מה עושים עם חשד לירידת מים ביום שישי??
יש לי איך לבדוק בבית?
סליחה על התיאור אבל יש ממש טיפות על התחתונים, תוך חצי שעה בערך הם רטובים שצריך להחליף... אבל זה לא פד שמתמלא...
בלידות קודמות היה לי שטף ממש.
הבית חולים במרחק נסיעה (שעה), וזה גם לא רגע שם אלא עד שכל דבר זז...
מה עושים אם אין ירידת מים והשחרור סמוך לשבת?
מפחדת להיתקע
מחכה בבית
ושומרת על הגינה
(בלי יחסים, בלי מקור מים, כן מקלחת)
מנסיון בשתי לידות. גם אם זה אכן מי שפיר
במילא נתנו לגוף הזדמנות להתקדם ללידה ללא התערבות ורק אחרי 36 שעות התחילו זירוז
אני כן מסייגת ואומרת שזה בתנאי שאין דימום
במקרה של הפרשה דמית אפילו מים ורודים בהיר כן ללכת להיבדק לשלול הפרדות שליה
מעקב חום
ממש כל שעה למדוד חום. אם אין לך מדחום של שבת אז תשיגי
ואם יש עליה אפילו קלה לעוף לבית חולים.
לשים לב לצבע של המים
אם זה ירקרק או משהו כזה לעוף לבית חולים
כשקרה לי הרופא (דתי) שאל אם נספיק לחזור לשבת לפני שהחליט מה לעשות, אמרנו שכן אז שיחרר אבל יש מצב שאם לא אז היה משאיר למעקב עד מוצש, אבל באמת זה מצב בעייתי.
נראה לי שהייתי נוסעת אבל לבד כדי שהילדים לפחות יהיו עם בעלי, למרות שזה יותר מלחיץ לכל הצדדים
במיון
אם את אחרי 37 אז את בעצם בכיוון של לידה, ואת יכולה להתשמש בכצות שנתנו לך לחכות ולעודד התפתחות של צירים: סיבובים על כדור, תרגילי אגן, מוזיקה טובה, על דבר שעוזר לך להתכנס
תארגני סידור לילדים בשבת למקרה שאכן תלכי ללדת וגם ככה אי אפשר לחכות יותר מ24 שעות
מקור הדליפה. לפעמים השק לא נפקע לגמרי אלא יש בו כאילו חור.
לי היה בלידה האחרונה ככה... התחיל בטפטופים, המשיך בירידת מים, ואחרי הירידת מים הראשונה היה עוד שק פנימי סגור עם מים מקוניאליים....
ממליצה לך ללכת להבדק מחר במרכז בריאות האישה.
לעשות US ולראות אם יש מספיק מים ואת מצב השליה והעוברון
שיהיה לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
שאם זה באמת מי שפיר
מי שפיר זה לא טפטוף שאפשר למנוע
זה פשוט בלתי נמנע
בחודש שמיני?
זה קורה לי מידי פעם אבל הבטן מתקשה לכמה זמן ואז זה עובר,
זה לא כמו צירים כי זה קורה באופן רצוף היא נהיית קשה נגיד 10 דקות ואז זה משתחרר.
לפעמים מה מוביל לזה
מאמץ יתר
חוסר שתיה
ככה הרגשתי מחודש שמיני
ומחר מתחילה שבוע 42 
אבל תמיד טוב לעקוב אחרי זה לראות שלא מתפתח משהו
רוצה לקנות בושם לבעלי ואשמח לרעיונות!
בדרכ הוא שם 212 אז הסגנון הזה..
כמה עלה לכן כשעשיתן קידוש לבת שלכן כשקראתן בשם?
500 זה סביר?
שאדע למה לצפות חח..
קצת דברים.
אצלנו הביאו כמה שכנים, אבל לא הסתמכנו על זה. קנינו מיץ ענבים בכמות גדולה, קצת שתייה, עוגות ועוגיות, בורקס, חטיפים - נראה לי שיצא בערך 500 או פחות, אבל זה השתלב פשוט בקניות הרגילות לשבת.
לקידושים שעשינו בבר מצוות קנינו קצת יותר, והבאנו גם פירות, כי זה היה בבית כנסת והיו יותר אנשים, גם מהמשפחה שלנו. (הקידושים להולדת הבנות היו בבית ובלי בני משפחה מורחבת)
מה את רוצה שיהיה בקידוש וכמובן לכמה אנשים זה מיועד...
אנחנו בד"כ עושים עוגות (בעיקר מהקהילה אבל מחזקים עם קצת קנוי)
קיגל
אבטיח ומלון
חדפ (לשתיה ולקיגל)
ולפעמים גם שתיה קלה (קשה לי עקרונית עם שתיה ממותקת אבל רוב האנשים עושים את זה)
לא דומה קידוש על עוגות
לקידוש על צונט דג מלוח קיגל וכו...
אפשר לנסות לברר מה הכמויות שבדכ צריכים אצלכם אם אין לכם קנה מידה
אולי אם יש חברה טובה שילדה/בירמצה לא מזמן ולא אכפת לך שתדע שיש לכם בת
ואז לפי הכמויות האלה לבדוק בחנויות באיזור כמה בערך זה יעלה.
רוגעלך וחילק בכולל...
קראנו שם עוד לפני כן, כשהייתי מאושפזת עדיין
ושבועיים אחר כך עשינו מסיבה עם חברים להודות לה', עשינו מנגל, לא יצא יותר מ400 אני מאמינה
נגיד על הקוגל ועוד..
וקונים עצמאית עוד פינוקים-פירות ומיצים וכדומה
חושבת שיכל לנוע בין 350-500 לפי כמות האנשים והסטנדרט ..
כולל קוגל, ללא צ'ולנט. בית כנסת עם 50 משפחות בערך (רובם עם ילדים נשואים ונכדים קטנים אז משפחות גדולות) ועוד 30 אורחים שלנו.
להולדת בנות לא עשינו קידוש, זו באמת הוצאה.
אפשר באמצע שבוע להביא רוגעלכים וכזה..
זה מחיר לאוכל אוכל..
לא קוגל ועוגות...
500 לקידוש זה בעיני סופר ברמה גבוהה
קוגל, דג מלוח, שימורים, מגשי ירקות, עוגות כמובן,
שתיה, קרקרים, ממרחים, חד"פ (רק המגשי הגשה של הקוגל והירקות עלו יותר מ100 שח)
חטיפים, מנסה להיזכר אם היה עוד משהו..
יש אצלנו רשימה קבועה כולל כמויות.
(יוצא כ8 שולחנות, כשכל דבר יש פעמיים בשולחן אז 16 עמדות)
רק בקידוש קהילתי מוסיפים יותר דברים.
ארוחת שבת לא עולה 2000 ש"ח ל50 משפחות.
זה תלוי כמה אנשים משתתפים. למרות שאנחנו לא בי"כ כזה גדול, אבל כן יש הרבה ילדים נשואים שמתארחים אצל ההורים שלהם בשבתות.
אז הגיוני של-300 משפחות יצא לכם סכום כזה, אבל למה בעצם עשיתם גם קידוש וגם ברית?
(אני מראש גם לא הייתי מזמינה את כל הקהילה. זה המון אנשים).
בבית הכנסת. אז כל הקהילה הייתה. ובעלי ממש רצה לעשות קידוש אחרי הברית לכולם ושזה יהיה הסעודה של הברית, אז עשה לכל הקהילה. שוב אני אולי הייתי עושה אחרת אבל אחרי לידות אני נותנת לו לנהל את העניינים ומקבלת את זה שדברים ילכו לפי שיקול דעתו, איך שזה לא יהיה
בתכלס יצא מצחיק כי עכשיו כל השכונה בערך יודעת איך קוראים לקטנצ'יק וזה שם ייחודי אז חוסך לי להסביר כל פעם מחדש
לק"י
כל עוד זה לא עקרוני לך, פחות עניינים לסדר שניה אחרי לידה.
(חשבתי שעשיתם גם סעודת ברית וגם קידוש. רק קידוש זה נשמע אחרת)
ככה שלמנו בהנחת תפילין
לא זוכרת כמה שלמנו לקידוש עם דג מלוח קוגלים עוגות פיצוחים שתיה
אבל בטוח זה היה יותר מ2000 וגם יש תשלום על האולם בו עושים את הקידוש
היה פחות מגוון לפי מה שרשמת אחכ
אבל קהילה גדולה עם הרבה מתפללים אז הכמויות גדולות.
הברית)
אז שילמנו לקייטרינג שלקחנו לשבת שיארגן לנו גם את הקידוש
זה היה כולל עריכה של הקידוש ופינוי
קידוש ל-150 איש בערך
עלה לנו 5000 שח.
אבל זו הייתה בחירה שלנו גם לא להתעסק עם זה בכלל ולשלם למישהו שיעשה את כל העבודה וגם בגלל שסעודת המצווה של הברית הייתה בעצם סעודת שבת רק עם המשפחה כן היה לנו חשוב שכל מי שהיה בבית כנסת בברית בעצם יישאר לקידוש שאחרי כדי שזה יהיה מעין סעודת המצווה.
אהבתי לקרוא ממש
זה נתן השראה וכח בשבילי
לק"י
את האפידוראל.
אצלי גם בצירי לחץ הרגשתי הכל, והיה סיוט. שעה שלמה של כאבים ותחושת צריבה.
(בלידות שאחרי ב"ה הזמן התקצר, מקווה שלהבא יתקצר עוד. זה נראה לי החלק שהכי סיוט לי בלידה).
מהבוקר חצי מהיד שלי רדומה (כל האזור של האגודל והאצבע). כזו הפחתה בתחושה, בלי שזה משפיע על התפקוד של היד.
התייעצתי עם המוקד אחיות ואמרו לי שכל עוד אין תסמינים נוספים אז זה לא דחוף ואפשר לחכות להיבדק ביום ראשון במרפאה.
בינתיים אשמח לשמוע אם עוד מישהי חוותה משהו כזה, ואם יש דרך לעזור לתחושה לחזור...
(לא יודעת אם רלוונטי, אבל אני מרימה הרבה את הקטן ביד הזאת, והוא שמנמן, יותר מק10 קילו... והוא גם יונק הרבה וזה גם על היד, למרות שהוא יונק גם מהצד השני).
אולי נרדם לך בלילה על היד?
בעצם מה שקורה זה שעצב שמעצבב את האיזור הזה ביד נלחץ הרבה זמן (סביר להניח מהתינוק) וזה מרדים.
יכול לעבור לבד ויכול להיות שתצטרכי ריפוי בעיסוק, תלוי בחומרה
אבל מרגיע לדעת שזה מוכר ונפוץ.
קרה לי לא מעט שנרדמה לי היד, אבל תמיד זה עובר תוך כמה דקות. ועכשיו זה כבר הרבה שעות, מאז הבוקר...
אני נכנסת לחדר שלי ונועלת את הדלת.
שימשיכו הבלאגן שלהם, אבל אני אוכל להתאפס קצת.
מנסיון זה עצה טובה ללכת לרגע
אם את ממש חוששת תתני להם משהו לאכול שרגע יאסוף אותם או משחק או אפילו סרטון של כמה דקות
ותלכי לעתמך לקחת אוויר לנשום לשתות משהו להתאפס
אין לך מושג כמה הז מחליף את הדיסק אפילו לזמן קצר
אני עושה את זה במיוחד לפני ארוחת ערב והרשמות כדי שיתחדש לי הכח כשאני על הקצה
עוד עצה להרגעה עצמית שעוזרת לי- אני שמה אוזניות עם מוזיקה מרגיעה תוך כדי שא י. כינה ארוחת ערב נגיד ..
זה חצי מנתק אותי ממה שקורה מסביב ..ואוסף אותי לעצמי
גם כשמסביבי המולה
גם לשים להם מנגינות מרגיעות עושה טוב בבית
ובעיקר להוריד רף למינימום -שזה אומר
ארוחת ערב הכי מהירה בעולם וזהו
מצידי שלא יתקלחו ולא יצחצחו שיניים באותו יום
מורידה מלחמות ובקשות למינימום הבית מבולגן
אחה''צ יוצאת לגינה.. קונה לחמניות לארוחת ערב
מה שמקל עלי
והז ממש מקטין התפרצויות כאשני מזהה ולא דורשת מעצמי ומהם
ואם זה תקופה ממושכת - גם היתי בסרט של מילואים מייצרת סטנדרט יחסית פשוט של חיים ובודקת מה הכרחי ומה פחות ודואגת לפנק את עצמי יותר מהרגיל
ותחילת שנה והסתגלות זה בהחלט טריגר להתפרצויות.
במיוחד אצל אלה שמשחקים אותה "לא מזיז לי תחילת שנה".
אתמול הזמנתי להם פיצה, היום במקרה היה בסדר אבל בהחלט הייתי פתוחה לשיבושים ומראש ידעתי לא להתעסק עם מטלות בית שוטפות.
במקרה והם כבר "נכנסו" לזה,
כדאי לזהות מי הכי משפיע מבין כל החבורה,
ולבודד אותו.
לחשוב מה הדברים שמדברים אליו יותר וללכת לכיוון הזה ולתת לו אחריות.
למשל יש לי ילדה שאוהבת להכין עוגת גבינה, אז אשלח אותה לקנות מוצרים בסופר להכנת עוגה.
יש לי ילדה שאוהבת ספרים אז אשלח אותה לספריה.
יש לי ילד שאוהב מים וקרח, אז הייתי מציעה משהו מהתחום הזה.
ואז יותר קל להציב לאותו ילד גבולות,
כי הוא כבר בתוך העניין ומשם כבר יותר קל להרגיע את השאר.
אפשר גם שיטת "הפרד ומשול"
אחד לשלוח החוצה לרחוב לראות אם יש למטה איזה משהו. השני להתקשר לסבתא לשאול משהו,
השלישי לחפש משהו במקום שיותר מסקרן אותם (לחפש משהו בארונות שלי תמיד מצליח חח)
כל אחד לכיוון אחר עם משימה של 5 דקות לפחות, עוזרת להם להתפקס על עצמם.
במקרי חירום אני מרשה סרט בחדרים נפרדים.
החכמה היא לנצל את המומנטום. ברגע שהם מתפקסים, להמשיך לפעילות שמרגיעה אותם.
אצלנו הולך חזק לספר להם סיפורים.
אני באה עם כמה ספרים. מספרת ל"עצמי" והם זוחלים לאט לאט עד ששוברים את חומת ה"לא אכפת לי, לא בא לי"
בעבר מקלחות היו מרגיעות..
אפשר גם שירים שקטים או סיפור בפודקאסט.
אם יש לך כח אפשר מראש לתת להם פעילות להפגת מתח נפשי כמו התעמלות על מזרונים בסלון כולל קפיצות.
חשוב גם לדבר איתם בגובה העיניים ולשקף להם מה שקורה:
אני רואה שקשה לך היום, זו כבר פעם שלישית שקרה איתך משהו היום (רבת עם משהו, קיבלת מכה שלוש פעמים) יש ימים כאלה. יעזור לך אם נדבר קצת על מה היה לך היום? יעזור לך להיות בתעסוקה במקום שקט לבד?
את רוצה חיבוק?
גם אם הם נכנסים לזה של "לא קרה כלום" או "שום דבר לא יעזור" או עדיין רואים באירועים צירוף מקרים אומלל,
לפחות הם קצת יותר מודעים לסערת רגשות שהם נמצאים בה ויותר יודעים איך לנהל אותה בעצמם במקום להמשיך כל דקה לריב עם מישהו/ לקבל מכה/ להיות לא מרוצים ממשהו/ להאשים את כל העולם במה שקרה להם.
אפשר גם לבקש מהגדולים יותר להעסיק אח צעיר יותר תמורת משהו קטן. לא אחים צמודים בגיל, בד"כ אחים לסירוגין עובד יותר טוב.
(הבכור עם השלישי, השני עם הרביעי וכו')
גם אם הגדול לא מאופס בעצמו האחריות יכולה ליישר אותו וגם בסוף הם נהנים מהחברותא, רק שפחות מזדמן ביומיום. בד" כ זה יותר או עם הקרובים בגיל, או כולם יחד.
למשל אפשר להבטיח לשני הגדולים שאם הם עוזרים היום עם הקטנים, כשאבא יחזור מהעבודה היא יקח אותם לגלידה או משהו כזה. ואז כל אחד מהם לוקח אחריות על ילד/ תחום אחר וביחד משתלטים על העסק.
באמת אני מרגישה שהיום למשל היתה סיטואציה שאם הייתי מצליחה לאסוף את עצמי ולנשום רגע - זה היה יכול להיפתר בשתי שניות וחיוך, אבל אני כל כך על הקצה אז במקום זה צרחתי וזה הוביל לבכי של שעה והתשה לכולנו. וזו רק דוגמא, מרגישה שזה קורה יותר ויותר.
את כל מה שכתבת.
אז דבר ראשון, חיבוק כפול.
ודבר שני, לפעמים עדיף להיכנס 5 דקות לחדר, לנשום, לשטוף פנים, גם אם בחוץ תהיה קטסטרופה. כי החמש דקות האלה מאפסות נותנות רגע זמן לשמוע את המחשבות של עצמיומאפשרות בדיוק את האיפוס, ושלא לוקחים אותן אז הכל מדרדר מהר
אבל אין שום ספק שבסופו של דבר הנזק האמיתי נובע מזה שאני לא מצליחה לנשום רגע.
צריכה לזכור את זה יותר..
שמרגישה אסופה אז יותר קל לי להתמודד עם הסטואציות האלה
וכאילו הילדים מרגישים שאמא יותר חזקה והשקט בא על מקומו בצורה יותר חלקה
לקחת כמה שעות שבהן את מתנתקת מהכל ונותנת לעצמך להתאושש?
זמן שבו את עושה משהו שעושה לך טוב (בית קפה, ים, מסלול קצר, הופעה, סדנה...), וחוזרת הביתה עם קצת יותר אוויר.
זה יכול להיות אחרי שבעלך חוזר בערב, ביום שישי בבוקר, במוצ"ש, אפילו יום חופש אם יש אפשרות. רק שימי לב שאת מפנה מספיק זמן כדי להתאושש באמת - מן הסתם להתאושש באמת עכשיו זה לפחות שבוע בבית מלון... אבל בהנחה שזה לא מתאפשר כרגע, תוודאי שאת מפנה לך מספיק זמן בשביל מנוחה משמעותית. לפעמים לצאת לשעה רק מתסכל ומתיש יותר, כי הנה, התאמצתי לפנות זמן ובסוף בכלל לא הצלחתי להתנתק ולנוח כמו שצריך.
לא הכרתי את כל סיפור הרקע, בוודאי שהכי חשוב שתדאגי לעצמך קודם.
הלוואי ותצליחי למצוא עזרה, זה ממש קשה שאין איך להיטען והדגש צריך להיות על זה, על איך את מוצאת את הדרך להיטען ולנוח.
שיהיה הריון קל ככל האפשר והצלחה בכל.
שהם לא הגדישו את הסאה
אלא את נמצאת בקצה
אם תזכרי את זה הם פחות יכעסו אותך
ותביני שאת בתקופה עמוסה מדי וצפויים הרבה זמנים קשים
ממי, את יותר ממדהימה!!!
אני מקווה שאת יודעת את זה איפשהו במאחורה.
מה עם גן שעשועים אחרי המסגרות?
מסכים?
כל מה שיקל עלייך בא בחשבון
וזוכרים שמחר יהיה יום חדש.
לפעמים אני אומרת שנגמרה לי הסבלנות אז נגמר היום ומתקתקת אותם למיטות.
מצד שני, תזכרי שרק התחילה השנה (גם אם התחילו בא' אלול) וזה קשה לכולם והעצבים של כולם רופפים יותר ולכן הם מתנהגים ככה.
חיבוק גדול
שעוזר לתת להם משימות,
כל אחד מקבל משימה, גם הקטנים, לפי הרמה,
להוריד כביסה
לפנות מדיח
לסדר את החדר
כל מיני...
אם אין לי מה לתת זה שפריץ וסמרטוט לנקות את הביוץ של הארונות מטבח.
כשיש תעסוקה האנרגיה עוברת למקום אחר. לא משנה שהם מתבכיינים על זה שלא בא להם לעשות, את תעמדי על זה הוויכוחים והמריבות יעברו למקום אחר.
דבר שני, הפרד ומשול, ילדים שהם לא מסתדרים יחד להפריד אזורים, אחד הולך לספריה עם קטן ואחת הולכת למרפסת עם אחות אחרת...
אני עברתי את הסף לפני יומיים
פשוט קמתי. לקחתי בריסטול ענק רשמתי את השמות של כל הילדים והדבקתי על הקיר
ליד הדבקתי חב' מדבקות צבעוניות
הכרזתי שמי שאוכל רגוע מקבל מדבקה, מי שמתקלח בחיוך מדבקה, מי שהולך לישון נעים וכו'
בהמשך עם המדבקות נעשה 'מכירה'
הודעתי להם שמחר נרשום רשימה של דברים שבא להם שיהיה במכירה וחשוב כמה מדבקות שווה כל דבר
זה פלאים כמה זה עובד
מניחה שזה קשור לימים הראשונים של הלימודים, שמציפים מאוד...
לפעמים עצם המודעות לכך שהבלגנים שלהם נובעים ממוצפות רגשית כבר עוזרת לקבל את זה ב*קצת* יותר חמלה.
אבל כמובן, גם את עצמך גדושה ומוצפת, וקשה לנהל ככה את העניינים...❤️
לא יודעת מה עשית בסוף, אבל באמת אלה מסוג הימים שצריך להרפות ככל האפשר, לדרוש רק בקשות בסיסיות (מצדי אפילו שיפרקו זה את זה במכות, כל עוד זה רק בגדר הביטוי ולא באמת), ולהתפלל שיירדמו מהר...
לפעמים הסחת דעת בדמות מוזיקה או אפילו סרט יכולה לעזור. ולפעמים הבטחה של משהו טעים לילד שיתארגן מהר לשינה יכולה לחולל את הנס. (ולפעמים אפילו זה לא)
אם יש לך אפשרות לדבר איתם בנחת על מה שהיה ולהסביר להם שהעצבנויות נבעו מהמוצפות הרגשית - הכי טוב.
(ושוב אמליץ פה על הספר סיפור של התחלה של @קיווי - שיש בו פרק מצוין שמסביר ממש יפה את העניין של המוצפות הרגשית...)
בואי, זה המון!
חוץ מזה טיפים:
להגיד לילדים, אני חסרת סבלנות, בבקשה לא לגרום לי להוציא את המכשפה, זה לא נעים לי ולא נעים לכם. כשאמרתי ככה בקול זה א גרם לי לזכור שזה המצב ולתפוס את עצמי יותר, ב גרם לילדים להבין שבאמת זה זמן נפיץ ואני מאמינה שזה גם עזר להם טיפה לעצור את עצמם.
ועוד אחד, לפתוח את הבוקר כשעוד יש כוחות במילים מנחמות ומקרבות ומשהו טעים (שוקולד, וופלים, גלידה- לא חלילה משהו שאת צריכה לעמוד להכין!) להגיד שאת אוהבת אותם ולא שמחה לצעוק הרבה אבל את בזמן שהכל יותר קשה וזה קורה בזמנים כאלה שצועקים יותר, אבל את אוהבת אותם מאוד ורוצה שיהיה להם טוב ונעים.
(הייתי מציעה לנסות אולי דוקא כשמתחילים לשגע יותר מידי- לעשות הפסקה כזאת של פינוק טעים ומילים טובות. להגיד אני רואה שהג'ננה השתלטה על כולנו, בואו ננסה לעשות משהו כדי להרגיע אותה. וגם את כמובן מקבלת משהו טעים! אם רוצים לקחת את זה עוד צעד קדימה, אפשר גם שכל מי שאומר משהו שהיה לו היום כיפי או מעצבן, או מיוחד, או משמח וכו'.
רק לפעמים זה ממש מידי מעצבן מכדי שיהיה אפשר להצליח להרגיש שמגיע להם. אבל אם תרצי לנסות בכל זאת מעניין איך זה יפעל. אין לי ניסיון שאני זוכרת מעצמי, אבל בראש שלי זה נשמע לי סוג של מאפס את כולם למצב רגוע ונינוח ושראו אותם היום אז הם פחות צריכים לדרוש את הצומי בדרך שלילית.
וחיבוק גדול לך. אין לי מילים להעריך כמה כוחות כל המשימות האלה דורשות ממך ועד כמה את *כן* עומדת בהן בכבוד. אני המצאתי לזה תיאור- המירוץ למיליון רק בלי המצלמות, הקהל והמיליון בסוף. והאמת היא שהמיליון לגמרי נספר לזכותך, רק לא בצורה פיזית של העולם הזה, אבל את לגמרי מחוללת פלאים במעשיך. שוב חיבוק, וחוזרת לנק' ההתחלה, חמלה לעצמך. ❤️
אבל אני פשוט מציבה עובדה מתוך בחירה-
או שאתה אוכל או שאתה מתקלח, או ספר או גן משחקים. בטח כלל כשהוא מאבד את זה זה סביב צורך מסוים, רעב, עייפות, חוסר וויסות , ואני מציבה עובדה .
בנוסף שמתי לב שהכל שיש יותר מסך-הוא יותר עצבני, כמה שפחות מסך הוא יותר רגוע
אפייה, יצירה, יציאה לאנשהו, הזמנת חבר/ביקור אצל חבר
ברור שלא כל יום אבל פעמיים בשבוע לפחות
כי הימים שלנו כאלה מטורפים.
ממש תודה לכל מי שענתה.
גם עצם הכתיבה פה עזרה לי וגם התגובות שלכן, הכל עזר לי להבין שזה לא הם - זו אני. בקטע טוב.
זה לא שמשהו הפך ליותר קל ברמה הטכנית, האמת הפוך, זה הריון בסיכון ורמת הסיכון טיפה עלתה (אם אופציה לשיפור הלוואייי 🙏🙏), וגם שאר הדברים לא הפכו ליותר קלים, אבל ההפנמה של העובדה שאני זאת שעל 10% מהכוחות שלי והם בסדר גמור ביחס לילדים נורמלים עוזרת לי טיפה לשחרר אותם להשמיד חפצים פחות קריטיים בבית ולנשום עמוק 🙈
גן שעשועים פחות רלוונטי מכל מיני סיבות בעיקר טכניות.
גם ההבנה שלכן ממש עוזרת ומחזקת. קהילה זה דבר גדול!
לשאלת חלקכן, אין לי כרגע איך לדאוג לעצמי או לקחת זמן מעבר לחצי שעה עד שעתיים שבעלי יכול להגניב לי מדי פעם, אבל גם בזמן הזה אני לרוב עם בחילות וכאבי ראש אז פעילויות כיפיות זה פחות.
בכל אופן נושמת עמוק ומקווה שאחרי החגים השגרה תהיה רגועה יותר והתופעות של ההריון קלות יותר...
אז תודה לכולן. מתייגת, כי ממש מעריכה את כל מי שענתה.
@השם שלי @אחרית דבר @אמאשוני @מתיכון ועד מעון @אמ פי 5 @בלוט @oo @שוקולד פרה. @באתי מפעם @שקשוקונת @מתואמת @קיווי @כתבתנו @פאף @ביבוש
זוכרת עצות נהדרות מהפורום מההריונות הקודמים, אבל עכשיו שום דבר כבר לא עוזר 
התחילו לי לפני איזה חודשיים, התחלתי לקחת מגנזיום וזה עבר באמת (ואם כמה ימים הזנחתי את המגנזיום אז ממש חזר) אבל עכשיו זה כבר לא עוזר, בערך שבועיים שזה הולך ומחריף, זה כבר לא רק בלילה, גם ביום, נתפסים לי השרירים בשוקיים ובכף רגל וזה כואב זוועה. ואני לוקחת מגנזיום כל ערב.
לעשות פלקס חזק ברגל רק עושה לי עוד יותר כואב. להניח רגל יחפה על רצפה קרה לא עוזר (אולי הרצפה שלנו לא מספיק קרה?)
שמתי לב שקור מחריף את זה, כשאני ישנה עם שמיכה דקה או רגליים מחוץ לשמיכה אז אני מתעוררת עם רגליים קפואות ומכווצות וכואבות, אז לעבור לשמיכה חמה יותר עזר קצת, אבל עדיין לא מיגר את התופעה. ונניח עכשיו כשאני כותבת אז שוק ימין שלי תפוס וכואב, ואני לא אתחיל ללבוש טייץ חם בימים האלה... אז מה כן?
יש פתרונות קסם אחרים בקהל?
נכון אני לא ההריונית היחידה שסובלת מזה?
אולי זה יעזור...
אני לא ניסיתי, אבל נתקלתי בזה...
לא זוכרת אפילו אם בעברית או באנגלית ככה שלא יכולה לשים לך קישור
נראה לי שווה לנסות.
איזה כיף כיוון שעוד לא ניסיתי, נותן קצת תקווה
(למרות שסתם עיסוי רגיל לא עוזר באמצע הלילה, נראה מה זה העיסוי הזה)
היא עשירה במגנזיום.
לאמא שלי זה הכי עוזר.
וכן, ההתכווצויות האלו כואבות וגם מבהילות נורא....
לי כן עזר לדרוך על רצפה קרה, אבל עם הבטן היה לי ממש קשה לזנק מהמיטה...
הן עשירות במגנזיום יותר מבננה, ובאמת בהתחלה זה עזר אבל עכשיו כבר לא. מתלבטת אם לקחת שתי כמוסות או שזה מוגזם.
ולא צריך לזנק מהמיטה, זה סבל שנמשך גם 20 דקות חצי שעה אל תוך הלילה, אפשר גם לקום לאט לאט לדרוך, הבעיה שזה לא עוזר לי
ואצלי הכי עזר שדרכתי על הרגל על ההתחלה של ההתכווצות. אח"כ זה כאב שיכול להמשך גם יומיים
אני אמאאני לא יודעת מה מומלץ לגוף וכמה הכמוסות מכילות, אז מפחדת לעשות דברים כאלה על דעת עצמי. אכלתי בננה היום, נראה איך יהיה בלילה.
אגב, יכול להיות שזה קשור לזה שאני הולכת פחות ונוהגת יותר? זה לא מבחירה, אילוצים, אבל חשבתי שאולי זה שזה בעיקר ברגל ימין זה קשור לנהיגה? אני נוהגת לאחרונה הרבה יותר ממה שהייתי רגילה. ואז חשבתי שאולי בכללי זה קשור לזה שאני הרבה פחות הולכת. יכול להיות?
ותודה לכל מי שהגיבה!
אבל היא אדישה כזאת והגיוני שהיא תגיד משהו כמו ככה זה בלי פיתרון אמיתי
יצא לי לעשות בהריון כמה נסיעות ארוכות (סביב 4 שעות) ובשלב מסוים בנסיעה כמעט לא הצלחתי לנהוג מההתכווצויות ברגל ימין. זה היה ממש מפחיד...
אז אולי גם אצלך יש קשר
אבל אין לי ברירה, אני חייבת לסוע למקומות בלי תחבורה ציבורית כל יום. נראה מה כן אפשר לשפר עם זה
ואני כבר בשבוע 41!!!
זה כל השרירים מכווצים ברגליים ומטה יותר בכיוון האגן אצלי בכל אופן
סיוט של החיים- מקשה
אבל שורדת
עכשיו אני ב26... עד הלידה יש עוד נצח
לפחות אצלך עוד מעט זה יגמר שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות!
אם נתפסה לך רגל ימין תכווצי את אגרוף יד שמאל וככה בהצלבה. זה משחרר את הרגל .
לא ניסיתי אבל היא אומרת שזה עוזר ...
ואם יעבוד אני אחזור לעדכןאני אמאאחרונהבשעה טובה אחרי הרבה ציפייה והרבה מקלונים שהתעקשו להציג רק פס אחד ויהי מה- יצאה לי בדיקה חיובית!
קניתי אחת של הביוקר של קליר בלו שמציגה גם את השבועות.
יצא לי חיובי שבועות 1-2.
היום הראשון לאיחור הוא יום ראשון.
שאלותיי הן כדלקמן:
1. מתי לבדוק בטא? כל היריון שלי הוא היריון בסיכון ואני צריכה ליידע את הרופאה מיד כשאני מגלה, ואני במעקב בלי קשר בדיוק ביום ראשון בערב.. לעשות בטא בראשון בבוקר או שזה מוקדם מידי?
2. המחזורים שלי מאוד לא סדירים, מה זה אומר שבוע 1-2? לכאורה לפי הרפואה אלה שבועות של מחזור+שבעה נקיים בכלל.. ישמצב שאני שבוע 4?
3. מרוב התרגשות הכנסתי לאותה כוס בדיקת הריון רגילה של be, יצא פס אחד. מצד שני אולי זה מוקדם מידי בשבילה ואולי בכלל היא לא אמינה (את האופציה שהיא צודקת ואולי זה בכלל היריון כימי אני לא רוצה להעלות על דעתי 🙄)
אפשר את חכמתכן?🙈
ברגע שיש פס גם בדיקת דם תזהה
אז אפשר לעשות בדיקה כבר היום
האמת שאני לא יודעת אם קליר בלו נחשבת אמינה
אם אני לא טועה הבדיקות האמינות בוודאות זה תשובה כנה וסנסו טסט
אז אולי כדאי לך לנסות גם בדיקה שלהן או פשוט בדיקת דם
המון בשורות טובות!!!
אם המקלון זיהה הריון, בדיקת דם בטוח תזהה (עוד לפני המקלון).
על סמך מה את צריכה לקבל מחזור בראשון?
כי אני מבינה מדברייך שהמחזור לא סדיר.
את יודעת במדויק מתי היה הביוץ?
אם גם ככה יש לך תור לרופא נשים בראשון בערב,
תעשי בדיקת דם בבוקר ככה שעד הערב יהיו תוצאות.
לפי ערך הבטא יוכלו לדעת אם כבר אפשר לעשות אולטרסאונד וכך לגלות את גיל ההריון במדויק.
בהצלחה!
ושבועות 1-2 זה בכלל לפני הביוץ בספירה של השבועות.
ואם באותו שתן בדיקה אחרת יצאה שלילית, הייתי לוקחת בערבון מוגבל את התוצאה וקונה חברה אחרת/ מחכה לב. דם בראשוו
היו רק חברות מוזרות וזו היתה היחידה שהיה אפשר לבדוק גם לפני האיחור.
אנסה לבדוק שוב בראשון.
אני ממש מרגישה בהיריון😶
הלכתי לצרוך חצי ליטר קפה, ביצת עין רכה וסלט עם גבינה בולגרית.
רקאנישהיא ממלאת ביחד איתך, אם קיבלת ציון מסוים ומעלה זה דכאון.
רוצה לכתוב למה את מתלבטת? אולי כדאי לך לפנות למתנדבת בארגון ניצה או אם לאם באיזור מגוריך.
ואנחנו פה בשבילך..
חודש וחצי אחרי לידה.
המצב רוח לא מתרומם
לא מצליחה לשמוח
לא מצליחה להיות באופטימיות.
רגע אחד מפנטזת על 20 ילדים ורגע אח''כ אומרת לעצמי שחייבת מניעה לכמה חודשים
יש ימים שאני מרגישה להישרדות.
גם לפני הלידה הייתה לי עבודת המידות חזקה על להיות בשמחה טבאמונה, אבל עכשיו זה הכפיל את עצמו.
ותוסיפו לזה אוגוסט ובעל מגוייס.
בקיצור
אני מבולבלת לגמריי
בתוך הסיטואציה שאת תיארת, לידה עם אוגוסט ובעל מגויס זה מתכון בטוח לדכדוך .
לא הייתי ממהרת לאבחן שזה דכאון כי המציאות ממש לא פשוטה אבל הייתי ממליצה כמה שאפשר להקל על עצמך במקסימום.
אני כן אגיד שאם לא תרגישי שיפור לאורך זמן מומלץ לשקול טיפול, אבל בכלל לא בטוח שזה דכאון קליני יותר עומס חיים מטורף
וחשוב לתת את הזמן ולהתרכז רק בכאן ועכשיו.
מניעה רק לכמה חודשים זה קצב מהיר מאוד, הגוף והנפש לא באמת בנויים לזה כסטנדרט, ואת מתארת את זה כקונטרה, כלומר כקצה שבו את הכי לא רוצה עוד הריון.
נכון שזה מקובל בציבורים מסויימים, זה לא הופך את זה למשהו שהוא מותאם לנפש.
האמת נשמע שהציפיות מעצמך ממש גבוהות, וברור שאי אפשר לחיות בשמחה במצב הזה.
לא יודעת איזה סוג טיפול יעזור לך, אבל נשמע שאת צריכה משהו שיעזור לך "לנחות" (לא מוצאת מילה מתאימה) הכוונה משהו שיעזור לך לקבל את המציאות ואת ההגבלות ולחיות את היום יום ביותר הלימה.
שאיפות גבוהות זה טוב,
אבל כששואפים גבוה מדי, הריגוש שבשאיפה גדול, המציאות כבר לא מספקת, וזה מוביל לכך שאין רוגע נפשי.
אחרי לידה באוגוסט כשבעלך מגוייס, נשמע לי כמו הר כמעט בלתי אפשרי לעבור אותו
ואצלך את מתארת- יש ימים שאת בהישרדות (כלומר רוב הזמן לא), עבודת המידות.
אני באמת חושבת שכדאי לקבל עזרה איך להציב מטרות ואיך אפשר לשמוח מדברים ומהצלחות שאולי לפני שנה היו אזוטריים, ובמציאות של היום הם עילה למדליה.. זה לא פשוט לשנות את החשיבה ולקבל כזה שינוי בחיים ולחוש סיפוק והערכה עצמית במצב כזה..
כאילו עם התינוקי?
עם הילדים כשהבעל לא נמצא..
את בוכה המון?
מסתגרת בחדר?
חוסר חשק לכלום ושום דבר?
מחשבות שליליות כל הזמן בראש?
אל תעני לי כמובן.
זה שאלות שיכולות יותר לכוון לדיכאון.
לא פירטת יותר מידי אבל ממה שכתבת את מתארת מצב של דיכי כזה שיש כמעט לכל אחת אחרי לידה .. מצבי רוח משתנים ועצבות כזו..
וזה גם כמובן עניין של זמן . אם זה חולף או לא..
לא רלוונטי כמדד לאבחון לדעתי
כי אמנם להסתגר בחדר אי אפשר
ואי אפשר לא לתפקד- ואגב אפשר להיות בדכאון ולתפקד..כאשין ברירה אז מתפקדים גם עם דכאון..מנסיון
אבל
אצלי דכאון הוא נלווה לכל סבב
חוסר חשק להכל חוסר שמחה משום דבר
לא בא לקום מהמיטה בבוקר
ובלילה רוצה רק לבכות
הכל רק הישרדותי
ותכפילי ב3 חודשים לכל סבב כפול כמה סבבים
אז כן הנפש כבר עייפה מהכל
אבל זה נכון גם בלי לידה ברקע
במצב כמו משתואר אחרי חופש לבד ולידה-
בעיני אי אפשר לצפות להיות באנרגיות גבוהות או אפילו רקילות
זה מציאות ממש קשה ולא מותאמת
לא לגוף ולא לנפש
לא יודעת אם זה דכאון אחרי לידה
יכל להיות שזה סוג של דכאון נסיבתי לאור המצב
במן כך ובין כך
התשובה היא קודם כל לחבק את עצמך לתת לעצמך כל מה שאת יכולה..
להתאוורר מדי פעם..כל מה שעושה לך טוב.
וללכת לטיפול- לו רק לשתף ולנקות מהלב
וגם לקבל כח והכוונה.
ולשתף בשאלה האם יש פה מעבר ..ולהיות בהקשבה..
ואם יש לך חשד שזה מחמיר או חריג- להתיכץ
ועדיין זה יהיה דיכאון ולא דכדוך..
חודש וחצי אחרי לידה, באוגוסט עם בעל מגוייס זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי!!!
אני לא יכולה לומר שזה בטוח לא דיכאון, אבל זה יותר נשמע לי כמו תגובה הגיונית למצב לא הגיוני...
עוד מעט הילדים יסתגלו למסגרות ויהיה יותר קל. עוד כמה זמן המילואים?
בינתיים תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך טכנית ביומיום- עזרה בניקיון, בייביסיטר שתשחק עם הילדים בצהריים, או תחזיק את התינוק כדי שתהיי פנויה לדברים האחרים, להוריד ממך קצת עומס.
אני יודעת שזה קשה אבל תנסי לדאוג לעצמך-
צאי לטייל עם העגלה, שמש והליכה עוזרים לשפר את מצב הרוח.
תפגשי חברות.
תחשבי מה יכול לעשות לך טוב ולכי על זה- עיסוי, ספר טוב, שיעור, שופינג....
המון בהצלחה! ותודה על מסירות הנפש העצומה שלך בשביל כולנו!!
לא פירטת על הילדים האחרים. אם עכשיו נכנסו למסגרות אז רק עכשיו בכלל יש לך בקרים לנשום שניה, להשלים שינה, להיות עם הבייבי יותר בנחת.
חוץ מזה שחודש וחצי אחרי לידה מבחינתי למשל זה השרדות לחלוטין. גם בלי מילואים ובלי אוגוסט.
אז בטח ובטח שבנתונים האלה!!
גם לא פירטת מה בדיוק את מרגישה.
אם זה תחושת חנק, השרדות, חוסר שמחה. נשמע לי תואם מצב. אם זה מעבר לזה וממש עצב וכאב תהומי חוסר תפקוד וכו'. אז תבדקי.
אם זה תואם מצב אז בואי תנשמי רגע, תני לעצמך מנוחה, תביאי עזרה. צאי קצת לסיבוב בנחת בבוקר עם העגלה. תפנקי את עצמך במוזיקה, קרמים, קצת קניות, מה שמשמח אותך. תרפי קצת מהצורך ''לעבוד'' על השמחה. אחרי לידה זו תקופה יותר מתכנסת יותר מאתגרת. זה בסדר להיות פחות שמחה ואופטימית. תסתכלי קצת על כל יום ביומו. איך לעבור אותו באופן סביר ולהכניס משהו קטן לנפש.
ואז תראי מה קורה איתך.
לא הייתי חושבת עכשיו על כמה למנוע. תמנעי ותראי מה איתך בהמשך. הרי זו פעולה סופר הפיכה...
חיבוק. גיבורה.
שמחשבות על העתיד חודש וחצי אחרי לידה זה טריגר לדיכאון בפני עצמו
בזמן כזה צריך להיות בעיסוק עצמי גבוה
לעזור לגוף להחלים
לתת מענה לרגשות העצמיים
ללמוד את התינוק
להסתגל לשגרה ביחד
לא להתעסק בתוכניות עתידיות
בעיניי מניעה של כמה חודשים (ואולי יותר) זה בסיסי לכל אישה אחרי לידה
אם כבר עבר זמן (יותר מחודשיים, נניח) ואת עדיין מרגישה לא טוב רגשית ברמה שגורמת לך להתלבט אם זה דיכאון, לדעתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית ולברר את זה.
וגם אם את בדיכאון, את נורמלית🙂
ורוצה לומר שאם את מרגישה מדוכדכת, ההגדרה לא ככ משנה בעיניי. תפני לקבלת עזרה, זה כנראה יעשה לך טוב 💚
אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה מתלבטת באותה שאלה. ותכלס, במחשבה לאחור, לא רואה איך זה ככ משנה. הייתי במצוקה והייתי זקוקה לעזרה.
(או מישהי שמוכרת בבית על ציר 60)
של מינרז
0527906950
סקרה
ואם תרצי מישהי שמוכרת איפור של מינרז אוכל לתת לך מספר בפרטי.
אולי בע"ה תהיה לכן עצה טובה בשבילי.
(קוראת כאן מספר שנים , פתחתי ניק חדש להתייעצות)
בעלי לא מעוניין בילד נוסף . ואני מעוניינת מאוד .
לא יודעת איך מגשרים על הפער .. אם בכל נושא אחר נפגשים באמצע - פה לא רואה איך זה אפשרי.
אפרט קצת , יש לי כמה בנים מקסימים ובת אחת . אני חולמת על עוד בת אבל כמובן שמה שיבוא בע'ה בבריאות ובשמחה ברוך הבא.
אחות נראה לי דבר ככ משמעותי בחיים , וככה גם בנות לאמא ,זה קשר ככ משמעותי.
וגם אם אזכה לעוד בן בע"ה, זה עוד נפש במשפחה , עוד ילד ,וזה מדהים.
מצבנו הכלכלי טוב יציב . הילדים כבר די גדולים, הצעיר בן 5. אין עומס מאוד משמעותי . מגיעים מחברה תורנית שבה משפחה יותר גדולה משלנו זה מקובל ,אבל אצל בעלי במשפחה /בעבודה אולי פחות מקובל.
בעלי זקוק לשקט שלו . הוא מאוד אוהב את הילדים , אבל יש לו רגישות לרעש ומאוד קשה לו . הוא אומר שעברנו את שלב התינוקות (אני רציתי עוד קודם אבל הסכמתי להמתין עד שיהיה קל יותר ). חושש ממצבים של עובר לא בריא ( כמובן שגם אני חוששת כמו כל אחד . מתכוונת לעשות השתדלות ולבדוק בבדיקת ניפט וכד)
הבת שלנו נולדה גם תוך כדי מניעה קלה , ואני חושבת איזה נס שזכינו בה.
יודעת שגם עכשיו ה' יכול לעשות לי נס .. מתפללת . אבל מה עוד הייתן מציעות לעשות?
אני כבר בת 39.
מודה למי שתתיחס ,
בשורות טובות לכולן
היה פה שירשור לפני כמה שבועות של מישהי שאמרה שהיא ממש חרדה בנושא,
כשבעלה לוקח את הילד למעון שהוא ישכח באוטו.
והביאו לה מלא פתרונות.
אם יש למישהי איך להקפיץ כדי שאתייג את מי שכתבה אותו אני אשמח.
התקינו אצלנו במעון מערכת בשם 'מערכת שוהם' מוגני םבגנים.
שיש טאבלט בכניסה למעון,
וכל הורה שנכנס מסמן את הילד שלו שהגיע.
ואם לא סומן עד שמונב וחצי זה שולח הודעה אוטומטית.
את עונה להודעה אם הגיע או חולה או מה.
אם לא ענית יתקשר אלייך אחרי עוד קצת זמן.
אם בעלי יקח את הילד ואני אקבל הודעה - אדע להתקשר אליו שקיבלתי הודעה.
חוסך גם את העלבון שבחוסר ביטחון של האישה בגבר...
מצרפת קישור למערכת שלהם אם באמת יש פה מישהי שתרצה לקחת פרקטי לגני ילדים שלה:
מוגנים בגנים – מערכות בטיחות וניהול חכמות לגני ילדים, צהרונים ומרכזי תרבות ופנאי.
ושהקב"ה ישמור על כולם עם בלי מערכות כאלה ואחרות!!
זכרתי תגובה ספציפית שלה, לכן התבלבלתי....יעל מהדרוםזה מיועד למנוע שכחת ילדים, וגם משמש לדיווח על ציוד שחסר וצריך להביא.
צריך שבמסגרת יתקינו את המערכת.
ואם זה חשוב להורים ולמעון אין שיתוף פעולה אז פשוט להציע להשתתף
לא יודעת כמה עולה אבל זה טאבלט.. כמה יקר זה יכול להיות?
אבל מניחה שמחיר לא מופרך בכלל..
ובאמת שווה את זה.
יש לי סכרת הריון ואני עוד רגע מתחילה חודש שמיני,
יצא שיום אחד הקאתי פעמיים ואני חושבת בגלל שהכמות של הארוחה היתה גדולה מידי בשבילי.
אני אוכלת כמויות ממש קטנות וגם בלי קשר יורדת במשקל בגלל שהתזונה מאוד מסויימת ואסור קמח, סוכר ועוד..
זה לא בעייתי? ממש מתסכל אותי העניין הזה.
לדוגמא בארוחת ערב אני אוכלת סלט קטן עם חביתה קוטג'
וגם לפעמים יוצא שאני רעבה אחרי שעה או שעתיים בגלל שאכלתי קצת.
זה גם חלק מההגבלות של הסכרת?
אם לא, אז אפשר לאכול חביתה עם קוטג ואחרי שעה סלט גדול עם עוד קוטג.
כלומר לאכול כמות של ארוחה גדולה בפיצול לשתי ארוחות קטנות.
בארוחת ערב אמורים לאכול פחמימה,ממה שזכור לי מותר לאכול 30 גרם שזה פרוסת לחם קל אחת לפחות.
כמו כן, אין סיבה לאכול סלט קטן, אין כמעט הגבלה על ירקות, אז תעשי סלט גדול, תאכלי הרבה חלבון, אם קוטג' וחביתה וסלט גדול ופרוסת לחם לא משביעים תוסיפי עוד חלבונים. אין סיבה שתרעבי
פשוט בגלל שהקאתי אני מפחדת לאכול הרבה,
לפני זה הייתי אוכלת גם לחם מקמח מלא אבל חוששת שזה מעמיס על הקיבה
יכול להיות שבאותו יום לא הרגשת טוב.
ממליצה לנסות שוב לפחות כמה ימים ברצף
היי יקרות
בני המתוק בן 5 וחצי, לעולם לא היה עם מוצץ. אך מגיל קטן מאד היה נושך שמיכה, או קצוות של בובות אהובות. וזה היה עוזר לו להרדם ולהרגע.
בשנה האחרונה הוא התחיל למצוץ-לנשוך-ללעוס צווארון של חולצות שלובש עד רמת חורים בצווארון, תמיד כל האזור רטוב מאד ומצ'וקמק ולא אסתטי. הלעיסות מחמירות כשהוא במצב לחץ/לא מקבל מה שרוצה או סתם משעמום.
הערתי לו על זה אבל זה פשוט לא בשליטתו הוא ממש מכור, זה מרגיע אותו וככל הנראה מווסת אותו חושית.
כבר עשרות חולצות מהממות נזרקו לפח בכאב לב..
הזמנתי לו היום מחנות מוכרת של ריפוי ועיסוק שרשרי נשכן. אני בספק גדול אם זה בכלל יעזור..
יש לכן המלצות מה עליי לעשות? מצד אחד אני רוצה לגמול אותו מההרגל הזה אך מצד שני אני רוצה לתת לו מענה לצורך הזה בגירוי סביב הפה-לעיסה-נשיכה-מציצה.
לצורך העניין מדובר על ילד מאד מחונן, ורבלי, והיפר אקטיבי.
יש כל מיני תרגילים שאפשר לעשות עם הפה.
אולי לתת לו ללעוס מסטיק?
הבן שלי גם אוכל לפעמים חולצות, אבל לא ברמה הזאת.
שמעתי פעם שארטיקים/ שלוקים / מלפפונים או משהו אחר קראנצ'י עוזר.
או לקנות משהו שמיועד ללעיסות האלה
בעיקרון הדרך לטפל בזה היא בריפוי בעיסוק, אף שזה יכול לעבור גם לבד.
הוא מטופל? (מבחינת ההיפראקטיביות) הוא עבר אבחון רשמי?
לפי העברי בן שנה ושבוע, לפי הלועזי בדיוק בן שנה🤭
מותר לתת דבש? הכוונה לדג שיש ברוטב שלו דבש (אחרי שעבר אפייה כמובן) תכלס זה לא חובה. יכולה לתת לו מאכלים אחרים. אבל זה לסעודה שלישית וזה המאכל המרכזי, אז זה יקל עלי אם הוא גם יוכל לאכול מזה.
מניחה שזה גם לא משנה שבוע לפני, אבל לא לוקחת אחריות (ובכל מקרה, שלכם בן שנה לשתי הדיעות כבר).
ובכל מקרה, דבש לפני גיל שנה אסור גם מבושל.
הרשת מלאה במתכונים של זה.
אני אישית ממש אוהבת את של האתר 10 דקות.
מתכון מדהים, הכנתי כבר כמה פעמים, תמיד יצא טעים😋
בארץ ההנחיה היא שנה
אבל בארהב לדוג' ההנחיה היא שנתיים
הסיכון הוא מנבגים שמכילים את חיידק הבטולוניום שהסיכונים שלו ממש גדולים(לא חושבת שצריך לפרט פה.. אם חשוב לך לדעת מה הם תשאלי איזה AI או גוגל)
הוא לא נהרס בבישול כך שמבושל/לא זה לא רלוונטי
ופשוט מגודל גוף ובשלות מסוימים המערכות יודעות להתמודד איתו בצורה שהגוף לא ייפגע.
בגדול זה קורה לרוב סביב גיל שנה
אבל בסוף זה לא שבום ביום אחד לילד יש יומולדת אז הגוף לומד להתמודד
אלא זה כמו כל דבר של התפתחות קורה סביב הגיל הזה אבל ילד הוא לא רובוט..
מצד שני מאחרי גיל שנה כבר לא הייתי פנאטית על זה ממש.. ואם זה מה שהיה לאכול כן נתתי.. פשוט השתדלתי עוד כמה חודשים לא לתת. היום היא בת שנה וחצי ואוכלת הכל כולל דבש.
אמא שלי סיפרה לי שכל אחד מהילדים שלה קיבל דבש בפעם הראשונה בראש השנה שאחרי יום הולדת שנה שלו
כי אז זה ממש נוכח וטקס שקשה להדיר ממנו את הילדון..
אז יש לי אחות שנולדה בכ"ג אלול וקיבלה דבש בגיל שנה ושבוע
ולעומתה יש לי אחות שנולדה בי"ח תשרי וקיבלה פעם ראשונה רק כמעט בגיל שנתיים😅
בן יותר משנה, במשקל נמוך מאוד,
יש בעיה לתת לו דבש, או שזה לא עניין של משקל?
ביום יום אנחנו לא משתמשים בדבש, אבל לראש השנה.
תכלס יצא לי להביא גם בשנה וחצי כשלא היה משהו אחר.
אבל שמעתי מחברה רופאה שאין שום סיבה לעשות את זה.
פשוט גם ככה אנחנו בקושי אוכלים דבש, אז זה לא מפריע לי ומעדיפה ללכת על המחמיר יותר...
דבש לוקח את הסילאן בהרבה🤫
יש מתכונים שזה לא מאוד משנה, במתכון כמו זה שהדבש די משמעותי בו אני לא אוהבת להחליף…
הצחיק אותי הכנות חסרת הטקאט שלו, אז רציתי לשתף.
ומעדיפה מאנונימי כי יש כאלה שמכירות אותי, אז לשמור על כבודו❤️
הצלחתי לסדר לעצמי לו"ז טוב לעבודה+זמני מטפלת מתאימים
וממש רציתי לשתף אותו. יותר בשביל השיתוף, בתכלס לא באמת רלוונטי אליו. או שהוא במילואים או בעבודה, לא רואים אותו בכלל בשעות האלה.
אז התקשרתי אליו, תוך כדי שהוא עסוק בעבודה (לזכותו ייאמר שממש שמעתי שהוא עסוק ומנסה באמת לתת לי הרגשה שהוא מקשיב)
אבל היה לי חשוב לשתף, אז במשך 10 דקות אולי יותר חפרתי ופירטתי לו את כל המערכת שלי והשעות של הבייבי אצל המטפלת וכו' וכו'…
ואז שאלתי אותו מה הוא חושב?
תשובותו: "ת'אמת, לא עקבתי לשנייה אחרי כל מה שאמרת, אבל בטוח שזה מצויין" 🤦🏼♀️🤦🏼♀️🤦🏼♀️🤦🏼♀️😅😅😅😅
אוהבת אותו כנה❤️ אמרתי לו שבזכות הכנות הזו, בערב הוא יזכה להסבר מפורט, הפעם עם מבחן🤫🤣
אני תמיד צוחקת עם בעלי ואומרת לו, כשתרצה להירדם, אספר לך על...
לק"י
כשהוא מספר לי על משחקי מחשב וכדומה.
("לא הבנתי כלום, אבל בסדר").
נראה לי שאני ממלמלת את זה לעצמי בשקט.
בת שנה וחצי נפלה הבוקר תוך כדי הליכה בבית , לפי הבכי חשבתי שזה באמת משהו רציני אבל הרמתי אותה חיבקתי והיא נרגעה , שכחנו מזה.
המטפלת במעון התקשרה במהלך היום ושאלה אם היא מרגישה טוב, אמרה שהיא הייתה לא היא, שקטה מאוד, ממעטת לשחק ובקושי אכלה. רק רצתה ליידע.
שסיימתי שיחה איתה נזכרתי בנפילה בבוקר, יכול להיות שיש קשר? קיבלה מכה ביד/רגל יכול להיות שבר גם אם היא הזיזה ידיים ורגליים כרגיל?
זה לא שהיא בכתה והייתה באי שקט היה לה הפוך יתכן שהיא מתחילה סתם מחלה אחרת
לנסוע זה אומר ללכת למיון/מוקד איתה ולהתקע שם שעות. השאלה אם צריך?
מה אומרות המנוסות?
זאת לא נשמעת התנהגות שנגרמה משבר ביד או ברגל, אבל אם יש סיכוי שקיבלה מכה בראש כן כדאי לבדוק.
זה יד/רגל
לפי הבכי בבוקר חשבתי שבאמת קרה משהו אבל בגלל שהיא נרגעה מהר אז הנחתי לזה
לאורך כל הידיים והרגליים ולראות אם יש נקודה שהיא מגיבה בכאב.
תראי איך היא מתנהגת בבית ואם יש משהו חריג.
אם יש לה חום אז מן הסתם אין שום קשר לנפילה.
ובאמת את יכולה למשש את הגוף שלה, לראות אם היא מתכווצת בכאב או בוכה כשאת נוגעת (יחסית בחוזקה) באיבר מסוים.
ותמשיכי לעקוב אחריה. אם היא מתחילה להקיא ואין לה חום - אז כן, לנסוע בדחיפות למיון...
תרגישו טוב!
סתם הלחיצה אותי המטפלת
אבל חוזרת להתייעצות קלה😊חמדמדהשני נושאים לא קשורים:
1. הקטנה שלי בת תשעה חודשים, מתוקה מתוקה ברוך ה' מתפתחת מקסים, אממה- מוצקים…
היא לא יונקת כלל כבר כמה חודשים טובים. אצל המטפלת שנה שעברה כשהתחלנו מוצקים היא היתה אוכלת פירות בבוקר
אבל לא זרמה בבית על ארוחה נוספת. המטפלת הוסיפה לה מרק בצהריים- זרמה. אבל בבית לא.
בחופש ממש ניסיתי- טחון בבית, גרבר, ירקות, פירות, אין הילדה לא אוכלת טחון! גם לא מאחרים… עכשיו במעון- אומרת המטפלת שאוכלת ממש יפה את האוכל
מה אני עושה בבית לא נכון?…
2. כאמור- תשעה חודשים אחרי לידה, המחזור חזר שלושה חודשים אחריה בצורה דיי סדירה (נגיד בטווח שבין 30 ל40 יום) ואז היה פעם שהגיע אחרי חודשיים.
ואז עכשיו, מחזור אחרון ב11.6
מאז היו מידי פעם כתמים
אבל ממש ממש ממש לא מחזור (בקושי תחתונית באמת ממש קליל)
בלוטת התריס תקין, או"ס תקין (רירית בעובי 10 ממ. בוצע ב17.8) וב. הריון שלילית(בוצעה ב11.8)
ביקשתי מהרופאה פרימולוט אבל אמרה לעשות שוב דם ואוס…
עיצות איך לעזור למחזור להגיע??
מאז לא בדקת שוב הריון?
מזמן הייתי בודקת
אני לא מרגישה בהריון בכלל
ומשהו בזה שגם או"ס וגם ב.דם לא יודעת חח
לק"י
כנראה שהעניין של ארוחות משותפות במעון גם משפיע.
כבר לא מספיקה לה…
בימים שהיינו בחופש היא אכלה בשבוע האחרון ממש הרבה יותר חלב
כי פשוט אין זה כנראה לא השביע אותה
אבל יש לך אינטרס כרגע שהוא יגיע? (נניח רוצה כרגע עוד הריון) כי אם אין לחץ על עוד הריון הייתי מניחה לזה בינתיים.
ונשמע שאולי יש סיכוי לשחלות פוליציסטיות, בדקת את זה?
גם כבא מתחילים לאצות (ולא באלי לחכות שאהיה ממש כבר לא יכולה לחכות בשביל להתחיל בירורים)
וגם לא באלי שיגיע ויהיה מידי כבד או מאוד ארוך או סתם בטיימינג גרוע
כילו, קשה לי ללכת בחושך
בדקת את זה?
לא כזה מהר מתחילים ברורים..
הגברת בסהכ קטנה מאוד עדיין
הגברת הנכבדת שלנו הייתה בבית עד גיל שנה ועד אז בעיקר ינקה, רק שנכנסה למעון התחילה לאכול. ב"ה היא שמנמנה ומתוקה, לא נגרם נזק. במעון אוכלים ביחד כל הילדים וזה מעודד אותם לאכול
אני מנסה להבין למרות שלא מדובר בהריון ראשון
שאני נמצאת במוניטור לפעמים מרגישה ציר והוא לא נראה
אם מהדקת את המתמר לבטן המספרים מיד קופצים ומראה את הציר. איך יכול להיות? אני בשבוע 30 ושמתי לב כשהייתי על צד שמאל הצירים היו הרבה הרבה יותר גבוהים
אתמול הרופאה שחררה אותי ממוקד בריאות האישה אחרי נוזלים מוניטור למרות שהיו עדיין צירים ואני אחרי לידה מוקדמת. הם פשוט סגרו....
אני ממש מודאגת ורוצה להגיע למיון עכשיו רק חוששת להרגיש סתומה 🤦
הולכות
אני גם קצת בעודף משקל..נראה לי זה משפיע
בשבוע מוקדם 24 האחות דווקא אמרה לי להחזיק חזק בגלל שזה שבוע ממש מוקדם ואז הרופאה נכנסה ואמרה שזה לא מדויק ( גם שבוע וזה שהחזקתי חזק )
לדעתי כן אמורים לראות אבל לא כולם שמים את זה טוב אני בהפרש של שעתיים הייתי בקופה ובמיון ובקופה האחות שמה ממש טוב וכל פעם שהרגשתי ראיתי במסך ובמיון היא שמה לי במהירות כזה וזה כמעט לא תפס כלום ושהתלוננתי נופנפו אותי 🤷♀️
אולי כמו @חצי שני אמרה אולי שווה להוריד קצת את המתמר ולראות שאת רואה על המסך עלייה כשאת מרגישה ציר
אני עשיתי 2-3 פעמים בשבוע משבוע 28 והיו לי צירים מוקדמים שהרגשתי ואפילו כאב. האחיות ככה שמות והולכות אני כבר ידעתי באיזה נקודה המתמר צריך לשבת כדי שיראו ציר, אחרי שהאחות הלכה הייתי מסדרת לעצמי וזהו
וכן זה גם תלוי בתנוחה שלך. לי על הגב היה קבוע צירים והתקשויות על הצד פחות
האחות נפנפה אותי ולא הצלחתי לסדר את זה טוב
והיא אומרת שהבטן רכה ואני מרגישה
בתחילת המוניטור ראו צירים ואחרי כמה דקות זה נגמר והמשכתי להרגיש
אז גם לא אקבל נוזלים ואצטרך לסבול בשקט
כי המיילדת לא סידרה אותו כמו שצריך והתווכחה איתי שאין כלום והיא רוצה להתחיל פיטוצין (הייתי אחרי ירידת מים) כשאני אמרתי לה שכבר לוחץ לי והתינוק עוד רגע יוצא (ילדתי תוך 5 דקות. נס שהואילה בטובה לבדוק אחרי איומים שזה אחריותה)
אני קבוע אומרת להן שזה עוד לא מסודר ומתעקשת לסדר את זה עד שרואים במוניטור את הצירים שאני מרגישה.
והנה עכשיו חזרו הכאבים. אני באמת לא יודעת מה לעשות 😮💨
מציעה שתלכי למיון
את עם עבר של לידה מוקדמת וזה לא צחוק
