פורום הריון ולידה (עמוד 84)

אבל הם כן מקצוענים מאוד, אמנם לא הצליח כי היה בזווית קשה, אבל מרוצה מאוד מהניתוח שמה.

הצליחה ממש בקלות וממש כמעט ולא כאב.

אמגו שמצוינים, בפועל פעמיים ניסו להפוך כנראה מתמחים או משו כזה, ורק אחכ קראו לבכירה שהפכה בצ'יק. אחכ הייתי מפורקת

אבל אולי זה המחיר שמשלמים ברפואה ציבורית..

ואחר כך גם היו לי סימנים כחולים כמה ימים וכאב מטורף

ולא הצליחו......

מקווה שעכשיו יצליחו בעזרת ה'

א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.

ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.

ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.

ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)

אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.

לגבי ד-

בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.

בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.

זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.

יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.

א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)

ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד

ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי

ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי 

לק"י

1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.

2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.

3. נראה לי בשבועות 4-6.

4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).

א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם

ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות

ג. ביום האיחור

ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)

א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי

2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו

3. שבוע 4

4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול

א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.

ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...

ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...

ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני

א. הקאות התייבשיות התעלפויות

ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)

ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..

ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?

ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....

נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)

ההירון לא השפיע מאד

בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.

הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).

א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...

ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה. 

ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.

ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו. 

א- נכנסתי להריון כשכבר חזרו מחזורים סדירים אז ידעתי שמבייצת

ב- איחור

ג- שבוע 3-4, כי שוב, זה היה כשהיו מחזורים סדירים

ד- בפעם הראשונה הפסקתי להניק כי זה קצת הציק לי, רגישות בפטמות וכו, בפעם השניה פשוט הרגשתי שהיונקת סתם מוצצת ולא יוצא חלב. בשילוב זה שכבר הייתה בת שנה ושמונה בערך הרגשתי שזה סבבה להפסיק לה

ב. היו תסמינים רגילים שהכרתי מהרעיון קודם, ובעיקר תחושה..

ג. שבוע 7

ד. ממשיכה לינוק כרגיל הנקה מלאה (כרגע בשבוע 14)

א' וב'- היו כמה מחזורים קודם אבל זיהיתי את הביוץ הראשון שלי בהנקה גם אצל הגדול וגם אצל השני, זיהיתי גם את כל הביוצים אחר כך אז ידעתי בדיוק מתי האיחור ומתי אפשר לבדוק.

ג'- שבוע 4

ד'- אצל הגדול היה דימומים אז מיד הפסקתי להניק טוטאלי בבת אחת, בסוף מסתבר שזה היה הריון לא תקין בלי קשר להנקה, ויכולתי להמשיך להניק. נשארתי בלי הריון ובלי הנקה אבל ההריון הבא הגיע מאוד מהר ברוך ה'. אצל השני המשכתי להניק עד שזה התיש אותי אז הפסקתי בערך בחודש שלישי.

פחות דוחפים לניתוח

לי מרגיש שיותר מדי מאפשרים, אני יולדת בביח כדי להרכי שבידיים טובות משה מרגי שלי שיש יחס מעולה באמת אבל פחות מקצועי.

לא יכולה להגיד שהייתי מרוצה מכל מיני סיבות

אבל בתכלס ילדתי לידה רגילה מדהימה

בתור נערה היתה לי כזאת.

כאב מאוד, לקח המון זמן וגרם לשערות לצמוח מתחת לעור. הייתי ממש פוצעת את עצמי כדי להוציא אותן.

אחרי כמה זמן עברתי לגילוח ואחרי הרבה שנים עברתי ללייזר ואחר כך למכונת ipl ביתית. על שניהם אני ממליצה.

כרגע בבראון (slik epil 1)

בעבר השתמשתי בבסיסי של אפיליידי

משניהם ממש מרוצה, כמות השיער הדלדלה לי משמעותית עם השנים

זה כל כך קשה כשהם צריכים אותנו דווקא כשאין לנו מה לתת ...

יש מישהו שיכול לעזור לך?

אם לא, יש עעזרה בתשלום שיכולה לעזור לך? אוכל מוכן/קל להכנה, חד"פ, סרט לילדים וכו'..

חיבוק גדול

נשמע שהשפעת השנה ממש קשה...

רואה את זה גם פה בבית.

מאחלת לך שתישני בקרוב ושהשינה תהיה מרפאת ❤️

רפואה שלמה ומהירה!!

בת כמה הקטנה?

אולי לקנות לה ערסל שהיא תתנדנד בו?

חיבוק גדולללללל

זה מוציא מהדעת!!!

ולא ישנתי כמעט בכלל...

מתלבטת אם ללכת למיון

ולהיות בקפיצות ועל היידים מתיש כ"כ את הגוף....

חושבת גם שכדאי להיבדק.... חיבוק גדול יקרה!!!!

זה ממש משגע את השכל.... בהצלחה ענקיתתתת

היה לנו משהו פשוט יחסית, אבל למשקה שהוא לא מים, נראה לי פחות מומלץ. כי יהיה יותר קשה לנקות.

מציעה לך לחפש משהו בלי הרבה חלקים, ועם פיה שאי אפשר לסובב (כמו שהוא עושה עכשיו).

בטח לא משהו שהוא יקר יותר ודביק יותר ממים.

אולי זאת סתם עצלנות שלי אבל תמיד כשהבן שלי שותה מכוס אז גם קצת נשפך לו. גם אם זה כוס עם קש, גם אם יש מכסה, לא יודעת, תמיד החולצה תהיה גם רטובה.

הייתי מנסה בקבוק ואם זה טעים לו אז אולי הוא יזרום אפילו שהוא לא רגיל.

אבל מרגיש לי ממש מוזר להרגיל אותו לבקבוק בגיל הזה.

אם הוא כבר היה רגיל, זה סבבה שימשיך לשתות מבקבוק.

אבל להרגיל בגיל הזה, זה נראה לי תינוקי מידיי.

אין לו בעיה שנשפך לו כשהוא שותה והוא מרטיב את הבגדים, יותר שהוא מתעסק עם זה ושופך.

גם הוא מסתבך עם זה (ניסינו עם קש רגיל).

וגם נראה לי יהיה קשה לנקות את הקש.

השאלה אם הוא לא ישפוך מזה.

נראה לי עדיף משהו שלא נשפך בקלות.

כוס עם קש פחות, כמו שעניתי למעלה.

ודווקא זה מפתח מאד ללמוד לשתות בקש.

מאד בריא לשרירי הלסת, במיוחד לילד עם קשיי אכילה.

מכל דבר הוא יכול לשפוך, גם מבקבוק רגיל (שממש לא הייתי נותנת לו בכזה גיל)

גם מכוס "שלא נשפכת"

אני לא יודעת מהי רמת הסמיכות של המשקה

אם זה נוזלי כמו מטרנה אז אפשר כוס הפלא וכד'

הוא לא הסתדר איתו.

אין לו קשיי אכילה, הוא פשוט נולד מאוד קטן, ולא מצליח לעלות מספיק במשקל.

אני יודעת שכל דבר אפשר לשפוך, אבל מעדיפה משהו שכמה שפחות יישפך.

זה כן נוזלי.

יש לך ניסיון עם כוס הפלא?

עד כמה זה באמת לא נשפך, ואם קל לנקות אותה?

יש לי נסיון עם  כוס הפלא. זה באמת לא נשפך אלא א"כ מעיפים בכח על הרצפה ואז זה משפריץ או נפתח.

הנקיון קל, אבל אני השתמשתי למים אז זה לא בדיוק רלוונטי למה שאת צריכה.

לי יש את זה:

לייף לייף בייביז WOW כוס הפלא 360 מנטה 207 מ"ל

נראה לי אפשר למצוא בחנויות סטוק סט של כמה כוסות בצבעים.

זה ממש נוח, הכוס מגיעה עם מכסה והמים לא נשפכים כשהיא נופלת.

קל לשטוף

מעולה. השתמשנו מגיל שנה (קצת לקח זמן ללמוד מה עושים עם זה) ועד גיל 3 כולל בקבוק לילה במיטה, כי זה קל לשתות בלי פעולה מקדימה של פתיחה ולא נשפך.

לוודא כשקונים שזה מתפרק בקלות (בד"כ בלחיצה על מרכז הפקק מבפנים).

בקבוק של נוק עם משקולת על הקש

ככה שהנוזל מגיע לפה גם אם מטים את הבקבוק.

זה הכי נח כי רחיץ בניגוד לבקבוק ספורט ולא נשפך כמו כוס.

זה קצת יקר יחסית אבל לא סופהעולם.

אני קונה אחד כזה לילד וכשנאבד-נשבר סימן שעוברים לשלב הבא )בקבוק פשוט(

ובגלל שהוא קטן הוא צריך כל מיני דברים של קטנים, כמו כיסא אוכל. אולי ניתן לו במתנה את הכיסא שפעם היה שלך ועכשיו את לא צריכה כי את גדולה?

אפשר ממש לעשות מזה חגיגת מתנה, להציע לה נניח לקשור על זה סרט ולהביא לו מתנה, או לבחור מה הדבר הראשון שהוא יאכל שם...

יכול להיות שכאשר הוא יתחיל בפועל להשתמש בכיסא, היא כבר לא תביע התנגדות, כי כבר תספיק לעכל את המציאות החדשה (לכן טוב שכבר הכנתם אותה לזה).

ואם היא עדיין תתנגד - אפשר לעשות הצגה שלמה:

להוציא את כיסא האוכל, לשאול לחלל האוויר: "של מי הכיסא הזה?" ואם היא תגיד "שלי!" אז להרים אותה ("וואי, את כבר כבדה!"), לנסות להכניס אותה לכיסא ("אויש, את כבר גדולה מדי!") וכשלא מצליחים לומר, "אוי, הכיסא הזה כבר לא מתאים לך... לכן יש לך כיסא חדש, שכן מתאים לך. אבל מה נעשה בכיסא הזה? למי הוא יתאים? מי במשפחה שלנו מספיק קטן כדי להיכנס לכיסא הזה?" וכשהיא תענה את התשובה הברורה, לשאול אותה: "אז צה את אומרת, את רוצה לתת לו במתנה את הכיסא? אולי את רוצה לצייר לו גם ציור או לקשט לו את הכיסא, כדי שהוא ישמח עוד יותר?"

וכן הלאה...

מקווה שזה יעבוד. אם לא, אז אולי באמת יש פה קושי מהותי יותר, ואז צריך התייעצות מקצועית...

אבל בסופו של דבר היא קטנה, וזה בהחלט גיל רכושני, אז הגיוני שהיא תתקשה להיפרד מדברים שהיא זוכרת כשייכים לה. אבל אם תצליחו להביא אותה לבד למסקנה שהיא צריכה לתת אותם לאחיה, זה יהיה הכי טוב...

לשבת בכיסא תינוק של הקטן לפעמים

בתור פינוק. כשהוא לא משתמש כמובן אני שואלת אותה אם היא רוצה בכיסא הזה או זה (תיאור שונה כמובן לכל אחד. אצלנו זה לפי הצבע)

היא מאוד אוהבת ויודעת שזה פינוק ולא שלה

גם בעגלה. זה טיולון. אם הוא גם ככה במנשא או על הידיים אני שואלת אותה אם היא רוצה לשבת בעגלה או ללכת ברגל

בגיל 3 לא הייתי מנסה לחנך, אלא להתחמק מעימות כמו שאתם עושים.

אפשר לקנות טפט לרגליים של הכסא או לשים מדבקות או לחדש בדרך אחרת את הכסא אוכל בעלות נמוכה יחסית.

אולי יש משפחה עם אותה התמודדות ואותו הפרש גילאים שאתם יכולים להחליף אחד עם השני ציוד 😁

אם אצלם המינים הפוכים (בן 3 ובת תינוקת)

יהיו יותר חפצים שימושיים להתחלף איתם אולי.

לדבר על זה הרבה ואולי לפצות אותה עם משהו מאח גדול שהיא מקבלת?

לרכך לה ולא להיות בראש של 'ראש בראש'

תראי איזה שמלה יפה קיבלת! את יודעת שהיא היתה פעם של מירי? מירי, נכון שאת מרשה לרינה להשתמש בשמלה שהיתה שלך?

(אפשר מראש לתאם עם מירי הגדולה ש"תתנגד", ותשכנעו אותה).

איזה כיף שמירי מרשה לך את השמלה הזאת! יהיה לך ממש נוח וכיף איתה! ומירי ממילא לא יכולה כבר ללבוש אותה...

נתתם כיווני חשיבה טובים.

האמת שהכיוון של 'את כבר גדולה מידי לכסא' פחות יעבוד, כי היא באמת לא גדולה מידי. היא לגמרי יכולה לשבת בו, ועד לפני כמה חודשים הוא עוד היה בשימוש לפעמים (אז דווקא היא פחות רצתה לשבת עליו ורצתה להיות 'גדולה', אז ארזנו אותו. אבל לאחרונה כמה פעמים ביקשה דווקא את הכסא שלה, בלי קשר לתינוק, והיתה מאוד עצובה כשאמרנו לה שלא נוח להוציא אותו עכשיו, ושהיא כבר לא צריכה אותו כי היא כבר גדולה, וכו').

בינתיים יש לנו עוד זמן אז נראה איך זה יתפתח.

אולי באמת אם נראה שזה עוד קשה לה, יעזור לחדש לו את המראה, או להחליף עם שכנים. 

לתת לה הזדמנויות להיות קטנה

לחזור להיות התינוקת, לטפל בה -

אפילו להאכיל אותה אם היא בקטע,

לערסל אותה,

וכן הלאה.

בנוזף לתת לגיטימציה לקושי להעביר את החפצים הלאה, לדבר על כמה נהנינו להשתמש בהם

ואיך היה כיף בכסא הזה וכו'.

וגם, אם אפשר לתת לה להחליט אם לחלוק. אם יש צעצועים שלא קריטי שהוא ישחק דוקא בהם אז לשאול אותה אם היא מסכימה לו - ואם היא מסרבת זה בסדר גמור.

אני אנסה להכניס יותר זמנים שבהם היא באמת יכולה להיות תינוקת.

(האמת שהיא עוד יונקת. אבל היא הרבה פעמים רוצה יותר ממה שמתאים לי, אז גם שם היא לא באמת מתפנקת...)

אבל באופן כללי אולי כדאי לטפטף שיש דברים שהם של הבית. הכיסא או המשחקים והעגלות הם של הבית, ועוברים מתינוק לתינוק. כמו שיש גם משחקים של גדולים שעכשיו היא יכולה לשחק בהם והם לא של אח ספציפי. באופן כללי אני חושבת שזה עוזר להפחית מריבות בין אחים, כיש חפצים שהם של הבית ולא של ילד ספציפי, ולכן גם אי אפשר לריב עליהם (כמו שהיא לא תריב על כיסא אחד מתוך הרבה של הגדולים, כי הם של כולם)

וזה לא קשור לקמצנות או צרות עין, רק שיש לי חיבור רגשי לחפצים. אז כשהילדים שלי התקשו להעביר חפצים או בגדים עשיתי משהו כזה בערך -

הנה הכיסא שכל כך אהבת בגיל שנתיים, החולצה שכל כך נהנית ללבוש כשהיית בת שלוש, זוכרת איזה כיף היה בעגלה הזאת.

ועכשיו (בתקיפות פנימית) אנחנו אומרים תודה לכיסא, לחולצה, ולהתראות, כי עכשיו היא עוברת למי שהוא בן שנתיים.

והכי חשוב שיהיה ברור שזה מה שהולך לקרות, ואנחנו לא מבקשים רשות. כי אם אנחנו מ,קשים רשות אנחנו צריכים להיות מוכנים שלא נקבל, כי לעשות מניפולציות ושיכנועים יכול לפגוע בתחושת הערך העצמי.

אז או שאנחנו מחליטים וזהו, ומקלים על המעבר עם תיקוף וחגיגה את עצם זה שגדלה, או שאנחנו נותנים לה לבחור האם להעביר את הקפוצ'ון ואז אם היא מחליטה שלא, לתת לה לשמור אותו 

לא יודעת אם אוכל להיות בהריון בעתיד, ובהווה בטוח שלא אבל מאד רוצה.

אני מסבירה לעצמי שוב ושוב למה זה לא יכול לקרות ולמה זה לא מתאים ומנסה לחשוב על הרווחים שיש לי מזה שאין לי תינוק (פחות קימות בלילה, לא צריכה להכין מטרנה, שהה אחרונה לשלם מעון...)

לפני יותר משנה הבנו שהריון הוא לא הגיוני אבל עד היום זה עדיין לא לגמרי נקלט בראש ובלב, והכאב קיים.

אני גם ממש ככה מנסה להתעודד במעלות שיש בהפסקה הזאת (גם אם זמנית, רק ה' יודע)

אבל עדיין זה כואב.

והקטנה שלי בת שנתיים,

אם תרצי תפני אליי לפרטי ואפרט לך בשמחה.

וההתמודדות עם הבעל כמו אצלך לפי התאורים שלך

ועוד משהו אני כבר לא צעירה....

מה זה לא צעירה?

אני בת 35

מעניין שדווקא בגלל שאני צעירה מרגישה שזה כואב לי

אני עדיין בשיא הכושר והפוריות

הכי לא מתאים לי גם באופי אני מאוד אוהבת את האימהות, עם כל האתגרים

אבל פחות בכושר.

בין חלק מהילדים יש לי הפסקות ארוכות בגללו,

כל הפסקה כאבה לי ושרפה לי ממש,

אם הוא לא היה מתעקש בכיף היה לי מספר ילדים דו ספרתי,

אני ממש מרגישה את מה שאת מרגישה,אמא כל כולי אוהבת את זה נהנית מיזה,כמהה לזה ממש אי אפשר להסביר את הכמיהה הזו.

והאתגרים זה הכיף של החיים,ממש מרגישה איך כל ילד מוציא ממני יכולות אחרות שלא דמיינתי שיש לי בכלל,מרגישה שהופכת עם כל ילד לאדם טוב יותר ואיכותי יותר,קשה לי להסביר את זה.

אבל בעלי לא באותו קו כמוני בכלל😔

גם בחרדות מהמחשבה על הילד הבא,

ועדיין אני מקווה🙏

מה שעוזר לי, זה להיות בטוחה שהדבר הכי נכון (במיוחד כשיש כבר כמה ילדים)

זה משפחה חזקה, מגובשת, מטופלת, שלכולם טוב בה ואיתה.

במיוחד במיוחד לשני ההורים.

יש לי 4 ילדים, ואני אהיה מאושרת אם בעלי יגיד לי שהוא רוצה עוד ילד,

אבל עדיף לי משפחה של: אבא+אמא ו4 ילדים,

כשהבסיס של המשפחה יציב, איתן, עם אנרגיות ושמחה, אופטימיות וכו'

מאשר משפחה של הורים וחמישה ילדים, כשיש שם אבן מתנדנדת.

לכן עד שזה לא יבוא מבעלי בצורה ברורה שהוא מסוגל ורוצה להוסיף עוד אחד, אז לא, פשוט לא רלוונטי.

כשסדר העדיפויות הזה ברור לי, אז מנסה מצד אחד להבין מה לא מספיק יציב אצלו שהוא לא רוצה עוד אחד, ומצד שני למקסם את התועלת מהרכב המשפחה כפי שהוא כרגע. לחזק ולטפל במה שצריך במצבנו הנוכחי (ותמיד יש מה) ולהיות עסוקה בדברים אחרים. ב"ה יש לי הרבה שאיפות בחיים חוץ מלגדל עוד ילדים (שהיא שאיפה נוכחת וקיימת והכי מהותית, אבל היא לא היחידה ויש לי עוד דברים שמשמחים אותי וחשובים לי בחיים חוץ מזה)

האמת שקיוויתי שלא נגיע לגיל 5 בלי הריון נוסף באופק, והנה זה ממש קרוב, מה שמגדיל את הסיכויים שזה סופי,

ואני משתדלת להיות בסדר עם זה.

וגם יהיה לי עצבות לחגוג יום הולדת 5 ו6, זה בסדר ומותר שיהיה מורכב.

תודה על הנקודות והארות

זה באמת קצת מפקס אותי לשים לב יותר למה שיש ופחות להתמקד באין. ויש הרבה טוב ב"ה וגם אתגרים כמו שיש תמיד במשפחות וכהורים ל5 ילדים

במצב דומה . אולי למכון פועה או ליועצות שם או ליועצות של נשמת יש נסיון במתן ייעוץ בנושא ? גישור על פערים בתחום הזה בין בני זוג ?

או אפילו רק בשביל לשתף ולשפוך את הלב שווה להתייעץ איתם .  לא יודעת מעבר לזה מה לומר...

בהצלחה יקרה , שה' ישמח אותך ואת כל המצפות! 

כי אני רוצה שזה יבוא מעצמו

זה מאוד חשוב לי

גידול ילדים זה לא דבר קל

וזה חייב מבחינתי לבוא עם 100 אחוז רצון וחשק שלו גם

אני פשוט רוצה מאוד שהןא ירצה..

הלוואי

יש סיכוי

רק ששום דבר לא וודאי

וזה כואב המצב ביניים הזה

ישבתי אותו לשיחה רצינית אמרתי לו הילד בן שנתיים פלוס ...דיברנו על יתרונות וחסרונות מה זה דורש ממני וממנו והוא בסוף התרצה והחלטתי שאני מורידה תהתקן

אני חושבת שמאוד חשוב לדבר ולשקף מה הרצון הזה עושה לך ומה את מרגישה...

ככה לא תדע בזמן אמת שאת בשבעה נקיים ואז אולי פחות יפריע לבעלך

אני חושבת שזה מה שהייתי עושה

וגם מסכמת איתה אם זה בסדר שבפעם הבאה אקח ולא אעדכן

ואולי יעזור לך, לנו יש מזוודה קבועה שנוסעים איתה לשבת.

יש שם תא קטן עם רוכסן שיש בו עדים תמיד. אפילו בהיריון הם נשארים שם.

ככה אין מצב שנוסעת שבת ונתקעת בלי.

(ויש גם באוטו תמיד. ובתיק של היום יום)

זה אמא, ברור שלא יהיה אכפת לה, וברור שהיא גם תבין למה לא ביקשת...

זה מה שאני הייתי עושה

אצל ההורים שלי יש בשירותים בחדר אורחים תמיד פדים/אדים וכו' והאמת שזה מוצלח! יכולה לבקש ממנה אולי לעשות את זה שיהיה קבוע

אבל לגמרי הייתי לוקחת מאצלה אם הייתי צריכה 🤭

או שהייתי מאלתרת עד מאיזה חתיכת בד

לא נראה לי שחשוב לאמא לדעת שנלקח ממנה

היית שואלת גם על לקחת פד?..

ממש TMI מבחינתי 🫣

(גם את השני...)

בתור אמא הייתי שמחה שהבת שלי תיקח ולא תעדכן אותי

ויודעת שגם אמא שלי ממש תשמח שכך אעשה.

דרך אגב אחיות וגיסות שלי שמתארחות אני תמיד אומרת להן שיש במגירה במקלחת ציוד נשי ושיקחו חופשי אם יצטרכו בהווה או בעתיד. 

א. אם לאמא שלך לא אכפת אז סבבה.

ב. השאלה מה נח לך!!! ומה ילחיץ אותך פחות. בסוף המצווה היא שלך וצריך שיהיה לך נח. ולא תכניסי לעצמך עוד סטרס. במצב רגיל אני גם ממש מאמינה שבעלך יסכים עם זה.

כמובן שאפשר למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה שאמא שלך לא תדע בדיוק מתי את טובלת ואז זו לא תהיה ככ חדירה לאינטימיות שלכם.   

אם את מעדיפה כן שזה יהיה ברשות בוודאות, אז תגידי לה בהזדמנות שלקחת.

שזה בסדר מצידה שתקחי בלי להגיד..

חמותי דאגה להראות לי איפה היא שומרת אותם כשהייתי כלה.

אמא שלי עשתה בשירותים מסויימים בבית קופסה עם תחבושות ועדים ואמרה לי להגיד לבנות המשפחה שזה לשימוש הציבור.

(לכלות עוד לפני החתונה )

שאחרי החתונה זה מביך לומר..

אבל זה המקום בבית של העדים והפדים.

ואפשר לקחת בלי רשות.

ולדעתי, הייתי לוקחת בלי לשאול

ומקסימום מספרת מאוחר יותר

הרי כמו שאמרת לא אכפת לה

זה בשווי שנדמה לי לגיטימי

וזה לא שונה בהרבה מזה שאתם אצלם ואת משתמשת בטישיו/מגבונים/ווטאבר...

גם לא להגיד לי שנים קדימה. . .

כמו מחזור לוקחת חופשי מהארון של אמא אם שכחתי. לפחות הייתי לוקחת..  לא הפריע לה מעולם. גם שהתחתנתי. 

שבתור מורה התארחתי בשבת עם התלמידות בדירת ארוח של בנות שגרו בה ,בנות שרות כאלה שפינו את הדירה עבורינו

חוץ מהתלמידות לא היו איתי נשים מבוגרות

ו..קבלתי מחזור ראשון אחרי לידה בליל שבת בהפתעה גמורההה

ובכמות גדולה שממש פחדתי להסתובב בלי ..פאדיחות עולם.. ועוד עם תלמידות

לא היה לי ממי לבקש

מהן אין מצב..אני מורה שלהן..

ולא ידעתי מה לעשות

בסוף החלטתי שגם בדיני גזל יש הגדרה של דבר שבוודאי יסכימו לתת..כמו סידור נגיד ולכן לא נחשב גזל

ובאמת לא מכירה מי לא תסכים לעזור במצב כזה שמישהי תקועה ממש ויש לה חבילה כמעט מלאה

קיצר לקחתי 2 בלי רשות

ואפילו לא יכלתי להתנצל או להחזיר כי לא מכירה אותן

קיצר..מה אתן אומרות? נהגתי נכון??🙏🙏

אבל אם לא היתה, מניחה שהייתי נוהגת כמוך... 

זה מאוד בדיעבד אז להבא

הייתי משאירה פתק עם כמה שקלים

זה ממש פוגע לדעת בדיעבד שאדם זר נכנס לך לפרטיות.

לדעתי זו בכלל לא סיטואציה דומה.

היה עדיף לדפוק אצל שכנים, ואם זה בנות בגיל ההתבגרות עדיף לבקש מהן.

ולא אהבתי את הפלפול ההלכתי, דרך ארץ קדמה לתורה. לא עושים מעשים לא מוסריים גם אם יש להם הצדקה הלכתית ולכן נשארנו עם הדילמה המוסרית,

שבעיני זה לא שווי הפדים כמו שזה מכעיס שנגעו ולקחו לך דברים בלי רשות.

אני הייתי כועסת (בתור בת שירות) אם היו לוקחים לי סידור מהמדף שהיה מוגדר מחוץ לתחום שאמורים להשתמש בו.

בקיצור לפחות להודיע בדיעבד במוצ"ש על כל הדברים הלא מתוכננים שקרו, ולפצות כספית גם אם זה פרוטות, בשביל שהשני ירגיש הרגשה טובה, אם לקחו לי בלי לשאול, לפחות היו כנים ונתנו פיצוי.

הבנות בדירה לא אנונימיות..

קודם תארתי את זה ככה מחשש לזיהוי

אבל הן גם בנות שקשורות למקום בו אני מלמדת

והן פוגשות אותי בהמשך ויודעות מי אני.. ושוב אני בתפקיד חינוכי ..

אז להשאיר פתק וכסף היה כן חושף אותי וממש התביישתי..

חשבתי לעשות משהו כזה בהמשך השנה..להשאיר על הידית עם פתק שהתארחתי פה בעבר וכו..

לא כשזה מיידי וברור מי אני

אני מבינה מה שכתבתן

האמת שאני חשבתי בעיקר שאני היתי בשמחהה נותנת תמיד לכל מי שתצטרך במצב כזה.. וברור לי שאם היתי מבקשת היו מביאות באהבה

אבל ממש צודקות לגבי הבלי רשות

ואת בתור מורה כאילו עושה לה את השליחות....

הן גדולות ...ומיד יבינו..

וגם זה לא הגיוני הן גרות אחת עם השניה ומגירות טוב.. אף אחת לא תרגיש בנח לבקש ממני ולא מחברה שלה לחדר..

לאמא שלי לא הייתי מחזירה

אני יודעת בוודאות שהיא לא מקפידה

ואין מצב שתשים לב שחסר לה אחד

(האמת אמא שלי מזמן כבר לא בקטע בגלל גיל אבל הרעיון)

אבל אם מפריע לך החשש ההלכתי אז פשוט תחזירי למגירה שם עד אחד בהזדמנות (רק תשימי לב לשמור על סטריליות)

וגם, אם זה לא היום הראשון או האחרון לא חושבת שזה בעיה לא לבדוק

כלומר ברור שמלכתחילה לבדוק

אבל הרי אם שכחת בדיקה באמצע שבעה נקיים עדיין את יכולה לטבול

אז באותה מידה פשוט שכחת את העדים.

וביקשה פדים כי נתקעה.

אמרתי לה שהם בארון במקלחת (היא גם ככה מכירה את הארון ותכולתו, מוציאה משם פריטים כשעוזרת לרחוץ את הקטנים), ולהבא היא לא צריכה לבקש בכלל, הרי אני אחותה!

כלומר, הרי ברור שאסכים לה, ואשמח לעזור לה, אז היא לא צריכה להתפדח לבקש.

לכן ברור לי שגם לאמא זה ככה, היא תשמח שישתמשו בזה ומותר להיכנס לשירותים שלהם, אז להבנתי היא תשמח שהבת שלה לא תיתקע ולא תובך.

ממש מצא חן בעיניי הרעיון לספר לה לאחר כמה זמן.

וגם לא לך?

אני פעם השתמשתי בחולצת בסיס ופעם בבגד גוף של תינוק ופעם בגרב נקיה שלי.

נניח ולא היה בכלל, הייתי שואלת באופן כללי אם אפשר להשתמש בדברים בשירותים.

אם היית צריכה פלסטר היית מבקשת? או שוכחת משחת שיניים?

בכל אופן אם הייתי נשארת עם אפשרות לא לעשות בדיקה בכלל באופן שלא סותר 7 נקיים (כלומר שלא מחייב לספור מחדש)

לא הייתי עושה בדיקה בכלל, מאשר לשתף ובעלי לא יהיה מרוצה מזה.

אם זה היה סותר 7 נקיים הייתי משתפת את אמא, ולא הייתי משתפת אותו ששיתפתי (אולי רק רחוק מהאירוע)

בעיני זה דברים שאף אחד לא מקפיד על שווים וברור שמרשים

ברור שאמא שלך הייתה נותנת לך

אם קשה לך עם זה תקני פעם חבילה ותשימי לה בארון

אלא מעדכנת לאחר מעשה (וגם זה לא בטוח), נגיד בעוד תקופה אחרי שתתארחי עוד כמה פעמים תעדכני אותה שיצא לך לקחת בעבר.

אצל אמא שלי למשל מראש זה אחרת - ממליצה לכל מי שיש לה בנות או כלות

מדף בחדר שירות ליד האמבטיה עם פדים עדים ומגבוני אסלה. כל הבנות הגיסות ןהנכדות הנשואות יודעות שזה הארון שמיועד לשימוש ציבורי.

חוסך כל-כך הרבה כאב ראש והתעסקות

כשאני נוסעת אליה אני מראש לא מביאה את שני הפריטים האלה.

יש לה גם במטבח ארון עם קצת חטיפים למבוגרים שמגיעים, חטיפים שווים. פשוט כיף להגיע ולדעת שאם נשארת רעבה תמיד יש חטיף אגוזי בארון.

ממליצה ממש לכל אחת. 

אמא שלי שמה במקום מסויים ומעדכנת לפני/ אחרי החתונה שיש שם ואפשר להשתמש.

אבל קרה שבדקתי שם ולא היה אז כן הלכתי ושאלתי את אמא שלי. זה שהיא יודעת שאני צריכה עד לא אומר שהיא יודעת מה מצבי- אולי זה הפסק? אולי זה בדיקת פרישה בכלל? איפה אני ממוקמת בשבעה נקיים?

קיצור, לא תמיד זה הכי נעים אבל אני מעדיפה לשאול מאשר להסתבך..

כמו שאת מן הסתם לוקחת פרי מהמקרר אצלה בלי לשאול.

רק הייתי מוודאת שאין שם איזה 2 אחרונים... 

אני בתור הורה אף פעם לא הולכת למורים מקצועיים. אם יש משהו קריטי זה אמור לעבור דרך המחנכת

חיבוק על החוויה

תדעי שזה הרבה פעמים לפי המקצוע (נניח להורים חשוב לבוא למורות למתמטיקה ואנגלית ופחות ספרות והיסטוריה...) ככה שזה מן הסתם לא קשור אלייך בכלל

וסביר גם שחוץ מהפרגונים יש הרבה הורים שבאים למורות אחרות להתלונן... מניסיון

בטוחה שאת מורה נהדרת!

בחיים לא דמיינתי שמורה מקצועית רוצה שיבואו אליה

אני באתי אולי פעמיים בחיים למורה מקצועית-

כשלבת שלי היה קושי מיוחד

וכשהיה לי כמה הערות על מה שקורה בכיתה שהיה חשוב לבת שלי שאבקש מהמורה

באמת לרגע לא זוכרת כמעט שיש מורות מקצועיות וברור לי שללכת למורה מקצועית זה רק אם יש משהו ספציפי

זה בטח לא מדד לשביעות רצון מהמורה

ולא משהו שאני אעשה 'עבורה' ..כי לא חשבתי בכלל  שזה משמח כשבאים

ואגב רוב ההורים לא מכירים את רוב המורים המקצועיים...

לא כל הילדים משתפים בכל מה שקורה בכל השעורים..

אני אוספת מפה ומשם ולאט לאט מחברת לתמונה שלמה..

אבל באמת שאת רובן אני לא מכירה

ובטוחה שכל אחת משקיעה ונותנת את הלב ..וממש לא היתי רוצה תשחשוב שלא מעריכים אם לא מגיעים לאסיפה לדבר איתה🙏

בעיקר כשלי יש כמה ילדים בבי''ס ..ולכל אחד י שמזן המתנה..

וזה בשעות אחה''צ כשהילדים בביית אז אני בעיקר מחפשת להזדרז לחזור..

הלכתי פעמים ספורות למורים מקצועיים, כשהייתה בעיה ספציפית לילד במקצוע הזה.

ואני מכירה את השמות שלהם רק בסוף שנה, כשמבקשים ממני לכתוב ברכות לכל הצוות🤭 (וגם זה לא קורה בכל מקום... לא תמיד זוכרים להודות למורים המקצועיים, אף שלגמרי מגיע להם...)

בכל אופן, חיבוק לפותחת היקרה!

למקצוע שלא מעניין את ההורים לצערי,

אני יכולה לשבת בחדר הקבצה ולראות אמהות שיושבות חצי שעה בתור למחנכת, והן רואות אותי,

נשגב מבינתי העניין

עד כמה צריך להיות לא חשוב להן, עד שיעדיפו להסתכל על הקיר ולא לשמוע ממני משהו. גם אם המקצוע שלי "לא חשוב" בכל זאת אני מבלה עם הבת שעתיים בשבוע...

הן יודעות שהמחנכת תאמר להן אם מסרת משהו חשוב

ולא תמיד יש כוח לפתוח בעוד שיחה, להיות נחמדה, לספוג ביקורת (זה קשה לשמוע אם הילד שלי בעייתי), וגם לא באמת בטוח שיש מה לחדש מבחינתן

אני ממש לא חושבת שזה אישי! זה ממש לא ממקום של להעליב או שאת לא חשובה, חלילה

סתם מתמיה אותי

כשאני הולכת לאסיפות הורים של הילדים שלי, אם כבר טרחתי והגעתי לבית הספר אני ממש אשתדל לדבר עם כל המורים שאני מצליחה להגיע אליהם במאמץ סביר,

לא כי מעניין אותי מה הידע שלהם בגיאוגרפיה אלא כי מעניין אותי הילדים עצמם - איך הם מתפקדים, איזה קשר יש להם עם המורה, איך הוא רואה אותם מכל מיני בחינות שמתבטאות בשיעור שלו.

גם אם יש קושי ידוע אני רוצה לשמוע על זה, איך המצב כרגע. 

כן יכולה לומר כמורה שהפגישה עם ההורים, אפילו קצרה של 2-3 דק', הרבה פעמים שופכת לי קצת אור על הילדה, ועוזרת לי להכיר ולהבין אותה יותר.

אבל מודה שאני לא מכירה את כל המורים של הילדים שלי. והם גם לא יושבים מול הפרצוף שלי בזמן שאני מחכה למחנכים.

כמורה, אני בכלל חושבת שצריך לפתור את המורים המקצועיים מאסיפות ההורים. לפחות ביסודי.

אני די מכירה אותה

ונדיר שהופתעתי

שעתיים בשבוע כאחת מ30+ בנות לא יוסיפו לי הרבה הכרות..לדעתי..

בעיני מרשים אם היא בכלל תדע את שמה

ככה אני זוכרת את הקשר עם מורות מקצועיות

באות מלמדות והולכות

עם המחנכת אני גם פחות באה כדי שתכיר לי את הילדה

אלא דתדתף אותי נגיד בפן החברתי לדוגמא -מה שאיני רואה ץמיד בבית

ושנדון יחד איפה קשה ומה אפשר לעזור לה

ממה שהתרשמתי המורות המקצועיות לא כ"כ זוכרות את הפרטים של הילד...

גם אני כשהייתי מורה מקצועית לא היה לי ככ מה להגיד על הילדים...

כנראה שאת מורה משקיענית!!

אם אכנס למורה מקצועית בינתיים, יבואו עוד אמהות ויעקפו אותי בתור (אני לא טובה בלעמוד על שלי שהייתי פה קודם ורק נכנסתי למורה אחרת בינתיים...)

ומאמינה שיש עוד כמונו.

אם אני כבר שם, אין לי התנגדות לפגוש מורה מקצועית, אבל באמת שזה גדול עלי ולהישאר עוד אחר כך לא אפשרי לי כ"כ. 

שהיה לי חשוב לדבר איתם..

גם לטוב וגם לרע..

מבינה את הבאסה. ממש. ושולחת לך חיבוק❤️

אבל גם לנו יש השפעה על העיניין...

יכולה להבין את ההורים שלא בוער להם לעבור אצל מורים מקצועיים אם אין משהו חריג. 

בדכ מושיבים את כל מורות המגמה ביחד באותו חדר.. אנחנו עושות תחרות בנינו למי הגיעו הכי הרבה הורים. שנה שעברה ניצחה המורה שהגיעו אליה 5 הורים. ושתביני שמגמה זה המקצוע היחיד שהבת בוחרת ועדיין זה לא מספיק עניין את ההורים..

גם כשהייתי מחנכת, בסוף באמת ריכזתי את המידע שהגיע אליי מכל המורים המקצועיים אז תכלס אם אין משהו חריג באמת אין סיבה להגיע למורה מקצועית 

אני לא אוהבת לדבר עם הורים!

מצידי, תנו לי לשבת ערב שלם, לדבר עם הורה אחד, לעשות בשאר הזמן דברים שלי וסלאמת.

כל שיחה עם הורה דורשת ממני להתכונן ולתכנן מה אני הולכת להגיד, שזה נורא קשה לי.

אני מגיעה לאסיפת הורים כדי לשמוע על ההתנהגות של הילד. על המשמעת, האינטרקציות החברתיות שלו וכו' שזה מה שהמחנכת רואה בד"כ, ופחות הצוות המקצועי.

לגבי המצב הלימודי של הילד באותו מקצוע, מבחינתי מספיק הציונים במבחנים ובתעודה...

בעיני חבל שמביאים בכלל מורים מקצועיים. אני חסה על הזמן שלהם... אם יש באמת בעיה אצל מורה מקצועי ספציפי, אני מצפה שהוא יגיד לי במהלך השנה ולא רק באסיפת הורים.

להבא כדי למנוע עגמת נפש, אפשר להגיד שמי שרוצה שיקבע איתך מראש, או לבקש מהורים מסוימים לקבוע איתך.

על המורות המקצועיות שבאים אליהם הורים ברצף ואין להם רגע לנשום או גרוע מזה באים אליהם הורים שצועקים.

כמורה מקצועית אני יושבת כבר למעלה מעשרים שנה באסיפות הורים והשיא שלי היה כ 5 הורים לאסיפה, בדר"כ יותר לכיוון 2 הורים ואני עוד מלמדת מקצוע שנחשב "חשוב".

כיוון שאני מחוייבת לשבת בין 3 ל4 שעות באסיפת הורים, אני מצטיידת מראש בתעסוקה (מבחנים לבדיקה וכדו') , כדי שלא ארגיש שמבזבזת את הזמן.

אני ראיתי שמורות שמגיעים אליהם יותר הורים הן מורות שעושות עבודה מקדימה, כלומר חופרות לתלמידות שהן מבקשות שההורים יבואו אליהן, שולחות הודעות להורים הרלוונטיים, מבקשות מהמחנכות לשלוח אליהם הורים, אז אם את רוצה יותר הורים באסיפה אולי זה הכיוון (אני בדרך כלל פחות בקטע של שיחות עם הורים, מעדיפה יותר שיח מול התלמידות, עובדת בתיכון אז יתכן שביסודי זה שונה).

גם כאמא אני לא ניגשת למורות מקצועיות באסיפת הורים.

בוקריה- יש להם באתר את התעודת כשרות, תבדקי אם זאת כשרות שמתאימה לך (אני לא מבינה כ"כ בכשרויות מהדרין)

אלפרדו - מהדרין חתם סופר

יש גם כל מיני מסעדות בקניון הגדול, אבל לא יודעת כשרויות- גרג, לנדוור, ארומה, עוד אחת איטלקית שאני לא זוכרת עכשיו את השם

מוכחות.

לפעמים כל מיני שיטות קסם, עולות הון ומשאירות את הילד וההורים מתוסכלים.....

הלוואי שתמצאו את הדרך הטובה ביותר

למה הוא לא רכש קריאה?

לפי זה להתאים את השיטה.

יש שיטת עננים - שיטה של זכירה גלובאלית של מילים

יש שיטת בהנעה - שעובדת על חיבור קריאה לתנועה

ועוד ועוד

הכל תלוי לפי הילד

אין שיטה אחת שעובדת על הההההכל

אפילו בשביל כתמים יש מה שיורד עם אוקסיג'ן יש דברים שצריכים השריה ויש שפשוט חלב

(סליחה אני בייאוש כביסות טוטאלי)

לא יודעת בן כמה הילד

אבל למדתי הוראה מתקנת

מורה טובה עובדת בכמה שיטות(אני לא בתחום היום אז אפילו לא יודעת להמליץ על מישהי)

ודבר ראשון בודקת מה מקור הבעיה ואיפה הקושי

ולפי זה שיטה שעוקפת את הקושי או נותנת לו מענה

ובגיל גדול ילד שלא רכש כמובן לבדוק

ראיה, שמיעה, לא בדיקה של וי אלא ראיה- מישהי שמומחית במיקוד (שזה מאד משמעותי לקריאה)

שמיעה- פירוק צליל ועוד.

ולשקול אבחון כי באמת זה חסך שקשה להשלים אחר כך

היא לא עובדת בזה פרטי, אבל בשנה שעברה לימדה בכיתה א' ועבדה בפרטני לאור השיטה עם הילדים שהתקשו ברכישת הקריאה, והיא אמרה שזו פעם ראשונה שסיימה כיתה א' כשכל הילדים קוראים.

לגבי קצב הרכישה - אני לא יודעת.

וגם לא יודעת כמה זה באמת מתאים לכל ילד.

הרעיון המרכזי בגישה, לפי איך שאני הבנתי, זה שעובדים מכיוון אחר של תפיסה - יותר מהצד הימני של המוח. הלימוד הוא דרך סיפורים (שמומחשים בצורה חווייתית, עם דמויות ומשחקים וכו'), כשבהתחלה הילד בכלל לא מבין מה הקשר לקריאה, אבל אחרי שהוא מכיר וזוכר את הסיפורים והדמויות פתאום הם מקבלים משמעות בהקשר של האותיות והניקוד.

את יכולה לקרוא באתר שלה המלצות וכו', וגם לראות אלו מדריכות יש באיזורך.

זו שיטה שונה ואחרת משאר השיטות.

אבל- אין לי מושג מי אמר לך שלומדים קריאה ב 8 שבועות. חמוטל מדגישה שאין זמן מוגדר ואסור לומר מראש זמן! ילדים אכן לומדים בד"כ קריאה מצרפת בתוך מס' שבועות. אך קריאה שוטפת- אין איך לדעת מראש כמה זמן ייקח.

הילדים יודעים את כל הניקודים והחיבור להברות.

אבל הדרך לקריאה שוטפת הכוללת הבנת הנקרא לוקחת זמן, לעיתים מועט ולעיתים ארוך.

לא למדתי ממש את השיטה

עשיתי איזו השתלמות שהיא עשתה לתומכות הוראה של מורות בשיטה שלה, באנגלית ובחשבון.. משהו דיי קטן אבל לימדתי תקופה בליווי של מדריכה בכירה שלה.

מוזר לי ההתחייבות ל8 שבועות כי הגישה שלה היא שעוקפים את המוח אבל לתהליכים לוקח זמן..

בכללי שיטה מהממת, יש ילדים שהיא ממש יכולה לעזור להם!

אם את רוצה ללמד, בעיני עדיף שזו לא תהיה שיטה יחידה אלא ללמוד הוראה מותאמת וגם את הקורס שלה בתוך ארסנל הכלים שלך בהתאמה לילד המסוים, כי יש ילדים שזה יהיה להם מדהים ויש ילדים שהשיטה לא תיקלט להם בכלל..

בגלל שראיתי שהצלחתי לעבוד עם הבן שלי עם חוברות של מורה מתקנת אז חשבתי אולי להתמקצע בזה ולעבוד בזה ..כרגע אני בבית

לקחתי הצעת מחיר גם של הוראה מותאמת וזה סביב אותו מחיר ואמרה לי גם שכדאי קודם ללמוד את הרגיל ואחר כך אפשר ללמוד עוד שיטות שיעזרו.. אבל חשבתי שהיא מנסה למכור לי אז כיף לקרוא את זה ממישהי מבחוץ😄

מסוגל ללוש עד 5 קילו בצק - כלומר 3 קילו קמח 

קניתי לפני שנה ומשתמשת בו הרבה

לא כמוך, אני לא מכינה בצק כל שבוע

אבל כן מכינה הרבה עוגות ומידי פעם חלות

הוא מאוד נח ושקט ויש לו מנוע ממש עוצמתי.

אבל אני פחות מרוצה. 

כשאני לשה 2 קילו קמח- הבצק גולש מהקערה עד שהוא נהיה אחיד. הרבה התעסקות.

מה שכן0 יוצא בצק מושלם וקל לתחזק את המיקסר

בדיוק החלפנו לאחרונה כי הקודם התקלקל. אבל הוא שימש אותנו בערך 6-7 שנים, בשימוש תכוף מאוד להכנת בצק (2-3 פעמים בשבוע).

קניתי שוב אותו דגם שהיה לי. עלה 1530 כולל משלוח עד הבית. לי זה שווה את המחיר.

(אבל זה באמת נוח בעיקר כשהשימוש העיקרי הוא לבצק. לעוגות בעיני הוא פחות נוח).

זה חייב מיון או מרכז בריאות האישה או שאפשר בקופה?

היפרדות שליה. שיכולה להגרם חלילה גם מנפילה קלה.

צריך ללכת למרכז בריאות האישה או מיון נשים. כדי שיהיה אולטרה סאונד ומוניטור.

סתם בקופה לא בטוח שיהיה לך את הנ"ל והם אוטומטית ישלחו למיון.

חיבוק גדול

נשמע כואב ולא נעים בכלל

בשורות טובות

אם לא היו שם קוצים כנראה לא הייתי זוכרת שנפלתי. או שזה היה כואב יותר, הקוצים ריככו את המכה. זה קצת כמו להחליק על מזרון על הרצפה. עדיין יכול לגרום להיפרדות שליה?

ואם זה גורם להיפרדות שליה אז לא מוזר שאין דימום והתנועות עובר רגילות?

להיפרדות.

לפעמים מתחיל היפרדות ולא רואים דימום כי זה מעל השק.

לאחרונה ספרה פה מישהי שהלכה להבדק אחרי נפילה קלה וזה הוביל לה ללידה...

לא זוכרת מי זו הייתה.

אני מבינה את הבאסה בלבזבז שעות במיון, אבל עדיף אלף שעות מבוזבזות מחלילה.....

במיוחד שאת לקראת הסוף.

והלכתי להבדק. ראו קצת האטות אבל אח"כ העובר התאושש ב"ה.

ואני הייתי עפ תחושות מאד לא טובות, הרגשתי כל הזמן שמשהו לא בסדר למרות שהיו תנועות כרגיל כל הזמן.

בלידה התברר שיש לי מים מקוניאליים. אחרי הלידה כשהשליה יצאה ראו שהיא ספוגה במים המקוניאליים

המיילדת אמרה שזה נראה שהמים ירדו לפחות לפני שבוע. וזה הגיוני שהעובר שלי היה במצוקה בגלל המכה.... 

ב"ה זה נגמר בטוב. הוא קיבל תמיכה נשימתית וב"ה אחרי כמה ימי השגחה בפגייה התאושש. אבל ה' ישמור זה יכל להגמר אחרת....

אם נפלתי באחת בצהריים (כל היום לא היה לי זמן לחשוב על זה בכלל) לגיטימי לחכות לבוקר כשהילדים יהיו במסגרות ואז ללכת?

הולכת הלילה.

אולי תתייעצי עם אחות במוקד הטלפוני?

זה היה אח, הוא לא רצה לקחת אחריות אם לחכות לבוקר אבל לא היה לחוץ על הלילה, הוא אמר שזה שאלה שאין מי שיוכל לענות עליה

קרה לי לפני כמה שבועות ( לא נפילה אבל מכה בבטן )

במוקד אמרו לי שאוטומטית זה למיון אז אולי שווה לך פשוט לקבל הפניה וישר לשם ולא סתם לבזבז זמן

במיון רצו השגחה ל24 שעות והמליצו על זירוז כי הייתי קרובה ל40

ב"ה לא הייתה הפרדות אבל אחרי יום המוניטורים לא היו "מצוינים"  היה קצת האטות ולכן נשארתי לזירוז ובתכלס היה מיים מקוניאליים ...

ב"ה אצלי זה לא היה משהו דחוף כי האולטרהסאונד היה תקין וגם בהתחלה והם לא היו לחוצים אבל רצו מעקב

מהמכה ועד הזירוז היה 3 ימים ( בינהם שבת כי הרב אמר שאם לא חייב לדחות את הזירוז לשבת וזה לא היה מצב חירום ) 

מצד שני, הכי לא רוצה לאבד את העובר בגלל עצלנות...

אוף, אני אסע, אבל נראה לי כן אחכה לבוקר (במיוחד אם זה אומר שישאירו אותי למעקב)

אבל תמיד ח.מתי על סרוב אשפוז אם הכל תקין ועבר כבר זמן מה נפילה

לא מייעצת לך מה לעשות כמובן

אבל סתם מעדכנת שיש אופציה כזאת 

שהחשש הוא שיש הפרדות קלה שלא רואים

ולכן גם אין דימום או האטות

והמערב 24 שעות חשוב.

אז שאם אני חותמת סירוב אשפוז ללכת יום אחרי למוקד לבדיקה שוב.

לא שווה את הסיכון...

החשש הוא מהיפרדות שלייה

קחי בחשבון שסיכוי גבוה שישאירו אותך באשפוז 24 שעות

תרגישי טוב 🙏

ברוך ה' הכל היה בסדר ובגלל שכבר כמעט עברו 24 שעות מהנפילה שיחררו די מהר (כמה שיש דבר כזה מהר במיון יולדות כשאת לא מקרה דחוף).

עשו לי מוניטור שעה, אולטרא סאונד, נתנו לי אנטי די כי אני סוג דם מינוס ושיחררו הביתה.

האחיות נזפו בי שהגעתי אחרי כל כך הרבה שעות, הטכנאית (החצופה) קצת נזפה בי שבכלל הגעתי (למה לא בדקו אותך בקופה? איזה קופה את? רוב הנשים בכלל לא היו חושבות להגיע על נפילה כזאת...) והרופא ששיחרר אותי אמר "את באת בצדק, לא ביזבזת את הזמן, באת בצדק, היית צריכה לבוא" ואני מאוד מודה לו על זה, כי באמת כל השעתיים שחיכיתי למכתב שחרור שלי תהיתי לעצמי למה אני מבלה פה בוקר במיון כשיש לי עוד כל כך מעט בקרים פנויים עד שאגיע לכאן שוב כדי ללדת...

אבל גם מודה לה' שאני לא מקרה דחוף ויכולה לחכות שעתיים למכתב שחרור כשבינתיים הרופא (שהתחיל לכתוב לי מכתב שחרור כבר) רץ לאישה אחרת בשבוע הרבה יותר מוקדם ממני שהגיעה עם כאבים חזקים...

וצודקת על המסקנה בסוף. באמת ב"ה!

שיהיה המשך הריון תקין וקל. לידה קלה בזמנה בבריאות בשמחה ובידיים מלאות

ב"ה שהכל בסדר !

לי רופאה אמרה אני מעדיפה שאשה תגיע 20 פעם לשווא מאשר שלא הגיע כשהיה צריך...

ולגבי הטכנאית - ממש לא בסדר שאמרה את זה כמו שכתבתי לי במוקד אמרו שזה ישר למיון והאחות ממש אמרה לי שעל נפילות כמו שתיארת מצריך בדיקה 

מניעה הורמונלית, או התקן?

זה יכול להשפיע על הדימום.

אם לא, אולי כדאי לבדוק אצל רופא נשים.

גם אם זה תקין רפואית, לבדוק מה אפשר לעשות כדי לקצר את הדימום.

יש גם כל מיני דרכים, כמו לשתות מיץ לימון, ויש גם משהו עם קינמון.

תנסי לשים לב אם כואב לך כשאת בודקת.

ואם מתאים לך לבדוק אצל בודקת.

וכנראה זה לא תקין רפואית

ואנחנו בכל מקרה בקשר עם רופא פוריות

אבל זה מעצבןן

(וגם צריכים להספיק לעשות בדיקת זרע שבוע הבא...

התור ביום רביעי

אם המקווה ביום שני הבא זה בסדר מבחינת זה? ואם ביום שלישי זה מדי צפןף?)

וגם לא יותר מ5 ימים, אז בטבילה עצמה זה גם לא טוב.

זה יכול להשפיע על תוצאות הבדיקה.

אולי אפשר לדחות את הבדיקה אם יהיה  צורך?

לא מצאתי לזה פיתרון לצערי

לפעמים אם אני יכולה אני מוצאת לי עיסוק אחר או לא יושבת באותו מקום אם לא מדובר בסעודה משותפת

אבל כמה אפשר להתעלם מזה

במיוחד שהבית שקט ובעלי באיזור מנשנש משו

כמה אפשר לספוג 

אני מתה מזה

ולכן רואים משהו תוך כדי

אם לא אפשרי, הולכים למקום אחר.

בעיקר לזכור שהבעיה אצלי ולא אצלו. לרוב האנשים זה לא מפריע.

וזה מפריע יותר כשאני רעבה / עצבנית/ עייפה.

אזל לא רעיון טוב לשבת לסעודת שבת כשאני כבר ממש ממש רעבה.

ועוד משהו, יש מאכלים שמפריעים יותר ויש שפחות. אז אני שמה לב גם לזה

בעלי מיזופוני

אבל כשהוא אוכל מרק......... אני בורחת לחדר אחר...

קניתי לו אוזניות חוסמות רעש

אפשר גם לשים אוזניות עם מוזיקה, אטמי אוזניים...

לא יכולה לשמוע קולות לעיסה, אני גם לא אוהבת ששומעים אותי, אבל לרוב לא קורה כי הבית שלנו תמיד רועש, וזה מפריע לי כשאני גם אוכלת כשאני לא אוכלת פחות מפריע לי....

אצלי זה יותר גרוע, לא מסוגלת שמלקקים מולי אצבעות שהתלכלכו מהאוכל, או דוחפים מזלג לסלט המרכזי, או נוגעים בטלפון ואז באוכל בידיים.
ולעיסת מסטיק מולי- מעלה לי את העצבים
אני מקרה אבוד

אני לא יכולה לשמוע את הרעש של הכף בצלחת

זה כאילו מעצבן אותי

או שמכניסים את הכף לפה והיא נוגעת בשיניים

אויי זה נוראאא

שכף אישיח דוחפים לצלחת ראשית
וכו וכו

לק"י

זה עניין אסטניסטי.

וחלק ממה שכתבת, בעיני זה ממש נורמלי שזה מגעיל אותך.

אני ברמה מעט קיצונית, ומסתכלים עליי במשפחה המורחבת כמוזרה.

אני נשמעת קצת קיצונית, ועדיין יש דברים שבעיני הרבה אנשים לא מקובל לעשות.

והכי מרגיז, שלא מבינים ולא מתחשבים.

יש לי אחות שמעירה על כל אכילה שזה מחרפן אותה

ורואים שהיא סובלת

אבל בואיייייי זה לא שאנחנו אוכלים בפה פתוח ובקולי קולות

סה"כ אוכלים בנימוס ובעדינות

אבל אותה זה משגע

אני בטוחה שאתם אוכלים בנימוס

אבל אני שומעת את זה פול ווליום ולא מבינה למה אי אפשר לאכול פשוט בשקט כמוני 🤣🤦🏻‍♀️

וכשהוא אוכל ביסלי ודברים כאלו הוא אוכל עם אוזניות 🤣🤣🤣🤣

גם ילדה מחוננת, בת שבע. מזכיר מאוד את הסיפור שלך.

היינו בתרפיה באומנות (הילדה מאוד אוהבת לצייר) ועזר מאוד מאוד.

זה כלל מפגש עם ההורים מידי פעם ותרם לילדה ולנו המון

אוהבת לצייר.

איך הגעתם לתרפיסטית באמנות? דרך הקופה \ פרטי?

ואפשר גם ללכת למרפאת בריאות הנפש בקופה (לא צריך להיבהל מהשם) ולעשות שם אבחון וטיפול.

רגישות גבוהה זו מתנה שצריך ללמוד לחיות איתה בצורה טובה, וטוב שתתנו לה את הכלים כבר בגיל הזה... (אם מעניין אותך לקרוא על זה קצת, את יכולה לחפש באינטרנט "אדם רגיש מאוד/ילד רגיש מאוד")

ולקוות שיראו עובר עם דופק בעז"ה

חיבוק גדול

בשורות טובות ומתוקות

מקווה שהתבשרת בבשורות טובות.

אצלי שבוע 10 (לפי וסת)וראו שק הריון וחלמון

ועכשיו ממתינה למחר לבדיקה נוספת לראות אם משהו התפתח...

ההמתנה והלחץ פשוט לא נורמלים!

חיבוקקק🫠