פורום הריון ולידה (עמוד 814)

אם לא יעזור אז נסי בונגסטה

לי הויטמין ממש עוזר

אני לוקחת כדור בערב של מגנזיום משולב בי6

לא יודעת לענות לך על זה כי לי בזמנו פשוט לא עזר כלום.

אולי תקחי בונג'סטה?

הספקתי לשכוח מה זה אומר הריון

צריך יותר מקום כדי להכיל את מה שקורה

צריך הרבה יותר אמפתיה ואהבה מול הרוע והעצב

פחות מוצלחת כלפי עצמי

אם אוכל משו טעים יומיים אחר כך אתבעס על עצמי

אם אתפרק במקום שמצריך את היותי אסופה מיד אתאזן ואאסוף את הדמעות

בלי להתנצל על זה

זה נקרא לחיות בהווה בחופשיות

זה נקרא לתת לעצמך מקום

אל תצמצמי את עצמך. יש לך מקום פה בעולם. בעיקר בעיני עצמך זה צריך להיות

כי אם אנחנו לא ניתן לנו מקום, מי כן..?

יש איזון בזה כמובן, בעיניי לפחות, אבל הלאו הכי - לא להצטמצם.

לאהוב ולקבל את הפגיעות שלנו

את החולשות

זה המון כח, בניגוד למה שחושבים

(מההריון נשאר לי 2 קילו שהצלחתי כמעט להוריד ואז באה המלחמה ויצאה לי בטןןן אני לא נשקלת כי לא באלי לראות. והבטן מעצבנת לי בבגדים אמאלה כמה…)

וחוץ מזה

כשהכל קורה בבת אחת

אז באיזה הווה אהיה?…

אחרי שהעלמתי אותה כמעט כליל

ונשארו לי 'רק' אי'זה עשר קילו לרדת

האמת שהחזרה למשרד מיטיבה איתי. בבית אני שוקעת..

לתת לעצמך להיות זה לא לאכול עכשיו בלי הבחנה. שלא תביני לא נכון. זה אומר שאם כביכול סטית רגע מהמסלול - אז תחמלי על עצמך ואל תהיי כזו קשה. אז אכלת!

להכניס את זה בפרופורציה לעומת התועלת שהייתה בזה באותו רגע.

את לא נכשלת בזה שאכלת. רק דחית את ההצלחה עוד קצת

כנראה בגלל העייפות הוא קורס. ואז לא מצליח להתעורר בזמן.

כשהוא בוכה מיד לקחת אותו להתפנות.

לפעמים הם לא קולטים מה קרה.

ואני מעירה אותו מוקדם יותר, בצהרים,

כי אם הוא ישן כמו כולם- הלך עליי... הוא יהיה ער עד 23:00 בלילה...

אז לחכות שיעבור נראה לי. ולדעת שיהיו כביסות כל לילה.

המצב גם ככה משוגע. 😏

עצם זה שהוא מתעורר ומרגיש שהוא צריך זה מצוין ממש.

אולי לקחת אותו לשירותים שעתיים-שלוש אחרי שהוא הולך לישון? או לפני שאתם הולכים לישון?(לא יודעת אם יש את האפשרות כי את אומרת שהוא הולך לישון מאוחר).

זה יכול להיות טוב בשביל להוציא אותו מהלופ של הפספוסים וזה יעשה לו הרגשה טובה.

אנחנו עשינו כשזה קרה לבת שלי (שהיתה גמולה כבר שנה אבל פתאום משהו השתבש) מבצע על זה ובסוף היא קיבלה תחתונים חדשות. אבל אז זה היה כי היתה לי הרגשה שהיא נהנית מהתשומת לב בפספוסים, פה זה נשמע שהוא פשוט לא מספיק.. 

אני לא מומחית בזה ומה שאת אומרת נשמע הגיוני..

אני עושה את זה כרגע עם הבת שלי כי זה מה שהכי עבד לנו כדי להוציא אותה מלופ של פספוסים ותסכולים... אבל אני מתכוונת להפסיק עם זה מתישהו כדי להעביר באמת את האחריות אליה

יש ילדים שבגנטיקה שלהם הם רזים יותר...

בכ''א כדאי לאכול שומנים בריאים כמו טחינה, אגוזים, שקדים...

אם יש להם יציאות תקינות, והם עולים באחוזון מסוים (גם אם הוא לא גבוה)  לא הייתי דואגת.

בעל אופן אני שמעתי ששקדים ממש ממש טובים להנקה, מאוד מעשיר את החלב. וגם קוואקר.

אלא אם יש חוסרים משמעותיים או משהו כזה.

תדאגי לעצמך לאוכל בריא ומזין ולבדוק וויטמינים וכו

החלב יהיה עשיר וטוב

קראתי ואיישם.

לגבי ויטמינים, מה לבדוק חוץ מברזל? B12?

טחינה, אגוזים, שקדים וקוואקר- רעיונות טובים אשתדל להתמיד

בנוסף לכל כדאי לשים לב שמרוקן את השד ומקבל חלב אחורי שהוא שמן יותר.

שתהיה לך החלמה מהירה והרבה כוחות גוף ונפש לכולם.

אני איתך. קושי הוא דבר סובייקטיבי ואנחנו אף פעם לא יכולות לדעת מה עובר על כל אחת.

הלוואי שנצליח לפתוח את הלב אחת לשניה בכל מקום שהיא, ולדון לכף זכות. 

אם זה מעודד אותך, יש דירוג הזוי גם בתוך המגוייסים

מי שיחסית רואה את בעלה, מי שבסדיר לעומת מילואים, מי שנושמת ,מי שחושבים שהיא סתם מתלוננת

כבר יצאה הנשמה

זה ממש קשה רק שאנחנו נמצאים בתוך מציאות הזויה ובלתי אפשרית שהקשיים הרגילים למרות שהם קשים נוראאאאא הם פשוט מתגמדים

אז זה לא מכוונה רעה חלילה 

אולי תכתבי כאן אזור אשמח לעזור ממש

(למרות שמקובל פה מאוד לבשל ליולדות, ואני מאלו שלרוב מתנדבות בשמחה לבשל ולהכין. נס שלא בניתי על העזרה הזאת וכל חודש תשיעי בישלתי למקפיא וקנינו מוצרים יבשים שזה רגע להכין.)

אבל התשומת לב חשובה מאוד.

בעלי אומר שאני צריכה לקחת את זה כמחמאה שאני נראית טוב אחרי הלידה ושחזרתי לשגרה ולכן זה לא במודעות של הסביבה ופשוט ליזום בעצמי יציאה קצרה לגינה/ להזמין חברה אלי לקפה רגוע...

כי אפילו התור ''מגוייסת' א י ממש חושהת שמגיע לך שיבשלו לך! את יולדת!! זה ממש מקל אפילו לכמה ימים וממש מגיע לך

וזה לא קשור למלחמה

אז באמת אם פשוט אין מי.. ואת מסתדרת אז כל הכבוד לך

אבל דוקא ההתעניינות הזה בעיני מצב שלא תמיד נמצא במןשעות

ולא קור למלחמה

לחברה ממש קרובה אני ושולחת הודעת התעניינות אחת ל.. ומתשתדלת לפרגן בלבל או להציע לעזור עם הילדים וכו

אבל חוץ מזה האמת שלאחרות לא כל כך

הזה אולי ראוי וחושןב אבל חושבת פחות במושעות

לא קשור בכלל למלחמה

אולי תזמי את הודעה לחברה.

אפילו סתם טכנית

ואז אולי היא תשאל אותך גם מה שלומך ואולי גם מעבר..

אני חושבת שפשוט כולן עסוקות ועמוסות עכשיו ואת הכוחות שכן יש להפנות החוצה מפנים לכיוון המגוייסות...

אני חושבת שבעיקר נפגעתי מההשוואה לשניה, שמעמידה אותי במקום 'מסתדר' ויותר קל לעומתה כי בעלי לא מגוייס, כשזה לא בהכרח המציאות ובעיני בכלל לא צריך לבוא אחת על חשבון השניה אלא כשכונה/ קהילה/ סתם לפי חברות צריך למצוא את הדרך לתמוך בכולם או לפחות להציע...

בעלי גם לא מגויס

לפעמים אין לי כוח לצאת לגינה כי עייפתי מהשאלה אם הוא גויס או לא ומהתחושה שאם לא אין לי אופציה להתלונן על כלום.

באמת שזה הפך להיות הסיוט שלי העניין הזה של המילואים... וגם גרם לי להיות אנטי לעזרה לנשות המגוייסים. והלוואי שהייתי מצליחה אחרת כי ברור לי שזה קשה ומטורף אבל מרוב מועקה מהעניין הזה אני פשוט מרכידה שאין לי כוח לתת דבר. 

אבל באמת תקופה משוגעת לכולם. רואה אפילו על ההורים שלי שלכאורה יש להם שיגרה רגילה- עבודה, ילדים שכבר גדולים יחסית ומעסיקים את עצמם כשאין לימודים... ועדיין המתח סביב המלחמה והמציאות מסביב הם לא פשוטים.

אז בטח כשיש ילדים קטנים שהשגרה משתבשת להם...

והסתכלתי על כל מה שכן יש וטוב.

ואולי באמת אקפוץ לעבודה לקחת משהו ששכחתי שם ועל הדרך להגיד שלום... או אזמין שכנה שגם בחופשת לידה לקפה. ואצור לעצמי את המעטפת החברתית שכל כך צריכה כרגע.

שבעלי לא גויס

למרות שאין סיבה,כי אם הוא היה נקרא לדגל הוא היה הולך. גם אני האמת. קצת חורה לי שפטרו אותי מראש ממילואים😖 אבל מצד שני, יש בזה הגיון גם חח

זו פשוט הרגשה אחרת ללכת עם הסמל שהכי מזוהה עם המדינה שלנו בימי מלחמה - המדים. תמיד הייתי גאה בזה שזכיתי לשרת את המדינה בצורה הזו  

להרגיש שגם אנחנו תורמים למאמץ הלאומי הצבאי ממיטב זמנינו וכוחותינו

אבל תכלס, לתרום למאמץ הלאומי בעבודות חיוניות זה חשוב ונצרך לא פחות. ועשיתי המון עבור המילואימנקים שלנו השם ישמור אותם בימים האחרונים, אז זה משמח

וגם באמת, אני יודעת שיש המון אנשים שלא גויסו, כי מן הסתם לא רק 360 אלף היו בצבא בשנים האחרונות. אז זה רק בראש

אולי תגלי שיש דברים שאת עושה מעבר למה שנדרש ויותר ידע יוריד מתח?

היה לך ככה גם לפני הלידה? כי אולי זה גם הקושי של התארגנות תוך כדי טיפול בתינוק קטנטן

ומזל טוב...

מזדהה עם חלק מהתחושות, אני מרגישה גם את הלחץ סביב השבעה נקיים, חוסר נעימות עם שאלות לפעמים וכאלה. מבינה אותך מאוד שאת לא נהנית להתארגן למקווה- גם אני לא אוהבת אצ זה במיוחד.

אני אנסה לכתוב מה שעוזר לי, תקחי מה שטוב לך-

קודם כל אני בתפיסה שלי לא נטהרת רק בשביל שתי שניות, אלא קודם כל כדי שאני אהיה טהורה, טהרה זנ שמחה, זו פתיחת הלב, זו עת רצון לתפילה.

אני בשיח עם הקב"ה על הקושי והמאמץ שלי סביב המצווה הזו ואתגריה, אני מתפללת אחרי שהבלנית יוצאת עוד כמה דקות עם עצמי במים.

חוץ מזה תאום ציפיות עם הבעל ממש יכול לעזור. אם הלפני לא הכי משמח אותך אז לפחות שיהיה מפנק ושמח אחכ, תחשבי מה יעשה לך טוב ותרתמי את בעלך לעזור (בטוב, לא בציווי)

זה יכול להיות קינוח שווה אחרי המקווה, אם אתם נשואים טריים- אולי שיחכה לך בחוץ כשאת יוצאת, מכתב עם פינוק, חדר מושקע ומסודר, בושם/בגדים שלו וכו'.

למצוא רב ובלנית שאת מתחברת אליהם. שאת מרגישה בנוח לשאול אותו שאלות ולא מרגישה טרדנית (אולי רב מבוגר שראה הרבה ואתם לא נפגשים איתו ביוםיום? אולי להיפך?) , בלנית שנוח לך מולה ואת סומכת עליה ורואה בה דמות נעימה ומוערכת.. (שוב, כמה שזה רלוונטי, מניחה שביישוב פחות).

אפשר לחדש משהו קטן כל פעם אחרי המקווה- לבוש, בושם, איפור, נעליים, תכשיט..

לגבי ההכנות והלחץ סביבן, לי יש דף עם סדר ההכנות שכתבתי לעצמי. ממש כולל הכל- שעווה ב... / לנקות.. / לקנח אף/ להתפנות. ואני פועלת על אוטומט בלי להילחץ. עם עברתי על כל הדף אני מוכנה ולא שכחתי כלום.

וקטנה לסיום- לא יודעת באיזה שלב משפחתי את, אבל טבילה אחרי לידה מרגשת ככל שתהיה, זה המועד הכי לחוץ בעיני שיש. התמרון של היציאה מהבית עם תינוק קטן הוא לא הזמן לבחון את ההתחברות למצווה. ברור שיש הרבה לחץ וזה בעז"ה יתמתן ויסתדר עם הזמן.

אשרייך אהובה, ממש איתך באותה סירה.

בעבר לקחתי תוספים והגעתי לחריגה.

אז קראתי שמנסים להבין את הסיבה לערכים הגבוהים.

אני מניחה שזה מה שהרופא ישלח אותך לעשות

זה עניין של ספיגה של הגוף.

ואכן, ממה שקראתי הדבר הכי יעיל זה תרומת דם.

מקווה שיימצאו לך עוד פתרונות

@oo

צריך לעשות בדיקה גנטית לוודא שלא מדובר בתסמונת שגורמת לזה.

בכל מקרה תתייעצי עם רופא ותראי מה יגיד. ממה שאני יודעת חוץ מתרומת דם/כדורים אין משהו אחר

כי עכשיו אנחנו במלחמת חרבות ברזל 🤭

סליחה על הבדיחה, הייתי חייבת...

מקווה שתמצאי פתרון יחסית קל לעודף!

ילדתי אחרי התאריך.. לא מעודדת🙈

ולצערי לא אומר כלום

היו פעמים שילדתי בזמן

ופעמים שכמעט ב42

הגוף מכין את עצמו, אבל יכול להיות שמתקרב, יכול להיות שעוד קצת....

אני עם צירים שבאים הולכים כבר מלא זמן. הייתי אצל רופא, יש לי ממש נתונים יפים של פתיחה ומחיקה אבל איך הוא אמר? יכול לקרות עוד שעה ויכול גם עוד שבועיים....

זה נקרא השלב הלטנטי...

הישראליות המוכרות.

ברשתות ייתכנו עובדים מכל האוכלוסיה הישראלית, כך שאין לך דרך לדעת את מי את מפרנסת.

אם את חוששת את יכולה לבקש מהשליח להניח ליד הדלת בזמן שאת מסתכלת בעינית.

אני לא מכירה אתרים שמחזיקים חברות משלוח משל עצמם מלבד מסעדות ורשתות מזון שגם אצלם הרבה עברו לוולט.

ולכן אני שואלת אם יש עוד חנויות נדירות שעובדות כמו יפה נוף... (במיוחד שאני יודעת בוודאות שהשליח אצלנו של צ'יטה, שזו חברת השליחויות הנפוצה, הוא ערבי )

או שאאזור אומץ ואצא לסיבוב קניות. השאלה אם ביחד  עם ילדת יום ההולדת או בלעדיה. כבר לא יודעת מה הכי נכון...

כל הרעיון שלי הוא לחסוך את היציאה מהבית בצל אזעקות. (מי שישמע... אזעקה פעם בשבועיים וכבר אני חוששת... 🙈)

וגם בעבר הביאו לי משהו לנקודת איסוף, וזה היה בקיוסק בשכונה אחרת בכלל, למרות שיש אצלנו באזור מספיק חנויות...

תודה!

המתח הזה של לא לצאת מהבית לא בריא.

אני לא הייתי הולכת לפארק גדול כרגע שלא ליד בניינים, אבל לחנויות? זה מקומות סגורים. למה לא.. טוב קצת להגדיל את המרחב של הפעולות שעושים. יקל עלייך ועל הבת שלך גם.. 

בין הבית לחנות?

אולי תשאלי אותה מה היא רוצה, ותבחרי את.

כשיש אזעקה פעם בשבוע או שבועיים

אז צריך להתנהל בהתאם.. זאת דעתי. 

אצלנו יש אזעקות כל יום לצורך העניין

אני לא יוצאת חופשי מהבית

אבל אנחנו כבר חנוקים לגמרי לגמרי

אז אני משחררת במה שאני יכולה, כל עוד יש איך להתגונן. בחוץ בין בניינים זה נחשב שיש איך.

אסור לעצור את החיים בשום אופן. כל אחת לפי המקום שהיא נמצאת בו, צריכה לחשוב על הצעדים שלה ועל המחירים לכאן ולכאן, אבל לדעתי - בגלל שזה ארוך ויימשך, כדאי לחשוב איך אפשר להתנהל בתוך השגרה ההזויה הזו של מלחמה בלי לתת לזה לנהל אותנו, עד כמה שאפשר

גם אני יוצאת מהבית, ויש פה אזעקות יותר מפעם בשבועיים.

אבל אנחנו אנשים שונים, מותר לכל אחד להתמודד בצורה שיותר קלה לו.

אם למתואמת יותר טוב להישאר כרגע בבית, אין סיבה שלא תעשה את זה בעיניי.

יש מחירים לכאן ולכאן, וכל בחירה היא לגיטימית.

אצלינו לישוב לא נכנסים ערבים בכלל, בכל משלוח אנחנו אומרים שצריכים רק שליח יהודי אחרת לא נוכל להזמין מהם.

שולחים לנו רק יהודים

כמו שאמרה @אביול.

את מזמינה מאתר, אבל בעצם זו חנות או רשת. אז או בשירות לקוחות או בטלפון של החנות ( שמופיע בדרכ באתר או בגוגל). תגידי להם שביצעת הזמנה באתר ורצית לוודא שהמשלוחן יהיה יהודי, אם יאמרו לך שאי אפשר אז תגידי להם שאת מבטלת את ההזמנה..

מביתר

(תכננתי ללכת לספרייה, שבעיקרון יש לה שעות פתיחה עכשיו, אבל גיליתי שהיא סגורה משום מה)

עברנו בדרך ליד חנות צעצועים שהייתה פתוחה, ונכנסתי פנימה לקנות משהו לבת שלי. מקווה שהיא תהיה מרוצה... (היא די אנינת טעם במתנות )

ונקווה שנחגוג לה יום הולדת שמח ככל האפשר בנתונים הנוכחיים...

פשוט לא התנסתי לא בהריון ולא בהנקה אז לא יודעת אם הכרית משדרגת בזמנים שכאלה.

תינוקות. קניתי ביד 2

להריון היה סבבה, להנקה לא מבינה מה עשיתי בהנקות הקודמות.. נח ממש ממש

אחלה כרית של חברת boosto. מילוי קלקר, בצורת U לא ענקית. בהריון הראשון ישנתי איתה כשהאמצע בין הרגליים וצד אחד תומך בבטן, צד אחד תומך בגב. היא הייתה לי קצת עבה מדי אבל סה"כ נוחה. בהריון הזה פחות ישנה איתה כי לא מרגישה צורך.

בהנקה היא הייתה מושלמת!

וגם השתמשתי בה להניח את התינוק כשהחזה עליה ואז הוא מרים ראש בקלות וכיף לו לראות עולם. או לחילופין, להגן על הראש שלו כשהוא נניח שוכב על הגב באוניברסיטה, אז הכרית מסביבו וככה הוא מרגיש מחובק, זה גם עזר לי לפעמים להעביר אותו ישן מהידיים שלי למרחב שבתוך הכרית ואז הוא מרגיש אותה צמודה ללחי שלו ולגוף שלו וממשיך לישון והיא מאוד מוצקה אז לא פחדתי שיחנק.

אני לוקחת מולטי ויטמין באבקה של אלטמן

ויש בו יותר ברזל בכל שקיק מבשקיקים רק של הברזל🤦

אבל אני לוקחת גם וגם בכל מקרה... 

רכיבים
50 ג’ גרעיני דלעת (שליש כוס)

50 ג’ גרעיני חמניה (שליש כוס)

60 ג’ אגוזים טחונים (חצי כוס)

40 גרם שומשום (שליש כוס)

כף זרעי צ’יה (*אפשר לוותר)

2 חלבונים (הלבן) *רצוי מביצים גדולות

2 כפות שמן

4 כפות סירופ מייפל טבעי או דבש (*העוגיות יוצאות במתיקות מעודנת)

אופן ההכנה
-מחממים תנור מראש ל-160 מעלות, מרפדים תבנית ענקית בנייר אפיה ומשמנים את הנייר.

-מערבבים החלבונים בקערה בעזרת מטרפה ידנית או כף במשך כ-30 שניות. מוסיפים מייפל או דבש, שמן ומערבבים.

-מוסיפים גרעינים, אגוזים, שומשום וזרעי צ’יה ומערבבים לתערובת אחידה.

-יוצקים בעזרת כפית עיגולים קטנים ומניחים במרווחים על נייר האפיה. משטחים מעט בעזרת הכפית.

-מכניסים לתנור החם ואופים במשך כ-18 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות מעט בצדדים (חשוב לעקוב אחרי האפיה מאחר ולעוגיות יש נטייה להישרף בקלות ויכול להיות שיהיו מוכנות לפני).

מצרכים:

4 כפות גדושות ממרח חמאת בוטנים (115 ג’) *לא חמאת בוטנים טבעית

2 כפות גדושות סוכר (34 ג’)

1 ביצה קטנה (S או M)

**ניתן להוסיף לתערובת 2 כפות שיבולת שועל (לא חובה).

אופן הכנה:

-מחממים תנור ל180 מעלות ומרפדים את תבנית התנור בנייר אפיה.

-מניחים בקערה את חמאת הבוטנים, הסוכר והביצה ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה.

-בעזרת הידיים יוצרים כדורים, מניחים אותם במרווחים על נייר אפיה ומשטחים אותם לעוגיות בקוטר כ-4 ס”מ. בעזרת גב המזלג מעטרים את העוגיות (לא חובה).

-מכניסים לתנור ואופים במשך 8 דקות בלבד (ולא יותר!) עד שהעוגיות מזהיבות ומשחימות מעט בשוליים. מוציאים ומצננים לחלוטין.

הערה: העוגיות יוצאות מהתנור רכות אך מתקשות ונעשות פריכות לאחר צינון.

חמאת בוטנים טבעית פחות מתוקה ומכילה ככל הנראה פחות שומן, כשניסיתי להשתמש בה העוגיות לא יצאו מוצלחות.

באופן כללי גם אם אומרים שאין אמבטיה, ברגע שאת מסבירה שלצערך אין לך אופציה אחרת הן לרוב מסכימות. 

לנו אין אמבטיה בבית ואף פעם לא עשיתי.

אני לא זוכרת שלמדתי שזה חובה 

גם לי אמרו שעדיף אמבטיה שהעור יתרכך.

אבל גם מקלחת חמה זה בסדר.

במקווה הראשון שלי אחרי החתונה התחלתי למלא אמבטיה וזה לקח כל כך הרבה זמן שחשבתי שכבר עדיף להתקלח. לא עשיתי אמבטיה מאז

וזה לא עניין של לכתחילה וסדיעבד..

אלא מראש אין צורך.

(ואין סיבה שלא יתנו לך לעשות אמבטיה, זה לא קורונה)

אם יש לך אפשרות אני מאד ממליצה לך לעשות אמבטיה בבית.

בעקרון אצלנו ההתארגנות רגילה, 

אבל החרדה שלי שכשאני באמבטיה תהיה פתאום אזעקה ואצא עם קצף על הראש לממ"ד עם חברותיי לשכונה...

גרמה לי להיות מאד דרוכה כל זמן ההכנות

וזו הייתה חוויה מאד לא נעימה

לי איפשרו בלי בעיה להתכונן, אבל יש מרחב מוגן במקווה.

הייתי לחוצה אז שאלתי רב אם אפשר בלי ישיבה באמבטיה ואמר לי שכן ובמקום לעשות מקלחת של 5 דקות..

לעכשיו מסתבר לי שיש דעות שונות.

אז כמו שאמרו- תשאלי את הרב שלכם

אני באמת מתלבטת, מצד אחד ממש זקוקה למנוחה, מצד שני, הרופא כותב באישור "אינה מסוגלת לעבוד..." וזה לא נכון, אני מסוגלת אם אין ברירה.

בכלל בימים האחרונים,אני מתפקדת בעבודה ממש סבבה, רק בבית בצהריים קורסת.

לק"י

אצלינו כתוב שאיקס נעדרת מסיבות שמפורטות ברשומות הרפואיות.

והאמת שלא כזה משנה מה הוא כתב....

אני בעד לשתף את מי שאחראי עלייך בעבודה שאת הולכת לקחת ימי מחלה פה ושם בגלל שקשה לך עם סוף ההריון.

כי לא יהיה פירוט,זה מידע רפואי חסוי

אני הבנתי שהיא התכוונה לזה שכותבים שאישור מחלה ניתן בגלל שהיא לא מסוגלת לעבוד כשלמעשה היא מעידה על עצמה שהיא יכולה

ולפותחת - בעיניי זה כן נופל תחת ההגדרה לא מסוגלת לעבוד

החיים הם לא רק העבודה. ואם העבודה לוקחת את האנרגיות והכח המוגבל של אחהצ, זה מוצדק בעיניי

תודה שכתבת את זה

מאוד מאוד

זאת לא התחמקות אלא קושי אמיתי

יש לך מוסר עבודה הרבה יותר גבוה ממני, זה בטוח😅.

אבל אני כאילו מתלבטת אם המוסר עבודה שלי לא נמוך מדי... כאילו אם אני לא מוותרת לעצמי, בסוף יש מי שזקוק לי בעבודה שלי (וגם לא תהיה לי ממלאת מקום, זה חלק מההתלבטות, שאני גם ככה אשאיר אותם בלי מענה למשך כמה חודשים)

מאוד מבינה אותך, ועצם זה שזה מטריד אותך מעיד שאכפת לך מהם. וזה טוב שאכפת לך, ואני גם כזו עם מוסר עבודה גבוה (שלא יזרקו עלי פה עגבניות שאני אומרת לדפוק את מקום העבודה כי אני ככ לא כזאת )

אבל בשביל ההרגשה הטובה שלך - תזכרי שאת לא עושה שום דבר אסור, זה זכותך - הפרטית והחוקית 🙂

לא ציפיתי לכאלה תגובות חד משמעיות

אז יאללה לוקחת

אני כל ההריון שמרתי בקנאות ימי מחלה, כדי שבתשיעי אוכל לנוח קצת ולהגיע ברוגע ללידה.

ואז במפתיע ילדתי בשבוע 37 כהייתי באמצע יום עבודה ולא ארזתי תיק ללידה...

שאלנו רב בזמנו, והוא אמר שזה לכתחילה שבלכתחילה לקחת ימי מחלה עם מיחושים של חודש תשיעי.

עד היום אני חולמת על השבוע ההוא שהייתי אמורה לקונן בשלווה בבית...

תקחי ותנוחי ותגיעי ללידה רגועה ובעז"ה הכל בבריאות ובידיים מלאות ובשורות טובות!

הייתי אמורה ללדת יומיים אחרי סיום שנת הלימודים אז תכננתי בימים שגם ככה לא לומדים לקחת קצת חופש ולנוח..

מפה לשם, סיימתי לכתוב תעודות באשפוז שאחרי הלידה🙈

יש לי עוד כמעט חודש, זה רק יום אחד השבוע ואולי עוד אחד שבוע הבא ועוד אחד עוד שבועיים... משהו כזה.

לא מתכננת לצאת מוקדם. אם אני לא אלד אחרי התאריך אני אשקול את זה שוב

זה מרענן ונותן כח.

אני בעד!

חשוב להגיע ללידה בנחת ועם כוחות ויש סוגי עבודות ששואבות הרבה כוח.

אצלנו ניתן להגיש לרופא בקשה ךאישור מחלה באינטרנט, ובסיבות לאישור ניתן לבחור הריון.

אישר לגמרי!

מרגישה שבמצבי כמעט בלתי אפשרי כבר לעבוד!! 

בעיניי לא לגיטימי.

אם מישהי קמה בבוקר ואומרת שהיא מרגישה ממש רע ולא יכולה לעבוד, זה לגיטימי בעיני.

אם מישהי מחליטה מראש שהחל מתאריך מסויים היא לא תעבוד, או תעבוד רק חלק מהימים בשבוע, זה ממש לא לגיטימי בעיני.

אני לא מתכוונת להכנס לוויכוח על זה, אבל היה לי חשוב להראות שאני לא מסכימה.

אבל אם ערב לפני היא מרגישה רע אין סיבה לא לקחת

למרות שאני לא הייתי לוקחת

ימי חופשה בדרכ כן 

לפחות במשרד החינוך הם בהחלט כן.

אם אני טועה אשמח שיאירו את עיני

במקומות עבודה שונים שאני עבדתי ועובדת , זה לא ככה

בדקתי בכל זכות ואכן ברוב המקומות זה לא כך

לעובדי מדינה יש פיצוי על הימים בסיום העסקה אך לא על כולם.

תודה על ההארה

הם נפדים בהרבה פחות משווים האמיתי. כלומר יום העדרות בלי אישור רפואי יהיה שווה פי כמה מיום מחלה לא מנוצל.

בשורה התחתונה- משתלם בהחלט לנצל ימי מחלה. 

שימי מחלה משולמים ע"י המעסיק.

אז אם לא באמת חולים, אסור לצאת לימי מחלה...

מה שכן, ברוב מוחלט של העבודות, אם תגידי למעסיק שאת בסוף הריון ורוצה לצאת קצת לנוח, זה יתקבל בתור משהו מאוד לגיטימי.

אצלינו במשרד זה ממש מובן מאליו שיוצאים לפני הלידה לימים של מנוחה ע"ח ימי מחלה.

ובלי קשר, שכל אחת תשאל את הרב שע"פ היא נוהגת האם זה מותר הלכתית לצאת ליום מחלה ככה.

אצלינו במשרד יש הטבה לכל עובדת שהיא יכולה לצאת עד 4 שבועות לפני הלידה לחופש משולם ע"י המעסיק בלי קשר לחופשת מחלה... ומי שלא זכאית להטבה שמחים לתת לה לצאת עם ימי מחלה.

אני עוד לא גיבשתי דעה בעניין, אז רק מקשיבה לכן

אבל סתם אומרת שזאת לא הסיטואציה ששאלתי עליה.

אני שאלתי על לקחת יום מחלה אחד.  כלומר, יום אחד לא להגיע לעבודה, בגלל שאני מותשת ולא בגלל שאני חולה. לא בגלל עצם הטייטל של חודש תשיעי אלא בגלל התחושות שהחודש הזה מביא איתו, מבינה את השאלה שלי?

אם הייתי קמה בבוקר ומרגישה רע אז לא הייתה לי שאלה בכלל, אבל פשוט הרגשתי שאני צריכה יום אחד לנוח לפני שהכוחות שלי יגמרו ואני אקרוס ואז או שבאמת אהיה חולה או שסתם לא אתפקד בבית.

זה לא שקבעת יום מראש שאת יוצאת לטייל ואז לוקחת אותו למחלה

את בסוף הריון, הגיוני שהכוחות שלך הרבה פחות

אבל הפותחת מתארת הרגשה מאד לא טובה.... היא לא חולה אבל בהחלט לא חשה בטוב!

נכון, זה לא וירוס, אבל זה הרגשה שמנוחה יכולה להקל עליה, ולתת לה לנסות לחזור לאיזה איזון.

בשביל הרוגע שלי והתיעוד הרפואי..

חושבת שאם את אחרי תאונה את לא צריכה לשלם במיון

הרופא אמק ללכת למעקב גם אם יש תנועות.

החשש הוא הפרדות שליה

יודעת שכתבת שלא קיבלת מכה אבל ככה היה גם לי.

וגם באמת- לפעמים אנחנו לא מודעים לעוצמת המכה, אני גם חוויתי תאונה קלה והייתי בטוחה שזה כלום אבל אחרי יום יומיים כאב לי מאוד בגב ושכבתי חצי יום במיטה

הייתי בהריון וכמובן נבדקתי וב"ה הכל היה בסדר אבל הזעזוע של תאונה שונה מנפילה וכדו

ממליצה מאוד להיבדק וגם לבקש יום מחלה ולנוח לתת לגוף להתאושש מהטראומה הפיזית

משהו נוסף והרבה פחות משמעותי אבל כדאי לדעת- אם ח"ו יש איזשהן השלכות שמתגלות רק בשלב מאוחר יותר, ולא הולכים להבדק אחרי התאונה (לדעתי עד 24 שעות אחרי)- לא זכאים לפיצויים וכד'.

(מכירה מישהו שטען שהוא בסדר ולא הלך להבדק, ואחרי תקופה התחילו לו כאבים כרוניים בגב כנראה מהתאונה. ולצערנו הוא לא זכאי לכלום).

לא מזמן ולא הלכתי..

זה היה ממש כמו מישהו שדופק ברקס חזק..

לא קיבלתי שום מכה ולא ראיתי צורך ללכת למיון.

חובה ממש.

באופן כללי כשיש תאונה הגוף מםריש כמות אנדרנלין עצומה, שאחד מההשפעות שלו היא שיכוך כאב.

זה פלא אדיר, אבל נפגעים אפילו במצב קשה מאוד מצליחים לזוז, להתהלך ולדבר אחרי תאונות כאילו לא קרה כלום. הם לא מרגישים את הגוף בהתחלה, רק אחרי כמה זמן הוא יורד ואז צצים כאבים והם מבינים שיש קרע פנימי, שברים וכאלה..

יש סיפורים על אנשים שנחבלו קשה בעמודה השדרה והמפרקת שלהם ממש עמדה על כלום, הם קמו ויצאו מהרכב וכשקראו להם והם הסתובבו אחורה היא נשברה סופית (זה הניסוח הכי עדין, והמבין יבין).

בקיצור, בעז"ה הכל טוב ואת בריאה ושלמה וגם העובר/ית אבל אף פעם לא משחקים עם תאונות. מכירה אישית אישה שנהרגה בגלל שסרבה להתפנות ואחכ התברר שהיה לה דימום פנימי ולא היה כבר מה להציל. 

זה יגיע מתישהו בערך באמצע ההריון סביבות שבוע 20 (יכול להיות גם הרבה לפני)