פורום הריון ולידה (עמוד 85)

ובאותו מצב. תהיתי לעצמי אם

יכול להיות שיש איזה "קפיצת גדילה" בגיל הזה?

שהם פשוט מרגישים תחושת רעב מוגברת?

הילדה שלך אקטיבית מאוד? אצלנו יש לו ב"ה הרבה הרבה מרץ.

את מרגישה שזה התחיל הקיץ או עוד לפני כן? כי הקיץ מאוד קשוח מבחינת תחושת הרעב הרגשי והפיזי שלהם.

אני מרווחת את המנות עבורו, נניח שאכל ארוחת בוקר חביתה, זיתים ופרי. אחר כך מבקש ממני יוגורט אני מבקשת שיחכה 10 דק. לפעמים הוא מבין לבד שהוא כבר לא באמת רעב.

כנ"ל אם לגבי כבר נניח אכל שתי צלחות (נגיד ירק וחלבונים כאלה או אחרים שזה בריא וממלא) אני מבקש שימתין 10 דק לפני שמקבל עוד.

אני גם שומרת על סדר, בטח החופש. אי אפשר לבקש ארוחה כל שעתיים. יש ארוחות מסודרות בשעות מסוימות. הם מבקשים אוכל גם משעמום וזה נגיד אני לא מוכנה.

ואם את מרגישה אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר אז תמיד אפשר להתייעץ עם רופא.ת המשפחה. 

חביתה זיתים ופרי לצורך הענין לא משביע גם את בן ה4 שלי... חופשי יקח גם יוגורט

גם צלחת חלבונים וירקות אם תוסיפי פחממה (אפשר מלאה ) יתכן שלא יבקש עוד ועוד

ואז צריך להיות מאד רגישים כשמדברים איתם על זה.

הבן שלי בן 3 דיברתי איתו על לא לאכול מהר והוא נפגע עד עמקי נשמתו ברמה של מבוגר..

לא ראיתי אותו מעולם נפגע ממני ככה.

רק אומרת לשים לב.

היא אוכלת בריא, ואוכלת אוכל...

פשוט היא יכולה לאכול 3 צלחות פסטה 5 שניצלים יפים ירקות...

בסוף יש קיבולת של הגוף...

אכתוב גם שכמה פעמים אנשים העירו לי שהיא אוכלת הרבה, וזה פגע בי. בשבילה

לא עלה בדעתי שבעיה...

אולי הבעיה היא באנשים שהעירו לך.. זה חריג.. ולא בריא

ויש חברות שיותר מעודדות הפרעות אכילה בדרך הזו..

והגיוני שייצור אצלך תחושה לא נעימה בשבילה וגם יקשה עלייך להתייחס לזה בצורה טבעית...

מניחה שכשיגיעו לגיל 9 הם יעקפו את זה

כל עוד זה אוכל בריא, והם לא שמנים, אני לא רואה שום בעיה בזה...

אולי יש בעיית ספיגה או איזה טפיל במעיים?

איך היציאות שלה?

וכן מדברת עם כולם בבית על לאכול לאט ובנחת מנסה כמשהו משפחתי לא שמופנה אליה אישית.  להכניס בכיף כזה בשיח על דברים. ולפעמים לוקח זמן לתחושת השובע להגיע מהמח לבטן. לפעמים אני כן אומרת להם לעצור כמה דקות ואז לבדוק אם עוד רעבים. אבל אם היא כבר קבלה הערות אולי עדיף שלא לומר לה אישית. 

זה לא רק בקיץ.. זה בכללי משהו שקורה...

לפעמים אני אומרת לה היא מבקשת תוספת ואני מציעה לה ירק או יוגורט וזה סבבה לה.

אבל היחס שלה כלפי אוכל הוא לא עונה. היא יכולה להגיד זוללת, טורפת.. בקטע חמוד.. אבל בסוף יש לזה קונוטציה לא נכונה לאכול.

נגיד במנות של הצהרון היא יכולה לקחת 2 ולפעמים אפילו עוד חצי 🫢

אפשר להתייעץ עם דיאטנית ילדיםלראות אם זה תקין, ולקבל טיפים לאכילה נכונה.

גם הבת שלי אוכלת יותר מהאחים שלה,

לדעתי בריא וטוב

כמובן לנסות להכניס מודעות לאוכל בריא

ולצריכה גבוהה של ויטמינים מירקות ופירות וחלבונים

(אני לרוב לא מצליחה)

אבל טבעי ובריא.

להיפך, לא בריא כשמתחילים להתעסק עם זה ולשדר ולרמוז- לא אומרת שעשית אבל בקלות אפשר להגיע לזה..

ואז זה יכול לגרום לתופעות לא בריאות של הפרעות אכילה למיניהם...

היחס לאוכל בצורה בריאה ושמחה זה ממש בסיס חשוב לחיים.

כותבת את זה אחרי ניסיון אישי...

וגם, יש לי ילדים שצריך לשכנע אותם להכניס משהו לפה ואוכלים לפעמים 2 בימים בארוחה אז לגמרי גורם לי להודות שיש מי שאוכל בשמחה... וגם מראה לי שזה נטיות טבעיות מוּלדות..

גם הבת שלי הייתה ככה, וחשבתי שזה לא נורא, זה לא ממתקים. אבל לצערי עכשיו יש לה בעיות בריאותיות מעודף משקל.

אני לא חושבת שצריך למנוע לאכול, אבל כן צריך למשל להתחיל את הארוחה בכוס מים, להרגיל ללעוס כמו שצריך. ללמד שהצלחת צריכה להכיל שליש חלבון, שליש ירקות ושליש פחממה, גם כשלוקחים תוספת.

להבין מה בריא יותר ומה פחות

והכי חשוב ללמוד להקשיב לגוף ולא לאכול סתם.

ואם אוכלים הרבה להשתדל לעשות הרבה ספורט ולהוציא אנרגיה

לאור ההכרות שלי עם הגיל הזה

וגם עם הילדים שלי

זה נשמע כמויות יחסית גדולות

ודווקא זאת הטעות שלנו

שאנחנו חושבים שאם אוכל הוא בריא אפשר לאכול הרבה

ואם אוכל הוא לא בריא עדיף לאכול קצת

והנכון הוא לאכול מספיק מכל דבר בין אם בריא ובים אם לא בריא

אני חושבת שכן הייתי מנסה להתייעץ עם דיאטנית

או רופאת ילדים מה אפשר לעשות

יכול להיות שהגוף שלה בקפיצת גדילה עכשיו כמו שכתבו לך?

אני זוכרת את עצמי ביסודי אוכלת בארוחת בוקר גם את כל האוכל שאמא שלי שלחה לי לצהריים.

ואוכלת אוכל בריא

אז להפך תשחררי, אל תמדדי לה כמויות ותני לה לאכול כמה שצריכה.

רק ללמד אותה לאכול לאט יותר. למשל יושבים ביחד ואוכלים, פשוט תגידי לה שתאכל לאט, שתהנה מהאוכל

או שלדבר תוך כדי ואז זה גם גורם לאכול לאט יותר

או משהו כזה, שאמרה שהיא לא שובעת מפסטה שתמיד צריכה לחם כדי לשבוע

רזה וגבוהה

אני זןכרת שזה הפתיע אותי אז, אבל אולי תתני לה פרוסת לחם.

אבל באמת לא להזכיר או להראות חשש מולה, כי זה יכול לעשות יותר נזק מתועלת. רק למצוא דרך להאט מעט את האכילה.

אולי אפילו לצאת לבית קפה, לשנות אווירה כך שגם היא תרצה למשוך יותר את זמן האוכל 

ותקבלי הנחיה מדויקת למצב שלך

כדאי לבדוק על נייר טואלט עדיף אפילו צבעוני בהיר,  בניגוב חיצוני כמובן ולא מיד אחרי שירותים

כדי שתדעי מה המצב לפחות ברמה החיצונית

בהצלחה!

בזכותך שאלתי , וקיבלתי הנחיה מתאימה

ב"ה טבלתי!!!

ואז לבדוק

התירו לי וכשאני חוששת ככה אני עושה וגם אל תחכי לרגע אחרון! שאם פתאום יהיה משהו לא תצטרכי לפספס או לעשות בכוח

היה לי כמה פעמים

יש שמפריע ללידה ויש שלא

בעז"ה עוד תזוז ותעלה לך.

אם את לא בסוף בהיריון זה פשוט משהו שעוקבים אחריו באולטרה סאונד.

מעידה על עצמי שהמנוחה ממש ממש עזרה לי.

ובהיריון שעבדתי קשה והיה לי לחץ ראיתי הבדל.

אולי זו לא הנחיה רפואית רשמית (היה רופא שאמר לי לנוח, הייתי לפני פסח והוא אמר לי לא לנקות... והייתה רופאה אחרת שלא נתנה הנחיות מיוחדות) אבל מהניסיון שלי ממליצה לך בחום להוריד עומס פיזי ורגשי.

לנוח.

להאמין שזה ישתנה והשיליה תשתרש טוב

בהיריון שבו לא יכולתי לנוח הגעתי לשליש השלישי ועדיין זה היה בעייתי...

וממש החלטנו בעלי ואני שעושים כל מה שאפשר כדי שאנוח.

הוא עזר לי בכמה דברים שהעיקו עלי נפשית, קנה לי שוקולד, אמר לי לראות סדרות טיפשיות כדי לא לחשוב 😊 הייתי צריכה להסיח את הדעת מכמה דברים שהדאיגו והלחיצו אותי .

לקחתי עזרה עם הילדים

עצרתי לשכב לנוח  כמה פעמים ביום, כל פעם שהרגשתי עייפה.

וכשהגעתי לביקורת הבאה הרופא אמר שהשיליה זזה מספיק כדי שאוכל ללדת רגיל

אוף אני בעומס קשוח מאוד גם פיזי וגם נפשי!!

הרופא לא הסכים להגיד לי כלום כי הוא לא הרופא המטפל שלי

אני בתחילת שליש שני

כי גם בלי קשר היריון זה מצב ששואב כוחות,

ואחריו מגיעים לילות ללא שינה..

אבל אם יש לך שיליית פתח ממליצה מהניסיון שלי לנוח. ממש. יודעת שאומרים שזה לא משנה, אני ראיתי בעיניים כמה הבדל זה עשה.

והיה לי שווה להשקיע, לקבל עזרה

(אם השילייה ממש חוסמת אי אפשר ללדת רגיל וצריך ניתוח )

מבינה ממש את העומסים של החיים

יש דאגות ולחץ וטרדות ופרנסה.

תתפללי לה' שיעזור לך להקל על עצמך.

בעז"ה שתהיה לך לידה קלה ובבריאות 💗

שיליית פתח חלקית

הרופא אמר שרוב הסיכויים שיעלה מעצמו

השאלה אם זה יקרה גם בלי מנוחה

לי היתה שלית פתח, ונחתי מלא, והיא נשארה פתח עד סוף ההריון.

השיליה רוב הפעמים עולה כי הרחם גדל,  ולכן המיקום שלה משתנה (כמו בלון) מומלץ לנוח כדי להימנע מדימומים עד שהיא תעלה. 

הייתה פתח חלקי או מלא אצלך?

מפחדת מניתוח

גם לי היה בהתחלה ואמרו להימנע מייחסים עד שהיא כבר הסתדרה ולא היתה פתח.

לא אמרו לי על מנוחה.

@מתיכון ועד מעון גם שואלת אותך

תודה שעניתם 

אמרו לי להימנע מיחסים לא דיברו על מנוחה, עלתה בהמשך

ערכתי לך.

בלי דימומים.

2 רופאים מומחים אמרו לי להמשיך בשגרה כרגיל..

רק אם יש דימום, לפנות מיד לבדיקה.

עלתה באזור שבוע 24

אז לא הייתי נגשת.

אבל אם זה פחות או יותר אותו מאמץ כמו עכשיו רק להתרגל למשהו שונה אז כן הייתי ניגשת.

מקסימום יגידו לך לא,ואז תשארי בתפקיד העכשוי.

בעבודה חדשה תמיד יותר גדול

כי מתרכזים יותר במשימות חדשות.

ומתאמצים יותר כדי להצליח

וגם לפעמים נשארים יותר זמן בעבודה.

אבל הכל זה בגדול

אני לא מאה אחוז מכירה את המשרה ואת המנהלים שלה לפעמים זה תלוי בדרישות מנהלים.

בגדול בשביל להתרגל למשרה חדשה לדעתי לוקח השלושה חודשים.

וזה בידיוק הזמן שנותר לי עד הלידה.

זכור לי שממש חיכית

איזה כיף לשמוע שאת בהריון!!!

והכי התרגשתי לקרוא על ההריון!!

ואיך את כבר שבוע 20?? הזמן טס..

אבל לא מיידי..

וכן זה דרש מהם למצוא מחליפה זמנית וכו

אבל בכל זאת קיבלו

אם לך זה נכון- תנסי

מקסימום לא

תנסי, תתפללי, ומקסימום תישארי באותו מקום כמו עכשיו...

לגבי השאלה השניה, זה ממש תלוי איך את ההריונות. אני בהריונות כמעט לא מתפקדת, ולא הייתי מעיזה לקחת על עצמי משחה חדשה. אבל אם את בטוב בדר''כ, ואת חושבת שתוכלי לעשות את התפקיד טוב- לדעתי לכי על זה.

כי אם עכשיו ארצה בעתיד להתמודד על אותו סוג משרה

הבן הרביעי שלי יצא השבוע לישיבה עם פנימיה, הוא לא הילד הראשון שיוצא מהבית ועדיין יש חשש, מה יהיה, איך הוא יסתדר, אם יהיה לו טוב

לא רק הילדים צריכים להסתגל לשינויים, גם האמהות שלהם

לבכות.

ושלי לא חוזר כל יום הביתה......

ואז תפתחי עיניים.. חח

הילד שלי בפנימייה ואפילו רחוקה וההתחלה באמת הייתה קשה ואז ראינו שטוב לו והוא מסתדר אז מתרגלים.

לפני שנים, כשהבן הגדול שלי היה תינוק והיה בוכה כשהייתי עוזבת אותו, כתבתי לעצמי קטע שמדמיין את יציאתו לישיבה בגיל 15 - והתחלתי לבכות בעצמי...🤭

אבל מודה שבזמן אמת, לפני שנתיים, בכלל לא בכיתי🙈

האמת שבזמנו הייתי בטוחה שהוא ילך לישיבה עם פנימייה, כי זה מה שיש בדרך כלל, אבל ב"ה הוא בישיבה בלי פנימייה, אז זה כבר אחרת. אבל הוא חוזר כל יום רק בשמונה...

ולא נעים לי לומר - הוא חסר לי בעיקר בעזרה עם הקטנות🙈 (הן מאוד אוהבות אותו והוא יודע להרגיע אותן יפה...)

בכל אופן, אני שמחה שהוא חוזר הביתה כל יום, ושמחה שהוא נמצא בשבתות, ושמחה שהוא לומד במקום שמתאים לו ושטוב לו, ובעיקר שמחה שהוא לומד תורה - כי על זה הרי התפללתי, כאמא יהודייה...

ולמעשה - זה לא שאני נשארת לבד בבית. יש לי מספיק במי להתעסק גם כשהוא לא נמצא😉

(אני מניחה שכשהבת הגדולה שלי תצא לשירות לאומי או כשתתחתן - יהיה לי קשה יותר, כי אני קשורה אליה יותר... אבל היא כבר עכשיו הרבה לא נמצאת בבית ועושה לי הכנה לכך...)

הוא השני שיוצא לישיבה אז ידעתי שיהיו ימי הסתגלות לי ולילד

בסוף לקטן שלי היה הכי קשה להסתגל לפרידה ממנו

אני יחסית משחררת מהר

הוא התחיל בראשון והיום כבר הייתי נטולת דאגות

ראיתי שטוב לו והכל זורם

מבחינתי זה שלב בעיקר משמח

שבו הילד יוצא לעצמאות וכבר כמעט ולא צריך אותי

אבל ראיתי שיש לא מעט אמהות שפחות אוהבות את שלב השחרור הזה

שלפעמים ההתחלה בישיבה והפרידה מהבית יכולים להיות קשים מאוד גם לנער. ועדיין, עם הרבה תמיכה, יכול להיות שזה המקום בשבילו ויהיה לו ממש טוב בהמשך.

בזכותכן מרגישה קצת שפויה, הוא נראלי סבבה אצלי הקושי

ובאמת שלא מדברת על העזרה שנעלמה פתאום, הןא פשוט היה יד ימיני בבית בייחוד עם הסדר והניקיון בבית

הלוואי שרק יצליח 🙏

את נחה ? נותנים לך זמן לעצמך?

וכן , הגיוני שהגוף עוד לא התאושש 

אולי גם לגלולות יש השפעה, אבל לא בטוח.

מציעה לך ללכת לאבחון ראשוני אצל רופא משפחה, ובמקביל לחפש פסיכולוגית טובה❤️

אני עברתי דיכאון אחרי לידה והיה מאוד קשה כי לא ידעתי שזה זה.

ממליצה לטפל כדי שיהיה לך יותר קל.

תרגישי טוב! ♥️

בסביבות ב30

אציין ששבוע שעבר היה לי יומיים של כתמים ורדרדים.

קטנים ממש וזהו.. היתי בטוחה שהוסת הגיעה

אבל לא

ואני מבינה ממש את הקושי בחוסר סדר הזה

גם שאת לא יודעת מה קורה לגוף

וגם שאת רוצה כבר הריון

ככל הנראה הרופאה תתן לך בדיקת דם של פרופיל הורמנלי לבדוק מה המצב

מבינה אותך ממש

צום

זו הוראה חדשה

אבל מניסיון הבדיקה לא יוצאת אמינה כל כך

זה לא הגיוני שהגעתי למיון שבוע עבר עם מלחי מרה 18.4 ועשו לי בדיקה

*לא בצום* ויצא 7.. זה הזוי

לכסות הכל למקרה שיבדקו

אבל מוזר שלא קיבלת הנחייה לבדוק שוב בקופה ולהגיע עם תוצאות כבר

הערך עלה מעט

זו השאלה שלי בעצם,האם כדאי להישאר בצום

בפועל הגעתי למיון ממש מאוחר,הוא מפוצץ והבדיקת שתן מראה שאני מיובשת 😵‍💫

פעם ראשונה שרואה בסטיק את זה בעצמי אפילו

אבל כל כך מפוצץ והאחות אמרה שאשאר בצום

למרות הטיפול התרופתי שאגב עושה לי כל כך רע

זה 3 פעמים ביום וכל פעם אני כמעט מקיאה.גם כדור ענק וגם מריר

ברמה גועלית 🤮

אז לא ברור לי הסיפור הזה ..

אני בכלל מכירה רמות מטורפות של מלחי מרה...

אבל הכדור גם לפעמים עוזר וזה יכול לרדת

ככה היה לי..

באסה ממש על הסיוט עם הכדור♥️

ובאמת למרות הכדור חשוב להמשיך מעקב

למה?

אמרתי לה בפירוש שזה לא יקרה ואלך למרכז בריאות האישה 

כן חשוב לעקוב על המספרים, כי ערכים גבוהים מידיי מסוכנים לעובר

ובמיון הם מקבלים תוצאות מהר ויכולים ישר להגיד לך מה צריך לעשות או לא

במרכז בריאות האישה לא מקבלים תוצאות של בדיקות דם תוך שעתיים

רק אחרי יום וקצת

הופה זה באמת קצת יותר

לכן התלבטות כי תכלס אני יכולה לעשות קודם בקופה ואז לבוא למיון

כמה פעמים..

את יכולה לעשות בקופה, אבל כל פעם תצטרכי להשיג הפניה ובקופח זה יכול לקחת גם יומיים עד שמקבלים את התוצאה

ואת יכולה במקביל לבדוק עם הקופה את האופציה של לעשות את המעקב דרכם, יכול להיות שיש דרך

תכלס הייתי מתייעצת על זה על הרופא נשים

כשמתחילים מתעוררים תוך כדי...

וגם אפשר לנסות לייצר, זה לא יבוא לבד... מה הכוונה?

לישון צהריים- שתהיי עירנית,

לארגן יפה את החדר

אני לא אגיד לך לשים ריח טוב, כי אין שום ריח נעים בהריון 😵‍💫

להתלבש מיוחד, לפזר שיער... בנחת ורגוע.

תראי מה מקשה עלייך? קרבה לפנים מקשה - אז להימנע...

בעיני, זמן כזה זה חבל מאוד לוותר, אלא למצוא דרכים איך כן.

אותו דבר כשתהיה בטן גדולה, זה קשה מאוד, אבל לא לוותר אלא למצוא איך כן אפשר לנסות, ושוב, אחרי לידה, אין חשק, יד עייפות תהומית, אבל למצוא איך כן, זה אפשרי בע''ה, רק לפתוח את הראש. 

מהגוף שלך

יש לו מה לומר בנושא.

אני חושבת שאם אין לך רתיעה ממנו או מהריח אז ברור שליהנות מחיבוקים ומקירבה. שבעלך ידע מראש שאת לא יודעת לאן יתפתח, שאת תדעי מראש שאת לא יודעת אן להתפתח.

ולהיזהר מאד לא לדחוק בגוף, זה תמיד חוזר בהפוכה

אז זה בהכרח מונע. אם אין לך חשק ולא בא לך בכלל-זה משהו אחד, אבל אם את פשוט מאוד מאוד חלשה, את יכולה להציע שכן תהיו יחד, ואת תהיי יותר פסיבית מהרגיל, וגם זה יכול להיות ממש כיף לשניכם.

כמובן אם זה בא לך בטוב.

פשוט אני לא מסכימה עם המשוואה של חולשה=אא אינטימיות 

פעמיים גיליתי הריון בגלל חוסר חשק מוחלטטטטט

זה לא קשור בהכרח לבחילות והקאות

אם יש בחילה, אז קשה בדרך כלל למצוא דרך להיות יחד

אם אין בחילה, אז אמנם אין חשק מיני אבל יש רצון לקרבה כמו שאמרת

לקבל את זה שהיחסים בשלב הזה נראים אחרת, והם בעיקר מבטאים אהבה גדולה והשלמה שזה חלק מהמחיר של ילד-

ילד הוא פרי האהבה הזו בדיוק שלכם.

אני ראיתי שלפעמים יותר קל לי להגיד אין לי חשק מאשר להגיד 'קשה לי נשיקות בפה כי זה מגעיל אותי'

ותכלס חבל בגלל כזה דבר להפסיד הכל. אז מצאתי דרך עדינה להסביר שכל הגוף שלי משתנה וכל דבר מחדש יכול ליהות לא נעים אפילו שאני מאד אוהבת ברגיל

וכן אצלי בכל אופן שליש שני מפצה על זה בגדול בא גל כזה של תשוקה וכיף נורא המותרים ברצף וחוגגים מהר לפני שזה נהיה מסורבל טכנית...

אז בנתיים חיבוק ומקפיצה

ובאמת אפשר לשאוב ממך כוחות בכל הנושא של דימום-מותרים-אסורים...

תודה!

לקראת סיום

בעצם בכל סוג של גלולות משולבות יש מינון שונה של פרוגסטרון ואסטרוגן.

לכל אחת מתאים משהו אחר.. ולפעמים צריך את הניסוי וטעיה בשביל לדעת מה הכי מתאים.

ממליצה לך לפנות אפילו באפליקציה או לבקש מהמזכירות שיכניסו פתק לרופא ותבקשי מרשם לסוג גלולות שונה.

לי אישית זואלי היה מושלם מבחינת טהרה, יכולתי לחבר 6-7-8 חבילות בלי שום בעיה. הפסקתי רק כי הבנתי שמומלץ לעשות הפסקות מידי פעם, לא כי היו כתמים או משהו..

מבחינה הורמונלית הוא השפיע עלי מאד אבל זה אינדיבידואלי לכן עד שלא תנסי לא תדעי. 

וואו חצי שנה עם גלולות רצוף? איזה כיף!

כתבתי לרופא נשים, מקווה שיענה לי מהר...

יש הגבלה על 300 מילים, הייתי צריכה להצטמצם בניסוח

חיבוק

למצוא פתח להתיר.

תודה על ההארה.

אבל זה כנראה גם סימן שהגוף שלך צריך את ההפסקה של הגלולות

לא לכל אחת זה מתאים לחבר ולחבר

עוד לא גמרתי חפיסה אחת אחרי העצירה!!

וגם את העצירה עשיתי רק אחרי חפיסה וחצי....

סיוט עולם.. מבינה אותך

מעצבןןןןן

נשמע שאת צריכה להחליף גלולות..

לי היו ממש בסדר, בדיעבד גרמו לחוסר חשק מיני אבל אחרי שימוש ממושך, לא בהתחלה.

אז כדאי לשים לב...

לי בהתחלה היה דימום הסתגלות ארוך אבל אחר כך היה ממש בסדר. כשהיו מופיעים כתמים, הייתי עושה הפסקה והיה מסתדר.

יכולתי לחבר 3 חפיסות בערך, עם הזמן הגוף מתרגל ותוכלי לחבר קצת יותר. אז שווה לנסות להפסיק ותראי איך יהיה בהמשך, אם גם חודש הבא יהיה דומה תדברי עם הרופא.

משפיע טוב יותר על ההיפרמאזיס. יעיל יותר מדיקטלקטין.

לא יודעת איפה אפשר להשיג, אולי תשאלי רוקח?

נותנים אותו במקרים שצריך משהו יותר חזק.

אני חושבת שהוא עוזר אם לוקחים אותו לאחר אוכל.
אבל במצב הזה לא אכלתי ולא יכלתי לאכול ורק הקאתי.

וכשלקחתי אותו על בטן ריקה, הייתי בטוחה שככה מתים. בעלי כמעט הזמין אמבולנס.
ב"ה בסוף נרדמתי, עבר זמן, ילדתי בשלום, והכל בסדר.

ויודעת שלכל אחת משהו אחר עוזר...

ורק ככה שרדתי את ההריון..

ורק השילוב. כל אחד לבד לא עזר..

כנראה זה אישי לכל אחת מה מתאים לה.

והמצב שלי רק הלך והחמיר, הקאתי תוכד שהעירוי טפטפ בסוף התאשפזתי בביח ושם אמרו שכנראה הגוף שלי לא מגיב טוב לזופרן ששמו בעירוי

תודה לכולן

שאם אני אוכלת טוב אני רגועה.

אם אני רעבה אני בדיוק ככה מתעצבנת על כל דבר

לפעמים לוקח לי זמן להבין שאני רעבה

אפשר בלילה שגם בעלך יקום?

אולי להשלים קצת שעות ביום/בצהרים?

לתת מטרנה לפני השינה שאולי תחזיק אותו ישן יותר שעות?

עושים את כל זה 😅

חוץ מהקטע של השנצ כי עד שאני חוזרת מהעבודה כבר אין יותר מדיי זמן

אבל איך אפשר לנוח ולקחת את הזמן כשיש מטלות?

אם יש מטלות שצריכות להיעשות כדי לטפל בילדים, איך אפשר להתעלם מהם? וברור שאם אחד דוחה אותם לנצח, השני יהיה חייב לפעול. אם צריך לקלח ילד כי שעת השינה מתקרבת ואבא לא מתקדם, אז האמא תפעל הלא כן? וזה מעצבן אותי. למרות שהוא כן פועל ועושה, אבל כאילו אם דברים לא נעשים בזמן אני מתחרפנת.

מצד שני מי אמר שהכל חייב להיעשות? אם מבחינתו שהרצפה תישאר מטונפת, למה אני מתעצבנת שהוא לא עוזר לי לנקות אותה? מי אמר שאם החלטתי שהילד צריך לישון ב-8 אז הוא צריך לסיים להתקלח עד 8? ואם לאבא שלו בא לקלח אותו ברבע ל9?

יצא מבולגן קצת..

כי את ממש עונה לעצמך את התשובה לשאלה שלך.

את שואלת איך אפשר להיות פחות עצבנית- ועונה- אני צריכה לשחרר.

שואלת איך אפשר לשחרר, ועונה- להבין שמותר לו שיהיה לו את הדרך שלו להתנהל.

לי עזר מאוד לשנן לעצמי שהוא האבא של הילדים שלי. ובדיוק כמו שלי, כאמא שלהם, יש זכות לגדל אותם לפי איך שאני מבינה, ככה גם לו יש זכות לחנך אותם לפי הבנתו.

ואם הקב''ה הביא את הילדים האלה דווקא לנו- כנראה שהם צריכים לקבל כזה מין אבא. גם אם הדרך שבה הוא עושה דברים היא לא הדרך שאני הייתי בוחרת, וגם אם זה אומר שלפעמים הרצפה תהיה מטונפת ולפעמים לא יתקלחו.

דבר אחד זה לפרגן לעצמך לנוח. וזה לא צריך ולא כדאי שיקרה בזמן השכבת ילדים לדוגמה, אבל להקדיש לעצמך חצי שעה לפחות ביום בשביל משהו כיף שהוא לא מטלה זה משהו שאפשר למצוא לו זמן.

הדבר השני זה באמת לשחרר. ממש להחליט עם עצמך מה קריטי לך שיקרה ואיך, ומה שאת מבקשת ממנו לדעת מראש שהוא יעשה את זה בדרך ובתנאים שלו וזה בסדר. אפשר תמיד לבקש אם את רוצה את זה עד זמן מסוים, אבל יכול להיות שזה לא יקרה.

אני חושבת שזאת עבודת חיינו, מצד אחד לדאוג שהכל יתקתק ומצד שני לשחרר את זה😅

כשהחצי השני מחליט לנוח בזמן ההשכבות של הילדים?

עכשיו אני לא אומרת שאני שה תמים, שאף פעם בחיים לא זרקתי עליו את כל העבודה והתמוטטתי על הספה. אבל איכשהו כשזה מגיע לזה שאני עושה הכל בערב, זה פשוט משגע אותי. אולי אני פשוט היפוקריטית. תכלס צריכה להגיד לעצמי שגם לו מותר לנוח מדיי פעם מה קרה.

אבל זה לא שהוא היה עייף בערב הוא פשוט עשה דברים אחרים, הכין לעצמו קפה במשך שעה (כן כן..), הכין טוסטים...

אולי הבעיה היא שאני מרגישה שפשוט לא רואים אותי. כאילו, למה אני צריך לטרוח אם בסוף הכל יעשה מעצמו ע"י השפחה?

זה באמת קשה לשחרר.

@עוד מעט פסח אני חושבת שבכל זאת יש דברים שחייבים לקרות, כמו ארוחת ערב לילדים נגיד וגם מקלחות. או נגיד לנקות את הכסא אוכל של התינוק בסוף היום, הוא לא יכול למחרת לאכול על גבי שאריות טינופת מאתמול. ואת מבינה שאם לא אגיד לו אם הוא יכול בבקשה לנקות את הכסא הוא פשוט לא יראה וישאיר את זה ככה למחר. ואם אחד לא עושה אז השני באופן טבעי יעשה..

אה ועוד משהו... אני עושה דברים לעצמי אחרי שהילדים נרדמים ולכן אני רוצה שילכו לישון בזמן. כשבעלי מורח אותם ערים כי אין לו פנאי לתקתק אותה, יוצא מצב שבאמת אין לי זמן לנוח. אולי זו הנקודה. אני צריכה לעשות לעצמי רשימה שלימה של דברים שמחממים אותי ואני רואה שזה פשוט לא נגמר 😅 אוף הלוואי שהייתי פשוט טיפוס רגוע וזורם וזהו.

אם בעלי היה נח בזמן שאני צריכה את העזרה שלו דחוף, זה בהחלט היה מוציא אותי מדעתי🤷🏻‍♀️ אז לא בטוחה כמה עצות טובות אני יכולה לתת פה😅

יש לכם תיאום ציפיות ברור? להסביר (עדיף בזמן רגוע) מה את צריכה, ולמה ועד מתי? ואם הוא לא עושה את זה בזמן שביקשת, לתזכר לו פעם אחת?

וזה קפץ לי כי גם אני בעבר היו תקופות שהרגשתי ככה.

אני חושבת שבראש ובראשונה זו נקודת מבט שלנו שצריכה להשתנות.

ממש לא לעבוד לארגן ולסדר מתוך תחושה של אני חייבת ואין לי ברירה

אם אני לא איעשה אף אחד לא יעשה 

לא להגיע למקומות שאין אוויר ואין פנאי ויש תחושת חנק נוראית.

אני חושבת שכדאי לך לדבר על זה עם בעלך ולראות מה עושה לך טוב

מה נותן לך פנאי וזמן לעצמך ולא שתמשיכי להתרוצץ ממטלה למטלה.

יכולה לשתף שאצלנו כמעט תמיד יש פרק זמן של לפחות חצי שעה אחה"צ שאני מסתגרת בחדר בשקט (גם ברגע זה ממש )

מרגישה שחייבת את השקט הזה כדי לחזור לעומס המשימות והמטלות

וזה לא צריך להיות כשמתמוטטים, הפוך! זה צריך להיות הרבה קודם כדי שלא אגיע לקצה.

ותודה לכולן היום קצת יותר נרגעתי ותכלס לא באמת הייתי חייבת להתעצבן.. כנראה היה שם אתמול איזה טריגר ספציפי שלא עליתי עליו, משהו ספציפי בכל הבלגן. נראה אולי פעם הבאה כשזה יקרה אצליח לשים על זה את האצבע

לא בטוח שתמיד הייתי נחמדה ודיברתי בצורה מספיק מכובדת ויפה,

אבל בעלי איש טוב, ומאוד רוצה להקל מעלי ולקחת חלק בבית,

וכל הזמן הערתי לו, הסבתי את תשומת ליבו, וביקשתי,

והוא לגמרי למד לשים לב! וסטנדרט הניקיונות והארגון שלו עלה מאוד.

אני מסתייגת, כי אני לא חושבת שהשיטה שלי 'בריאה' לזוגיות. כנראה אפשר להנחיל את אותן מטרות בצורה נעימה יותר. אבל במבחן התוצאה, כנראה גם גברים שלא רואים בלגן לכלוך ומטלות, מסוגלים לרכוש את המיומנויות האלו.

יש תקווה לאחריתי חחח

סתם גם אצלי אין מה להשוות בכלל היום מאחרי החתונה כן.. הוא שם לב נגיד שצריך להוריד את הפח בלי שאגיד לו חחח מניחה שצריך להגיד תודה על כל צעד קטן!

כמה אפשר לבקש מבנאדם? אני שונאת פשוט שונאת לבקש עזרה.

אבל מניחה שאם אמשיך בסוף אולי זה יחלחל, כמו שאמרה @יראת גאולה.

וזה הקטע שפשוט צריכה לעבוד על הסבלנות שלי ולא להתעצבן. שזה מבחינתי החלק הקשה כי הפתיל שלי קצר. אבל זו העבודה שלי לבקש בנחמדות ולדבר וגם להניח לו לנפשו לפעמים. תודה 🙏

שזו טעות לבסס את העשייה של הבעל על בקשות עזרה

זה שם את שניכם בעמדה לא טובה

של מבקשת ושל עושה טובה

של אחראית וחסר אחריות

כדאי שתהיה שותפות שמבוססת על חלוקת משימות מראש ועדיף משהו קבוע

ואז לא צריך לבקש

והוא יכול לקחת אחריות

זה גם בפשטות לא נעים.

וגם יש לנו חלוקת תפקידים ברורה. זה מתחיל במטלות הלא ברורות הקטנות.. הרי יש גבול כמה אפשר לחלק לא? אז יש הרבה מטלות קטנות שאין להם אחראי ברור, ואז באופן טבעי הן נופלות על מי שאכפת לו ולא על זה שלא רואה מעבר

מטלות קטנות מצטברות למטלה גדולה

אצלנו אין דברים אקוטיים שלא ברור מי עושה

וגם אני תמיד משאירה זמן וכוח לבלתמים ולדברים שלא חשבתי עליהם

כדי לעשות בעצמי מה שנצרך בלי לחיות בהשרדות ובלי הזדקקות נואשת לעזרה

כמו שטיפת רצפה וקניות והרבה מהסידורים מחוץ לבית והבירוקרטיות.

ולי יש זמן לעשות את כל הדברים הקטנים שאני צריכה ליומיום.

וגם לבעלי הרבה יותר קל לעשות מטלה מוגדרת כמו לקחת את הילדים להחליף ספרים בספריה, למרות שזה מרחק נסיעה וסיבוב של שעה פלוס,

מאשר לסדר את השולחן או לפנות את העגלה.

ברור לי שבעלי לעולם לא ישים לב לפרורים בעגלה וינקה אותם

הוא גם לא ישים לב כשצריך למשל למיין בגדי קיץ-חורף ותהזמין טייצים חדשים לילדות

יש תחומים שהם ברגיל שלי

ויש ששלו

ויש של שנינו .. אבל שם אני אישית מעדיףה לשחרר לגמרי כשהוא בשטח -ולא לדרוש ממנו שהדברים יעשו מתי ואיך שאני רוצה

כי בעיני זה משדר שליטה..ואז ממילא כאילו העבודות בית הן שלי והוא עוזר

ואני לא רוצה כזה יחס

חשוב לי עמדת שלנו

ובשלנו חשוב לי שלכל אחד יהיה מרחב חופשי

ע י לא אוהבת לעבוד כממלאת הוראות

ולא נח לי לעשות כמו ואיך ומתי שלמישהו אחר נראה שצריך

כדאי לנסות להבין למה...

חוץ מזה שבעיני זה לא לבקש עזרה. זה מטלות של שנינו פה... לדוגמה אצלנו מקלחות של הילדים זה תפקיד שלו, ואני מתכננת מתי לקלח לפי איך שזה מתאים ללו''ז שלנו ומבקשת ממנו לעשות את זה. לא רואה בזה בעיה...

גם בעלי יכול לעשות הרבה דברים

אבל הוא יראה לבד דברים מאד מאד ברורים

כמו מגבת מסריחה שצריך כבר להחליף

כביסות בכלל לא בראש שלו

ועוד המון דברים

ולי באמת קשה כל הזמן רק לבקש

אני מרגישה שהוא נהיה אחד מהילדים

אם כל דבר מצריך בקשה

מצד שני אי אפשר לשנות בן אדם

מה שלנו עזר

זה לתת לו כמה דברים מאד פרקטים וברורים שהם אחריותו הבלעדית

וכך השאר מעבר אני כן נאלצת לבקש

אבל לא בצורה של בקשה

אלא בצורה עניינית

שיש לעשות כך וכך

לא אומרת שזה מושלם

אבל זה חלק מהחיים

ואם הוא באמת עושה מה שמבקשים זה כבר טוב

כמובן שלא כל המטלות שסיכמנו שהם שלו נעשות בזמן אבל אני שיחררתי את העניין הזה

אם סיכמנו שכלים זה תפקידו

שיחררתי את זה שכל סוף יום הכיור יהיה ללא כלים כי הוא לא עושה כל יום

ואם סיכמנו שהוא מוריד את הפח

אבל הרבה פעמים שוכח

אז שיחררתי גם את זה

ואם זה ממש מסריח

אני אשלח את הילדים לרוקן את הפח

פשוט לשחרר שהאחריות היא שלו

ולעבוד על עצמי לא לראות

שזה לא נעשה

כן יכולה להגיד שלאט לאט הוא מפנים ולוקח יותר אחריות

ומידי פעם לשבת לשיחה ולהסביר רק את הצד שלך בלי האשמות של אתה לא עושה כלום

אלא הבית מצריך הרבה הרבה עבודה

וקשה לי מאוד לבד

שתעזור לך

אגב יש בהחלט דברים שלא חייבים. בעיני לי חייבים מקלחת כל יום... התובנה הזו הגיעה לי רק בילד החמישי ועד אז אכלתי קש. עכשיו הרבה יותר בנחת

הוא יודע שחשוב לך זמן המקלחות וההשכבה? ושאם זה מתארך או נופל עליך זה משמעותי לך?

את מבינה על מה יושבת ההתנהלות הנינוחה שלו ולמה חשוב לו שזה ככה יזרום?

אתם יודעים לזהות על עצמכם באיזו שפות אהבה כל אחד מכם משתש ואיזה שפות מקרבות את השני?

שאלות שאם תענו עליהן בשיחה נינוחה ובאוירה טובה אולי תופתעו ממה שתגלו

חייבים פשוט לשבת לדבר.

האמת היה פעם אחת שחזרתי מהמקווה והוא אשכרה סידר לכבודי את הבית.. הרגשתי כזה כיף שאני פשוט לא שוכחת את זה. ומה הוא ניסה בעבר, להכין אוכל, מוזיקה, שטויות.. פשוט אני צריכה להגיד לו שכל זה לא שווה לי אם הבית מטונף!

אני חושבת שעם הזמן לומדים לראות את היתרונות שאתם משלימים אחד את השני.

את כל הזמן סובבת סביב הילד ואולי שוכחת מעצמך/ עצמכם ולכן בתיעדוף שלך פחות נמצא טוסטים,

אבל אם לא מפנים זמן לטוסטים לא יהיה טוסטים ולתינוק יהיה פתרון בסוף.

אני מבינה לגמרי יל מה זה יושב וכמה זה מחרפן בזמן אמת, אבל בהסתכלות רחבה יותר לאורך זמן יש לזה יתרונות.

הוא מאתגר את ההתנהגות האוטומטית שלך וזה לא בהכרח רע.

זה לא אומר שתמיד הוא צודק, זה אומר שכל הזמן יש הזדמנות להתבוננות.

וכדי לרתום אותו לטובת התעדוף שלך תנסי להסביר את שיקול הדעת ולא להסתפק רק באמירת הבקשה.

"תפנה בבקשה את העגלה לפני שהקטן נרדם שיהיה איפה להניח אותו".

אולי הוא יבחר להעביר את הכל לפינה אחרת במקום לסדר וצריך ללמוד לקבל גם את סוג העזרה הזאת.

נשאל ככה - אם לא היה מכין טוסטים ומסדר את העגלה בלבד ולא מגדיל ראש, , היית מתעצבנת שלא הכין א. ערב ומצפה לגם וגם? אם היה רק מסדר את העגלה, היית נותנת לו פשוט ללכת לו לנוח?

אם התשובה היא לא, תקראי את השורות הבאות -

לדעתי, מתחת לצורך בשליטה יש מענה רגשי שחסר לנו. כשאנחנו משימתיות בלבד, ומצפות ל- תעשה בבקשה ומילוי משימה, יש לנו תחושה של נתינת מענה רגשי לעצמנו. את קובעת מה את צריכה, את רוצה לקבל מענה לצורך והרעב הרגשי כביכול שוכך.

אבל זה לא נגמר, כי כל הזמן יש עוד משימות הרי.. ה"מפלצת" צריכה אוכל. אבל זו לא באמת מפלצת. זה צורך עמוק שיראו אותך ותרגישי חשובה. וסביר להניח שזה לא התחיל מול בעלך גם.

לא הייתי מתעצבנת עליו אם לא היה מכין טוסטים, כי מבחינתי זה אקסטרה.

אבל אם היה מסדר את העגלה וזהו גם לא הייתי משחררת אותו לנוח, כי יש כרגע עוד 999 מטלות עם הילדים. בגלל שהשלים יפה מטלה אחת נגזר גורלי להשלים לבדי את 999 האחרות? לא חושבת.

מצפה ממנו "להגדיל ראש" בדברים שהם common sense- אם אתה רואה משהו מלוכלך שהתינוק יכול לאכול או להיחנק ממנו- תנקה/ תזרוק לפח. תגיד לילדה שמתקלחת כבר חצי שעה שתצא כבר. משהו. אל תשב על קפה שעה אני מצטערת.

יכולה להסביר את ההמשך שוב? 🙏

אבל משנה מאיזה מקום את מתקשרת את הצורך

אם זה ממקום של שליטה - זה לרוב יוציא ממך כעס וחוסר שביעות רצון גם כשהוא עשה גם אקסטרה כי את מצפה *בדיוק* למה שביקשת.

אם זה ממקום של שותפות - אז גם השיח סביב זה הוא אחר, ובטח ובטח שהתחושות שלך

ניסית פעם להגיד לו שכשאת מבקשת משו, את רוצה שיתפנה ספציפית למה שביקשת קודם כי זה מה שהכי חשוב לך כרגע?

חשבת על זה שאם הוא מכין א. ערב למשל, זה מפנה אותך לנקות את הכסא של הילד? בסופו של דבר הוא הוריד ממך מטלה והקל עלייך, ולהכין א. ערב לכמה ילדים (בטח טוסטים) יותר קשה מלנקות רגע כיסא תינוק (בעיניי לפחות), אז יכלת גם לעשות את זה בעצמך ולהעביר רגע מגבון אבל החלטת שיש דברים אחרים יותר חשובים והוא החליט שיש דברים אחרים יותר חשובים לעזור בהם כרגע כדי להקל עלייך או שחשב שיספיק או ששכח

בסוף צריך לדבר על הדברים גם

כי אני כן מסוגלת לראות צלחת על הרצפה ולהתעלם אם לא. כון לי כרגע להרים

ואני לא מסוגלת ..פשוט לא מסוגלת לחיות עם 999 מטלות בראש..

אני לא אדם משימתי ופרקטי

משימות גורמות לי לברוח

אני עושה מה שצריך

אבל מאוד ממקום בוחר מבפנים וקשוב לעצמו

כשבא לי בערב לנוח אני אנוח גם אם הבית מהפכההה

לא מעניין אותי הכסא תינוק שמטונף

מחר לפני שאאכיל אותו אנקה

אני כן אוהבת סדר וכן משתדלת לסדר אחה''צ לפני שנרדמים וכיף לי לשבת בבית מסודר בערב

אבל זה משהו שלמדתי לתמרן אותו רק עם השנים בזמן שנח לי ואז הצלחתי להתמיד יום יום ככה.

בעבר יכלתי יותר לחיות בבלגן.בלית ברירה כמובן כי תמיד היה תינוק תורן בידיים

אני כמובן מטפחת בילדים ומכבסתתוכלים וכו זה לא שלא

אבל

התדר שלי הוא אחר

אם הבנת מה הכוונה

אני לא רואה רק משימות

אני רואה גם מה התחושות והצרכים והרגשות שלי ואת המשימות שיש לי בחירה מולן אני אנבת לפי שכלול כל הנתונים

מה שאין ברירה ברור שעושה בלי שאלה

אבל בעלי לא מחזיק ראש בפרטים ולא יעשה מעצמו הרבה ממה שכתבת

ומממש נכון שקשה לך שהוא מתבטל כשאת עובדת ומרדימה את הילדים

פה נכנס מימד של תקשורת

אבל לא מאשימה אלא משתפת

ושימי לב שאן הוא אדם איטי יותר שטוב לו עם הקצב והתדר הנינוח הזה- הוא לא חייב להיות כמוך..וכשלא מדובר בזמנים כאלה כמו הרדמות וכו..תאפשרי לו להיות הוא...

צריך להיות בראש שלך

לעשות עבודה עם עצמך להבין שהוא שונה ממך

הוא לא רואה את הדברים כמוך ולכן לא פועל כמוך והציפיה שיפעל כמוך אף פעם לא תתממש ולכן תמיד את מתאכזבת

כדאי לעשות חלוקת תפקידים ברורה וכל מה שבאחריותו לשחרר לגמריייי לא לחכות שיעשה בזמן מסוים או לרמוז לו לעשות או לבקש

פשוט לשחרר ולסמוך עליו שהוא יודע שזה באחריותו ולכן זה יקרה

כמובן כן תיאום ציפיות מראש זה חשוב אם את רוצה לנוח בערב כדאי שהוא ידע את זה...

הנקודה זה שליטה.

הרבה נשים מנסות לשלוט בהכל, בתת מודע, זה נותן בטחון שאת יודעת מה הולך לקרות, מה הסדר של כל דבר, מי אחראי על מה ומתי.

אבל האמת, שהרצון לשלוט הוא מכרסם בבריאות הנפשית, בשמחה, באהבה, בזוגיות.

הסוד הוא להרפות.

איך עושים את זה? יש כל מיני מנחות זוגיות כמו מוריה ברונר, ויש ביוטיוב המון סרטונים של ליאת פיין היא מדברת על זה הרבה, פודקאסטים או משהו יותר רציני זה טיפול ויש את הספר לדעת להיכנע. 

כדאי לחשוב על ההבדל בין שותפות לבין מנהל - עובד.

אני לא חושבת שאת מכוונת למערכת יחסים של הסוג השני, ואני כמובן לא מכירה אתכם.

השאלה האם הבקשות יוצרות דינמיקה כזו?

את: מנהלת המשימות, האחראית הראשית, מבקשת הבקשות

הוא: מבצע בהתאם לחלוקת העבודה שלך

מכיוון שאתם לא באמת מנהל ועובד (וטוב שכך כמובן), כשנכנסת דינמיקה שכן מזכירה התנהלות כזו, זה יוצר מתח.

את מצפה שהדברים יתנהלו בהתאם לבקשות שלך כי ככה חשוב *לך* שדברים ייראו

מצד שני, לו יש סדרי עדיפויות אחרים, אבל מבחינת אחריות - האחריות אצלך. הוא רק נענה. אז זה לא באמת מאפשר לו להיות שותף, אלא רק מגיב. בין אם תגובה היא לעשות מה שאת רוצה, ובין אם תגובה היא להחליט לעשות מה שהוא רוצה. אבל זה עדיין תמיד מתנהל כפעולה שלך, תגובה שלו.

ככה זה גם נחווה אצלך

את ביקשת סדר - הוא הכין טוסטים.

אבל שותפות מתנהלת קצת אחרת.

האחריות היא על שניכם

וכל אחד בוחר איך לעשות ואיך לפעול לטובת העניין

אבל צריך כאן מצידך לאפשר את הבחירה שלו

ומצידו לקחת יותר אחריות

אם את לא תפני מקום

לא יהיה לו מקום לתפוס

אם הוא לא ייקח יותר יוזמה, את לא תצליחי לשחרר.

אבל אנחנו בצד שלך ומדברות מכיוון שלך

ולכן הייתי מהרהרת בעניין הדינמיקה שלכם

האם את מאפשרת לו לבחור את סדר העדיפויות שלו גם כשזה נראה לך לא נכון

האם את רואה אותו ואת סדר העדיפויות שלו

האם את מבינה אותו (גם אם לא מסכימה)

האם את מעריכה כשהוא עושה דברים

האם יש כאן דרישה מצידך שיעמוד בציפיות, או דווקא רצון לאיזושהי דינמיקה פחות מנוהלת ויותר הדדית.

חשוב.

תודה לכן 💗💗

נדמה לי שכבר כתבתי לך בעבר שאצלי ההערכת משקל בבילינסון היתה ממש מוגזמת.

לא רואה בעיה לעשות עוד סקירה, מה תפסידי?

וגם פה הלחיצו שעלולים להיות מומים וכו'

עשינו אצל דר' אייל מזעקי בשערי צדק הוא מאוד מקצועי אדיב נחמד

עוד סיבה לראות את הבייבי ולשמוע שהכל תקין.

נולד תינוק מתוק ממש

עד היום הוא קטן קצת, עלינו לאחרונה ב''ה לאחוזון 3

אבל ב''ה אין בעיה מוגדרת, באלו פשוט להיות קטן. 

אך מעולם לא על עוברים גדולים. זה הפתיע אותי ממש

היא עוד מציעה לי לעשות מי שפיר כאילו זה בקטנה

אם גם ככה לא מתכננת הפסקת הריון (זה היה בשבוע 30),

אם לא מתכננת אז ממש לא שווה לקחת את הסיכון הזה של דיקור.

החשד העיקרי היה לדאון בגלל איזה קטע של עצמות ירך קצרות, עשיתי ניפט ונרגעתי.

לא מכירה את הצד ההפוך בסקירה לעוברים גדולים.

מתוך ידיעה ברורה שזה לא יחזיק עונה

פשוט שווה את המחיר ובאמצע העונה קונה שוב.

אז לא יודעת איך זה יחזיק בשימוש של פעם בשבוע

אבל אל תבני על איכות 

לילד בן 3 והחזיק עונה שלמה. אני לא מרשה לנסוע בבימבה עם נעלי שבת

אבל זה כל כך זול שלא אכפת לי שייהרס אחרי כמה שבתות, במילא קונה במבצע של 2/3 זוגות במחיר מסויים

ניסיתי נעלי שבת לבנות

סנדלים דווקא נראה לי שהחזיקו עונה, אבל לא זוכרת בוודאות

באותו מחיר את יכולה לקנות בשיין - הנעליים שלהן החזיקו לנו עונה. לא בתור נעלי שבת אלא בתור זוג נוסף ליום חול. הלך עם זה לגן נגיד פעם פעמיים בשבוע לא יותר.

עבורי אני לובשת כבר שנה נעליים רק משיין, יש לי כמה זוגות גם עם ותק של שלוש שנים והן גם מחזיקות ממש טוב וגם נוחות לי ממש 

הסנדלים התבאסתי. מראש קונה שני זוגות, זה ברור.

אבל שני זוגות הייתי מצפה שיחזיקו עונה שלמה.

בסנדלים היה קרע באותו מקום בדיוק בשני הזוגות, אז לא יכולתי לחבר סנדל מזוג א' עם סנדל מזוג ב'.

אבל אולי יכולנו לזהות את תחילת הקרע מראש ולחזק שם.

אין לי ניסיון עם נעלי שבת, אבל בשביל שיהיה משהו חדש לחגים זה בהחלט אמור להספיק,

ואחרי החגים אפשר כבר לקנות מגפונים ללכת איתם גם בשבתות.

ונעלי שבת זה לא משהו יומיומי, אז יש יותר סיכוי שיחזיקו מעמד יפה.

לגבי נוחות - זה אישי לכל ילדה...

נעלי שבת לבן החזיק עונה שלימה ואפילו יותר, לבת נהרס מהר יותר

קניתי גם מגפונים בחורף החזיקו לי כל החורף לבשו אותם כמעט כל יום

גילאים 4,6

ממליצה לקרוא באתר של אמב"י, יש שם מידע חשוב שעושה סדר.

מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב"י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.

הכי חשוב זה לתת לו את הזמן לדבר בלי להלחיץ אותו, בלי לתקן אותו, בלי להשלים לו מילים, לתת לו ביטחון שיש לו את כל הזמן שהוא צריך כדי לדבר.

כדאי גם להסביר לאחים הגדולים, שלא יצחקו עליו, ויתנו לו את הזמן לדבר.

אם את מרגישה שהוא מודע לזה וזה מעצבן אותו, אז כדאי להתייחס לזה ולא להתעלם, להגיד לו משהו כמו 'אני רואה שלפעמים המילים קצת נתקעות לך וקשה לך להגיד מה שאתה רוצה, זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אנחנו תמיד מקשיבים לך עד שתסיים להגיד מה שרצית'.

הרבה פעמים גמגום מתאפיין בגלים, גם אחרי שיש שיפור, או שאפילו נראה שעבר לגמרי, יכול להיות שוב חזרה של הגמגום. אז לא להיבהל, ככה זה הרבה פעמים, וזה עדיין יכול לעבור בהמשך.

מכירה את התחום גם מהלימודים (אני קלינאית תקשורת, אבל אף פעם לא טיפלתי בגמגום), וגם מניסיון עם שני בנים שלי שהיה להם גמגום בגיל 2-3 שעבר ב"ה (אז קיבלתי קצת הדרכה מחברה שמטפלת בגמגום).

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת בשמחה, פה או בפרטי...

בגדול כן, פשוט להתעלם.

מה שכן יכול לעזור זה לתת לו דגם של דיבור איטי. צריך קצת ללמוד איך לעשות את זה נכון (קלינאית תדע להדריך איך לעשות את זה).

אם את רוצה שאני אסביר יותר, מוזמנת בפרטי.

זה לא פתרון קסם. לאחד הבנים שלי לקח בערך שנה עד שהגמגום עבר לגמרי (היו תקופות תוך כדי שהיה נראה שעבר, ואחר כך חזר שוב בגלים). אבל זה כן לפעמים עוזר לראות שיפור.

יש לי נסיון עם ילד שגמגם בילדות ועבר לו,

ועם ילדה עם גמגום כרוני.

בגדול בארץ אהבתי כתבה את הנקודות החשובות,

אבל רוצה להתייחס לכאב שלך.

צריך לשים לב לא לכאוב על הנקודה הזאת יותר מדי.

הכוונה הוא צריך להתאמץ זה נכון אבל גם בפיזיותרפיה צריך להתאמץ. זה כואב לנו בבטן הרכה לא רק בגלל המאמץ אלא גם בגלל חוסר וודאות וסטיגמה שלילית וכל מיני דברים מסביב שעלולים להשפיע על הפגיעות שלנו כהורים לילד שמתמודד עם גמגום.

לכן חשוב שאת תבואי בגישה נכונה ומכילה כלפי זה כי הסביבה בד"כ מאוד לא מכירה את הנושא ויש הרבה בהלה סביב העניין וככה מתופעה פיזיולוגית חולפת עלול להפוך לבעיה רגשית ודימוי עצמי נמוך לטווח ארוך יותר.

בשבילך כדאי לדבר עם קלינאית מתמחה בגמגום ספציפית כדי לקבל תמונה ופרספקטיבה על הנושא וכלים להתמודדות מול הילד אבל לא פחות חשוב, מול הסביבה.

אני מבינה ששנה הבאה הוא ממשיך במעון ולא הולך כדיין לגן שפתי? אם כן צריך לוודא שהמטפלת יודעת איך לעבוד עם ילדים מגמגמים ולא שהיא תעשה דברים לפי שיקול דעתה אלא לפי הדרכה. (יש הדרכה  למורים וגננות באתר של אמבי שאפשר לתת בבוא העת)

אם לא מסתדר לך לקבל הדרכה מקלינאית עבורך, את מוזמנת להצטרף בפייסבוק לקבוצת הורים לילדים שמגמגמים. יש הרבה שאלות דומות לשלך ותשובות מפורטות שיכולות להסביר ולכוון אבל לא פחות חשוב, להרגיע באמת מתוך הזדהות וניסיון.

יוכל להיות שאני טועה כי לא זוכרת דברים שכתבת בעבר

כתבת שהוא יצטרך גן חנ''מ או סל אישי. את מניחה או שאת יודעת את זה?

מנסיון שלי בוועדות זכאות ילדים עם עיכוב שפתי שלא קיבלו סיוע של קל''ת הרבה פעמים לא מקבלים זכאות לחנ''מ ונשלחים לקבל קודם לפחות שתי סדרות טיפול לפני שיקבלו זכאות לשירותי חנ''מ 

יש לו עיכוב בכל התחומים, לא רק בשפה , גם מוטורי , הבנה בהכל. יש לו בערך 10 חודשים של עיכוב

מתפללת שנקבל, אם יש ילד שזכאי לגן חנ"מ זה הוא...

בוועדות בהן אני יושבת, אבל אני חושבת שזה גישה שקיימת.

שלפני שמאשרים זכאות, גם אצל ילדים שיש להם קושי רוצים לראות האם היה שיפור על ידי טיפולים שמקדמים את הילד.

אני מסכימה לגמרי שילד עם מגוון קשיים זקוק למענה תומך נרחב, אבל לא פעם בעיקר אצל ילדים צעירים רוצים לראות אם הילד מתקדם ע"י טיפול בקהילה לפני שמכניסים למערכת של החינוך המיוחד.

יש לך המלצה מהניסיון שלך איך כן יהיה ניתן להתקבל לגן שפתי? אני יודעת שאצלו זה קריטי, שוב בשילוב של העיכובים האחרים שיש לו

כתבת שיש גם עיכוב מוטורי? הוא טופל בזה?

אולי לנסות ללכת לקלינאית שמקבלים החזרים מהקופה? אם תגיעו לועדה ותראו שהתחלתם ושהוא לא התקדם כ''כ יש יותר סיכוי מאשר אם יש קושי אבל לא התחיל טיפול בשום תחום 

הקופה לא מביאה לכם תורים? הם חייבים בגיל הזה מקסימום תוך 3 חודשים להביא תור!! לא הגיוני שאתם צריכים אבחון חדש, זה ממש מחדל.

את צריכה לשבת עליהם ולא לרדת עד שהם מביאים לך תור. הם מחויבים לכך חוקית.

אני בגיל יותר גדול לא נתתי להם להמשיך למרוח אותי ואז הם הבינו שאין להם ברירה אלא לאשר לי ללכת לפרטי והם הביאו החזר.

ואם אין לך אופציה לפרטי הם מחוייבים להביא לך תור מיידי. אין שום אפשרות להמשיך ככה. בגיל הזה זה פשוט קריטי

אל תוותרי

בבקשה 

בשביל הילד שלכם

מהכיס שלי עוד 150 שח לטיפול? אחרי ההחזר שלהם זה מה שהיה בזמנו שבדקתי, כל שבוע 150 שח זה חתיכת כסף אמרתי שאני לא מןכנה , לא ידעתי מראש שככ זה יסחב והמצב שלו רק ילך אחורנית

ועכשיו שאני רוצה אמרו לי זה נגמר וצריך אבחון חדש

הזוי, אנסה לבדוק מחר שוב

ועכשיו.

זה פשוט מחדל 

ואני במקומך הייתי מבקשת לדבר עם מנהלת הסניף או מנהלת קשרי לקוחות

הם חייבים לך!!!!!!

זה לא לפנים משורת הדין, זה בדיוק מה שצריך להיות

ואת צריכה להבהיר להם שההמתנה הלא הגיונית הזו גרמה לרגרסיה

וזה עילה לתביעה!!!!

לא מבינה בהיבט המשפטי, אבל לא חושבת שמבחינה מקצועית גמגום נחשב כרגרסיה. על אף שזה בהחלט מרגיש כמו נסיגה, כי זה ללא ספק פוגע ביכולת הדיבור וההתבטאות. אבל זה לא נחשב שיכולות השפתיות שלו נפגעו, אלא שנוסף עוד קושי שגם הוא צריך טיפול, אבל זה ככל הנראה לא נגרם מזה שהוא לא טופל עד עכשיו.

[יש הרבה ילדים שדווקא כשהשפה שלהם מתפתחת יותר אז מופיע גמגום, כי יש פער בין היכולות השפתיות לבין היכולות המוטוריות של ההגייה, והפער הזה עשוי לגרום לגמגום. זה לא נחשב כנסיגה מבחינה שפתית...]

(@shiran30005 אני מבינה נכון שהרגרסיה שאת מתארת זה הגמגום? או שמעבר לזה יש גם נסיגה ביכולות השפתיות עצמו - אוצר מילים, בניית משפטים וכדו'?).

אבל חוץ מזה מסכימה עם @אמהלה שממש כדאי לנסות ללחוץ כמה שיותר שיתנו להתחיל טיפול כמה שיותר מהר. בגילאים האלו זה ממש קריטי, וזה ממש לא לעניין שזה מתעכב כל כך הרבה.

 אין התקדמות בחצי שנה האחרונה בכלל, ועכשיו נכנס הגמגום הזה וזה מטריד אותי מאוד

חוץ מזה שהוא שואל כל היום "מה זה" 😅

שללנו לגמרי (לפני כשנה) אוטיזים או משהו אחר, אמרו לנו שזה רק עיכוב התפתחותי בכל המישורים וזהו.

בגלל שזה ילד ככ יקר לי קשה לי לראות אותו ככה

בכל אופן מחר אנסה לבדוק שוב

וזה שאין התקדמות חצי שנה זה באמת חבל ומתסכל מאוד.

מקווה שתצליחי להזיז שם משהו סוף סוף ותקבלו את הטיפול שמגיע לו...

אולי כי את בקופה אחרת/במיקום אחר. אבל במכבי במרכז - פשוט אין להם. זה לא משנה אם הם חייבים או לא, כי פשוט אין. אפשר ללחוץ, תוך יום באמת יתקשרו ויציעו לך תור במיקום לא רלוונטי/שעה הזויה לקטנטנים. למה הדבר דומה? שלהבנתי, גם לא בכל הגני שפה יש קלינאית תקשורת!

לגבי החזרים מלאים - בררתי את זה. יש איזשהוא מחירון של משרד הבריאות שמציין כמה עולה מפגש מבחינתם (אגב, להבנתי זה באמת מה שנותנים במגזר הציבורי וקופות החולים לצוות פרא רפואי ולכן יש מחסור). באזור המרכז, צריך להוסיף בין 150 ל 200 שח על ההחזר המלא הזה שאת מדברת עליו.

ולגבי השאלה למה לך? כי זה הבן שלך. כי יש לך אינטרס שהוא יתקדם. כי התערבות מוקדמת יותר מועילה יותר. כי לחכות עכשיו עוד שנה עד שהוא ילך לגן שפתי זה לחכות שנה. אם אין אפשרות בכלל אז כמובן שאין. ועדין הייתי מעדיפה ללכת אפילו פעם בשבועיים או בחודש לקבל הנחיה איך לעבוד איתו בבית, גם אם את משלמת מכיסך.

האחריות שלך

אל תצפי מאחרים להילחם בעבורו

או להיות הוגנים

בעיקרון את צודקת

במציאות הוא בלי טיפול

תלחמי כמה שאת יכולה

אבל במקביל הייתי מתחיחה טיפול כבר אתמול

שהיה אצל קלינאית במצטבר 3 שנים

שנתיים בקופה

ושנה פרטי

בשנתיים שהיינו בקופה אמנם שלמתי השתתפות עצמית נמוכה

אבל התור היה תקוע באמצע היום ככה שהפסדתי חצי יום עבודה או יום שלם אם לא היה לי כוח לפרפר מעבודה לקלינאית

וזו היתה עבודה שלא קבלו בה חצי יום מחלה או תשלום על יום בודד של מחלה

ככה שבפועל הפסדתי יותר כסף על ימי עבודה מאשר כמה שעולה טיפול פרטי

לכן כשהוא היה צריך עוד תקופה עם קלינאית

העדפתי לקחת פרטית

שנתנה אבחון וטיפול בשעות אחה"צ בלי המתנה וגם בפועל עלתה פחות כסף

והטיפול בגילאים האלה הוא קריטי

לחכות יותר משנה זה פספוס עצום

שווה כל שקל ההשקעה הזו בילדים

ומסכימה עם התגובות מעלי 

הקופה חייבת לממן לך מזמן 

ודאי לא להסכים לחכות כעת לאבחון נוסף 

הרבה ילדים מגמגמים בגיל הזה. בדרך כלל זה עובר לבד.

צריך להקשיב בסבלנות ולתת לו לסיים את המשפט.

לא לזרז אותו ולא להשלים לו מילים.

כדאי גם ליידע את הסביבה כדי שגם הם יתנהגו איתו בהתאם.

אם זה מפריע לו, אפשר להסביר שלפעמים כשמדברים המילים נתקעות, וזה קורה להרבה ילדים.

לבן שלי היה בגיל שלוש +. עבר אחרי כמה חודשים.

בגלל ששהבן שלך עם עיכוב התפתחותי, נראה לי כדאי להתייעץ גם עם הרופא התפתחות.

אני יסביר- זה לא שהוא עם 0 התקדמות הוא פשוט בקצב שלו כמו בכל התחומים- איטי מאוד. הגמגום כאילו "תקע" הכל ככה מרגיש לי.

שוחחתי הבוקר עם המכון אמרו לנו להמתין לבדיקת רופא התפתחות עוד שבועיים בע"ה וביחד נחליט

במידה והוא ימליץ להתחיל במיידי נלך לפרטי

דברתי עם הפיזיו שלו שהיינו אתמול אמרה לא להתרגש מזה בכלל לרוב זה עובר לבד, זה חלק מבניית שטף של הדיבור, היא גם מכירה אותו מגיל 0 כמעט אז לא התרגשה בכלל

אז תודה רבה לכן, נתתן כיווני חשיבה!! 

גמגום מגיע בשלב התפתחותי מסויים, והילד הגיע לשלב הזה והתחיל לגמגם, ובע"ה גם יעבור אותו.

את מתארת ילד רגיש מגיל אפס. הגן רק מחמיר אצלו את האופי שקיים ממילא. אני חושבת שכדאי לקחת אותו לטיפול של ממש (אולי בהדרכת הורים ולא דרכו ישירות), ואולי גם לאבחון מעמיק.

בכל אופן, בתור עזרה ראשונה - אפשר לנסות לדובב אותו באמצעות ספרים שמדברים על הקושי שלו.

ולעניות דעתי כדאי להרגיל אותו לישון במיטה משלו... הוא כבר ילד גדול... אולי בתור התחלה שיישן במזרן לידך ולא ממש במיטה שלך?

כי יש תחושה שמשהו מאוד קשה לו מבפנים, והיה לו הריון ולידה מאוד קשים.. הייתי בסטרס מטורף כל ההריון..

הוא עובד על התת מודע ולמעשה אפילו הילד בעצמו לא צריך להיות נוכח (אפשר לטפל דרכך).

ובונוס - יחסית זול... (לפחות מה שאני מכירה)

אם לא יצליח (ומטפל הוגן ידע לומר אם הטיפול לא עובד) אז תפני לקווים הרגילים, של טיפול רגשי קלאסי.

בהצלחה❤️

יש כאן נקודה חשובה של ילד בן חמש שישן עם אמא כמעט תמיד וזה לא טבעי ולא תואם גיל.

צריך לבדוק מה המניעים לכך ואיך ניתן לעזור לו. אני פחות חושבת שהייתי הולכת למח אחד, להתחיל בקובנציונאלי. אבחון של רופא התפתחותי, הדרכת הורים. 

יתכן שזה דווקא יושב על משהו תקשורתי, קוגניטיבי ומשם זה עובר לרגשי. או שמשהו בדרך ההורית שלכם בעייתי (בלי לשפוט אותך! כולנו בני אדם) דווקא השינוי שיחול בגישה שלכם יביא למרפא. 

חיבוק גדול. 

אבל אני מניחה שזה משתנה בין ערים/ מועצות שונות.

תנסי ללחוץ עליהם. כבר עוד רגע מתחילה שנה, מתחילים מפגשי הכרות בגנים, לא שייך להשאיר אתכם באוויר.

אני מתקשרת כל שבוע וכל פעם אומרים לי כמה ימים, מיום ראשון האחרון אז אומרים לי יום יומיים. אני מדברת בטלפון רק עם נערות נחמדות שאין להן שום השפעה וכל מה שהן יכולות לעשות זה לפתוח לי פניה.

או מפקחת, או אחראית שיבוץ בעירייה, לא יודעת איך קוראים לתפקיד?

אפשר לנסות לברר מי אחראי אצלם, ואם צריך אפשר להתקשר ולהבהיר שאת לא יורדת מהקו עד שמביאים לך מישהו בכיר יותר לדבר איתו. יש סיכוי טוב שזה יזיז יותר מהר...