פורום הריון ולידה (עמוד 84)

יש ממש ממש חלש

הלוואי וזה באמת

גם אני רואה

ולגמרי מבינה את הרצון לדעת כל יום ויום זה מתח מטורףף

תבשרי בשורות טובות 

שזה בעצם גם 6 ימים לפני האיחור

היום הילד מתוק בן שנתיים

צל חלש בקושי רואים..והיום אותו דבר

אבל אני לוקחת בחשבון שאולי יום אחרי יום מוקדם מדי...ומחר כבר יהיה מובן אם זה זה..

בע"ה לכל אחת שמייחלת 2 פסים!!

לפעמים לפני האיחור יש פס, כי הייתה הפרייה.

ואז זה נגמר בווסת ונקרא הריון כימי.

ממליצה לחכות לאיחור ואז לעשות בדיקה.

בהצלחה

ובשורות טובות!

ובסוף היה הריון כימי

אין מתסכל מזה...

הציפייה הזו קשה מאוד.

בע"ה בשורות טובות!

בבריאות ושמחה!

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

התוצאה,.?

היא עשתה לך הבהרה? 

לא הגיוני בעיניי, אבל זה תלוי בגוון ההתחלתי. 

לפעמים כדי לעבור מגוון כהה לבהיר צריך כמה פעמים להגיע כדי לעשות את זה בהדרגה שלא ייהרס השיער אבל לא נראה שזה המצב אצלך

הייתי מדברת איתה ושואלת מה ניתן לעשות ואם אפשר לתקן 

אולי

לנסות להעלות את זה מולה בעדינות? אולי

תהיה לה דרך לעזור.

ולא קרה לי.

פעם נתתי לה יד חופשית ויצא לה כהה.

אחר כך ביקשתי בהיר ולא היה בעיה.. תדברי איתה.

יכול להיות שבגלל הגוון הכתום שיש לך מצביעה אחרת אולי לא היה לה ברירה? 

אפשר לשאול במכון פועה.

לי יצא הפקק הרירי שבועיים לפני הלידה ביחד עם קצת דימום ונאסרנו.

טבלתי שבוע בדיוק לפני הלידה

לא אשכח את הבלנית שגוערת בי ש"טבילת סגולה" לא עושים בשבת....

ואני מאדימה כולי ואמרת שזה לא סגולה, זה מצווה.....

ד"א נשים רבות אכן טובלות לסגולה בחודש תשיעי.

אף אחת מהן לא הולכת לבדוק קודם שהצוואר סגור.

כן הנחו אותי לטבול ראשונה... אז כדאי לדבר מראש עם הבלנית.

וכן-לא לעשות אמבטיה אלא רק מקלחת טובה.

פקק רירי לא אוסר אלא אם יוצא ממש עם הרבה דימום

אצלי נאסרתי כי הרופאה ראתה דם בבדיקה וטרחה לומר לי....

אם היא ראתה דימום על משהו שאוסר לפי הפסיקה שלהם אז צריכה לטבול

לי הרב אמר את לא חייבת לטבול כמובן זה בחירה שלך אם לעשות את כל התהליך ולקחת בחשבון שאת בסוף עלולה ללדת עוד לפני הטבילה....

בלידה הקודמת מהפקק הרירי

הרב אמר שאם רואים בבירור דם זה אוסר

יש לך אפשרות להעיר את בעלך שיתן לך קצת לישון?

כי אני כבר נורא רוצה להיות בלופ הזה...

מקווה שיתן לך לישון מהר

אצלי כל החודש הראשון לא ממש הצליחו לישון לא על אמא.

יש לך אפשרות להשלים שינה בבוקר?

מזל טוב!!

יותר לכיוון 6 שבועות מתחילים ללמוד לישון בלילה.

ותכלס שמישהו יחזיק אותו שלא תשתגעי...

זה ממש קשה לא לישון

ובאמת מה שקורה שהם פשוט רוצים מגע

הם פשוט מבקשים לישון ביחד אבל צריך לדאוג שיהיה בטיחותי ממש ממש כי כאלה עדינים וקטנטנים

ותיזהרי גם מחוסר שינה קיצוני כי אז נרדמים אם התינוק בתנוחות מסוכנות.  

בגיל שבוע וחצי

גם לשים באור וגם להעיר להנקות

הלילה הוא ישן לי יותר טוב

אם זה ממש צרחות, 20 דקות זה נראה לי נצח. בכל גיל, וב5 ימים במיוחד

אם זה לא פיקוח נפש אמיתי לא הייתי עושה הסדר כזה בגיל כזה

עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

@נק-ניק לא ניסחתי מספיק בתשומת לב, ואני יודעת שבנושא כזה כל דעה שונה יכולה להיות מכאיבה מאד

אז סליחה אם פגעתי, לא התכוונתי בכלל לבוא בביקורת

רק רציתי להדגיש על הדוגמא שהבאת, כי העייפות בלילה של אחרי הלידה שתיארת זה גם מצב שהוא באמת באמת יוצא דופן, עייפות פסיכופתית לגמרי שמי שלא חווה לא יכול להבין בכלל

אז ללילה של אחרי הלידה זה דבר אחד, אבל נראה לי שבלילות שאחרי עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

לא כביקורת אבל לי זה מכווץ לחשוב על זה

ומבינה ממממש את המחסור בקיצוני בשינה

אני שוכבת על הגב כשהם צמודים אלי יונקים

כמובן אם קיר ומיטה מ2 הצדדים וככה אני עוצמת עיניים

גם אם לא ממש ישנה רצוף

אבל זה עוזר לי

ונותנת לבעלי לתת לפעמים בקבוק כדי שאוכל לנוח נורמלי

וביום כשישנים מיד לישון

מניקה בשכיבה ונרדמת תוך כדי

הוא ליד הקיר

אבל השינה שלי מאוד קלה ומודעת

אם הייתי ישנה חזק לא הייתי מעיזה

אצלי הוא הפך את השעות יום-לילה

נתחלתי להעיר אותו ביום ליותר הנקות ולישון רק באור

ולאט מתהפך לו בחזרה ומתחיל לישון יותר בלילה

אני ישנה עם התינוק

באופן בטיחותי כמובן.

הוא זקוק למגע עור לעור ולקרבה.

אני ישנה שאני מחזיקה את היונק בישיבה עם תמיכה לידיים שלא יפול ממני

יש לי כורסה שמרימה את הרגליים

הייתי יושבת איתה ככה מחזיקה ומנמנמת

ככה היא לא יכלה ליפול

אלו הימים הכי קשוחים מבחינתי

יום ולילה משמשים בערבוביא

מצד שני זה הזמן שאני יולדת טריה טריה וכמעט רק מטפלת בי ובתינוק והכל סובב סביב זה ולא מצפה למשהו אחר. מידי פעם בעלי לוקח את התינוק לחדר מרוחק בבית ושומר עליו ואז ישנה קצת יותר עמוק ומשוחררת

בנוסף לכל מה שכתבו לך,

אני לוקחת בחשבון שבשלב הזה הלילה והיום עוד לא מסודרים, דואגת לישון יותר ביום, ולוקחת בחשבון להיות ערה בלילה, כולל להסתובב עם התינוק בבית על הידיים.

בנוסף, אני כן משכיבה על הבטן. אחרת הם מתעוררים תוך כמה דק.

ומניקה בשכיבה כשהראש של התינוק מונח על היד שלי, כך שאין לי יכולת להתגלג עליו, וכמובן צד המיטה מאובטח עם קיר/מטבחרת או משהו כזה. 

אם זה קרוב לך, ואם לא בכל עיר אמורה להיות תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי שמציעה טיפולים פרטניים.

יכולה גם לעשות חיפוש "טיפול מוזל פסיכולוגיה עברית" ולראות אם יש מטפלים באזור שלך שמציעים מחיר מוזל יותר.

סי בי טי זה טיפול יקר לצערנו...

אבל פחות מקצועית

אלא אם יש לה הדרכה טובה

בנושאים רפואיים ולא נפשיים - יש ליווי והדרכה צמודים ולכן זה טיפול איכותי על ידי מומחים שמלווים את המטופל.

אלופה שאת רוצה לטפל בעצמך

עובדים גם על תהליכי המחשבה, עיוותי חשיבה וכדו'.

זה טיפול שנחשב יעיל בנושאים של דיכאון וחרדה בין היתר.

מה שכן, זה אכן טיפול' ישיר', מתייחסים ישירות לבעיה קונקרטית. זה מן הסתם לא מתאים לכולם אבל כאמור הוכח כמועיל במחקרים. וזה הרבה יותר ישיר וממוקד ולכן מספר מוגבל יחסית של פגישות עוזר, זה גם שיקול משמעותי, שלא צריך להתחיל עכשיו טיפול של שנה - שנתיים... 

הם טוענים שבמסגרת התוכנית הם יכולים לתת טיפול פסיכולוגי מרחוק בתווך הזמן המיידי של כמה ימים

אמשיך איתם נראה איך יזרום, מקסימום אלך לפרטי אחכ

מכירות את זה שהחיים באמת טובים? ב"ה לא חסר לי כלום, עבודה טובה, ילדים מדהימים, בעל טוב, בית הכל ועדיין לא טוב לי? אז מה נסגר? זה הכי מתסכל אותי😔 

גם אני הייתי שם

כל הכבוד שאת הולכת לטפל בעצמך !

לי הטיפול היה ממש הצלה/מתנה בשבילי

מקווה שתראי שינוי לטובה בע"ה ( לא טופלתי בcbt ) 

וכן אני מכירה מקרוב

הנפש שלך לא משקרת, משו חסר לה

יש את מה שעל הנייר, ויש את מה שבתוך הלב. והכל לדעתי יושב בפרטים הקטנים

איך שאני קוראת אותך - את מחזיקה המון על הכתפיים כמעט לבד, את עמוסה, יש אתגרים עם הילדים ועומס עם העבודה, אין לך הרבה זמן לעצמך.. זה כשלעצמו מספיק גם בלי כל הפרטים שאנחנו לא יודעות

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו "הכל טוב אז למה טוב לי?" כשבעצם אנחנו ממסכות ככה את הכאבים הפנימיים שלנו וחוטאות לעצמנו פעמיים:

1. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו להרגיש באמת מעבר למסיכה החיצונית. מעין חשש מכפיות טובה כלפי הטוב האמיתי שיש לנו באמת אבל זו טעות. לא סותר שיש טוב וגם כזה שפחות.

2. אנחנו מתנגדות לתחושות האמיתיות שלנו וזה אוכל אותנו מבפנים וזה מה שיוצר את הדכדוך. יש חופש גדול באפשרות להכיר ולתת מקום לתחושות ולרצונות הפנימיים שלנו, להכחר את עצמנו מחדש,להניח את זה על השולחן ושיהיה מי שייקח את זה ויחלוק את זה איצנו ויקל מעלינו, והרבה פעמים מנגנונים של הדחקה, תחושה של "אין איך לשנות"/ זו המציאות ועם זה ננצח כובלת אותנו

אני מקווה שתמצאי את הדרך לטיפול מיטיב שיעזור לך להרגיש שמחה באמת ♥️

והוא לא מבין אותי ועוד יותר מתסכל ומכניס למחשבות של "למה אני כזאת" , במיוחד שכלפי חוץ אני די בסדר אבל הכל נאגר אצלי בפנים וקשוח ככה 

ובטח מכירה, זה נורמלי מאוד מאוד.

טוב שאת דואגת לעצמך.

ומשמח לשמוע שהם דואגים לטיפול מקוון בטווח של כמה ימים! איזה שיפור בשירות!

אם מתישהו תעדיפי פרונטלי בירושלים, או מישהי אחרת שמעוניינת, אשלח את המודעה. (מקום שעובד עם קופות החולים, אז זה בערך חינמי. לא ניסיתי בעצמי אבל התרשמתי לטובה)

זה תכלס מטפלים שמתמחים ב cbt

אז זה חלק מההכשרה שלהם

פיקוח של מטפלים בכירים בהכשרה

אני חושבת שכדי שיהיה טוב הרבה תלוי במה שקורה אצלינו בפנים. אם לא טוב לך, זאת הזמנה לעבודה פנימית. אל תרגישי לא בסדר עם זה. זה רק עוד יותר מגביר את הקושי.

כל הכבוד לך שאת מחפשת טיפול! בהצלחה רבה!!

שגם איחסון זה מקום שעולה לי "כסף" כל חודש

כלומר אני משלמת כל חודש על השמירה הזו במקום בבית ולכן אני מעדיפה להעיף ובמידת הצורך לקנות שוב (אם תסתכלי ערך הדברים האלה הוא לא גבוהה ולא שווה את ה"שכירות" שאת משלמת בלהשאיר אותם)

קודם כל למפות איזה צרכים יש לכם - קרבה ללימודים/עבודה/מוסדות חינוך מסויימים/הורים/וכו'..

אח''כ רשימת רצונות - נגיד לנו היה חשוב לגור במקום מגוון מבחינת האוכלוסיה ולא שכולם אותו דבר..

בשלב הבא חושבים על רשימת ערים/ישובים שיכולים להתאים ומתחילים לברר.. נוסעים לראות , אם צריך שבת קליטה או ועדת קליטה.

מתרשמים לפה ולשם, אחרי כמה ביקורים כבר תדעו לסנן ולראות על איזה דברים לשים דגש, מה יותר חשוב לכם וכו'..

אנחנו ראינו שזאת החלטה קשה ולקח לנו תקופה עד שהרגשנו שלמים לסגור, והחלטנו שזה לא חתונה קתולית. תמיד אפשר לעבור דירה בחזרה/למקום אחר. נכון שזאת טרחה אבל מסוג הדברים שחייב לנסות ולתת צ'אנס של חיים אמיתיים ואז להחליט..

מוסיפה שזאת תקופה רגשית מבולבלת. כי את שומעת המון, רואה המון, מתפשרת - כי אין מקום מושלם.

אבל לפחות שניכם בסיפור הזה ואת לא מבולבלת לבד

לגבי הציוד, לארוז ולהעביר איתכם דירה.

אם מרגיש לך יותר מידי - למסירה או לפח.

מעבר דירה זאת הזדמנות מצויינת להפטר מחפצים מיותרים בבית.

שיהיה בהצלחה! 

פשוט שימו ציוד בארגזים ותעבירו. בעיניי חבל לזרוק מוצרים טובים ולא משומשים. גם בגדים לילדים. אם אתם מתכננים עוד ילד אז לא תצטרכו לקנות הכל מחדש.

אם בדירה חדשה יהיה מחסן , פשוט שימו עריסה שם.

חומרי ניקוי פתוחים כנראה כבר לזרוק לפני מעבר.

לוקחים מלא ארגזים , על כל ארגז כותבים מה יד בו.

בנפרד מכינים תיק או מזוודה עם דברים שאתם צריכים ישר

אבל שתפי אחכ בתובנות😉

לשאלה השניה אם את אומרת על משהו "אולי נצטרך" כנראה שלא צריך אותו. .

לא השתמשתם בזה בשנה שנתיים האחרונות? אפשר לזרוק.

לא הבנתי למה למסור לול ועריסה? אם אתם מתכננים בהמשך עוד ילדים בעז"ה ויש איפה לאחסן קחו איתכם.

טואלטיקה אפשר לקחת איתכם ואפילו טוב שיהיה זמין להתחלה, אבל להפסיק לקנות בסיטונאות, גם אם יש מבצעים.

אני שמה לב על עצמי שכשאני קונה דברים בכמויות אנע כבר לא זוכרת שיש לי ובקנייה הבאה קונה שוב ואז סתם מוציאה מלא כסף. יוצא שהמבצעים האלה לא כאלה זולים לנו.. 

הרבה תפילות בשביל המעבר! שהשם ייתן לכם שכל טוב וברכה בכל!

לגבי אגירת החפצים, אני ממליצה בחום על הספר "סוד הקסם היפני". לי הוא ממש שינה את החיים.

אני אחת שנקשרת לחפצים ואוהבת להיות מוכנה לכל, וזה ממש עשה לי סדר בראש, וגם שינה את ההתנהלות שלי בהרבה תחומים לטובה.

חושבעם על מה שאתם אוהבים יותר ופחות במקטם הנוכחי ומחפשים מקום שהוא אותו דבר במה שטוב ומשפר את מה שלא.

כמובן תתעדפו כי אין מושלם.

למה אתם עוזבים? טם מסיבה טכנית תשארו במיקום שלכם בדירה קרובה.

לדעתי הכי חשוב זה קרבה למוסדות חינוך וקהילה טובים, גישה לתחבצ לעבודה ואז כל השאר.

מבחינת חפצים שנאגרים בכמויות- ראשית מרגע שיודעים שעוברים לא קונים חדש, רק משתמשים במה שיש וקונים מה שנגצר בכמות קטנה, כדי להעביר כמה שפחות. אבל כמובן שמעבירים הכל איתכם. אגב בקבוקי נוזלי נקיון, שתיה וכו חשוב לשים בארגז פתוח בצד כדי שלא ישימו מעל זה משהו והבקבוקים יתפוצצו והנוזל ישפך.

לגבי חפצי אחסון כמו עריסה עגלה ובגדים - ממש לר צריך למסור הכל. איך שאת מאחסנת עכשיו יכול להיות מאוחסן בדירה הבאה.

אם תהיה דירה עם מחסן הכי טוב, אם לא אז למצוא מקומות אחסון יעודיים בבית. ואם אי אפשר אז יש כמעט בכל עיר מקומות של אחסון בתשלום לתקופות לפי כמות חפצים שאתם צריכים. אם שווה לכם. יש גם אנשים שמשכירים מחסנים, או אולי תוכלו להשאיר קצת אצל ההורים אם להם יש מחסן

לאיפה לעבור. זה באמת סיפור מורכב.

בעיני לחשוב מה המטרה המרכזית גג 2 שהכי חשוב לך ולנסות לחפש מקום שעונה על הדרישות.

אח''כ לנסות לחפש שיענה על עוד דברים שבא לכם. אבל כשממוקדים מה המטרה הראשית יותר קל לתעדף את הרצונות וחהתמקד.  כי בכל מקום יש חסרונות. הרבה פעמים בדברים שכן משמעותיים לכן אז השאלה מה העיקר.

בקטע של לארוז:

א. למיין. מה שאפשר לזרוק

ב. לעשות רשימה מה אורזים מתי. כאשר מתחילים מה שהכי פחות צריך וכו'

ג. לארוז בארגזים לא גדולים מידי ולפי קטגוריות. להשתדל לא לערבב קטגוריות זה עושה בלגן בפריקה

ד. לשים תוויות כדאי בצבעים על הארגז לפי מיקום מטרה בדירה הבאה (ולא לפי מיקום בדירה נוכחית). אני עשיתי דפי תוויות בקנבה והדפסתי צבעוני וזה ממש עזר לעשות סדר

ה. עשיתי גם תוויות של: שביר באדום, ודחוף בצהוב זורח. את הדחוף שמתי על כל מה שנצטרך בהתחלה.

אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך בפרטי.

להשתדל לסגור מובילים מוקדם ולברר עליהם טוב כי יש סיפורים מזעזעים.

זה מה שעולה לי

והרבה הרבה תפילות

דבר ראשון - לאן?

הזכרת נכון - תלוי חברתית, חינוכית כלכלית…

חשוב שיהיה מרחק סביר מהעבודות שלכם, עם מוסדות חינוך מתאימים לילדים, אם אתם אנשים חברותים אז לחפש קהילה..

וכמובן תלוי תקציב שלכם. אתם אוהבים מקום רועש? שקט? בית פרטי / בניין?

מחפשים שכירות או לקנות?

זה שאלות שרק אתם יכולים לענות ונראה שיש לך את השאלות הנכונות ..

לגבי המעבר - ריהוט לא הייתי מוסרת אם אתם מתכננים להרחיב את המשפחה בהמשך , בגדים כן. זה לא דבר יקר כל כך, וגם לא תמיד הילד הבא נולד בעונה ואז המידות לא רלוונטיות. אני אוהבת לשמור פרטי ניונבורן ודברים ממש איכותיים (מעילים, ג'ינסים יוניסקס)

טואלטיקה למה לא להעביר?

דברים פתוחים - אנחנו תמיד העברנו כמה ארגזים פתוחים ברכב שלנו עם דברים יותר שבירים או פתוחים. אבל נשמע ששווה לעשות מיון בכל החומרי ניקוי דברים שאת לא משתמשת כיום אין טעם לשמור ..

בהצלחה רבה ! 

* חשוב מאוד לארוז תיק ליום של המעבר ולכמה ימים אחרי. עד שתפרקו את כל הארגזים, שיהיה לכם את מה שאתם צריכים נגיש לידכם. בגדים, פיג'מות (כולל להחלפה), ציוד לתינוק/ת, לחשוב מראש אם יהיו דברים שתצטרכו בכמה ימים האלו כי להתחיל לחפש בארגזים-קשוח עד בלתי מציאותי.

* ארגזים לסמן לפי חדרים. כולל פירוט. למשל: מטבח-ארון חלבי. או: חדר ילדים-צעצועים.

*להנחות את הסובלים להניח את הארגזים בדירה החדשה לפי החדרים. ככה פריקת וסידור הארגזים תהיה קלה ויעילה יותר.

* ארגז/ תיק נגיש עם מצעים ופיג'מות. לארגון שינה ביעילות (הרכבת ארונות ופירוק ארגזים יכולים להמתין. שינה-לא(;).

*לוודא שיש לכם אוכל לימים האלה. גם ככה יש בלאגן וסיטואציה מאתגרת. כדי להחזיק את הכל צריך כח. אז תדאגו לאוכל..

*לדאוג שהרכבת הארונות תעשה מהר (יש חברות הובלה שזה כולל גם פירוק והרכבה. אם ככה- מעולה. אם לא-לדאוג לזה) כדי שיהיה לאיפה לפרוק את תכולת הארגזים.

* טיפ שעזר לנו- לחשוב מראש איך ואיפה הריהוט שלנו נכנס בדירה החדשה, באילו מיקומים, למדוד עם מטר לוודא שייכנס, לעשות איזשהו עיצוב ראשוני מראש. כי כשהבית מלא ארגזים פחות אפשרי לנייד ארונות ושידות וספות ושולחנות לראות איפה הכי טוב למקם אותם. וגם, כשמיקום הריהוט ידוע מראש, כשפורקים ציוד אפשר ישר לסדר.

בהצלחה! יישוב טוב

תיכנסי דרך הניק שלי

זה דורש להוציא מוקדם לקלח מוקדם ומי שיכול להירדם שירדם בבית.. להעביר לאוטו ישנים ולהעיר באולם

כמובן עם הכנה מראש..

אוכל ושתיה..

ושאר העצות נתנו לי בשרשור;)

אחד הדברים הממש משמעותיים אצלינו זה לתת להם לאכול כריכים בדרך כדי שלא יגיעו רעבים.

אצלינו לרוב טוב כשהם נרדמים בדרך כי אז הם יותר ערניים ורגועים בהמשך אבל כנראה שזה אינדיבידואלי.

בעיניי לא חובה להביא בגדים להחלפה, גם אם קצת מתלכלכים לא נורא, אבל אם את רוצה אולי תביאי חולצות פולו לבנות ליתר ביטחון, ככה זה לא מתקמט.

אני זוכרת משהו שכתבת אחרי אירוע אחר, אז אני מוסיפה- לא לצפות שהילדים יהיו נחמדים, חתונה יכולה להיות סיטואציה מציפה והגיוני שיהיו ביישנים.

אולי יעזור להם-

הכנה מראש, תספרו פחות או יותר מה הולך לקרות בחתונה, עם דגש על דברים שיכולים להיות מהנים בשבילהם, וגם להזכיר דברים שעלולים להיות מציפים- יהיו הרבה אנשים והרבה מוזיקה.

להביא חפץ/ משחק/ ספר שיעסיק אותם בזמנים שאין מה לעשות, לא משהו שיצטערו יותר מדי אם ילך לאיבוד, כי עלול לקרות.

אם יש בעיה שבורחים, אז גם על זה לדבר מראש, אולי יעזור קצת- "חשוב מאוד שתישארו קרובים אלינו, יש המון אנשים ואנחנו לא רוצים שתהיו לבד, אם אתם מתרחקים קשה למצוא אתכם. אולי להצמיד שאחד יהיה עם אמא והשני יהיה עם אבא, או מה שמתאים לכם."

קודם כל צריך להבין שאירוע זו חוויה מאד מציפה.

זה רעש, המון אנשים שרובם לא מוכרים, יציאה משגרה, המון אוכל, סביבה לא מוכרת ועמוסת גירויים.

זה ממש מוציא מויסות,

והגיוני שהמח מחפש פורקן וילך לכיוון של שחרור אנרגיות...

ובתוך כל הדבר הזה מצפים מהם להתיישר לפי כללי הטקס שלא בהכרח ידועים להם.

אני חושבת שכדאי לעשות להם כמה שיותר הכנה, לספר להם מה הולך להיות ממש לפרטי פרטים, עדיף בצורת סיפור או דרך נחמדה אחרת,

ולתסרט להם כל מיני תרחישים: מה עושים כשרעבים, מה עושים כשצריך פיפי, מה עושים בזמן החופה ומה בריקודים וכו' וכו'.

את התרחישים אפשר וכדאי אפילו להמחיז בהצגות, בשירים, ובכל דרך שתרצי - עדיף כמה שיותר מצחיק וכיפי.

ובתוך זה לאפשר "תחנות רענון": להוציא אותם לפרוק אנרגיה מחוץ לאולם או יחד איתכם, כל פעם שהם מתחילים להשתולל ועדיף קצת קודם... במקום לנסות "לכבות" את זה.

זה חתונה של דוד/ה שלהם?

או חתונה אחרת? לא הבנתי מהשאלה 

זו חתונה מקרבה ראשונה?

כי אם לא, לא מובנת לי הדרישה של להביא אותם.

אם לכם לא נוח הייתי משאירה. אם כ"כ רוצים שתביאו, מוכנים לעזור לרדוף אחריהם?

גם ממני "דרשו" להביא אותן

ידעתי שזה לא בשבילי ולא בשבילן.

נהניתי עד הגג בחתונה

והן נהנו עם בייביסיטר בבית.

תעשו רק מה שטוב ונכון לכם.

אם אתם בכ"א מחליטים להביא

ראשית=להשכיב מראש צהריים

לתת לאכול לפני שיוצאים מהבית.

להלביש בגד אחר לנסיעה.

לסכם שכל אחד נמצא עם תאום אחר בסעודה/ריקודים

לבדוק אם יש נערה שהם מכירים שיכולה לבוא לעזור לכם בשטח החתונה.

לבדוק אם יש מקום שתוכלו להשכיב אותם באמצע החתונה.

להביא בגדים להחלפה כגון הלבשה תחתונה, מכנסיים,גרביים.

ולהביא פיג'מה לסיום החתונה. כדי שמהאוטו יכנסו ישר למיטה.

ומוסיפה:

להביא בגדי החלפה- גם עליונים שיהיו נוחים.

שיהיה סט לצילומים ולקבלת פנים, (עם חליפה, עניבה, נעליים וכל מה שחשוב לך) כשנערכים לחופה, כבר אפשר להחליף לבגדים שהם ירגישו בנוח.

לאחרונה היה לנו אירוע והבת שלי רצתה בגדים נוחים, אני רציתי ייצוגיים

וזאת הפשרה שהגענו אליה והיה מאוד מאוד מוצלח.

לא שמו לב בכלל שהיא החליפה.

לאחרונה שמתי לב שיש הרבה חתנים שבעצמם מחליפים לחולצת טריקו חגיגית בריקודים

אז בטח שהילדים שלך יכולים.

ילדים שלא עייפים, לא רעבים, ונוח להם. יהיו הרבה יותר אסופים.

עדיין יש אתגרים- אורות, מוזיקה והרבה אנשים. לפחות במה שקשור אליהם שיהיה להם בטוב.

טיפ נוסף- אם הם מתחילים "לאבד" את זה, לצאת איתם לפני שמחמיר, למקום שקט ומבודד.

לרדצ לגובה העניין שלהם, לייצר מגע, להשמיע מוזיקה שקטה.

לתת להם לנפח בלונים (זה כמו לתרגל נשימה) בקצב קבוע, זה מרגיע את הגוף.

כשהם רגועים, ליצור איתם קשר עין ובטון רגוע לשקף את כל מה שהיה, עיבוד לכל העומס שהם חוו, ולתת להם את השליטה מתי הם מרגישים שהם מסוגלים לחזור.

לפעמים כל מה שילד צריך זה את הכמה רגעי איפוס האלו. עדיף להפסיד חצי שעה מהחתונה, ולהנות מהשאר, מאשר להיות על קוצים ובמרדף כל הערב.

לפעמים סרט בנייד עוזר להם להתנתק מהמסביב ולצלול לתוך עולם משלהם וגם זה עוזר להתאפס.

אם זו לא חתונה מקרבה ראשונה (אחד הדודים שלהם), אני עושה הכל כדי לא להביא אותן, גם אם זה אומר שאני עושה סיבוב ושמה אצל ההורים.

מעבר לזה, בחתונה שאני הבנות שלי, אני פחות בציפייה להינות כמו בחתונה שאני בלי (וזו אחת הסיבות שאני לא מביאה אותן).

אני הרבה יותר משחררת, הרבה יותר נעזרת במשפחה.

כמה הם מתלכלכים בבגדים בשיגרה? אני לא מביאה להן בגדי החלפה, אבל במקרה שלך זה יחסית פשוט להביא חולצה לבנה נוספת.

אני לא מנסה (וגם אין סיכוי שאצליח) לשמור עליהן ערות בנסיעה. אם תצליחי להשכיב אותם לישון בצהריים, מעולה, אם לא, לדעת מה יהיה ולהתכונן לזה נפשית.

בהצלחה 

לחתונה של בן משפחה לא הולכים כדי ליהנות. הולכים כדי להיות נוכחים, כדי לשמח את בן המשפחה, כדי להתרגש בעצמנו מכך שהוא מתחתן.

לכן גם מביאים את הילדים לחתונה, כי הם צריכים ורוצים להיות נוכחים, כי הם משמחים את בן המשפחה שמתחתן.

לפעמים ברגע שמשנים את החשיבה - ההתמודדות קלה יותר...

אני אישית מלכתחילה לא נהנית בחתונות - הרעש והאורות וההמוניות מציפים לי מדי.

ובכל זאת - אין סיכוי שאוותר על חתונה של אח/גיס (למעט אם הם מתחתנים בחוץ לארץ), ואין סיכוי שאוותר על הבאת הילדים שלי, מגיל אפס ומעלה (בפועל הגיל הכי צעיר שהבאנו לחתונה היה שמונה חודשים).

בחתונה אחת השכנה שלי הציעה שנשאיר את התינוקת אצלם, ואמרתי לה שאין סיכוי. מעבר לזה שהיא הייתה יונקת, מבחינתי היא הייתה חייבת להיות נוכחת בחתונת דודתה. והאמת - היא סיפקה לי תירוץ "לברוח" מההמולה לפעמים, כשהלכתי להיניק אותה...

בחתונה אחרת יצאתי עם הקטנה דאז להסתובב במדשאות בחוץ - היא נהנתה מהחופש ואני נהניתי מהשקט...

וכן, הייתה חתונה אחת שהילדים הגיעו עצבניים (אולי באמת נרדמו בדרך, כבר לא זוכרת), ועשו שטויות מול הצלמת שצילמה צילומים אחרונים לפני החופה... אז מה? הם חלק מהשמחה, והשמחה שלהם כוללת גם קצת שטויות...

בכל אופן, תשתמשי בטיפים המצוינים שנתנו לך פה, ותזכרי שהכי חשוב זו שמחת החתן והכלה!

בין חתונה של אחים או אחיינים (של אחד מבני הזוג, מה שנקרא- משפחה קרובה), ובין בני דודים שלנו.

משפחה קרובה - ברור (מבחינתי) שהילדים מגיעים, בכל גיל, לא שאלה בכלל.

לחתונה של בני דודים שלנו, זה לא ברור וכמו שכתבתי, אני אעשה מאמצים לא להביא אותן, כי זה לא שווה לי את המחיר (המחיר כולל את העייפות שלהן למחרת). 

לי זה נראה הזוי שילדה לא יהיה בחתונה של דוד שלו, בטח בגיל שכבר מבינים,  אבל אולי זה תלוי משפחה..

הם חלק מהמשפחה

בינתיים מה שהייתי עושה בוודאות זה לא לשים פד/תחתונית (ככל ומתאפשר מבחינת דימום)

לובשת תחתונים נעימים מכותנה

מחליפה באופן תדיר (לפחות פעם בבוקר ופעם בערב)

הפדים והתחתןניות חונקות את האיזור, וגם עצם הסינטטיות שלהם יכולה לגרד. 

אין דימום ביומיים האחרונים

אבל אני לא מעיזה לא לשים פד

כן מחליפה אותו יחסית הרבה

אין לי זמן וכוח ללכת לרופאה

ולעקוב אם יש שיפור

בהרבה מקרים זה מה שהרופא יעשה, בלי להסתכל בכלל

את יכולה לבקש מרשם גם מרופא משפח  

אני שמתי גם אינוטיול, משחה לתינוקות, רק כדי לעצור את הגרד, אבל זה לא מוסמך בכלל, סתם הייתי נואשת וזה עבד

אבל יכול מאד להיות פטריה עדיין.

אצלי זה גם קורה באלרגיה עונתית, אני יודעת שזה זה כי כשאני לוקחת משהו נגד האלרגיה - גם הגירוד נעלם.

ואני מחזקת את מה שאמרה @מרגול - לאוורר כמה שיותר

בשביל מי שרוצה לעשות הכנות

בפועל טובלים מצאת הכוכבים

מתארגנת עשר דקות, אני מחכה חמישים דקות??

אני זוכרת שיש פער בין שעת הפתיחה לטבילה, אבל חשבתי 20 דקות בערך, לא שעה. 

שמעדיפות לעשות את כל ההכנות במקווה , יכול לקחת שעה. לכן פותחים מוקדם.

אם את מגיעה מוכנה אין סיבה להגיע מוקדם כל-כך 

אבל שאלתי את עצמי אם משהו השתנה

או שאפשר לטבול יותר מוקדם.

אגב, גם ספרדיות טובלות רק בצאת הכוכבים?

תודה על התגובות

ובין חורף לקיץ.

בחורף אולי לא בכל המקומות המקווה נפתח שעה שלמה לפני צאת הכוכבים כי זה יוצא מאוד מוקדם.

ההלכה בינתיים לא השתנתה 😅

זכור לי שיש איזה הבדל בין ספרדיות לאשכנזיות אבל אולי רק בטבילה בערב שבת, שספרדיות טובלות בין השמשות? לא בטוחה

בערב שבת טובלות לפני צאת הכוכבים

ביום חול לא

10 דקות להתארגן

אל תבואי ב7

תבואי עשר דקות לפני צאת הכוכבים

 (הייתי בהדסה בייבי  ובטלזסטון.

ביכורים היה ממש מושלם. 

בטלזסטון אווירה חסידית מאד

בביכורים יותר ליטאיות וכד'

בהדסה בייבי מגוון יותר, מכלל האוכלוסיה.

הדסה בייבי יש TV שזה אין בבתי החלמה אחרים בירושלים

לי האוכל היה הכי טעים בביכורים

תינוקיה מושלמת (כמעט לא שמתי, אבל ברגעים שכן, היו מקסימות)

הייתי עם בעלי בשבת והיה עוד יותר מפנק.

אזורים אחרים בארץ לא מכירה

וגם לא יודעת מחירים, צריך להתקשר

גם לכל אחת יש סבסוד שונה מהקופ"ח. תלוי במס' לידה סוג הביטוח המשלים

להדסה בייבי הלכתי כי הבייבי היה מאושפז בהשגחה בתינוקיה ואותי כבר שחררו אז היה יחסית נח.

אח"כ עוד יום אחד הייתי איתו שם כדי לעשות את ה"ביות מלא" שכ"כ חלמתי עליו (בגיל חמישה ימים.....)

אני גם רציתי ביכורים אבל כשהתקשרתי לברר בסוף ההריון כדי לדעת איך זה עובד

א. לא ענו לי- חזרו אליי אחרי 3 ימים

ב. גם כשחזרו אליי- אמרו לי שסוגרים אצלם כשבועיים מראש ואף פעם אין מקום פנוי מיידי ( מה גם שהם לא ענו באופן מיידי) ולי היה חשוב ללכת ישר מבית החולים אז לא היה לי רלוונטי ...

שניהם מהממים

נכון זה פחות מקובל

אבל אולי אם יהיה אז כן ימשוך?

בכשרות מהודרת וצניעות ו'יתאים לכולן

אבל

נגיד כשחשבתי ללכת אותי זה הרתיע לא כי י שלי משהו נגד חרדים מכירה מקרוב ואוהבת❤️

אבל מהשו אחר במנטליות בשפה בהתנהלות

קשה להסביר

אני הייתי בהדסה בייבי עם חרדיות (בעיקר) וחילוניות ולא הפריע לי בכלל.

דרך אגב, אני לא חושבת שביכורים מכוון רק לחרדיות, פשוט זו האוכלוסייה שבאה...

הבעלים הוא דת"ל

וזה ממש אחלה גם לדתיות לאומיות

כלומר אולי לא תהני מהספריה

אבל תכלס באים לישון, לאכול ואולי גם כדי שיטפלו בתינוק במקומך, מה משנה השאר?

לי היה ממש כיף שם למרות שאני לא חרדית, גם הצוות וגח היולדות ממש אחלה, כולל חסידות תולדות אהרן

זה תינוק שלך...

אולי רק בחדר זוגי אי אפשר לישון עם התינוק.

בביכורים  ( ולדעתי בטלז סטון אותו דבר מהבחינה הזאת) מותר ביות מלא רק אם את בחדר לבד.

זה מבאס אבל גם הגיוני כי בסוף אם רוב הנשים באות לשם בשביל לישון בלי התינוק זה לא הוגן שהן יתעוררו מתינוק אחר...

זה היה אחד השיקולים שלי ללכת להדסה בייבי שכל החדרים פרטיים, במקומות האחרים חדר פרטי יקר בפער. ( אישית ממש לא מפריע לי להיות עם נשים נוספות פשוט לא רוצה לשים את התינוק בתינוקיה)

כי אם אלך לדבר כזה זה רק ביות מלא. אז לא עדיף כבר להישאר בבית שם יש לי עריסה מתחברת ואני לפחות יכולה להניק בלילה בשכיבה. מרגיש לי ממש מפנק משהו כזה ללכת לנוח, אבל לא חושבת שיש לזה משמעות אם אני לא נעזרת בתינוקית וסובלת בלילות כי צריך לשים בעריסה נפרדת... 

אני גם לא שמה בתינוקיה בכלל.

אבל: א. יש מיטה זוגית ענקית, שמתי את התינוק איתי ולא בעריסה נפרדת.

ב. גם אם את לא רוצה לשים את התינוק בתינוקיה בלילה את עדיין יכולה להעזר בה אם את מעוניינת- מקלחת, בייביסיטר בארוחה, מעקב משקל, מעקב צהבת.

ג. יש הרגשה של עיטוף ותמיכה שלא תמיד יש בבית. 3 ארוחות מזינות, מקלחת פרטית נקיה ומאובזרת, ייעוץ הנקה זמין, חדר הנקה כיפי, ובכללי את רק נחה ומטפלת בתינוק.

יכול להיות שברמה מסויימת אפשר להגיע לזה גם בבית, אבל צריך בשביל זה תמיכה מאוד משמעותית.

יכולה להגיד על עצמי שעד כמה שבעלי נוכח ותומך עדיין קשה להגיע לרמה כזו, בטח בבית עם כמה קטנטנים.

קיצור, ממליצה 

וההחזר לא מספיק 

כשהייתי שם, הוא היה איתי בחדר כל הזמן, עשיתי מה שהיה לי נח.....

רק ד"א המיטות שם מיטות של בית מלון ולא מתכווננות. גם בביכורים זה כך.

בטלזסטון למשל יש מיטות מושלמות אבל המצב שם לטעמי ישן ולא מזמין.

את בבית מלון לכל דבר ועניין. אפשר לעשות שם מעקב משקל ומעקב צהבת, זה חלק משירותי התינוקיה, אבל חוץ מזה אין שם עוד שירותים רפואיים מדובר בבית מלון ולא בבית חולים ( רופאים נניח אין בכלל)

בהקשר המשפחתי...

אם הילדים שלי גדולים ובעלי ייקח חופש בימים הראשונים האלה, באמת חבל על הכסף.

לא דומה למישהי עם הרבה קטנים בבית. 

לא התארחתי שם כיולדת,

עבדתי שם כמה שנים טובות

וכן קצת להרגיש בנח

ולא יודעת פחות מרגישה בנח.. ילדתי בבתי חולים חרדים וזה מאוד הורגש לי..הן יושבות מפטפטות ואני מהצד  בתחושה ...

לא חס ושלום מכעס או משהו שלילי

פשוט שפה משותפת

לא יודעת תחושה כזאת

עכשיו תכלס אני בכלל לא בהריון אז מה החפירה לשי מועילה חח

אבל בלידה הקודמת קצת חיפתשי והזמכן היה לי קצת חשש

אני ממש חרדית ופחות מצליחה להשתלב בקטעים חברתיים כאלה. 

באחד על אחד יותר סבבה ואז פחות משנה הסגנון אבל לא תמיד רלוונטי...

אני חושבת שבגדול יש "אחווה נשית" בלי קשר למגזר, בטח כשכולן באותה הסיטואציה ויש הרבה על מה לדבר בנושא 

לגמרי תמצאי שם דת"ל, חילוניות וחרדיות

לרוב לא יבואו לשם חסידיות, אולי רק ה"פתוחות" יותר

אם יש גם הפרשות (נוזליות או פירורים במרקם קוטג') מומלץ טיפול נוסף פנימי עם טבליות המכניסים עמוק פנימה עם ידית פלסטיק, 3 טבליות לשלושה ימים רצופים, לפני השינה.

מופרש לכלוך לבן מהטבליה שנמסה בגוף.  

יש ערכות עם שני התכשירים בבתי המרקחת.  ללא מרשם.

אם לא משתפר תוך 3 ימים, תצטרכי כנראה לבקש טיפול חזק יותר מהרופא שלך.  

בכל מקרה כדאי שתהיה בבית - משחת טבעקוטן.  עם מרשם.  יותר חזקה ומהירה בטיפול בתסמינים האלו של פטריות.

במקביל - הפחתת סוכרים ופחמימות ריקות. תחתונים מכותנה. 

אז מה את ממליצה לי לקנות עכשיו? אגיסטן או טבעקוטן?

אין הפרשות חריגות, זה מרגיש חיצוני

אגיסטן, אם יש לך זמינות לרכוש עוד היום בבית מרקחת.

במקביל תבקשי מהרופא, אפילו משפחה, מרשם לטבעקוטן (דרך הפניות לרופא באתר). זו משחה טובה להרבה שימושים בבית - פטריה בנרתיק, שפשפות (נשים וגברים) פטריה בין אצבעות הרגליים. לרוב פעם-פעמיים מספיק לריפוי.  

הייתי מתגברת שתיה, מתייעצת בינתיים. יש בחלק מהקופות מוקד הריון שאפשר לדבר עם אחות.

והאמת מנסה להפחית אקמול.

אם אין חום אז ממש עדיף להמעיט וזה גם ככה חצי כח לכאבי ראש.

שכן מצריך ייעוץ, אם זה באופן יומיומי.

לא צריך לחכות לרופאת נשים, רופא משפחה אמור לדעת לתת מענה והכוונה.

וגם הייתי שואלת לגבי האקמול, יודעת שזו תקופה מאושרת בהריון, אבל כן הייתי בודקת לגבי שימוש יומיומי בה

כל תחילת ההריון

עד אמצע השליש השני

כאבי ראש נוראיים כל הזמן

הרופא אמר לי שזה תקין 

גם כן שליש ראשון עד תחילת אמצע השני.

חשבתי שזה נורמלי אז לא נבדקתי

גמלי לקראת שליש שני עד אמצע שליש שני כאבי ראש.

ובשיגרה לא בהריון גם סבלתי ממגרנות, הגעתי למסקנה שאקמולן לא עוזר אז פשוט הפסקתי לקחת. ואצלי ימי ראושן הם תמיד מועדים לפורענות כי הם אחרי שישי שבת שאז לא עובדים, פחות מסכים ואז ראשון נופל עלי בבום. אולי גם לך זה קשור.

אבל במאת שזהס יוט.

תנסי דיקור סיני אומרים שעוזר

בגדול זה אומר שנכנסת

אבל שאם מישהו ייכנס עד תחילת שנה עם סיבה מהותית(כמו רווחה) אז יוציאו אותך.

לא סתם אם מישהו רוצה להירשם..

בגדןל זה סיכוי מאוד נמוך אבל זה אכן ניסוח לא ברור ומוזר

וגם אני לא הבנתי מה ההשגות שהם מצפים..

כלומר הרבה יותר מחמש  

אז זה לא מסתדר לי שזה אומר שנכנסנו

למה הם לא יכולים להוציא נוסח שמסביר הכל בצורה ברורה רהוטה???

וככה הם מבטחים את עצמם. ניסית לכתוב לתמת בווצאפ? אני קיבלתי מענה ממש מהיר

ויש הרבה יותר מ5 עם הסטטוס הזה של דורגת בחמש המקומות האחרונים

ממש מוזר

באמת יש להם וואסטפ עם מענה? לא חשבתי בכיוון הזה

תודה רבה על המענה 

ישמצב שזה כמות הילדים לפי כיתה או משו

או תקלה במערכת, גם לא מופרך..

שכל ההורים שרשמו אליו קיבלו הודעה שאין במעון הזה קבוצת גיל תואמת לגיל הילד

שזה שטויות במיץ זה מעון מגיל 3 חודשים עד 3 שנים כמו כל המעונות...

פשוט הייתה תקלה במערכת..

אז אם אתם קבוצה גדולה תפנו למנהלת המעון שתבדוק מה הסיפור.

כי אצלינו אותה תקלה, פניתי למנהלת המעון כמה פעמים, בינתיים אין שום שינוי ועוד רגע כבר תחילת שנה...

אז אני לא יודעת אם יש לבן שלי מקום או לא (הוא לא ילד ממשיך)

והשנה היא נחשבת ממשיכה אז ב"ה הייתה לה קדימות.

אם יש בעיה אפשר לפנות למבקר המדינה. (זה טופסבאינטרנט בקלות!)

זה באמת סיוט

אני שיגעתי אותה ואת מי שמעליה ועוד ועוד

כרגע המצב אצלנו זה שהם בימים האחרונים ארגנו את הרישום בעצמם אבל כמו התמת - כלומר הם כן ראו את הרשימות של הרישום המקורי ועכשו אחרי שסיימו לטפל בילדים ממשיכים וכאלה הם ישבו לעשות סדר לפי הקריטריונים הרשמיים של הקבלה. אתמול שלחו לנו תשובה.

תחזרי אל מנהלת המעון ותדרשי תשובות, זה מעצבן ולא תקין אבל זה מה יש.

ולהתלונן!

נציב תלונות הציבור, ועדת העבודה בכנסת (יש את המייל באינטרנט. מניסיון.), כל מי שנראה לך.

כמה שיותר יתלוננו ככה אולי יבינו את הבעיות ויתחילו לזוז.

שלחתי לה עכשיו שוב הודעה. הבעיה שהיא כבר התחילה לסנן אותי פשוט.

מה זה נציב תלונות הציבור? אני רוצה לקבל תשובות מצד שני אם הבן שלי באמת יהיה שם שנה הבאה לא רוצה להגיע עם טייטל האמא המתלוננת וכזה

אני באותו סיפור, נראה לי הנהלת המעונות בעיר כבר מכירה את השם שלי מרוב שעשיתי בלגן וזה הכי מביך ולא מתאים לי.

האמת שלא מצאתי בדיוק מי הגוף שמרכז את התלונות בנושא, הזכירו פה את מבקר המדינה, אז אפשר לבדוק.

יש גם את משרד העבודה שהסיפור הזה שייך אליו - ויש מיילים ודרכי פניה באינטרנט - הופתעתי מאוד אבל ענו לי ומהר (גם אם לא בהכרח פתרו את הנושא, היה להם חשוב לתת לי הסבר מה קורה שזה גם התקדמות בערפל הזה)

בהצלחה רבה!

שבעז"ה תגיעו למקום המדויק לכם ותשמחו בו.

הפניה למקום כמו משרד העבודה היא בעיקר כדי להתלונן על התהליך.

בפועל הם כנראה לא יפתרו את זה בעצמם.

אחרי המון טלפונים ותשובות שונות ומשונות, הסיפור (אצלנו לפחות) הוא כזה:

יש מעונות שלא דיווחו תפוסה בזמן. למשרד העבודה אין דרך לדעת אם זה כי הם טעו או כי הם באמת לא פותחים בשנה הבאה. מי שלא עידכן בזמן - זה אבוד מצד ניהול הרישום ע"י משרד העבודה.

אז בעצם המעון אמור לנהל את הרישום לעצמו, אבל עדיין מתוך מחויבות לקריטריונים הרשמיים של הקבלה (מי קודם למי). ולהבנתי כן אמור להתחשב ברישום הראשוני של מי שנרשם דרך המערכת (וקיבל את הדחיה האוטומטית).

לכן מנהלת המעון אמורה לתת תשובות מה מצב הרישום, לחפור לה זה הדבר הנכון, ועכשו זה הזמן כי גם מעונות שלא היתה להם גישה למערכת עד לתשובות של ועדות הקבלה (היה גם קטע כזה, לא יודעת אם לכולם) - עכשו כן יכולים להתקדם כי כבר החזירו תשובות של הועדות לפני כמה ימים.

לכן לא לוותר לה, להתקשר ולשאול במפורש - נרשמנו מראש דרך המערכת, את רואה את השם שלנו? איך אתם מנהלים את הרישום? יש מקום? איך המעון מלא אם לא היתה אפשרות מסודרת להירשם? וכו וכו

הוא טוען שמדובר כנראה בקבוצת הורים שקיבלו ניקוד שווה בוועדת קבלה

כך שלא היה ניתן לדרג אחד על פני השני

וכולם כביכול "מתחרים" על החמש מקומות האלה

זה נשמע לכם משהו הגיוני או מוזר? 

האלה מהנדיון שלי

ויש לי את הגיפיטי בתשלום הוא פחות מחרטט בעיקרון..

אבל אם החשש הגדול שבגללו כל הבירורים הוא ממחלת עור

אז אני כאן כדי להרגיע שגם אם יש לה מחלת עור שתישאר איתה לכל החיים, הכל טוב! חיים עם זה. זה לא כזה נורא. זה מבאס, זה מציק, זה משהו להתמודד איתו... אבל זה תיק כמו שיש לכולם וזה לא תיק כזה גרוע

ומה זה חיים עם זה, באמת!

יש לי 2 מחלות עור, מגיל צעיר, ויש תקופות שהן ממש גרועות

להגיד לך שזה כיף? שלא הייתי מעדיפה לוותר על זה? ברור שלא .

להגיד לך שזה נורא וזה שווה את כל הלחץ שלך? וואי מה זה לא... באמת נשמה שחררי💓💓

וברור שהיא מתפתחת יפה..אין למחלת עור שום קשר להתפתחות, לקוגניטיביות, לשכל, זה פשוט לא קשור לשום דבר...

שיכול להיות בה גם עיכוב התפתחותי.

החשש העיקרי הוא מהתפתחות גידולים.

סליחה על התגובה הלא קשורה

חיבוק 💓

מניסיון של תקופה דומה של בירור מלחיץ לאחד הילדים

הרבה תפילות, דברים שעושים לך טוב, ולנסות לשחרר את מה שלא בידיים שלנו ולייחל לטוב🙏

תקופה לא פשוטה, החוסר וודאות הזה קשוח כי אין לך במה להיאחז ואז את עסוקה בעיקר בדמיונות וחששות
 

ותקופות כאלה אני מעבירה בשיעורי אמונה זה כל כך מחזק אותי ממש אויר לנשימה.

ולגבי רבנים… תלוי מה הסגנון שלכם יש הרבה רבנים גדולים ב"ה 

יש את הרנטגן בנתיבות שעניינים רפואיים הרבה נעזרים בו ומקבלים את הברכה שלו

אם זה מעודד אותך אני מכירה תינוקות וילדים עם כתמי חלב בקפה שהם בריאים לחלוטין, וגם התסמונת שממנה חוששים היא גנטית-אם אין חולים במשפחה-החשש שיהיה משהו הוא דיי קלוש...

אני חושבת שזאת תרופה שצריך למקד את הראש בדברים אחרים קצת, ולזכור שאת עושה את ההסתגלות שלך, מעבר לזה-זה לא בשליטתך ...

ואולי למצוא דמות שהיא לא בעלך קצת לשתף אותה בדברים, כמו חברה, מישהי שהיא לא לחוצה וגם לא קרובה לזה (בניגוד לסבתא) ואת תוכלי לפרוק את הדאגות שלך...

אם את מתכוונת לתסמונת לאופרד (נונאן) תכתבי לי בפרטי.

וכמובן תפילות.

צריכה להילחץ?

סליחה על הניצחון🤭

ולך פותחת יקרה, מאחלת לך שהתרופה הזו תעבוד מהר ותגלו שהכל בסדר בעז"ה

אולי תכתבי לך כמה משפטים חיוביים

ותגידי אותם לעצמך בזמנים שהמחשבות השליליות עולות לך

הבן שלי עשה לפני מלא נלא שנים, בפועל הכפתור לא יצא ואחרי כמה שנים טובות הרופא הוציא בשנייה. אבל מדובר היה בילד גדול בסביבות גיל 10. זה כאמור היה לפני כמה שנים  

אחיינית שלי לא מזמן עברה הוצאת כפתורים בהרדמה מלאה, וגם אנחנו עשינו כפתורים לא מזמן ואמרו שאם זה לא יוצא תוך x  זמן אז מוציאים בהרדמה.

אבל הבנתי שההוצאה קלילה ביותר גם אם יש הרדמה/טשטוש

לתיאור. נימים קטנים התפוצצו בפנים מהלחץ.

אבל מקווה שהיום נחת ושתית הרבה להשלים את זה.

תרגישי טוב 

וכן עבדתי ממש יום קצר ונחתי מלא.

אל תסבלי סתם

תקחי

או שמתחיל לך היפרמאזיס...ככה היה מתחיל אצלי
או וירוס כלשהו

היה לי בעבר וזה סיוט אמאל'ה ואבאל'ה

אבל כתבת שאת מרגישה טוב...
אז כנראה וירוס או התייבשות קלה
תשתי הרבה
תאכלי טוב ותישני טוב

או שזה מחמיר או שזה פיק כזה שיעבור

קשוח ממשממש

חיבוק 

אני עם בחילות והקאות בערך מהשניה שנכנסתי להריון

אבל יחסית לא נורא, מקיאה בדר"כ בערך פעם ביומיים שלושה

רק אתמול זה היה ממש ממש זוועה. וגם בשישי הרגשתי מאוד לא טוה

מתפללת איתך שזה היה חד פעמי 

לא נראה לי שצריך עירוי

היום שתיתי מלאאא

מקווה שלא יחזור על עצמו

ותודה על ההזדהות!

אם זה היה חד פעמי יד וירוס בטן שכרגע מסתובב אז יש מצב שזה זה ?

בכל מקרה, תנוחי ותנסי לשתות

המשך הריון קל ויתקין בע"ה!

זה לא נראה לי וירוס, כל הזמן יש לי בחילות והקאות פשוט אתמול זה היה נורא ואיום.

לק"י

נראה לי שלפעמים אומרים להניק לפני התור.

ויש לך שרשור המלצות נעוץ בראש הפורום.

רק בריאות!

בהחלט יבדקו גם בהנקה. עדיף לנסות להניק/לשאוב בשעה-שעתיים לפני התור.

בהצלחה!

לא להסתפק בבדיקה ידנית של כיורג שד. ואם אומרים לך "את צעירה לא צריך" תתעקשי. בע'ה זה כלום ושום דבר

אמאל'ה החרדה לא יכולה לתאר לך - זה היה בלוטה של חלב, משהו כזה.

רופאה שבדקה אמרה שתקין והמשכתי הלאה.

חצי שנה לאחר מכן, אחרי שכבר הפסקתי להניק - שוב גוש במקום אחר. עשיתי אולטרסאונד הרופא שעשה את זה היה נוראי אבל עזבי - בשורה התחתונה בתוצאות הייתה צינורית סתומה (למרות שהפסקתי להניק כמה חודשים לפני כן). המליצו ליטול אנטיביוטיקה וזה דיי נעלם. צריכה לחזור על האולטרא עוד שנה 

בקביעות לUS. בגלל מבנה שד ייחודי לטענתה ממוגרפיה לא תהיה אמינה אצלי אלא רק US.

יש שם רופאה מהממת בשם ציפורה וולף

היא רופאת משפחה עם התמחות בביצוע בדיקות שד.

אם מחפשת במקום אחר, את יכולה להתקשר ל 'בשבילך' יש להם רשימה של רופאי משפחה שעושים בדיקת שד. הזמינות של רופאי משפחה הרבה יותר טובה מהזמינות של רופאי כירורגיית שד

זה משנה שאת מניקה אבל עדיין צריך להסתכל ואפילו יותר.

אפשר לנסות להראות ליועצות הנקה. 

ובהחלט אפשרי לעשות את כל הבדיקות בהנקה.

לעיתים שולחים למכון יותר מומחים לUS בשל קושי בפענוח