אולי כמו ההורים שלי הם גם עברו דברים בחיים ועברו את הגיל, ואולי מסיבה אחרת..
אולי גם להם המלחמה היא מצב קצה. אולי זה מציף בהם טריגר או פחדים חבויים..
כך או כך זה באמת קשה שאין תמיכה מההורים.
תדמייני שכל החברות שלך בבית ועוברות את אותו מצב כמוך..
את ההורים לא תצליחי לשנות,
אבל אולי את עצמך תצליחי לחזק בעזרת מחשבות טובות. לא לקרוא חדשות, לדמיין מצבים מחזקים, לקרוא סיפורים מעודדים, להסתכל על מה שהצלחת היום, לפרגן על כל התמודדות שצלחת, גדולה או קטנה. לספר לעצמך כמה את גיבורה.
אפשר לצייר או להכין אומנות של משפטי חיזוק.
יש קבוצת ווטסאפ שנקראת "שומרים על מורל גבוה"
מכירה את זה? הם שולחים כל מיני דברי חיזוק.
בתחילת המלחמה ביצעתי בדיוק את כל הטיפים להתמודדות עם המצב למשל לסיים כל יום במן חשבון נפש קצר של איזה דבר טוב עשיתי היום, איזה דבר טוב קרה לי היום,
לגבי הלילות, מתחילת המלחמה לא היה ירי טילים בלילות, החל מ24:00 עד 6:00 אין בכל הארץ אזעקות. ככל שמפעלים לחץ על החמאס בתוך הרצועה הירי פוחת, אז למשל אפשר להיתפס בנקודת האור הזאת ולא לחשוב על ירידה למקלט באמצע הלילה.
כדי להגביר את החיבור למחשבה הזאת, אפשר לשים שיר הודיה לה' בתור שעון מעורר וככה כל בוקר שאת קמה וחושבת תודה לה' על לילה שקט, המחשבה הזאת תתעצם מול המחשבה שאולי תהיה אזעקה בלילה.
זה מסוג הדברים הקטנים שאפשר לקחת עליהם שליטה, וכשמצליחים להשיג יעד קטן, זה סיפוק עצום וממלא בביטחון ואמונה ביכולות האישיות.
תעשי רשימה של כל הדברים שאת מצליחה להתמודד איתם לבד ותראי איזה גיבורה את!
תודה על התגובה!