פורום הריון ולידה (עמוד 892)

כשנקלטתי להריון הכאבים היו חזקים יותר ואפילו בלתי נסבלים מבחינתי.

הכאבים היו בכל האזור התחתון.

אבל גם כשלא נקלטתי היו כאבים קלים. 

היה לי כאבי מחזור כמו כל תחילת הריון

לא הרגשתי משהו חריג. זה תמיד קצת מלחיץ..

אבל זוכרת שגם בהריונות קודמים

אני מאמינה שזה לא בריא אז פחות משתמשת אבל בימים חזקים מחוץ לבית זה ממש הצלה

וכן כדאי לשים מגן תחתון או תחבושת רב פעמית או תחבושת אורגנית..

אני בעד ללמד כל נערה להשתמש שימוש בתחבושות בלבד זה מגביל

ולשים במקביל גם תחבושת

אחרי שתתרגלי לעבור לגדולים יותר אם צריך

וגם- בפעמים הראשונות שימי בימים היותר חזקים, אז הטמפון נרטב מהר ופחות מורגש

בהמשך כשאת כבר מכירה את עצמך ואת הטמפונים אפשר גם בלי תחבושת אבל לדעתי כדאי שתמיד יהיה משהו למקרה שקצת כן יזלוג

@בתי 123 ניסיתי להשתמש בהיותי נערה ולא ממש הלך לי נוח אז ויתרתי.

עוד שאלה קצת מביכה, אפשר לעשות עם זה צרכים קטנים? החוט לא נרטב? 

אפשר לעשות עם זה הכל את החוט אפשר להסית טיפה אבל גם אם הוא נרטב הוא לא סופג פשוט מנגבים

באמת שלנערה בתולה לפעמים זה יותר קשה.

את גם צריכה לראות אם יותר מתאים לך עם מוליך או בלי.

חשוב לקרוא את כל ההוראות ולשים רק כשיש זרימה ולא לפני. ולהקפיד להוציא בזמן.

אם משתמשים לפי ההוראות זה מאוד נוח

אולי תנסי כבר גביעונית?

אני ממליצה ממש!

עשה סוף לפצעים ולהרגשה הלא נקיה שתמיד התלוותה למחזור

ואז החזיות מעולות ומחזיקות ממש.

מומלץ מאוד.

את גם יכולה להביא איתך חזיות קימות שלך והם יסגרו לך אותם 

בין הקאפ לרצועה ושמים תופסן.

מכירה עוד חנות שעושה את זה

הן בתל אביב ויש גם סניף בגוש עציון.

(יש חנות אחרת בשם פסיה, לא זה).

אישית לא הייתי צריכה את השירות הזה אז לא יודעת אם עושות גם למי שלא קנתה אצלן, אבל המנהלת ממש מקסימה ומאמינה שתסכים לעשות

ואז חשבתי לי שאולי לא נמנע, כי אני רוצה!

אבל כן מנענו (זה לא עבר לי אגב, כן רציתי. מנענו קצת סתם וקצת מסיבות כלכליות….)

אבל לא הרבה זמן. כי רציתי🤷‍♀️

אז רק חיבוק

ואץ נורמאלית לחלוטין🥰

חצי שנה אחרי לידה. מניקה הנקה מלאה ועוד לא קיבלתי מחזור---

אבל-

גמרתי כבר איזה 3 חבילות של בדיקות הריון.

בדקתי אשכרה בלי סיבה, ולמרות שידעתי שיצא שלילי, וידעתי בשכל שזה אולי לא הזמן התאים לעוד הריון, התאכזבתי כל פעם עמוקות....

התפדחתי כל פעם לספר לבעלי שעשיתי עוד בדיקת הריון

אני צריכה שיקנה לי עוד בדיקות...

אז אין לי ברירה אלא לשתף אותו במידע המפליל הזה

אבל באמת הגברים לא מצליחים להתחיל להבין את הראש המיוחד שלנו😁

יש למישהי לינק?

לק"י

מילא להיות בהריון. את זה אני מבינה.

אבל קשה לי לחשוב על ללדת....למרות שהלידה האחרונה שלי היתה ממש בסדר, עד כמה שלידה יכולה להיות בסדר מבחינתי.

רואה תינוק קטן כשבת ה9 חודשים בידיים שלי וכל כך מתגעגעת
 

מעניין באיזה גיל/שלב זה עובר

לתקופה של כמה חודשים... והאמת שזה פשוט עבר חחח

לקח לי זמן עד שחזר הרצון שוב...

אבל זה טבעי אני חושבת

בעיני זה ממש מבורך..

אבל כן חשוב לתת את הכמה חודשים הפסקה בין לבין😘

כמובן שזה גם תלוי באופי ההריונות והלידות שלך..

אצלי אחרי 2 הריונות קשים ממש הרופא אמר שאני חייבת למנוע שנה לתת לגוף להתאושש....

תרגישי טוב אהובהה🩷🩷🩷🩷

חיבוק לך על כל התחושות😘

אחרי לידה זה קשה

איך את מרגישה?

מוזרה שכמותי.

הייתי כמה שעות או ימים אחרי לידה ובעודי בבית חולים- הייתי רואה נשים שבאו ללדת וקינאתי שהן באות ללידות.

כנראה כי באותה לידה היתה לי חווה מתקנת וטובה על הלידות שעברתי לפני כן..

והפרידה ממנה היא כמו פרידה מכל דבר אחר, טוב ורע גם יחד.

אני חושבת שזו לא ממש קנאה בהיריוניות, אלא געגוע לתקופה שהיית חלק ממנה עד לפני רגע, וגם הקושי שבשינוי החדש שבחיים.

(פעם כתבתי שיר על פרידה מהיריון, עם ממש מוטיבים של אבל, למרות שב"ה יצאתי מההיריון בידיים מלאות...)

ואני מבינה את הגעגוע שלך לצירים... למרות שזה אחד הדברים שאני שמחה לוותר עליו עם כניסתי למשפחת הקיסריות הבלעדיות, עדיין יש בי געגוע לזה...

משברון קטן אחרי הלידה

וזה חלק מהתופעות הרגילות אצלי אחרי לידה.

לגבי הצירים

לא חושבת שבאמת מתגעגעים לצירים

אלא יותר למשמעות שלהם

שזה אומר תיכף לידה, תיכף תינוק חדש

כלומר על מי שמילא את הדמיון שלנו 9 חודשים

ואז התגשם בתינוק ממשי אמיתי מסויים, שבהכרח לוקח תכונה אחת ולא אחרת ולא יכול להיות גם וגם...

(כל זה כמובן בלי קשר למי התינוק...)

לעמוד מול כיתה בתחילת הריון זה קשוח בטירוף

באיזה שבוע את?

ב"ה השנה החגים מגיעים מהר ויש גשר בין כיפור לסוכות הלוואי וזה יאושש אותך ואולי עד אחרי סוכות כבר תרגישי טוב יותר

חוץ מזה, איזה מקצוע את מלמדת?

יש מצב לתת להם יותר עבודה בקבוצות ודפי עבודה?

לפעמים זה יותר השקעה בלהכיו מראש את השיעור אבל אז השיעור עצמו יותר קל להעברה

בבית לנוח, שנצים אם מתאפשר.

להכין לעצמך אוכל מזין בקופסאות לעבודה.

גם במהלך שיעורים - לכתוב על הלוח ולהתיישב כשהן מעתיקות. לתת עבודה ולהתיישב ומי שצריכה עזרה קמה אלייך.

כשאת מרגישה בנוח ושזה נכון לך - לשתף את המנהלת, את הצוות... בשלב מסויים גם לתלמידות ולהורים (אם את מחנכת כיתה)

לדאוג לשתות כל הזמן ולאכות בהפסקות.

לישון כשאת יכולה. יש לך יתרון שזה הריון ראשון אז כשאת חוזרת הביתה את יכולה באמת לנוח.

ולזכור שהתקופה הממש קשה היא בדכ זמנית.

בהצלחה!!

אצלנו היום:

שלחתי את בת ה4 להביא משחק.

היא הביאה ומחכה שאשחק איתה.

אמרתי לה הייתי שמחה לשחק איתך אבל אני עם התינוק והוא יפריע אז תשחקי לבד.

היא: ועכשיו את לא שמחה? 

שאלתי את הבן שלי אם הוא רוצה חביתה או ביצה מקושקשת-

אז הוא אומר שהוא רוצה ביצה מצויירת...

אני קניתי היום נעליים חדשות, נכנסתי לנוח וכשקמתי לא מצאתי אותן.. בעלי השגיח על הילדים,שאלתי אותו איפה הן והוא לא ידע.

מחפשת מחפשת.. שמה את הנעליים הישנות. יוצאת החוצה ורואה אותן מונחות יפה ומסודר ליד הטרמפולינה, בת השנה ותשע רצתה גם היא נעליים חדשות 😅

לפני כמה ימים ברגע של עצבים ותסכול גובר

הודעתי לבן שלי שאם הוא מדבר על סרט ושואל מתי שמים וכו וכו, באותו היום לא יהיה סרט.(רוב אוגוסט שמתי לו סרט אחרי ארוחת צהריים בזמן שנכנסתי קצת לנוח..)

היום בזמן ארוחת צהריים, הוא סיים לאכול, אני עדיין לא

"נו אמא!! מתי כבר תסיימי לאכול ותשימי לי *שום דבר* במחשב??"

הזמנתי שמלות לחג משיין

ואז הראיתי לו איזה בחרתי(אני מתה על להראות לו כי הוא חמוד ומתלהב איתי ומפרגן.. גם כשמגיע הוא אוהב לראות אחרי שמדדתי אם זה יפה לי)

מסתכל, מחמיא וזה ואז אומר

"אמא, נראה לי שלשמלה הזו תצטרכי להזמין גם שרשרת.. כי תראי בתמונה, ככה צריך ללבוש אותה!!" (הדוגמנית הייתה עם שרשרת)

הגיעה לגיל היפה שלי😍

בת שנה

בשבת הלבשתי לה שמלה רחבה כזו חמודה, ואז הנחתי אותה על הרצפה כדי להכין שולחן שבת

ואני רואה אותה מזוית העין יושבת כזה עם רגליים מפוסקות ושמה לב שיש לשמלה שלה הרבה בד ואז היא מכסה את הפנים שלה מחכה שנייה ומורידה וצועקת וואההההה😝😝

וממש חיכתה שאגיב לה, ובאה לידי להראות לי ומשחקת שוב ושוב

אוחחחח נוני שלייייי

עם הידיים היא עושה כל הזמן, ואני עושה לה עם מגבת או שמיכה או כאלה, אבל מעולם לא עשיתי לה עם בגד שלה, זה לגמאי רעיון שלה

השכבתי את הילדון לישון, באתי לצאת והוא ישר מזכיר לי

'נשיקה'

אז כמובן חזרתי ונישקתי אותו

באתי שוב לצאת

בניסיון להרוויח זמן הוא ביקש נשיקה לרגל

אמרץי לו שהרגל נמוכה ונתתי לו נשיקה על כל עין, אוזן ולחי ועל האף והצוואר

שוב באתי לצאת

והוא אומר לי ''על השפם''

אני כולי מצחקקת ואומרת לו אתה תינוק אין לך שפם 😅

הבת שלי בת 2.8, מתחילה גן. אני עושה לה הכנה כבר הרבה זמן, אומרת לה שהיא כבר ילדה גדולה, עולה לגן של גדולים, יהיה לה בקבוק של גדולים, מיטה של גדולים, ובגלל שהיא ילדה גדולה, היא לא אושה יותר בחיתול, רק בשירותים.

קודם כל, תמיד שעולה נושא השירותים, היא אומרת לי שהיא גדולה אבל xxx (שם של אחיין שלי בן 1.5) עדיין קטן ועושה בחיתול.

עוד משהו - חמי וחמותי שמרו עליה בחופש כמה ימים, וחלק מהפעילות שלהם הייתה לעשות איתה קניות. היא הייתה בתוך העגלה של הסופר, וחמי שאל אותה- כמה את עולה? והיא עונה לו- גן של גדולים.. חח..

הבן שלי (3) מבקש עוגיה:

'אמא, אולי תביאי לי שתי עוגיות, אחת כי אני גדול מאוד והשניה כי את אוהבת אותי ממש'.

כןןןן אני אוהבת אותך ממש, חחח אבל זה לא אומר שמגיע לך שתים😍

הגדול צועק: אני צריך לשירותים!

הקטנה (1.3) הולכת ליד השירותים אומרת לו 'בוא! בוא!'

אני מבקשת מהגדול להיכנס למקלחת

הקטנה: ****, בוא! קלח! עשיו! (בוא! להתקלח! עכשיו!)

ואחרון חביב:

אנחנו מחפשים לקנות רכב.. הולכים ביחד כולנו ברחוב בדרך הביתה פתאום הגדול מצביע על איזה רכב: 'אבא, מה אתה אומר על האוטו הזה? הוא יכול להתאים לנו..?'

יש עוד מיליונים.. בגדול יש לי שתי קומדיות מהלכות בבית..

מצחיקים

שלי מאתמול-

בת השנתיים וחצי שמנהלת את העולם, חזרה מהגן עם תיק ביד אחת ויצירה ביד השניה. אמרתי לה לתת יד כדי שאכניס אותה לאוטו והיא אומרת: "אין לי יד, חמודה!"... ובכלל היא קורעת איך היא מחקה אותי ואת בעלי ומנהלת את האחים הגדולים שלה ("אמא עסוקה, מתוק, תסתדר" וכאלה...).

ובן הארבע לאחרונה טוען ש"משעמם לו" כל פעם שהוא לא מרוצה. אתמול הוא הכריז שמשעמם לו בגן, ואחרי כמה דקות שמשעמם לו בבית. אחרי חשיבה הוא אמר- "משעמם לי בכל מקום שיש מחסה!"

בת שנתיים מבקשת לשחק איתי אבל אני באמצע הנקה אז אמרתי לה ''לכי תבחרי משחק, אני אסיים להניק ואז נוכל לשחק בשקט ושלווה"

"אמא, איפה זה שקט ושלווה"?"

יצאנו לטייל ולהביא עוגיות לחיילים, כשנפרדנו לשלום בת השנתיים אומרת לחיילת ''אני ללכת הביתה, את הביתה?" אז היא עונה שלא, היא תמשיך לשמור עלינו והקטנטונת נפרדת ''תודה! לא הביתה, לשמור!"

ועוד אחד ממש מהבוקר-

המתוקונת ביקשה ממני משהו ואמרתי "איך מבקשים? ב...?" והיא משלימה- ''בחמלה רבה אמונתך"

מוסיפה גם על הקטן שלי בן שנה ושמונה

השבוע באיזה לילה בשעה 4 התעורר והגיע לשכב איתי במיטה (אין לי כח לריב איתו בלילה)

אז כיסיתי אותו בשמיכה קטנה שלו שהיתה ליד

אז אומר לי: "לא שמיכה קטן, שמיכה דולה...."

רצה שאכסה אותו בשמיכה שלי

כל פעם שהקטנה בוכה היא הולכת אליה ושואלת "מה חרה?" ומנסה לדחוף לה את המוצץ לפה

והיא גם כל הזמן קוראת לה בעיוות של השם חיבה שלה. אף פעם לא בשם האמיתי

וגם ביום שלישי כשהיא חזרה למעון היא פגשה את החברה שלה והם התחבקו🥰🥰 זה היה כזה מתוקי

וגמלתי אותה עכשיו אז היא כל הזמן מסתובבת בגאווה מרימה את השמלה ואומרת "תונים" (תחתונים) עפה על עצמה שהיא עם תחתונים😅

המטפלת סיפרה לי שגם במעון היא ככה.. משוויצה לכל הילדים כי רק היא גמולה בינתיים

אתם חולקים חלל משותף ועושים דברים במשותף ולכן מטבע הדברים יכול לקרות שאחד ידביק את השני

מה שכן הייתי מלמדת אותם לא לנשק את בת 3 השבועות בלחי אלא רק ביד או ברגל

להתעטש לכיון המרפק

להקפיד לרחוץ ידיים עם סבון

מתגברת בויטמין די..

תפילות 💙

בהצלחה בע"ה!!

וסי?

בדכ נותנים עד גיל שנה ואחכ מפסיקים

אבל אפשר לתת גם אחכ. 400 יחב"ל

ואם יש 200 אז לתת 2 טיפות ביום

אני לא רופאה, אבל ככה אני עושה..

אני ממש ממש מבינה אותך... כמה סבלתי מזה בשני ההיריונות האחרונים... (ועדיין יש שאריות לפעמים )

אבל הייתי אצל רופאת ריאות, והכול היה תקין... אז לא קיבלתי כלום...

אבל אולי לך יהיה "נס"

כי המדדים תקינים אצל רופאת הנשים

לכן לא הפנתה

מבאס שהרפואה רק עוזרת לך להישאר בחיים

אבל לא מטפלת במה שפוגע באיכות חיים

ניסית פעם מסיכת חמצן? אי אפשר לקנות את זה פרטי?

כשהלכתי לרופאת ריאות לא רק היא בדקה אותי, אלא גם עשו לי מעין בדיקת נשיפה כזו.

בכל אופן, כיוון שהכול היה תקין הבנתי שאין לי ברירה אלא לשרוד איכשהו ככה. (והאמת שמסכת חמצן נשמעת לי חונקת לא פחות... נגיד גם גז צחוק זה לא נעים לי...)

מאחלת לך גם שתשרדי...

זו תחושה נוראית נוראית

כאילו אני חייבת איכשהו להחזיק את הראש מעל המים להשיג עוד טיפה של אוויר

ולא עוזר ללכת, לשבת, לשכב

😭😭😭

רופאת נשים בדקה עם סטטוסקופ

אבל בהריון הזה לא שאלתי

אנסה לשאול שוב

זה לא באמת מסוכן, הסטורציה בסדר ואין תסמינים של קוצר

זה פשוט "רק" סבל

אי אפשר לקנות מסיכת חמצן ללא מרשם? זה לא יעזור?

לי הרופא משפחה נתן משאף לקשיי נשימה

(אחכ הלכתי גם לרופא ריאות)

אבל זה לא היה בהריון. אבל כן משתמשת בזה בהריון כשצריכה...

אגב, בדקת ברזל? לפעמים זה קשור אחד בשני

משאף מרחיב סמפונות במקרה של היצרות וקוצר

אין לי סימפטומים כאלו

סובלת מזה הרבב בהריונות

הלוואי שהיה איזשהו פתרון.. 

עבר עריכה על ידי כמהה ליותר בתאריך י"ד באלול תשפ"ג 10:25

שמכניסים בפנים איזשהו חומר כזה שפותח נשימה. לא זוכרת איך קוראים לזה, אבל זה החומר שתמיד שמים כשעושים אינהלציה לילדים.

שווה לך לנסות.

אני במקומך הייתי הולכת מחר לרופאת נשים ואם התייבשת תעשי עירוי נוזלים.

צירים יכולים לקדם לידה, ואת לא רוצה ללדת בשבוע כזה..

ותשתדלי לשתות כל הזמן, אולי אפילו שלוקים כדי להוסיף עוד נוזלים לגוף..

היא רק שלחה אותי לבדיקה חוזרת לוודא שזה אכן התייבשות

ואמרה להבדק אצל הרופאת נשים

אני לא לגמרי מבינה מה הרופאת נשים תעזור

הצירים כבר פסקו שלשום

אז מה היא תראה

אתמול היו הרבה תנועות..יותר מהרגיל..

ויש רק רופא גבר וה לא אופציה מבחינתי.(לא לדיון..)

למוקד צריך הפניה ואין לי

למעט פעם אחת בהפלה שהיתה לי שלא היתה ברירה אחרת

תמיד היתה ברירה

ופשוט חיכיתי לרופאת נשים שתתפנה

ברור שאם זה מקרה חרום זה משהו אחר

אבל אם לא אז לא אופציה מבחינתי בדיקה פנימית אצל גבר

אם יש חשש לצירים מודדים את אורך צוואר הרחם באולטרסאונד וגינלי.

3 שבועות זה זמן משמעותי בו הרחם גדל, בשבוע 19 הרחם עוד לא בגובה הטבור אפילו, בשבוע 22 כבר עובר אותו. וגם 22 זה שבוע צעיר בשביל מוניטור אבל אם צריך יתכן שיעשו. חוץ מזה שבוע 19 זה עדיין שייך למיון נשים ולא מיון יולדות ושם לא מחזיקים מוניטור בכלל.

ואם כבר ענית לי אשמח לשמוע אם זה כזה דחוף להבדק

או שאם כבר אין צירים אז סימן שהכל בסדר?

פתאם הךויקוציטים עלו ל500

ואתמול היו שליליים

ולפני שבוע סיימתי אנטיביוטיקה לדלקת בשתן

אז כבר לא מבינה כלום

אפילו פעם עם דימום בהריון לא נתנו לי

רק שלחו אותי לנסוע לעיר אחרת לרופא שכן מאפשר

בזמן שבסניף הקרוב ישבה רופאת נשים ועבדה אבל אצלה אין אופציה

וכרגע הרופאה פשוט לא מגיעה מחר אז אין אופציה

ובראשון הרופאה עמוסה

וזה מעצבן ממש לפעמים

אבל אין עם מי לדבר

(והייתי כותבת פשוט את האיחול שבגללו קנית את השוקולד. תכתבי פה טיוטה ומקסימום נשדרג לך)

מיותר בעייני. זה המקום של המנהלת לפרגן לצוות ולחלק לו  צופרים להתחלה או בנקודות ציון נוספות במהלך השנה.  

רק יוצר תחושה לא נעימה בין ההורים שלא עומדים בסטנדרט הזה או יחס מועדף במודע או לא במודע מצד המטפלת למי שכן נותן וציפיה גם מהאחרים.

בעבר היו רק מתנות סוף שנה, ואז התחיל גם משלוח מנות בפורים, וגם ראש השנה, וגם עוד ימים וכו... ואין לדבר סוף

מסייגת את דבריי אם מדובר במטפלת פרטית, שאז זה רק את מולה וכן כדאי ונחמד לפרגן.

ואז הייתי כותבת מה אני מאחלת שיהיה השנה (שמחה, התפתחות, תקשורת טובה וכו. ומפרטת במשפט על כל דבר).  

היה מיזם לעילוי נשמת האישה שנהרגה בפיגוע לפני שבוע וחצי. להכין עוגיות ולצרף ברכה למורים וגננות

אני גרועה באפייה אז פשוט קניתי חפיסת שוקולד פשוטה

אל תסתבכי... איחול פשוט. משהו בסגנון:

שתהיה התחלה מתוקה לשנה שמחה ונעימה.

אני בטוחה שהיא תופתע ותתרגש.

לע"נ הגננת בת שבע וכו

אני חושבת שזה מוסיף ותורם להרגשת אמון והערכה בין ההורים למטפלות

ואני באמת מעריכה אותן אז משתדלת פעם בכמה זמן להביא משהו טעים עם פתק כתוב מהלב

בד"כ לא עושה את זה ביום הראשון כי נראה לי שאז יש מספיק אדנרלין ומוטיבציה

יותר סתם ככה באמצע השגרה

לא מצופה להביא ביום הראשון דבר כזה..

אולי כל אחת תכתוב רעיון במה היא מתחזקת או היתה רוצה להתחזק?

אפשר בןאדם למקום או בן אדם לחברו

להקפיד לברך אשר יצר בקול או מתוך הכתב.

משהו בצניעות- לעבור לכיסוי ראש מלא או להוסיף גרביים וכו'.

להתקשר יותר להורים או לסבים לכבוד שבת להגיד שבת שלום

לומר קריאת שמע עם התינוק/ת לפני השינה

אני ממש לא צדיקה ודיי מנותקת לצערי

אבל לפני כמה חודשים איכשהו הגיע אלי קישור לקבוצת ווצאפ ששולחים שם תזכורת של "מזמור לתודה" פעם ביום.

בלי תגובות וזה, צריך לסמן אימוג'י על ההודעה שאמרתי

דיי במקביל חברה שלי התחילה להעלות לסטורי באינסטגרם פעם ביום מזמור לתודה לרפואת אח שלה... אז זו תזכורת נוספת

משתדלת ברגע שרואה את אחת התזכורת(הראשונה מבינהן אלא אם אני בשירותים.. הן לא מעלות בשעות קבועות) להגיד מזמור לתודה, זה לוקח חצי דקה אבל העצירה המודעת הזו עוזרת לי מאוד מאוד.

חוץ מזה כלום, מתביישת להגיד שאפילו מודה אני כשקמה אני הרבה ימים שוכחת

ממש לצאת מהבית זה אחר מאשר לשמוע בבית

וחוצמזה, אפשר לומר איתם ביחד תהלים או להקריא להם סיפורי צדיקים

ברכות בכוונה ושיענו אמן

והאמת, שעם ילדים - הכי 'אלול' שלי זה סבלנות ועין טובה 

פרק תהילים או כמה פרקים ביום

קבלה קטנה

יחס אחר לבעל

ברכה אחת בקול רם ובכוונה

הלכה יומית

קבלה בצניעות

וכו

אומרים שעדיף דברים ממוקדים קטנים ולא קבלות ענקיות שמי יודע אם נעמוד בהם

ולהשתדל להתכוון במה שתצליחי❤️

אפשר לשים מוזיקה מתאימה שאת מתחברת של ימים נוראים זה מאד מחבר

אם את מצליחה אז גם לשמוע שיעורים וסדנאות רלוונטיים כשיוצא. יש גם דברים קצרים

מבינה אותך ממש, יעבור??!!

אם יש ספר לא במדף של הספרים היא צועקת - אוי ואבוי אוי ואבוי עד שמזיזים את הספר.

אני כרגע משתמשת בזה כדי שהיא תסדר קצת את הבית

אין לי נסיון עם ילדים אז לא יודעת להגיד אם תקין.. אבל היא מדהימה והיא ממש איך שאת מתארת., אז אני מאמינה שזה תקין

זה עוזר אם את מכינה אותו לפני לשינוי? נניח לפני שנוסעים אומרת לו שאת נוהגת ואחר כך אבא?

גם הבן שלי מקובע יחסית לבני גילו

אבל לא בצורה כזו כמו שאת מתארת

מכל מקום, במקרה שלנו הסברתי לו ממש לפני כל דבר שעושים

שהוא שונה ממה שהוא רגיל - כלומר הטרמה 

וגםף באופן כללי הסברתי לו על שינויים שעושים או עלולים להיות בהתאם למה שצריך 

בקטן חברה תיארה לי דברים דומים שלא נראו לי חריגים.

אבל היא התעקשה שאימא יודעת ואחרי תקופה ארוכה הילד קיבל אבחון התפתחותי שדרש גן מותאם.

מה את מרגישה?

הייתי מתייעצת עם רופא ילדים שיפנה לרופא התפתחות בהתאם לצורך.

הוא בכור?

זה תקופה לאחרונה שאוחי יש יותר ללץ או שתמיד ככה?

בכללי נשמע קצת קיצוני, אני לא אשת מקצוע אבל ממה שאני מכירה.

זה גיל שבו מתפתחת מקובעות, אבל זה גם הגיל לעבוד על זה ולייצר גמישות.

זאת אומרת, המקובעות תואמת גיל, אבל זה לא אומר לזרום אם זה, אלא דווקא להראות שאפשר גם אחרת.

נכון שזה גם תלוי אופי של ילד

אבל אני ממש רואה הבדל בין ילד שבגיל שנתיים התאמנו את עצמנו למקובעות שלו, מה שרק קיבע את ההרגלים עוד יותר.

לבין ילד שלא זרמנו עם כל דבר כזה, וכבר מגיל קטן הוא יודע שלפעמים ככה ולפעמים אחרת ויותר קל לו לקבל את זה

אני משתדלת לא לזרום עם הרגלים מקובעים גם אם זה לא מפריע לי.

זאת אומרת, אני בכוונה יוצרת גיוון, גם בדברים שלא קריטיים לי כרגע.

אני מגוונת את הצבע והסוג של הכפית שאיתה אוכלים כל בוקר

לא כל פעם מקריאים את אותו הסיפור

לפעמים עושים טעויות יזומות

וכן הלאה וכן הלאה

רק הפדנטיות קיימת???

מה שמחשיש כאן זה שהוא היסטרי מזה ולוקח לו זמן להירגע.

זה שילד מקובע, זה אולי תואם גיל במידה מסוימת. אבל האובססיה והחוסר הסכמה לקבל מציאות אחרת זה מעלה אצלי נקודה אדומה להתייעץ עם גורם מקצועי. 

שהוא בוכה מזה, מתקשה להרגע וזה מקשה על השטף התקין של היום יום. ובגלל זה לדעתי זה מצריך בירור

בנוגע להתנהלות בבית- אני חושבת צריך לעזור לו לפתח יותר גמישות אבל לעשות את זה בהדרגה כדי שהוא לא יהיה בחרדה מתמדת מזה.

אפשר להתחיל עם שינויים קטנים ולתווך לו לפני ותוך כדי.

עדיף להתחיל בסביבה הביתית שהיא הכי בטוחה עבורו.

בהתחלה להתחיל ממש מכמה שניות ואחר כך להאריך את הזמן.

למשל להגיד לו שעכשיו אמא תבחר כסא לשבת עליו, איזה כיסא שאמא רוצה, להתיישב, ולהגיד לו איזה יופי הכיסא הזה ממש נוח לי.

סביר להניח שהוא ילחץ אז בהתחלה כדאי לקום אחרי כמה שניות. אפשר לתמלל את מה שהוא מרגיש

בהמשך אפשר להרחיב את זה ולבחור כיסא נוסף

להזמין את אבא למשחק

להזמין אותו בעצמו לבחור כיסא

ולעשות משהו דומה בעוד תחומים

תודה לכל מי שענתה

הוא יוצר קשר עין ומדבר

אם אני עושה הטרמה זה עוזר. הוא עדיין לחוץ אבל בלי הסטריה. לדוגמא הסברנו לו שעוד מעט יהיה תור אמא לנהוג אז בהתחלה הוא קצת התנגד לרעיון. אח"כ הוא הבין שזה באמת מה שקורה אז במשך עשר דקות הוא אמר בלופים "אמא עכשיו יושבת פה. אבא עכשיו יושב פה. אמא נוהגת. אמא יושבת פה. אבא לא נוהג, אמא נוהגת." וכו'

אני ובעלי אוהבים את אזור הנוחות, אבל לא מקובעים.

הוא הילד השני

זה ככה כבר תקופה ארוכה, לא רק בזמני לחץ. בזמני לחץ לוקח לו יותר זמן להרגע אם משהו קרה.

שזה קצת קיצוני יותר מהרגיל,

וזה יכול להיות תקין ויכול להיות שלא.

לכן הכי כדאי להתייעץ עם מישהו מקצועי כמו רופא התפתחותי.

לא יודעת אם הייתי הולכת לבדוק ולטפל בזה עכשיו, אבל כן כדאי לעקוב ולראות שזה לא נשאר גם בגיל גדול יותר.

(יש לי ילד כזה, אבל אצלו זה התחיל בגיל ארבע. אחרי הרבה עבודה הוא כבר קצת פחות נכנס להיסטריה כשקורים דברים לא "לפי הספר", אבל זה עדיין קורה, ואנחנו יודעים שהוא צריך טיפול. זה עוד יגיע בע"ה... אבל אצלו ברור שזה לא תקין, כי הוא גדול יותר. אצל הבן שלך צריך עדיין לעקוב ולראות...)

נשמע שבינתיים אתם נוהגים איתו נכון, זורמים כשאפשר ותומכים כשאי אפשר, אבל אם אתם מרגישים אובדי עצות, אז אולי אפשר ללכת להנחיית הורים קצרה כדי ללמוד איך להתנהל איתו...

בהצלחה! וכל הכבוד על המודעות ועל הסבלנות.

כל הדברים האלה יפריעו לו והוא יבקש לשנות, אבל לא ברמה של היסטריה והרגעה של רבע שעה.

אז לא יודעת קשה לדעת אם זה הגיל בשילוב עם אופי, או שיש כאן משהו שכדאי לטפל.

וקשה לו ממש. הוא חייב שהכל יהיה מושלם ולא אחוז אחד פחות. הוא עורך שולחן שבת אז שהמפה לא תזוז מילימטר, שהכסאות יעמדו כמו חיילים, הוא חולה ניקיון ברמה קיצונית שכשהוא מטאטא את הבית ולא מצליח שיה 100% הוא יכבה את האור שלא יראה לכלוכים...אסור שיהיה לו חור בבגד , אנחנו מסתדרים אבל קשה איתו

לדעתי תטפלי כמה שיותר מוקדם טיפול רגשי יעזור מצויין

בהצלחה@

אבל נשמע ממה שאת כותבת

שבעיקרון כיסינו את העניין

תודה בכל אופן על כיוון החשיבה

בהחלט מעורר מחשבה  

אז זה בסדר

אבל להגדיל סיכןי גם היום יכל עוד להשפיע

אז תכלס הייתי מציעה להשתדל..רק היום.. וזהו..

אבל רק אם מאוד חשוב לך

אם לא אז לא חייב כמובן

שעות מהביוץ כנראה

נראה לי שאין עניין אז לנסות

האמת שבעבר כבר נכנסתי ככה להריון כמה פעמים

רק לא החזיק לצערי

ועכשיו מפחדת יותר מידי להתאמץ ואז אם חלילה לא מחזיק אני אצטער עוד יותר (זה קשור לזה שהיה לי קשה ללכת למקווה בכלל)

ו48-72 שעות לפניו

ככה שזה לא מיותר

אבל לא חייב אם לא מתאים לכם

הביוץ היה מוצאי שבת שעברה

זה מוקדם מאוד נכון?

אני כבר משתגעת מהחוסר וודאות הזאת..

אבל זה באמת מוקדם.

בבדיקות ביתיות אפשר לזהות הריון לפחות מ-9 או 10 ימים אחרי ביוץ, ויש כאלו שרק אחרי האיחור, תלוי ברמת האמינות והדיוק שלהם.

אם את מאוד לחוצה, את יכולה לבקש לעשות בדיקת דם ביום ה-10 מהביוץ.

כתוב עליהן שזה מערך 10

בגלל שיש לי מלא כאלו בבית אז אני בודקת בלי שום הגיון. בעיה אמיתית

בכל מקרה תודה על ההבנה ❤️

ואני רק רוצה לדייק אותך (גם כדי שתדעי להבא), שלפי מה שאת מתארת, הביוץ לא היה ממש במוצ"ש אלא קצת אחר כך.

בדיקות הביוץ שבהם השתמשת בודקות את הורמון ה-LH שעולה מאוד ממש לפני הביוץ והוא בעצם גורם לביוץ לקרות. אבל הביוץ לא קורה תוך כדי שההורמון בשיא שלו, אלא ביום שאחר כך.

פה את יכולה לקרוא יותר בפירוט על בדיקות ביוץ וגם קצת מעבר:

כל מה שצריך לדעת על בדיקת ביוץ - אופיר שגב פרימן

ואני מעתיקה משם כמה קטעים שרלוונטיים במיוחד:

בדיקת ביוץ מיועדת לאפשר לך לדעת בדיוק באיזה יום מתרחש הביוץ שלך, על מנת שלא לפספס את חלון ההזדמנויות בו את פורייה ויכולה להיכנס להיריון. מבוססת על דגימת שתן.

הבדיקה, המבוססת על דגימת שתן, מזהה את הורמון הביוץ LH, שהפרשתו גורמת בתוך 24 שעות לעליית הפרוגסטרון, שמעורר את הבשלת הביצית בזקיק לקראת חריגתה בתהליך הביוץ.

...

הביצית ניתנת להפריה במשך 24-36 שעות מרגע חריגתה מהשחלה, אך היות ותאי הזרע מסוגלים לשרוד בתוך גוף האישה מספר ימים, חלון הפוריות עשוי להימשך בין 3 ל-6 ימים.

במילים אחרות, חלון ההזדמנויות שלך עשוי להתחיל 4-5 ימים לפני מועד הביוץ, ולהימשך עד יממה או יממה וחצי אחריו.

במהלך ימים אלו מומלץ לקיים יחסי מין במטרה להרות, בתדירות של אחת ליומיים, שכן קיום יחסים מידי יום עלול להפחית את ריכוזם של תאי הזרע בנוזל הזרע.

לפי מה שתיארת, נשמע שעשיתם השתדלות מצויינת ביחס לזמן הביוץ. מכאן זה כבר בידיים של הקב"ה.

מקווה מאוד שתבשרי לנו בשורות טובות בקרוב...

באמת השתדלנו לכסות את כל האפשרויות

ה' יעזור 

אין לי את הסבלנות לחכות ככ הרבה.

איך שאני מכירה את עצמי אמשיך לבדוק יום יום

וכל עוד זה מוקדם מידי אני עדיין עם תקווה שזה לא סופי ואולי עוד יגיע החיובי..

ה' יעזור 

גם אני ככה, מתקשה לחכות, ובודקת יום ים, גם אם אין סיכוי, וגם אם כבר קיבלתי מחזור (כי אולי זה דימום השתרשות )

ויצא פס בהיר אבל קיים!

ואפילו בדקתי כמה פעמים

כן.. שלוש פעמים.. הזויה חח

וזה התכהה מבדיקה לבדיקה

יואו אני ממש מתרגשת.

בעז"ה לכל המצפות! 

מרגש!!

בעז"ה הרבה בריאות ובידיים מלאות!

חיכינו לזה הרבה הרבה הרבה זמן!

קצת מזכיר כמו לפני מחזור

וגם החזה קצת כואב

זה נורמלי?

אוף נלחצת מכל דבר עכשיו

לפי החישוב אני היום 10 ימים מהביוץ

בתחילת הריון טבעי כאבי מחזור

כל עוד אין כאב חזק מאוד או בצד אחד חזק אז זה נשמע תקין

שיהיה הכל בקלות בבריאות ובשמחה

ואני לא עושה בטא בכוונה

יש לי הסטוריה של הריונות כושלים וגם הפלה

ואין לי את הכוחות נפש לבדיקת בטא.

רק בזבזתי בינתיים עוד כמה בדיקות ביתיות ובהחלט נראה שיש התקדמות.

אני מאוד חוששת

אבל גם אופטימית

כי בהריונות שלא התפתחו לא היתה לי בדיקה ביתית חיובית ככ מוקדם. אז אני מעדיפה לחשוב שזה כנראה עכשיו סימן טוב.

אין יותר הריון נעים ומשמח?

אין סוף לדאגות?

לא רוצה להשלים עם זה..

שעזר לי מאוד לתת אמון ולשחרר את הפחד

(גם רקע של הפלות ואכזבות..)

ההתחלה היתה ממש קשה

הרגשתי שכל יום נמשך שנה

שזה נצח

היו גם בלגנים בהתחלה שהוסיפו .

לאט לאט נראה שרפואית הכל מסתדר

אבל תקופה ארוכה לא הרגשתי כלום

אין לי תופעות הריון בהתחלה ב''ה

אז הרגשתי רגיל

אין בטן

אין תנועות

עם התנועות כן הרגשתי הקלה

אבל

אני מרגישה שבעיקר ממ ש עזר לי עוד מההתחלה

ה להבין

'אני לא רק רוצה להיות בהריון ושיהיה לי ילד

אלא חשוב לי גם

האיך

איך אני אעבור את ההריון

איו חוויה תהיה לי בו

הבנתי מה אני לא רוצה

לא רוצה להיות מכווצת דרוכה מתוחה

ורק מופעלת מחששות ופחדים

ובמקביל

הבנתי שהם כנראה בהכרח יהיו ם

וזה טבעי

אז מאפשרת להם לצוף כשהם צפים

מבינה את עצמי

מחבקת את הלב לרגע

אבל גם מתחמת אותם

לא מסכימה להם להשתלט על הכל

היתי אומרת לעצמי

טוב אז היום אני קצת מפחדת

אבל מחר -לא!!

אני לא מוכנה שזאת תהיה חוויית ההריון לשלי

אני רוצה לעבור אותו עם בטחון ואמון בה'

למרות הכל

ממש ממליצה

לומר תהילים

לתת צדקה

לקרוא שער הבטחון ממש מחזק

להיות מאוכזת בכאן ועכשיו

עכשיו יש בתוכי חיים

ועל מה יהיה- במילא אין לי שליטה

הרבה חשיבה חיובית

וגם מעשים שמחזקים אותה

נגיד בגלל זה התחלתי לחפש בגד לברית

נטו לעצמי

לתת בי יותר אמון בנס הזה בעז''ה שיקרה

זה קטע להסתכל לפחד בעיניים.

עד היום שיחקתי איתו מחבואים. אולי באמת אצליח לעשות לו מקום ולהתיידד איתו.

נגיד עכשיו אני סבבה כי ראיתי דופק. זה מחזיק כמה ימים של בטחון ואז נכנסת שוב לאי-ודאות..

אני אפילו לא יודעת אם זה בן או בת אז עדיין לא מתחברת..

גם אני , מפחדת נורא על ההריון הזה, הכל ב"ה מצוין ואפילו הייתי בסקירה ןהיה תקין תודה לה', אבל אין. מפחדת לדבר על זה עם המשפחה, שחמתי מדברת על ההריון בשולחן שבת אני מתעצבנת, בהריון הקודם שהיה לי ככה ממש הכחשתי עד הסוף שאפילן תמונה 1 מההריון אין לי

אפילו שמה בגדים רחבים שלא יראו הריון שמא חלילה...צריכה לשנות כיוון חשיבה כי זה לא בריא לעובר ובטח לא לי

בשורות טובות והכי חשוב בידיים מלאות 🙌

הפתיחה והמחיקה.

סתם ד"א אני הסתובבתי עם פתיחה 2 ומחיקה 80% בלידה מתקדמת עם תאומות

הצוואר אז וודאי שזה משתנה כי הצוואר דינמי.

לי היה יום אחד 19 ואשפזו אותי וכמה שעות אחרי 25....

מה שהרגשתי שצריך  זה

יציבות

המיטות הקבועות

המטבח בבית

סדר יום קבוע

וכל פעם שיצאנו, גם להורים

היו לא רגועים

ממש כמו שתארת.

עד שהחלטנו

שיציאות עם שינה רק מה שהכרחי....

חופשה לקטנים יכולה להיות יציאה של שעה שעתיים

לדעתי זה לא הרבה דברים אבל אם הן לא ישנו אז מובן למה הצקות ובכי וכו'. גם עייפות וגם שינוי שגרה זה קשה מדי ביחד לפעוטות

בעיני הכי נוח זה סטייקיישן

כלומר נשארים בבית ויוצאים ממנו לטיול, מזמינים אוכל אם רוצים...

זה גיל שצריכים את השגרה והעוגן והמיטה שלהן בלילה...

לקח לי זמן להבין שצריך להפריד בין הצורך שלי לחופשה ושינוי לצורך שלהם, שהוא גג פארק חדש או אטרקציה במרחק עד חצי שעה נסיעה, לשעתיים שלוש מקסימום

עם בת שלוש ובן שנה ותשע. בהחלט אפשר להנות אם מתכוננים טוב.

דאגנו להביא אוכל (בעדיפות לא חטיפים אלא אוכל ממש, כמו כריך, ביצים קשות וכו) שאפשר לשלוף ברגע שהילדים רעבים. שלא תהיו תלויים בזמני ארוחות.

שנ"צ כל יום. דאגנו לנסיעה של כחצי אחרי 12 ולפני 15 וזה היה השנ"צ שלהם. אני מבינה שלכם אין הרבה נסיעות, אבל אפשר בכל זאת להתעקש על זמן מנוחה במיטה.

בערב שינה לפי סימני עייפות. היו ערבים שנרדמו בשש וכאלה שנשארו לחגוג עד תשע. בהרדמות ישבתי צמוד אליהם כדי לתת הרגשת ביטחון למרות שזה לא הבית שלהם.

ובגדול נשימה עמוקה, להיות מוכנים לזמנים שהילדים עייפים או רעבים ובשאר הזמן להנות.

להיות סגורה כל היום בבית זה גם לא פתרון.

שימי לב הכי חשוב להקפיד על זמני שינה ואוכל.

אם הן לא הצליחו להירדם זה ממש מסביר למה הן איבדו את זה.

שימי לב לזהות סימני עצבנות עוד לפני שהבכי ההיסטרי מגיע ולהכניס לעגלה עם שמיכי/ חיתול בד.

כדאי להצטייד באוכל שיהיה לתת כל הזמן ברגע שצריך.

אפשר גרברים, פירות טחונים בשקית, ירקות חתוכים למקלות, קרקרים, טונה וכד'.

וגם אם צריך להגביר תמל על חשבון מוצקים זה לא נורא לכמה ימים אם זה מה שהכי זמין לך.

ילדים לא יכולים לאכול לפי זמנים של בתי מלון וגם לכם יהיה יותר קל לאכול בנחת כשהן שבעות.

יש לכם מנשא? תקחו אותו אתכם לכל מקום. הקטנים ממש נרגעים בו. יכולים לישון מתי שבא להם ומרגישים עטופים ואת הדופק של ההורים.

זה נותן ביטחון.

תזכרי שיצאתם להתאוורר. לא בהכרח להספיק מלא אטרקציות.

גם לשבת במרפסת עם שתיה ופירות ולתצפת על הנוף יכול להיות מקסים.

אולי כדאי שתלכו למקומות שמעניינים אתכם ולא את הבנות? ואז אל הם ירדמו בעגלה אפילו יהיה לך יותר קל.

בריכה זה אחלה אולי היו עייפות פשוט.

בערב אחרי שהן נרדמות אפשר לצאת עם עגלות לסיבוב בטיילת או משהו כזה? קצת להוריד מהמתח של כל היום.. קצת זמן לעצמכם.

לא הייתי נשארת בחדר כבר ב20:00.

חופשה עם ילדים זה עבודה מסביב לשעון אבל בסוף כן נשארת החוויה אז לא הייתי מוותרת אבל אולי לקצר או לצאת עם ההורים או משפחה נוספת.

השינויים קשים לקטנטנים אבל אי אפשר בגלל זה לא לצאת בכלל.

אפשר לצאת, רק להבין שזה קשה להם ולנסות להקל עליהם.

יציאה משגרה משבשת מאוד מאוד בגיל הזה וגם עודף גירויים.

אם כן אז לצאת למקום רגוע ולאוורר את היום מאוד, עם זמני מנוחה וכו. אבל זה אם *את* צריכה את זה.

בכללי חופשה עם ילדים זו לא חופשה, זו פעילות משפחתית עם היתרונות והחסרונות שלה..

אבל לדעתי מאיזור גיל יסודי זה מתחיל להיות נחמד(וגם אז כדאי להתכונן לזה שמחוץ לבית נסערים יותר וכו)

היא חוויה אבל מוסיפה יותר אתגרים מהשגרה כי כל שינוי מהשגרה יכול לגרום לפעוט להתנהג אחרת.

גם ילדים גדולים יותר יכולים לאתגר בזמן חופשה.

מה שעוזר לי להנות בחופשות מלון עם ילדים זו הציפייה מראש שזו תהיה חוויה ולא חופשה, שיהיו התנהגויות והתרחשויות לא צפויות, לזרום עם שינוי תוכניות תכוף ועם התאמת התוכניות והקצב.

וגם מראש אני מתכננת חופשה עם מינימום נסיעות ויציאות לשמש, חופשה במתכונת אוכל- בריכה- מנוחה- אוכל- פעילות- מנוחה- אוכל- שינה.

אני חושבת שחופשה עם לינה מחוץ לבית זו חוויה אחרת עבור הילדים. הילדים שלי מחכים לחופשה השנתית הזו וזוכרים אותה.

חופש זה המון אנרגיות ויציאה משגרה שלפעמים קשה להכיל. הייתי מנסה להכניס דברים מוכרים ורגועים בין לבין, ושינה.

לא הייתי מוותרת על חופש בגלל זה, אבל כן מנסה לתת להן זמן לישון, אולי משחקים מהבית וקצת זמן בחדר במלון לבד בשקט בלי ההמולה. אולי בזמנים של המתנה אם יש כאלה ללכת לגינה רגועה לבד.

מבחינתנו זה סיוט לילדים. ארוחות בחדר אוכל המוני, מסדרונות שצריך לשמור בהם על שקט, חדר קטן בלי מרחבים. זה טריגר למריבות

ולעצבנות. לכן נוסעים לצימר, עם חצר פרטית ומתקנים. יש לנו את הפינה שלנו, השקט, הילדים רגועים בהרבה.

שימו לב שאתם גם מתאימים את הטיולים לכוחות של הילדים. 2.5 ש' בגן חיות נשמע לי המון לפעוטות ומתיש. אז הרבה איוורור, פעילויות קלילות,

אוכל זמין עם ארוחות מסודרות והטיול יכול להפוך למוצלח ונעים.

אבל לא במלון, באוהל.

יש לנו גילאי 3 ומטה.

מה שלנו עוזר:

-לדאוג תמיד לאוכל זמין.

אם מתכננים לאכול במסעדה אז דואגים לקרקרים ונשנושים עד שנגיע אליה.

אם לא, דואגים מראש לאוכל. שימורים, ירקות ופירות, לחמניות.

-לזרום עם הילדים ולשנות תוכניות בהתאם אליהם.

אם רואים שמיצו אטרקציה מסויימת אז חותכים גם אם תיכננו להיות שם יותר.

-לתת להם לישון צהריים, בכל מחיר.

ילדים עייפים בבית זה סיוט, בחוץ עוד יותר.

לפעמים הם פשוט נרדמו בנסיעה ואז עצרנו באיזה תחנת דלק, נתנו להם לישון ואנחנו בינתיים אכלנו גלידה ודיברנו.

אם מרדימה אותם במזרן (באוהל) אז יושבת/שוכבת לידם עד שנרדמים. ובדכ מרדימה אחד ואז את השני ואז את השלישית כי אחרת הם חוגגים ומשתוללים במקום לישון.

-הרבה פעמים כשנם רבים זה משעמום או מעייפות- לנסות לזהות מה הסיפור ולעזור להם ואם לא אז פשוט להסיח את דעתם ולתת להם תעסוקה כלשהיא.

-לדעת מראש שחופשה עם ילדים זה לא תמיד רק כייף ויש גם זמנים יותר קשים ולהיות מוכנים לזה מראש.

זה בהחלט מצריך בדיקה.

אני הייתי הולכת להבדק עכשיו.

וכמובן לשתות מלא מים

אם זה בגלים אז ממש נשמע צירים.

בכל מקרה כמו שאמרו לשתות הרבה ולהתקשר למוקד להתייעץ.

עם ילדים קטנים, צריך להדליק נורה אדומה

הגן רק התחיל, לדעתי לעקוב ולראות איך זה ממשיך. להפתיע גם באמצע יום.

העיקר שהילד יהיה במקום טוב ואוהב

על זאת של שנה שעברה אני סומכת לגמרי. זה פשוט סוג של טיפוס

אבל נשמע הגיוני מה שאת אומרת

ורק בהמשך התברר לי כמה מעוותת ההתנהלות שם

הכל כזה מסודר מאורגן מתוחםהעל זה כללים

כל רגע מארגנים

מגבילים

משההו נוקשה כזה

לא בכוונה

אבל פשוט כי הגננת היתה כזאת אז לא ידעה להתנהל אחרת

היתי מעדיפה בלגן

כמובן שלא כל גן נקי ומסודר מאוד אומר משהו בעייתי..באור שלא

אבל ..אל תשפטי לפי החיצוניות

ללכת לפי החליל של כל אמא

זה לא יגמר.

יש ציפייה כזאת מכל מי שמטפלת/גננת/מורה

שתסתכל רק על הילד שלנו

בלי להשים לב שיש לה עוד 10-20-30 ילדים מסביב.

אז בטעות נפלה העגלה… לא משהו שצריך להתרגש ממנו.

היא מקסימה (את רשמת)

ואת לא צריכה יותר מיזה!

היא משלימה את שאר הצוות ובע״ה יהיה טוב.

שיש לחץ בימים הראשונים 5 דקות למטפלות שמקבלות במקביל כמה ילדים ושהכל חדש להם זה המון זמן.

טוב שעשתה זאת במקום

ולא שכחה מהאטרף של המשך היום.

תחשבי על זה שניה. 

חיכיתי לתגובה שלך עם כל הניסיון שלך

(וחשבתי שתזדעזעי חחח)

תודה שהגבת♥️ לוקחת לתשומת ליבי את מה שכתבת

הסייעת הייתי מסתכלת על הלב הרחב שלה וסולחת על המגושמות.

אם הבנתי נכון את הטיפוס אז יש בזה יתרון גדול כי היא תגיד את האמת היא לא תדע ליפייף דברים.

הדגש לדעתי זה מה את חושבת על הגננת הראשית? היא כל הסיפור פה.

עזבי דידקטי. כל החיים לפניו. זה לא הפרמטר המשמעותי בגיל הזה

מה כוונה שהיא מקצועית?

איך היא באופן כללי?

את מרגישה שאת מסוגלת לסמוך עליה?

וגם מספר הילדים לא ברור, 20 ילדים עם גננת וסייעת בשתי קבוצות נפרדות? אז איך השניה היא היד הנוספת אם היא אחראית קבוצה?

היא אמיתית, לא מעגלת פינות (כמעט רשמתי אותו למקום אחר שהיה נראה מדהים, הגננת סיפרה לי את הסדר יום רק מבירור קצר עם הורים ששולחים היא "שכחה" להגיד שהיא מראה סרטים בין חצי שעה לשעה ביום), נראית איכפתית ועם הרבה ניסיון, לא נבהלת.

אבל הריח וקצת לכלוך + העוזרת מערערים אותי.

יש סהכ 20 ילדים שמחולקים ל2 קבוצות ואז כשקבוצה אחת בתפילה/שעת ריכוז וכו עם הגננת הראשית אז העוזרת בינתיים עושה יצירה עם הקבוצה השניה.

על 20 ילדים לא נשמע לי סביר.

עוד לפני הריח והלכלוך.

אפילו 11 לקבוצה בעקרון ובכל מקרה זה מה שיש בכל האיזור גם בפרטיים אז בקטע הזה אין לי איך להשתדרג..

לא גננת וסייעת שהיא ממש רק סייעת.

וסייעות כאלו יכולות להיות מדהימות. אבל זה לא תחליף למישהי שמבינה עניין.

מצד שני יש גננות שלבד יכולות להחזיק 20 ילדים.

מכירה שתיים כאלו לגילאי שלוש שהייתי שולחת אליהן בלי למצמץ.

אבל למעון אין לנו סיכוי להתקבל ובפרטיים מסביב זה מה שיש...

הגננת מהבירורים שלי ומההתרשמות שלי נראית כמו אחת שיכולה להסתדר יפה מאוד (היא בעצמה אמא ל12 ילדים).

אז וולקאם לעולם שנקרא גנים וביה"ס

או בשם כללי יותר משרד החינוך. (למרות שזה גן פרטי עצם זה שמציינים שזה גן זה אומר נהלים של גן)

בגן יש כללים ברורים ויש הרבה פחות גמישות.

ההסתכלות היא שאת צריכה להתאים את ההתנהלות שלכם לגן ולא להיפך.

למשל היה לי ילד שהיה קם מאוד מוקדם ורעב לפני שעת ארוחת הבוקר אז הייתי מביאה לו משהו בבית לאכול והוא היה רוצה לאכול ארוחה טובה בבוקר לא נשנוש. והיו כועסים עלי שבגלל שהוא אוכל בבית הוא לא רעב במעון וזה משבש להם את סדר היום.

הייתי צריכה כל פעם להביא לו מעט יותר אוכל ולהסיח את דעתו והוא היה מתחנן לאוכל ולא הבאתי לו כדי ד

שיהיה רעב לזמן הארוחה כדי לסדר לו את שעות האוכל למסגרת.

לגבי רגישות, אז את זוכרת שפעם לא מזמן היו פה סגרים וקורונה?

אז הכנסתי ילדה לגן חדש ללא מפגש מקדים, לא הסכימו להורים להיכנס לגן לא ביום הראשון ולא בכלל.

חייבים להיפרד בשער.

וילדים היו צורחים.

בתור אמא לילדה שהסתדרה הייתי מתחננת שיתנו להורים של אותם ילדים רגישים להיכנס לפחות למבואה.

לא. כי יש נהלים ותסתדרו.

ויש לי עוד מלא דוגמאות.

זאת הגישה באופן כללי וצריך לדעת את זה.

אז לגבי הבן שלך אם את אומרת שהגננת קצת חזקה מדי וגם הסייעת לא מצליחה לקלוט סיטואציות כאלו אז לא יודעת אם מסגרת שנקראת גן מתאימה לילד רגיש בשלב הזה.

ניסית לבקש מהמטפלת של שנה שעברה אולי הוא יכול להמשיך אצלה השנה? ילד רגיש עדיף להשקיע עוד שנה במסגרת קטנה יותר עם יותר יחס וגמישות..

צריכה לעכל שזה המצב.

ולגבי הסוף, הוא כבר נשאר שנה נוספת אצל המטפלת ובשנה הקרובה המטפלת לוקחת את הגיל הקטן יותר.

בקיצור לא רלוונטי

אבל אולי אני אנסה לחפש מסגרת יותר קטנה.

תודה לך♥️

ויחס רך?

אל תקראי לזה רגיש כדי שזה לא יתהפך עלייך בהמשך.

אבל תנסי לשאול אם יש התחשבות והתאמה לאופי שונה של ילדים.

אבל זה בסהכ יום שני של הסתגלות. 3 שעות במצטבר.

אולי אני אזרוק לגננת משהו באופן כללי.

פשוט כל הסיטואציה עשתה לי קוואץ'בלב ולא ידעתי אם אני אמורה להקשיב לאינטואציה האמהית שלי ולחפש מקום אחר או שזה משהו נורמלי.

שמחה שהתייעצתי פה, נירמל לי את הסיטואציה ובכלל

פשוט היה נשמע שאת יודעת עם מי יש לך עסק..

לכן שאלתי אם ניסית גם לשאול ישירות כי יש כאלו שהן ממש בלבוסטע ומנהלות מלא ילדים ביד רמה אבל כן יכולות להתאים את עצמן לסגנונות שונים ויש כאלה ראש בקיר. וקצת קשה לדעת את זה בלי לברר ישירות.

זה מסוג השאלות ששני הטיפוסים יהיה להם חשוב לומר את האמת.

ואני לא הורגת אף אחד... רק מנסה להבין איתך את המצב לאשורו והאם במכלול הדברים שווה לתת לזה צאנס או שעדיף להעביר עכשיו לפני שיתרגל למסגרת.

נכון שכולם בהסתגלות ולכולם קשה והיא צריכה לדאוג להרבה ילדים

אבל את מצידך צריכה וכדאי לתת לה את מלוא האינפורמציה - הילד שלי רגיש, יהיה טוב שתעשו איתו ככה וככה, תתייחסו אליו ככה וככה,

הן לא יצליחו לקלוט אותו ברגע בין שאר הילדים ואם אומרים להן אז יותר קל להן במסגרת האפשר לתת לו את מה שהוא זקוק לו.

(לא מתייחסת לשאר הנקודות שכתבת כל כך, נראה לי שאם בגדול את סומכת עליה אז זה קצת עניין של זמן ויש קשיי הסתגלות גם של האמא תמיד,

לנסות לסמוך על הצוות, לשדר את זה להן ולילד יעזור לכל הצדדים, ותחליטי שעוד שבועיים אולי את עושה הערכת מצב מחדש)

שיש דברים ששווה להתעקש עליהם

אצלנו אמרו שהורים לא נכנסים לגן ללוות את הילדים (לא בקורונה) כהסתגלות ולא היינו מוכנים לזה. האמת שגם בשנת קורונה מבחינתי זה לא היה בא בחשבון לשים ילד בשער וללכת ולתת לו לצרוח אבל זה לא היה רלוונטי לנו ככ אז. למזלי.

אז בצורה יפה אבל אסרטיבית - השגנו את המטרה, שהיא הסתגלות קלה יותר לילד ומעבר חלק יותר לגן. היחסים עם הגננות היו מעולים.

נכון שצריך להתאים את עצמנו, אבל לא בכל מחיר בעיניי.

תיק וכו' בעיניי זה זניח. מענה לצרכים רגשיים כמו שכתבת, זה בהחלט חשוב וצריך לשים לב לזה יותר

מניחה שיש מסגרות שבהם מלכתחילה יותר קלילים ומכילים כמו אנטרופוסופי, גן יער וכו'.

אבל הרוב יש כללים ועם זה צריך להתמודד.

בתקופה של הקורונה היה לי מספיק על מה להילחם כמו להבהיר לביה"ס שילדה בכיתה א' לא מתחברת לשיעורים בזום ושהם יכולים לשלוח אלי רווחה אם הם רוצים.

עד היום הם זוכרים אותי בתור האמא שלא הירשתה לבת שלה להתחבר לזום 😆

לא הייתי פוסלת בגלל זה.