לגבי ראש השנה, למרות שזה 3 ימים אמרתי לבעלי שבגלל שההורים שלי לבד בסוכות אני מעדיפה להיות אצל ההורים שלו.. מעדיפה לסבול 3 ימים אבל שההורים שלי לא יהיו לבד..הסכים.
שאל את ההורים שלו שבועיים וחצי מראש- הם התלוננו בפניו שקשה להם. הבנתי וידעתי (חלק מהתלונה שאני לא עושה כלים אצלם. אבל זה שעושה דברים אחרים- לא רואים...) ותכננתי להציע את עזרתי בחלות וסלטים. אז אמרתי לבעלי שיגיד להם שנעזור כמובן.
שאל שוב, אז לא, פתאום עזרה זו לא הבעיה.. לא..לא מתאים להם. העיקר להתלונן. טוב.
אז רציתי לעשות את ראש השנה בבית שלנו, אבל אין לנו בית כנסת שבעלי מצליח להתחבר שם לתפילה.. שבתות זה סבבה.. אבל ראש השנה זה יותר קריטי.. ולכן הזמנו את עצמנו להורים שלי למרות שזה קשה להם לארח גם את אחי עם ילדים וגם אותי.. אבל הם אפעם לא מתלוננים, מקבלים בשמחה. וכמובן שאנחנו עוזרים..
עכשיו בעלי , וגם אני, מפחדים שיצא מזה בלאגן עם ההורים שלו- עכשיו הם עברו דירה לבית עם חצר ממש ענקית.. אז אולי הם מתכננים שיבואו אליהם בסוכות, כי ככה הגברים ישנים בסוכה וזה יותר נוח להם ולכן סירבו לקבל אותנו בראש השנה.. (אז למה הם לא אומרים? בעלי מסתובב כבר שבועיים בתחושה לא טובה להיכנס ככה לראש השנה שההורים שלו יהיו לבד..האחיות שלו אפילו לא שאלו את ההורים. כל אחת עושה בבית שלה כי ככה נוח לה, ולאף אחד לא אכפת שההורים שלהם לבד)
הבעיה היא- שהם לא אומרים. ולנו כבר היתה תוכנית לסוכות.
כשהודעתי לאבא שלי שאנחנו איתם בראש השנה אז הוא מיד שאל אותי- יופי מעולה, רגע, מה עם סוכות? אז הרגעתי אותו שאנחנו אצלם אבל בלב שלי אני יודעת שזה יצור בעיה עם ההורים של בעלי.
וגם לבעלי קשה, בטח שהוא רוצה לחגוג חג עם ההורים שלו.. נכון שזה בעיה שלהם שלא הסכימו לקבל אותנו בראש השנה אבל עדיין..
וברור שנהיה אצלם (אם הם יסכימו) חג שני...
אמרתי לבעלי כבר מזמן שיודיע לאבא שלו שאנחנו אצלם בחג שני, שיבינו שחג ראשון אי אפשר, שלא יפגעו.. כי כבר היו מקרים שהם אמרו לנו לא להגיע ובערב חג ההורים שלו לא ענו לו כי הם שמעו שאנחנו אצל ההורים שלי, והוא נכנס לחג בבאסה וגרם לריב בינינו.
אבל בעלי הסתגר בתוך עצמו מאז שהם אמרו לו לא. וגם שמענו שאחים שלו רוצים לעשות חג משותף ויכול להיות שזה יהיה חג ראשון וזה יהיה בלעדיו.
מה אני אמורה לעשות?
לא נעים לי שהוא מרגיש ככה..
אבל מצד שני, אני מכירה את המניפולציות של חמי וחמותי.
על ר"ה הם סירבו. אנחנו לא נבוא חג סוכות אז הם יעשו ברוגז ולא יקבלו אותנו בחג שני- ומי אוכל אותה מכל זה? בעלי.
מצד שני, לא הבנתי. היו לנו כבר תוכניות. אתם לא מסכימים כשאנחנו שואלים אז פעם הבאה זה כשיסתדר לנו.. לא ככה?
פשוט לא נעים לי מבעלי, כי אני מרגישה סוג של שליטה כי את כל החגים עושים אצל ההורים שלי. אבל זה לא בכוונה- זה יוצא שההורים שלו מקבלים אותנו רק כשבא להם וההורים שלי מקבלים אותנו תמיד, גם כשלא נוח..
והתסכול הזה כבר יצא עליי השבוע.. הוא אמר לי שביום שישי הוא עובד, ממש למורת רוחי כי זה ערב חג(!) יש מלא הכנות, בלי קשר לבישולים, הכנות שלו.. המקווה שהוא רצה, הסליחות והתרת נדרים בלילה שלפני.. ועוד כמה תוכניות שהיו לו.. רק הנסיעה להורים שלי- זה שעה וחצי..
אז אמרתי לו, שאני הייתי רוצה לנסוע להורים שלי מהבוקר ולעזור להם בהכנות, כי הם אנשים של דקה 90 והם לבד, אין עוד אחים בבית שיעזרו- האחים הרווקים בישיבות. וזה לא משו שלא עשינו בעבר. עשינו את זה מלא פעמים שהוא עבד יום שישי ואני נסעתי עם הילד לבד. פתאום הוא התלהם.. "יש לך משפחה.. תחכי לי ניסע ביחד.." אבל מה העניין? אני אשב סתם כמה שעות בבית אחכה לך? עדיף שאסע ואתקתק דברים שכשתבוא כבר חלק מהדברים יהיו מאורגנים.. הוא צודק בזה-שכמה שלא אסע מוקדם תמיד אנחנו במטבח אצל אמא שלי עד הדקה ה 99.
אז אמרתי לו שסבבה אבל אני אצטרך להכין דברים בבית וניקח איתנו אם אתה רוצה שאשאר בבית. פשוט רציתי לחסוך את הקניה הכפולה- כי אמא שלי עשתה קניות ויש לה את כל המצרכים, גם אנחנו נצטרך לעשות קניות?! אמנם בקטנה אבל עדיין..
הקיצר.. מפחדת להסתבך עם חמי וחמותי.. לא כי אני מפחדת, אלא פשוט יודעת שהוא לוקח את זה קשה.
ועוד נושא, יותר ברומו של עולם..
מה עושים עם לסלוח מהלב?
אני לא יודעת אם מה שאני מסוגלת נקרא לסלוח-
אני יכולה לסלוח על דברים שעשו או לא עשו אבל מפה ולהרגיש בלב ולהתנהג (אמיתי מהלב) כאילו הם ההורים שלי- את זה אני לא מסוגלת.
למשל- אני מסוגלת, וחייבת כנראה, לסלוח שהם לא עזרו לנו עם הדירה בצורה שממש הפנו גב (לא רק כלכלית), אבל מפה ועד להזמין אותם אלינו שבת- וואו, גדול עליי. לא בכיוון.
למשל, כבר סלחתי לחמותי על השיחה שהיתה בינינו שדיברה ממש לא יפה.. אבל מפה ועד שאייצר איתה חברות, וזה לא יעלה לי בראש בכלל ולא אזהר ממנה..- פחות..
השאלה שלי- אם מה שאני מסוגלת מול מה שלא מסוגלת נקרא לסלוח או שאני עובדת על עצמי?
מה ה' מצפה ממני?
נורא נורא נורא קשה לי לבקש סליחה מחמותי השנה. נורא! פשוט לא יודעת איך אני אעשה את זה..למה? כי גם אני מצפה לסליחה ממני.. והיא בחיים לא ביקשה ממני סליחה..היא בכללי לא מבקשת מהילדים שלה..
ואני ממש בהתלבטות. איך והאם בכלל אעשה את זה..
מפחדת להכנס ככה לראש השנה..
כרגיל, סליחה על החפירה..
ותודה למי שקראה והגיבה.
או שאין לי כבר שישה בנים 
)
🥴
את מהממת. שמחה שדיבר אלייך ❤️