ואגיד לך שבאופן אישי הייתי מורידה את הביקורים אצלם ל0!!!

לא שבתות, לא ימי הולדת, שום כלום. אם הם  מתגעגעים שיבואו לבקר אצלכם.

נראה לי לא הגיוני החוסר פרטיות הנוראי הזה

ובנוגע לבעלך- שיחה פתוחה בזמן רגוע ולא אחרי מקרה ספציפי

לתאר איך את מרגישה שם, מה את חווה מהצד שלך, בלי להגיד מה היא אומרת או מה היא עושה

כשהוא יבין איך את חווה את זה אני בטוחה שתגיע גם הבנה והכלה מצדו

זה בכלל בכלל לא פשוט לעבור את זה.

חיבוק גדול.

אתם מגיעים לשם הרבה?

יש מישהו שיותר נחמד לך להגיע יחד איתו?

הייתי מדללת ממש את הביקורים שלי שם.

נראה לי שאת נוהגת נכון שאת מתעלמת ככל האפשר, אבל בטוחה שעדיין כל האמירות והרמיזות האלו הם כמו חיצים ללב.

וללב יש גבול ליכולת הספיגה שלו.

המסקנה צריכה להיות - מה טוב לי

ומה טוב לי ולבעלי ברמה הזוגית

נוח לו לישון שם עם אחיות שלו?

את מסוגלת להבליג בשביל לנסוע עם ב..? בשביל לכבד את בעלך? חשוב לו לנסוע בכלל או שאת חושבת ופועלת בשבילו?

במקומך לא הייתי נוסעת לשם ביוזמתי, אלא רק אם הבעל ממש ממש רוצה, (וגם זה לא חייב כי אם חשוב לו אז שיילך באמצע שבוע לבד) ורק אז להשתמש באנרגיות של התעלמות. אם תבזבזי יותר מדי מהן לא יישאר לך..

ועוד משהו - אם הוא חא מסוגל להכיל אז לא צריך להתלונן על אמא שלו. תשתמשמ בתירוצים אחרים בחכמה: לא נח חי המיטה הזו, אני לא מסוגלת יותר ככה לישון,תנצלמ את ההריון ואחרי הלידה כדי להתלונן כמה שיותר על זה זאת לא רוצה לנסוע לשם אחרי לידה ועך תינוק קטן כי אין מקום ואין פרטיות וקשה תך להרגיע שם את הילד, חיסון ביום חמישי וכו'

אבל קודם כל זה צריך לבוא ממך, להפסיק ללכת לשם. נראה לי שאת עוד לא שם

חיבוק ❤️

והאמת שלא רואה מעלה גדולה בלהבליג, ההיפך.

במקרה הזה היא רק תגזים יותר ויותר לדעתי.

פשוט להתרחק והכי הכי הכי חשוב לשמור על הקן שלכם ועל הקשר שלך עם בעלך.

בעלך צריך להבין שאין מצב לתת לדבר הזה להימשך והוא חייב לשים לזה סוף או שהמחיר יהיה ניתוק לחלוטין..ניתוק זה מחיר מאוד מאוד כבד,

ולכן עדיף קודם למצות את האפשרות שיועצת חיצונית תוכל להוביל מהלך איתו מה התפקיד שלו בעסק ולקבל פרופורציות של מה הגיוני לחוות ומה לא ולהדריך אותו.

את לא יכולה לנהל את המערכה הזאת לבד כי את נוגעת בדבר.

תני למישהו חיצוני מקצועי לנהל את זה.

זה לא שיש לו הרבה אמהות שהוא יכול להשוות.

זאת האמא שהוא גדל איתה ולכן יודע לספוג את המגרעות, אבל כשהוא מתחתן משהו בדינמיקה חייב להשתנות.

אין מצב שהוא יכול לתת לך למזוג לו אוכל כשזה לא מתאים לכם כזוג רק כי אמא שלו חושבת שככה צריכה להיראות זוגיות.

אם בבית הוא לא היה נותן לך לעשות את זה אז גם בבית הוריו זה לא צריך לקרות.

את חייבת לשים גבולות, לשתוק זה לא הפתרון, וגם לא עימות ישיר איתה.

אז לפני ניתוק תנסו הדרכה משותפת אולי יהיה אפשר להציל את הקשר איכשהו.

אני חושבת שעיקר הבעיה שהיא חושבת שיש לה לגיטימציה לחנך אותך. זה מבלבל כי את צעירה כמו הילדים שלה, אבל את אישה נשואה ועצמאית והיא לא יכולה לחנך אותך.

היא כן יכולה לבקש התחשבות ולנהל איתך שיחה כמו שני אנשים בוגרים.

אם היא לא תבין את הנקודה הזאת הקשר די אבוד.

ממש לא פשוט .

כשאנחנו לא שמים גבול,מי שמולנו שם את הגבול שלו והוא יכול להיות רחוק מאוד מהגבול שמתאים לנו.

דווקא בעיניי מכל הסיפור המחריד הזה זו התגובה של בעלך,ואולי שווה לשבת ולשקף לו בנעם את תחושותייך

קשרים משפחתיים בסוף דורשים מאיתנו לעשות תעדוף מה יותר חשוב ,היומולדת של הילד או שפיות נפשך ושלום ביתך..ממש כל הזמן לשאול את השאלות האלה.

יכולה לומר לך מנסיןן שבצער רב אנחנו מתארחים אצל ההורים של בעלי בין פעם לפעמיים שלוש גג בשנה

(יוצא שנים שאנחנו שם רק פעם בשנה)

זה עצוב,יש לזה מחיר בעיקר הקשר של הנכדים

זה נורא מבאס

אבל !

החלטנו שכך עדיף.

בדקי מול עצמך את גבולותייך ואז יחד עם בעלך את גבלותיכם (למשל לישון בחדר. עם אחיות מבחינתי זה תא רלוונטי)

יהי רצון שיהייה שלום בנפשך ומתוך כך בביתך

הייתי מתרחקת ברמה של לראות אותם פעם בשנה אולי.

ההבלגה שלל מופלאה,

אבל המילים שהיא אןמרת פוצעות את האוזניים,

וגם, כמו שאת מתארת, היא חוצה יותר ויותר את הגבול...

לא הייתי טורחת לשמור על קשר עם כזה יחס מצמרר.

נשמע שאין לך את הבסיס הבסיסי ביותר.

בעלך זכה בך בכל המובנים.

אישה אחרת לא היץה סותמת את הפה/ היתה מסיתה נגדם.

נשמע שאת עושה מאמץ על אנושי כדי לתת בה אמון שהפעם יהיה אחרת,

והיא מוכיחה לך את ההיפך.

היא נשמעת פשוט לא בריאה בנפשה אין הגדרה אחרת..

א. לישון עם עוד אנשים בחדר בעיני זזה קו ממש ממש אדום (ואם הם ככ מקפידים על הלכות וצניעות וככ חורה להם שבעלך עובד -להבנתי ציפו שיהיה אברך)

שישמרו על הלכות צניעות בסיסית שזוג נשוי ממשש ממש לא ישן עם עוד אנשים באותו חדר בטח לא אישה עם באותו חדר עם הבעל של גיסתה ..מזעזע!

ב. הדיבור על הכלה של הבן שלך מזעזע בגדול אני הייתי ממזערת ביקורים ל0 והולכת עם בעלי להכוונה כי זזה שהוא חושב שהקשר הזה תקין זה בעיה ממש חמורה!!!! תקבלו הדרכה ובעיני אין עניין שתספגי את לא ספוג פשוט אל תיהי שם

יתגעגעו שיבואו לבקר בבית שלך

בית שלך מגרש שלך ואת מובילה תטון יותר פשוט וקל

אני לא הייתי נותנת עוד הזדמנות בחיים.

ולא נשמע לי שיש לך כאן איזו חובה הלכתית של הכיבוד שלהם.

האמירות שלה פוגעות בנפש, וישארו שם עוד הרבה אחרי הביקור.

מבחינתי יותר חשוב לשמור על הנפש שלי מאשר על קשר עם הסבתא של הילדים (ועם כזאת סבתא, אולי גם להם עדיף לא להיות בקשר. הנפש של הילדים עוד רכה יותר וחבל לפגוע בהם)

ולגבי בעלך, הייתי מדברת עם מישהו מקצועי שהוא סומך עליו ושיסביר לו למה זה לא תקין וכמה הוא צריך להעריך אותך ולעמוד לצידך בסיטואציות האלה.

שהלכות כיבוד הורים מאוד מאוד לא פשוטות.

דברים שלא מסתדרים בכלל עם התרבות המערבית שאליה אנחנו רגילות.

אז לא הייתי מכניסה משפט כמו שנשמע לך שאין חובה הלכתית, כי כנראה שיש.

לא סותר את זה שאני במקום הפותחת הייתי מתחרפנת ומאבדת שפיות ודי בטוח מנתקת קשר.

רק היה לי חשוב לכתוב שההלכה היא לא פשוטה ולא קלה ולא רק מה שנשמע...

לא אם יש או אין

כי יש זה וודאי

אם אני זוכרת נכון, עלו פה הצעות בעבר לבדוק מה הגדר של כיבוד הורים במקרה הספציפי הזה.

נראה שיש פה צורך בפסיקה פרטנית ושינוי חשיבה

ואלה לא ההורים שלה אלא של בעלה, בטוחה שזה משפיע על הפסיקה ההלכתית הפרטנית במצב הזה.

תודה שדייקת! חשוב מאוד.

שמחה שהחלטת כן לכתוב, זה באמת דיוק חשוב.

ואם את רואה אותי שוב נופלת בזה, אשמח שתדייקי אותי שוב

אני חושבת שיש מעלה גדולה בהבלגה, אבל יש מעלה גדולה גם בלדעת להציב את הגבולות שלנו. גם לבן הזוג, וגם כזוג לסביבה שלנו.

ושזוג נשוי ישן בחדר עם עוד אנשים זה גבול אדום.

כנל החלטות על הזוגיות שלכם.

כנל להשפיל אותך באמירות כאלו ואחרות.

ממליצה מאוד להתחיל בשיחה עם בעלך על תיאום ציפיות מה זה קשר נורמלי עם המשפחה מבחינתך.

מה לגיטימי ומה לא.

תעשו את השיחה בסביבה נעימה, כששבעים ורגועים, כדי לנסות להוריד כמה שיותר מתח סביב שיחה שגם ככה לא תהיה פשוטה לאף אחד מכם.

ואם את רואה שהוא לא מבין אותך ואתם לא מגיעים ליישור קו בינכם, אז לפנות לגורם מקצועי שיכוון אתכם ויעזור לכם להגיע להבנה מה תקין ומה לא, מה אפשר להכיל ומה אתם לא מוכנים להכיל.

מתוך מקום זוגי מול זה להציב את הגבולות בעדינות להורים, ביחד עם פתרונות. למשל-

לא מתאים לנו לישון בחדר עם עוד אנשים. אנחנו מבינים שאין מקום, נדאג לנו בע"ה לדירה בקרבת מקום ונישן שם.

או שבעלך יגיב על הקריאה שתמזגי לו אוכל- תודה על הדאגה, אבל אני יודע גם לשים לעצמי וכרגע x עסוקה. אני אשים לשנינו.

אלו כמובן דוגמאות, הניסוח והפתרון צריכים להתאים לכם. ולכן הבסיס הוא שיח בינכם שיבהיר את הגבולות של כל אחד ושלכם כזוג, ותמצאו בעדינות את הפתרונות.

כי להישאר ככה לטווח ארוך זה פוגע, וכנראה יתפוצץ לכם מתישהו...

ושה' ישלח לכם הכוונה טובה והרבה הצלחה!

את הרבה יותר מנורמלית, ואני ממש מסכימה איתך

אתם ישנים עם אחיות שלו בחדר?? מה?

אין חדר אחר? או שישנו בסלון ואתם בחדר?

והשטויות שלה- פשוט דפדפי הלאה. היא לא בגדר השפיות, זה ברור. 

שיבין מה קורה בלי שהוא שם לב.

תשמעי חיים טהורים שלי!!

אני איתך+++!!!

יש לי גם חמות מפלצת,

והורים שעסוקים בעצמם.

אז אנחנו לא נוסעים יותר

נשארים בבית

לא נעזרים

מפסיקים לרצות ולצפות

ואת מתחילה להיות:

עצמאית!

חזקה!

ומ-ס-תד-ר-ת!!!

ומתעסקת בעצמך!!

נעזרת בחברות

או נופלת וממשיכה להסתדר לקום וליפול

כן, כאילו חלילה אין לך הורים. (ככה אני עובדת)

תבני לך את חייך בלעדיה.

תביני שהיא חולה בנפש.

חולה!!!

שרוטה!!

מלאה מירורים!!

שולחת לך חיבוק מבין!!!!!

היריעה קצרה מלהכיל את פגיעותיה של חמותי.

אבל מבחינתי זה חולי בנפש.

קשה, אבל זה

מה

שיש

(אומרת גם לעצמי😆)

ובונים חיים עצמאיים שמחים בלי הפגיעות שלה.

לגבי בעלך:

בעלי אומר לי בעצמו שהיא שרוטה.. אבל גם כן שותק ומתעצבן בפנים.

ממליצה מקרב לב לפתוח שיחה טובה עם הבעל שיבין שהיא פוגעת בך. לפחות שיבין ויהיה איתך בלב

זו אמא של בעלך אז אל תקחי קשה (כמה שאת יכולה) את זה שהוא לא מזדעזע ממנה.

דבר שני- אני הייתי עונה, זה לא אנשים שצריך לשתוק להם!! תעני בכובד ובתקיפות אני מאמינה שלאט לאט היא תסתום.

ולפני שאת מחליטה לענות לה- תחשבי על כמה בקשות שאת רוצה, וכשהיא תפגע בך תשתקי, תבקשי וכשתסיימי את הבקשות (לעבור במחבן לדוג') אז תחחילי לענות לה.

זו עצתי

ליבי איתך, אישה מזעזעת אין מה לאמר

לישון בחדר עם אחיות שלו??? לרמוז לך די בברור שאת שטן???

לקרוא לך להביא לו אוכל כשאת באמצע לחתל, מה הוא נכה ח"ו?

אמאלה אחותי, אני במקומך לא הייתי דורכת שם בבית!

לא יודעת איך את עומדת בזה ושותקת, אבל אם את מסוגלת נשמע שכדאי להתחיל להעמיד אותה במקום...

ובעלך חייב להבין שזה לא תקין ומה את מקריבה בשביל להיות שם, הוא צריך לעמוד מאחורייך.

אז אם הוא לא מבין את זה ממך ממליצה ממש ללכת לגורם חיצוני לפני שייגרמו נזקים שקשה לתקן.

חיבוק ממני! נשמע הזוי ברמות. אני ממש מזועזעת ממה שקראתי. אלוקים, יש אנשים הזויים!

והגבתי אלייך אבל זה לא רק כמובן. ראיתי שעוד כתבו

לא לכל אמא יש חדר לתת לילדים נשואים שמגיעים, בטח לא לאמא עם יותר מ2-3 ילדים. אם יש עוד מתבגרים בבית זה יכול להיות אתגר אמיתי להזמין ילדים לשבת, כי לא תמיד נח או מתאים למתבגר לפנות את החדר ולישון בסלון. בבתים דתיים בכלל סלון זה חלל שנשאר מואר בלילה. זה יכול להפוך לדרמה משפחתית של ממש

ולדעתי, הזוג הנשוי לא בהכרח נמצא רמה מעל מתבגר שזה כזה ברור מאליו. אם כי זה באמת יכול להיות מאתגר לחלוק חדר כמשפחה עם עוד אנשים, הן מבחינת פרטיות והן מבחינת נוחות. אבל לפעמים כשהולכים להורים צריך לקחת בחשבון שהתנאים לא יהיו אידאליים או 'מינימליים' ושהולכים בשביל החוויה הכוללת וגם לעתים מקריבים מהנוחות שלנו לשם כך.

אני מבינה שכל אחת מדברת מתוך עולמה הפרטי ומתוך הסטנדרטים שלה, אבל כדאי באמת לשים לב שבלי קשר למה שהפותחת כתבה ולמקרה הספציפי הזה - יש עוד נשים שקוראות ומתמודדות עם סיטואציות דומות, ויכולות לקרוא שזה לא סטנדרט כביכול אבלל לפעמים אין ברירה..וחבל לתת להן הרגשה שהן מקבלות פחות אז מציעה אם אפשר בנושא הזה קצת יותר זהירות כי זה יכול להיות רגיש

אבל חושבת שזה חייב להיות סבבה מבחינתה.

אני באופן אישי בחיים לא הייתי מוכנה לישון עם בעלי בחדר יחד עם גיסות.

במיוחד שזה לא שהכל דבש ואין מקום אז בלית ברירה ישנים ככה, כל התנהלות שם לא מתחשבת בה במינימום, והחמות לא רואה אותה ממטר.

אז כן, בעיני זה לבד סיבה מספיקה בהחלט לא להגיע לישון שם. אפשר לבוא באמצע שבוע גם. וכשזה מצטרף לכל הפגיעות מסביב זה בהחלט משמעותי.

לחשוב שאחרי כל האמירות ההזויות האלה אין לה אפילו חדר פרטי לברוח אליו ולסגור דלת...

רק לפותחת ספציפית.

ובואי, גם אנחנו נהיה חמיות (ככה כותבים, לא😅)

לא בטוח שיהיה לכל ילד חדר משלו להתארח בו כשיתחתנו בעז"ה בעיתם ובזמנם. או אפילו לחלקם

לפחות בהתחלה, כשיותר קל לנסוע, לדעתי זה כן חשוב ללכת מדי פעם ולפגוש את כולם גם במחיר של אי נוחות ושל לינה פחות נוחה

האמת שכך אני עשיתי אז אולי אני נגועה בדבר אבל בכ"ז היה לי חשוב להאיר את הנקודה הזו

אני באופן אישי לא הייתי מוכנה.

אבל באמת זה כבר עניין אישי.

וחשוב לי להדגיש שוב- אם המשפחה נעימה והחמות מכבדת זה באמת משנה את התמונה,

כך שקשה מאד להקיש ממקרה אחד לשני. 

וזה שאת עשית את זה בתנאים שהיו אז- ממש מעריכה! אבל זה לא אומר שהפותחת צריכה לקבל את התנאים הללו אם לא מתאים לה.

ובאופן כללי, זה לא שרשור ראשון עם סיפורים אצל חמותה... נשמע שהיא צריכה יותר לעמוד על זכותה לקבל יחס הולם שם, יחס מכבד בסיסי בעיני.

למקרה הנל. כתבתי את זה יותר מפעם אחת .

זה באופן כללי על העניין של שינה ללא פרטיות בבית ההורים כשנשואים. בלי להקיש ממקרה אחד למשנהו

והאמת שלא צריך להעריך אותי על זה, נהניתי מכל רגע והלוואי והיה שוב רלוונטי. (אני מתכוונת דווקא להורים שלי ולא לחמתי)  אבל לא נכנס לזה כאן

להורים שלי יש רק חדר אחד לארוח וזה ממש קשה לאמא שלי..

היא מרגישה שבגלל זה היא לא יכולה להזמין 2 זוגות.

ואנחנו מפונקים.. ברור.. 

לי לא מתאים כזוג לישון בחדר עם אחיות שלי ובעלי .אבל הענין שהתנאים הטכניים לא באמת קשורים לחמותה. ואם בסלון יש אור ואין אופציה שהמתבגרים יצאו לשם? 

אין מה לעשות כל כך..

ברור אבל שכשהתנאים לא אידאליים זה ממש נורמלי להיתלות בזה כשרוצים לא ללכת וגם טבעי שאם השהות המשותפת דורשת כל כך הרבה הבלגה אז יש פחות רצון לנסוע כשאין תנאים...

אצל השכנים.

אפשר גם לשאול אותם אם זה בסדר מצידם לישון עם הגיסות ולא פשוט להנחית את זה עליהם.

בעיניי זה ממש זלזול 🤷‍♀️

מצדיעה לך שבכלל באת אליה.

אין לי עצה, רק חיבוק ענק. 

מאוד חששתי לכתוב כי בעיניי זה לא מתאים לרוח התקופה, 

אנשים נלחמים לראות את הקרובים שלהם בכל מחיר, אנשים מאבדים קרובים ואני פה.. מתחשבנת. 

הייתי מאוד סקרנית לראות שלא זרקו עליי עגבניות על שיפוטיות יתר. 

אז שוב המקום הזה מוכיח את עצמו כמכיל ותומך. 

תודה לכן על זה. 

התרגשתי ממש. 

הייתי רוצה לקרוא את התגובות פה לבעלי. כדי שיבין שזה לא נורמלי. ואני בסדר. ואני באמת לא שטן כי אני מרגישה שעם הזמן שעובר הוא גם חושב ככה, שאני קשה.. כי הוא טיפוס מאוד קליל, מבליג ולא לוקח ללב.. לא רק את אמא שלו. אז הוא לא מבין על מה המהומה..?! 

פעם היינו הולכים הרבה יותר, ותודה לה' שהשיחה הזו בינינו קרתה (למי שזוכרת משרשורים קודמים) שתקופה של 8 חודשים לא היינו שם. היא לא ביקשה ממני סליחה אף פעם. עם הזמן הבנתי שכשבעלי נמצא כל הזמן אצל המשפחה שלי- הוא כבר לא מתייחס אליהם (למשפחה שלי) כמו פעם, בתת מודע זה מציק לו שאנחנו נמצאים רק אצל המשפחה שלי, וזה בא לידי ביטוי בלי שהוא מודע לזה. אז הבנתי שאני חייבת לו את זה. לא בתדירות כמו פעם. אבל אני נמצאת שבתות עם ההורים שלי ועם אחים שלי, וכולם גרים שם קרוב אז גם דודים ודודות ובני דודים.. אז הוא לא יכול לראות את אחיות שלו? אני לא אוהבת שהבן שלי מחפש את היחס מהסבא והסבתא האלה כי מבחינתי עדיף שלא יכיר סוג כזה של אנשים (כמו שכתבה פה מישהי..) שאני בטוחה (!!) שכשהילדים שלי קצת יגדלו כל הדבר הזה של 'להוכיח' שאני לא טובה יבוא לידי ביטוי גם כלפיהם לגבי אמא שלהם (ואני הייתי במערכת יחסים כזו, סבתא שלי מצד אבא תמיד ליכלכה על אמא שלי בפנינו.. ). אבל מה אעשה שאני לא אלוקים. אני לא יכולה להחליט לילדים שלי למי להתחבר ולמי לא. זו זכותם. אם הבן שלי יבחר לאהוב אותם אני לא יכולה להגיד לו אחרת (לי אמרו את מי לאהוב, ושנאתי את זה בתור ילדה) בחירה שלו. אני לא יכולה להרוס לו את התמימות ואת הטוהר שהוא חושב שסבא וסבתא הם טובים וחמודים. גם אני חשבתי.. עד שגדלתי והבנתי מי נגד מי. 

אני אהיה חייבת לנהל את השיחה זהו עם בעלי בשביל שיפתח אמפתיה כלפיי. 

ממש תודה לכן שהארתן את עיניי שאני בסדר. 

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

התייבשות מובהקים לא?

טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.

כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד

אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות

וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.

אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות

וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב

אם נשארות לבנות- לא טוב

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

היה לי הריון אחד שהיה לי כל כך קשה להגיע ללידה, הרגשתי שאני צריכה עוד לפחות 3 חודשים כדי לעכל.. משהו שמאד עזר לי - לדבר לדבר לדבר על זה. אני לא כזאת בדרך כלל, אבל שם ראיתי שככל ששיתפתי, ניתחתי, עיבדתי ופירקתי את זה - לא משנה עם מי (בעלי, משפחה, חברות. חפרתי לכולם בצורה שווה) ככה זה היה קל יותר.

עדיין היה הלם, והלידה היתה מוקדמת ממה שחשבתי שתהיה, אבל עדיין הדיבור עזר מאד

אתר שמצאתי שאולי יוכל לעזור לך

עוברות את זה יחד | The Briah Foundation

לא מכירה את האתר.

ועוד קישור שיש בו מידע על בתי חולים שיש להם התנסות עם טראומות בעבר שמשפיעות על היולדת.

זכויות נשים בלידה | Briah Foundation

קוראת ואקרא!

נעים לקבל את החיבוק הזה

דוחה לא רלוונטי כלכלית

ומהקופח אין לי כמעט תקשורת עם הרופאה אבל אולי אברר בפעם הבאה שאגיע לשם

לצערי כשניסיתי לשתף את אמא היא לא הייתה הכתובת והחלטנו שחברות זה לא מתאים.

@שאלה גניםעשה לי ממש טוב לקרוא כי אכן מנסה לפנק את עצמי ועליתי כ"כ במשקל שאני רק בדיכאון מזה

אבל באמת זה המעט שמנחם אותי

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)

האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...

נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

ואני חושבת

שרצוי שאמא שלך תדע מזה זה יכול להקל מעלייך 

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.

אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק

אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם

אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?

אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..

זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב. 

לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות

אולי תבררי עליהם קצת יותר 

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.

אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט

אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי. 

לק"י

כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.

(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

הייתי בודקת את ד"ר פלוטקין בשע"צ.

אני לקחתי אותו מסיבות אחרות, אבל כשביררתי עליו  ראיתי שהוא גם מיילד עכוז, ובכלל הוא ממש מקצועי (הוא גם עשה לי היפוך. אולי ירצה לנסות שוב לפני הלידה..).

זה לא זול (כ-10,000 ש"ח. אצלנו ההורים עזרו), אבל בעיני זו הדרך הכי בטוחה ללדת ככה.