ואגיד לך שבאופן אישי הייתי מורידה את הביקורים אצלם ל0!!!

לא שבתות, לא ימי הולדת, שום כלום. אם הם  מתגעגעים שיבואו לבקר אצלכם.

נראה לי לא הגיוני החוסר פרטיות הנוראי הזה

ובנוגע לבעלך- שיחה פתוחה בזמן רגוע ולא אחרי מקרה ספציפי

לתאר איך את מרגישה שם, מה את חווה מהצד שלך, בלי להגיד מה היא אומרת או מה היא עושה

כשהוא יבין איך את חווה את זה אני בטוחה שתגיע גם הבנה והכלה מצדו

זה בכלל בכלל לא פשוט לעבור את זה.

חיבוק גדול.

אתם מגיעים לשם הרבה?

יש מישהו שיותר נחמד לך להגיע יחד איתו?

הייתי מדללת ממש את הביקורים שלי שם.

נראה לי שאת נוהגת נכון שאת מתעלמת ככל האפשר, אבל בטוחה שעדיין כל האמירות והרמיזות האלו הם כמו חיצים ללב.

וללב יש גבול ליכולת הספיגה שלו.

המסקנה צריכה להיות - מה טוב לי

ומה טוב לי ולבעלי ברמה הזוגית

נוח לו לישון שם עם אחיות שלו?

את מסוגלת להבליג בשביל לנסוע עם ב..? בשביל לכבד את בעלך? חשוב לו לנסוע בכלל או שאת חושבת ופועלת בשבילו?

במקומך לא הייתי נוסעת לשם ביוזמתי, אלא רק אם הבעל ממש ממש רוצה, (וגם זה לא חייב כי אם חשוב לו אז שיילך באמצע שבוע לבד) ורק אז להשתמש באנרגיות של התעלמות. אם תבזבזי יותר מדי מהן לא יישאר לך..

ועוד משהו - אם הוא חא מסוגל להכיל אז לא צריך להתלונן על אמא שלו. תשתמשמ בתירוצים אחרים בחכמה: לא נח חי המיטה הזו, אני לא מסוגלת יותר ככה לישון,תנצלמ את ההריון ואחרי הלידה כדי להתלונן כמה שיותר על זה זאת לא רוצה לנסוע לשם אחרי לידה ועך תינוק קטן כי אין מקום ואין פרטיות וקשה תך להרגיע שם את הילד, חיסון ביום חמישי וכו'

אבל קודם כל זה צריך לבוא ממך, להפסיק ללכת לשם. נראה לי שאת עוד לא שם

חיבוק ❤️

והאמת שלא רואה מעלה גדולה בלהבליג, ההיפך.

במקרה הזה היא רק תגזים יותר ויותר לדעתי.

פשוט להתרחק והכי הכי הכי חשוב לשמור על הקן שלכם ועל הקשר שלך עם בעלך.

בעלך צריך להבין שאין מצב לתת לדבר הזה להימשך והוא חייב לשים לזה סוף או שהמחיר יהיה ניתוק לחלוטין..ניתוק זה מחיר מאוד מאוד כבד,

ולכן עדיף קודם למצות את האפשרות שיועצת חיצונית תוכל להוביל מהלך איתו מה התפקיד שלו בעסק ולקבל פרופורציות של מה הגיוני לחוות ומה לא ולהדריך אותו.

את לא יכולה לנהל את המערכה הזאת לבד כי את נוגעת בדבר.

תני למישהו חיצוני מקצועי לנהל את זה.

זה לא שיש לו הרבה אמהות שהוא יכול להשוות.

זאת האמא שהוא גדל איתה ולכן יודע לספוג את המגרעות, אבל כשהוא מתחתן משהו בדינמיקה חייב להשתנות.

אין מצב שהוא יכול לתת לך למזוג לו אוכל כשזה לא מתאים לכם כזוג רק כי אמא שלו חושבת שככה צריכה להיראות זוגיות.

אם בבית הוא לא היה נותן לך לעשות את זה אז גם בבית הוריו זה לא צריך לקרות.

את חייבת לשים גבולות, לשתוק זה לא הפתרון, וגם לא עימות ישיר איתה.

אז לפני ניתוק תנסו הדרכה משותפת אולי יהיה אפשר להציל את הקשר איכשהו.

אני חושבת שעיקר הבעיה שהיא חושבת שיש לה לגיטימציה לחנך אותך. זה מבלבל כי את צעירה כמו הילדים שלה, אבל את אישה נשואה ועצמאית והיא לא יכולה לחנך אותך.

היא כן יכולה לבקש התחשבות ולנהל איתך שיחה כמו שני אנשים בוגרים.

אם היא לא תבין את הנקודה הזאת הקשר די אבוד.

ממש לא פשוט .

כשאנחנו לא שמים גבול,מי שמולנו שם את הגבול שלו והוא יכול להיות רחוק מאוד מהגבול שמתאים לנו.

דווקא בעיניי מכל הסיפור המחריד הזה זו התגובה של בעלך,ואולי שווה לשבת ולשקף לו בנעם את תחושותייך

קשרים משפחתיים בסוף דורשים מאיתנו לעשות תעדוף מה יותר חשוב ,היומולדת של הילד או שפיות נפשך ושלום ביתך..ממש כל הזמן לשאול את השאלות האלה.

יכולה לומר לך מנסיןן שבצער רב אנחנו מתארחים אצל ההורים של בעלי בין פעם לפעמיים שלוש גג בשנה

(יוצא שנים שאנחנו שם רק פעם בשנה)

זה עצוב,יש לזה מחיר בעיקר הקשר של הנכדים

זה נורא מבאס

אבל !

החלטנו שכך עדיף.

בדקי מול עצמך את גבולותייך ואז יחד עם בעלך את גבלותיכם (למשל לישון בחדר. עם אחיות מבחינתי זה תא רלוונטי)

יהי רצון שיהייה שלום בנפשך ומתוך כך בביתך

הייתי מתרחקת ברמה של לראות אותם פעם בשנה אולי.

ההבלגה שלל מופלאה,

אבל המילים שהיא אןמרת פוצעות את האוזניים,

וגם, כמו שאת מתארת, היא חוצה יותר ויותר את הגבול...

לא הייתי טורחת לשמור על קשר עם כזה יחס מצמרר.

נשמע שאין לך את הבסיס הבסיסי ביותר.

בעלך זכה בך בכל המובנים.

אישה אחרת לא היץה סותמת את הפה/ היתה מסיתה נגדם.

נשמע שאת עושה מאמץ על אנושי כדי לתת בה אמון שהפעם יהיה אחרת,

והיא מוכיחה לך את ההיפך.

היא נשמעת פשוט לא בריאה בנפשה אין הגדרה אחרת..

א. לישון עם עוד אנשים בחדר בעיני זזה קו ממש ממש אדום (ואם הם ככ מקפידים על הלכות וצניעות וככ חורה להם שבעלך עובד -להבנתי ציפו שיהיה אברך)

שישמרו על הלכות צניעות בסיסית שזוג נשוי ממשש ממש לא ישן עם עוד אנשים באותו חדר בטח לא אישה עם באותו חדר עם הבעל של גיסתה ..מזעזע!

ב. הדיבור על הכלה של הבן שלך מזעזע בגדול אני הייתי ממזערת ביקורים ל0 והולכת עם בעלי להכוונה כי זזה שהוא חושב שהקשר הזה תקין זה בעיה ממש חמורה!!!! תקבלו הדרכה ובעיני אין עניין שתספגי את לא ספוג פשוט אל תיהי שם

יתגעגעו שיבואו לבקר בבית שלך

בית שלך מגרש שלך ואת מובילה תטון יותר פשוט וקל

אני לא הייתי נותנת עוד הזדמנות בחיים.

ולא נשמע לי שיש לך כאן איזו חובה הלכתית של הכיבוד שלהם.

האמירות שלה פוגעות בנפש, וישארו שם עוד הרבה אחרי הביקור.

מבחינתי יותר חשוב לשמור על הנפש שלי מאשר על קשר עם הסבתא של הילדים (ועם כזאת סבתא, אולי גם להם עדיף לא להיות בקשר. הנפש של הילדים עוד רכה יותר וחבל לפגוע בהם)

ולגבי בעלך, הייתי מדברת עם מישהו מקצועי שהוא סומך עליו ושיסביר לו למה זה לא תקין וכמה הוא צריך להעריך אותך ולעמוד לצידך בסיטואציות האלה.

שהלכות כיבוד הורים מאוד מאוד לא פשוטות.

דברים שלא מסתדרים בכלל עם התרבות המערבית שאליה אנחנו רגילות.

אז לא הייתי מכניסה משפט כמו שנשמע לך שאין חובה הלכתית, כי כנראה שיש.

לא סותר את זה שאני במקום הפותחת הייתי מתחרפנת ומאבדת שפיות ודי בטוח מנתקת קשר.

רק היה לי חשוב לכתוב שההלכה היא לא פשוטה ולא קלה ולא רק מה שנשמע...

לא אם יש או אין

כי יש זה וודאי

אם אני זוכרת נכון, עלו פה הצעות בעבר לבדוק מה הגדר של כיבוד הורים במקרה הספציפי הזה.

נראה שיש פה צורך בפסיקה פרטנית ושינוי חשיבה

ואלה לא ההורים שלה אלא של בעלה, בטוחה שזה משפיע על הפסיקה ההלכתית הפרטנית במצב הזה.

תודה שדייקת! חשוב מאוד.

שמחה שהחלטת כן לכתוב, זה באמת דיוק חשוב.

ואם את רואה אותי שוב נופלת בזה, אשמח שתדייקי אותי שוב

אני חושבת שיש מעלה גדולה בהבלגה, אבל יש מעלה גדולה גם בלדעת להציב את הגבולות שלנו. גם לבן הזוג, וגם כזוג לסביבה שלנו.

ושזוג נשוי ישן בחדר עם עוד אנשים זה גבול אדום.

כנל החלטות על הזוגיות שלכם.

כנל להשפיל אותך באמירות כאלו ואחרות.

ממליצה מאוד להתחיל בשיחה עם בעלך על תיאום ציפיות מה זה קשר נורמלי עם המשפחה מבחינתך.

מה לגיטימי ומה לא.

תעשו את השיחה בסביבה נעימה, כששבעים ורגועים, כדי לנסות להוריד כמה שיותר מתח סביב שיחה שגם ככה לא תהיה פשוטה לאף אחד מכם.

ואם את רואה שהוא לא מבין אותך ואתם לא מגיעים ליישור קו בינכם, אז לפנות לגורם מקצועי שיכוון אתכם ויעזור לכם להגיע להבנה מה תקין ומה לא, מה אפשר להכיל ומה אתם לא מוכנים להכיל.

מתוך מקום זוגי מול זה להציב את הגבולות בעדינות להורים, ביחד עם פתרונות. למשל-

לא מתאים לנו לישון בחדר עם עוד אנשים. אנחנו מבינים שאין מקום, נדאג לנו בע"ה לדירה בקרבת מקום ונישן שם.

או שבעלך יגיב על הקריאה שתמזגי לו אוכל- תודה על הדאגה, אבל אני יודע גם לשים לעצמי וכרגע x עסוקה. אני אשים לשנינו.

אלו כמובן דוגמאות, הניסוח והפתרון צריכים להתאים לכם. ולכן הבסיס הוא שיח בינכם שיבהיר את הגבולות של כל אחד ושלכם כזוג, ותמצאו בעדינות את הפתרונות.

כי להישאר ככה לטווח ארוך זה פוגע, וכנראה יתפוצץ לכם מתישהו...

ושה' ישלח לכם הכוונה טובה והרבה הצלחה!

את הרבה יותר מנורמלית, ואני ממש מסכימה איתך

אתם ישנים עם אחיות שלו בחדר?? מה?

אין חדר אחר? או שישנו בסלון ואתם בחדר?

והשטויות שלה- פשוט דפדפי הלאה. היא לא בגדר השפיות, זה ברור. 

שיבין מה קורה בלי שהוא שם לב.

תשמעי חיים טהורים שלי!!

אני איתך+++!!!

יש לי גם חמות מפלצת,

והורים שעסוקים בעצמם.

אז אנחנו לא נוסעים יותר

נשארים בבית

לא נעזרים

מפסיקים לרצות ולצפות

ואת מתחילה להיות:

עצמאית!

חזקה!

ומ-ס-תד-ר-ת!!!

ומתעסקת בעצמך!!

נעזרת בחברות

או נופלת וממשיכה להסתדר לקום וליפול

כן, כאילו חלילה אין לך הורים. (ככה אני עובדת)

תבני לך את חייך בלעדיה.

תביני שהיא חולה בנפש.

חולה!!!

שרוטה!!

מלאה מירורים!!

שולחת לך חיבוק מבין!!!!!

היריעה קצרה מלהכיל את פגיעותיה של חמותי.

אבל מבחינתי זה חולי בנפש.

קשה, אבל זה

מה

שיש

(אומרת גם לעצמי😆)

ובונים חיים עצמאיים שמחים בלי הפגיעות שלה.

לגבי בעלך:

בעלי אומר לי בעצמו שהיא שרוטה.. אבל גם כן שותק ומתעצבן בפנים.

ממליצה מקרב לב לפתוח שיחה טובה עם הבעל שיבין שהיא פוגעת בך. לפחות שיבין ויהיה איתך בלב

זו אמא של בעלך אז אל תקחי קשה (כמה שאת יכולה) את זה שהוא לא מזדעזע ממנה.

דבר שני- אני הייתי עונה, זה לא אנשים שצריך לשתוק להם!! תעני בכובד ובתקיפות אני מאמינה שלאט לאט היא תסתום.

ולפני שאת מחליטה לענות לה- תחשבי על כמה בקשות שאת רוצה, וכשהיא תפגע בך תשתקי, תבקשי וכשתסיימי את הבקשות (לעבור במחבן לדוג') אז תחחילי לענות לה.

זו עצתי

ליבי איתך, אישה מזעזעת אין מה לאמר

לישון בחדר עם אחיות שלו??? לרמוז לך די בברור שאת שטן???

לקרוא לך להביא לו אוכל כשאת באמצע לחתל, מה הוא נכה ח"ו?

אמאלה אחותי, אני במקומך לא הייתי דורכת שם בבית!

לא יודעת איך את עומדת בזה ושותקת, אבל אם את מסוגלת נשמע שכדאי להתחיל להעמיד אותה במקום...

ובעלך חייב להבין שזה לא תקין ומה את מקריבה בשביל להיות שם, הוא צריך לעמוד מאחורייך.

אז אם הוא לא מבין את זה ממך ממליצה ממש ללכת לגורם חיצוני לפני שייגרמו נזקים שקשה לתקן.

חיבוק ממני! נשמע הזוי ברמות. אני ממש מזועזעת ממה שקראתי. אלוקים, יש אנשים הזויים!

והגבתי אלייך אבל זה לא רק כמובן. ראיתי שעוד כתבו

לא לכל אמא יש חדר לתת לילדים נשואים שמגיעים, בטח לא לאמא עם יותר מ2-3 ילדים. אם יש עוד מתבגרים בבית זה יכול להיות אתגר אמיתי להזמין ילדים לשבת, כי לא תמיד נח או מתאים למתבגר לפנות את החדר ולישון בסלון. בבתים דתיים בכלל סלון זה חלל שנשאר מואר בלילה. זה יכול להפוך לדרמה משפחתית של ממש

ולדעתי, הזוג הנשוי לא בהכרח נמצא רמה מעל מתבגר שזה כזה ברור מאליו. אם כי זה באמת יכול להיות מאתגר לחלוק חדר כמשפחה עם עוד אנשים, הן מבחינת פרטיות והן מבחינת נוחות. אבל לפעמים כשהולכים להורים צריך לקחת בחשבון שהתנאים לא יהיו אידאליים או 'מינימליים' ושהולכים בשביל החוויה הכוללת וגם לעתים מקריבים מהנוחות שלנו לשם כך.

אני מבינה שכל אחת מדברת מתוך עולמה הפרטי ומתוך הסטנדרטים שלה, אבל כדאי באמת לשים לב שבלי קשר למה שהפותחת כתבה ולמקרה הספציפי הזה - יש עוד נשים שקוראות ומתמודדות עם סיטואציות דומות, ויכולות לקרוא שזה לא סטנדרט כביכול אבלל לפעמים אין ברירה..וחבל לתת להן הרגשה שהן מקבלות פחות אז מציעה אם אפשר בנושא הזה קצת יותר זהירות כי זה יכול להיות רגיש

אבל חושבת שזה חייב להיות סבבה מבחינתה.

אני באופן אישי בחיים לא הייתי מוכנה לישון עם בעלי בחדר יחד עם גיסות.

במיוחד שזה לא שהכל דבש ואין מקום אז בלית ברירה ישנים ככה, כל התנהלות שם לא מתחשבת בה במינימום, והחמות לא רואה אותה ממטר.

אז כן, בעיני זה לבד סיבה מספיקה בהחלט לא להגיע לישון שם. אפשר לבוא באמצע שבוע גם. וכשזה מצטרף לכל הפגיעות מסביב זה בהחלט משמעותי.

לחשוב שאחרי כל האמירות ההזויות האלה אין לה אפילו חדר פרטי לברוח אליו ולסגור דלת...

רק לפותחת ספציפית.

ובואי, גם אנחנו נהיה חמיות (ככה כותבים, לא😅)

לא בטוח שיהיה לכל ילד חדר משלו להתארח בו כשיתחתנו בעז"ה בעיתם ובזמנם. או אפילו לחלקם

לפחות בהתחלה, כשיותר קל לנסוע, לדעתי זה כן חשוב ללכת מדי פעם ולפגוש את כולם גם במחיר של אי נוחות ושל לינה פחות נוחה

האמת שכך אני עשיתי אז אולי אני נגועה בדבר אבל בכ"ז היה לי חשוב להאיר את הנקודה הזו

אני באופן אישי לא הייתי מוכנה.

אבל באמת זה כבר עניין אישי.

וחשוב לי להדגיש שוב- אם המשפחה נעימה והחמות מכבדת זה באמת משנה את התמונה,

כך שקשה מאד להקיש ממקרה אחד לשני. 

וזה שאת עשית את זה בתנאים שהיו אז- ממש מעריכה! אבל זה לא אומר שהפותחת צריכה לקבל את התנאים הללו אם לא מתאים לה.

ובאופן כללי, זה לא שרשור ראשון עם סיפורים אצל חמותה... נשמע שהיא צריכה יותר לעמוד על זכותה לקבל יחס הולם שם, יחס מכבד בסיסי בעיני.

למקרה הנל. כתבתי את זה יותר מפעם אחת .

זה באופן כללי על העניין של שינה ללא פרטיות בבית ההורים כשנשואים. בלי להקיש ממקרה אחד למשנהו

והאמת שלא צריך להעריך אותי על זה, נהניתי מכל רגע והלוואי והיה שוב רלוונטי. (אני מתכוונת דווקא להורים שלי ולא לחמתי)  אבל לא נכנס לזה כאן

להורים שלי יש רק חדר אחד לארוח וזה ממש קשה לאמא שלי..

היא מרגישה שבגלל זה היא לא יכולה להזמין 2 זוגות.

ואנחנו מפונקים.. ברור.. 

לי לא מתאים כזוג לישון בחדר עם אחיות שלי ובעלי .אבל הענין שהתנאים הטכניים לא באמת קשורים לחמותה. ואם בסלון יש אור ואין אופציה שהמתבגרים יצאו לשם? 

אין מה לעשות כל כך..

ברור אבל שכשהתנאים לא אידאליים זה ממש נורמלי להיתלות בזה כשרוצים לא ללכת וגם טבעי שאם השהות המשותפת דורשת כל כך הרבה הבלגה אז יש פחות רצון לנסוע כשאין תנאים...

אצל השכנים.

אפשר גם לשאול אותם אם זה בסדר מצידם לישון עם הגיסות ולא פשוט להנחית את זה עליהם.

בעיניי זה ממש זלזול 🤷‍♀️

מצדיעה לך שבכלל באת אליה.

אין לי עצה, רק חיבוק ענק. 

מאוד חששתי לכתוב כי בעיניי זה לא מתאים לרוח התקופה, 

אנשים נלחמים לראות את הקרובים שלהם בכל מחיר, אנשים מאבדים קרובים ואני פה.. מתחשבנת. 

הייתי מאוד סקרנית לראות שלא זרקו עליי עגבניות על שיפוטיות יתר. 

אז שוב המקום הזה מוכיח את עצמו כמכיל ותומך. 

תודה לכן על זה. 

התרגשתי ממש. 

הייתי רוצה לקרוא את התגובות פה לבעלי. כדי שיבין שזה לא נורמלי. ואני בסדר. ואני באמת לא שטן כי אני מרגישה שעם הזמן שעובר הוא גם חושב ככה, שאני קשה.. כי הוא טיפוס מאוד קליל, מבליג ולא לוקח ללב.. לא רק את אמא שלו. אז הוא לא מבין על מה המהומה..?! 

פעם היינו הולכים הרבה יותר, ותודה לה' שהשיחה הזו בינינו קרתה (למי שזוכרת משרשורים קודמים) שתקופה של 8 חודשים לא היינו שם. היא לא ביקשה ממני סליחה אף פעם. עם הזמן הבנתי שכשבעלי נמצא כל הזמן אצל המשפחה שלי- הוא כבר לא מתייחס אליהם (למשפחה שלי) כמו פעם, בתת מודע זה מציק לו שאנחנו נמצאים רק אצל המשפחה שלי, וזה בא לידי ביטוי בלי שהוא מודע לזה. אז הבנתי שאני חייבת לו את זה. לא בתדירות כמו פעם. אבל אני נמצאת שבתות עם ההורים שלי ועם אחים שלי, וכולם גרים שם קרוב אז גם דודים ודודות ובני דודים.. אז הוא לא יכול לראות את אחיות שלו? אני לא אוהבת שהבן שלי מחפש את היחס מהסבא והסבתא האלה כי מבחינתי עדיף שלא יכיר סוג כזה של אנשים (כמו שכתבה פה מישהי..) שאני בטוחה (!!) שכשהילדים שלי קצת יגדלו כל הדבר הזה של 'להוכיח' שאני לא טובה יבוא לידי ביטוי גם כלפיהם לגבי אמא שלהם (ואני הייתי במערכת יחסים כזו, סבתא שלי מצד אבא תמיד ליכלכה על אמא שלי בפנינו.. ). אבל מה אעשה שאני לא אלוקים. אני לא יכולה להחליט לילדים שלי למי להתחבר ולמי לא. זו זכותם. אם הבן שלי יבחר לאהוב אותם אני לא יכולה להגיד לו אחרת (לי אמרו את מי לאהוב, ושנאתי את זה בתור ילדה) בחירה שלו. אני לא יכולה להרוס לו את התמימות ואת הטוהר שהוא חושב שסבא וסבתא הם טובים וחמודים. גם אני חשבתי.. עד שגדלתי והבנתי מי נגד מי. 

אני אהיה חייבת לנהל את השיחה זהו עם בעלי בשביל שיפתח אמפתיה כלפיי. 

ממש תודה לכן שהארתן את עיניי שאני בסדר. 

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות

לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.

זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

שחו"ל יכול להיות טוב

אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.

להמשיך?

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)

דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)

מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)

לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים

האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

בס"ד

אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.

הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.

ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.

זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט

לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים

ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות

תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה

(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...

מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.

חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אם לא, אז כדאי לתת לו לקרוא על זה...

כי זה באמת לא הגיוני שאישה שבועיים אחרי לידה תתפעל שלושה קטנטנים לבדה, ועוד תצטרך לצאת לפעמים החוצה... ובאמת הגיוני שלא תצליחי להחלים ככה...

אבל הוא צריך גם כן להבין מה הגיוני ומה לא במצב כזה, ולפעמים אם רק תאירי את עיניו הוא יקלוט וישתף פעולה...

ובכל זאת פשוט לא מבין אותי

כשאני מנסה להגיד לו הוא שואל מה הוא אמור לעשות שיש לו את כל הדברים החשובים האלה

יש גם גדולים בבית אבל מכל מיני סיבות הם לא תמיד נמצאים וכשהם נמצאים נופל עליהם באמת עומס גדול והם עוזרים המון

אני גם בלעדית אחראית על ניקיון הבית, כביסות וארוחות, גם בזה הגדולים עוזרים כשהם נמצאים אבל הם בכל זאת ילדים וגם כשהם עושים עדיין נשארת לי מלא עבודה

לא יודעת כבר איך להסביר ולהראות לו מעבר למה שדיברתי וביקשתי

לשבת ביחד איתו ולבדוק מה ממש קריטי מהסידורים שלו, ומה לא?

כי חשוב לא דווקא אומר קריטי לתקופה הנוכחית, ואולי אפשר לפחות לצמצם ככה את הסידורים שלו

הרוב באמת חשוב, חלק מהדברים האלה ניסה לסיים לפני הלידה ומכל מיני סיבות לא התאפשר אז עכשיו אין ברירה

מפריע לי בעיקר שהוא כאילו לא זוכר שאני שניה אחרי לידה ולא חושב עלי וכשקובע את הסידורים אפילו לא מנסה להתאים אותם לשעות הקלות יותר

היום לדוגמה יש לו סידור בזמן הכי מורכב שיש, מראש היה יכול לקבוע אותו לשעה אחרת אבל כשקבע אותו לא חשב על זה ועכשיו כבר לא יכול לשנות את השעה

נשמה, אל תעשי את זה 💜

הקטנים צריכים אותך, זה מובן. צריך להוציא ילד מהגן זה משהו שחייב להיעשות.

אבל כביסות וניקיון ממש לא. את זה הוא יכול לעשות גם בשעות אחרות...

גם כשאת עם הקטנים, תשבי, תשכבי, תנוחי, אל תנסי לרוץ ולהספיק עוד משהו תוך כדי.

לאכול אפשר לתת להם לחם עם ממרח, קורנפלקס בייגלה או מעדן, זה ישמחו ויהיו שבעים. אפשר גם לחתוך מלפפון ופלפל בשביל הבריאות.

כל השאר יחכה בסבלנות. אם את תכבדי את זה שאת אחרי לידה ולא יכולה לטפל בניקיון כביסות וארוחות - גם בני הבית האחרים יטפלו בזה.

אה, ומאוד חשוב הארוחות שלך! אם צריך, תזמיני לך אוכל נורמלי. אבל יש מאכלים מזינים קנויים, אולי קצת מסובך עכשיו עם חמץ, אבל תמצאי לך מאכלים כאלו זמינים לאכילה, העיקר שאת תהיי מטופלת כמו שצריך.

הייתי מנסה לראות איך אפשר לקנות לך מנוחה,

אם אין בייביסיטר זמינה, אולי יעזור לקנות לקטנים משחק חדש? או לתת להם מסך?

מה לגבי עזרה בתשלום? נערה?

את חייבת לדאוג לעצמך. וכמובן להמשיך לתקשר לו את זה. אולי יבין בסוף

וגם הקטנים בכל מקרה רוצים רק אותי..

הוא הכי צריך להבין אותך ולהתחשב במצב המשפחתי החדש, אבל זה לא המצב כרגע..

הוא מרגיש שאת מבינה את החשיבות של הדברים שלו? אולי תנסו לחשוב ביחד מתי זה כן מתאים, תגידי לו במפורש מה השעות שקריטי לך שיהיה בבית ותבקשי שיתאים איתך את השעות של הסידורים שתוכלו לחשוב יחד מתי עדיף..

שבועיים אחרי לידה זה כלום.. את באמת צריכה מנוחה. הכביסות וכו' יכולים לחכות. 

הבעיה שהסידורים לא תלויים רק בו

אבל לפחות כשהוא קובע שיתחשב קצת וינסה לקבוע לשעות קלות יותר אבל הוא פשוט לא חושב על זה

אם אני לא אעשה כביסה וכו, אף אחד לא יעשה

אחרי שלא נגעת בכביסה כלים ולא ניקית אחרי הילדים והם אכלו קורנפלקס וכזה ולא התקלחו??

אולי יבין שגם הסידורים בבית דחופים.

אל תיהי גיבורה. זה יתנקם בך. את באמת באמת צריכה לנוח. 

לכל בן אדם עובד בעולם החופשי לעשות קניות בתול חנות.

אין.

קניות זה רק און ליין.

גם אם שילמת משלוח 30 ש"ח, בזמן הזה עשיתם כביסה, שטפתם, משהו אחר- זה חיסכון נטו.

הרחוק.

תציבי לו עובדה. בדיבור או במעשה אם דרכים עדינות לא עובדות.. גם אם הוא יבוא באחת עשרה בלילה ויתחיל לאפס את הבית זה יותר הגיוני מאשר שאת עכשיו תתמוטטי. ואם לא יעשה זה יחכה לו ליום אחר כך.

הוא חייב להבין שאת לא יכולה לבד כרגע.

ברור שעדיף בתקשורת ושיח. אבל נשמע שזה לא חודר. 

כמה שאפשר.

אוכל תזמיני מבחוץ, הכביסה שתהיה בערימה, ונסי למצוא עוזרת.

הוא לא יקלוט כמה זה לא שפוי כל עוד הוא חוזר לבית שמתפעל את עצמו כרגיל .

תני לו להרגיש את התוצאות של הבחירות שלו, הוא, ולא רק את.

בית לא מסודר, כסף שהולך על עזרה חיצונית ואוכל.

ולא בהתרסה ובדווקא, זה באמת יותר מדי עלייך.

כשהתוצאות של הבחירות שלו יהיו לו מול העיניים, והוא לא יגיע לבית שמתפעל את עצמו כמו קסם, גם לך תהיה עזרה, וגם הוא כנראה ישקול שוב את סדרי העדיפויות שלו.

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר

אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.

אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.

מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

בדקתי עם כמה רופאים וכולם זילזלו בזה

בפועל ילדתי תינוק מהמם ב"ה אבל מעל 4 קילו (אני מאוד קטנה וזה לא היה פרופורציונלי בכלל)

היתה לידה טובה אבל נאלצתי לעבור ניתוח בעקבות זאת

בבית חולים השתגעו שלא עקבו אחרי הסוכר ואמרו שזה תסמין נוסף של סכרת (שזה לא מאוזן, עולה ויורד)

אחרי הלידה עשיתי העמסה של 75 ששוב יצאה נמוכה

ובתחילת ההריון הזה עשיתי שוב 75

תיכף צריכה לעשות 100

שווה לעקוב אחרי זה

מעניין שאמרו שזה קשור

באמת הגישה הרווחת ממה שאני רואה זה שלא נלחצים

ודווקא אצלי בלידה הקודמת הוא נולד מאד קטן באופן מפתיע.. זה גם קשור? 

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.

באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת

וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"

אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

אבל אסביר

יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

רק תהיתי לגבי שתי הנקודות

גם האוירה במקום

ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.

אין לי מושג מה הולך שם

אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...

אבל שוין.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

ומה עושים בשבת? 

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.

דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

ממש באסה שהם נוצרים

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...

סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור

אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)

ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

מעניין

לא מוכר. 

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

אחיות מכל הדתות יהיו אבל בית החולים עצמו הוא חילוני

כאן מדובר על מוסד נוצרי בהגדרה

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

איזה מתיששש

דבר אשון מדהימה על היצירתיות וההשקעה

לצערי אין לי כוח לדברים כאלה בכלל🙊

אבל האמת שגם נשמע לי לא סביר להשקיע ככה..

מה עם פשוט לקלח אותה 5 דק וזהו?

או שתשמע פןדקאסט תוך כדי מקלחת?

או טבלה שאחרי 3 ימים שהתקלה לבד ובעצמאות מקבלת צ'ופר? ואז כבר תתרגל...

לגבי שיסתדרו בערב לבד זה באמת חשוב

שתוכלי לנשום ולנוח

וכדאי לבנות לאטלאט את העצמאות בדברים שתלויים בך כדי שתוכלי להתנתק..

וגם אצלי הבת 8 ממש לא מוכנה להתקלח..

וחופשי מתקלחת פעם ב3 ימים ויותר...

ותנוחי הרבה!!! הגוף שלך זקוק לזה..

עושה בעיות לגבי כניסה למקלחת.

הרבה פעמים אמבטיה זה הפתרון .

תודה רבה למגיבות!

ממשיכה לקרוא ולחשוב על הדברים שכתבתן.

@תוהה לעצמי אני לא חושבת שזה העניין אבל כן ראוי לבחון את זה.

לצערי ניסינו כמעט את כל ההצעות שעלו כאן (סיפור / פודקאסט, לוח נקודות. ו@לא סתם פה כתבתי "להתקלח" אבל הכוונה היא באמת לאמבטיה - זה הרגיל כאן). היא ממש מסרבת ללכת.

לקלח חמש דקות - @אוהבת את השבת את מתכוונת שאני אעשה את זה? היא לא גדולה מדי בשביל זה? עבדנו קשה איתה להתרגל לעשות אמבטיה לבד, וזה היה בסדר תקופה. אבל תקופה ארוכה שכבר לא בסדר... אולי אנחנו צריכים "לחזור אחורה"? מעניין.

וגם קצת יותר.

לא אהבתי להיות לבד באמבטיה.

אולי פחדתי ממשהו.

הרבה פעמים הייתי מתקלחת ביחד עם אח קטן, ומקלחת אותו תוך כדי.

בגיל יותר גדול, כבר פחות התאים להתקלח עם מישהו. אז הייתי מכניסה אח תינוק בעגלה, שיהיה איתי בחדר מחוץ לאמבטיה.

תסבירי לה שאת אוהבת לדחק איתה ורואה שישוב לה, אבל קשה לך בערב כשאת עייפה ותחפשו סמן אחר שמתאים לשחק- אולי לא כל יום, יותר לכיוון של פעם פעמיים בשבוע.

ובמקביל תחשבו על פתירון שיעזור לה להתקלח, אם היא טוענת שמשעמם אולי לתת לה לבחור סיפור או שיר שהיא אוהבת. בעיניי זה עדיין גיל שסביר לקלח אותה אם זה מה שיעזור כמו שהציעו לפניי. נשמע לי יותר קל מהסידור הנוכחי.

אז עשינו שיחה בזמן ארוחת ערב יום אחד כמה חשוב להתקלח, שנהיה נקיים, ומה קורה עם לא מתקלחים,

 זה לא נעים מגרד וכו', היום נכנס יפה מאוד להתקלח, בעיקר לשדר שאם היא לא מתקלחת זה בעיה שלה,

והיא תצטרך להתמודד עם זה שהיא לא נקיה. (כלומר להעביר את האחריות ממך אליה.)

אם היא מפחדת אפשר שתשאיר את הדלת פתוחה ואת תבואי "לבקר" אותה פעם אחת במהלך המקלחת,

ולעמוד מאחורי הדלת באמת נשמע מתיש. 

בהצלחה.

יחליפו את העמידה שלך שם?

ומה עם לנסות כמה מקלחות עם אטרקציות כמו פצצת אמבטיה, צבעי ידיים לצייר על האמבטיה, לקנות איתה סבונים מפנקים עם ריח מיוחד שהיא אוהבת וכו'?

ומצטרפת גם להצעה שאת לא צמודה לדלת אבל מגיעה כמה פעמים תוך כדי, והדלת לא לגמרי סגורה. 

והאמת שאנחנו מקלחים אותה..

היתה תקופה שהתקלחה בעצמה וזה זרם אבל היום לא מעוניינת וגם לנו זה לא חשוב כל כך אז לא הרגלנו לזה.

היא גם שונאת להתקלח ממש, אבל בתכלס מתקלחת כמעט כל יום עם שכנועים שלנו, וזה מעייף.

היצירתיות והמשחקיות שלך מהממת לסיטואציה, כל הכבוד.

אני מרגישה שההתלבטויות הקטנות האלה הם חלק מההורות, באותה סיטואציה זה כך התאים לך, אולי היה נכון לשקף ולהבהיר טוב יותר לילדה את המצב או לבקש מאבא שגם יוכל להחליף אותך בזה או למצוא פתרון מושך אחר שמתאים לו. 

בת 7 עם  חרדות סביב כל מיני נושאים

גם נורא פחדה בזמן מקלחת

הבאתי לה מלא צעצועים .. יש לנו ספינה כזאת עם כוסות וכל מיני כלים וסבונים (מבזבזת לנו הרבה סבון תוך כדי משחק.. לרוב אנחנו סופגים את זה).

היא ממש נהנית, כל פעם ממציאה משחק חדש פעם זה כמו מטבח , פעם מכינה שיקויים ...

יש משהו שהיא נהנת ממנו שאולי ימשוך אותה למקלחת? וחיבוק על הקושי !!

על הרתיעה. תהא הסיבה אשר תהא.

אבל כן אפשר לחשוב איך לעשות את זה קל יותר.

למשל שתקליטי את עצמך ואז תוכלי להפעיל לה את ההקלטה ברמקול שהיא מכניסה למקלחת ואת מתחברת אליו בבלוטוס.

אפשר גם להציע לה סיפור בספוטיפיי או שירים.

בנוסף אפשר:

1. להעביר מקלחות לבוקר

2. ללא חפיפה. אפשר פעם בשבוע לפנק אותה בחפיפה שאת חופפת לה.

3. לא חייב מקלחת כל יום.

4. אפשר פעם בשבוע לתת לה לעשות אמבטיה מפנקת עם בגד ים עם דלת פתוחה ואז גם אבא/ אחות יכולים לעזור לה או סתם להיות לידה.

כדאי בזמן רגוע להסביר כמה היא חשובה לך ואת מוכנה לעזור לה, הבעיה בפתרון שמצאתם היא שזה גורם לה לתלות בך וזה בעיה כי לא תמיד זה מסתדר לך עם הלוז.

אז לכן כדאי לחשוב כל פתרונות נוספים.

תני לה להתבשל ולנסות לחפש בעצמה רעיונות ואז גם תציעי מעצמך שהיא לא ישר תפסול אלא תבין שאם היא רוצה פתרון היא צריכה לעזור לחשוב גם.

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה

מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

עד כמה שידוע לי - בסקאלה של מניעה הורמונלית הוא הכי פחות משפיע

גם בגלל המינן וגם בגלל ההפרשה המקומית

הייתי מנסהלבקש שיחת התיעצות בן הפסיכיאטר וגניקוללוג שכל אחד יתן את התחום התמחות שלו

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

מצרפת את הפלייר שלה.

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

אבל ממליצה ללכת לאיש מקצוע דתי שידע לשלב בין האמצעי מניעה שלא ישפיעו עלייך נפשית לבין אלה שימנעו הרחקות וכתמים.

כי הפסיכיאטר ימליץ מה שישפיע הורמונלית הכי פחות, גם אם תיאסרי כל חודש. והרב ימליץ מה שלא תיאסרו וגם מה שהכי ימנע הריון (אם הבנתי נכון הוא לא רוצה שתגיעו שוב לדילמה של להפיל או לא אז הוא המליץ על שני סוגי מניעה ליתר ביטחון) בלי להתחשב בהשפעה ההורמונלית.

ואת צריכה מישהו שיבין את שני הצדדים