זה נורא על גבול האסון, שהם שמעו את זה עכשיו.
הוא תמיד מצליח לגרור אותי לשיחות האלה.
אני צריכה להגיד לו חד משמעית שאני לא מעוניינת לדבר על זה בזמן שלא מתאים.
זו האחריות שלי, נכון
אני יודעת שזה מפעיל אותי רגשית
ואיכשהו לא מסרבת.
אבל זה לא לוקח את הדפיקות וחוסר האחריות שלו, תמיד לכפות עליי לדבר פתאום כשנחה עליו הרוח.
בשבילו זה שום דבר, הוא מדבר על כל נושא כמו רובוט.
מה הקשר שהוא התחיל עכשיו את השיחה הזו
ועוד בלי פואנטה, כשאין לו מה להגיד ולחדש לי.
לא יכלת לדבר בערב, אחרי שביקשתי ועברו יומיים, סבבה.
אז תקבע זמן נורמלי, תתחייב לזמן שיחה.
אל תתחיל פתאום לדבר על נושא כזה מהותי,
לא ביום שישי ב 12:30 בצהריים, באמצע המטבח כשאני בבישולים
והילדים במסדרון שומעים הכל.
אוף. כועסת על עצמי ועליו ובא לי לבכות.
חייבת להמשיך לעבוד ואין לי זמן לכתוב יותר מזה ולעבד עם עצמי את הרגשות.
הוא יצא לדבר בחשאיות בחוץ וזה רק מוסיף להכל להיות קשה יותר.
רע לי להכנס ככה לשבת עם הגוש הזה בגרון ובלב
והסיפור מורכב יותר מ"תתפייסו".
תודה על התגובה!