מי עוד יש??
הייתי אצלה אחרי החתונה, אמרה או פיזיותרפיה או לחכות ללידה שייפתח המקום, מפה לשם אני כמה חודשים אחרי לידה, לא מצליחים לקים יחסים, אי אפשר לנסות להיכנס אפילו כואאבבבבבבב
כואב בחלק התחתון של פתח הנרתיק מרגישה כאילו תפרו לי שם חזק מידי או לא יודעת מה, הרופא הסתכלה אמרה הכל בסדר הכל נקי
הרופאת נשים אמרה שהנרתיק ממש רחב וזה יכול להיות קשור ליציאות (????) והביאה לי נירות, עוד לא סיימתי אותם
נמאס לי כבר מהנושא הזה
יש פה המון מידע ועזרה.
מצרכים:
מיכל קצפת צמחית (250 מ”ל)
חבילת שוקולד מריר (100 גרם)
כפית שטוחה אבקת נס קפה (ניתן לוותר)
100 גרם ביסקוויטים “פתי בר” מפוררים (*לרגישים לגלוטן- להשתמש בחבילת ביסקוויט ללא גלוטן של אסם).
לקישוט: שוקולד מריר מגורד
אופן הכנה:
-מניחים את קוביות שוקולד המריר בקערת זכוכית, מוסיפים 2 כפות קצפת צמחית וממיסים במיקרוגל בפולסים קצרים. מערבבים היטב עד לקבלת תערובת שוקולד חלקה ומצננים.
-מקציפים את יתרת הקצפת הצמחית עם אבקת הנס קפה עד לקבלת קצפת רכה (חצי הקצפה).
-מוסיפים לקצפת את תערובת השוקולד (חשוב שתערובת השוקולד לא תהיה חמה אחרת יווצרו גושים) ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה.
-מניחים בגביע שכבה של פירורי ביסקוויטים ועליה יוצקים את קצפת השוקולד. מפזרים מעל מעט שוקולד מריר מגורד.
-מעבירים למקרר או למקפיא ל-3 שעות לפחות.
וכמה לדעתכן צריך למלא בו מינימום?
זו מתנה רק מאיתנו, לא מעוד הורים.
אפשר לקנות תו הזהב?
1. סיר/משהו למטבח+מגבות מטבח פשוטות
2. קישוט נוי לבית
3. מארז קרמים
4. ערכת תה/קפה- כוס ממותגת, תיונים/קפה קטן, סוכר קטן וברכה קשורה
ולא נותנת גיפט קארד...
מה התקציב?
אפשר עציץ, כלי יפה למטבח, מארז שוקולדים, ספר טוב.. מה היא אוהבת?
בתור מורה באמת לא ציפיתי למתנות אישיות, והמכתבים הכי שימחו אותי בעולם! מתנות קיבלתי דברים לא שימושיים... אגרטל ענק שלא מתאים לי לסלון, קרש חיתוך לגבינות קשות שאנחנו לא מכניסים הבייתה, ספר שכבר יש לי, כלי למטבח שלא לטעמי חחח 😅 הברכות מחממות לב, והיחס, וזה הכי חשוב בעיניי 💚
וווואיייי כמה אפשר לבקש????
חודשים שאני מתחננת שיסדר כל מיני דברים בבית, דברים שרק הוא יכול לסדר.גם ככה חוץ מזה אני עושה הכל. אז גם על זה צריך לחפור.יצאתי מדעתי כבר
וכשאני מתעצבנת- מה את תוקפת???
אומר לי אם אני לא עושה אז אני חייב ככה וככה
לא באלי
באלי שתעשה וזהו
לא באלי לא לבקש ולהיות מהנשים האלה שעושות הכל בבית.
טתה לא מסדר???
סבבה
אבל אל תבלגן
וואי לבכותתתת
החסרון היחיד זה שצריך לעשות את זה פעם בכמה חודשים 😐
אני מרגישה שזה מרחיק אותי ממנו, שאין לי חשק אליו כי כבר נמאס לי
וזה כואב לי כל כך כי חוץ מזה הוא כזה כזה מושלם
כאילו מה עוד נעשה? גם על זה להילחם
פשלה באמת
למה הוא לא עושה בעצם? מה המחסום מבחינתו?
אם בעלך לא מסוגל באמת, מכל מיני סיבות - בין אם חוסר כשרון/זמן/חשק, וחשוב לך שהדברים ייעשו - אני בדעה שעדיף לשלם למישהו שיעשה
ואם זה גורם לך להרגיש שאת עושה יותר - ממליצה לך גם להפחית עשייה ולשלם למישהי/ו שיעשה גם במקומך
חלק מהדברים., או להיעזר בצורה אחרת, למשל קנייה של מכשירים שמקלים על התפקוד בבית, קנייה של אוכל, חד"פ
וכו
אני קניתי בשופרסל
משרים את הבגד במים רותחים עם החומר
אני גם שיפשפתי אותו קצת, עם כפפות כמובן
לא ניסיתי כתמי זיעה
אבל זה עובד יופי
זאת הצטברות של מלחים מההזעה למיטב הבנתי.
לא הצלחתי להמיס עם שום חומר.
דרך אגב בחולצות לייקרה זה לא קורה, וגם בויסקוזה פחות. זה קורה בעיקר בכותנה.
קסם!
ואם זה לא מספיק
אז אחרי הכביסה תתלי בשמש... שהצהוב יהיה מול השמש. היא מלבינה הכל
לפני כל כביסה לבנה באזור בית השחי
וכדאי גם בצווארון
כל כביסה לבנה על הכל עם סנו אוקסיג'ן איפה שצריך....
אין מה לעשות.. אכן כביסה לבנה זאת השקעה..
(אאכ בחישןב שלך ההשקעה לא משתלמת לעומל לקנות כל x זמן חולצות חדשות במקום...)
שפשוף עם שמפו רגיל וישר למכונה. היה עובד לי.
היום על חולצות לבנות מרססת ספריי אקונומיקה על כל כתם ישירות לפני שמכניסה למכונה.
יוצא מושלם ומאוד לבן
לבעלי שיחיה יש כתמים כחולים בבית שחי
אני באמת לא מצליחה להבין ממה זה נובע.. אתן אומרות מדאורדורנט? זה דיי הזוי ...
זה כנראה התיק הכחול איזה הזוייי
את גאון .
היי
מכירים גמח באיזור מרכז, שפלה להשאלת טנס?
אשמח להמלצות
תודה
לראשונה שוקלת גם להשתמש וחבל לי לקנות
מה העלות של זה באמת?יודעות?
הבת שלי כפרה עליה ילדה מהמהמת
אני מרגישה שאנחנו די על זה וסה״כ הימים שלנו טובים ורגועים
עד שהיא רואה ילדים קטנים אחרים.
היא פשוט מרביצה להם. בעיקר דוחפת אותן לרצפה ודוחפת להם את הראש ברצפה.
לפני שתצעקו אלימות במעון
היא איתי 
ככה שזה לא משהו שהיא רואה (רק מידי פעם אמל סבתא וסבתא)
והאמת שאני אבודה ממש
יש ילד שאני ואמא שלו ממש חברות אבל אני מרגישה שאי אפשר
כל רגע היא פשוט באה אליו ודוחפת אותו. אבל זה ממש לא רק הוא זה גם בגן שעשועים גם במשפחה גם שאני שומרת על עוד ילדים
השיא היה אחרי שאיימתי עליה שאני לוקחת אותה לחדר (למרות שאני נגד איומים) היא פשוט הלכה בעצימת עינים בכל הבית עד שהוא ״נפל״
אמלההה אני לא יודעת כבר מה לעשות
היא בכורה? כי אם כן אז היא רגילה שיש לה אותך רק בשבילה, ואת הבית רק בשבילה ואת הצעצועים רק בשבילה.
ככל שתימנעי ממנה מפגש עם ילדים אחרים היא לא תלמד שאפשר לחלוק והכל בסדר.
אבל צריך לחשוף אותה בהדרגה.
לא בבית שלכם
ולא להגן על הילד האחר (יש לו אמא..)
אפשר בהתחלה להפגיש אותם עם בימבות. ככה הם קצת ביחד אבל לכל אחד יש הטריטוריה שלו.
אפשר לבנות ממש מסלול נפרד.
עד שהיא תלמד שילדים זה כיף והיא לא מפסידה מזה כלום.
ולדברר שיתוף בבית. אבא בא אני מפנה לך מקום ליד השולחן. אני אזוז וככה יהיה פה מקום לאמא, ופה מקום לאבא. איזה כיף להיות ביחד, יש מקום לכולם.
בואי מתוקה, עם ת רוצה לראות מה אני מכינה? הנה אני אזוז ואת תעמדי פה, ואני שם.
כיף ביחד?
אנחנו דוחפים? לא, לא דוחפים. יש מקום וכיף לכולם.
את שומרת על עוד ילדים לפרנסתך? כי אם לא הייתי מפסיקה עם זה כרגע. זה טריגר בשבילה להילחם על זה שאת שייכת לה. הילדים האחרים לוקחים לה גם את אמא וגם את המרחב בבית שלה.
אם זאת הפרנסה שלך, אז תנסי להפריד ביניהם כרגע בלי להתייחס למעשים שלה. (ככל שתייחסי היא מקבלת פידבק להמשיך)
ותתחילי איתה תהליך כשיוצאים לחופש.
באמת צריך יותר ללמד גבולות גוף.
ונגמר הסידור עם הילד אז מעכשיו אני לא אצטרך להגן עליו.
אז כשהיא דוחפת מה לעשות?
להגיד לה שאנחנו לא דוחפים וזהו?
וכן זה התחיל אחרי שילדתי אז אני די בטוחה שזה קשור בצומת לב שלי/בעלות עלי וכו
א. יותר קשה להבין את ההוראה על דרך השלילה. אז לא דוחפים, אבל מה כן עושים?
עדיף להגיד אנחנו עושים מקום, יושבים ליד, משתפים.
ב. היא דוחפת כי עולה בה צורך מסויים. (נניח להרגיש שאמא רק שלה. איך כשאמא אומרת לא לדחוף זה יענה על הצורך?
עדיף להגיד "לא דוחפים" בזמנים שלא קשורים לדחיפות שלה.
למשל אם אבא יושב בספה ואת רוצה שיזוז, תגידי בקול לידה, אני מבקשת לזוז, אני לא דוחפת. אסור לדחוף, אצלנו לא דוחפים.
אצלנו משתפים. ככה נעים לכולם.
וגם בסיטואציות שמתבקש שהיא תדחוף אתכם,
למשל אבא עושה משהו מעניין והיא רוצה לראות, אבל אמא עומדת בדיוק במעבר, והיא עוברת בלי לדחוף. אז להגיד בקול כשרוצים לעבור אפשר לבקש, אנחנו לא דוחפים.
(למרות שהיא לא דחפה) כי המטרה לא לתת לה תוכחה אלא להנגיש לה את הכלים בסיטואציות הרלוונטיות.
כדי לדעת איך להגיב לדחיפות ,תנסי לחשוב מאיפה זה נובע, מה הצורך שלה. ולענות על הצורך בלי להתייחס למעשה עצמו.
אם זה התפרץ בעקבות הלידה, אז סביר להניח שאם תתנו לה מספיק יחס, זה יתאזן לבד.
אבל אם תעשו "עניין" מהדחיפות, אז היא תמשיך לרכב על זה.
ממליצה ללמוד מתוך החומרים של "הבית להורות מקרבת" כדי להעמיק ולנתח את ההבדל בין התנהגות לצורך, ואיך לזהות ולענות על הצורך בלי לעודד את ההתנהגות השלילית.
העניין עם ללכת בעצימת עיניים ולהפיל כך את הילד, ממחיש נהדר מה קורה כשמתייחסים להתנהגות ולא לצורך שעומד מאחוריו.
הילדים לומדים לשכלל את ההתנהגות.
ניסית קצת היום.
אבל העניין הוא שהיא מחפשת ילד/ה להפיל על הרצפה זה לא שהם מפריעים לה.
או שהיום היא סתם משכה בשיער/ זרקה על ילד מים.
וכאילו קשה לא להגיד לא.. אבל מקווה להשתפר בזה
קצת רקע, בן שנתיים וחצי, עולה לגן עירייה בספטמבר (הוא ממש מהקטנים), יש לו אחות גדולה בת 5.5 ואח קטן בן שנה. התחלנו גמילה לפני 3 שבועות (לא כי הוא הראה נכונות במיוחד, פשוט רציתי שיצבור בטחון עד הגן. הולך יחסית טוב, ב'ה. זה תהליך אבל אנחנו עכשיו כן בדרך נכונה). מדבר מותאם לגילו( לא מושלם , אבל כשהוא רוצה להסביר את עצמו ממש אפשר להבין אותו כבר). במקביל או אולי בעקבות הגמילה הוא תפס קפיצת 'רוצה להיות עצמאי', לעיתים מצליח יותר לעיתים פחות.
בתקופה האחרונה (לדעתי התעצם מאז תחילת הגמילה) יש לו המון התקפי זעם של פשוט צרחות צרחות צרחות בעוצמות פסיכיות בגלל כל דבר קטן או גדול שאנחנו מגבילים אותו. אנחנו מאד משתדלים לאפשר את מה שאפשר אבל כשצריך לעצור, אז הוא פשוט מתוסכל וכועס וזה בא לידי ביטוי בצרחות פיסכיות ומתישות. אני מבינה את הרגשות, מבינה שזאת הדרך שלו להביע אותם, אבל ממש קשה לי להתמודד עם הצרחות האלו. מילא כשכולם פה ערים ואנחנו בבית אז אני פשוט נותנת לו לצרוח (כשיש לו כוחות אני גם מנסה לתמלל לו שאני מבינה את הרגשות וכו', אבל מרוב שאני מותשת מהסיטואציות האלו יותר קשה לי בתמלול עכשיו). ומילא כשאנחנו הולכים ברחוב/בבניין (כבר שכנה פתחה את הדלת לראות למה הוא צורח במסדרון...), זה קשה אבל אני מצליחה יחסית לנהל את זה. הכי קשה לי זה כשהוא בוכה ויש פה ישנים והוא מעיר אותם. בעיקר זה בבכיות לפני השינה או באמצע הלילה (וזאת סוגיה בפני עצמה למה הוא עדיין מתעורר פעם-פעמיים כל לילה), אבל אם הוא לא מקבל את מבוקשו(שזה בעיקר שאני אבוא אליו ולא אבא, ואני כבר מותשת וגמורה) - הוא צורח צורח צורח ומעיר את כולם.
2 דוגמאות מהבוקר
5:30 הוא קם. קרא לי, באתי. ביקש לצאת לסלון.... הבהרתי לו שלילה, ולא קמים והוא התעקש. החלטתי לקחת אותו לספה שימשיך לנח שם. אבל יש בסלון קצת אור ורציתי לצאת לשם לכבות את האור ולהביא אותו אחכ. אבל הוא, צורח. צורח. החלטתי להוציא בכל זאת כדי שלא יעיר את כולם (כבר העיר את הגדולה בשלב זה). הגענו לספה, ואז כיבתי את האור, והוא-צרחותתתתתתתתתת. אמאלה אוף זה היה ממש קשה. הדלקתי חזרה, צרחות. בעלי התעורר. הדליק לו עוד אור קטן והוא השתתק ונראה לי שנרדם. אבל כולנו כבר היינו מותשים מאד אחרי הסיטואציה הזאת.
7:00 אנחנו מתארגנים לגן, מכינה להם פיתות לדרך , הוא רצה עם ממרח תמרים, ביקש למרוח לעצמו לבד. סבבה, איפשרתי. באופן מפתיע הוא עשה את זה ממש יפה. ואז ישב ללקק את הסכין עם הממרח. סבבה, נתתי לו, ואז התחיל לחפור עם הסכין בקופסה ולקחת עוד וללקק, פה שמתי גבול. והוא- צרחותתתתתתתתתתת. וזהו, הלך, אין עם מי לדבר. צורח צורח צורח. לא יודעת איך בסוף יצאנו מהבית (כשהוא על הידיים שלי, לא מסכים לרדת, כשיש לי עוד תינוק להרים...)
בקיצור, הבנתן. הותשתי....
יצא לי ארוך, גם פרקתי וגם ממש נשמח לרעיונות ומחשבות.
תודה רבה רבה
מבינה אותך מאוד.
אני הייתי הולכת לחשיבה על שני כיוונים.
כיוון אחד, לחשוב על מה קורה במהלך היום שלו?
האם טוב לו במעון?
האם הוא ילד שובב שאוהב להשתולל?
האם יש לו מספיק זמן לשחק?
מקבל תשומת לב, חיבוקים ופרגונים?
יש לו זמנים שבהם הוא יכול להיות עצמאי ולהחליט בעצמו?
ומהצד השני, האם יש ציפיות ממנו שלא מותאמות לגיל שלו?
זה כיוןן אחד.
כיוון שני, זה לחשוב על התגובה לזה שהוא צורח.
אני ממש לא נמצאת בסיטואציה, ככה שזו רק מחשבה ולא אמירה מה נכון.
אבל אולי אם הוא בשלב הצרחות, הוא צריך יותר עטיפה?
זאת אומרת, מצד אחד לתת מקום לבכי, אבל אולי הוא נכנס ללופ שקשה לו לצאת ממנו לבד, ואז מה שיעזור לו זה דווקא חיבוק חזק כדי להרגיע, תמלול רגשות תוך כדי הרגעה וחיבוק ודווקא לא לתת לו לבכות. מצד אחד אני לא חושבת שצריך להיבהל מבכי, מצד שני, אם זה מגיע לצרחות בלתי פוסקות, אולי הוא צריך עזרה בשביל להתמודד איתם
הקטנטנים האלה מקבלים פתאום שכל ועומדים בתפר של בין תינוקות לילדים ומלחמות וצרחות זה הכי נורמלי
אז קודם כל חיבוק זה יעבור העתקתי לך כמה טיפים יעילים
התקפי הזעם של גיל שנתיים נובעים מהרצון של הילד להרגיש עצמאי ובשליטה, אבל זוהי גם דרכו לבחון גבולות ובמיוחד אתכם. הוא נוגע, מטפס, צועק, מתנגד ולומד המון מהאופן שבו אתם מגיבים להתנהגותו.
הרבה כוח. אין לי עצות חכמות מידי..
רק לומר שאל תכנעי לצרחות שלו. זה מתיש ממש, אבל אם הוא ישים לב שזה עוזר לו לנהל אותך הוא ימשיך בזה ויפתח את זה לכיוונים נוספים. באמת גיל גומר..
אותו גיל והתקפי זעם. האמת, היא גם התחילה לחזור עם מילים לא יפות מהמעון.
בגדול, אני משתדלת לא להתרגש ממנה יותר מידי, לתת לה רגע, לחבק אותה בזמן שהיא בוכה, לנסות להסיח את דעתה, ולהיות עקבית עם מה שאני אומרת לה.
אם למשל, אני אומרת לה שהיא מקבלת רק ביסקוויט אחד (למשל), והיא מתעקשת על עוד אחד, אז אני אומרת לה שתיקח אחד או כלום, ואם היא עדיין מתעקשת אני לוקחת לה ולרוב אז היא מבינה שאני רצינית ומתרצה לאחד. או דוגמא נוספת, כשאני משכיבה אותה לישון והיא רוצה שאני אשאר לידה, ואני אומרת לה שהיא צריכה לשכב במיטה, והיא לא עושה את זה, אני אומרת לה עוד פעם, ואם היא לא עושה את מה שאני אומרת אני מסתובבת לכיוון הדלת. גם פה, ככה היא מבינה שאני רצינית וקוראת לי לחזור ועושה מה שאני אומרת לה.
מעבר לזה, אני עוקבת כדי לקבל עוד טיפים
לק"י
לאחרונה היא גם נהייתה צורחת יותר על דברים.
וגם רוצה לקבוע, לא יודעת ממה זה נובע בדיוק. יכולה רק לנסות לשער שהיא מרגישה הגדולה אצל המטפלת/ בגלל שהקטן שלנו גדל ותופס יותר מקום.
נניח היא יכולה להחליט אצל המטפלת שהיא לא רוצה לעשות עבודה, אבל שכולם לא יעשו (מחלקים מדבקות, "יש לי מדבקות בבית" והיא אוספת).
לרצות את כל המשחקים ולא לתת לאחרים.
לא לאכול אפונה ("יש לי אפונה בבית"😅).
לפני כמה חודשים גם היה לה קטעים של בכי. אבל זה היה כנראה בעקבות הלידה.
ועכשיו זה חזר+הרצון להחליט ולקבוע ולהגיד את המילה שלה.
לפני שאני עושה כל דבר בערך אני שואלת אותה.
את רוצב שנכבה את האור או שנעים לך ככה?
את רוצה לשבת כאן או כאן?
את רוצה שאני אביא לך או תקחי לבד וכו
וראיתי שלאט לאט ככל שאני נותנת לה להחליט היא גם ״מקבלת״ החלטות שלי. כבר בקושי יש לנו התקפי זעם.
וזה באמת הגיל . ואין יותר משגע מזה שהם מעירים אחרים.
באמת זה רגע שאני מנסה מאוד לא לאבד את זה
שאגיב, אני חושבת שזה באמת נכון לתת להם מרחב בחירה.
אבל יש דברים שבהם זה לא אפשרי, ואז צריך גם לשים גבול בלי אפשרות בחירה.
למשל, אצלנו בבית, אני לא מאפשרת לילד בן שנתיים וחצי לבחור האם הוא מתקלח או לא. אז זה לא משהו שאנסח כשאלה, אלא כעובדה. גם אם זה ממש לא מוצא חן בעיניו. אבל אני כן מאפשרת בחירה בתוך זה, כמו לבחור מי יקלח אותו, לבחור משחק למקלחת, ולבחור איזו מגבת הוא רוצה.
לק"י
דיברתי על זה עם המטפלת של הבת שלי יום אחד.
אי אפשר שהיא תחליט שכל החברים לא יוצאים לחצר/ לא משחקים/ לא עושים יצירות.....
אפשר שהיא תחליט אם להשאיר את ההפתעות ליומולדת שהבאנו בתיק שלה או אצל המטפלת.
אם זה יגרום לו לעצבים.
אפשר לשאול: אתה מעדיף לרוץ למקלחת או מעדיף שארים אותך על הידיים? או יותר יצירתי: לזחול למקלחת או לצעוד בדילוגים?
זה בדיוק הגיל לתת בחירה ועצמאות,
והשאלות האלו מספקות את הצורך הזה,
ככה שבכלל לא נזקקנו להגיע לזה מי החליט שנכנסים עכשיו למקלחת...
עניין של טרמינולוגיה ותלוי מקרה.
אפשר גם להרחיב את הבחירה בצורה כזו, ואנחנו גם עושים את זה.
האם זה בסדר להגיד לפני כן "עכשיו הולכים להתקלח" ואז להציע או לדלג על האמירה?
אני לא חושבת שזה מאוד משנה. וזה גם ממש משתנה מילד לילד. אני לא אתעמת עם הילד שלי בכוונה אם אראה שדווקא המשפט הזה גורם לו להתעצבן.
אבל אני נוטה להגיד שזה ממש בסדר (ואולי גם חיובי) שלצד אפשרויות הבחירה שאנחנו נותנים ומאפשרים דרכם עצמאות, יהיו גם אמירות ברורות.
ובאופן כללי אני חושבת שבדברים האלו אין תשובה אחת נכונה, וזה מאוד תלוי ילד והורה וסיטואציה.
רציתי להראות שיש גם אפשרות עקיפה, למקרה שאמירה קובעת תגרום לילדון להתעצבן.
זה לגמרי עניין של טרימינולוגיה, ואני מאמינה שלכל אמא ולכל הורה יש את היכולת לזהות ולפעול בצורה המיטבית עבור הילד שלו.
סלילמסכימה לגמרי
והמשפט האחרון שלך, הוא ממש לב העניין בעיניי.
יש עקרון כללי שאולי מתאים, אבל בסוף בסוף, בכל סיטואציה זו אמא מול ילד, ורק מי שנמצאת בסיטואציה ומכירה את הילד שלה, יכולה לדעת באמת מה נכון להם
אבל בגלל שאני נותנת לה לבחור הרבה
כשאני מציבה עובדה היא לא ככ נלחמת.
נגיד היה לנו מכת כינים. ברור שהיה צריך לסרק
היא לא עפה על זה אבל עשינו את זה בחצר וניסית כמה שיותר בכיף
אבל ברור שלא היה שאלה
מסכימה לגמרי
גם אם אין בו בחירה.. וזה מה שעושה את ההבדל בגיל שנתיים.
כלומר לא צריך בכלל להגיד את זה כעובדה
אלא לנסח את השאלה אחרת
למשל את רוצה להשתמש בסבון הכחול או בסבון הירוק במקלחת?
השארת בחירה, ועדיין המקלחת היא עובדה.
לבין להציע בחירה
נשמע שאת מציעה בחירה, כי יש אופציות
אני לא טובה בניסוחים
אבל כן מרגישה שהיא מרגישה שולטת במצב וגם חשובה
כאילו שזה משנה הדעה שלה.
ובסוף היא לגמרי יודעת שאני אמא שלה ואני מחליטה היא כן מבקשת רשות לפני שהיא עושה דברים ישתבח
זה לא רק ההרגשה שלה,
זה באמת מביא אותה לדעת מה זה לבחור!
הקב"ה ברא אותנו כך, שבגיל הקטן, התינוק לא מרגיש ישות עצמאית וממילא אין לו והוא לא חש עצמאות ובחירה.
בערך בגיל שנתיים מתפתחת תחושת ישות עצמאית, והיכולת לבחור ולהיות עם רצון עצמאי היא חלק מהתפתחות המדהימה הזו.
בשבילה,
להתלבט ולהחליט האם ללבוש את החולצה הירוקה או הורודה זה לגמרי רכישת מיומנות של בחירה, ולהכיר בזה שיש לי רצון ויכולת לבטא את הרצון הזה ולפעול לפיו.
אפשר להתפטר?
אז בתקופה עצמה זה קשה, אבל אחר כך אנחנו משתפרים.
זה ממילא לא תופס 
גם אני לפעמים עייפה מהאימהות ובא לי פסק זמן
בתקופות קשות אני מזכירה לעצמי
שזו תקופה
שתעבור
לוקחת נשימה עמוקה
ואחרי כמה זמן קולטת שהופ נרגענו קצת
ממש מרגישה עם הילדים כמו גלים בים... לפעמים רגוע לפעמים סוער. תקופות..
מידי פעם אני פתאום מצליחה ואז שוב נתקע.
מבאס.
אז רק שתדעו שיש פה מלא נשים שרציתי להגיב להן על דברים ולא יכולתי...
מצליחה לכתוב תגובה אולי פעם בשבוע..
הכי מעצבן שמגיבים לי ואין לי איך לענות
איך הכי טוב לארוז את הפריטים?
את השקיות כן שמרתי, אבל את האריזה החיצונית קרעתי כדי לפתוח.
לשלוח בתוך השקיות ובתוך עוד משהו שאני אורזת?
לשים כמה פריטים באותה שקית או כל אחד בנפרד?
יש עוד משהו שחשוב לדעת?
ואריזה כזו שלא תפתח.
רק תראי להדביק היטב היטב את הפתק של ההחזרה בחוץ
שם כתוב הכתובת
אני תמיד מחזירה באריזה הפנימית מקופל יםה
ובתוך האריזה הקרועה פשוט עוטפת עם מלא סלוטייפ...
שצריך להחזיר כל פריט בשקית שלו. יש על כל שקית מדבקה עם הקוד של הפריט.
והכל בתוך אריזה אחת.
בלי השקיות שאורזות כל מוצר.
הפכתי את השקית הגדולה לצד השחור שלה וזהו
(סתם, לא ממש קשור)
מישהי יודעת להסביר למה יש מילים שבהם זה ממש מקובל להוסיף סיומת של שייכות (אשתי, אחותי, דעתי), ולעומת זאת ברוב המילים זה ישמע מאולץ ובשפה גבוהה (אף אחד לא אומר ביום יום דודתי, חולצתי או מקררי)?
מאיפה זה הגיע?
סתם מסקרן אותי.
יכול להיות שאשתי ואחותי הפכו לקבילות בשפה הדבורה, כיוון ש"אישה" ו"אחות" אלה מילים שיש להן עוד משמעות (אישה יכולה להיות כל אישה, לא רק אישה שנשואה למישהו, ואחות היא גם אחות רחמנייה).
"דעתי" זו מילה במשלב גבוה, פחות בשפה הדבורה, לפחות לדעתי
כל שאר המילים הן באמת בשפה גבוהה יותר, כי גם בלי כינוי השייכות הן בעלות אותה משמעות.
זו ההשערה שלי...
שירות זה בסיומת י זה יותר במרקים של משהו ספציפי
כמו ה הידיעה.
הדעה שלי היא..
האישה שלי היא...
גם אחות שלי... אבל לרוב כאומרים אחותי הכוונה לאחות צפציפית
אחי על אח שלהם...
זוכרת שזה הפתיע אותי כי באזור שלנו זה לא היה מהמילים המקובלות.... אומרים על אח שלי אח שלי! ולא אחי...
חחח פילסופים...
לשאלתך, סתם מה שיותר נשאר בסלנגאו נעלם...
לא באמת עמוק מידי
ולגמרי אומרים אחי ואחותי.
שאר המשפחה מקופחת...
סתם קלמר מקרר חצאית - יש עוד המון כאלה בשוק….
לא חשבתי על זה לעומק, סתם משהו שעלה לי לראש
אני חושבת שפעם בלשון התנ״ך הרבה יותר השתמשו בשייכות.
כיום העברית מקבלת שינויים משפות אחרות בעולם ושייכות זה משהו יחודי לשפות השמיות (עברית, ערבית, ארמית) אין את זה באנגלית למשל, אז יכול להיות שזאת הסיבה שזה נעלם...
התבקשתי להכין עוגה לסיום של הבן את פרשת וירא
זכרתי שפה ושם מכינים פה עוגות לכבוד הפרשה
למישהי יש רעיון לעוגה לפרשת וירא (מלאכים, הפיכת סדום, עקידת יצחק…)
תודה!
ארץ ישראל גם קשור לפרשה?
יש כאן אולי תזונאית בקבוצה?
מתלבטת אם לתת לה כבר 3 ארוחות, כרגע אוכלת בבוקר מנה של פירות ובערב בדכ פחמימה חלבון ירק...
מרגיש לי שההנקה כבר ממש לא מספיקה, היא גם מאד פעילה ברוך ה
לא הייתי חוששת
כמובן במקביל להנקה.
בדכ מתחילים בוקר וצהריים..
אז תני לה צהריים אוכל בשרי: פחמימה וחלבון. פתיתים פירה בורגול קינואה עם קציצות / עוף / רוטב בולונז וכו' .
או מרק טחון שיש בו בשר.
בוקר צריך להיות סביב שמונה תשע
צהריים אחת
ואז חמש שש ערב
עדי רסולי | דיאטנית קלינית | המתכוניה | המתכוניה – תזונת תינוקות וילדים | עדי רסולי
הוא פשוט מעולה.
זוכרת שגם סידר לי את הראש, וגם נתן הרבה רעיונות.
אני קצת מוטרדת מההתפתחות השפתית של הבת שלי. היא בת תשעה חודשים, היא מחייכת ויוצרת קשר עין ב"ה, נהנית ממשחק משותף. היא משמיעה קולות של שביעות רצון או חוסר שביעות רצון. אבל היא לא משמיעה הברות! (אה, בה, מה...) קראתי שזה מצופה מגיל ארבעה חדשים כבר, והילדים הקודמים שלנו דיברו מוקדם, אז אני מודאגת קצת.
רופא ילדים לא ייחס לזה חשיבות ואמר שיש טווח ואפשר לחכות, אם בדיקת השמיעה בטיפת חלב תהיה בסדר. יש לה ביקור בטיפת חלב בקרוב אצל אחות ורופא התפתחות אז אשאל גם אותו.
אבל בינתיים משתפת אתכן ואשמח לשמוע אמהות מנוסות... האם היה לכן משהו דומה והיתה פתאום קפיצה, או גיליתן בעיה ספציפית וטיפלתן, או שזה הגיע בשלב מאוחר... וזה מטופש, אני יודעת, אבל אני גם עצובה קצת. חשבתי שבגיל הזה היא כבר כמעט תדבר, כמו שהיה עם הקודמים, ומבקום זה נראה שהיא מאחרת 
הבן שלי בן 9 חודשים, ומשמיע הברות בודדות.
איזה קולות הבת שלך משמיעה?
התפתחות השפה: גיל 3-18 חודשים - איך גדלת
היא אומרת בעיקר "אה" בניקודים ומנגינות שונות.
@בתי 123 - זו תשובה גם לך. "אה"\"אי" בצורות שונות - צהלה \ תלונה \ המיה.
היא כן מפיקה לעתים יותר רחוקות צלילים של "ממ", "ג" (כעיצורים ללא תנועה), "בו" בשורוק. צליל של נשיקה.
אבל לא "בה", "גה", "דה" (ובטח לא "בה-בה" "גה-גה-גה", "דה-דה")
בינתיים אנסה לשחק אתה יותר בהפקת צלילים ולעודד אותה לנסות...
בין 3 חודשים ל18 חודשים(שזה שנה וחצי!)
לשחק ולדבר עם הקטנים זה תמיד טוב אבל לא נראה לי שיש ממה להילחץ
תחת הכותרת "הבעה", הם מפרטים שם מה מצופה בערך לפי חודשים.
הייתי בחרדות כמובן כי ראיתי תינוקות קטנים שאומרים כל מיני בובובהדהגו והיא רק ״אה״
ויום אחד פשוט התחילה להגיד ״בה״ - מעולםםםםם לא מלמלה גוגוגוגהדהבו, רק ״אה״ ו ״בה״
עכשיו בת שנה וחצי - אומרת מלאאאא מילים (מה זה מלא? ספרתי מעל 200 מילים), ממש מילים! מדברת.. מחברת שתי מילים..
קיצר.... יש טווח של זמנים ושל מלמולים
זה מעודד
משהו נראה לך לא תקין. אז אל תשתיקי את הקולות הפנימיים שלך.
מסכימה עם הרוםא שלא צריך להילחץ אבל מניסיון אישי כן ממליצה לעקוב ולבדוק אם יש סיבה שלא ממלמלת.
מה שתארת מאוד מזכיר לי את מה שהיה עם הבן שלי.
שאובחן עם עיכוב התפתחותי. היום הוא כבר גדול יחסית והתקדם מאוד.ובעיני הרבה בזכות זה שגיחינו את זה מוקדם והיינו על זה כבר מהמסגרת של הגן הראשון שנכנס אליו..
בוקר טוב,
שמתי לב שאצל העוברון יש סוג של דפוס תנועות, יומיים שזז הרבה ממש ואחכ יכול 3-4 ימים לזוז אבל לא הרבה ובעדינות יותר, אני ארגיש אותו כשאתה אבל לא משתולל, האם נורמלי? ככה לפחות כבר שבועיים. ברוך ד' לא היה משהו מיוחד באולטרסאונד אתמול. שכחתי לשאול את הרופא..
שבוע 29..
תודה
לאחרונה יש לי ריח מהכפות רגליים... אוף...
גם אחרי מקלחת כשאני מסבנת ממש טוב בין האצבעות,
לא שיניתי משהו בלבוש,
נעליים מאווררות רוב היום...
ממה זה יכול להיות? ואיך נפטרים מזה?
(בעלי טוען שאין ריח, אבל אני מריחה)
אבדוק על זה. תודה!
ספריי רגליים לא עזר לי פעם קודמת. לנסות שוב?
והנעליים שלי פתוחות, כפכפים כאלה, אז נראה לי סודה לשתיה לא ילך... אולי אנסה במשך הלילה.
ולא מגרד או משהו, עדיין יכול להיות פטריה?
הבעיה שאני לא מסוגלת בלי גרביונים,
ובלי גרביים אני לא הולכת...
בינתיים נראה לי שירד הריח משמעותית, בעיקר כי אני "מסבנת" עם פילינג
אגב, התכוונתי לתפרים של לידה... (יש תפרים נמסים להרבה דברים)
יצאתי בנקדות הנחה שהכל סגור..
אם כי גם ככה לא טבלתי עד שלושה חודשים אחרי הלידה אז לא היה לי ממש רלוונטי אם התפר נמס סופית והכל שם התרפא או לא..
מה גם שרופא נשים 6 שבועות מהלידה ייאשר שהכל שם תקין
פעם עברתי ניתוחן עם תפרים נמסים, וכשטבלתי, הייתי צריכה רק לגזור את השפיצים של החוטים שיצאו החוצה. כל השאר נקרא בלוע...
לפי פסיקת הרב שלי ומזל שהבלנית שמה לב כי בכלל לא חשבתי על זה... (כי כמובן שתפרים זה לא ברוטינה של הטבילות שלי😅)
לי זה היה לפרוסקופיה.... אם את רוצה עוד שאלות, מוזמנת לפרטי
כבתחילהאני רוצה להתחיל קלו קוט ולא יודעת מתי אפשר..
יש לי עוד ביקורת רק בעוד שבוע.
יצרתי קינאה ותחרות ביני לבין גיסתי.
רוצה לצאת מהלופ
בבקשה תעזרו לי.
אם תפרטי נוכל לעזור יותר
לא הכל,
אבל בערך.
שתיטול קורה מבין עיניה....
אבל במקום לריב באופן ישיר, מה שהיה גורר מלחמת עולם. שתקתי. רק התלבשתי יפה בפגישות איתה. זה הציף את הפער בין חוסר הטעם שלה לצורת הלבוש שלי. אני הוחמאתי והיא התבאסה. יש לה מלאאאא כסף ותכשיטי זהב בלי סוף אבל לא טעם. אחרי שהיא התחילה לשלוף תכשיטים בזה אחר זה קנאתי. אבל אנחנו לא ניגרר עכשיו לזה כי כלכלית לא יכולים וגם לא רוצים.
איך אני מנמיכה את הלהבות
היא גם מדברת באופן חסר טקט שמעצבן אותי. התחלתי לענות במילים, שלב ראשון, ולא בהופעה.
ממנה באלגנטיות הרי כל אחת מכן יכולה לעשות את עצמה כאילו אין כלום אז תהיה את הראשונה.
דבר שני אם הדברים לא נאמרו לא בטוח בכלל שזה מה שגיסתך מרגישה בסיטואציה שנוצרה
דבר ראשון החזרתי פריטים שקניתי וקיבלתי החזר ברגע שהבנתי שזה מה שקורה לי. דבר שני ב"ה בזמן הקרוב לא ניפגש הם יוצאים לחופשה ארוכה ומפנקת.
לא יודעת אם היא תגיב גם כמוני אבל אני יוצאת מהמשחק. תודה!
אם העניין הזה באמת לא יגע בך
אז לא משנה מה היא תעשה/ תגיב/ תדבר אם את לא מוכנה לשחק את המשחק אז לא יהיה משחק
ויותר מזה הדברים שהיא תעשה לא יגעו בך אז לא יהיה בכלל סיפור, כי את לא חלק ממנו.
ומה שאדם מבחוץ עושה זה נטו שלו
אבל זו עבודת חיים
אם משהו עושה משהו שמפעיל אותנו
חשוב שנבדוק למה זה נגע דווקא בנו
איפה זה לחץ על נקודת הכאב
אני בטוחה שיש עוד סיפורים סביבך ולא הכל נוגע בך
אבל משהו מולה הפעיל אותך
(זה לא אומר עלייך כלום, לכולנו יש את העניין הזה בחיים, כל אחד בתחומו)
אבל יפה בעיני שהבנת את העניין וכנקודת פתיחה החזרת את הדברים שקנית, זו נקודת פתיחה משמעותית בתהליך הזה!
אז תעזבי אותי בשקט. אני פי אלף יותר עמוסה וקשה לי.
מי אמר שיש קשר בין התכשיטים שלה לאיך שהתלבשת או לא? ( ולמה שהיא בכלל תקשר את זה לעניין חינוך הילדים? )
את אמרת לה משהו שרמז שהיא אמורה להיפגע מההשוואה ביניכן?
אם להיות לגמרי כנה, התאור של השתלשלות העניינים מוזר מאוד בעיני.
איך להנמיך את הלהבות? להמשיך לעסוק בענייניך ולהפסיק, לחלוטין, גם בתוך הראש שלך פנימה, לעשות השוואות ביניכן...
היה כדאי אולי לומר לה בצורה ישירה שלא נעים לך שהיא מעירה הערות לגבי הילדים שלך, אבל אם מהכרותך את הנפשות הפועלות זה לא אפשרי, אז לא. להתרחק קצת ממנה ולהפסיק להשוות...
הם משקיעים המון בזוגיות ומזניחים קצת את הילדים - שזה לגמרי בחירה חופשית ולא אמרתי לה כלום בעניין.
אבל היא כן מחפשת מקומות לדקור.
למרות שהיא גם מחמיאה.
עדיף לי לתפוס מרחק
אני יודעת מה כאב לי
גם אני יכולתי להשקיע בעצמי בעצמינו ובחרנו דרך חיים שמתאימה להשקפה שלנו. (מי שמכירה את הספר - והיום איננו כלה. ומי שלא - מומלץ..)
אז באמת הכי טוב לי להתרחק
אני לא אוהבת את ההערות שלה
אני חווה אותן פולשניות, חודרות לתחומים פרטיים.
הכי טוב לתפוס כמה שיותר מרחק
הסיפור של הבגדים והנראות זה הביטחון שזה נתן לי להיות בחברתה ולשתוק.
אבל זה יצר תחרות נראות - אני מחוץ לסיפור. סורי. אין לי כסף לזה.
מחזירה עוד פריט בעז"ה מחר.
השגתי משהו מוצלח וזול במכירת סוף עונה וזה מספיק לי לגמריייי
שתהנה מהתכשיטים ומהז6גיות המופלאה ותעזוב אותנו בשקט.
תפסתי ממנה מרחק.
תודה נשים אהובות על החיזוקים שלכן.
היו לי דמעות בעיניים כשהחזרתי אבל התעקשתי.
היא לא תנהל את החיים.
לגבי ההשקעה בילדים/ זוגיות
שהשקעה אמיתית בזוגיות היא לגמרי גם למען הילדים.
וכן, אי אפשר להשקיע בילדים ולהזניח זוגיות
זה גם לא עובד, וגם יוצר נזקים ( גם לילדים אגב)
אז אולי
זה גם משהו שדוקר לך ומפעיל אצלך נקודת כאב
כי אולי במקום פנימי כלשהו אצלך את מרגישה בחוסר של זה, והיית רוצה להשקיע יותר
כמובן אולי זה לא בדיוק מה שאת מרגישה
קחי לך מה שנכון אצלכם
אבל זו לא הנקודה שכואבת לי.
אני לא באמת חושבת שהזוגיות שלהם כל כך טובה. הם חיים חיי נוחות מפנקים. אבל היא, לדעתי, פוחדת שבעלה ישים עין על מישהי אחרת, ואני לא. כל החיים שלה סובבים סביב בעלה, הילדים לא בפוקוס, אבל לא כי בונים קשר אמיץ אלא כי היא כאלו מפקחת עליו. לא יודעת אם הצלחתי להסביר.
שזה בסדר לקנות לעצמך ולהשקיע
אל תיהי קשה עם עצמך
אם קנית וטוב לך אז תהני מזה
אם אהבת ורכשת אז את לא חייבת להחזיר
אל תקשרי את זה בהכרח למה שהיה איתה
ואין שום דבר רע בלהשקיע בילדים וגם בלהשקיע בך
גם אם זה חומרי כמו בגדים
הכל בסדר
אנחנו בחודש שצריך להתאמץ לסגור אותו.
אז אם פעם הייתי קונה וזה לא היה באמת דרוש והייתי ואומרת טוב זה יפה נשמור לעתיד, היום לא. היום מה שדרוש באמת.
זו נקודת הכאב שלי. הם דואגים לעצמם ולא לילדים, כי הם באים מרקע כזה. ואצלנו גם וגם אז זה יותר עמוס
לא יודעת עד כמה זה ריאלי
בעלי אמר לי. שאני מתלבשת באופן שנעים להסתכל. ומתאימה היטב צבעים. ולכן גם אם ענדתי שרשרת ב250 שקל מכסף והיא ענדה ב25,000 מזהב, זו אני שהסתכלו עליה. והוא חושב שאני עסוקה מדי במחשבות של אשה ולא מבינה איך עובד ראש של גבר, וכדאי שאוריד פרופיל.
ומשום מה זה שבר אותי.
אני קונה תכשיטים מקרמיקה. מפלסטיק. אני רק נהנית מהצבעים ומלהתאים. למה לה מותר לנקר עיניים באינספור תכשיטי זהב ויהלומים.
חתונה לידה ובר מצווה אז התראנו מלא
תודה על העצה כן אני תופסת מרחק גדול.
זה בסדר להתרחק עד שתצליחי להרפות מהמרדף הזה❤️
אנחנו לא נתראה בחופש הגדול.
מניחה שיהיו כשני מפגשים בחגי תשרי. ואז מקווה לא לראות אותה עד חנוכה. ...
אוקיי אז נכון שאנחנו קצת מעופפים.. אבל א. ילדתי אחרי שההרשמה לתמת הסתיימה.
ב. עכשיו אין אני נרשמת?
באתר של אמונה כתוב שצריך קודם להירשם לזרוע העבודה ובאתר של זרוע העבודה כתוב שההרשמה הסתיימה,
מכירות את הסיטואציה?
איך אני רושמת את הילד למעון??
ואל תגידו שמאוחר מידי כי אני יודעת וכי אני מאמינה שהיו עוד שנתקלו בזה והסתדרו..
עזרתכן בבקשה!
באמונה יש רישום פנימי, וזה תכלס כמו לדבר עם המנהלת במעונות אחרים.
תמלאי את הטופס של אמונה ותחכי לתשובה מהמעון.
בהצלחה
