פורום הריון ולידה (עמוד 85)

קיץ ישראלי

אבל שמים בגדים נוחים קרם הגנה כובע הפסקות מים וזורמים

יש פארק גדול ממש שווה להעביר יום שלם לא זוכרת את שמו 

לק"י

(והיינו גם בחורף בשה שעברה, והיה ממש חם. והייתי בהריון, אז בכלל היה קשוח).

אבל כדאי לבדוק שהמעלות לא גבוהות מידי.

כי נראה לי שיש שם הרבה שמש.

לא היינו קיבלנו המלצה חמה ללכת

מתכננים לנסות הקיץ

תשמרי את זה ליום חורפי נעים, מקסימום עונות מעבר.

אין שם מספיק צל, והרבה מהאטרקציה זה המתקנים לילדים. אם חם להם הם לא יהנו וחבל..

יש כל מיני פארקים בבארשבע. לא מכירה, אבל מגוגל נראה שיש פארקים גדולים וטובים. 

לא יודעת אם מעודד

אבל אולי...

זאת אומרת לחפש תפקידים יותר רגועים בהוראה , לנסות דברים שלא ניסית

למשל אם את מחנכת , להפוך להיות מורה מקצועית ..

אם את מורה מקצועית ועמוס לך, לחפש מקום פחות אינטנסיבי ועם מרדף או שעושה מצפון למורים.

לפעמים זה יכול להיות פתרון טוב שלא ידרוש ממך לוותר על מה שלמדת וללמוד לימודים חדשים

לי זה עבד כשעשיתי שינוי ממחנכת  למורה מקצועית ומעבר לבית ספר שמנוהל בצורה יותר טובה שמורידה ממני דברים שלא אמורים להיות במסגרת תפקידי.  

כמובן יכול להיות שזה בכל זאת לא מתאים לך ואז ברור שתעשי שינוי אבל כן הייתי ממליצה לך לבדוק את הכיוון. 

אין לי יתרון וזה מבאס

נגיד מתמטיקה ואנגלית יותר קל להיות מקצועי

עם נובה רינג לא היו לי בעיות של כתמים בכלל.

רק אם ניסיתי לחבר אז לקראת הסוף לפעמים כבר לא החזיק ואז היו כתמים שהובילו למחזור. אבל המחזורים גם נהיו קצרים יותר ממה שהיו לי.

גם עם גלולות משולבות לא זוכרת שחוויתי כתמים.

רק הסרזט היה מחריד בקטע הזה

הסיבה שבסרזט יש כתמים יותר כי זאת גלולה רק עם פרוגסטרון ובלי ההנקה זה לא מספיק חזק כדי להחזיק את הרירית והיא מתפרקת פה ושם

אני עם נוברינג כבר חודשיים ברצף ולא ראיתי כתם אחד

אז באיזשהו שלב כנראה יהיו כתמים ואז עושים הפסקה של שבוע ומתחילים שוב, אבל במהלך השימוש אין לי כתמים בכלל

נשמע לא קל במיוחד שאצלנו הכל ממשיך כרגיל

חיבוק ♥️

קשה לקרוא את החדשות💔

או שיש לה רשימה שמישהו עשה?

רוצה להזמין מהם...

שנת הלימודים מתקרבת לסופה, וזו הזדמנות מצוינת:

✨ לרכוש *מתנות לצוות* לסוף שנה

✨ להזמין *פעילויות לתלמידות.ים* לאירועי הסיום

✨ לפנק את *חדר המורים בסדנה או הרצאה*

כל אלה - מבעלי.ות עסקים בצפון.

*השבוע החולף בקו העימות בצפון היה מורכב.*

האירועים האחרונים גרמו לצערנו להרוגים ופצועים, וחשוב לזכור שלא חזרנו כאן לשגרה.

המון א.נשים שואלים - איך אפשר לעזור...

אז אחת הדרכים המשמעותיות להבעת סולידריות, היא *לתמוך בעסקים בקו העימות*.

אז *ריכזנו במקום אחד את כל העסקים הרלוונטיים* כדי שתוכלו להשקיע במתנה או חוויה עם ערך חברתי.

📣הפיצו להנהגות הורים ומנהלות.י בתי ספר!📣

סוגרים שנה עם הצפון — חיבור בין מוסדות חינוך לעסקים מקו העימות

מחכים לכם.ן באתר -

*סוגרים שנה עם הצפון* 🌳🌳

והזמנו מזרנים

המיטה משולשת, מעץ סנדוויץ, יפייפיה ומתאימה לצרכים שלנו

עלתה בערך 1500 שח (בלי המזרנים, שעלו כל אחד 200 שח)

ממש מרוצים ובכלל בכלל לא הרבה עבודה.

לרוב לא הצלחתי באמת לשאוב, בטח לא באופן קבוע שכל ארוחה יוכל לקבל מנה שאובה

אבל הלידות שלי יחסית קשות ולוקח לי זמן להתאושש מהן

לגבי ב, אני לא יודעת להגיד, תמיד הלכתי לשערי צדק בין היתר גם בגלל זה

שיכול לקבל חלב שאוב של אשה אחרת..

לא ? @^כיסופים^

האמא, אף אחד לא מתערב

אלא אם כן האמא מאושפזת ולא יכולה לטפל בתינוק או כל מצב אחר שגורם שאין לאמא אפשרות להניק/לשאוב אז האחיות חייבות לדאוג לתזונה של התינוק 

במקרה שהאמא לא מצליחה להניק/ לשאוב

ולא ללכת ישר על אופציה של תמ"ל

פשוט תשאלו אם יהיה צורך

ממה שאני יודעת יש מקומות שזה נכנס בפועל ויש מקומות שעוד לא..

נראה לי שאת יכולה לנסות להפעיל שיקול דעת כאמא.

אצלי למשל רצו לשקול אותה בשבת. הייתי אמורה להשתחרר במוצש וידעתי שזה אינטרס שלהם שאפנה להם מיטה ושלא יקרה כלום אם השקילה תחכה למוצש

לכל תינוק בריא.

וממה שאני מכירה מבחינה דתית אין בעיה שיעשו כל מה שהצוות עושה כרגיל.

נניח באשפוז רגיל כל בוקר בודקים מדדים וכדומה וגם *כותבים* מה הם היו. לכאורה אפשר למדוד רק אם לא מרגישים טוב, או למדוד ולרשום רק אם בעייתי.

אבל עדיין עושים כי יש חשיבות שאם חלילה עוד יום או כמה שעות משהו ישתנה, שידעו מה היה שם בהתחלה.

לכן למשל יש את העט שבת של צומת.

בכל אופן, על זו הדרך הייתי זורמת עם כל מה שבנוהל

גם דברים שלא נראים קריטיים יכולים להיות עם משמעות בעתיד (משקל לידה למשל)

אבל תשאלי רב…

לק"י

זה תשאול, ולפעמים גם בדיקה פנימית ולימוד תרגילים.

בדיקה עושים רק משישה שבועות אחרי הלידה.

לק"י

אני מניחה שהן רגילות לזה.

אצלי היא אפילו החזיקה את התינוק חלק מהזמן😅

כי אני סוחבת את בעלי היום איתי לעיר אחרת רק כדי שישמור עליה בחוץ, והוא מפנה בשביל זה זמן יקר...

אז מצד אחד יעזור לו מאוד ש'אשחרר' אותו

ומצד שני לא רוצה להגיע לשם ובסוף היא תדרוש הרבה צומי

היא באמת בכתה באמצע וזה טיפה הפריע, אבל לא נורא

באמת הלכתי איתה בלי עזרה

היה פחות אידיאלי כי היא דרשה יחס

אבל היה בסדר גמור ב"ה 

אבל עוד פחות אידיאלי לפספס את הבדיקה בגלל שאין מי שישמור עליה.

מן הסתם זה תלוי גם במצב של האשה.

יש כאלה שאם הכל יחסית בסדר זה מתקתק, ואם המצב מורכב אז עדיף פניות נפשית ופיזית להתרכז בביקור עצמו ולא בטיפול בתינוק.

בשכונת בית בפארק, כולםם מדברים על זה

אני מהאזור אז יודעת...

לפחות יותר קל באמת להתמיד בלתת את הזמן הזה בכיף. ובעיני השיח זה בא על הדרך ועם מה שעושים... לא מחייב, שהילד לא יילחץ...

וגם, לפעמים לקחת דקות פה ושם, ונוכחות אמיתית ברגעים קטנים גם עושים את ההבדל...

זה מה שמתאים לנו... קחי מה שמתאים לך

להביא לילד כמה אופציות למה הוא רוצה לעשות, בהתאם לגיל- משחק ביחד/ לספר סיפור שהוא בוחר/ לשתות שוקו עוגיה ביחד/ סתם לפטפט והוא בוחר

ןהשיחה נראה לי היא תוך כדי כזה, לדבר עם הילדות לראות איך הוא זורם

כי אז זה מרגיש כמו עול ומשהו שתוקע את הלוז

אחת לכמה זמן כשמרגישה שיש צורך מפנה לזה זמן

(נניח אצלי יותר גמיש ההגעה בבוקר לעבודה, אז מאחרת קצת אותי ואת הילד התורן ויושבים באיזה גינה נחמדה עם ארטיק, או פעם אחת קניתי שוקו חם וסופגניות, בחורף כשאי אפשר לשבת בחוץ, וישבנו על הספה בבית אחרי שכולם יצאו)

ובעיקר דברים קטנים וקצובים בזמן, אם את רוצה שזה יחזור על עצמו. זה נותן לילד המון! (וגם לי)

)

בעבר חילקנו את השבוע לפי הילדים - בכל יום כל ילד אחר מקבל זמן אישי עם אמא וזמן אישי עם אבא.

היום אני עושה את זה ספונטני - מי שמוכן לשינה בזמן יכול לקבל כחמש דקות של זמן אישי. (כמובן, כשלי עצמי יש כוח לזה...)

הם בוחרים מה לעשות בזמן הזה - לשחק ביחד (בדרך כלל משחקים שדורשים דף ועט בלבד), לדבר, ללמוד תנ"ך, לצייר...

יש לי ילדים שלעולם לא יבחרו לדבר ולשתף על יומם, אז המצאתי מעין משחק כזה שיעודד את השיתוף: מציירים שני לבבות, אחד לילד ואחד לאמא, ואז כל אחד בתורו מנחש איזה רגש נמצא בלב של האחר. מי שמצליח לנחש נכון כמה שיותר פעמים - הוא המנצח. אחר כך מנסים להרחיב על הרגשות ולספר מאיפה הם הגיעו ומה היה היום שגרם להם... (עשיתי את המשחק הזה פעם או פעמיים, כי זה בכל זאת דורש שיתוף פעולה רגשי מאת הילד, ולא תמיד הוא פנוי לזה...)

בכל אופן, גם הקדשת הזמן לילד בפני עצמה היא ערך חשוב, ועוזרת להם "לאסוף" את היום. (לא בהכרח שהם הולכים לישון אחר כך יפה, כן? אבל אני מקווה שזה כן קצת עוזר להרגשה שלהם, שלא כל היום נסוב סביב "קומו בבוקר, לכו לישון בלילה"...

1. כן

2. מוציאה מרוקנת באסלה את המיכל המלוכלך, שוטפת עם מים. גם את הפילטר ככה.

3. אני עדיין לא ניסיתי האמת, חמתי וגיסתי משתמשות בחומר של ליאור קוקה. הבנתי שהאחריות לא חלה במקרה כזה

לגבי חברה אחרת, אבל זה אותו עיקרון

1. חובה, אחרת זה מסריח. אני עושה אחרי כל שימוש כדי שלא אשכח, אבל זה לא בשימוש הרבה פעמים ביום

2.עם הטוש של המקלחת

3. מבחינה טכנית, מותר לשים חומרים לא מקציפים. אבל זה כנראה יבטל את האחריות. לחברה אמורה להיות רשימה של חומרים לא מאושרים.

אבל בכל אופן, לא לשים חומר מקציף, זה עלול לעלות ולהגיע למנוע וזה יהרוס את המכשיר

אני יודעת שרובורוק אפשר כל חומר

ואני תמיד חשבתי שלטינקו אין בכלל חומר משלהם חח

ועכשיו אני רואה שגם כתבתי חומרים לא מאושרים.

אבל מבינה שזה היה מובן בכל אופן

1. אחרי כל שימוש עושה ניקוי עצמי

2. בסוף כל יום מוציאה את המיכל המלוכלך, שופכת מים לאסלה, מנקה אותו ואת המסננת במים וקצת סבון עם הטוש באמבטיה - כל הסיפור גג 5 דק'

    פעם בתקופה כשמרגישים צורך, בעלי מוציא את המברשת ומנקה גם את הבפנים

3. משתמשים בחומר אחר לא מקציף, זה אכן מבטל את האחריות.

אפשר לקנות את החומרים של טינקו/דרימי בכל סופר?

כי אם אני קונה שואב ואין לי חומר מתאים באזור שלי אז אולי זה לא שווה לי 

מקווה שזה זה

אם זה יעבוד חשבון הבנק שלנו יודה לך

וגם אני אשמח כי מתפדחת כבר מהצוות שמכיר אותי שם...

1. כן בשתי הלידות

2. כן.

3. שבוע 39 

4. לידה ראשונה שבוע אחרי, לידה שנייה כמה שעות אחרי.

לא תמיד הפקק הרירי יוצא לפני הלידה

אצלי רק בלידה אחת מתוך 4 היה אפשר להגיד שהפקק יצא

שאר הלידות כנראה יצא במהלך הלידה הפעילה כבר..

באותה לידה ילדתי כמה שעות אחרי, אבל זה לא אומר.

1. לא. בהתחלה חשבתי זו סתם הפרשה גדולה וממש מוזרה ואחרי כמה דקות נפל לי האסימון שיכול להיות שזה זה.

2. לא יודעת. נראה לי שכן

3. יצא בשבוע 37+2

4. תוך יומיים, ב-37+4

לגבי הלידה הראשונה שלי

אותו דבר במדויק

בלידה השניה לא ראיתי פקק רירי

וב 2 האחרות לא ראיתי שיצא,

לידה אחת, אני זוכרת משהו כמו יום או יומיים לפני הלידה שיצא וזה היה בערך שבוע 39

ולידה אחרת יצא שבועיים לפני הלידה..שבוע 37

כך שלא תמיד אפשר לדעת אם הלידה קרובה.

1. כן, ב2 בלידות היה עם מעט דם ושונה משאר ההפרשות...

2, אין לי מושג, לא בדקתי מה נשאר בפנים ;)

3. יצא לי סביב התל"מ....

4. תוך כמה שעות, אצלי מרגע יציאת הפקק הצירים מצטופפים ומתחזקים ואחרי תקופת צירים הלידה מתחילה לרוץ

בלידה הראשונה יצא לי 3 שבועות לפני הלידה.

בלידות הבאות לא ראיתי אותו בכלל, כנראה יצא בלידה

ועוד פעם אחת באמצע הלידה.

בשאר הפעמים פקעו לי/ קיסרי..

לא היה מה להתבלבל.. זרם מים בבת אחת.

כשזה היה לפני הלידה, לקח איזה 4 שעות

נראה לי אף פעם לא יצא ושזיהיתי.. לא זכור לי בכלל

בלידה ראשונה נסעתי בגללו לביח בשבת.

יצא עם דם טרי ונבהלתי. הגעתי עם פתיחה גדולה אז כביכול לא הגעתי סתם כי הייתי בלידה, אבל ילדתי רק יממה אחכ

1. בראשונה הייתי בטוחה, בשניה קצת התלבטתי וכשתיארתי לדולה אמרה שזה 100% זה

2. אמממ בשניה בטוח כן בראשונה לא בטוח

3. בראשונה לא זוכרת, אולי שבוע 40 אולי 39, בשניה בסוף שבוע 39

4. בראשונה אחרי שבועיים נראלי, בשניה אחרי יומיים.

1. כן

2. אין לי מושג

3.  שבוע 38

4. יצא בבוקר ובערב הלכתי ללדת

1. בלידה הראשונה כן, זה היה הפרשה מאוד מוזרה צמיגית וברורה, לידה שניה לא ראיתי שיצא.

2. אצלי יצא בשלבים, יומיים בערך עד שיצא הכמות שאמרו לי בערך שככה הגודל של הפקק

3. תחילת 39

4. אני חושבת שיצא לי ביום שני או שלישי, וילדתי בשבת באותו שבוע. 

1. כן.

2. לדעתי לא

3. 41 פלוס..

4. משהו כמו יומיים שלושה

לא ידעתי כמובן שזה זה.

אחכ כבר כן. ממש ריר כזה עם קצת דם.

אצלי זה יצא בדכ קרוב ללידה. זותומרת בימים הסמוכים לה.

לא שבוע לפני.. פחות 

פעם אחת יצא לי אחרי שהייתי עם צירים כמה שעות טובות, ואז יצא (ילדתי כמה שעות טובות אח''כ)

לשאלתך-

1. כן. כשמו כן הוא 😵‍💫

2. לא יודעת מה זה כולו.

3. 41

4. תשובה למעלה. 

1- בלידה הראשונה והשניה כן, בשלישית לא ראיתי אותו, כנראה יצא בלידה

2- אין לי דרך לגעת

3- 39

4- בלידה הראשונה תוך יומיים, בשניה תוך כמה שעות, בשלישית כנראה תוך פחות משעה

לידה 2 לקח לי שעה להבין, ואז היה ברור שזה זה, 24 שעות לפני הלידה,שבוע 40. לא יודעת מה זה אומר במלואו אבל כנראה שכן

לידה 3 הבנתי כי היה נראה זהה אבל יצא עם הרבה יותר נוזלים. 24 שעות לפני שהתחילו צירי לידה. 

לא זיהיתי את הפקק, למעו בלידה החמישית שהיה משהו שנראה כמו שתיארו בפורום, אז ניחשתי שאולי זה זה.

1. עד היום לא בטוחה ב100% שזה זה, אבל התאים לתיאורים שקראתי בפורום.

2. נראה לי שכן

3. 38

4. יום אחר כך

5 לידות לא ראיתי שיצא.

עונה על לידה שישית

1.כמעט בטוחה

2.כנראה שלא

3. 39

4. כמה שעות

1. כן לא היה לי ספק, היה לי צירים והעברתי את הזמן באמבטיה (מאוד הקל עלי!) וכשיצאתי מהאמבטיה זה יצא ... היה הפרשה ארוכה ובקצה דם (מחילה על התיאור). הדימום לא היה מסיבי אז לא מיהרנו לבית חולים.

2. לכן אני מניחה שיצא במלואו

3. שבוע 38

4. ילדתי באותו הלילה

2. לא. יצא בהדרגה כל פעם קצת

3. שבוע 39

4. הריון מספר 3 יומיים, הריון מספר 4 7 שעות

1.כן

2.כן

3.בשבוע 39 בערך.

4.כשבוע לפני הלידה כמדומני

את לא בסרטים זה באמת המוןןןן.

איך את יכולה להקל על עצמך?❤️❤️❤️

אבל אין כל כך בנמצא

וגם לנוח כשחוזזרת מהעבודה, אבל צריכה להיות קצת גם עם הילדים

אם את בהיריון בסיכון - את לא יכולה לקבל שמירה?

גם בהיריון רגיל עבודה אינטסיבית יכולה מאוד להתיש, אז בטח שבהיריון מורכב וסוחט כמו שאת מתארת...

ובני כמה הילדים? יש סיכוי להשאיר אותם לבד עם תעסוקה לחצי שעה כשאתם חוזרים, ובזמן הזה תיכנסי לחדר וקצת תנוחי ותתאפסי?

כמה זמן עוד נותר לך עד ללידה?

בכל אופן, מתפללת בשבילך שהכול יעבור בשלום, ולפחות תהיה לך לידה שתפצה על הקושי של ההיריון, וגם תינוק מתוק ורגוע!❤️

אני פשוט חלשה בטירוף

אבל ההריון עצמו כאילו לא בסכנה בגלל העבודה

אני צריכה לראות איך עושים את זה נכון

כי גם ככה הם המון עם בייביסיטר/שכנים בגלל המילואים 

חיבוק ובהצלחה! יש אפשרות לבקש אולי לקצר את סבב המילואים הנוכחי? או יותר יציאות? אתם לא במצב רגיל בכלללל!!! וכל הכבוד לך שביקשת ליווי הלוואי שיתנו בקרוב!!

וטכנית תנסי להקל מה שאפשר- לאכול מחדפ, לקנות אוכל מוכן, אולי לקנות משחקים או חומרי יצירה לתעסוקה לילדים יכול להקל, או להביא נערה שתשמור עליהם/ תשחק איתם, מה שיכול לעזור להעביר את התקופה הזאת כמה שיותר בשפיות 

הוא אמור לצאת יותר ..

בעיקרון נשאר רק חודש ואנחנו שבוע שבוע

אבל באמת אולי נשקול את זה

כי הזמנתי שבוע שעבר ב50% והגיע תוך כמה ימים.

ואגב, בדקתי בלילה האחרון כדי לראות אם ממש הפסדתי, והיו דברים שהזמנתי כמה ימים קודם שאתמול כבר לא היו, או שאזלו מידות.. מעניין אם הם לא מפרסמים הכל או שזה באמת אזל

כשיגיע אעדכן.

במקום אחר...

כשהתאומות היו קטנות היה לי שווה לקנות שם, היה בד"כ מבצעים של 2+4 ואז זה השתלם.

עכשיו לבייבי מרגישה שפחות שווה, זה יוצא 3 בגדים/סטים ב200.

אבל 1+2 זה כמו 2+4 במה שזה נותן

כמובן צריך לשקול אם משתלם

נגיד אם קונים חמישיית בגדי גוף או איזשהו סט זה כבר מחיר טוב יותר, לאיכות טובה מאוד.

כי רוב מוחלט של הסטים לא עולים 200 אלא פחות,

ויש גם 10 אחוז הנחה בנוסף.

באמת לא משתלם בבודדים אבל על הסטים זה דווקא יוצא מאוד מאוד משתלם ויוצא לי יותר זול מרוב המקומות האחרים. ואגב זה כמו 2+ 4...

אני קניתי שבוע שעבר, ועוד במבצע פחות שווה לצערי, 2+3 וגם הנחה ויצא לי 5 סטים של חולצה ומכנסיים ב220 בערך.. + סט של 2 זוגות פיג'מה (2 חולצות פיג'מה ו2 מכנסיים) ב40

והם גם מקבלים בהצדעה וכל מיני מועדונים כאלה שנותנים הנחה עוד יותר גדולה בתשלום

(תכלס בסוף שילמתי פחות מכמה שרשמתי כי יש לנו אבל זה המחירים למי שאין..)

בעיני זה מחיר פצצה לאיכות מעולה

ותחשבי שאם הייתי מזמינה אתמול הייתי מקבלת במחיר הזה בדיוק עוד סט של חולצה ומכנסיים ..

אני לא יודעת אם זה היה סטים ב-30 או פריטים בודדים ב-30 אבל אם זה פריטים בודדים ב-30 אז המבצע בקרטרס יוצא הרבה הרבה יותר זול בחישוב הכללי 😅🙈

ושם גם לא משלמים על משלוח מ200 או משו

זה משם....

אבל עכשיו שרציתי להזמין, מה שאהבתי יצא לי ממש יקר.

ד"א- איך עובדים עם בהצדעה? אני ממש טפשה שלא מתעסקת עם זה כי לא הצלחתי להבין איך מטעינים ומשלמים איתם...

תוכלי להסביר לי? וגם לתת טיפים איפה משתלם לשלם בזה?

באתר של בהצדעה יש כרטיס טעינה את מטעינה בו כסף מהכרטיס אשראי הרגיל של בהצדעה ונטען לך 20% יותר מכמה ששילמת

בתקופות מסוימות שיש מבצע לכבוד חגים או משהו כזה זה לפעמים אפילו 25%

ואז פשוט משלמת עם הכרטיס נטען הזה (נופשונית) ברשתות שמקבלות

בחלק מהם מקבלים רק בסניף פיזית ובחלק גם אונליין... (נגיד בהצדעה)

זה מוזיל משמעותי ממש שווה להשתמש בזה אפשר בהמון רשתות 🙂

תנסי לא להילחץ מפיספוסים

הכל יבוא עם הזמן

בינתיים אפשר לקחת אותו פעם בשעה שעתיים

(זה יכול להגיע בהמשך אבל וזה נורמלי)

עם הזמן הוא ילמד להגיד לפני, ןבשלב ההתחלתי זה מעולה שאת לוקחת אותו או אומרת לו והוא עושה

וילדים שנגמלים בלי לפספס בכלל- אני לא יודעת אם זה קיים, וגם אם כן אין מה לצפות לזה כי רוב הילדים כן מפספסים וזה חלק מהתהליך... 

במקום להוריד טיטול ולצפות שהילד יהיה כבר גמול,

תסבירי לעצמך שהילד צריך לפספס סך מסוים של פספוסים כדי להכיר את התחושה, וכל פספוס מלמד אותו.

ואז לא תהיי בלחץ שעוד רגע תהיה נזילה

את תהיי רגועה שעוד רגע תהיה נזילה.

זו לא תהיה הפתעה

כי את תצפי לה מראש

וכשהוא יפספס לא תגידי: "אוי פספסת"

אלא: "עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים"

את יכולה להציע לו מידי פעם שירותים אבל לא בלחץ ולא כדי שלא יפספס.

וככה אחרי שהוא יפספס את כמות הפספוסים הנצרכת לו, הוא יוכל לעשות בשירותים.

אנסה לאמץ

מודה שממש ממש קשה לי עם הלכלוך שזה מביא

שהיא לא מתאמצת על לנקות גדולים.

ברח ?

זורקת לפח את התחתון..

אבל באמת אקנה עוד

הבעיה שלי זה יותר הסביבה שמתלכלכת

ועוד בערב שבת.. 

זה באמת מה שעושה הכי נחת בגמילה, שיש מספיק תחתונים ומכנסיים.

יש לי איזה 30 תחתונים, אני פשוט באפס לחץ על כביסות.. ואז אני 100% פנויה לתהליך.

יש לי גם סמרטוטים זמינים מאוד, מגבוני רצפה ומגב משפריץ כדי שגם ניקוי שלוליות יהיה זריז

את השטיח גלגלנו בנתיים.

בע"ה היא תהיה קצרה מאוד.

בינתיים ממליצה לך להצטייד בכלים לניקיון: כפפות חד"פ (שאת לובשת כשאת מחליפה לו ומנקה את הסביבה), סמרטוטי רצפה חד"פ (כדי לנגב נקודתית את הרצפה), שקיות זבל קטנות (כדי להכניס בתוכן את התחתונים הצואים והמגבונים המלוכלכים ולזרוק ישירות לפח).

וכן, תצטיידי בכמויות של תחתונים זולים...

זרקתי לפח במשך שנות הורותי לא מעט תחתונים (לצערי כמה מילדיי סבלו מהצטאות עד גיל יחסית מאוחר, וגם עכשיו אנחנו חווים את זה) אני מעדיפה ככה בשביל השקט הנפשי שלי, כי אני איסטיניסטית מאוד, ולרוב מגעיל אותי לנקות את התחתונים... (מספיק מגעיל לנקות את כל השאר, אז אני מנסה לחסוך לי)

בהצלחה רבה!

ומה עם הלילה?

הוא בגדול קם יבש עם טיטול

אבל אני כל הלילה בלחץ שיברח לו

בבוקר זינקתי מהמיטה כדי לשלוח אותו לשירותים

ובמיוחד שהוא בא בסוף הלילה לישון איתי, ואני אוהבת את זה, אבל לחוצה מאדדד שיברח על המיטה שלי

שמים את זה מעל הסדין וזה סופג את הפספוס וחוסך את הכביסה של הסדין.

יש גפ סדיניות חד פעמיות כאלה אם את לא רוצה לכבס.

ועכשיו כשכבר אין פוכים וכו' זה הרבה יותר קל אם יש פספוסים.

לגבי המיטה שלך- את יכולה גפ אצלך לשים סדינית חדפ כשהוא מגיע או בתחילת הלילה

גמילת יום היא בעיקר התנהגותית- ללמוד לנהל את זה

וגמילת לילה היא בעיקר פזיולוגית- שהגוף לומד לעצור את השתן, ושהורמון השינה משפיע על הייצור.

יש קשר בינהן כי כשגמילת יום מתבססת הגוף לומד גם את השליטה וככה יכולה להיות גם בשלות פיזיולוגית

אבל אם זה ככה מלחיץ אותך הייתי משחררת את הגמילה בלילה עד שהוא ילמד להתנהל ביום ואז כשהוא ילמד עצמאות יותר תוכלי לשלוח אותו לשירותים כשהוא מגיע אלייך בבוקר, למשל.

אז חבל...

פותחת יקרה

קחי נשימה

יש כאן גמילה כפולה,

גם של הילד וגם שלך.

הוא לומד לשלוט בסוגרים

ואת לומדת להיות אמא לילד בגמילה.

ואני מאמינה שזה כן הזמן הנכון

אבל טיטולים זה מאד נוח😉

כי היו מתעוררים עם טיטול יבש עוד לפני הגמילה.

שאני גומלת בשיטה אחרת מהרוח הרווחת פה בפורום.

אני לא מורידה טיטול ודי, אלא מקצה ש

זמן ביום שבו יש לי כח סובלנות, ומורידה רק בזמן הזה.

נגיד- מארוחת ערב עד שהולכים לישון.

ככה זה מתוחם לי, ואני יודעת שאהיה פנויה לטפל בפספוסים בנחת.

ובמקביל מטפטפת כל הזמן דיבורים בנושא.

ראיתי שזה לא מבלבל את הילדים שלי, וב''ה הגמילות הלכו חלק (אבל בגילאים צעירים יותר).

עם הגדולים פשוט חיכיתי שיבשילו טוב וכמעט לא פספסו.

ועכשיו בקטנה היא הייתה ממש בשלה שנה שעברה אבל עוד לא הייתה שנתיים וחששתי ואז חיכיתי שיעבור החורף ופתאום זה כבר לא מעניין אותה... חוששת שפספסתי את המומנטום, כן הורדתי לה טיטול יום אחד והזכרתי ללכת אבל היא כל הזמן פספסה.

וגם אני בתקופה שאסור לי להרים, אז משתדלת לא להרים אותה בכלל, נשמע לי שזה לא עובד עם תקופת גמילה...

מה שכן, זה אכן הדרך הזולה ביותר בעולם, 8 שקל ל15 שנה, עד שהחוט נאבד

כמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי להבין איך זה אמור להוריד.

אני קונה את הרצועות שעווה האלה

ממש פשוט וקל

האלו של הרגליים

ופשוט לגזור לגודל

יותר חסכוני

יש שעוות מיועדות לגוף ויש לפנים

לא היתי עושה כזה דבר

או רצועות שעןןה מוכנות

אני בודקת את זה בשביל הבת שלי, גם לשפם וגם לצידי הפנים-פאות הלחיים, ממש צומח לה שם שיער הורמונאלי והיא משתגעת מזה וגם אני

לפני יותר מעשור עשיתי אפילציה רגילה עם מחט. היה כואב אבל נתן שקט להרבה שנים.

היום אחרי למעלה מעשור וכמה לידות יש לי ממש טיפונת שערות שמציקות לי. אני הולכת למישהי שעושה אפילציה עם פינצטה חשמלית שזה לא כואב בכלל, צריך מעט יותר טיפולים מאפילציה רגילה אבל הפער בכאב שווה את זה ממש.

אז  כאמור זה רק השלמה, לא ממש זוכרת כמה טיפולים עשיתי וגם זה ממש תלוי בכמות השערות שיש... זה מצריך התמדה אבל בעיני זו אחת ההשקעות השוות שלי בחיים- זה ולייזר.

זה נכון?

בקיץ חייבים להקפיד על קרם הגנה אחרי טיפולים

עם חוט אני לא אהבתי בעיני זה כואב (ואני ממש לא אחת שרגישה לכאב)

אני קניתח שזה יצא ממישי בקניון אבל אפשר למצוא את המוצר הזה ממש בקלות

פשוט עושים על השפם נגד כיוון הצמיחה וזהו

אני ממש אוהבת

זה מכשיר שמחזיק את החוט וכך את לא צריכה ללמוד את הטכניקה.

אמנם יקר יותר מחוט תפירה אבל עבורי זה עובד

זה לגמרי גיל שעושים מה שרוצים וקשה להיות אחראיים למעשים.

מציעה לך להתמקד נטו ב"תרבות הדיבור" שלה, שזה כן דבר שחשוב ללמד בגיל הזה. למשל: "אויש, נראה לי שהתבלבלת, לאמא מדברים בכבוד." או: "אמא קצת כעסה עלייך עכשיו, אבל עדיין אוהבת אותך. אז בואי תראי לי שגם את בכל זאת אוהבת אותי..."

אחריות על מצעים רטובים לדעתי זה מעבר לגילה. אפשר לבקש ממנה, אבל לא להכריח אותה. אם היא מפזרת משחקים, נגיד, זה כן משהו שהיא יותר יכולה להיות אחראית עליו, וגם לא יקרה נזק אם הצעצועים יהיו מפוזרים עד שהיא תאסוף. אבל גם את זה - לא במשחקי כוחות, אלא בצורה משחקית ומתוך כיף.

בכל אופן, אם את מרגישה שאת לא יודעת איך להתנהל מולה, אולי כדאי ללכת להנחיית הורים. זה יכול מאוד לעזור.

ואל תכעסי על עצמך על הפעמים שאת כועסת עליה... זה טבעי וקורה כמעט לכל אמא❤️

שחלק מהדברים שרשמת לא נשמעים תואמי גיל יש לי גם בת בת 5 והיא אינטיליגנטית וחכמה ובוגרת מעל הממוצע לגילה בהחלט

ועדיין אם היא תפספס אני לא אגיד לה לשים בכביסה.

ורשמת גם היא תמצא סדין ושמיכה אחר..זה נשמע אובר לקיחת אחריות של הילדה ( בגיל הזה אם ילד מפספס אצלי אני אכבס ולא יעשה מזה עניין ועד הערב תחכה לו מיטה מוצעת ונקיה)

אגב לכל ילד במיוחד בגילאים האלה יש בקרים נמרחים ויותר מורכבים זה ממש תואם גיל..אני מבינה את הקושי אבל זה לא נשמע חריג..

למה את חושבת שהיא מפספסת בכוונה? כלומר את רושמת אם אכבס היא לא תלמד כלום..מה הכוונה שלך?

לא מפספסת בכוונה.

בדרך כלל מתייחסים מאוד טכני לפספוס. אתמול החליטה לישון על הרצפה, כך שזה לא מסובך עכשיו להוריד סדין וכו' זה להעביר את מה שפרסה לעצמה בלילה ולשים טכנית במכונה. לא חושבת שזה מעבר ליכולת שלה.

הבקרים המרוחים זה לא חד פעמי, יש איזה עניין עם התארגנות בכלל, אני מנסה לפרק ולתת כל פעם משימה ספציפית (להתלבש, לנעול נעליים, לקחת תיק...)

גם אני יודעת שזו תקופה עם הרבה אירועים והיא עם חששות אני בטוחה. מנסה לשדר לה שכל יום בפני עצמו, ואנחנו איתה בכל אירוע. גם מנסה לתת לה זמנים אישיים בכורה כשיש תינוקות. 

לא היה מובן לי בפתיח

בכל מקרה רואה שחכמות ממני ענו דברים מעולים אז נותר לי לאחל מלא הצלחה🫶

שווה לעזור סדר בשלבים שהיא צריכה לעבור, ולעשות רשימה שלהם (בציורים פשוטים).

נגיד, נטילת ידיים, ציור של נטלה, שירותים, ציור של אסלה, ציור של מברשת שיניים, בגדים, נעליים.

ואז הרבה יותר ברור לה מה היא צריכה לעשות, וזה הופך לאתגר שצריך כל פעם לסמן מה היא עשתה (נגיד במדבקה) ואם היא שוכחת זה מזכיר לה.

נכון שיאהה צודקת

איך לדבר כך שהילדים יקישיבו...

הורים משוחררים- ילדים משוחררים

באופן כללי, בגיל הזה צריך בעיקר להתמקד באיך לרתום אותה אליך, שישתלם לה לעשות. אם כי זה כיף, אם כי תרוויח משהו אחרי. אם זה כי תוכל לסמן בטבלה שעשתה משהו, או נספר לאבא/לגננת, או תעשי איקס ואז תבחרי סיפור שאקריא לך וכו. או לעשות בתור משחק- נניח לאסוף את כל החלקים לפי הצבע שאני אומרת כל פעם, או לעשות לאבא הפתעה נניח להתקלח ואז להתחבא בשמיכה ולהגיד לאבא שהילדה לא רוצה להתקלח ואז הוא מגלה שהיא כבר מקולחת ולבושה..

משהו עובר עליה

ויש דיבור לא מכבד.

גם אם זה סיבה ותוצאה עדיין יש פה 2 דברים לטפל בהם, וככל שהזמן עובר, הדיבור הלא מכבד הופך לדבר בפני עצמו ולא בהכרח יעלם ברגע שתטפלו בגורם.

לגבי מה שעובר עליה תנסי לחשוב אם היה איזה שינוי  בחיים שלכם, או לברר עם הגננת אם יש איזה ענין חברתי. אם יש לך שעת רצון של דיבור איתה את יכולה לנסות לשאול איך הגננות איתם, לפעמים לחץ של גננת יכול לגרום לילד צורך לפרוק במקומות אחרים. או שאולי תגלי שאיזה ילדה בגן מתנהגת אליה לא יפה.

לגבי הדיבור אני פשוט אומרת בצורה ברורה, משתדלת בנעימות, מודה שלא תמיד מצליחה - לא ככה מדברים. לאף אחד, בטח שלא לאמא. אני רוצה לשמוע את המשפט מחדש.

לרוב זה עובד..

ממליצה לך ללנוד מהיסודות איך לדבר בשפת תקשורת מקרבת, זה נכס.

כרגע היא רק בת 5, מה יהיה בגיל 15?

כשלומדים איך לנהל תקשורת בונה עם הילדים כבר מגיל קטן, הם גם לומדים איך להגיב מהצד שלהם וזה ממשיך גם כשהצרכים משתנים עם הגיל.

השליש הראשון בעיקר

זה באנגלית אם את צריכה אוכל לתמצת

מקור זה מציג **תשעה כללים יישומיים** שנועדו לפשט את חיי ההורות, לצמצם התקפי זעם ולשפר את שיתוף הפעולה של פעוטות. האסטרטגיה המרכזית מדגישה את חשיבות **התאמת השפה ליכולות הקוגניטיביות** של הילד, תוך מתן זמן עיבוד מספק והצבת גבולות עקביים ללא צעקות. הכותבת מציעה **להחליף הוראות שליליות בהנחיות חיוביות** וברורות, ולתווך מושגי זמן מעורפלים באמצעות קישורם לאירועים מוחשיים בסדר היום. בנוסף, הטקסט מדגיש את תפקיד ההורה **כמודל לחיקוי** ואת הצורך בזיהוי ולימוד מיומנויות חסרות במקום ענישה על התנהגות לא רצויה. גישה זו שואפת ליצור **סביבה ביתית רגועה** יותר המבוססת על הבנה התפתחותית ותקשורת מכבדת.

וקצת יותר בפירוט: 

כדי להתאים את הבקשות שלך ליכולות המוח המתפתח של הפעוט, המקורות מציעים לפעול לפי מספר עקרונות מרכזיים המבוססים על הבנת ה**זיכרון המעבד (Working Memory)** של הילד:

### 1. הבנת מגבלות ה"כוס הקטנה"

הזיכרון המעבד של פעוט דומה ל**כוס קטנה**. כאשר נותנים לו הוראה ארוכה ומורכבת, המידע "נשפך" החוצה לפני שהוא מספיק לעבד אותו. במצב כזה, הילד הופך למוצף, קופא ולא עושה דבר – לא מתוך מרדנות, אלא כי המוח שלו פשוט לא יכול להתמודד עם כמות המידע.

### 2. התאמת מספר השלבים לגיל הילד

המקורות מספקים הנחיות ספציפיות לפי גיל:

*   **גיל 18 חודשים:** יש לתת **הוראה בת שלב אחד בלבד**, כמו "נעל נעליים".

*   **גיל שנתיים:** ניתן לתת הוראה בת **שני שלבים הקשורים זה לזה**, כמו "קח את הנעליים ונעל אותן". שילוב של שני שלבים שאינם קשורים (כמו "נעל נעליים וקח כדור") יהיה מורכב מדי עבורם.

*   **גיל שלוש:** רוב הפעוטות כבר מסוגלים להתמודד עם **שני שלבים שאינם קשורים**, כמו "נעל נעליים ואז קח את התיק".

*   **גיל חמש:** ילדים יכולים לרוב לנהל **שלושה שלבים שאינם קשורים**.

### 3. יצירת קשר לפני מתן ההוראה

במקום לצעוק הוראות מקצה החדר, יש לגשת אל הילד, **לומר את שמו ולחכות שהוא יסתכל עליך**. רק לאחר שנוצר קשר עין, יש לתת את ההנחיה הקצרה והברורה.

### 4. חוק 10 השניות

לאחר מתן ההוראה, עליך **לחכות 10 שניות בשקט** (ספור בלב). למוח מתפתח לוקח בין 7 ל-10 שניות לעבד את המילים, להבין מה עליו לעשות ולבצע את הפעולה. אל תחזור על הבקשה ואל תרים את הקול בזמן הזה – פשוט תן להם זמן עיבוד.

### 5. שימוש בהוראות חיוביות וספציפיות

*   **אמור מה *כן* לעשות:** במקום להגיד "אל תיגע בתנור" (מה שדורש מהילד לעבד מה אסור ואז לנחש מה מותר), תן הוראה ישירה כמו "ידיים מאחורי הגב".

*   **הימנע ממילים מעורפלות כמו "אחר כך":** לילדים אין תפיסת זמן ברורה של מילים כמו "אחר כך" או "יותר מאוחר". במקום זאת, קשור את הבקשה לאירוע ספציפי ביום: "נוכל לאכול עוגייה **אחרי ארוחת הערב**" או "נקרא סיפור **אחרי המקלחת**".

לפי המקורות, התמודדות יעילה עם התקפי זעם של פעוטות דורשת שילוב של שמירה על גבולות, נוכחות רגועה ולימוד מיומנויות חדשות. הנה הדרכים המרכזיות לפעול:

בזמן התקף הזעם: מה לעשות

• אל תנסו להסביר או להגיון: בזמן התקף זעם, החלק ה"חושב" במוח של הפעוט (קליפת המוח הקדם-מצחית) אינו פעיל עקב הורמוני סטרס. ניסיון להסביר למה הם לא יכולים לקבל משהו עלול להחמיר את המצב.
• הישארו רגועים וקרובים: רדו לגובה העיניים של הילד, אמרו משהו כמו "אתה ממש כועס, אני מבין/ה", והישארו בקרבת מקום. הקול והנוכחות הרגועים שלכם מאותתים למוח שלהם שהם בטוחים, מה שעוזר להם להירגע.
• אל תיכנעו (Don't Cave): אם אמרתם "לא" והפעוט מגיב בהתקף זעם, כניסה לדרישתו תלמד אותו שצרחות ובכי הן דרכים יעילות להשיג את מה שהוא רוצה.

שמירה על גבולות בצורה אמפתית

• הכירו ברגשות אך החזיקו בגבול: הנוסחה המומלצת היא: "אתה עצוב שאי אפשר לאכול עוגייה עכשיו. אני מבינה. תוכל לקבל עוגייה אחרי ארוחת הערב". כאשר עקביים עם הכלל הזה, התקפי הזעם יפחתו עם הזמן כי הילד יבין שהם לא משנים את ההחלטה הסופית.

מניעה ותקשורת נכונה

• היו ספציפיים לגבי זמנים: במקום לומר "אחר כך" (מושג שפעוטות לא מבינים), קשרו את הבקשה לאירוע בסדר היום, כמו "אחרי המקלחת" או "אחרי ארוחת הערב", כדי להפחית תסכול ובלבול.
• אמרו להם מה כן לעשות: במקום לומר "אל תיגע בתנור", תנו הוראה חיובית כמו "ידיים מאחורי הגב". זה קל יותר לעיבוד עבור המוח שלהם.
• התאימו את המילים ליכולת: ודאו שהבקשות שלכם קצרות ותואמות את גיל הילד (למשל, הוראה של שלב אחד לגיל 18 חודשים) ותנו להם 10 שניות לעבד את המידע לפני שאתם חוזרים על הבקשה.

לאחר שהילד נרגע

• למדו את המיומנות החסרה: לאחר שהנשימה של הילד נרגעה, נסו להבין איזו מיומנות חסרה לו שגרמה להתפרצות (למשל, איך לבקש לסיים את הארוחה במקום לזרוק אוכל) ולמדו אותו אותה באופן פעיל.
• שימו לב למודל האישי שלכם: פעוטות מחקים את הדרך שבה אתם מתמודדים עם תסכול. אם אתם מאבדים את הסבלנות, השתמשו בזה כרגע לימודי: התנצלו והדגימו להם איך אתם לוקחים נשימות עמוקות כדי להירגע.

הצבת גבולות עקביים עוזרת להפסיק ויכוחים על ממתקים ופעילויות בשתי דרכים מרכזיות: על ידי **יצירת ודאות** ועל ידי **נטרול היעילות של התקפי זעם** כאמצעי למשא ומתן.

לפי המקורות, כך התהליך עובד:

### 1. החלפת חוסר ודאות בבהירות (מניעת ה"לופ" של השאלות)

אחת הסיבות המרכזיות לוויכוחים חוזרים ונשנים היא שימוש במילים עמומות כמו "אחר כך" או "יותר מאוחר".

*   **הבעיה:** עבור פעוט, למילה "אחר כך" אין משמעות זמן ברורה – הם לא יודעים אם זה בעוד חמש דקות או חמישה ימים. לכן, הם ימשיכו לשאול "אפשר עכשיו?" שוב ושוב כדי לנסות להבין מתי זה יקרה.

*   **הפתרון:** כשמציבים גבול ספציפי שקשור לאירוע בלוח הזמנים (למשל: "תוכל לקבל עוגייה **אחרי ארוחת הערב**"), הילד מקבל בהירות. הבהירות הזו מפסיקה את השאלות הבלתי פוסקות כי הילד יודע בדיוק מתי האירוע יתרחש.

### 2. הפסקת הלמידה ש"בכי משנה את המציאות"

ויכוחים והתקפי זעם סביב ממתקים מתגברים לעיתים קרובות כי הילד למד שזו דרך יעילה להשיג את רצונו.

*   **מלכודת הוויתור:** אם אמרתם "לא" לממתק, והילד התחיל לבכות או לצעוק ובעקבות זאת נכנעתם ("רק הפעם"), לימדתם אותו **שהתקפי זעם עובדים** ושהצעקות הן כלי להשגת מטרות.

*   **כוחה של העקביות:** כאשר מחזיקים בגבול בצורה עקבית ("אמרתי אחרי ארוחת הערב, וזה לא ישתנה"), הילד לומד בהדרגה **שהתשובה שלכם היא סופית**. כשהוא מבין שהתנהגות מתלהמת לא משנה את התוצאה, התמריץ שלו להתווכח או להיכנס להתקף זעם פוחת, והתופעה מתחילה להיעלם עם הזמן.

### 3. שילוב אמפתיה עם הגבול

כדי שהצבת הגבול לא תהפוך למאבק כוח בלבד, המקורות ממליצים **לתקף את הרגש** בזמן שמחזיקים בגבול:

*   אמרו לילד: "אתה עצוב שאי אפשר לקבל עוגייה עכשיו, אני מבינה. תוכל לקבל אותה אחרי ארוחת הערב".

*   בצורה זו, אתם לא משנים את הכלל (התשובה היא עדיין "לא"), אך אתם מראים לילד שאתם איתו בקושי שלו, מה שעוזר לו להשלים עם הגבול בצורה רגועה יותר.

2 הכללים החשובים זה

להיות קרוב לילד רצוי בגובה העיניים

לא לחזור על הוראה פעמיים

נותנים לילד הוראה מותאמת גיל

סופרים בלב עד 10 זה זמן העיבוד של ההוראה והבנה שצריך לעשות מה שאמא אמרה(תאסוף קוביות)

הילד לא מבצע

עוזרים לו לבצע כדלהלן

מחלקים את המשימה לחלקים קטנים יותר (אולי לאסוף את האדומים? או בהתלבשות תפתח כפתורים/תוריד גרביים)

הילד לא מבצע

את שמה ביד שלו כמה קוביות מקרבת את היד מעל הסלסילה וגורמת לו להכניס לסלסילה

מחמיאה לו על האיסוף

ואולי צריך עוד פעם לשים לו ביד ולהכניס איתו ולהחמיא ואז להגיד  עכשיו תרים את זה ותשים בסלסילה ולאט אפילו עקשנים בסוף עושים

כי זו סיטואציה נפוצה, בצורה כזו או אחרת,

בעיקר מול בכורים או ילדים שמשהו באופי שלהם מפעיל את ההורים.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של עינת נתן.

לגבי ציפייה תואמת גיל, הציפייה לא רק קשטרה לפעולה עצמה אם היא תואמת גיל,

אלא לעצם הציפייה לשיתוף פעולה.

ילד בן 5 שלא משתף פעולה, משהו מפעיל אותו וחוסם אותו.

הם עדיין קטנטנים בשביל להחזיק מורכבות.

לצורך הדוגמה אם היא ראתה חולצה שהיא רוצה ללבוש ואת מבקשת ממנה להכניס מצעים למכונה

היא לא תכניס את המצעים לא כי היא לא שנה עלייך, אלא כי היא עסוקה בחולצה.

או בקרונפלקס שהיא רוצה או במשהו אחר.

ברגע שההורה מתעקש במצב כזה, זה כבר הופך למאבק כח,

וכבר היא לא תרצה "להפסיד" ולרדת מהעץ.

לכן ספציפית על הסיטואציה הזאת, אפשר למשל לחכות שהיא תחזור מהגן, בשלב מסויין במהלך היום שהיאנרגועה, לא עייפה, לא רעבה אלא פנויה להקשיב, ניקח אותה למרפסת, נראה לה שהכבעסה עדיין מחכה.

ואז מתוך שיתופיות אפשר להציע שנסחב ביחד את הסדין למכונה.

את רוצה להיות הראש ואני בזנב או להיפך?

אבל באמת ממליצה בחום ללמוד על הורות וחינוך ילדים באופן מעמיק. זה כ"כ משדרג את היחסים וההנאה מההורות, מגדיל את הסיפוק ומקטין מאוד את ההתעסקות עם מאבקים מה שמשחרר הרבה קשב לקדם את הילדים מעבר לשוטף.

בקיצור ממליצה.

נגיד בתקשורת מקרבת, איפה אני משיגה הרצאות על זה?

על מה את ממליצה?

בתקשורת כללית, יש את הפודקאסט של דני מקורי על תקשורת מקרבת. ומשם אפשר להמשיך גם למגישים אחרים.

בהורות גם אוהבת את התכנים של עינת נתן. התכנים שלה מבוססים על שיטת אדלר

לא שמעתי אותה מסודר כמו קורס אבל כן שמעתי הרבה פרקים והתחברתי להרבה דברים שם.

הרבה ממליצות על רותי דריאל בגישה ההיקשרותית- התפתחותית, אני אישית פחות התחברתי לצורת ההגשה.

אחרי שלומדים את העקרונות בצור מסודרת, אפשר לחזק ולשמוע הרבה מקורות ומגישים. וגם להיעזר בניתוח סיטואציות בבינה מלאכותית.

אבל הבסיס כדאי ללמוד כמו שצריך ועל גביו להמשיך ללמוד מפה ומשם כל הזמן.

פעם המלצת לי על תקשורת מקרבת

אני אשמח לדעת את מי את שומעת בנושא הזה🙏

בקשר של הורים- ילדים ממליצה על "הבית להורות מקרבת"

בתקשורת מול אנשים אחרים (קשרי עבודה, שכנות, משפחה וכד')

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקורי, ומשם אפשר להמשיך לעוד מגישים.

יש הרבה פרקי אירוח, אחרי דני מקורי כדאי להמשיך לשמוע עוד מגישים גם אם זה לא בנוי בצורה שיטתית כמוהו כי כל אחד מחדד עוד איזה נקודה.

נגיד הוא מדבר על ניהול כעסים ושליטה עצמית (באמצעות מדיטציה וכד')

אני מאוד אוהבת להשתמש בתקשורת של שפת גוף כי היא הרבה פעמים מספרת לנו מה שהדיבור לא מספר.

ההבדל המשמעותי בין תקשורת בין שני מבוגרים לבין מבוגר- ילד

זה שבין שני מבוגרים יש יחסי גומלין וכל אחד אחראי על צורת התקשורת שלו.

בתקשורת הורה- ילד האחריות גם על הצד של הילד היא של ההורה, ההורה צריך לפענח הרבה דברים (למשל אם הילד זקוק למילוי צרכים פיזיים ובכלל לא פנוי לתקשורת)

וגם ההורה אחראי ללמד את הילד להביע את עצמו (באמצעות דיבוב, שאלות מנחות וכד')

לכן ההמלצה נפרדת.

מכיוון שאני עשיתי את הקורס של הבית להורות מקרבת, לא חיפשתי תוכן חינמי שממש מסביר בצורה שיטתית את גישת תקשורת מקרבת בהקשר של הורות. אולי יש, ובאנגלית אם רלוונטי בכלל אני אופתע אם אין מישהו שהרים את הכפפה.

אבל אין לי המלצות מניסיון אישי.

גם לדעתי קורס ממש ולא פודקאסט, מאפשר תרגול וחשיבה יותר מעמיקה שמאפשר להטמיע יותר טוב את העקרונות, עד שהופך להיות טבעי וזורם, אבל זה כבר תלוי כל אחד מה הוא מחפש.

לי לקח כמה חודשים טובים מאז שהתחלתי ללמוד עד שהתחלתי לראות שאני מצליחה ליישם ולדבר את השפה באופן מעשי. ואז לקח עוד זמן והרבה לימוד משלים עד שהפך להרגל.

אומר שזה כ"כ קלאסי לילדה בכורה,

לא בגללה, בגלל ההורים.

גם אני הייתי ככה עם הבכור שלי, היינו קשים איתו, מזדעזעים שמדבר לא יפה ולא מבצע מה שאמרו לו.

עכשיו יש לי ילד בגיל הזה, ואני כ"כ לא עושה מזה עניין אני מתייחסת אליו בתור קטן, אני כמובן אעיר לו שלא מדברים כך לאמא, אבל בלב אני רגועה ולא לוקחת ללב אלא מבינה שהוא קטנציק. 

כי זה "עובר"? כלומר ברור שבאים אתגרים חדשים. אבל אם אין השלכות לדיבור לא יפה,

היא אומרת "לא" "לא אכפת לי"(שזה הכי קשה לי, ברור לי שהיא לא לגמרי מבינה את המשמעות של אכפת)

זה עובר כי יודעים לטפל נכון ולא נבהלים מהדרך.

כשהיא אומרת "לא אכפת לי" תנסי לפענח מה היא בדיוק אומרת מאחורי המילים.

אולי היא אומרת, אמא כל מה שאני צריכה זה רק חיבוק ולא עוד עומס על המערכת אבל אני לא יודעת איך לבקש את זה?

אולי היא אומרת אני רוצה לחוש תחושת עצמאות והמשפט שאמרת לי לא מתיישב עם התחושה הזאת.

אולי היא אומרת הגננת העירה לי שאני לא יושבת ישר במפגש וזה גורם לי להיות עצובה.

אולי היא אומרת אני חוקרת את העולם ומנסה להבין איך העולם מגיב לאמירה הזאת.

אולי היא אומרת אני מרגישה שאת כועסת עלי וזה מפחיד אותי ואני לא יודעת איך להתמודד עם הפחד הזה.

יכול להיות פה עוד הרבה "אוליים" מה שחשוב זה להבין שילדים בגיל הרך שמתחצפים להורים ברוב המוחלט של המקרים מאותתים שהם צריכים עזרה עם התקשורת וצריכים לחזק את הקשר ולא להרחיק.

ואז אם התגובה היא:

חצופה, לא אומרים "מה אכפת לי" לאמא, לכי מיד לחדר!

(כמובן מקצינה כדי להסביר את סוג התגובה)

אז פועלים בדיוק הפוך ממה שירגיע את העניינים

ולאורך זמן זה יוצר ריחוק וחוסר אמון וחוסר שיתוף ושלל בעיות אחרות.

לעומת זאת אם מגיבים באופן שיתן מענה "למאחורי הקלעים" זה מייצר פתיחות ואמון ושיתוף פעולה.

לדוגמה:

תרימי את הטושים שפיזרת על הרצפה.

"לא רוצה"

את לא תוכלי לשחק בפאזל כשהטושים מפוזרים

"לא אכפת לי"

אוקי, אני מבינה שמשהו מציק לך. את רוצה לבחור מתי להרים את הטושים?

כן.

אוקי מתי את בוחרת?

נניח התחושבה היא "לא" אז עוד שאלה באותו כיוון: את רוצה שנרים ביחד, אני את הטושים שפה, ואת את הטושים ששם?

לא

אז מבינים שלא החוסר בחירה (עצמאות) מציק לה.

אז אפשר להגיב:

אוקי אני רואה שמשהו מטריד אותך.

אני מציעה שנעזוב עכשיו את הנושא ונספר סיפור, נשתה תה ביחד, נתכרבל וכד'

ואז כשהיא רגועה יותר לשאול:

קרה משהו בגן? עם מי שיחקת? לבדוק את הכיוון הזה.

לפעמים עצם החיבוק/ סיפור/תה משנה את המצב רוח והיא מעצמה בלי לומר שום מילה כבר תאסוף את הטושים.

אפשר בערב לספר סיפור על דובי ששיחק בקוביות ואמא אמרה לו שאם לא יאסוף את הקוביות הוא לא יוכל לשחק בפאזל.

ולשאול אותה, איך את חושבת שהדובי מרגיש? למה הוא לא רוצה לאסוף את הקוביות?

ואז להמשיך שהוא אמר לאמא שלו מילה קצת לא יפה, הוא אמר לה "לא אכפת לי!"

מה זה לא אכפת? מה זה אכפת? איזה מילה מוזרה.

למה הדובי אומר אומר אותה? מה זה גורם לשני להרגיש?

קרה לך פעם שמישהו אמר לך, לא אכפת לי? למה הוא התכוון?

זה נעים כשמישהו אומר לנו "לא אכפת לי?"

זה לא כ"כ נעים.

מה אפשר להגיד במקום?

אפשר להגיד אני עצוב

אפשר להגיד קשה לי להתאפק וקודם לסדר את הטושים ואז רק לקבל משחק אחר.

וככה עם הזמן בצורה מקרבת להטמיע בה את השפה והדרך שאת רואה לנכון שהיא תשתמש בה.

אבל מה יהיה עם הטושים?? איך היא תלמד שצריך לשמור על חפצים? מה יהיה בכיתה א' היא תגיד למורה "לא אכפת לי" כשהמורה תגיד לה להכניס את הטושים לתיק?

אז יש עוד המון המון הזדמנויות להטמיע הרגלים. למשל כשאת אוספת כלי כתיבה אפשר להגיד בקול:

סיימתי עם הכלי כתיבה, עכשיו אסדר אותם כדי שפעם הבאה נוכל להשתמש בהם שוב.

אפשר כשאת רואה משהו מבולגן לעשות כאילו את "מועדת" על החפץ ולדבר בקול מה היה קודם, מה קרה ומה היה עלול לקרות.

למשל: אוי מישהו השאיר את הטוש על הרצפה, אני רציתי לעבור והחלקתי וכמעט נפלתי כמו בטטה מעוכה על הרצפה. אוי ואבוי!

מה, מה, את צוחקת? את רוצה לראות איך בטטה מעוכה נופלת על הרצפה? וואי הייתי נופלת על הראש והיה צומח לי קרן באמצע הראש.. אוי ואבוי.

ואז להרים את החפץ בעצמך או לשאול מי ראשון מצליח לתפוס את החפץ ולהרים.

או כמחפשים משהו אז להגיד בקול:

אוי חבל שלא החזרנו למקום, עכשיו אני לא זוכרת איפה שמנו את זה..

או דרך סיפור (בגיל הזה סיפורים זה ממש חלק חשוב בהתפתחות) לספר על מישהו שלא אסף את החפצים ואז הוא מתמודד עם ההשלכות של זה.

למשל יש את פרנקלין מבולגן. צמרת משהו ויש עוד.

וגם בסתם סיפורים אפשר לעצור רגע, להסתכל על הציורים ולשאול מה מוזר בציור?

הילד לא אסף את הגרביים לכביסה לפני שהוא הלך לישון. את רואה? הגרביים זרוקות פה ולא בסל כביסה.

מה יקרה?

אמא שלו לא תכבס לו את הגרביים ולא יהיו לו גרביים נקיות איזה באסה לו.

אוי, נראה לי עומד להיות לו קצת מסריח עם גרביים מלוכלכות בחדר, בואי נחפש בתמונות אולי בבית של שלהם יש אטב כביסה לשים על האף. אולי פה? אולי בעמוד הבא? אפשר לשנות את הקול כאילו יש לך אטב על האף ואת מדברת בלי שיוצא אוויר מהאף, כדי לשחרר ולהקליל את הדרך של העברת המסר.

טוב, לא משנה. בואי נמשיך בסיפור.

ואז לחזור לסיפור המקורי אחרי ההפסקה המתודית של המסר שרצית להעביר..

בדרך כזאת לא מוותרים על מה שחשוב, אנחנו מעבירים את המסר בצורה מקרבת ולא בצורה מרחיקה, תוך שימת לב למה הילד זקוק באותו רגע שאמר את "לא אכפת לי", זה ההבדל.

בקורס ריענון נהיגה, המרצה אמר לנו משפט יפה:

מה יש לפני כל תאונה?

לפני כל תאונה יש "כמעט תאונה".

ברגעים הסמוכים מאוד לפני התאונה התרחשה "כמעט תאונה"

לפעמים ה"כמעט תאונה" נגמרת בתאונה, לפעמים היא נגמרת ב:פיו, מזל.

ואז המרצה עבר לדבר ולנתח את ה"לפני תאונה"

כלומר המטרה שלו היא לא ללמד איך להימנע מתאונות, אלא להימנע מ"כמעט תאונה"

בהקשר של ה"לא אכפת לי"

מציעה לך תרגיל התבוננות. גם ממקרים בעבר, אבל בעיקר במקרים הבאים שיבואו.

כשאת שומעת את ה"לא אכפת לי"

תעשי פוס. תריצי את הסיטואציה דקה קודם.

מה קרה בדקה הזאת?

איפה הייתה הילדה? איפה היית את?

מה היא הרגישה? מה את?

מה הייתה שפת הגוף שלה? (נינוחה/ מאופקת)

מה הייתה שפת הגוף שלך? (דרוכה/ משוחררת)

תרדי ממש לפרטי פרטים.

מה הייתה תנוחת הידיים שלכם, מה היה המרחק? האם היית לפניה/ מעליה או לצידה? (מעליה הכוונה שאת עמדת והיא יושבת נגיד, לפניה למשל אתן בהליכה לבית את מתקדמת יותר והיא יותר מאחור)

ככל שתפרטי לפרטים יהיה לך יותר קל לזהות דפוסים.

ואז המטרה לא תהיה איך להגיב נכון לתאונת "מה אכפת לי" אלא המטרה תהיה לתת מענה לכמעט תאונה עוד לפני שזה הסלים, על סמך הניסיון שלך איתה.

אני מבינה שזה נורמלי ותואם גיל.

ילד קטן שמתחצף זה לא כמו ילד בן 10 שידבר אלייך כך. כמובן לא להתעלם אלא מסבירה כל פעם מחדש, בלי להזדעזע, "לא מדברים ככה, זה לא מכובד" , בסוף זה יכנס לאט לאט, הילד לא גדל ביום אחד.

בכוכבית אני אומר שאם את רואה שזה משהו יומיומי, שחוזר על עצמו יותר מידי, או אם זה קורה גם בגן, יכול להיות שיש כאן איזה עניין שצריך בירור. 

ועדיף גם שיהיה מבושל עם יותר מים, קצת דביקי כזה.

להוריד קפאין.

סתם זורקת דברים שעזרו לי, זה לא נעים בכלל

יכול להיות שמותר לקחת קלבטן, אני לא זוכרת בדיוק

תרופה שמותרת..

שמעתי שגם קולה עוזרת..מישהי יודעת אם גם זירו?