אני נחרדת.
אני מזועזעת.
אני בוכה על הילדה המסכנה.
זה לא עוזב אותי. מה עבר על הקטנה הזו?
איפה ההורים בסיפור הזה?
לא רואים דם בטיטול? משהו? במשך שנה וחצי!
איפה המטפלות במעון שאשכרה בחור מוציא ומחזיר אותה?
השתמשו בה כחפץ. כבובה לשימוש סיפוק עצמי.
זה מחרפן אותי. ומזעזע אותי.
ומשגע אותי איפה כל הגורמים האחראים עליה היו?
איך דבר כזה קורה?
זה פשוט נורא.
וזהו, מבחינתי זו פסגת הרוע שהדעת מסוגלת להכיל.
ושאלוקים לא ינסה אותנו בחיים אמן.
שואלת כי לא מצאתי ואני כבר מיואשת
אם מכירות מעון תמת יותר טוב כי אני זכאית
אבל אשמח לכל מידע
באזור עיר היין אשקלון
תודה מראש למגיבות
בהריון ראשון.. והאם עדיף קבוצתיי או אישי, עם הבעל או בלי הבעל?
תחכימו אותי
אני הלכתי לקורס של שערי צדק, רק לנשים. היינו שש-שבע נשים ביחד...
הקורס היה מדהים, ממש עברו איתנו על כל הנושאים האפשריים: הלידה עצמה, תרגילים להקלה על צירים, מה להכין לפני הלידה, מה להכין לאחרי הלידה, אחד המפגשים גם היה עם יועצת הנקה...
באמת הקורס הכין אותי ללידה.
והיתרון הכי גדול- בגלל שילדתי בשערי צדק קיבלתי החזר מלא על הקורס.
התחלנו אותו בשליש השלישי של ההריון...
התחלתי בשבוע 34 הייתי הכי מתקדמת...
היה מדהים וכיף ממש. ככה גם הבעל מעורב בכל מה שאת אמורה לעבור, והם עושים את זה מעניין. (שיעור אחד הם ביקשו מהנשים לצאת והסבירו לגברים על ההורמונים אחרי לידה)
ולא לפני, שהכל יהיה טרי בראש. אני התחלתי בשבוע 34 וזה היה לי מעולה. (אולי עדיף טיפה לפני כדי לקחת עוד קצת טווח ביטחון)
העדיפות זה מאוד אישי... תלוי מה חשוב לך.
חשוב לך שבעלך יהיה נוכח בלידה ויכיר את כל השלבים או שזה דווקא יביך אותך?
חשוב לך ההזדמנות לשתף ולהתייעץ עם הריוניות אחרות או דווקא מעדיפה את היחס והליווי האישי?
אני באופן אישי עשיתי קורס עם בעלי (בלי זוגות נוספים) וה היה ממש מעולה.
אני ממליצה ממש ממתי שזה מתחיל לעניין אותך..
לשמוע פודקאסטים וכו' וכו
איך שעתי באחד הףודקאסטים- על האלה מתי מתחילים להתכונן-
"יש כאלה שבשתי פסים, יש כאלה בחודש תשיעי "
לידה קלה ותינוק בריא!!❤️
לי ולבעלי. היא הגיעה אלינו הביתה.3 שעות כל מפגש.
הקיף הכל. ונתן לבעלי להרגיש בנוח לשאול שאלות ולי לתרגל את התרגילים שנתנה לנו בנחת.
התחלתי בסביבות שבוע 32 נראלי.
בבתי חולים בירושלים מקבלים החזר של 500 שח על הקורס הכנה לידה. קיבלתי החזר גם מהקופת חולים.
אני מחזיקה הרבה פעמים את זה בראש, לא לצפות לא לצפות
וקלטתי שאני עושה את זה גם עם הילדים ..
ותהיתי אם זה בריא...
ואז שמעו מה קרה היום..
לפני שבוע פרסמו אצלנו שיש יום סיום שווה בגן חיות ים פיצה לגלישה והפעלות ורק 10₪ לילד,
הייתי בין היחידים שהספקתי להירשם
אבל לא אמרתי לילדים
שמא משהו יידפק ולא נלך/ לא יהיה טוב/ יתבטל או לא יודעת מה
למרות שבפנים אמרתי לעצמי שאני סתם פרנואידית ולמה לא להכין אותם לזה... ושיתרגשו וכו'
בקיצור אחרי שבת התחלתי להגיד להם שבשלישי נלך לכם חיות ויש קצת הפעלות ואולי ארטיקים
ואז... הערב אני פתאום שומעת שזה היום ואני פשוט סתם קראתי והחלטתי שזה בשלישי
וזה אחרי שכל הערב כבר אמרתי להם שמחר ישר מהגן הולכים לגן חיות וחייבים ללכת לישון מוקדם וכו' וכו'..
התבאסתי בהתחלה ממש ומאז אני מנסה להשתכנע שהכל לטובה..
אבל וואלה אני תוהה אם זה מוכיח את זה שעדיף לא לבנות ציפיות או שזה לא מקום בריא?
מה דעתכן?
יצא ארוך🤭
אם את ירושלמית, יש גם מחר את אותה תוכנית.
אם הזמנת כרטיסים להיום אפשר לחפש כרטיסים לקנייה מאנשים אחרים שיודעים שלא יגיעו. יש בפייסבוק ותנסי לשאול שכנות וחברות.
רק בשביל לא לאכזב את הילדים אחרי שכל הערב התלהבו.
הכרטיסים כאן נחטפו תוך שנייה..
אבל תודה!!
חוששת שיתאכזבו, תמיד מכינה תרחיש לאולי, כנראה,
טוב לא תמיד, אבל רוב הזמן. לא יוצאת בהצהרות
היו פעמים שכן ציפינו למשהו, ואז משהו השתבש וזה לא קרה, והיה ממש קשה להתמודד עם האכזבה.
אז למשל כשאחים שלי באים לבקר, אני לא מספרת מראש ומשאירה כהפתעה. ואז אם בסוף התוכניות משתנות (וזה קורה מידי פעם), אז רק אני מתאכזבת. אחרי אחת האכזבות פעם הגדולה שלי ביקשה שאני אשאיר להם את זה כהפתעה. וזה באמת יותר טוב לנו ככה.
אבל דווקא בדברים שיש שינוי משמעותי מהסדר יום הרגיל, אני בדרך כלל כן עושה הכנה כמה ימים מראש. או לפחות יום מראש. אחרת עצם השינוי יכול לבלבל ולעשות להם בלגן. בעיקר לקטנים...
ואם בסוף יש שינוי ומתאכזבים, אז זה אמנם לא נעים, אבל זה גם משהו שצריך ללמוד להתמודד איתו בחיים. אז עוברים ביחד שיעור בהתמודדות עם אכזבות...
כלומר זה מאוד הגיוני ומובן
אבל לתת לזה לנהל אותנו ולמנוע מאיתנו התרגשות טובה של ציפיה
זה כבר פחות בריא
אני בעד להתרגש לצפות ולהתכונן
זה חלק נכבד מהכיף בחיים
וככה נוהגת עם ילדיי
מודה שאני מאוד מגוננת מטבעי
ואם משהו כזה יקרה
אני אעדיף לשלם כסף רב יותר ולנסוע ביום אחר נגיד.. ולהשקיע בזה מאמץ
כדי לא לאכזב אותם כי כבר התרגשו וכו
כמובן שזה לא תמיד מתאפשר ואז לומדים להתמודד עם אכזבה
בעיקר שומרת על עצמי זו האמת.
זה מצריך המון המום סבלנות להכיל את ההתרגשות, השאלות, הציפיה, ההכנות.
הגדולה שלי גם מאוד משימתית, מתכננת לפרטי פרטים ומצפה ממני להבטיח דברים כדי שיילך איך שהיא רוצה.
הבנות שלי מאוד מאוד מתרגשות מכל דבר, מחכות, סופרות ומצפות.
זה גורם להרבה התרחשחת מסביב, לעיתים גם 'חפירה', יותר מדיי דיבורים יותר מדיי תכנונים ואם קורה ומתבטל, זה נורא מעציב ומבאס אותן ואז אני צריכה להתמודד עם ניחומים.
והייתי עושה כמוך שומרת את זה עד יום לפני, כדי לוודא כמה שיותר שזה באמת מתקיים.
כי האכזבה שלהם פי כמה משלי אם זה לא באמת יוצא לפועל..
אני משתדלת להזכיר מראש שזה יכול להשתנות, וממש מטפטפת להן שזה לא בטוח, ובעזרת ה וכו .
אבל אי אפשר גם בלי הכנה מוקדמת בכלל
אז כן חשוב לתת את הזמן לעכל דברים ולהתכונן,
מה שאפשר לדחות לרגע האחרון- עדיף. במיוחד מה שלא בטוח בכלל שיקרה..
ציפיה היא דבר בריא, שמסמל רצון לטוב ותקווה.
כשאנחנו מפחדים לצפות אנחנו בעצם מפחדים להתאכזב.
באופן כללי אני חושבת שכשאין לנו ציפיה זה מכבה בנו כח חיים בריא ומשמעותי, וזה חבל.
כמובן שהדבר הנכון זה לדעת איך לעבוד עם הפחד מאכזבה ככה
שנוכל להיות במקום בטוח רגשית,
לפעמים דווקא כשמניחים לציפיה ומכבדים את הפחד
ולפעמים, וזה דבר שיוצא לי להתקל בו הרבה כשהזוגיות מאתגרת,
נשים מדחיקות ציפיות טבעיות ובסיסיות מהקשר, וזה דבר שיוצר בסופו של דבר
ריחוק וניתוק, הן מהאיש, והן מעצמנו,
אז בזמנים כאלה אני חושבת שנכון לתת מקום לפחד ולכאב ולאכזבה
ולחשוף את הרצון האמיתי שלנו ששוכן מעבר לכל זה,
כי בסוף הרצון שלנו הוא הכלי להכיל את השפע שיש לנו בחיים.
טוב מרגישה שתימצתתי קצת מידי ודיברתי בקודים,
אם זה בכל זאת הובן או הועיל למישהי אז מעולה 
***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>
הורדת מדריך מתנה ***
לעצמי אני לא מאמינה בלא לצפות בכלל
זה סתם הדחקה ואשליה לומר שאני לא מצפה
תכלס אני כן
מה שכן
במשהו רגיש ועלול להכאיב מאוד
אני כן ממתנת אותה
מראש מכינה את עצמי ל2 אופציות
כמה שמצליחה
לילדים- משתדלת לא לעורר ציפיה מראש
זה קשה להם הציפיה
ובעיקר אכזבה אם מתבטל
אין להם מספיק בשלות וכלים לזה..
מספרת יחסית סמוך וקרוב לארוע
אי אפשר לרפד אותם מכל כיוון כי אז הםלא יתחשלו וילמדו להתמודד עם רגשות נכון
לא חייב לעמת אותם עם אכזבה בכוונה אבל לא צריך להתאמץ הרבה כדי שיחוו אכזבה בחיים. זה מצוי בהרבה תחומים מהחיים, בעיקר מול גבולות, אבל גם מול דברים שתיארת.
אבל בנוסףלמה שתיארת, יש חשיבות ללימוד שאנשים טועים. גם ההורים. זה גם מלמד אותם הרבה
כשהם ילדים קל יותר להתמודד, יש תמיכה, ויש מספיק "פיצויים" אחרים
זה הזמן ללמוד איך להתמודד
כמה שלא נעטוף אותם בצמר גפן בסוף הם ייצאו לעולם ויחטפו לא מעט אכזבות
המעט שאנחנו יכולים זה להרגיל אותם איך להתמודד עם תסכולים ואכזבות כדי שהכאפה לא תהיה חזקה מדי ותשבור אותם
(וכמו שכתבת- לא צריך חלילה לייצר אותם בכוונה, רק לא להתאמץ לברוח מהם)
ואני גם חושבת שההכנה והציפיה עצמם חשובות לילדים. וגם לנו למען האמת 
שאני אחכה לפני שאודיע עליהם שמא יתבטל, או שאומר "אולי...", "כנראה, אם לא יהיו שינויים...". זה בדברים כמו ביקורים של\אצל קרובים או חברים שהרבה מאוד פעמים מתבטלים\נדחים מכל מיני סיבות.
דברים יותר ברורים כמו למשל פגישה שבדיוק היתה לבת שלי בבית-הספר (עולה ל-א' 
) - זה משהו שהודעתי לה הרבה זמן מראש ולא ראיתי צורך לסייג (וכמובן נרשמה התרגשות-שיא)
''הרגע המאושר ביותר בחיים הוא הרגע שלפני אכילת הדבש. זו השניה שאין שניה לה''.
בעיני הציפייה היא חלק מרכזי מהחוויה, לפעמים יותר מהחוויה עצמה.
חבל לפספס אותה.
ועם אכזבות לומדים לחיות.
בזה...
בעצם, עולה לי , שכשאני לא נותנת להם את בכמה ימים של התרגשות, יכול להיות שאני בעצם שומרת על עצמי?
שלא אצטרך להתמודד עם הקושי של האכזבה?
או שלא אצטרך לעשות מאמצים גדולים אם פתאום יהיה קשה ללכת? (ילד חולה, הוצאה יותר גדולה מהצפוי על האירוע, חוסר כוחות, )
הבנתן את השאלה שלי?
ובעקבות המחשבה הזאת, הבנתי שנגיד לקראת משהו של הגן אתן להם להתרגש כי הגננות ידאגו שבסוף זה יקרה.. ומשהו בבית אני לא בטוחה שיהיה לי כח להילחם עליו אם לא ילך בקלות..
אז החלטתי לעשות השתדלות לחפש בכל זאת כרטיסים ובסיעתא דשמיא איכשהוא נשלחו אלי..
כמובן שזה שונה עם מהשו מאוד גדול
כמו טיול לצפון או נסיעה רחוקה שאני אעדיף לא להכין אותם הרבה מראש כי לפעמים יש בלתמים שאני לא אוכל לפצות עליהם ואכזבה ענקית מדי זה באמת פחות לגילם....
שורה תחתונה,
חידדתם לי שזה לא בריא לא להתרגש, זה איפה 'הוא לוותר ולחיות החיים על עוצמה נמוכה "ליתר ביטחון"
למרות שאני עדיין בסימני שאלה, כי אכזבה גדולה זה משהו שזוכרים הרבה זמן ויכול להיצרב קשה מאוד אצל הילדים...
לדעתי, כשאומרים שאין צורך לייצר בכוח אכזבות, חלק מזה זה לא לבנות ציפיות גדולות מידי לקראת משהו שעלול להשתבש.
כשאחותי אומרת לי שאולי היא תגיע היום לביקור, אם אני אגיד לילדים, הם יחכו כל הזמן בציפייה, ויתאכזבו מאוד אם זה יתבטל. מכיוון שזה עלול בסבירות גבוהה להתבטל, אז לא נכון לי ולהם להכניס אותם לרכבת הרים הרגשית הזו.
והאמת שלפעמים כשדודה דופקת בדלת בהפתעה, זו התרגשות הרבה יותר גדולה בשבילכם מאשר הציפיה שמונעת מהם ליהנות בינתיים עד שהיא מגיעה.
מצד שני, יש דברים שבאמת חלק מהכיף זה הציפייה. וזה גם איזושהי הכנה רגשית לקראת שינוי שעומד להיות, שלהנחית אותו בהפתעה גם לא תמיד יהיה נכון.
ובמקרים כאלו, אני כן חושבת שיש מקום להכין מראש, ולקחת בחשבון גם את האפשרות של שינוי ברגע האחרון.
ולדעתי החיים מזמנים מספיק הזדמנויות לאכזבות ולהתמודדות עם אכזבות, כך שאיפה שלנו האימהות נכון לחסוך את האפשרות הזו, זה ממש בסדר...
אני מאלה שמספרות לילדים יחסית קרוב לאותו האירוע. פשוט כי ילדים זה עם של בלת״מים, בהגדרה. אפילו מהסיבה הפשוטה שהם נותנים לחלות הרבה יותר ממבוגרים.
אבל היה לי בהחלט מעניין לקרוא גם את הגישה השנייה! ואני מאמינה שיש אמת בשתיהן ושזה בסוף עניין פשוט של אופי, כשאין ״נכון״ או ״לא נכון״.
אני לא בטוחה שזה בהכרח לחיות בעוצמה יותר נמוכה. בסוף הם גם יחוו התרגשות והתלהבות (וגם אנחנו)! לרוב הרי כן נודיע פרק זמן מסוים מראש, ויש גם את הזמן של ההכנה או של הנסיעה וכו׳ . חוץ מזה שלחיות בעוצמה גבוהה, זה לא רק לצפות ולהתרגש לקראת. זה גם להינות מההווה בעוצמה גדולה. יש מלא דרכים לחיות בפול ווליום ❤️
לי נראה מאד הגיוני שנרצה גם לשמור על עצמינו כמו שאת כותבת וכמו שחגבגה הסבירה יפה. אם אני מעריכה שאני לא אוכל לצאת מגדרי כדי לפצות על מה שהתבטל, כי זה משהו שלא מתאפשר לי (כלכלית לדוגמה. כמו לדוגמה מה שהוצע למעלה - לקנות כרטיסים במחיר מלא ביום אחר), או שאין לי כוח למסע ניחומים, בעיניי ממש סביר לקחת את זה בחשבון ולהשהות את זמן ההודעה המשמחת עד שיהיה יותר קרוב למועד האירוע.
ולגבי מה שעוד נכתב בשרשור על כך שאכזבות הן חלק מהחיים ושצריך ללמוד להתמודד איתן - זה בהחלט נכון אבל זה מימלא קורה גם בלי קשר לאירוע כזה או אחר. החיים מלאים באכזבות גם ככה 🤷🏻♀️. גם כשנודיע רק באותו יום הדברים עלולים להתבטל (קורה בהחלט), וזה עוד בנוסף לכל מיני אכזבות אחרות שאפשר לפגוש ביום-יום...
כתבת מהמם..
תודה על המילים!!
זה באמת חשוב..
אני מדברת על מה שמעבר למינימליות כדי להיערך רגשית..
הציפייה וההתרגשות...
כן אוהבת לפתח ציפיות, ציפייה זה דבר נעים וכיף. אבל צריך במקביל ללמוד להתמודד עם שינויים, בלתמים ואכזבות, להבין ששום דבר לא מובן מאליו, יש דברים שיתממשו ויש שפחות. אם משהו השתבש, לקחת כמה דקות לאכזבה והתאוששות ואז לחשב מסלול מחדש.
בהצלחה!חמדמדהאו מנכים
אבל היום הייתי אצל הרופאה והיא טוענת שיש לי בצקות ברגליים. מהנסיון שלי זה נפיחות ולא בצקת כי כשאני לוחצת אין גומה (הנפיחות התחילה מיום שבת). אז היא אמרה לי שבגלל שילוב הדברים צריך לבדוק שוב.. אין לי ברוך ה' את שאר התסמינים 🙏 סתם אין לי כח להטרטר...
זה משהו אחר.
תרבית זה לבדוק אם יש חיידק בשתן (הוא יכול לגרום לחלבון בשתן..)
אבל הפחד הוא רעלת.
זירוז ב38 זה סבבה לגמרי
בע''ה רק בריאות!
אז בעקבות האשפוז של הילדה הגדולה, אני נאלצת לנסות לשאוב למרות הטראומה הנוראית שיש לי מהעניין.
מחפשת יועצת הנקה שתעזור לי להצליח לשאוב. מישהי שהיא גם קצת מטפלת רגשית- כי אני בכזו טראומה שרק לחשוב על לחטא את המשאבה גורם לי לבכות.
ועדיף שתקבל און ליין, כי אני בלי רכב כרגע.
תודה!
רקלתשוהנהתייעצתי עם שכנות, מצאתי מישהי וקבענו להיום.
מקווה שיצליח!
הברזל של אלטמן עושה לי ממש
ספאטון לא עשה לי בחילות אבל הוא במינון נמוך יותר, אני צריכה לקחת שני כדורים של אלטמן (30 מ"ג כל אחד) בספאטון יש רק 5 מ"ג
וגם לא עצירות
וזה 100 מ״ג או משהו מטורף כזה..
וזה העלה לי את ההמוגלובין לאיזה 14 ומשהו מ10 תוך פחות מחודשיים
כמובן להתייעץ עם הרופא..
זה מסטיק ולא עושב בילה, ממליצה מאד
עטוף בשכבה מגינה ולא מתערבב בעיכול בכלל
וואהו, אני בשוק. התלבטתי אם להזדהות מהניק הפרטי והמוכר🤫 אבל יש פה אוסף של דברים וחוששת מאואטינג🥴
1. אתחיל מזה שאני בהלם, לפני פחות מחודש הוצאתי את ההתקן (בווסת האחרון), התלבטתי המון המון לפני בסוף החלטנו שהכי נכון להוציא, מתוך הנחה שבד"כ לוקח קצת זמן עד שנקלטים🤷 אז זהו שלא🤭
2. בכל הפעמים הקודמות שעשיתי בדיקת הריון (הריון שישי❤️ ועוד מלא בדיקת בין לבין כמו כל אישה טובה😅) ראיתי 2 פסים ישר! ואם לא, אז באמת לא היה הריון. הפעם לא היה ישר והרגשתי קצת הקלה... תוך פחות מ-5 דקות (הזמן שצריך לחכות לפי ההוראות...) כבר אי אפשר היה להתעלם מהפס ועכשיו המצפון חוגג, שלא שמחתי לגמרי בהתחלה ואפילו קצת נרגעתי שאין הריון. מה יהיה עם המצפון הזה????
3. ספורט בהריון, לא זוכרת🙈 אני ב"ה ממש בכושר, עושה ספורט על בסיס יומי. בהריונות הקודמים הייתי בסטודיו, אז הייתה תחת הדרכה והשגחה צמודה של מדריכה (היא כמובן ידעה על ההריון מההתחלה) אבל השנה אני עושה בבית, אז אין הדרכה. זוכרת שאפשר הכל חופשי, חוץ מהיט וכל פעולה שקצב הדופק עולה ויורד בקצב מהיר. אבל לגבי תרגילי בטן, באיזה שלב כבר לא כדאי? זוכרת שיש כאלה שאין בעיה וכאלה שפחות מומלץ. מישהי יודעת בוודאות?
ועוד משהו אחרון? 🤭
לאיזה שבוע הכי מומלץ לקבוע תור ראשון?
את באמת חושבת שזה מזיז לעובר?
את אמא שלו פחות מחודש וכבר יש לך שק ענק של מצפון...
שלום יקרות,
קופצת למים, בניק חדש.
מחפשת מטפלת עם ניסיון, שתצליח להוציא ממני משהו,
יש לי חסימה רגשית, עולם פנימי גנוז מאוד, וקושי גדול בתקשורת.
קשה לי מאוד להפתח ולדבר ותמיד היתה לי המחשבה שאם מול בעלי לא מצליחה לדבר ולתמלל את עצמי,
מה הסיכוי שמול מטפלת שאני לא מכירה, תצליח להוציא ממני משהו?
אחרי כמה וכמה שנות נישואין, בעקבות שהזוגיות הולכת ודועכת מנסה להתעלות על עצמי ולתת לזה צ'אנס.
מחפשת מטפלת רגשית טובה שתנסה להחזיר אותי לעצמי קודם כל
ולאחר מכן לתת כלים לתקשורת טובה יותר
ובע"ה לעלות בסוף על דרך המלך אמן.
בעלי קשוב ומוכן לתהליכים,
אני הבעייתית שלא מצליחה לדבר איתו, מרגישה שהוא תוקף כל פעם שהוא מנסה לדבר איתי גם כשהוא פותח בעדינות.
חיה חיים טכניים מאוד, מאוד משימתית, אבל הנפש לא משחקת תפקיד.
בקיצור,
אם יש למישהי נסיון עם מטפלת שתוכל להתאים,
זה ממש הצלת נפשות,
תודה.
יש לי קורס דיגיטלי עם ליווי אישי שאני מלמדת בו כלים שעוזרים בהתמודדות מול חסמים רגשיים, תקשורת, יחסים רגשיים ועוד ועוד.
לא אלאה כאן, אבל אם יכול לעניין אותך מוזמנת לפרטי❤️
ובכל מקרה מחזקת אותך למצוא לך פתרון שיתן לך מענה ויעזור לך לחיות חיים בריאים יותר, באהבה עצמית, בשמחה ובחיות❤️❤️❤️
זה משתמש חדש אז לא יודעת אם עובד לפנות בפרטי,
בכל אופן חושבת שבמצב הנוכחי צריך טיפול ולא קורס....
אם יש המלצות לסוג טיפול/מטפלת מעולה, אשמח מאוד לשמוע....
מה טוב בשבילך❤️ צריך לדעת להקשיב נכון רק.
יש כל מיני סוגי טיפול באמת, וממליצה לך לנסות להגדיר לעצמך מה את רוצה בעצם.
את רוצה מישהי שתוכלי לשתף אותה בדברים שעברת ותכוון אותך להבין תהליכים ולעבד טרטומות, או אולי דווקא להקשיב
יש טיפולים שהעניין שלהם זה פחות אוורור רגשות בשיח, ויותר שחרור נקודתי וממוקד של טראומות או אמונות או מקרים שהיו.
בגלל שאת כותבת שאת יחסית מופנמת וחסומה אז בעיני כן חשוב לחפש אישה שתרגישי בטחון לידה,
שתאפשר לך להשתחרר מהמקום השיפוטי כלפי עצמך, להיות בחמלה והבנה כלפי מי שאת ומה שאת עוברת בתוכך, ולתת להם מקום❤️
כרגע לא עולה לי מישהי סציפית, אם תעלה לי בלנ"ד אכתוב
מנסיוני, טיפול רגשי טוב ונכון לך יציל אותך ממש
בע"ה שתמצאי את הכי טוב לך
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט' בסיון תשפ"ג 13:25
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט' בסיון תשפ"ג 13:23
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט' בסיון תשפ"ג 13:22
מחפשת לך את הקובץ המדובר.
נדמה לי שזה זה -
אינדקס טל- הבית הטיפולי לאוכלוסייה הדתית בישראל
חוץ מזה יש את "מרכז נעמי וולפסון" שעוסקת גם בטיפול רגשי.
את יכולה לראות, יש לה מבחר מטפלות הפזורות ברחבי הארץ שהכשירה אותן לטפל בשיטה שלה.
נבחרת המטפלים/מטפלות
https://nomiwolfson-center.co.il/%D7%A0%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D/
תצליחי! את עושה דבר גדול, לא להתייאש עד שתמצאי מה הכי טוב לך ולנפשך היקרה!
👑🌸👑🌸👑
אבל חוששת לקחת סתם מתוך רשימה באינטרנט.
ממש מעדיפה מישהי מומלצת. תורנית זה גם שיקול משמעותי מבחינתי..
אבדוק על נעמי וולפסון
והתחזקתי מזה לעצמי.
מאמינה שאם תקחי טיפול במרכז שלה
תתעצמי ממנו הרבה.
כל הכבוד לך!
בעיני חשוב הכימייה עם המטפלת, האמון שיש ביניכן והביטחון בסביבה שלה שהיא טובה *לך*
מאחלת לך הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא!
מדהים שאת רוצה לטפל, מאחלץ לך למצוא את השליחה הנכונה להוביך אותך בדרך.
אני רק רוצה להמליץ לך לא להתפשר ולחפש אשת מקצוע עם תואר שני טיפולי -פסיכולוגיה קלינית או עבודה סוציאלית קלינית.
אני חושבת שזה ממש ממש חשוב
היא טובה בעצמה וגם מכירה הרבה מטפלות ומפנה אליהן אם זה לא התחום שלה
על התכנית ליווי של מיכל כהן
מאוד עזר לי בפן הרגשי שאת מתארת
עד שאוגרת את הכוחות ומוצאת זמן מתאים לכל טלפון כזה, בסוף לא עונים או משהו לא מסתדר.
בקיצור, אני עוד תקועה בבוץ,
צריכה חילוץ, שמישהו יפשוט ידיים לקבל אותי
סליחה, מרגישה גרוע עם גוש בגרון כבר יומיים
מחזקת אותך לא להתייאש , ולהמשיך
זה יהיה שווה את זה!
גם אם לוקח לך יותר זמן ממה שרצית ואת מתקשה למצוא את השליחה הנכונה לעזור לך, את תמצאי
וזה יהיה שווה הכל
חשבתי עלייך ..
ממש נשמח לקבל ממך עדכון שמצאת!❤️❤️
את ראויה לחיים טובים ובריאים❤️
בע"ה תמצאי את השליחה הנכונה לך מהרה
היא פותחת חסימות דרך שטיפה אנרגטית. זאת אומרת פחות דיבורים, יותר לחיצות בגוף שמשחררות.
אם יש לך פייסבוק תחפשי אותה, היא מסבירה בדיוק מה השיטה.
אישה ומטפלת מקסימה.
טרבמין?
לא מבינה את הרופא שלי
אני בתחילת הריון, ממש סובלת מבחילות, ביקשתי מרשם לכדורים חשבתי שזה ברור שהכוונה בונג'סטה.. וזה מה שהוא נתן לי
מישהי מכירה ויודעת מה זה?
הריון קודם לקחתי דיקלקטין...
אני סובלת לאורך כל היום וברור לי שרק דיקלטין יעזור..
אוף
תגידי שניסית ולא עזר
ותבקשי מרשם לבונג'סטה
רק השאלה אם באמת יש סיכוי שהתרופה הזאת עדיפה על בונג'סטה...
פה כתוב שלפעמים מביאים אותה אם בונגסטה לא משפיע
לא זוכרת למה. ועזבנו את המרפאת אכילה ברגע שהתחיל לאכול. גם ככה לא הרגשנו שהם עוזרים...
אם הוא אוכל ולא עולה במשקל - כדאי להיות במעקב רפואי כלשהו
למרות שהוא עלה מאחוזון מינוס, לא? אופטימי משהו
אולי לא עבר מספיק זמן בשביל שתראי עלייה גדולה
הוא גבה בזמן הזה?
בגובה כל השנה האחרונה היה אחוזון מינוס, במשקל היה זמן שהיה אחוזון מינוס (בזמן הזה שאפילו לא ינק, כשהמצב היה לא טוב...), אבל אחרי שחזר לינוק הוא עלה לאחוזון 0.3.
וזה היה לפני איזה שלושה או ארבעה חודשים נראה לי.
כי כל הזמן הרגשנו שהוא באותו משקל וחששתי לבדוק.
ואז הוא כמה ימים לא עשה בטיטול, ואתמול אכל ארוחת בוקר מטורפת, אז החלטתי שבטח המשקל יהיה גבוה יותר חחחחח
זה לא הבדל משמעותי
אם הוא נשאר באותו אחוזון מלפני 3 חודשים - לכאורה היתה עליה במשקל בתקופה הזאת, לא?
מבינה למה את רוצה שהוא יעלה באחוזון מאחוזון כ"כ נמוך, אבל גם יש משהו מרגיע שילד ששומר על האחוזון שלו
רק ינק, אז ציםיתי שאחרי שכבר אוכל חודשיים יעלה באחוזון.
יש לך רופא שאת סומכת עליו?
בגדול כל עוד הוא עולה באחוזון שלו, זה נשמע פחות מדאיג. שבירה של אחוזונים כלפי מטה זה מה שבעיקר מעורר דאגה. וזה כנראה מה שקרה כשהוא לא אכל בצורה מספיק טובה, ולכן הוא הגיע לאחוזון נמוך.
אבל אם עכשיו הוא התייצב על אחוזון וממשיך לעלות עליו, זה סה"כ נשמע כמו מצב די מרגיע.
ברור שבגלל שהאחוזון כל כך נמוך, אז כן יש שאיפה לעלות לאחוזונים יותר גבוהים, אבל נשמע לי שחודשיים זה זמן קצת קצר בשביל לעשות שינוי כזה.
(לא כותבת מתוך ידע מקצועי, אלא מתוך התרשמות שלי).
הייתי שואלת את הרופא ילדים/התפתחות מה הוא אומר.
האחות בטיפת חלב אמרה שהגוף שלו עדיין לא למד לעלות במשקל. אבל זה נשמע לי קצת מוזר, לא?
אני לא מצפה לאחוזון גבוה, כי כולנו נמוכים ורזים מאוד, אבל אפילו אחוזון אחד נשמע לי טוב יותר...
ללכת אליו...
מניחה שירד באחוזונים, נכון?
אז עכשיו כשהוא אוכל - הוא שומר על העקומה של עצמו וזה טוב, לעלות באחוזונים זה קשה...
ככה אני מבינה את זה
ואין בעיה באחוזון נמוך כל עוד שומרים עליו
הבת שלי (בגיל הרבה יותר קטן, כן?, כמה חודשים)
היתה באחוזון מינוס (כן, יש דבר כזה
), וכל עוד היא שמרה על האחזון של עצמה - מבחינת הרופאה זה היה בסדר גמור
שעלה. אולי באמת צריך להוסיף עוד... תודה!!
אני לא רוצה לדקור אותו סתם, גם ככה עושים לו מלא בדיקות דם על משהו אחר, והוא רגיש לאמלה, אז אין איך לאלחש
זה מאוד משפיע על המשקל..וגם על התיאבון.
שתעלו על דרך המלך במהרה!!
המון טפו טפו טפו...
חמאה, שקדייה ושמנת... והרבה עוגות לצערי...
מיטבית של האוכל בגוף..
את יכולה לכתוב לרופא גם באונליין... או לקבוע לרופא אחר אפילו תור טלפוני ולהגיד מה היה בטיפת חלב...
גם אצלנו ילד עם הרבה תאבון היה חסר ברזל והפריע לגדילה...
ואיזה יופי על בתאבון שלו! ב"ה!!!
אבל היא גם לא אגלנית גדולה
מה הכוונה לא עולה
מתי בדקת לאחרונה ובכמה עלה
כי עולה לאט
זה לא אומר שלא עולה
לא יודעת לעזור לך, בהצלחה
אצלנו במשפחה אלו המשרתים🤷
הבת שלי בת 3 שוקלת 11. בגיל שנה וחצי שקלה ככה פחות או יותר.
לא כולם הם שמנמנים ומרופדים. אם כולם אצלך רזים, אין מה להילחץ... זו גנטיקה. נקודה.
אצלנו כולנו היינו במעקבי גדילה כל הילדות, עד שבילד השישי אמא שלי התייאשה והבינה שככה אנחנו🤷 קטנים. נמוכים. רזים.
הזנחהההה
מה עושים כדי לזכור? לא מצליחה לזכור
אני גם שמה את זה במקום שאני רואה, ואכשהוא תמיד אני שמה לב לזה כשהיא ישנה
אנסה לשנות מיקום
איך מביאים ברזל?
הבקבוק מזכוכית ואני לא מצליחה לשלוט בטפטוף, בניגוד לויטמין די 3 שבלחיצה קטנה יוצאת טיפה.
ואז נותנת
גם כתוב על הבקבוק של הברזל לא לטפטף ישר לפה של התינוק
אולי כי הזרימה לא אחידה...
יש לי על השיש באמבטיה גם ברזל וגם וויטמין די (ברזל זה מ4 חד', אל תלחצי)
דבר ראשון כשאני מכניסה אותה לאמבטיה - נותנת את התוספים ורק אז מתחילה לרחוץ
מאז שהתחלתי לתת באמבטיה - לא שוכחת אף פעם
ואם פעם ב... מתפספסת אמבטיה (לרוב לא קורה, כי קיץ והיא מזיעה) אז נראה לי לא נורא, כי באמת שיש לנו שגרה קבועה שהיא מקבלת ב"ה
לפעמים אני לוחצת ויוצא זרם קצר ולא טיפה
קריטי?
הוא מקבל ברזל מגיל 0 בגלל פגות, פעם ראשונה התלכלכה החולצה מהברזל וזה לא עבר בכביסה
זה באמת לא עובר?
אם תכתבי כאן איזו חברה של ברזל את נותנת, יקפצו לה המניות 😅 כולם ירוצו לקנות את הברזל שלא משאיר כתמים 
שברזל ככה הורס הגדים.... של סאפהרב
יכוולה לבדוק בהמשך איזו חברה של ברזל
כשצריך לזכור משהו יומיומי, הכי עוזרלהצמיד אותו להתנהלות יומיומית אחרת.
עם תינוק זה באמת קשה יותר, כי אין להם סדר יום קבוע, אבל זה עדיין אפשרי-
לשים בחדר אמבטיה ולתת כל ערב עם המקלחת, או על השידה החתלה ולתת ההחלפה הראשונה של הבוקר.
אני בכל ערב לפני השינה מניחה את הבקבוקון בתוך העגלה של הקטן, ואז כשצריך לצאת איתו- אני רואה ונותנת (כי אז הוא נרדם לי חזרה בקלות אחרי שלקח).
תחשבי איך ומתי זה ישתלב לך בקלות בסדר יום, ואז איפה את שמה את הבקבוק שיהיה נגיש מול העיניים.
אני לדוג' בסביבות 7-8 מכניסה כבר לישון ואז מחליפה טיטול ןמאכילה זה כבר נהיה אוטומט לתת את הויטמינים האלה
ברזל קצת יותר מסובך כי בעיה לתת עם חלב ביחד
תנסי לסדר לך את הערב בערך ככה לא תשכחי ולך חהיה קל יותר
וכשהוא מצלצל אז נזכרת לתת.
אם הוא ישן בדיוק כשמצלצל אז מפעילה את הנודניק
יש משו לא טוב במנשא מהסוג הזה?
והמחיר הזול שלו?
אהבתי את המחיר (כמובן ) ואת הכמה אפו יות לשים את התינוק
ושיהיה רק בנסיבות כאלה...🙏
מה שלומך מקורית יקרה❤️ ?
את כזאת מהממת איך שתמיד עונה לכולן🥰
אבל אם זה לא דקטרין אורל ג'ל (שמיועד לפה ומותר גם לתינוק) אז צריך לשטוף לפני ההנקה.
אפשר לבקש אולי מרשם דיגיטלי לאורל ג'ל
או להתחיל עם שטיפות של חומץ תפוחים מדולל ולראות אם זה עוזר. אפשר גם למרוח שמן קוקוס זה טוב
בנתיים קחי חומץ וא.סודה בכוס חדפ, ולפני מקלחת תנגבי עם צמר גפן את האיזור
(לכל צד צמר גפן חדש)
מקל ממש מהר, ועוזר אם מדובר במקרה לא מאוד חמור
אחכ לשטוף רק עם מים
ולאוורר כמה שניתן
מקווה שיעזור ♥️
אוכל פחות בימים האחרונים אז חשבתי שאולי קשור לפטריה..
אמרה לישם לו ושגם הייתי יכולה להתחיל בלי להתייעץ איתה אם שורף לי...
לא נורא בסוף לקח קצת זמן ב"ה
ואצלי הייתה פטריה סיוטית.. כאבי תופת
התייעצתי עם יועצת הנקה בווטסאפ והיא אבחנה פטריה ואמרה לי למרוח פטריון כמה פעמים ביום (שכחתי כמה) ואם זה לא ישתפר ללכת לרופא
ואחרי שבוע שכבר התייאשתי זה עבר
איך עושים את זה? תמיד הנקתי מלא, בלי בקבוקים, ולרוב גם בלי מוצץ. אומנם זה הריון שביעי ב"ה אבל אין לי מושג איך עושים את זה
אני רוצה לשלב בקבוק מטרנה כבר בהתחלה
עדיף לשלב בצורה תומכת הנקה אם לא רוצים שההנקה תלך מהר.
(וקחי בחשבון שיש תינוקות שעושים בית ספר. וזה לא הולך.)
https://www.lllisrael.org.il/post/paced-feeding-bottle
https://www.lehanik.com/bottle
ויש גם תינוקות שלא מוכנים בכלל לקחת בקבוק.
כמו שכתבו הכי חשוב שתהיה צורת האכלה שדומה להנקה כדי למנוע העדפת בקבוק
וכדי לא ליצור גודש כדאי לתת בקבוק בזמנים קבועים ולהניק בזמנים קבועים אחרים כך הגוף ייצר בזמן שמתאים ולא יותר מדי
כי יש עניין של בלבול פטמות. אבל אולי יבואו חכמות ממני
