פשוט מאוכזבת מההורים שליאנונימית בהו"ל

לזה שתמיד הם מצפים שאני אסתדר לבד ואומרים לי "את תסתדרי, נכון?" כבר התרגלתי...

מתחילת המלחמה פשוט אפס התעניינות, רק כדי לצאת ידי חובה וזהו.

"רציתי לבוא לעזור לך עם המקלחות ולא יצא"

אם אמרתי שאני רוצה ללכת לעשות סיבוב בחוץ ולהתאוורר "למה? לא צריך" רק כדי שלא ישמרו על הילדים.


כל החברות שלי שואלות אותי למה אני לא הולכת להורים. צודקות, זה הכי ברור מאליו, זה הדבר הראשון שחושבים עליו.

הציפיה שלהם זה שאני תמיד אתקשר אליהם כי הם תמיד הכיייייי עסוקים ואני הרי פנויה, לא עושה כלום כל היום.

אם אני לא מתקשרת אז הם מתקשרים להטיח בי ביקורת למה לא התקשרתי וכמובן שום התעניינות בשלומי.


איזו אכזבה

מבינה אותך כל כך!טלטול1

חיבוק יקרה! כואב במקומות הכי רגישים שלנו.

מבינה אותך ממשאמאשוני

זה מאוד מאכזב לא לקבל תמיכה מההורים, במיוחד שחברות שלך כן מקבלות.

אבל כל אחת והתיק שלה בחיים.

ההורים שלי הגיעו למצב שאני תומכת בהם כשקשה לי.. ואם ממש ממש קשה לי אני מתקשרת לאחיות שלי שיבקשו מהם דברים רק שלא יעיקו עלי.. עד שיהיה לי יכולת להכיל אותם..

זה לא פשוט בכלל, אין לי בעיה לעזור להם אבל למה הם הכי צריכים את התמיכה ממני כשהם יודעים שאני במצב יותר קשה מהרגיל..

נגיד הם באים לבקר, לא רק שהם לא עוזרים בכלל צריך גם לארח אותם והם משבשים את השעות עם הילדים ואם אני קמה שניה להפעיל מכונה הם נעלבים שאני לא יושבת איתם..

בהתחלה לקחתי את זה ממש קשה, אבל עם השנים למדתי להשלים עם זה.

נגיד ביום של הברית של הבן שלי ביקשתי שיגיעו שעה שעתיים קודם לעזור לי לארגן את הילדים, לא רק שהם לא היו פנויים לעזור, הם גם הביאו את אחותי עם הקטנים שלה אלי הביתה, ובמקום שאני אתארגן לאירוע ברית שלי, מצאתי את עצמי מטפלת בכמה אחיינים קטנים שלי, מביאה לאחותי בגדים וציוד לילדים שלה, מארגנת את הילדים שלי בעצמי וכמובן גם את התינוק.

וההורים שלי כבר לא יודעת איפה הסתובבו אבל עזרה לא קיבלתי.

למדתי עם השנים לא לצפות ולא להתאכזב.

לפעמים אני מצליחה לדון אותם לכף זכות ולהודות על מה שכן עשו למעני על גיל 20, שאז נגמר להם הסוס.. לפעמים אני פשוט מתבאסת וזהו.

אבל זה כן גורם לי להשתדל שלפחות האחים נהיה אחד בשביל השני ככל האפשר.

אבל אין ספק כשהסביבה מתמודדת באופן שונה ונתמכת בהורים הפער הזה מתסכל.


חיבוק 🤗

כל החברות שלי נסעו להורים, כולן.אנונימית בהו"ל

אני לא מדברת רק על מי שבעלה במילואים.

אני מדברת על כולן!

זה פשוט מאכזב אותי כל כך.

מילא, אתם לא יכולים לארח אותנו, בסדר. מבינה!

אבל לא כואב לכם שאני ישנה עם כל הילדים לבד בבית?

מפחדת מאזעקות בטירוף?

חוששת מה אעשה אם תהיה אזעקה בלילה ואיך ארים את כולם למקלט?

לא אכפת לכם?!


אכפת להם, פשוט לא נוח להם לישון פה כי יש משאית זבל בבוקר שמעירה אותם והם לא רגילים למזרון.

מה אפשר לומר...

חשבתי שהמצב הזה נחשב מצב קצה, כנראה שהם ממש מאמינים בי 🤢

המשפט האחרון שלך - בול!המקורית

הם כנראה מאמינים בך שתסתדרי באמת

ולא מבינים את המשמעות של התמיכה הרגשית עבורך (וגם הפיזית)


מה ענית להם כשהם שאלו 'את תסתדרי?' כן, אני אסתדר..

אמרת להם פעם בכנות: לא, אני לא מסתדרת. וקשה לי לישון. ואני צריכה עזרה. אבל באמת.?

לא מתוך ציפייה פנימית, אלא מתוך מקום שגם מביע במילים? אם כן ונדחית, אז תשתמשי בתגוה החכמה של @אמאשוני.

אבל אם לא, אולי כדאי לנסות? לפנמים זה באמת עניין של תקשורת וכנות גרידא. לפתוח פשוט


ואגב, שלא תחשבי, לא יודעת אם קראת את השרשורים פה שהיו - זה שנשים נסעו להורים, זה היה קשה הרבה פעמים. הרבה יותר מלהיות בבית

אז לא בטוח שזה היה יותר טוב לך..

אבל המקום הפנימי שרוצה עזרה - הוא ככ ככ מובן


אגב, אני נשואה יותר מ7 שנים ואמא שלי לא באה לפה יותר ממס אצבעות הידיים. גם לא להתארח. אז מבינה את התסכול. מצד שני, יש אנשים שמאוד קשה להם לצאת מאזור הנוחות אם זה לא קריטי ברמות אחרות..

אז לצפות מהם לבוא אלייך זה יפה, אבל לא תמיד ישים. בטח לא כשהם רגילים לבית בלי ילדים . זה באמת שינוי קשה וקשוח.


ועוד על החברות - אנשים צריכים לשים לב מה הם אומרים, בחיי..

אם דבריי לא רלוונטיים, להתעלם כמובן


כן, אמרתי ויותר מפעם אחתאנונימית בהו"ל
לא מצליחה לא לצפות, כי בראש שלי עדיין נכי הגיוני לצפות מהורים וממשפחה. במיוחד שהם כל הזמן מנפנפים בזה שהם עוזרים וכו.


לא ציפיתי שיהיו כאן כל היום, רק לבוא לישון כאן. ברור לי שאם זה היה הפוך והם היו מבקשים ממני, הייתי באה.

האמת? שאני מבינה אותך מאוד, וזה ממש ממש מבאסקופצת רגע

ואין לי מושג למה הם לא יכולים לארח אתכם,


רק רוצה להאיר, ש'רק לבוא לישון', זה לא 'רק',

זה די הרבה.

נכון שאת במצב קשה ושאת באמת צריכה את העזרה, וברור שבמצב כזה מצופה ממשפחה לעזור, והכי ברור בעולם שאת מאוכזבת.

רק מנק' מבט אובייקטיבית, ללכת לישון כל לילה בבית אחר, לתקופה של כמה שבועות, זה לא 'רק'...


אז מה עדיף? שהבת והנכדים שלהם ישנו לבד?אנונימית בהו"ל
לא אמרתי את זה...קופצת רגע

ניסיתי לומר, שבמבט מבחוץ,

לישון לא בבית לאורך זמן זו בקשה גדולה.


גם אני במקומך הייתי מצפה מההורים שלה לעזור, והאכזבה שלך לגמרי הגיוני ומובנת, ועדיין זו בקשה גדולה.


ובהערת אגב, אם את לא מסוגלת לישון לבד, והם לא רוצים/יכולים לישון אצלך,

אולי אפשר להשיג בחורה שתסכים לבוא תמורת תשלום? אולי יש מישהו מהמשפחה המורחבת שבאה בחשבון? 

לא מצאתי אף אחת שהסכימה לישון כאן וחיפשתי...אנונימית בהו"ל
אני פשוט חושבת שאם זה היה הפוך, לא הייתי מתנהגת ככה
האמת מבינה את התחושהאין כבר כח

וגם לי אין עזרה ואין ללכת לאמא אחרי לישות או שבתות וכו


ומכירה ציפיות מול אכזבות ..


אבל

ספציפית הציפיה שרק יבואו לישון איתך

היא ציפיה מאוד גבוהה ולא מציאותית גם להורים שעוזרים המון

זה לא ללילה אחד מסיבה מסוימת

זה תקופה

אני לא היתי מסכימה בטוח

יש לי את החיים שלי

הצורך בפרטיות, בשגרה בוגיות ועוד

זה ממש לא בקשה קטנה


לא היתי בכללל מצפה כזה דבר מאף אחד האמת

ואם לא מצאת מיהשהי מתנדבת מהשכונה

תציעי אפילו בתלשלום


אני חשבתי לשכורצאפילו מקום נוסף אפילו שאין לי גאוש כשחשבתי שאין לי אופציה לחןר הביתה


אני לא מוכיחה

כי התחושה קשה

והמציאות הזאת של הלבד קשוחה

והלתאכזב מההורים זה קשה ממש ומכירה


אבל


זפציפית הציפיה הזאת לא ריאלית בעיני

מסכימה האמתהמקורית
הצעתי גם בתשלום ולא מצאתי אבל זו לאאנונימית בהו"ל

הנקודה שלי בכלל.

אני לא מסכימה איתך, לא ביקשתי שיגורו אצלי, הם גרים מרחק של עשרים דקות נסיעה מכאן, לישון כאן לילה היא ולילה הוא מדי פעם זה לא מוגזם.

בבוקר הם הולכים לאן שבא להם.


האלטרנטיבה היא שאשאר כאן לבד והם אפילו לא ניסו לעזור לי למצוא מישהו אחר 

אני מבינה שזו הסתכלות שלךהמקורית

ונראה לך לגיטימי

השאלה היא אם את ממליחה להבין את הצד השני שבעיניח זה כן לגיטימי שתשני בבית עם הילדים שלך בלעדיהם/ שהקושי שלהם להגיע לא מאפשר להם. בלי קשר לקרבה,זהיכול לנבוע גם מאי נוחות.

ואם תשאלי אז מה עדיף - שאני אסבול מאי נוחות? סליחה על הכנות, אבל הרבה פעמים כן.

הרבה אנשים עושים לעצמם חשבון, אני מול הזולת, והם ייקחו את המקום הראשון. גם הורים מול ילדים.


ואני כותבת שוב - לפי מה שכתבת על הזיפור עם החברה, את לא בשקיףות מלאה כי את חיה את הציפייה

לפעמים לא צריך לפתוח, אבל אם את רוצה לנקות את הלב, הייתי שואלת באותו רגע: אם אני יוצאת מפה, זה אומר שאני באה אליכם?

זה אומר שאתם באים אליי? ככה, בפנים

כי זה לפעמים מוריד לצד שני את ה'דיבור מלמעלה' כשהוא בעצמו לא מסוגל לעזור

אגב, גם אמא שלי חוטאת בזה המון. פעם לפחות. היום אני לא נותנת לזה מקום. אל תגידי לי - הייתי באה.

אם את רוצה תבואי. ככה במילים האלה

אחרי כמה פעמים של דברים בסגנון -ברגע שהיא לא באה גם כשהיא כיכול יכולה, זה לא רק יישר אצלי את העניין של חוסר ציפיה, אלא גרם כם לה להבין שאל תגידי מילים בלי כיסוי, כי הצד השני מתייחס לזה ברצינות.

אי נוחות?אנונימית בהו"ל

אני לא קוראת אי נוחות לסכנה אמיתית...

אני חושבת שיש הרבההה בין לא להתעניין בכלל לבין לארח אותי 8 כוכבים אצלם בבית.

אפשר להתקשר, אפשר לעשות שיחת וידיאו, אפשר לנסות לעזור לי לחפש מישהי אחרת. אפשר להראות איזו שהיא השתתפות במצב שאני נמצאת בו.


לא, לא מסכימה איתך.

מתפללת שהקב"ה ייתן לי כוחות ולא אהיה ככה.

אפשר גם להיות אמיתיים ולשאול במה את צריכה עזרה ולא רק להגיד - אני יכול לתת x, רוצה קחי ולא רוצה אז תסתדרי לבד. לא מעניין אותי.

מסכימה, יש הרבההמקורית

בין לארח פנסיון מלא לבין להתעניין ולשאול מה איתך

אבל גם בתוך זה,לכל אחד יש גבול וכל אחד מביע אחרת ומתנהל אחרת


ואני מסכימה עם @אין כבר כח על מה שכתבה לגבי תלותיות לא בריאה


ובשורה התחתונה בשבילך - תסכול מרצון לשנות אותם לא יוביל לכלום מלבד עוד תסכול, כדאי למקד את האנרגיות בלשנות את מערכת הציפיות כדי לשמור על יחסים רגשיים תקינים מולם


ובתוך כל זה, אני מאמינה שאם החברות לא היו מטפטפות לך למה לא הלכת להורים, והיית שומעת הרבה מהצד השני שנשאר בבית, זה לא ככ היה מפריע לך. לדעתי לפחות. ובעניין הזה, כדאי לבדל את עצמנו מהשאר בכל הנוגע להתנהלות בחיים האישיים שלנו

אני חושבת שדווקא לחברות שלי שנסעואנונימית בהו"ל

להורים יש בריאות נפשית ומערכת יחסים תקינה, מה שלי אין. איך שלא אסתכל על זה.


אני פשוט לא מצליחה להפריד בין זה שהם כל כך לא מתעניינים מבחינה רגשית לבין לדבר איתם כרגיל בלי כעס.

מודה שבא לי פשוט לנתק קשר 

אזהמקורית

בכנות - מציעה לך ללכת לייעוץ עם זה

אמיתי אבל


 

את צריכה לדעתי ללמוד איך לשחרר פרדיגמות, ולהצליח לנהל את החיים שלך לפי המציאות המשתנה הספציפית שלך ולא לפי מה שקורה ואת שומעת בחוץ.

זה יאפשר לך גמישות מחשבתית והבנה שזה שהחיים שלך לא דומים לשל חברותייך בהקשר הזה (ואולי גם בעוד נושאים שיצוצו) לא אומר שמשהו אצלך בהכרח לא בסדר ושאנשים מזיקים לך בזה שהם לוקחים החלטות וחיים את החיים שלהם. גם אם זה לא מה שאת רואה אצל חברות. גם אם אלה ההורים שלך. זה לא עובד ככה באמת, שזה או מה שאת רוצה - או כלום. ז"א, ככה לא נראית מערכת יחסים בריאה של אדם עם ההורים שלו. 


 

זה אומר שלכל אחד יש נסיבות אחרות בחיים וכל אחד צריך להתמודד עם מה שיש אצלו בצורה בריאה.

ולדעתי, לנתק קשר מההורים בגלל דבר כזה זה לא בריא.


 

 

אבל לא יכולה להגיד לך מה לעשות כמובן. את אדם בוגר.


 

 


 

 

אפשר כל מיני דברים. נכוןאין כבר כח

אבל אם נם לא קורים

אז לשבת לצפות שיקרו

ולהתמרמר בינתיים ולהפגע שוב ושוב


זה לא פתרון


וה מה שמנסות פה הרבה לומר לך


גם אם הציפיות לשך מוצדקות


הן לא קורות-


אז תקומי ותווציאי אותך ממעגל המסכנות והקורבנות

ותקחי את את האחריות לדאוג לעצמך

בלי קרשר אליהם


וממילא הקשר שלי איתם לא יהיה טוב אםאנונימית בהו"ל

אני לא אצפה.

כי אתה לא מצפה ממי שאתה כבר מאוכזב ממנו.

כותבת גם ל @המקורית


זה לא שבגלל שחברות שלי אמרו לי אז פתאום חשבתי על זה, זה פשוט ברור מאליו גם לי שאם ילד צריך משהו אז הוא פונה להורים. כמו שאני רוצה להיות הכתובת הראשונה לילדים שלי.

אני חושבתהמקורית

ש יפיות צריכות להיות מותאמות לאדם שמולך למה שהוא מסוגל לתת, כי אירת זה לנסות לשנות אותו, ולרוב זה לא צולח. אלא אם כן וזה עניין של חוסר מודעות

והרבה פעמים אפס ציפיות זה באמת הכי טוב.


זה נכון שזה לא הקשר ש*את* רוצה

ונכון שזה לא אידאלי מבחינתך

ואני חושבת שגם אנחנו כהורים, גם אם מאוד נרצה, לא נוכל לענות על כל הציפיות של הילדים שלנו. וזה ממש בסדר והגיוני בעיניי.

את מקווה שתוכלי, אבל לא בטוח שתעמדי בזה בעצמך. וזו המציאות בעצם כמעט בכל מערכת יחסים שננהל. גם מול הילדים שלנו

חיבוק על התובנה הזאתאחתפלוס
לא פשוט בכלל
מחילה אבל עדיין חושבת שאת טועה בציפיה הזאתהספציפיתאין כבר כח

שלא הגיוני לצפות גם מהורים דבר כזה


והמה אתם רוצים שאעשה שאשאר לבד

זה כן ביטוי של תלותיות לא בריאה

ועדיין מקום שנאחז בציפיה

ובסוג של קורבנות

בלי לקחת אחריות ולמצוא פתרון


הרימאם היו גרים בקצה השני של הארץ לא היית מצפה ישיקפצו ללילה


אז זה המצב

ותראי איך אפשר להתמודד


בגלל שאת מחזיקה בציפיה את מפרשת חוסר הענות שלהם כחוסר אונים מצידך


אני ממש מבינה אותך אגב

קם אני בשבוע הראשון של המלחמה כשבעלי גוייס

נשארתי לבד עם כל הילדים בבית בלי ממד בכלל ואיום אזעקות מיידי.. ואמא שלי לא התקשרה אפילו להתעניין ב'לומי ואיך מסתדרת ולא כלום

וכשהתקשרתי  סוף זוף אמרה היא באמצע זום ולא חזרהג אלי

וגם אז לא הציעה לי בכלל לבא אש נאלצתי להתארח אצל משפחה אחרת לא שלי

וזה היה נוראי ברגש


מבחנה את החוויה


אגב

בשוף בשוף

פשוט שיתפתי אותה בכנות שזה פגע בי וגרם לי להרגיש לבד

ולשלהבא חשוב לי שתתקרשר ותתעניין ולא תחשוב שמובן מאליו שאני מסתדרת


הבית של ההורים שלי לא יכול להכיל אותנומקרמה

מטעמים טכניים בלבד.

היחסים בנינו מעולים

ברור לי שאם הייתי מבקשת הם היו באים אלי.

ולא העלתי בדעתי לבקש.

וגם אם הייתי מבקשת- הייתי מבינה שזה הקרבה גדולה מצידם


 

וכן. אני לבד, עם שני ילדים (ובהריון יקר)


 

זה צעד גדול עבור הרבה אנשים.

בעינייך אולי לא, אבל תביני שיכול להיות שבעיניהם כן.


 

(כתבת בהמשך שגם בקשת מאמא שלך ששאר מעט בזמן שאת מתקלחת- זו בעיני בקשה לגמרי הגיונית. אני מבינה שאת מאוכזבת ולכן כל חוסר היענות מצידם שובר את הלב אבל יש מדרג בניהם)

 

את צודקת, זה כבר שבר את גב הגמלאנונימית בהו"ל
כנראה שגם להם קשהאמאשוני

אולי כמו ההורים שלי הם גם עברו דברים בחיים ועברו את הגיל, ואולי מסיבה אחרת..

אולי גם להם המלחמה היא מצב קצה. אולי זה מציף בהם טריגר או פחדים חבויים..


כך או כך זה באמת קשה שאין תמיכה מההורים.

תדמייני שכל החברות שלך בבית ועוברות את אותו מצב כמוך..

את ההורים לא תצליחי לשנות,

אבל אולי את עצמך תצליחי לחזק בעזרת מחשבות טובות. לא לקרוא חדשות, לדמיין מצבים מחזקים, לקרוא סיפורים מעודדים, להסתכל על מה שהצלחת היום, לפרגן על כל התמודדות שצלחת, גדולה או קטנה. לספר לעצמך כמה את גיבורה.

אפשר לצייר או להכין אומנות של משפטי חיזוק.

יש קבוצת ווטסאפ שנקראת "שומרים על מורל גבוה"

מכירה את זה? הם שולחים כל מיני דברי חיזוק.

בתחילת המלחמה ביצעתי בדיוק את כל הטיפים להתמודדות עם המצב למשל לסיים כל יום במן חשבון נפש קצר של איזה דבר טוב עשיתי היום, איזה דבר טוב קרה לי היום,


לגבי הלילות, מתחילת המלחמה לא היה ירי טילים בלילות, החל מ24:00 עד 6:00 אין בכל הארץ אזעקות. ככל שמפעלים לחץ על החמאס בתוך הרצועה הירי פוחת, אז למשל אפשר להיתפס בנקודת האור הזאת ולא לחשוב על ירידה למקלט באמצע הלילה.

כדי להגביר את החיבור למחשבה הזאת, אפשר לשים שיר הודיה לה' בתור שעון מעורר וככה כל בוקר שאת קמה וחושבת תודה לה' על לילה שקט, המחשבה הזאת תתעצם מול המחשבה שאולי תהיה אזעקה בלילה.


זה מסוג הדברים הקטנים שאפשר לקחת עליהם שליטה, וכשמצליחים להשיג יעד קטן, זה סיפוק עצום וממלא בביטחון ואמונה ביכולות האישיות.


תעשי רשימה של כל הדברים שאת מצליחה להתמודד איתם לבד ותראי איזה גיבורה את!

נמאס לי להיות גיבורהאנונימית בהו"ל

תודה על הדברים שלך, אני יודעת שאת צודקת.

פשוט בא לי לפעמים להרגיש שהם ההורים שלי ואני הבת שלהם, שהם דואגים לי, שהם עושים בשבילי בלי שאבקש.


"תוכלי להישאר כאן כדי שאתקלח?"

אממממממממממ

חשבה שעה על תשובה

למה????

למה?

זה באמת מעליב ופוגעשוקולד פרה.

וגם מכעיס.

העניין הוא שלבקש מהם זו מלכודת. מלכודת ללב שלך, את מבינה יקרה?

כמה הלב יכול לשאת את האכזבה הכל כך מובנת שאת מרגישה?

ולחשוב שרק אצלך זה ככה ואצל כולן הכל תקין וההורים עוזרים...

כמה אפשר עוד לסחוט את הלב?

מבקשת ממך.

תחוסי על עצמך.

תנסי לחשוב רק על אופציות אחרות. ההורים הם פשוט לא אופציה וזהו זה.


זה כןאב הקאט הזה.

אבל זה קאט שיבריא את הלב שלך.

כי די, כמה אפשר?

הם מנסים להתחמק ממך ואת נעלבת ובצדק.

אבל אחר כך אם אני מוצאת פיתרון אחר שהוא לא הםאנונימית בהו"ל

אז הם עושים לי רגשות אשמה על למה לא שאלתי אותם!

את מבינה?


לצורך העניין כשהתחילה המלחמה הלכתי עם הילדים לחברה מהממת והם לא הפסיקו להתקשר אליי ולומר לי שעשיתי טעות, שהייתי צריכה לבוא אליהם, שזה בושה ללכת למישהי אחרת, שאני מקשה עליה, שהיא הזמינה אותי רק מרחמים.

אחרי שחזרתי ממנה (משהו כמו שבוע וחצי), כמובן שהם לא עזרו לי בשום דבר.

לכן זה עוד יותר מחדד ומדגיש שכדאי לך להשתחרראביגיל ##

מהציפיה מהם

למענך

ביקשת מהם לבא אליהם?אין כבר כח
או שציפית שיזמינו לבד ?
טוב, זה קצת הזוישוקולד פרה.

מה הם רוצים ממך?


נראה לי שפה הייתי כבר מציפה את הבעיה-

אמא, אבא, אני נמצאת בתקופה קשה ואני צריכה עזרה. אני גם צריכה להיות בטוחה שבאמת יעזרו לי.

האם אני יכולה לסמוך עליכם שבאמת תעזרו לי?

אם הם אומרין כן כן ואז מוצאים תירוצים למה לא, פשוט לא להגיד להם איך הסתדרת ומה עשית.

זה שהם ההורים שלל זה לא אומר שאין בהתנהלות הזאת משהו בעייתי.

ואם הם משאירים אותך קרחת מכאן ומכאן אז תפעלי לפי האינטרסים שלך בלי להגיד להם.

זה לא חוסר כיבטד הורים

אני ממש מבינה אותךאמאשוני

אני עברתי בדיוק אותו דבר, כמו אביגיל, גם אצלי חוסר הציפייה הגיעה מתוך ניסיון מר של אכזבות.

זה הכי טבעי שילד רוצה שההורים יהיו שם בשבילו כשהוא זקוק להם.

זה ממש כאפה לפנים כשזה לא קורה.

תתני לעצמך זמן לכעוס, להוציא את התסכול, המרירות, האכזבה.

לא ממקום שמאשים אותם ולא ממקום של השוואה לחברות.

מהמקום הטבעי והתמים הזה של ילדה שרוצה חיבוק ותמיכה מההורים שלה ונשארת להתמודד לבד.

אני הרגשתי סוג של אובדן מסויים. אני יודעת שזה יכול לזעזע, אבל זה מה שהרגשתי, אי אפשר לייפות את זה.

הרגשתי אבלות על אובדן הקשר והתמימות והביטחון שהיה לי שלא משנה מה ההורים שלי בטוח יהיו שם בשבילי.


קבלי חיבוק ממני, מבטיחה לך שאני לגמרי לגמרי מבינה אותך ומבינה על מה את מדברת.. אני מכירה את התחושות שלך כי עברתי את זה גם.


מקווה ממש שתצליחי למצוא כוחות לכל זה ❤️

חיבוק. האכזבה מובנת! את צודקת. זה טבע העולם שילדאביגיל ##

נשען על ההורים שלו..לכן ההרגשה שלך מובנת


אבל יחד עם זאת מציעה לך לקחת צעד אחורה ולא לצפות, לא לבנות עליהם בכלום

ממש לעשות עבודה אישית. אחרת האכזבה תגדל ותגדל ותצברי הרבה משקעים


אומרת לך את זה מנסיון אישי

לי אף פעם לא עזרו אחרי לידות

אם אני לא מתקשרת, הם לא יתקשרו אלי

גם עכשיו כשאני לבד

בעלי בתוך עזה ואני לא שומעת ממנו

הם ממשיכים בחייהם

וכשאין דוגמא אישית מההורים, אז גם האחים מתנהגים ככה.

אף אח לא בודק/ מתעניין/ סתם שולח איזה מגש פיצה

כלום


וכשלא מצפים אז לא מבזבזים כוחות לריק


חיבוק לך

איך את מצליחה לא לצפות?אנונימית בהו"ל
חיבוק
הצלחתי בדרך הקשה😏ציפיתי התאכזבתי, ציפעתי התאכזבתיאביגיל ##

והבנתי שזהו. חבל על הכוחות

ברור שזה כואב אבל אני מבינה שזו המציאות שלי

ואם את רואה שזו המציאות שלך תשלימי איתהאביגיל ##

ואל תלחמי

את לא יכולה לשנות אותם

אני כל פעם חושבת לעצמי שעכשיו זה מצב יותר קשהאנונימית בהו"ל
אז בטוח הם ירתמו לעזרה
מחשבה מוכרת לצעריאופק המדבר

אבל זה פשוט לא יקרה

אמא שלי לא התקשרה אלי אחרי לידה( בעלי הודיע וזהו) והיא יודעת שהלידות שלי בניתוח...

יום אחד מתסכול אמרתי שגם אם הייתי חטופה בעזה ח"ו זה לא מזיז לה,

כן זה המצב, קשוח.

ונשמע שהם סתם משחקים לך ברגשות.

זה תהליך ארוך השחרור מהם, אני לא במקום של חוסר ציפיות מוחלט, אבל הרבה פחות מפעם, זה אומר שכשיש התמודדות הם *לא* חלק מהפתרונות בכלל.

מקווה שתמצאי את הכוחות להיבנות ולפתח עצמאות וחוזק💜

הם כנראה גדלו לא מעט ילדים והם עייפים...סודית

עדיין זה נורא כואב.

 

חיבוק. ❤❤❤

 

ההנחה שלך לא נכונהאנונימית בהו"ל
תודה על החיבוק
זה עוד יותר מצערסודית
אבל יש לך חברות טובות. כמו זאת שהזמינה אתכם. ❤❤❤ חיבוק נוסף. 😘
מבאס ממשהכל לטובה

אבל לדעתי כדי לשמור על הכוחות שלך, תביני שאת לא יכולה לשנות אותם ותתמקדי בלעזור לעצמך.

את צריכה מישהי שתשמור על הילדים כשאת מתקלחת? תקחי ביביסיטר קבועה.

תפנקי את עצמך באוכל מוכן.

תקחי עזרה במטלות הבית.

בכל יום תעשי משהו לעצמך כמו צביעה, ספורט, ספר, מוזיקה, מה שעושה לך טוב. תתמלאי.


ואל תעשי השוואות. זה לא מקדם. בעזרת ה' את תתנהגי אחרת בעתיד.


לי היו כמה פעמים שבעלי נעדר מהבית למסגרת העבודה. והייתי באותו זמן בחופשת לידה בבית. ככה שהמשפחה מסביב חשבה שאני מסתדרת והכל טוב, התינוקי כבר לא פיצפון ואני בבית כח היום אז יש לי זמן וכו'. בפועל זה היה קשוחחחח מאד. ובאמת לא עזרו וגם חשבו שהכל טוב. וכעסתי.

ולפני הפעם הבאה שזה קרה חשבנו יחד בעלי ואני איזו עזרה לקחת שתהיה לי טובה ולא ארגיש שאני משלמת מחיר אישי כבד מדי תמורת ההתקדמות המבורכת שלו בעבודה.

והורדתי ציפיות מהמשפחה.

גם אצלי זה ככהרק מקווה

בדיוק ככה

שנים הייתי כאובה מזה

עד שקברתי את החלום שהיה לי, את הציפיה,

הציפיות שלי רק החלישו אותי.

אין טעם לחשוב שמשהו ישתנה, הם לא ישתנו וזה המצב.

סגרתי את זה בתוך עצמי והתקדמתי במחשבות שלי.


אתך ממשזריחה123
משני הצדדים. חיבוק
חיבוק גדולדבורית

הורים זו נקודה מאוד רגישה

זה ישר לבטן הרכה

בתקופה ככ קשה הרצון הטבעי שלך להישען על מישהו ככ ברור ומובן

שנים היה לי קשה לראות איך כולם נוסעים לשבת, לחג לראש השנה לליל הסדר ורק אנחנו תמיד תמיד תמיד בבית ואף פעם לא מוזמנים

עם השנים הבנתי כמה צמחתי מתוך זה

ועדיין יש פינה בלב של כאב

"כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני"

ממש ככה...אנונימית בהו"ל

אז פשוט הפסקת לצפות? ואיך הקשר איתם?

אם אפשר לשאול

הם כבר מבוגריםדבורית

היום זה כבר לא שייך לצפות כי הם לא בתפקוד

אז אין שם כבר שום כעס או אכזבה רק כאב

לפני עשור וחצי היה קשה יותר להפסיק לצפות

אבל זה היה מנגנון הגנה שעזר לי לשרוד

קיבלתי את זה כאקסיומה. אין הורים.

יש את בעלי יש חברות יש אנשים טובים בדרך

וכשהם לא- אז יש את ה' בלבד.

לא הייתי מסוגלת להיות במקום שמתאכזב ונפגע מהם. פשוט הבנתי שאני חייבת להרים את עצמי על הרגליים ולא לצפות מהם לכלום. לא עזרה, לא הבנה, ובטח לא תמיכה רגשית.

רוב השנים אנחנו תמכנו בהם. שבתות, אירוח, חגים, שיחות, ביקורים, עזרה. הורים זה לא היה משאב מבחינתי אלא להיפך.

אני אוהבת אותם מאוד ולא כועסת עליהם בכלל.

קיבלתי מהם המון במובנים אחרים.

אבל עברתי תהליך עד שהגעתי למקום הזה.

בשלב הראשוני כאבתי והתאבלתי

השלב הראשון של האבל הוא חשוב.

דבורית המדהימהאמאשוני

בזכותך אני גם למדתי להשלים עם המצב ולהעריך את ההורים שלי,

זה היה סביב הלידה הקודמת שלך שלמדתי למחול בלב שלם ולצאת מהמקום החסר למקום התומך מתוך הערכה על מה שעשו בעבר למעני.

עוד לא זכיתי להגיע להיות משענת בשבילם, יותר מסייעת בדברים טכניים ביומיום מאשר נפשיים,

אבל גם להגיע למקום הזה היה מסע מבחינתי.

אז תודה לך ❤️

ולפותחת שווה לך להקשיב לה 🤗

❤️דבוריתאחרונה
חיבוק גדול❤️ 
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעיםאחרונה

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️