פורום הריון ולידה (עמוד 789)

את יכולה לבדוק כל יום ביוץ, ואז לקיים יחסים רק 24 שעות אחרי הביוץ.

אז כדי למנוע בוודאות, תימניות מייחסים עד שאת לא מזהה ביוץ...

(או לחלופין, יש כל מיני בדיקות חום שעושים ואז יודעים לשער מתי צריך להגיע הביוץ, אבל אז את צריכה לשאול מדריכת שמ''פ)

חום השחר, הפרשות ומיקום הצוואר

במעקב אישי לאורך כל החודש

כמו שכתבת, עד שלא נסגר חלון הפוריות לפי כל הכללים צריך להימנע

שמפ זה לא אמצעי מניעה אבל יכול לעזור יחד עם אמצעים מקומיים

מי שיש לה מחזור קבוע ומזהה בודאות את הביוץ יכולה לסמוך פחות או יותר על הימים הבטוחים אבל זה לא משאיר הרבה ימים עד המחזור

שתלווה אותך במעבר בין גלולות לשמפ

תתייעצי עם איילת בוכניק או מדריכות אחרות

זו שיטה בטוחה כשעובדים לפי הכללים

חשוב שמישהי תלווה אותך

קודם כל והכי חשוב- חוזה חתום. לא לוותר על זה.

- שעות

- ימים

- מחיר ואיך משלמים- צ'ק/העברה/ביט וכו'..

- ימי חופשה

- יולי, אוגוסט - האם עובדת? אם לא, צריך לשלם?

- אוכל- היא מביאה או אתם?

- מחלה שלה ושל התינוק/ת שלכם- מה עושים?

- כמה ילדים נמצאים אצלה בנוסף

לבקש שמות/מספרים של הורים שהיו בעבר 

לי חשוב גמישות בשעות (שלא יעשו לי פרצופים אם אני מביאה מאוחר)

מה הסדר יום- שלא תוקעים אותם שעות לישון....

כמה ילדים מקבלת, כמה תחלופה יש בילדים- שלא מקבלת כל יום ילדים אחרים לפי שעה

מה קורה עם ילדים חולים- שלא תהיה מרובעת אבל שהילד שלי לא יביא משם את כל הוירוסים האפשריים...

שיש (בגיל גדול יותר) משחקים, מרחב זחילה, 

אכילה- יש מטפלות פרטיות שמאכילות בעגלות לי זה מפריע

ואם כבר מדברים- שיש לה מיטות מסודרות.. ולא ישנים בעגלות- גם זה קיים

שהמטבח סגור ויש התאמות בטיחותיות- שאין תנור חימום תלוי פיראטית.. דברים כאלו.

מה קורה אם היא צריכה לצאת- זה לגיטימי כי בסהכ היא עובדת 8 שעות ביום 5 ימים בשבוע אבל אני רוצה לדעת מי מחליף אותה...

אני לא שואלת את כל זה אלא מבקשת לבוא ואז מסתכלת ושואלת בעדינות תו"כ-

אין ברירה, אם אין פיקוח אני צריכה להיות הפיקוח.

מודה- אני אמא חרדתית בקטע של המטפלות, לפחות עד שהילד לומד לדבר ומדווח מעצמו.

רק לפעמים כשאני מגיעה לסיבוב ומרגישה מפקחת תמת לפחות לפי ההערות שלי....

אז מזכירה לעצמי שאם אין אני לי מי לי.

ולצד השני- פגשתי גם מטפלות מדהימותתתתת

שנה שעברה הבת שלי היתה בפרטי, והודיתי לד' כל יום על המטפלת שלה.

ממש הרגשתי שמצאתי שותפה טובה לחלוק איתה את שלב הגידול הזה.

האכפתיות שלה, הערנות, מושלם.

חשוב לבדוק שהמקום מתאים ובטיחותי לתינוקות

שיש גדר שאין אפשרות להגיע למטבח

שהריהוט מתאים

חשוב לשאול על האוכל ועל סדר יום

כמה ילדים היא תקח (ואל תקחי את התשובה כהתחייבות).

אם יש לה עזרה בשעות מסויימות או יש לה למי לקרוא כשהיא צריכה. לדעתי זה מפחיד מטפלת שהיא לגמרי לבד ומשאירה את הילדים לבד אם היא צריכה שירותים או משהו.

סיפור קטן

כשחיפשתי מטפלת לגדול שלי, יצאה לי הנשמה עד שמצאתי מישהי

נפגשתי איתה, סגרנו. הכל היה בסדר

מביאה אותו ביום הראשון ורואה שני כלבים מסתובבים בבית. היא לא מצא  לנכון להזכיר את זה...

ברחנו משם 🤓🤓

ספרים של ח. ברטלר

ספרים של נעמי צוובנר

וגם 'אני רוצה להיות' של חיה הרצברג

עלילתיים, אבל נותנים כלים משמעותיים לטיפול עצמי ולזוגיות

סדרת מתח שהרשימה אותי מבחינת הנ״ל ׳פרויקט x׳

ספר שעוסק ישירות בהתפתחות אישית שקראתי- ׳כוחו של הרגל׳ שווה קריאה.

הספרים שהיו משמעותיים עבורי(לא יודעת אם הסגנון שלך): •חכמות נשים (של הרב ארוש)- זוגיות ואמונה

•לדעת להיכנע (לורה דויל)- זוגיות

•אבא עשיר, אבא עני (רובוט קואסקי)- כל ההסתכלות על עניין הכסף

•סוד הקסם היפני (מארי קונדו) -עזרה לי לעשות סדר במרחב שהשפיע גם על תחומים אחרים

•שבעה הרגלים של אנשים אפקטיביים. (התפתחות אישית)

שני ספרים שעשו לי טוב:

* גברים ממאדים נשים מנוגה

אחרי כמה שנות נישואים חזרתי אליו והיו דברים שהסתכלתי עליהם פתאום אחרת.

בנוסף, יש לו פרק שהוא מדבר על הדכדוך של האישה (במקביל לגבר "ההולך למערה"...)

שהרגשתי שעזר לי להבין את עצמי לעומק

להתייחס לתהליכים שלי, לשגעונות בחמלה.

*"איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"

ספר מדהים על תקשורת בכלל, לא רק בי הורים לילדים.

אהבתי לקרוא איך המחברות מתייחסות לנפש של ההורה, מה עובר עליו בפנים.

אחד הטובים בעיניי לזוגיות: הבית היהודי

מציג 2 צדדים בצורה מאלפת. צריך לקרוא אותו בקשב רב. יש בו המון המון חכמה ואמת.

והכי הכי - תהלים. אבל באמת.

אני משתדלת מאוד להתמיד בלי נדר, ואני ממש מאמינה ורואה בחוש שהשם פותח לי בזכותו. ואני מוצאת הרבה כח בספר הזה בהתפתחות האישית שלי, גם בלי לקרוא ספרים אחרים במיוחד בנושא.

מעבר לזה,לא קוראת ספרים שאינם ספרי קודש. אז אולי לא לזה התכוונת. אבל בכל זאת..

* איך לדבר לילדים כדי שהם יקשיבו ולהקשיב כדי שהם ידברו, של פבר ומזליש. ספר מעולה-מעולה!

* סוד הקסם היפני, של מרי קונדו (לקחת בערבון מוגבל, אבל עיקרי השיטה ממש שינו המון דברים לטובה אצלנו בבית)

* לאהוב את מה שיש, של קייטי ביירון. ספר גם של התפתחות אישית וגם של self-coaching. כדי להפנים את השיטה צריך ממש לתרגל אותה. גם שם, יש דברים מסוימים שאני קצת מסתייגת מהם, אבל באופן כללי זה פיתח בי ראייה כללית ממש חדשה, שמאד-מאד עוזרת לי בחיים.

מחסני חשמל - BF195LE משקל דיאגנוסטי מזכוכית - מושלם לכל המשפחה beurer

כי מה שיש לנו כרגע יכול יום אחד להראות משקל מסויים, ויום אחרי- 5 קילו פחות.

אני נשקלת לפעמים יום אחרי יום והפער הוא בערך קילו לפה או לפה. 

לק"י

אבל אולי אני טועה.

ועל בסיס ישר- לא חשבנו! ננסה לבדוק.

ומהנסיון שלי-אם הקפדנו על:

למדוד במקום שהרצפה ישרה עד כמה שניתן

למדוד תמיד באותו מקום(שוב, כי הרצפה תמיד לא ישרה במידה זו או אחרת)

למדוד באותה שעה ביום

אז זה כן היה די מדויק ועקבי. ועדיין היה פער בין זה לבין משקלים אחרים, של 1-2 קג, אבל לא יודעת מי מהם צדק 

על כך שבראש השנה כל אחד מאיתנו כורת ברית חדשה של אהבה עם הקב"ה - הקב"ה מתחייב שלא משנה איך אנחנו נתנהג, הוא יאהב אותנו והאהבה שלו לא תפחת, ואנחנו מתחייבים שעם כל מה שיעבור עלינו במשך השנה - לא נסור מאהבת ה' ויראתו.

וראוי וחשוב להתכונן לקראת הברית הזו, ולהתמלא באהבת ויראת ה', וברצון גדול שהם ילוו אותנו לאורך כל השנה.

"וּבִשְׁבִיל זֶה אָמְרוּ בַּזֹּהַר עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטְאוּ, וְשֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ", וּבְהַגִּיעַ כָּל שָׁנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה אַהֲבַת נֶצַח לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הִיא דּוֹחֶקֶת, וּמִתְגַּלָּה חֵפֶץ כָּזֶה לִכְרוֹת בְּרִית גַּם עִם כָּל יָחִיד וְיָחִיד, כִּי מִשָּׁנָה לְשָׁנָה מִתְחַבְּבִים וּמִתְאַהֲבִים יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַד שֶׁגַּם כָּל יָחִיד נַעֲשָׂה יָקָר לוֹ כְּכָל הָאֻמָּה כֻּלָּהּ, וּמְחַכֶּה וּמְצַפֶּה לְהִתְרוֹמְמוּתוֹ שֶׁל הַיָּחִיד שֶׁיִּהְיֶה כְּדַאי וְרָאוּי לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית, וּמִמֵּילָא זֶה יְחַיֵּב לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ לְהִתְיַחֵס אִתּוֹ כְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הַמְּאֻשָּׁרָה שֶׁל כְּרִיתַת הַבְּרִית בְּגִלּוּי הָאוֹרָה הָאֱלוֹקִית שֶׁנִּתְגַּלְּתָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

לָכֵן כְּשֵׁם שהקב"ה חָפֵץ לִכְרוֹת בְּרִית עִם כָּל יָחִיד מֵאִתָּנוּ שֶׁבְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁנִּהְיֶה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה לֹא תָּזוּז וְלֹא תִּפְחַת אַהֲבָתוֹ מִמֶּנּוּ מִמִּדַּת הָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ בְּעֵת קוֹרַת רוּחַ שֶׁל הַבְּרִית, כֵּן עָלֵינוּ לִכְרוֹת בְּרִית אִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבְּכָל מָה שֶׁיַּעֲבֹר עָלֵינוּ בְּכָל הַשָּׁנָה לֹא נָסוּר מִן אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ לְעוֹלָם, וּבָזֶה הִנְנוּ זוֹכִים לֵהָנוֹת מֵהָאוֹרָה לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ שֶׁתִּהְיֶה בֶּאֱמֶת מְפֻלֶּשֶׁת וּגְלוּיָה בְּלִי שׁוּם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל.

...

ובר"ה חָפֵץ הקב"ה לִכְרוֹת בְּרִית גַּם עִם כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי כֵן סִדְרֵי הָעֲלִיּוֹת, שֶׁמָּה שֶׁהָיוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְפָנִים נַעֲשָׂה עַתָּה בְּכָל פְּרָט מִיִּשְׂרָאֵל, וּלְעֻמָּתָם הַכְּלָל מִתְעַלֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְזֶהוּ הַמִּשְׁפָּט הַפְּרָטִי שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, כִּי חָפֵץ וּמְגַעְגֵּעַ לִמְצֹא כָּל יָחִיד בְּמַעֲמָד כָּזֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה רָאוּי לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית, לְקַיֵּם אוֹתוֹ לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ.

וּמִכָּאן חֹמֶר הַמִּשְׁפָּט, כִּי אוֹי וַאֲבוֹי לְמִי שהקב"ה חָפֵץ לִכְרוֹת אִתּוֹ בְּרִית, וְהַלָּה פּוֹנֶה רֹאשׁוֹ וּלְבָבוֹ וְאֵינוֹ בָּא בִּבְרִיתוֹ, עַל כֵּן אִמּוּץ גָּדוֹל צְרִיכִים לְהִתְאַמֵּץ הַכְּלָל וְהַפְּרָט לְהָכִין עַצְמוֹ לִקְרַאת הַבְּרִית אֲשֶׁר כּוֹרֵת עִמָּנוּ בְּזֶה הַיּוֹם, וְאַשְׁרֵי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לִכְרִיתַת בְּרִית קֹדֶשׁ זוֹ.

זֶהוּ אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, הוּא הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, הוּא יוֹם ר"ה, אַתֶּם נִצָּבִים כֻּלְּכֶם בִּכְלָל, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְגַם בִּפְרָט, רָאשֵׁיכֶם וְכוּ', וְכָל זֶה לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ"

(אורי וישעי, מתוך פרק ט"ז)

בראש השנה אנחנו מזכירים הרבה את זכות עקידת יצחק,סיפור העקידה וברכה ה' לאבות מסתיים בפסוק -

יט וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

היינו חושבים שכאן תסתיים הקריאה לראש השנה,

אבל לעליית "שביעי" יש עוד כמה פסוקים על בני נחור ובתואל -

כ וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃

הסיבה שהפסוקים האלה כתובים בצורה היא כדי לבשר לאברהם אבינו שביצחק יקרא לך זרע, וכבר נולדה אשתו ומהם יבנה עם ישראל.

חשבתי הרבה על הפסוקים האלה, וניסיתי לחפש עליהם פרושים. אם למישהי יש עוד מקורות על הסיבה שקוראים אותם בראש השנה- אשמח שתכתוב.

פעם קראתי שהרב בורשטיין כתב על זה - שהיינו חושבים שאחרי העקידה שאברהם אבינו ליצחק אבינו הגיעו למדרגות כל כך גדולות יכתבו על דברים נשגבים,מכאן שעיסוק בפריה ורביה לקיום העולם זה דבר נשגב!

התחברתי לזה מאד -אנחנו כנשים סובבות סביב המצווה הזו, בכל שלבי החיים שלנו-

וצריך להתחזק ולחדד לנו את ההבנה- שתפקידנו בעת הזו הוא גדול ונשגב כמו שהגברים מתעלים דרך עקידת יצחק/ תפילה בבית כנסת -

ולזכור שכל הזמנים האלה שבהם ראש השנה שלנו לא מלא באומנות ועבודת ה' מתחת הטלית עם דמעות ב"ונתנה תוקף" וכו' הם לא בדיעבד,

אלא זה מלכתחילה תפקידנו כנשים.

אם זה בעיסוק בטבילה בראש השנה, שבראש עסוק באיך להסתדר מתי וכו',

ואם זה בהריון ולידה - המחשבות הנשגבות עוסקות במתי ואיך נתארגן  ומה נעשה אם יהיו צירים בדיוק בראש השנה.

ואם זה בטיפול בילדים- שגידולם זה חלק ממצוות פריה ורביה.

הלוואי שנזכה לעסוק ולהתעסק בכל הדברים האלה בשמחה וברוממות הראויה להם!

שנה טובה ומתוקה 🍯

שנכתב יחד עם כל נשות עם ישראל בספר פריה ורביה!

הרבה שנים למדתי הרבה הסברים וטעמים למצוות תקיעת שופר, וכל אחד האיר לי כיוון אחר, וכל פעם בתקיעות ניסיתי להתחבר למה שלמדתי.

אבל השנה פתאום הבנתי איך בעצם כל הטעמים קשורים אחד בשני, וגם מתחברים כל כך למה שאנחנו אומרים בברכת 'שופרות'.

ר"ה אמנם עבר, אבל רציתי לשתף פה בכל זאת…

כשמדברים על טעמי התקיעה, יש כיוונים שונים - המלכת ה', לגרום לנו להתעורר לתשובה, להזכיר את עקידת יצחק. ובברכת שופרות אנחנו מזכירים כמה שופרות - השופר של מעמד הר סיני, השופר שיהיה בגאולה העתידה בעז"ה (בפסוקים הנביאים), ושופר שבו אנחנו מריעים לה' (בפסוקי הכתובים - מהתהילים).

והשנה הבנתי איך כל הטעמים מתחברים לטעם של המלכת ה' - שהוא ממש עצם מהות היום.

בעצם, כשאנחנו ממליכים את הקב"ה, אנחנו בעצם מבינים שהמלכות שלו היא מעל הכל, שכל העולם הזה הוא תחת מלכותו וכל מה שאנחנו עושים נועד להיות חלק מהמלכת ה' עלינו. מה שהקב"ה אומר הוא יותר חשוב מכל שיקול אחר, אפילו יותר מהחיים שלנו (במצבים בהם נצטווינו למות על קידוש ה').

וזה בעצם מה שקורה בעקידת יצחק - אברהם אבינו מתנסה בניסיון בו הקב"ה מצווה אותו לעשות את הדבר הכי קשה - להעלות לעולה את הבן שחיכה לו כל כך הרבה (ויש עוד הרבה פירושים וסיבות למה דווקא הציווי הזה היה כל כך קשה עבור אברהם), אבל לאברהם אין שום ספק - הקב"ה הוא המלך, וגם אם מה שהוא מצווה נוגד את ההיגיון והרצון של אברהם, הוא ממליך את ה' עליו ומוכן לקיים את מצוותו.

ובזה הוא טובע בכל דורות ההמשך שלו, עמ"י, את התכונה והיכולת למסור את הנפש על קידוש ה'. וגם משאיר לנו את הזכות העצומה הזו שאנחנו מזכירים בתקיעת השופר - הזכות של המלכת ה' מעל הכל.

ומאותה סיבה השופר גם מעורר לתשובה.

כשאנחנו מכירים במלכותו של הקב"ה, ומבינים שהוא מעל הכל, ושכל הייעוד שלנו בעולם הוא למלא את רצונו - זה עצמו מעורר לתשובה. העמידה מול הגודל של הקב"ה, וזה שאנחנו בתפקיד פה בעולם הזה שהוא ברא כדי שנמליך אותו פה, מכניס את הרצונות האישיים שלנו לפרופורציה. וזה מעורר לתשובה - איך אנחנו יכולים למלא את התפקיד שלנו פה בשלמות, להתעלות מעל הרצונות האישיים שלנו כדי למלא את רצון ה'.

והשופרות שאנחנו מזכירים בברכת 'שופרות' הם כולם שופרות של המלכת ה' -

השופר של מעמד הר סיני הוא השופר בו הקב"ה התגלה אלינו, כשעמ"י קיבל את מלכותו של הקב"ה עליו במעמד נתינת התורה.

השופר של הגאולה העתידה - זה השופר בו תתגלה מלכותו של הקב"ה על העולם.

והשופר שמוזכר בתהילים זה השופר בו אנחנו ממליכים את ה' מהמקום שלנו, וזה גם השופר בו אנחנו תוקעים בראש השנה, וממליכים את ה' מתוך עולם החומר.

עכשיו תוך כדי שכתבתי, נזכרתי שיש גם הסבר על השופר שכשעמ"י תוקעים בשופר, הקב"ה עובר מכסא דין לכסא של רחמים.

אני עוד מנסה לחשוב אם ואיך זה יכול גם להשתלב. יש לי כיוון אבל לא לגמרי מאורגן לי בראש, אז שולחת בינתיים ככה. מוזמנות לשתף אם יש לכם גם רעיון…

הרב ראובן ששון מסביר שזה שראש השנה הוא 'יום הדין' נובע מכך שהוא יום המלכת ה'. עצם ההתגלות של ה' כמלך, מעצימה ומנכיחה את הפער בין מה שהיה צריך להיות (שאנחנו נמלא את רצונו של ה') למציאות בפועל, וזה עצמו יוצר את ה'דין'.

אז לכאורה זה נראה דווקא סותר - אם השופר הוא המלכת ה', אז נשמע שהוא דווקא מביא לדין ולא לרחמים.

אבל אולי העניין הוא שכש*אנחנו* ממליכים את ה' על ידי השופר, זה מה שמביא לרחמים.

עצם מהות היום היא המלכת ה'. זה היום בו נברא האדם והושלמה מלאכת הבריאה, וזה גרם לכך שיהיה לקב"ה על מי למלוך - "לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא".

ובכל שנה, מלכות ה' מתעצמת ביום הזה. וזה גורם להנכחת והעצמת הפער בין המציאות האידיאלית שלנו, הפוטנציאל שהיינו אמורים למלא, לבין המקום בו אנחנו נמצאים כרגע. וזה בעצם ה'דין' של היום הזה.

אבל כשאנחנו *בוחרים* להמליך את ה' מתוך המקום בו אנחנו נמצאים, לתקוע בשופר החומרי שלנו, ולרצות להיות חלק ממלכות ה', גם אם אנחנו עוד לא שם בפועל, זה גורם לכך שהקב"ה 'עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים'. כי אנחנו רוצים, וכי אנחנו נמצאים בעולם של חומר שמקשה עלינו וחוסם אותנו במילוי הפוטנציאל שלנו. ומתוך כך הקב"ה דן אותנו ברחמים.

וזה מחבר אותי לעוד מחשבה שהיתה לי (בלי קשר לשופר) -

שגם אנחנו יכולים ללמוד לדון אחרים ברחמים - מתוך הבנה של המקום בו הם נמצאים עכשיו.

הרבה מהכעס שלנו על אחרים נובע מזה שאנחנו מצפים מהם להתנהג אחרת מאיך שהם מתנהגים.

אבל למעשה כרגע הם לא מסוגלים. בין אם זה בגלל הגיל (ילד קטן שאנחנו מצפים ממנו להתנהג בצורה יותר בוגרת, אבל לילד בגיל זה באמת הגיוני להתנהג ככה), ובין אם זה בגלל דפוסים שקשה לשנות, חינוך אחר, רקע מסויים להתנהגות שאנחנו לא תמיד מבינים, וכו'.

ואם נבין ונסתכל על הדברים מתוך מבט כזה של רחמים ולא של דין, מתוך הבנה שזה מה שהאחר מסוגל כרגע לפי הנתונים שלו, זה יעזור לנו להוריד הרבה מהכעס ולהתייחס בצורה יותר אמפטית. (כמובן שזה לא אומר בהכרח שלא נגיב. אם הילד שלנו עושה משהו לא מתאים, גם אם בגילו זה לא חריג, עדיין יש לנו אחריות לחנך אותו . אבל זה ינטרל את הכעס והתסכול שנובע מזה שאנחנו מצפים ממנו להתנהג אחרת).

ואני חושבת שכשאנחנו מצליחים לשנות את המבט שלנו מדין לרחמים, אפשר גם להתפלל מתוך זה לקב"ה, שידון אותנו ברחמים, שיבין את המקום שלנו ואת הנתונים שלנו (ושל כל עמ"י, לא רק כל אחד על עצמו), ומתוך כך לא יכעס עלינו על המקומות בהם אנחנו עדיין לא מצליחים לעשות את רצונו.

תודה רבה על השיתוף!

אם הייתי בשמירת הריון כל ההריון

זא מ01/09/2023 עד 08/05/2023

איזה תלושים אני צריכה להגיש משהי יודעת לאמר לי?

לא מניסיון אישי.

אבל דמי לידה הם מהביטוח הלאומי. שבתון זה מכספי קרן ההשתלמות שלה. כספים ממקומות שונים. זה מול ביטוח לאומי וזה מול המעסיק וקרן ההשתלמות...

זה לגבי 1.

לגבי שאר השאלות-

ממליצה להתקשר לביטוח הלאומי.

ןלקרוא באתר כל זכות.

בהצלחה!

אם את מאריכה בכמה ימים, ואז חוזרת לעבודה,

לכאורה את אמורה לקבל אחר כך שוב דרגה.

הם יבטלו אותה לכמה ימים?

אולי זה גם תלוי מתי בחודש זה יוצא.

את המעט שיהיו אני מעדיפה לשמור.

וימי חופש כמובן שאין לי...

זהו שחשבתי לעצמי פשוט לעבוד פחות ימים בחודש, אבל כן להגיע לסך השעות הנדרש (אני עובדת הרבה יותר ממה שאני צריכה)

אני אמורה לחזור בראשון לחודש. 

רק למשכורת מינימלית של שלושת אלפים ומשהו. אז אם את עובדת במשרה משמעותית כנראה שתרוויחי מספיק.

אם הבנתי נכון את הנהלים החדשים.

בדקתי עכשיו שוב במבחני תמיכה ובאמת לא ראיתי התייחסות לשעות. 

השאלה איך זה בדיוק עובד... כי אני מקבלת שכר יסוד שממנו מקזזים את שעות החוסר. אז הם מסתכלים עת הברוטו או הנטו?

מעצבן שאין עם מי לדבר. 

התקשרתי היום ב8 בדיוק. אחרי חצי שעה התייאשתי 🤯

ואני חושבת שאת יכולה להאריך עד ה15 לחודש בלי לאבד את הדרגה.

תסתכלי פה:

סיוע להורים עובדים במימון מעונות יום ומשפחתונים

בהצלחה!

שם יש יותר אנשי צוות, יותר ילדים אז יותר תנועה במשך היום של הורים, וגם נשמע שהמעון קטן ואינטימי

אצל המטפלת זה 1 על 6 בלי אף אחד נוסף במקרה הצורך

במעון זה 1 על 4 עם עוד אנשי צוות

אני לא הרגשתי שעל כל שטות משאירים בבית במעון.

משאירים כשחולה או משלשל, לפעמים היה נראה לי מיותר אבל מובן למה...

בשום מעון זה לא התקן

התקן של התמת זה 1 על 6

משרד החינוך עכשיו רוצה להגדיל (אין היגיון) ל1 על 7

גם אני התפלאתי

ואמרה שלא לוקחת יותר מ 4 תינוקות. אבל שוב, הכיתה של הגדולים ביחד עם התינוקות

כי אחרת לכי תדעי כמה ילדים חולים יישארו ובמה עלול להידבק

אני בעד המעון לפי מה שאמרת

ועתידה ללדת בחורף בעז"ה, שאז יהיה כל הבלאגן

עדיין אני מבינה מכן שזה יותר עדיף

וילד חולה עם חום ושיניים, גם אם לא מדבק, צריך להיות בבית לדעתי

אני לא הייתי מרשה לתת אקמול לבן שלי כשהוא היה אצל מטפלת. 

אמרתם פה אחד מעון אז בעז"ה הולכים על זה. רק שצריכה לבדוק את העניין עם הדרגה

אז תודה❤️

התנאים בבית של המטפלת נשמעים לא משהו בכלל

טוב ששולחים הביתה. למטפלת אסור להביא אקמול, תפקיד ההורים לתת תרופות.

אם המעון נראה לך טוב זה נשמע עדיף...

לחינם

באופן כללי לכולם יש גם תכנים חינמיים, תתחילו לעקוב תלמדו ותבחרו

יש יותר חרדים, יותר פתוחים, מה לא התחברת אצל אפרת צור?

ולא בטוח שלא מתאים לכם יעוץ, גם אם זה רק לשיפור מצב סביר.

אם כן, המלצה שאני קיבלתי מיועצות הנקה, לשפשף עד שזה נפתח, אפשר גם לפתוח בעדינות עם סיכה מלובנת.

אותי זה הציל.

עיסוי תוך כדי ההנקה 

הליבון הוא כדי לחטא מחיידקים, אבל המחט מתקררת מאוד מהר, לא עושים את זה כשהיא חמה. רק לפני השימוש מלבנים אותה (על האש של הגז הכי נוח). כמו שמלבנים את המחט לפני שמוציאים איתה קוצים שחדרו לתוך העור (זה מה שאני מכירה, על השד לא יצא לי לעשות דבר כזה).

הבנתי נכון? @אחת כמוני

יודעת שזה מבאס, וכואב

אבל זה ממש חשוב

לעסות עד שאת מרגישה שהגוש מתפרק

בדיוק יש לי במקרר!

שוקולית/קקאו עם סוכר

כף שמן

50 מייל קרם קוקוס(זה תחליף לשמנת מתוקה)

לחמם בבן מארי עד שהכל מתאחד ולשפוך על העוגה

אני לא מכירה את המצב הזה.. אבל כן יודעת שכל משאבה משפיעה אחרת על כל אישה.

זה לא אמור לכאוב..

אולי אפשר קצת לעזור למשאבה ולסחוט קצת כשאת מרגישה שפחות מוציא?

עצם זה שזה עצוב לך לזרוק סימן שיש פה משהו משמעותי.

אספר לך כשגיסתי ילדה פג היא נלחמה על כל מ''ל של חלב. ברמה שהתרגשנו שיצא 6 מ''ל! שזה היה שתי ארוחות של אחיין שלי.

אז עשר, ועוד עשר, ועוד עשר זה כבר 30. מצוין למנות קטנות להשלמות כשצריך . 

הייתי שואבת עוד קצת ולא יצא כלום ואז הגיע השטף הבא.

המון בהצלחה!

זה היה לפני כמה שנים...

משערת שדקה בערך...

כל שלב לקח הרבה זמן הפזיותרפיה בעיקר נתן לי השראה וכלים על מה לעבוד איתה בבית וזה עזר הרבה

אין זכר לזה היום... כמה שנים טובות אחרי

לא זוכקת מתי התחילה לזחול אבל לקח זמן

ללכת בגיל שנה ו7

תודה שענית, ומקווה שזה בסדר לשאול 🙏

וגם היפוטוניה.

היא התחילה לזחול בגיל 10 חודשים, ללכת בגיל שנה וחצי.

היא לא עשתה פיזיותרפיה.

בגיל הגן היא היתה בריפוי בעיסוק.

מקווה שאתם עושים תרגילים.

תינוקות לא סתם לוקחים את הזמן, אם תינוקת לא יושבת ולא זוחלת בגיל 10 חודשים יש לזה סיבה והיא כנראה צריכה קצת עזרה.

מניסיון של שני ילדים כאלה. על אחד אמרו שהיתה לו חולשה בשרירי הבטן, והשני אם זכור לי נכון טונוס גבוה או נמוך

ועבר להן לבד והיום הכל טוב... אבל אני כן מודאגת, לכן התחלנו פיזיו.

בטווח העליון כנראה אבל תקין. קצת מב אסת מזה כי במשפחה שלי יותר זריזים.. וגם היא מתפתחת יפה בתחומים אחרים, מפטפטת, אוכלת אוכל ממש יפה, אז לכל ילד יש דברים שהוא מתקדם בהם יותר וכאלה שפחות.. (וגם לפעמים, כשמתקדמים בתחום אחד אז תחום אחר חלש יותר, אז זה גם ממש מרגיע אותי) עונה גם לאחרות, @מחי @מדברה כעדן. מנסה קצת לתרגל איתה, אבל לפעמים היא לא נותנת לי לתת לה קונטרה, מזיזה את הרגליים 😅 ויש לה אחלה שרירי בטן, היא מתיישבת מהבטן 🤭

אני זוכרת שהפזיותרפיסטית אמרה לי את זה.

אצלנו הוא היה מאוד מפותח במוטוריקה עדינה, אבל המוטוריקה הגסה היתה בעיכוב רציני.

אחר כך בתקופה שעבדנו איתו על ההליכה (בגיל שנה ו7), היא אמרה לי שאני אראה שהוא לא יגיד מילים חדשות עכשיו, כי הוא משקיע את המאמץ ההתפתחותי שלו בתחום המוטורי כרגע, וכך באמת היה

(הפיזיותרפיסטית הגדירה את זה שהוא פשוט מפחד...)

אבל עדיין היה עיכוב.

בגיל שנה עדיין לא ידע להתהפך מהגב אל הבטן... לזחול - בכלל לא זחל. התקדם בישיבה. הלך בסוף בגיל שנה ותשעה חודשים. לא יודעת אם הפיזיותרפיה עזרה או שפשוט הוא תפס אומץ...

ורק כדי להרגיע - כיום העיכוב שלו בכלל לא ניכר. רץ ומטפס וגם כותב ועושה אומנות במוטוריקה עדינה. עדיין קצת חששן כזה, אבל לא משהו קיצוני מדי ב"ה.

התפתחות תקינה עד שלב של רכישת הליכה

שם היה עיכוב בגלל שידענו על הגמישות יתר לא המתנו ישר פנינו לפיזיו כבר בגיל שנה וחודש בערך כי התורים ארוכים...

הטיפול מאוד עזר לאחר -4 מפגשים השלמנו את הפער של ההליכה ב'ה

גם כי הגשנו בקשה לפיזיו מוקדם למרות כשזה לא היה בקלות כי לא ממהרים בכלל לתת.

וגם כי עבדנו על התרגילים באופן אינטנסיבי

יש תרגילים שאפשר לבקש במעון שיעבדו איתו, אם יסכימו לשתף פעולה.

הרבה פעולות בתירגול הן יומיומיות.

אבל על התירגול בבית אסור לוותר באמת אם לוקחים את זה כפרוייקט רציני זה מתקדם מאוד מהר, אז שווה להשקיע חודש אינטנסיבי ואחרכ להרפות.

גם הילד בהתחלה מאוד מתעייף מהתירגול אז יש יותר הפסקות וזמני מנוחה, ויש זמני תירגול ספונטניים שבמקרה את כבר תופסת את הרגע לשבת איתו. כן להיות על זה אבל לא בלחץ.

שיהיה תהליך יעיל ומהיר

מדלגים על שלבים כמו ישיבה ועושים את זה סמוך להליכה זה לא נורא

אבל זחילה זה חשוב מאוד במיוחד שיש גמישות זה מחזק אותם

הכי טוב תפני כבר עכשיו תלחצי לפיזיו'

נתנה שני תרגילים בקטנה ממש ואמרה לבוא שוב עוד חודש. היא לא התרגשה מהמצב...

היה עיכוב בהכל בערך

זחילה סביב 11 ח' (בלי גחון)

ישיבה סביב 10 ח'

עליה במדרגות בזחילה 12 ח'

תודה על השרשור אני עוקבת

לא ניסינו פיזיו

אצל מי שמעל

זחילה גחון 10 ח

הליכה  שנה ושבע

היתה גמישות יתר,

התחיל ללכת בגיל שנה ושבעה

אחרי כמה זמן של פיזיוטרפיה( אם אני זוכרת נכון בין 3 ל4 חודשים מפגש פעם בשבוע)

זה עזר מאוד ושם גם נתנו לנו טיפים בשביל לעזור לו .

ברוך ה'

שיהיה בריא, הלך בגיל שנתיים וחודשיים!!!!! היום בן 11 חמוד, בריא, רץ ומקפץ כמו כולם(עדיין נופל הרבה אבל)

היינו בטיפול פיזיוטרפחה כמובן, גם נולד פג בשבוע 34 אז אולי מסביר את העיכוב הרציני

המון המון תרגול בבית זה מה שעוזר

לא הייתי מוכרת את הבית

את לא כפויית טובה

את רוצה עוד מהטוב שיש ומותר לך ומגיע לך

יחד עם זאת זה הזמן לחשוב מתי באמת מגיעה הנקודה בה נכון לעצור

למשל למכור בית על מה שאולי יקרה ואולי לא, זה לא בהכרח כדאי. אולי לנסות לקבל חוות דעת נוספת מרופא אחר ולהבין מה הסיכויים

בהצלחה

נתפלל עלייך

לא שנים, אבל כן כמה חודשים

אולי האינטנסיביות של הטיפולים קשה לגוף 

זה בכל זאת הרבה לעבור בזמן לא ארוך..

ושולחת לך חיבוק ענק

שהשם ימלא משאלות לבכם לטובה

כואב ממש.

עצם זה שאת רואה את מה שכן יש לך זה מקסים.

ואת עצובה כי יש לך חלום שלא התגשם עדיין וזה עצוב וכואב וזה בסדר.

לא יודעת לתת עצות מעבר אלא רק חיבוק גדול.

לא בגלל שאני לא מבינה...

(אני בעצמי נמצאת כרגע בהריון הרביעי שלי בשנה האחרונה, סהכ הריון 6...)

אלא כי ככה לי עזר להסתכל על הדברים - ואולי גם לך.

יש לי 2 ילדים בבית, השאלה היא כמה נלחמים על הילד השלישי היא שאלה שעברה לי בראש...

והמסקנה שלי היתה שאם אני 'אתאבד' על הילד השלישי בכל מחיר אז אני אפספס את היש.

לחיות את החלום ואת מה שאין גרם לי בעצם לא לחיות.

לא נהנתי מהילדים שכבר כאן. לא מהזוגיות המהממת. לא מכל השפע והברכה שיש לחיים להציע לי.

האם ויתרתי על החלום לעוד ילד? לא.

אני עדיין מקווה ומצפה (והיום תרתי משמע)

אבל תחמתי את הציפיה לגבולות שהגדרתי מראש.

האם זה קל? בכלל לא. זו עבודה יומיומית

אבל לדעתי היא הכרחית את את רוצה לחיות.

לא הייתי אומרת את זה לאישה שמצפה לילד ראשון.

אבל כשהבאנו את הילד הראשון (והשני) לקחנו על עצמינו אחריות כאמהות לספק להם חיים טובים ומאושרים- וכשאמא שמה את עצמה בהולד לילד השלישי... אז גם האמהות של הראשון והשני נמצאת על הולד. וזה לא בריא (וגם לא פייר)

אפשר להיעזר באיש מקצוע כדי לעשות סדר ואיך להכיל את המורכבות של הקיים והחלום מבלי שיחריבו אחד את השני

והכי חשוב לחיות את היום בצעדים קטנים.

לא לחשוב על עוד שנים. על הטיפול ה7.

לחיות בהתאם לנתונים כאן ועכשיו. ובכל שינוי- לעשות חישוב מסלול מחדש.

על מה את מוכנה לוותר ועל מה לא - ולהכיר במחירים בעניים פקוחות.

אמן ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.

ושתהיה לך באמת שנה טובה! 

לא ידעתי שזה כ"כ יקר. 

גם ברפואכ הציבורית אלו אותם המחירים?

תעשי את המקסימום שאת יכולה ואת ההשתדלות שלך..

מתפללת עלייך (כי שמעתי כבר לא מעט סיפורים) שנשים לא נכנסו בטיפולים

ופתאם נקלטו טבעי

הכל מאיתו יתברך...

עכשיו שהגעת לרגע שהוא בלתי אפשרי עבורך כלכלית וכבר ניסית הכל.

תשליכי על ה'...

השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך... בהצלחה יקרה.. תנסי ...

אמן שתזכי לראות ישועה כבר החודש 

זאת תובנה שהגעתי אליה במהלך השנה האחרונה וכל העניינים שעברתי

מודה שלא תמיד הייתי חזקה מספיק בשביל לא לפספס את העיקר

אבל זה עזר לי להיות לפעמים פחות עסוקה (בעיקר רגשית) בזה.

תודה על המילים החמות,

תודה על התמיכה,

תודה שיש אותכן כאן אם לתת עצה או סתם לשלוח חיבוק תוך כדי כתיבה.

תודה❤

אני שמעתי על בוני עולם

אבל בטח יש עוד

אולי גם במכון פועה נותנים עזרה כלכלית 

 מהקבלות עבור ילד שני ואילך.

בתנאי שהטיפול תואם עמם מראש,

יש רב שמייעץ לכם איך לבצע את הטיפולים באופן נכון הלכתית ובחרתם במשגיחה הלכתית מטעמם.

שפע כלכלי כי הטיפולים יקרים.

שפע בפיריון כי יש ילדים, אבל את רוצה עוד.

והכי חשוב- הרגשה של שפע

לחיות מתוך תודעת שפע

שיש!!

הרבה!

ולא שמלחיצים בעבודה

ולא שחסר וצריך לממכור משהו.

ממש המפתחות שבידי שמיים.

אז במקביל להשתדלות המעשית,

מציעה לך לעשות משהו רוחני שאת מתחברת אליו.

אולי להתפלל בקבר של צדיק

אולי לבקש ברכה מרב

אולי צדקה

או מעשה חסד

אפילו לאפות חלת מפתח!!

מה שיעשה לך טוב

ותרגישי שפתחת פתח

ובעז"ה מברכת אותך בשפע עצום עצום

שפע שמרגישים

 וברכה לכל השנה הזו.

לא יודעת באיזה שלב את בהריון...

עיסוי פרינאום - אומרים שעוזר שיהיו פחות קרעים..(אני יודעת, לא ראיתי שעזר)

לדעת  איזה עגלה, עריסה וכו את רוצה(אם לא עשית את זה כבר)

בגדול חשבתי כל הזמן מה צריך להתארגן וכו' , מה שבפועל עשיתי ארגנתי תיק כשהתחילו לי צירים דחופים עם הדברים הבסיסיים שצריך, תחתון סופג לאחר לידה מאוד מקל

3/4 חודשים כזה

ולפצל אותו לשני תיקים

תיק לחדר לידה

תיק לאשפוז.

אני הכנתי הכל מראש וכתבתי בדף מה להוסיף כשמתחילים צירים

לארגן לך ניילונית או קלסר שילווה אותך לא רק עכשיו אלא בכל לידה בעתיד בעז'ה

כזה שיש בו רשימה שעכשיו תרשמי מציוד ועד מה להכין ולקנות מחודש שמיני ועד מה לארגן בתיק ללידה ומה לאחרי.

לרשום לך מה חשוב לך לדווח לצוות הרפואי בזמן הלידה ממש הוראות מסודרות למלווה שאיתך שהיית רוצה שיקפידו.

ובפעמים הבאות מהריון-לידה את משדרגת מוסיפה מוחקת מה שלך לא מתאים.

לשמור לך טיפים שנותנים לך- שמן שקדים/קפסולות נר הלילה/תה עלי פטל/התנהלות ומשחות להנקה/טיפול יעיל בתפרים אם צריך וכו'

לשמור לך את הלימוד מקורס הכנה ללידה וככה לפני כל לידה לפתוח ולעיין ולהיזכר מה חשוב איזה תרגילים עושים.

להכין לך רשימת ציוד לשיחרור מבית יולדות, רשימת ציוד לאיבזור הבית.

שווה לטייל בכנסי הריון ולידה, לאסוף ערכות לידה נותן מידע לפחות בהריון ראשון והרבה מתנות.

אם אני אראה כנס, אני ארשם..

יש אצלנו מידי פעם, היה לא מזמן אבל התפדחתי ללכת כי אפחד לא ידע שאני בהריון

לוקחים בשבועות האחרונים להריון כדי למנוע קרעים.

והוא מגמיש את הפירינאום הרעיון כמו עיסוי פרינאום עם שמן שקדים.

לוקחים קפסולה בפה וקפסולה נוספת שמים בנרתיק

בשבוע 40 בערך שמים 2 קפסולות בנרתיק.

כרטיס מעקב הריון מהרופא שלך..

למצוא קורס הכנה ללידה

את מה שצריך לקנות -  תמיד אפשר לקנות/ לאלתר/מישהו קופץ לסופר פארם בשבילך.

אבל ה' נתן לנו 9 חודשים להכין את עצמנו.

הכנה אישית וזוגית.

תקראו קצת את ובעלך מ זה אומר להיות אחרי לידה. הרבה אור אבל גם קושי:

 מבחינה זוגית, עייפות, כאבים, אובדן עצמאות מסויים כי עכשיו יצןר קטן תלוי בך לגמרי.

אני למשל מאוד מאוד נהנית להניק, ובכל פעם מחדש גם קשה לי התלות... שתינוק ממש תלוי בחלב שלי.

זה יפה אך זו גם אחריות.

תדברו גם על הלידה:

ללמוד על הקושי,

לדמיין תמונות אופטימיות בראש.

תסבירי לו איפה את רוצה שהוא יתמוך בך?

מי עוד יכול לעזור בלידה ובימים המעצבנים שלפני, ואחרי?

אולי חברה טובה. אחות. אמא

מה מרגיע אותך?

איך אתם מגיבים למצבי לחץ?

איך שנינו מודים על הטוב?

ראיתי על עצמי כבכל פעם שעשינו עיבוד במהלך ההריון, ושהיה זמן להכנה נפשית היה הרבה יותר קל אחר כך.

ובשעה טובה!

בדיוק שמעתי לפני כמה ימים ואמרתי שקדיש אותו לעצמי לכבוד יום הולדת 40 המתקרב...

או תפיסה לא נכונה שמכאיבה לך

כאבים מטורפים נשמע לי פחות אופייני לתחילת הנקה שזורמת

אם זה סדקים מספיקה משחת לנסינו או רפידות נרסיקר, אם זה דלקת- לרוב צריך רופא. או לפחות לקחת אדוויל שהוא אנטידלקתי

גם לפטרייה יש משחה ששמים 

יקר אבל שווה כל שקל..

זה בהנחה ויש פצעים או סדקים בפטמה (אצלי ממש היה דם, היה קשה לפספס🙈)

אם יש לך אזור אדום וחם בשד, וגודש אז יכול להיות דלקת וזה באמת טיפול אחר.

אולי שווה להתייעץ עם יועצת הנקה טלפונית (במכבי יש אפשרות כזו)

תרגישי טוב ומזל טוב🙏💕

אבל לא צריך גם להחליף את הרפידות של נרסיקר כל פעם. רק כשנספגות

תסתכלי בהוראות שבקופסה

הלוואי שישתפר מהר!! יודעת כמה זה יכול לכאוב😖❤️

לי קבוע יש כאבים בלתי נסבלים אבל לרוב אחרי שבועיים מרגישים בהקלה

ואם יש לך גודש זה יכול להיות עוד סימן לכך שהוא לא מפנה את החלב כמו שצריך. זה קורה לך הרבה? הוא נרדם בהנקה?

ואז בהנקה הבאה חחצתי טיפה על המקום המלא והתרוקן. עכשיו יש גם קצת אדום, אבל דווקא לא קשה באזור האדום.

הלכנו לקנות רפידות נרסיקר, מקווה שיעזור..

בבית חולים אמרו שהוא תופס טוב ובצד השני גם קצת כואב כשיונק אבל לא ככה.. גם שם נראה לי הפטמה טיפה סדוקה..

מקווה שיעבור בקרוב!!

תודה לכולן

התפתחות של דלקת

לטפל בגודש במקלחות חמות ועיסויים לשחרר את החלב

זה יכול להיות דלקת יכול להיות פטריה יכול להיות לשון קשורה או תפיסה לא נכונה

אף אחת לא יכולה לאבחן דרך הפורום...

תרגישי טוב!

פרן בורשטיין היא יועצת ותיקה טמעולה ומייעת בטלפון בחינם ממש בשמחה

המספר שלה

‏‪+972 50-699-8933‬‏

אגל חשוב לשים לב שיש תמיכה גם באגן.

ובנוסף זה די אינוודואלי. לכל אחת ואחד יהיה נח משהו אחר.

ויש תינוקות שבכלל לא אוהבים מנשאים.

או שיש גם באיזור האגן רצועה.

ובמנשאים היתי הולכת על המומלצים..המוכרים

ארגו או בייביורן

והכי טוב למדוד ולהתנסות מה נח לך יותר