פורום הריון ולידה (עמוד 883)

הרגשתי שקצת באסה כי הוא עשה מהמם פיפי באסלה בלי עזרים, אבל בסופו של דבר יכולה לומר חד משמעית שאצלינו זה מה שעזר בסוף להשתחרר מהחרדה של הקקי.. אחרי שבועיים בערך לא היינו בבית כמה ימים ולא היה סיר בכמה סיטואציות והוא פשוט זרם ומאז הסיר הוא נחלת העבר..

בקיצור, ממליצה כן להביא סיר..

הבעיה זה שהוא לא ממש מדבר, קורא לקקי פיפי

כי זה מגעיל אותי

אז הדבקתי לו טיטול לישבנון ובהדרגה הורדנו

זה עבד

לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא 😅

איך זה עובד? הוא עם טיטול יושב בישבנון? או שלא הבנתי...

אני תקועה באותו מצב מחפשת עצה ⁦⁦^_^⁩

למרות שגם את זה אפשר לעשות בהתחלה

אני הדבקתי ממש את הטיטול לישבנון כשהוא פתוח, כמו שזה נשמע..

לא יודעת אם זה מה שיעזור לו.. אבל ננסה ⁦⁩

ב''ה הוא מבקש ממני שאני אשים לו טיטול כשהוא רוצה לעשות... ולא רוצה לשבת הישבנון

הוא הצליח רק פעם אחת , שאני ובעלי ישנו.. הוא הפגין עצמאות מפתיעה⁦⁩ לקח את הישבנון לבד ועשה.

אולי אנחנו מלחיצים אותו... 😌

אבל בכל מקרה תזכרי שזו ריצה לטווח רחוק

אני חושבת שגם אנחנו בהתחלה אפשרנו רק בטיטול ובהמשך עברנו לטיפ הזה

זה מעבר שקשה להם והוא גם ובעיקר רגשי, אז תני לו את הזמן

בסוף כולם נגמלים. ואם הוא יודע מתי יש לו ומבקש טיטול זה מהמם בעיניי

אני ממש חששתי בהתחלה כי הוא היה נראה לי פיצי

ב''ה הולך מעולה טפו טפו טפו

הבת שלי נלחצת ממש כשיוצא לה גדולים.

לא חושבת שצריך לחזור לסיר. פשוט לדעת שזה תהליך, לעודד אותו שעושה, אפשר לתת צ'ופר קטן, ולאט לאט הוא יבין... 

זה נותן לילד ביטחון שהוא לא נופל לאסלה

ואז הוא מאמץ שרירים להוציא

אחרי שבועיים תנסי עם היושבנון

בדרך כלל לא קשה לנקות את הסיר

זורקים את התכולה לאסלה

קצת אקונומיקה

ומנגבים עם מגבון

אפשר לשים כפפת גומי חדפ על היד אם מגעיל לך

משעשע אותי כל פעם מחדש - הריון ולידה

קניתי לפני כמה שנים לילדים.

די איכותי בשביל ילדים. כן יצאו צ'פים עם הזמן, אבל לא דהו, הגומי חזק וטוב, יותר טוב בהשוואה למצעים זולים אחרים.

אם הייתי צריכה עכשיו מצעים, הייתי קונה.

משתמשים כבר כמה שנים. גם לילדים וגם לנו.

לפני 3.5 שנים חידשתי לרוב החדרים מצעים ממשנת יוסף וכמעט כולם עדין במצב טוב וראוי לשימוש. השימוש אצלנו בבית אינטנסיבי ולא מאוד שומר על רכוש - והם עדיין שורדים במצב טוב...

לא איכות של כיתן וכאלה אבל בהחלט נעימים לשינה.

אני מעדיפה לקנות  בזול ואז אם נקרע או מוכתם וכו לא כואב לי הלב לזרוק ולקנות חדש.

ממש נעימים ונוחים, 100% כותנה על אמת, בלי הרגשה מעצבנת כזאת של פוליאסטר.

עם גומי מסביב לכל הסדין כך שממש נדיר שהוא בורח

דוגמאות יפות, וממש זול.

אנחנו מאוד נהנים מהם

עשיתי את זה הרבה פעמים ולא גבו ממני מכס

אני מודעת שזה סיכון

אבל שווה לי במקום לפצל

ולחכות וכו וכו

יתנו לי לאסוף חבילה מהדואר עם צילום ת.ז. (יש לי בפלאפון צילום שלה) או עם התעודה של בעלי שאני רשומה בספח כאשתו? 

אבל מה עם רשיון? יש לך?

אז השאלה מה החוק הרשמי אומר..

וזה כבר מבאס אותי - כי הדואר הוא לא ביישוב שלנו אלא ביישוב סמוך - אז בערב חג אצטרך לנסוע לשם כדי לגלות שלא נותנים לי להוציא את החבילה..

מתחילה להתחרט שהזמנתי..

אבל ממש הייתי צריכה משם כמה השלמות..

(אחרי שהזמנתי שיום את החבילה ה4 משיין- 2 הגיעו וההחזרות כבר התקבלו שם, השלישית אמורה להגיע לפני החג. רביעית הזמנתי בהנחה שתגיע עד סוכות..

זה אחד הדברים שנהיים מורכבים כשיש מתבגרים בבית...

אחרי מנה אחת או שתיים תרגישי הרבה הרבה יותר טוב, ואז תחליטי אם את צריכה רופא. 

פרנטל תופס?

זה מה שיש לי בבית😅

זה לא וימינים ומינרלים.

יש גם באקטימל ודומיו.

אז זה יהייה תירוץ לקנות😏

אז אני פשוט צריכה לחפש פרוביוטיקה? משנה למה זה? זה מבקשים מהרוקח או שיש בחוץ?

אבל תראי אם זה עושה לך טוב.

יש כמה סוגים. ולכל אחד מתאים משהו אחר.

אני חושבת שאם זה נמשך יותר מדי זמן כן צריך רופא. לא סגורה כמה זמן נחשב מספיק זמן.

ואם יש חום גם צריך רופא

יכולה גם לקנות בבית מרקחת משהו נגד שילשולים, והרוקח כבר יסביר לך מתי לפנות לרופא אם צריך

כי רוב היום מחוץ לבית ואז מפחדת שפתאום אהיה חייתבו אהיה בנהיגה או משו

אז לא באמת יש הרבה…

אבל כשאוכלת- כן… הגוף מגיב…

אני לא רוצה תרופה נגד שילשולים, לא אוהבת תרופות זה מלחיץ אותי… אנסה פרוביוטיקה קודם…

לא יודעת אם היא תוכל אבל אם כן היא מקסימה ועושה סדנאות ממש שוות.

מוזמנת לפרטי אתן לך מספר.

שוקולד בריא

אם רוצה פני בפרטי ואברר לך מספר שלה

רוני הוא שם של בנות ושל בנים אבל רק אצל בנות שתי ההטעמות (מעיל / מלרע) נהוגות

שילת- שיויתי ה' לנגדי תמיד

אייל- פעמיים שם ה'

איילה- 3 פעמים שם ה1

טליה- טוב להודות לה'

ענהאל-

וחבל לכפות ראשי תיבות על השמות כדי להוסיף להם משמעות.

נעה בלי ו', היא מבנות צלופחד. והיא גם מילה עברית תקנית.

כך גם איל, אילה וטליה,

כולן מילים עבריות יפות ובעלות משמעות.

בנוסף,

לכולם ניתן למצוא משמעות בתוך השם עצמו.

כך לדעתי.

יוצא מכך זה השם שילת,

שהוא באמת ראשי תיבות.

אבל בעיניי זה ממש מוזר לקרוא לילד בראשי תיבות.

זה כמו לקרוא לילד רשי או רמבם.

(לא 100 אחוז הדוגמה אבל זה מה שעלה לי.)

בכל אופן זה רק דעתי ואני יודעת שמלא מתחברים לשמות ולמשמעויות שציינת ובכללי השמות יפים. 

בנים- כרם, הוד, עברי, אור, יהל, איתן, נווה, עוז

לא הייתי בהריון אבל היו לי תופעות דומות

תשתי המון המון מים ותנוחי

ככה האחות אמרה לי שאחר כך מרגישים חולשה וחיייבם לשתות מים.

אצלינו עבד

בגיל ארבעה חודשים. סרבנית מקצועית שלא עלתה במשקל

קרן ליוותה אותנו ממש צמוד וממש עזרה. התהליך לקח שבועיים בערך עד שהתחילה לאכול ועוד כמה שבועות עד שביססה בקבוק לחלוטין.

רוצה לומר לנו בן כמה הינוקא?

אצל הבת שלי הסתבר בסוף שמה שהקשה היה קושי בשליטה בזרימה של החלב. בסוף התחילה לאכול כשנתתי לה דייסה עם פיטמה 2..

עד היום אגב היא רגישה באזור הפה. רפלקס הקאה רגיש, מתקשה אצל רופא שיניים...

הייתי מורחת לה רסק תפוחים בהתחלה על פטמת הבקבוק כדי לאתחל את רפלקס המציצה

ליוותה צמוד זה אומר שקנית תכנית ליווי אישי? זה ממש יקר

חשבתי על ה 14 יום השאלה אם יש טעם

היינו במצב שאמרו לי להשאיר את הילדה באישפוז בלעדי עד שתאכל

כמובן שלא עשיתי את זה

לפני חמש שנים זה עלה 600 שקל והיה שווה כל שקל

אין לי אחוזים או משו כן? רק זוכרת את ההקלה.

אצל הבת שלי הבעיה הייתה לשון קשורה (שלא ידענו עליה בזמנו ). היא הסכימה בסוף רק בקבוק של לנסינו.

וזהו, לאט לאט היא הפסיקה לינוק, ואחר כך גם הסכימה להכניס בקבוקים מסוגים שונים. והיום היא מכורה אליהם...

זה הבקבוק של מטרנה טו גו מוכן - זה עם הפטמה השטוחה, נותנים כאלו בתינוקיות. 

אפשר לקנות בסופרפארם, יש שני סוגים של פטמות - שטוח ועגול. השטוח עבד לנו טוב (לשים לב כשנותנים שהחור כלפי מעלה)

קניתי, רוקנתי, ושמתי חלב אם.

היה קשוח... פעם היה פה קישור לגישה מאוד חומלת של מישהי שקראתי וזה עזר לי בתהליך. סליחה שלא זוכרת עכשיו, אולי תנסי לעשות חיפוש בפורום/גוגל אחורה.

כמה דברים שעשינו: לתת בקבוק עם חיתול/שמיכה ליד הפה/לחי, כנראה עוזר לתחושה העוטפת

אני נתתי והרגלתי ולא בעלי, שזה לא ירגיש לילד ניתוק מהאמא אלא דרך אחרת של קשר, ולדבר ולהסביר ולאהוב.. 

עבד לי יותר בתנוחה של חצי ישיבה/על פוף, טרמפולינה, או עלי כשהוא חצי יושב (הגב כלפי) (לא בתנוחת הנקה).

היה שלב כלשהו שהמטפלת הוסיפה קצת סוכר לחלב וזה עזר, אבל לא זוכרת אם זה היה בשלבים הראשוניים או בהמשך כשהיה עוד שלב שצריך דרבון.

בהצלחה! זה קשוח, מאחלת הרבה סבלנות, הצלחה, וללחוש לילד המון שזה בשבילו ולטובתו ושאמא אוהבת אותו גם כשנותנת בקבוק ולא מניקה.

(וכמו שכתבו לפני - לוודא שזה לא משהו פיזי כמו לשון קשורה)

ששמעתי זה

מאמ

לנסינו

טומי טיפי

(אני התבאסתי לקנות בשביל הנסיון, אם יש לך ממי להשאיל לכמה ימים הייתי הולכת על זה)

כמו שכתבו, זה היה לפני כמה שנים. היתה רק תוכנית ליווי אישית וזה עלה 600 שח.

הצלחה מדהימה תוך כשבועיים! שיפור משמעותי כבר אחרי שבוע.

אני ממש התחברתי לגישה שלה- לקחת את הבעיה ולפרק אותה לשלבים קטנים, ואז להתקדם לאט לאט.

היא הפרידה בין נתינת החלב לבין מציצת הפיטמה של הבקבוק, ועבדנו בנפרד ובמקביל על שני הדברים.

(תינוקת בת חצי שנה מתוקה וסרבנית, כנראה מפינוק..)

אמורים להיות לפחות 4-5 טיטולים ספוגים ביממה.

זה נשמע שהיא מיובשת

תנסי לתת כמה שיותר נוזלים בכל צורה שאפשרית- מלא הנקה, בקבוקים, איגלואים, מזרקים.

אם היא קמה הבוקר ואין שיפור ואין טיטול ספוג בבוקר הייתי פונה לרופא בדחיפות

רק בריאות ונחת

בת שנה גם

היא ככה מאז ומעולם. מנסה להביא לה לשתות מכוס/ עם קש, לפעמים נכנס להם ככה יותר מים.

ראיתי קצת שיפור כשהייתי מציעה מים יותר פעמים

אני כן רגועה כי היא חיונית ואני רואה שככה היא...

אבל מבינה אותך

מאז שהוא קטן

בפעם הראשונה שהוא לא עשה פיפי 12 שעות כבר כמעט יצאנו למיון

היום אם אני יודעת שהוא בריא ושתה כרגיל ומתנהג כרגיל, אני מחכה עוד קצת

הוא יכול לחכות גם 14 שעות בלי לעשות. בסוף עושה

מפיל לי את הלב כל פעם מחדש

כן הייתי הולכת לשאול רופא. בפעמים הראשונות כן רצתי לרופא ילדים. אחר כך כבר לא

מידי פעם ביום, בעיקר הנוזלים מהנקה

היום היה קצת יותר מלא כי הציתי לה יותר מהבקבוק

איזה סימנים יש להתייבשות?

היא פעילה מאד בבית ממוזג, לא יצאנו

בימים חמים עדיף אפילו פטל במים

רק לא לסכן את הכליות

שהבכי ללא דמעות

שאין רוק

שהילד מעוך

ממה שאת מתארת לא נשמע ככה

אבל שוב במצב דומה הלכתי לרופאת ילדים שאמרה שהילד לא מיובש ולחכות עוד קצת שייעשה

פעמים הבאות כבר לא הלכתי כל עוד הילד חיוני ובריא

כמובן שאם יש חום או משהו דומה זה משהו אחר

כדאי שתתייעצי כדי להיות רגועה

אני הייתי חוששת להשאיר ילדים עם טלפון כזה בבית כשאני לא נמצאת

אפשר גם טיפש

ואם לא רלוונטי - אז לא 

בכל אופן הילדים שלי די טכנופובים וחננות. אז פחות חוששת כרגע..

כן רוצה שתהיה לי את האפשרות למשחקים וכו.. 

קנינו פלאפון כשר עם חותמת באחת מחנויות הטלפונים, לא משהו ספציפי אלא מה שמצאנו מהר..

את הסים עשינו דרך פרטנר. כבר העברנו גם אותנו לפרטנר (אחרי שהתייקר החשבון בחברה שהיינו בה) וגם את האינטרנט והספק ובינתיים מרוצים ב"ה, מהמחיר ומהתמורה.

זה מפעיל אתכם

לכן

א . הוא קטן ..הוא יודע ומבין אבל קשה לדחות סיפוקים.

זה כן אפשרי

אבל זה צריך להיות בנחת. בתי לחץ בלי מתח בלי לעשות מזה ענין

להפך

להזכיר בחיוך..להציע חלופה

ובעיקר ליצר אוירת שהת כייפית

שלא יחווה את השבת רק דרך האסור אלא דרך הכיף שבה

לא סתם זה נקרא תינוק או קטן בהלכה

פשוט להסביר לו

גם שלי בעיקרון יודעים שלא מציירים בשבת, ואתמול ראיתי שמצא חתיכת צבע ולקח דף וישב לצייר. לא אמרתי לו כלום...

כשישבנו לאכול, בשרי הפעם למרות שבד"כ אנחנו לא אוכלים בשרי בבית. אחד מהם רצה לאכול קוטג', בעלי התעצבן, אבל פשוט ניסיתי להסביר לו.

הם לא מבינים, זה לא דברים שברורים מאליו. פשוט להסביר להם וגם זה לא נורא אם עשו, הם עוד קטנים

שמתחילים להבין הוראות, אבל עוד לא מבינים אותן לעומק. אז הוא עדיין בודק את הגבולות...

איך מגיבים?

לומר בנחת: "חמודי, בשבת אנחנו לא מדליקים את האור, בוא נראה איך אפשר למצוא את מה שאתה מחפש גם בחושך." או "מתוקי, בשבת אנחנו לא משחקים במשחק הזה, הנה - אביא לך משחק שווה אחר שמתאים במיוחד לשבת!" (ה'כללים' הם: להכיל גם את עצמכם בהלכה הזו, לא להשתמש במילה אסור, להציע מיד חלופה שמתאימה לשבת.)

ובאופן כללי באמת אפשר להעצים את אווירת השבת בבית, שלא יהיה לו את הפיתוי למוקצה -

לשיר הרבה שירי שבת אחרי הסעודה (אפשר גם לרקוד), להכין מאכלים מיוחדים ולהדגיש שהם בשביל שבת, לייחד ספרים ומשחקים בשביל שבת (הייתה תקופה שהיה לנו ארגז במדף גבוה שבו משחקים וספרים שהיו רק בשביל שבת)...

ובעיקר - לא להיבהל. הוא עוד קטן וזה לא נחשב כחטא. וככל שיותר מראים בהלה - ככה הוא קולט שזה משהו שמפעיל *אתכם*, ולא מתמקד ברעיון הכולל של הלכות שבת...

אשאל את בעלי.

כמובן, מדובר בריקוד שבתי ולא פרוע כזה...

מכירה שאסור לנגן

או שצריך למחוא כף בשינוי

שפעם אבא שלי אמר לאח שלי שאסור לשרוק בשבת!

אח שלי (היה כבר מעל בר מצווה, לא זוכרת גיל מדוייק) נבהל ושאל מה המקור לזה או מה הסיבה, ואבא שלי ענה לו הלכות כיבוד אב 😆

כזו שאפשר לסגור, שמכסה אותה פלסטיק

זה ממש מענה טוב עבורם

כי אני מבינה את הרצון לשחק. ובאסה להם שהאור מפריע להם לשחק 

וגם - אל תתני לזה להקפיץ אותך. הוא לא מבין מה זה שבת מכו שאנחנו מבינים 

כי איך אפשר לחלל משהו שלא מבינים שהוא קדוש? בדיוק כמו שתינוק בן חצי שמה שמשחק במשחק חשמלי לא "מחלל" שבת...

פעם הגדולה אמרה לי על הקטן בהיסטריה, "אמא, *** מחלל שבת!!" הסברתי לה בנחת שה' מצפה מאיתנו שנתאמץ ונחשוב וזה לא רלוונטי לגיל קטן...

אז גם עבור ילד בן 4 ההבנה על קדושת השבת היא מעטה והמעט שאפשר להבין, רצוי להשקיע בדברים המשמחים של השבת כמו משחק שווה, הפתעה של שבת, מאכל של שבת, ריקודים של שבת וכד'... 

פשטט ממשיכה את מתואמת... הגיבה נפלא. 

זה לא השלב.

רק בגיל הרבה יותר גדול כשאני יודעת שילד היה רוצה שאני אגיד לו והיה שמח לדעת מה אסור אז אני אומרת.

(למשל השבת ילד בן 9 חתך נייר טואלט ואמרתי לו שאנחנו לא עושים את זה.)

ברגע שהילד יראה שזה לא אישיו ואף אחד לא מתייחס לזה הוא כנראה יפסיק

אני במצבים כאלה אומרת שאסור להדליק אור בשבת ומעבירה נושא

אם הילד בכל זאת מדליק אני אומרת לו אוי חבל, אסור להדליק אור בשבת וממשיכים הלאה, עוברים להתעסק במשהו אחר. בלי כעס ובלי צעקות.

אצל הבן שלי זה עבד והןא כבר כמעט לא בודק איך נגיב לזה.

אני משתדלת לדאוג ש'הכפתור המפעיל' אותי לא יהיה קיים בשבת הבאה.

אם זה צעצוע מנגן - אני מחביאה לפני שבת (לא עוברת לחפש את כל המוקצה לפני שבת, בד"כ הם לא רלוונטיים בשבת. אם יש אחד ספציפי - אחביא אותו לפני שבת הבאה).

אם זה מכשיר כתיבה - כנ"ל. אעלה למעלה.

אור - יש לנו מנורות שבת (ממשנת יוסף / אושר עד), ודואגת מראש שיהיה אור בחדר המדובר.

במהלך השבוע עם הילדים מכסים מיוחדים לכבוד שבת.

ולפני שבת ללכתעם הילדים ולכסות את המתגים האמירה כמו: אנחנו מכינים את הבית ומפארים אותו לכבוד שבת ביצירה שהכנתם

ומסבירים שהכיסוי בא להזכיר לנו וכו'

זוכרת שבעבר אחיי הקטנים או ילדיי הגדולים הכינו בגן מכסה כזה מקופסת גבינה נמוכה (נראה לי שכבר לא קיימת היום קופסה כזו, אבל אפשר למצוא משהו דומה) - ואיזו גאווה הייתה להם לתלות את הכיסוי ולשמור שכולם לא ידליקו את האור!

זה באמת יכול לעזור.

מצד ההלכה

אתם צריכים לחנך אותו

אין לו באמת איסור זה רק להתרגל ולהכיר

לדעתי לפעמים אפשר לא לשים לב שעשה משהו אסור לא קרה כלום, במקום להיכנס לזה כל פעם ולייצר עניין סביב זה.

אם זה סתם להדליק ולכבות זה ברור שזה מול האיסור עצמו. ואז לדעתי פשוט להתעלם ברוגע ולהסיח את דעתו לדברים אחרים. אם באמת חסר לו אור או מפריע לו אור אפשר לסדר לו מנורה מיוחדת לשבת שאפשר לכסות את האור.

אפשר לעשות משבת משהו מיוחד גם בשבילו, ממתקים סיפורים זמן יחד, דפי קשר, סיפור של שבת, טיול מיוחד

שיהיה זמן נעים ולא רק זמן של איסורים. שירגיש שיש משהו מיוחד. לכם בטח מיוחד, אבל אפשר לצ'פר גם אותו שיאהב את שבת.

גיל חינוך מתחיל מאוחר יותר,

עכשיו זה יותר גיל אילוף!

אפשר ללמוד את זה מהלכות טלטול מוקצה-

ילד שמחזיק מוקצה, ההלכה לא אומרת להוציא לו מהיד את המוקצה,אלא דנה האם מותר להרים אותו אם המוקצה או לא- כי אז המבוגר מטלטל!

ובנוסף מקלים לא לנער את המוקצה וכן להרים את הילד אם הילד יבכה !

כמובן שכן חשוב" לאלף" כבר בגיל כזה, כי אן עכשיו יתרגל לעשות פעולות בשבת שעוד כמה שנים כשיגיע לגיל חינוך יהיה לו קשה ,אז כדאי כברעכשיו להרגיל אותו אליהם.

אבל מתוך מחשבה על טובתו ועל ההרגלים לו,ולא מתוך מקום שאם הוא כן יעשה אותם הוא מחלל שבת.

תקבלי רשימת תלונות

ותטפלי בהן אחת אחת

וממליצה על מנורה שניתן לסגור את האור כי הם צריכים את המשחקים שלהם מאד

וגם פוחדים בחושך )לדעתי

כזה מאתגגררררר

טבלתי בעבר במקווה שהיווה דרך קיצור מהממת לכל הגברים והרבנים באשר הם גברים ורבנים, 

אם היתה כהולכת שם אישה סביר להניח שהיא בדרך למקווה,

ועוד מקווה בלי שיחים מסביב ובלי כלום, בשכונת וילות, ההסוואה היחידה היא שהמקווה נראה כמו עוד וילה XD

ועדיין זה נורא, זו לא סיבה מספקת בשבילי

אלו 2 המקומות שציכים להיות בנפרד אחד מהשני

זאת זכות עצומה לטבול בכזה יום!!!

אגב רוב הנשים עסוקות בלשטוף כלים ולארגן את הסעודה בלילה השני, ככה שהרחובות ריקים

אם מתאים לך, אולי לצאת מוקדם לאיפשהו באיזור, לשבת שם בנחת עם ספר תהילים ולהתפלל.

וכשאפשר ללכת למקווה ואז זה לא בניגוד לכיוון של התנועה...

ללכת עם תבנית כאילו את מביאה משהו למישהי שגרה בכיוון, עגלה כאילו את עושה סיבוב עם הילד (אם יש..)

באסה באסה באסה

הרעיון שהעלו פה ללכת עם תבנית נשמע לי רעיון מעולה.

אחלה הסוואה.

מי שתבין, תבין.

רוב הסיכויים שתפגשי גם לפחות חברה אחת מהקהילה במקווה הכל בסדר, את מקיימת מצווה טבעית שכולן מקיימות, את לא צריכה לספר לכולם, ואת לא צריכה להתבייש ולהתכווץ.

אז ההפסק של ערב שבת לא יצא טוב,

אז טובלת בלילה השני של רה

בעז"ה

לכאורה חשבתי שזה יותר טוב אבל יש חסרונות: ההגעה לשם זה כ20 דק הליכה בעליה (מה שיכולתי לחסוך עם אוטו בכניסת החג)

ולפי מה שמכון פועה כתבו, אפשר להתחיל לעם ההכנות רק בצאת השבת אז הכל מתעכב..

גם כשזה לא שבת מחכים עם כל ההכנות בגלל הסוגיה של יומיים ראש השנה- אם זה יום אחד ארוך או כל יופ בפני עצמו.

בקיצור, תחשבי על זה שגם ככה רוב ההכנות את עושה לפני החג (מקלחת יסודית, הורדת שיערות, ציפורניים וכו') אז זה לא הרבה התארגנות לפני הטבילה עצמה.

ובאמת הלילה השני הוא לחוץ יותר כי אפשר להתחיל לארגן דברים רק אחרי צאת הכוכבים אז רוב הנשים כנראה לא יהיו בביכנ"ס/ בחוץ.

וכמו שכתבו לך, פשוט ללכת לעשות את זה. מי שיבין- שיהיה לו בהצלחה. יש עניין להסתיר, אין עניין להתבייש.

לדעתי היא אחלה.

אבל זה בטח תלוי אישה. ורגישות. 😏

ושאם לא- שה׳ ייתן לי כוח להתמודד בשלווה…

כי חגים ואסורים זה לא חברים אצלי…

בהריון? אחרי מחזור? לא מובן... 

מקווה שכתבתי בצורה עדינה.

אבל אם יותר בהמשך-

מאחר והזה כה מינורי סיכוי שהכיוון חיובי

אבל ...אין לדעת

בדקת בטא והכפלה של בטא?

איזה שבוע את?

אם את בשבוע 5+ את יכולה להבדק לראות אם יש שק ברחם

או לחכות להמשך לשמוע דופק

עדיין לא דופק

לא בדקתי הכפלה

תצותתי מה הולך שם.

ההסתגלות שאני מכירה זה בכי כשאמא הולכת

אבל חזרה הביתה במצב רוח טוב

דווקא הרבה פעמים יש ילדים שבמסגרת רגועים ואסופים

ואחהצ ובלילה האנרגיות שהבוקר דרש מהם מתבטאים.

הבן שלי ככה וטוב לו במסגרת מאוד!!! הוא כבר גדול ומדבר ואני יודעת מעולה מה קורה שם

ובגן הוא חלק לגמרי והכל רגוע ונהדר והוא ילד מקסים ועפים עליו(ובצדק)

ואחהצ מתיש נורא נורא. כל האנרגיות של להתרגל למשהו חדש(גם אם הוא טוב! זו מסגרת חדשה, כללים חדשים, סביבה שונה ואנשי צוות שונים.. החברים ברובם זהים) מתפרצות בבית.

כי בבית זה המקום הבטוח שלו והוא מרגיש בנוח להיות הכי עצמו, גם הצדדים הפחות טובים של עצמו....

זה קשה, בטירוף. אבל בגלל שהוא כבר בן 5 וזה הנוהל כל פעם שהוא היה צריך להסתגל לשינוי חדש(גם כשעברנו דירה למשל זה השפיע ככה) אני משתדלת לזכור להכיל את זה שזו תקופה מאתגרת ותחלוף... לא תמיד מצליחה, נגיד האחהצ הזה היה קשה לי.

אני לא יודעת מה קורה במסגרת של הבת של הפותחת. ולא לוקחת אחריות כמובן. אבל לא מסכימה איתך שהתנהגות כזו כשלעצמה מעידה על מסגרת בעייתית. ממש ממש לא. זה בעיקר אופי של ילד.

בלי תקשורת עם הצוות קודם

אפשר לבוא בספונטניות להוציא מוקדם, אפשר להביא מאוחר יום אחד אם מתאפשר.. בעיני יש שלבים לפני

ובגלל שזו התנהלות נורמלית לגמרי של ילד שמסתגל, בעיני זה סתם ממש להלחיץ את האמא שלא לצורך.

ההתנהגות של הילדה ממש תקינה🤷

לגבי איך אפשר לעזור - קודם כל יש קבוצה בפייסבוק שנקראת הסתגלות זה לא שטות, מציעה לך לשאול שם

באופן כללי מציעה למלל לה את החוויה, לחבק המון ולתת המון תשומת לב, לנשום עמוק ובעזרת ה' אחרי החגים זה אמור לעבור.

כן הייתי מדברת עם הגננת, מספרת לה ושואלת איך היא בגן וכן מנסה להתרשם האם מחבקים אותה שם, האם היא מקבלת מענה לצרכים שלה, ואיך הצוות באופן כללי...

(ואני מאוד חלוקה בדעתי לגבי הקלטות, מצד אחד מרגישה שזה שובר אמון מאוד קשה ולא הוגן ולא מוסרי, שלא לדבר על לא חוקי.. מצד שני יש כאן ילדים רכים שלא יכולים להגן על עצמם, ולצערינו היו מקרים רבים... אז אני כן חושבת שאם יש חשד כלשהוא צריך להקליט אבל לא על כל דבר . במקרה הספציפי הזה באמת לא יודעת מה נכון לעשות)

יודעת שהוגשה הצעת חוק שזה יהיה חוקי רק אם יש חשד סביר. לא ראיתי שהתקבלה ההצעות חוק אבל יכול להיות שכן. לא מספיק בקיאה..

לדעתי

בטוח בתור התחלה, עם חוק חדש

הוא ככל הנראה יתבסס כ'הלכה' משפטית עם הזמן, לפי המציאות

בינתיים זה לא רלוונטי גמככה

ובהתחשב בכך שהרבה חשדות סבירים ולא סבירים התממשו..

לצערנו אין דפוס אחיד לילד שעובר דברים כאלה

יכולה לגרום לתוצאה הזו

כשהיא הייתה רק איתך בבית, לא היו מעברים לעשות. היום היה בפלואו  (זרימה) אחד

ועכשיו, זה להתרגל למשהו אחר לגמרי

הבכי הזה יכול לנבוע מעייפות או מקושי להסתגל ולאו דווקא כי משהו קשה ממש קורה ח"ו

ובכל זאת, אני הראשונה שתמליץ על הקלטה

אבל הבת שלי בתקופה של הסתגלות גם ככה

אצל המטפלת נראית בסדר, ובבית עצבנית ונודניקית ובוכה ונדבקת אליי

-כולה בת שנה ו3

יש לך חשד ולכן לפי מה שהבנתי גם חוקית מותר לך

היא כבר גדולה יותר, אז אני מכירה את זה משנים קודמות. בדרך כלל עובר לה אחרי חודש בערך (אם ההתחלה לא רציפה, תני לזה יותר זמן).

אצלי עוזר לה המון חיבוקים ומגע מרגע שחוזרים. פרי חתוך מיד כשנכנסים. כשהיתה קטנה יותר נתתי גם בקבוק תה. אם צריך, להקדים שעת שינה לשבוע.

והכי חשוב, לנשום עמוק לפני שאוספים אותה

לגבי מה שכתבו בתגובות קודמות - זו צורת הסתגלות מאוד מוכרת. בהחלט יתכן שטוב לה שם והיא צריכה השלמה של זמן אמא, או מרגישה יותר בנח להתפרק בבית.

הקטן שלי בוכה בבוקר, הגדולה בצהריים. שניהם הגיוניים ותקינים. לא הייתי רצה לדימיונות מפחידים רק בגלל זה. כמו שבכל מצב בחיים הם מגיבים שונה אז גם פה. כשהם פוחדים הקטן קופא והגדולה בורחת. כשהם מתרגשים הגדולה מפטפטת ומקפצת והקטן מתרוצץ ומארגן דברים. וכשיש שינויים הקטן בוכה והגדולה סופגת ומוציאה אחר כך.

בהצלחה

כי היא לא אכלנית גדולה בכלל בכלל. רגילה שמחזרים אחריה באוכל, ועכשיו, בוודאי שלא. אז היא פשוט לא אוכלת. וגם בשינה אנחנו בסיבוך כי בבית היא רגילה לישון בבוקר והפער בלי שינה משמעותי לה והיא נשפכת שם בצהריים.

אז בנוסף לאתגר ההסתגלות, אובדת עצות גם בשני התחומים האלה. מחכה שתתרגל, ככה כולן אומרות לי 🤷‍♀️

לגבי שינה, זה באמת בעייתי, יש ילדים שעדיין צריכים שינת בוקר בשלב הזה. והגיוני שזה ממש מקשה על ההסתגלות. מאחלת לך שתתרגל בקרוב!!

איך היא בבוקר, כשבאים למעון?

כדאי אולי לבוא בשעות לא שגרתיות ולראות את ההתנהלות... 

כל היום...

שווה בדיקה

של חוויה לא טובה בגן

הילד שלי כבר גדול

וכמה שהוא אוהב להיות בחוץ, זה המון גירויים.

כשהוא מגיע לבית הוא פורק את המטען של כל היום אצלי.  בחוץ הם צריכים להתנהג בצורה מסוימת, בשונה מהטבעיות וההכלה שיש בבית

זה חוסר אמון במערכת

ותחושה לא נוחה מזה שהיא בכלל שם.

הילדים שלנו קולטים הכל..

הייתי נרגעת. משחררת. נותנת אמון. 

היא לא רגועה גם בשינה.

להגיע למעון ולהקשיב בחוץ מהחלון

להיכנס יום אחד באמצע - להכין תירוץ טוב

ולהשאר שם

לצערי מכירה גן מקסים יפיפה גננת מלאה ברעיונות נהדרים עם סייעת פסיכית שצורחת עד הכואב באוזניים וזה לא גורם לגננת לשתף את ההורים.

לא מאמינה לצוות בכלל

וחייבת לציין שהיו צוותים ***נהדרים*** ברוב הגנים ששלחנו

תודה על הנרמול ועל התגובות החמות 💗

אני גם פחות אוהבת את האופציה של ההקלטה.

עבדתי במעון הזה לפני כמה שנים ומכירה את המטפלות שלה מאז. הן לא מושלמות (אשת חינוך עם סטנדרטים גבוהים 🙈) אבל בסדר מבחינת לדאוג על דיבור או התנהגות לא תקינים.

מבינה שזאת תקופה ושינויים משמעותיים, כנראה הכי גדול שהיה לה בכל חייה.

מקווה שיעבור בקרוב, למרות שהחגים שוב ישבשו שגרה.

ומקווה להיות עם סבלנות ואהבה להכיל ולהיות שם בשבילה. 

זו גם התנהגות אופינית לעייפות (למעט הקימה בלילה)

הרבה פעמים בסביבה חדשה הם מתקשים להירדם. 

אם הבן שלי ישן מאוחר מדי זה לפעמים גורם לו לקום בלילה.

ובאופן כללי עייפות יתר גורמת לשינה פחות איכותית.

היה כבר במעון שנה שעברה אבל בקבוצה אחרת. 

הולך בבוקר בלי בעיה. מהיום הראשון לא היה כ"כ קושי בפרידה. כן נשארתי איתו בהתחלה, ביום הראשון כרבע שעה, והלך ופחת.

לפעמים יש טיפהלה בכי, ואז אחת המטפלות לוקחת אותו, אני יוצאת מהגן ומיד הולכת להציץ ורואה אותו כבר יושב עצמאי עם משחק ורגוע.

ובמשך היום הוא גם אחלה. ויש לו מטפלות מקסימות.

ואני יכולה להפתיע באמצע היום אם רוצה או לצותת מתחת לחלון.

ואחה"צ ידיים ידיים. הרבה אבא אמא. מחפש צומי. מחפש אותנו. רוצה שנחזיק אותו, שנהיה איתו. לא מוכן לרדת מהידיים.

ממש נשמע לי שזה ההסתגלות ולא משהו לא בסדר במעון.

אם ימשך לתקופה אז מצריך מחשבה ובדיקה.