פורום הריון ולידה (עמוד 830)

שכשיש הזעקה, תבוא לעזור לך לקחת את הילדים למיקלט?

הממד?

כי יש אופציות ביניים כמו חדר עם קיר פנימי וחדכ מדרגות

לק"י

איזה קומה אתם?

בני כמה הילדים?

וכמה זמן להגיע למרחב מוגן יש לכם?

אם לא במקום שמקבל הרבה טילים, אני חושבת שעדיף למצוא את המקום הכי מוגן בבית ולא להיסחב לכל מיני מקומות לא מוכרים...

(אנחנו עושים ככה - נכנסים למסדרון - וזה כשלהורים שלנו מצד אחד יש ממ"ד ולהורים מהצד השני יש מקלט צמוד. פשוט לא מעשי לנדוד מהבית כל כך הרבה זמן...)

כי השיקול הוא לא רק ממד

אלא גם סביבה מוכרת ופחות תלושה לילדים לאורך זמן

וגם לפותחת כמובן

חוסר ביטחון

אצלנו השפיות תלויה במקום הקבוע שלנו, בבית שלנו. אפילו שבת אחת מחוץ לבית מוציאה אותנו מאיזון.

אם אצלכם השפיות תלויה במקום מוגן, אז כנראה שזה עדיף לכם. אפשר לחפש גם מקומות שאין בהם אזעקות, לאו דווקא מקומות עם מרחב מוגן. (נגיד - בדרום המרוחק מהעוטף או ביישובים בבנימין)

ויש לי גם קטנים. (דווקא הקטנה בכלל לא מפחדת)

ודווקא בגלל זה אנחנו מעדיפים להשאיר אותם בשגרה כמה שאפשר, וליצור להם מרחב מוגן *נפשי* מפני המלחמה.

(אבל באמת אצלנו אין כמעט אזעקות, אז זה שונה)

לק"י

יש כאלו שהם מרחב מוגן.

צריך לרדת לקומה מסויימת ולסגור את דלתות הבית. נדמה לי לפחות 2 קומות מלמעלה, וקומה אחת מלמטה.

ככה אנחנו עושים וזה נחמד.

נעים להתעודד עם הדכנים

אנחנו לא מספיקים להגיע למקלט כשמתחילים הבומים. אז יושבים יחד

הם לא יכולים ללכת לבד?

למשפחה שלך אין מקלט קרוב? אולי יוכלו לעזור עם הילדים. 

אני לוקחת כל אחד ביד אחת, קטנים. יורדת שלוש קומות כמה פעמים ביום… בחזור אחת עולה לבד לאט לאט.

מאמינה שאם יש לך ב״ה מעל שלושה ילדים אז הגדולים יכולים לרדת בזריזות ? בעל שנמצא בחלק מהזמן ביום?

מזכיר לי משום מה תינוק קטן..

יש כזה ריח ורכות של גן עדן😆😆

נשמע כמו מנגנון הישרדות שמונע ממך להתחבר לתינוק.

תנסי עור לעור, ערסול, שינה משותפת. (במיטחברת למשל)

האכלה רק בידיים עם קשר עין משך כל זמן הארוחה.

כמה זמן את אחרי לידה?

רק הלידה מתקרבת...

אני לא יודעת באיזה שלב את, נשמע שקרובה ללידה. אם יש עוד זמן עד הלידה הייתי משחררת. תתחברי בהמשך. לא יודעת אם יש ילדים בבית או שזאת לידה ראשונה, אז קחי מה שמתאים לך.

אם הלידה קרובה אז ממליצה ללמוד על זה, קורס הכנה ללידה, להתכונן פיזית ללידה, לקנות מה שצריך, לארגן תיק לידה וכו' ההכנות הטכניות יכולות לעזור להתחבר.

להקדיש זמן להרגיש את התנועות, למשש את הגוף הקטן הזה בפנים. אני יכולה ממש להרגיש את הגפיים של העובר (לא יודעת אם זה ידיים או רגליים אבל משהו מהם), להרגיש את העכוז שלו, גם כשהוא לא זז, אני לוחצת קצת על הבטן ומרגישה את הגוף הקטן בפנים. אפשר לנסות לדבר איתו, להגיד לו "שלום תינוק שלי, אני אמא שלך" את יכולה גם לספר לו את המחשבות והפחדים שלך וכל מה שמטריד אותך במלחמה, הוא לא מבין עדיין. זה יכול לעזור לך להרגיש שהוא מישהו כשאת מדברת איתו, זה נותן לו ממשות.

לקנות בשבילו בגדים ודברים, לסדר לו מקום בבית, לחשוב על שמות, לחשוב על הנקה...

שמות חשבתי בעבר ועכשיו כבר לא מתחברת למה שרציתי אז, אז נחכה ללידה.

אבל תודה על כל הרעיונות

המארזים שלהם במחיר מעולה ממש, האיכות טובה, בד נעים (מה ש100% כותנה, אין לי נסיון עם בד פליז וכאלה).

ממליצה

גם לבחור באתר אינטרנט זה חווית קנייה וגם כשיגיע הביתה, לכבס את זה, לקפל ולסדר, לדמיין את הבגד עם תינוק בפנים....

עם דולה שעושה הכנה ללידה, נראה לי ממש יכול להכניס לאוירה וגם באמת לעזור להתכונן

זה לא מחייב כלום

וגם הפלה לע אמורה לגרום לתסמינים הורמונליים כי גם היא שינוי משמעותי בגוף.

להתפלל ולהאמין...

ולפעמים הם גם עוברים והכל תקין..

ולפעמים לא..

מה שהיה בהריונות קודמים לא בהכרח מעיד על הנוכחי, ובעז"ה מתפללות איתך שהכל יהיה בסדר🙏🙏 

מהנסיון שלי- גם לפני ההפלה לא היו תסמינים (היה הריון והתסמינים בוששו מלבוא)

וגם בהריון תקין ב"ה היתה איזו שבת בלי תסמינים ותנועות שמאוד נלחצתי ממנה ולא קרה כלום.

אני בגישה שהלחץ הנפשי שלי שווה בדיקה.

לא מעניין אותי האם הסמפטום מדאיג, השאלה איך הוא משפיע עלי.

מבינה לליבך ממש! אני חושבת שמוצדק לבדוק במוקד, השאלה האם יש לך דרך לקבל עזרה..

אם תרצי לומר איפה את גרה בערך אולי נוכל לעזור

עם הרפה פחות תסמינים ויש ימים אפילו בלי תסמינים בכלל

ותמיד סבלתי מאוד עד שבוע 12-14

קרה גם לי

התסמינים לא מעידים על תקינות ההריון ואיו מה לדאוג מזה.

הריונות קודמים לא בהכרח מעידים על ההריונות הבאים.

ולהפך תהני מההרגשה הטובה ותקווי שהבחילות לא ימשכו כל ההריון, אמור להפסיק באזור שבוע 12-14

בע''ה אלך מחר להיבדק

אני ממש חוששת

גילו לי חצוצרה סתומה לגמרי, + ניסיון פתיחה שלא הצליח, לפני שנתיים.

החצוצרה השניה גם "לא היתה מדהימה", אבל כנראה שהזרקת החומר בלי ניסיון צנתור היתה מספיקה, כי נכנסתי להריון במחזור הבא (אחרי שהרופא פוריות כבר העביר אותי לIVF במחזור הבא...)

גם הרופא פוריות, וגם רופאים אחרים במהלך ההריון ואחריו אמרו לי שזה לא אומר כלום על הריונות נוספים בהמשך.

לא מטבען של חצוצרה סתומה להיסתם שוב?

והשניה שפתוחה לא עלולה להיסתם רק כי הראשונה סתומה?

כמו שכתבו לך זה יכול להיות התרחבות של הרחם.

לי זה זכור ככאב חד דוקר כזה

באמת כאבים חדים דוקרים כאלה.

שניה אחת ונעלמים. אבל ממש בתדירות גבוהה.

מאשר סרזט

במה היה יותר טוב?

איפה משיגים אותו? 

דימומי הסתגלות

תופעות לוואי

איפה משיגים? בבית מרקחת עם מרשם מרופא נשים או משפחה.

מסייגת שוב שזה לא מחוויה אישית שלי, רק ממה ששמעתי מהרבה נשים.

אני השתמשתי בסרזט וברחתי ממנו.

לא היו כתמים או הסתגלות כשהתחלתי

אבל בגיל חצי שנה של התינוק חזרו דימומים

התופעת לוואי העיקרית מבחינתי הייתה עליה במשקל

למרות שהרופא שלי התעקש שהם מכילים את אותו חומר בדיוק🤷‍♀️

אבל הבנתי שזה מאוד איניבידואלי ויש כאלה שסרזט בסדר גמור אצלם. לדעתי אין ברירה אלא לנסות...

דיאמיליה עשה לי דימומים קשים מאוד

וסרזט לא היה בנמצא אז לא ניסיתי

עברתי לדיאמילה וזה הפסיק. פעם שניה שלקחתי דיאמילה לא עשתה לי דימום הסתגלות וסרזט כן.

תכלס אין לדעת כל גוף מקבל דברים בצורה שונה...

דבר ראשון שולחת לך חיבוק גדול על כל מה שאתם עוברים…

לא כתבת מה המרחק בין הערים אבל יש מצב שבעלך ילך לבקר אותה עם הגדול איזה אחר הצהריים? נשמע שהיא פשוט צריכה קצת צומי…

אליה

אני חושבת שאת נוהגת נכון מאוד וכל הכבוד שאת יודעת מה טוב לכם כזוג ומשפחה ולא נכנעת ללחצים שלה (גם לא של המשפחה שלך שעושים את זה בעדינות אבל את יודעת שזה לא יהיה לך טוב..)

הנפרדות שלכם חשובה ממש!!

כואב שהיא עוקצת.

אני חושבת שהיא בודדה וזה יוצא ככה..

התהליך שהיא צריכה הוא תהליך פנימי שהיא צריכה לעבור.

ואתם - יכולים לנסות לחבק ולחזק כמה שאפשר מבחינתכם.

אולי לשלול מגש פירות או משהו בסגנון עם פתק מחבק

אולי כן לשקול לנסוע...

אני רק אגיד לך לגבי הנסיעה - שברגע שהתחלתי לעבוד ולנסוע כל יום זה נהיה פחות מפחיד.

אני לא נוסעת באזורים עם אזעקות אבל כן בכבישים מלאים ערבים. אז אולי התמונה שונה.

כדאי לשקול כן לצאת אליהם ליום אחד בשעות שבהן בדרך כלל אין אזעקות.

ניסיתם להזמין אותם לטייל איתכם יום אחד?

מה תעשי אם יהיו אזעקות? תעצרו באמצע כביש מהיר ותצאו להשטח?

עד כאן אני מסכימה איתך.

הבעיה שנשמע מהתיאור שהיא כביכול צריכה לקנות אתכם כדי לראות את הנכדים שלה. אני לא אומרת שזה המצב, אני אומרת שקיים פער מובנה לטובת הוריך, ושזה דורש תיקון כשבעז"ה נחזור לשגרה בטוחה.

עד אז אני מציעה לשתות מיץ אומץ ולהתקשר אליה, להגיד לה שאת עכשיו מבינה שהיא רואה מעט מדי את הנכדים שלה, וזה ישתנה ויהיה "חצי חצי" כלומר מאוזן כשהבטחון ישתפר.

תגידי שהיה לך זמן לחשוב על זה ואת לוקחת את זה על עצמך להבא.

אחרי הקדמה כזאת אני חושבת שהיא תבין למה נסיעות פחות מתאימות עכשיו.

אבל ליזום שיחת וואטסאפ שהיא יכולה לדבר חופשי עם הנכדים שלה יום יום, זו השתדלות בגבול הסביר לגמרי וזה הייתי מציעה שתעשי עוד היום...

שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל🍒🇮🇱🤍❤

שזה לא יהיה ככה.

זו דעתי. נקודה. 

חוץ מהאם אם החתן תחשוב שהיא רואה את הנכדים בדיוק כמו אם הכלה.

לעניות דעתי, כל עוד נוהגים לכל הצדדים בכבוד ובאהבה, ממש אין שום חובה שבעולם 'לאזן' את הזמן שמבלים עם שני הצדדים. ואין חובה לאזן את הקשר גם מבחינת דברים אחרים, לא רק מבחינת זמן.

ואם תשאלי בסביבתך, נראה לי שתגלי שלרוב הקשר עם משפחות המוצא לא מתחלק חצי חצי.

אבל אם תשימי לב הפותחת מעוניינת בקשר טוב ושהיא פחות תהיה שתלטנית.

כתבתי את העצה שיש לי.

זה זמן לאהבת חינם.

אני יכולה להעיד. יש לי קשר מעולה עם חמי ואשתו, אבל אנחנו נפגשים איתם הרבה פחות מאשר עם ההורים שלי. כך מתאים לנו, וזו גם דעתו של בעלי. אף אחד לא נעלב ולא כועס, ובעיקר, אך אחד לא מנסה להשוות כמה שעות אנחנו נמצאים עם הצד השני.

לדעתי הרצון ל'שוויון', לא מועיל כאן, ולא נצרך להשגת יחסים טובים.

בכל מקרה, דעתך שונה וזו כמובן זכותך, נשאר חלוקות.

שבת שלום ושלווה, ומלאה בקשרים נעימים, אוהבים, טובים ומספקים עם בני המשפחה הקרובה והרחוקה🙏

למרות שהייתי רוצה שהוריי יראו יותר את הילדים.

שווה בשווה זה לא תמיד אפשרי. גם אם רוצים בזה

ההורים שלי גרים מרחק שעתיים וחצי ממני. גם אם הייתי מאד מאד רוצה, הם לא יראו את הבנות שלי אותו דבר.

וכולנו חיים עם זה בשלום ואמא שלי הצדיקה גם אומרת לי הרבה פעמים שהיא שמחה שאם היא ככ רחוקה ולא יכולה לעזור לפחות זכיתי שיש לי משפחה קרובה אליי שעוזרים לי וכו'.

וב"ה גם להורים שלי יש קשר טוב עם הבנות שלי למרות המרחק.

אם הייתי רוצה שיהיה לגמרי שווה הייתי גרה איפשהו באמצע בין ההורים, מרחק שעה וחצי בערך לכל כיוון (לא משנה שזה לא באמת רלוונטי) ואז כביכול הייתי מקבלת שיוויון אבל בפועל הייתי מפסידה את הרווח של לגור קרוב לאחד מההורים, לקבל המון עזרה, לתת לבנות שלי קשר מיוחד מאד עם סבא וסבתא שלהם.

בקיצור, לא צריך לשאוף לשיוויון

אני עונה לפותחת.

חמותה אשה טובה חמה שמשקיעה

ויש ממש חרדה מהצד שלה

זה לא צריך להיות ככה

היא צריכה את הביטחון של השיוויוניות

אני לא יודעת מה הסיבה שהיא ככה, הרי ברגיל הפותחת גרה קרוב אליה.

בסיטואציה שהיא מתארת צריך לתת לה את הביטחון.

ובכלל, בעלה של הפותחת הוא זה שצריך לקחת את הילדים ביומיום לבקר אותה. משהו בקשר עובד חד כיווני מצידה - והופך לשתלטנות מעיקה. ולכן עדיף שתהיה "רוויה" שיהיה לה את הביטחון בקשר.

ובודאי עכשיו שהיא במצוקה

לא הבנתי האם היא לבדה במלון? היכן חמיה של הפותחת?

זה כבר מוגזם לגמרי.

אולי בעלך יתן לה את הצומי שלה לזמן מה?

כולל הסרטונים וכו'.

תנוחי.

יש לך מספיק קשיים וטרדות גם בלי שהיא תנסה לפרוט על המצפון.

תהני מהבייבי החדש ואל תטרידי את עצמך. היא לא תעשה לך ברוגז, בעלך יכול לנגן הרבה על הלידה החולשה והצורך שלך במנוחה. שזו האמת לאמיתה!

אבל אל תנטרי לה בלב.

כולנו בסטרס

ואם את יכולה לשלוח פעם בשבוע "דרישת שלום חמה גם ממני" אז זה יהיה להצלחת כלל על ישראל.

בהצלחה גיבורה! ותפנקי את עצמך.❤❤

האמת?

למרות שכלתי ואני מתכתבות על בסיס יומיומי - ואנחנו יותר בקשר מהקשר עם הבן 🤭יום יום זה מעייף. אני נותנת לה חופשים ממני אז קחי לעצמך גם את🤹

כי אח"כ זה מחייב, וזה יכול להוות בשבילה מנוף לחץ כדי עוד יותר לדחוק את הכלה שלה לפינה.

אישית לא הייתי יכולה לסבול אם מישהו היה מפעיל עליי מניפולציות רגשיות כדי שאבוא. 

תזמין ותתן את החופש לזולת להחליט מה שטוב לו. להלחיץ אנשים לבוא רק כי הם היו בצד השני? סליחה, אבל לחמות כאן יש בעיה רגשית או תפיסתית. הכלה לא יכולה להיות אחראית לחרדות שלה. גם ככה יש לה קטנטנים על הראש וזה הרבה התעסקות.

ברור שבזמנים כאלו זה מתגבר

הפחד שהקן מתרוקן הפחד מהזיקנה הפחד להשאר לבד.

את תשמרי על המשפחה שלך את לא צריכה לרצות אף אחד וגם לא אותה.

ואם היא רוצה להשוות או חקנא במשפחה שלך זה סבל בשבילה.

מה שכן אני חושבת שכדאי מאוד אולי שהילדים יעשו איתה שיחות וידאו או לשים אותם איתה בזום. תלוי בגילאים כמובן. לשלוח הודעה מה שלומך וכו..

נשמע לי שהיא באמת מרגישה עכשיו מסכנה, בודדה ושהמשפחה לא דואגת לה למרות שהיא תמיד נותנת את כל כולה למשפחה. זו תחושה סובייקטיבית, היא לא צריכה להיות מעוגנת בנתונים מספריים כדי להיות תחושה לגיטימית... כך היא חשה, וזו זכותה.

ברמה המעשית, הסברת היטב את השיקולים שמובילים אתכם להישאר במקום הנוכחי (ואני מסכימה איתך, אגב).

המטרה לדעתי היא לתת לה תחושה של אהובה רצויה וקרובה בלי לוותר על השיקולים שלכם.

אולי למשל לשלוח לה הסרטה אוהבת מהילדים? לשתף אותה בתמונות מהיום יום שלכם כרגע? אולי אפילו לשלוח בדואר ציורים? נראה לי ששליחת הודעות זה פחות מאפשר תגובה שלילית בהשוואה לשיחת טלפון.

בהצלחה לכם עם החמות ועם אתגר השגרה הנוכחית 💖

כשאתם נמצאים אצל ההורים שלך- לא לעדכן אותה!

תגידו שאתם שבת בבית. זה לשקר בשביל השלום.

מכירה טיפוסים כאלה, זה איזשהו צורך נפשי, תזכירי לעצמך כל הזמן שיש לה קושי פרטי שלה, וזה לא שלך, יכול להיות מאיזה טראומה בילדות שלה של נטישה או לא יודעת מה, להכנס למקום של רחמים עליה, זה יקל עליך. 

לא מתקשרת

את עסוקה עם שניים קטנים, בלי מסגרת, אחרי לידה. תתעסקי ביומיום הלא שפוי שלנו ואל תוסיפי עוד דאגות.

היא רוצה לדבר? שתתקשר היא

אם לך לא עושה טוב להתקשר ןליזום- אל תעשי את זה. את צריכה לדאוג למשפחתך ולשפיות.

כשהיא מתקשרת, לפני שאת עונה , תשנני לעצמך "אני עושה את המקסימום " או משפט אחר שמחזק אותך.

כן תשתדלי פעם ביומיים לשלוח בסמס תמונות וסרטןנים של הילדים.

לא חושבת שכדאי להתחיל להסביר ולהתפתל מולה.

אם היא עוקצת- או לשתוק או להגיד "אני מבינה", מבלי להסביר או להבטיח הבטחות.

נשמע שקשר קרוב מדיי יכול להוות קרקע פורה לכל מיני עקיצות שכאלו...

אם הקשר הזה שואב ממך אנרגיות וכוחות נפשיים- לא הייתי מנסה לרצות אותה ויהי מה.

להיות נחמדה ועם טאקט אבל לא להישאב למשחק הזה של החשבונות איפה הייתם ומה עשיתם. פשוט זה נראה לי כמו משהו לא בריא נפשית (שהוא שלה), ושאם נשאבים לתוך הדבר הזה- את עלולה לאבד את הגבולות שלך.

גם באופן כללי קשה לי עם אנשים שדואגים לזולת ובתמורה לוקחים את החופש שלו.

אבל נראה לי פחות רווח..

גם התייחסתי למה שהפותחת תיארה.

אבל וודאי שאת צודקת

האלה ולעשות מה שטוב לכם.

להתייעץ בינכם על הדברים ולשמור על שלום בית 💜

בהצלחה ובריאות

אין להם זכות לפטר עובדת בהריון כל עוד את עובדת שם יותר מחצי שנה

כנל לגבי הוצאה לחלת

לא זוכרת לגבי טיפולי פוריות, ייתכן שזה זהה אבל אין לי אפשרות לבדוק כרגע

לדעתי כן לספר

ובמיוחד שזה ממש בהתחלה לא תהיה להם בעיה לקבל אישור

כן כדאי להודיע כי הפרוצדורה לקבלת אישור לוקחת קצת זמן וזה יתן לך עוד חודש עבודה אולי

ככה אי אפשר לפטר אותך עד שישה חודשים אחרי הלידה...

(למעט במקרה שהם מגיעים בקשה מיוחדת אבל עד שמאשרים לוקח זמן..)

כמו שמקורית כתבה יש תנאים בהם מותר לפטר עובדת בהריון. ולכן הם יצטרכו אישור מיוחד.

יכול להיות שאם זה חלק מגל פיטורים הם יקבלו אישור כי לא זה לא בגלל ההריון.

בכל מקרה תעשי את שלך ותודיעי.

כי אין לך מה להפסיד מזה.

ככל שהתוכנית יוצאת לפועל ואת לא מודיעה, זה נחשב לחוסר תום לב, כי המעסיק לא יכול להיערך להשאיר אותך.

תודיעי ומה שיקרה, יקרה.

קחי בחשבון שאפשר לפטר אותך אז תבואי לקראתם אן מציעים להשאיר אותך גם אם משנים משהו בתנאים/ תפקיד ככל שזה עדיף על פיטורים.

כלומר אם יציעו לך אלטרניטיבה ולא תסכימי לכלום כי תחשבי שאת בכל מקרה מוגנת מפיטורים, אולי בסוף תצאי קירחת מכאן ומכאן.

בכל מקרה תודיעי לבוסיץ ולכח אדם אחרי הפגישה הכללית, אין טעם לספר על סמך ספקולציות.

גם לא יהיה לבוסית מה לעשות עם המידע עד שיסבירו את עיקרי התוכנית.

אז לא תהיה להם בעיה לקבל אישור.

אסור לפטר אשה בהריון בגלל ההריון.

סיבה שלא קשורה להריון- אפשר לקבל אישור מבית הדין לעבודה

אני אנסה למצא איזה אירגון זכויות שיעזור לי להבין את הזכויות שלי

את כל השעות. רק אז את יכולה להוריד שעה

פרטים של מישהי שאני מכירה, במזרח בנימין. דולה מקסימה, עם הרבה המלצות, שאני די בטוחה שתוכל להתאים את עצמה אליכם מבחינת התוכן שאת רוצה.

מסייגת שאני מכירה אותה בתור שכנה ולא בתור דולה, אבל נשמע שהיא עמוסה בעבודה והרבה מרוצות ממנה.

ולגבי נשימות - ממליצה מאוד על שיטה שלמדתי מאמא שלי, שעזרה לי בלידות שלי, ועוד הרבה נשים אמרו לי שזה עזר להן גם.

הרעיון הוא לספור עד 4 בשאיפה, ועד 8 בנשיפה, בקצב של שניות (סה"כ כ-12 שניות לכל נשימה מלאה. כמובן לא מסתכלים בשעון תוך כדי הצירים עצמם, אלא רק מתרגלים בהתחלה עם שעון כדי להבין את הקצב).

יותר טוב לנשום מהבטן (שהבטן מתמלאת כששואפים. אפשר לתרגל ולהרגיש איך זה בשכיבה על הגב כי אז אנחנו נושמים ככה אוטומטית).

שואפים אוויר מהאף ונושפים מהפה. בנשיפה כדאי לעשות בצורה שמרגישים את האוויר יוצא - אפשר להגיד ששששש או לנשוף כמו שנושפים על נר, או לכווץ קצת את הגרון ולהרגיש את האוויר יוצא דרכו.

כדאי לתרגל לפני הלידה מידי פעם. בהתחלה אולי הנשימות מרגישות ארוכות מידי וקשה להחזיק עד הסוף, אבל אחרי שמתרגלים כמה פעמים זה הופך להיות קל. אפשר לתרגל ביחד עם הבעל ואז אם בלידה את נלחצת ושוכחת הוא יכול להתחיל לנשום איתך בקול ואת תצטרפי אליו.

זה עוזר מכמה סיבות - קודם כל, פיזיולוגית כשנושמים עמוק ולאט זה משחרר ומרפה את הגוף, עוזר לזרימת דם טובה יותר ומאפשר שחרור של אנדורפינים שמקלים על כאב.

חוץ מזה - לי זה עוזר מאוד להרגיש שאני יודעת מה קורה איתי מבחינת הציר. במשך רוב הלידה הצירים אורכים בערך דקה. זה אומר שבכל ציר אני צריכה לנשום 5 נשימות (12x5=60), כשהשיא הוא בנשימה השלישית. ככה תוך כדי שאני נושמת אני יודעת איפה אני מבחינת הציר וכמה עוד נשאר לי. גם לקראת הסוף כשהצירים נהיים ארוכים יותר זה לא יותר מ7-8 נשימות לציר, וברגע שאני מרגישה שיש יותר נשימות בציר זה כבר סימן שאני לקראת הסוף אז זה מעודד.

בלידה, כדאי מאוד להתחיל עם הנשימות עוד לפני שהצירים נהיים כואבים מידי. ברגע שהצירים מספיק משמעותיים שאת כבר לא ממשיכה בעשייה אלא צריכה לעצור, זה הזמן להתחיל לנשום את הנשימות האלו תוך כדי הציר. ככה זה גם מאפשר לך לתרגל שוב, וגם זה כבר נהיה אוטומטי להתחיל בנשימות מיד כשמתחיל ציר, וגם כשנהיה כואב יותר את לא צריכה לחשוב ולהיזכר אלא את כבר בתוך זה

אשמח לפרטים

ואנסה לתרגל גם לפי מה שכתבת כאן

איך זה עובד?

כן יש לי קצת עדיפות להפגש עם מישהי

ויש לה מדריכות שלמדו את השיטה ומלמדות אותה גם.

זה מפגש אחד ארוך ביחד עם הבעל, וגם מקבלים קישור לסרט שצריך לראות וגם הסבר נוסף על התרגילים. 

היא מלמדת תרגילים של אמית

לא ממליצה על אמית כי זה סיכן חיים של אחד מהמשפחה שלי

אבל בגדול הגישה המתאמצת שהכל יהיה הכי טבעי שיש ושלא יבדקו במהלך הלידה

ושהיולדת תתעקש על שלה

חשבתי שאת מתכוונת לחלק הפרקטי שסיכן חיים

כי זה מבחינתי עיקר ורוב שיטת אמית ..

לא מיעוט בדיקות

ולא הכי טבעי

ולא שלעמוד על שלך

הגישה מלמדת תרגיל פיזי שלי לפחות ולעוד הרבה מאד מאד מאד סייע בלידה. וחייבת לציין שבכל הלידות לקחתי אפידורל...

ואני ממליצה על אמית. זה נתן לי כלי מעשי להקל על הכאבים ולהתמודד עם הלידה (בלידות שהשתמשתי בשיטה, לא לקחתי אפידורל).

התרגיל שלה באמת מפחית משמעותית את הכאב.

והרופאים שם אמרו שהם יתקשרו לאמית להתלונן ולחדד לה. כן, זה היה גם דברים אחרים שאני חא רוצה לפרט

בפועל לצערנו לא עשו את זה

כי הילדים קמים בשעה הרגילה שלהם

כלומר אצלי קמים בשש והיום קמו בחמש...

ד' יעזור

כי יש לי קטנה עם שיניים וכו אז הלילה מץחיל מאוחר..

קמתי בשתיים..

איזה הספק, בלי עין הרע!

מקווה שוב הלילה😅

עכשיו בעבודה. מעט עייפה, חסרה לי עוד קצת שינה, אבל.. העבודה זורמת, שעה כבר עברה... יעברו גם השאר

הייתי ממש מרוצה!

יחס מעולה, אפילו שהיה עומס.

האחיות מקסימות. גם בתינוקיה.

ממש ממליצה.

(ילדתי לפני שבוע)

כרגע המצב זה א+ב+ג- מחלקות רגילות, ללא ביות מלא

ד- חלק מהמחלקה רגילה בדיוק כמו האחרות וחלק קטן ממנה (מסדרון נפרד) הוא ביות מלא

ד1- מחלקה שכולה ביות מלא

אני רוצה רק ביות מלא

למה את לא ממליצה?

הייתי בחלק הרגיל של המחלקה. 4 בחדר! היחס של האחיות וגם בתינוקיה היה נוראי. יצאתי בהרגשה קשה ולא מתאים לפרט פה.. חשבתי שזה רק בגלל הקורונה ששיגעה את כולם ואולי משהו ספציפי שהיה מולי וכו'. מעוד חברות שהיו שם לאחרונה מסתבר שזה כנראה דפוס כזה של התנהלות.. הן עייפות או לא בא להן בטוב לעבוד, לא ברור לי הקטע (או שזה נורמה למחלקות ביולדות אין לי למה להשוות)

מוזר מאוד 4 בחדר

עכשיו אני רואה שזה בקורונה.. עדיין מוזר לי

מההיכרות שלי עם מחלקה ד' ועם הרבה יולדות שהיו שם, יש הרבה שמאוד מרוצות ותמיד רוצות דווקא את המחלקה הזו.

יש במחלקה חדר אחד של 4 יולדות וזה באמת מבאס, אבל אפשר לבקש לעבור וכשיש מקום מתחשבים ומעבירים

בכל מקרה בביות בכל החדרים זה רק 2 בחדר

לא מספיק מכירה, אבל כן משמועות של כמה וכמה אנשים הצוותים במחלקות האחרות הרבה יותר נעימים

מחלקה ב לא היה לי טוב

בלשון המעטה, וגם לא לקרובת משפחתי, לפני שנתיים.

במחלקה ג ביות מלא לפני 3 שנים היה מושלם.

גם מחלקה ד לפני 6 שנים היה מעולה (חצי אשפוז בביות וחצי אשפוז בחדר רגיל באותה מחלקה בלי ביות בגלל סיבה רפואית לתינוק) היה ממש טוב. 

זכור לי שעתיים...

אז להתחיל לבדוק אחרי שעה?

לא יכולה לחזור לניק הרגיל שלי עכשיו.

המדידה לפי הנחית הרופא, מתי שהוא צבקש למדוד.

מזכירה לך- צום להשתדל למדוד סמוך לקימה ממש, מדידות אחרי ארוחה- סופרים את הזמן מתחילת הארוחה ולא מסופה

לרחוץ ידיים לפני המדידה וליבש היטב, שאריות מזון או ידיים רטובות משבשים את המדידה

בהצלחה