פורום הריון ולידה (עמוד 798)

ממני שרציתי לגמרי את הנסיעות וזאת כבר שבת שלישית בבית בלי לסוע..

גם אני הייתי מעדיפה להישאר בבית... מקסימום להזמין מישהו (שיכול לעזור!) אלינו...

זה קשה כל כך!

משפחה קרובה שיכולים להגיע אלינו

או משפחות שאנחנו מכירים הם גרים רחוק בהליכה

אז זה בדיוק מה שאמרתי שאין לי בעיה לארח בשמחה

מפחיד אותי הלילות להישאר לישון לבד

ב'ה היתה שבת טובה ואווירה טובה גם לילדים

לא אגיד שישנתי טוב.. אבל הצלחתי לנוח

אזעקות אבל כן עיר מעורבת

במהלך השבוע לא ישנה לבד

המלחמה 😢

מתגעגעת לזה כ”כ.

רןצה לארח!! 

שאמרתי לאותם חברים באמת בצורה מכובדת ומכבדת..

בשמחה אני אשמח לארח

תנו לי להרגיש את המקום שלי, קשה להיות כל הזמן על מזוודות..

בכללי אני יותר אדם שאוהב את הבית למשפחה אני מגיעה לחגים ושבתות בערך פעם בחודש-חודש וחצי

אני שונאת לנסוע

אבל באמת מאז שמחת תורה לא היינו בשבת בבית לצערי..

פשוט חיבוק ענקי

אני העזתי להישאר שבת אחת לבד בבית, ועשיתי ארוחה עם עוד חבר'ה שבעלה מגוייס וילדים שלנו חברים.

היה דווקא שינוי מרענן!

אולי תנסי לחשוב על זה לקראת שבת הבאה...

שלנו אין משפחות שקרובות אלינו

זה באמת מה שעשיתי עד עכשיו אבל זה דורש לארוז ולישון במקום אחר בשכונה כי ההליכה רחוקה

אלופה! איך היה??

אנחנו בשבת שנשארו בבית נתתי לילדים להיות אחראים על התפריט, הכנו ארוחה עם דברים שווים🤩

והם קיבלו כמה נגלות של קינוח (בד"כ לא מאפשרים הרבה...) הם דיברו על זה אח"כ שבוע שלם🤭

האוכל היה טעים, וגם אכלנו בזמנים שנוחים לי

והילדים.. דווקא התלהבו כי שיחקתי איתם בכל מה שהם ביקשו אז היה להם ממש כייף

לק"י

אם כן, לא נראה לי שיש מה לחזור לרופא עד אחרי הלידה.

מעקב אחות עושים בשלב הזה כל שבועיים אולי?

לא אמרו לך בפעם האחרונה שהיית מתי לבוא שוב?

לא עשיתי מעקב אחות בכלל חוץ מבדיקות דם (ואז גם שתן)

אז פשוט ללכת לאחות?

אני הולכת כשאני רוצה

בערך כל חודש-חודש וחצי

בשבוע 34 למעשה אולי יצא לך עוד פעם אחת

ואולי לא

תלוי מתי תלדי

אם סיימת את כל הבדיקות שצריך

והוא במצג ראש

והכל תקין אז לכאורה זה בסדר גם אם לא

זה לא מומלץ

אבל לא מצליחה להגיע לזה

ובתקופה הנוכחית בכלל

אבל כן עיתי מלא בדיקות שתן ההריון ההזה 

ומשקל בסוף אני רואה שלא עליתי בהגזמה

ואין בצקות או שאר סימני רעלת שאני אגב מכירה את כולם

והלחץ דם שלי כרגע  נמוך כי הוא צונח לי כל יום .ומרגישה את זה ממש בחולשה ..

אבל זה באמת מדד שפחות יודעת לזהות לבד מן הסתם

אז לא מבינה למה זה כזה קריטי

נדיר שיש רעלת ואחן חלבון בשתן פלוס עוד סימנים

אז יצא שעשעתי רק איזה 6 לפחות ב3-4 חודשים חח וגם לפני עוד כמה

יותר ממעקב אחות

קיצר.. לא אידאלי אבל במציאות הנוכחית..

יותר קל לפעמים.

לגבי שתיה, אולי תנסי לשאוב ולתת לו עם קש? זה נשמע שיש לו פצעים בלשון...

אנסה עם קש, הבעיה שהוא שופך המון מהפה עם קש...

הרבה פעמים ילדים ( גם גדולים יותר)

שכשחולים לא רוצים לאכול.

אם במשך היום כן שתה קצת מהכוס, לא הייתי דואגת,

בעז"ה יבריא וישלים את החסר.

אם את חושבת שלא שתה בכלל, גם מהכוס,

אפשר לתת שתיה במזרק,

או מאכל נוזלי בכפית- מרק/ יוגורט/ רסק פירות.

רפואה שלמה במהרה!

זה ממש מתסכל כשילד ככה מרגיש לא טוב...

לא מגיעה לכתוב בכל השרשורים השונים,

אבל באמת שאני מעריכה מאוד מאוד כל אחת מכן!!

זה באמת ניסיון שאין מילים לתאר אותו

ואני באמת מעריכה כל אחת מכן מאוד מאוד❤️

לק"י

עושה עיבוד לידה בזום.

אפשר לחפש טלפון בכרטיס שלה @תחיה דולה

לרגשות מעורבים ובלבול גדול.

שתדעי שזה ממש נורמלי להרגיש ככה

אני מציעה לך לנסות לשבת עם עצמך ולהסתכל על החיים שלך מבחוץ במבט אובייקטיבי ...להיות גאה בבעלך על מה ומי שהוא.

אין תפקיד יותר או פחות חשוב כי גם החייל ביחידה הכי מובחרת זקוק לאוכל לוגיסטיקה וכו. ואל דאגה הוא יכול להצליח בחיים לא משנה איזה תפקיד עשה בצבא.

אני בטוחה שאת בטח תורמת מעצמך אבל אם יש לך עוד זמן אולי תסייעי לאישה שבעלה במילואים בקרבי ככה יהיה שהקב"ה זיכה אותך כרגע שבעלך לא נלחם פיזית ויש לכם אפשרות לסייע למי שכן

היא גם טוענת כי רוקחת בסופר פארם אמרה לי שזה מכיל בול את אותם רכיבים כמו מה שעוזר לנשירת שיער של אטמן (חושבת קוראים לזה רוטס HR), רק שאלטמן עולה הרבה יותר זול.

לגבי הנקה תשאלי את החברה

מה זה בדיוק?

אני ממש סובלת מנשירה

בדר"כ 3 ארוחות עם כל אבות המזון ועוד ארוחות ביניים

הכמות תלויה רק בו כדאי להכין קערה שלמה ולתת לאט כמה שרוצה .

הוא אןכל רק טחון בינתיים? גם בלי שיניים אפשר להתחיל מוצקים שנמסים בפה.. כמובן בהדרגה

בבוקר אפשר לתת פירות טחונים עם שתי כפיות שקדיה/ טחינה. או יוגורט עם פירות.

צהריים מרק ירקות טחון עם עוף/ הודו/ עדשים אדומות

בערב דייסת אינסטנט אפשר על בסיס טחינה או שקדיה. אם התחלת לתת ביצים אפשר לבשל דייסת קוואקר ולהוסיף ביצה. או סלט ביצים ועגבניה מרוסקת.

התחלתי מוצקים לא טחונים מזמן והוא ממש זורם על זה ואוכל יפה כל עוד זה חתיכות קטנות.

מה זה אומר פירות טחונים? איזה פירות? יש עדיפות על לטחון לבד ולא להביא גרבר?

הוא צריך לקבל חלבון כל יום?

ובנוגע לביצה? להוסיף לתוך הדיסה? או לתת בנוסף? ואיזה דייסה מומלצת? ראיתי שיש למטרנה הרבה סוגים...

אח את רוצה שארוחה תחליף מנת חלב זה צריך תהיות בכמות מספיקה.

את יכולה גם לשלב לתת בכפית טחון ולשים על המגש אוכל אצבעות.

פירות כמה שיותר מגוון יותר טוב.. אפשר לטחון טרי אפשר לבשל ולטחון. או לתת גרבר מן הסתם קצת פחות בריא.

דייסות יש של שיבולת שועל דגנים כוסמת

את הביצה את יכולה להוסיף איך שנראה לך העיקר שיהיה מבושל כמו שצריך

רצוי גם, אם אפשר, שכל ארוחה תהיה כמה שיותר מאוזנת, ותכלול חלבון, שומן בריא, פחמימה וירקות.

אם את רוצה שהאוכל המוצק יחליף את החלב, האוכל צריך להיות מזין.

דרך אגב, ההמלצה היא להמשיך עם הנקה/תמ"ל בובות לאוכל מוצד עד גיל שנה. 

אני רוצה אבל לבסס לו ממש כמה ארוחות ביום בנוסף לחלב...

ותודה על התגובה!

אנסה להכין תפריט מאוזן..

בבוקר אפשר לשלוח לו פירות טחונים. לדוגמא בננה ותפוח עם קצת טחינה. סתם דוגמא.

בצהריים אפשר מרק ירקות, ולאט לאט תוסיפי קת בשר טחון או חתיכות של עוף רך.... אבל לא בשלב הזה נראה לי.

אחר כך בערב אפשר נגיד ביצה קשה ואבוקדו.

יש אתר המתכוניה, הוא ממש טוב

הוא כבר אוכל מלא עוף, בשר ודגים. בעיקר בשבתות...

תודה על הרעיונות, ותודה על ההפניה לאתר, נראה מעולה!!

אם יש מישהי שרוצה לשוחח קצת בטלפון ולאוורר רגשות או אפילו רק לפרוק קצת ולהניח את הדברים (בין אם אשת מגויס, ובין אם אישה שמגויסת בעצמה לכל ההתמודדות הטכנית/נפשית/רגשית של המלחמה, וכל אחת איפה שזה פוגש אותה) - ב"ה ובל"נ מנסה לשבץ זמנים מיוחדים במהלך השבוע לשיחות קצרות כאלו (בערך חצי שעה) ללא עלות.

אז אם יכול לעזור למישהי בדרך זו, או דרך הודעה שאשתדל לענות בזמנים הללו בכתב או בהקלטה - באהבה גדולה ❤ 

(אפשר לשלוח מסר ולקבל את המספר שלי או דרך המייל שבכרטיס האישי שלי)

כתבת ממש חזק ומרגש.

וההזמנה שלך מראה איזה לב ענק יש לך... זכינו בך פה😍😍😍

את מרגשת, מיוחדת ומחזקת בעצמך ❤

תודה לך יקרה על המילים הטובות ומחממות הלב 🙏

חיבוק גדול גדול ❤️

ב"ה שתראי ישועה שלמה בכל ביחד עם כל עם ישראל ושיהיו רק בשורות טובות 🙏

✡

זה ממש מחזק תודה רבה 💕💕

מציעה לדבר עם רופא המשפחה. מהניסיון שלי בענייני ברזל הם מבינים יותר מרופאי נשים, כנראה. נסי לבקש עירוי ברזל.

אם לא - אז אולי תנסי לקחת אקטיפרין, לי זה עזר וגם לא עשה עצירות.

תרגישי טוב!

בוקר וערב

אני פעם שמעתי מרוקח ותיק שלקחת אלטמן זה כמו לא לקחת כלום. מאמינה שיש הרבה שזה כן מספיק להן אבל יכול להיות שאת צריכה משהו יותר חזק 

וכבר נמאס לי לנסות אחרים אז נשארתי איתו 🤦

בכל מקרה הוא העלה לי ממש יפה

שלי לעומת זאת רוקח אמין אמר שהאלטמן נספג הרבה יותר יעיל מכדורים כי הוא נספג דרך ריריות הפה ולא צריך לעבור במערכת העיכול

ולכן הוא טוב גם במצבים של הקאות ולא צריך להפריד ממוצרי חלב וכו....

אבל כמובן שלכל אחת יש גוף אחר והשפעה אחרת

וגם תכלס אני לא מקפידה מספיק כדי לדעת אם הוא מעלה לי טוב או לא....(וזו בעיה כי בדיקה אחרונה היה לי 10.3🤦)

להעלות באמצעות תזונה זה מתאים למישהי עם 11.5 לא 10...

מצד שני, 10 זה באמת לא כ"כ נמוך, ונדיר שייתנו עירוי על יותר מ9-9.5

מה שכן, לא לכל אחת כל הסוגים משפיעים אותו דבר, ובהחלט יכול להיות שהאבקה הזו לא מספיק משפיעה עלייך.

לדעתי כן שווה לנסות עוד סוגים (לא יודעת כמה ניסית אבל יש המון) כי לא נראה לי שכ"כ מהר יאשרו לך עירוי, מה גם שאחרי עירוי צריך להמשיך לתחזק את מצב הברזל בכל מקרה, זה לא פתרון לטווח ארוך.

ומבחינת תזונה: קטניות, בשר (לא עוף!), ירקות ירוקים. בויטמין C עצמו אין ברזל אבל אם לוקחים אותו ביחד עם ברזל זה משפר את הספיגה

מס פעמים עירוי ברזל, כדי לא להגיע לאיבוד דם בלידה (יש נטייה לדמם) , לא יכולה לקחת תוספים דרך הפה בגלל מעי רגיש ותמיד הרופאה מנסה לשכנע שכדאי להתחיל ונופר

למקרה שלך שיש כבר המוגלובין 10 ולא עזר דרך הפה כבר מלא זמן ממליצה לשקול ולהתעקש על עירוי זה יעזור לך מאוד 

גם לעירוי לוקח זמן להשפיע, אבל בדכ תוך חודש הבדיקות ברמה אחרת

ואחרי 2 סבבים של ונופר עברתי לפריג'קט, יקר אבל משפיע הרבה יותר.

בהצלחה ובריאות טובה!

מתוסף

בעיקר בשר

בערב ממש העלו את המאגרים שהיו נמוכים.

בהצלחה

בס"ד.

ומוכר ממש...

לי אישית מה שעוזר זה להשחיל שמסתדר כמה פרקי תהילים.

לתת צדקה (אפילו אגורה אחת)  ולכוון על החיילים והחטופים שבזכות "צדקה תציל ממות" יהיה טוב.

ובעיקר להתחזק בצניעות!!! שזה מה ששומר באמת על עמ"י. לזרוק בגד צר, צמוד או לא ממש צנוע. להשתדל להשים גרביים... מטפחת קצת יותר צנועה ומכוסה..

בע"ה שיהיה לנו רק בשורות טובות ויגיע כבר משיח ויגאל אותנו מהמצב הלא נורמאלי הזה!!

קיבלתי על עצמי בזכותך כמה פרקי תהילים מהלב

פשוט לומר אפילו בלי לבקש כי קשה לי

צניעות קשה לי מאוד כי אני צנועה יחסית וכל הבדל קטן כבר יעשה אותי טאליבן

שבת שלום!

באמת זמן גרוע להיכנס לשיחות האלה

מקווה שתצליחי להכניס שבת בשמחה ותפתרו את זה בנחת 

יכולה להעלות תמונה ואראה אם זה דומה למה שראו אצלי?

ותוסיפי את הפירוט מהסיכום

כתוב אצלי היפרדות קרומים באיזור הפונדוס

22*9 מ"מ 

זיהו את זה סתם במהלך בדיקה שגרתית?

זה נשמע מאוד קטן

זה מה שהרופא אמר שזה כששאלתי

אבל אמר לא לדאוג

וגם רופאים אחרים לא דאגו. יש לי את זה מאיזור שבוע 6 ,עכשיו אני ב13 ולא ידוע לי שזה נעלם

מה הכוונה לשמור קצת?

ואחרי כמה זמן בערך זה נעלם לך?

לשמור הכוונה- אני בבית עם תינוקי מתןק, הרמתי כמה שפחות, התכופפתי כמה שפחות, לא שטיפות בית, בישול שבת מצומצם, שמרתי.

נעלם אחרי שבועיים- שלוש בערך ב"ה

אני עם בת שנתיים בבית, התחלתי לשמור גם

בתקווה שיעלם לגמרי

תודה רבה על העידוד!!

אלו הדברים הקטנים שפתאום טופחים לך את המציאות בפרצוף..

שולחת לך הרבה כוחות!

איתך במציאות ההזויה הזו..

חיבוק ענק ענק ענק

שליחות מטורפת

וקשה ממש

חיבוק גדול יקרה

הלוואי שתיפגשו בקרוב ובשמחה ב"ה 

ובינתיים המון המון כוחות ותמיכה

היום, שישי, צפויים הצועדים לעלות על כביש 1 לכיוון ירושלים, ובתיאום עם המשטרה – צפויים שינויים בתנועה על הציר המרכזי המוביל לעיר בקטע שבין מחלף לטרון לכניסה לירושלים. הצועדים יצעדו על חלק מהנתיבים בכביש 1 לכיוון ירושלים מאזור מחלף לטרון ועד הכניסה לירושלים.

*במשטרה מבהירים כי בשל הצעדה והשינויים הצפויים בהסדרי התנועה, צפויים עומסי תנועה לנוסעים לירושלים לפני כניסת השבת. מומלץ להערך בהתאם ולהשתמש במידת הצורך בדרכים חלופיות".*

*נהגים שמתכננים להגיע לאזור ירושלים לפני כניסת השבת דרך כביש 1 – מתבקשים להקדים את נסיעתם לעיר או לנסוע דרך כביש 443*

*>>לכל העדכונים מירושלים<< https://chat.whatsapp.com/FcRfv9SmHDv0RYCrezrl7Y*

אין לי הרבה מה לעזור לך אבל אולי 2 דברים בכל זאת.

א שתדעי שאת לא לבד בזה זה קורה לאמהות הכי מקסימות והכי טובות ומנוסות.

ב נישמע שהוא לוקח ממך תשומת לב שלילית תנסי לתת לו תשומת לב חיובית. מה אני מתכוונת? לא לחכות שהוא יתנהג בצורה שמכעיסה אותך אלא למצוא נקודה קטנה שסתם נגיד יושב ומשחק יפה ולהגיד לו וואו את אתה משחק אני ממש מתפעלת מהיצירתיות שלך או מהזרעזות שלך וכו.. לא לפחד שעד שיש לך שקט והוא עם עצמו אם תיפני אליו זה יהרס. עכשיו יכול להיות שבהתחלה הוא ינסה אותך אבל לאט לאט הוא יטען מזה ולא יחפש את תשומת הלב השלילית.

עוד טיפ קטן אם יש דברים ספציפים שחוזרים על עצמם הייתי מדברת איתו בזמן רגוע נגיד אחרי מקלחת שישב עלייך ומחבקת ותוך כדי אומרת לו אתה יודע לא נעים לי כש ככה וככה מה אתה מציע איך נעשה שתצא בזמן או כל דבר אחר.. תשמעי מה יש לו לומר לא ממקום שהוא מחליט אלא לנהל על זה שיח הרי אם ניקח את ענין היציאה בהוקר זה לא שאם הוא יגחד לך שתצאו בשעה אחרת זה יקרה אבל אולי הוא יפתיע עם רעיון שכן מצאים וגם אם מעלה רעיונות לא מתאימים אפשר לכוון למשהו שכן מתאים. תיקחינ משהו אחר שהכי קשה לך ותנסי ..

בהצלחה

אין לי עצות...

רק לגבי הדרכת הורים, כדאי לבדוק אם אפשר לקבל מהקופה (ע"י עו"ס). מניחה שזה לא בכך הקופות אבל עבדתי בהסדר עם קופות חולים ונתנו לי אופציה להפנות מטופלים להדרכת הורים דרך הקופות.

יש הדרכת הורים שאפשר לקבל במחיר סמלי עד טפסי דרך מכללות שמלמדות הדרכת הורים

נכון שאולי זה לא זהה למישהו עם נסיון דל שנים

אבל זה בהדרכה וליווי ויכל מאוד להועיל

תנסי לברר באזורך

זה ממש יכל לעזור לך

כי בפשטות

מה שתיארת ממממש לא קל

אבל נשמע מאוד מוכר לגיל הזה

גם לי יש כזה חמודי בבית

אצלו זה בתקופות

אבל מכירה מקרוב כמה מהסיטואציות

שתארת

וזה באמת ממש מאתגר

הדרכת הורים יכולהלעזור לך ללמוד איך לא להיות תגובתית ורק להגיב להתקפות לשלו

אלא איך לבנות תוכנית עבודה 'בה את יודעת מראש איך נכון ואיך את רוצה להגיב

ואיך את עוזרת לו לקבל כלים להתמודד עם כל רצון לשא נענה..

בדיוק לאחרונה פתחתי פה שרשור על גיל ארבע "הנורא". אני מזדהה איתך, אם כי נראה לי שאצלכם המצב אף קשה יותר מאצלנו...

אחד הדברים שעוזרים אצלנו לאחרונה זה פתק לגן. מבטיחה לה שאם תסדר/תיכנס להתקלח/תשכב יפה במיטה - אכתוב לה פתק לגננת. ואז לפעמים היא עושה אפילו מעבר... (מסדרת את שולחן המטבח לפני ארוחת ערב, מכינה מאכלים פשוטים לארוחה...)

באופן כללי, אם מתאים לך, את יכולה לשתף את הגננת שלו בקושי. היא גם תעודד אותו להתנהג יפה וגם תוכל להתייעץ בשבילך עם הפסיכולוגית של הגן. לפעמים אפילו אפשר לקבל ייעוץ פרטני דרך השפ"ח, ואז זה בחינם כמדומני (או בתשלום סמלי).

הרבה כוחות! זו כאילו בעיה קטנה בחיים (לא אובדן או ילד מיוחד או אתגר בריאותי), אבל זה ממש-ממש קשה ומעיק על החיים, ועלול לגרום לדיכאון... (יש מצב אפילו שזה משפיע על הקושי שבשלו הלכת לטיפול... אז אולי כן שווה בשלב מסוים לפתוח בטיפול גם את הנושא הזה...)

♥️♥️

אולי לעשות מבצע משותף?

אולי להתייעץ גם עם פסיכולוגית הגן

נשמע התנהגות תואמת גיל אם היא חד פעמי כל אירוע לבד, אבל כשהכל ביחד הוא זועק - מצוקה.

כתבת שאת 'איתם' אז מניחה שיש עוד כמה ילדים, הוא ילד סנדוויץ'?

הייתי מתחילה מזמן אישי שלכם לבד ולעשות משהו כיף. אפשר לאכול גלידה בחוץ, משולש פיצה, משחקיה וכל דבר אחר אבל משהו כיף ולבד שניכם.

ואולי תראי נפלאות איך הוא פתאום מתאפס.

אגב, זה היה ככה תמיד?

אולי עכשיו לקראת הלידה הוא חושש או מרגיש לא יציב במקום שלו בבית.

הילד שלי מתקרב לגיל 4 ומה שאני עושה כמה דברים-

1. גבולות גבולות גבולות. כל הזמן חוזרת ואומרת מה הגבולות ומה אני מסכימה ולא מסכימה, ושצריך להקשיב לאמא.

2. נותנת לו בחירה בין 2 אפשרויות שאני בוחרת. נגיד היום ביקש זיתים ולא התאפשר אז אמרתי לו שהוא יכול לבחור אם נפתח קופסת זיתים בשבת בלילה או בשבת בבוקר.

3. להחמיא לו ולחזק אותו על כל דבר חיובי.

4. להודות לו. עשה משהו טוב? עזר לך? דבר ראשון לומר תודה. אגב, זה גם מרגיל ומלמד אותו להגיד לאחרים תודה. בסוף כל ארוחה אומרים תודה לה'(ברכת המזון) ותודה לאמא/אבא שהכינו את האוכל. ואז כשמודים לו על דברים שעושה הוא מרגיש טוב עם עצמו.

בהצלחה גדולה!

להקשיב.

זה שאת אומרת לו שצריך להקשיב גורם לו להקשיב?

איך את מציבה גבול?

קודם לטפל בעצמך, ואח"כ בקשר עם הילד.

אני לא חושבת שהדרכת הורים פרטנית זה מה שאת צריכה כרגע,

אלא הדרכת הורים כללית.

ללמוד איך לנהל את התקשורת, איך להוביל ולא להיות מובלת אחרי ההתנהגות וללמוד על מאפייני הגיל.

כדי להעניק לאחרים, צריך קודם להתמלא בעצמך.

הדרכת הורים כללית את יכולה באמצעות ספרים/ הרצאות וידאו/ זום.

פחות ממליצה על מפגשים פרונטליים אם אין לך את הפניות לזה כרגע כי לצאת מהבית בזמנים קבועים זה דורש מאמץ ולא בטוח שזה מה שהכי יעיל כרגע.

כן ממליצה במקביל לטיפול ללמוד על הנושא אבל בקצב שלך, לא בלחץ.

מבחינת ספרים אפשר את "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו".

את יכולה גם מצפייה ברחוב לראות כל מיני נקודות מה עובד ומה לא עובד להורים אחרים.

לא ממקום שופט, ממקום של למידה.

את יכולה לעקוב בפייסבוק אחרי "סופר נני".

אפשר לשמוע בפודקאסט של עינת נתן.

פחות משנה כרגע מה בדיוק השיטה המדויקת, העקרונות בגדול די זהים, ויכולים לסייע במצב.

כרגע למשל את יכולה לקחת על עצמך שני דברים שהם לא פשוטים בכלל במצב שאת מתארת אבל יכולים לעשות המון:

1. לכתוב פיזית ביומן *כל יום* שני דברים טובים על הבן שלך.

תלכי מחר לקנות פנקס או יומן (עדיך יומן שכבר יש בו תאריכים כדי שלא תפספסי אף יום)

2. כל יום לוודא שאת מביעה אהבה כלפי הבן שלך.

תרשמי מה עשית: חיבוק, נשיקה, חיוך, צחוק, הפתעה, ארוחת ערב עם פינוקי לכיף.

תרשמי את זה.

אם יש יום שאת לא מצליחה לשחזר הבעת אהבה, את יכולה גם אחרי שהולך לישון להכין לו ציור/ מכתב/ לתת לו מדבקת אהבה.

ניהול הרשימות האלו יעזרו לך להעצים את הרגעים הטובים, ולהחזיר את האמון בך, בהורות שלך, בו, בקשר שלכם וביכולת שלך להוביל.

תראי נקודת אור, שאת רוצה לסיים את היום ברוגע, ומצליחה לא להתפרק ולצרוח.  זה הצלחה! תרימי לך.

אני בטוחה שממש קשה לך לסחוב את התחושות שאת מתארת אז קבלי חיבוק גדול על הפתיחות והכנות והרצון ללמוד ולהשתפר 🤗

5-6.

אני נתתי לכל הילדים שלי להסתובב ערום והם כולם צנועים מאוד כיום. חוץ מבת השנתיים שבעזרת השם גם תגיע לשלב הזה.

השכבות מתישות. 

וצריך לדעת ממה להתעלם.

ועוד משהו, הדבר שהכי עובד בגיל הזה זה הסחות דעת.

למשל: "אמא קרררר לייייי". אמא:"אתה יודע היום כשהייתי בסופר ראיתי ליצן עם אף אדום וחשבתי שזה יהיה מאוד מעניין אם הוא יקפוץ על רגל אחת. נראה לך שהוא היה מצליח?" ותוך כדי שאת כאילו כולך בלהט הסיפור את עולה הביתה, אם הסיטואציה מאפשרת נותנת יד ועולה ביחד.

מכל מה שכתבת לנשוך את אמא זה הדבר היחיד שהוא באמת לא בסדר. לפורר בסקוויטים? כל הילדים עושים שטויות לפעמים.

1. לקצב החיים- אם אין זמן לתת לילד להקשיב ולהפנים, לשאול שאלות, להתנגד, ליצור דיון, רוב הסיכויים שהוא לא ישתף פעולה.

2. לצורת הניסוח- לעודד את הילד לבצע/ לבחור/ להחליט/ לעזור, להוביל את הילד לבחירות טובות, להבנות נכונות. שימוש בהתניות/ איומים/ הפחדות, פוגע בתקשורת ובקשר.

3. לזכור שהוא ילד (גיל 4 זה עדין פעוט) ואת ההורה, אם את כועסת הוא לא אשם וצריך לטפל בכעס מחוץ לקשר איתו, ללכת להרגע בצד. 

מציעה,

מגיע לך דרך השפ'ח העירוני מפגשים חינם להדרכת הורים.נקרא בחלק מהמקומות דלת פתוחה.הגננת שולחת הפנייה.פני אליה ותבקשי שתפנה אותך ואז תקבלי.לא כל דבר צריך לשלם.יש זכויות שלא טורחים לספר לנו

א. לחשוב עם עצמי מה הוא זקוק ללמוד כדי להצליח להתמודד עם סיטואציה שבה לא מקבל מה שרוצה

ולתת לו אופציה חלופית לפתרון או התמודדות

ב. לחשוב עם עצמי -מה הוא מרגיש ומתמודד בזמן הזה ואיזה משפט יכל לתת לו כח

ג. לחשוב עם עצמי איזה מסר לי חשוב להעביר לו

ד. לזכור שבכעס ומאבק הילד לא פנוי ללמידה ולכן להתאמן על דרך להעביר את אותו המסר בלי התערבבות רגשית שלי.

ה. לא לצפות לציות מיידי. לרגיעה מיידית. ההפנמה של כלים לוקחת זמן ורק להפגיש אותו שוב ושוב עם המסר ,בענייניות ובהתמדה יעזרו לו ללמוד ולהפנים איך אפשר להתמודד נכון יותר.

ומתוך זה

יש לי מנטרה קבועה

שחוזרת עליה

כל פעם

טיפה משנה את התוכן לפי הסיטואציה

אבל על אותו עקרון

באותו הטון

ובלי כעס

זה באמת לא קסם ברגע

אבל זה באמת עוזר לו

וגם לי-עוזר לשמוח יותר במי שהייתי

זה עובד ככה-

'' שיקוף ושיום הסיטואציה והרגש' ואמפתיה לקושי. -

אני מבינה שממש רצית עכשיו לקבל את הממתק.  אני ממש מרגישה כמה הרבה אתה רוצה אותו. ' ושזה ממש מאכזב ועצוב לך שאמא לא מרשה''

זה ממש מובן..זה לא כיף ולא קל לרצות משהו מאוד ולא לקבל

אני ממש מבינה אותך .

- הבהרת הגבול בענייניות אבל בברור-

'' אי אפשר לקבל עכשיו ממתק. רק אחרי האוכל אמא מרשה. ''

- הצעת פתרון לעזור לו להתמודד-

'' עכשיו אתה יכל לטפס לבד על הכסא ולשמור את הממתק במגירה הסודית של אמא גבוה בארון. ואחרי שתאכל יפה תקבל אותו בשמחה''

אם מתנהג לא יפה- מרביץ לי.  או מדבר מילים לא נעימות-

אני מוסיפה חזה גם הבהרה-

אני מבינה שאתה כועס או עצוב אבל כשאתה כועס אתה יכל לספר לי שאתה כועס או פשוט להרגיש כועס. אבל גם כשאתה כועס אסור  להתנהג בצורה לא נעימה לאחרים.

כשאתה מרביץ לי או מדבר אלי לא יפה זה לא נעים לי.

רוצה לצרף לך תגובה ארוכה שכתבתי על התמודדות עם קושי מול אחד או יותר מהילדים שלנו ❤

אני חושבת שהרבה אימהות (ואבות) יכולים להבין אותך וגם להזדהות עם הרבה ממה שכתבת בתקופות מסוימות בחיים,

על החלום הזה שלנו לפני שנהיינו לאימהות, להורים

הציפייה והאידיאל שבנינו לעצמנו כשהבטחנו ואמרנו ודמיינו לעצמנו "איזו אמא אהיה"

שהם שונים כ"כ לפעמים מהמציאות, לפעמים אפילו הפוכים.

והפער הענק הזה פשוט כואב! וקשה! ומתסכל!

ו-אוף איתו כבר!!!

אני בטוחה שרצית להיות אמא רגועה, ואף פעם לא לחוצה

אולי גם בתור ילדה כאשר הרגשת לפעמים את אמא שלך לחוצה אמרת לעצמך בלב: "אני לילדים שלי לא אעשה כך!"

אני בטוחה שרצית להיות אמא שתמיד תמיד פנויה לילדים שלה

גם פיזית, גם רגשית

תמיד מכילה

תמיד שם בשבילם.

ואז באה המציאות וכאילו "טופחת" על פנייך.

איזה מכילה איזה?

איזה רגועה איזה?!

איזה פנויה איזה?!

חח יותר לכיוון ה-סופר לחוצה-לא פנויה-עצבנית-צועקת-כעסנית

ואי וזה קשוח.

חתיכת פער זה.

אז קודם כל צריך להבין את עצמנו.

שוב לשאול את עצמנו

איזו אמא רציתי להיות?

איזו אמא אני בפועל? (ו*לא* לשכוח גם את הדברים ה*טובים* שאנחנו כן עושות!!!)

ואיזו אמא אני שואפת להיות?

ואז בעצם לנסות להתאים קצת בין הציפייה למציאות -

להתאים את הציפיות.

לא להעלים אותן - אלא *להתאים* אותן למציאות.

להבין שכולנו בני אדם.

ומתוקף כך כולנו כאשר אנו רעבות/עייפות/לחוצות/חולות/דואגות/טרודות/אחר - לא הגרסא הכי משופרת של עצמנו,

אלא כן - עם פחות סבלנות, פחות הכלה.

ולזכור גם שאנחנו רק אחד.

לא 2 ולא אלף אלא רק אדם אחד.

אז אם אני מחליפה חיתול לקטן והגדול צורח - אני עדיין אמא טובה, הכי טובה.

כי אני לא יכולה להתחלק ל2! ניסיתי וזה לא הצליח...

ואם אני מקריאה סיפור לגדולה - אז אני לא יכולה להפריד בין הקטנים,

ואם אני בטלפון עם אמא - אני לא יכולה לשמוע את הסיפור של האמצעי

ואם אני מכינה ארוחת ערב- אז

וכו' וכו'

את רק אדם אחד!

שמנסה ככל יכולתו

ופשוט עושה את ההכי טוב שהוא יכול.

אבל מה לעשות שההכי טוב הזה הוא לא מושלם והוא גם לא יכול להיות מושלם?

זה מה שיש ועם זה ננצח! 

אז אל תלקי את עצמך מדי

ופחות רגשי אשמה (השם השני לאימהות זה רגשי אשמה) 

אלא להבין שאת בן אדם.

שלפעמים אין לו כוח ולפעמים הוא עצבני.

והוא רק אחד.

וזה בסדר!

הכל טוב! מותר לך להיות האישה האנושית שאת!

לקום וליפול ושוב לקום

ולחשוב ולהשתדל ואז להתרסק ואז שוב להבין מה היה פה ואיך לשפר.

ככה אנחנו... לא שלמות, אלא בהשתלמות.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ותשתדלי לזכור שלפעמים אכן אנחנו מוצאות עצמנו במצב של חוסר שליטה מול הילדים,

שמנסים מה שאפשר - והשאר בידי הקב"ה בלבד,

שאנחנו אימהות מספיק טובות ומסורות, שאנחנו עושות את ההכי טוב שאנו יכולות.

ושהלימוד של ההרפייה, השיחרור,

הלא-לדעת מה יקרה הלילה והיום ובכל זאת להמשיך לתפקד ולחיות בשמחה ובנחת - היא היא העבודה הפנימית והאישית שלנו בתור הורים.

פשוט לחיות, להשתדל שבטוב ובשמחה, ולזרום עם מה שלא יבוא.

וכמובן כמובן אל תשכחי גם שבתוך כל העומס והקושי האובייקטיבים האלה, 

יש לך בוודאי עוד אלפי רגעים שאת אמא כמו שחלמת להיות!

אמא ששמחה רוב הזמן, צוחקת עם הילדים שלה, רוקדת, שרה, נהנית איתם, רוצה להעניק מעצמה בשבילם כל הזמן, נמצאת שם בשבילם, אוהבת אותם עד אין סוף ומעניקה בלי סוף.

וכ"כ כ"כ אוהבת!

וכ"כ כ"כ משתדלת!

וכ"כ כ"כ רוצה עוד ועוד, ומנסה כל הזמן לשפר את עצמה.

זה מדהים. באמת. 

תחשבי ותזכרי בכל אלפי הפעמים שחיבקת את המתוק הזה,

שהרגעת,

שליטפת,

שנישקת,

שהשכבת לישון

שקראת סיפור

שקנית הפתעה

שהכנת אוכל

שדיברת

שצחקת

שדגדגת

שקמת בלילה

שהאכלת

שהנקת

שילדת

שסחבת 9 חודשים

שאהבת

שניגבת דמעות

שניקית פצעים

שקילחת

שעודדת

שתמכת

שהתפעלת ממנו

שאמרת לו מילים טובות ומעצימות

שהיית שם בשבילו!!!

שהיית אמא שלו!

כמה כמה כל הטוב הענקי הזה גדול ונוכח כ"כ, ובטח שהרבה הרבה יותר מרגעי החולשה!

ואת ***זה*** הבן שלך יזכור, את האווירה הכללית הטובה הזו

את כמה אמא אוהבת אותי ומשקיעה בי

הילדים זוכרים בעיקר את האווירה בבית ואת הרוב, בדיוק כמו שמרדכי היהודי, שנאמר עליו "ורצוי *לרוב* אחיו" - לרוב! לא לכל!

אי אפשר אף פעם כל! אנחנו לא מלאכים ולא מושלמים אלא בני אדם!

אז כל עוד הסך הכללי הוא טוב, ויש כ"כ הרבה אהבה וטוב - הרגעים הללו של החולשה נבלעים בתוכם ולא זוכרים אותם אפילו.

תמשיכי להעצים עוד ועוד ועוד את כל הטוב הענקי הזה שקיים בך, באמא שאת!

אז כן, נכון שיש בך גם חלק שלפעמים כועס, וחלק שלפעמים צועק, וחלק שלפעמים "מאבד את זה", אבל כל אלה הם פשוט חלקים אנושיים שנמצאים בכולנו מהיותנו בשר ודם, וכן, גם בך.

זה לא מי שאת. זה לא מגדיר אותך. את הרבה הרבה יותר מזה. ואפילו רוב הזמן!

זה בסך הכל מה שזה - חלק אנושי שכועס וצועק כאשר הוא מגיע לסף מסוים שמעליו הוא לא מסוגל יותר.

לכולנו יש את הסף הזה. אם לא היה לנו - לא היינו אנושיים.

אני מדמיינת מה זה ערב עם כמה ילדים - את לבד איתם, כל אחד מהילדים צריך אותך, יש צעקות, בכיות (של הילדים), צרחות, ריבים ביניהם,

"אמאאא הוא לקח לי", "אמאאא בואייי", "אמאאאא הוא שבר לי", "אמאאא נשפך לי", "אמאאא אני רעבבב" "מה-מה ובכי של תינוק"

אמאל'ה! רק לכתוב את זה עושה לי אשכרה סחרחורת! מבטיחה לך!

אז פלא שבשלב כלשהו תצעקי?!

ומה איתך?

עוד לא דיברנו עלייך.

אחרי יום שלם שעברת עם הילדים או בעבודה - את מגיעה לבית, עם כל מה שכרוך בזה- ניקיונות שלא נגמרים, ובישולים וכביסות וחיתולים ואמבטיות וסיפורים ושיעורי בית והשכבות ולגשר בין ריבים וטרדות ומה לא,

ואת בסך הכל רוצה להתפנות ואת ממש זקוקה לתנאי בסיסי שכזה - וגם שם אין לך שקט!

ולא בטוח שהספקת בכלל לאכול ולשתות,

ולא בטוח בכלל שלילה קודם ישנת רצוף (בטח הצחקתי אותך, איזה לישון רצוף?! ואיזה לישון בכלל?!), ויש לפנייך עוד לילה של חוסר שינה וקימות בלתי פוסקות,

וככה יום אחר יום

לילה אחר לילה.

אז הגוף שלך, שעייף ורעב וצריך להתפנות ועוד עבר לידות והריונות והנקות - אומר סטופ!

והרגש שלך שעמוס ורוצה טיפה זמן לעצמו ולהבין מה קורה כאן צועק סטופ!

והנפש שלך שלא מבינה את השינוי הזה בהתנהגות כלפי חוץ גם היא - צועקת סטופ!

וזה יוצא בצורת צעקה

או "איבוד של זה"

או כעס

או "דיייי כברררר אם עוד פעם אחת אני אשמע את המילה אמא אני קופצת מהחלון!!!"

וזה כ"כ כ"כ טבעי!

וברור מאליו שיקרה!

אל תלקי את עצמך כל כך הרבה.

את אמא טובה, נהדרת, שבסך הכל מנסה לג'נגל במירוץ החיים המטורף הזה ועם ילדים ולפעמים גם לבד עם הילדים.

תקבלי את זה!

תקבלי את זה שזה באמת מצב שלפעמים מרגישים שאי אפשר יותר - כי באמת אי אפשר יותר!

תנשמי. עמוק עמוק. 

תאמרי לעצמך עד כמה את מדהימה ותותחית,

ועד כמה כל שנייה שלך לטובת הילדים, וכל ילד בנפרד היא נפלאה ומטיבה עבורם, וכמה כל כך הרבה שניות וכל כך הרבה רגעים כאלה *כן יש* ו*את כן מספקת* להם.

אז בסדר, יש גם רגעים שלא. זה העולם.

יום ולילה.

טוב ורע.

קושי וצמיחה.

זו תנועת החיים. פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. בתנועה כל הזמן.

וזה הכי בסדר שיש, והכי אנושי שיש.

את בטח לא מבינה את עצמך לפעמים, וזה יכול ליצור פחד ותסכול.

כי מאישה שאת מכירה את עצמך שהיא רגועה, ונינוחה, וטובה - את פתאום פוגשת לראשונה (ואז שוב ושוב) מן מפלצת כזאת שצועקת וצווחת, ואת אומרת לעצמך "אמאל'ה! מי זאת?! זאת אני?! אני זו המפלצת הזו שעכשיו צרחה על ילד בן שלוש?! איך?! אני לא רוצה להיות כזו! אני הרי טובה! אז מה קרה לי?!"

והאמת היא שאת לא השתנית!

מה שהשתנה - זו המציאות של החיים שלך!

את נשארת נהדרת וטובה ורגועה ונותנת וטובת לב,

זה פשוט לא פייר להשוות את עצמך של לפני הילדים ולפני כל הטרדות והאחריות הקריטית הזו לעצמך של עכשיו עם כל זה!

זה באמת לא פייר!

את עכשיו אותה אחת נהדרת + כך וכך לידות + כך וכך הריונות + כך וכך ילדים + כל תקופת החגים + עומס מטורף + גוף עייף + חוסר שינה + עוד ועוד ועוד דברים - אז העצמך של עכשיו הטובה הזו - הצטרפו אליה גם חלקים שכועסים לפעמים וצועקים לפעמים - כי קשה להם!!!

אז הם מביעים את הקושי הזה, הם לא צוברים אותו בבטן - הם כנים, ואמיתיים, ורגישים - וזה טוב!

כי הם בסך הכל מבטאים את מה שהם מרגישים.

ושוב, כל אישה הכי מדהימה בעולם, יכולה למצוא את עצמה כועסת וצועקת בתנאים כאלה של ילדים קטנים וצפופים, וגם בתנאים אחרים. 

זה לא אומר שאת רעה. את טובה!

וזה לא אומר שהשתנית, אל תדאגי.

זה רק אומר שאת נפגשת עם חלקים שבאים לידי ביטוי בקושי החדש שהצטרף לחיים, ולא היה שם קודם.

המציאות השתנתה.

נסי להקשיב רגע לקושי הזה.

מה קורה לך שם שאת צועקת על הילד ו"מאבדת את זה?"

מה הוא אומר לפני?

מה קורה שם בבית לפני?

ואיך את מגיבה?

ומה קורה אחרי?

ואיך את מרגישה בזמן שזה קורה? איזה רגש עולה לך?

ואיפה את מרגישה אותו בגוף שלך?

נסי להקשיב לעצמך בשלמות ולענות על השאלות הללו בשבועיים הקרובים.

אולי הרגשות הללו יושבים אצלך על כל מיני מקומות - שאם תהיי מודעת אליהם תוכלי לנסות להתחיל לפתור אותם.

ולגבי הבן המתוק שלך -

אני מציעה לזכור שאין ילד שהוא נגד ההורים שלו,

אלא ילד הוא בעד עצמו!

ז"א, שהילד המתוק שלך לא נגדך - אלא בעד עצמו.

אם הוא מדבר ושואל או"מנדנד" וצועק זה כי הוא צריך משהו

מה הוא צריך?

אולי הוא עייף? אולי רעב? אולי כואב לו משהו?

אולי חם/קר? אולי מישהו איכזב אותו?

אולי פשוט בא לו זמן אמא רק לו?

לזכור גם שכל ילד באשר הוא צריך להרגיש גם אהוב

גם רצוי

גם שייך

וגם שווה ובעל ערך

אולי בנך רוצה להרגיש אפילו עוד יותר אהוב, מוערך, שווה, נחוץ ובעלת ערך?

- עוד נקודה -

לפעמים אנחנו, ההורים, נוטים להתמקד רק ב"בעיה" שיש לילד, ולחשוב עליו, על כל המהות שלו כ"X הבעייתי עם ה___" וזהו, כאילו זו חזות הכל, ולא כך היא.

יש בכל ילד, גם הרבה מאוד חוזקות ואור וטוב.

ואת ברגישותך ובאהבתך ובאמא הטובה שאת - זוכה לראות זאת ולהאיר זאת. 

וזה לכשעצמו יכול להוות אחוזים מאוד (מאוד!) גדולים מהפתרון.

אנסה לחלק לסעיפים את הדברים:

1. מה שיכול לעזור לכל ילד באשר הוא, גם אם הוא עם קשיים כאלה ואחרים וגם אם לא - זה להעצים ולהאיר (בא') את החוזקות שלו,

ולהחשיך את החולשות שלו.

כאשר ההבנה שעומדת מאחורי זה היא חשובה מאוד: הוא ילד.

בכל ילד יש חוזקות וחולשות.

גם בכל אדם בוגר יש חוזקות וחולשות.

גם בך, בי, בכולנו יש חוזקות וחולשות.

וזה *בסדר*.

זה בסדר לא להיות מושלם.

זה בסדר לא להיות 100% בה-כ-ל.

ילד (כמו גם אדם בוגר, אבל ילד במיוחד), לא באמת יכול להיות מושלם בהכל.

גם מכבד הורים,

גם התנהגות למופת בכיתה ובבית,

גם גאון ומוציא ציונים טובים

גם רגיש,

מקסים,

חכם,

מוכשר,

עוצמתי ברמות אחרות

ועוד כל החוזקות שלו -

וגם להיות מושלם בכל השאר.

זה פשוט לא הגיוני.

ההבנה הזו לכשעצמה - עושה הרבה.

.2 ילד הוא ילד הוא ילד

ז"א, ש*עכשיו* בילדות, *זה בדיוק* הזמן שלו למעוד, לטעות, להתנסות - אם לא עכשיו מתי ילמד?

עכשיו הוא לומד על העולם,

מבין איך העולם הזה עובד, איך הקשרים בו עובדים, מה התוצאות של המעשים שלו, בודק גבולות - לי הוא נשמע ילד מאוד בריא בנפשו!

אם תהיה לו קרקע מאפשרת בילדות להתנסות, לקום וליפול, להבין שאפשר ומותר לטעות - ומזה אפשר לצמוח וללמוד - כל חייו הבוגרים יכולים להיראות הרבה יותר טוב.

והילדון החמוד שהוא גם הבכור שלכם אם הבנתי נכון - אז ולפעמים יש נטייה להורים בעיקר עם הבכור לשאוף ולקוות שהוא פשוט יהיה מושלם.

גם כי זו הפעם הראשונה שלהם בכל תחנה בחיים שהילד עובר, וגם הפעם הראשונה שלו, והציפיות הן בשמים.

גם אם הוא לא הבכור, זה עדיין יכול לקרות.

איך את באופייך?
מהן החוזקות שלך?

והחולשות?

האם גם לך חשוב להצליח ולהיות 100% בתחומי חייך?

ואיך בעלך כל השאלות הללו כנ"ל?

אחרי מחשבה עמוקה על כל הנ"ל חשוב לזכור - שהוא רק ילד. צעיר מאוד.

וזה בסדר שילדים טועים ולא מושלמים. זה הזמן שלהם להיות ילדים ולעשות שטויות.

3. אם התפיסה היא "הילד מקולקל. אנחנו צריכים לתקן אותו" זה משהו אחד (זו תפיסה לא נכונה),

ואם התפיסה היא "הילד לא מקולקל. אנחנו ההורים צריכים לשנות את ההסתכלות שלנו עליו ולקבל כלים איך לנהוג נכון כדי להוציא מאיתנו ומאיתו את המיטב - משהו בסגנון "חנוך לנער על פי דרכו" - להסתכל על האוצר שלכם כפי שהוא.

להבין ולקבל שהוא - זה הוא.

עם שלל מעלותיו (הרבות!)

וכן, גם עם חסרונותיו, כמו בכולנו.

ועכשיו שאני, בתור אמא של הילד הזה עומדת מולו-

אני צריכה לשאול את עצמי

מה הילד הזה היה רוצה ממני?

מה הוא צריך ממני?

מה הוא היה אומר לי עכשיו לו יכולתי לשמוע אותו?

מה הוא כן אוהב בי?

איפה הוא מרגיש אהוב על ידי?

מה הוא אוהב שאני עושה איתו?

מה הוא לא אוהב שאני עושה איתו?

אם הייתי יכולה להזיז את השעון קדימה ולהגיע לעתיד שהוא בן 30 - מה הוא היה מספר  לי על הילדות שלו? שאיך הוא חווה אותה? שאיך הוא הרגיש כלפי עצמו אז?

ומה איתך -

איך את הרגשת בתור ילדה?

האם אחד מההורים או שניהם נהגו איתך בצורה דומה לאיך שאת מתנהגת עם ילדך?

איך הורייך התייחסו לחולשה או חסרון שהיה בך בילדות?

איך הגיבו? מה אמרו לך?

איך זה גרם לך להרגיש?

אם היית חוזרת לילדה היית - מה היא הייתה רוצה לומר להם באותו רגע?

מה היה חשוב לך שיזכרו וידעו באותה בעת?

האם הילד שלך מזכיר לך אולי את עצמך לפעמים?

האם את מצפה ממנו לפעמים לקצת יותר מדי אולי?

אולי באיזה מקום הוא המראה שלך - וברגע שתפתרי זאת בינך לבין עצמך - ותהיי במקום שלם ובטוח בעצמך ובאמא שאת וגם בילדה שהיית ועדיין בתוכך - זה ישפיע פלאים גם על הקשר על הבן?

4. עכשיו לגבי הקושי שתיארת מולו -

נסי להסתכל רגע על התכונה/ות בו או ההתנהגות שלו שמציבים אותך מול קושי - ונסי לחשוב על אותן התכונות הללו כאילו הוא היה לא בנך, אלא בילד אחר.

מה את חושבת על התכונה הזו?

אולי יש בתכונה הזו הרבה מאוד טוב?

אולי להיות דבק במטרה ולעשות הכל ולפעול בכל דרך כדי להגשים אותה - זה משהו חיובי?

אולי דווקא התכונה הזו תעזור לו כל כך גם בחייו הבוגרים?

הסקרנות הזו

הרצון לבירור עד תום הזה

הכוח רצון הזו,

הדבקות במטרה הזו,

הלפעול ללא חת כדי להגשים מטרות הזו.

זה המון!

5. כדאי ליצור בין ההורים לילדים תקשורת פתוחה ומבינה,

לא תקשורת שבה ההורה "שופך" את משנתו והוראותיו והילד רק בעמדת המקשיב והצייתן,

ולא רק תקשורת שבה ההורה אומר את דברים ומקשיב לדבריו של הילד -

אלא תקשורת שכוללת גם מה שההורה אומר + לשמוע ולהקשיב אבל *באמת להקשיב* למה יש לילד לענות +

לשאול את הילד גם על הרגשוטת שלו והחוויה שלו -

אם הילד ירגיש שגם עצרו והקשיבו לו,

שגם נתנו לו להתבטא ושמעו את כל דבריו,

וגם נתנו לו להביע רגשות וחוויות - וממש הרגישו אותם יחד איתו - התקשורת תהפך להיות הרבה הרבה יותר יעילה ומטיבה, לשני הצדדים.

לו יצויר שהיום תרצי לומר משהו לבנך החמוד,

נסי לומר את הדברים,

לעצור שניה

לשאול אותו מה דעתו?

לשמוע אותו.

לשאול אותו איך זה גורם לו להרגיש?

ומה הוא חווה?

והוא ממש ירגיש שהוא יכול לומר את הכל-

ואת תשקפי את המילים+המחשבות+הרגשות+החוויות שלו - ומכאן תמשיכו את התקשורת.

זה נראה אחרת לגמרי מאשר אמא אומרת X והילד מקשיב ואין לו שום סיי.

כדי שתהיה הקשבה, צריך לשים את העמדות והתפיסות שלנו בצד,

לשאול את הילד,

להתעניין בו,

להבין יותר לעומק את העמדה *שלו*.

אם ההורה באמת מקשיב לילד, ואחרי זה - אפילו שהילד לא יסכים ויגיד לא - הילד לפחות ירגיש ש*הבינו אותו*,

התחושבה שהבינו אותי עד הסוף היא *הכרחית*. בשביל זה צריך כמובן להתעניין ולשאול שאלות. מדוע אמרת כך? למה התכוונת? מה זה גרם לך להרגיש? - ממש לשאול ולהבין אותו עד הסוף.

לגלות אמפתיה כלפיו.

להיות במקום של "לא יודע" - לא לבוא אליו ממקום של "אני ההורה ויודע הכל אז אני עכשיו אגיד לך X ותבצע אותו מיד ואני גם יודע מה אתה חושב ומה אתה הולך לענות", אלא להיות ממקום של "לא יודע" - ולשאול את הילד שהוא יגיד מה הוא מרגיש? ש*הוא* יגיד מה הוא חווה וחושב? - כך תיווצר הקשבה הדדית.

6. גם לכל מבוגר, גם לכל אמא ולכל אבא חשוב להרגיש שהם אהובים, נחוצים ושווים ובעלי ערך.

נסו לחשוב עם עצמיכם, גם את וגם בעלך - איפה אני אהוב על הילד?

מה אני עושה למענו שהוא משקף לי שזה טוב לו ומשמח אותו? - ולחזק את הנקודות הללו.

נסו לשאול את עצמיכם - "איפה אני מרגישה נחוצה?" - ולחזק את המקומות הללו

ונסו לשאול את עצמיכם "איפה אני מרגיש/ה שווה ובעל/ת ערך? איפה אני תורמת לילד? איפה אני משמעותית עבורו במי שאני? - ולחזק את המקומות הללו.

7. יחס אישי וזמן אישי רק איתו - תמיד יכול להועיל. ואף פעם לא יכול להזיק.

8. ספורט זה תמיד טוב ופורק אמוציות.

וכמובן בנוסף לכל זה אפשר תמיד לפנות להתייעצות מקצועית וכל הטיפולים הרגשיים האלה והאחרים. בידיעה שהם באים כנדבך נוסף על המקום ההורי, שהוא המקום הכי חשוב לילד.

9. שיקוף, תיווך ולגיטימציה/אישרור של הרגשות: 

לנסות כמה שיותר לתמלל מול הילד את הרגשות

לזהות אותם

לקרוא להם בשם

לתת להם לגיטימציה

לאשר אותם

לתווך אותם

להכיל אותם

לתת להם מקום.

לומר למשל "אתה כועס?

אתה צודק, זה באמת מכעיס ש___"

או: "אתה רעב? אתה צודק, זה באמת לא נעים בבטן שמרגישים רעב".

"היה לך לא נעים שאחותך חטפה לך צעצוע?

הרגשת עלבון?

זה באמת מעליב שחוטפים משהו..."

וכן הלאה...

לשאול, להתעניין, לתמלל אותו ואת מה שהוא מרגיש - עצם נתינת המקום הזו מרגיעה ומשחררת המון המון אצל הילדים (האמת גם אצלנו המבוגרים )

זהו בינתיים

בהצלחה רבה רבה אמא מדהימה שאת!

אשכרה יש אנשים שעסוקים בלעשות רע

מהמרת על זה שהיא מקנאה בך בטירוף והיא משתגעת מזה שאת לא רבה בחזרה.

כנראה גם מתוסבכת בחיים האישיים שלה...

תראי, אני התמודדתי הרבה ( ועדיין) עם אנשים שלא ממש אכפת להם מול אחרים.

מה שלי הכי עוזר זה פשוט לבנות את עצמי, את הערך שלי ללא תלות באחרים, שטיפת מוח חיובית עם משפטים מעצימים.

את מכירה את האנשים האלה שלהיכן שהם הולכים יש להם נוכחות? ופשוט לא יעזו להשפיל אותם? ולא בגלל שהם סנובים או משהו, זה הכיוון.

אני לא יודעת על מה היא מדברת עלייך ואם צריך לעשות לגביה משהו ממוקד, אבל מה שכתבתי אף פעם לא איכזב.

מקווה שתרגישי יותר טוב, ומעולה שאת אומרת לעצמך שזאת היא ולא את. 

היא מנסה להכפיש אותי מול תלמידים אחרים בפרטי

עכשיו כשהיא גילתה את זה שהיא בטעות הסגירה את עצמה, היא חסמה אותי

היא ממש עם הפרעת אישיות

אבל יש כאלה שפחות נחשפים אליה ובכללי, ולכן נשארים תמימים לגביה

וגם היא יצרה לעצמה חבורה של היחסית מתנשאים כשכל אחד שם מלבדה, הוא סבבה ואני אפילו בקשר עם חלקם אחד על אחד. לפחות הייתי, אין לדעת למי שלחה את ההכפשות

מה התלמידים האחרים עושים? איך מתייחסים אלייך?

היא מדברת איתך? 

אני חושבת שבכל אינטראקציה יש משפיע ומקבל( או שולט ונגרר)

בעצם ביום אחד בהיר נפל לי האסימון שאם מישהו מחליט על דבר שמתאים לו, זה לא אומר שאני צריכה להתאים את עצמי/ להסכים. לדןג' שיחה, הטלפון מצלצל כי למישהו מהעבר השני זה בתאים לעשות את השיחה עכשיו אבל זה לא מחייב אותי לענות באותו הרגע. כמובן מחריגה הורים, במצבים רגילים.

לה יש ביקורת על ההתנהלות שלך? איך זה קשור אליך?

דוג' x! מה זה הסמרטוט שאת לובשת

תגובה-אני לא רוצה לדבר על זה

אבל לא מתלבשים ככה!

-אני לא רוצה לדבר על זה

תראו זאתי חוצפנית!

- אני עסוקה

הפסקת תגובה

זה כנראה לא יעבוד מיד, אבל זה תרגיל טוב לחןסר התנצלות, ללא להיגרר.

מקווה שהובנתי,

המון המון בהצלחה! 

אני כותבת כלשהו משהו בקבוצה

היא מגיבה בעצבים לעיני כולם בתוכחה

*מדובר בדברים ניטרליים שאני כותבת, אני לגמרי נורמטיבית

לא באמת התכוונתי שיש לה בעיה נפשית.

מניחה שזה חוסר מודעות וכמו האנשים שלא מפריע להם לפגוע בכל מי שבא להם רק כדי לצאת 'יפה'

רגילים שהם מסובבים את כולם על האצבע הקטנה

הם מניפולטורים והרבה פעמים בעלי כושר רטורי/שכנוע מעולה.

הסוד הוא לא לתת להם להוביל אותנו

להישאר בלתי מעורבים ( לא אלה מעזה יענו)

שאנחנו נשלוט על הסיטואציה שלנו.

תזכרי, את לא חייבת לה כלום! 

אבל זה קורה בעיקר כשאני בסביבה אחרת שלא רק היא בה . זה חלק מהכוח שלה

הלבנת פני חברו ברבים בגדול

התלמידים האחרים אחלה

כמובן יש את החבורה שלה שלפעמים מסתגרת בעצמה אבל סה״כ טוב לי

באיזה הקשר את שואלת אם היא מדברת איתי? פעם אחת הסתקרנה לדעת מה גילי ועניתי לה (היה נראה מקנאה, אני ''מתקדמת'' ממנה בחיים הרבה יותר והיא הופתעה שהיא בגילי)

@יעל מהדרום @בארץ אהבתי יכולות בבקשה למחוק את ההודעה הפותחת? לא נותן לי לערוך וגם לא לדווח