חיבוק יקרה! כואב במקומות הכי רגישים שלנו.

זה מאוד מאכזב לא לקבל תמיכה מההורים, במיוחד שחברות שלך כן מקבלות.

אבל כל אחת והתיק שלה בחיים.

ההורים שלי הגיעו למצב שאני תומכת בהם כשקשה לי.. ואם ממש ממש קשה לי אני מתקשרת לאחיות שלי שיבקשו מהם דברים רק שלא יעיקו עלי.. עד שיהיה לי יכולת להכיל אותם..

זה לא פשוט בכלל, אין לי בעיה לעזור להם אבל למה הם הכי צריכים את התמיכה ממני כשהם יודעים שאני במצב יותר קשה מהרגיל..

נגיד הם באים לבקר, לא רק שהם לא עוזרים בכלל צריך גם לארח אותם והם משבשים את השעות עם הילדים ואם אני קמה שניה להפעיל מכונה הם נעלבים שאני לא יושבת איתם..

בהתחלה לקחתי את זה ממש קשה, אבל עם השנים למדתי להשלים עם זה.

נגיד ביום של הברית של הבן שלי ביקשתי שיגיעו שעה שעתיים קודם לעזור לי לארגן את הילדים, לא רק שהם לא היו פנויים לעזור, הם גם הביאו את אחותי עם הקטנים שלה אלי הביתה, ובמקום שאני אתארגן לאירוע ברית שלי, מצאתי את עצמי מטפלת בכמה אחיינים קטנים שלי, מביאה לאחותי בגדים וציוד לילדים שלה, מארגנת את הילדים שלי בעצמי וכמובן גם את התינוק.

וההורים שלי כבר לא יודעת איפה הסתובבו אבל עזרה לא קיבלתי.

למדתי עם השנים לא לצפות ולא להתאכזב.

לפעמים אני מצליחה לדון אותם לכף זכות ולהודות על מה שכן עשו למעני על גיל 20, שאז נגמר להם הסוס.. לפעמים אני פשוט מתבאסת וזהו.

אבל זה כן גורם לי להשתדל שלפחות האחים נהיה אחד בשביל השני ככל האפשר.

אבל אין ספק כשהסביבה מתמודדת באופן שונה ונתמכת בהורים הפער הזה מתסכל.

חיבוק 🤗

אני לא מדברת רק על מי שבעלה במילואים.

אני מדברת על כולן!

זה פשוט מאכזב אותי כל כך.

מילא, אתם לא יכולים לארח אותנו, בסדר. מבינה!

אבל לא כואב לכם שאני ישנה עם כל הילדים לבד בבית?

מפחדת מאזעקות בטירוף?

חוששת מה אעשה אם תהיה אזעקה בלילה ואיך ארים את כולם למקלט?

לא אכפת לכם?!

אכפת להם, פשוט לא נוח להם לישון פה כי יש משאית זבל בבוקר שמעירה אותם והם לא רגילים למזרון.

מה אפשר לומר...

חשבתי שהמצב הזה נחשב מצב קצה, כנראה שהם ממש מאמינים בי 🤢

הם כנראה מאמינים בך שתסתדרי באמת

ולא מבינים את המשמעות של התמיכה הרגשית עבורך (וגם הפיזית)

מה ענית להם כשהם שאלו 'את תסתדרי?' כן, אני אסתדר..

אמרת להם פעם בכנות: לא, אני לא מסתדרת. וקשה לי לישון. ואני צריכה עזרה. אבל באמת.?

לא מתוך ציפייה פנימית, אלא מתוך מקום שגם מביע במילים? אם כן ונדחית, אז תשתמשי בתגוה החכמה של @אמאשוני.

אבל אם לא, אולי כדאי לנסות? לפנמים זה באמת עניין של תקשורת וכנות גרידא. לפתוח פשוט

ואגב, שלא תחשבי, לא יודעת אם קראת את השרשורים פה שהיו - זה שנשים נסעו להורים, זה היה קשה הרבה פעמים. הרבה יותר מלהיות בבית

אז לא בטוח שזה היה יותר טוב לך..

אבל המקום הפנימי שרוצה עזרה - הוא ככ ככ מובן

אגב, אני נשואה יותר מ7 שנים ואמא שלי לא באה לפה יותר ממס אצבעות הידיים. גם לא להתארח. אז מבינה את התסכול. מצד שני, יש אנשים שמאוד קשה להם לצאת מאזור הנוחות אם זה לא קריטי ברמות אחרות..

אז לצפות מהם לבוא אלייך זה יפה, אבל לא תמיד ישים. בטח לא כשהם רגילים לבית בלי ילדים . זה באמת שינוי קשה וקשוח.

ועוד על החברות - אנשים צריכים לשים לב מה הם אומרים, בחיי..

אם דבריי לא רלוונטיים, להתעלם כמובן

לא ציפיתי שיהיו כאן כל היום, רק לבוא לישון כאן. ברור לי שאם זה היה הפוך והם היו מבקשים ממני, הייתי באה.

ואין לי מושג למה הם לא יכולים לארח אתכם,

רק רוצה להאיר, ש'רק לבוא לישון', זה לא 'רק',

זה די הרבה.

נכון שאת במצב קשה ושאת באמת צריכה את העזרה, וברור שבמצב כזה מצופה ממשפחה לעזור, והכי ברור בעולם שאת מאוכזבת.

רק מנק' מבט אובייקטיבית, ללכת לישון כל לילה בבית אחר, לתקופה של כמה שבועות, זה לא 'רק'...

ניסיתי לומר, שבמבט מבחוץ,

לישון לא בבית לאורך זמן זו בקשה גדולה.

גם אני במקומך הייתי מצפה מההורים שלה לעזור, והאכזבה שלך לגמרי הגיוני ומובנת, ועדיין זו בקשה גדולה.

ובהערת אגב, אם את לא מסוגלת לישון לבד, והם לא רוצים/יכולים לישון אצלך,

אולי אפשר להשיג בחורה שתסכים לבוא תמורת תשלום? אולי יש מישהו מהמשפחה המורחבת שבאה בחשבון? 

וגם לי אין עזרה ואין ללכת לאמא אחרי לישות או שבתות וכו

ומכירה ציפיות מול אכזבות ..

אבל

ספציפית הציפיה שרק יבואו לישון איתך

היא ציפיה מאוד גבוהה ולא מציאותית גם להורים שעוזרים המון

זה לא ללילה אחד מסיבה מסוימת

זה תקופה

אני לא היתי מסכימה בטוח

יש לי את החיים שלי

הצורך בפרטיות, בשגרה בוגיות ועוד

זה ממש לא בקשה קטנה

לא היתי בכללל מצפה כזה דבר מאף אחד האמת

ואם לא מצאת מיהשהי מתנדבת מהשכונה

תציעי אפילו בתלשלום

אני חשבתי לשכורצאפילו מקום נוסף אפילו שאין לי גאוש כשחשבתי שאין לי אופציה לחןר הביתה

אני לא מוכיחה

כי התחושה קשה

והמציאות הזאת של הלבד קשוחה

והלתאכזב מההורים זה קשה ממש ומכירה

אבל

זפציפית הציפיה הזאת לא ריאלית בעיני

הנקודה שלי בכלל.

אני לא מסכימה איתך, לא ביקשתי שיגורו אצלי, הם גרים מרחק של עשרים דקות נסיעה מכאן, לישון כאן לילה היא ולילה הוא מדי פעם זה לא מוגזם.

בבוקר הם הולכים לאן שבא להם.

האלטרנטיבה היא שאשאר כאן לבד והם אפילו לא ניסו לעזור לי למצוא מישהו אחר 

ונראה לך לגיטימי

השאלה היא אם את ממליחה להבין את הצד השני שבעיניח זה כן לגיטימי שתשני בבית עם הילדים שלך בלעדיהם/ שהקושי שלהם להגיע לא מאפשר להם. בלי קשר לקרבה,זהיכול לנבוע גם מאי נוחות.

ואם תשאלי אז מה עדיף - שאני אסבול מאי נוחות? סליחה על הכנות, אבל הרבה פעמים כן.

הרבה אנשים עושים לעצמם חשבון, אני מול הזולת, והם ייקחו את המקום הראשון. גם הורים מול ילדים.

ואני כותבת שוב - לפי מה שכתבת על הזיפור עם החברה, את לא בשקיףות מלאה כי את חיה את הציפייה

לפעמים לא צריך לפתוח, אבל אם את רוצה לנקות את הלב, הייתי שואלת באותו רגע: אם אני יוצאת מפה, זה אומר שאני באה אליכם?

זה אומר שאתם באים אליי? ככה, בפנים

כי זה לפעמים מוריד לצד שני את ה'דיבור מלמעלה' כשהוא בעצמו לא מסוגל לעזור

אגב, גם אמא שלי חוטאת בזה המון. פעם לפחות. היום אני לא נותנת לזה מקום. אל תגידי לי - הייתי באה.

אם את רוצה תבואי. ככה במילים האלה

אחרי כמה פעמים של דברים בסגנון -ברגע שהיא לא באה גם כשהיא כיכול יכולה, זה לא רק יישר אצלי את העניין של חוסר ציפיה, אלא גרם כם לה להבין שאל תגידי מילים בלי כיסוי, כי הצד השני מתייחס לזה ברצינות.

אני לא קוראת אי נוחות לסכנה אמיתית...

אני חושבת שיש הרבההה בין לא להתעניין בכלל לבין לארח אותי 8 כוכבים אצלם בבית.

אפשר להתקשר, אפשר לעשות שיחת וידיאו, אפשר לנסות לעזור לי לחפש מישהי אחרת. אפשר להראות איזו שהיא השתתפות במצב שאני נמצאת בו.

לא, לא מסכימה איתך.

מתפללת שהקב"ה ייתן לי כוחות ולא אהיה ככה.

אפשר גם להיות אמיתיים ולשאול במה את צריכה עזרה ולא רק להגיד - אני יכול לתת x, רוצה קחי ולא רוצה אז תסתדרי לבד. לא מעניין אותי.

בין לארח פנסיון מלא לבין להתעניין ולשאול מה איתך

אבל גם בתוך זה,לכל אחד יש גבול וכל אחד מביע אחרת ומתנהל אחרת

ואני מסכימה עם @אין כבר כח על מה שכתבה לגבי תלותיות לא בריאה

ובשורה התחתונה בשבילך - תסכול מרצון לשנות אותם לא יוביל לכלום מלבד עוד תסכול, כדאי למקד את האנרגיות בלשנות את מערכת הציפיות כדי לשמור על יחסים רגשיים תקינים מולם

ובתוך כל זה, אני מאמינה שאם החברות לא היו מטפטפות לך למה לא הלכת להורים, והיית שומעת הרבה מהצד השני שנשאר בבית, זה לא ככ היה מפריע לך. לדעתי לפחות. ובעניין הזה, כדאי לבדל את עצמנו מהשאר בכל הנוגע להתנהלות בחיים האישיים שלנו

להורים יש בריאות נפשית ומערכת יחסים תקינה, מה שלי אין. איך שלא אסתכל על זה.

אני פשוט לא מצליחה להפריד בין זה שהם כל כך לא מתעניינים מבחינה רגשית לבין לדבר איתם כרגיל בלי כעס.

מודה שבא לי פשוט לנתק קשר 

בכנות - מציעה לך ללכת לייעוץ עם זה

אמיתי אבל

את צריכה לדעתי ללמוד איך לשחרר פרדיגמות, ולהצליח לנהל את החיים שלך לפי המציאות המשתנה הספציפית שלך ולא לפי מה שקורה ואת שומעת בחוץ.

זה יאפשר לך גמישות מחשבתית והבנה שזה שהחיים שלך לא דומים לשל חברותייך בהקשר הזה (ואולי גם בעוד נושאים שיצוצו) לא אומר שמשהו אצלך בהכרח לא בסדר ושאנשים מזיקים לך בזה שהם לוקחים החלטות וחיים את החיים שלהם. גם אם זה לא מה שאת רואה אצל חברות. גם אם אלה ההורים שלך. זה לא עובד ככה באמת, שזה או מה שאת רוצה - או כלום. ז"א, ככה לא נראית מערכת יחסים בריאה של אדם עם ההורים שלו. 

זה אומר שלכל אחד יש נסיבות אחרות בחיים וכל אחד צריך להתמודד עם מה שיש אצלו בצורה בריאה.

ולדעתי, לנתק קשר מההורים בגלל דבר כזה זה לא בריא.

אבל לא יכולה להגיד לך מה לעשות כמובן. את אדם בוגר.

אבל אם נם לא קורים

אז לשבת לצפות שיקרו

ולהתמרמר בינתיים ולהפגע שוב ושוב

זה לא פתרון

וה מה שמנסות פה הרבה לומר לך

גם אם הציפיות לשך מוצדקות

הן לא קורות-

אז תקומי ותווציאי אותך ממעגל המסכנות והקורבנות

ותקחי את את האחריות לדאוג לעצמך

בלי קרשר אליהם

אני לא אצפה.

כי אתה לא מצפה ממי שאתה כבר מאוכזב ממנו.

כותבת גם ל @המקורית

זה לא שבגלל שחברות שלי אמרו לי אז פתאום חשבתי על זה, זה פשוט ברור מאליו גם לי שאם ילד צריך משהו אז הוא פונה להורים. כמו שאני רוצה להיות הכתובת הראשונה לילדים שלי.

ש יפיות צריכות להיות מותאמות לאדם שמולך למה שהוא מסוגל לתת, כי אירת זה לנסות לשנות אותו, ולרוב זה לא צולח. אלא אם כן וזה עניין של חוסר מודעות

והרבה פעמים אפס ציפיות זה באמת הכי טוב.

זה נכון שזה לא הקשר ש*את* רוצה

ונכון שזה לא אידאלי מבחינתך

ואני חושבת שגם אנחנו כהורים, גם אם מאוד נרצה, לא נוכל לענות על כל הציפיות של הילדים שלנו. וזה ממש בסדר והגיוני בעיניי.

את מקווה שתוכלי, אבל לא בטוח שתעמדי בזה בעצמך. וזו המציאות בעצם כמעט בכל מערכת יחסים שננהל. גם מול הילדים שלנו

שלא הגיוני לצפות גם מהורים דבר כזה

והמה אתם רוצים שאעשה שאשאר לבד

זה כן ביטוי של תלותיות לא בריאה

ועדיין מקום שנאחז בציפיה

ובסוג של קורבנות

בלי לקחת אחריות ולמצוא פתרון

הרימאם היו גרים בקצה השני של הארץ לא היית מצפה ישיקפצו ללילה

אז זה המצב

ותראי איך אפשר להתמודד

בגלל שאת מחזיקה בציפיה את מפרשת חוסר הענות שלהם כחוסר אונים מצידך

אני ממש מבינה אותך אגב

קם אני בשבוע הראשון של המלחמה כשבעלי גוייס

נשארתי לבד עם כל הילדים בבית בלי ממד בכלל ואיום אזעקות מיידי.. ואמא שלי לא התקשרה אפילו להתעניין ב'לומי ואיך מסתדרת ולא כלום

וכשהתקשרתי  סוף זוף אמרה היא באמצע זום ולא חזרהג אלי

וגם אז לא הציעה לי בכלל לבא אש נאלצתי להתארח אצל משפחה אחרת לא שלי

וזה היה נוראי ברגש

מבחנה את החוויה

אגב

בשוף בשוף

פשוט שיתפתי אותה בכנות שזה פגע בי וגרם לי להרגיש לבד

ולשלהבא חשוב לי שתתקרשר ותתעניין ולא תחשוב שמובן מאליו שאני מסתדרת

מטעמים טכניים בלבד.

היחסים בנינו מעולים

ברור לי שאם הייתי מבקשת הם היו באים אלי.

ולא העלתי בדעתי לבקש.

וגם אם הייתי מבקשת- הייתי מבינה שזה הקרבה גדולה מצידם

וכן. אני לבד, עם שני ילדים (ובהריון יקר)

זה צעד גדול עבור הרבה אנשים.

בעינייך אולי לא, אבל תביני שיכול להיות שבעיניהם כן.

(כתבת בהמשך שגם בקשת מאמא שלך ששאר מעט בזמן שאת מתקלחת- זו בעיני בקשה לגמרי הגיונית. אני מבינה שאת מאוכזבת ולכן כל חוסר היענות מצידם שובר את הלב אבל יש מדרג בניהם)

אולי כמו ההורים שלי הם גם עברו דברים בחיים ועברו את הגיל, ואולי מסיבה אחרת..

אולי גם להם המלחמה היא מצב קצה. אולי זה מציף בהם טריגר או פחדים חבויים..

כך או כך זה באמת קשה שאין תמיכה מההורים.

תדמייני שכל החברות שלך בבית ועוברות את אותו מצב כמוך..

את ההורים לא תצליחי לשנות,

אבל אולי את עצמך תצליחי לחזק בעזרת מחשבות טובות. לא לקרוא חדשות, לדמיין מצבים מחזקים, לקרוא סיפורים מעודדים, להסתכל על מה שהצלחת היום, לפרגן על כל התמודדות שצלחת, גדולה או קטנה. לספר לעצמך כמה את גיבורה.

אפשר לצייר או להכין אומנות של משפטי חיזוק.

יש קבוצת ווטסאפ שנקראת "שומרים על מורל גבוה"

מכירה את זה? הם שולחים כל מיני דברי חיזוק.

בתחילת המלחמה ביצעתי בדיוק את כל הטיפים להתמודדות עם המצב למשל לסיים כל יום במן חשבון נפש קצר של איזה דבר טוב עשיתי היום, איזה דבר טוב קרה לי היום,

לגבי הלילות, מתחילת המלחמה לא היה ירי טילים בלילות, החל מ24:00 עד 6:00 אין בכל הארץ אזעקות. ככל שמפעלים לחץ על החמאס בתוך הרצועה הירי פוחת, אז למשל אפשר להיתפס בנקודת האור הזאת ולא לחשוב על ירידה למקלט באמצע הלילה.

כדי להגביר את החיבור למחשבה הזאת, אפשר לשים שיר הודיה לה' בתור שעון מעורר וככה כל בוקר שאת קמה וחושבת תודה לה' על לילה שקט, המחשבה הזאת תתעצם מול המחשבה שאולי תהיה אזעקה בלילה.

זה מסוג הדברים הקטנים שאפשר לקחת עליהם שליטה, וכשמצליחים להשיג יעד קטן, זה סיפוק עצום וממלא בביטחון ואמונה ביכולות האישיות.

תעשי רשימה של כל הדברים שאת מצליחה להתמודד איתם לבד ותראי איזה גיבורה את!

תודה על הדברים שלך, אני יודעת שאת צודקת.

פשוט בא לי לפעמים להרגיש שהם ההורים שלי ואני הבת שלהם, שהם דואגים לי, שהם עושים בשבילי בלי שאבקש.

"תוכלי להישאר כאן כדי שאתקלח?"

אממממממממממ

חשבה שעה על תשובה

למה????

למה?

וגם מכעיס.

העניין הוא שלבקש מהם זו מלכודת. מלכודת ללב שלך, את מבינה יקרה?

כמה הלב יכול לשאת את האכזבה הכל כך מובנת שאת מרגישה?

ולחשוב שרק אצלך זה ככה ואצל כולן הכל תקין וההורים עוזרים...

כמה אפשר עוד לסחוט את הלב?

מבקשת ממך.

תחוסי על עצמך.

תנסי לחשוב רק על אופציות אחרות. ההורים הם פשוט לא אופציה וזהו זה.

זה כןאב הקאט הזה.

אבל זה קאט שיבריא את הלב שלך.

כי די, כמה אפשר?

הם מנסים להתחמק ממך ואת נעלבת ובצדק.

אז הם עושים לי רגשות אשמה על למה לא שאלתי אותם!

את מבינה?

לצורך העניין כשהתחילה המלחמה הלכתי עם הילדים לחברה מהממת והם לא הפסיקו להתקשר אליי ולומר לי שעשיתי טעות, שהייתי צריכה לבוא אליהם, שזה בושה ללכת למישהי אחרת, שאני מקשה עליה, שהיא הזמינה אותי רק מרחמים.

אחרי שחזרתי ממנה (משהו כמו שבוע וחצי), כמובן שהם לא עזרו לי בשום דבר.

מהציפיה מהם

למענך

מה הם רוצים ממך?

נראה לי שפה הייתי כבר מציפה את הבעיה-

אמא, אבא, אני נמצאת בתקופה קשה ואני צריכה עזרה. אני גם צריכה להיות בטוחה שבאמת יעזרו לי.

האם אני יכולה לסמוך עליכם שבאמת תעזרו לי?

אם הם אומרין כן כן ואז מוצאים תירוצים למה לא, פשוט לא להגיד להם איך הסתדרת ומה עשית.

זה שהם ההורים שלל זה לא אומר שאין בהתנהלות הזאת משהו בעייתי.

ואם הם משאירים אותך קרחת מכאן ומכאן אז תפעלי לפי האינטרסים שלך בלי להגיד להם.

זה לא חוסר כיבטד הורים

אני עברתי בדיוק אותו דבר, כמו אביגיל, גם אצלי חוסר הציפייה הגיעה מתוך ניסיון מר של אכזבות.

זה הכי טבעי שילד רוצה שההורים יהיו שם בשבילו כשהוא זקוק להם.

זה ממש כאפה לפנים כשזה לא קורה.

תתני לעצמך זמן לכעוס, להוציא את התסכול, המרירות, האכזבה.

לא ממקום שמאשים אותם ולא ממקום של השוואה לחברות.

מהמקום הטבעי והתמים הזה של ילדה שרוצה חיבוק ותמיכה מההורים שלה ונשארת להתמודד לבד.

אני הרגשתי סוג של אובדן מסויים. אני יודעת שזה יכול לזעזע, אבל זה מה שהרגשתי, אי אפשר לייפות את זה.

הרגשתי אבלות על אובדן הקשר והתמימות והביטחון שהיה לי שלא משנה מה ההורים שלי בטוח יהיו שם בשבילי.

קבלי חיבוק ממני, מבטיחה לך שאני לגמרי לגמרי מבינה אותך ומבינה על מה את מדברת.. אני מכירה את התחושות שלך כי עברתי את זה גם.

מקווה ממש שתצליחי למצוא כוחות לכל זה ❤️

נשען על ההורים שלו..לכן ההרגשה שלך מובנת

אבל יחד עם זאת מציעה לך לקחת צעד אחורה ולא לצפות, לא לבנות עליהם בכלום

ממש לעשות עבודה אישית. אחרת האכזבה תגדל ותגדל ותצברי הרבה משקעים

אומרת לך את זה מנסיון אישי

לי אף פעם לא עזרו אחרי לידות

אם אני לא מתקשרת, הם לא יתקשרו אלי

גם עכשיו כשאני לבד

בעלי בתוך עזה ואני לא שומעת ממנו

הם ממשיכים בחייהם

וכשאין דוגמא אישית מההורים, אז גם האחים מתנהגים ככה.

אף אח לא בודק/ מתעניין/ סתם שולח איזה מגש פיצה

כלום

וכשלא מצפים אז לא מבזבזים כוחות לריק

חיבוק לך

והבנתי שזהו. חבל על הכוחות

ברור שזה כואב אבל אני מבינה שזו המציאות שלי

ואל תלחמי

את לא יכולה לשנות אותם

אבל זה פשוט לא יקרה

אמא שלי לא התקשרה אלי אחרי לידה( בעלי הודיע וזהו) והיא יודעת שהלידות שלי בניתוח...

יום אחד מתסכול אמרתי שגם אם הייתי חטופה בעזה ח"ו זה לא מזיז לה,

כן זה המצב, קשוח.

ונשמע שהם סתם משחקים לך ברגשות.

זה תהליך ארוך השחרור מהם, אני לא במקום של חוסר ציפיות מוחלט, אבל הרבה פחות מפעם, זה אומר שכשיש התמודדות הם *לא* חלק מהפתרונות בכלל.

מקווה שתמצאי את הכוחות להיבנות ולפתח עצמאות וחוזק💜

עדיין זה נורא כואב.

חיבוק. ❤❤❤

אבל לדעתי כדי לשמור על הכוחות שלך, תביני שאת לא יכולה לשנות אותם ותתמקדי בלעזור לעצמך.

את צריכה מישהי שתשמור על הילדים כשאת מתקלחת? תקחי ביביסיטר קבועה.

תפנקי את עצמך באוכל מוכן.

תקחי עזרה במטלות הבית.

בכל יום תעשי משהו לעצמך כמו צביעה, ספורט, ספר, מוזיקה, מה שעושה לך טוב. תתמלאי.

ואל תעשי השוואות. זה לא מקדם. בעזרת ה' את תתנהגי אחרת בעתיד.

לי היו כמה פעמים שבעלי נעדר מהבית למסגרת העבודה. והייתי באותו זמן בחופשת לידה בבית. ככה שהמשפחה מסביב חשבה שאני מסתדרת והכל טוב, התינוקי כבר לא פיצפון ואני בבית כח היום אז יש לי זמן וכו'. בפועל זה היה קשוחחחח מאד. ובאמת לא עזרו וגם חשבו שהכל טוב. וכעסתי.

ולפני הפעם הבאה שזה קרה חשבנו יחד בעלי ואני איזו עזרה לקחת שתהיה לי טובה ולא ארגיש שאני משלמת מחיר אישי כבד מדי תמורת ההתקדמות המבורכת שלו בעבודה.

והורדתי ציפיות מהמשפחה.

בדיוק ככה

שנים הייתי כאובה מזה

עד שקברתי את החלום שהיה לי, את הציפיה,

הציפיות שלי רק החלישו אותי.

אין טעם לחשוב שמשהו ישתנה, הם לא ישתנו וזה המצב.

סגרתי את זה בתוך עצמי והתקדמתי במחשבות שלי.

הורים זו נקודה מאוד רגישה

זה ישר לבטן הרכה

בתקופה ככ קשה הרצון הטבעי שלך להישען על מישהו ככ ברור ומובן

שנים היה לי קשה לראות איך כולם נוסעים לשבת, לחג לראש השנה לליל הסדר ורק אנחנו תמיד תמיד תמיד בבית ואף פעם לא מוזמנים

עם השנים הבנתי כמה צמחתי מתוך זה

ועדיין יש פינה בלב של כאב

"כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני"

אז פשוט הפסקת לצפות? ואיך הקשר איתם?

אם אפשר לשאול

היום זה כבר לא שייך לצפות כי הם לא בתפקוד

אז אין שם כבר שום כעס או אכזבה רק כאב

לפני עשור וחצי היה קשה יותר להפסיק לצפות

אבל זה היה מנגנון הגנה שעזר לי לשרוד

קיבלתי את זה כאקסיומה. אין הורים.

יש את בעלי יש חברות יש אנשים טובים בדרך

וכשהם לא- אז יש את ה' בלבד.

לא הייתי מסוגלת להיות במקום שמתאכזב ונפגע מהם. פשוט הבנתי שאני חייבת להרים את עצמי על הרגליים ולא לצפות מהם לכלום. לא עזרה, לא הבנה, ובטח לא תמיכה רגשית.

רוב השנים אנחנו תמכנו בהם. שבתות, אירוח, חגים, שיחות, ביקורים, עזרה. הורים זה לא היה משאב מבחינתי אלא להיפך.

אני אוהבת אותם מאוד ולא כועסת עליהם בכלל.

קיבלתי מהם המון במובנים אחרים.

אבל עברתי תהליך עד שהגעתי למקום הזה.

בשלב הראשוני כאבתי והתאבלתי

השלב הראשון של האבל הוא חשוב.

בזכותך אני גם למדתי להשלים עם המצב ולהעריך את ההורים שלי,

זה היה סביב הלידה הקודמת שלך שלמדתי למחול בלב שלם ולצאת מהמקום החסר למקום התומך מתוך הערכה על מה שעשו בעבר למעני.

עוד לא זכיתי להגיע להיות משענת בשבילם, יותר מסייעת בדברים טכניים ביומיום מאשר נפשיים,

אבל גם להגיע למקום הזה היה מסע מבחינתי.

אז תודה לך ❤️

ולפותחת שווה לך להקשיב לה 🤗

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

אבל עוגיות בוטנים זה פסגת האושר שלי בפסח🤭

בואי נגיד אבל שלא גדלתי בבית שנהוג להכין בו עוגות בפסח אז כל אחד והגרסא דינקותא שלו חח

ואחים שלי היו מחכים כל שנה לימים לפני פסח כדי לאכול אותם.

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים