הקטנה (בת שנה ותשע) מאוד אוהבת לצאת החוצה. בימים האחרונים זה פחות קורה...
היא ביקשה מקודם לצאת, וביקשתי מאחת הבנות שלי (בת תשע) שתצא איתה לקצת זמן לחדר המדרגות. (אתמול אני ירדתי איתה קצת - היא ירדה במדרגות במהירות שלא תאמן, ומיד כשהגענו לרחבת הכניסה היא רצה לכיוון הכביש... עצרתי אותה כמעט ברגע האחרון)
היא הסכימה, וכשחזרו כנראה לא סגרה את הדלת עד הסוף.
אני הלכתי להכין לעצמי אוכל, ופתאום אני רואה את הדלת פתוחה ואת הקטנה לא בסביבה!
רצתי כמו מטורפת למטה תוך כדי שאני קוראת לה, וכשהגעתי לרחבת הבניין ראיתי אותה שם למרבה הנס ואחד השכנים עומד לידה, קצת בהלם, ושומר עליה.
פשוט נס ענק! הבניין שלנו בלי הרבה דיירים ועכשיו רובם חזרו לעבודה - לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם השכן לא היה שם בדיוק... (כנראה היא עצמה מרוב הלם נשארה במקום ולא רצה כהרגלה לכיוון הכביש) אמנם הכביש שליד הבית שלנו הוא קטן יחסית ולא סואן, אבל הוא עדיין כביש... שלא לדבר על זה שהיא הייתה עלולה להתחיל לשוטט מי יודע לאן...
הודו לה' כי טוב!
ולפרקטיקה, בכל זאת: איך דואגים שבע"ה דבר כזה לא יקרה שוב?
אמרתי עכשיו בקול רם, בתור כלל כזה, שחייבים להפקיד תמיד לסגור את הדלת. (לא רציתי לומר את זה ישירות לבת התשע, כי מניסיון - היא הייתה נפגעת מאוד...)
בכל אופן, בבית עכשיו נמצאות רק הבכורה, בת התשע והקטנה, כך שרוב בני הבית לא שמעו את הכלל...
לכנס את כולם כשיחזרו ולהבהיר את הכלל הזה? אולי משהו אחר? (הלוואי שהיה לנו שער בכניסה לרחבת הבניין... אבל אפילו אין שם ממש פתח - הכול פתוח לחניה - אז אי אפשר להתקין שער... ואנחנו היחידים בבניין עם ילדים קטנים
)






