פורום הריון ולידה (עמוד 910)

האם יש לה בעיה בריאותית כלשהי מולדת?

החשש הוא לרוב הידרוצפלוס שזה מים בין המוח לגולגולת.

בהחלט צריך מעקב ובטח ישלחו להדמיה כלשהי.

וברחם הוא גדול באיזה חודש קדימה

וגם אחר כך גדל מהר

ב''ה בהמשך מתאזן

אולי אולי קצת גדול מהמומצע אבל לא משהו נראה לעין יותר מדי

חוץ מזה הכל טוב והם בריאים ושלמים תודה לאל!

אני לא יודעת אם זה סיפור זהה

אבל סה''כ

נשמע שאין מה לפתח סרטים

להיות במעקב זה חשוב ואם את עושה את המעקב והבדיקות שצריך זה התפקיד שלך

והשאר תפילות

שלי נולדה עם היקף ראש קטן מאוד.. עלו על זה עוד כשהייתה בבטן ורצו לזרז כי חשבו שמשהו מפריע לראש לגדול

ובאמת אחרי שנולדה ישר תוך חודש גדל ממש מהר, ופשוט הגיע להיקף תקין.. 

(מדידות היקפים בטיפת חלב ואצל רופאת המשפחה) וכעבור תקופה כבר הרגיעו שהכל בסדר ב״ה 🙏🏻

זה באמת קצת מלחיץ תוך כדי, בעיקר שהסבירו מה יתכן שיצטרכו לעשות אם זה ימשיך ככה וכו׳ (פרוצדורה קטנה אבל שלא הכי התרגשתי לקראתה). אבל בסוף כאמור לא היה כלום. בע״ה שיהיה ככה גם אצלכם!🧡

חשוב לעקוב, כי עלול להעיד על בעיה, אבל כמובן שרוב הסיכויים שהכל בסדר.

לדעתי זאת מדידה לא מאוד מדוייקת (תלוי בזווית של סרט המדידה על הראש, אפילו שבטח יש להם שיטה לנסות לדייק), אז יכול להיות שחלק מהפער הוא פשוט טעות מדידה.

אבל כמובן, חשוב לבדוק ובעז"ה תגלי שזה שום דבר!

@בתי 123 ב"ה הכל תקין למעט vsd

@Lana423 נולדה 32 

רוב התינוקות נולדים עם היקף ראש 33 ומעלה

נולדה במועד? נשמע ממש דומה למה שהיה אצלי.. פשוט משהו הפריע לראש שלה לגדול ברחם.. 

ממה שניסיתי גם לברר מה כדאי, כל אחת אמרה משו אחר, הגעתי למסקנה שלכל אחת טוב משו שלשניה לא בטוח שטוב

אחת אמרה לי שהיה לה את של מדלה ועכשיו הזמינה באליאקספרס וזה עושה לה עבודה טובה יותר

ואחת המליצה לי על המשאבה הזו שתוך חמש דקות שאב 180 ואחרת טענה לי שלא שאב ככ טוב אותה אחת

כפול חשמלי שד משאבת 1000 MAh ליתיום סוללה LCD מסך מגע בקרת Protable חלב סיעוד משאבת BPA חינם

לי מדלה לא הוציא כלום כלום

והיא נחשבת אחת החברות הטובות בשוק של המשאבות חלב

חוויה אחאת לגמרי.

תכנסי לאתר.

וגם יש עניין של חיטוב-

אם יש שרירי ליבה חזקים, נראים טוב יותר בלי קשר למשקל.

בכלל, בעיני משקל הוא ממש לא מדד. הרבה יותר חשוב מסת שריר, וגם זה של שרירים מסוימים.

אני מביאה מוצץ מגיל אפס ולא לקחו (קצת בשבועות הראשונים ונמאס להם)

כשאחד התחיל להוציא שיניים פתאום זרם על מוצץ

את שלי הצלחתי להרגיל רק בגיל 3 חודשים. בדיוק בגלל הרפלקס הקאה המלחיץ הזה חחח

מה שעזר לי זה לנסות את כל המוצצים, בסוף אהבו רק של נוק

או הבקבוק כשמגיע השלב שהם כבר מוצצים בשביל המציצה ולא בשביל האוכל

לחכות לרגעים שבהם נראה שמחפש עם הפה אבח לא אמור להיות רעב ולהכניס

להכניס לפה וללטף את הלחי כדי לעודד אותו למצוץ

כל זה, לא מניסיון שלי🙊

הייתי נותנת לו לפני השינה וטופחת לו על המוצץ עד שמחזיק בעצמו. 

עכשיו הוא מוצץ אותו ממש חזק, לא משחרר כבר מודאגת לגבי הגמילה

אם אני רוצה 28 מתנות כנראה שהם זולות... לא במיוחד אבל עדיין.

או שהגזמתי עם 28?

כל יום הולדת אני משתגעת עם המתנה הזאת מי ישמע אני מרימה הפקה, רק כי אני לא רוצה לקנות משו מיותר 

מינהסתם זול אבל יש זול 30

ויש זול 5

זה לא אותו תקציב🤷

כמה המקסימום שאת מתכוונת להוציא על הכל?

דבר נוסף

יש לך זמן להזמין מעלי אקספרס?

וחוץ מזה

תלכי לסטוק גדול

ותחפשי שם כל מיני דברים שאת חושבת שישמחו אותו..

בעצם אף אחת לא שווה באמת..

כשאת קונה אחת גדולה שווה , אז באמת זה משהו שיעזור ןישמח..

לא יודעת אם רלוונטי לך בטוח,

אבל 28 מהרגע להרגע נשמע לי ממש להתפזר..🤭

אבל אולי אני טועה🤷🏻‍♀️

או שזה לא רלוונטי למקרה שלך ..

כל כך לא מצאתי את עצמי, שזה מה שעלה לי, בהחלט התפזרתי.

אבל הרעיונות שלכם ממש טובים!! שומרת לי הכל.

משפחתית.

פאזל גדול אם אתם אוהבים

מגרפה לגירוד בגב

שוקולד טעים

פד לעכבר

ספר קריאה

כרטיס כניסה למשהו/ גיפטכארד לקפה זוגי, באולינג וכו.

מטען נייד

תושבת לפלאפון ברכב/למשרד

כפכפים

מסתובבת ורואה מה מתאים, ואח"כ מחפשת השלמות.

אפשר דברים חמודים רק עם רעיון, כמו מחזיק מפתחות או מגנט למקרר עם כיתוב.

כוס לשתיה חמה

נעלי בית

עניבה / חגורה משהו בסגנון

פריט ביגוד שחסר כמו גרביים או ציצית

שעון

שקית חדשה לטלית

משטח לעכבר עם כיתוב או תמונה

שוקולד

לפתח תמונה יפה לתליה

מפיץ ריח לרכב / לחדר

ספר

סידור כיס / סידור עם שם

אולר או כלי עבודה שבדיוק חסר כמו מד מטר

עט יוקרתי או עט עם חריטה או חבילת עטים פשוטים

מגן לפלאפון

אוזניות

בקבוק שומר קור

וכדי לציין את המספר, את יכולה להכין לו 28 פתקים עם תכונות שאת אוהבת בו או 28 ברכות מאנשים..

דברים בסגנון הזה שהכמות לא פוגמת באיכות 

מצרפת לך קישור שעשיתי ליומולדת 30 לבעלי

רעינות ליומולדת 30 - הריון ולידה

אולי לבחור מתנות לפי האותיות שפותחות את השם שלו?

מישהי פעם פרסמה עוגה שהכניסה בה שיפודים עם ציור לב,

ובכל לב היה כתוב משהו שהיא אוהבת בבעלה

על העוגה היה כתוב סיבות לאהוב אותך

אולי תלכי על הכיון הזה?

הרבה בריאות ונחת בע"ה.

לגבי מה ששאלת-

1. את 3 האחרונים שלי ילדתי בחופש הגדול וזה בהחלט היה מאתגר ולא פשוט.

לא זוכרת איך היה בלידות שלפני כן..

2. נראה לי שאפשר לממש את זה עד גיל חודש!

וממליצה מאוד ללכת.

3. אני אישית הייתי פעמיים בטלז סטון ונהנתי מאוד!!

האוכל, התינוקיה, הצוות, המקום- הכל היה כייף ממש.

לידה אחרונה לא הלכתי לבית החלמה ובדיעבד הצטערתי על זה ממש 

(היה בקורונה וחשבתי שלא כדאי למרות שאח"כ הצטערתי על זה כי ילדתי בחופש והיו סגרים אח"כ והיה לי ממש קשה)

לדעתי, כדאי ללכת לבית החלמה לא מיד אחרי הלידה כי עדיין לא עייפים ממש.

אחרי שבועיים ככה העייפות מתחילה להצטבר ואז אני הלכתי לבית החלמה.

כדאי להירשם מראש וכמה שיותר מהר כי לא תמיד פנוי שם..

גידול קל ומאחלת לך שתהני מהבייבי ומהחופשת לידה בע"ה

עזר מאוד,

ב"ה דברים נפתחו בטוב, הגענו להבנות ועכשיו המצב יותר טוב...

אני גם מרפה יותר וגם הוא עוזר יותר..ב"ה.

ובע"ה שבוע הבא אלך לבית החלמה רק שעדיין לא החלטתי סופי לאיםה...נראה

מבחינת טיפול בתינוק וכו טלזסטון זה הכי טוב שרק יכול להיות. האחיות שם פשוט אלופות ברמה!!

הם גם מתייחסות אלייך מאוד יפה ( למשל הבן שלי היה עושה בטיטול ברגע שהייתי מתחילה להאכיל אותו ואחרי הברית מאוד פחדתי להחליף לו טיטול, כל פעם הייתי הולכת אליהם שיחליפו לו והם במסירות היו שוטפות אותו וכו)

וגם אני מנצלת שאני שם לישון טוב בלילה, ואומרת להם שאם התינוק יבכה לא להעיר אותי ולתת בקבוק.

לגבי החברה , אני טיפוס שקשה לי לדבר עם נשים אחרות. והכל טוב. יש לך שם את כל סוגי הנשים שיש בא לך תדברי.. לא בא לך, אל תדברי..

לגבי אוכל - אישית אני גם מאוד בררנית ורגילה לסגנון אוכל אחר. האוכל שם הוא מאוד מגוון ויש המון מבחר אבל סגנון די אשכנזי

אישית, רק בגלל התינוקיה הייתי חוזרת לשם...

כי בטלזסטון לדוגמא-שבוע לפני אין כ''כ סיכוי שיש מקום פנוי.

בהצלחה

הייתי רק לילה אחד .. שהגיע חינם מבית החולים

מבחינת האוכל היה מושלם ..

הייתי עם בעלי אז היה לי טוב אבל אם הייתי הולכת לבד הייתי משתגעת כי זה מאוד מאוד שקט

אבל כל אחת מה שהיא מתחברת

ותגידי שאת לא מוכנה לעבוד איתה. תציבי תנאי. זה ילדים.

מספיק עם ההתעלמות, (לא שלך, של המנהלת)

וכל הכבוד לך על האחריות

תחשבי אם חס וחלילה היית במצב הפוך היית רוצה לדעת אתמול.

דברי עם מישהי שנראית לך חכמה, אם את לא רוצה שתגיד שזה בא ממך אז שיהיה לה חוש לעשות את זה נכון.

תגידי לה שתגיע באמצע או שתשים מקלט אפילו ותלך מיד להתלונן

הם לא ירצו את המעון שלהם בכותרות של העיתון

שיהיה לך תיעוד

ואם זה מעון מפוקח אז תפני למפקחת

כי זה הציק לי, ואני בטוחה ממש שזה לא בכוונה תחילה.

אני עבדתי שנים עם תינוקות וילדים, בתור צעירה בלי ילדים, ואפילו מטופלת פוריות. והאהבה שהייתה לי אליהם, נקשרתי אליהם תמיד.

הציון הזה שהיא בלי ילדים עדיין (לא יודעת אם רווקה או נשואה) ואולי בגלל זה היא חסרת סבלנות, צרם לי נורא.

יודעץ שלא התכוונת, סליחה. 

מעל למנהלת יש עוד פיקוח ויש עירייה

ויש הורים ויש דרגים אחרים

ותחשבי חס וחלילה קורה משהו ...

בגן של הבן שלי היה התעללות בבקשה תתלונני עד שירעדו השמיים שלא יקרו מקרים מצערים נוספים.

גם אני לפעמים מאבדת סבלנות וצועקת על הילד שלי אפילו שאין לו שום כוונה רעה והוא תינוק בן שנתיים, גם אני לפעמים מזיזה אותו בעצבים ואפילו קצת באגרסיביות (נניח שהוא מתחיל להשחית משהו, אני יכולה לתפוס אותו ולהרחיק אותו בצורה שבטוח לא נעימה לו)

העבודה עם תינוקות היא מאוד אינטנסיבית וקשה, זה מאוד הגיוני להגיע לחוסר סבלנות.

זה אומר שהעבודה הזאת לא מתאימה לה, לא עושה טוב לא לה ולא לילדים וכדאי לה למצוא עבודה אחרת. אבל זה לא התעללות ולא נשמע לי כמו מקרה מזעזע.

כן מסכימה שלא הייתי רוצה שהיא תהיה המטפלת של הילד שלי...

א. זה המקצוע שלה ויש לה מחויבות ואחריות

אז זה בסדר שרופא יתעצבן ויצעק על המטופל שלו כי זה טבעי לכעוס?

למה על ילדים זה בסדר?

יש הבדל אם גננת או מטפלת לפעמים תהיה חסרת סבלנות ותכעד קצת

אבל צעקות?להניח בכח?

לא לגיטימי לא בגן לא במעון

וסליחה שאני אומרת- גם לא בבית מול הילדים

נכון שלפעמים בא לנו

אבל אפשר מנסיון לעבור תהליך שימתן את התגוסות והתתפרצויות שלנו -יש לנו בחירה ויכולת לשלוט בעצמינו.

לשיטה זה לא להחזיק חזק לא לצעוק

זה לעבוד נכון ככה לא אגיע למצבי קצה ושיהיה לי כלים כיצד לנהוג בהם.

גם לי קורה אחת ל..שאני צועקת

אבל זה לא משהו שאמור להיות חלק מהיום יום.

ואגב..בשנות האמהות הראשונות זה היה קוקה הרבה יותר. עד שלמדתי לעבוד נכון ולקחת אחריות על עצמי ולא להיות רק תגובתית.

וושווה לשלם לייעוץ אם יש צורך. זה משנה חיים.

ויש הבדל אם זה קרה נגיד פעם פעמיים אחת ל....

לבין באופן תדיר

גם גננת יכולה לטעות

רק שאותה יכולים לעצור על זה

זאת הסיבה שאף אחת לא רוצה להיות מטפלת או גננת

כי גם ממשהו טפשי שאחר כך הבינה שיכלה להגיב טוב יותר, יכולים לעשות לה את המוות.

זה בדיוק ההבדל

יש לטעות חד פעמי או אחת ל..

לבין לטעות באופן יומיומי

כשזאת העבודה שלך

והאחריות שלך

וגם בבית עם ילדים

כשאני הרגשתי שאני טועה ונופלת לכעס וצעקות ואיומי לך לחדר- ושזה לא רק אחת ל..

תפסתי את עצמי בידיים

למדתי רכשתי כלים לעבוד עם עצמי

וב''ה זה השתנה

אם גננת תטעה אחת ל..

בודאי שזה הגיוני

וגם זה- תלוי מה הטעות

יש לצעוק לרגע

ויש לשים במיטה בכח???מבחינתי בחיים לא

שתתפוס את עצמה

שתלך לשרותים

תשתה קפה תתאוורר רגע

שתקח אויר

ותרגיע את עצמה

ובחיים לא תוציא את העצבים על הילדים באופן פיזי

אני דורשת את זה גם מעצמי אגב

תמיד

וזה אפשרי

כשזה ברור לך

שזה לא אופציה

של ילד מעיף כיסאות ברחבי הגן

לא יכול להיות שהגננת תגיב באופן פיזי?

הגבול פה הוא דק מאוד

כי מצד אחד נכון לעצור אותו והיא חייבת לעצור אותו

מצד שני עצירה פיזית חייבת להיות מוצא אחרון

ואז תמיד מנקרת השאלה האם נהגתי נכון

כותבת ממש מניסיוני האישי

ואני מכירה אישית מקרה של גננת שפוטרה בגלל מקרה אחד כזה, טעות אחת כזאת שממש לא מאפיינת

מדובר פה על גננת שבאופן יומיומי צורחת ומתעצבנת על פעוטות ומניחה אותם בכח במיטה

ארוע חד.פעמי הוא שונה לגמרי

(כמובן תלוי גם מה..מדברת על משהו בלי אלימות ממש כמובן)

בטח קיצוני קצת כמו כתבת על ילד שזורק כסאות

אבל זה בכלל לא הסיטואציה אליה הגבתי

אבל זה כן קשור.

וגם יש מקרים שהורים מנפחים אירוע אחד כזה שנתון לפרשנות. כמו שכתבתי על קולגה שלי שפוטרה

ואולי פשוט הגבתי מתוך תסכול על היום שעבר עלי...

אחרי שתלמיד העיף לי את הטושים בכל החדר

וזרק דברים על החברה שלו

וניסה להרביץ גם לי

ובאמת באמת שלא תמיד אפשר להגיב באופן מיטבי. כי לא תמיד יש כזה.

גם מטפלת שהזניחה עם הוכחות, קשה להביא אותה למעצר, מכירה סיפור כזה מקרוב.

ההבדל בין הורה לגננת שעל גננת יש מי שיתלונן ויגן על הילד, על הורה אין מי שיתלונן והילד נשאר חסר אונים.

זה מפחיד, זה כואב וזה משפיל, והילד חסר ישע לחלוטין מול זה.

וזאת העבודה שלה. למי אכפת שזה "טבעי"? אם היא היתה עובדת ככה בשירות לקוחות ומתעצבנת ככה על אנשים מבוגרים שמסוגלים להתגונן ולהתלונן היו מעיפים אותה על טיל.

לפותחת - להגיד למנהלת שאם זה לא יטופל את תעזבי ותספרי להורים למה. הגיע הזמן לשים גבול לנורמות החולות האלה של יחס לא מכבד לילדים שלנו. 

לדעתי

לקבוע פגישה עם המנהלת

לומר לה שוב מה המציאות בפועל

ואם אין שינוי בתגובה שלה-

את חד וחלק מפרסמת את זה להורים.כולל את זה שבהנהלה לא עשו דבר עבור זה -שזה בעיני חמור כמעט כמו היחס של המטפלת. זה שלמנהלת לא אכפת מהילדים.

ואת יודעת משם זה כבר נפוץ הלאה

וה לגמרי יפגע בשם של המעון

וגם אם תפטר אותך

תקבלי פיצויים

ותעברי למקום שפוי יותר בידיעה שאת עשית את הדבר הנכון

בעיני בשום אופן לא לשתוק

נשמע רעיון טוב. ממש עצוב שמתעלמים

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

למטה למאבק

כך לא יידעו שזו את ויחשבו שאולי זה הורה שהקליט 

לעצמה להתנהג אליהם ככה בנכוחותך/ כשרואים אותה

לא רוצה לחשוב איך היא מתנהגת אליהם כשלא רואים😭😭 תתיעצי עם המטה

כל הכבוד לך

אדבר שוב עם המנהלת

זה ממש הזוי לי שהיא לא עושה כלום 

ואולי גם להוסיף הודעה למפקחת אם לא מטפלת בזה במידי, ושהכל יהיה לך מתועד שאת אמרת.

ואם יש לך אפשרות גם להקליט או להסריט.

ומצטרפת למי שאמרה שזה לא קשור לזה שיש או אין לה ילדים..

מה זאת אומרת לצרוח? היא אומרת להם מילים משפילות או מקטינות?

וזה שהיא מכניסה בעצבים- התכוונת שהיא חובטת בהם? או שהיא פשוט עצבנית?

או ממש עושה דברים שאסור?

חשוב להפריד בין הדברים ולראות איפה עומדים

לא נחמדה ולא נעימה להמשיך להתלונן למנהלת בכתב

או מעשיה מסכנים את הילדים אז צריך לעשות יותר מזה וכדאי להתייעץ הלאה

תדווחי לאחת האמהות שהיא עשתה את זה לתינוק שלה, באנונימיות. ושידרשו לשים מצלמות.

אפילו אם יפטרו אותך הצלת נפשות

המנהלת לא תעשה כלום כנראה כי עד שמצאה סייעת... כנראה אין לה לב

המנהלת לא מטפלת בזה?

אז אולי למפקחת. לא להורים...

בינתיים ילדים נפגעים.

אמרת מצד אחד שהמחיר יקר ומצד שני יהיה לך שבוע עבודה מלא, אם ההיבט הוא כלכלי אז פה יש מדד מצויין לבדיקה - האם לאחר עבודה של שבוע והוצאה על הימים הנוספים אצל המטפלת יישאר רווח כלכלי משמעותי?

נק' נוספת - אבל זה אישי לכל אחת.

חזרה מחופשת לידה יכולה להיות אינטנסיבית בהיבט של להפרד מהילד ברגע. יכול להיות שיעשה לך טוב (ולידה בטוח זה יהיה טוב) כמה ימים להשאר ביחד ולגדול ביחד ולהכיר וללמוד עוד ועוד. זה גיל מקסים שהם מתחילים להיות קצת יותר פעילים במרחב והמזג אוויר מאפשר עכשיו הרבה יותר יציאה מהבית בבקרים ככה שבעיני זה יכול להיות קסום, אבל שוב זה אישי.

בהצלחה במה שתבחרי♥️

לק"י

אולי זה יקל.

ואולי לא...כי עדיין כמה ימים בבית אולי קשה יותר מאשר יום אחד.

ומגע יותר טוב...

עדיף באמת לכווץ את הימים לימים רצופים כמו שיעל כתבה

זה זמן שלא חוזר..

עוד בעד בכלל להשאיר בבית אם מתאפשר

אז אם להפרד, רק את המינימום הנדרש וזהו

וזו דעתי..

אם הכל טוב תמשיכי ככה.

תינוק צריך את אמא שלו וכשתגדל תשקלי להכניס למעון 

אם זה בלילה ומגרדת שימי בגיגית חמימה עם קיחו סוכר התולעים יוצאות למים ואז שימי לה וזלין וזה מדביק תתולעים ומונע מהם לזחול ולגרד

במידה ובאמת יצאו תולעים למים מחר לכי ותקני לה תרופה הומפתאית לתולעים וזהו נפטרת מהם בע'ה

הייתי נותנת כל כמה חודשים,

עד שמישהי אמרה לי שכדי למגר את התולעים לגמרי צריך לתת ורמוקס בשלושה סבבים (ולא מספיק שניים כמו שהרופא והרוקח אמרו לי עד אז. כנראה יש ילדים שנשארות אצלם ביצים ככה) - לתת פעם אחת, אחרי שבוע פעם נוספת, ואחרי שבועיים נוספים מנה נוספת.

עשיתי ככה וזה גמר אותן לגמרי!! אחרי שבמשך כמה שנים לא הצלחנו להתפטר מהן לחלוטין אלא כל הזמן חזרו אחרי חודשיים שלוש.

אגב, שימי לב שהרבה פעמים הטריגר לתולעים זה ציפורניים לא גזוזות ו/או אכילת סוכר מרובה... זה האוכל של התולעים... 😅

אני מנקה עם מגבון, שמה מלא וזלין (זה מונע מהם לזוז ואז פחות מציק)

אם יש לי ורמוקס זמין מביאה ואם לא ביום שאחרי דואגת למרשם ונותנת

ואכן - הרופאה אמרה לי לתת שלוש פעמים בהפרש של שבוע, וכשפעם אחת פספסתי את השלישית זה חזר. אז ממליצה על המינון הזה.

(זה ממש סבל, אז אני בדברים כאלו דבר ראשון נותנת מה שעוזר, אחרי זה או במקביל דברים טבעיים למיניהם)

כדאי לגשת לרופא לבקש מרשם לורמוקס. .

ממש לא תמיד רואים גם עם פנס ..

תיתני ואחרי לילה אחד כבר ניתן לראות שיפור

הלילה היה קשה

אבל עכשיו השגתי ורמוקס

אני אתן לה היום.

בעיקרוןמ הרופא אמר מנה 1 היום ו1 בעוד 10 ימים.

אתן אומרות שעדיף 3?

אני נתתי פעם אחת ואחרי עשרה ימים מנה שניה, כמו שהרופא והרוקח הנחו אותי.

וזה עזר ב"ה!

בבקשה לכי רק לפי המלצת הרופא..

בהצלחה ורק בריאות!

לפחות לפי הניסיון שלי,

אבל כשרואים שלילד מסוים נותנים שוב ושוב ורמוקס וזה חוזר אחרי חודשיים שלושה - כנראה ששתי מנות לא מספיקות לו.

כתבתי את זה בתגובה ל@נשימה עמוקה (לא מתייג) שכתבה שהיא נותנת ורמוקס כל כמה חודשים.

ואם ח"ו יהיה צורך ניתן 3.

תודה!

נתתי לה את הורמוקס לפני 20 דקות בערך ומ5 דקות אח,כ היא בוכה ומגרדת כמו בלילה ואומרת שכואב לה בטיטול.

יש מצב שזה גורם לתולעים לוז או משהו?

אמבטיית סוכר מרגיעה את זה.

וכדאי לבקש מרשם לורמוקס. אפשר מרופא אונליין

פרוביוטיקה מייצרת חיידקים טובים, אז אולי זה יועיל.

אולי אפשר לבדוק אם זה פטריה? התיאור מתאים לפטריה... אולי המשחה לא מספיק עזרה?

בת 4 וחצי

היא עם טיטול עדיין?; כי בגדול לא אמורה להיות פטריה בגיל הזה..

באמת קצת מוקדם שיהיו הפרשות נרתיקיות

בגיל הזה

א. כדאי לבדוק שאין גוף זר שנתקע בפנים.

ב. תולעים- אולי מגרד לה מאוד והיא גורמת לנרתיק, באופן בלתי מודע להזדהם(מכניסה אצבעות בגלל הגרד)

ג. אולי היא מנגבת בכיון לא נכון והנרתיק מזדהם?

חסכת לי לכתוב, כתבת מעולה.

פטריה לא נפוצה בגיל הזה, זה אופייני לגיל הפוריות כשיש הורמונים.

גוף זר זו אפשרות בהחלט בגיל הזה, לרוב יהיה מלווה בהפרשות מסריחות.

כדאי גם לעשות משטח- תרבית כדי לשלול זיהום או אם זה בכל זאת פטריה (אבל אז המשחה היתה אמוקה לעזור).

הרבה פעמים זה קשור לגירוי מקומי בגלל סבון, האזור הזה רגיש ולכן כדאי לשטוף בעיקר במים ושהילדה לא תשב באמבטיה עם מים שיש בהם סבון.

מסבון שנכנס לשם...

אני זוכרת שלגדולה שלי שהיום בת 10 גם היה קצת הפרשות ולאט זה עבר ברוך ה...

טבעקוטן מאוד עוזר.

תנו הרופאה אמרה שזה נפוץ מאוד בגיל הזה, כי הם עדיין לא יודעים לגמרי להתאפק וקצת בורח להם...

מחכה להריון כבר שנה וחודשיים (אחרי מניעה של כמה שנים) מתאכזבת כל חודש מחדש, המחזור מתקתק כמו שעון, והפעם סוף סוף איחור, כאבי מחזור והתכווציות שבאים והולכים, 

כבר ביום ראשון עשיתי בדיקה ויצא שלילי והיום עשיתי עוד פעמיים ועדיין שלילי.

אני מרגישה שאני מאבדת את זה, טלטלה רגשית שמזמן לא חוויתי, רגע אחד אני בטוחה שאני בהריון ורגע אחר כך בטוחה שלעולם לא...

איזה ימים קשים(((

אני חושבת שלכל אחת יש את הדרך שלה להתמודד, אני אישית הייתי יורדת מיד לבדיקת דם כדי לדעת וודאית וזהו

בשורות טובות ,בקרוב!!

אכן ביקשתי באתר הפניה לבדיקת בטא, מחכה לתשובת הרופא.

צריך הפניה לבטא נכון? (במכבי)

המועדון שלהם הוא לשנתיים. ואני לא יודעת אם עוד יש להם, אבל פעם הייתה להם קוביה כזאת גדולה מפלסטיק שבכל פאה שלה יש לחצנים אחרים שעושים קולות של חיות/ מוזיקה והילדים שלי היו מכורים לזה

אישית לא נבהלת מקצת אלכוהול בהריון (לא שותה אלכוהול בכללי אבל את הטיפונת שכן ;) )  בארופה מקובל מאוד לשתות גם בהריון עד כוס יין ביום או משהו כזה

מהי הכמות שעלולה לגרום לתסמונת

ולכן עדיף להמנע אפילו מכמות קטנה

אולי אני טועה

ולא נראה לי שאחוז נמוך ופחות מחצי כוס זה יכול להשפיע..

תשחארי ותהשמי עמוק

גם לחץ מאוד לא בריא לעובר

וזה מבוסס מחקרית..

תהני מההריון

תהני מלסמוך על הקב'ה שידאג לך ולעובר להכין טוב שיש

תהני כמה שאפשר מכל רגע 🥰

עד לפני כמה שנים וגם עדיין במדינות אחרות ההנחיה היא שמותר לשתות במידה.לא מצאו שום תינוק עם התסמונת כשאין לזה הסבר טוב (אמא שתיינית... או שלא יודעים מה טיבה כמו מאומצים מכל מיני מדינות חלשות)

אז מדי פעם לשתות קצת משקה עם אחוזים נמוכים כמו "גזוז" זה באמת לא נורא

הייתי נזהרת מלהגיד שאפשר לשתות פה ושם

אף אחת מאתנו לא יודעת בדיוק מהי הכמות שממנה והלאה זה משפיע,

מנגד גם לא הייתי נלחצת אם זה קרה בטעות ובכמות קטנה כמו פה

שאפילו קצת שתיה של אלכוהול עלולה לגרום כל מיני בעיות לילד בעתיד

כמו בעיות נויורלוגיות, בעיות התנהגות, לקויות למידה קשב וריכוז ועוד

ולכן ההמלצה כיום לא לשתות בכלל בכלל אלכוהול.

אז נכון שזה לא התסמונת שנגרמת ממקרי קיצון אבל עדיין זה לא אומר שלא מזיק.

כמובן שמקרה חד פעמי כמו שלך @Lana423  זה בעז"ה לא יגרום נזק

אבל מכאן ועד להוזיל בפורום כזה את ההנחיה לא לשתות בכלל, זה מטעה מאד וחבל

(כי נשים שותות פה ושם ולא יודעות שזה לא סתם שזו ההנחיה הזו וכו)

אני אישית לא מקפידה ברמה הזו ושותה גם ביודעין כמויות קטנות.

כמובן נזהרים לא להגזים אבל מפעם אחת כזאת באמת אין מה להלחץ

הרי כל שבת שותים יין של קידוש, ולא נשמע ששתית כמות גדולה

שותים מיץ ענבים

וגם מי שנוהג יין מן הראוי שלאשה בהריון יתנו מיץ ענבים

אני למשל שותה לפעמים פה ושם קצת יין או ליקר טוב בשבת וכו

אבל בהריון נמנעת לגמרי. אפילו לא לגימה.

ראו תגובתי פה ^^קראתי בזמנו מחקרים שמראים - הריון ולידה

שנה שעברה קיבלנו רק באוגוסט... אבל השנה קבילנו מהר ב"ה. אין בזה חוקים...

אני הלכתי לקורס של שערי צדק, רק לנשים. היינו שש-שבע נשים ביחד...

הקורס היה מדהים, ממש עברו איתנו על כל הנושאים האפשריים: הלידה עצמה, תרגילים להקלה על צירים, מה להכין לפני הלידה, מה להכין לאחרי הלידה, אחד המפגשים גם היה עם יועצת הנקה...

באמת הקורס הכין אותי ללידה.

והיתרון הכי גדול- בגלל שילדתי בשערי צדק קיבלתי החזר מלא על הקורס.

התחלנו אותו בשליש השלישי של ההריון...

התחלתי בשבוע 34 הייתי הכי מתקדמת...

היה מדהים וכיף ממש. ככה גם הבעל מעורב בכל מה שאת אמורה לעבור, והם עושים את זה מעניין. (שיעור אחד הם ביקשו מהנשים לצאת והסבירו לגברים על ההורמונים אחרי לידה)

ולא לפני, שהכל יהיה טרי בראש. אני התחלתי בשבוע 34 וזה היה לי מעולה. (אולי עדיף טיפה לפני כדי לקחת עוד קצת טווח ביטחון)

העדיפות זה מאוד אישי... תלוי מה חשוב לך. 

חשוב לך שבעלך יהיה נוכח בלידה ויכיר את כל השלבים או שזה דווקא יביך אותך?

חשוב לך ההזדמנות לשתף ולהתייעץ עם הריוניות אחרות או דווקא מעדיפה את היחס והליווי האישי?

אני באופן אישי עשיתי קורס עם בעלי (בלי זוגות נוספים) וה היה ממש מעולה.

אני ממליצה ממש ממתי שזה מתחיל לעניין אותך..

לשמוע פודקאסטים וכו' וכו

איך שעתי באחד הףודקאסטים- על האלה מתי מתחילים להתכונן-

"יש כאלה שבשתי פסים, יש כאלה בחודש תשיעי "

לידה קלה ותינוק בריא!!❤️

לי ולבעלי. היא הגיעה אלינו הביתה.3 שעות כל מפגש.

הקיף הכל. ונתן לבעלי להרגיש בנוח לשאול שאלות ולי לתרגל את התרגילים שנתנה לנו בנחת.

התחלתי בסביבות שבוע 32 נראלי. 

בבתי חולים בירושלים מקבלים החזר של 500 שח על הקורס הכנה לידה. קיבלתי החזר גם מהקופת חולים. 

אם את ירושלמית, יש גם מחר את אותה תוכנית.

אם הזמנת כרטיסים להיום אפשר לחפש כרטיסים לקנייה מאנשים אחרים שיודעים שלא יגיעו. יש בפייסבוק ותנסי לשאול שכנות וחברות. 

רק בשביל לא לאכזב את הילדים אחרי שכל הערב התלהבו.

הכרטיסים כאן נחטפו תוך שנייה..

אבל תודה!!

חוששת שיתאכזבו, תמיד מכינה תרחיש לאולי, כנראה,

טוב לא תמיד, אבל רוב הזמן. לא יוצאת בהצהרות

היו פעמים שכן ציפינו למשהו, ואז משהו השתבש וזה לא קרה, והיה ממש קשה להתמודד עם האכזבה.

אז למשל כשאחים שלי באים לבקר, אני לא מספרת מראש ומשאירה כהפתעה. ואז אם בסוף התוכניות משתנות (וזה קורה מידי פעם), אז רק אני מתאכזבת. אחרי אחת האכזבות פעם הגדולה שלי ביקשה שאני אשאיר להם את זה כהפתעה. וזה באמת יותר טוב לנו ככה.

אבל דווקא בדברים שיש שינוי משמעותי מהסדר יום הרגיל, אני בדרך כלל כן עושה הכנה כמה ימים מראש. או לפחות יום מראש. אחרת עצם השינוי יכול לבלבל ולעשות להם בלגן. בעיקר לקטנים...

ואם בסוף יש שינוי ומתאכזבים, אז זה אמנם לא נעים, אבל זה גם משהו שצריך ללמוד להתמודד איתו בחיים. אז עוברים ביחד שיעור בהתמודדות עם אכזבות...

כלומר זה מאוד הגיוני ומובן

אבל לתת לזה לנהל אותנו ולמנוע מאיתנו התרגשות טובה של ציפיה

זה כבר פחות בריא

אני בעד להתרגש לצפות ולהתכונן

זה חלק נכבד מהכיף בחיים

וככה נוהגת עם ילדיי

מודה שאני מאוד מגוננת מטבעי

ואם משהו כזה יקרה

אני אעדיף לשלם כסף רב יותר ולנסוע ביום אחר נגיד.. ולהשקיע בזה מאמץ 

כדי לא לאכזב אותם כי כבר התרגשו וכו

כמובן שזה לא תמיד מתאפשר ואז לומדים להתמודד עם אכזבה

בעיקר שומרת על עצמי זו האמת.

זה מצריך המון המום סבלנות להכיל את ההתרגשות, השאלות, הציפיה, ההכנות.

הגדולה שלי גם מאוד משימתית, מתכננת לפרטי פרטים ומצפה ממני להבטיח דברים כדי שיילך איך שהיא רוצה.

הבנות שלי מאוד מאוד מתרגשות מכל דבר, מחכות, סופרות ומצפות.

זה גורם להרבה התרחשחת מסביב, לעיתים גם 'חפירה', יותר מדיי דיבורים יותר מדיי תכנונים ואם קורה ומתבטל, זה נורא מעציב ומבאס אותן ואז אני צריכה להתמודד עם ניחומים.

והייתי עושה כמוך שומרת את זה עד יום לפני, כדי לוודא כמה שיותר שזה באמת מתקיים.

כי האכזבה שלהם פי כמה משלי אם זה לא באמת יוצא לפועל..

אני משתדלת להזכיר מראש שזה יכול להשתנות, וממש מטפטפת להן שזה לא בטוח, ובעזרת ה וכו .

אבל אי אפשר גם בלי הכנה מוקדמת בכלל

אז כן חשוב לתת את הזמן לעכל דברים ולהתכונן,

מה שאפשר לדחות לרגע האחרון- עדיף. במיוחד מה שלא בטוח בכלל שיקרה..

ציפיה היא דבר בריא, שמסמל רצון לטוב ותקווה.

כשאנחנו מפחדים לצפות אנחנו בעצם מפחדים להתאכזב.

באופן כללי אני חושבת שכשאין לנו ציפיה זה מכבה בנו כח חיים בריא ומשמעותי, וזה חבל.

כמובן שהדבר הנכון זה לדעת איך לעבוד עם הפחד מאכזבה ככה

שנוכל להיות במקום בטוח רגשית,

לפעמים דווקא כשמניחים לציפיה ומכבדים את הפחד

ולפעמים, וזה דבר שיוצא לי להתקל בו הרבה כשהזוגיות מאתגרת,

נשים מדחיקות ציפיות טבעיות ובסיסיות מהקשר, וזה דבר שיוצר בסופו של דבר

ריחוק וניתוק, הן מהאיש, והן מעצמנו,

אז בזמנים כאלה אני חושבת שנכון לתת מקום לפחד ולכאב ולאכזבה

ולחשוף את הרצון האמיתי שלנו ששוכן מעבר לכל זה,

כי בסוף הרצון שלנו הוא הכלי להכיל את השפע שיש לנו בחיים.

טוב מרגישה שתימצתתי קצת מידי ודיברתי בקודים,

אם זה בכל זאת הובן או הועיל למישהי אז מעולה

***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

לעצמי אני לא מאמינה בלא לצפות בכלל

זה סתם הדחקה ואשליה לומר שאני לא מצפה

תכלס אני כן

מה שכן

במשהו רגיש ועלול להכאיב מאוד

אני כן ממתנת אותה

מראש מכינה את עצמי ל2 אופציות

כמה שמצליחה

לילדים- משתדלת לא לעורר ציפיה מראש

זה קשה להם הציפיה

ובעיקר אכזבה אם מתבטל

אין להם מספיק בשלות וכלים לזה..

מספרת יחסית סמוך וקרוב לארוע

אי אפשר לרפד אותם מכל כיוון כי אז הםלא יתחשלו וילמדו להתמודד עם רגשות נכון

לא חייב לעמת אותם עם אכזבה בכוונה אבל לא צריך להתאמץ הרבה כדי שיחוו אכזבה בחיים. זה מצוי בהרבה תחומים מהחיים, בעיקר מול גבולות, אבל גם מול דברים שתיארת.

אבל בנוסףלמה שתיארת, יש חשיבות ללימוד שאנשים טועים. גם ההורים. זה גם מלמד אותם הרבה 

כשהם ילדים קל יותר להתמודד, יש תמיכה, ויש מספיק "פיצויים" אחרים

זה הזמן ללמוד איך להתמודד

כמה שלא נעטוף אותם בצמר גפן בסוף הם ייצאו לעולם ויחטפו לא מעט אכזבות

המעט שאנחנו יכולים זה להרגיל אותם איך להתמודד עם תסכולים ואכזבות כדי שהכאפה לא תהיה חזקה מדי ותשבור אותם

(וכמו שכתבת- לא צריך חלילה לייצר אותם בכוונה,  רק לא להתאמץ לברוח מהם)

ואני גם חושבת שההכנה והציפיה עצמם חשובות לילדים. וגם לנו למען האמת

שאני אחכה לפני שאודיע עליהם שמא יתבטל, או שאומר "אולי...", "כנראה, אם לא יהיו שינויים...". זה בדברים כמו ביקורים של\אצל קרובים או חברים שהרבה מאוד פעמים מתבטלים\נדחים מכל מיני סיבות.

דברים יותר ברורים כמו למשל פגישה שבדיוק היתה לבת שלי בבית-הספר (עולה ל-א' ) - זה משהו שהודעתי לה הרבה זמן מראש ולא ראיתי צורך לסייג (וכמובן נרשמה התרגשות-שיא)

''הרגע המאושר ביותר בחיים הוא הרגע שלפני אכילת הדבש. זו השניה שאין שניה לה''.

בעיני הציפייה היא חלק מרכזי מהחוויה, לפעמים יותר מהחוויה עצמה.

חבל לפספס אותה.

ועם אכזבות לומדים לחיות. 

בזה...

בעצם, עולה לי , שכשאני לא נותנת להם את בכמה ימים של התרגשות, יכול להיות שאני בעצם שומרת על עצמי?

שלא אצטרך להתמודד עם הקושי של האכזבה?

או שלא אצטרך לעשות מאמצים גדולים אם פתאום יהיה קשה ללכת? (ילד חולה, הוצאה יותר גדולה מהצפוי על האירוע, חוסר כוחות, )

הבנתן את השאלה שלי?

ובעקבות המחשבה הזאת, הבנתי שנגיד לקראת משהו של הגן אתן להם להתרגש כי הגננות ידאגו שבסוף זה יקרה.. ומשהו בבית אני לא בטוחה שיהיה לי כח להילחם עליו אם לא ילך בקלות..

אז החלטתי לעשות השתדלות לחפש בכל זאת כרטיסים ובסיעתא דשמיא איכשהוא נשלחו אלי..

כמובן שזה שונה עם מהשו מאוד גדול

כמו טיול לצפון או נסיעה רחוקה שאני אעדיף לא להכין אותם הרבה מראש כי לפעמים יש בלתמים שאני לא אוכל לפצות עליהם ואכזבה ענקית מדי זה באמת פחות לגילם....

שורה תחתונה,

חידדתם לי שזה לא בריא לא להתרגש, זה איפה 'הוא לוותר ולחיות החיים על עוצמה נמוכה "ליתר ביטחון"

למרות שאני עדיין בסימני שאלה, כי אכזבה גדולה זה משהו שזוכרים הרבה זמן ויכול להיצרב קשה מאוד אצל הילדים...

לדעתי, כשאומרים שאין צורך לייצר בכוח אכזבות, חלק מזה זה לא לבנות ציפיות גדולות מידי לקראת משהו שעלול להשתבש.

כשאחותי אומרת לי שאולי היא תגיע היום לביקור, אם אני אגיד לילדים, הם יחכו כל הזמן בציפייה, ויתאכזבו מאוד אם זה יתבטל. מכיוון שזה עלול בסבירות גבוהה להתבטל, אז לא נכון לי ולהם להכניס אותם לרכבת הרים הרגשית הזו.

והאמת שלפעמים כשדודה דופקת בדלת בהפתעה, זו התרגשות הרבה יותר גדולה בשבילכם מאשר הציפיה שמונעת מהם ליהנות בינתיים עד שהיא מגיעה.

מצד שני, יש דברים שבאמת חלק מהכיף זה הציפייה. וזה גם איזושהי הכנה רגשית לקראת שינוי שעומד להיות, שלהנחית אותו בהפתעה גם לא תמיד יהיה נכון.

ובמקרים כאלו, אני כן חושבת שיש מקום להכין מראש, ולקחת בחשבון גם את האפשרות של שינוי ברגע האחרון.

ולדעתי החיים מזמנים מספיק הזדמנויות לאכזבות ולהתמודדות עם אכזבות, כך שאיפה שלנו האימהות נכון לחסוך את האפשרות הזו, זה ממש בסדר...

אני מאלה שמספרות לילדים יחסית קרוב לאותו האירוע. פשוט כי ילדים זה עם של בלת״מים, בהגדרה. אפילו מהסיבה הפשוטה שהם נותנים לחלות הרבה יותר ממבוגרים.

אבל היה לי בהחלט מעניין לקרוא גם את הגישה השנייה! ואני מאמינה שיש אמת בשתיהן ושזה בסוף עניין פשוט של אופי, כשאין ״נכון״ או ״לא נכון״.

אני לא בטוחה שזה בהכרח לחיות בעוצמה יותר נמוכה. בסוף הם גם יחוו התרגשות והתלהבות (וגם אנחנו)! לרוב הרי כן נודיע פרק זמן מסוים מראש, ויש גם את הזמן של ההכנה או של הנסיעה וכו׳ . חוץ מזה שלחיות בעוצמה גבוהה, זה לא רק לצפות ולהתרגש לקראת. זה גם להינות מההווה בעוצמה גדולה. יש מלא דרכים לחיות בפול ווליום ❤️

לי נראה מאד הגיוני שנרצה גם לשמור על עצמינו כמו שאת כותבת וכמו שחגבגה הסבירה יפה. אם אני מעריכה שאני לא אוכל לצאת מגדרי כדי לפצות על מה שהתבטל, כי זה משהו שלא מתאפשר לי (כלכלית לדוגמה. כמו לדוגמה מה שהוצע למעלה - לקנות כרטיסים במחיר מלא ביום אחר), או שאין לי כוח למסע ניחומים, בעיניי ממש סביר לקחת את זה בחשבון ולהשהות את זמן ההודעה המשמחת עד שיהיה יותר קרוב למועד האירוע.

ולגבי מה שעוד נכתב בשרשור על כך שאכזבות הן חלק מהחיים ושצריך ללמוד להתמודד איתן - זה בהחלט נכון אבל זה מימלא קורה גם בלי קשר לאירוע כזה או אחר. החיים מלאים באכזבות גם ככה 🤷🏻‍♀️. גם כשנודיע רק באותו יום הדברים עלולים להתבטל (קורה בהחלט), וזה עוד בנוסף לכל מיני אכזבות אחרות שאפשר לפגוש ביום-יום...

כתבת מהמם..

תודה על המילים!!

זה באמת חשוב..

אני מדברת על מה שמעבר למינימליות כדי להיערך רגשית..

הציפייה וההתרגשות...

כן אוהבת לפתח ציפיות, ציפייה זה דבר נעים וכיף. אבל צריך במקביל ללמוד להתמודד עם שינויים, בלתמים ואכזבות, להבין ששום דבר לא מובן מאליו, יש דברים שיתממשו ויש שפחות. אם משהו השתבש, לקחת כמה דקות לאכזבה והתאוששות ואז לחשב מסלול מחדש.