פורום הריון ולידה (עמוד 829)

2 כפות שמן בסיס עם 2 טיפות שמן איקליפטוס ,

ואז עיסוי לחזה בצורת ספר ככה בערך-🙌🙌

מתחילה עם האצבעות במרכז החזה למטה ואז ממשיכה עם האצבעות בעיגול שמופנה החוצה- להזיז את הליחה מהאמצע למעלה והצידה.. מקווה שמובן...

צרוד קצת?

אם כן יכול להיות שזה סטרידור ואז מה שעוזר זה קור, אויר קר, שלוק או קרח מה שהוא אוכל כבר.. ואם זה ממש מציק וברמה של קושי אמיתי בנשימה אפשר גם לקבל מרופא מרשם לסטרואידים

בתוך חיתול בד ולטפטף על הבד שמן עץ התה או שמן לבנדר שתי טיפות זה מספיק.

להניח במרחק להריח ולא מידי קרוב

זה מאוד מרגיע את השיעול במהלך הלילה.

טבעי לחלוטין ומקל מאד על שיעול.

מניסיון אישי.

תגגלי רליף ושם כתוב נקודות מכירה

אני ב"ה במצב שלך...

לפני שבועות ספורים גיליתי שאני בהריון.. ועכשיו עם כל המצב אני סובלת מחרדות ופחדים... ומנסה להתגבר. . לפעמים מצליחה לפעמים לא .. קוראת הרבה תהילים.   ושמה הרבה צדקה

ועוד יותר בהיריון

ופי כמה וכמה בתקופה כזאת.

לא נראה לי שאת צריכה לחשוש לעובר בהקשר הזה, זה טבעי וקורה לכולן.

בשעה טובה ובשורות טובות בעזרת ה'!!

מצבי רוח זה חלק מהתופעות לוואי של שינויים הורמונליים משמעותיים.

לי מה שעוזר זה להחזיק לא להתחיל בנפילה זא להתרכז מראש בדברים חיוביים

כי כשאני נופלת באמת מתקשה מאד להרים את עצמי

ומצד שני- גם מצבי רוח חיוניים מתעצמים אז ככה זה ובכזו תקופה כל הרגשה לגיטימית

ונכון, העובר מרגיש, אבל גם נקיפות מצפון זו תחושה לא נעימה בשבילו..

תזכרי שד' בחר בך להרות אותו בתקופה הזו, וזה הכי טוב בשבילך ובשבילו!

זה תשובה כ"כ חזקה לאסון שקרה לנו.. עם ישראל ממשיך לצמוח ולגדול!!

קראתי בתמצית החדשות-

"בבית החולים מאיר בכפר סבא, שבו מורדמת ומונשמת חנהל'ה קריצמן בת ה-88, שנפצעה בקיבוץ בארי, נולד לה הבוקר הנין העשירי, קרן אור בתוך החושך. היולדת הטרייה שיתפה בתחושות ואמרה: "אני לא יודעת איך משתקמים מדבר כזה. להביא ילדים זו התשובה היחידה".

בע"ה שההריון יעבור בקלות עם תינוק בריא!

ובאמת טוב לו מחשבות טובות וזה גם יכול להיות דרייב להתנתק מהחדשות, אבל הוא יהיה בסדר גמור גם ככה... בע"ה!!

ואצלי תמיד בהריון חששות וחרדות מתגברים.. זה ממש הגיוני.. רק צריך להיות מודעים לזה ולנסות להפחית חשיפה....

ריגשת..

בהצלחה גדולה!!

היי זה גרם לי למשך דימום יותר קצר ויותר נוזלי פחות צמיגי

לא שיבש אצלי 

רועדת מפחד בלילות ולא נרדמת.

אבל גם אנשים כמוני שגרים בבית עם ממד וסורגים, פוחדים ממחבלים

הממד לא עזר גם לחלק מהאנשים שהיה להם. לצערנו.

החשש שלי ושלך משותף להרבה הרבה אנשים עכשיו, כי זה תסריט אימים שאף אחד לא חשב עליו..

אני לא ישנה כמעט בכלל מאז אותו יום. ומאוד דרוכה.

אבל אני יכולה להגיד לך שקודם כל, זה משתפר לאט לאט ועם עזרה.

ודבר שני, מאיזה מקום שלא תסתכלי על זה - רואים שיד השם היתה פה.

חלק ניצלו וחלק לא. באותו חדר, באותו בית, מאותה משפחה

אין זה אלא רק בגלל שבראש השנה השם גזר כך.

אני ממש מאמינה בזה.

יש שאומרים שלקרוא את החדשות והסיפורים זה לא טוב לנפש, אני מבינה באמת

אבל אני לפחות מתמלאת באמונה רק מלשמוע כמה ניסים וחסד השם עשה איתנו, בתוך החושך הענק הזה. אלמלא ההשגחה הייתה מוסרת לגמרי חלילה חלילה - מי ישורנו..

ואני חלק מעם שלעולם לא יכלה, כי השם הבטיח.

והפחד הוא מצמית ומובן ואנחנו מרגישים חשופים וחסרי הגנה. ואז, אני נזכרת בשואה הארורה. שם,בידיים של הנאצים,. יימ"ש, במחנות הריכוז, אנשים זכו לניסים שזה היה מעל הטבע מבחינת ההגיון.

וגם כאן.

אז אם אני בידיים של השם - אני בידיים שלו. ולא בידיים 'שלהם' חלילה.

והוא ישמור עלינו. לא הממד, לא הסורג ולא הצבא ולא השבכ ולא הגדר המתקדמת ביותר במזרח התיכון

ולגבי למה השם כביכול כביכול חלילה לא שמר עליהם, ומי מבטיח לי שהוא ישמור עליי..

אז אני לא יודעת חשבונות שמיים. באמת. אבל אני כן מאמינה שמתי שזמנו של אדם ללכת - הוא יילך, בדרך כזו או אחרת. ואותם אנשים נמצאים קרוב קרוב לכסא הכבוד ממש כמו הרוגי מלכות. ואותי לפחות, זה קצת מנחם.

וזה לגיטימי, תמחקי

אני מחזקת את ידייך בכך שתפעלי מול מרכזי חוסן ותקבלי כלים ותמיכה נפשית להתמודדות. וביחד

ננצח ❤️

*הפסדת שיעורים ראשונים? לא עומדת בקצב ורוצה להתחיל שוב מהתחלה? יש לך חברה שרוצה להתחיל ללמוד?*

*מחר מתחיל סבב חדש*

(הלמידה בקבוצה הזו ממשיכה כסדרה עד שיעור 89)

מנוחת נפש הבוטח 23

הם התחילו לפני שבוע בערך, אבל אולי את יכולה לבקש ממנה לשלוח לך את השיעורים הראשונים כדי שתוכלי להשלים בקצב שלך

ומדוייק

אהבתי

חיזקת אותי ממש.. בטח אצטרך לקרוא את זה שוב ושוב..

חיבוק לפותחת, איתך בתחושות הקשות 💞

רק שאני מזדהה איתך מאוד.

אני גם עם חרדות קשות, וחרדות זה לא משהו שמאפשר תיפקוד בכלל, ולכן בשבילך ובשביל הילדים, הייתי נישארת אצל ההורים, אם לא נח שם אז אפילו לשלם על מלון או לימצוא מקום שבו תרגישי טיפה יותר בטוחה ולא תישארי בו לבד.

אולי גם אפשר לישקול לקחת כדורים, או לעבור טיפול רציני של טראומה.

כדאי לדבר אפילו באופן חד פעמי עם איש מיקצוע. כל המדינה בחרדה, אבל יש אנשים שאצלם זה מתפרץ בצורה חזקה יותר, וזה בדרך כלל יושב גם על טראומות עבר, וזה בדרך כלל אנשים שהיה להם תמיד חרדות במינון מסויים, ובמצבים כאלו זה מתפרץ בצורה שקשה לישלוט. 

אני יודעת שאולי ציפית לעיצות יותר טובות מחזקות ומעודדות.

אבל בתור משהי שגם נימצאת בחרדות קשות מאוד - אני יודעת כמה זה מצב שלא מאפשר בכלל תיפקוד.

כמה זה נוראי לחיות בצורה כאת. וכמה נוראי לילדים כשהם מופקרים לגמרי מול אמא בהתקפי חרדה שלא מסוגלת לתפקד כאמא, ואפילו לא לתת להם מינימום של יחס.
ולכן אני מש מעודדת אותך להיות רק במקום שמרגיע אותך. במקום שבו תוכלי יחסית להרגיש מוגנת, ושיהיה שם עוד אנשים איתך.

סורגים לבית זה משהו בסיסי שכדאי לדאוג שיהיה וכרגע גם ממד.

אולי כדאי לכם לעבור באופן זמני למקום יותר רגוע בארץ ולדירה שמצוידת במדד/ מרחב מוגן תקני וסורגים.

המלחמה נועדה לקחת מהם את היכולת לזרוק טילים ולהחדיר מחבלים, היכולת הזו כנראה תושג אבל זה יקח זמן.

זה ברמת הגורמים לפחד. אבל חוץ מהגורמים, אפשר ללמוד ולהתאמן לשלוט על הפחד, לתת לו פחות מקום ולא לתת לו לשבש את החיים.

מי שהגיבה אתמול אז קראתי כבר בלילה כשהתעוררתי ולא הצלחתי להרדם ואת השאר היום.

בבוקר קמתי יותר רגועה.

שמנו בוויז את הכתובת והוא כתב לנו "הנכם נוסעים לאזור מסוכן". פעם ראשונה שנתקלת באזהרה הזאת.

לרגע נלחצתי אבל עבר לי כי ידעתי שהוא מגזים.

קצת אחרי שהגענו כבר הייתה אזעקה, הגדול שלי קצת נלחץ ורץ מהר. באלי שיילך יותר בנחת ולא ילחץ אבל אין לנו יותר מידי זמן להגיע לממד והיינו בקומה למעלה אז רק ככה הספקנו להגיע.

מקווה שהוא יהיה בסדר.

והפחד הזה ממחבלים, מתגבר רק בלילה מסתבר.

עכשיו אני בסדר עם זה. בלילות אני לא מצליחה להכיל את הפחד. באסה שעוד מעט שעון חורף.

@מחי תודה!

נראה לי שכבר הייתי בקבוצה שלה ויצאתי כי ראיתי שאני בכלל לא מגיעה ללהקשיב אבל עכשיו הצטרפתי שוב ואבקש ממנה את השיעורים הקודמים ואנסה לעקוב.

להגיד בבוקר חסדך

ואמונתך בלילות

הלילה הוא זמן חשוך יותר מכל הבחינות ובאמת הכל מתגבר בו- הפחדים, החששות, הרגשות. ולכן בזמן הזה צריך יותר אמונה. 

מאמר שאומר שכל המדינה חוותה טראומה, אבל לא כולם יישארו עם פוסט טראומה.

יש דרכים לטפל, אל תישארי עם הפחדים לבד.

ברמה הפרקטית יש דרכים למגן את הבית ואפילו לעבור דירה. ברמה האמונית לאט לאט מתחזקים.

אבל כרגע צריך לחזק את הנפש. היא עברה טראומה וצריך לטפל בזה. אל תשכחי גם שבהריון הכל מועצם. בע"ה עם טיפול נכון, אחרי שהכל ייגמר, ואחרי הלידה ועם צעדים פרקטיים ואמוניים לאט לאט נחזור לעצמנו.

החיים חזקים מהכל.

בתוספת של ממדים

וגם יש ממדים שמגיעים מוכנים. היום האופציות השתנו..

מי שגר בשכירות זה לא רלוונטי לו ולכן האופציה היותר הגיונית היא מעבר דירה לכזו עם תנאים מיטיבים יותר

ולא הולכים על זה כי המחיר גבוה.

אנשים כרגע לוט בערפל

ועם הריביות הגבוהות, אפשר להבין מי שבוחר שלא בגלל העלות.

שיפור מיגון - ארביב מיגון

קראתי על כמה אפשרויות, חלק זמן ההכנה הוא יומיים בלבד.

כמובן שבעל דירה צריך לשאת בעלויות ולא שוכרים.

אפשר לשים גם מצלמות אבטחה יש מערכות מורכבות ויש פשוטות.

יש סורגים פנימיים וחיצוניים.

למשל ידעת שסורג תקני הוא סורג שנמצא מחוץ לחלון ממד ולא בפנים? זה סורג קוביה בעצם..

למעשה סורג כזה עשוי להיות יעיל יותר נגד פריצה מבחוץ של חלון הממד.

אבל אני לא חושבת שזה הזמן המתאים להתעסק עם זה. כל דבר בזמנו.

(אלא אם רוצים להישאר בבית ומחפשים עכשיו פתרון sos לממד בגלל האזעקות אז כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע ישירות)

ממד מוכן לחצר עולה באזור ה50,000 אולי קצת פחות

נתונים מגוגל. לא לוקחת אחריות על אותיות קטנות 🙃

ואולי אחרי המלחמה זה קצת יירגע קצת, אני מקווה.

אם לא אשקול טיפול אבל באמת תוהה לעצמי אם כדאי עכשיו או אחרי הלידה כי כאמור, ברור לי שהכל מועצם בגלל ההריון. גם המחשבות והרגשות וגם התגובות שלי.

אבל רק יכולה להאיר טיפה מהנסיון שלי..

טראומות ופחדים מודחקים שלא מטופלים (אגב מטופלים=הכוונה מעובדים נכון, לא כל דבר זה טיפול ארוך טווח.. בכלל לא) לא עוברים לבד...

בעז"ה לאט לאט ילך ויהיה טוב יותר, ולפעמים גם מעל פני השטח אפשר לחשוב שחוזרים לחיים רגועים ולתלם, ושהכל מאחורינו.. אבל למעשה בפעם הבאה שפוגשים פחדים דומים- או סתם כמה שנים קדימה, זה יכול פתאום לחכות לנו מעבר לפינה בעוצמה שלא דמיינו

כשאומרים שכולם חוו טראומה ולא כולם יפתחו פוסט טראומה- לרוב מי שלא מפתח פוסט טראומה, זה אלו שהצליחו, בעצמם או בעזרת אנשי מקצוע לעבד בצורה נכונה את הרגשות והפחדים.

*גילוי נאות:

אני לא אשת מקצוע, אבל פוסט טראומתית ברמה מסויימת, אז הספקתי קצת להבין איך הדברים עובדים..

גם לטובת הילדים.

ופוסט טראומה יכולה להתפרץ גם שנים אחרי אם לא מעבדים את הדברים נכון.

*סיוע נפשי לישראל*

נפגעי אירועי הטרור והלחימה ובני משפחות הנפגעים, הסובלים מקושי נפשי, מוזמנים למלא טופס פנייה לקבלת סיוע נפשי ראשוני.

הסיוע ניתן על ידי נשות ואנשי מקצועות בריאות הנפש, מתחומי הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית ומטפלים באמצעות אומנות התורמים את זמנם באמצעות פלטפורמת Talkspace.

*לינק לפנייה בבקשה לסיוע נפשי:*

https://www.talkspace.com/israel-support

*איך זה עובד?*

*הרשמה מהירה* - ענו על כמה שאלות כדי להתחיל.

*חיבור למטפל* - לאחר מילוי הטופס יצוות לכם מטפל איתו תתאמו מועד לפגישה ראשונה.

*פרטיות* - הפרטיות והביטחון שלכם הם בראש סדר העדיפויות שלנו. כל המידע בצ’אט הטיפול מוצפן.

*השירות מוצע ללא תשלום*

*הפרויקט ביוזמת "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" ו״חופשי בארצנו״, ובשיתוף פעולה עם טוקספייס - האפליקציה המובילה בעולם לטיפול נפשי דיגיטלי* 💜

כל הילדות שלי, תמיד אמא שלי הקפידה על דלת נעולה. אמרה שלא יכנס פתאום מישהו.

ובודקת שנעול כמה וכמה פעמים. תמיד חשבתי טוב אמא דאגנית.

עכשיו אני עושה אותו דבר וחושבת איזה טראומה היא בטח עברה במהלך החיים.

השבת יצאתי לפארק עם הילדים, לצאת לנשום אויר, לראות אנשים וילדים רצים ומשחקים. זה עשה מאוד טוב.

גם זה שהיינו בלי חדשות, יכולנו פשוט להרגיש בטוחים שוב.

בתקווה לימים שקטים ושלום אמיתי. סה"כ עושה רושם שזו המלחמה האחרונה

בשבוע 7 עד שבוע 10.

לי זה היה מעולה. שינוי המקום והאויר הקל לי על הבחילות. רק צריך לשים לב לעצמך, כי הנטיה בימים כאלה זה לרצות להספיק הכל וצריך לזכור גם לנוח..

לקחתי הרבה הפוגות.

הלכנו לקניות, נעצרנו באמצע לנוח,

אם היה בוקר אינטנסיבי, דאגתי אחר כך לפנות לי שעה שעתיים לעצירה ומנוחה.

חשוב מאוד גם להקפיד על שתיה.

מבינה מאוד את הצורך בהפוגה אבל לי זה היה קשה.

מצד שני אין מצב שהייתי מפספסת חתונה של אח.

לחתונה שלי הגיעה 'משלחת' של משפחה מארה"ב

בניהם היו כאלו שהגיעו רק ל48 שעות (כולל הטיסות)

אני רק רוצה להשתתף בשמחה ולהחליט אץ ההחלטה הנכונה.

לפני שהתחילו לימודים כמעט ביטלתי את הכרטיס, אבל עכשיו נראה שחוזרים ללימודים סדירים.. יש לי כרטיס לשבוע. אם אשנה עכשיו זה יעלה כפול ממה ששילמתי, המחירים כעת הכפילו את עצמם.

אצלנו במשפחה זה קרה פעמיים (כל פעם בצד אחר של המשפחה), וגם עכשיו לצערנו זה עומד לקרות. (אחותי הייתה אמורה להגיע לארץ כדי להתחתן ונאלצה לבטל בגלל המלחמה. היא תתחתן שם ורק הוריי ושניים מאחיי יהיו שם... אנחנו נצפה בה מרחוק)

בכל אופן, בקשר להיריון, אם את מרגישה כל כך חלשה ומבוחלת - נשמע לי שיהיה לך קשה עד בלתי אפשרי לטוס. אני בתחילת היריון בקושי מסוגלת לנסוע נסיעות קצרות ברכב... אז נשמע לי שטיסה זה פי כמה וכמה...

תרגישי טוב, בשעה טובה ומזל טוב!

שמהאחים והאחיות שצי שגרים בארץ, כולם נוסעים. אם לא אסע אז רק אני אפסיד את החתונה.

אני יותר נוטה ליסוע, מפחדת שיהיה לי קשה מבחינת ההריון והדאגה לילדים. אבל הולך להיות שגרת מלחמה ארוכה כנראה, וחושבת שאתחרט ממש אם לא אסע..

טסתי פעמיים  בשלב כזה (וגם מאוחר יותר) לארצות הברית.

לקחתי כדור נגד בחילה לטיסה למרות שבד"כ לא לוקחת...

נחתי הרבה גם שם. הנמכתי ציפיות ותוכניות.

מה שכן

ממש חשוב לצאת לסיבובים בטיסה למנוע התכווצויות ברגליים (הציק לי ממש)

בלי קשר אם את סובלת מבחילות אולי כדאי לבדוק בונגסטה (למרות שלא הייתי מתחילה כמה ימים לפני טיסה כי זה דורש הסתגלות לעייפות)

בכללי, חתונה של אח נשמע לי משהו משמעותי להפסיד וחבל

אולי אם את טסה עם המשפחה הייתי משתפת מישהי קרובה במצב כדי שתדע להתאים לקצב שלך ושיהיה בלי לחץ

לפחות לא תוציאי אנרגיות על להסתיר..

הייתי לוקחת איתך את כל מה שעוזר לך - קרקרים איגלואים בשפע וכאלו- לי זה קצת מקל

וגם הסחות דעת לטיסה כמובן ספרים וזה

בודקים דווקא לא בבוקר, בין 10-18. עדיף שעה קבועה אבל לא קריטי, רק לא מוקדם בבוקר ולא בלילה.

כדאי להתחיל לבדוק קצת לפני הזמן המוקדם ביותר שיכול להיות ביוץ אז הולכים אחורה מהמחזור הקצר ביותר שהיה לך. למשל- אם המחזור הכי קצר שלך היה 28 יום אז תלכי 14 יום אחורה וביום ה14 כנראה היה ביוץ. כדאי לבדוק יומיים שלושה קודם אז להתחיל מהיום ה11.

בודקים כל יום. תמיד יהיו שני פסים וזה שלילי כל עוד הפס בדיקה חלש יותר מהפס בקרה. כמה ימים לפני הביוץ הפס יתחיל להתחזק ויום או יומיים לפני הביוץ יהיה פס בדיקה חזק כמו הפס בקרה או יותר. מיד אחרי הביוץ הפס נחלש שוב.

אני ממליצה על גמ"ח בזמנו, הבדיקות שלהם די זולות ואצלי היו אמינות.

סיוע נפשי לישראל*

נפגעי אירועי הטרור והלחימה ובני משפחות הנפגעים, הסובלים מקושי נפשי, מוזמנים למלא טופס פנייה לקבלת סיוע נפשי ראשוני.

הסיוע ניתן על ידי נשות ואנשי מקצועות בריאות הנפש, מתחומי הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית ומטפלים באמצעות אומנות התורמים את זמנם באמצעות פלטפורמת Talkspace.

*לינק לפנייה בבקשה לסיוע נפשי:*

https://www.talkspace.com/israel-support

*איך זה עובד?*

*הרשמה מהירה* - ענו על כמה שאלות כדי להתחיל.

*חיבור למטפל* - לאחר מילוי הטופס יצוות לכם מטפל איתו תתאמו מועד לפגישה ראשונה.

*פרטיות* - הפרטיות והביטחון שלכם הם בראש סדר העדיפויות שלנו. כל המידע בצ’אט הטיפול מוצפן.

יש לי המלצה למטפלת באומנות מהממת שמטפלת בזום 

יש לה נסיון בזה, ואפשר לעבור איתה תהליך עומק ויצירת קשר ואמון והכל

מנסיון אישי

דורש אינטרנט טוב

ופינה שקטה לגמרי לגמרי לזמן הטיפול, קצת לפני וקצת אחרי (אין את הדרך, אבל צריך קצת זמן לעצמך רגע אחרי טיפול)

אם רלוונטי - אתן פרטים באישי בשמחה

כי הם מכירים הרבה נשות מקצוע ובטח יגידו לך כמה שמות (הקווים שיש כמו נטל, ערן, עזר מציון וכו')

בהצלחה!

פרשת נֹח.... שבת מתקרבת 💓 מי משתפת בלימוד שנגע בה? - הריון ולידה

וכולן מוזמנות להוסיף ולכתוב לקראת השבת...

(אם מישהי מצליחה למצוא את הקישור לשרשור משנה שעברה - מוזמנת להוסיף גם אותו...)

במסכת עבודה זרה נאמר: "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח..."

אלפיים שנות התוהו זו הפרשה שלנו. בסופה נולד אברהם אבינו, שנולד בשנת 1948 לבריאת העולם, ובגיל 52 שלו מתחילות 2000 שנות תורה.

איך זה שאנחנו שוב מדברים על תוהו? הרי העולם התחיל מתוהו ובוהו לפני הבריאה, אבל אז הקב"ה סידר ותיקן את כל הכוחות וברא את העולם, אז למה שוב חוזרים לתוהו?

אז על זה כתבתי יותר בהרחבה בשרשור של שבוע שעבר - "והארץ היתה תוהו ובוהו" - הריון ולידה

והפעם אני רוצה קצת להרחיב על התוהו שמופיע בפרשה שלנו.

[כל הדברים שאני כותבת הם בעקבות הדברים שקראתי בספר 'ומלכותו בכל משלה' של הרב ראובן ששון (על פי מקורות רבים אחרים שהוא מביא ומפשט במילים שלו). אבל אני לא כותבת את הדברים כסיכום מסודר שלו, אלא מתוך מה שלקחתי, ואולי בשילוב עם מקורות אחרים שלמדתי, ומחשבות שלי על הדברים.]

כאשר הקב"ה ברא את העולם, הוא ברא בו חוקי טבע. החוקים האלו מקיימים את העולם, הם מאפשרים לנו להתקיים בו וגם לפתח אותו (מתוך ההבנה של חוקי הטבע אפשר לפתח את המדע וליצור דברים שמוסיפים בתיקון העולם).

חוקי הטבע עוזרים לנו לדעת ממה להיזהר כדי שלא נפגע בעצמנו. למשל - האש היא חמה ושורפת, ולכן צריך להיזהר שלא לגעת בה ולקבל כוויה. או למשל - יש כוח משיכה שמושך אותנו למטה, ולכן צריך להיזהר לא ליפול ממקום גבוה ולהיפגע.

כמו חוקי הטבע הגשמיים, יש גם 'חוקי טבע' רוחניים. למעשים שלנו בעולם יש השפעה על ההנהגה מלמעלה.

את זה אפשר להבין קצת יותר אם נסתכל על ההשלכות של המעשים שלנו בתחומים יותר 'מופשטים' - אם אדם מבזבז את הכסף שלו בלי הבחנה, הוא משלם על זה ומגיע למצב שאין לו כסף. אם אדם עושה עסקים לא בטוחים, הוא עלול להפסיד את הכסף שלו.

כמו שבהתנהגות ה'טכנית' שלנו (הליכה במקום לא בטוח, חוסר זהירות עם אש) יש השלכות למעשים שלנו, כמו שבהתנהלות שלנו בעולם (כמו ניהול כספי וכו') יש השלכות למעשים שלנו, כך גם למעשים הרוחניים שלנו יש השלכות ישירות על החיים שלנו.

בדור המבול, בני האדם איבדו את הגבולות שלהם. בעקבות חזרת העולם למצב של תוהו, כל הכוחות היו חזקים מאוד ובלי איזון, ובאותו דור הם היו חזקים במידת החסד בלי שום גבול.

חסד אמיתי וטוב הוא חסד של נתינה לאחר, אבל עם גבול ברור - יש את מה ששלי, יש את מה ששל האחר, ואני יכול לתת לאחר משלי.

אבל חסד בלי גבול זה מצב שכבר אין הבחנה ביני לבין האחר, ובין הרכוש שלי לרכוש של האחר. וזה הביא ל'חמס' - גזל, ולחטאי עריות (שגם בחומש ויקרא מכונים בתור 'חסד' - "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא")

ועל פי הטבע האלוקי שהקב"ה ברא, ההנהגה האלוקית מושפעת מההתנהגות של בני האדם. ולכן בעולם של חסד בלי גבול, הגיע משמיים מבול - שפע בלי גבול, גשם בלי גבול.

וזה בעצם הביא את העולם שוב למצב של תוהו - ערבוב בין המים העליונים למים התחתונים, חשכו המאורות, אין יבשה, אין צמחים, אין בעלי חיים, ממש כמעט חזרה אחורה למה שהיה לפני הבריאה. חוץ מהתיבה ששמרה על הגבולות (ולכן מוזכרים בה במפורט המידות וגם התאריכים - גבולות המקום והזמן).

אחרי המבול הקב"ה ראה שאי אפשר לתת לעולם להתנהל לגמרי לפי ההנהגה של האדם.

כמו אבא ששומר על הבן שלו שלא יתקרב לאש כדי שלא ייכווה.

כמו אבא שאחרי שנתן לבן שלו לנהל את העסקים שלו כי הוא סומך עליו, ראה שהוא לא מספיק אחראי ועושה נזקים גדולים מידי, אז הוא בוחר להגביל אותו יותר.

כך גם הקב"ה ראה שהוא נתן לאדם יותר מידי 'כוח' בהשפעה שלו על המציאות, ולכן הוא כרת עם נוח את ברית הקשת - יותר העולם לא ייחרב ויהפוך לתוהו, גם אם המעשים שלנו כן היו יכולים להביא שוב לתוהו.

הלימוד הזה מהפרשה עוזר לי לראות בעין אחרת את המציאות של הרע בעולם.

הקב"ה לא יוצר את הרע. הוא איפשר את מציאות הרע ("יוצר ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - הרע והחושך הם במדרגות בריאה שמשמעה שהקב"ה מאפשר את הקיום שלהם), וזה חלק מנתינת הבחירה החופשית.

יש מצבים בהם המעשים שלנו מובילים למציאות של רע (בין אם המעשים ה'טכניים', ההתנהלות המעשית שלו, או המעשים הרוחניים שלנו), אבל הקב"ה הוא לא זה שעושה לנו רע, הוא האבא הרחום שלנו, שרוצה לשמור עלינו ולהגן עלינו מהרע, ומדריך אותנו ומכוון אותנו לדרך הטוב שבה יהיה לנו רק טוב.

אבל הוא גם נותן לנו בחירה חופשית, שלפעמים מביאה אותנו למפגש עם הרע. ומתוך כך מגיע התיקון - ההשלכות של המעשים שלנו הן כאלו שיכוונו אותנו לתקן את מה שדרוש תיקון, ובכך לקדם את העולם לתיקון השלם (שאנחנו כבר לקראת סיומו, בסוף אלפיים שנות גאולה).

תודה רבה על זה!

"וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס"

תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חָטוֹפִין"

בעז"ה שנזכה לניצחון מלא על החמס והמחבלים ושחרור כל החטופים, שכולם יחזרו לביתם לשלום ונזכה לראות עולם חדש של אור וטוב שמופיע מתוך השבר הזה.

אמן!

עליהם אני מתפללת שיתקיים - "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך". והלוואי שהקב"ה יפיל פחד על כל השונים האכזריים שלנו שלא יעזו לפגוע בנו יותר.

אבל דווקא בעולם כן אפשר לראות איך לאט לאט העולם מתקדם לעבר המוסר האלוקי.

פעם הרג היה חלק מהחוק. לא כל כך מזמן היתה השואה הנוראה, של הרג שיטתי ומזעזע, כחלק מ'העולם הנאור' של גרמניה.

אבל היום כל מי שמחשיב את עצמו כ'נאור' חייב לגנות את הרצח שהם עשו.

עדיין יש הרבה בלבול, ויותר מידי דאגה 'הומניטרית' לרוצחים.

אבל בסוף עוד נגיע למצב בו האמת האלוקית תופיע בבירור בעולם וכולם יבינו שזו האמת האמיתית.

רני עקרה וההמשך עניה סערה.

מצטטת מתוך ההפטרה...

בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ.  בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, ה'.

אין לי ראש וכח להרחיב אבל לי זה עשה טוב, ממליצה להעיף מבט בהפטרה, היא מנחמת.

הי הגיוני בעיניי זה להחיל כלל שמי שיוצא מהבית מוודא שיש מי שנועל אחריו את הדלת.

אם עוד אין כלל כזה, או מפתחות לגדולים, לדעתי ממש כדאי

כי היא לא מגיעה לידית (בינתיים).

או שאת אומרת לנעול כדי שלא ישאירו בטעות את הדלת קצת פתוחה? (יש מפתחות לשניים מהגדולים. אלה שפחות רחפנים...)

אז קצת מתקשה להבין מצב שבו הדלת פשוט פתוחה..זה די מסוכן בעיניי

נראה לי כדאי לעמוד על זה שלכל הפחות יהיה סגור

גדלתי בבית שבו ישנים עם דלתות לא נעולות, אבל עברו הרבה מים בנהר מאז..

אבל במשך היום הילדים יוצאים ונכנסים (אפילו רק מהלימודים), וזה די מטרטר לפתוח את הנעילה בכל פעם... (אבל באמת חמותי מתחרפנת מזה שאנחנו לא נועלים... כשהיא מגיעה אנחנו נועלים לכבודה 😅)

לעשות מפתחות לכולם אני חוששת. כי בקלות חלקם עלולים לאבד אותם, ואז זה חשש שגנבים (או גרוע מזה) ימצאו אותם... (חוץ מזה שאצלנו לשכפל מפתח זה סיפור יקר - זה רק דרך כרטיס מיוחד כזה, ולא בכל חנות אפשר לעשות את זה...)

ר

לא רואה ברירה אחרת

ואם אין מצב כזה

אז לדעת שכל רגע נתון משהו שם עליה עין

עשיתי עכשיו שיחה עם הילדים שחזרו, סיפרתי להם על הנס והם בעצמם הציעו פתרונות איך לא לשכוח לסגור תמיד את הדלת (משלט על הדלת ועד שיר שמופעל אוטומטית ברגע שהדלת נפתחת ומזכיר לסגור אותה ).

מנסה לחשוב אם יש עוד דרכים למנוע את בריחתה של הקטנה מהבית... (אולי בכל זאת שננסה לקדם איזשהו שער לרחבת הבניין? זה ידרוש הרבה עבודה ובלגן, וכמובן גם אישור מהשכנים...)

כל הילדים בשלב כזה או אחר מגיעים לשלב שצריך להסביר מותר ואסור, שאסור להוריד מהם את העיניים ולהשגיח, וגם לדאוג לסביבה בטיחותית כמובן. אני בטוחה שאת יודעת..

בעיניי לגרום להוצאה כספית לשאר השכנים זה לא מתאים.

צריך לדאוג שהתינוקת תהיה בטווח ראייה כל הזמן לכל הפחות, במקביל להטמעת הנוהל החדש בבית. וכמובן אפשר לחלוק עליי

אבל אם היתי נדרשת להוצאה כספית כזו, מהסיבות שאת מתארת, לא הייתי מוכנה לשלם אם אין לי ילדים קטנים. עם כל האמפתיה כמובן❤️

חשבתי שננסה לממן את זה בעצמנו (אם זה ריאלי בכלל), אבל זו עדיין טרחה בשביל השכנים - גם זמן ההתקנה וגם לזכור לסגור את השער...

כמובן הסברתי לקטנה עכשיו, כשלקחתי אותה הביתה, שאסור לה לצאת לבד מהבית. אבל עד שהיא תפנים את זה יעברו עוד כמה חודשים טובים...

וזהו, באמת צריך להמשיך לשמור עליה כל הזמן... ולשמור את הדלת סגורה...

אותך.

פשוט בגלל שאני מכירה את המחירים, לא חשבתי שתרצי לשאת בהם לבד..

הוא היה אומר שזה לא רלוונטי... (הוא מבין ב"עולם הזה" יותר ממני )

נראה שהפתרון הכי טוב הוא השער ש @ערגלית המליצה עליו, בתקווה שיתאים גם אצלנו.

אם בבית קשה לשמור על דלת סגורה,

כל שכן שיהיה קשה לדרוש מכל תושבי הבניין להקפיד על שער סגור...

רק ילדים גדולים יכולים לפתוח את השער והוא נסגר ישר כשיוצאים.

הוא מתחבר בוואקום למשקוף עולה בערך 100 שח.

ממליצה ממש

בכל בית עם מדרגות ותינוק זוחל

(הכוונה כשיש מדרגות בתוך הבית עצמו)

בכל חנות תינוקות אמור להיות ובטח באינטרנט

BABY DAN ASTA שער לחץ

בימים אלו אני מעדיפה לא להזמין משהו במשלוח עד הבית, כי לרוב המשלוחנים ערבים...

אתקשר לחנות התינוקות שקרובה אלינו (של מוצצים) כדי לשאול אם יש להם כזה דבר לפני שאני יוצאת מהבית (שגם זה דבר שאני מעדיפה למעט בו עכשיו...)

באמת נס...

אני כל הזמן מתלבטת על זה, כי הגדולים יותר (בני חמש וארבע) רוצים לרדת לבד... ואני מתלבטת אם לאפשר להם... ברור שלקטנה לא, אבל מפחדת שגם להם יקרה משהו... מצד שני הרבה פעמים הם מוכנים ורוצים לצאת ואני עוד לא. 

בעיקר בשבילי, שאשמע את הצלצול ואדע לקרוא שצריך לסגור את הדלת.

אבל בשבת זה בעייתי...

ככה שהיא לא נשארת סתם פתוחה.

והזכרת לי סיפור שהיה לנו - חמותי גרה בקומה ראשונה בבניין של 14 קומות. כשהקטן היה בערך בן 8 חודשים, שבת בבוקר, הילדים נכנסו ולא סגרו את הדלת עד הסוף. לקח לי בערך 5 דקות לשים לב שהוא נעלם ובזמן הזה הוא הספיק לטפס לקומה 6!!! מזל שלא נכנס למעלית ומזל שהתחיל לקטר כשהגעתי לקומה 4 אחרת לא הייתי עולה עוד.

יש 2 ברגים ששולטים בקצב, של תחילת הסגירה ושל הסיום

צריך לקנפג שלא יהיה מסוכן

אנחנו קנינו את זה כדי להגן על האצבעות של הילדים

יש לנו רוחות חזקות שטורקות את הדלת.

צריך לשחק עם הכיוונון של הברגים עד שמגיעים לסגירה בקצב שמבחינתך הוא מוצלח.

קונים בחנויות של כלי בניין.. מניחה שבכל טמבוריה יהיה.

גם לנו זה קרה עם אחד הילדים אצל ההורים שלי - עקרונית הוא לא ידע לרדת מדרגות (אפילו לא ידע לזחול - לא זחל בכלל), אז הייתי בטוחה שלא צריך לשמור על הדלתות סגורות (ושם יש להם כמה דלתות לבית...)

מפה ולשם גילינו אותו בתחתית המדרגות היוצאות לרחוב - הוא ירד בישיבה... מזל שזו הייתה שבת ואין שם בכלל מכוניות שנוסעות...

עשיתי את הבדיקה רק כאשר היה חשד לבעיה, כיוון שגיסה של חברה איבדה הריון בעקבות הבדיקה וזה היה רגיש אצלי.

למרות שאני יודעת שזה מאוד מאוד מאוד נדיר.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה בנושא.

אני חושבת שהם ממליצים מעל גיל 35 ללא בעיה ומתחת עם בעיה,אבל באמת כדאי שתתייעצי פרטנית.

פחות 'אמינה/מדויקת ממי שפיר?

וגם ממה שהבנתי אפשר לגלות איתה מספר בודד של תסמונות..

אבל כשאמרתי לו שאעשה אם יהיה חשד באחת הבדיקות האחרות- שקיפות, סקירה מוקדמת וסקירה מאוחרת, הוא אמר שהוא עדיין ממליץ בגדול אבל מבין למה לא ושזו החלטה שלי ובסדר לא לעשות.

ב"ה כל הבדיקות עד כה תקינות לחלוטין ולכן אני לא עושה מי שפיר, אבל אם היה מתעורר חשד אפילו קטן יחסית הייתי עושה. לא כי הייתי עוברת הפלה חס וחלילה(כנראה, אלא אם מתגלה תסמונת ברמת עובר לא בר חיות), אבל כן כי חשוב לדעת ולהתכונן בהתאם, ולפעמים גם יש מה לטפל ברחם או מיד אחרי הלידה. ובאמת זו בדיקה עם סיכון אבל מועט.

זה השנקל שלי בעניין.

אלא אם יש אינדיקציה לבעיה גנטית בסקירות.

בכל מקרה, ידע הוא לא תמיד כח. חלק המתשובות שאת עשויה לקבל המשמעות שלהן לא מוחלטת..

ואת צריכה לחשוב מה את רוצה לדעת - וגם לבחור איזה סוג תשובות את רוצה לקבל לפני שאת עושה את הבדיקה.

יש שינויים גנטיים שלא ידוע כרגע מה ההשפעה שלהם.

יש ממצאים שקשורים למחלות שעלולות להתפתח בגיל מבוגר (למשל האם תרצי לדעת שהעובר עתיד לחלות בפרקינסון?)

יש ממצאים שקשורים לעליה בסיכון למחלות מסויימות, שזה בעצם סטטיסטיקה.

את יכולה למצוא על זה סרטוני הסבר באתר של בי"ח הדסה.

בבדיקה של מי שפיר עושה בדיקה של צ'יפ גנטי שבודקת עודפים או חוסרים בחומר הגנטי, שיכולים לגרום לתסמונות מולדות שונות. לא מקבלים מידע על מחלות בגיל המבוגר.

יש לפעמים ממצאים שהמשמעות שלהן לא ברורה. אבל אפשר לבקש לא לקבל מידע לא חד משמעי. הסיכון למצוא משהו בצ'יפ גנטי, גם כשהסקירות תקינות הוא 1:130. 

רפואית כאילו?

גם כשהסקירות תקינות יש סיכוי של 1:130 שהצ'יפ הגנטי יהיה לא תקין, מתוך 130 נשים שעושות את הבדיקה לאחת יהיה ממצא לא תקין, כלומר עודף או חוסר בחומר הגנטי.

אמר שהוא נוקט בגישת ידע זה כח.

יש לי במשפחה המורחבת שני ילדים שנולדו עם תסמונות גנטיות נדירות... שניהם פגועים בצורה קשה מאוד. זה מעלה שאלות...

אם הן תורשתיות או לא,

אם יש קשר ביניהן

אם הן הגיעו מאותו צד במשפחה...

בכל אופן, הסיכון שעולה עם הגיל הוא לחוסר איזון אקראי בחלוקת החומר הגנטי. בעיות תורשתיות, אם היו, היו שם גם בהריונות שהיו לך בגיל צעיר יותר.

אחרת הייתי עושה פשוט בדיקה גנטית למוטציה.

מוטציות אקראיות שהתרחשו.

אם יש מוטציה גנטית ידועה (למשל טיי זקס) אפשר לעשות בדיקה לנשאות.

אם עושים ריצוף של הגנום של העובר אפשר  לראות את רוב המוטציות הקיימות...

לא עושים ריצוף של הכל, אלא של מקטעים ידועים.

בוודאי לא רק בודקים כמות של חומר גנטי.

בנוסף, במקרה הצורך ניתן לעשות ריצוף ממש (אקסום).

פעם ההמלצה היתה לעשות דיקור מי שפיר מעל גיל 35

ועכשיו היא מעל גיל 32.

ולא אמרו לעשות דיקור מי שפיר כחלק מהשגרה.

לא כסף.

בעיקר הסיכון הרפואי שכן קיים גם אם נמוך. וגם הבדיקה עצמה נראית לי לא נעימה וקצת מפחידה. וגם בסוף החשש שאם תתקבל תוצאה, מה עושים איתה... וכו'...

נתתי צ'קים מראש...

אבל כרגע אני יותר חוששת מההסתגלות המחודשת שלה אחרי שכל זה ייגמר...

(אבל מה אני בוכה על זה, בזמן שיש ילדים שלעולם לא ישובו עוד למסגרת וילדים שישובו בע"ה, אבל עם טראומה נוראית...)

משום מה היה מובן לי שאת לא משלמת ..

באמת הסתגלות זה לא פשוט לכולם🙏🏻

אני עושה לבת שלי הסתגלות איטית גם אם היא מתרגלת מהר אז אני לקוחת את הזמן.

אבל ברוך השם שיש אפשרות כי אני עובדת לפעמים מהבית.

באמת לפעמים צריך להודות על התלונות הקטנות ..

(למרות שקשה לעבוד איתה. אם כי עכשיו גם ככה קשה לי לעבוד...)

נראה מה יהיה כשנגיע לשלב ההסתגלות המחודשת...

לשלוח בכלל למסגרת שאם תהיה אזעקה גם אין למטפלת איפה להוציא אותם חוץ מלחדר מדרגות שזה ממש מסוכן זה פעוטות פיציים..

וגם שהם נבהלים וצורחים ומזה לא רוצה שהילדים שלי יהיו בטראומה...

הילדים שלי נבהלים מהאזעקה והבומים אבל לא בוכים אני איתם ומרגיעה אחד על אחד..

כשאני הייתי קטנה והיו לנו אזעקות אני זוכרת כמה בלאגן צרחות ובכי וחוסר פרופורציות ילדים קיבלו והצוות ממש לא היה יכול לעזור לכולם וגם הם בעצמם פוחדים... זה ממש הלחיץ הרבה ילדים בוכים ורוצים את ההורים שיבואו לקחת אותם.. איזו שגרת למידה זו???? הראש שלהם בכלל לא בריכוז..

אחרי שבוע וחצי כמעט שאני לא מצליחה להרים ראש ולתפקד, אתמול התחלתי לקרוא קצת ממים על המלחמה חזה ממש הרים אותי

אם כי הבית טרלולים 🤦

חייבת להכניס כביסה ולנרמל, מחר יום חמישי כברר

אבל אשתדל מאוד בלי נדר לעשות כמה צילומי מסך לדברים יפים שראיתי ואעלה

היא אמרה שהורים לחצו עליה לפתוח (כנראה הורים שחזרו לעבוד)... היא שאלה רב על זה...

בכל אופן, זה משפחתון פרטי...

בדרך כלל משהו ורדרד עדין- כמו ריח ורדים..

בסופר פארם ראיתי חלוקת איזורים לפי קטגוריות, אוקיינוס, ים

פרחים

וניל וכזה- תריחי, תראי מה את אוהבת..

פעם אחת ויחידה ב"ה קניתי בושם מהמלצות באונליין וזו הייתה החלטה גרועה

כל אחת אוהבת משהו אחר ולכל אחת מתאים משהו אחר, גם מבחינת העוצמה של הריח..

רק לדאוג שעד התור יהיה לך הפניה.

זה ממש עכשיו.

מעבר לזה במילא הבדיקה הבאה זה סקירה ראשונה שלרוב נעשית בפרטי (השניה בקופ"ח)

אז זה לא מונע ממך לקבוע

לא זכרתי שזה פרטי

מה זה אומר שאין החזר? ואיך אני קובעת? פשוט להתקשר למרפאה של רופא ספציפי?

מצחיק שאני כבר לא זוכרת כלום כלום מהריונות קודמים(הקטן שלי כבר בן 4.5..)

זה לא ממש פרטי, סקירה פרטית עולה בסביבות 1000 ש"ח,

סקירה ראשונה היא פשוט עם השתתפות עצמית מוגדלת (בערך 100 ש"ח)

אולי את צריכה רופאים שבהסכם עם כללית

יש רשימה באתר.

הסקירה המוקדמת עולה 57₪ אם יש לך פלטינום, 114₪ לזהב.

אם את רוצה רופא לא בהסדר יש החזר גדול מסל ההריון (לא זוכרת בדיוק, משהו כמו 70%) אז יוצא בערך 300₪

אצל רופאים בהסדר.

עולה 114 במושלם זהב ובפלטינום פחות, לא יודעת בדיוק כמה. וצריך לשלם מזומן🤦

אני התקשרתי למוקד של הכללית והם שלחו לי רשימה של רופאים בהסדר באיזור שלי, ואז קבעתי ישירות.

זה לא בדיוק פרטי, זה משו באמצע

וזכאים להחזר על סקירה אחת כזו- מוקדמת או מאוחרת, אבל מוקדמת לא בסל הרגיל של הקופה ומאוחרת כן אז בדכ עושים ככה את המוקדמת.

קצת סדר

הייתי ממש מבולבלת ולכן עד עכשיו נמנעתי מלטפל בזה

ואז נזכרתי שבהריונות קודמים היה ממש קשה למצוא תורים ואין לי ברירה אלא להיכנס לנושא הזה

אם אין תורים אצל רופא אחד, תנסי אצל רופא אחר (אלה שבהסדר). יש כאלה שיש אצלם יותר תורים.

במרכז ממליצה על משה מנור בבן שמן. הוא מעולה ודווקא יש תורים

מקבל בפתח תקווה ליד הקניון.

הייתי אצלו אצל חלק מההריונות ולא הצלחתי לזכור את שמו

הוא מקסים

ממש אהבתי ללכת אליו.

באיזה שבועות זה סקירה מוקדמת? שאני אחשב תאריכים 

נדמה לי 13-17 אבל אולי אני טועה

גוגל יגיד לך בטוח

אבל אולי בענייני הריון זה שונה

בינתיים התקשרתי למוקד ואין מענה בקשר לבדיקות הריון ביום שישי

אז אבדוק את העניין ביום ראשון בעז"ה

צריך מרשם מרופא

יש בונגסטה שהוא עם מרשם.

ואני חושבת שבמקרים עוד יותר קשים נותנים זופרן.

אישית, לוקחת ויטמין b6 (זה אחד מהמרכיבים העיקריים של הבונגסטה) ומרגישה שיפור עצום

אבל הבחילות שלי תמיד היו ברמת הבחילות, לא הקאות. 

סוף שבת ומוצש הבחילות נוראיות כולל הקאות, והבחילות לא עוברות גם אחרי שמקיאה.

ביום יום בחילות קלות שעוברות אחרי שאוכלת.

הבונג'סטה מצוין

אפשר בלי מרשם דיקלקטים ישראלי-נמכר בלי מרשם בגמחים והרבה יותר זול

זה בטוח 100 אחוז לשימוש אבל שתיהם (זה תכלס אותו חומר) גורם לעייפות כי מכיל כדור שינה

אם את רב הזמן רב עם בחילות אולי תנסי לקחת רק בי 6 כי בתחילת הריון גם ככה עייפים כל הזמן...

הכאב יכול להיות כשהזקיק גדל יכול להיות ממש מזמן הביוץ כשהביצית יוצאת ויכול להיות אחרי הביוץ כשהנוזל מתפשט.

לפעמים הן מעידות על מום משמעותי או חלק מתסמונת ולפעמים חסרות משמעות ויכולות להיספג.

היו ממצאים נוספין בסקירה?

הייתי עושה מה שהרופא אמר.

(אצלנו היו כמה ציסטות במח בסקירה מאוחרת ואחרי חודש נשארה רק אחת.)

היתה ציסטה אחת בחדר השמאלי במח

אבל בהמשך כבר לא ראו אותו ב''ה

אבל ב''ה הכל היה תקין חוץ מזה

וגם הגודל של עצם האף תקין

אז הרופא אמר שאין צורך להתייחס או לבדוק משהו מעבר  ושלרוב זה כלום

האמת

לא הטריד אותי

אם יש עוד ממצאים או שזה גדול אז כדטי פשוט לבדוק מה שהמליצו

אבל להשתדל ממש לא להכנס לסרטים הלב

גם אם קמתי פ אום מהר מדי

מעין מתיחה כזו כואבת מאוד

מנסה לסגור סוגרים כי זה כאילו אוסף הכל.

תכלס הבטן ממש יוצאת עכשיו בצעדי ענק וכנראה שהיא פשוט לוחצת על הכל..

כי כואב לי נורא ממתיחות בערך בכל מקום.

וזהו. הגעתי לשלב ה'אין איך לישון. לשבת. לעמוד בנוחות'.

הצלחת להמשיך להקפיד גם מיד אחרי הלידה?

גם הסטרס מהמלחמה לא תורם... וגם לא בבית שלי ובסביבה הרגילה..

אבל את מחזקת אותי כן לחזור לזה, מקווה בעזרת ד' יותר להשתדל 

התחלתי את ההריון בעודף משקל, ובזכות התזונה המוקפדת סיימתי את ההריון במשקל נמוך יותר ממה שהתחלתי, וזה ממש נתן לי דחיפה להמשיך ככה..

מאז אני לא אוכלת קמח לבן, התרגלתי לאכול לחם קל, וגם הרבה ירקות, ולשתות הרבה מים

(האמת שמאז שהתחיל כל המצב אני אישית עם פחות חשק לאכול...)

בתפריט לדוגמה?

הבעיה שלי שחלבונים עושים לי ממש בחילה לאחרונה.

אני יחסית בסדר עם ביצים, טונה ומוצרי חלב

בהתחלה עוד ניסיתי להקפיד אבל אז הבנתי שזה יותר מעיק עליי והייתי צריכה קצת פחות להתמקד בזה ויותר בתינוקת.

מה שכן תסתכלי על זה שכרגע את ברוך השם לא חולץ סוכרת אז התפריט שהביאו לך לא רלוונטי. זה תפריט מאוד קשוח! ( מניסיון)  

אני הכנסתי בעקבות הסוכרת הריון הרבה אוכל בריא לבית עם דגש על פחות סוכר.

יעזור אם תקפידי לקנות רק לחם מלא ולא להכניס לחם לבן.

כל ארוחה להקפיד על ירקות חתוכים

ולאכול כל 3 שעות בארוחת ביניים, זה עוזר בארוחה העיקרית לא לאכול כמויות גדולות.

ואת מחליטה מה להכין ולבשל בבית שזה יותר קל, תכיני פשטידות, חביתות חזה עוף במקום שניצל 

שאת יכולה להרשות לך פעם ביום / שבוע לפי החשק והשבוע משהו מתוק או מפרגן.

ובשאר הזמן לעשות השתדלות.

לא צריך לחזור לקמח לבן, או לכמויות גדולות כמו לפני..

להמשיך לאכול ירקות בכמות גדולה.

את יכולה לפרגן לעצמך בפירות טובים, שזה לא משהו שממולץ לאכול בזמן שומרים על תזונה בהריון.

חטיפים עם כמות סוכרים נמוכה, שמפנקים אותך.

כשיש אירוע, לפרגן לעצמך יותר..

וכן הלאה.

אם יש לך כוח רצון, אפשר לגמרי לבנות תפריט עם מקומות שאת מרשה לעצמך להתפנק.

אני גם גבולית בהריון שומרת ממש, וממש מפחדת להגיע לאחרי הלידה להעלות בחזרה הכל ☹️

כי ההתנזרות הטוטאלית עכשיו קשה לי, אז מפחדת שזה יהיה קיצוני לצד השני אחר כך.

הרבה פעמים יש בחדר אחיות

ואם יכולים לבוא אלייך לכורסא/מיטה לקחת כל פעם את הדם - עוד יותר טוב

אל תבני על הזמן הזה ליותר מדי הספקים

פשוט למצא לעצמך פינה ולנוח

אם יש מלווה שיכול לבוא איתך - לדעתי מומלץ, ועדיף שינהג לך חזור

בהצלחה!

במרפאה שעשיתי היו כורסאות ומיטה, אז אפשר היה לנוח.

תביאי איתך לימון, ומותר במהלך ה3 שעות לשתות 4 כוסות מים

כן, צריך להגיע עם מישהו.. או לפחות שיהיה מישהו שיחזיר אותך הביתה

הבדיקה עצמה אורכת כמה דקות, אבל יכול להיות שתמתיני בחוץ הרבה זמן..

נשארים להשגחה של חצי שעה - שעה ואז הולכים הביתה.

הבדיקה עצמה היא דרך הבטן - תגיעי עם חצאית וחולצה, לא שמלה. שוכבים על מיטה מרימים את החולצה למעלה מורידים טיפה את החצאית (רק מנמיכים אותה טיפה שהבטן תהיה חשופה לגמרי) הרופא עושה אולטרסאונד ואז מחדיר מחט לבטן. מהמחט הוא מוציא נוזל מי שפיר ומעביר אותו למבחנות.

זה קצת דוקר וקצת לא נעים, תנסי לחשוב על משהו אחר ולנשום.

אחרי הדיקור, צריך לנוח 24 שעות - לא להרים שום דבר ולא להתכופף.

תשובות מקבלים אחרי שבועיים-4 שבועות.

איפה את עושה את הבדיקה?

מכניסים מחט לשניה

המחט מכניסה קש

והקש (פלסטיק) מוציא את הנוזל

המחט רק שניות בודדות בתוך הבטן.

אני נחתי יומיים משהו כזה

וכדאי שיהיה מישהו איתך במהלך היום ושינהג חזור

1. לא חובה מלווה. אותי זה הרגיע. מהבטן. נשארים כמה דקות בחדר ואם את מרגישהטוב משוחררת. ההמלצה לחכות בין 15-30 דק בחדר המתנה לראות שאת בסדר.

תשובה אחרי שבועיים בערך

2. אסור להתאמץ. בכלל. לא להרים, לא לנקות לא לסדר. באותו יום רק תנוחי, אחכ אל תעשי הרבה ולא להרים את הילדים. קשה מאד אבל חובה.

אצלי הילד ממש כעס עליי שלא הרמתי אותו. זה קרע לי את הלב אבל באמת אין ברירה.

להיערך לבייביסטק ועזרה בבית לפחות ל3 ימים.

חוץ מזה תהימ עם יד על הדופק ותתנהלי בהתאם לאיך שאת מרגישה.

אני הרגשתי ממש רע, חולשה והתכווצויות שבוע בלי שעשיתי כלום אז נחתי עוד.

חברה שלי עברה את זה בקלילות בכלל לא זכרה למחרת כבר שהיא צריכה להיזהר.

מקוה שיעבור לך בקלות בהצלחה