פורום הריון ולידה (עמוד 85)

יש לי כאבים בגב ומידי פעם התקשויות בבטן.

בגב זה רציף.

איך אפשר לדעת אם זה צירים מדומים או משהו שצריך לבדוק?

ממש מתלבטת מה לעשות 

הכי טוב לדבר עם מי שהיית אצלה

כל הלילות לפני לא הצלחתי לישון והיו לי כאבים חזקים באגן בשבוע האחרון לפני שילדתי. בלילה אחרי הטיפול ישנתי מעולה ובוקר למחרת התחילה לידה

את יכולה לפנות אליה ולשאול אבל לא יודעת אם היא תוכל לתת תשובות, אז לדעתי רק בדיקת רופא.

לא ילדתי מזה

זה כן הקל קצת על הכאבים שהיו לי.אבל ץכלס לא ממש עזר לכלום

יש סיכוי להחמרה לכמה ימים שאחרי ואז אמור להשתחרר

תתיעציצעם המטפלת שלך

שלי כל כמה ימים התעניינה

לק"י

נשמע סיוט האמת, אם זה החמיר את המצב.

אבל אולי המצב החמיר בלי קשר.

לפני זה לא כאב לי ברמה כזו,

אם הייתי יודעת שככה זה יהיה לא בטוח שהייתי הולכת לטיפול.

הלכתי לנוח והכאבים עברו.

נכון זה נשמע ממש מלחיץ ומאיים
אבל אל תתני לדבריו של ח"כ אלמוג כהן להשפיע עלייך ולהלחיץ אותך,כבודו במקומו מונח, אבל מכאן ועד הנבואה העתידית שלו כבר יגיע בע"ה המשיח.
תהילים ותפילה, ובע"ה הכל יהיה בסדר.

אם נקשיב לכל אחד שחושב על מה שיכול לקרות לנו, זה רק ישבור אותנו ולא נחייה כך בבטחון מה שמשפיע על גידול הילדים שלנו ועל החיים שלנו.

עם כל הכבוד להפחדות

זה פשוט לא יקרה

הקב"ה משגיח עלינו וגם אם קרה והיו אירועי אסון כאלו ואחרים זה שייך לעבר

ההווה בידינו להשפיע ולשנות את המציאות

ואני מאמינה ברחמים של ה'.

ובלי להמעיא מכבודו של החכ - הוא מדבר גם מחוויה אישית שחווה ב7 באוקטובר. הייתה לו התמוטטות נפשית סביב ההתמודדות. לדעתי הוא מדבר את פחדיו בלבד.

אנחנו מוקפים אויבים כל הזמן, ולא כל שנה היה 7 באוקטובר למרות שהם רצו.

לדעתי תבחרי טוב את התוכן שאת מכניסה לחייך. תקראי דברים משמחים שנותנים תקווה ולא דברים מייאשים ואם קשה לך מאוד זה הזמן לפנות לקבל עזרה

חיבוק❤️

אם לא נלמד לקח ממה שקרה אז באמת הדבר יכול לחזור על עצמו

אבל נדמה לי שאפשר להגיד שלמדנו את הלקח.

לא יודעת מה יהיה עוד 50 שנה

אבל אני דווקא מאמינה שעכשיו יותר בטוח מפעם.

שיהיה שנה טובה ומבורכת יקרה ❤️❤️

לע כי אני מכחישה

בלי לקרוא אני יודעת שזה עלול לקרות

ואני גרה במקום שאם חו''ש יקרה אז זה מלחיץ מאוד לגבינו..

אבל זה סתם מלחיץ ומה יש לי לעשות עם המידע הזה

זה בא לנער מי ששבוי בקונספציה השמאלנית ששוכחת מה שקרה ומעשיפה להשלות את עצמה שוב באשליית השקט והשלום המדומה...

מי שלא מונח שם אין טעם לקרוא ידיעות כאלה

שום תועלת זה לא מביא

וגם

האמונה שהכל בהשגחה זה מה שמחזיק אותי תמיד מול הפחד

אם יש לך שאלות ספציפיות אז בשמחה...

מאמינה שיעבדו בסוכות, אבל כמובן הכי כדאי פשוט להתקשר 

את מתקשרת להזמין מקום.

יש בתי חולים שנותנים לילה חינם ויש כאלה שלא נותנים.

גם מי שנותן לילה חינם, מדובר בלילה בחדר הכי זול ככה שאם את רוצה לשדרג או למשל לצרף את בעלך - את יכולה בתוספת תשלום על ההפרש.

את משלמת בבית הבראה מחיר מלא.

אחרי הלידה את הולכת לקופה, אם אני לא טועה עד חודשיים מהלידה מגישה את החשבונית

את זכאית להחזר במסגרת ביטוח משלים.

תבדקי לפני הלידה כמה החזר את זכאית לקבל

בלאומית זהב קיבלתי החזר של כמעט 400 שקל לכמה לילות

לא זוכרת במדויק כמה

זה הכל בערך.

אם יש לך שאלות על בתי הבראה - שדרי. 

אם יצא שאחד נגיד בסוכות, בד"כ יש להם מקום לשבת חול המועד? שזה כמה ימים אחרי הלידה

פשוט לא חושבת שיהיה לי כח ללכת למשפחה עם תינוק שנולד והאחים הנשואים נמצאים שם גם.

מרגישה שצריכה את השקט שלי

ככה יש לך קדימות מול אחרות.

תלוי באיזה מקום את רוצה ללכת.

טלזסטון - עמוס מאוד

ביכורים - ככה ככה

הדסה בייבי - סבירות גבוהה שיהיה מקום

מזמינים מקום מראש לפני הלידה, למתי שאת רוצה או חושבת שיהיה רלוונטי, ומתקשרים יום קודם כדי לדחות.

זכור לי שאם היולדת עצמה נרשמת, אפשר לדחות חופשי וזה לא עולה כסף.

אם את מבטלת יום לפני, את משלמת רק סכום פעוט של דמי הרשמה/ ביטול.

אל תסמכי עלי לגבי הפרטים המדוייקים, בררתי את זה מזמן, אבל זה הרעיון - להירשם מראש ולדחות עד לתאריך. (היות שהביקוש אצלם גבוה מאוד, ותמיד מלא, זה הנוהל אצלם, זה לא התחכמות או משהו, אלא ככה הם מצפים שתעשי)

אם את מתקשרת להירשם רק אחרי הלידה, בד"כ יהיה מקום רק לעוד שבועיים בערך.

פתאון הבוקר זה מחק לי מה שהיה אתמול, ושם לי מה שניסיתי להכניס אתמול כפול כמות הפעמים שניסיתי🤦‍♀️

מזל שמה שהיה שם לא היה קשה למצוא מחדש.

כי אני פחות אוהבת להשתמש באפליקציה

עושה יותר בעיות

זהו שגם לי נראה שזה התתחיל ממחלת שלשול

ומאז ככה התקבצע המצב

אבל הרופאה טענה שאין קשר בין הדברים

ואני ממש מרחמת עליה

כמה אפשר

כאילו כבר כמעט  חודשיים אין לה יציאות נורמליות בכלללל

בכל אופן, נראה לי עם רוטה מגיעים להתייבשות לא עלייך.
סתם מעלה רעיון, אם היא קרוב לגיל שנתיים, תחשבו על כיוון לבדוק צליאק.
ועד שתחשבו על זה, זה כבר בטוח יעבור לה...

ואמר שכן

לנו זה היה עם מנה אחת של חיסון וזה ב"ה לא תמיד מגיע להתייבשות בכלל. אבל התדירות הייתה מעל 4 ביום לדעתי

בעיקר עשה פריחות חזקות באיזור הטיטול והיה תוך כדי הנקה אם זה משנה

אצל הבן שלי התברר כחיידק ולוקח אנטיביוטיקה

לפעמים זה טפילים וגם מטפלים באנטיביוטיקה (היה לי אצל אחד הבנים פעם)

לכן הסקתי שזה כנראה לא מהמטרנה

למשל שבוע שעבר חיכיתי אחרי הבקבוק הייתה יציאה רכה אבל סבירה

ואחרי הארוחת צהריים אצל המטפלת היה שלשול

יש מה לנסות אם ככה?

אני יודעת למה היא מתכוונת

גם אחהצ לפעמים זה קורה

ובטח בסופש

אני חווה את זה

בחג החלפתי כמויות של טיטולים ביום

ולא כולם היו ממש שולשול

אבל הרבהע יציאות

חשבתי אולי בגלל הבלאגן באוכל שקצת היה

ומאז זה לא משתפר

היא הייתה חולה לפני שהתחילו השלשולים? אולי אפילו בקורונה?

לאחת הבנות שלי הייתה (בגיל גדול) תקופה של הקאות - פעם בכמה ימים היא הקיאה הקאה גדולה. שאלנו רופא גסטרולוג מומחה (שהגענו אליו עם ילדה אחרת בכלל) והוא שאל אם היא הייתה חולה בקורונה או משהו כזה, כי אם כן זה פשוט מעין פוסט קורונה, ויחלוף אחרי כמה זמן... היא באמת הייתה חולה כנראה בקורונה קצת לפני כן, ובאמת התקופה הזו חלפה לאחר מספר שבועות...

אז אולי שלשול זה שונה מהקאות, וגם הגיל שונה, אז כן כדאי ללחוץ על הרופאה שתיתן בדיקת צואה, אבל אולי באמת יש סיכוי שזה יחלוף כלעומת שבא...

אבל הרופאה שללה וטוענת שאין שום קשר בין הדברים

אני מרחמת עליה, ולא נעים מהמטפלת

כל יום אני מבטיחה שהיה בסדר איכשהו אחהצ

ויום למחרת....

המטפלת סבלנית יחסית

אבל בקצב הזה לא הייתה אמורה לעבוד  ככ מתחילת שנה

לפעמים זה 2 פעמים ביום אצלה

ואז היא כבר רומזת לי שזה אולי כן וירוס

ועוד משהו לאחרונה היא גם מריירת הרבה

בחיים זה לא היה

זה קשור?

זה משיניים?

אולי רגישות לחלב שבאה יחד עם רגישות לסויה.

לצערי רופאים לא מספיק מכירים את זה. גם רופא גסטרו נפנף אותי. אבל הסימנים היו כל כך מובהקים שלא היה אפשר להתבלבל. באינטרנט יש מידע על אלרגיה לא מתווכחת דרך. ואם היתה לה גם צואה רירית אז בכלל...

אני בשבוע 35+ ובהריון הזה מאוד מאתגר וכואב לי כבר.

אני ממש בלחץ מיום כיפור. מקווה שיעבור לי ולך בטוב ושתהיה לידה קלה בזמן המתאים.

אין לי כ"כ עצות חוץ מהזדהות איתך ❤️

מה הוא חושב? את לא מוצג למידה. למה זה עניינך אם הוא כועס? למה המיילדות צריכות לעדכן אותך בזה? וואי אני בשוק. אני הייתי מתלוננת על זה. לא על עצם העניין- זכותו לבקש, אבל זכותך לסרב, ולהתייחס כך לאישה בלידה שגם ככה במצב רגיש- זה נורא בעיני.

וואו, זה ממש לא מקובל להכניס 7 מתמחים?!?!

גם ברפואת שיניים לא מכניסים 7 אנשים אז בלידה?? בלי לשאול??

ולכעוס שלא הסכמת??

אמאל'ה, איזו חוויה מזעזעת. חיבוק גדול.

ובשביל לטפל בעצמך אולי שווה להתלונן, תראי אם זה יעשה לך טוב או רק יכביד עלייך... 

תודה על התגובות, זה היה לפני 4 שנים לא יודעת כמה יתייחסו לתלונה מאז..

כתבתי שהייתה לי לידה מזעזעת ולצערי הייתי צעירה וזו הייתה לידה ראשונה ולא ידעתי מה מקובל ומה לא, כמובן שסירבתי. אבל הרופא כן התווכח איתי על זה בחדר הלידה והבהירו לי שהוא עצבני מאוד עליי שסירבתי ואיך סירבתי וכו'..

סתם עניין אותי לדעת אם קרה לעוד מישהי

אבל מבינה שזה משהו שממש לא מקובל שקורה..

בדקו לי בדיקה המון פעמים בלידה(שרק הלכה והסתבכה) משהו כמו כל שעה בערך. 

רופא חצוף, צרחיך שהוא יבין שכך לא מתנהלים וזה לא מקובל

אמנם שאלו את רשותי קודם, אבל זה לא שהייתה לי אפשרות אמיתית לסרב.

בכל מקרה לקחתי את זה למקום של עזרה למדע והכשרת רופאים נוספים שיעסקו בהצלת חיים ככה שיש תמורה ראויה לפגיעה בצנעת הפרט שלי.

מזל שהייתה לי בטן ענקית ככה שרק ראיתי את כולם עומדים בחצי גורן, הייתי עסוקה בלנסות ללחוץ במקביל לוואקום.

מבינה את הכאב שלך, פשוט מנסה להכניס את הסיטואציה למשבצת קצת שונה כדי להקל על התחושה.

בכל מקרה לא הגיוני שיגרמו לך לעומת נפש בגלל שסירבת, זה לא תקין בכלל וחסר תועלת ממשית.

כי בסוף ככה הם לומדים

הסרוב שלך לגיטימי ממש, הכעס של הרופא לא לגיטימי בכלל ולא לעניין להעמיד אותך בסיטואציה הזו ולהפעיל מניפולציות

זכותך לסרב. גמני סרבתי אבל לא קיבלתי יחס כזה האמת.. הכל היה ברגישות ובהתחשבות

חיבוק❤️

כשאני הכנסתי מתלמדת היא אמרה לי שאני בפתיחה 6

וגרמ. לי חהזדקז עם אפידורל כשבפועל הייתי כם פתיחה של 1.5 ותקועה לילה שלם עם הרדמה מרותקת למיטה על הטעות השטותית הזאתתתת

שאיזה 8 נשות צוות היו עלי וזה היה ממש לא נעים.

למה כולן צריכות לצפות ברגע כל כך אינטימי?

שהרופא לא יהיה בחדר כשהמיילדת בדקה פתיחה.

אמרתי משהו כמו: תבדקי כשהרופא יצא.

הוא לא אהב שאמרתי את זה אבל יתמודד

תודה, באמת רציתי לדעת כמה זה מקרה חריג מה שקרה לי ואני מבינה שזה חריג באמת ולא קרה להרבה.

בקרוב אמורה ללדת ורוצה להתכונן לכל תרחיש. כמובן שהפעם אני אהיה הרבה יותר אסרטיבית מול כל הבדיקות פתיחה האלו כי באמת חוויתי בדיקות פתיחה בתדירות לא הגיונית.

תודהה ושבת שלום 

והיא נגשה אלי בעדינות

הציגה את עצמה, אמרה שהיא כאן כדי ללמוד והיא מבקשת את רשותי להישאר בחדר.

הסכמתי וביקשתי שלא תסתכל בבדיקות ופעולות אנטימיות.

(אח"כ הלידה הסתבכה ואני חושבת שהיא כבר לא היתה בחדר)

מבחינתי זו היתה דוגמא טובה איך זה בסדר שבאים ומבקשים.

אלופה את שסירבת!

וזה ממש לא בסדר

חיבוק על החוויה הקשה❤️

ואת באמת אלופה שסירבת, זה לא תמיד פשוט

באחת הלידות שלי היתה מתלמדת שהצטרפה למיילדת והיא היתה מדהימה!

התחברתי אליה יותר מלמיילדת אפילו וממש שמחתי שהיא היתה איתי. הרגשתי שהיא רואה אותי כאישה לאישה ותמכה בי רגשית.

לא הצלחתי למצוא אותה מאז, אבל הייתי רוצה להודות לה

יפה מאוד שסירבת
שמעתי על בית חולים שיש שם הרבה סטאז'רים וככה זה שם...לא העזתי אף פעם ללדת שם

לק"י

בהמוני צופים?🤣

ילדתי 3 פעמים בסורוקה, שזה בי"ח אוניברסיטאי.

פעם אחת אני חושבת שאחת משתי האחיות/ המיילדות במיון היתה בסטאז' או משהו דומה.

אני כן חושבת שמי שיכולה לקבל סטודנטים, זה מבורך, ובסוף זה לטובתינו, המטופלים. אבל 7 סטודנטים בבת אחת במצב כזה אינטימי?!

שיתחלקו לקבוצות קטנות יותר.

(ובטח ובטח שלכעוס על מטופל שלא רוצה זה לא בסדר).

על זה שלא רציתי שמתמחה יעשה לי בדיקה והעדפתי שהיא תעשה

אבל היא כעסה עלי גם בגלל שלא הסכמתי ללדת בניתוח

וזה ממש ערער אותי וזה לא אמור להיות בכלל

כעס לא קשור פה, והוא קיים וזה הכי לא מקצועי שיכול להיות

ו7 מתמחים זאת חבורה מוגזמת לגמרי

כל הכבוד לך שסירבת.

קרה לי ששאלן אותי אם אני מסכימה, אמרתי שלא.

וזהו. שם זה נגמר.

אגב, גם סירבתי שרופא גבר יעשה לי בדיקה כשלא היה צורך... זה הגוף שלי, והוא ברשותי. ואני הלקוחה במקרה הזה והם נותני השירות!!

לא חזרתי לבית חולים ההוא.

חשוב שאת והמלווה שלך יזכרו שזה לגמרי לא בסיסי להיכנס וזכותכם להדגיש שלא יהיו.

הייתי עם בעלי ואמא שלי, ודרשו שאחד המלווים ייצא כי עשו פרוצדורה שהצריכה שתי מיילדות ושני רופאים ואמרו שהחדר יהיה צפוף מידי, בעלי יצא כי אמא שלי סייעה פיזית(והיו צריכים אותה לפרוצדורה) ואז נכנסו עוד איזה 7 סטודנטים😤😤😤

אמא שלי ממש נכנסה בהם שנא לדאוג שרק מי שחייב להיות בחדר יהיה וזה לא בסדר.. וגם עלי כעסו ש"בגללי רופאים לא יידעו איך לעשות את הפעולה הזו"

אבל זה ממש קשה לדרוש את זה. וזה פשוט חוצפה ולא הוגן. זכותי לבחור מי יצפה בי במצב פגיע ולא לגיטימי שאף אחד יפגע בי בגלל זה.

ולא שייך לכעוס על מטופל שמסרב לבקשה.

יצא לי שהרשיתי למתמחה ( בת) לצפות ברופאה שתפרה אותי אחרי הלידה.

בקשו בצורה יפה, זו הייתה בת וחשבתי לעצמי שכמו שאני מעדיפה בתפירה בת אז כדאי שתהיינה עוד..

ממש מבינה מי שמסרבת, לידה זה אירוע רגיש מאוד.

כתבת את זה מצחיק....

ברור שחייבים את אישורך, ולקבל בהבנה גם סירוב.

אבל - בלידה שלי גם היו מתמחים וסטודנטים בחדר (אפילו לא הצלחתי לספור מרוב התחלופה וכמות הצוות במצב שהייתי בו…)

ואני ראיתי את זה הפוך - אם בזכותי יהיה צוות מקצועי יותר בלידה של האישה הבאה, זאת זכות בשבילי. ראיתי את זה כתרומה הצנועה שלי לעולם הרפואה…

מצד שני הייתה לי לידה מיוחדת של תאומים זהים, עם פרוצדורה מיוחדת, אז זאת הייתה הזדמנות מיוחדת ללמוד. וגם ככה היו מלא צוות בחדר אם ארצה או לא.

אז יכול להיות שאם זאת הייתה לידה רגילה שיש עוד המון הזדמנויות לראות והחדר היה אינטימי, הייתי גם מעדיפה שלא.

בכל מקרה זה לא הפריע לי ואפילו להפך. הייתה סטודנטית מדהימה שממש עזרה לי במהלך הלידה.

גמני הסכמתי שמתלמדת תצפה ברופאה מכניסה לי התקן

למרות שזה פחות נחמד שמישהו צופה לך בין הרגליים

אבל נראה לי חשוב לאפשר דברים כאלה בשבילך

לפעמים הבאות וגם לנשים שבאות אחריך

מצד שני אם זה היה מתלמד גבר

לא הייתי מסכימה יש גבול בעייני

קודם כל אני מניחה שאת מבלבלת בין רופאים מתמחים לבין סטודנטים/סטאזרים.

רופאים מתמחים הם גם אלו שמיילדים בפועל. לא המתלמדים חחח

ובנוגע למה שאמרת. כן. נתקלתי בזה לא פעם, בקבוצות גדולות של צוות רפואי שנכנס לחדר לידה ולפעמים חוסר רגישות כבד כלפי יולדת.

לא. זה מאוד לא בסדר.

במציאות זה קורה ומכעיס.

בשנים האחרונות יש יותר כבוד ומקום לרגשות יולדת. עוד לא מספיק, אבל בעליה.

אין מה להתבייש לומר שאת לא רוצה שיצפו ובבקשה שיצאו.

זה לגיטימי. גם אם דורש אומץ.

ומיילדת שאומרת לך שרופא כועס, חיה בסרט.

הלוואי שהיו שואלים, הם פשוט נכנסו עם הרופא והוא סוג של קבע עובדה שהם שם

ובא לבדוק פתיחה ואז קלטתי את הכמות ושאין לי מושג מי הם בכלל.. והוא ממש לא קיבל את זה שאני לא מוכנה לעוד בדיקת פתיחה 5 דקות אחרי שכבר עשיתי וכשכלום לא משתנה כבר יום שלם. רק כשאמא שלי צעקה עליו על העזות שלו הוא יצא

חושבת שניצל את המצב הרגיש. הלידה הזו גם הייתה מקרה מעניין אז בכלל..

והעפתי את המתמחים...

הם ברחו מהצעקות שלי

וממש לא היה אכפת לי מי יכעס...

זה את והגוף שלך

באיזה חוצפה הוא מביא מתמחים בלי לשאול אותך קודם?

אף אישה היא לא חלון ראווה....

ועוד מעיז לכעוס , הזיה.....

החנות בכפר חבד, אפשר גם להזמין אינטרנטית

בעקרון אני הסתבכתי כי חיפשתי בגד הריון שיטשטש את ההריון, אבל אם לא אכפת לך שיראו- יש שם אופציות טובות

וזה בגדים צנועים ממש

וגם בעיר יש חנות "צנועה בסטייל" וגם "אצל הלל".

בהצלחה!

על אחת מדפנות הסוכה. לפעמים גם מכסים אותם בשמיכה.

כשהשולחן במרכז הסוכה וכיסאות וספסל סביבו אין מקום להשכיב את המזרנים...

(אצלנו רק הבנים ישנים בסוכה בעיקרון, מדובר בחמישה מזרנים)

תבדקי לפני מתי פותחים אצלכם.

אני טבלתי פעם במוצאי ט באב. שברנו את הצום, התקלחתי והלכתי. לא זוכרת שהיה עמוס במיוחד, אבל זה גם תלוי איפה גרים (אני גרה בישוב, אולי יש הבדל מעיר).

חשוב לקחת בקבוק מים ומשהו קטן לאכול (ומברשת שיניים כמובן), למקרה ויש תור ותא תרגישי טוב

תודה

אני בעיר גדולה, מקווה שפתוח כל יום עד 23:00, אני יכולה להניח שפתוח כמו כל מוצ"ש? 

איזה מוזררר, מה ההגיון שפתוח פחות מהרגיל? הרי טובלות פי 2 נשים מבכל יום.

אצלנו פתוח במוצש רק שעה.

אצל ההורים שלי בשכונה ענקית,חרדית, פתוח רק שעה וחצי,

עוגיות קוואקר היה לי הכי נח.

עם אגוזים, שקדים וכו'.

לשתות המון. לפני ואחרי.

לשתות הרבה תירוש לפני ובכלל לאכול אוכל מזין.

להתייעץ עם רב לגבי שיעורים לשתיה.

ביום כיפור עצמו לא לעשות שום דבר חוץ מלהניק, לא לדאוג לילדים אחרים, לא ללכת לתפילה רק לשכב במזגן ולהניק.

בעלי לקח איתו את כל יתר הילדים לכל היום 

לא השמשתי אבל שמעתי שיש כאלה שזה עשה להן ממש טוב

אני אישית לאורך כל יוכ הנקתי בשכיבה, לשמור על הכוחות שלי

ולהתחיל לשתות המון הרבה לפני היום של הצום

אני גם שאבתי למקרה הצורך, תכלס לא השתמשתי

כן שמתי לב שיום יומיים אחרי הצום הרגשתי מיעוט אז לשים לב גם אחרי הצום להמשיך לשתות מלא

5 ימים לפני הצום הסתובבתי כבר עם בקבוק מים ביד כל הזמן ושתיתי כמויות..

הכנתי לי חיתוכיות קוואקר ועוד כל מיני דברים שהיו לי בבית אגוזים שקדים קוקוס טחינה ונשנשתי את זה 5 ימים לפני הצום עד הצום.

מעולם לא עברתי כזה צום קל בהנקה כמו ששנה שעברה.. תמיד הגעתי לעילפון ממש

והוא ינק כל הצום (הכוונה שלא נתתי שאוב או דילגתי על הנקות)

לא היה חסר חלב

בנעילה אפילו הלכתי לבית הכנסת.

יום למחרת היה קצת חוסר אבל השלמנו מהר ב"ה 

מיץ ענבים בסעודה מפסקת

הרבה ענבים ומים כבר כמה ימים לפני, רק לנוח ולא להתאמץ, לשאול רב מה שנכון לך, לשתות גם אחרי הצום הרבה ולנוח גם אחרי

ובעיקר לדאוג שיהיה איתך מישהו ותוכלי לנוח כי זה םשוט ממש מתיש

ואת עם קטנטן ועוד יולדת

ותשאלי רב מראש באיזה שלב צריך להתחיל שיעורים

הכנתי מראש בקבוק של חלב שאוב, ונתנו לו אותו מתישהו במהלך היום (בעיקר כי הלכתי לתפילה, לא כי נגמר החלב), שתיתי הרבה לפני, הנקתי הרבה אחרי, והיה אחלה. בסוף הצום קצת התמעט החלב ואז הייתי צמודה אליו אבל תוך יום כבר חזר לגמרי לכמויות הרגילות.

עם השני שהוא היה בן עשרה חודשים זה קצת שונה אבל גם קצת התמעט בסוף היום והרבה הנקה ביום שאחרי החזירה את הכמויות הרגילות.

פעם ראשונה שמניקה מלא בכיפור, ועוד כזה קרוב ללידה

לא חשבתי שצריך שבעלי ישאר איתי

הקושי הוא ההנקה הצפופה?

תיכננתי להישאר עם הילדים ושבעלי יילך לתפילות...

ולמה צריך לשאול רב? בטוח אצטרך לשתות שיעורים באיזשהוא שלב?

לא יודעת איך זה אצלך אבל אצלי קרוב ללידה דווקא יש הכי הרבה שפע חלב. אם זה מרגיע אז צמתי תשעה באב כמה ימים אחרי לידה (יותר משבוע) שברתי את הצום בשש בערב, שעתיים לפני הסוף בגלל קצת חולשה וכאב ראש (כי זה ט באב והייתי בתוך 30 יום מהלידה, אם היה יום כיפור הייתי ממשיכה לצום עוד שעתיים נראה לי), החלב לא התמעט לי בכלל בכלל, לא הורגש שינוי.

אבל לא חשבתי שזה נותן הקלות

בספר ראיתי שכתוב רק על 3/4 ימים שלפני כיפור

ואצלי זה היה תשעה באב ולא יום כיפור אז זה שונה, אבל בטוחה שבתוך 30 יום מהלידה יש יותר הקלות לעומת חודשיים מהלידה.

תשאלי פשוט כדי שתדעי מראש באיזה מצב את צריכה להתחיל לשתות שיעורים, באיזה מצב את צריכה לשבור וכו'. בעזרת ה' הכל יעבור בטוב ולא תצטרכי את ההקלות האלה, אבל בזמן אמת לא בטוח שיהיה לך את מי לשאול ולא בטוח שיהיה בדיוק בבית מי שילך וישאל בשבילך אז כדאי לדעת מראש.

בעלי לא נשאר איתי, אבל כן הבאתי נערה שעזרה לכמה שעות ואפשרה לי לנוח חלק מהזמן.

לא שתיתי שיעורים וההנקה לא נפגעה בכלל.

הקושי הוא שגם ככה חלשים מהצום. אז עוד יותר כשמניקים הרבה ולא יושנים טוב בלילה.

לק"י

כי לא בטוח שתצליחי להשיג רב בכיפור.

אם יש רב שאתם הולכים לפיו ופרסם פסיקה כללית בנושא, את יכולה להסתמך על זה.

אני צמתי תשעה באב עם תינוקת בת 5 שבועות שרק ינקה, וב"ה עבר בשלום.

כי במצב שתרצי לשאול רב, יהיה קשה להשיג.

אני התעלפתי עם תינוק בן 8 חודשים והוא נשאר למעשה ללא השגחה זמן רב.

בדיעבד ידעתי להגיד שהרגשתי חולשה גדולה לקראת סוף הצום אבל חשבתי שאשרוד את זה..

העניין עם כיפור שלפעמים עדיף לא להגיע לקצה שאז צריך לשבור את הצום ולשתות בבת אחת הרבה, או שיעורים לעיתים קרובות, ועדיף כמה שעות קודם להתחיל שיעורים עם מרווח מקסימלי (9 דקות אם אני לא טועה)

לגבי שמירה על הילדים, אז ילדים קטנים דורשים אנרגיה ואז הגוך נחלש.

כששוכבים במיטה כל היום, פחות מתאמצים.

לגבי התפילות, לנו הרבה שנים הסתדר תפילת ותיקין כשבעלי קפץ לוודא שהכל בשליטה והוא יכול להמשיך.

מנחה ביחידות אם אני זוכרת נכון, ונעילה הוא לקח את הקטנים איתו.

בהצלחה!

השאלת רב זה לא האם צריך לצום/ לא לצום,

אלא לבנות תרחישים מראש-

מה עושים במקרה ש.. מבינה?

יש קשת של אפשרויות מהבחינה של חולשה קלה ועד חולשה קשה ויש פסיקות שונות מתי לאפשר שיעורים לכן חשוב לשאול קודם כדי לקבל את הפסיקה.

ובכלל מקרה להכין כוסות מדידה של שיעורים.

ההנחיה העיקרית שהרב אמר לי שהצום שלי חשוב מהתפילה של בעלי, ושאם הוא ילך להתפלל אז אני אצטרך לשבור צום אז עדיף שלא יתפלל.

באותה השנה הוא לקח את כל הילדים לבית הכנסת לכל התפילה כולל את הקטן שהיה אז בן שנתיים וחצי הוא התפלל בערך אבל אני הצלחתי לצום את רוב הצום במצב סביר ורק בסוף התחלתי לשתות לשיעורים.

אני לא יודעת איך את צמה אבל בעיני חשוב שיהיה מבוגר שיהיה איתך ביום הזה אם גם הילדים האחרים איתך, או לפחות שבעלך יהיה זמין לקפוץ כל כמה זמן לראות שהכל בסדר.

צום בהנקה זה קשוח למדי בעיקר שאת עדיין במשכב לידה, אני ממליצה לך לנסות לא להתאמץ יותר מדי 

את שניה אחרי לידה. אני במקומך הייתי מסתגרת עם התינוק בחדר בשקט ושבעלך יסתדר עם האחרים.

הצום שלך חשוב יותר מהתפילה שלו, ואת עדיין יולדת! גם ביום רגיל הייתי עושה את זה😉, אז בטח בצום... אל תתני לעצמך להגיע לאפיסת כוחות, תשמרי על עצמך!💕.

וכדאי לשאול רב ולקבל הנחיות לכל מקרה שלא יבוא.

ולא תתלבטי אם את פתאום נהיית חלשה מאוד או שמתמעט החלב. כי ביום כיפור אין לך איך להשיג את הרב

צריך שמישהו יהיה איתך כי זה מאוד מחליש לתום ולהניק, לפחות כשקרובים ככה ללידה

אבל זאת דעתי

יכול להיות שאת שונה

בכל מקרה אפשר לנסות ולראות

הוא יכול ללכת לשחרית בבוקר ולחזור לראות איך את אחרי זמן מסוים

זה הקושי.

בלי צום את כן מצליחה לטפל בכולם לבד עכשיו? את ממש אחרי לידה! ברור שאת צריכה עזרה.

10 ימים אחרי לידה

צמתי רגיל ואז באיזשהו שלב בצהריים הרגשתי שהחלב מתמעט אז התחלתי שיעורים (שאלנו רב לפני)

לשתות המון המון.

הבעל לא הולך לתפילות בשנה הזו....

את שוכבת ורק מניקה ונחה. הוא כל היתר.

להיות בפוקוס אם את מרגישה כבר זוועה ובחילה או פחות חלב, היתר ושיעורים.

יום אח''כ גם מנוחה שתיה ואכילה והמון הנקה. 

דאגתי לכמה מנות מוכנות, שיהיה למקרה שארגיש שאין לי מספיק.

אכלתי טוב לפני, וכל היום נחתי...

תוסף שלוקחים יום קודם ולי עזר מאד

שאבתי גם מראש ובסוף השתמשתי אחרי הצום כי בלילה כבר הייתי מרוקנת לגמרי ואז המנה הזאת הצילה אותי

ולשתות המון המון, לפני ואחרי

היה בסדר לצום בהנקה.

גם עם תינוק קטן, וגם עם יונק יותר גדול.

יותר קשה לי לטפל גם בילדים האחרים.

מ10 חודשים לאחריה.

בהתחלה יש לי שפע חלב

ולא יודעת בדיוק להסביר את זה אבל הנקה תקופה ארוכה כנראה מחלישה את הגוף שצורה אחרת.

לי עוזר לשתות בימים שלפני כל חצי שעה כוס מים

לאכול עוגיות קוואקר

ובסעודה מפסקת אחרי שמסיימים את האוכל לשים 2 כדורי ויטמין B12 מתחת ללשון.

זה איזה נוסחת קסם שלמדתי משירי כהן שהיא מנחה לתזונה בריאה וזה ממש עובד טוב

אני מחלקת לכל הצמים....

יש גם קלי צום

ואני מתארגנת מראש עם שלוקים של שיעורים כדי שאם אצטרך לשתות שיעורים יהיה לי מוכן. וכמובן שואלת כל פעם לפני הצום רב....

גם עכשיו אני מניקה הנקה מלאה של תינוק בן 11 חודש שכמעט ולא אוכל דברים אחרים

בתשעה באב קבלתי פסיקה לא לצום אבל יום כיפור זה שונה.

אעדכן בעז"ה מה יהיה הפסק עכשיו כי עוד לא שאלנו הפעם.

לא זוכרת את כל הרכיבים, היה בזה דבש, ומיץ תפוזים או מיץ לימון (לא בטוחה איזה מהם), ומלח הימלאיה (שקניתי במיוחד. זה לא יקר אבל צריך לקנות בחנות טבע).

אחרי ששתיתי את זה, הצום היה לי יחסית קל. בנוסף גם התכוננתי עם המון שתיה כבר שלושה ימים לפני הצום, וגם ענבים ומיץ ענבים. אז לא יודעת אם וכמה זה באמת השפיע. אבל זה בטח לא מזיק...

אם מישהי יודעת על מה אני מדברת ויש לה את המתכון המדויק, אני אשמח...

אולי זה היה @מחי?

חצי כוס מיץ תפוזים

רבע כוס מיץ לימון

2 כוסות מים

2 כפות דבש אורגני

1/8 כפית מלח הימליה

זו כמות לאדם ליום אחד.

מומלץ להתחיל לשתות 3 ימים לפני הצום, כמות כזו כל יום. 

לי אישית ולאנשים שאני מכירה עזר מאוד.

זה עוזר גם לאחרי הצום, מחזיר לגוף את הסוכרים, מלחים ואלקטרוליטים שהוא איבד בצום. מאז שאני שותה את זה לפני הצום ואחרי הצום אין לי את ההרגשה המגעילה הזו אחרי הצום, לא יודעת אם אתן יודעות למה אני מתכוונת, בחילה כבדות ותשישות כזו אחרי שאוכלים

לי נתנו אישורים שתייה לשיעורים גם בהריון וגם בהנקה בכיפור כשאני לא מרגישה טוב…

ואת בכלל אחרי לידה, תשאלי כדאי! ואני אם לא טועה, מאותה פסיקה כמוך שזה די החמרות אז כדאי לשאול זה יכול להציל אותך.

אם את מרגישה טוב ומתפקדת, אין מגבלה... אם את צריכה מיטה ומנוחה, אז מנהסתם לא תצאי... 

מתפקדת כי אין ברירה לפעמים

ולא חוששים מהדבקה במרחב הציבורי

השאלה אם קורונה זה גם ככה

זה עדיין מחלה שיכולה לפגוע באוכלוסיות רגישות וגם אנשים לפעמים חווים אותה מאוד לא טוב ונשארים אחריה חלשים לתקופה.

אז כנראה אין הרבה תועלת בהמנעות שלי לצאת מהבית.. 🤔

אני פשוט מנסה לחשוב איך אני עוברת את הימים הקרובים עם הכנות לחגים..

אז פחות איכפת לי מה אחרים בוחרים. 

בעלך לא יכול לעשות קניות? הזמנה אונליין?

רפואה שלמה ומהירה! 

והוא עוזר בהרבה דברים

חלק מהחלוקה בנטל זה שאני גם עושה חלק מהדברים.. זה לא אומר שהוא לא יכול לעבוד יותר אבל אם אני מצליחה אז למה לא

אישה חזקה ועצמאית עם מחלות רקע.

בת 75 בסה"כ.

בעיני אם יש אפשרות להימנע מלסכן אוכלוסיות מסוימות זה עדיף.

לק"י

זה כזה חנק.

אין מצב שאני שמה.

מה שמצליחה לעשות עושה מה שלא לא.

ממסתם אם את גמורה אז לא תצאי

אבל לא הייתי נמנעת במיוחד או מסכות וכל זה

עבר זמנה

רודפת אחרי הילדים. אני מעודדת את עצמי בכך שזה תפקידי כרגע. 

בעבר הייתי כל התפילות בביה"כ. סופגת את התפילות. בעז"ה כשיגדלו הילדי עוד אחזור לשם. 

עכשיו אני עם הילדים ומרגישה מרוחקת. וניסיתי ליזום פעולות כדי שימשכו את הלבבות, לשיר עם הילדים שירי ר"ה. לספר את ההפטרה על חנה ושמואל, עקידת יצחק... 

זה לא כמו שזה נראה שאם יש זמן שבת חג אז ברור שנפתח סידור ברור שנרים עיניים לשמיים

אז לדעתי הפוך. ברור שלא נעשה כלום.

כי למה שכן? זה מאמץ, נפשי בעיקר...

וכשמראש הנפש לא התכוננה להתגבר על הקושי אז כשתגיע הזדמנות היא לא תנצל אותה...

וזה הופך להיות הכל או לא כלום

וגם לגבי ההכנה לחג...

לא חייב שיעור או סיכומים

יש עוד הרבה דרכים להתכונן...

איך אפשר להתכונן נפשית להתאמצות רוחנית?

איך לא להגיע למצב שברור שלא נעשה כלום ברגע של פנאי?

ואיך עוד אפשר להתכונן חוץ משיעורים וכו...

תודה❤️

לא יוצאים לסליחות, גם ככה היה עמוס הקיץ עש שהתחילו המסגרות..

תמיד מרגיש לי שהחגים מקדימים את זמנם. לא מספיקים לחשוב עליהם והם פשוט מתקרבים בקטע מעורר דאגה.

עם קטנטנים זה טבעי לדעתי שפסגת שאיפותייך זה לישון.. יצאת לתקיעות, עשית את מה שצריך..

לפעמים החג פותח את הרצון להתכונן לכיפור. אם לא, הכל טוב, חשוב לא ליפול לעצבות. יש תקופות כאלו ותקופות הפוכות..

אומרת הרבה

זה תלוי בך ובציפיות שלך וכדאי שהן יהיו מותאמות למציאות ושתיהיה שם השלמה בנוגע ליכולות האמיתיות שלך וכן בנוגע לרצון האמיתי שלך להתאמץ או לחילופין לשחרר

בנוסף עצם הידיעה שרוחניות מלווה לרוב בקשיים מנטליים ובמניעות רבות יכולה לעזור

ומראש לא לקחת פרוייקטים רוחניים או לצפות שאפעל כשיש לי פנאי.

אם כבר החלטתי שאני כן רוצה לעשות השתדלות וכן רוצה להתאמץ אז לחשוב מראש איך לפי הכוחות שלי

יש פעמים שארגיש שיש לי כוחות לקרוא חצי ספר תהילים לדוג' ויש פעמים שיש לי כח לפרק אחד

בכל אופו להזכר תמיד בכוונה, שהיא זאת שחשובה בעיקר ולא הכמות למרות שלנו ירגיש שהכמות היא זו שעושה את ההבדל

ואיך עוד להתכונן חוץ משיעורים? במחשבה.

יש המון עבודת ה' במחשבה. לפעמים אני חושבת שעיקר עבודת ה' אחרי ידיעת המצוות זה פשוט במחשבה.

לחשוב על ה', לחשוב על התכלית, לחשוב על איך הוא זה שברא אותי ואת המציאות שאני חיה בה, לחשוב על זה שהוא גם יכל שלא והוא החליט שכן ולמעשה הכל כאן זה חסד גמור, לחשוב על שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי... לחשוב שהכל מגיע מה', לחשוב על איך כל פעולה משמחת אותו,  לחשוב על אותיות י-קוק, לחשוב איך הכל נגזר בראש השנה כל העולם, כל הבריות לא רק ישראל, אז איזה זכות זה שאנחנו מודעים לזה בכלל, לחשוב איזה זכות זה שאנחנו חיים ואפשר כל רגע לתקן ולשנות מציאות של עם שלם וכמובן את המציאות שלי, לחשוב על הכח של התפילה כמה אני יכולה לפעול איתה ואיך המת היה משתוקק לעוד רגע בעולם רק בשביל תפילה...

יש אינספור מחשבות 

1. לחזק את עצמך. גם על דברים "קטנים" כביכול

ממש כמו ילד, אם היית מזהה שהוא במקום פחות טוב (לא חשוב מאיזה בחינה) - דבר ראשון מחזקים ומשבחים.

בלי מילה טובה אי אפשר לגדול.

דווקא כשיש כבדות כזו בנפש חשוב לדבר אל עצמנו יפה.

טלחזק כל נקודה טובה.

2. במישור היותר עמוק,

דווקא תחושה כמו שלך מבשרת הרבה פעמים על מעבר שלב.

מה שהיה פעם לא מספיק לך יותר.

אולי את השתנית, אולי המציאות.

אולי הרבה זמן לא היית מחוברת ממש והדחקת

ואז הנפש לא יכולה יותר

דבר ראשון צריך להניח לעצמנו.

ואז בזהירות לבדוק מה כדאי ללמוד /לרכוש/ לשנות / לחדש.

ואפשר להתפלל בפשטות על זה . "ה', אני לא מחוברת, לא רוצה,תראה לי את הדרך"

או לחדש....

ואכן להתפלל על זה באמת עוזר. תודה!

ברור שעש שהפכתי לאמא הייתי נמצא. כל התפילות, לומדת מתכוננת מתרגשת.עכשיו, ההכחשה כל כך משמעותית שזה מפחיד אותי.

עד שפשוט ירדה לי ההבנה, זו לא העבודה שלי.

לא בית כנסת. לא תפילה. לא שיעור.

למי יש סבלנות להקשיב?

מי שיש לה אשריה.

אני מרגישה ששיעור לוקח ממני יותר כוחות מממלא.

אני.

אני ראש השנה.

אם לא אני, ילדיי לא יגדלו ללכת לתפילה בביהכ.

(ספציפית השנה בעלי באומן אז לגמרי לוקחת את כל הזכויות).

אני כל כך נלחמת להיות טובה מכל הכיוונים.

איך לא תהיה שנה טובה?

במיוחד שהייסורי נפש האלה רק מדכדכים ולא מרוממים אותי. אז למה?

אני דווקא השתדלתי לשמוע שיעורים לפני  החג ולהתחבר יותר

בפועל לא זרם לי בכלל הייתי גמורההההה מעייפות גמורה מחוקה

אני עם ילדה בת שנתיים וחצי ותינוק בן תכף 3 חודשים מרגישה אמא לעשרה

כמה ניסיתי לפתוח סידור או תהילים בקושי הצלחתי

בעבר הייתי הולכת לבחת כנסת וזה היה עוזר לי להתחבר

הפעם לא

וזה מלחיץ אותי

מה נגזר עליי בשנה החדשה

רק טוב מתוק לכולנו בע"ה

מעודד לקרוא אצ זה ❤️

בע"ה

וכן לאמור 🙂

לא פשוט עם הקטנים ומה שדורש הטיפול בהם

להכין

לקלח

להאכיל

לנקות שוב אם מתלכלך משהו

וחוזר חלילה

להיות סבלנית איתם כל הזמן הזה

לישון כשהם ישנים כדי לצבור כח

לבשל להם

לשטוף כלים

להאכיל שוב

להלביש

להעסיק

אז

זה מה שעשית כי זה הגידול ילדים לעבודת ה'

ותדעי שהרב לופיאן כותב שיש לו קבלה שאישה שמטופלת בילדים

תפילותיה מעלות את התפילות של כולם

לפני ה'.

אז באמת אני מצדיעה לך

ומציעה לך אם עדיין את רוצה להשקיע בעצמך

א. לא בלחץ, רק מה שמשמח אותך ולא מוציא ממך אנרגיה (לשמוע שירים לאווירה? לקרא משהו קליל? לשמוע שיעור קליל ממש או סרטון קצר?)

ב. עדיין אנחנו התחלנו 10 ימי תשובה, המלך בשדה קרוב , את יכולה לבחור 10 דקות פנויות ז( אם זורם לך יותר,אשרייך!! תתחילי בקטן אבל)

ולעשות לך דייט עם ה'.

לשתף אותו במה שעובר עלייך ולבקש ממנו

מה שאת צריכה (גם להודות לו , אפשר על מה שכבר יש לך בחייך, וזה פותח שערים!)

אפשר תמיד להתפלל ולבקש במילים שלך

בקשות גשמיות- לעבודת ה', זה חלק מעבודת ה'!

זה חלק מהתפקיד המכובד  שלך

לגדל דור חדש של  עובדי ה' באהבה!

ג. אל תלקי את עצמך, בבקשה!!

את אמא בעם ישראל

ונשמע שאת עושה את תפקידך בצורה באמת נהדרת

וכל השקעה שלך עכשיו

זה עוד עבודת ה' בעתיד

ד. עכשיו או אחרי החגים (בסוכות למשל, כל השבוע של החג זה גם זמן גדול להתפלל ולבקש, ופשוט להנות גם בלי לעשות כלום בסוכה, כי בסוכה- יורד בלי טרחה מצידנו,  שפע גדול מאת ה' ועוטף אותך בהמון המון ברכה!! לא צריך לעשות כלום, פשוט להרגיש מחובקת עם ה שאוהב ורק מחכה להרעיף עלייך עוד)

את יכולה להיכנס ל "זמן חורף" של דברים קצרים ומחזקים,  שישמרו לך על "כושר רוחני" -

אפשר שני פרקי תהילים כל יום עד לסיום ספר/ לשמוע שיעור קצר/ ללמוד/ לעשות משהו שמתאים לסגנון שלך , כדי שתרגישי מחוברת בשמחה ולא מתוך עול "כבד" שתרגישי מועקה כלפיו

המטרה שתשמחי בעבודת ה שתמצאי בה עומק ורוחניות שטובה לך.

ה. את יכולה להכנס לקבוצות וואצאפ אם יש  לך

יש כל מיני רבניות שמעלות סרטונים קצרים בכל מיני נושאים, ככה זה אולי יותר קליל וזורם כשיש כמה דקות בודדות ביום.

רצון ה הוא מה שהיה לך במציאות והוא לטובה תמיד!

לכן אל תדאגי בכלל

את מקבלת שכר על כל פסיעה

וגם כל מחשבה טובה שלך

מצטרפת למעשה אצל ה'

אז זה לגמרי נחשב לך למעשה.

ואשרייך

תזכי לרוות נחת יהודית אמיתית! 

גם אני השנה חוויתי ריחוק וחוסר רצון

האמאמא של הריחוקים

@אנונימית בהו"ל 
 

עכשיו שנה חדשה

מתחילים מחדש

הלוואי

הייתי ממש שם.

לא היה לי ראש לשמוע שום שיעור, תקיעות בבית כנסת וזהו, לא הצלחתי להתפלל בכלל בבית.

ללמוד עם בעלי או עם הילדים על החג לא הצלחתי..

וממש ניסיתי לקבל את זה. לפעמים אנחנו למעלה, ולפעמים למטה. החיים הם לא פס ישר. מותר להיות לפעמים בירידה, זו חלק מהתנועה.

לא לשפוט את עצמך כ"כ לחומרה. בעז"ה יפתח הרצון ותעברי את התקופה הזו. ממש השתדלתי במקום להתבאס על זה, להתפלל האופן הכי פשוט, במילים או בלב- שיפתח לי הרצון לקדושה. לתפילות, לשיעורים, לרוחניות. שיתחשק לי להתפלל .. הכי פשוט.

וב"ה השנה פתאום חשבתי על זה במהלך החג- שמעתי שיעורים מראש, התפללתי די הרבה (הרוב לבד, ככה התאפשר עם הילדים) אני ממש רוצה להתחיל ללכת לשיעור קבוע במהלך השבוע. ובאמת לא הייתי שם בכלל.

ב"ה שנפתח השפע הזה. תחושה של עליית מדרגה פנימית, בהרבה כיוונים בחיים, שמטבע הדברים מלווה גם בקשיים והתמודדויות ברמות אחרות

אבל הכי חזק- לקבל את זה שיש ירידה שהיא חלק מהעלייה, וזה בסדר. לא כיף להיות בירידה הזו, אבל זה חלק מהתנועה בחיים.

וכן אני באמת מרגישה שלהתפלל על הרצון זה משמעותי.. 

ואז רואה את השרשור הזה

מרגישה מפונצ'רת, ושהשנה הגעתי לחג בלי הכנה

לא היה לי כח לקום לתפילות, הגעתי מאוחר ממש, על מנחה בכלל וויתרתי

ואני רגילה להגיע יותר מוקדם, משתדלת גם למנחה.

ובתפילה ישבתי כל זמן שיכולתי

מבואסת על המצב

מצד אחד יש לי תירוץ של אחרי לידה, מצד שני אני יחסית בסדר, מצד שלישי עברתי אירוע מטלטל

שורה תחתונה אני מזדהה ממש

תתפללי שייפתח לך הרצון ושתיפתח לך היכולת להתקרב...

בעבר כן הצלחת להרגיש קרובה בימים הנוראים? מה עזר לך אז?

ואיך החיים שלך עכשיו באופן כללי?

התפללתי אומנם בבית.
אבל לצערי ישנתי יחסית הרבה, במקום ללכת לתפילה (כשבעלי חזר מהנץ).
ותקיעת שופר ביום השני- פספסתי לצערי.
בד"כ מנצלת כל דקה לתהילים.
השנה מעט אדישה, מקווה שלמרות זאת תיתחם לנו שנה טובה והצלחה ובריאות בכל. לכל עם ישראל.
(אני לעומתך מעט אדישה יותר לאדישות שלי...).

ועדיף להיות מהנותנים

אבל עדיין

אני לא יכולה ללכת לכל חתונה של קרוב משפחה

וגם להשתתף בכאלו של חרדים שלא עובדים

ומה יהיה כשיהיו עוד ילדים?

לק"י

אולי אם אתם נותנים מעשרות, תוכלו לתת להם.

או להעביר להם בגדים שקטנים ודברים שמיותרים לכם.

שאתן להם כי הם צריכים

היא אמרה שהכל טוב

ואחותי והיא יתנו ולא צריך

היא גם לא תבקש מאחי…

בלי פרשנויות.

היא ביקשה, הבינה שאתם בלחץ ואמרה שלא צריך.

אולי חשבה שיותר נינוח לכם לתת כשביקשה.

אולי ביקשה כי סמכה על היכולת שלך לומר לא אם לא מתאים.

פשוט שחררי את זה.

גם לא לתת מה שאין לכם זה חשוב.

מעשרות? פדיון כפרות?

אם כן, תני להם גם אם זה סכום נמוך 

אבל אם כבר נתתם צדקה

ואם תתנו להם זה יפגע בכם

אז לא הייתי נותנת, הייתי מסרבת בנימוס

במיוחד כשיש לך משפחה לגדל וכסף לא גדל על העצים

בהתחלה, (לפחות בשבוע הראשון) בעיקר אם יש תפרים, הכי נוח הפדים הפשוטים של בית החולים

נראה לי של חברת נובה לי או משהו דומה

הם הכי רכים

ושמים 2 כל פעם ואת מוגנת כראוי

אני לא כ"כ אהבתי את התחתונים של אחרי לידה

דווקא קניתי את היקרים של אולוויז אבל הזעתי עם זה והתגרדתי קשות

אני פשוט משתמשת בתחתונים פשוטות ונוחות.

בשבועות שאח"כ כן חזרתי לתחבושות של אולוויז

חזיית הנקה הייתי קונה עכשיו אחת (בד"כ השלב הזה החזה כבר גדל...)

ואחרי הלידה רואה אם היא נוחה לך או שאת צריכה סוג אחר/גודל אחר

איזה מרגש

שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות

חברה המליצה לי ומאז כל לידה זה ברכה

לא מסתבכת, קונה מידה גדולה, סופג המון, קורעת מהצד כדי להוריד ומבחינתי זה מאסט.

ראיתי שאחרות לא התלהבו, אבל אני ממש ממליצה שיהיה לך בתיק כדי שתוכלי לנסות לפחות

תמיד הרגשתי עם טיטול עם פדים רגילים של אחרי לידה

וככה היה מושלם

מעולה במיוחד אם הלידה מתחילה בירידת מים

אפשר בסוף תשיעי לשים בתיק, מה שבטוח בטוח..

בדכ לא צריך את כל החבילה אם שמים בבי"ח מהפדים שמקבלים מעל התחתון. ככה אפשר להחליף כל יום רק אחד. זה עדיין מאוד נח כי פחות אכפת שמתלכלך.

אחרי ימים ספורים כבר לא צריך, אפשר לשים פדים רגילים. 

ממש לא חשבתי על זה כשהייתה לי ירידת מים ב4 לפנות בוקר

פשוט שמתי את התחבושת הרגילה שלי (רב פעמית). לא היו נזילות אבל אח"כ בעלי היה צריך לקחת את זה הביתה ולכבס...

וכל מקלחת לוקחת מגבת נקיה....

מברשת- קניתי עוד אחת שיהיה לי בתיק רחצה (שימי לך כמה גומיות לשיער איך שהוא תמיד בדיוק הגומיה נקרעת ואין גומיה נורמלית להשיג)

בגד- אחרי הלידה אני לא יכולה להסתכל על בגדי ההריון...

לוקחת תמיד חצאית לייקרה וחולצת הנקה ועוד כותונת נוחה

ושאר הדברים שלא הכנסת תרשמי לעצמך ברשימה באופן ברור

אולי אפילו להצמיד פתק לתיק (זה מה שאני עושה)

ואז גם בשעת לחץ אפשר מהר להכניס

אני בלידה האחרונה הייתי שאננה, ובסוף ארזתי אחרי ירידת מים עם צירים משמעותיים.

היה מאתגר 

והיתי לבד ובלי התיק ובעלי היה צריך להביא לבד מהבית

אין מצבבב היה מצליח לארוז לי את כל התיק בעצמו

אולי רק בשעות ממש אחרי עם הפדים של הבית חולים.  

כל הפדים החד פעמיים עשו לי שפשפות נוראיות ממש.. 

מה זה איפה קונים את זה?

יש לי של חברה מחול, מקס אנד ספנסר

וקניתי גם מחברה שלי שמכרה..

יש של סופר פארם ומודיבי..

כשמחליפים שוטפים את התחתון במים קרים עד שהמים נקיים ללא דם ואז מכבסים כרגיל בלי מרכך כביסה.

ממש תוהה לעצמי איזו חברה הכי טובה

גם רוצה לקנות לעצמי

קניתי תחתונים חד פעמיים (אולי אלה של קוטקס שהמליצו פה) והם היו לא נוחים בעליל.

אז בהתחלה השתמשתי בתחתוני רשת ופדים, אבל אחר כך עברתי לתחתוני מחזור רב פעמיים, והיה מצוין (עד כמה שבכלל כל הסיטואציה יכולה להיות מצוינת😏).

מסייגת שילדתי בקיסרי, אז עקרונית הדימום מופחת. אולי אחרי לידה רגילה זה מתאפשר בשלב מאוחר יותר.

לחרדות. גם בשיחות או שיטות כאלה ואחרות, וגם בכדורים

אם ממש היית הולכת על זה - אז רק עם טיפול צמוד לדעתי

החלטות טובות❤️

יש כאן המון "מסביב".

קודם כל: את רוצה עוד ילד? למה כן? למה לא?

תנסי אולי לעשות איזושהי טבלה מסודרת ולשקול כשכל הנתונים והחלומות מולך

עברו ארבע שבועות מההפלה ואני לא מצליחה לספור. כל הזמן יש כתמים אדומים.

עשיתי א.ס. אך לא ראו משהו מיוחד.. אמרו לי לחזור אחרי קבלת מחזור.

בינתיים לא קיבלתי , עכשיו התחיל לי התכווצויות ודימום קל מאד.

סליחה שאני מנצלשת אבל הייתי חייבת לפרוק גם על אותו ענין ...

אני יודעת שבסוף זה יעבור... לצערי עברתי כמה פעמים הפלות ולקח לי זמן כל פעם להיטהר .

מאחלת לך ולי שזה יקרה בקרוב בע''ה!

הפרשות חומות זה אומר בד"כ דימום ישן.

כדאי ממש ללכת לUS

לבדוק שאכן הכל יצא במחזור

שיהיה לכן בעז"ה שנה טובה ומתוקה

שנת בריאות ושמחה

ושתפקדו בזש"ק בבריאות, בקלות, בקדושה ובטהרה ובלי עוגמות נפש

ובהחלט כדאי להתלונן עליה לאן שאפשר.

בטח היא לא התכוונה להטריד, אולי יותר מידי חברותית כזאת. אולי יגידו שאת רגישה מידי, אבל אני ממש מבינה את התחושה.

יש תפיסה כזאת אצל אנשים מסוימים ש"כולנו בנות" אז אפשר לעשות מה שרוצים ומושגים כמו כבוד ופרטיות לא קיימים.

גם אם זו לא הטרדה מינית בכוונה/בהגדרה עדיין יש טווח רחב מאד של מעשים שלא הולמים ולא אמורים לקרות בטח לא בסיטואציה כזאת.

אני הייתי מתלוננת

וגם לדעתי אם תחושת הבטן שלך היא שיש כאן משהו לא הולם אז לא סתם.

לא חושבת שאת מגזימה- הסיטואציה הראשונה היא ממש לא בסדר - ברמת לדווח למי שמעליה.

ותכלס גם הסיטואציה השניה לא לעניין. קצת יותר חמקמק ונתון לפרשנות אבל לא מתאים בכלל

וכמובן תחליפי רופאה בתור התחלה.

כל רופאה או אחות שבדקה אותי אף פעם לא הרימה לי שום דבר אלא חיכו שאני אעשה זאת.

ככה צריך להיות. 

לא נעים בכלל, מצטערת שזה מה שחווית...

לא יודעת אם הייתי קוראת לזה הטרדה פשוט כי זה לא נשמע הכיוון אם את מתכוונת להטרדה מינית וכד'. פשוט כמו רופאה לא ממש מקצועית ששכחה קצת איך אמורים להתנהל מול מטופלים. לכן גם אם מגישים תלונה אפשר להגיש על נושא של חוסר מקצועיות ולקוות שזה יעזור לה להשתפר... 

אולי אני טועה, אבל יש לי הרגשה שהיום שמים יותר דגש על הכבוד למטופלים, ועל זה שהרופא נותן השירות וצריך לתת אותו בכבוד.

(וגם אני לא חושבת שזו הטרדה. רק רופאה שפחות רואה את המטופל. שזה לא נעים בכלל. כן?).

שכבר כ''כ הרבה מטופלות עברו דרכה שהיא שכחה שיש להן רגישות...

חיבוק על החוויה. 

תרגישי טוב!!

מבאס ממש..

תרגישי טוב!

באמת מוזר

לק"י

תעשי חיפושים בנושאים שמעניינים אותך. אולי הוא ישתכנע למצוא לך פרסומים אחרים.