פורום הריון ולידה (עמוד 888)

5 מנות זה פחות מיומיים, כי ממה שנאי יודעת נותנים 3 פעמים ביום

תוסיפי לה נורופן או אקמול

היא מקבלת פעמיים ביום, ככה שזה יומיים וחצי

בכל מקרה מצאתי תור לרופא ילדים

וכן היא על נורופן וגם הוא לא משפיע עד הסוף

אבל ככה ששלושה ימים כל כך "נקיים"

אמרתי לעצמי חבל על הימים האלה - אם באמת אני אצליח להיטהר אז שיהיה כמה שיותר מהר

אני יודעת שזה מוקדם אבל אני משתגעת כבר

מתי כדאי להתחיל לקחת ביופלבנויד הדרים ולימון וכו' יש למישהי מינונים? 

כל עוד את רואה שהיא חיונית, שבעה ושמחה- הכל תקין.

אם את ממש דואגת תעקבי אחרי הטיטולים.

כתבת שגם את וגם בעלך רזים אז הגיוני שגם היא רזה.

שיעלה השערות.

רופאים מתייחסים לדבר כזה ברצינות.

בדקתם רגישות/אלרגיה/צליאק?

חוסר ברזל? 

נראה לי שזה דבר ראשון שכדאי לעשות

קשה מאוד

ירידה במשקל זה סימן מדאיג. במיוחד שאת אומרת שזו תקופה ארוכה ולא בגלל מחלה קצרה. היא ממשיכה לגבוה?

מנסיוני ישלחו לבדיקות דם ושתן, אולי גם לבדיקות נוספות. יעוץ עם דיאטנית ילדים. מעקב תכוף אחרי המשקל. יתשאלו אתכם הרבה פעמים מה היא אוכלת. מציעה לנהל מעקב מדוייק מה אכלה, כולל כמויות (בערך) ביום חול אחד ובשבת. זה יקל על הרופאים לאתר איפה הבעיה.

את האוכל שהיא כן אוכלת כדאי להעשיר בשומנים, למשל טחינה, חמאת בוטנים, אבוקדו.

לא לתת בכלל שטויות וממתקים כדי שהמעט שהיא אוכלת יהיה מזין.

דברים שהיא אוהבת אפשר להכין לה במיוחד. שאוכל יתפס כמשהו טעים ונעים ולא מאבק.

בגיל שנה גם הבן שלי כמעט לא אכל וינק ממש הרבה (ומי אמר שההנקה לא מוסיפה ערך קלורי? ברור שכן, אולי לא מספיק לתזונה בלעדית בגיל שנה וחודשיים אבל ברור שזה מועיל ומזין).

רעיון למשהו שהוא אהב ואכל ממנו יפה והרבה- שייק שהקפאתי לו. טחנתי יוגורט עם בננה, תפוח, פירות העונה, קוואקר, טחינה וכל מה שרציתי לדחוף לו בפנים. הקפאתי בתבנית של קוביות קרח בצורת כוכבים ואז הייתי שמה לו על צלחת או על המגש חמישה שישה כוכבים כאלה, זה יוצא כמות של ארוחה נחמדה, חתכתי לו את זה קטן, שכל חתיכה יכולה להיכנס בשלמות לפה ולא צריך לנגוס. הוא ממש אהב, ואוכל אחר הוא אכל כמו ציפור...

לפעמים הפשרתי לו ועירבבתי עם דייסה והאכלתי אותו בעצמי.

עד היום, כשהוא מסכים לי להאכיל אותו, אם אני מאכילה אותו בכפית לפה הוא אוכל כמות יותר גדולה בארוחה.

ממטה המאבק למען הילדים (תחפשי בגוגל) יש להם המון מוקדים בכל הארץ שאפשר לקחת מהם מכשיר הקלטה.

זה מכשירים קטנים וממש איכותיים. שומעים מעולה גם אם זה בתוך כמה שכבות.

מכירה מקום שאפשר לקנות ?

שיהיה אחד כזה בבית ליתר בטחון..

ולכן אנ במקומך הייתי משאילה

עכשיו נרדמה, הנחתי אותה בעריסה ושוב צרחה בהסטריה.

אני נזכרת שאתמול ושלשום בערב הרדמתי אותה ויצאתי, בעלי נשאר איתה והיא התעוררה עד שחזרתי.

וגם היום הייתה מ3 עד 8 וחצי אצל ההורים שלי.

קשור אולי?

לא ישנתיייייי

הייתי הולכת לרופא לבדוק את האוזניים אם היא ממשיכה לצרוח. זה כאבים נוראיים .

ועוד כיוון- בדקת שאין לה גרפס? אולי בגלל זה בוכה כשאת מניחה בעריסה..גם זה גורם להם לצרוח ולעבור מאפס למאה בשניה.

וחוץ מזה אם זה אוזניים אז למה היא לא בכתה בגלל זה כל היום???

שכואבים להם כמו אוסניים ושיניים זהבדכ יותר מורכש בלילה, וגם אם כל היום היתה רגועה, בלילה זה מגיע לצרחות.

אז יכול להיות מעכשיו שיניים?

ואפשר לשלול אוזניים אם היא לא נוגעת בהם, וגם כשנגעתי לה אתמול באחת מהן, ממש מיששתי אותן היא לא בכתה מיד ולא צרחות.

איך שאני מוציאה אותה ממני היא מתחילה לבכות 

חוששת מהערב

ורוצה להיות רגועה שזה לא אוזניים, למרות שלא נראלי בכלל

הבת שלי צורחת מלא פעמים ולא תמיד אני יודעת מה הסיבה

לפעמים מציק להם משו, לא נח התנוחה

ממש צרחות של מלא זמן או בכי של אי נוחות?

היא שללה אוזניים, אמרה אולי גזים מידי פעם

ולמרותצשהשבוע חגגנו על המטרנה וזה יכול לביות הגיוני, זה לא בכי של גזים

כל פעם שאני מניחה אותה או מרימה אותה היא מתעוותת ומתחילה לבכות

אתמול בלילה זה היה צרחות

עד שהצטרדה

מקווה שזה מאחורינו.

עכשיו בעלי הרדים אותה במיטה שלנו אני מחפשת איפה לישון חחח מפחדת ליגוע בה.

היא מזיזה ידיים/רגליים כרגיל?

יודעת שזה בטח מופרך אבל רק מעלה עוד כיוון

אמרת שהיא הייתה אצל ההורים, תשאלי אותם אם קרה משהו, יש תינוקות מאוד רגישים שבקלות יוצא היד ה׳ ישמור. 

מלבישה /מפשיטה אותה אז כנראה זה לא זה

אבל אולי לבדוק בכיוון אם יש משהו שכואב לה בתזוזה הזו שמרימים אותה

זה צרחות של כאב? 

אני אחשוב על זה מיד בפעם הבאה🙂 תודה!!

כיתה ג'- הכל. חוץ מגז, הכנסה לתנור וגיהוץ🤷

כיתה א' וחובה- סידור, פינוי שולחן, מריחה, חיתוך ירקות, שטיפת כלים (לפעמים צריכה לעבור אחרי, בעיקר בשביל חינוך)

קטנים יותר- פשוט להחזיר למקום משחקים.

את הדברים השווים, זה פשוט בא מהם, הם רוצים לעשות.

די באופן טבעי. ברור שלפעמים אנחנו מדברים על זה שלהיות חלק ממשפחה דורש גם לעשות דברים פחות כייפים. הבית הוא של כולם! לפעמים עוזר, לפעמים קצת פחות..

מה זה בא טבעי? רואים אותך ומבקשים מעצמם?

זה קורה כזה כשנחה עליהם הרוח או שזה ממש האחריות שלהם ?

יש דברים שפשוט נחה עליהם הרוח, זה בד"כ הדברים השווים, תפקידים של גדולים (לשטוף כלים, להכין ארוחת ערב, סנדוויץ בבוקר, לאפות עוגה וכו')

או שסתם יש מוטיבציה לעזור (בד"כ כדרורים שאני לא מתפקדת או אחרי שעושים משהו לא טוב ומחפשים דרך לחזור בתשובה❤️)

יש דברים שאני מבקשת/דורשת כמו לסדר את החדר הפרטי, את הבית בסוף היום וכו'. בזה לפעמים הולך חלק (הם יודעים שאין ארוחת ערב עד שהבית מסודר) ולפעמים צריך להפעיל כל מיני אמצעי עזר🤫

אחריות שלהם אין משהו ספציפי מוגדר. הם יודעים שהם חייבים בסוף יום לסדר את הבית / את החדר. לשים את הבגדים שלהם בכביסה וכו'.. לפעמים, בעיקר בימי שישי נותנים לכל ילד תפקיד שהוא אחראי עליו. אבל לא משהו מוגדר וקבוע מראש.

וואו, נשמע שהילדים שלי ממש מחונכים והביתה מסודר תמידי🤭

אז זהו שלא! יש פעמים שאני שוקלת לדווח על עצמי לרווחה מרוב טינופת🙈 כי כמו שכתבתי, דווקא הדברים שבשגרה קשה להם לפעמים לעשות. ואמא שלהם עייפה לעיתים קרובות ולא תמיד פועלת בצורה שהיא רוצה לפעול🤷

בני 4 ו5

יודעים לנקות חלונות ומגרות עםספריי ונייר ניגוב

לפנות לכביסה,להכניס למכונה, להוציא ממנה ולהוריד מהמתלה

הם תולים קצת אבל עקום חח

בנוסף, עורכים מפנים כלים מהשולחן ומהמדיח

הבן שלי אוהב לנקות את הכיור במטבח  

והם כמובן מחזירים למקום את הצעצועים שלהם

כמו לחתוך ירקות, בת 6 מקלפת תפוחי אדמה, הקטנות  מגישות סלטים בשבת, מביאות סכו"ם.

לפעמים גם על בת 6 נחה רוח שהיא מתחילה לסדר את החלל שלה.

בפסח ביקשתי מהן יותר עזרה.

אבל לא הכול רוצים לעשות...

לסדר צעצועים ולמיין כביסה, למשל, הם יודעים, אבל לרוב לא ירצו...

להכניס כביסה למכונה ולהפעיל אותה - הבת שבכיתה ב' יודעת, וזה בדרך כלל אטרקטיבי מספיק בשביל שתרצה לעשות את זה.

היא יודעת גם לטגן חביתות, ולרוב תשמח לעשות את זה.

בני השש והארבע יודעים לחתוך ירקות - כמובן, בסכין חד פעמי.

ולטפל בקטנה בדברים פשוטים, כמו לשחק איתה ולהביא לה מוצץ ובקבוק (בלי למלא אותו) הם גם יודעים - לפעמים עושים את זה בשמחה ולפעמים לא...

מגיל צעיר (אוכלים בחד פעמי, אז אין חשש שבירה).

ככל שהם גדלים זה הופך להיות תפקיד פחות נחשק...

הגדול בן חמש.

הם מסדרים את המשחקים שלהם ביחד איתי, לפעמים הגדול אוסף לבד.

בעצם הם גם עורכים שולחן

אבל זה לא נעשה כמטלה, והם נהנים מזה.  לא מחייבים אם לא רוצים.

אולי כשיהיו גדולים זה ישתנה

הכל בפועל צריך לריב איתם על זה

שורה תחתונה- יש לכל אחד תפקיד ועל זה עומדים

-להעביר מהמכונה למייבש

-לאסוף צעצועים מהשטיח

-לטאטא פינת אוכל

-לנקות ארונות מטבח עם מגבונים

-לטאטא חדרים

הגדולים שלי בערך מגיל 9 הלכו לקניות בסופר, סידרו את החדר שלהם ולפעמים את שאר הבית, והכינו אוכל לעצמם.

אני מלמדת, מסבירה ומציעה לילדים לעשות (ביחד איתי או לבד) אין אצלי דרישה/ עונשים/ פרסים, הילדים בוחרים אם לעשות או לא, ככל שהם גדלים הם יותר משתפים פעולה ועושים גם מעצמם.

מסדרת משחקים

שמה דברים בסל כביסה ובפח

מקלפת תפו"א

כולל לשטוף רצפה

בפועל ביום יום-

מסדרים- יש מבצעי סדר שאנחנו עושים.. לפעמים כל ערב. לפעמים פעם בשבוע ופעם בשישי ופעם במוצ''ש

2 ילדי היסודי שלי(א-ג)

לפעמים עוזרים בארוחת ערב- להכין טוסטים, מקושקשת, חביתה,לקלף ולחתוך ירקות

הם נהנים מזה ממש. כמובן בהשגחה

הגדולה גם מכינה לבד לבד עוגות ולפעמים בצק לחלות ואחת לשבוע מקפלת לבד סל כביסה

אבל זה הדברים שהיא אוהבת-הבישולים

לרתום לסדר יותר מאתגר עם כולם

כי כל הזמן מתבלגן והם לא אוהבים..לפעמים כן מעודדת על ישי הפתעה בסוף.לא מתנגדת לזה כשזה לא התניה קבועה אלא אקראית. זה באמת מדרבן..תכלס גם אותי ואני גדולה

עונשים בחיים לא..

מאמינה באוירה טובה

אצלי רק מסדרים משחקים או בקשות ספציפיות של להניח דברים במקום.

ומאוד מעניין אותי איך גורמים להם להיות שותפים

 לאסוף משחקים, לשים בגדים בכביסה, לנקות משטחים עם מגבונים, לטאטא, לערוך שולחן (חוץ מכלים כבדים)

מידי פעם מצטרפת לשטיפת כלים יחד איתי, לנגב נקודתית בסמרטוט מעצמה כשרואה שנשפך משהו.

(כל הדברים מלבד לאסוף משחקים- רק אם היא רוצה ומתחשק לה)

בגילאים קטנים יותר- בעיקר לאסוף משחקים ולנקות דברים במגבונים.

בני 5 ו8

יודעם לשטוף כלים, לנקות שולחן/שייש, להכניס מכונה (כולל לשים את התוכנה המתאימה אני רק שמה את החומרים),להעביר למייבש, להעביר מהמייבש לסל

לסדר את החדר שלהם

בתחום האוכל:

לחתוך סלט, לקלף תפוח אדמה, בת ה8 מכינה טוסטים,

להכין בלילה לפנקייקים/בלינצס ואני מטגנת, להכין שניצלים ואני רק מטגנת.

בפועל את החדר הם מסדרים פעם בשבוע לפני שבת בן ה5 בדרך כלל מבקש עזרה. את שאר הדברים הם עושים כשמתחשק להם הייתה תקופה שחילקנו תפקידים אבל זה לא החזיק הרבה.

שם בגדים בכביסה

אוסף משחקים

מכניס את כל הבגדים למכונה ואני מפעילה

מוריד כביסה

ממיין את הבגדים שלו ושם בארון - מגירות כתר מעוצבות לכל סוג לבוש.

מקלף, בעיקר גזר ותפא

מביא לי דברים שאני מבקשת מהמקרר

מטאטא בקטנה- לא יסודי

חולה על שטיפת כלים- בחורף לא מסכימה, בקיץ יותר זורמת. ברור שצריך לשטוף אחריו.

עורך שולחן שבת

בעיקר אוהב לעשות מה שאני עושה, ביחד. 

זה פשוט חלק מהסדר יום ובא די טבעי, היא מאוד אוהבת לעזור לאמא ואני מקפידה כל פעם לחזק אותה על זה ולומר כמה אני מעריכה את העזרה שלה, אם היא לא רוצה לעזור אני לא מענישה או כועסת, פשוט אומרת בקול עצוב ''חבל.. ממש רציתי שנעשה ביחד'', לרוב זה גורם לה לבוא ישר ולעזור

כלום🙈🙈

יודעים=יש את הידע והיכולת ולפעמים מרצון טוב ורוח התנדבות הוא יוזם/זורם עם זה שביקשתי? ואי מלא.

יכולה לפרט.. באמת שהוא מסוגל להמון המון המון.. אבל כרגע לא הצלחנו לתחום שום דבר לאחריותו הבלעדית. זה גם עניין של אופי..

הוא בן 5.

(יודע:

להכניס כביסה ממוינת

להעביר כביסה מהמכונה למייבש

לשים תיק במקום קופסאות בכיור

לשטוף ולחתוך ירקות

להכין סנדוויץ

לסדר סלון/חדר

לפרוק קניות למקום

ועוד הרבה..)

הרבה דברים היא עושה מתוך רצון שלה לקחת חלק או שאני מציעה לה להצטרף והיא ששה ושמחה וזה נהפך להרגל.

דברים שאני צריכה לבקש והיא לא עושה מרצונה אני מסבירה או שמתחילה לעשות ביחד איתה כדי לדרבן אותה. נגיד לאסוף משחקים צריך כדי שנוכל מחר לשחק בהם שוב מחר ושלא ילכו חלקים לאיבוד ואנחנו לרוב נאסוף ביחד או שאשחק איתה משחק כמו --לאסוף מגנטים רק בצבע x וזה מדרבן אותה.זה מה שעושה --

עוזרת עם הכביסה, מרצון שלה באה להכניס/להוציא/לעזור לתלות

- עם בקשה שלי אוספת את הבגדים שלה אחרי המקלחת/פיג'מה כדי להחזיר למקום או לשים בכביסה.

אוספת צעצועים עם בקשה שלי

ישר מגיעה לשייש כשרואה שאני מבשלת משהו או אפילו חותכת סלט ומצטרפת. מפנה תוך כדי לחלוכים לפח ועוזאת לנקות את האזור בסוף

מנקה שולחן בסוף ארוחה, פינוי כלים ומגבון (עם בקשה שלי ולרוב גם לבד) ,

עוזרת להחזיר דברים בבית למקום - נעליים, ספרים, תיקים, משחקים ווכ.. מרצונה החופשי וזה כזה מתוק לראות את זה!

אם יוצא שזורקים ביחד את הפח היא לוקחת את השקית טיטולים שלה

מאכילה את החיה (בכוונה לא כותבת איזו)

בשבת מכינים סלטים ביחד, עורכים שולחן 

רק בריאות, הריון תקין וקל

בתחילת הריון הרבה פעמים השיליה מכסה קצת את הפתח, כי הרחם קטן עדיין. ככל שההריון מתקדם הרחם נמתח ורוב מוחלט של הפעמים השיליה עולה.

לי באחד ההריונות היו מעט דימומים בהתחלה, והטכנאית א"ס אמרה שזה יכול להיות בגלל שהשיליה מכסה חלקית את הפתח. אבל זה היה ממש בתחילת ההריון, חושבת שבשקיפות כבר ראו שהשיליה עלתה למעלה.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות!

שבסקירה המקודמת אצלי השליה הייתה נמוכה וגם כיסתה את הצלקת הניתוחים הנמוכה אצלי יחסית והרופא שביצע את הסקירהלא היה אופטימי לגבי זה שתעלה מהחתך אבל ברוך ד' בסקירה המאוחרת עלתה היטב.. אז נראה שיש תקווה  לכל מיני סיטואציות עם השליה.

אבל זה לא אותו מקרה, מאמינה שיש פה בנות שהיה להם מקרה דומה

בהצלחה 

אמור להתייצב בערך שלושה חודשים אחרי הלידה.

ככה אמרו לי בבדיקה אחרונה שהייתי.

אמרו לי שהמרשם הרבה פעמים מתשנה אחרי לידה

ומתייצב באזור השלושה חודשים.

אני יצאתי מחדר הלידה ולא הצלחתי לקרוא את השילוט😳

אני הייתי משתמשת בטיולון של המשולבת אם את מרוצה ממנו. נראה לי חבל לקנות משהו ולהתפשר רק בשביל המצב העתידי של העגלה בילד הבא...

גם ללאחסן 2 עגלות בהמשך יש מחיר לא קטן

ומי יודע מה יהיה בילד הבא אולי הצרכים שלכם ישתנו לגמרי (דירה אחרת,  אוטו, תאומים )

היא כמו הבייבי ג'וגר, אבל בעיני קצת יותר יפה ויותר עמידה.

היא מעולה לילדים גדולים, אני לפעמים שמה בה שנים.

(בהתחלה הקטנה שוכבת מאחורה והגדול יושב מקדימה, ואחכ רכבת).

אני ממש מרוצה.

קניתי יד שניה ב250 שח וזה היה שווה ממש.

כי אצלי הסל לא הכי נגיש בעולם

(לא יודעת לעומת בייבי ג'וגר וטיולונים אחרים)

מאוד נוחה ושמה עליה שני ילדים אבל אם הסל זה העניין אז כדאי לבדוק פר דגם..

הוא לא הכי זול (נדמה לי שעלה 800 או 900) אבל הוא באמת יציב למדי ועם סל די גדול ונגיש.

הוא בשימוש אצלנו כבר שנתיים בערך.

לפני כן היה לנו טיולון של איה בייבי (מטרו), עלה קצת יותר זול (700, נדמה לי). גם היה יציב ועם סל גדול למדי ונגיש. (שרד אצלנו שלוש שנים בערך. אנחנו די הורסי עגלות סדרתיים...)

לא לעשות דברים כאלה לבד.

ובכל מקרה אולי שווה להתחיל בירור עם אורטופד.

מכירה ילדים שהתחילו ללכת בגיל שנה וחצי אבל לפעמים זה גורם להם ללכת עקום על הרגל אז כדאי להיות במעקב. בלי לחץ. רק לוודא שאין בעיה שמציקה לה וגם כשהיא מתחילה ללכת, לוודא שהיא הולכת כמו שצריך. לפעמים צריך נעל מסויימת שתתמוך היציבה נכונה.

שהליכנ זה עניין של מוכנות של הגוף של הילד

לא עניין התנהגותי

כשהילד יהיה מוכן, הוא פשוט ילך

אין מה לעשות פעולות ש''יכריחו אותה ללכת''

אולי יש צורך בחיזוק מסוים של שרירים

ההצעה שכתבה @בארץ אהבתי נשמעת מעולה

היא כולה בת שנה ו5... מה הלחץ?

זכור לי שאמרו לי בטיפת חלב שפעם המצופה היה עד שנה וחצי (והיא אפילו לא שם), והיום הטווח הוא שנה ו8.

בכל מקרה-

אם היא התחילה לעשות צעדים בעבר- סימן שהיא יכולה ב"ה.

הגיוני שעכשיו זה עניין של זמן ובשלות.

היא צעדה מס' צעדים לבד או עם תמיכה?

קראתי פה הרבה נשים שכתבו על ילדים שהיה להם פחד מסויים ללכת לבד. וגרמו להם ללכת צעד או שניים מהמיטה למשחק וכדו', ולאט לאט זה השתחרר.

אולי הכיוון הזה יעזור.

בהצלחה!!

הבן שלי גם עשה כמה צעדים בגיל שנה וחצי, ואז עד גיל שנה ו-10 לא הלך בכלל בלי להחזיק.

כשהיינו אצל פיזיותרפיסט הוא המליץ לעשות משחקים שיגרמו לו ללכת לכסא לכסא, בהתחלה במרחק שאפשר לעבור תוך כדי החזקה, ואז בהדרגה להרחיק קצת.

עשיתי לו משחקים כאלו של פאזלים מעץ (כאלו של צורות שצריך להכניס לשקע המתאים) - החלקים על כסא אחד והלוח על הכסא השני, וככה הוא הלך הלוך-חזור.

וגם כשאספנו משחקים שיש להן הרבה חלקים (חרוזים גדולים, מגנטים, וכדו'), שמתי את הקופסא על כסא אחד, והבאתי לו לכסא השני כל פעם כמה חלקים שאספתי, והוא היה צריך להעביר לקופסא. או שפשוט נתתי לו ביד במרחק קטן מהקופסא כדי שיעביר לקופסא (שעל הכסא, כדי שהוא יצטרך להגיע לשם עומד), ואז לאט לאט התרחקתי.

בהתחלה הוא כן היה יורד לרצפה כל פעם כשהיה צריך לעשות צעד בלי שיש במה להחזיק. אבל לאט לאט מידי פעם הוא היה עושה צעד בלי לשים לב, עד שפעם אחת באיזשהו שלב הוא קלט שהוא הולך, ומאז הוא התחיל כמעט רק ללכת. תוך יומיים-שלושה כבר לא ראינו אותו זוחל...

בדיוק מה שאמרתי היום לאמא שלי על הבת שלי. אותו גיל.. אותו טיפוס.. שובבה מספר אחת! מבינה הכל ומפותחת מאוד לגילה. בורחת עולה על ספות ועל מה לא .. אבל לא מוכנה ללכת יותר מצעד.

אני שחררתי. אני רואה שהיא עוד מפחדת ללכת לבד. בטוחה שזה יגיע מתישהו.. זה בריא לזחול! זה מחזק את הידיים..

יש לה כזה הליכון שהיא מחזיקה בו ( לא בתוכו) שהיא ממש לומדת איתו ללכת והיא מתחילה לשלוט עליו. אני רואה שזה עושה לה טוב..

מעבר לזה היא בקצב שלה .. תהני כל עוד היא זוחלת עוד מעט היא תרוץ ואת תרוצי יחד איתה  

היא כבר הלכה כמה פעמים עשרים-שלושים צעדים רצוף. אז היא בהחלט יודעת ללכת! אבל זו לא ברירת המחדל שלה.

אני לא לחוצה בגלל הגיל שלה (יש לי ילד שהלך בגיל שנה ותשעה חודשים - בהשוואה אליו היא סופר מתקדמת), אני חוששת בגללה-עצמה, כי בהשוואה לשאר ההתפתחות שלה ולמסוגלות שלה - זה מוזר לי שבזה היא נעצרה.

אולי באמת אתייעץ עם אורטופד. בטח עד שיהיה תור היא כבר תסגל לעצמה את ההליכה כמו שצריך הלוואי!

בעיקר חשוב לי שעד תחילת שנת הלימודים הבאה היא תדע כבר ללכת רצוף ויציב, כי היא מתחילה גנון (לראשונה בחייה יוצאת מהבית), וזה יהיה מוזר ולא טוב אם היא תהיה היחידה שלא ממש הולכת...

@בארץ אהבתי - אנחנו כל הזמן עושים לה תרגילים מהסוג הזה, וזה עובד - אבל לא גורם לה לדבוק בהליכה כדבר קבוע...

אבל אולי בשביל הרוגע שלך שאת לא מזניחה את השאלה, תקבעי תור לאורתופד למתי שיהיה תור פנוי, וסיכוי טוב שעד שהתור יגיע באמת השאלה כבר תתבטל כי היא כבר תלך חופשי...

אולי אפשר גם ללכת איתה יותר יד ביד (לתת לה יד וללכת איתה). בזה יש לכם יותר שליטה וגם לה אולי זה יותר כיף, וזה גם מחזק ומרגיל יותר להליכה.

לגבי נעליים אני לא יודעת. אבל בטוח אפשר לקנות לה נעלי טרום הליכה כאלו, שיאפשרו ללכת גם בחוץ, אז זה יגדיל הזדמנויות להליכה (לצאת לטיול ביחד, לגינה וכו').

אני מתכוונת למשהו כזה -

1.81₪ 92% OFF|קריקטורה קטן צהוב ברווז תינוק פעוט נעלי רך תחתון לסביבה ידידותי נעלי ילדים חמוד 6 חודשים עד 4 שנים ישן| | - AliExpress

(בכל מקרה אני אוהבת לתת כאלו לתחילת ההליכה. הסוליה גמישה כמו שממליצים בתחילת הליכה, אבל זה יותר טוב מגרה ומאפשר ללכת בחוץ. וזה זול...)

אנחנו הולכים איתה הרבה יד ביד.

אולי באמת נקנה נעליים כאלה של טרום הליכה...

שאולי לא יזיק לנסות נעלי טרום הליכה, מקווה שלא,

אבל הבן שלי שלא הלך, היה צריך דווקא נעליים גבוהות ותומכות כדי לקבל אומץ ללכת.

לכן כדאי להתייעץ עם אורתופד כדי להבין בדיוק מה הבעיה (אם ישנה )

אבל אם את אומרת שהיא כבר הלכה 20-30 צעדים אז אולי זה שונה 🤷‍♀️

או רופא התפתחות להתייעץ אם את לא רגועה..

וחמותי אומרת לי כל פעם שאני לחוצה -היא בסוף תלך. לא תגיע לגן זוחלת🙈😅

אבל מן הסתם הוא ישלח לפיזיוטרפיה.

ועד שיהיה אבחון ותור היא כבר תלך😅

זה לא השפיע על שאר ההתפתחות המוטורית, הוא רץ בגיל קטן במהירות גבוהה מאד,דילג בין מדרגות בגיל שלוש, למד בעצמו בגיל צעיר לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, למד לשחות בעצמו בגיל 10. הוא גמיש מאד (עושה שפגט) אולי זה קשור.

והוא לא הלך עד שלא היו לו נעליים

@בארץ אהבתיזו את? 🤔

שכחתי מזה..

היתה מכירת נעליים בישוב, וידעתי שהוא בטוח יצטרך נעליים לחורף כי הוא כבר יהיה חייב ללכת, אז קניתי לו כדי שיהיה לנו, והוא כל כך התלהב שרצה להיות איתן כל היום. ובאמת כיומיים-שלושה אחר כך הוא התחיל ללכת.

ואז הוא הלך רק עם נעליים, לא כמו שממליצים לתת ללכת יחפים בהתחלה.

אבל בהמשך באמת ראינו שיש לו גם קושי תחושתי, היתה תקופה שהוא לא הסכים בכלל ללכת יחף (מהאמבטיה היה צריך להרים אותו למיטה ומיד לגרוב גרביים כדי שיסכים ללכת על הרצפה).

בעצת מרפאה בעיסוק שהתייעצתי איתה, לפני שגרבנו גרביים אחרי האמבטיה הייתי עושה לו עיסויים בכפות הרגליים עם כל מיני מרקמים (מגבת, ביד, מברשת וכו'). בהתחלה הוא ממש קפץ מכל נגיעה, אבל בהמשך הרגישות פחתה ועכשיו כבר אין לו בעיה ללכת יחף (אם כי גם בבית הוא מקפיד להיות כמעט תמיד עם נעלי בית).

המרפאה בעיסוק אמרה שיכול להיות שההליכה המאוחרת היתה קשורה גם לזה.

עבר עריכה על ידי פעם אחת בתאריך ב' בתמוז תשפ"ג 15:16

מזדהה מאוד עם השאלה. המצב קשה מאוד.

אני מפחדת בעיקר בנסיעות. ועכשיו גם לתדלק😭

עורכת, כי עכשיו אחרי שפרקתי (תודה על המקום) מנסה קצת לחשוב מה עוזר-

להתחזק באמונה שהכל מה' יתברך, הכל בהשגחה פרטית. ואין דבר רע יורד מלמעלה. למרות שאנחנו לא מבינים כלום.

להתפלל. כתבתי שאני פוחדת בנסיעות- באמת כל נסיעה זה תפילה שנגיע ונחזור בשלום... בעלי נוסע בטרמפים לעבודה- תפילות עד שהוא חוזר... 

עוזר לי גם לדבר עם חברות ועם בעלי, לפרוק את זה, וגם להסיח את הדעת- לדבר על דברים אחרים ולא לחשוב רק על זה. 

באמת הפחד קצת מנהל אותי...

אבל אין ספק שעם כמות הפיגועים פה שהפכה ליום יומית זה מעסיק..

אני מאד עסוקה אז עושה מלא דברים אבל לא קל פה

שה' יגאל אותנו כבר.

חיבוק גדול♥️ 

מחזק בעיתות משבר.

שירים.

ואני תוהה אם יש מקום כבר לא חם בשנה האחרונה 🤦‍♀️

אם יש לכם מרכז חוסן, חושבת שכדאי בכל זאת ללכת לקבל כלים להתמודד.

יש מקומות שהם גם עושים פעילויות משותפות.

1.התחזקות באמונה שה' משגיח על העולם. אני מאמינה שזאת מצווה לגור בכל רחבי הארץ, אני עושה את ההשתדלות שלי לדאוג לבטיחות וביטחון ומעבר לזה הכל בידי שמיים.

2. נותנת לעצמי להתכחש, להתנתק, לקרוא ספר ולשכוח מהכל. גם באותו יום שהיה פיגוע.

יושבות לי עליו .

יש דרך שהן עוזבות את הקן?

אני רוצה להעיף אותו ולנקות

אבל היונים שיושבות גדולות וזה קצת מפחיד

בטוח שזה יונים ולא משהו אחר?

לא לגמרי הבנתי את הצורה שזה בנוי.

אין איפה להסתתר?

עליו

עכשיו

הן יושבות

ואין לי איך להזיז אותן בלי שהן ייסתבכו לצאת, אני לא מצליחה להשפריץ מים,ניסיתי.

כשאני עומדת מולן עם סולם קטן זה 20 סנטימטר שזה כלום מרחק

וזה מפחיד אותי לעשות את זה

מבעלי אין מצב לבקש

הוא יפחד יותר ממני...

ממש ליד הפתח הזה הן קיננו (זה כמו תריסים סגורים שמיועדים ליציאת עשן במקרה של שריפה בבניין חלילה)

ולעמוד מולן ולהשפריץ לא מצליח לי כי אין לי צינור

ובעלי שקצת יותר גבוה ממני לא בבית עכשיו

והוא יפחד יותר ממני לעשות את זה

לכן שאלתי אם יש דרך להוציא את הקן נגיד כשהן לא מקננות במהלך היום

כי הן כאילו מרגישות שאני רוצה להוציא את הקן ונמצאות שתיהן מהבוקר ברצף

אני אשכרה אורבת להם חחח

לא עקבתי אחריהם. אז לא יודעת לגבי קינון.

מייד שראיתי שאין אף אחד בקן

הבאתי מהר כפפות ומסכה

ומצאתי מקל ארוך ששמרתי לעיתות צרה כאלו

עךיתי עם הסולם

והוצאתי את הקן

ניקיתי את הלכלוכים שנפלו

את האיזור עצמו לא ממש יכולתי לנקות כי אני לא מגיעה לשם עם הסולם הקטנטן שיש לנו

אז השפרצתי מים באיזור, ואחר כך ריססתי  אקונומיקה איפה שיכלתי

ובינתיים מקווה שזהו.

ואני כל-כך כועסת עליו.

למה הוא החזיר את הסולם של השכן שהביא מיוזמתו  לפני שהספקנו להוציא את הקן

סתם כי הוא חשב שלא צריך אותו

למה הוא לא הקשיב לדעתי שכן צריך

שבדיעבד אני רואה שצדקתי

ואם היה לי את הסולם

לא הייתי מתפוצצת מעצבים עכשיו.

והעפנו את הקן בלילה

וגם מצאנו שם שתי ביצים

הפעם העפתי את הקן ביום

לא מצאתי של ביצים בכלל

אז למה הן דגרו שתיהן תקופה ארוכה?!

ולמה לא היו שם ביצים?

וזה נקרא שילוח הקן אם זה קן ריק

אולי בכל זאת היו ביצים פיצקיות שאי אפשר לראות בינתיים?

באמת מעצבן כשלא מקשיבים לדעתינו, במיוחד אם צדקת בסוף!

והוא לא הבין מה העצבים

היית הולכת ומבקשת את הסולם....

באמת זה היה עוזר כשאין אף אחד בבית שם

ובאמת זה היה עוזר לחכות לערב

כדי שאולי יתחילו להטיל ואז להישאר באופן יותר אינטנסיבי ורצוף

ואז לך תזיז אותם משם...

באמת שזה מעצבן אותי עדיין

ואני חייבת לארגן דברים היום 

לפעמים עדיף לתת לזה לדעוך, לפעמים צריך להגיד שוב מה היתה הנקודה שפגעה.

שהעבודה היתה עלייך? שהוא לא הקשיב לדעתך?

לנשום עמוק, להבין עם עצמך מה היה העניין, ולבקש את ההתנצלות שלו בכבוד, ואולי גם התנצלות שלך על משהו, אם הוא הרגיש...

נראה לי שאת מלאה באינטליגנציה הזאת

מקווה שהמשך היום טוב יותר

אני מדמיינת אותך עומדת ומציצה ומחכה לרגע, מוכנה עם מקל של מטאטא ביד

איזה תחושה קשה❤️

קודם כל הכאב שלך הוא לגיטימי. הוא מעיד שבעומק את זקוקה

ורוצה גבר שתרגישי לידו בטוחה, אהובה ומוערכת

גבר שיהיה זה שיעניק לך בטחון ולא הפוך.

אני כן אגיד לגבי הסוף ובכלל, שדינמיקה זוגית היא קצת כמו נדנדה של 2, כשצד אחד מושך לכיוון טחד, הצד השני עובר לכיוון ההופכי.

חוויה של אישה שמרגישה אמא כלפי בעלה, במקום להרגיש שהוא זה שנותן לה בטחון

היא חוויה למרבה הצער נפוצה (נפוצה הרבה יותר מחוויה שבה כל אחד מבני הזוג נמצא

במקום המתוקן שלו)

אבל היא ברת שינוי. כשאת תלמדי איך להיות במקום נשי- נשען, זקוק, מקבל לעומתו

תגלי שגם הוא מגלה את המקום הגברי שבו- לוקח אחריות, דואג ומעניק בטחון❤️

וגבר שמרגיש שאשתו מעריכה אותו, מקבלת ממנו, מחזיקה ממנו (באמת,

אין צורך בהצגות זה רק הורס..)

נהיה בטוח יותר בעצמו, יעז להביא את עצמו לידי ביטוי וכו

וכן הפוך, גבר שמרגיש ילד ליד אשתו, שלא סומכים עליו, שהיא צריכה לטפל בו, נהיה יותר ויותר בטוח בעצמו ובמה שיש לו להביא.

לכן אני אומרת שיש לגמרי מקום לכאב. קודם כל בפני עצמו לא בריא לשמור רגשות בלב ולא בריא להדחיק

ושנית יש לכאב תפקיד, להזכיר לנו לאן אנחנו מכוונים בחיים

ולכן מציעה לך עם נתינת המקום, להתחבר למקום שכן היית רוצה להיות בו,

ולראות מה *את* רוצה לעשות כדי להיות שם, כי הרבה מזה בידך.

היום אני בת 40, חלק מהדברים שהפריעו לי בגיל 20 ו30 כבר לא מפריעים, את חלקם אני אפילו אוהבת.

המחשבה אילו רק הוא היה שונה אז הייתי מאושרת, אינה נכונה, כי תמיד יהיו דברים שמפריעים לאושר.

שביעות רצון מבן הזוג בעיקר תלויה ביכולת להכיל את החסרונות שלו, להסתכל על היתרונות והחסרונות כדבר שלם, לא כדבר הדורש תיקון/ שינוי.

בעלי כמו שאת מתארת בקטע הלא מתערה והנשרך...

זה באמת קשה אבל בכלליות אני רואה באופי הזה כל כך הרבה טוב למרות הקושי, שלא הייתי מחליפה את זה בחיים!!

השאלה למה זה מתקשר לך ל"מפרגן, תומך, מעצים".

בגדול הוא כן מפרגן? או שאת מתכוונת שאת צריכה שיבטא את זה כשאתם בציבור?

איך את מרגישה איתו כשאתם לבד?

אני מנסה לרדת לסוף דעתך כדי להבין את הקושי, או לפרק אותו ואז אולי זה יראה לך אחרת🙂

ליבי איתך!💟

אנחנו אף פעם לא יודעים

ומה היה אילו היית מחכה

ופוגשת 100 בחורים ומתלבטת שוב ושוב

ומסתבכת ובוכה מבדחדות

ובסוף אולי היית מתחתנת

עם מישהו אחר

שאולי היה מאוד חברותי אבל היה חסר בנושא אחר

אילו

זה אשליה

שמרחיקה אותנו מהעבודה שלי ברגע הזה

שגוזלת אנרגיות לאשליות

אנחנו כאן

והאילו..לא מבטיח כלום איר

אנחנו לא יכולות באמת להתחמק מהתיקון שלנו

ואם את אומרת שאת זקוקה לגבר שמביע אהבה בדרך מסוימת- במילים..

והוא כנראה פחות יודע ככה להביע את האהבה והפירגון

נסי להתבונן- איך הוא כן יודע להביע אהבה

נסי לראות אותו כמו שהוא

ולאהוב ולהעריך ולייקר את הכן

ולא לתת כח לאילו ..

הצורך שיהיה חברותי זה צורך שלך

שיושב על איזו בקשה אישית שלך..צורך פנימי שיש בך

זה לא חסרון בו

ועם עבודה נכונה את יכולה להבין מה זה עבורך..ולמה זה חשןב לך

ואיך את יכולה לקבל מענה גם בצורה שונה.בונה

או אחר שאלות על הבחירה

כי דברים משתנים אחרי החתונה כשגרים יחד ומנהלים חיים משותפים

ועם זאת, לדעתי - מחשבות כאלה לעתים קרובות הם פרי מחשבתו של היצר הרע

סופו של דבר, כשעמדת עם בעלך תחת החופה כי בחרת בו בזמנו, לפי הכלים שהיו לך. וגם בבחירות שלנו מעורב רצון השם.

וואני בטוחה שיש בבעלך המון המון דברים טובים שראית, רק שהקושי הנקודתי הזה מכסה אותם כמו ענן כבד

אלא מה, נישואין זו עבודה. לא הכל הולך חלק כפי רצוננו למרות שלפני החתונה וגם קצת אחרי הכל נראה וורוד ואנחנו בטוחים שזה מה שהכי טוב לנו

ואם את שואלת אותי, לא מומחית בכלל, כן? אבל מרשה לעצמי לומר - ברגע שתפסיקי להתייחס אליו כמו ילד, הוא יגלה את עצמו כגבר

תשתחררי את הדינמיקה הזו שנוצרה, שבה את יותר דומיננטית, ותני לו לקחת את המושכות כי אין שני מלכים בכתר אחד

ופרקטית - כשאומרים לך 'תדאגי לו' תעני בחיוך ש'הוא ילד גדול, ואת בטוחה שיסתדר'

גם אם הוא לא יהפוך למסמר האירוע, לפחות תוכחי לשחרר מעליך את העול הזה ולהעביר את האחריות על עצמו-  אליו . כי זה מה שהיה לפני שהתחתנתם, ואין סיבה שישתנה

חיבוק ❤️

אני התחתנתי בגיל 22, ובעלי עוד היה צעיר ממני ..

היום, אחרי 11 שנה השתננו מלא.. באמת , עבדנו על עצמנו ,וגם הילדים מציבים מולנו מראה

אבל זה מגיע מתוך שיח, כבוד הדדי, תקשורת..!

*תמיד* יהיו דברים שיפריעו לנו, בדכ גם הדברים שאהבנו בהתחלה יהפכו להיות אלו שיעצבנו אותנו בנישואים... תחשבי על זה

נניח, בחור רגוע יכול להראות שאנן , בחור עם הומור יכול להראות לא רציני וכו'... כנל אצל האישה

אני נגיד אהבתי אצל בעלי מאד את הרוגע שלו, היום יש רגעים שאני מתפלפת מזה שהוא שאנן, אבל תכלס, מזל שהוא כזה כי 2 לחוצים זה פשוט לא.

ממליצה לך לנסות לקרוא את הספר לדעת להכנע, לא יודעת כמה זה ברוח הפורום, אני קראתי אותו, הוא דיי קיצוני , אבל נותן ראיה מזוית אחרת

ולבעלי יש פחד מבירוקרטיה ברמה שאתה אדם בוגר בם בן 30++, אבא לילדים ואני לא צריכה לעשות בשבילך טלפונים על חשבון הזמן שלי 

כאילו יש לי עוד בן לדאוג לו....

והכי מצחיק שכשאני הייתי ילדונת בת 18-20 היו לי חרדות חברתיות וכשהייתי צריכה לעשות טלפונים הייתי כותבת לי את מה שרציתי לומר. או לפעמים הייתי מחזיקה את הטלפון ומחייגת בכוח.

וכמה שאני השתניתי והוא כאילו הילד הזה שאני כל כך עבדתי לא להיות שם.

וסה"כ אני עדין שמחה שהוא נכנס לחיים שלי ועל המשפחה שהקמנו

והוא אבא ובעל מסור, ומסתכלים עליו והוא גבר גבוה ונאה וקצת רעשן מדי לטעמי בחברה, ובחיים לא היית מנחשת שיש לו את הפחדים האלה

בכל מישהו יהיה משהו שלא ימצא חן

אין שלמות

תמיד תגידי לעצמך הוא הכי טוב לי מאת ה

התעסקות שאם היה לך גבר כלבבך מרחיק אותך ממנו וזה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה.

אם היית לוקחת ' גבר גבר ' אז היה מפריע דברים אחרים

תמיד אצל אחרים זה מושלם יותר

עולם שכזההה.....

זה מאת בורא עולם יקרה

חיבוק על התחושה 

אני אאיר נקודת מבט אחרת שאולי תעזור לך.

לי היה ממש חשוב בעל גברי וכל הגברים הפחות גבריים שיצאתי איתם ולא ידעו להסתדר, חתכתי ממש מהר.

והיום שצריך לגדל ילדים ולהשתתף במשק הבית, בעלי פשוט לא בנוי לזה (טכנית יש לו גם תירוץ מעולה) אבל גם אם הוא היב פיזית בבית, הוא לא בנוי ל"גנן" ילדים.

ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל גם לי לפעמים חולפות המחשבות "טיפשה, היית צריכה לקחת גבר שיותר בנוי לגדל ילדים" וככה הייתי יכולה לעבוד בדברים שאני באמת רוצה והעול לא היה נופל עליי...

ויחד עם זאת ברור לי שלזה נמשכתי ובחור אחר לא הייתי אוהבת.

בקיצור, מה שאני רוצה לומר שיש מחיר לבחירות ונטיות הלב, אבל לכל דבר יש שני צדדים. ובדוג' שנתתי, מי שהוא גבר גבר בדרך כלל אין לו סבלנות לשבת בבית וכו'

ולגבי בעלך לפעמים אני מתנהגת כמוך עד שהוא משחרר ואז אני מתעוררת

לדעתי לגבי העניין השני

תכתבי לעצמך כמו מכתב שאת רוצה לשלוח לו.

תטיחי של כל מה שבא לך

כולל הדברים הכי כועסים שבא לך לומר.

אחרי כן תרגישי הקלה

כמובן את יכולה לכתוב לו בנפרד מכתב אחר

בסגנון ובאופי שמתאים לך.

מנסיון.

בסוף הוא השותף שלך לחיים

מי עוד ככה ישמח איתך בהצלחות חוץ ממנו?

וזה לא סותר את יכולה עדיין לכעוס ועדיין להיות מרוחקת

אנחנו אנשים ומורכבים

שמחה בשבילך גם

❤️

לגבי השינה- אין מה לעשות, אני אישית מתעוררת מכל תזוזה קטנה, זה כואב.. עוזר לי לישון עם כרית קשה/כרית הריון בין הרגליים..

לגבי דברים שכדאי להימנע מהם- עמידה ממושכת, פעולות כמו טאטוא או שטיפת רצפה, עליה/ירידה במדרגות- זה מחריף את הכאב. אני מוצאת על עצמי שכן טוב להיות בתנועתיות מסויימת, כן ללכת קצת. אם יושבים בלי לזוז זה רק מחריף את הכאבים. ישיבה על רצפה- אין מצב יקירתי! למצוא לזה פתרון מידי. ממש גרוע ובטח שמחריף את הכאב..

טיפולים שיכולים לעזור-

אוסתאופתיה

אקווילבריו

שיאצו

דיקור

פזיותרפיסתית רצפת האגן שמתמחה בסימפי'- המליצו פה בעבר, אני לא זוכרת שמות.. אולי @מדברה כעדן.

לא כולם מנסיון, אבל בכולם אני יודעת על נסיון שלי או של אחרות- שעזר.. בהצלחה! תחזיקי חזק! עוד קצת😵‍💫

עדי עמית-דוד מומחית ממש. מקבלת בר"ג

היום פתאום הכאב כל כך התגבר

אני כבר לא יודעת מה לעשות

ולא הבנתי למה כואב לי ללכת

בכלל הרגשתי כאילו אף אחת לא מבינה על מה אני מדברת

לא חשבתי שזה סימפי כי עד עכשיו הכאבים היו בעיקר בצדדים,

זה פשוט מחמיר ועכשיו כואב גם אמצע

של המפרק עם עצם הירך?

זה מה שבעיקר כואב לי

שיהיה עין הרע לכאב

אין לי בעיה

אולי הוא יחליט ללכת;)

הולכת

אבל זה נהיה יותר ויותר קשה

היום היה כבר סבלתי ממש

בהתחשב בסוג העובדה שלך זה לבקש שמירת הריון

נשמע לי בלתי אפשרי לשבת על הרצפה ולקום עם סימפ'

עד שאני אבקש ועד שיאשרו לי אני אלד כבר...

אחשוב על זה מראש בהריון הבא

אני באמת מקווה לא למשוך הרבה

ובהצלחה בזירוז, שיהיה בקלי קלות

כמו שכתבו כאן אוסטאופטיה, לי מאוד מאוד עזר גם פלדנקרייז. תנסי מעכשיו לשבת על כדור פיזיו. לנוע ימין ושמאל, קדימה אחורה במעגל לצד ימין ושמאל, סיבוב של כל האגן. וכל זה על הכדור. כשישבתי על הכדור הכאבים כמעט ולא הורגשו וזה גם מומלץ מאוד בשבוע שלך

בלילה לישון עם כרית קשה בין הרגליים

אוסטאופטית המליצה לי גם לתרגל עם כדור מעט רך בין הרגליים וללחוץ בעדינות

יש גם תרגילים ביוטיוב שמקילים

תנועה מתונה מאוד

חיבוק נוסף ♥️♥️

תתחילי עם לקחת 2 בוקר צהריים וערב

וכשאת מרגישה שהחלב מתאזן את יכולה לרדת לאט לאט

לקחת אחד ביום זה לא מספיק יעיל....

עכשיו אני רואה שרשום רבע טבליה (??????)

את מתכוונת לקחת 2 בבוקר 2 צהריים ו2 ערב?

גם את לקחת?

אני חושבת שתוך כמה ימים שכבר לקחתי 6 אני ראיתי השפעה משמעותית מאוד

שוב, אצל כל אחת זה אחרת..

לפי מה שרשום כדי לבדוק אלרגיה.

באמת נמשיך עם חצי מחר? בכזו הדרגה?

או שזה סתם מוגזם ואחרי שעתיים שלקחתי והכל סבבה אני יכולה כבר לקחת 6

מה נראלך?

מחר חצי

אח"כ אחד

למחרת 2

ואז 3 או 4

וככה להמשיך

זה לא רק לשלול אלרגיה, כנראה גם יש משמעות לקצב החשיפה של הגוף

כתוב לקחת אחת שתיים ביום..

שנותנת תפריט מסודר ממש וממליצנ איך לאכול מסודר ובריא.

היא אמרה שבהריון/הנקה אוכלים שלוש מאות קלוריות יותר ממה שאמורים.

אני ירדתי איתה הכי הרבה שעשיתי דיאטה (לא מצליחה להתמיד בזה עכשיו..)

אם את רוצה מספר, תגידי לי.

אם תבקשי מרופאת הנשים שלך סביר שתפנה אותך...

תוכלי לקבל ממנה תפריטים מותאמים אישית.

❤

לא מבינה בספירת קלוריות...

חשבתי לעשות לבד אבל בדיוק הסתדרתי עם תזונאית אז אמשיך איתה.

תודה על העצות! איישם❤

שהם לא עוף/ בשר/ דג?

שיהיו גם רעיונות צמחוניים ברמת חלבון מספקת

ששעועית - שעועית אדומה לבנה מנומרת

עוזרים מאוד מאוד לסכרת עד כדי הפחתת הצורך בתרופות אבל לא התעמקתי ושווה לשאול תזונאית על זה

בטח בהריון 

עם כאלה הודעות אני מזה מזדהה!

חיבוק!!!!

שתוכלי לבעוט בה.

נראה לי שזה יעזור לך יותר

אם היית, כי עקרונית לפי התקנות בחופשת לידה לא זכאים לסבסוד מעון כי את לא עובדת..

משהו כזה די לא הגיוני אבל בכל זאת קיים את כדאי לא ליפול לבור הזה. (אלא אם שינו לאחרונה, לא בקיאה בהתפתחויות אבל לפחות לפני כמה שנים זה היה אישיו)

תבקשי להכניס בלי לבקש הסברים.