה הכל יכול להיות.

במיוחד שאתם מוסרים נפש למען כלל ישראל, ה' ישלח לכם ברכה מרובה!

יש מצב שבכלל לא היה לי ביוץ?

אחרי הוצאת השאריות הרופאה נתנה לי כדורים (לא זוכרת איך קוראים להם..) והיא אמרה לי שאחרי שאני מסיימת איתם אמור להתחיל ווסת. אבל בגלל שלא רציתי להאסר היא אמרה לי לקראת סוף הכדורים לקחת במקביל גם פרימולטנור.

בינתיים כבר יום שני בערב ואין זכר לכתמים (הפסקתי לקחת ביום חמישי בערב), אבל יש לי הרבה הפרשות שקופות.. וקצת כאבים בצדדים... תקין?

יש מצב שהביוץ רק עכשיו? או שזה סימן שעוד מעט יגיעו הכתמים/הווסת?

לא להאמין שאני אחרי כמה לידות, ופשוט לא מכירה את המערכת הזו🤦

וזה יוכל לתת מידע יותר מלא באיזה שלב את - לפני או אחרי ביוץ, או ממש סביב הביוץ.

אפילו רופאת משפחה בעיקרון יכולה לתת הפניה לבדיקה כזו.

בעיקר מסוקרנות מה קורה בגוף שלי,

קצת מבואסת כי ממש תכננתי שעד חנוכה אהיה טהורה (בתקווה שהוא יצא אפטר..)

ובתוך תוכי מקווה שאולי יש סיכוי להריון🙏

אבל ללכת לבדיקות דם זה כבר רחוק ממני, בינתיים עסוקה בלשרוד את השיגרה ולבצע את הדברים ההכרחיים..

לעשות בדיקת דם כדי לדעת באיזה שלב את.

(כתבתי רק כדי שתדעי שיש אפשרות לדעת באמת מה קורה ולא להישאר בתהיות, אבל לי אני חושבת שזה מה שאת צריכה לעשות כרגע...).

מבינה ממש את התהיות. הלוואי שתתבשרו בבשורות טובות...❤️