פורום הריון ולידה (עמוד 887)

תופעה סופר נפוצה.

כמה שבועות בדיוק? את מונעת איכשהו? מניקה?

אולי תנסי לקחת לימון?

5 שבועות אבל יום אחרי אני ישר יכולה לעשות הפסק חדש..

לא מונעת ומניקה

רק ראשון ושביעי. אולי זה יצליח

או לחכות עוד כמה ימים ואז זה יצליח

לתתהזמן למקום להחלים

זה אולי לא הכי מהודר

אפשר לפתוח ספר ולראות מה כתוב

הכל כתוב מפורש מתי אפשר להפחית

אם מישהי רוצה יכולה כמובן לשאול

לעשות בדיקות 2 בכליום זה הידור? זה לא ההלכה הפשוטה?

אני חושבת שאת טועה ומטעה וממש חשוב לשים לב כשאנחנו כותבות דברים על גבי הפורום... גמות האנשים שקוראים כאן היא אסטרונומית!

גם ההפחתה שרב מתיר, היא עדין לא לכתחילה פשוט כשהמצב שונה (למשל כמו של הפותחת) אז זה מה שהתורה בעצם מצפה ממנה... אבל זה עדין לא הלכתחילה... חשוב להבין את זה.

ואני מכירה שהרב קנוהל בספר שלו מפרט את המצבים השונים שאשה יכולה להפחית בבדיקות וזה לא הופך את זה ללכתחילה. פשוט לדעת שיש מה לשאול על זה כדי לוודא שהיא לא מנסה לעשות את הלכתחילה כשהיא במצב שלא מתאים לזה...

אגב, זה לא שהרב קנוהל הוא פוסק הדור, רק מביא את פסיקות הרבנים בצורה נהירה בספר מקסים.... ועדין ההנחיה היא כשיש מצב מיוחד, יש לשאול את הרב מה בדיוק עושים וכו'... ל

ובספר מפורט בדיוק מתי אפשר להפחית

בין השאר כשיש קושי כלשהו

זה קושי.

לא ידעתי שתפקידינו לתת ציונים לרבנים מי פוסק הדור ומי לא. זה ממש צרם לי...

כשיש מצב מיוחד, אפשר לפתוח ספר ולראות מה הרבנים כתבו. אין שום חיוב דווקא לשאול רב, זה בדיוק אותו הדבר.

הויכוח הזה עולה ויעלה בפורום שוב ושוב, ועדיין אני עומדת מאחורי דברי.

שאת מרגישה בויכוח... אבל גם אני עומדת מאחורי דבריי... יש הנחיה של גדולי הפוסקים מתי צריך לפנות לרב. כלומר, יש דבר כזה שנקרא שאלת רב. ולא רק לפסוק במראות... וזו דוגמא מעלפת... להציג לרב את המציאות הבעייתית והוא מדריך מה לעשות.. ותמיד האישה יכולה לפרט עוד ועוד מה קשה לה.. אבל ההנחיה לפנות לרב נשארת בעיניה...

ובהושעה הראשונה שלך, אפילו לא הוזכר פתיחת ספר. פשוט כתבת- להפחית בדיקות, כאילו, מה השאלה בכלל, ברור שזה מה שעושים...

אני עלזה אני מגיבה, שכשיש קושי, ברור שפונים לרב וממילא האשה תקבל את המענה שהיא צריכה.

(כותבת את זה לא כדי לשכנע אותך, אלא כדי להביע את הדעה הזאת בשביל מי שקוראת כאן ומתבלטת מה נכון לעשות, לפנות או לא לפנות...) 

בהשקפה ובאורח חיים.

את תלכי לשאול רב על דברים מסוימים ואני לא זוכרת מתי שאלתי רב משו 😅🤦‍♀️

(חוץ ממראות).

זה לא חיוב לשאול, זה סגנון / מגזר / השקפה שונה.

יש גישות הלכתיות אחרות

ומתי לשאול חכם זה לגמרי השקפה. מלבד מראות שבאמת אי אפשר להעביר בספר

מי שפוסקת לפיו- נפלא.

אבל זה שכתוב שם משהו זה לא מחייב

בדרכי טהרה ובכלל בפוסקים ספרדים יש גם הלכות שבאות מעולם הקבלה, וודאי שלא כל אחת צריכה להחמיר בהן

(לא ספציפית לדיון הזה,בכללי)

יש גישות שמראש מפחיתים בדיקות ומקלים כדי להצליח להיטהר למרות הקושי

ויש גישות שבגלל שדימומים אחרי לידה זה סופר טבעי אז עד חודש וחצי בכלל לא מקלים וזה לא נחשב קושי

בגדול מסכימה איתך בנושא הזה מאוד אבל לא בצורה כל כך חותכת.

צריך לבחור גישה הלכתית בכללי

וללמוד פסיקה ספציפית

ואחרי שלומדים ומכירים להפעיל לעצמנו שיקול דעת

ולהמשיך להתיעץ בכל מקרה של אי וודאות, פשוט כי לרב או יועצת הלכה יש יותר ידע הלכתי

(גם אני היום כמעט ובכלל לא שואלת רב ואפילו במראות. אבל זה כי אנחנו פוסקים על פי ספרים שהם ברורים ומפורטים ועברתי כמה שנים ולידות וצברתי נסיון ושאלות רב)

עד חודש וחצי לא לנסות😏

סתם התאכזבויות הולכות ונשנות.. אין דימום, יש דימום אין דימום יש...

אחריי חודש וחצי, ואחריי שהיית בבדיקת רופא שהכל נקי- עכשיו זה יופי של זמן להתחיל הפסק....

רוב הזיכויים שיהיה מעולה.

אגב, סתם מזכיר לי, כמו להבדיל גמילה של פעוט- להתחיל מוקדם מדי זה רק מחרפן ומתסכל..

ולחכות ולהתחיל בזמן- בום. צ'יק צ'ק.. כי הוא יותר בשל...

בהצלחה בכל מצב!!

אני בכל הלידות פחות מחודש והייתי במקווה לא צריך לייאש מישהי שרושמת שהיא נקייה ורק העד עושה תבעיה... לכל אחת יש את הגוף שלה לך לוקח חודש וחצי לפחות לי פחות מחודש ויש לי חברה שלקח לה כמעט 3 חודשים

אז אין לזה משו קבוע אבל אם היא רושמת שהיא נקייה יש לה סיכוי ממש טוב להצליח בע"ה!

לפותחת מציעה לך להתייעץ עם הרב שלכם אישה אחרי לידה אמורה לעשות רק 1 ו7 ובלי מוך ולשים ב7 נקיים תחתונים כהים( ושוב לשאול רב אני רושמת על סמך מה שהרב שלנו אמר לא כהלכה אליך) ואז הרבה יותר קל להיטהר

כתבתי מנסיוני בלבד..

לא צריך לייאש כי גם אותי ייאשו..בפעם הראשונה שהתקשרנו לפוסק טהרה לבקש הנחיות לטהרה אחרי שבועיים הוא ציחקק ואמר לנו בעדינות שיגיד לנו תהנחיות ושלא נתאכזב כי זה לא קורה אחרי שבועיים

ונחשי מה?

באותו יום עשיתי הפסק וכמו שאמרתי מקווה שבוע אחכ ב"ה אז רשמתי שממש לא צריך לייאש כי כל אחת והגוף שלה

לא משו נגדך חלילה פשוט חשוב לי שבנות יבינו שכל אחת שונה ולכן לא צריך לתת לבנות עצות של אין סיכוי או אל תנסי כי חבל...

וגם לא אצל כל אחת הקושי הנפשי בריחוק אחרי לידה הוא זהה.

אצלי למשל היה מתח בלתי נסבל לקראת הלידה ובמהלכה ועם כל המצב אחרי הלידה ידעתי שרק אחרי הטבילה נוכל טיפה לשקם את הזוגיות אז עשיתי הכל אחרי אותה לידה להיטהר כמה שיותר מהר.

אני גם זוכרת פעם שרב אמר שאין טעם לנסות עד שעובר חודש וחצי והרגשתי שזה לא נכון לנו לא לנסות. רב אחר אמר באותו יום מה עוד לא טבלת?! אז הבנתי שגם בזה יש גישות שונות וצריך להיות קשובים לסיפור שלנו.

כל הרבנים והמדריכי חתנים ומדריכי כלות כולם אמרו לא להתחיל לנסות לפני 6 שבועות.

נס שלא הקשבנו להם,

טבלתי פחות מ4 שבועות אחרי הלידה. בבדיקות טהורות ונקיות לגמרי. בלי שהיינו צריכים אפילו שאלה אחת.

זה ממש אינדוודואלי.

בדקת את הכיוון הזה?

אדום ממש אירמ כמה ימים בלי דימום לפני ואחרי מחשיד כפצע.

באמת כדאי לבקש מרב היתר למינימום בדיקות ואם זה קורה ביום השביעי אז ללכת לבודקת טהרה.

בהצלחה!

חשו. להתייעץ עם רב כמה שיותר....

רק ככה הצלחתי להיטהר אחרי לידה. מינימום בדיקות, בלי מוך, עם פד שלפי הפסיקה שלנו לא מקבל טומאה.....

ואנחנו בדרכ לא מחפשים קולות,  אבל פה המטרה היא שתצליחי לטבול בעזה בקרוב.

אבל עד שיוצא אדום אחרי הפסקה של הדימום יכול להעיד על פצע

כדאי להתייעץ עם רב

אמאלה איזה פצעים היו לי שהשם ישמור

אבל בכל מקרה

תדברו עם הרב

הוא יקל לכם

אנחנו דוסים פיצוצים והרב הקל לי

טוב,

אולי בגלל שהוא לי פצעים של החיים ובעצם טבלתי עם דם

תתפללי ותבדקי אם נפשית גופנית את מוכנה מחדש לחיי טהרה..

כי

זה מורכב

יש לזה השפעה על כל המערכת ולא מקומית (כמו שהרבה נוהגים לחשוב בטעות)

לכן עלול לפגוע בהנקה

החלטות טובות!

הייינו בדשדושים של סוף ההנקה, גיל 10 חודשים בערך, אולי פחות. כשלקחתי נובהרינג בבת אחת נגמרה גם ההנקה האחרונה ביו למחרת.

אולי אם ההנקה מלאה זה יהיה אחרת, אבל יודעת שאומרים לקחת רק מגיל חצי שנה של התינוק כי יכול להפריע בהנקה

ניסית להחליף את הסרזט לאחרות של הנקה?

למרות שהרופאים אומרים שזה אותו דבר בפועל זה לא ולכל אחת טוב סוג אחר. 

התחלתי משהו כמו 5-6 חודשים אחרי לידה גם אחרי סיוט עם כדורים

הנקתי אחכ עוד כחצי שנה

אבל זה סיכון לא יודעת מה להגיד... לי רופאת נשים מאוד מומחית אמרה שאחרי כחצי שנה מהלידה זה לא אמור לפגוע

לטבעת ירד בטירוף.. מצד שני, הצלחתי למשוך ככה כמעט חצי שנה עד גיל שנה.. בעיניי היתרונות היו גדולים מהחסרונות ולכן עשיתי את זה ביותר מלידה אחת..

הסרזט היה לי נוראי..

אז בגלל שלא החלטתי וכל החבילות נגמרו רצתי לסופר פארם וקניתי.. סרזט

כי אני מפחדת להרוס את ההנקה באמת תמל מבחינתי זה לא!!!!

אז זהו מחכים כעת להירגעות דימומים..

לא פוגע בהנקה

ולהפך מי שבד"כ לא מקבלת מחזור בהנקה אז הוא ללא שום תופעות

בד"כ עם חזרת הווסת הוא קצת מאריך ומכתים לפני ואחרי

אני ממליצה על זה כל פעם

כבר מרגישה חופרת;)

תנסי ביופלבנואידים, זה מחזק את כלי הדם הקטנים בגוף ולכן עוזר לדימומים.

הומלץ לי על ידי מכון טהרנו בדיוק בסיטואציה שלך ומאוד עטסר לי

לא זוכרת מה המינון שהם אמרו לי לקחת

זה נמצא בבתי טבע בדרך כלל, לפעמים גם בסופר פארם 

והמליצו לי הרבה על נובה רינג ולא הסכמתי לנסות משהו שיכול להיות שיפגע בהנקה אחרי שעבדתי עליה כל כך הרבה.

בסוף עשיתי התקן לא הורמנלי והייתי מאוד מרוצה.

לא יודעת מה השיקולים שלך אבל אולי כדאי לבדוק.

בעבר פומיניק (כמו סרזט), באיזשהו שלב התחילו דימומים, היינו אסורים כמה חודשים.

עד שהתייעצנו עם רב, שקודם כל המליץ להפסיק "המניעה הכי טובה זה לא לקיים יחסים"

ככה שאם זה מה שהגלולות גורמות, אין עניין להמשיך בכוח.

יש עוד אופציות חוץ מנובהרינג, ואולי כדאי לחשוב גם עליהם. נגיד התקן או דיאפרגמה (אם זה מתאים)

לעשות בצק נוזלייי

לצפות בשמן

אחרי התפחה לעבוד עם כמויות קמח. כמו בפיצריות

לרסק עגסניות להוסיף. שמן מים אורגנו מלח פלפל סוכר (חשובב)

גבינה לקנות במחלקת גבינות בסופר מגורדת שמכינים במקום.

השאלה היא - מי יאכל את כל הפיצות האלה עכשיו?

או שאת מקפיאה? 

שלא הכנתי כל כך הרבה

וגם ... הרבה אכלתי חח

האמת שאת הבצק הכנתי אתמול מחצי ממנו הכנתי פוקאצות והקפאתי והערב הפשרתי

וכן אני מקפיאה חופשי גם אם זה מהיום להיום..

מחר נשלח כמה עם בעלי אם הוא יסכים לאכול (הוא אכל תעשייתית בצבא ביומיים האחרונים)

אם את מכינה פיצה בכמות - תקפיאי לפני אפייה עם הרוטב והגבינה/ רק את הבצק מוכן

אני עושה את זה הרבה וזה מציל אותי הרבה פעמים שבעלי או הילדים רעבים ובא לי לגוון בלי לעבוד קשה

אם כן את יכולה לסדר בידיים

הייתה שבוע שעבר עכשיו היא יותר רגועה, אבל בלילה כשמנסה לישון היא בוכה ונרגעת כשאני מרימה אותה

ובעלי בטוח שהוא החכם באדם שעלה על זה שהיא רגילה לידיים ושצריך לחכות שתירגע

אין שום פסול בזה שילד רוצה ידיים, ואין כזה דבר יותר מידי ידיים כי את יוצרת את החיבור הראשוני עם התינוקת שלך ,שמעצבת לה את כל האישיות .

לא נותנים לתינוק לבכות כי הוא רגיל לידיים

זה צורך שלה ממשי , היא חייבת את הקרבה שלך

2 דברים יקרו אם תתעלמי: או שתתגבר החרדה שלה או שהיא תבין שאמא לא נותנת מענה לבכי אז מראש היא נמנעת - ומפה נגזרות עניני אישיות נמנעת או עניני אישיות חרדה ביחסים בין אישיים

לפעמים הם צריכים את הידיים כי משהו מציק להם.

אז באיזה גיל הגיוני שזה רצון לידיים ולא קושי אחר?

אך אני יכולה להיות בטוחה שזה לא ידיים

ילדים אוהבים לבדוק דברים.

אם הם נדבקים כנראה שזה צורך.

עצמאות לא קוראת ביום אחד. זה תהליך.

ודיברתי על הנידנוד שקורה כשמחזיקים. התזוזה כשהם נמצאים בידיים כנראה מרגישה איזה קושי.

שרגילים לידיים, אני טיפלתי בעבר בתינוק שהיה רגיל להרדם בנדנוד על הידיים של אבא שלו, זה לא צורך זה רצון, וכשהוא אצל מטפלת אני לא ארדים אותו ככה, אז הוא היה בלול וניגשתי אליו כל כמה דקות כשהוא בכה גם אם זה לקחת שעה ואחרי 3 ימים הוא התרגל, ומאז הרדם בלול כשרק הנחתי אותו. אבל אני לא רגועה אצל הבת שלי אם אני לא בטוחה שזה זה 

ואצל המטפלת זה לא.

סביר להניח שאצלה הוא לא היה נרדם ככה.

זה לא חדש שאצל ההורים נרדמים בצורה מסויימת ואצל המטפלת בצורה אחרת.

הפניות היא גם שונה.

ותמיד אפשר לנסות גם אצל הילדה. ולראות. אם זה לא עובד, כנראה שזה לא הזמן לשנות את ההרגל.

אין לך איך לדעת אם זה צורך או רצון. אני לא בטוחה שהיא יודעת אם זה צורך או רצון…

אבל לפעמים עדיף לזרום איתן (כל זמן שזה נורמאלי)

הבת שלי בת שנה, עד בין הזמנים, כשהיתה שגרה, היתה ישנה מ7 עד 7.

החופש שיבש אותה לחלוטין והיא בוכה עכשיו מחא בלילה ובגלל שלא היה לי כוח להרגיל לידים אמרתי טוב אני אתן לה לבכות וכל כמה דקוצ אגש אליה. בפועל זה יכל לקחת גם שעה שעה וחצי ובסוף הייתי נשברת ומרימה ואז היא כבר במוד צרחן וזו בעיה

אבל שמתי לב בלילות האחרונים שאם יחסית כשמתחיל הבכי (בערך ב11 אצלי) אני מרימה ומרדימה שוב על הידייםם- היא חוזרת לישון וישנה רגוע את המשך הלילה

אז אולי אני מריגלה אותה לידיים אבל טוב לי טוב לה טוב לעולם…

מבינה?

מה שאני באה להגיד זה שנכון שזה לא כיף שהילד רגיל לידיים, אבל מישי לב מה יוצר קל לך- להילחם איתה או לזרום איתה?

ילדים גדלים ומשתנים.

אבל ההרדמות לילה נהיו קשות, וחוץ מזה איך אני מסבירה לבעלי שהוא לא עלה על הבעיה הסתובב פה תחושת ניצחון כאילו מה חחחח

נשמע שיש לה עכשיו צורך באקסטרה קירבה היא נכנסה למסגרת חדשה?

אני דווקא הייתי מנסה הפוך לתת לה כמה שיותר ידיים אפילו כשהיא לא דורשת שהצורך הזה יתמלא לה לגמרי והיא בעצמה תרצה לרדת קצת לשחק

ושמעתי הסבר לזה. משהו על זה שבעמידה יש תנועה.

אבל שימי לב שאצל ילדים דברים משתנים כל הזמן, יכול להיות תקופה שהיא נרדמת לבד ואז תקופה רק ידיים.. אל תיבהלי,זה לא יישאר ככה תמיד. אני מציעה כרגע לזרום איתה, לא מאמינה בלנסות לחנך תינוקות קטנים, ממילא זה כל הזמן משתנה וחבל על הכוחות והמאמצים..

בהצלחה! קל לכתוב אבל קשה יותר לבצע...

במיטה שלך

ככה היא מרגישה אותך

והוא גם נרדם בעגלה

אני לא רואה צורך בלהיגמל

הם רוצים את הקרבה שלנו , להרגיש עטופים , אני מנסה לספק אתה זה כמה שאני יכולה  , אפשר בהרמה, לישון ליד  וכו'

בסוף הם גדלים ויותר עצמאים 

שתדעי שזה לא הכל או כלום. זה לא או כל הזמן על הידיים או או לתת לה לבכות בלי להביא לה מענה.

יש אמצע- להרגיע אותה בדרך אחרת.

אבל זה רק לשלב שאת גם חושבת שזה עניין של הרגל ולא צורך.

אני מנסה להקים וכשנרגעים מיד להניח. מתישהו זה שווה משהו. במיוחד בהרדמות

צריך להתמיד

שיטת ''הרם הורד '' קוראים לזה, וכרגע שווה לנו 2 הצלחות גדולות (חמסה) אצל 2 תינוקות צרחניים. *שוב, מדברת על הלילה.

גם במהלך היום אפשרי לגמרי לעשות את זה.

אפשר גם כשמניחים לחכות כל פעם כמה שניול יותר מהפעם הקודמת בה הרמת.

שוקלת לנסות את זה 

זה גיל כזה שהם מבינים וזה הצורך כרגע,אצלנו בשבועיים- שלוש האחרונים היה במהלך היום רוב הזמן על הידיים ובכה מלא, בשבוע האחרון זה טיפה התמתן. הם גדלים עכשיו ומתחילים ללמוד אותנו וזה בסדר לפעמים לתת להם את זה.

גם לגבי ההרדמות, יש לנו לילות שלוקח מלא זמן להרדים ויש לילות שנרדם בשניה בלול, תזרמי איתה בטוחה שזה תקופה ויעבור

בן 5.5

אומרים מודה אני, אשר יצר, נטילת ידיים(שלושת אלה לרוב אומרים במהלך התארגנות הבוקר)

אלוקי נשמה, ברכות התורה, ברכות הבוקר(הנותן לשכוי בינה, שלא עשני גויה וכל אלה..)

מנסה להבין באיזה שלב נתקעת.....

אלו דברים שאין להם שיעור

יגדל

אדון עולם

זה לא רק של גברים

רק ברכות ציצית ממש מדלגים.....

בסופו של דבר

חלק זה ממש התפילה עצמה

וחלק זה תוספות

שלושת החלקים שכתבת הם חלקים שלצערי אני הרבה פעמים מדלגת עליהם, הם פיוטים ותוספות לתפילה שטוב ורצוי להגיד אבל הכי פשוט להשמיט באופן יחסי לשאר חלקי התפילה...

זה כדי ללמוד תורה מיד אחרי ברכות התורה (שיהיה לברכה על מה לחול). נראה לי שנכון יותר כן להגיד (למרות שהברכה לא תלויה בזה).

את הפיוטים גם אני לא אומרת.

זה לא מיוחד רק לבנים

(וזה לא קשור לאשכנזים ספרדים)

גם בספרדי יש את ברכות התורה ואת וידבר(אלו דברים שאין בהם שיעור) ואדון עולם

זה פשוט בסדר קצת אחר, חלק מזה בתוך פתח אליהו שכנראה נשים אוטומטית מדלגות ולכן לא הכרת...

זה לא שזה לא קיים בכלל בתפילה פשוט הסדר שונה.

אני אגב כן אומרת את החלקים האלה כחלק מברכות השחר (למשל אדון עולם)

ו'אלה דברים שאין להם שיעור' זה חלק משחרית לא מקוצרת

אשר יצר ואלוקי נשמה צריכים להיאמר ביחד (כי 'אלוקי נשמה' זו ברכה בלי פתיחה, ולכן היא צריכה להיות סמוכה לברכה שגם מתחילה ב'ברוך אתה ה'').

אני הקפדתי על זה גם בתור אשכנזיה (לפני החתונה) וגם בתור ספרדיה (עכשיו).

אצל אשכנזים מברכים אשר יצר כחלק מהתפילה, גם אם לא הלכתי לשירותים קודם.

אצל ספרדים, צריך ללכת לשירותים לפני אשר יצר, ואז אומרים אותו יחד עם אלוקי נשמה (אפשר גם לא מיג בסמוך אחרי ההליכה לשירותים. אני לא אומרת מידי אחרי השירותים של הבוקר אלא אחר כך כשאני מברכת ברכות השחר - אומרת על הבוקר וממשיכה עם שאר הברכות).

כמובן אני לא פוסקת פה, כותבת מה שאני מכירה, יכול להיות שיש מנהגים או פסיקות שונות ממה שכתבתי.

אבל טוב, כשהייתי אשכנזייה גם עוד לא הייתי אמא, אז אפילו התפללתי את כל התפילה

מודה אני

על נטילת ידיים

אשר יצר

א-לוקי, נשמה (עדיף להגיד אחרי ברכה אחרת, כי לא פותח בבריכה)

ברכות התורה

יברכך..

אלו דברים

(2 הדברים שאחרי ברכות התורה, זה לימוד תורה ומשנה כדי שלא יצא שאדם מברך ברכות התורה ולא לומד תורה כל היום ואז ברכתו תיהיה לבטלה)

ברכות השחר: הנותן לשכוי, ...שלא עשני גויה,... שלא עשני שפחה, ...שעשני כרצונו..  פוקח עיוורים וכו. הכל בשם ומלכות.

יהי רצון

יהי רצון

אם יש לך זמן ואת רוצה, אפשר להוסיף אדון עולם או יגדל, מניחה שרוב הנשים האשכנזיות לא אומרות את זה ביום יום. זה פיוטים.

כשקמה- מודה אני ונטילת ידיים בלי ברכה.

אחר כך נטילה נוספת. ומיד אחרי הנטילה- נטילת ידיים אשר יצר ואלוקי נשמה.

ברכות התורה עדיף כמה שיותר מוקדם , כי אסור להרהר / לדבר דברי תורה לפני שמברכים.

אלו דברים מיד צמוד אליהן כי זה לימוד תורה כדי שהברכה לא תהיה לבטלה.(בעצם זה חשוב לנשים יותר מגברים, שיותר יוצא להם ללמוד תורה)

ובהמשך- אומרת את ברכות השחר

אצל עדות אשכנז נטילה אחת לא פוטרת  קימה בבוקר, ברכת נטילת ידיים ואשר יצר?

תודה על ההסבר! 

לא לכל הפסיקות מותר כבר ביום הרביעי לעשות הפסק. תבדקי מה אתם פוסקים.

שאלה ממש מעניינת!

לכאורה נשמע שכן יכול להיות שנגמר הדימום כי כל הרירית יצאה.

אבל לפעמים כן קרה לי שאחרי יום הפסקה המשיך המחזור,אז לא יודעת אם זה וודאי שלא יהיה שוב דימום?

סיקרנת אותי..

מחכה  לקרא עוד תשובות

לעשות הפסק. 

בחיים לא היה לי כזה דבר.

רק אחרי לידות. דימום שפסק ליומיים שלוש ואז חוזר מעט..

אבל לא במחזור

כן היו לי פעמים שעשיתי הפסק ויום למחרת היה כתם אדם שאסר. אבל פה זה ממש ממש נעצר. נקי. דבר שמעולם לא קרה

וזו פעם ראשונה שאני ממש מתאמצת לעזור לגוף שלי להתרוקן.

שותה ככ הרבה ועוזרת פיזית בתנועות ולחיצות

הלוואיי.

חייבת לטבול לפני ר"ה!

בתקופת חגים זה באמת מלחיץ...

מקווה בשבילך שתצליחי💗

לא את הכדור הזה

אז קיבלתי אחרי שלושה- ארבעה ימים בערך 

הגיעה הווסת....

אני שמחה ועצובה

שמחה כי מתחילים סבב חדש.

וזה אמור סיכוי חדש....

עצובה כי פשוט עצוב לי

ריק לי בבטן

מרגישה שהאכזבות פוגעים לנו בזוגיות לאחרונה

מרגישה פחות מושכת

מרגישה שבעלי איתי רק כי אני משתוקקת לעוד ילד

עצוב לי וכואב לי מאד

מקווה שבעז"ה אצליח להתרומם ולהתגבר גם הפעם

ואני מכירה מקרוב את ההרגשה הזאת

של ריק ועצוב

ומנגד יש בצבוץ של תקוה, אולי בסבב חדש דברים ילכו אחרת ויותר טוב..

ולגבי מה שכתבת על בעלך

יש לי הרבה מה לכתוב על זה

כי הייתי שם בדיוק.

בקיצור אני אגיד שאת לא צריכה להרגיש רע עם זה.

אני מבינה שיש לכם כבר כמה ילדים ואתם נשואים לא מעט שנים. אז כבר חויתם זוגיות ואינטימיות ככה שאל דאגה. זה לא יפרק אותו.

אני שוחחתי עם בעלי על זה

אמרתי לו, תקשיב

אני בתקופה קשה. רק רוצה להגיע ליעד הנכסף. ובגלל שזה מתעכב מסיבות שלא תלויות בנו אז תבין אותי שעכשיו הדברים יהיו קצת יותר טכניים. וזה לא משהו שאני יכולה לשלוט בו כרגע. שום הסבר שיכלי לא ירגיע את ההשתוקקות הזאת. אז תבין את המצב ובעז"ה אח''כ נחזור למצב הרגיל

שמע, קיבל והבין.

בעז"ה בשורות טובות בקרוב!

ואני כ"כ שמחה ומתרגשת בשבילך

שבעז"ה ימשיך בקלות ובבריאות

עברו 26 ימים מיום הביוץ, אבל אמורים לחשב מתחילת המחזור לא?

המדידות לא מדוייקות לפעמים ברמת הימים

זה הריון ראשון שלך?

יש הריונות שמתחיל משבוע 6-8 רק..

יש שמההתחלה

ויש שבכלל לא

ומברכת אותך שתזכי להיות מהסוג השלישי..

זה בכלל לא מדד

יכל להיות בחילות..

וחו''ש עובר בלי דופק

ויכל להיות כלום מכלום ותינוק הריא ושלם

אבל הבנתי שהכשרות שלו בעייתית

יותר נכון, אין עליו הכשר

בחצי שנה הראשונה אחרי הפסקת גלולות.

משערת אולי שהדימום הראשון הדליל היה כאילו את רק עושה הפסקה בין החבילות, ואחכ הגוף הבין שאת לא ממשיכה להכניס הורמונים אז הגיע המחזור האמיתי.

אם עוד 4-5 ימים הדימום לא נגמר הייתי הולכת לרופאה לבדוק מה המצב.

אולי תקבעי כבר תור לאולטרסאונד לבדוק מה מצב רירית הרחם ואיזה שלב את במחזור.

אוף, איך לא באלי.. שונאת את הדימום הזה! בטח כשהוא חזק..

האמת שיש לי הפניה לא"ס מרופאת נשים שהייתי אצלה לפני כמה חודשים אז אולי אלך לעשות.. למרות שגם לזה אין לי כוח😐😐

מתאים עד שהם לומדים לזחול בערך 6-7 חודשים

אצלנו בעריסת פלסטיק סטנדרטית ישנו בערך עד גיל שנה, ואז העברנו למיטת תינוק.

ממליצה על המידות הסטנדרטיות (ולא גדול יותר) גם כדי שיהיה קל לקנות סדינים 😏

ממילא תצטרכו לקנות מזרון.

אנחנו שאלנו מתחברת באורך בערך 80 ס"מ, זה התאים עד גיל ארבעה חודשים אולי, אז ממליצה על גדול יותר אם יש...

כמה יכולה לצאת עלות של השכרה של מתחברת לחצי שנה,

או אולי מישהי פה רוצה למכור לנו יד שניה?

והוא כבר בן 10 חודשים.

אבל בפועל בחודשים האחרונים מרדימים אותו בעריסת פלסטיק רגילה, ובלילה אם אני כבר ישנה והוא קם לינוק, אז לוקחת אלי למיטה וממשיך לישון איתי, או אם נמאס לי ולא נוח, מנסה לגלגל אותו לשם. אבל הוא לרוב חוזר אלי בחזרה... 😅

נראה לי גודל של עריסת פלסטיק סטנדרטית זה מצוין. וזה גם תלוי כמה מקום יש לכם בחדר. כי יש הרבה משפחות שחדר הורים צפוף אז נשארים עם עריסה קטנה גם עד גיל שנה (וגם תלוי כמה התינוק גדול...)

רק שאמא שלי גם לא מגיעה..

חיבוק לשתינו❤️‍🩹

אצלי שבאה פעם בשנה גם לא מסתכלת על הילדים כמעט. כל הזמן בפלאפון.. לרגע אחד חמה מחבקת מנשקת מביאה הפתעות... ואז עסוקה בענייניה .. שוכבת. על הספה...עם הפלאפון. וואטאסאפ.. לא כי היא רעה. כי יש לה בעית קשב, היא לא מרוכזת וקופצת מנושא לנושא... לעזור לי בניקיונות או משהו .בחלום שלי.. . אומרת קחי עוזרת אני אשלם... חמודה אמא שלי...

אין מושלמות. גם לי היה חלום לקשר עמוק עם אמא. אבל אמא שלי כל חייה ברחה מהתמודדויות ובילתה בלי סוף וגם עשתה קריירה.. אין לנו שום קשר עמוק איתה.

היא גם חוטפת קריזות מהר. רבה כל פעם עם מישהו אחר צורחת על אבא שלי הרבה ..

אבל גם יש בה אינספור דברים טובים ..

מבינה אותך ומזדהה...

למדתי להודות על מה שכן יש בה טוב

תנסי . זה ימתיק לך את ההרגשה קצת..

יודעת שכנראה גם עליה עוברים דברים.. אבל זה תמיד ככה. ומאז הלידות בכלל אני מחוץ לתמונה זה התעניינות בנכדים ודאגה להם וכאילו אני אסתדר הכול טוב זה לא קריטי ולא מעניין למרות שלפעמים מאוודד קשה בטח עם קטנים צמודים תודה לאל אין תלונות אבל עדיין (ועוד יותר מחרפן זה הביקורת או הדברים שהיא אומרת לי שצריך לעשות או לא לעשות. מאוד קל להגיד מהצד) ורק שאני לא מרגישה טוב או משהו אז התעניינות בי אבל בשגרה כלום ושום דבר.. ומצחיק שדווקא שאני אמא אני זקוקה יותר לקשר עם אמא שלי.. או שאני מבינה כמה לא היה קשר כי היום בתור בוגרת אני מבינה מה ילד צריך..בזמנו חשבתי שכולם ככה. לפחות עם הנכדים זה אחרת למרות שגם איתם מאבדת סבלנות מהר..

אבל יש הרבה דברים טובים ברוך ה'. וצריך להגיד תודה על מה שיש כי באמת יש.

@מחי מאמצת לעצמי את זה 

ברור שאבטלה זה בערך חצי מהמשכורת

ולא לכל התקופה.

זה אם מחייבים אותי, והם לא יכולים לחייב.

מצד שני כרגע הם תקועים

אני יותר חלשההההה מאשר עם בחילות

הייתי במצב דומה בהריון הראשון

אבל הייתי אז בלי ילדים ובעלי לקח על עצמו הכל אז כן הצלחתי לעבוד

(זה היה מקום אחר ועבדתי הרבה פחות תובעני)

לא יכולה לקחת חופש מחלה כל כך ארוך בלי להסביר

היא מאד מבינה ונחמדה ומנסה לעזור ולהציע רעיונות

שאלה אותי אם היא יכולה לעזור לי לקבל שמירה באיזשהוא אופן

לא אכפת להש ארוויח מהענין, היא פשוט צריכה לדעת מה קורה ומה לעשות

היא כתבה שהיא אמרה לה שתעזור לה להוציא שמירה אם צריך 

ונשמע שהיא יודעת.

את לא צריכה לעשות את השיקולים שלה.

זה לא שלא אכפת לך מהם, את במצב של מחלה ואת לא יכולה לדעת מה יהיה הלאה.

זה חלק מהסיכונים של הקמת עסק. זה בכלל לא קשור אלייך. כלמעוד יש לך ימי חופש ומחלה את רשאית לנצל אותם.

לא כסף שיוצא מצידה

אני מנהלת פרויקט גדול.

אם הוא יקרוס כי אני כבר למעלה מחודש לא מגיעה

זה לא יהיה לי נעים, לא ממנה ולא מעצמי

ולא מ100 עובדים שתחתיי.

אסןור לה לפטר אותי ובעצמה אמרה שאני יכולה לומר שאני במחלה וזהו.

במיוחד שאני לא מתכוונת לחזור אחרי ההריון, אז כאילו מה אכפת לי?

לא יודעת.

הרגשתי נדחפת לקיר קצת..

השאלה היא מה יקרה איתך כשייגמרו כל הימים האלה שיש לך בעוד חודש וחצי 

את תחזרי לעבודה עד הלידה? כי אם לא - אז תגידי לה שתגייס מישהי אחרת בלי לפטר אותך עד שתנצלי את הימים האלה 

או שתחכי שיסתיימו

אהיה הוגנת.. בהריון הקודם ממש נתנו לי להוריד פרופיל

חשבתי לחזור ולעבוד בעיקר בזום..

גם מקווה באמת שמצבי ישתפר

היא אומרת שאם אוציא חלת ברגע שארגיש טוב תתן לי לחזור ואז לא מתחייבת שאחזור לתפקיד שלי אבל משכורת תשאר לי

השאלה היא באמת - איך תהיי

לא בדיוק הבנתי ממה את סובלת

אבל יש הרבה פתרונות / בדיקות לעשות לפני שאת מרימה ידיים לגמרי

נכון, יותר נח להישאר בבית

אבל מצד שני, אמרת שאת צריכה את העבודה

ולחזור לתפקיד אחר בהריון זה כאב ראש מסוג אחר

וכמובן, לא חל"ת! ממש לא 

כל עוד יש לך ימים לנצל אל תעשי את הטעות הזו

שמסתמך על עובד אחד לניהול פרויקט עובד בצורה רשלנית.

בעיניי את לא צריכה לקחת אחריות ושיתמודדו. זכותך להיות חולה ולנצל את ימי המחלה.

לי זה ממש ממש עזר.

אני כן בדעה שאם יש לך מחויבות ואחריות על פרויקט- אז לעשות את מירב המאמצים כדי שלא ייפול להם הפרויקט הזה.

את אולי יכולה להכניס עוד מישהו לעבוד איתך?

ברמה המוסרית- בעיניי לא.

פרויקט עומד ליפול, ולא מדובר באיזו מחלה חשוכת מרפא שפתאום צצה. זה הריון. 

למה שמעסיק ייקח אישה כעובדת, אם היא אומרת "אני בהריון. לך לדפוק ת'ראש בקיר?"

בעיניי האחריות המוסרית של העבודת היא לעשות את כל המאמצים מצידה, ולא רק לחשוב על עצמה.

בסופו של דבר משכורות של עוד אנשים תלויות בהריון הזה, 

ואם הפרויקט ייפול, אז מה?

עם כל הכבוד שיש לי להריון (ויש כבוד)
מערך השיקולים לא יכול להיות כ"כ ממוקד בעצמי

אני בגדול מסכימה איתך מאוד

אבל עד שלא ראיתי איך החיים שלי מושבתים, לא הבנתי את זה

ומי שלא חווה את זה בעצמו - לא באמת מבין

יש פעמים שהמשימה שלנו היא לגמרי להתמקד בעצמנו כרגע

אבל מסכימה עם זה שזה פוגע בעובדת בסוף. גם את זה חוויתי 

יש כ"כ הרבה פתרונות בשוק!

רק אחרי שניסית את כל האופציות הקיימות, בעיניי את יכולה להגיד עם יד על הלב- ניסיתי הכל, אבל *באמת* המצב לא מאפשר.

אני מכירה הרבה נשים שבהריון מרגישות גרוע ומעדיפות לא לקחת תרופות.

זכותן? כן

מוסרי כלפי מקום העבודה? לא

את מקבלת כסף למרות שמקום העבודה מפסיד מזה שהוא מעסיק אותך. איפה ההגינות שבזה?

לגבי אישה שלא רוצה לעזור לעצמה זה משהו אחר. זו בחירה.  

אבל יש כאלה שבאמת לא יכולות לפתור את הבעיה. 

ולגביהן, המשפט שלך אולי נכון בעיני המעסיק. אבל בסופו של דבר, צריך להגן עליהן

כי להיכנס להריון שסובלים ממנו וכתוצאה מכך להסתכן בלאבד את מקור הפרנסה זה בעייתי 

זה גם לא מוסרי כלפי העובדת. כי מה נעשה, לא נחיה....?

אז יש פה איזון מסוים מאוד עדין שלדעתי נוטה כלפי העובדת בכל אופן, אבל מבינה למה התכוונת 

ובאמת להגיד ניסיתי הכל מהכל, אבל אין שיפור.

ואפילו להציע לבוא קצת שעות, או לעבוד מהבית, או כל פתרון יצירתי אחר

העיקר להסתכל גם על טובת הכלל...

ובלי מזכירה המוסד לא מתפקד.

אז שכל מוסד יעסיק 2 מזכירות כי אחת אולי תיכנס להריון??

מקום עבודה לא מחזיק איזשהו גיבוי, הוא לוקח בחשבון מצבים שהוא ישאר ללא מענה.

גם מקום העבודה שלי די מסתמך עלי והחסרתי עכשיו תקופה ארוכה כי הבן שלי מאושפז והם דחו דברים בגללי והיו קרייססים. הם בהחלט לוקחים בחשבון שעובד עשוי להעדר תקופה ארוכה, זה ענין של ניהול סיכונים.

עובד גם יכול למות בתאונה חלילה, או מדום לב פתאומי.

אבל הריון זה לא דומה.

למרות שמחר בבוקר הוא עלול לעבור תאונה ל"ע.

אם אין צורך בעוד כוח אדם, למה לקחת עוד עובד כי אולי יקרה משהו חלילה?

הכשרה על דברים חשובים של עובד אחר כדי שיהיה גיבוי.

למנכ״ל אומר להיות משנה/ סמנכ״ל/ ממלא מקום.

עוזר מנכל זה לא מנכל.

וגם לא כל מקום יכול לאפשר לעצמו את זה.

בקיצור, הם מתנהלים כמו מקום רגיל וסטנדרטי.

והריון זה לא דומה לתאונת דרכים או קרייסס פתאומי שצץ.

עובד מן השורה יש רק אחד ולא שניים...

אז תחליטי- או שהיא מנהלת פרויקט ואז היא צריכה להתאמץ

או עובדת מן השורה ואז אין סיבה שתהיה לה מחליפה.

מנכ״ל זה תפקיד מחייב להתמסר לתפקיד גם בעת מחלה, המשרה מחייבת, האחריות מחייבת, השכר שהוא מקבל מחייב.

מנהל פרויקט אינו עומד בקודקוד הארגון, יש לו פחות אחריות כוללת לשלומו של הארגון והוא לא מקבל שכר שראוי בשבילו לעבוד בעת מחלה.

זה בגלל שאם את עובדת שם יותר משנה, היא צריכה היתר מיוחד לכך ממשרד העבודה

אני חושבת שאת בשלב הכי קשה בערך בהריון 

יש לך ניסיונות עם הריונות קודמים? כי בדרכ בשבוע 14 בערך המצב משתפר פלאים ומתחילים להינות מההריון 

ואז שווה לך ממש לנצל את הימים שיש לך להתאושש עוד קצת ולחזור 

אל תעשי את השיקולים שלה 

אלא רק את שלך

ואני במקומך לא הייתי עוזבת מיוזמתי עכשיו

ד.א - ברגע שתימצא מישהי שתעשה את העבודה יותר טוב ממך ותהיה יותר זמינה, תשכחי מלחזור לשם

זו הסיבה שבגינה יש חוק שמגן על נשים בהריון ואחרי לידה מפיטורין. הן נהיות פחות אטרקטיביות למעסיקים 

אני חושבת שהכי כדאי לך זה להגיד לה שלחודש וחצי הקודמים את לא תוכלי לחזור

ושאח"כ תראי לפי ההרגשה

ולחודש וחצי את אומרת שיש לך איך להסתדר

ואח"כ יכול מאוד להיות שתרגישי שיפור אפילו קל

ובלי קשר- שווה לבדוק בדיקות דם לעומק לראות אם יש סיבה נוספת לעייפות

ואם זה בחילות והקאות- ניסית טיפול תרופתי?

היא לא רוצה להסתבך עם לפטר אותך אותך בעצמה ולכן היא מנסה לדחוף אותך בעדינות להתפטר בעצמך.

אין פה עניין של יחסים או לא נעים.

את מגדלת ילד לעם ישראל.

את צריכה להיות שקטה ורגועה ולהתפרנס היטב.

מקום עבודה צריך לקחת את כל הדברים הללו בחשבון,

ואם לא זה עניינו.

לחברה וגם לעמותה,

יש רשת ביטחון כלכלית,

אשראי גבוה,

ועוד שלל אופציות להיחלץ מקושי.

המחוקק מגן עלייך ולא בכדי.

שיקבלו עוד אחת יחד איתך אם הם רוצים.

מה תגידי לה?

שכל עוד את יכולה להגיע את מגיעה.

אבל בכל יום שלא תרגישי טוב לא תגיעי, לצערך.

אם יתאפשר לך לעבוד מהבית תעשי זאת בשמחה.

אבל כרגע ממש ממש אין לך רצון וכוונה לעזוב את העבודה.

לבנות עלייך עד הלידה בע"ה.

מהפורום שמעתי שכדאי לשתות הרבה

זה יכול להשתנות ולחזור להיות תקין. צריך להיות במעקב

האמת שניהיה קצת מלחיץ כי היה עוד איזה סימן רך של עצן ירך קצרה בשבועיים ויומיים

לומרות שזה היה לי בעוד 2 ילדים אבל רק בשבועות מאוחרות יותר ולא בשלב זה

בין 5 ל9 נחשב תקין גבולי.

היה לי 8 משבוע 32 עד סוף ההריון - בשבוע 38 פתאום היה 13.. והכל היה בסדר ברוך השם (חוץ מזה שלא התהפכה, כנראה בגלל שלא היה הרבה מים אז לא הצליחה לזוז ולהתהפך - זו ההשערה של כל רופא שראה אותי 

לגבי שמירה אני חושבת שאפשר אבל הרופא צריך לכתוב המלצה לשמירה ולמלא טפסים..

לגבי המלצה לרוםא הריון בסיכון יש בבני ברק את דר מוסלוביץ ויש גם בצפון תל אביב מרפאה יותר קטנה ושקטה עם רוםאים של הריון בסיכון..

מבחינת הרופאים הייתי מרוצה בשתי המרפאות מבחינת הקרבה והזמן לי היה נוח יותר בצפון תל אביב כיגם קרוב אלי יוצר וגם זמני ההמתנה שם היו קצרים משמעותית. בבני ברק זה יחד עם המוקד נשים ואז כל דבר יש יותר המתנה אליו.. לאולטראסאונד ולמוניטור וגם לאחיות..

יש בכלל עניין לבקש וללכת?

יש לך יותר פרטים על המרפאה בצפון תל אביב?

זה נמצא בנאות אפקה אני לא זוכרת את שם הרחוב יכולה לברר לך בהמשך.

יש שם כמה רופאים של הריון בסיכון כל אחד לתחום טיםה שונה.

אחרי שיש לך הפניה את צריכה ליצור קשר עם המרפאה הם יבקשו ממך לשלוח מייל עם ההפניה ואז יחזרו אליך לתאם תור..כדאי להזדרז עם זה כי התורים לשם ארוכים לפעמים.

כשאת מגיעה האחיות מודדות לחץ דם ושתן ומשקל. בשבועות מתקדמים גם מחברות למוניטור.

אחכ הרוםאה עושה אולטראסאונד ובודקת אותך בהתאם לצורך.. נותנת הנחיות הפניות וכו.. ואומרת מתי חבוא פעם הבאה ואז את קובעת תור אצל המזכירות. ההמתנה לרוב היא רק לתור הראשון אחכ אם יש בעיה של עומס בגלל חגים חופשות וכו המזכירות דואגות למצוא לך תור.

כל הסיבוב הזה לוקח בדרך כלל באזור השעה עם מוניטור טיפה יותר לפעמים אבל בבני ברק ששם כמו שציינתי יש,גם מוקד זה יכול לקחת גם שעתיים וחצי ויותר..

ואז באיזה תדירות צריך להגיע לשם?

והאם יש בכלל עניין אם הרופא לא שלח אותי מעצמו?

בהתאם למצב הרפואי.

אצלי היה מעקב של כל שבועיים שלוש ולפעמים אפילו היא שיחררה לי לחודש תלוי במצב. את יכולה לבקש מהרוםא לא בטוח שיש צורך אבל

לגבי להיות אסורים מציעה לך לדבר עם מכון פועה.

לי היה בתחילת ההריון חודש ומשהו דימום קל שלא הצלחתי להיטהר.

דיברתי עם רב מהמכון והתיר לי לעשות בדיקות של יום ראשון ושביעי לאחר שטיפה פנימית (ולחכות שעה בין השטיפה לבדיקה)

הציל אותי ממש.

(כמובן אין באמור משום לתת היתר גורף וכל אחת צריכה לבדוק עם רב על המקרה הפרטני שלה)

בנוסף, הדימום הפסיק לאחר איזה יומיים ששתיתי מלא. אומנם שתיה מתוקה כי היה קשה לי מים. אבל באורח פלא אחרי היומיים האלו הדימום הפסיק.

אין לי מושג אם זה קשור או לא.

וגם הדימום שלי לא ידעו מאיזה סיבה יש דימום, כנראה שזה תלוי למה יש דימום.

כבר קיבלתי את ההיתרים של מיעוט בדיקות

ועדיין לא באופק

מייאש וחסר