פורום הריון ולידה (עמוד 790)

יש לך מושג מה סדר גודל של המחיר שהיא לוקחת?

אפפעם לא מצאי..

אבל, אפשר לעשות ספורט פשוט עם חזיה רגילה.

במידות האלה הרבה יותר משמעותי חזיה שמחזיקה כי באמת זה כבר משקל ונפח ולא נח הבגדי ספורט שזה יותר משוחרר

עדיין תומכות יותר מחזיות ספורט..

תנסי חזיות ספורט לאימון בעצימות גבוהה.

אני גם לוקחת מידה אחת יותר קטנה וזה מחזיק מאוד חזק.

וממש אין טעם להגדיל היקף כשהקאפ גדול...

זה שני דברים שונים ובשניהם צריך מידה מדויקת

אין לי מידה לקחת.כשלוקחת קטן יותר ,טוב בהיקף אבל לא מכסה על כל החזה. ומידה גדולה יותר מכסה אבל גדול בהיקף ולכן לא מרימה כלום ולא סוחבת.. ברור שבחזיות רגילות אני לא מגדיחה את ההיקף כמובן.

לכן שאלתי על המלצה  על מוצג ספציפי.

תודה לך! אנסה לבדוק

ראיתי עד G

אני קניתי פעמיים בbrastop.

זה אתר אנגלי.

(אחלה חזיות)

ראיתי המלצה באיזה מקום ואני ממש נהנית מהן. 

הכל עבר בשלום, ונולדה תינוקת מתוקה מדבש

תבשרי טוב בעז"ה!

והשליה רק מתחילה להיווצר, זה לא נקרא היפרדות שליה.

בכל מקרה דימום בשליש ראשון מאוד נפוץ ומעלה את הסיכון להפלה אבל יש ב"ה הרבה פעמים שההריון ממשיך להתפתח יפה וככל שעוברים הימים הסיכויים גדלים.

יש נשים שהיה להם דימום ממש רציני וב"ה הסתיים בטוב.

עכשיו אני קוראת שוב ורואה שגם עבר שבוע מהדימום מצוין!! סימן טוב! ויכול לקחת הרבה זמן להיספג, מה שחשוב אם יש דימום פעיל ואת זה את תראי כנראה וב"ה נשמע ממך שאין.

והאם לדעתך צריך ימי מנוחה בבית בשביל זה? קראתי בכל מני פורומים שיש רופאים שאומרים שכן.. אבל הרופא שלי אמר שלא. אז אני לא יודעת מה לעשות :/

זה יהיה קטן משמעותית יחסית לשק שגדל אז כבר יהיה קשה לראות וגם לא ממש מעניין בעז"ה..

אני בדעה בדברים האלו לא להתחרפן לשום כיוון, מנוחה כנראה שלא באמת ייעילה מצד שני לעשות הרבה מאמצים שלא רגילים גם לא כדאי בעיקר בשביל שאם חלילה לא תיהיה בצד הטוב של הסטיסטיקה לא תאשימי את עצמך ..

והכל היה תקין לגמרי, עבר אחרי כשבוע והתינוק נולד בריא ושלם ב"ה. לא עשיתי שום דבר מיוחד או לקחתי ימי מחלה.

בעז"ה שיהיה לך הריון קל ותקין והכל יהיה בסדר

היה דימום מסיבי שהייתי בטוחה שזו הפלה.

רק באו"ס השלישי לאחר שבוע ראו המטומה, שבהתחלה הלכה וגדלה.

בשקיפות שעשיתי בשבוע 12 היא כבר היתה ממש קטנה, ובסקירה מוקדמת- נעלמה לגמרי.

אחרי הדימום היו ימים ארוכים של כתמים...

השתדלתי לשתות הרבה ולנוח כמה שיותר.

הלכתי לעבודה וכשחזרתי הביתה לא נגעתי בכלום, הייתי עם הילדים והתאמצתי במינימום.

גם אצלי הרופא לא המליץ על מנוחה אבל היו ימים שהתאמצתי יותר ואח"כ הכתמים היו יותר משמעותיים.

העדפתי לא לקחת סיכון ולנוח כמה שניתן, בלי להתשגע על זה.

ב"ה היום בשבוע 18+ והכל בסדר עם העובר!

מאחלת לך שהכל יעבור בשלום, וחיבוק!

שאני לא יודעת אם מכנים את זה הפרדות שליה., אולי המטומה.

אבל לי היה דימום סביב השליה המתהווה (כך הגדירה זו הטכנאית) בין שבוע 8 ל14 בערך

למזלי ב"ה זה היה בלי דימום חיצוני

וב"ה נולדו לי בהריון הזה תאומות זהות ומושלמות בליעה"ר

אני ממש ממליצה לנוח, לא להרים ולא להתאמץ...

גם אצלי הרופאה לא המליצה את זה, אבל הרגשתי כאב בבטן אחרי מאמץ וגם באולטראסאונד ראו שההמטומה גדלה אחרי שבוע שבו עבדתי רגיל, לעומת שבוע שבו לא עבדתי שאז היא לא גדלה...

כמובן שלא זו הוכחה חותכת אבל אולי יש בזה משהו...

שאלתי בזמנו בפורום וענו לי כמה מנסיון שכדאי לנוח ולא להרים ולהתאמץ...

מחזקת את ידייך, מאד קשה לנוח ולהמנע ממאמץ, תנסי לקחת עזרה שתקל עלייך

אני באמת ממשיכה ללכת לעבודה כי שום רופא לא נותן לי חופשת מחלה, אז אין לי אומץ לא ללכת..

ואני מרגישה ממש לא טוב עם זה ומפחדת שזה לא אחראי ובאמת טוב יותר להישאר בבית. גם ככה כל הצהריים אני לבד עם הילדים שיש להם הרבה מרץ ומאמצים אותי.

מה אתן אומרות, להישאר בבית וזהו?

זה לא שבעבודה יקרסו בלעדיי. אני בתפקיד שאני יכולה לא להגיע ויהיה בסדר.. אבל לא נעים לי להמציא לעצמי ימי מחלה בלי ששום רופא אמר שצריך.

מה אתן חושבות?

ואת חושבת שנפשית תרגישי יותר טוב שאת נחה וכביכול עושה את המקסימום מבחינתך, אז בהחלט תשארי

בלי קשר, תחילת הריון זה קשוח ועוד לבד עם הילדים בצהריים, זה מספיק מעייף, נשמע שלא יזיק לך לנוח

בשורות טובות!

לי גם היו דימומים בהתחלה והרגשתי שאם אני עושה מאמץ זה מתגבר וברגע שנחתי לאורך זמן זה נעצר

עדיין עבדתי אבל פחות זזתי ועשיתי פחות מטלות בבית.. 

לא רוצה לכתוב יותר מדי פרטים..

גם הרופאת משפחה שלי ענתה לי שעד שבוע 12 למנוחה אין משמעות.

אני לא מבינה את המקובעות הזאת.. אז מה אם אין שום מחקר שהראה את זה בוודאות?

אוף אם רק היה לי רופא שימליץ על ימי מנוחה בבית הייתי הרבה יותר רגועה. מרגישה שמנוחה זה הדבר הנכון.

גם ככה כבר הייתה לי הפלה בדיוק בגלל אותה בעיה, וגם ככה אני עם שחלות פוליציסטיות ונזקקתי להרבה מעקבי זקיקים סבבים של איקקלומין ומלא ציפיה ותפילה עד להריון הזה. כל מה שאני רוצה זה רק לשמור עליו כמה שאפשר.

מה אני אמורה לעשות? 

שמרתי חגמרי, שכבתי לא עשיתי כלום כמעט

כמה וכמה הריונות

היה שווה ב'-ה

לא מתחרטת על כמה שקלים עבור ילדים בריאים

גם הנוכחי שלי

בכולם שמרתי מנוחה מוחלטת וראיתי עין בעין שזה הפחית דימומים ממש

וב''ה בכולם היה שווה המאמץ

ולא היתי בוחרת אחרת ..רק בשביל הסיכוי שאתאמץ אתנהל רגיל ואז ההריון לא יחזיק ואשאר עם המחשבה אולי זה היה בגלל זה

זה זה?

עד שבועות מאוחרים יחסית

וגם לא הכי הקפדתי שלא להתאמץ

סחבתי את הבת בת השנתיים + שהיתה כבדה

בעיקר בעיקר התפללתי,

ידעתי שיש אפשרות שאולי יקרה משהו,

ושאני משתדלת ללכת לפי ההנחיות, אבל יש לי אילוצים גם...

עבדתי בשלוש כבודות שונות באותה תקופה.

הרבה מתח, כן...

אבל בעיקר הבנה שאני עושה מה שביכולתי, וצריך הרבה רחמי שמיים כאן

יש לי תנור וכיריים שלהם בנפרד

אבל זו חברה ממש טובה

לאמא שלי היה תנור 90 שלהם עם כיריים שהיה מעולה

הייתי רוצה תוצרת אירופה

דלונגי גם יקר וגם זה שיש לי איכות החומרים ירדה בהשוואה לקודם.

זנוזי היצור עבר מאיטליה לרומניה...

אלקטרה אם היו מייצרים בארץ בטוח הייתי הולכת על זה... אצטרך להתייעץ בחנות.

אבל תודה בכל אופן

ראיתי שגם מייצרים בצרפת

אבל כדאי לבדוק על כל דגם ספציפית

תוצרת צרפת מעולה לי.

יש כאלה שלוקחים לתקופה ומפסיקים. ויש כאלה שיצטרכו לכל החיים.

זה תלוי בהרבה גורמים.

לא לקחתי ציפרלקס אלא כדור מקביל ברעיון דומה(סרנדה/סטרטליין)

לקחתי אותו קצת יותר משנה וב"ה כיום אין לי צורך אבל אני עם יד על הדופק לעקוב שלא נהיה צורך שוב.

הוא עזר לי מאוד. הוא לא פתרון קסם, הוא לא מה שגרם לי להיות אופטימית או לא לשקוע בדיכאון או להתרומם, אבל הוא כן איפשר לי לצוף כדי שאוכל להיאחז ולהעזר במה שקידם אותי(במקרה שלי- טיפול פסיכולוגי, עבודה, קורס מסוים) שבלי הכדור לא הצלחתי להגיע אל הדברים האלה ולהניע את עצמי לפעולה, פשוט הייתי בבועה שחורה. תפקדתי באופן מינימלי, לא כ"כ זיהו עלי מבחוץ, אבל מבפנים טבעתי בביצה. וזה הציל אותי- לא בגלל שהכדורים הם הפתרון, אלא כי הם כלי עזר להתקדם לפתרון ולאסוף את עצמי בכלים שבאמת פותרים.

זה יותר דומה לתחבושת, שבלי חבישה טובה תקועים במקום ועם חבישה טובה אפשר לתרגל פיזיותרפיה כדי לקדם את המכה ולא להצטרך את התחבושת...

וגם מי שכן צריכה את התחבושת הזו ליותר זמן או אפילו לכל החיים, זה בסדר גמור.

מקטלג?

אני בעיקר חושבת שזה מקטלג אותי כאמיצה שלא טבעה בבוץ הזה למרות שזה הכי קל, אלא הרימה את עצמה והלכה לטיפול ונעזרה בכלים שיש לרפואה לתת כדי לא להמשיך לטבוע. אם זה מקטלג זה רק בקטע חיובי...

ברור שזה גורם לתחושות דפוקות ולמה רק אני צריכה כלי עזר כאלה וכו', סתם כי זה אחד התסמינים של דיכאון.... אבל זה מאוד רחוק מהאמת

זה כמו שמישהו לא ילך לבדיקת ראייה וירכיב משקפיים, אלא יעדיף להמשיך לא לראות, להיתקל בחפצים, ליפול, להיות מוגבל בנהיגה וכו, העיקר שלא יקטלגו אותו כאדם שצריך להיעזר במשהו חיצוני.

קראתי הכל, אני ממש מעריכה שהתחברת וכתבת לי. זה עזר לי

מה עם תופעות הלוואי שרשום על הכדורים האלה? זה לא מלחיץ?

שתופעות הלואי באמת מלחיצות והן מה שגרמו לי לפחד לקחת עד היום

אני עדיין בהסתגלות אבל כבר מרגישה שזה מתחיל לעבור ושזה עוזר

ממש לא מרגישה מקוטלגת, זה לא משהו שרואים

מזה שיש לי מוגבלות ברגל ואנשים לפעמים שמים לב ושואלים מרגישה הרבה יותר מקוטלגת...

השם ברא תרופות כדי שנעזר בהן

ובזה שאני לוקחת אני בוחרת בחיים ועושה את תפקידי

בסופו של דבר לכל תרופה יש תופעות לוואי אופציונליות

לא יודעת לשים את האצבע על תופעת לוואי מסוימת שהשפיעה במיוחד או משהו

ראיתי ששאלת על החשק המיני- דיכאון פוגע יותר בחשק המיני, ואני גם הנקתי באותו הזמן אז אין לי שום דרך לענות על זה. זה לא חד משמעי זה בטוח...

לא הייתי נמנעת מזה בגלל החשש מתופעות שעלולות להיות חריגות. אם יהיו, אפשר להתמודד איתן, אבל זה לחשוש מתרחיש שלא קיים כרגע ולהתגונן ממשהו סתם.

שנועד לטפל בדכאון קל וחרדות

אני לא לוקחת קבוע, רק מתי שאני מרגישה שאני צריכה, לאחרונה הרבה יותר מהנורמה עקב המלחמה ולחצים בתוך הבית

לא מרגחשה מקוטלגת בכלל.. מי ישמע מי יודע כבר..

בשורה התחתונה, זה מיטיב איתי והצטערתי שלא לקחתי קודם

אמשיך לקחת כל עוד אני צריכה, בלי להתנצל על זה מול אף אחד. אני לא אשמה בזה שאני לא מסוגלת להכיל סיטואציות קשות / בגלל חוסר איזון כימי במח

ה כמו ציפרלקס?

ולקחתי ציפרלקס בעבר.

אותי זה מציל ממש

אישה אחרת.

הייתי שוקעת בעצבות נוראית, דיכאון וחוסר תקווה.

ערפל שטישטש אותי.

עכשיו יש לי הזדמנות לפגוש את עצמי באמת.

עכשיו אני מצליחה לראות דברים בפרופורציה הנכונה ומצד שני זה לא משתק לי את הרגשות. הכל מאוזן יותר.

מקטלג?

הקיטלוג היחידי הוא שאני אישה אחראית שדואגת לעצמה ולוקחת את עצמה בידיים.

זאת לא אשמתי, זה חוסר איזון כימי בגוף ואיזה כיף שיש דרכים לעזור לעצמי במקום לסבול.

האם אני תלויה בזה? כרגע כן, היו תקופות שלא.

נוטלת קבוע.

שמחתי לקרוא 3>

אבל זאת תופעת לוואי אפשרית.

וכך גםחולי לב ואנשים עם יתר לחץ דם, ועוד הרבה

זאת לא בושה להיזדקק לתרופה באופן כרוני

זה נס שיש תרופה

גם בתחום הזה, התרופה מאפשרת חיים למי שזקוק לה 

לעשות פרופיל הורמונלי ובמקביל גם amh ולראות מה מצב הרזרבה השחלתית.

אפ תקין - לקחת אסטרופם ולדחות את הביוץ לאחרי הטבילה

ולתת לזה כמה חודשים לראות אם את נקלטת..

זאת התערבות קלה אבל יכולה לעזור..

לפני כמעט שנה(כשהוצאתי את ההתקן) היה בסדר גמור.

הרופאה הציעה את האסטרופם וכבר קניתי אותו אבל  אפילו מפחדת גם מההשפעות הורמונליות שלו. 

לוקחים אוחי רק ימים בודדים במחזור והוא בעצם רק דוחה את תחילת תהליך ההבשלה של הביצית.

הוא לא משבש את המחזור

חודשים? פרופיל הורמונלי?

נראה לי שהתחלה כזו, לא פולשנית, תתן לך תמונת מצב קודם כל יותר וודאית כדי לדעת איפה את עומדת ומשם להחליט

דבר שני, אם זה עניין של ביוץ - משהו חד פעמי כמו שינוי מועד הביוץ לענ"ד זו השתדלות שכן הייתי עושה אם הייתי במקומך וזה מה שיכוללעזור

מפה ועד לטיפולים ממש כמו הזרעות וכו'  זה כבר משהו אחר. אבל קוגם כל לדעת איפה עת עומדת בוודאות

פרופיל הורמונלי לפני כמעט שנה , יצא הכל טוב ב"ה ורזרבה שחלתית טובה (רזרבה יכולה להשתנות בכמה חודשים?)

מעקב ביוץ עשיתי למעשה רק אחד(אחר כך אחד התפספס בגלל שאמרו לי שקודם אני צריכה פגישה עם הרופאה ואחד התפספס בגלל המלחמה) ביחיד שממש עשיתי יצא שהביוץ יוצא לפני הטבילה 

כן, יש לך שניים. זה תמיד יותר טוב מכלום.

מה בעלך חושב ומרגיש לגבי זה?

להתחיל טיפולים כנראה פחות שייך עכשיו בכל מקרה אם בעלך מגויס.

ממש ממליצה לך לנסות ברפואה משלימה. כלי מאד יעיל, מספק גם תמיכה נפשית, ועם תוצאות מאד טובות.

ספציפית לדחיית ביוץ- יש תערובת צמחים שבפועה ממליצים עליה, כבר הצעתי לכמה מכרות כנסיון אחד לפני התערבות הורמונלית ועזר (גם מנסיון אישי שלי)

זה מחזק את הרחם ולכן התופעות לואי לא קיימות..

ומעבר- דיקור עם תוצאות מאד אפקטיביות, כדאי לברר על מטפל/ת שמתמחים בתחום, לפעמים יש אפילו דרך הקופה ככה שזה לא יוצא יקר.

בס״ד

לי אישית יש ניסיון עם שיטת אביבה, שעזרה לי  לדחות את הביוץ וככה להיכנס להריון שלוש פעמים ב״ה. זה תהליך של כמה שבועות עד כמה חודשים. גם אני לא רציתי הורמונים ולכן פניתי לאפיק הזה. קחי בחשבון שזה דורש תרגול קבוע אז נצרכת פניות מסוימת לזה. מצד שני זאת תחושה ממש מדהימה, לראות בחוש שהגוף חוזר לאיזון הורמונלי. אם תרצי, יש לי המלצה למדריכה מעולה בירושלים. הכל מתחיל בתשאול אז היא תוכל להגיד לך אם נראה לה שהשיטה תוכל לעזור למקרה האישי שלך.

וחיבוק גדול ❤️

ממש מבינה אותך, על הרצון ועל ההתלבטות, וכל זה עוד עם בעל מגויס…. ואני שולחת לך חיבוק גדול גדול ותפילה שתראו ישועות גדולות בקרוב מאד!

נ״ב: הוספתי עוד משהו בפרטי, מוזמנת להסתכל.

קודם כל כשבעלך יהיה בבית ויהיה רלוונטי

לקחת כדור לדחיית הביוץ

לעשות מעקב זקיקים ובדיקות פרופיל הורמונלי לברר מצב הורמונים ופוריות

ואם זה לא עוזר

אז להתקדם הלאה

רקע די דומה

הפסקתי מניעה

ואז היתה הפלה,

8 חודשים שלא הצלחתי להיכנס להריון

ומעקב זקיקים שגיליתי שאני מבייצת ממש מוקדם

לי היה ברור שלפני שאני נכנסת לסרט הזה של טיפולי פוריות, אני קודם כל מנסה את האפיק ההלכתי כי ביוץ מוקדם זו בעיה הלכתית, לא פוריות.

ובליווי צמוד של רב הצלחתי לטבול לפני ביוץ

(ואז היו 2 הריונות כימיים- שזה כבר נושא אחר)

וכרגע אני בהריון תקין בשבוע 16

אה... ואני בת 37

(ובכל מקרה בשביל טיפולי פוריות צריך מעקב ביוץ סדיר...)

נותן לי תקווה...איזה יופי ממש שמחה בשבילך שזה הסתדר!! הריון קל ובידיים מלאות בעז"ה!!

לא יודעת איזה פתרונות הלכתיים יכולים לתת לי, כי המחזור שלי עכשיו הוא סביבות 5-6 ימים ולא רואה את עצמי מטהרת יום לפני(זה לא כתמים ביום לפני ההפסק, זה ממש מחזור מחזור) בהתחלה לפני כמה חודשים המחזור שלי היה ארוך.. היו לי בהתחלה הרבה כתמים וכו', אבל עכשיו זה התקצר כמו שכתבתי ל5-6 ימים ועדיין הביוץ יוצא מוקדם!! אז איך יהיה אפשר לסדר את זה הלכתית? בכל מקרה אני חייבת ב7 נקיים .

שמעתי שאפשר אולי לעשות הזרעה ב7 נקיים ואז לעקוף את הבעיה. אבל הרופאה לא הציעה לי את זה (היא דתיה) היא פשוט אמרה לי להתחיל אסטרופם ואם זה יעזור מספר חודשים בודדים לעבור לתהליך של טיפולים (אם הבנתי נכון את מה שהיא אמרה לי)

ימי הדימום זה וסת.

מוסת לוסת- זה המחזור

כמה ימים המחזור?

בשלב ראשון הייתי קודם על עושה מעקב זקיקים מסודר משולב בבדיקות דם לזהות את הביוץ במדויק (ומנצלת את הזמן כבר עכשיו דווקא כשבעלך במילואים)

והיה ויתברר ובאמת את מפספסת ביוץ

יש כל מיני עצות לקיצור ימי דימום

שכדאי לנסות

וגם להתיעץ עם רב מה ניתן באפיק ההלכתי

(וכדאי לעשות חושבים עם מי מתיעצים... ולהגיע להסכמות בניכם) 
 

ותמיד אפשר לחזור לתוכנית של האסטרופן 

כדור קל מאוד, משפיע מיד

בלי תופעות לוואי בכלל (אצלי) 

כדאי להתמקד שם.

א. לבדוק מבחינה הלכתית שאת לא מאריכה סתם את ימי הווסת וההטהרות. ב. אפשר לפנות לרב זכריה בן שלמה לברר לגבי פתרונות הלכתיים וגם פתרונות רפואים הוא מתמצא בנושא.

ג. לדאוג שהבעל יהיה בבית בימים החשובים... אפשר לפנות למפקדים. אם הוא לא בתוך עזה יש כאלה שמתחשבים.

ד. ללכת למענה נפשי. יש טיפולים שמתמקדים סביב הריון ולידה. לפעמים נוצרים חסמים בנפש בגלל פחדים מלידה קודמת, התניות בנוגע לגיל וכו. ושחרור רגשי מאוד עוזר.

הלוואי ותזכו בקרוב. לילד נוסף בריא ושלם. חיבוק!

ואגיד לך שבאופן אישי הייתי מורידה את הביקורים אצלם ל0!!!

לא שבתות, לא ימי הולדת, שום כלום. אם הם  מתגעגעים שיבואו לבקר אצלכם.

נראה לי לא הגיוני החוסר פרטיות הנוראי הזה

ובנוגע לבעלך- שיחה פתוחה בזמן רגוע ולא אחרי מקרה ספציפי

לתאר איך את מרגישה שם, מה את חווה מהצד שלך, בלי להגיד מה היא אומרת או מה היא עושה

כשהוא יבין איך את חווה את זה אני בטוחה שתגיע גם הבנה והכלה מצדו

זה בכלל בכלל לא פשוט לעבור את זה.

חיבוק גדול.

אתם מגיעים לשם הרבה?

יש מישהו שיותר נחמד לך להגיע יחד איתו?

הייתי מדללת ממש את הביקורים שלי שם.

נראה לי שאת נוהגת נכון שאת מתעלמת ככל האפשר, אבל בטוחה שעדיין כל האמירות והרמיזות האלו הם כמו חיצים ללב.

וללב יש גבול ליכולת הספיגה שלו.

המסקנה צריכה להיות - מה טוב לי

ומה טוב לי ולבעלי ברמה הזוגית

נוח לו לישון שם עם אחיות שלו?

את מסוגלת להבליג בשביל לנסוע עם ב..? בשביל לכבד את בעלך? חשוב לו לנסוע בכלל או שאת חושבת ופועלת בשבילו?

במקומך לא הייתי נוסעת לשם ביוזמתי, אלא רק אם הבעל ממש ממש רוצה, (וגם זה לא חייב כי אם חשוב לו אז שיילך באמצע שבוע לבד) ורק אז להשתמש באנרגיות של התעלמות. אם תבזבזי יותר מדי מהן לא יישאר לך..

ועוד משהו - אם הוא חא מסוגל להכיל אז לא צריך להתלונן על אמא שלו. תשתמשמ בתירוצים אחרים בחכמה: לא נח חי המיטה הזו, אני לא מסוגלת יותר ככה לישון,תנצלמ את ההריון ואחרי הלידה כדי להתלונן כמה שיותר על זה זאת לא רוצה לנסוע לשם אחרי לידה ועך תינוק קטן כי אין מקום ואין פרטיות וקשה תך להרגיע שם את הילד, חיסון ביום חמישי וכו'

אבל קודם כל זה צריך לבוא ממך, להפסיק ללכת לשם. נראה לי שאת עוד לא שם

חיבוק ❤️

והאמת שלא רואה מעלה גדולה בלהבליג, ההיפך.

במקרה הזה היא רק תגזים יותר ויותר לדעתי.

פשוט להתרחק והכי הכי הכי חשוב לשמור על הקן שלכם ועל הקשר שלך עם בעלך.

בעלך צריך להבין שאין מצב לתת לדבר הזה להימשך והוא חייב לשים לזה סוף או שהמחיר יהיה ניתוק לחלוטין..ניתוק זה מחיר מאוד מאוד כבד,

ולכן עדיף קודם למצות את האפשרות שיועצת חיצונית תוכל להוביל מהלך איתו מה התפקיד שלו בעסק ולקבל פרופורציות של מה הגיוני לחוות ומה לא ולהדריך אותו.

את לא יכולה לנהל את המערכה הזאת לבד כי את נוגעת בדבר.

תני למישהו חיצוני מקצועי לנהל את זה.

זה לא שיש לו הרבה אמהות שהוא יכול להשוות.

זאת האמא שהוא גדל איתה ולכן יודע לספוג את המגרעות, אבל כשהוא מתחתן משהו בדינמיקה חייב להשתנות.

אין מצב שהוא יכול לתת לך למזוג לו אוכל כשזה לא מתאים לכם כזוג רק כי אמא שלו חושבת שככה צריכה להיראות זוגיות.

אם בבית הוא לא היה נותן לך לעשות את זה אז גם בבית הוריו זה לא צריך לקרות.

את חייבת לשים גבולות, לשתוק זה לא הפתרון, וגם לא עימות ישיר איתה.

אז לפני ניתוק תנסו הדרכה משותפת אולי יהיה אפשר להציל את הקשר איכשהו.

אני חושבת שעיקר הבעיה שהיא חושבת שיש לה לגיטימציה לחנך אותך. זה מבלבל כי את צעירה כמו הילדים שלה, אבל את אישה נשואה ועצמאית והיא לא יכולה לחנך אותך.

היא כן יכולה לבקש התחשבות ולנהל איתך שיחה כמו שני אנשים בוגרים.

אם היא לא תבין את הנקודה הזאת הקשר די אבוד.

ממש לא פשוט .

כשאנחנו לא שמים גבול,מי שמולנו שם את הגבול שלו והוא יכול להיות רחוק מאוד מהגבול שמתאים לנו.

דווקא בעיניי מכל הסיפור המחריד הזה זו התגובה של בעלך,ואולי שווה לשבת ולשקף לו בנעם את תחושותייך

קשרים משפחתיים בסוף דורשים מאיתנו לעשות תעדוף מה יותר חשוב ,היומולדת של הילד או שפיות נפשך ושלום ביתך..ממש כל הזמן לשאול את השאלות האלה.

יכולה לומר לך מנסיןן שבצער רב אנחנו מתארחים אצל ההורים של בעלי בין פעם לפעמיים שלוש גג בשנה

(יוצא שנים שאנחנו שם רק פעם בשנה)

זה עצוב,יש לזה מחיר בעיקר הקשר של הנכדים

זה נורא מבאס

אבל !

החלטנו שכך עדיף.

בדקי מול עצמך את גבולותייך ואז יחד עם בעלך את גבלותיכם (למשל לישון בחדר. עם אחיות מבחינתי זה תא רלוונטי)

יהי רצון שיהייה שלום בנפשך ומתוך כך בביתך

הייתי מתרחקת ברמה של לראות אותם פעם בשנה אולי.

ההבלגה שלל מופלאה,

אבל המילים שהיא אןמרת פוצעות את האוזניים,

וגם, כמו שאת מתארת, היא חוצה יותר ויותר את הגבול...

לא הייתי טורחת לשמור על קשר עם כזה יחס מצמרר.

נשמע שאין לך את הבסיס הבסיסי ביותר.

בעלך זכה בך בכל המובנים.

אישה אחרת לא היץה סותמת את הפה/ היתה מסיתה נגדם.

נשמע שאת עושה מאמץ על אנושי כדי לתת בה אמון שהפעם יהיה אחרת,

והיא מוכיחה לך את ההיפך.

היא נשמעת פשוט לא בריאה בנפשה אין הגדרה אחרת..

א. לישון עם עוד אנשים בחדר בעיני זזה קו ממש ממש אדום (ואם הם ככ מקפידים על הלכות וצניעות וככ חורה להם שבעלך עובד -להבנתי ציפו שיהיה אברך)

שישמרו על הלכות צניעות בסיסית שזוג נשוי ממשש ממש לא ישן עם עוד אנשים באותו חדר בטח לא אישה עם באותו חדר עם הבעל של גיסתה ..מזעזע!

ב. הדיבור על הכלה של הבן שלך מזעזע בגדול אני הייתי ממזערת ביקורים ל0 והולכת עם בעלי להכוונה כי זזה שהוא חושב שהקשר הזה תקין זה בעיה ממש חמורה!!!! תקבלו הדרכה ובעיני אין עניין שתספגי את לא ספוג פשוט אל תיהי שם

יתגעגעו שיבואו לבקר בבית שלך

בית שלך מגרש שלך ואת מובילה תטון יותר פשוט וקל

אני לא הייתי נותנת עוד הזדמנות בחיים.

ולא נשמע לי שיש לך כאן איזו חובה הלכתית של הכיבוד שלהם.

האמירות שלה פוגעות בנפש, וישארו שם עוד הרבה אחרי הביקור.

מבחינתי יותר חשוב לשמור על הנפש שלי מאשר על קשר עם הסבתא של הילדים (ועם כזאת סבתא, אולי גם להם עדיף לא להיות בקשר. הנפש של הילדים עוד רכה יותר וחבל לפגוע בהם)

ולגבי בעלך, הייתי מדברת עם מישהו מקצועי שהוא סומך עליו ושיסביר לו למה זה לא תקין וכמה הוא צריך להעריך אותך ולעמוד לצידך בסיטואציות האלה.

שהלכות כיבוד הורים מאוד מאוד לא פשוטות.

דברים שלא מסתדרים בכלל עם התרבות המערבית שאליה אנחנו רגילות.

אז לא הייתי מכניסה משפט כמו שנשמע לך שאין חובה הלכתית, כי כנראה שיש.

לא סותר את זה שאני במקום הפותחת הייתי מתחרפנת ומאבדת שפיות ודי בטוח מנתקת קשר.

רק היה לי חשוב לכתוב שההלכה היא לא פשוטה ולא קלה ולא רק מה שנשמע...

לא אם יש או אין

כי יש זה וודאי

אם אני זוכרת נכון, עלו פה הצעות בעבר לבדוק מה הגדר של כיבוד הורים במקרה הספציפי הזה.

נראה שיש פה צורך בפסיקה פרטנית ושינוי חשיבה

ואלה לא ההורים שלה אלא של בעלה, בטוחה שזה משפיע על הפסיקה ההלכתית הפרטנית במצב הזה.

תודה שדייקת! חשוב מאוד.

שמחה שהחלטת כן לכתוב, זה באמת דיוק חשוב.

ואם את רואה אותי שוב נופלת בזה, אשמח שתדייקי אותי שוב

אני חושבת שיש מעלה גדולה בהבלגה, אבל יש מעלה גדולה גם בלדעת להציב את הגבולות שלנו. גם לבן הזוג, וגם כזוג לסביבה שלנו.

ושזוג נשוי ישן בחדר עם עוד אנשים זה גבול אדום.

כנל החלטות על הזוגיות שלכם.

כנל להשפיל אותך באמירות כאלו ואחרות.

ממליצה מאוד להתחיל בשיחה עם בעלך על תיאום ציפיות מה זה קשר נורמלי עם המשפחה מבחינתך.

מה לגיטימי ומה לא.

תעשו את השיחה בסביבה נעימה, כששבעים ורגועים, כדי לנסות להוריד כמה שיותר מתח סביב שיחה שגם ככה לא תהיה פשוטה לאף אחד מכם.

ואם את רואה שהוא לא מבין אותך ואתם לא מגיעים ליישור קו בינכם, אז לפנות לגורם מקצועי שיכוון אתכם ויעזור לכם להגיע להבנה מה תקין ומה לא, מה אפשר להכיל ומה אתם לא מוכנים להכיל.

מתוך מקום זוגי מול זה להציב את הגבולות בעדינות להורים, ביחד עם פתרונות. למשל-

לא מתאים לנו לישון בחדר עם עוד אנשים. אנחנו מבינים שאין מקום, נדאג לנו בע"ה לדירה בקרבת מקום ונישן שם.

או שבעלך יגיב על הקריאה שתמזגי לו אוכל- תודה על הדאגה, אבל אני יודע גם לשים לעצמי וכרגע x עסוקה. אני אשים לשנינו.

אלו כמובן דוגמאות, הניסוח והפתרון צריכים להתאים לכם. ולכן הבסיס הוא שיח בינכם שיבהיר את הגבולות של כל אחד ושלכם כזוג, ותמצאו בעדינות את הפתרונות.

כי להישאר ככה לטווח ארוך זה פוגע, וכנראה יתפוצץ לכם מתישהו...

ושה' ישלח לכם הכוונה טובה והרבה הצלחה!

את הרבה יותר מנורמלית, ואני ממש מסכימה איתך

אתם ישנים עם אחיות שלו בחדר?? מה?

אין חדר אחר? או שישנו בסלון ואתם בחדר?

והשטויות שלה- פשוט דפדפי הלאה. היא לא בגדר השפיות, זה ברור. 

שיבין מה קורה בלי שהוא שם לב.

תשמעי חיים טהורים שלי!!

אני איתך+++!!!

יש לי גם חמות מפלצת,

והורים שעסוקים בעצמם.

אז אנחנו לא נוסעים יותר

נשארים בבית

לא נעזרים

מפסיקים לרצות ולצפות

ואת מתחילה להיות:

עצמאית!

חזקה!

ומ-ס-תד-ר-ת!!!

ומתעסקת בעצמך!!

נעזרת בחברות

או נופלת וממשיכה להסתדר לקום וליפול

כן, כאילו חלילה אין לך הורים. (ככה אני עובדת)

תבני לך את חייך בלעדיה.

תביני שהיא חולה בנפש.

חולה!!!

שרוטה!!

מלאה מירורים!!

שולחת לך חיבוק מבין!!!!!

היריעה קצרה מלהכיל את פגיעותיה של חמותי.

אבל מבחינתי זה חולי בנפש.

קשה, אבל זה

מה

שיש

(אומרת גם לעצמי😆)

ובונים חיים עצמאיים שמחים בלי הפגיעות שלה.

לגבי בעלך:

בעלי אומר לי בעצמו שהיא שרוטה.. אבל גם כן שותק ומתעצבן בפנים.

ממליצה מקרב לב לפתוח שיחה טובה עם הבעל שיבין שהיא פוגעת בך. לפחות שיבין ויהיה איתך בלב

זו אמא של בעלך אז אל תקחי קשה (כמה שאת יכולה) את זה שהוא לא מזדעזע ממנה.

דבר שני- אני הייתי עונה, זה לא אנשים שצריך לשתוק להם!! תעני בכובד ובתקיפות אני מאמינה שלאט לאט היא תסתום.

ולפני שאת מחליטה לענות לה- תחשבי על כמה בקשות שאת רוצה, וכשהיא תפגע בך תשתקי, תבקשי וכשתסיימי את הבקשות (לעבור במחבן לדוג') אז תחחילי לענות לה.

זו עצתי

ליבי איתך, אישה מזעזעת אין מה לאמר

לישון בחדר עם אחיות שלו??? לרמוז לך די בברור שאת שטן???

לקרוא לך להביא לו אוכל כשאת באמצע לחתל, מה הוא נכה ח"ו?

אמאלה אחותי, אני במקומך לא הייתי דורכת שם בבית!

לא יודעת איך את עומדת בזה ושותקת, אבל אם את מסוגלת נשמע שכדאי להתחיל להעמיד אותה במקום...

ובעלך חייב להבין שזה לא תקין ומה את מקריבה בשביל להיות שם, הוא צריך לעמוד מאחורייך.

אז אם הוא לא מבין את זה ממך ממליצה ממש ללכת לגורם חיצוני לפני שייגרמו נזקים שקשה לתקן.

חיבוק ממני! נשמע הזוי ברמות. אני ממש מזועזעת ממה שקראתי. אלוקים, יש אנשים הזויים!

והגבתי אלייך אבל זה לא רק כמובן. ראיתי שעוד כתבו

לא לכל אמא יש חדר לתת לילדים נשואים שמגיעים, בטח לא לאמא עם יותר מ2-3 ילדים. אם יש עוד מתבגרים בבית זה יכול להיות אתגר אמיתי להזמין ילדים לשבת, כי לא תמיד נח או מתאים למתבגר לפנות את החדר ולישון בסלון. בבתים דתיים בכלל סלון זה חלל שנשאר מואר בלילה. זה יכול להפוך לדרמה משפחתית של ממש

ולדעתי, הזוג הנשוי לא בהכרח נמצא רמה מעל מתבגר שזה כזה ברור מאליו. אם כי זה באמת יכול להיות מאתגר לחלוק חדר כמשפחה עם עוד אנשים, הן מבחינת פרטיות והן מבחינת נוחות. אבל לפעמים כשהולכים להורים צריך לקחת בחשבון שהתנאים לא יהיו אידאליים או 'מינימליים' ושהולכים בשביל החוויה הכוללת וגם לעתים מקריבים מהנוחות שלנו לשם כך.

אני מבינה שכל אחת מדברת מתוך עולמה הפרטי ומתוך הסטנדרטים שלה, אבל כדאי באמת לשים לב שבלי קשר למה שהפותחת כתבה ולמקרה הספציפי הזה - יש עוד נשים שקוראות ומתמודדות עם סיטואציות דומות, ויכולות לקרוא שזה לא סטנדרט כביכול אבלל לפעמים אין ברירה..וחבל לתת להן הרגשה שהן מקבלות פחות אז מציעה אם אפשר בנושא הזה קצת יותר זהירות כי זה יכול להיות רגיש

אבל חושבת שזה חייב להיות סבבה מבחינתה.

אני באופן אישי בחיים לא הייתי מוכנה לישון עם בעלי בחדר יחד עם גיסות.

במיוחד שזה לא שהכל דבש ואין מקום אז בלית ברירה ישנים ככה, כל התנהלות שם לא מתחשבת בה במינימום, והחמות לא רואה אותה ממטר.

אז כן, בעיני זה לבד סיבה מספיקה בהחלט לא להגיע לישון שם. אפשר לבוא באמצע שבוע גם. וכשזה מצטרף לכל הפגיעות מסביב זה בהחלט משמעותי.

לחשוב שאחרי כל האמירות ההזויות האלה אין לה אפילו חדר פרטי לברוח אליו ולסגור דלת...

רק לפותחת ספציפית.

ובואי, גם אנחנו נהיה חמיות (ככה כותבים, לא😅)

לא בטוח שיהיה לכל ילד חדר משלו להתארח בו כשיתחתנו בעז"ה בעיתם ובזמנם. או אפילו לחלקם

לפחות בהתחלה, כשיותר קל לנסוע, לדעתי זה כן חשוב ללכת מדי פעם ולפגוש את כולם גם במחיר של אי נוחות ושל לינה פחות נוחה

האמת שכך אני עשיתי אז אולי אני נגועה בדבר אבל בכ"ז היה לי חשוב להאיר את הנקודה הזו

אני באופן אישי לא הייתי מוכנה.

אבל באמת זה כבר עניין אישי.

וחשוב לי להדגיש שוב- אם המשפחה נעימה והחמות מכבדת זה באמת משנה את התמונה,

כך שקשה מאד להקיש ממקרה אחד לשני. 

וזה שאת עשית את זה בתנאים שהיו אז- ממש מעריכה! אבל זה לא אומר שהפותחת צריכה לקבל את התנאים הללו אם לא מתאים לה.

ובאופן כללי, זה לא שרשור ראשון עם סיפורים אצל חמותה... נשמע שהיא צריכה יותר לעמוד על זכותה לקבל יחס הולם שם, יחס מכבד בסיסי בעיני.

למקרה הנל. כתבתי את זה יותר מפעם אחת .

זה באופן כללי על העניין של שינה ללא פרטיות בבית ההורים כשנשואים. בלי להקיש ממקרה אחד למשנהו

והאמת שלא צריך להעריך אותי על זה, נהניתי מכל רגע והלוואי והיה שוב רלוונטי. (אני מתכוונת דווקא להורים שלי ולא לחמתי)  אבל לא נכנס לזה כאן

להורים שלי יש רק חדר אחד לארוח וזה ממש קשה לאמא שלי..

היא מרגישה שבגלל זה היא לא יכולה להזמין 2 זוגות.

ואנחנו מפונקים.. ברור.. 

לי לא מתאים כזוג לישון בחדר עם אחיות שלי ובעלי .אבל הענין שהתנאים הטכניים לא באמת קשורים לחמותה. ואם בסלון יש אור ואין אופציה שהמתבגרים יצאו לשם? 

אין מה לעשות כל כך..

ברור אבל שכשהתנאים לא אידאליים זה ממש נורמלי להיתלות בזה כשרוצים לא ללכת וגם טבעי שאם השהות המשותפת דורשת כל כך הרבה הבלגה אז יש פחות רצון לנסוע כשאין תנאים...

אצל השכנים.

אפשר גם לשאול אותם אם זה בסדר מצידם לישון עם הגיסות ולא פשוט להנחית את זה עליהם.

בעיניי זה ממש זלזול 🤷‍♀️

מצדיעה לך שבכלל באת אליה.

אין לי עצה, רק חיבוק ענק. 

מאוד חששתי לכתוב כי בעיניי זה לא מתאים לרוח התקופה, 

אנשים נלחמים לראות את הקרובים שלהם בכל מחיר, אנשים מאבדים קרובים ואני פה.. מתחשבנת. 

הייתי מאוד סקרנית לראות שלא זרקו עליי עגבניות על שיפוטיות יתר. 

אז שוב המקום הזה מוכיח את עצמו כמכיל ותומך. 

תודה לכן על זה. 

התרגשתי ממש. 

הייתי רוצה לקרוא את התגובות פה לבעלי. כדי שיבין שזה לא נורמלי. ואני בסדר. ואני באמת לא שטן כי אני מרגישה שעם הזמן שעובר הוא גם חושב ככה, שאני קשה.. כי הוא טיפוס מאוד קליל, מבליג ולא לוקח ללב.. לא רק את אמא שלו. אז הוא לא מבין על מה המהומה..?! 

פעם היינו הולכים הרבה יותר, ותודה לה' שהשיחה הזו בינינו קרתה (למי שזוכרת משרשורים קודמים) שתקופה של 8 חודשים לא היינו שם. היא לא ביקשה ממני סליחה אף פעם. עם הזמן הבנתי שכשבעלי נמצא כל הזמן אצל המשפחה שלי- הוא כבר לא מתייחס אליהם (למשפחה שלי) כמו פעם, בתת מודע זה מציק לו שאנחנו נמצאים רק אצל המשפחה שלי, וזה בא לידי ביטוי בלי שהוא מודע לזה. אז הבנתי שאני חייבת לו את זה. לא בתדירות כמו פעם. אבל אני נמצאת שבתות עם ההורים שלי ועם אחים שלי, וכולם גרים שם קרוב אז גם דודים ודודות ובני דודים.. אז הוא לא יכול לראות את אחיות שלו? אני לא אוהבת שהבן שלי מחפש את היחס מהסבא והסבתא האלה כי מבחינתי עדיף שלא יכיר סוג כזה של אנשים (כמו שכתבה פה מישהי..) שאני בטוחה (!!) שכשהילדים שלי קצת יגדלו כל הדבר הזה של 'להוכיח' שאני לא טובה יבוא לידי ביטוי גם כלפיהם לגבי אמא שלהם (ואני הייתי במערכת יחסים כזו, סבתא שלי מצד אבא תמיד ליכלכה על אמא שלי בפנינו.. ). אבל מה אעשה שאני לא אלוקים. אני לא יכולה להחליט לילדים שלי למי להתחבר ולמי לא. זו זכותם. אם הבן שלי יבחר לאהוב אותם אני לא יכולה להגיד לו אחרת (לי אמרו את מי לאהוב, ושנאתי את זה בתור ילדה) בחירה שלו. אני לא יכולה להרוס לו את התמימות ואת הטוהר שהוא חושב שסבא וסבתא הם טובים וחמודים. גם אני חשבתי.. עד שגדלתי והבנתי מי נגד מי. 

אני אהיה חייבת לנהל את השיחה זהו עם בעלי בשביל שיפתח אמפתיה כלפיי. 

ממש תודה לכן שהארתן את עיניי שאני בסדר. 

ללכת לספרית טובה, ולעשות איזשהו קצר.

אפשר פיקסי, אפשר קארה, יש המון מגוון. תחפשי תמונות בגוגל לקבל השראה.

זה גם עוזר לתחושה של הדלילות. ספרית אמרה לי שתספורת קצרה יוצרת אשליה של נפח לשיער דליל, וגם משדר מראה בוגר יותר.

ראש חבל על המאמץ והלחץ בעקבות זה

כשתכליטי לצאת לדייטים אפשר בקלות להוסיף תוספות שיער יש גם תהליך של תוספות קבועות שנשארות ואפשר לחפוף כרגיל.

יש ספרי שמעודד צמיחת שיער אבל הוא הורמונלי וכדאי להתייעץ על זה עם רופא עור.

שמעתי שיש גם שמנים טבעיים אבל לא יודעת פרטים

לא קבועות.

חייב ללכת למספרה?

וכמה זה עולה?

לא לחפוף כל יום.

לחפוף בשמפו טוב (אני אוהבת את ארגניה)

לעשות מסיכה של שמן קוקוס

לסיים חפיפה במים פושרים

לא להסתרק מעד אחרי מקלחת, לחכות מעט שהשיער יהיה לח

לא לסחוט עם מגבת- רק לעטוף בעדינות

יש כדורים שנקראים HNS של סולגאר, שמעתי עליהם מלא דברים טובים' לא הכנסתי באופן אידי

לא חופפת כל יום.

מה עוד מוגדר שמפו טוב ואיפה קונים אותם?

שמן קוקוס הכוונה לזה שקונים בסופר/ בית טבע? מורחים על השיער לפני חפיפה?

השניים האחרונים אני כבר עושה בלי לדעת שזה טוב 🙃.

מורחת על השיער. משאירה שעה (לפעמים גם יותר. ואפילו פעם אחת השארתי ללילה)

וחופפת.

השמפו הכי טוב (בפער) שהתנסתי בו וממש מילא לי את השיער והאריך אותו משמעותית היה שמפו שבמקור פותח לשיער סוסים. וכשראו כי טוב- עבר הסבה לבני אדם. קניתי אותו בארה"ב אבל אפשר לקנות אותו באייהרב. (מצרפת קישור Mane 'n Tail‏, שמפו "גם לגוף", 946 מ"ל )

עוד חברות טובות שיש לי נסיון טוב איתם-  ג'יסון, אבלון

אוספת

כדי למלא אותו יש כל מיני דברים שמומלצים, הכי אמין שאני יודעת עליו זה שמן קיק בשורשים שמעודד צמיחה

לגבי דייטים - אז קודם מאחלת לך שתמצאי את החצי שלך בטוב וברחמים ושיהיה בהצלחה רבה וסיעתא דשמייא

אפשר לאסוף עם סיכה כמו חצי קוקו רפוי (זה נחשב פזור מבחינתך?)

או לאסוף מלא עם שביל באמצע או בצד וזה נחשב עדין אם הקוקו לא גבוה מדי

לגבי תוספות - לא הייתי ממליצה קבועות. זו השתעבדות, וגם עולה המון המון כסף

הפשוטות יותר - יש המון סוגים. ותלוי כמה את מוכנה להשקיע. יש אתר בשם רונה סטיילס שהיא מוכרת תוספות ופאות במחיר יחסית נגיש ממליצה להסתכל

אומנם אני צריכה לנסוע אליה מחוץ לעיר אבל שווה לי.

המספרה נראית ישנה כי האשה אלמנה אבל יש לה ידי זהב, היא תמכור לך רק מוצרים שיתאימו לקרקפת שלך, והיא לא יקרה.

כשהייתה נשואה עבדה בהילטון בסידור שיער לכלות.

מקבלת רק נשים ככה שנוח לי מבחינת הצניעות.

וזול. כי לתחזק שיער קצר ויפה תחת כיסוי ראש זה פרויקט 

יש לנו בגדים שלהם, לא מעילים, והם באמת מאוד איכותיים.

תבדקי מדיניות החזרות חאז הכי הרבה לבטל עסקה

אבל המחירים של המעילים ממש בשמיים. 

נערות.

המעילים מעולים

איכותיים ומחממים

כבר 3 שנים 

המעילים באמת עמידים למים?

(לפני כמה שנים קניתי מעיל מחו"ל שלא מתאים לכמות הגשמים פה והמים חודרים אליו, אז אני רוצה להיות בטוחה).

אבל אני קונה שם המון ומרוצה מאד.

איכות מעולה, מחזיק שנים. גם לילידם שקניתי שם היה מאד איכותי.

הם יודעים לנגב פחות או יותר

אבל הבת שלי נגיד לא מנקה טוב

וממש קשה לי הריח

בנוסף לזה שכל יום אני מכבסת מצעים מסריחים משתן וסט בגדים

נמאס לי מזה

נראה לי שאנסה לתת להם להתמודד לבד כמה ימים ונראה מה יהיה

בעיקר מאד מגרה וכואב כשלא מנגבים כמו שצריך ונשארות שאריות..

אני ניגבתי לילדים עד שהייתי בטוחה שעושים עבודה טובה, נראה לי היה סביבות גיל 5. זה טכניקה+ יכולת פיזית שהם צריכים להגיע אליה.

נ.ב. לימדתי אותם להתכופף עם הידיים ממש עד הרצפה וככה בתנוחה הזו הניגוב יותר אפקטיבי

אצלי בת ה6 עוד מבקשת לנגב לה.

חברה שלחי אומרת שאצלה חלק מהגמילה זה ללמד לנגב ובגיל 3 כבר מנגבים ממש לבד

את נותנת להם להשתמש במגבונים?

אולי זה יעזור

הבן שלי בן שנתיים ושמונה חודשים וכבר ברוב המקרים מנגב לבד.

הוא מנגב עם מגבון ומסתדר עם זה.

מקפידים לשטוף ידיים עם סבון היטב.

הבעיה היא בעיקר כשיש תולעים אני עוזרת להם להוציא עד שמטפלים בוורמוקס. זה עד גיל 6-7

אבל לא שירותים רגיל.

גם עוזרת בגיל יותר גדול עם שילשולים והקאות.

עם היד מקדימה או מאחורה?

הבן שלי ניסה ולא ממש הגיע או לא ממש הבין מה צריך לעשות.

רציתי שילמד כדי שאם יצטרך בגן שיידע להסתדר לבד.

הוא מתכופף כמו שלימדתי אותו כשאני מנקה אותו. כלומר לא כשהוא יושב על האסלה.

יד אחת על הרצפה, עם היד השניה מנגב.

הוא לוקח כמה מגבונים ביחד.

בהתחלה בדקתי אחריו אבל רואה שהוא נקי אז כבר לא באה אחריו כל הזמן אבל כן עוקבת בבגדים ובמקלחת לראות שהוא באמת יודע להישאר נקי, וכן הוא נקי.

לעיתים רחוקות כשהוא מסתבך הוא קורא לי (ואז לפעמים צריך לנקות גם את הקיר או הרצפה..)

את בן ה6 והכמעט 5 שלי.

שניהם יודעים להתנגב לבד ואם אני באמצע הנקה הם יודעים שלא אעצור באמצע ומסתדרים לבד (זה חדש, עד לאחרונה הם עוד לא עשו את זה). אבל לפעמים הם מעדיפים להתאפק ולחכות עד שאתפנה אליהם כדי שאני אנגב. אני חושבת שבנתיים זה עוד צורך שלהם ולא עצלות (הם גם לרוב מחכים להגיע הביתה ולא מתפנים בגן), ומאמינה שלאט לאט הם יעדיפו להתנגב לבד ויקראו לי פחות 

צריך לקחת בחשבון שלפעמים הילד רוצה לנגב לעצמו לפני אבל הוא נשאר מלוכלך..

אז בעיני עדיף למשוך את זה עוד קצת

ואצלינו החלוקה היא

אני מחליפה טיטולים

בעלי המנגב

כמובן יש זמנים שהוא לא בבית ואין ברירה ואני עושה

אחרי צואה.

לפעמים אני כן מטילה את זה עליה... אם היא לא מאוד מלוכלכת.

מודה שזה באמת קשה (במיוחד שהיו לי כמה בגיל הזה בערך שעדיין ממש פספסו צואה באופן קבוע, ובכל פעם היינו צריכים לנקות אותם 🤢 אז די נותרה לי טראומה...

חושבת עד סביבות גיל 6 בערך

ורואה שנגיד הבנות שלי האמצעיות בנות 5-6 כבר הפסיקו לבקש מעצמן

אפילו בלי שאמרתי

כנראה שיש להן יותר רצון לעצמאות כי רואות את הגדולים העצמאיים

אני מודה שאני לא בודקת אחריהן או משהו..

יתכן והן לא לגמרי נקיות בלי שאני יודעת בפעמים מסוימות

אבל לא יודעת.. מרגישה שאם הן בשלות ורוצות את הםרקטיקה הן ישדרגו עם ההתבגרות שלהן

נגיד יש לי ילד קצת יותר גדול שמאוד מקםיד על נקיון של עצמו בכל דבר כי זה חשוב לו

אז יו-עת שגם פה הוא ממש מקפיד ובודק ומנגב גם במגבונים וכו

זה חלק מלמידת מודעות עצמית וגופנית ביאה

והאמון שלי בהן גם בעיני חחק חשוב אפילו אם בהתחלה המחיר שלו זה קצת לכלוך

ב''ה שבשביל זה מתקלחים כם חח זה לא ישאר לנצח

נשמע שיש קצת עיכובים אבל זה מגיע תוך שבועיים שלושה.

לא ניסיתי

הגיע ביום שני, שבוע וחצי אחרי ביצוע ההזמנה.

כלומר שבוע וחצי שיש בתוכו שני סופשים.

כלומר, עיכוב....

בשני קיבלתי הודעה שההזמנה נשלחה, עם מספר מעקב.

שעה וחצי אח"כ הגיעה הודעה נוספת כי חל עיכוב במשלוח ההזמנה שלי.

בוא נראה מתי זה יגיע...

אצלנו לדוגמא, עדיין הרוב סגור אז זה בטח משפיע גם על חבילות מהדואר לעומת עיר במרכז ששם הכל כרגיל כבר כמה שבועות

אצלי לקח שבועיים וקצת

תוך יום הגיע הודעה שנשלח מחו"ל,

תכלס רק אחרי שבועיים הגיעה הודעה שהגיע לארץ למרכז מיון במודיעין. אח"כ תוך יום היה פה בסניף

מניחה שבשבועיים האלה לא באמת נשלח בפועל, רק עבר איזה שלב בירוקרטי שנחשב שנשלח מחול

למה שיקח שבועיים למטוס?

תרגישי טוב

הלכתי לעבודה היה מאד שקט ןרגוע

אכלתי ברזל מקווה שיעזור

במיטה, אין לי כוח...

וזה אחרי לפחות 4 ימים של כתמים כשהגוף עצר ולא אפשר למחזור להתחיל עד שנפשית ממש התאוששתי ורק אז זה התחיל

מח - גוף - נפש

וכל חוסר איזון בתחום אחד משפיע על השאר

התקשורת זורעת דה מורליזציה.

גם עכשיו לא מפסיקים לפזר שמועות

להכפיש את המתיישבים שבניהם מצילים את המדינה

שמחה שאין לנו טלויזיה. בעלי צדק כשביקש להוציא אותה מהבית אחרי שהתחתנו ושמחה שהסכמתי.

כמו שאתם רואים קשה מאוד להאמין לתקשורת כל הזמן משקרים לפי מה שמתאים לאינטרסים שלהם

אם יצאה הודעה רשמית על סיפור כזה היא לא הגיע משרה נתניהו אלא הפוך

נתנו כותרת מפוצצת אבל בלי ממש תוכן.

כאילו לא מספיק שהאזרחים צריכים להתמודד עם המציאות מוסיפים להם גם פייק

חיבוק

♥️

אני כל-כך מפחדת מאוסלו ד, ה, ו....

שזה חס וחלילה יביא

עוד פצצות

עוד הרוגים

עוד דם

עוד חיילים

כמה שיותר להתרחק מהתקשורת

ותפילות

תכלס רוב החדשות זה פרשנויות בכלל

ונבואות זעם

בין מה שכתוב בחדשות לבין המציאות יש מרחק גדול מאוד

וגם סתם הכל סכסכני ומלא שנאת חינם. לא למדנו כלום.

עושה לי רע.. רוצה לבכות..

אי אפשר לומר שאני מפחדת

בלי קשר לכלום?

ובלי לקשר את זה למלחמה?

@המקורית 

@באורות 

@אין כבר כח 

אני כמעט לא צורכת חדשות 

רק מתעדכנת מהמינימום

והמינימום הזה היום הצליח להפחיד אותי.

אז אני לא יודעת כל כך ממה לפחד,

אבל אם אני אפתח חדשות אוהוווו כמה שאני אפחד

אפשר מה שאת רוצה חופשי

זה התחיל מההודעה של @רבע ל7 לגבי חדשות והתפתח תת שרשור על חדשות

יכול להיות שהיא הסיקה את זה, או שהיא שיתפה שזה הפחד שלה.

ועכשיו את כותבת שזה זה באמת. האמת שזה מובן אם את כמעט לא צורכת תקשורת

הגבתי לרבע ל7 שכתבה שצרכה הרבה חדשות היום ושזה עשה לה לא טוב

ורק הוספתי על עצמי שגם אותי זה החליש

ללא קשר אליך בכלל

..

וגם חייבת לציין שאני רואה שהסגנון שלך זה לפתוח שרשור עם משפט אחד בלי תוכן כמעט

וזה בסדר

.רק קחי בחשבון שעלולים לפרש אותו כל אחד לפי האסוציאציות שלו

כי אי אפשר באמת לדעת הכל מכותרת

אז אין מה להפגע גם אם מישהי חשבה שמה שכתבת קשור למשהו מסוים..

הכללי?

זאת אומרת בגלל כל המצב כולו אני מפחדת.

ממש.

וזה הקושי שלי ....

איך יוצאים מזה?

כעת יוקצו לציבור 24 שעות לערער על המהלך לבג"ץ, לפני שהצדדים ינצרו את האש לארבעה ימים לפחות, וחילופי החטופים והאסירים יחלו.

(ישראל היום מהבוקר)

אבל לא כתבו איך.

אני רק קוראת תהילים, הפנמתי שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים.

אבל אולי יש נשים עם יוזמה שיצליחו לעשות השתדלות מול הממשלה

עם כל הצער על העסקה האומללה

אני גם מרגישה שנחתנו בבת אחת למציאות ששונה מכל מה שהכרנו

ושמפגישה אותנו עם התמודדויות ומצבים שלא דמיינו

וזה מבה יל..

וזה גם ארוך

זה לא זב ג וגמרנו וחוזרים לשגרה

ויחד עם כל מיני נבואות דעות אמירות מחלישות שמגיעות לאוזנינו

וכל אחת והחיים הפרטיים שלה

זה ממש לא קל

אני שותפה לקושי

אבל משתפת שמה שעוזר לי זה-

א. לזהות מה השטח האדום- מחשבות שממש מחלישות ומעווצות ומפחיגות- וממש להשתדל לא להתקרב לאזור חיוג שלהן.. לזהות אותן עוד ממרחק לפני שמתנחלות לי בלב.. לא לתת להן טיפה כח ומקום.. להסיח את הדעת ללכת לעשות משהו אחר להתקשר למישהו וכו

ב. לנטרל דברים שגוזלים אנרגיות.. כמה שפחות להעמיס על עצמי.

כשאני עמוסה אני לא מצליחה להתמודד נפשית עם הקושי והפחד

ג. לעשות דברים שעושים לי טוב. שמחבאים אותי לחיים ולתנועה. אפילו להתפנק במשהו חדש. אה ושוקולד. חח

ד. ומול הפחד- כשמגיע... לא להבהל שהוא שם.

לנשום עמוק.

בכללי לנשום עמוק לתוך הקושי זה ממש המיומנות הכי שמישה שלי בתקופה האחרונה

כי לברוח ממנו אי אפשר

להתחמק גם לא

להתעלם בכלל לא

וגם לדרוש מעצמי רק להתמודד ולהיות חזקה אי אפשר

אז לנשום

ממש פיזית

וגם נפשית יחד

לזכור שהרגע המציף יעבור מתישהו

שתעף נראה מה יהיה ואיך ואחר כך נמצא אולי פתרונות

אולי

אבל

עכשיו כשאני מפחדת אני צריכה כלום

רק לנשום שניה עמוק

זה יעבור דרכי

זה יפחיד

וזה יעבור

החיים יש להם כח חזק בשוף הם יקחו אותנו קדימה

עם הפחד או בלעדיו

אני מנסה גם להאחז במשפטים שנותנים לי כח

להזכיר לעצמי 'שוב ושוב 'אני בידיים של ה' בלבד

שיש פה מהלך לתיקון

ולא מהלך לשבירה

שעברנו דברים קשים מאלה בהיסטוריה

וצמחנו ועכשיו זה פשוט חדש לנו ההתמודדות הזאת..וזה טבעי

שרק ה' מנהל את העולם

לא הפוליטיקאים

ושעוד כמה שנים זה יהיה סיפור שנספר הלאה לילדים ולעצמינו

ואמן שיהחה סיפור של נס גדול למרות החושך.

ותפילות.

בדמי לידה אי אפשר לבחור איזה חודשים.

עושים ממוצע של 6 חודשים מלאים לפני הלידה או 3 חודשים מלאים, ולפי הגבוה מביניהם את מקבלת..

מחשבים את כל ההכנסות מכל המעסיקים.

אז אין סיכוי שיקחו תלוש של חודש לא מלא.

זה מבאס כי זה חודש של פסח ועבדתי מלא לפני פסח שיהיה לי תלוש שמן...

רבות מחשבות אה?!

אני חושבת שהכוונה של ביטוח לאומי זה שהחודש הלועזי שבו ילדת לא נחשב, רק החודש שלפני החודש שבמהלכו הייתה הלידה.

אם באחד מהחודשים היה חג זה לא מה שהופך אותו לחודש לא מלא..

קרה לי פעם גם.. ילדתי ב27 לחודש..

והקדמתי ביותר משבוע 

אני מתארת לעצמי שהבדיקות שהיא נתנה לך לעשות זה פרופיל הורמונאלי מלא אותו הכי טוב לעשות ביום השלישי לווסת. אפשר בעקרון בין היום השני לחמישי אבל הכי טוב ביום השלישי.

מה שאני יודעת שהיום השלישי נותן את האנדקציה למצב הבסיסי של ההורמונים- זה כאילו היום בו הגוף מתאפס ואז מתחיל מחדש...

אז בהחלט חשוב וכדאי לעשות דווקא ביום השלישי- במידה וזה יוצא שבת עושים בראשון או בשישי שזה יום 2/4 לווסת.

שחלות פולוצסטיות יכולות להתבטא במנעד רחב של תופעות, החל ממחזורים לא סדירים ומחזורים שמופיעים בתדירות מאד נמוכה או מאד צפופה. וכלה בדימומים בין ווסתיים.

לא תמיד זה מתבטא בקשיים בפוריות.

לי למשל רופא אמר פעם שלא הגיוני שנכנסתי ל4 הריונות טבעיים ולפי המצב של השחלות שלי אין לי סיכוי להכנס להריון טבעי... חודשיים בדיוק מנבואת הזעם הזו חזרתי אליו עם הריון תאומים.

אבל עכשיו כן יש לי בעיות, שלא בטוח שהן נובעות מהשחלות המבולבלות שלי.

בקיצור

כמו כל דבר ברפואה. אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות

לדעתי כדאי לך לעשות את הבדיקות בשביל לדעת מה המצב....

בהצלחה

בשורות טובות

המפורט!

גם לי הרופאה אמרה שבעיקרון יש לי שחלות פוליציסטיות, אבל כבר פעמיים ניכנסתי להריונות יחסית מהירים (תוך 11 חודשים, ותוך שנה וחודשיים), אז לכן אני חושדת שאולי זה רק ניראה פוליסטי אבל באמת אין לי את התיסמונת הזאת...

מאחלת לך שיסתדרו לך כל הבעיות! ❤

לי אחרי הלידה הראשונה אמרו שיש, הפתיע אותי כי בפעמים שלפני ההריון הראשון הייתי ואמרו לי שהכל תקין.

כמו כן אחרי המחזור הראשון מאז הלידה הראשונה המראה הזה נעלם,

ומאז לא אמרו לי עוד על זה...

זאת אומרת- זה היה משהו נקודתי. זה יכול להעלם.

ושמעתי שלא חייב להיות קשר בין מראה פוליצסטי לבדיקות דם.

בכל אולטרסאונד שעשיתי...

לכן רוצה לוודא.

מה המטרה של הבדיקה ומה שאר הממצאים.

לא בכל מקרה יגידו לך לחזור על הבדיקה