פורום הריון ולידה (עמוד 790)

אז אני יודעת שזה כאבי מחזור שלא קשורים למחזור
עוד דבר יש מצב שזה הריו ולא מראה עוד בבדיקה?
ועם כן אז הגיוני שיש כאבי מחזור ממש ...

יכול להיות הריון, יכול להיות לא הריון,

יכול להיות שתקבלי מחזור, ויכול להיות שיימשכו כאבי מחזור ללא מחזור.

אין כל כך דרך לדעת.

הכדור שאת מקבלת, זה מן הסתם הורמונים, והם גורמים לכל מיני תופעות לוואי... 

עשיתי ממש סקר שוק באינטרנט והלכתי ובדקתי ברבי עקיבא בבני ברק.. וואלה.. לידר הכי שפויים במחירים. 

קניתי לילד שלי אוברול (נראה לי שככה קוראים לזה) שזה מכנס עם שלייקס כזה.. ב 60 שח.. חגיגי מאוד. 

במקומות אחרים המכנסיים רק מתחילים ב 80-90.. 

פשוט יודעת שזו חנות זולה שגם קרובה אליי, אז קונה שם (לפעמים קונה גם בבזאר שטראוס, באותם מחירים פחות או יותר).

אז אם כך הם באמת זולים... המכנסיים שם בסביבות 50, ולפעמים יש מבצעים של שלושה זוגות ב-100 או 120 וכדומה... (ואז אני "מתבאסת" שיש לי כבר ארבעה בנים או שאין לי כבר שישה בנים )

אבל החולצות שם זולות יותר, ולבנות בכלל אפשר למצוא מציאות לפעמים. (אם כי בשמלות חגיגיות מעדיפה ללכת לפארטי - שמלות יפות במחירים זולים יותר. אבל חולצות מכופתרות לבנים לא איכותיות שם...)

לא רק בלידר

בחיים לא קונה שם כי הכל יקר

דווקא בקיווי הוניגמן קידס גולףקידס יש בסופי עונה מבצעים ממש שווים

קניתי להן שלי כמה מכנסי קיץ דגמח שווים וכל אחד 10₪

וממכנסים לילד הגדול 4 ב100

וחולצות שבת חגיגיות ב20₪

מהוניגמן קידס

לדוגמא

מכנסים קונה גג ב40

חולצות שבת ב20-30

חצאיות בסביבות ה40

פשוט בסוף עונה

חולצות שבת למשל מצאתי רק לבן אחד מתוך 3 😅 והמכנסיים הקצרים באמת היו 4 ב100 אבל שוב, נשאר רק בחלק מהצבעים בכל מידה.. מבאס משו. אי אפשר לקנות סט

וספציפית אני צריכה כבר ארוך, כי נוסעים לסוכות להורים והם גרים במקום יחסית קר, וסוכה בחוץ וכו

(ומרגיש לי מטופש קצת לקנות בגדים קצרים חדשים שישמשו רק לחגים ואח"כ במילא יהיה צריך לחדש שוב ארוך. בעיני עדיף כבר לקנות משהו שישמש כבר לכל השבתות אח"כ..  עד הקיץ הבא המידות הנוכחיות כבר לא יעלו עליהם 🤔)

עזרתם ממש

לא חושבת שזה בריא שזה ככ מעסיק... אני גם כמוך... ומנסה לעבוד על זה, שזה לא ישפיע עלי ככה. גם בשבילי, כי זה לא נעים להיות ככה מוצפת בשניות על כל דבר שקורה , וגם בשבילם... אנחנו צריכות לשדר שהכל בסדר, ואם הם רןאים שאנחנו ככה זה משפיע גם עליהם בסוף..  הם מרגישים הכל גם בלי מילים.

קיצר זה נורמלי ואני ממש מבינה אותך, אבל עם זאת ממש עןבדת על זה. 

אבל אולי כדאי 👍

יופי, עוד משימה לאוסף

לרוב אני משתדלת לראות אם יש לי מה לעשות עם זה. אם אין לי מה אני יותר מצליחה לשחרר, אבל אם יש סיכוי אפילו קטנטן שאני יכולה לשפר את המצב (לדבר עם הילד או עם המורה או עם המנהל🙈) אני ממש בחוסר נחת. אצלי זה בעיקר המועקה בלב וחוסר תאבון...

בדיוק התחלתי להכניס את הקטנה למטפלת ואני עדיין לא חזרתי לעבודה. אמרתי לבעלי שלמרות שהייתי מצפה שאנצל את הזמן הזה, אני פשוט לא יעילה כשהיא אצל המטפלת, כל הזמן עסוקה בה... בעיקר כשידעתי שקשה לה להתרגל לבקבוק ולשינה שם...

אני בוכה איתם לפעמים או יותר מהם

לא מצליחה לאכול

לפעמים מרגישה כאב ראש ולחץ

את נורמלית מאמוש 🥰

אני גם ככה אחרי לידות בעיקר, אבל מנסה להתגבר על זה ולא להשלים עם זה.

ספורט קבוע עם מוזיקה מחזקת לנשמה.

לצאת להתאוורר על בסיס קבוע ולא רק כשמרגישה צורך.   ככה המוח והגוף כבר מקשרים בין ההתאוורות לתחושת הקלה.

אם אצא להתאוורר רק בזמנים קשים אז המועקה תישאר גם באוורור. כמו שאמרת היה לך זמן לאכול ולא היית מסוגלת.

מה שבעיקר מניע אותי לעבוד על זה, זה הצורך להוות חוסן ועוגן לילדים. אם כל דבר מטלטל אותי, הם לא יוכלו להתפרק עלי. ואני רוצה שתהיה להם את האפשרות לפרוק בלי לחשוש שזה יפרק אותי.

וגם שנה אחרי הלידה אני בוחרת במודע להתנתק קצת מהתינוק התורן. התלות הזאת (התלות שלי בו, לא התלות שלו בי..) היא לא בריאה לי בטווח הארוך.

אז אני מרשה לעצמי להיות מחוברת אליו ולרגשות האמהיים שמשתלטים עלי עד שנה, ואח"כ כבר שולחת למטפלת, יוצאת לעבוד, מתחילה כל מיני תהליכים ופרויקטים עם הגדולים יותר... כאילו הקשר עם התינוק נכנס לאיזשהו פרופורציה ואז אני פחות מושפעת מכל טלטלה שקשורה אליו (ברור שאם קורה משהו חריג אז כן.. אבל אני מתכוונת לדברים הרגילים, אני יותר יציבה ופחות מתהפכת לי הבטן מכל דבר)

לי זה מרגיש בריא ונכון יותר.

לשיקולך אם להשלים עם זה או לנסות לשנות את זה אפילו במעט.

זה לביבות מהרבה מהסימנים

עלי סלק ועוד 2 סוגים של עלים, לא זוכרת כבר איך קוראים להם.

מטגנת בצל ומגרדת תפו"א, ומוסיפה את העלים (כל סוג בנפרד)

עם ביצה, קמח ותבלינים (כמו לביבות תפו"א רגילות פשוט כל פעם עם סימן אחר)

כך שיש 3 סוגים של לביבות.

ממש ממש טעים

תמיד מתחסל ברגע, מחכים לזה כל השנה

זה מרק סימנים..

לעשות מנה ראשונה דג + ראש

את כל הפירות מתי שתרצו

ואז מרק עם - גזר, כרישה, מנגולד, רוביה, ועוף/בשר (לדעתי בשר יותר משתלב)

ואז נגיד אורז/אטריות/קוסקוס.

אפשר לעשות כל מיני דברים נחמדים שלא עושים היומיום, אבל שלא לוקחים הרבה זמן..

אבל צריך לדעת מה הרף בישולים שלך בשביל להציע 🤷‍♀️

אפשר גם לפנק במנות ראשונות כיפיות, נגיד סלט חזה עוף מושקע, טורטיות ממולאות בבשר עם רוטב, בלינצ'ס, בורקס..

בהצלחה!

תיכנסי גם לפורום מתכונים יש שם הרבה רעיונות 

מתכון לבשר בקר בתנור שיוצא מעולה, פשוט מתבלים ושמים בתנור להמון שעות.

אפשר ממולאים, קבב, חזה עוף ממולא, עוף עם תפוחים.

אורז עם בשר.

פאי רועים. מוסקה.

ולא כדאי להכין הרבה סלטים מבושלים, אוכלים את זה רק בשתי סעודות..

כדאי להתמקד הסלטים חיים מפנקים - חסה עם פקאן ותפוח ברוטב חרדל ודבש, סלט כרוב עם חמוציות..

אפשר גם דברים יותר פשוטים שלא מתקלקלים - אבוקדו, סלט ירקות, סלט קולורבי ושומר וכו'.

יש גם דברים שאפשר להכין על הפלטה, וזה מוריד עומס מערב חג.. אבל לא מומחית בזה.

ותפוחים ומתכון לרוטב חרדל ודבש

נשמע יאמי! תודה

חסה, תפוחים, פקאן. (תכלס בכל פרי כמעט הולך..)

ואז ברוטב -

דבש, חרדל, לימון, מלח, פלפל, שמן קנולה ואבקת שום. 

בס״ד

נזכרנו השנה כשבנינו תפריט לחג וגם רצינו להכין סלט עם פקאן . (אנחנו אשכנזים, לא יודעת כמה זה מנהג רווח האמת).

מרק מהכרתי, הלוף, הדלעת, השעועית והבשר

חוסך לי הרבה זמן

וגם, זה המסורת מבית אמא

מהעלי סלק -  סלט סלק מרוקאי

תפוח ורימון ותמר - כרגיל

ואז שמה אותו במחבת לבישול קצר עם קצת שמן, פפריקה, שום ומלח.

אפשר לסחוט מעל טיפה לימון

יש מי ששמים גם עוד תבלין אבל לא זוכרת עכשיו אוחי כמון. אשאל את אמא שלי ואעדכן

ככה שלא יצא לו הצבע הסגול היפה

לגהי הסלק הסגול - דואגת שיישארו בסיר המון מים. מוסיפה גם תוך כדי בישול

ונותנת לו להתקרר בתוך הסיר במים שלו. זה מה שגיליתי שעוזר לו לשמור על הצבע

בשר לשון עם פטריות שלמות

פרגיות ברוטב דבש עם תפוחי אדמה ובטטה

חמין פרווה

כנראה דגים בתנור

אני הולכת על אופציות יחסית קלות ולא מורכבות כי אני לא מרגישה ככ טוב וגמככה לא אכלנים פה

סעודה אחת אנחנו מתארחים

ויהיו גם קצת סלטים

אני חייבת להעלות קצב היום כדי לא לקרוס מחר, אבל מצד שני אני די גמורה ואין לי כח 🥴

נעשה לאט לאט ויהיה בסדר בעז"ה

אין הקלה כשמותחת לכיוון מסויים? או כדאת משנה את התנוחה של היד על העכבד?

אם נניח תורידי את העכבר יותר נמוך אולי יעזור?

וכרגע זה כואב לי כל הזמן, בלי קשר לעבודה על המחשב... (זה כן מונע ממני להמשיך לעבוד)

יש הקלה כשאני לוחצת משהו סביב היד.

אפשר לגלגל על היד.

אם לא, אז תבדקי אם יש גרב ישנה, לגזור בה חור לארבע אצבעות וחור לבוהן.

אבל זה צריך לתפוס חזק יחסית את היד.

אפשר לקנות ברשתות הפארם ללא מרשם. גם בכל חנות ציוד ספורט, אולי גם בחנויות סטוק.

תחבושת אלסטית זה משהו שכדאי להחזיק בבית, זה יכול להתאים לרגל, יד, ילדים, מבוגרים. 

בערב חבשתי שוב את התחבושת בצורה קצת אחרת ולקחתי אדוויל, וככה הצלחתי לנקות את הבית (שהיה במצב זוועה).

בלילה הורדתי את התחבושת, והבוקר קמתי בלי כאבים ב"ה. מקווה מאוד שהדברים שאני צריכה לעשות היום לא יחזירו את הכאבים...

תודה לכולן!

@אמאשוני

@אורוש3

@רקלתשוהנ

אבל תשימי גם היום בכל מקרה למניעה.

זה גם יזכיר לך לא לפעול עם היד יותר מדי.

לא יודעת איך המנגנון עובד בדיוק, אולי מפזר עומס או משהו כזה..

אם קשה לך אז תנסי בכל זאת להיות במודעות, אולי לסמן את היד עם משהו שונה איכשהו... שיהיה לך מוזר בעין ואז תקפידי יותר לא להעמיס עליה 

עזר.. תעקבי ותראי איך את בהמשך

רפו"ש!

אולי זו הייתה דלקת פשוטה יחסית, ואדוויל חד פעמי פתר אותה?

הלוואי...

בלילה תשחררי.

זה חשוב כדי לא להחמיר את המצב עכשיו עם כל ההכנות לחג.

ממש חשוב.

תבקשי ממישהו שיעשה לך קצת עיסויים, אולי תחפשי הדגמות ביוטיוב.

ותחזיקי איתך במטבח כל הזמן ילד גדול שיחליף אותך בחיתוך ירקות קשים וכד'

כלים תשאירי למישהו אחר, אלא אם את צריכה כלי פלסטיק או סכום ספציפי להמשיך לבשל.

ואל תרימי קומקום או סירים עם היד הכואבת!

תרגישי טוב

ואולי באמת להפסיק להניק? למה להתאבד על משהו שלא מתאים?

צריך לדעת לשחרר בנקודה הנכונה , בשביל הנפש שלך, נשמע שאת כבר לא רוצה בזה וזה לגמרי בסדר

אולי טוב לשמור את האנרגיות לדברים אחרים

כל פעם שאני מביאה בקבוק אני מרגישה כאילו הוא אוהב יותר אוכל של מישהי אחרת ולא שלי.

יש יותר הורמונלי מזה? 🥺

אצל תינוק שלא עלה במשקל (נכון יותר ירד במשקל) התרגל לתמל והיה עצבני מהנקה, נתתי בשלב הזה בקבוק תמל ואז כשהוא רגוע אחרי הבקבוק מניקה.

ככה שהוא קיבל את עיקר התזונה מהתמל.

וההנקה היתה בעיקר כפינוק וקצת אולי נוגדנים וכאלה.

יש יועצות/ מדריכות הנקה גם בטיפת חלב.

קשה להישאב לתוך שאיבול בקבוקים והנקה. זה מרתון שלא משאיר לך זמן לנשום.

ועכשיו הוא עולה יפה?

והפסקתי בהדרגה כי כבר לא יכולתי יותר באמת, זה התחיל להעיק אפילו שאהבתי את זה

וממש רגוע לי עכשיו ועברו המצפונים והרגשות הלא נעימים.

והיא גם הייתה קצת רזה, עלתה במשקל אבל לא הרבה, ועכשיו יש לה 2 סנטרים וכפלים ברגליים  XD

אם יש מספיק טיטולים מלאים סימן שהוא אוכל מספיק, והבעיה לא שם, אז למה לתת תמ"ל?

הייתי חושדת בספיגה אם כבר

לפעמים פשוט הורסות!!

חבל כ'כ!

אם יש הרבה חלב ויונק יפה וטיטולים מלאים בחיים לא הייתי מביאה תמל..

אחד ההורים חייב לעבור איתו

בסך הכל הביטוח המשלים של כללית הוא יותר טוב מזה של מכבי. אני שעברתי עכשיו למכבי ממש רואה את ההבדלים.

יש בכללית אפשרות להחזרים על רכיבה טיפולית ותרפיה באומנות, מהביטוח המשלים. טיפולים אחרים יש החזרים רק אחרי מיצוי הזכרות בסל למיטב זכרוני

איכות השירות משתנה בין מחוזות.

יש מקומות בהם כללית טובה,ואישורים אחרים בהם מכבי.

בעלך מבין שההורים שלו מקבלים אתכם מתי שנח להם ושאין תכנון וזה מקשה עלייך?

זה קורה להרבה, אגב. שלא תחשבי.

לדעתי, תכננו לוז מראש. שבו ביחד, לשיח זוגי, על הנושא. בלי אמא שלך ואבא שלי.

מה חשוב לך, מה חשוב לו, מה המצוי ומה הרצוי.

לא משנה למה. זה לא רלוונטי.

תשאלי אותו מה הוא חושב על זה

תגידי מה את חושבת

מה כל אחד רוצה וצריך וחשוב לו

ותגיעו לפתרון כמו שני אנשים בוגרים, שכולל וויתור כמובן.

אני מבינה אותו שהוא מתבאס, האמת. וגם אותך.

מצד שני, מטרת העל של שניכם צריכה להיות שלום בית ולא לרצות את ההורים. לא שלך ולא שלו. זה קודם להכל.

אם אתם לא מצליחים להגיע לפתרון ושיח, זה הזמן לערב גורם חיצוני

זה ילווה אתכם עוד הרבה כמובן, אתם רק בתחילת הדרך

לגבי הנושא השני - מבקשים סליחה ומוחלים בלב שלם כי השם ציווה. מצוות שבין אדם לחברו לא נשארות בגבולות האלה. הם גם בין אדם למקום כי השם ציווה.

וזה קשה.

אבל אם את כבר רוצה להיות במקום שמוחל - דעי לפני מי את עומדת.

היא לא אישה קלה. ככל הנראה גם לא מודעת לעצמה. ואם היא לא מצליחה להביא את עצמה לכדי התנצלות, זה פגם אצלה. אבל לא אומר שאת צריכה להיות כמוה

זו דעתי

החלטות טובות ❤️

הכבוד לך, קודם כל, שאת כל כך רוצה שהכל יהיה הכי טוב שאפשר לכולם ומרגישה אחריות על זה.

רק רוצה להגיד שמצד שני, כקוראת מהצד, זה נשמע שאת מחשבת יותר מדי חישובים ומערבבת כל מיני נושאים ובאופן כללי מעורבת מדי. ממש יותר מדי.

זה יפה מאוד שאת מרגישה אחריות שההורים שלך לא יהיו בחג לבד. זה גם יפה מאוד שאת מרגישה אחריות על כך שההורים שלך בעלך לא יהיו בחג לבד, אלא שכאן זה גם נשמע מיותר לגמרי וגם נשמע שגורם לך להתמלא בטינה לא ברורה לאחים של בעלך, שלא מבררים האם להורים שלהם יש אורחים לחג? הבנתי נכון את התאור?

אבל הרי אתם הצעתם להורים שלו שתבואו, הם לא רוצים, כנראה מעדיפים לבד. ואם לא, הם ילדים גדולים ויכולים לרמוז לבד למישהו מהאחים האחרים שהם היו רוצים לארח או להתארח. למה זה עניין שלך? לא חבל שזה גורם לכעס על אחים של בעלך?

זו ממש לא האחריות שלך מה ההורים של בעלך יעשו בחג,כל עוד הם במצב מתפקד ועצמאי. פשוט שחררי את זה.

לגבי זה שלא הסכימו שתבואו, אין לי מה לומר, זה באמת פוגע. למען האמת, ובתאום עם בעלך, לא הייתי מתחילה להציע כל מיני עזרות שלא מתאימות לך. כשיוצא לכם כן להיות שם, כמובן תעזרו בכל מה שיש צורך ומתאים לכם, אבל לא הייתי נכנסת לפינות של דיונים האם אתם עוזרים מספיק או לא. זה באמת מאוד לא נעים ומאוד פוגע, אבל זו המשפחה של בעלך, שיסתדר איתם כראות עיניו ויעזור שם איך שהוא מבין. בלי שום דיונים לגבי כמה את עוזרת כשאת שם. ממש לא להכנס למשחק הזה.

גם לגבי תאור ההחלטה איפה תהיו בראש השנה, ומתי תסעו, והאם בעלך יעבוד-  תקראי מה כתבת, ותראי שיש שם בעיקר שיקולים של בעלך. איפה יהיה לא נוח להתפלל, מתי יטבול, לא יודעת, זה נשמע שאת לוקחת אחריות על דברים שלא שלך. לא מתאים לו בית הכנסת אצלכם וההורים שלו לא רוצים לארח? מה הוא מציע? איפה כדאי לדעתו לעשות את החג? אם גם לדעתו עדיף ללכת להורים שלך למה את צריכה להרגיש לא נעים ממנו שאתם עם המשפחה שלך? אם יש לא הצעות אחרות( מלון? להיות חזן בבסיס צבאי? ללכת לחברים?) תדונו ותראו אם מתאים לכם. ואת השאלה מתי יטבול תורידי מעצמך. בעלך הוא ילד גדול ואת קצת נשמעת כאמא שלו כאן...

ולגבי ההורים שלך, אני הכי מבינה אותך בעולם. ונראה לי שגם אני מעורבבת מדי וקשורה מדי להורים שלי. אולי לכן זה מאוד בולט לי. יפה מאוד שאת דואגת להם, אבל בסך הכל, המשפחה הגרעינית שלך קודמת להם( כל עוד אין איזה מצב חריג שמחייב עזרה, כמובן).

תורידי מעלייך את האחריות לגבי הלבד שלכם בחג. זה אולי לא נעים, אבל אם הם יהיו לבד זו לא אשמתך ולא אחריותך. זה מצב שאולי עוד יקרה, ואלה החיים. תאמיני לי שההורים שלך שמחים שיש לך משפחה משלך לדאוג לה, גם אם זה אומר שמדי פעם הם יהיו לבד. גם הם ילדים גדולים, ויכולים לארגן לעצמם איפה להיות עצמה ולעשות בחג, אם במקרה מדי פעם לא מסתדר שתבואו.

מקווה שלא פגעתי חלילה, בכל המגילה הזו שכתבתי, את נשמעת מקסימה ומתחשבת והתכוונתי לטובה.

תעשי לך את החיים פשוטים בכמה כללים:

1. מה ששלך שלך ומה שלא- לא.

תעיפי מהמוח כל מה שקשור לבנות של חמותך וכו. לא מעניין בגרוש.

2. כל מה שקשור להתנהלות של בעלך מול המשפחה שלו- תשאירי לו. הוא נפגע מהם? אפשר לנחם אותו בחיבוק או שוקולד. אבל אל תקחי ללב בשבילו ובטח אל תגידי לו איך להתנהל מולם.

הוא מחליט להגיד להם שנה מראש או דקה מראש? עניין שלו בלבד. אם את מתחילה לעשות לו את החישובים את רק מסבכת את הכל.

3. החלטות זוגיות אתם מחליטים ביחד. ברגע שיש החלטה, כל השאר לא מעניין. לא החצר הגדולה של חמותך, לא מי מגיע ומתי. החלטתם לנסוע להורים שלך תיידעו אותם ובזה תם הסיפור.

4. מה ששלך שלך ולא של בעלך- הוא רוצה לעבוד למרות שיש לו משימות להתארגן? זאת בעיה שלו בלבד, שחררי.

את רוצה לנסוע מוקדם ועוד לקחת איתך את הילד, תסעי. תגידי לו בביטחון באסרטיביות ובכבוד שזה מה שאת חושבת שהגיוני לעשות ומכיוון שהוא לא בבית באותו יום זה לא הגיוני שתסעו ביחד וזהו.

לחלופין אם החלטת לבוא לקראתו ולהיענות לבקשה לנסוע ביחד תעשי זאת בשמחה ובהשלמה גם במחיר של לקנות מה שצריך.

5. האם בעלך ביקש לנסוע להורים שלך לחג בגלל התפילות או שאת חושבת בשבילו מה יהיה לו טוב?

תחשבי בכנות. כי זאת נקודה שיכולה לבנות ולהרוס.

6. בלי רמזים ובלי הסתבכויות. לדבר על חג שני כדי שיבינו מזה לגבי חג ראשון? תגידי דברים באופן מפורש וברור ואז לא תכעסי כשלא מבינים את ההשתלשלות שאת מצפה שיבינו.

בקיצור חיים פשוטים, ברורים, לקיחת אחריות על החלק שהוא שלי, הפרדה וגבולות גם בינך ובין בעלך אבל בעיקר ביניכם כמשפחה לאחרים.

ולדבר איתו על הכללל. על הרצוי והמצוי ומה התכנונים וכו.

בלי להתחשב ולרצות אף אחד. זה קודם כל.

אני חושבת שכדאי שהוא יגיד להם מראש שלא תגיעו בסוכות כדי שלא יהיו הפתעות, אבל כמובן זו לא את שצריכה לעשות את זה.

חוץ מזה - את לא חייבת להתנהג או להתייחס אליהם כאילו הם ההורים שלך. הם לא וכנראה שגם לא יהיו.

אם את מרגישה שיש לך כל מה לבקש סליחה אז לדעתי זו מחווה יפה להגיד שאת מתנצלת אם פגעת בה ולאחל שנה טובה. לא מעבר.

אל תיכנסי לחשבונות של היא ביקשה או לא.

תחשבי על עצמך ועל הזוגיות שלך.

זה הכי חשוב שיש.

כתבתן כמעט כולן-

מה ששלי שלי ומה ששלו שלו. 

מסכימה לגמרי לגבי ההתנהלות בערב החג- של המקוה וכו'. 

אבל דבר אחד לא הבנתי, 

אישה או בעל לא צריכים להאיר אחד לשניה את העיניים? 

אם אני או הוא יודעים שתכף משהו הולך להסתבך או מישהו הולך להיפגע.. או למשל בעלי לפעמים שוכח לומר תודה להורים שלו- אני לא צריכה להזכיר לו? 

בדיוק כך גם ההפך- אני נוטה להתעצבן מהר- בעלי מרגיע אותי ונותן לי לראות את הדברים בצורה אחרת. 

למה בעצם לא לומר לו להודיע מראש להורים לגבי החגים שלא יפגעו? לפעמים הוא סתם מפחד לדבר עם ההורים שלו ולהודיע להם X Y ואז הם נפגעים. היה נחסך אם היינו מודיעים מראש. 

אני לא צריכה לשים לב ולהאיר לו על זה? 

זה מה שלמדתי מדברים של לורה דויל 

בין הרצון לעזור לבין לבחור בשבילו ולשפוט אותו על הבחירה שלו.

הוא מכיר את ההורים שלו מיום היוולדו ויש להם את הדינמיקה שלהם עוד הרבה לפני שהכרת אותו או אותם.

אם יש לו איזה מחסום מלדבר עם ההורים שלו אז הדרך היחידה שתגרום לו לצאת מאיזור הנוחות שלו, היא שהוא יישא בתוצאות של ההתנהלות שלו.

לא שאת תגידי לו את זה.

גם אם הוא "שוכח" לומר להם תודה.

את יכולה לעשות ניסוי, תשאלי אותו היום בלי קשר לכלום, אתה זוכר שביום x אמרתי לך להגיד להורים שלך y?

אז רציתי לדעת אם זה האיר את עיניך או היה מיותר לדעתך.

אני יכולה להסב את תשומת ליבו של בעלי לאמר להורים שלו משהו או לחילופין לברר איתם לגבי נושא מסוים מה דעתם

אשה היא נבונה ולפעמים היא רואה דברים בצורה רחבה יותר מאשר גבר,

שבמה שבינך לבינו, כדאי להאיר ולהעיר

במה שקשור למה שקורה בחוץ - גם אם זה ההורים שלו - אין מקום לכך.

את הופכת להיות אמא שלו ולא אשתו.

תני לו להתמודד לבד.

עם הזמן הוא ישנה את מה שחשוב לו.

עד שהתחתנתם הייתה לו דינמיקה מסוימת מולם. עכשיו זה משתנה כי הוא נשוי ויש לו משפחה.

תני לו לבנות אותה לבד. שישבור את הראש מולם.

החלטתם איפה תהיו בראש השנה ובסוכות? זה מוסכם על שניכם? מוסכם על ההורים? בהנחה ומתאמים מראש ואין מנהג של להודיע ברגע האחרון - שחררי

אם יווצר מצב שההורים שלו לא יכולים להסתנכרן עם הסיכום מראש, ולא יקבלו אתכם בהתראה קצרה,  תשנו תכניות אם מתאים *לכם*. ואם לא - אז לא תהיו אצלם בחג. גם אם הם נפגעים.

אבל את עושה גם את החישוב של ההורים שלך, שלא יישארו לבד וכו' וגם את שלו.. ואיפה הוא יתפלל..

אל. אל תהיי ככ מרצה. אל תהיי 'ראש גדול'. אל תאבדי את המקום שלך כאישה ותהפכי לאמא

זו דעתי

ולגבי הסליחה.. בזכות התגובה שלך, אני כנראה אעשה את זה ואבקש ממנה.. 

מקווה שאצליח ברגע האמת.. 

תודה!

למה מלכתחילה כשביקשתם לבוא לראש השנה לא אמרתם להם שבסוכות אתם אצל ההורים שלך.

אני חושבת שנכון שלא כל ענייני התקשורת תלויים בכם אבל מה שכן אפשר אז בעיני חשוב שיעשה נכון.

וגם אם בדיעבד לא ישבתם לציין את זה אז כן הייתי בהזדמנות קרובה אומרת להם שתשמחו מאוד להוא לחג שני ואומרת בפירוש שחג ראשון כבר יש לכם תוכניות לא הייתי משאירה את זה לניחושים שלהם..

אני יכולה להבין, 

לדעתו זה כאילו שאנחנו אומרים להם- אנחנו בסוכות לא אצלכם ולכן רצינו להיות בראש השנה.. כאילו אם לא היו לנו תוכניות לסוכות לא היינו שואלים לגבי ר"ה.. זה נשמע מעליב.. 

בכל זאת חשבתי שכדאי לעדכן אותם איכשהו, אבל הוא לא עושה את זה.. 

מהתגובות למעלה אני מבינה שאני לא אמורה להתערב באינטרקציה שלו עם ההורים שלו. אז לא שואלת יותר 'האם דיברת? האם הודעת?' ולא מזהירה יותר שהם עלולים להיפגע.. 

אתם רוצים להתחלק והחלטתם שככה הכי נכון.

למה שיעליב?

אני למשל נוסעת החג הזה להורים שלי והם יודעים שחלק מהשיקולים זה שבחגים אחרים לא אוכל להגיע אליהם וברוך ה שיש לנו מלא חגים שאפשר לנסוע לכולם..

זה שלי יותר מתאים להיות בחג מבוים במקום מסויים ובעיני לא מעליב שחג אחר יותר מתאים לי להיות בצד השני..

אבל בגלל שהוא מכיר את ההורים שלו ויודע שהם רגישים ביותר מידי.. השיקולים הם לא 'רגילים'.. 

לכל דבר שעותתת מתיש כל כך!

רק שהכל יהיה בסדר בעז"ה 🙏

סתם אני נלחצת מכל מה שלא הולך במסלול הרגיל.

זה בסדר דימום בשלב הזה? רגילה לדימום בשלבים המוקדמים יותר... 

דימומים בשלב כזה מצריכים בדיקה

לפעמים נותנים תמיכה

אם לא ראו מקור אולי זה בגלל שהייתם יחד

ולדעתי את ממש לא סתם נלחצת, זה באמת מלחיץ ודורש בדיקה

בדקו מיקום שליה? הפרדות קרומים? המטומה? צוואר רחם תקין?

ויכל להיות מקיום יחסים טם זה בקטנה

אבל כמה ימים אחרי לא נשמע קשור לזה

ויכל להיות כמובן שהכל ימשיך תקין ממש לגמרי

יום אחרי האולטרסאונד.

הייתי בקניות ופתאום הרגשתי רטיבות, הסתכלתי וכתם גדול של דם.

הייתי במיון, בדקו כל מיני בדיקות ואז שלחו לעשות שוב אולטרסאונד.

ב״ה הכל היה בסדר

רק זוכרת שהאחות חידדה לי את ההוראה של להתקלח עם מים חמים אבל לא חמים מידי

וב״ה נולד ילד מתוק.

הרופאה הרגיעה אותי שזה יכול לקרות ולהיזהר עם המים החמים.

יכול להיות שאמרה עוד דברים אני פשוט לא זוכרת..

הכדור גורם קצת להתכווצויות

זה תקין

לגבי העניין ההלכתי

לא יודעת מה להגיד לך

ממליצה לך לשאול את הרב ששאלתם במכון פועה מה עושים במקרה כזה.

אם את יודעת שיש המטומה, זה הגיוני שיהיה קצת דימום. טרי או יבש. אין טעם להיבדק מחדש כל פעם,

רק במצב של דימום מסיבי (פד מלא בחצי שעה) אז למהר להיבדק (גם בשבת וחג כי החשש הוא לבריאות שלך ולא רק של העובר, בשונה מהפלה)

לגבי ההלכה, כנראה שיש דעות שונות. כל עוד לא עשית בדיקה פנימית אפשר לברר.

רק אומרת שבמצב של המטומה מאוד קשה להיטהר כי הדימום יכול להיות כל הזמן.. כלומר יכול להיות שבוע ללא דימום כלל ואז שניה לפני/ אחרי המקווה עוד דימום.

אז הרבה יותר קל לא להיאסר מאשר להיטהר,

אז לא כדאי להחמיר ולאסור את עצמכם אם אתם לא אסורים, אלא להשקיע ולברר לעומק. אחרת אתם עלולים להסתבך לחינם.

(מקווה שתוך שבוע תהיה ספיגה מלאה של ההמוטמה, אבל זה לא מחייב..)

בטיפות

אין דרך לדעת בלי לקחת לרופא...

רגילה? מוזרה?

אם זו פריחה לא רגילה של וירוס כן כדאי מאוד לראות רופא כדי לשלול דלקת קרום המוח (ממה שאני יודעת)

אם נעלמת בלחיצה על העור, יותר מרגיע.

אם לא נעלמת בלחיצה, להיבדק דחוף!!!

לא הייתי מטפלת לפני שרואה רופא, והייתי עושה מאמץ לראות רופא, גם אם זה במרפאה אחרת

מתי זה היה אבל כשרואים גופיף סימן שהביוץ כבר היה

בחודש הבא בעז"ה תבקשי אסטרופם

איזה מבאס

ולא דחייתו אז לא יודעת להגיד לך בדיוק איך זה עובד.

רק יודעת שזה הטיפול הנפוץ לביוץ מוקדם.

את מטופלת פוריות? למה נשלחת  למעקב זקיקים?

אצלי מעקב זקיקים מתחיל מהיום ה3 לווסת, כל כמה ימים לפי הבדיקות. כדי להיות עם יד על הדופק ולתת את הטיפול הנכון בכל סיטואציה....

עברתי הפלה לפני שנה ומאז מקווה לנס....

לא תמיד הביוץ מקדים נראה לי חודש קודם היה מאוחר 

המחזורים שלי לא סדירים 

הגיוני שהיה כל כך מוקדם?

המחזורים שלי לא סדירים

חודש קודם יצא לי תוצאה חיובית בבדיקת ביוץ ביום 17 בערך

זה הזקיק אחרי שהביצית יצאה

כמה ההורמונים?

קצת קשה לדעת אם הביוץ היה לפני כמה ימים או עניין של יום

לגבי אסטרופם

תתיעצי עם הרופאה

יש כל מיני מינונים

אני לקחתי כדור של 2 מ"ג ביום מהיום הראשון עד ליום החמישי וזה דחה לי ב4-5 ימים

ביוץ זה מקסימום 24 שעות....

בבידקת דם השבוע לא הורמונים אלא בעיקר דברים אחרים

אפשר לא חלבי שצריך מקרר?

מגיד להכין חביתות מראש ורק להכניס ללחם

או חומוס ומלפפון חמוץ

עם טחינה גולמית, אבוקדו, ירקות, טונה.

פירות להמשך הבוקר

ובהצלחה רבה!

את יכולה להתארגן מראש עם מאפינס שיבולת שועל עם בננה למשל או כל פרי אחר- זה לא דורש מקרר וזה משביע וטעים.. יש לי מתכון טוב אם תרצי

את יכולה להביא פירות כנשנוש לילדים.. 

בייגלה

וכל מה שהציעו מעליי.. טונה, ממרחים למיניהם.. 

1 ביצה גדולה 

3 כפות מלאות (50 ג') סוכר (אני שמה פחות) 

שליש כוס (66 ג') שמן

רבע כוס (60 מ"ל) מים 

בננה בינונית בשלה מעוכה עם מזלג

חצי כוס (50 ג') שיבולת שועל דקה

3/4 כוס (105 ג') קמח רגיל (אני שמה כוסמין) 

כפית גדושה (6 ג) אבקת אפיה

חצי כפית (3 ג') קינמון

לפיזור מעל: 2-3 כפות שוקולד צ'יפס/ שוקולד קצוץ (אני לא מוסיפה עדיין יוצא טעים) 

בהצלחה! 

פיתה עם שוקולד

לדאוג לנשנושים

בהצלחה. נשמע שמורכב לך ❤️

והטיפ הכי טוב שיש לי לתת לך -- לשחרר. לא להיתפס על קטנות. גם אם את לא רוצה להיות שם, תשתדלי כמה שיותר להעביר על מידותייך. בכל זאת ראש השנה. ובזכות ההקרבה והצער, השם ישלם שכרך! 

תביאי קפוא, זה יפשיר במהלך הלילה ויהיה טרי למחרת.

אם זה צריך להישמר יממה שלמה, זה יהיה טיפה פחות טרי, אבל ילדים עפים על זה בכל מצב.

יש מתכונים באתר של ניקי ב.

טיפים לחג:

להביא נעלי ספורט ובגדים נוחים לילדים ואולי גם לך. לברר מראש אם יש פארקים או מצפה או משהו מעניין באיזור.

לנצל את שעות הבוקר הנעימות מחוץ לבית. לחזור הביתה כשמתחיל להיות חם.

אם תפתחו את הבוקר בנחת ותרצו לצאת ב10:00 עד הארוחה תגלי שחם ולא נעים וכולם עצבניים.

להתארגן על נשנושים ואוכל מותאם לילדים. במיוחד אם הם עדיין לא לועסים טוב. אוכל כמו סטייק בשר וכד'.

תיאום ציפיות עם בעלך. באעזה שעות הוא מתפלל, אולי יש מניין ותיקין ואז יוכל לעזור לך עם הילדים, או שבבוקר הוא יקום אליהם ויארגן אותם ואת תוכלי לישון עוד קצת.

לברר מראש זמני תקיעת שופר. אני אוהבת לשמוע מוקדם. אם בעלך מתפלל ותיקין אז זה מושלם להגיע לתקיעות של סוף התפילה. תתאמי עם בעלך שיצא שתי דקות לפני סוף התפילה, הוא יחליף אותך על הילדים ותוכלי לשמוע בנחת. אם לא מסתדר, אפשר לשמוע מחוץ לבי"כ. אני לא מקפידה לשמוע 100 קולות. לא ריאלי מבחינתי. למרות שהשנה תוקעים רק יום אחד אז יהיה יותר קל.

להביא לילדים מהבית כל מה שהם צריכים בשביל להירגע. שמיכי, מוצץ, בקבוק, דובי..

לדאוג שיהיו לכם שם בימבות אם אפשר..

מה שהכי קשה בארוחה ב13:00, שזה בא על חשבון מנוחת צהריים.

תשאלי את בעלך אם זה בסדר מבחינתו שאת תאכלי יחסית מהר, הוא ידאג לקטנים בארוחה, ואז אחרי שעה או שעה וחצי, תחתכי לישון. בד"כ אם הארוחה מסתיימת לקראת 15:00 זה משבש את שעות השנ"צ. אז שבעלך יהיה בעניינים וייתן לך לישון.

מכירה משפחות מרוקאיות של פעם? אז זה הלוז.

הבנים לא קמים מהשולחן, מתפללים כמובן עם כל המשפחה במניין של שמונה  והאישה מגישה מפנה מאכילה מנקה. קצת לוז של רווקים 🥴

(ייאמר לזכותו שבבית וגם כשאנחנו אצל חמותי זה ממש ממש לא ככה, אבל שם לא משנה כמה ניסינו זה לא עובד)

אני נכנסת ליומיים האלה במוד של הישרדות ויהיה בסדר. זה לא קורה הרבה (פעם ראשונה ששם חג מאז שהתחתנו לפני ארבע שנים) וזה גם לא נראלי יקרה עוד פעם בחיים

בקיצור, לא בונה עליו בחג

אבל בכל זאת מציעה לשתף את בעלך בתחושות ובאתגרים הצפויים. אם הוא יהיה מודע הוא יוכל לעזור יותר.

ומציעה לך אם את מתחברת לרעיון, לחבר תפילה לשעת הדלקת נרות להתפלל שתוכלי להנות משמחת החג ושמחת המשפחה על אף השוני והאילוצים.

מרגע הדלקת נרות כדאי לעבור ממוד הישרדותי למוד של קדושה, שמחה, אהבה, חגיגיות..

להתחבר לצורת חיים שונה שגם היא חלק מהגלגולים של עמ"י. לקבל על עצמך עין טובה ולהיות מוכנה לקבל את השפע שהחג יביא איתו.

בע"ה תזכי לצבור גם חוויות טובות ולצמוח מהאתגר ולגלות בעצמך יכולת הכלה וקבלת השונה.

בהצלחה רבה!

למכור קרח לאסקימוסים..

וברצינות, יש מצב שתשתפי את חמותך? כי בנושא אוכל בטח יהיו לה כמה רעיון ויש מצב שתפנק את הנכדים...

לכן זה בשושו ולא דורש מקרר, אשאיר בתיק ונאכל בגינה או משהו 🤫

ולגבי חמותי זה רעיון טוב להתייעץ איתה.

תודה!

לא מכירה דבר כזה שעות לא חמות... אצלנו חם גם בלילה 

בכלל כ לקחת לאירועים לחם וכמה נשנשושין אפשר גם שימורים שהם אוהבים טונה,תירס וכו' ואז יש את העצמאות...  ותהנו בחג🙏🙏

(היתה לי חברה מתולתלת ביסודי שהיתה ישנה ככה כדי שלא יהיו לה קשרים בלילה)

אפשר כמה גומיות או קוקיות וקוקו

לפני הטבילה אפשר להעביר את האצבעות בשיער

הקירזול הטבעי גם שהשיערות נתפסות זו בזו זה לא קשרים שנחשבים לחציצה.

בכל מקרה כדאי לך להתייעץ עם רב

אבל אולי הייתי מנסה להחליק את השיער לפני החג, אם יש לך איך

בנוסף לזה תשמרי כמה שאת יכולה כמובן.

וגם אם אני זוכרת נכון צריך ממש המון קשרים בשיער כדי שזה יפסול טבילה. שוב - תבדקי את זה, אבל אולי אפשר גם להסתמך על זה.

נותנת בסביבות 4 לא נשנושים אלא ממש ארוחה מזינה

כי נשמע ששם זה החלון זמן שהוא רעב

ובשש וחצי בקטנה יותר, בערך מה שכתבת שאת נותנת בארבע.

הוא יתרגל מחדש לזמנים. זו עדיין התחלה.

והולכים לישון מוקדם בערב- 6/6 וחצי הקטנים כבר ישנים.

אם מתאים לך, אז יכול לפתור את בעיית הרעב אחה"צ

אבל אצלי בעלי בעבודה כל היום (וגם אני עובדת), ככה שלא הכל עליו...

אבל צריך להפריד בין אסירות התודה שאת חשה,

שכאילו הופכת אותו ליותר זכאי ליחסים

לבין הדחייה שלך.

על מה שהוא עושה תגידי תודה, תזמיני לו איזה פינוק, תעתבי מכתב מרגש, מה שעולה לך שישמח אותו...

אבל לא לחשוב שזה רק עוד יותר מחייב אותך לאלץ את עצמך לקיים יחסים

כי אז בהפוך על הפוך

את תרגישי לכודה בתוך הנתינה שלו

כי היא גורמת לך להרגיש הרעה בסיפור

ולא נותנת לך פשוט להרגיש מה שאת מרגישה..

מבינה את המקום שלך, וכל הזמן הייתי מתווכת לבעלי. אישה בהריון זה לא מצב רגיל!!!

זה לא עוזר לצורך המיני, אבל זה גןרם לו להיות בציפייה שמותאמת למיניות.

ובקשר למיניות שלך (שלא קיימת כרגע, ואפילו יש דחיה)

בהנחה שנגיד היא לא תשתנה לפתע פתאום,

לחשוב מה יכול לעזור לך...

לפעמים זה אפילו לומר לעצמך, אני מןכנה לקבוע עם עצמי פעם בשבוע, למען הזוגיות.

או לבקז ממנו לקנות איזה בושם נעים,

או להזכיר לעצמך מקרים שהתחלתם מגע, ואולי בהתחלה היתה דחייה ואחר כך השתפר

או שאת קובעת לעצמך שאחרי יחסים את קונה לעצמך משהו

או כל דבר שיעזור לך קצת

אפילו רק בקצת

כן להיות שם בשבילו, בשבילכם כזוג...

כי את יודעת, גם אחרי ההריון יש את ההנקה,

וגם שם זה יכול לגרום לחוסר חשק,

אז מה יהיה על הזוגיות?

נהיה פרטנרים למשימות?

כן להשתדל לעודד את עצמך ליחסים, גם אם זה לא וואו.

ואם את ממש מתנגדת

אז לא.

לא לאנוס את הגוף.

חשוב שתכבדי את הגוף שלך ואת מה שעובר עליו עכשיו.

זה הרבה מצריך גמישות שלו ושלך ביחד,

והבנה של המצב..

אבל בע"ה תמיד אפשר להתקדם, גם אם רק בקצת.

כדאי לפתוח את זה ביניכם.. להגיד לו כמה את רוצה כמה זה חסר לך ולחשוב ביחד

כי נשמע שיש לכם זוגיות מדהימה..

והכאב זה הדבר..

כשכוטב אנחנו במודע ולא במודע נמנעים,מתרחקים מהדבר הזה וזה נחווה אצלנו הקושי וכמעיכה של הנפש שלנו אם כאב תנו ולא אמרנו...

אז כדאי לדבר על הכאב.. להבין שזה השורש..

ולגבי הבעיה הרפואית- אז יש הרבה תנוחות שהם אולי פחות מוכרות ויכולות לעזור..

חוץ מזה שקראתי כאן בפורום טיפ לשים 2 כריות מתחת הרגליים בכל צד ,שיתמכו שהפיסוק לא יהיה גדול וגם 2 אצבעות בכל צד, על עצם המפשעה, שהאצבעות יהיו ביניכם

מנהלות אם התיאור מפורט מדי תמחקו @יעל מהדרום @אין לי הסבר @טארקו @חצילוש

להעלות חשק בתקופות שהוא נעלם לו, זה לדאוג שאת תרגישי טוב בגוף של עצמך.

פעילות גופנית, אוכל מפנק, אמבטיה טובה, קרמים, או סתם לשים מוזיקה ולרקוד...

כשלאישה יותר נוח עם עצמה, יותר קל להכיל גם אחרים.

תגידי לו מראש שאת מנסה

לפעמים זה מגיע ולפעמים לא

להתחיל ולראות, מקסימום לא תרצי ,אז לא ...

תעשי מצידך משהו מינימלי בשביל ההשתדלות והוא יראה את זה ,

ובעזרת ה יהיה טוב 

ואכפת לך ממנו

נדמה לי שהיית מרגישה לא בנח גם אם לא היה דואג לך כל כך..

שמעי משהו, מנסיון של מלאאא נשים: לא מקיימים יחסים כשכואב. 

זה אסור בהלכה. באמת אני אומרת לך.

זה אסור בגוף. זה פשוט גורם לנסיון הבא להיות יותר כואב

יש עצות איך פחות יכאב- תנוחה אחרת, כריות, מבינה שיש גם בעיה רפואית- לא יודעת אם זה תנוחה (סימפי) או משהו שבאמת עצם החיבור יכאב בכל מקרה.

אבל ברגע שכואב עוצרים.

זה מאד שונה מלקיים יחסים כשיש פחות רצון!

על זה אפשר להתגבר, ואני חושבת שמותר גם לקיים יחסים באהבה עם איש אהוב וקרוב, ולאו דוקא מתוך תשוקה.

אבל לך כואב, וזה משהו אחר.

מה שאת מתארת הוא שגם אין לך חשק.

אגב חשק יכול להפגע גם חוויות קודמות של כאב (למי יש חשק למשהו מכאיב? לא לאנשים נורמלים)

אבל חוסר החשק גורם לך לאי נעימות (כי איך לא בא לי על האיש המדהים שלי) ואז את מרגישה רצון לחייב את עצמך למרות הכאב.

מלא פעמים אין חשק בשליש שלישי. 

אני מסיימת עכשיו שליש ראשון, כן- עברנו תקופה מורכבת. לא היה לי חשק.

זה לא אומר שלא מנסים זה כן אומר שהוא חייב לדעת שאין לך חשק

ולהבין, כל האמצעים העומדים לרשותך שזה לא קשור אליו.

אם בעלי הבין, גם בעלך יבין, תאמיני לי.

תאהבי אותו בכל דרך שאת יכולה,

ממש ככה באקסטרה מעבר לשגרה 

אבל תשמרי על הזוגיות שלכם, ועל המיניות, ואל תהרסי עם לקיים יחסים מתוך כאב.

שבו, דברו, תאכלו שוקולד. צאו לטייל באויר הצח. מה שמתאים לכם.

תגידי לו מגיע לך כל הטוב שבעולם, איך הייתי רוצה להרגיש שבא לי עכשיו..

אני כל כך אוהבת אותך איך הגוף שלי נדפק בהריון ככה שהוא לא מביע את זה?

במילים שלך ובדרך שלך,

המשך הריון קל בבריאות בשמחה ובאהבה..