אבל גם אנשים כמוני שגרים בבית עם ממד וסורגים, פוחדים ממחבלים
הממד לא עזר גם לחלק מהאנשים שהיה להם. לצערנו.
החשש שלי ושלך משותף להרבה הרבה אנשים עכשיו, כי זה תסריט אימים שאף אחד לא חשב עליו..
אני לא ישנה כמעט בכלל מאז אותו יום. ומאוד דרוכה.
אבל אני יכולה להגיד לך שקודם כל, זה משתפר לאט לאט ועם עזרה.
ודבר שני, מאיזה מקום שלא תסתכלי על זה - רואים שיד השם היתה פה.
חלק ניצלו וחלק לא. באותו חדר, באותו בית, מאותה משפחה
אין זה אלא רק בגלל שבראש השנה השם גזר כך.
אני ממש מאמינה בזה.
יש שאומרים שלקרוא את החדשות והסיפורים זה לא טוב לנפש, אני מבינה באמת
אבל אני לפחות מתמלאת באמונה רק מלשמוע כמה ניסים וחסד השם עשה איתנו, בתוך החושך הענק הזה. אלמלא ההשגחה הייתה מוסרת לגמרי חלילה חלילה - מי ישורנו..
ואני חלק מעם שלעולם לא יכלה, כי השם הבטיח.
והפחד הוא מצמית ומובן ואנחנו מרגישים חשופים וחסרי הגנה. ואז, אני נזכרת בשואה הארורה. שם,בידיים של הנאצים,. יימ"ש, במחנות הריכוז, אנשים זכו לניסים שזה היה מעל הטבע מבחינת ההגיון.
וגם כאן.
אז אם אני בידיים של השם - אני בידיים שלו. ולא בידיים 'שלהם' חלילה.
והוא ישמור עלינו. לא הממד, לא הסורג ולא הצבא ולא השבכ ולא הגדר המתקדמת ביותר במזרח התיכון
ולגבי למה השם כביכול כביכול חלילה לא שמר עליהם, ומי מבטיח לי שהוא ישמור עליי..
אז אני לא יודעת חשבונות שמיים. באמת. אבל אני כן מאמינה שמתי שזמנו של אדם ללכת - הוא יילך, בדרך כזו או אחרת. ואותם אנשים נמצאים קרוב קרוב לכסא הכבוד ממש כמו הרוגי מלכות. ואותי לפחות, זה קצת מנחם.
